שיעור בוקר 25.02.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

כתבי בעל הסולם, "תלמוד עשר הספירות", כרך ג', חלק י',

עמ' 865, דף תתס"ה אות א'

קריין: ספר "תלמוד עשר הספירות", כרך ג', חלק עשירי, חלק י', עמוד 865, דף תתס"ה.

חלק עשירי

עיבור ראשון דז''א

אות א'

* "בבוא עת זו"ן להתתקן אחרי שנתקנו או''א: הוצרך להיות תיקונם על ידי העיבור, שיכנסו האורות של הו' נקודות של ז"א בסוד העיבור תוך מעי אמו, ושם נתבררו גם בחינת הכלים הנשברים שירדו לבריאה ונתקנו שם."

* מבוא שערים ח"א פרק א' ב' וג'.

פירוש אור פנימי לאות א'

"בבוא עת זו"ן להתתקן אחר שנתקן או"א: כבר ידעת מהחלקים הקודמים, שענין הזמן הרוחני, דהיינו "התחלה ואח"כ" האמור ביציאת האורות העליונים, פירושו, סבה ומסובב. כי כל סבה היא קודם אל המסובב שלה, להיותה הגורם אל המסובב שיסובב ממנה, וע"כ אין המסובב הזה יכול לצאת ולהגלות זולת אחר הסבה שלו וע"כ נבחן הסבה לקודם ולתחלה, והמסובב נבחן למאוחר ולאח"כ.

וזה אמרו "בבוא עת זו"ן להתקן אחר שנתקנו או"א" כי או"א הם הסבה אל הזו"ן, כי המה מתקנים ומאצילים אותם, על ידי הזווגים שלהם כמ"ש להלן, וכמ"ש בחלק העבר, אשר אח"פ דאו"א, שהם אחורים שלהם שנתבטלו מהם בעת שביה"כ, המה נפלו למקום זו"ן, שהפירוש הוא, שנתחברו ונעשו עם גו"ע דזו"ן למדרגה אחת, בלי הפרש והבדל ביניהם. ולפי שהמה דבוקים זה בזה, נמצא שאחר שנתקנו או"א בכל גדלותם, דהיינו אחר שהעלו את האחורים שלהם והחזירו אותם למדרגתם, הנה אז גם הגו"ע דזו"ן, עלו עם האח"פ הללו, אל מקום או"א, להיותם דבוקים עמהם כמבואר, וע"כ הזווגים דאו"א מועילים להגו"ע דזו"ן, ובאופן זה המה מתגדלים ומתתקנים ע"י או"א. הרי שמטרם שנתקנו או"א עצמם, לא היה העת לתיקון זו"ן.

מעי אמו ושם נתבררו גם בחינת הכלים הנשברים: מעי אמא, פירושו, בחינת מטבור ולמטה שלה, שהם ד' הספירות תנהי"מ דאמא, ועיקרם הוא קו האמצעי דאמא, שהוא ת"ת ויסוד, ומקום זה, דהיינו מטבור עד היסוד, מכונה מעי אמא או בטן שלה.

וענין עלית זו"ן לשם, כבר נתבאר לעיל בדיבור הסמוך, כי בעת שהאחורים דאמא, שהם אח"פ הנפולים שלה, חזרו ונתחברו עמה למדרגתה, נמצאים גם גו"ע דזו"ן עולים עמהם יחד ומתחברים ג"כ אל אמא, ולהיותם בשעת נפילתם, במדרגה אחת דבוקים זה בזה, נמצאים גם עתה בעת שיבת האחורים האלו לאמא, דבוקים ג"כ זה בזה. וכבר ידעת שאח"פ אלו, הם בחינת ז"ת דבינה דאמא, וחוטם פה שלה, שמהם נעשו הנה"י החדשים שלה, שב"ש ת"ת תחתונים שמחזה ולמטה, הם בחינת ז"ת דבינה, כי הת"ת הוא בינה דחסדים, כנודע. ונה"י הם בחינת חו"פ, דהיינו זו"ן שלה. ובזה תבין, שמקום הדבקות של גו"ע דזו"ן באח"פ דאמא, הוא ממקום הטבור עד סיום הת"ת והיסוד, שהוא הקו האמצעי, ששם מקום הזווג, ושם מקום עצמותו של הפרצוף תנה"י הזה, כי הקצוות בכל מקום שהם אינם עיקרים בהפרצוף, כנודע. אמנם עיקר שורש הזו"ן דבוק רק ביסוד שלה, כי שם בחינת זו"ן דאמא עצמה כנ"ל, אכן בכח הזווגים דאו"א אשר שם, נמצא מקבל לתוכו מדרגת הבינה, עד שנעשה ירך אמו ממש, ואז, בהמשך ירחי עיבור, הולך ומתעלה מיסוד ומעלה עד נקודת החזה שלה, ולא יותר למעלה, כי שם כבר מסתיימים האח"פ הנפולים המוחזרים לה בגדלותה, כנ"ל, וע"כ עד שם יש להם להזו"ן חיבור ודבקות, ולא למעלה מחזה שלה, שהם כלים דפנים, שמעולם לא היה להם שום מגע ואיזה חיבור עם הזו"ן.

