שיעור בוקר 27.12.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "זוהר לעם", כרך א', עמ' 221, "הקדמת ספר הזוהר"

מאמר "אותיות דרב המנונא סבא"

קריין: ספר "זוהר לעם", כרך א', עמ' 221, "הקדמת ספר הזוהר", מאמר "אותיות דרב המנונא סָבָא", סעיף 27, אות ע'.

אנחנו ממשיכים את מאמר האותיות, מאמר מאוד חשוב כי הוא מסביר לנו תכונות שעל ידן אנחנו מתקיימים, שהבורא על ידן מנהל אותנו, מפתח אותנו ואנחנו צריכים בעצם להידמות לאותן התכונות של האותיות, לראות במה הן טובות, רעות, ישרות או עקומות, כמו למשל האות פ', ועכשיו נראה את האות ע', במה היא בסדר, לא בסדר.

בדרך אנחנו צריכים להבין יותר למה הבורא ברא את העולם בכוחות כאלה, שבצירופם נותנים לנו את צורת האותיות. זה לא שאות קיימת בפנים עצמה, אלא שהצירוף של הכוחות מצייר לנו חסרונות או יתרונות של האור השחור על האור הלבן, וכך הבורא מנהל את עולמו.

קריין: מאמר "אותיות דרב המנונא סבא" בתוך סעיף 27, באות ע', עמ' 221.

"אות ע'

וכן אמר לאות ע', שבה נרשם עוון. ואע"פ שאמרה, שיש בי ענווה, אמר לה הקב"ה, לא אברא בך את העיולם.

אמא עילאה נקראת ענווה. כשהנצח דז"א, ע', מתלבש עם המוחין בנוקבא, היא עולה ומלבישה לאמא עילאה, ואמא מקשטת אותה בקישוטיה. ואמרה, שיש בי ענווה. כי אמא, ענווה, מתלבשת בי. אמנם בגלל פשע, שיש בנו"ה אלו בסתר, לכן אמר הקב"ה לע', לא אברא בך את העולם.

ומה שמכנה כאן הפשע בלשון עוון, ולא פשע, כמו בפ', כי עיקר הפשע נרשם בהוד, פ', מפני שהוד דז"א הוא מהתכללות המלכות בו, שבה נאחזו הקליפות מכוח החטא דעצה"ד. אבל נצח דז"א הוא כבר מידת עצמו דז"א, שלפי האמת אין אחיזה לקליפות בו. אלא כמו שלומדים, הקוץ הגדל אצל הכרוב, כשבא לעקור אותו, לפעמים נעקר הכרוב עימו, ונמצא לוקה בגללו, כך נאחזו הקליפות גם בנצח. ולכן נבחן בו זה הקלקול בשם עוון. להורות, כי באמת ישר הוא, אלא שהתעוות מכוח חיבורו עם ההוד.

ומה שאינו אומר באות ע', נכנסה אות ע', כמו שאומר בכל האותיות, אלא שכלל אותה יחד עם הפ', הוא מפני שנו"ה הם שני חצאי הגוף. ולפיכך עלו באמת שתיהן כאחת. אלא שהזוהר מבאר טעם כל אחת לחוד, בזו אחר זו."

יש כאן עניין של הוספות, תכונות מאות לאות, חיבורים בין האותיות וכך זה מתקדם, וכל אות ואות לא יכולה להיות המשפיעה, הגדולה, הקובעת אלא רק כשנמצאת בשורת האותיות האחרות.

קריין: אות ס', 28.

"אות ס'

.28 נכנסה אות ס'. אמרה לפניו, ריבון העולמים, טוב לפניך לברוא בי את העולם. כי יש בי סמיכה לנופלים, כמ"ש, סומך ה' לכל הנופלים. אמר לה, משום זה את צריכה למקומך, ואל תזוזי ממנו. כי אם את יוצאת ממקומך, שבמילה סומך, אלו הנופלים מה יהיה עליהם, מאחר שהם סמוכים עלייך? מיד יצאה מלפניו.

ביאור הדברים. אות ס' ת"ת דז"א, בינה דגוף. כי הכח"ב, שנעשו בז"א לחסדים, השתנו שמותיהם לחג"ת. ובינה נחלקה לב' בחינות ג"ר וז"ת, שהג"ר שבה נעשו לאו"א עילאין, ומלבישים מחזה ולמעלה דא"א, ונחשבים עוד לבחינת ראש דא"א, אע"פ שעומדים בגוף שלו, להיותם אור חסדים, כמ"ש, כי חפץ חסד הוא. ולפי שאינם מקבלים אור חכמה גם בהיותם בראש א"א, ע"כ אין היציאה מהראש ממעטת אותם כלל, ונחשבים עוד לבחינת ראש א"א. והם נקראים ס', מפני שאלו ג"ר דבינה נתקנו לאו"א, ומתפשטות בהן ו"ס חב"ד חג"ת עד החזה.

אבל ז"ת דבינה, שהן מהתכללות הזו"ן בבינה, ואינן עצם הבינה, הנה נחלקו מהבינה, ונעשו לפרצוף ישסו"ת, המלבישים לד"ס תנה"י דאו"א, שמחזה דאו"א ולמטה. והם צריכים להארת חכמה, כדי להשפיע לזו"ן. וכיוון שיצאו מהראש דא"א לבחינת גוף, והם מחוסרי חכמה, לכן נפגמו מחמת יציאתן, ונעשו ו"ק חסר ראש. והן נקראים ם' סתומה, מטעם שתופסים רק ד"ס תנה"י דאו"א, שמלבישים שם.

והתחלקות הבינה לס' ולם' נעשתה בבינה דא"א, שיצאה מחוץ לראש דא"א, והתפשטה בחג"ת שלו עד שליש תחתון דת"ת שבו. והם המשפיעים כל המוחין לזו"ן.

אמנם לא כל העיתים שוות. כי בעת שהתחתונים מטיבים מעשיהם, ומעלים מ"ן לזו"ן, והזו"ן לאו"א, אז נעשים או"א וישסו"ת פרצוף אחד, ועולים לא"א. ומשפיעים מוחין שלמים בהארת חכמה מא"א אל הז"א, והז"א אל הנוקבא, שהם מאה ברכות. כי ס' (60), שהיא או"א עילאין, נעשתה אחת עם ם' (40), שהם ישסו"ת, שעולים יחד למספר מאה.

אכן בעת שהתחתונים חוזרים ומקלקלים מעשיהם, נמצאים המוחין מסתלקים מהזו"ן, וחוזרים לבחינת ו"ק ונקודה. וגם או"א וישסו"ת מתחלקים זה מזה. ואו"א עילאין נעשים שוב לס', ו"ס חב"ד חג"ת, שכל אחת כלולה מעשר, וישסו"ת שוב נעשים לם' סתומה, תנה"י דאו"א.

ובעת שהזו"ן בקטנות דו"ק ונקודה, יש פחד מאחיזת הקליפות, שאז היו נופלים מאצילות לבי"ע דפרודא. לכן משפיעים להם או"א עילאין מס' שלהם, אשר אלו האורות, אע"פ שהם רק אור חסדים, מ"מ הם נחשבים לאוירא דכיא ולבחינת ראש. וע"כ אין לשום קליפה אחיזה בזו"ן גם בעת הקטנות, כי אלו האורות דס' מגנים עליהם. ולכן נקראים אורות אלו בשם סמך, להיותם סומכים לזו"ן, שלא ייפלו מאצילות בהיותם בקטנות בו"ק בלי ראש.

