שיעור בוקר 23.09.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", פתיחה לחכמת הקבלה, אות נ'

קריין: "פתיחה לחכמת הקבלה", אות נ'.

ענין רת"ס שבכל פרצוף וסדר התלבשות הפרצופין זב"ז

אות נ'

"הנה כבר ידעת את ההבחן, שיש ב' מיני מלכיות בכל פרצוף, שהם, מלכות המזדווגת ומלכות המסיימת. והנה מהמסך שבמלכות המזדווגת יוצאות ע"ס דאו"ח ממנה ולמעלה, המלבישות לע"ס דאור העליון, שהם נק' ע"ס דראש, כלומר, שרשים לבד. ומשם ולמטה מתפשטות הע"ס דגוף הפרצוף, דהיינו בבחינות התלבשות האורות בכלים גמורים. ואלו הע"ס דגוף מתחלקות לב' בחי' של ע"ס, הנק' ע"ס דתוך וע"ס דסוף. שהע"ס דתוך מקומן מפה עד הטבור, ששם מקום התלבשות של האורות בכלים. והע"ס דסיום וסוף הפרצוף, מקומן מטבורו ולמטה עד סיום רגליו, שפירושן, אשר המלכות מסיימת לכל ספירה וספירה עד שמגיעה לבחינתה עצמה שאינה ראויה לקבל שום אור, וע"כ נפסק שם הפרצוף. ובחינת הפסק זה מכונה סיום אצבעות רגלין של הפרצוף, שמשם ולמטה חלל פנוי וריקן בלי אור."

זה כבר ברור לנו אני חושב, אנחנו כבר לומדים את זה די הרבה זמן. יש לנו כניסת האור לפרצוף איפה שהפרצוף עושה חשבון במַקום הפה, איך הוא עושה חשבון, ואחר כך יש לנו כניסה פנימית שהאור נכנס לתוך הגוף, לתוך הרצון עד הטבור ואחר כך יש לנו סוף, מקום ריק שזה סוף הפרצוף, וסיום (ראו שרטוט מס' 1).

שרטוט מס' 1

שאלה: מה זה מלכות בפרצוף, זה ראש ותוך?

כל זה מלכות רק יש לנו מלכות דראש, מלכות דתוך ומלכות דסוף, אבל הכול זה מלכות, הכול זה רצון.

תלמיד: אנחנו מדברים על זה שאנחנו עובדים תמיד עם מלכות מצומצמת.

נכון, אז מלכות שהיא צמצמה את עצמה היא עוד לפני זה צמצמה את עצמה. היה אין סוף, אחר כך היה צמצום א', ואחרי צמצום יש לנו את הפעולה הזאת שיוצא לנו פרצוף, מנה ראשונה שמקבלים על מנת להשפיע (ראו שרטוט מס' 1).

"ותדע, שב' מיני ע"ס הללו נמשכים מהע"ס דשרשים הנק' ראש. כי שניהם נכללים במלכות המזדווגת כי יש שם כח הלבשה, שהוא האו"ח העולה ומלביש לאור העליון. גם יש שם כח העיכוב של המסך על המלכות, שלא תקבל האור, שעי"ז נעשה הזווג דהכאה המעלה אור חוזר. וב' כחות הללו המה בראש רק שרשים בעלמא, אלא כשמתפשטים מלמעלה למטה, הנה כח הא' שהוא כח ההלבשה, יוצא לפועל בע"ס דתוך שמפה ולמטה עד הטבור. וכח הב' שהוא כח העיכוב על המלכות מלקבל אור, יוצא לפועל בע"ס דסוף וסיום שמטבור ולמטה עד סיום אצבעות רגלין. וב' מיני ע"ס הללו נק' תמיד חג"ת נהי"מ. שהע"ס דתוך שמפה עד הטבור נק' כולן בשם חג"ת, והע"ס דסוף שמטבור ולמטה נק' כולן בשם נהי"מ, וזכור זה."

