שיעור ערב 19.06.19 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

בעל הסולם, תע"ס, כרך א', חלק א', דף כ"ו, הסתכלות פנימית, אות ל"ו

קריין: אנחנו קוראים מתוך "תלמוד עשר הספירות", כרך א', חלק א', דף כ"ו עמ' 26, ב"הסתכלות פנימית", אות ל"ו.

נתחיל מ-ל"ה, פרק י'.

פרק י'

אות ל"ה

כל החומר המיוחס לנאצל, הוא הרצון לקבל,

ומה שיש בו יותר מזה מיוחס למאציל.

"ודע, כי בחינת הרצון לקבל שבנאצל, שנתבאר היטב, שהוא הכלי שבו, תדע, שהוא ג"כ כל החומר הכללי, המיוחס לנאצל. באפן שכל הישות זולתו, מיוחסת למאציל."

אין לנו חוץ ממאציל ונאצל, ומהמאציל יוצאים כוחות, סך הכול כוח אחד כללי שאנחנו קוראים לו "אור", והכוח הזה הוא בונה, בורא, מאציל את החומר, כי החומר הזה הוא רצון לקבל. ולכן אין לנו יותר משניים המאציל והנאצל, רצון להשפיע שבמאציל, ורצון לקבל שבנאצל ולא יותר.

אות ל"ו

הרצון לקבל, הוא צורה ראשונה של כל מהות,

וצורה ראשונה אנו מגדירים בשם חומר, משום

שאין לנו השגה במהות.

"אע"פ שבחינת "הרצון לקבל" מובן לכאורה למקרה ולצורה במהות, ואיך תופסים אותו לחומר המהות? אמנם כן הוא גם במהויות הסמוכות לנו, שדרכינו לכנות הצורה הראשונה שבמהות בשם החומר הראשון שבמהות, משום שאין לנו השגה ותפיסא כלל וכלל בשום חומר, כי כל ה' החושים שלנו אינם מוכנים לזה, להיות המראה והשמיעה והריח והטעם והמישוש מציעים לשכל העיוני, רק צורות בעלמא של מקרי המהות, המצטיירים על ידי שיתוף פעולה עם החושים שלנו. ולמשל, אם נקח אפילו את האטומים הקטנים המיקרוסקופיים אשר ביסודות הראשונים שבאיזו מהות, הנפרדים על ידי מלאכת החמיא, הלא גם המה אינם אלא צורות בעלמא שמצטיירות כן לעינים, או ביתר דיוק, שהמה ניכרות ונבחנות לנו על ידי דרכי "הרצון לקבל ולהתקבל", שאנו מוצאים בהם, אשר על פי משפט הפעולות הללו אפשר להבחין בהם ולבודד האטומים האלו למיניהם, עד לבחינת החומר הראשון של המהות ההיא, והרי גם אז, המה רק כחות שבמהות, ולא חומר. והנך מוצא, אשר גם בגשמיות, אין לנו מוצא אחר להבין את החומר הראשון, זולת בהנחה, שהצורה הראשונה היא החומר הראשון הנושא כל שאר המקרי והצורות הבאים אחריה, ואין צריך לומר בעולמות העליונים, אשר כל מוחשי ומדומה אינו נוהג שמה."

יש מאציל ונאצל, מאציל משפיע, נאצל מקבל, האור והכלי, הכוח והחומר, לא חשוב איך אנחנו יכולים לחלק את השניים ובאיזה מילים, אלא סך הכול יש לנו שאחד עליון הוא המשפיע ומארגן ועושה את הכול, והשני מתפעל מזה ואין לו שום כוחות ומשהו שאיתו שמסוגל להפעיל את עצמו.

ולכן הוא אומר, "הרצון לקבל, הוא צורה ראשונה של כל מהות,

וצורה ראשונה אנו מגדירים בשם חומר, משום

שאין לנו השגה במהות."

זאת אומרת, ישנה מהות, חומר, צורה מלובשת בחומר, אבל אנחנו לא תופסים את זה, לכן מה שאנחנו תופסים, לזה אנחנו קוראים חומר, כי זה כבר נברא. ומה שלפני זה אנחנו לא יכולים להגיד, אמנם ישנה עוד דרגה הקודמת אבל להגדיר אותה אנחנו לא יכולים.

אות ל"ו

"אע"פ שבחינת "הרצון לקבל" מובן לכאורה למקרה ולצורה במהות, ואיך תופסים אותו לחומר המהות?" זאת אומרת, יש כאן עניין, הרצון לקבל מובן כחומר או כצורה? אנחנו אומרים, לא הרצון לקבל בעצמו הוא החומר עצמו, ומה הצורה שאחר כך, אנחנו עוד נראה, זה נוסף עליו. אמנם כן הוא גם במהויות הסמוכות לנו," זאת אומרת, שבעולמנו זה אנחנו יכולים איכשהו למשש בהם, "שדרכינו לכנות הצורה הראשונה שבמהות בשם החומר הראשון שבמהות, משום שאין לנו השגה ותפיסא כלל וכלל בשום חומר, כי כל ה' החושים שלנו אינם מוכנים לזה, להיות המראה והשמיעה והריח והטעם והמישוש מציעים לשכל העיוני, רק צורות בעלמא של מקרי המהות, (המצטיירים על ידי שיתוף פעולה עם החושים שלנו.)" אנחנו לא יודעים במה אנחנו נוגעים, מה אנחנו נושמים, מה אנחנו רואים, אנחנו לא יודעים, אנחנו יודעים רק מה הצורות שכבר נולדות בנו כתוצאה מזה. זאת אומרת, אנחנו מתקשרים לאיזו תופעה, לא יודעים מה זה, וכתוצאה מזה, זה מוליד בנו איזו תגובה ואת התגובה הזאת אנחנו מכנים באיזה שם, אבל עם מה יש לנו באמת עסק אנחנו לא יודעים, זה מהות.