ואות ס' אמרה לפניו, כי יש בי סמיכה לנופלים, כמ"ש, סומך ה' לכל הנופלים. כי חשבה את עצמה יותר מוכשרת מכל האותיות שקדמו לה, משום שהאורות של הס' יכולים להאיר אל הזו"ן גם בעת קטנותם, בהיותם רק אור חסדים, ואין באורות החסדים האלו שום אחיזה של משהו לקליפות, כי החיצוניים בורחים מהאורות של ג"ר דבינה.

ולפיכך היא חשבה את מידתה ראויה ביותר לברוא בה את העולם, כי יכולה להגן על בני העולם, גם כשמעשיהם מקולקלים. וגם אז לא תהיה אחיזה לקליפות.

ואמר לה הקב"ה, משום זה את צריכה למקומך, ואל תזוזי ממנו. כלומר, כיוון שהמקום שלך הוא לסמוך את הנופלים, להגן עליהם בעת קלקולם של בני העולם, הנה משום זה את צריכה להיות רק במקום הזה ולא לזוז ממנו.

כי אם ייברא בך העולם, ותהיה מידתך לשליטה מספקת תמידית, נמצא שאלו הנופלים, זו"ן, יישארו תמיעד בקטנות, ולא יתעוררו התחתונים להעלות מ"ן, ולא יתגלו כל המוחין הגדולים, שצריכים להביא לגמה"ת. אלא את צריכה להימצא במקומך בלבד, לבחינת מקום תיקון, בעת שהתחתונים אינם ראויים. אבל כשיהיו זכאים, יוכלו להמשיך מכל הקומה המוחין הגדולים, מאה ברכות.

ואמר לה הקב"ה, כי אם את יוצאת ממקומך שבמילה סומך, אלו הנופלים, מה יהיה עליהם? כי אז יישארו תמיד נופלים, הצריכים תמיד לסמיכה שלך. ומאחר שהם רק סמוכים עלייך, ואין להם שלמות לזו"ן, לעמידה בפני עצמם. ע"כ אינך ראויה לברוא העולם במידתך."

שאלה: כתוב איך עולה המ"ן, כלומר קודם כל המ"ן עולה לזו"ן, אחרי זה מזו"ן לאבא ואמא, בהמשך מאבא ואמא הוא הופך לישסו"ת. מה תלוי בתחתון כאן?

גילוי החיסרון תלוי בתחתון, ואז מגיע מ"ן - חיסרון לעליון והעליון עושה את העבודה שלו ועוזר לתחתון להסתדר, לעלות, לתקן, להיאחז בעליון וכך להתפתח ולהתקיים.

תלמיד: כלומר, כל המדרגות שמתוארות שם הן כבר לא הפעולות של התחתון אלא העליון עושה.

אבל התחתון מתחיל ומעורר. העליון לא יכול לעשות שום דבר אם התחתון לא יבקש ממנו. רואים את זה גם על עצמנו.

תלמיד: וכל תנועה הכי קטנה היא תוצאה מבקשת התחתון?

כן.

שאלה: מה זה אומר שהאור של הס' הוא תמיכה לנופלים, ואיך להשתמש בזה כל הזמן?

איך להשתמש בסמיכה הזאת? לשם כך צריך להיות כל הזמן קשורים בינינו ועם העליון, ואז העליון יספק את הסמיכה, התמיכה הזאת, במיוחד ס', כתוב "סומך ה' לכל הנפלים", כי בזמן הנפילה אין לנו את מי לתפוס, על מי להישען, אלא רק על האות ס', על התכונה הזאת. בעצמה היא אות שלמה והיא יכולה להאיר לנו אור שלם, שאפילו במקרים שאנחנו ללא כוחות, ללא הבנה מה לעשות ואיך, בזמן הנפילה, אנחנו בכל זאת יכולים למצוא בתכונה שנקראת "ס", שילוב כוחות כזה שיכול להעלות אותנו, לחזק אותנו, לחבר אותנו לעליון.

שאלה: האם תוכל להסביר מה המשמעות של הביטוי "מיד יצא מלפניו", באות -ס'?

מדברים על הקשר המהיר בין החיסרון שהאדם מפתח, לבין תגובת הבורא על זה.

שאלה: למה האותיות מנסות לשכנע את הבורא שהבריאה תהיה דרכן?

כי כל אות ואות הן אוסף של כוחות, שרוצים להשתתף בתיקון, במיוחד לגרום לגמר התיקון. ואז כל אחת מהן, מפני שהן אוסף של כוחות, רוצה להראות שיש לה כוח לתקן את העולם עד לגמר התיקון. וכאן, כשהיא עומדת מול הבורא, מול אור האין סוף, האור השלם, אז מתגלה שהיא לא מספיק חזקה לזה, שיש לה מין ליקויים ולכן היא לא צריכה לעבוד לבד אלא בשיתוף עם אותיות אחרות. לכן היא צריכה לחזור לשורת האותיות ולעבוד יחד איתן.

תלמיד: קראנו "בעת שהתחתונים חוזרים ומקלקלים מעשיהם". על איזה קלקול, מעשה מדובר?

שהם נופלים לרצון לקבל.

שאלה: מה זה "האחיזה לקליפות", למה יש כזה חשש שהאור יגיע לשם, למה צריך להימנע מזה?

כי אחרי השבירה אנחנו מדברים על אותיות שחורות על גבי האור הלבן, שיש בכל אחת ואחת שילוב בין טוב לרע, אור לחושך, בין רצון לקבל לרצון להשפיע. ולכן ודאי שיש בכל אחת מהן אחיזה. הסימן עכשיו הוא על ידי איזו תכונה אנחנו יכולים להתחיל לתקן את הרצון לקבל על מנת לקבל ולצאת לאט לאט, עוד ועוד כלפי למעלה, להתרחק מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע.

תלמיד: ואיך זה בא על ידי ביטוי שכל הזמן הבורא אומר להן שהן לא ראויות בגלל שיש אחיזה כלשהי לקליפות דרכן?

שאי אפשר להתחיל בהן את התיקון. אחר כך, במשך זמן התיקון, נזדקק לכל אותן האותיות, וודאי שכל אות תעשה את שלה. כמו שבספר התורה אנחנו רואים את שורת האותיות, מספר האותיות, אנחנו יודעים את המספר שלהן, אנחנו יודעים איך לכתוב אותן, יש חוקים מיוחדים איך לכתוב כל אות ואות וכן הלאה. וכל זה כדי שאנחנו נבצע את התיקון בדיוק עם אותם הכוחות ששייכים לאותם הסימנים שנקראים אותיות. כך אנחנו מבצעים את התיקון.

כתוב שאנחנו צריכים לכתוב בשחור על רקע האור הלבן. זאת אומרת אנחנו לא בורחים מהרצון לקבל שהוא שחור, אלא אנחנו כותבים על רקע האור הלבן, כי אז אנחנו נמצאים בכתיבת כל אות ואות בזה שדווקא על ידי השחור אנחנו מבטאים את הקשר המיוחד שיש בין חושך לאור. ואז בסופו של דבר "חשיכה כאורה יאיר". זה מה שאנחנו צריכים לעשות, ולכן אז יהיה מקום גם לנבראים, שיתקיימו באור הלבן אף על פי שהם הפוכים ממנו.

שאלה: בהשתלשלות העולמות אנחנו לומדים שיש מה שנקרא טנת"א, אחרי שהסתלקו האורות נשארים תגין ואותיות. על האותיות האלה אנחנו לומדים עכשיו?

כן, ודאי.

