שיעור צהריים 21.10.16 - רב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה
קטעים נבחרים בנושא: מידת הסבלנות
שאלה: בזמן שהבורא מגלה יד חזקה, יש שם שני מצבים. מצב א', זה שאדם מתגבר. מצב ב' זה שאדם נדחה מהעבודה. השאלה, מה הרוויח אדם שנדחה מהעבודה?
צורך לעזרת ה'. זה העיקר. לכן מי מרוויח יותר, מי שמתגבר או מי שנדחה? זה נקרא "דעת תורה הפוכה מדעת בעל הבתים". בעל הבית, "אני התגברתי, אני חזק". דעת תורה, ההפוכה.
קריין: אז קטעים נבחרים בנושא מידת הסבלנות. קטע ראשון מתוך כתבי רב"ש, כרך ג' "סייג לחכמה שתיקה".
"סייג לחכמה שתיקה", פירוש, כדי לזכות לחכמה, מוכרחים מקודם לתקן את הכלים שיהיה בבחינת השפעה. לכן התיקון הוא "שתיקה", היינו שעל כל דבר יתרץ את עצמו, שזהו בחינת "שתוק כך עלה במחשבה". (רב"ש ג', _ סייג לחכמה שתיקה (א')). שוב.
"סייג לחכמה שתיקה", פירוש, כדי לזכות לחכמה, מוכרחים מקודם לתקן את הכלים שיהיה בבחינת השפעה. לכן התיקון הוא "שתיקה", היינו שעל כל דבר יתרץ את עצמו, שזהו בחינת "שתוק כך עלה במחשבה".
אם אדם נמצא מול הפרעות כאלה שאין לו עליהם שום תירוץ, לא משכל, לא מרגש, לא מהעבר, לא מהעתיד, לא מכלום, וגם לא יכול להצדיק את הבורא בשום דבר, בכלום, אז בעצם הוא נמצא במצב הכי טוב להתקדמות, כי ש לו אפשרות כאן לעשות מאמצים בכל זאת, ולקבל את המצב למעלה מהשכל והרגש. זה מאוד קשה. לזה ממש צריכה להיות תמיכה מאוד רצינית מהבורא, תמיכה נסתרת מהבורא, שאדם יעשה כך. אבל אם הוא עושה, זאת אומרת על פני הסתרה כזאת, הוא בונה את הכלי הרוחני למדרגה הבאה.
ותמיד כך. אם אנחנו רוצים לעלות למדרגה הראשונה הרוחנית, רק לקפוץ, זה אפילו לא רוחניות זה רק לקפוץ, לעלות מהאגו שלנו, כבר אנחנו צריכים נס. זאת אומרת שאנחנו בחושך, בחוסר כל בורחים מהאגו שלנו, שהוא טוב מאוד. היה טוב מאוד לכולנו במצרים, זה היה משהו משהו, חלום אמריקאי כמו שאנחנו אומרים. לגשמיות אין יותר טוב, מילויים כאלו שאי אפשר לתאר. אם אדם למרות זאת מסוגל להעדיף רוחניות, שאין בה כלום, חושך, שום דבר אין, רק קשר עם הא-לוהות, אז הוא יוצא ממצרים. ציור שמאוד מאוד כך מעורר לחשוב, האם כדאי להמשיך.
ברירה אין. זה נכון. צריכים לגבש כוחות להתקדמות, כי באמת ברירה אין, אלא רק להמשיך לעצמנו עוד יותר צרות. זאת אומרת, מי יחליט במקומי? או אני בזמן החושך אעשה מאמצים עם החברים להעדיף את החושך, או שיתגבר הצער, לחצים במצרים, מכות גדולות שהאגו שלי סובל. זה נקרא ש"הפרעה מקבל מכות". עשר המכות שאני צריך לקבל, כדי לברוח.
שאלה: נתת קודם דוגמה על החלון והבניין.
כן. אני זוכר שהשתתפתי בבניית בית כנסת ברחובות, ואז התגלה שכדי לעשות את הבניה, את הקירות, אנחנו כבר צריכים לאסוף כסף לחלונות, לטיח ולכל מיני דברים סביב זה. כי בלי זה את הקירות אי אפשר היה לבנות. היה כזה בלבול.
