https://kabbalahmedia.info/he/lessons/cu/2MU6vm4k

תכנית אולפן

מחשבת ישראל

מיכאל: ערב טוב לכולם. תוכנית מחשבת ישראל והפעם אנחנו נדבר על התכנון מטרות וניהול זמן. איתי ביחד יועץ ארגוני יצחק אורגז. טוב, זה נראה לי הנושא הכי מרתק, הייתי אומר, כי כל אחד מי שחי במסגרת שנקראת החיים הוא חייב שיהיה לו מטרה ואז כדי להגיע לאותה מטרה הוא צריך לנהל את הזמן שלו כמשאב העיקרי. אז אנחנו היום נדבר, זה דרך אגב לא משנה מה המטרה, אה אם אין לאדם מטרה אז אני מבין שלא צריכים לנהל את הזמן, אבל אם יש לו מטרה הוא חייב לדעת איך עושים את זה והיום נקווה שאנחנו ניתן כמה הצעות פרקטיות.
יצחק: נכון, אחד, קודם כל שלום לכולם. שמי יצחק אורגד, אני יועץ ארגוני כמו שמושי אמר ואחד הדברים שאנחנו יכולים לראות שאנחנו כולנו בעצם נמצאים בתוך מציאות והמציאות הזאתי היא פועלים בה כוחות כל הזמן, זאת אומרת גם אם לא נעשה כלום בעצם המציאות כל הזמן תפעל עלינו ודברים יקרו גם אם לא נרצה. אז אה אפשרות אחת להעביר את החיים זה אפשר לדמות את זה למצב שאנחנו שמים את עצמינו בתוך גלגל, בתוך נהר של מים והנהר הזה סוחב אותנו ושמונים, תשעים, מאה שנה ואנחנו יוצאים מהעולם מה שנקרא. חושבים שגם עשינו הרבה כי גם המציאות סביבנו כל הזמן השתנתה ודברים קרו, הנוף השתנה, בסופו של דבר אני לא בטוח שמשהו קרה. וצורה אחרת לחיות, זה נקרא בעצם לחיות בתוך המציאות הזאתי מנוהל. צורה אחרת להיות בתוך המציאות הזאתי היא לא להיות מנוהל אלא להיות מנהל והאמת שכל אחד מאיתנו יכול להיות מנהל. מנהל מבחינתי זה לנהל את עצמו בתוך המציאות הזאתי. אבל כדי להתחיל להיות מנהל יש דברים בסיסים שאנחנו צריכים לשים לב אליהם. אחד הדברים הבסיסים עוד זה מה שהזכרת למעשה, שכדי שאני אתחיל להיות מנהל אני צריכה שתהיה לי מולי מטרה, כי אני יכול לדמות את עצמי למישהו שנוסע ברכב ואני מגיע לצומת בחיים ואני צריך לשאול שמאלה? ימינה? ישר? לפי מה אני אקבל החלטה, אם אני לא יודע לאן אני רוצה לנסוע. זאת אומרת רק מרגע שהאדם בעצם אומר לעצמו יש לי מטרה שכלפיה אני רוצה לנסוע, אז הוא בעצם יש לו כלפיה מה לקבל החלטות. וזה נקודה מאוד מהותית וכאן יש שאלה נוספת כמובן. האם המטרה זה משהו שאני בחרתי או המטרה זה משהו שבחר אותי? כי המציאות כל הזמן מציבה בפנינו מטרות. אני צריך לשלם את המשכנתא, אני צריך לקנות בית, אני צריך להתחתן. זה כאילו המציאות קובעת לי את המטרות, זה לא בהכרח שאני ישבתי וקבעתי לעצמי את המטרה עצמה. וכך אנחנו יכולים לנהל את עצמינו בתוך המציאות הזאת. או שאנחנו מתנהלים או שהמציאות מנהלת אותנו.

מיכאל: ומניסיון שלך כיועץ ארגוני, רוב האנשים איך? איך הם מתנהלים?
יצחק: האמת שרוב האנשים הם מנוהלים בסופו של דבר, לא שאני עושה עושה איזה שהיא הכללה גדולה אבל שאני בא למשל לבעל עסק ואני יושב איתו ואני אומר לו תגיד, אני מבין שאתה בעל העסק? הוא אומר לי כן, אני אומר לו מי מנהל את העסק? אתה מנהל את העסק או שהעסק מנהל אותך? הוא אומר לי מה זאת אומרת אני בעל הבית. אבל אם אני עובר איתו על סדר היום אני אראה שבעצם קרה רצף של אירועים במהלך היום שהפעיל אותו כל הזמן והרצף הזה גרם לו להרגיש שהוא עשה הרבה והוא באמת עשה הרבה, זה לא שהוא לא עשה הרבה השאלה אם זה היה כלפי משהו. זאת אומרת מהרגע שבן אדם מציב לעצמו מטרה, יעד, אם תרצה, מטרה, כל אדם קורא לזה משהו אחר. ברגע שאדם, אז הוא יכול למדוד בעצם כל הזמן את ההתקדמות שלו או את חוסר ההתקדמות שלו. הוא גם יכול יותר מזה, הוא יכול גם להחליט מה בתוך המציאות הוא טוב ומה בתוך המציאות הוא רע.