"ולמשל, אם נקח אפילו את האטומים הקטנים המיקרוסקופיים אשר ביסודות הראשונים שבאיזו מהות, הנפרדים על ידי מלאכת החמיא, הלא גם המה אינם אלא צורות בעלמא שמצטיירות כן לעינים, או ביתר דיוק, שהמה ניכרות ונבחנות לנו על ידי דרכי "הרצון לקבל ולהתקבל", שאנו מוצאים בהם, אשר על פי משפט הפעולות הללו אפשר להבחין בהם ולבודד האטומים האלו למיניהם, עד לבחינת החומר הראשון של המהות ההיא, והרי גם אז, המה רק כחות שבמהות, ולא חומר." זאת אומרת, מה אנחנו תוספים, אנחנו תופסים כוחות, אין בעולם הזה שנראה לנו חומר, דומם, צומח, חי, אין לנו חומר רך, נוזלי, גזים וכן הלאה, זה הכול כוחות שפועלים עלינו ומזמינים בנו כאלו דרגות האחיזה.

לכן מה בעל הסולם רוצה להגיד, שאנחנו נתקלים רק בכוחות ויצא שהכוחות האלה נמצאים בדרגות שונות, ובדרגות השונות הללו אנחנו כחוקרים אותם, אז הם מזמינים בנו הרגשות של נוזלים, גזים, חומר מוצק וכן הלאה, אבל לא שזה מה שיש לפנינו, אלא זה מה שמתראה בנו מתוך הפגישה של החושים שלנו עם המהות.

שאלה: אני רוצה קצת לפשט את זה, אם לפניי יש מלח ולידו יש נוזלים והוא מושך את הנוזלים אליו. מה אני רואה פה בעצם?

אני לא תופס את הדוגמה, למה אתה לוקח את זה דווקא?

תלמיד: כי אני מנסה לפשט את זה ולהבין, זה קשה להבין מה שאתה אומר.

מה זה שייך למלח ולמים?

תלמיד: בין מלח למים למשל יש קטע של דיפוזיה והמלח מושך את המים. יש פה כוח מסוים שפועל ואני לא מבין אותו.

אז מה זה שייך?

תלמיד: אבל זה חומר בפניי הדבר הזה לא? אני רואה את החומר, אני בחמשת החושים שלי?

נדמה לך שאתה רואה חומר, אבל אתה לא רואה שום דבר, יש כוחות שפועלים עליך ומזמינים בך את הצורה הזאת שאתה קורא לה חומר, מוצק, נוזל, גז, פלזמה ועוד משהו. זה לא שיש לך את הדברים האלה באמת, אלא כך זה מתראה בחושים שלך בלבד. ומה משפיע על החושים שלך? כוחות, והכוחות האלה הם נקראים "מהות".

תלמיד: וההגדרה של האנושות לדברים מסוימים, כיצד זה פועל? למשל הגדרות של אטומים, של מדע?

אז בעל הסולם אומר שזה רק מתראה בך, כשאתה חוקר מה שיש סביבך, כך זה נראה לך, אבל בעצם במה אתה נתקע? אתה נתקע בכוחות ואין בהם שום דבר, אין חומר, אלא בך זה מתראה כחומר.

תלמיד: הדבר היחידי שיש זה כוחות שאני לא יכול לתפוס אותם בחושים שלי?

ודאי שאתה לא יכול לתפוס, מה שאתה תופס זה כבר נראה לך כדומם, צומח, חי, כמוצק, נוזל, גז.

שאלה: באמצע הוא אומר שיש איזו מהות שזה כוח שקוראים לו רצון לקבל וממנו יוצאת כל ההשפעה על האדם.

כן. התפעלות ברצון לקבל מכל מיני כוחות בונה ברצון לקבל הרגשה שיש לו עסק עם דומם, צומח, חי, מדבר, שיש לו עסק עם גזים, נוזלים, חומר מוצק, פלאזמה.

תלמיד: יש הרבה תופעות בעולם שאדם לא תופס אותן, כך הרצון שאדם ירגיש?

מאיפה אתה יודע שנמצאות תופעות כאלה אם אתה לא תופס אותן?

תלמיד: כי מגלים אותן.

אז מגלים?

תלמיד: כן.

אז מה אתה אומר שאדם לא תופס?

תלמיד: כל הזמן מגלים משהו, עוד ועוד מגלים כל מיני דברים. אז הרצון משפיע על האדם ומקדם אותו וכל הזמן נותן לו הרגשות חדשות, אדם הוא כמו מכונה?

אני לא מבין מה אתה רוצה להגיד.

תלמיד: איפה מתחיל אדם, כי כל הזמן הוא בנוי מהרגשות?

אז זאת השאלה, מאיפה מתחיל האדם?