תלמיד: זאת אומרת, בחלק מהבניה, יש דברים שצריך להוציא אותם והם לא לוקחים חלק פעיל.
ואחר כך כן.
תלמיד: איך בן אדם לא נכנס לאיזה מלכוד שהוא אומר, אני עכשיו מרגיש שאני צריך לתת כך.
עד כמה שאתה שייך לכל הבניה. עד כמה שאתה שייך לכל הבניה, זה טוב. משתתף בכל הדברים.
קריין: קטע שני מתוך רב"ש ב', "מהו אסור ללמוד תורה לעכו"ם, בעבודה."
"אסור" זה אי אפשר. זה מאוד פשוט. אי אפשר ללמוד תורה, היינו לקבל מאור המחזיר למוטב, אם אדם עכו"ם. זאת אומרת, לא מכוון למטרת הבריאה "ישראל אורייתא קודשא בריך הוא חד הוא", אז הוא לא מסוגל פשוט ללמוד. לא מסוגל לקבל מאור המחזיר למוטב ולתקן את עצמו, כדי להתקדם למטרה. זה נקרא "שלא יכול ללמוד תורה".
קריין: אמרו חז"ל (חולין פ"ט) "אין העולם מתקיים אלא בשביל מי שבולם את עצמו בשעת מריבה"."
גם כן. כמו שהיה לנו שם הקטע הראשון. "בשעת המריבה", זאת אומרת שיש לאדם טענות לבורא שהוא לא רואה שום סיכוי לצאת מהמצב שלו, להתקדם אין לו כוחות, והוא לא יכול לראות שזה הבורא מסדר לו את זה. אז לפחות יש לו על מה שיסמוך, שהבורא בטח שהוא מסדר לי את כל המצבים האלו, אז הוא דואג כבר שגם המצב הכי גרוע, הוא יתהפך לטוב.
אבל אם אני לא מסוגל לשנות את זה, להפוך את המצב הזה בעיניי שיהיה כטוב, אז אני נמצא במריבה עם הבורא, ואז אני בטענה "למה עשית לי כך, למה עזרת לי קודם, ולמה עכשיו כך, ומתי תעזור לי סוף סוף" וכן הלאה. ואז על זה כתוב, הבולם את עצמו בשעת המריבה. מריבה עם הבורא. ואז אם הוא יודע לבלום את עצמו מלריב, אז נכלל בעליון ומרוויח מזה את זה שניכנס כעובר. כי "עובר" זה מהמילים "עברה ודינים".
זה תמיד רק מתוך הכאסח", מתוך הריב עם הבורא, אז אני בולע את עצמי, ואז אני נכנס כעובר בתוכו. מוכן לסבול. למה כל כך קשה להיכנס להריון? עד שהזירעון הזה נכנס, חודר לתוך הרחם ונקלט שם. זה כנגד העניין הזה, שכל כך קשה לוותר על האגו ולהידבק בבורא למרות שאתה נמצא, ואתה "הבולם את עצמו בשעת מריבה". אני מקווה שאתם תהיו הזירעונים הנכונים. זה באמת פלא עד כמה שזה מתגשם בעולם שלנו.
שאלה: לא ברורה לי העבודה פה, בבלימה הזו שתיארת הרגע.
בלימה היא מהבורא. ומה שיש לי טענות אליו על כל מה שעושה לי, אני בולם את עצמי איפה שאני לא מסוגל להצדיק אותו במוח ולב, מעבר לזה למעלה מהדעת, אז אני בולם את עצמי, ובזה אני כבר מגיע למצב שאני יכול להתכלל בו, כמו התחתון בתוך העליון.
תלמיד: ההצדקה הזאת צריכה לבוא באמת ממקום של ממש מתוך הלב, נכון? זו העבודה של הצדקה. זה לא להגיד לעצמי, טוב, זה הבורא.
זה לא להגיד, אבל זה יחד עם זה שאתה מרגיש שאתה נמצא במריבה. "הבולם את עצמו בשעת המריבה". שעת המריבה היא קיימת, ואני בולם את עצמי למעלה מהדעת.
אני לא מסכים.
תלמיד: אני עם כלום לא מסכים, למשל.