מיכאל: מעולה. בוא נעשה ככה בשידור חי כזה ניתוח.
יצחק: יאללה.

מיכאל: גם אני מנהל עסק. אני מנכ"ל העמותה. בוא תבדוק אותי, אולי גם אני ככה חושב שאני מנהל את העמותה ויכול להיות שאני זורם פשוט ואני מנוהל. מה בטח יש איזה קריטריונים, נכון?
יצחק: הקריטריון הראשוני והבסיסי, כאתה כמנהל ארגון שיש לארגון הזה איזו שהיא מטרה.

מיכאל: יש.
יצחק: זה לא כמו מנהל מכולת...

מיכאל: יש ארבע מטרות.
יצחק: ארבע מטרות.

מיכאל: אצלי כתוב אפילו, ארבע מטרות.
יצחק: מצוין. זה הקריטריון הראשון. הקריטריון השני, אם אני עושה פעולות כדי לממש את המטרות האלה. זאת אומרת הצבתי לעצמי בתוך לוח הזמן שלי...

מיכאל: להשתדל זה נחשב לפעולות? להשתדל?
יצחק: השתדלות זה תמיד טוב.

מיכאל: כן.
יצחק: היא הרבה יותר נחשבת מחוסר מטרה ומחוסר הצבה בתוך היומן. זאת אומרת ברגע שקבעתי לעצמי מטרה וגם אני עושה פעולות כדי לממש את זה, זה בעצם הזה. יש אגב מחקר מאוד יפה שנעשה באוניברסיטת יל, פרופסור שרצה לבדוק מה החתך שמאפיין את הסטודנטים שמגיעים לאוניברסיטה. ואז הוא מילא, נתן לסטודנטים למלאות שאלון והסטודנטים מלאו כמובן את השאלון עצמו. עברו שלושים שנה והוא אמר רגע יש לי נתונים על הסטודנטים שלמדו כאן אצלינו, בוא נראה אם היה משהו בנתונים האלה של הסטודנטים שיכול היה לנבא הצלחה בחיים. למשל, נגיד זה שהם באו מהורים עשירים, האם זה בהכרח מנבא הצלחה? זה שהם למדו בבתי ספר מסוימים האם בהכרח זה מנבא הצלחה? זה שהם באו מרקע מסוים וכך הלאה. ואז הוא באמת קבע את הקריטריונים להצלחה והלך ובדק את אותם סטודנטים שלמדו באוניברסיטה. הייתה שאלה אחת, שהוא ראה שהאנשים ענו עליה כן ואותם האנשים הגיעו מה שנקרא לעשרה, לעשירון העליון של ה... בהצלחה. מה הייתה השאלה כמובן?

מיכאל: מה? מטרה?
יצחק: האם יש לך מטרות בחיים? כן. האם יש לך מטרות לחיים. והאמת שזה גם מאוד לוגי. אם אני מתחיל את החיים בגיל צעיר ואני יודע בדיוק מה אני רוצה להשיג. לא משנה מה, אני רוצה להיות רופא, אני רוצה להיות טייס, אני רוצה להיות משהו, הרי שהדרך היא מאוד סלולה וברורה אני יודע עכשיו רק לתרגם את זה לפעולות שיביאו אותי לשם.

מיכאל: ומהם המטרות שהם יותר כאילו אבסטרקטיות? זה אותה דרך להגיע?
יצחק: אין כאן הבדל. אנחנו נמצאים בתוך מציאות גשמית. מהרגע שאני קובע לעצמי מטרה, גם אם היא גשמית וגם אם היא רוחנית נקרא לזה לצורך העניין.

מיכאל: כן.
יצחק: כי אני מניח שלשם אתה מכוון.

מיכאל: כן.
יצחק: אז לצורך העניין הפעולה היא אותה פעולה, ההסתכלות היא אותה הסתכלות. בסופו של דבר בתוך עולם גשמי כדי לגשם משהו אני חייב לתת לזה מקום וזמן. אחרת שום דבר לא יכול להתגשם. כמו שני אנשים שנפגשים ברחוב, לא ראיתי אותך שנים, בוא ניפגש. אומרים בוא ניפגש והולכים, משהו יקרה? סביר להניח שלא. אבל אם אנחנו לצורך העניין נקבע שאנחנו נפגשים ביום שני בשעה חמש, אז זה יקרה. בדיוק כמו שקבענו את הפגישה הזאתי כאן, מתוך זה שקבענו אותה בעצם נתנו לה מקום, נתנו לה גם זמן ואז היא התגשמה.