תלמיד: כן.

מה זה אדם, מי שמרגיש?

תלמיד: כן מרגיש את ההשפעות.

האדם זה מי שמרגיש, זהו, ומחוצה לזה? הוא לא יודע מה נמצא מחוצה לזה, הוא יודע רק איך זה מתראה בו. אני עכשיו נמצא בחדר גדול, ויושבים כאן לפני אנשים, שולחנות, כסאות, ומבחוץ אני רואה שמש והכול. זה הכול נמצא או לא נמצא? זה נמצא כלפי האדם המשיג, ומחוצה לאדם המשיג? כוחות בלבד, אין שום דבר. "מה, אין? תראה איזה עמודים בטון, קירות"? אין, זה הכול הכוחות שככה מצטיירים בי.

תלמיד: אז האדם הוא חלק מאותו רצון, מאותה מהות? אדם חלק אותו רצון שאמור לגלות הכול, כל מה שיש ברצון?

האדם הוא מהרצון שחייב לגלות את כל המציאות שנמצאת לידו, שמשפיעה עליו, המציאות הזאת נקראת "בורא" בסופו של דבר. חוץ מהאדם יש רק הבורא, "בוא וראה" וכלום כלום חוץ מזה. כל היתר זה דמיונות, כל מיני מצבים ביני לביני שעדיין אדם תופס. אבל באמת אין, רק כוח עליון.

שאלה: איך אני יכול לשנות את החושים שלי כך שאני אהיה במציאות של הסופר שכתב את הספר, בעולם הרוחני?

צריכים לעלות למעלה מהאגו, אז אתה תתחיל לתפוס את המציאות כמו שהיא, בכוחות, רצון לקבל, רצון להשפיע, מסכים, צמצומים וכן הלאה, כל מיני יחסים שבין שני כוחות, כוח שנקרא רצון לקבל וכוח שנקרא רצון להשפיע, זה הכול. אין שום אפשרות אחרת להבין ולתפוס את המציאות.

תלמיד: מה זה האגו בסצנה הזאת של החומר והחושים שחשים את החומר? איפה נמצא האגו שמפריע לראות את המציאות?

רצון לקבל זה החומר, הרצון לקבל שעל מנת לקבל זה האגו.

תלמיד: ואיך הוא גורם לחוש לא לעבוד בצורה נכונה כמו הסופר?

כי הוא נמצא בניגוד למאציל, ולכן הוא לא תופס מה שנמצא לפניו אלא תופס מה שנמצא בתוכו, בתוך הרצון לקבל, במה שטוב לו.

תלמיד: והתרופה היחידה לזה זה המאור?

כן.

תלמיד: דיברנו פעם על האינדיאנים ועל הספינות שהגיעו לחוף, הם לא יכלו לראות את הספינות.

זה רק כדי להמחיש שלא הכול אמת מה שאנחנו רואים.

תלמיד: השאלה שלי האם יש בי כבר את כל הכלים, בשביל שאני אוכל לחוות את המציאות העליונה של הסופר?

אין.

תלמיד: אין לי את הכלים האלה?

אחרת היית מרגיש.

תלמיד: אז איך אני אבין את השפה שלו?

אתה לא יכול להבין.

תלמיד: אחרי שהחוש יזדכך ואני אכנס למציאות, איך אני אבין את השפה שלו? יש לי כלים בשפה לדבר איתו, אני אחוש את אותה מציאות?

כן.

תלמיד: אז יש לי את הכלים האלה כבר.

לא, אתה תקבל. זה נקרא שאתה מזדכך.

על החומר, על תפיסת המציאות אפשר לדבר הרבה, תשאלו מתי שאתם תרגישו שיש בזה עניין.

קריין: אנחנו בעמוד 31 "לוח התשובות לפירוש המילות", עמוד ל"א.

אנחנו קוראים, חושבים, מי שלא מבין, אם לא מבין דווקא את מה שאנחנו קוראים, שואל.

קריין: שאלה "א) מהו אור."

"א) אור (ח"א הסת"פ אות י"ח): היינו כל המקובל בעולמות בבחינת "יש מיש", שזהו כולל הכל, חוץ מחומר הכלים. עי' אות ב' ואות כ"ד."

"ב) מהם אור וכלי.

ב) אור וכלי (ח"א או"פ ו'): הרצון לקבל שבנאצל נקרא כלי, והשפע שמקבל נקרא אור."

מחלק בצורה פשוטה.

"ג) מהו אור עגול.

ג) אור עגול (או"פ ח"א פ"א ק'): הוא אור שאינו עושה הבחן מדרגות."

"ד) מהו אור פשוט.

ד) אור פשוט (או"פ ח"א פ"א ל'): הוא אור הכולל בתוכו את הכלי עד בלי להבחין בין האור לכלי."

"ה) מהו אור החכמה.

ה) אור חכמה (או"פ ח"א פ"א נ'): הוא אור הנמשך לנאצל בהתפשטות א', שהיא כללות חיותו ועצמותו של הנאצל."

מבחינת שורש לבחינה א' שנמשך האור, זה נקרא "אור החכמה".

"ו) מהו אור דחסדים.

ו) אור דחסדים (ח"א או"פ פ"א ה'): הוא אור מלביש על אור החכמה ונמשך לנאצל עם התגברות א'."