כאן בעל הסולם נותן לנו איזה דברים שמבלבלים אותנו. הוא אומר כך, בראש יש לנו עשר ספירות, בתוך עשר ספירות, ובסוף עשר ספירות, אבל כשאנחנו מדברים על הפרצוף כולו אז אנחנו מחלקים ראש, תוך, סוף לשלושה חלקים (ראו שרטוט מס' 2). אנחנו אומרים שיש לנו שלושה חלקים בראש, שלושה חלקים בתוך וארבעה חלקים בסוף, חב"ד, חג"ת ונהי"מ. או שאפשר להגיד שבסוף יש לנו גם שלושה חלקים, כי תפארת מתחלקת גם וגם, אבל בכל זאת נרשום ארבעה חלקים שיהיו עשרה סך הכול, כך הוא מחלק.

אפשר לחלק את הפרצוף לעוד כל מיני חלקים, בדרך כלל אנחנו בכל זאת מתייחסים לפרצוף שזה עשר עשר ועשר, כי כל עשר ספירות בראש ובתוך ובסוף הן עובדות בכל חלק וחלק לפי הסגנון שלו, אבל כשאנחנו מדברים על כל הפרצופים אנחנו בדרך כלל אומרים שזה פרצוף אחד של עשר ספירות ולא שהחלקים האלה הם נפרדים לראש, תוך, סוף ועוד ועוד. יש בזה הרבה דברים, הרבה שינויים.

שרטוט מס' 2

שאלה: מה זה אומר שהזיווג הוא בראש?

ראש זה נקרא עשר ספירות, רצונות שהם כולם צריכים לעשות חשבון, מה הם עושים עם האור, עם הבורא, באיזה מגע הם יכולים להיות עימו וכך הם יוצאים.

תלמיד: למה הזיווג הוא בראש?

כי מזה מתחיל הפרצוף. מתוך זה שהוא דוחה את האור. הוא מרגיש שהאור בא אליו, ואז הוא דוחה את כולו ואחר כך עושה חשבון כמה הוא יכול לקבל אותו בעל מנת להשפיע. וכמה שלא יכול לקבל על מנת להשפיע נמצא אצלו בסוף.

שאלה: רק כדי להבין יותר, בעל הסולם מדבר על זה שעל אותו רצון לסטייק נגיד יש חלוקה לעשר ספירות בראש, עשר ספירות בתוך ועשר ספירות בסוף?

כן. אבל רק תדעו שזה לא כלל ברזל, אלא כל דבר שאתה יכול לקחת מהבריאה, אתה יכול להבדיל אותו מהבריאה ולהגיד שזה עשר ספירות. בכל דבר שאתה יכול להצביע, להגיד שזה קיים, כבר אתה אומר על זה שזה עשר ספירות, כי יש שם את כל הספירות וכל הקשר ביניהן וכן הלאה.

תלמיד: מה מבטאות עשר ספירות דסוף על רצון להשפיע דרך רצון מסוים?

שלא יכולים לקבל. בכל רצון ורצון יש לך סך הכול עשרה רצונות. עשרה רצונות שבכל רצון ורצון אתה עושה חשבון. החשבון הוא בראש, כמה אתה יכול וכמה לא (ראו שרטוט מס' 3). כמה שאתה יכול לקבל אתה מקבל בתוך, וכמה שאתה לא יכול לקבל זה נשאר בסוף. אז יש לך מכל העשרה רצונות חלקים שנמצאים בראש, זה כל העשרה רצונות בכוח, שהם רק עושים חשבון, אבל אחר כך מהראש הם מתחלקים לחלקים שיכולים לקבל, שזה התוך, וחלקים שלא יכולים לקבל, שזה הסוף.

מה לא ברור?

תלמיד: כשהכלי משפיע לבורא ונגיד עושה חשבון על סטייק, יש בזה חלק שהוא לא יכול להשפיע?