הכלים הנשברים שירדו לבריאה ונתקנו שם: כי הזווגים שנעשו על הרשימות דגו"ע דזו"ן הדבוקים ביסוד דאמא, כנ"ל, משיבים האורות השייכים להרשימות ההם, דהיינו בחינת האורות שהיה בהם מטרם שביה"כ, ואז אחר השלמתם של הרשימות, נמשכים גם הכלים ועולים מבי"ע, והרשימות המתוקנות חוזרים לכליהן ומתלבשים בהם כבתחילה, דהיינו כמו שהיו מלובשים בהם מטרם שביה"כ. וזה אמרו, "ושם נתבררו גם בחינת הכלים הנשברים שירדו לבריאה". כי תיקונם של הרשימות, הנכללות בזווגים דאו"א, מגיעים רק להכלים וניצוצים שנפלו לבי"ע, המתיחסים אל הרשימות ההם. כי הרשימות מבחינת עצמן, אינן צריכות לשום תיקון, להיותן שירים מאורות שנסתלקו מהכלים בזמן שבירתם, ואין אורות נפגמים, אלא רק מסתלקים אל שורשם, ורק המקבלים, שהם הכלים של הפרצוף, בהם שייך תיקון וקלקול. שבשעת קלקולם אינם יכולים לקבל האורות, ובשעת תיקונם המה מקבלים אותם. והבן וזכור זה. וענין הרשימות, הם חלק הנשאר, אחר הסתלקות האור, כדי לחזור ולהמשיך, אותו מדת האור שהיה בהכלים בתחלה. אמנם בהכרח גם הרשימו היא בחינת אור, כמו האור שנסתלק ועלה, כי אם לא כן, לא היה נקרא בשם רשימו ושירים מהאור."

שאלה: למה זו"ן לא יכולים להיתקן במקומם אלא צריכים לעלות ליסוד דאימא?

כי הם נמצאים במקום שלשם נפלו, זה לא המקום שלהם, מצד אחד. מצד אחר, הם צריכים לתקן כלים שלא נמצאים בהם, זאת אומרת הם צריכים לעמוד במקום יותר גבוה.

תלמיד: אז התיקון הוא תמיד במקום גבוה יותר.

בדרך כלל כן.

תלמיד: למה אימא צריכה שני קווים אמצעיים, גם תפארת וגם יסוד?

אימא מחברת בתוכה את כל הדברים.

תלמיד: גלגלתא עיניים דזו"ן הוא מתחבר ליסוד דאימא.

כן.

תלמיד: מה מתחבר לתפארת?

נלמד.

שאלה: התחלנו ללמוד חלק חדש, חלק י'. פעם שעברה למדנו על שבירת הכלים ואז התקדמנו למקום מתקדם יותר. אז איפה אנחנו בתהליך, האם בתיקונים שקורים בעולם האצילות?

אלו כבר תיקונים. אוספים כל מיני כלים שבורים משבירת הכלים, ממיינים אותם, מסדרים אותם, ולפי המדרגות שעכשיו מסוגלים להרכיב, מרכיבים את הכלים האלה ועושים מהם כלים מתוקנים.

תלמיד: האם התהליך הזה קורה בעולם האצילות?

כן. כל התיקונים הם בעולם האצילות.

תלמיד: מה מניע אותו?

רשימות.

תלמיד: מה גורם לרשימות לעלות ולהניע את התהליך?

האורות מלמעלה.

תלמיד: מי מניע את התהליך, הרשימות או האורות?

האורות מתחילים והרשימות פועלות בתוך הכלים.