זאת אומרת, הנאצל כבר מתגבר להמשיך תוספת, הוא רוצה שיהיה לו קשר עם המאציל יותר ממה שהמאציל בנה, זו בחינה ב' שכבר רוצה בתוספת, ואז בהתעוררות שלה יש לה אור אחר, אור חסדים. אמנם זה אור שהוא פחות מאור החכמה, אור החסדים, אבל יוצא שהוא נמשך על ידי הנאצל. ולכן הנאצל מרגיש בו יותר את החיות והחשיבות. אמנם אור החכמה זה כל חיותו וחשיבותו של הנאצל, אבל ההרגשה שלו שזה הוא וקיים ועושה משהו, זה באור החסדים.

"ז) מהו אויר ריקני.

ז) אויר ריקני (ח"א או"פ פ"א ה'): הוא אור דחסדים בטרם שמלביש על אור דחכמה."

אור החסדים ללא אור החכמה נקרא "אויר ריקני".

"ח) מהו אחר כך.

ח) אח"כ (ח"א הסת"פ ל"ד): היינו המסובב מכח בחינה הקודמתו, עי' אות כ'."

ישנה איזו פעולה, ואחרי הפעולה הזאת, אחרי המציאות הזאת, יש משהו שקוראים "אחר כך". אחר כך, למה? כי ההבחנה הזאת יוצאת מהפעולה הקודמת, לכן כלפי הפעולה הקודמת יש לה שם שנקרא "אחר כך".

"י) מהו אחד.

י) אחד (ח"א פ"ב או"פ א'): האור העליון המתפשט מעצמותו ית' הוא אחד ופשוט כמו עצמותו, וכמו שהוא בא"ס ב"ה כן הוא אפילו בעולם העשיה, בלי שינוי ותוספת צורה כל שהיא ח"ו, ע"כ נקרא אחד."

יש את האור שממלא את כול המציאות ועליו לא משפיע כביכול כלום. אלא יכולים לקחת ממנו כל אחד לפי ההתקרבות, כמה שקרוב אליו, אבל על האור עצמו לא משפיעים, ואז הוא נקרא "אחד".

שאלה: אור חסדים זו הכוונה של הנאצל להנות למאציל?

זה לא כוונה, זה אור חסדים. אור זה לא כוונה, זה אור שנמשך מהמאציל לנאצל עם ההתגברות שבנאצל.

תלמיד: האור יורד מהמאציל לנאצל?

ודאי שהוא מהמאציל, כן.

תלמיד: אבל המהות שלו אחרת מהאור הפשוט הראשון שיורד?

הוא מגיע מהמאציל עם ההתגברות, כשהנאצל עושה התגברות הוא מקבל אור חסדים.

תלמיד: מה זו התגברות?

רוצה תוספת.

תלמיד: תוספת של מה?

תוספת מהמצב שהיה לו. הבורא ברא אותו במצב א', הוא רוצה יותר. התגבר, קיבל אור חסדים.

תלמיד: להיות יותר דומה לבורא?

הוא רוצה בתוספת שפע.

תלמיד: הוא רוצה יותר להרגיש את הבורא, את האור הראשון?

גם כן. אני לא יכול עכשיו להסביר, אני מתחמק, כי זה לא פשוט. בבחינה ב' יש הרבה הבחנות.

שאלה: "אחר כך" זה קודם ונמשך?

קודם ואחר כך זה קודם ונמשך.

שאלה: אפשר להסביר אור עגול?

אור עגול זה שאין בו הבחן מדרגות. אין הבחן לא יותר ולא פחות, לא אדום ולא צהוב ולא כלום. אין הבדל בשום דבר. אור אחד פשוט כמו שהוא, נקרא "עגול". כי אין לך צורה יותר שלמה מעיגול.

תלמיד: מה זה עיגול?

אתה לא יודע מה זה עיגול?

תלמיד: בגיאומטריה אני יודע, אבל מה זה ברוחניות?

הוא אומר שאם אין הבחן בין כל הנקודות שבצורה הזאת, שבציור הזה, אז נקרא עיגול.

תלמיד: זה נכון לתאר את הצורה הזאת בעשירייה, בקשר בינינו?

כן, את צורת הציור הזה, בגיאומטריה. כן ודאי. אנחנו צריכים להגיע למצב שבעשירייה אנחנו מחזיקים את עצמנו כעיגול. זאת אומרת, כולם שווים, אין הבדל בינינו, מחוברים כולם, נמצאים במרחק השווה מהמרכז של העיגול. הכול יפה.

תלמיד: שאלה ז' אפשר להסביר.

אויר ריקני?

תלמיד: כן.

"אור החסדים בטרם שמלביש על האור החכמה", זאת אומרת אור החסדים עצמו בלבד הוא נקרא "אויר ריקני".

תלמיד: אבל יש משהו ריק ברוחניות?

לא, אויר ריקני זה נקרא שישנו אויר, והוא ריקני מפני שחסר לו אור החכמה.

תלמיד: מה זה אויר ברוחניות?

אויר ברוחניות זה אור חסדים, ואור זה חכמה.

שאלה: איפה יש דוגמה לאור עגול בד' בחינות?

בד' בחינות, כל הצורות האלו כולל בחינה ד' זה עדיין אור עגול.

תלמיד: ומה ההבדל בינו לבין אור פשוט?