מיכאל: אבל אני מניח שכמו שאתה בעצם אמרת, שלאדם יש הרבה מטרות.
יצחק: נכון.

מיכאל: חלק מטרות אולי הוא קובע, חלק מטרות פתאום ככה מאין ברירה הוא צריך לבצע. איך בכל זאת לעשות תעדוף, איך לבחור מה המטרה העיקרית, כי אני לא יכול לבצע כל המטרות.
יצחק: האמת שיש כאן כמה סוגים של מטרות. יש מה שנקרא מטרות שאני קורא להם מטרות של חתול. הם מטרות בדרך כלל מאוד, מאוד קצרות זה כמו חתול שרואה חלב על השולחן אומר אני צריך להשיג את החלב הזה, מה אני צריך לעשות כדי שזה יקרה. אלה מטרות מאוד, מאוד קצרות. קצרות מאוד אין להם, הם לא מה שנקרא מטרות סטנד אלון. הם עומדות בפני עצמם, הם לא קשורות לכלום. זה מטרות ככה. יש מטרות אחרות שהם קצת יותר רחוקות בזמן, זאת אומרת חודש קדימה, שזה כבר יותר טוב. שזה כבר שנה קדימה. אבל יש מטרות שהם מטרות מה שנקרא לחיים. זאת אומרת אני נמצא בעולם הזה, הנקודה שבה אני נמצא ואני שואל רגע, מה המטרה שלי, כאן אני הולך לחיות שמונים שנה, מה אני רוצה להשיג. זאת כבר תכלית.

מיכאל: כן.
יצחק: זאת כבר מטרה מה שנקרא ארוכת טווח, היא גם משתנה אגב, כי אם אני אשאל אותך לצורך העניין מה, מה חשוב לך להשיג בחודש הזה או בשבוע הזה? תגיד לי לסגור את המינוס. אני אשאל אותך מה חשוב לך להשיג בעוד שנה? תגיד לי לרשום את הילדים לבית ספר טוב. אני אשאל אותך מה חשוב לך בעוד שלוש שנים? תגיד לי לעבור לדירה יותר גדולה. אבל אם אני אשאל אותך מה אתה רוצה להשיג בחיים? אף אחד מהדברים האלה לא יהיה רלוונטי בכלל. זאת אומרת ההסתכלות על החיים כ... שיש להם תכלית היא מביאה את האדם להסתכלות שונה לחלוטין מההסתכלות שבה אנחנו שורדים כל הזמן. הווה אומר מתמודדים עם היום יום, עם מה שהיום מזמן לנו. כי להיות בעצם מנוהל בתוך המציאות זה לשרוד. זה גם חתול עושה.

מיכאל: כן. דווקא ראיתי שרוב האנשים, זאת אומרת סקרתי את זה ככה באינטרנט. אם אפשר להאמין לזה היום, אז ראיתי שלרוב האנשים אין מטרות כאלו לחיים. יש מטרות כאילו כמו שאמרת, לשנה, שנתיים, אולי ם לעשר שנים. זה גם כן מקרה חריג אולי, אבל לחיים אין הרבה. אולי לאדם דתי כן יש איזה משהו, כי הוא צריך לקיים, הוא צריך להכין את עצמו לעולם הבא. אה, אבל בגדול לפי מה שראיתי. נגיד משפחה, כולם אומרים שמטרה שלי זה משפחה. ממש לסדר את המשפחה, לא יודע, ככה.
יצחק: נכון, בדרך כלל אנשים שכבר מגיעים למצב שהם שואלים את עצמם מטרה לחיים זה אנשים שרמת ההתפתחות של הרצון שלהם היא מאוד, מאוד גבוה. בדרך כלל, אני יכול לראות על עצמי למשל שעברתי מאוד, הרבה מאוד דברים בתוך החיים האלה. אני עד גיל 40 הייתי עסוק רק בלעשות כסף. אני רצתי, אני כל הזמן רצתי, לא עצרתי לרגע. זאת אומרת הייתי בריצה מגיל 18 בערך. זה צבא, זה לימודים, זה להתחתן, זה בית, זה עבודה, זה קריירה, אתה רץ. אתה לא שואל את עצמך למה אתה רץ? מה אתה רוצה להשיג? פתאום איזה שהיא נקודה בזמן עוצרת אותך, שזה מצוין אם זה קורה, רגע לאן אני רץ בדיוק? מה אני רוצה להשיג? הנקודה הזאת, היא נקודה מאוד, מאוד קריטית. כי שם אתה מרגיש שכל הדברים שרצת אחריהם הם כבר איך לומר איבדו משמעות ואתה מחפש משהו עם משמעות הרבה יותר גבוה. הנקודה הזאת שבה הרצון מתפתח ומגיע ושואל את עצמו, רגע למה אני רץ? אני צריך... אני לא מרגיש שהדברים האלה שרצתי אחריהם עד היום הם באמת ממלאים אותי. אני רוצה משהו יותר. היותר הזה, זה בעצם חיפוש משמעות. זה חיפוש בדרך כלל ראיתי שזה מופיע אצל אנשים שעברו והם מחפשים עכשיו משהו הרבה יותר גבוה. אגב, הם לא צריכים להיות בגיל 40...