תלמיד: כי אמרת אתמול שזה נהייה רק אחרי השבירה, והטנת"א קיימת כבר מההתחלה.

טנת"א יש מההתחלה, נכון, מהתפשטות האורות בתוך הכלים. אבל התפשטות האורות בתוך הכלים גם נעשית אחרי השבירה.

תלמיד: יש הבדל בין האותיות האלה שלפני השבירה ואחרי השבירה?

כן. לפני שבירה אנחנו לא מגלים את האותיות ממש, כי אין עדיין ניתוק בין טוב לרע ומאור לחושך ואי אפשר לזהות את היצר הרע והיצר הטוב. צריכים קודם להבליט אותם, להרחיק ביניהם ובצורה כזאת אנחנו מגיעים אז לתיקונים.

אנחנו נדבר על זה, לא כאן המקום.

שאלה: האם זה ריאלי לכלים השבורים להחזיק במצב הקטנות כבמצב הקבוע בזכות הארה של האות ס'?

אנחנו נלמד את זה. הכול זה לפנינו.

תלמיד: האם יש מצב כזה בכלל, שכלים שבורים נמצאים במצב הקטנות כמצב הקבוע?

שבור זה לא קטנות. קטנות זה כבר תיקון.

תלמיד: אבל אנחנו תמיד ניפול מקטנות ונחזור לזה או שאפשר להחזיק בקטנות?

לא, נראה. אתם שואלים דברים ששייכים לתיקון. אנחנו עוד לא סיימנו את ההכנה לאותיות.

שאלה: איך אנחנו עוברים ממצב ירידה למצב עלייה, למצב האות?

אות זה סימן, וכל אות נותנת לנו מצב, סימן איפה נמצא הכלי. ולכן אנחנו צריכים לעבור בכל האותיות כמו שאנחנו קוראים, ממצב למצב, ממצב למצב וכך אנחנו מבינים מה קורה בתהליך שהכלי עובר.

שאלה: האם יש לנו מה ללמוד מהרצון של האותיות, שהעולם ייברא באמצעותן?

האותיות רוצות להשתמש בתכונות שלהן לתיקון, להיות כמה שיותר קרובות לבורא ולכן כך הן פונות לבורא ומבקשות ממנו שייקח אותן לשימוש. זה כוחות, אז מדברים על הטבע של הכוח. לא שיש באמת אותיות והאותיות כך פועלות על בני האדם או על משהו אחר. אלא אלה תכונות שקיימות בטבע ואנחנו יכולים את התכונות האלה לקבל מהבורא ולממש אותן.

שאלה: אצל כל האותיות יש הצורה איך כותבים אותן. בגובה זה סימן של אור חכמה, ברוחב זה חסדים, ומדובר על השילוב בין שני האורות האלה חכמה וחסדים?

כן, רק בזה.

שאלה: האם זה נכון שפעולה רוחנית זה מין מעגל שבו יש התחלה אמצע וסוף, ובין לבין המון פרטים ואנחנו כביכול מנסים לממש את המעגל הזה בצורה אידיאלית?

כל מעגל רוחני, ועדיף להגיד תהליך רוחני, כי מעגל זה כאילו שהוא חוזר על עצמו ולכן עדיף לומר תהליך. אז כל תהליך רוחני מסופר בתורה מהאות הראשונה, האות ב' ועד לאות האחרונה ל'. ואנחנו צריכים לקרוא את כול התורה, לנגן אותה בתוכנו, לשחק, ולהעביר דרכנו את כל הספר, את כל הטקסט ובמקרה כזה האדם יהיה מתוקן לחלוטין.

שאלה: אז איך יוצא שיש עשרים ושתיים אותיות והטקסט של התורה.

אז מה? התיקון לא קורה בפעולה אחת, אלא זה סכום כל הפעולות השונות והחיבורים השונים ביניהם, החזרות עליהם.

תלמיד: אבל זאת הדרך שלנו של ניסוי וטעיה?

כן.

שאלה: זה נכון שכל אות מרגישה שיש לה משהו מיוחד, שהיא רוצה שהבורא ישתמש בזה, אבל בו זמנית היא מרגישה שהיא צריכה להיות כביכול ראשית, וכשבורא מסביר לה שהיא לא יכולה, אז דווקא בזמן שהיא יוצאת, היא מתחברת למערכת הזאת, והיא מוכנה לשרת את המערכת וזה תיקון.

כן, נכון.

שאלה: הטקסט מאוד מרגש, כל אות חושבת על עצמה כחשובה מאוד, אבל השלמות מגיעה דווקא מאחדות בין כל האותיות. האם אפשר לדמות את זה לתהליך שלנו, שאנחנו כמו האותיות צריכים לראות את הפגמים שבנו ולתקן אותם בחיבור, ובזה להביא לשלמות?

כן. אנחנו עוד נמשיך לקרוא ותראי שזה כך.

שאלה: האם בדור שלנו הדור האחרון, יש אותיות שפועלות יותר מהאחרות ואיך להרגיש את הפעולות שלהן בעשירייה?

ודאי שיש אותיות שיותר פועלות ופחות פועלות, יש אותיות שהן קשורות לתקופת התיקון האחרון שאנחנו נמצאים בו ואותיות של משיח. אנחנו עוד נלמד את זה ועל זה ידובר.

שאלה: האם הקשר או האיחוד בין האותיות, תלוי או נקבע על ידי יציאת הרשימות?

כן, ודאי שהצורך ביציאת האותיות, בתיקונים, היא קובעת איזה אורות. זאת אומרת איזה כוחות או בודדים, או השילוב שלהם, יפעלו עכשיו על הרצון לקבל הכללי שהבורא ברא, עד כדי להביא אותו לגמר התיקון כולו.

שאלה: האותיות נוצרו לצורך קשר בין העליון לנברא ובין הנברא לבורא?

כן.

תלמידה: האם יש הבדל בין השמעת האותיות בתוכנו, או כלפי חוץ כשאנחנו מבטאים אותן?

יש הבדלים גדולים, אנחנו נלמד את זה.

שאלה: כשאנחנו מתקנים את האותיות, אפשר להגיד שהן מתחברות לשלם - ואז איזה אור מקבלים?

אנחנו עוברים על ספר התורה באופן הדרגתי, ועל כך נאמר שכל אחד חייב לכתוב את ספר התורה בשביל עצמו, ונכתב גם שכל אחד חייב לחקוק את ספר התורה על ליבו. כלומר, אנחנו חייבים לערבב את כל הרצונות שלנו כמו חבילת קלפים ולמקם בסדר כזה שעל פיו קיימות כל האותיות בתורה וכך כל אחד מאיתנו.

תלמיד: הטקסט הזה צריך להיות בהתאמה מינימלית בחיבור אליו?

הכול קשור לאותיות וחבל שאתה לא שמעת אותי כמו שצריך.

תלמיד: שמעתי.

בסדר, שמעת, אני לא מתווכח.

תלמיד: הרי אנחנו לא מתקנים את כל האותיות.

אני לא יודע, עניתי מה שעניתי וזהו.

שאלה: מה זה אומר, שכאילו יש לאותיות חופש בחירה, הרי זה מלאכים?

זה מסופר בצורה סיפורית שהאותיות באות והולכות, אבל זאת לא הכוונה. אנחנו נמשיך ונקרא ואתם עוד תשמעו ותבינו. האותיות הן כוחות בתוך האדם שהוא יכול לעורר ולעבוד איתן על פי תוכנית ברורה ומסודרת, ואז יצא כאילו הוא כותב באמצעותן.