אלו לגמרי הבחנות אחרות. "פשוט" זה נקרא שהוא לא כולל בכלום, אלא יש לו רק בחינה אחת. ו"עגול" זה שמדגישים שאין לו הבחן מדרגות. כמה שאתה לוקח אותו, כמה שאתה עובד עימו, אתה רואה שבכל דבר, בכל מקום, בכל צורה שתהיה זה אור עגול, אותו האור בכל מקום.

שאלה: אתה מוכן לחדד את ההבדל בין אור, לאור פשוט?

אור בעצמו זה תופעה שבאה לנו מלמעלה, מהמאציל, שלא אומר לנו בעצם על טיבו שום דבר, זה משהו שמופיע. ואור פשוט, הוא אומר מה זה נקרא אור פשוט "ד) אור פשוט (או"פ ח"א פ"א ל'): הוא אור הכולל בתוכו את הכלי עד בלי להבחין בין האור לכלי." זה נקרא אור פשוט.

תלמיד: יש איזה תהליך של היווצרות של הכלי בתוך האור שלא מבחינים בו?

כן, האור שמשפיע הוא כל הזמן משנה את הכלים.

תלמיד: אבל בעצם זה יוצא כאילו אותו דבר, כי לא מורגש הכלי בתוכו, כאילו לא קיים באור הפשוט.

בינתיים עכשיו הכלי לא קיים, הכול נבלע באור. עדיין אין כלי, הכלי מתחיל להיות מבחינה ד'.

שאלה: אם הכול זה רצון לקבל, אז מי אני, מי העשירייה, מי זה הכלי העולמי?

הכול רצון לקבל, צורות הרצון לקבל.

שאלה: בהגדרה, יש אור שאינו עושה הבחן מדרגות. האם יש אור שעושה הבחן במדרגות?

כנראה שכן.

תלמיד: איך זה יכול להיות שאור עושה את ההבחן במדרגות?

הכול עושה האור, הכול בא לנו מהאור. אז כאן זה אור שלא עושה הבחן במדרגות, לכן הוא נקרא "אור פשוט".

תלמיד: ובאור פשוט, ש"הוא אור הכולל בתוכו את הכלי עד בלי להבחין בין האור לכלי", איפה שם חוק השתוות הצורה, אם אנחנו מדברים שזה משהו מאוד אחר?

עכשיו בינתיים אנחנו לא מדברים על כלום, כי אין עדיין כלי, זה נמצא עדיין בד' בחינות דאור ישר, רק האור כאן פועל והכלי עדיין לא נמצא, אלא מדברים לעתיד.

תלמיד: ובאות ה', שאור חכמה "שהיא כללות חיותו ועצמותו של הנאצל", מה זה חיותו של הנאצל?

"חיותו" זה שאור החכמה נותן לרצון לקבל כוח חיותי שיתקיים.

תלמיד: מה ההבדל בין חיותו ועצמותו של נאצל?

"עצמותו" זה שהנברא מרגיש שהוא קיים, ו"חיותו", שהוא רוצה עוד להתפתח ולספוג, לקבל.

קריין: י"א, "בורא", "מהו בורא".

"יא) בורא (ח"א הסת"פ י"ח): השם בורא מתיחד רק על החידוש דהיינו המצאת "יש מאין", שהיא בחינת חומר של הכלים בלבד, המוגדר בבחינת ה"רצון לקבל" שבכל מהות, שבהכרח לא היה זה בעצמותו ית' בטרם הבריאה."

זאת אומרת, אנחנו מייחסים את הבורא לחומר שבנברא.

"יב) מהי דבקות.

יב) דבקות (ח"א פ"א או"פ ל'): היא השואת הצורה, המקרבת הרוחניים ומדביקתם זה בזה, ושינוי הצורה מרחיקם זה מזה."

השתוות הצורה, שינוי הצורה, דבקות, פירוד, הכול זה לפי הקרבה בתכונות, קבלה או השפעה.

"יג) מהי השואה.

יג) השואה (ח"א א'): אם אין הכר של הבחן כל שהוא בין ד' המדרגות של הרצון לקבל, נאמר שהן בהשואה אחת."

שאלה: אור פשוט, עד איפה הוא מגיע בארבע בחינות, איפה הוא מפסיק להיות פשוט?

אור פשוט ממלא את כל הד' בחינות דאור ישר. עד שהכלי לא מתחיל למשוך אותו ולקבל אותו לפי תכונתו, זה הכול אור פשוט.

תלמיד: כלי דבינה זה עדיין נחשב לאור פשוט?

כן. מה הוא אומר, "אור פשוט (או"פ ח"א פ"א ל'): הוא אור הכולל בתוכו את הכלי עד בלי להבחין בין האור לכלי." זאת אומרת, עד בחינה ד', ששם בסוף דבחינה ד' היא מתחילה להבין כמה היא הפוכה מהאור, עד אז האור שממלא אותה זה אור פשוט.

שאלה: אני לא מצליח להבין מה ההגדרה של הבורא?

"בורא (ח"א הסת"פ י"ח): השם בורא מתיחד רק על החידוש דהיינו המצאת "יש מאין", שהיא בחינת חומר של הכלים בלבד, המוגדר בבחינת ה"רצון לקבל" שבכל מהות," שבחינה זו לא הייתה "[שבהכרח לא היה זה] בעצמותו ית' בטרם הבריאה." זאת אומרת, ה"בורא" זה מי שברא ביש מאין את חומר הבריאה, רצון לקבל.