לא. בשעה הזאת אני אומר, "שאתה עוד לא יודע מה זה". אני לא מסכים, אבל אני דורש כוחות להיות למעלה מזה. הטבע שלי עכשיו, המצב שלי אישי זה לעשות אתו מריבה, ואני דורש כוחות להיות למעלה מהמריבה. כוחות של חיבור. חיבור. איך אתה יכול אם אתה שונא אותו, הפוך, זו מריבה. איך אתה מבקש להיות אתו בחיבור. יחד. שני הכוחות האלה הם מגיעים למצב של "ונולדה המדרגה החדשה" בעצם בקיצור. מצב חדש.
תלמיד: הנושא הזה של להיות כוחות להיות אתו בחיבור, זה אחרת משיש לצורך העניין מריבה עם חבר מהעשירייה, ואתה מבקש כוח להתעלותך מעל זה?
ודאי שזה בתוך העשירייה, ועם הבורא בסופו של דבר. אחר כך אתה רואה שזה לא עם העשירייה, שזה הבורא. החברים האלה זה לא חברים, זה הבורא כך מציג את עצמו כלפיך.
תלמיד: יש מצב במציאות עכשיו, שהוא יכול להיות משהו שאתה לא יכול להצדיק אותו, לא משנה.
נכון. ו.?
תלמיד: עכשיו אתה יודע בזה, שאתה צריך לבקש כוחות, ואתה צריך להתחבר בעשירייה, דרך זה אולי אתה כן תצדיק.
זה לא נעים.
תלמיד: איכשהו קורה שזה תמיד מתאדה. זאת אומרת, אין מצב שאני מצדיק, יש מצב שאני פשוט מפסיק לסבול. אבל זו לא הצדקה, לא הלכתי פה למקום של "וואו התחברתי מעל, וואו יש פה איזו הבנה, איזו הרגשה, הגעתי לדרגה הבאה של חיבור." לא, הפסקתי לסבול, כי אולי באיזה מקום המוח שלי אומר, "טוב, תשמע אתה לא יכול לסבול כל כך, אז תפסיק לחשוב, או משהו". איפה פה העבודה, כי זה כל הזמן נראה לי כמו בריחה ולא כמו עבודה.
מה אתה חושב שזאת עבודה?
תלמיד: אני לא יודע. אני שואל.
עבודה שאתה מסכים עם הבורא. דווקא בזה שאתה לא מרוצה מהעולם שלו, מכל מה שהוא ברא גם בך וגם בכולם, כשאתה לא מרוצה מזה, זה מקום לעבודה שאתה כן תהיה מרוצה.
תלמיד: אני צריך לדרוש להיות מרוצה?
אתה צריך לפחות לדרוש שאתה תהיה אפס.
תלמיד: שלא יהיה אכפת לי אם כן או לא?
לא שלא אכפת. לא, זה לא נכון. אם לא אכפת אז אתה מוחק את כל העניין כאילו שלא היה.
תלמיד: אז מה זה אפס?
להתעלות מעל זה.
תלמיד: להתעלות זה אפס?
כן. אפס הרוחני מתחיל להיות מזה שאתה מתעלה מעל כל הרע שמתגלה לך. ממנו והלאה מעלה מתחילות מדרגות רוחניות
תלמיד: מה זה אומר שאני מתעלה?
מתעלה זה שאתה מקבל את הדברים האלה בלי למחוק אותם, כמו שאתה אומר "הכול נעשה יפה וטוב", לא, בלי למחוק אותם, אלא אתה מסכים עם זה מפני שזה בא מהעליון. ולכן כנגד המוח והלב שלך אתה מקבל את זה מפני שזה בא מהעליון, ולפי דעת העליון זה קורה ולכן אתה מסכים, ובמאה אחוז אתה רוצה לקבל דעתו מעל דעתך. זה לאט לאט יבוא. בכל זאת שומעים עוד קצת ועוד קצת.
שאלה: מה שאמרת עכשיו זה גם כשאני מזהה שהבורא בא ורוצה לפגוע בחיבור עם החברים, מכוון אותי לפגוע בחיבור?
אתה לא תראה אותו שהוא בא לפגוע בחיבור, לפגום בחיבור, אתה לא יכול לזהות דברים כאלה. אתה לא תגיד שזה הוא. אבל אם אתה אומר שזה הוא, אז יש לך כאן מקום להתגברות.