שאלה: הכוחות שאנחנו מקבלים מהבורא שנקראות "אותיות" והופכות למילים, הן מתבטאות בהשתוקקות שלנו בתפילה?

כן, ודאי.

תלמיד: אם כך, השפה הזאת שנוצרת בין התחתון לעליון, היא בשביל לחוות את הדביקות וכל המצבים הקודמים?

כן.

שאלה: לכתוב את התורה על ליבנו, האם זה לאסוף את כל תכונות התורה בתוכנו, או בעשירייה?

כן, ודאי שאנחנו צריכים לאסוף את כל תכונות התורה בתוכנו, זאת אומרת, שאנחנו נתקן את הרצונות שלנו לפי מה שכתוב בתורה - לזה כל אדם צריך להגיע.

שאלה: אדם התומך בחברים שלו שנמצאים בנפילה, מקבל את הארת הג"ר דבינה, כמו שכתוב בס'?

לא הוא לא ס'. הוא מקבל את מה שמשיג הכלי הכללי, הקבוצה בעזרתו.

שאלה: המוזיקה היא גם שלוחה מהאותיות?

גם כן, אבל זו שפה אחרת. את זה צריכים ללמוד לחוד.

שאלה: כשאנו עובדים על הערבות, האם בכך אנחנו מפתחים את כוח האות ס'?

כן.

תלמידה: האם ככל שאנחנו מתייגעים יותר כוח ה-ס'-הסמיכה יעזור לנו להתרומם כל פעם שיש לנו נפילות?

כן.

שאלה: האם אפשר לראות את האותיות כחיבור בין תכונות - כרשתות של אותיות?

כן.

שאלה: מה זאת אומרת שאין לקליפות אחיזה באורות חסדים, ולמה יש להם אחיזה בשאר האורות?

אין "שאר האורות". יש אור חכמה או אור חסדים. אור חכמה זה האור שמתפשט בכלים דקבלה. אור חסדים זה האור שמתפשט בכלים דהשפעה. הקליפות לא שייכות להשפעה, לכן הן לא יכולות להתמלא מאור החסדים, הן בורחות ממנו.

שאלה: למה דווקא בקטנות יש חשש לאחיזה בקליפות?

בקטנות יש חשש או האחיזה בקליפות מפני שקטנות זה חולשה. יש לו מגן רק על הכלים הקטנים שיש לו ואם פתאום יתגלה רצון לקבל יותר גדול, לא יהיה לו במה להגן על עצמו ולכן קטנות זה מצב בעייתי.

תלמידה: אז מה מגן עלינו מפני קליפות?

הבורא. כול עוד אנחנו לא נמצאים ברוחניות, הבורא מגן עלינו ואנחנו נמצאים רק בזכות ההגנה שלו.

שאלה: האם ניתן לומר שכל חבר הוא אות וכאשר מתחברים אנחנו יוצרים מילה?

לא הייתי אומר כך. אבל לפעמים כך זה קורה.

שאלה: האם האותיות באות לתקן אותנו, ואיך אנחנו נכון יכולות גם למשוך אותן כדי להתקרב יותר למה שהבורא מגלה לנו?

אנחנו נעבוד על זה ונתקרב שנעשה אותיות מתוך הרצונות שלנו, וכך נחבר את האותיות- רצונות למילים, ומשפטים וכן הלאה. על זה כתוב "כתוב על לוח ליבך", זאת אומרת שאנחנו צריכים לכתוב את כל הספר על הרצון שלנו, על הלב שלנו.

שאלה: האותיות הן כוחות, תכונות שקיימות בטבע. באיזה תכונות מדובר אם תוכל להרחיב?

קבלה והשפעה.

שאלה: האם המ"ן של התחתון יכול להיתקע בדרך לעליון בחלק מהעולמות, ואם כן, למה?

אנחנו נלמד את זה בזמנו, עדיין זה עוד כל כך מוקדם.

שאלה: האם אפשר להגיד שכל הבריאה זה שילוב וחיבור של האותיות והאיחוד שלהם בצורה מושלמת - זו התורה?

נכון. נכון.

שאלה: קודם אמרת שהאותיות הן בתוכנו ושאנחנו צריכים לסדר אותן ככה שנוכל לכתוב. מה המשמעות של לכתוב?

"לכתוב" זה נקרא שאנחנו מצמצמים את הרצונות שלנו האגואיסטים, עושים חיבור אלטרואיסטי ביניהם. זה נקרא שכותבים.

שאלה: האם כאשר לומדים על האותיות, הן מגדילות לנו את הכלי?

ודאי. כל פעולה רוחנית מגדילה את הכלי.

שאלה: האם הלימוד בזוהר מביא לסדר פנימי יותר ברור בין הרצונות וליכולת חדשה לדרוש כוחות התגברות על הרצון לקבל?

מצוין, נכון.

שאלה: אות נ'.

"נ'

29. נכנסה אות נ'. אמרה לפניו, ריבון העולם, טוב לפניך לברוא בי את העולם, כי בי כתוב, נורא תהילות. וכן בתהילה של צדיקים כתוב, נאווה תהילה.

אמר לה, נון, שובי למקומך, כי בשבילך חזרה האות ס' למקומה, והיי סמוכה עליה. הנ' רשומה במילה נפילה, שהסמך, סומך ה' לכל הנופלים, חזרה בשבילם למקומה, לסמוך אותם. מיד חזרה למקומה, ויצאה מלפניו.

פירוש. אחר שהנ' ראתה את האות ס' נדחית, שמשמשת רק בקטנות, רק לסמיכה, חשבה הנ' בעצמה, שהיא ודאי ראויה לבריאת העולם, היות שבה כל מעלת הס', וגם נוסף עליה, שהיא משמשת גם במוחין דגדלות, וע"כ אין לה אותו החיסרון, שמפניו נדחתה הס'.

ואות נ' אמרה, כי בי כתוב, נורא תהילות. כי הגבורה דז"א נקראת נ', מטעם היותה כולה נמתקת במדה"ר של הבינה, הנקראת נ' (50) שערי בינה. ומכוח הגבורה הזו נקרא ז"א, נורא תהילות.

כי אמא עילאה נקראת תהילה. וכיוון שהגבורה שלו נמשכת מבינה, ע"כ נקרא נורא תהילות. ונ' זו דז"א משמשת ביסוד דגדלות דז"א, בעת הזיווג עם הנוקבא שלו, שאז נקרא מכוחו גם הנוקבא בשם תהילה, כמו אמא עילאה. ונמצא הז"א אוחז בתהילה עילאה ובתהילה תתאה כאחד.

אות נ' נכנסה ואמרה לפניו, כי בי כתוב, נורא תהילות. כי בזה שאני נמצאת לבחינת גבורה וקו שמאל בז"א, הריני ממשיכה החסדים, היוצאים מאות ס', שהיא תהילה עילאה. ובסיבתי ז"א נקרא נורא תהילות. וע"כ יש בי כל מעלות הס'. כי החסדים הנמשכים על ידה, הם ג"ר ומרחיקים החיצוניים לגמרי מכל אחיזה שהיא, הכול כמעלת הס'.

ועוד בי מעלה נוספת, תהילה של צדיקים. כמ"ש, נאווה תהילה, שהרי אני משמשת גם ביסוד דגדלות דז"א. כמו שנאמר לעיל, מפני שאות נ' הייתה, ובאה האות י' של השם, ורכבה על הנ', והתאחדה עימה, ונעשתה צ'. שנ' זו נבחנת לתהילה של צדיקים, שאפילו בעת הגדלות, שהזו"ן עולים לאו"א, משמשת גם אז נ' זו ביסוד דז"א אב"א, אלא שממשיכה אוירא דכיא מאו"א עילאין, שהם ס'. ואז נקרא הנ' בשם תהילה של צדיקים.