ישנו רצון לקבל, מי שברא אותו נקרא "בורא". ואיפה הבורא עצמו? הבורא כביכול נמצא בעצמותו. אז היחס של עצמותו לרצון לקבל שהוא ברא, נקרא "בורא".

שאלה: מה ההבדל בין דבקות ואחד? אות י'.

"אחד (ח"א פ"ב או"פ א'): האור העליון המתפשט מעצמותו ית' הוא אחד ופשוט כמו עצמותו, וכמו שהוא בא"ס ב"ה כן הוא אפילו בעולם העשיה, בלי שינוי ותוספת צורה כל שהיא ח"ו, ע"כ נקרא אחד."

תלמיד: מה ההבדל בין אחד ודבקות?

מה הבדל בין ברזל לחלב? זה דברים שאני לא יודע מה לענות לך. "אחד" משהו שמתפשט ולא משתנה, אלא בכל מקום יש לו אותה הצורה, הוא נקרא "אחד", במילים אחרות. "האור העליון המתפשט מעצמותו ית' הוא אחד ופשוט כמו עצמותו, וכמו שהוא בא"ס ב"ה כן הוא אפילו בעולם העשיה," לכן נקרא "אחד".

תלמיד: ודבקות?

דבקות. "אחד" מדובר על הבחנה מסוימת באור ו"דבקות" מדובר על המצב של הכלי.

שאלה: אפשר להגיד שאור פשוט שיצא מעצמותו זה מחשבת הבריאה שבראה את הרצון לקבל?

נגיד שכן. אני לא יכול לתת הגדרות כמו בעל הסולם, זה יכול להיות לא ממש מדויק בכל מקום.

תלמיד: אחר כך האור הפשוט שמפתח את הרצון לקבל, כאילו כבר לא קשור לעצמותו?

נגיד כך, "פשוט" נקרא שכולל בתוכו את כל הצורות וככה הוא, עדיין פשוט.

תלמיד: אחר כך בורא זה האור שמפתח את הרצון לקבל ואין קשר כבר לעצמותו, זה קיים בעצמו?

בורא אנחנו מייחסים לרצון לקבל, מי שברא את הרצון לקבל נקרא "בורא".

תלמיד: אבל לא עצמותו ברא את הרצון לקבל אלא משהו שיצא ממנו? וברגע שיצא וברא את הרצון לקבל ומפתח אותו.

אז נקרא "בורא".

תלמיד: אז נקרא בורא וכבר לא קשור לעצמותו?

יציאת יש מאין.

תלמיד: יש קשר בין הבורא לעצמותו?

זה אני לא יודע, זה אי אפשר להגיד. כי על עצמותו אנחנו לא מדברים בשום קשר.

שאלה: איפה התחילה מחשבת הבריאה, בעצמותו?

תפסיקו לשאול על עצמותו, על זה לא מדברים כי אין תפיסה. אתה יכול להתפלסף כמה שאתה רוצה אבל זה ללא שום יסוד, ותבינו את זה ותחשבו על זה נכון.

תלמיד: מחשבת הבריאה מאיפה היא הגיעה, מהאור?

מחשבת הבריאה היא קודם לכל הבריאה שעל ידי מחשבת הבריאה, הבריאה יוצאת ופועלת.

שאלה: חומר הכלים נקרא "רצון"?

חומר הכלים זה רצון, האור זה חוץ מחומר הכלים.

שאלה: אפשר להגיד כשהכלי מגיע לדבקות הוא מגלה בתוכו אחד?

ודאי, כן.

יד) התפשטות (ח"א פ"א או"פ א'): אור היוצא מכלל מאציל ובא לבחינת נאצל מכונה בשם "התפשטות" האור. ובאמת האור העליון אינו מתפעל משום זה, בדומה למדליק נר מנר שאין הראשון חסר, אלא על שם קבלת הנאצל מכנים אותו כן."

שאלה: קודם אמרנו שבכדי להיכנס למציאות של הסופר אני אקבל גוף בעל חמישה חושים שנמצא במציאות הזאת. הגוף שמקבלים כשנכנסים לעולם הרוחני, למה הוא זקוק להסבר הזה?

אנחנו מקבלים הסבר? אנחנו לא מקבלים הסבר, אנחנו מקבלים קשר למאור המחזיר למוטב, זה הכול. אנחנו לא מקבלים שום הסברים. אתה לא יכול מההסברים האלה להבין כלום כי אין לך קשר עם החומר, עם האור, עם עצמותו, עם אף מושג כאן, לכן זה לא הסבר. אתה לומד כאן רק דבר אחד, אתה מקבל מכאן כוחות שנותנים לך התקרבות להשיג את הדברים, ואז אתה תבין אותם אחרי השגה.

תלמיד: על מה ההשתוקקות שלי צריכה להיות בשביל שזה יקרה?

השתוקקות, אם אין לך השתוקקות אתה לא היית לומד קבלה.

תלמיד: אבל זה לא לדעת. למה זה בצורת הסבר על עולם שאני לא נמצא בו, אני לא מבין את הצורה הזאת?