תלמיד: אני לא רוצה לקחת דברים על עצמי, אבל יוצא שבשביל להתעלות להיות אפס אני צריך להגיד שזה הוא שולח לי.
כן, ודאי.
תלמיד: עכשיו הוא מעמיד מצב שאני נגיד פוגם בחיבור. אז מה העבודה שלי פה?
הוא נתן לך אפשרות לפגום בחיבור. מה העבודה שלך? להיות למעלה מזה, זה נקרא "נצחוני בניי". האם אני עושה כול מה שבא לי כי זה בא מהבורא? אז כך כל פושע בבית משפט יגיד, "מה אתם רוצים ממני? הרגתי מישהו, סידרו לי כך מהשמיים".
תלמיד: אתית זה נשמע מאוד יפה, סידרו לי מהשמיים.
בטח זה מידת סדום.
תלמיד: איך עושים את זה, איך מתעלים מעל המצב הזה?
שהבורא מסדר?
תלמיד: הוא מסדר לך דברים, הוא שולט לך בכוחות.
כדרך פרעה. הבורא אומר, "אני הכבדתי את פרעה, בוא אליו". בשביל מה לי לבוא אליו אם אתה הכבדת את ליבו? אתה מעמיד לפניי איזו דמות שהיא בובה, אבל אתה נמצא בפנים ואתה נמצא לידי. תראו איזו ערמומיות, זה דבר מסריח, אני לא יודע איך להגיד. "תחמן", צבוע, שפלות, תראו מה הוא עושה. כאילו בא אליך מישהו ואומר, "אתה יודע הוא רוצה להתנפל עליך אבל אני אהיה לצידך". ובאמת הוא עושה את זה בעצמו, הוא שילם לו והוא עשה שיהיה נגדך. אז במקרה של הבורא זה ברור, הוא משלם לפרעה, ופרעה מסכן מקיים את הפעולה הזאת כדי שאתה תתחבר לבורא מאין ברירה. כך הוא מסובב את הדברים.
אבל אם זה היה לפי מה שאתה אומר, אז אין צביעות, אין לכלוך, אין משהו יותר גרוע מזה, ואיך היית מזלזל באדם כזה שהיה עושה את זה. אם בא אלי מישהו ויש לו דעת ויש לו רגש נגד והוא לא מסכים, כל הכבוד הוא כזה ואני כזה, כן. אבל אם הוא בעצמו, כאילו החבר שלי עושה לי דברים כאלה, מה זה? וזה מה שהוא עושה איתנו, אבל יש לו בזה כוונה עמוקה יותר. והוא יעשה איתך הכול, חוץ משיהרגו אותך, אבל ירביצו לך, חכה חכה עד כמה. למה? כי אחרת אתה לא תהיה דבוק בו. אבל אחר כך אתה תגלה שזה הוא עושה, אז מה? אבל כשאתה יודע שזה הוא עושה אתה כבר בא לנשק אותו, אפילו להתרגז עליו אין לך כבר הזדמנות.
שאלה: מה צריך לעשות אדם שמגיע להכרת הרע? יש איזה אינסטינקט שאדם פשוט מנותק לגמרי והוא לא מסוגל לעשות שום דבר, כי הוא יודע שכל פעולה שהוא עושה זה בא מתוך מניעים לא טובים, לא נכונים. אז איך אתה היית מתגבר על הכרת הרע שלך מה הייתי עושה, איך היית חוזר לפעילות?
אני עושה רק חשבון אחד, כלפי ההפצה, כלפי ההפצה הכללית, האם זה פוגע בהפצה כלפי עם ישראל וכלפי העולם או לא? לפי זה אני עושה חשבון, בכל הדברים האחרים אני לא עושה שום חשבונות. כלפי הפצה כאן צריכים לראות עד כמה זה כן פועל עד כמה זה לא פועל, כי זה כלי חיצון, כלי כללי, זה לא הכלי שלי. יש לי כלי שזה הקבוצה נגיד, שכלפיה אין מה לעשות מתבטלים וזהו, כאן אין מה לעשות. כלפי העולם אני כבר צריך לראות הפרעות אלו ואלו, מה לעשות עם השונאים שלנו, המתנגדים האלו. אני לא יכול להגיד שזה רק מגיע מהבורא ואני צריך להכניע את עצמי, אני צריך להילחם. אבל אם זה בקבוצה אין לי מה להילחם רק להכניע את עצמי וזהו.