כי הי', שהיא צדיק יסוד עולם, רוכב עליה. ואז נקראת נאווה תהילה, להיותה ממשיכה מוחין דגדלות למלכות. ונמצא, שכל היופי של המלכות, מתקבל מנ' שביסוד דז"א. ולכן טענה הנ', שבה ראוי העולם להיברא, כי בהארתה נוספו גם המוחין דגדלות, הנותנים עמידה וקיום לזו"ן מעצמם, ולא רק סמיכה לבד, כמו הס'.

אמר לה הקב"ה, נון, שובי למקומך, כי בשבילך חזרה האות ס' למקומה. לא כמו שאת חושבת את מידתך לתיקון השלם, שאין בו עוד אחיזה לקליפות, אלא גם מידתך צריכה סמיכה מס', כי ע"כ את נמצאת עוד אב"א ואורות הס' מגולים כלפי חוץ לשמור אותך מפני החיצוניים. ונמצא, כי גם בשבילך חזרה האות ס' למקומה, לסמוך אותך. ועוד אין זה תיקון השלם. ולכן, לא נברא בך העולם".

אנחנו רואים שבתכונה של אות נ' אי אפשר בכלל לגשת לתיקון העולם.

שאלה: למה כל ספרי הקבלה כתובים באותיות ולמה המקובלים לא כתבו את הספרים בלי אותיות פשוט כדף לבן?

כשהדפים לבנים זה פשוט אור עליון נקי טהור ובו אי אפשר לראות שום דבר. אנחנו רואים רק על ידי הניגודיות בין השחור ללבן, ולכן כך אנחנו כותבים וכך מציינים. אות זה סימן, זו לא סתם אות, היא נובעת כתוצאה מכך שיש שני כוחות בעולם שלנו, כוח קבלה וכוח השפעה ובהתאם לכך אור חסדים ואור חוכמה, ולכן אנחנו משתמשים במה שיש כתוצאה, כתולדה של האינטראקציה בין שני הכוחות האלה.

שאלה: האם החיסרון של החברים הוא כמו חוסר קשר בין האותיות ולכן צריך להתפלל כדי שהבורא יחבר את האותיות בין החברים?

לא, לא צריכים להתבלבל עם זה. נלמד כל דבר במקום ואז כשנגיע לדברים האלה תהיה לנו הבנה אמיתית, אחרת אנחנו פשוט נסתבך.

שאלה: האם האותיות מתעצבות באותה צורה בתוכנו? ואם כן, איך זה קורה בדיוק, האם זו תוצאה מהסביבה?

אנחנו מדברים על צורות האותיות איך שזה מתואר בנו, בכלים שלנו של ראייה בעולם הזה, שחור על גבי לבן, אבל איך שזה קורה ברוחניות אנחנו נגלה. זה חסדים וחוכמה, ואז נראה עד כמה זה מקושר עם זה.

שאלה: אנחנו קוראים עכשיו בזוהר על מצב נעלה, מושלם שעליו כותבים המקובלים. איך אנחנו יכולים להגיע למצב הזה, עבור מה צריכה להיות התפילה שלנו, עבור דבקות, עבור חיבור?

התפילה צריכה להיות עבור חיבור כפי שאנחנו אומרים כבר הרבה הרבה שנים ואין מה להתבלבל כאן בנוסף.

שאלה: דיברת על חוכמה וחסדים וזה נשמע שאתה מדבר על קבלה ועל השפעה. מה זה אומר שחסדים זו קבלה?

חסדים זה לא קבלה, אור חסדים זה אור של השפעה.

שאלה: האם יש הבדל בין קריאת הטקסטים בעברית או בשפה אחרת והאם כשאנחנו משתמשים בעברית במילים בצורה לא נאותה אנחנו גורמים להשפעה רעה בעולם?

לא. אנחנו לא משפיעים בזה על כלום, לא לטוב ולא לרע.

תלמידה: האם יש הבדל בין קריאת הטקסט בעברית או בשפה אחרת?

לא. וודאי שהטקסט בעברית הוא יותר קרוב למקור ובמשהו יותר משפיע אבל זה לא בשבילנו.

שאלה: האם אפשרי מבחינתנו ללמוד על הבריאה, על התכונות שלה, בלי אותיות?

אי אפשר. אנחנו לומדים הכול דרך האותיות, דרך סימנים.

שאלה: אנחנו מדברים על האותיות ועל ההשפעה של האותיות עלינו. הזוהר נכתב בארמית, האם האותיות שונות מהאותיות בעברית ואיך אנחנו צריכים לעבוד עם האותיות, אם זו ארמית או עברית?

זה עדיין לא שייך אלינו, אבל השאלה נכונה מפני שארמית הפוכה מעברית. זאת אומרת, יש פנים ויש אחוריים, העברית היא הפנים, והאחוריים, ההעתקה מהעברית, זאת ארמית. ולכן רוב הספרים שכתבו אז, לא רק הזוהר, היו כתובים בארמית.

תלמיד: זה משנה את האופן שבו עלינו לעבוד עם האותיות?

לא, אל תיכנסו לכל הדברים האלה, זה לגמרי לא אמת ורחוק. אנחנו לא צריכים להיות דבוקים כל כך באותיות. אנחנו צריכים למצוא את האותיות האלה בנו, ברצונות שלנו, ולהפוך אותן לסדר הנכון, ולפי הסדר הנכון של התכונות שלנו כך להתפתח. זה נקרא שאנחנו כותבים ספר תורה על הלב שלנו, על הרצונות שלנו.

שאלה: לגבי כתיבת הזוהר על הלב. למה צריך ספרי קבלה אחרים, הם עוזרים לכתוב את התורה?

לא, הם משלימים באיזושהי צורה עבור מי שזה לא מספיק לו, אבל כעיקרון בתורה נכתב הכול. כעיקרון אין שום ספרים אחרים שנחוצים לאנושות, צריך רק לקחת את הספר הזה ולקיים את כל הפעולות שהיא מורה לקיים.

קריין: אות מ' ל', סעיף 30.

"אות מ' ל'

.30 נכנסה אות מ'. אמרה לפניו, ריבון העולם, טוב לפניך לברוא בי את העולם, כי בי נקראתָ מלך. אמר לה, כך הוא ודאי, אבל לא אברא בך את העולם, משום שהעולם צריך למלך. שובי למקומך, את והל', והך', כי לא יפה לעולם לעמוד בלא מלך.

פירוש. מ' חסד דז"א, המקבל מהבחינה שכנגדו, מחסד דבינה, כמ"ש, יומם יצווה ה' חסדו, שהוא יום, ההולך עם כל הימים. ובעת השגת המוחין אל הז"א, נעשו חג"ת שלו לבחינת חב"ד. ונמצא החסד דז"א עולה ונעשה לחכמה, ואז נגלה אור פני מלך חיים מן הז"א.

וזו טענת המ', לברוא בה את העולם, כי בי נקראת מלך. וכיוון שיתגלה אור פני מלך בעולם, ודאי לא תהיה עוד אחיזה לחיצוניים, וגמה"ת יהיה מובטח בעולם.

אמר לה, כך הוא ודאי, אבל לא אברא בך את העולם, משום שהעולם צריך למלך. כלומר, אי אפשר לגלות אור זה בעולם משום שהעולם צריך, שיתלבש האור הגדול הזה רק בג' האותיות מל"ך.