יש לנו לזה השתוקקות כי זה השורש שלנו. ואם השורש הזה מתגלה זה נקרא "נקודה שבלב", אז אני רוצה להשיג אותו, לכן אני בא ושומע ורוצה להשיג. אומרים, אחר כך תתקשר לאחרים, תעשה כל מיני פעולות כאלו וכאלו כדי להשיג את השורש שלי. כי לי זה חשוב, לך חשוב, לעוד אנשים חשוב. וישנם כאלה שלא אכפת להם כי לא מרגישים קשר עם השורש, מחר ירגישו, יבואו גם כן.

תלמיד: למה זה בצורת לימוד שאני אמור לרכוש כאן?

שום דבר חוץ מחיסרון להשורש ולעשות כל מיני פעולות כדי למשוך מאור מהשורש אליך. שום דבר חוץ מזה, "לא החכם לומד". לכן תפסיקו פילוסופיות ותתחילו לחשוב על המאור המחזיר למוטב.

שאלה: העיקרון שהוא אומר "מדליק נר מנר ואין הראשון חסר", איך זה עובד? בעולם שלנו אם אני נותן משהו למישהו אז אני חסר את הדבר הזה, אני נתתי לו, כבר לא שלי. איך אפשר לתת משהו למישהו ולא לאבד אותו?

אל תיקח דוגמה מהעולם הזה. בעולם הזה הוא אומר לך דוגמה המדליק נר מנר.

תלמיד: הדוגמה ברורה.

ברורה. איך בעולם הרוחני בזה שאתה פותח את דרך האור דרכך למישהו אז לא חסר לך אלא ההיפך, אתה בזה מקבל תוספת.

תלמיד: אבל האור עובר דרכי ועובר לחבר לצורך הדוגמה, אז הוא כבר אצלו ולא אצלי, הוא רק עבר דרכי.

לא. האור עובר? כמו חשמל נגיד. אתה מושך את החוט ממך לחבר והחבר מקבל ממך חשמל, והאור כל הזמן זורם דרכך אליו.

תלמיד: הגברים מקבוצת חיפה ביקשו לשתף את כולם. אפשר לראות אותם גם על המסכים.

כן, רואים את קבוצת חיפה עכשיו, גדולה, יושבת שם.

תלמיד: הם לא סתם יושבים שם, הם מתאספים הערב מיד אחרי השיעור לכנס חיבור של הגברים בקבוצה, הם יעשו סדנאות, סעודה.

איזה יופי.

תלמיד: נאחל להם הרבה הצלחה, הם רוצים את המחשבה שלנו.

שיהיה לכם בהצלחה חיפה, אתם מאוד חשובים לנו.

קריין: אות "טו) מהו זך.

טו) זך (ח"א פ"א או"פ צ'): בחינה א' שברצון לקבל נבחנת לזכה ביותר מג' הבחינות שלאחריה."

אתם רואים כך הוא נותן דוגמה, כך הוא נותן הגדרה, זך זה בחינה א' לעומת הבחינות אחריה, אז היא נקראת זכה.

קריין: אות "טז) מהו זמן.

טז) זמן (ח"א הסת"פ ל"ד): הוא סכום מסוים של בחינות המשתלשלות זו מזו ומסובכות זו בזו בסדר סיבה ומסובב, כגון ימים חדשים ושנים." ברוחניות, לא בגשמיות, לא לבלבל.

כאן מדובר רק על רוחניות, אז הוא אומר מה זה זמן, "סכום מסוים בחינות המשתלשלות ובאות בזה אחר זה, מסובבות זה על זה", זאת אומרת כשיש פעולות שיוצאות זו מזו הזמן עובר, וכשאין פעולות כאלה הזמן לא עובר, זה הכול.

שאלה: לָמה צריך זמן ברוחניות?

לתת מספר לפעולות שאני אדע כמה אני עשיתי, כמה עברתי.

תלמיד: בגשמיות אני מבין שאנחנו צריכים זמן, אבל ברוחני לָמה צריך?

בגשמיות אני דווקא לא מבין לָמה אני צריך זמן. כשאני ישן לָמה הזמן עובר? זה לא זמן, לָמה, זה זמן מהחיים שלי ואני ישן?

תלמיד: אז הזמן הוא כדי לתת לי לדעת כמה פעולות עשיתי?

פעולות זה מאוד חשוב, לפי הפעולות אני מקבל אחר כך את המשכורת.

תלמיד: אני רק רוצה לעשות פעולות, אבל לָמה אני צריך לדעת כמה?

לדעת כמה פעולות זה מאוד חשוב.

תלמיד: לָמה?

כדי לתת לבורא דו"ח ולקבל שכר. מה אתה מסתכל עלי?

תלמיד: שכר?

שכר, גן עדן.

תלמיד: זה לא רוחני שכר.

גן עדן זה רוחני.

תלמיד: זה רוחני, אבל אני לא עובד כדי לקבל שכר.

בשביל מה אתה עובד, סתם ככה? אתה משוגע, מי עובד בלי שכר? רק אתה רוצה שהשכר שלך יהיה השפעה, דבקות בבורא. אבל זה שכר או לא?

תלמיד: זה שכר. מה הקשר בין שכר לרוחני וזמן?