שאלה: הוא כותב פה על נקודות שהן ו"ק.

כן. את זה עוד נלמד.

תלמיד: האם אפשר לתת הגדרה לזה? כי לא מובן למה זה נקרא קצוות.

תקבל הגדרה במקום.

שאלה: הוא כותב שהרשימו הוא בחינת אור ולא צריך תיקון. לעומת זאת הוא כותב על תיקון הרשימות והשלמת הרשימות. אז מה זה השלמת ותיקון הרשימות אם רשימות הן אור והן לא צריכות תיקון?

רשימות אלו האורות שנשארו אחרי שבירת הכלי. אנחנו צריכים לאסוף את הרשימות האלה ולסדר את הכלים שיהיו מתאימים לקבלת האורות, ואז הם יתחברו יחד בצורה נכונה.

תלמיד: אז מה זו השלמה של הרשימות?

שכל רשימו ורשימו יאיר באותו כלי שהוא חייב להיות בו.

תלמיד: הוא גם כותב על כלים וניצוצים. האם רשימות קשורות לניצוצים?

רשימות, ניצוצים וכלים, אלו ג' הבחנות שיש לנו אחרי שבירת הכלי.

תלמיד: אבל מה הקשר בין רשימו שנשאר אחרי הסתלקות האור וניצוץ? האם זה לא אותו דבר?

לא. על זה עוד נלמד.

שאלה: אם הבנתי נכון לגבי הרשימות, אז הן שיירים של האור. אנחנו למדנו שבטנת"א יש בסוף את הרשימות, את הזיכרון מהטעם שיצאו האורות. האם זה נקרא רשימו, הסוף של האותיות?

גם זה רשימו.

תלמיד: איפה זה נשמר? הרי יש אור מקיף שעומד לזכות הנברא.

כן. האורות המקיפים.

תלמיד: אז האותיות עולות לאור מקיף ומחכים לשלב הבא?

נגיד.

תלמיד: איך יותר מדויק?

רק בתוך השכל.

שאלה: כתוב שהרשימות אלו שיירים של האור, שהאור נשאר אחרי שבירת הכלים. בעולם הבריאה, האם יש שם כלים אחרי השבירה או שתמיד מדברים רק על רשימות?

את הרשימות בבריאה, ביצירה ובעשייה אנחנו צריכים להעלות לאצילות, וכך להרכיב את הכלים או הפרצופים השבורים.

תלמיד: במצב של הבריאה, האם יש הבדל גדול בין עולם אצילות ובריאה? כי אנחנו לומדים שיש כלים באצילות ותהליכים באצילות, אחר כך לומדים על תהליכים בעולם הבריאה. הכול מתנהל בצורה אורגנית, אבל בפועל יש פער גדול ביניהם כי יש שם את השבירה.

כן, יש ודאי הבדלים בכלים בעולמות בריאה, יצירה ועשייה. אבל אנחנו לומדים איך אנחנו מתקנים את הכלים, כך שהם יכולים לעבוד עם כל הכלים של עולמות אבי"ע יחד כעשר ספירות ששייכות לכלי אחד.

תלמיד: איך אחרי השבירה יכול להיות מצב שקיימות עשר ספירות וקשר ביניהן? הרי הייתה שבירה, אז איך אפשרי קשר כלשהו אחר השבירה?

זה תלוי מה נשבר. מתקנים את הספירות השבורות, מסדרים אותן בדרגות יותר תחתונות, ואחר כך מעלים אותן לדרגה יותר עליונה. יש להן רשימות, אז מתגלות דרגות יותר עליונות והן יכולות עוד יותר לעלות. אחרי השבירה יש אפשרות לעלות לדרגה יותר גבוהה ממה שהייתה קודם.

שאלה: אם אנחנו בונים מצב בתוך מצב, האם בזה אנחנו ממשים את יציאת הרשימות?

כן.

שאלה: האם הבורא מלכתחילה נמצא בעשירייה או לא?

בכל אחד נמצא בורא.

תלמיד: אז מה ההבדל אם אני בונה כוונה למען העשירייה או כוונה למען הבורא?

האמת שאין הבדל, אבל כלפינו יש הבדל.

שאלה: האם הכלים בזמן השבירה נפלו לא לעולמות הבריאה אלא למקום הבריאה? כי עוד לא היה עולם הבריאה.

נגיד שנפלו למקום הבריאה, למטה מפרסא.

(סוף השיעור)