שובי למקומך, את והל' והך', כי לא יפה לעולם לעמוד בלא מלך. שובי למקומך, והתחברי עם האותיות ל' וך'. ואז תהיה מציאות, שיתגלה האור הגדול הזה בעולם. והוא מטעם, כי לא יפה לעולם לעמוד בלא מלך, כלומר, שאין העולם יכול לעמוד ולהתקיים בלא התלבשות בסדר ג' האותיות מל"ך.

ביאור הדברים. המ' של מלך היא החסד הגדול, כמ"ש, יומם יצווה ה' חסדו. יום ההולך עם כל הימים, מ' פתוחה ברווחה גדולה. והל' של מלך היא מגדל הפורח באוויר, בינה שנעשית חכמה בראש א"א ומתפשטת לז"א.

והך' של מלך היא המלכות, הנוקבא דז"א, כי אין מלך בלא מלכות. ולא עוד, אלא שכל הגדלות של אלו המוחין הגבוהים, אינה מתגלה זולת ע"י המלכות וברשות שלה. ובעת הזאת נבחנת המלכות, שמאירה לז"א בג' מקומות:

א. שנעשתה לכיסא לו, בעניין המלך יושב על כיסא רם ונישא. כי מידת זו היא, כמ"ש, יָשֶׁת חושך סִתרוֹ. וכיסא מלשון כיסוי והעלם. וע"כ נקראת כ' כפופה.

ב. שנעשתה לו ללבוש. כי אין המוחין הגדולים האלו מתראים, אלא על ישראל בלבד." שמכוון ישר לבורא "וע"כ המלכות נעשית ללבוש חשכה. שבעת גילוי מלכותו, הוא מתפשט מלבוש של חשכה, וזורק אותו על האומות עכו"ם, ואור פניו מתפשט ומתגלה על ישראל. ולעת ההיא לומדים, עתיד הקב"ה לעשות מחול לצדיקים, וכל אחד ואחד מראה באצבעו ואומר, הנה אלקינו זה. ובחינת ההתפשטות הזו מהלבוש של החשכה, היא ך' פשוטה וארוכה.

ג. שהמלכות נעשית לו עטרה על ראשו, כמ"ש, צאנה וראינה בנות ציון במלך שלמה, בעטרה שעיטרה לו אימו, ביום חתונתו וביום שמחת ליבו. שהכ' היא כתר."

יוצא לנו שבאותיות מ' ול', אנחנו לא יכולים לראות שהבורא בורא את העולם. עוד נשארה לנו כ'.

שאלה: שמעתי שאמרת קודם, שצריכים למצוא את האותיות בתוכנו.

זה עוד מוקדם. כשאני עכשיו מתייחס לחברים, אני לא מרגיש כל כך הרבה צורות להתקשר איתן אצלי ולכן אני כביכול לא יודע אותיות, כמו תינוק, כמו ילד קטן שלא יודע.

אחר כך, ככל שאנחנו מתקשרים יותר בינינו, אז כמו בעולם שלנו, אנחנו מפתחים את הקשרים, היחסים ויש לנו אוצר מילים, רגשות ומוזיקה.

כך גם בצורות ההשפעה בינינו, אנחנו משתדלים להביא את עצמנו לשפה, למצב שמתעוררים אחד לחברו ומתקשרים ואז בונים קשרים כאלו שמתוכם יהיה לנו ברור איך אנחנו מתחברים, מתייחסים זה אל זה. כמו שבעולם הזה בשפה שלנו אנחנו מוצאים מילים, כך אנחנו נתחיל למצוא אותיות ומילים בשפת ההשפעה. זה מה שיהיה לנו, נקווה בקרוב.

שאלה: בטקסט דובר על גמר התיקון, כשאנחנו נהיה מתוקנים והחושך יהפוך לאור האותיות ייעלמו?

כן, קשה לדבר על זה, אבל כתוב על כך. איזו אות תשלוט, תמלוך, תהיה ברשות כל הבריאה בגמר התיקון.

שאלה: מה הקשר בין האותיות לתרי"ג מצוות?

הייתי אומר שגם התר"יג המצוות כתובות בצירופי האותיות.

שאלה: למה כשמלכות רוצה להידמות למלך, היא עושה זאת דרך זעיר אנפין, למה הקשר שלה הוא לא ישיר?

איך יכול להיות שמלכות תתקשר לכתר? זעיר אנפין הוא מעליה, היא לא יכולה להגיע למשהו יותר גבוה בלי להתחבר עם זעיר אנפין. ולמעלה מזעיר אנפין, זה כבר ג"ר, צורות שלגמרי אין במלכות.

תלמיד: מה מייצג זעיר אנפין?

זעיר אנפין הוא לפניה, הוא ברא אותה ולכן כשהיא מתקשרת אליו, היא יכולה לקבל מפתח, כיצד להתקשר אחר כך לבינה, חכמה, כתר, לג"ר. זה עוד לפנינו. נלמד.

שאלה: אתה אומר לנו הרבה, שאי אפשר להעביר את העולם הרוחני במילים של העולם הזה. האם גם אם היינו רוצים להעביר את זה למילים, זה יוצא צלילים?

זה לא עניין של אוסף צלילים, אין לנו את הרגש שיכול להתאים בין הסימנים, האותיות, לבין הכוחות הרוחניים. אז מה אנחנו יכולים למסור, להעביר?

תלמיד: האם זאת אומרת שהמצב בו אדם נמצא בגילוי הוא כל כך חדש, שאין את המצב הזה בעולם שלנו?

בנו אין, לא בעולם שלנו. זה לא קיים בנו, כי אנחנו לא מתייחסים אחד לחברו בתכונת ההשפעה.

שאלה: כשענית קודם לחבר אמרת שצורת האותיות קיימת בנו וברוחניות. האם אפשר להבין מזה שלאותיות שבונות את צורת הכלי יש צורה דומה, תואמת לאור ברוחניות?

כן. אבל אני לא יודע איך אתם תתחילו עכשיו לתאר בצורה שגויה מה זה דומה לאור ברוחניות. עדיין מוקדם עבורנו לדבר על זה, כי יש לנו דמיונות כאלה, שיותר טוב לא להיכנס לתוכם, הם רק מרחיקים אותנו מהאמת.

שאלה: בתוך כל אות אנחנו רואים את האהבה שיש לבורא כלפי הנברא, הוא לא רוצה להשאיר אותנו בלי מלך, בלי תמיכה, צמיחה. כשתהיה לנו אותה האהבה כלפי הנבראים כמו שיש לבורא, נוכל להגיד שהבורא ברא את הבריאה איתך, איתנו?

כן. יפה.

שאלה: האותיות מבקשות שהבורא יברא איתן את העולם, אבל מה זה לברוא את העולם?

לברוא את העולם זה נקרא להכין את הרצון לקבל לתיקון, עד גמר התיקון.

תלמידה: האם לברוא את העולם זה לברוא את מערכת אדם הראשון או את חמשת העולמות או מערכת גדולה יותר?

כול מה שאמרת, אבל אני לא רוצה להשתמש במילים שאת לא מבינה.

תלמידה: אני מנסה להבין איזו מערכת לצייר לעצמי.

שום דבר לא לצייר. כלום. רק רגש שיש לך לחברות ולבורא.

שאלה: האותיות האחרונות שעליהן אנחנו לומדים, נ', ס', ומ' קשורות לבינה?

לא. נ', ס', מ', זאת לא מערכת של הבינה, זאת כבר מערכת של הזעיר אנפין.