"אמרו חז"ל (חולין פ"ט) "אין העולם מתקיים אלא בשביל מי שבולם את עצמו בשעת מריבה". ויש להבין זה, שאם האדם אינו בולם עצמו, אלא שמשיב להשני בשעת מריבה, ע"י זה העולם אינו יכול להתקיים. ובהאמור יהיה הפירוש, שבדרך העבודה, "העולם" הוא האדם עצמו, כמו שכתוב בזה"ק "כל אדם הוא עולם קטן בפני עצמו". אם כן יהיה הפירוש, שבזמן שהאדם מתחיל לעשות ריב עם הגוף, ורוצה לקיים מה שאמרו חז"ל "לעולם ירגיז אדם יצר הטוב על יצר הרע". ופירוש רש"י, שיעשה עמו מלחמה, שזה נקרא "מלחמת היצר", כלומר שבזמן שהאדם דורש מהגוף, שיעשה הכל לשם שמים, וזה מרגיז ליצר הרע מאוד, היות שהוא רוצה לבטל את רשותו לגמרי, אלא כל מה שהאדם עושה, הוא רוצה שיהיה הכל לשם שמים, אז הגוף בא אליו בטענות צודקות, שהגוף טוען טענת שכליות.
ואם האדם רוצה להתקיים, היינו שהוא רוצה לבוא לתכלית השלימות ולקיים רצון ה', שרצונו יתברך הוא להטיב לנבראיו, היינו שיזכה לאור התורה, שהוא הטוב ועונג שבמחשבת הבריאה, אז אסור לענות להגוף עם דברים שכליים. היינו שהאדם יגיד, שהוא הולך בתוך הדעת, היות שבתוך הדעת מוכרח להיות בעמ"נ לקבל, כנ"ל, אלא בולם את עצמו בשעת מריבה, ואומר לו "הצדק אתך בבחינת השכל ואני הולך למעלה מהדעת".
(רב"ש ב', מהו אסור ללמוד תורה לעכו"ם, בעבודה)
צריכים ללמוד את זה. ושוב אני אומר זה תלוי מי? לא לפני כל אחד אני מכניע את הראש, זה ברור. מי שבקבוצה על זה אין ספק, מי שמחוץ לקבוצה שם צריכים לעשות חשבון עד כמה אנחנו שותקים ועד כמה לא כלפי ההפצה.
בעל הסולם כותב באגרות עד כמה הוא התחמם על אלו שהם נגד, כמה הוא מצטער.
שאלה: בגילוי החושך לפני היציאה ממצרים האם אנחנו בכל זאת מרגישים את הקשר עם העשירייה?
תלוי איזה חושך. לפעמים יש חושך כזה שהוא מוחק את הכול, אדם אפילו לא מרגיש שהוא חי. הוא נמצא במצב שרק לסגור את העיניים וזהו לשכב, לא לזוז, לא מסוגל. אין מצבים כאלה שיבואו אלי עכשיו ויהרגו אותי ואני לא יכול לזוז?
שאלה: איך אדם יכול לפתח כזה כישרון, יכולת לנהל דו שיח עם הגוף שלו כמו שרב"ש מתאר?
"אין חכם כבעל ניסיון".
שאלה: האם העבודה על הזירעונים זה לחזק את הסביבה?
וודאי שלחזק את הסביבה והתכללות שלי בסביבה.
תלמיד: ומה התכלית של העבודה בסופה?
להדבק בסביבה שזה נקרא דבקות הזירעון ברחם.
תלמיד: זה קשור לסבלנות?
איך בלי סבלנות אפשר לעשות עבודה כזאת? אלה הרבה מאוד פעולות. עד שבחיים שלנו הזירעון מגיע לתוך הרחם, חודר ונדבק שם, ממיליונים מיליונים מגיע אחד, וגם כן בכמה פעולות. זה ממש נס, זה כשורש מהענף הרוחני עד כמה קשה העניין הזה.
(סוף השיעור)