וזמן? שכר רוחני זו תוצאה מהזמן שעבר, אתה צריך לעבור את כל המדרגות כדי לקבל שכר. נגיד גמר תיקון, אז אתה צריך לעבור את כל המדרגות וזה נקרא שאתה עובר הרבה זמנים, זה נקרא ששת אלפים שנה.

תלמיד: אתה אומר שחשוב לדעת את הזמן ברוחני?

כן, כי זמן זה מספר פעולות, מספר הבחנות, שאתה רכשת, שחור לבן, חושך אור, עליות ירידות, כל מיני מצבים, אז כמה מצבים כאלה עברת? נניח מאתיים מצבים כאלו, יש לך כבר מאתיים מדרגות, הבחנות, זה נקרא שעברת זמן.

תלמיד: ואיך אתה משתמש, איך המקובל משתמש במספר הזה?

רשימות, ברשימות הכול נרשם. איך בלי לפרט את הזמנים, בלי לחבר אותם, בלי לספור אותם? כסף אתה סופר, אז לָמה כאן לא?

תלמיד: לחפש עוד רשימות?

כן. כסף זה מהמילה כיסופא, מסך, אז אנחנו אוספים כסף, אוספים מסכים, יותר ויותר.

שאלה: יש ששת אלפים מצבים שאדם צריך לעבור ברוחניות?

ששת אלפים מצבים זה נקרא שאנחנו מתקשרים ממלכות דאצילות לזעיר אנפין דאצילות, ואחר כך מעלים את הזו"ן האלו לדרגת אריך אנפין דאצילות, זה נקרא ששת אלפים.

תלמיד: ואדם שעולה במדרגות יודע כמה הוא עבר וכמה הוא צריך לעבור?

ודאי, הוא סופר, ממש סופר אחת אחת, כי זו העבודה שלו.

תלמיד: וזה נקרא החיים שלו?

זה לא רק החיים שלו, אצלנו בעבודה אתה עושה משהו לבעל הבית ואחר כך כאן אתה מקבל משכורת, שם אתה עובד וכאן מקבל משכורת, אחד לא שייך לשני. וברוחניות לא, ברוחניות העבודה שלך בעצמה, מה שעשית, כמה מדרגות שספרת, כל מה שיש לך זו המשכורת שלך.

תלמיד: אז כל מסך ומסך זו המשכורת?

צריכים לאסוף את הכול יחד, כן.

תלמיד: ובכל מדרגה שעברתי אני מקבל כאילו אפשרות לעלות לעוד מדרגה?

ודאי.

תלמיד: ואז אני יודע? אדם ממש בפועל מרגיש את זה?

כן. זה כמו שאתה מגדל ירקות, או עופות, במשק בית שלך ואתה אוכל אותם. אותו הדבר גם כאן, מה שאתה מרוויח זה מה שאתה אוכל. אור ישר, אור חוזר, העלאת מ"ן, כל הדברים האלה זו הקרן שלך.

תלמיד: והנפילות לעולם הזה, כשהאדם מתנתק מהרוחניות?

מתנתק, נופל, אתה חייב ליפול, כמו שלמדנו היום בבוקר. כי אם אתה נופל ואחר כך עולה, דווקא מתוך זה יש לך מצב חדש, והקודם נרשם, שום דבר לא נעלם.

שאלה: בזמן הגשמי אנחנו יודעים שעשרים וארבע שעות זה יממה, שלושים יום זה חודש, וכולי. לָמה הוא תוחם בזמן הרוחני כגון ימים, חודשים ושנים?

המצבים הרוחניים גם מתחלקים בימים, חודשים ושנים, ולכן בעולם שלנו יש לך ימים, שבועות, שנים.

תלמיד: כענף ושורש?

כן.

תלמיד: אז מהו השורש, זאת אומרת, איך אנחנו מגדירים את זה?

במספר פעולות.

תלמיד: אבל כמה פעולות זה עשרים וארבע שעות, יום, זה ניתן להמחשה, לספירה?

זה תלוי במצב האישי שלך.

תלמיד: לכל אחד יש כמות מסוימת של פעולות?

כן.

תלמיד: זאת אומרת, שאצלי שתי פעולות זו שעה, ולאחר עשרים פעולות זו שעה, כלומר, הוא עובר בשעה עשרים מצבים?

כן.

תלמיד: במי זה תלוי, במה זה תלוי?

אם אני בעולם הזה מטאטא רחובות, כמה פעולות יש לי בשעה? ואתה בשעה הזאת עוסק בבורסה, אני מטאטא זבל ואתה מטאטא יהלומים.

תלמיד: השעה היא אותה שעה, השכר אולי שונה.

נראה האם זו אותה שעה. בקיצור, יש הבדל. שעה זה נקרא מידה, אומרים שטוב שעה בעולם הזה מכל חיי עולם הבא, את זה נברר אחר כך.

טוב, לכו הביתה. אתם צריכים להתרגל ללימוד הזה, עוד ערב, ועוד ערב, ואתם תראו כמה זה מוסיף. אבל קשה להיכנס לזה. לא תיארתי לעצמי שאחרי כמה שנים, עשינו הפסקה, הרי למדנו את זה והיה כל כך פשוט, זה היה ממש רומן, אני לא יודע איך להגיד. אחרי שעשינו עבודה רוחנית קשה, חדשה, יפה, עכשיו כל מילה נתקעת בגרון. מצוין.

(סוף השיעור)