תלמיד: אני זוכר שהיית מספר לנו על התכונה של מ' כנציגה של הבינה.

כן. זה נכון. מפני שמ' היא מ' סתומה, היא סוגרת 40 מדרגות. זה עוד לפנינו. מאוד קשה לי לדבר כי אני לא רוצה להשתמש פה במילים שהן לא מובנות או מבלבלות.

תלמיד: אז איך ללמוד את זה בצורה נכונה?

אתה לא יכול לברוח לשום מקום. אתה צריך לקרוא כמה פעמים עד שיתיישב בראש מה שכתוב, ואתה פשוט תזכור את זה, בצורה פשוטה, ואחרי כך תלך ותיזכר ותחבר את זה עם מה שתלמד הלאה, וכך תהיה הצטברות הידיעות ותגיע הבנה.

שאלה: אנחנו יודעים לפי הגימטרייה שיש איזשהו יחס בין אותיות למספרים. אותיות הן תכונות של תיקון, האם אפשר להגיד על מספרים אותו דבר? מה היחס ביניהם והאם יש יתרונות לזה על פני זה?

מספרים הם רישום בלבד ואנחנו לא יודעים למה הם שייכים. זה יכול להיות שלושים קילו, זה יכול להיות שלושים דגים, זה יכול להיות שלושים מטוסים או ימים או מה שאתה רוצה. המספר עצמו לא אומר כלום. אתה צריך לחבר אותו למשהו ואז המספר הזה מקבל את מהות המשקל.

שאלה: למה הבורא אומר לאותיות לחזור למקומן? למה זה כל כך חשוב לו שהן יחזרו, הרי אותיות הן דינמיות, הן זזות, הן מתחלפות במילים?

נכון, אבל אם האות חושבת שמגיע לה מקום אחר בשורת האותיות אז הוא מחזיר אותה למקומה, הוא מראה בזה שהסדר שהוא עשה הוא בכל זאת נכון.

תלמיד: אז כדי לברוא באות מסוימת את העולם הוא צריך כאילו להוציא אותה מהמקום שלה ולהעביר אותה למקום אחר?

נראה. יש לנו עוד זמן להגיע לסוף המאמר.

שאלה: האם האותיות הן תכונות של הנברא?

האותיות הן תכונות של הנברא, שמתעוררות בנברא על ידי האור העליון.

תלמיד: אבל כרגע אין נברא.

מה זאת אומרת אין נברא? יש רצון לקבל, על זה מדובר.

תלמיד: האותיות מבקשות לבנות את הנברא בתכונות שלהן וכרגע אין נברא.

הן רוצות לקבוע בנברא שעכשיו הבורא בורא את התכונות שלהן.

שאלה: אמרת קודם "רק להיות ברגש לחברים ולבורא". מה זה אומר?

אין לנו למה עוד לפתח את הרגשות שלנו, מלבד לחברים ולבורא. בעצם רק לבורא, אבל לבורא אנחנו לא יכולים להגיע אלא רק דרך החברים.

תלמיד: איזה רגשות לפתח?

רגש של חיבור ואהבה.

תלמיד: הרגש הזה באמת מורגש בזמן קריאת הזוהר, אבל לא ברור מה לעשות איתו. מרגישים אבל מה עושים?

להגיע לחיבור ואהבה.

תלמיד: איך על ידי שאני מרגיש את הרגש הזה של חיבור ואהבה אני מגיע לזה עם החברים?

בהתאמצות הדדית. תתחבקו, תתחברו ותראו שזה אפשרי.

שאלה: למה צריך להבין כדי להעמיק את הרגשות ולחדד אותם? למה אי אפשר רק להרגיש?

מה ההבדל בין ילד קטן לבחור, לגבר, לזקן שרכש את החכמה? ההבדל הוא במספר הרגשות שכל אחד מהם קולט ונושא בתוכו.

תלמיד: הצורך הזה גם מורגש, אבל למה זה עובד כך שההבנה מעמיקה את הרגש. היא עושה סדר ברגשות? מה עושה ההבנה לרגשות?

ההבנה גורמת לכך שאתה יכול לעבוד איתם. על ידי זה שאתה מסדר נכון את הרגשות שלך אתה מתקרב לבורא עד שאתה מגיע אליו.

תלמיד: במה אנחנו נעשים דומים לבורא כשאנחנו עושים סדר ברגשות?

כשכל הרגשות שלך יהיו מסודרים ל"אהבת לרעך כמוך", אז תקבל צורה כמו הבורא שנמצא באהבת הזולת השלימה.

תלמיד: יש באמת מילים לאהבה?

אנחנו נקרא אחר כך, אבל לאהבה באמת, אין מילים. אפילו בחוקי המדינות, בבתי משפט, ובכל המקומות האלה לא מבינים את האהבה. אהבה אנחנו לא מבינים. זה מקובל על בני אדם להגיד ש"אנחנו לא יכולים להבין את מידת האהבה ומהותה".

מה זה נקרא ש"אני אוהב"? תסביר לי. אתה יכול לקחת את כל המילים שבעולם, כל האותיות, כל מה שאתה רוצה, כל הספרות, כל המוסיקה, הכול, ואתה לא תוכל להביע אהבה.

תלמיד: עכשיו שאנחנו לומדים זוהר ביחד, כמו שאמרת, כדי להתחבר בינינו ולבורא, יש בזה איזשהו שטף אין סופי של אהבה.

כן, זה ביטוי מסוים של אהבה, נכון. אבל לא שאנחנו באמת יכולים לבטא אותה. זה רק בגמר התיקון. הביטוי של אהבת הבורא לנבראים, בזה שהוא נותן לנבראים אפשרות באותה צורה לאהוב אותו זה מתבטא רק בגמר התיקון. זה נקרא "וביום הזה יהיה ה' אחד ושמו אחד"

תלמיד: ובכל זאת בזוהר רבי שמעון ובעל הסולם הכניסו אהבה בפנים?

ודאי. הם הכניסו אותיות, הם פירשו את זה, אבל עם זאת הם עשו מין ריחוק בינינו לבורא, בינינו לאהבה, בינינו לאור העליון. ועם הריחוק הזה הם עשו דירוגים ואנחנו יכולים לראות איפה אנחנו נמצאים ואיך מתקרבים. אחד לא יכול להיות בלי האחר.

שאלה: מדוע כל אות הגיעה לבורא ושכנעה אותו לברוא את עולמה? הרי הבורא כבר ידע באיזו אות לבחור כדי לברוא את העולם.

כן. אבל יש צורך. הבורא לא זז, זה אור אין סוף, אין לו שום חיסרון. הוא רוצה לאהוב, אבל אין את מי, אין לשם מה, אין למה וכן הלאה. זאת אומרת, צריכה להיות כאן בקשה מצד התחתון, ואז העליון יכול להגיב.

שאלה: מה זה אומר למצוא את האותיות בנו?

צריכים לחקור בדיוק בתוך הלב. כשאני אוהב מישהו אני משתדל לחשוב על מה, עבור מה, מה יהיה לי מזה, מה יש לו ממני? איך אנחנו יכולים להיות מקשורים? איך אנחנו מתחברים? מה יוצא לי, ומה יוצא לו ומה יוצא לנו מהחיבור בינינו?