ודאי שתמיד יש חלק שלא יכול להשפיע, עד גמר התיקון יש לך כאלו חלקים. אומרים שמה שיכולים להשפיע זה נקרא "קו דק". הבורא רוצה להשפיע דבר שלם (ראו עיגול כחול בשרטוט מס' 3), ואנחנו יכולים לקבל ממנו רק קו דק. רק את זה יכולים לקבל. עד גמר התיקון, ובגמר התיקון נקבל את הכול.

שרטוט מס' 3

שאלה: אז הקו הדק הזה זה בעצם עשר ספירות שאנחנו מקבלים או תשע ספירות שאנחנו מקבלים?

על זה נדבר אחר כך. זה תלוי איך אנחנו מספרים על זה, מדברים על זה. קבלה על מנת להשפיע נקרא שמקבלים למעלה מהמלכות ולכן זה נקרא כאילו תשע ספירות, ומלכות נשארת ריקה. אנחנו כבר קראנו על זה, אבל בכל זאת עוד נדבר על זה הרבה.

שאלה: איך קורה החשבון בראש? אני כאילו ממקם את התענוג בתוך הבורא? איך הניתוח הזה קורא כלפי הדבקות עם הבורא?

זה פשוט כמו האורח ובעל הבית, מה יש כאן לדבר כל כך? אני נמצא עם הרצון שלי, כל הרצונות שלי הם ממש כאלו (ראו עיגול אדום בשרטוט מס' 4), זה כל הרצונות שלי, וכאן (ראו חץ תכלת בשרטוט) אני מגלה את יחס הבורא אלי, ואז אני עושה חשבון עם הרצון לקבל שלי כלפיו (ראו חץ אדום בשרטוט), וכמה מתוך היחסים בינינו אני יכול באמת לעשות נגד הרצון לקבל שלי השפעה אליו. אני עושה כאן חשבון ולפי זה אני מקבל.

שרטוט מס' 4

תלמיד: איך אני עושה חשבון בלי להיכנס לרצון?

איך זה יכול להיות שאני לא נכנס לרצונות? ודאי שאני נכנס לכל הרצונות. כל הרצונות שלי, כל מה שאני צריך עומדים כולם בפה.

תלמיד: הם כולם נמצאים עכשיו בפוטנציאל אבל אני לא מפעיל אותם?

כן, ודאי. אני רואה מה שיש לפני. נגיד שאני יושב ליד השולחן ויש לפני את כל המנות. ואז אני מתחיל לעשות חשבון האם אני יכול לאכול את זה או לא, אם זה על מנת להשפיע לבעל הבית. לפי הרצון שלי אני מוכן לקבל את הכול, אם אני רוצה לעשות חשבון לבעל הבית אז אני כבר לא יודע בדיוק מה לעשות. כמה אני יכול וכמה לא.

תלמיד: החשבון הזה לטובת בעל הבית, איך הוא פועל בצורה נכונה? יש רצון ויש קשר עם הבורא לטובתו, איך שני הדברים האלה יכולים להסתדר ביניהם?

זה נקרא שאני נמצא בזיווג דהכאה. אמנם אני רוצה ליהנות בעצמי, אבל אני עושה צמצום ועושה חשבון, מה אני עושה עם הרצון שלי שרוצה ליהנות, אבל אני רוצה להפוך אותו לטובת בעל הבית. כאן זו הבעיה, איך אנחנו מסדרים את זה נכון.

תלמיד: אז איך לסדר את זה נכון? איך אני כביכול לא נהנה ויחד עם זה נמצא בקשר עם הבורא?

אתה נמצא בקשר עם הבורא מפני שאתה נהנה, אבל נהנה לא מזה שאתה מקבל שאז אתה מנותק מהבורא, אלא מזה שאתה משפיע לו ואז אתה מחובר אליו. ואז גם אתה חייב ליהנות מכול המנות שהוא נותן לך, אחרת איך אתה תשפיע לו? ויחד עם זה, חוץ מאשר ליהנות מהמנות, אתה צריך גם ליהנות מזה שאתה משפיע לבעל הבית. את כל החשבונות האלה אתה עושה ומבצע, פשוט מאוד.