למה דווקא החיבור בינינו, באיזו צורה שהוא יהיה, ייתן לנו קיום חדש, שלא בי ולא בחבר שלי זה יכול לקרות, אלא רק במצב שאנחנו יחד מתחברים בצורה כזאת שאי אפשר לחלק, ואז באותו החומר המשותף דווקא, שנבנה למעלה מכל ההפרעות, מכל ההבדלים, מכל הדחיות, באותו החומר המשותף שיש בו חיבור, עם כל הדחייה והשנאה והרתיעה, אם אנחנו בכל זאת מתחברים אז אנחנו משיגים את החיבור השלם, ומה שמתפשט בו וממלא את החיבור הזה נקרא "אהבה". אלה דברים שאי אפשר להעביר מאדם לאדם אלא רק מלב ללב.

שאלה: מה השיטה הנכונה ללמוד אותיות כדי שלא יתפתחו דמיונות למיניהם?

רק על ידי חיבור בין החברים. שם אנחנו מיד יכולים לראות כמה אנחנו לא מוכנים לחיבור וכמה כל המילים שלנו הן מילים מתות. אבל יחד עם זה, נשתדל ללכת קדימה ולהתחבר עוד ועוד שאנחנו מרגישים שיש לנו ביום יום יותר ויותר חיסרון לכך.

שאלה: האותיות הגיעו לסדר את היקום. האם הראשונות חשובות יותר מהאחרונות?

לא. אם אנחנו מדברים על החיבור השלם אין אות פחותה מאחרות וגדולה מאחרות, כי כולן חשובות.

שאלה: אמרת שהא' היא הראשונה והל' היא האחרונה. זו לא ת' שהיא האחרונה?

לא. המילה אחרונה בתורה היא "ישראל". היא "ל'.

שאלה: על איזה דבר חשוב עלינו להסתמך בעשירייה כמו האות נ' או על ס'?

לא. זה עוד מוקדם ללמוד את הדברים האלה, ואנחנו נלמד אותם מהמעשה. אנחנו נרגיש ונאתר כל אות וכל צליל. אל תדאגו. אתם תגיעו למצב שכל העולם ינגן לכם. ינגן לכם ממש ככינור דויד.

שאלה: אמרת שביטוי לאהבת ה' ואהבה לה' זה רק בגמר התיקון. במצבים שאנחנו בכעסים ובפירוד בינינו, ואז אנחנו מתגברות על זה ומרגישות אהבה, ומרגישות הודיה לבורא וגם אהבה לה', האם זה אהבה אמיתית? האם זה רק כדי לפתח חיסרון אמיתי? מה זה ההרגשה של האהבה שאנחנו כן מרגישות אחרי הפירוד?

אנחנו מרגישים, גם גברים וגם נשים, איזו הארה מרחוק שעומדת למלאות את הרצון לקבל שלנו. ואותה הארה אנחנו רוצים לקרב. אותה אנחנו אוהבים. זה מה שאנחנו אוהבים. אנחנו אוהבים את הרצון לקבל שלנו בזמן שהוא מתמלא עם איזו הארה מלמעלה. זה לגמרי עוד לא אותו מצב שעליו אנחנו קוראים בזוהר. אבל נתקדם ונראה.

שאלה: אנחנו רגילים לראות את האותיות כסימנים כאלה, בלי חיים. ובמאמר אנחנו רואים שהאותיות הן ממש עם רצון, עם השתוקקות, עם דרישה. מה הופך את האותיות לאותיות חיות?

האדם מרגיש את זה. האדם מרגיש שהוא רוצה לבטא את הנטייה שלו לחבר באיזה סימן ברור, כך או כך אז הוא מתחיל בזה גם להרגיש, לאט לאט זה לוקח זמן, להתחיל להרגיש את האותיות.

שאלה: האותיות מזכירות את התפילה שלנו על השיח שלנו עם הבורא, עם התפילה, שהבורא אומר "כן התפילה יפה, אבל משהו חסר פה", ככה זה?

כן, זה בערך כך.

שאלה: דיברנו על אהבה וחיפשנו באינטרנט מצאנו הגדרה מ"הברית החדשה" שאהבה מכסה הכול, מאמינה להכול. אנחנו יכולים להשתמש בזה גם עבורנו או שאהבה זה רק השפעה? או שאלה גם קריטריונים שמתאימים לנו?

אני לא מכיר את "הברית החדשה", ולא משתמש בה. אני יודע שיש תורה ואני מתבסס עליה, כי הזוהר וכל שאר הספרים כתובים לפי התורה. מה שנקרא "תורת משה". זה הכול.

שאלה: האם יש הבדל בין אהבה לערבות?

אנחנו כרגע לא לומדים על כאלה דברים, יחסים בין התכונות, כי אנחנו בזה פשוט נתבלבל לגמרי. יש איזה קשר. איזה? אני לא יודע. אי אפשר ללמוד את זה, בינתיים זה לא לנו.

שאלה: כתוב שהמקובלים הכניסו לספר הזוהר את המאור המחזיר למוטב שזו סגולה. מה זה? איך הם עשו את זה?

הם הכניסו בכך שהם כתבו את המשפטים, ואם אנחנו עוברים על אותם המשפטים וחושבים עם הקריאה שאנו רוצים להתקדש באותו כוח שהם הכניסו במילים, ואפילו שאני לא יודע את המילים, אני לא יודע מה הכוח, אתה יכול לקרוא בשפה שאתה לא מבין אותה ולא מרגיש אותה, זה לא חשוב. העיקר שאתה רוצה לקבל מזה כוחות, ואז הטקסט משפיע עליך ואתה על ידו גדל.

תלמיד: אמרת שאי אפשר להביע אהבה במילים בתוך הספר, אבל את המאור כן אפשר. מה ההבדל בין המאור מהחזיר למוטב לאהבה?

כי יש הבדל בין מה שאני מוציא את האותיות והמילים לבין מה שאני מקבל אותם מהבורא, שהוא כולו אהבה. תכונת הבורא הכללית, העיקרית, הכוללת את הכול, זאת אהבה.

שאלה: ענית קודם לחבר מהעשירייה שאתה עוד לא יכול ממש לתאר לנו בדיוק את האותיות. אנחנו עשירייה חדשה, האם אפשר לומר שעבורנו בדרגה שלנו, כתיבת האותיות זה גילוי החסרונות של חיבור ואהבת החברים בינינו?

כן, אבל מתי אנחנו כותבים את האותיות? כאשר אנחנו משתוקקים לחיבור, להשפעה, לאהבה, אפילו שלא נמצאים בזה אבל משתוקקים לזה, אז כל הדברים האלה מגלים לנו גם את החוסר שלנו בזה כמה שאנחנו לא נמצאים בחיבור, בהשפעה, באהבה. ואז כל הרגשות האלה, הנטייה לזה והחיסרון בזה, הם בונים בנו את צורות האותיות. בהצלחה.

שאלה: אמרת שזה בונה לנו את צורת האותיות, כשאני רואה שאין בי תכונה מסוימת טובה כלפי החברה, זה בדיוק המקום שאני צריכה לתפוס את הפער, החוסר, שעליו אני צריכה לבקש?

נכון.

שאלה: האם בזה שהאותיות רוצות לברוא את העולם מראה כמה האגו גדול ולא מותקן?

כן.

שאלה: דיברת על אהבה שאנחנו מקבלים אותה כמו מאור, שממנה נהנה הרצון לקבל שלנו. איך אפשר להגיע לאהבה לא מה אנחנו מקבלים, אלא ממי אנחנו מקבלים?

אין לי מה להגיד לך. צריך לברר את זה פה. שיהיה לי חשוב ממי אני מקבל, בשביל זה אני צריך להשתוקק לרצות להיות קשור עם זה שאני משפיע לו.

(סוף השיעור)