תלמיד: האם החשבון החשוב ביותר כאן, הוא בזה שהתענוג שלי מזה שאני נותן לבורא, או התענוג עצמו?

אתה חייב ליהנות מהאוכל, ואתה חייב ליהנות מזה שאתה עושה בזה נחת רוח לבורא. התענוג צריך להיות גם שלך וגם מזה שאתה משפיע לבורא. לכן, כמה אתה יכול לקבל על מנת להשפיע סך הכול? מעט מאוד. לכן זה נקרא "קו דק מאוד", כמו שציירתי (ראו שרטוט מס' 4). במקום לקבל את כל ה- 100% שהבורא רוצה לתת לך, אתה ממלא את עצמך בקו דק מאוד בלבד, במנה קטנה מאוד, אתה לא מסוגל יותר. כי התענוג שאתה מצרף למנה, שאתה קיבלת איזו מנה, צלחת, אבל מפני שאתה קיבלת את זה מהבורא ועל ידי זה שאתה אוכל אתה משפיע לו, ואתה מרגיש תענוג גדול כמה אתה משפיע לו, אז אתה לא יכול לקבל יותר מקו דק מאוד, מכפית קטנה, אבל זה ממלא אותך עד הסוף.

שאלה: אני רואה את כל המנות על השולחן, אבל אף פעם לא ניסיתי לאכול אותן, מאיפה אני יודע כמה אני מסוגל?

כשאתה תעשה צמצום ותחליט שאתה רוצה לעשות באמת את זה לשם הבורא, אתה תתחיל להרגיש איזה הזדמנויות יש לפניך. לפני זה לא יכולים להראות לך את המנות כי אז אתה פשוט תגנוב אותן.

תלמיד: איפה מלכות מזדווגת ואיפה מלכות מסיימת?

זה פשוט מאוד, מלכות מזדווגת עומדת בפה דראש, מלכות מסיימת, קבלת האור על מנת להשפיע, זה בטבור, ומלכות שמסיימת לגמרי, "סיום רגלין" מה שנקרא, זה בסיום.

שאלה: האם בפה הרצון מרגיש רק קו דק, או בתוך העיגול את כל הרצון?

בפה דראש מרגישים את רצון הבורא להטיב לנברא בכמה שהנברא מסוגל להרגיש את רצון הבורא בעל מנת להשפיע. אף פעם האורות העליונים לא נותנים לנברא יותר ממה שהוא יכול להחזיק, כי אין בתכנית הבורא להכשיל את הנברא, בשביל מה? הוא רוצה להביא אותו לתיקון.

שאלה: בכל חשבון שהאור נכנס בתוך הפרצוף, האם אפשר להגיד שהגובה של "תוך" עולה והגובה של "סוף" קטן?

כן, אפשר כך להגיד, אנחנו נראה את זה בשרטוטים. אתם יכולים לראות את השרטוטים האלה. תיכנסו לאתר שלנו, לארכיון שלנו, תראו שם המון שרטוטים ומזה יתברר הדבר.

שאלה: האור הוא בלי צורה עד שהוא נכנס לפרצוף ואז הוא מקבל כל מיני צורות. איך הצורה הזאת מוגדרת בדיוק, האם זאת מחשבה מהנברא?

הרצון של הנברא הוא נותן פורמט וצורה לאור שנכנס בו.

תלמיד: אז מה הוא בדיוק הכלי הזה?

רצון, שום דבר חוץ מזה.

תלמיד: אנחנו יכולים לדבר על הרצון בצורה נפרדת עצמאית מהאור, אפשר לדבר על הכלי בלי קשר לאור, או רק כשהם שניהם יחד?

לצורך לימוד אנחנו ככה מדברים. כשאנחנו מרגישים את הרצון, אז הרצון שאנחנו מרגישים הוא גם תוצאה מהאור, מהשפעת האור. אבל אנחנו מדברים עליו לחוד ועל הרצון לחוד כאילו שהם נפרדים, אומנם באמת אם יש רצון זה נקרא שהאור מסדר אותו, מפרמט אותו.

(סוף השיעור)