מיכאל: כן.
יצחק: הם יכולים להיות גם בגיל 18, הם יכולים להיות בגיל גם צעיר יותר. אולי הם רצו כל כך הרבה בחיים ולא שמו לב או לא נתנו מקום לשאלה הזאת? אבל השאלה הזאת אם הם יבדקו יכול להיות שהיא הייתה אצלהם כל הזמן.

מיכאל: זה כמו שנכון אמרת, אז זה גם נכון לפי חכמת הקבלה, הקשר בין חיפוש המטרה והתפתחות הרצון. זאת אומרת לפי פירמידה של מסלו, כן, אז אנחנו יודעים ש…
יצחק: נכון.

מיכאל: אם יש לך, אם אתה נמצא וכל אחד מאיתנו, אומנם שכל הרצונות אצלו מעורבבים, אבל עדין אם אתה נמצא נגיד ברצון של מושכלות, אז ברור שאתה עכשיו נמצא באיזה שהוא משרה ואתה ד"ר, פרופסור ואתה חוקר משהו ואתה נמצא בתוך זה ואתה נוסע לכנסים ואתה החיים הם מלאים, נכון, אז אתה לא יכול פתאום לצאת למשהו אחר...
יצחק: ואתה גם לא צריך.

מיכאל: אתה גם כן... אתה גם לא צריך, אתה לא מרגיש, אין לך שום סיכוי.
יצחק: נכון.

מיכאל: זאת אומרת אדם פועל בתוך מסגרת של חיים, בתוך מסגרת של רצון שלו. איפה שיש לו רצון.
יצחק: נכון. אה מה שקורה בדרך כלל אצל אנשים שהם מחפשים איזה שהוא, מתפתח בהם רצון חדש, זה לא בהכרח שהם צריכים לוותר על הרצונות האחרים. זה אומר שפשוט הם יצטרכו לתת לזה גם ביטוי. גם לרצון החדש וגם לרצונות הקודמים. זה כמו אני יודע אני אתן דוגמה למשל, לאימא יש שלושה ילדים, נולד לה ילד רביעי אז זה אומר שהיא צריכה לוותר על השלושה ילדים? ממש לא. היא תמשיך לגדל את השלושה ילדים והיא תפתח גם את הילד הרביעי והיא תיתן לו מקום כדי שהוא יתפוס אצלה מקום בזמן. הנקודה הזאתי שבה האדם מתחיל לחפש את התכלית, הוא צריך פשוט להתחיל לתת לילד הזה מקום. הוא צריך להתחיל לגדל אותו. הוא צריך לתת לו זמן, הוא צריך לתת לו תשומת לב, הוא צריך לתת לו יחס. ומשם הדבר הזה ילך והתפתח.

מיכאל: אבל נגיד שעכשיו אדם הוא שומע והוא לא שומע רק שיחה שלנו, בכלל הרבה אנשים מדברים על האיך לחפש מטרה בחיים ונגיד הוא רוצה עכשיו לחפש מטרה ויש, אני מבין יש מספר גישות, מה אני צריך לעשות. קודם כל יכול להיות שאני צריך לעשות בירור עם עצמי, כמו שאמרת רצת עד גיל ארבעים ואתה חושב ואתה, אני כרגע לא מדבר על הרצון הפנימי שהוא הקודם והוא בכל זאת מוביל אותך. נגיד אדם, כן, הוא חושב אז הוא א', שיטה כן, הגישה אחד, הוא חושב עם עצמו ומברר מה יהיה לו מהחיים האלו. עוד נשאר כמה עשרות שנים מה, בסדר, מה, מה הלאה? גישה השנייה, הוא מחפש סביבה, הוא מחפש אנשים דומים, כן שגם כן מחפשים את המטרה כדי לטפח אותה. גישה שלישית זה לחפש נגיד מישהו שהוא מורה, נגיד, כן. שהוא גם יכול לעזור לך שאתה... שהוא כבר מצא את המטרה ואיזה שהוא אדם ואתה פשוט הולך אחריו, זה נכון?
יצחק: נכון.

מיכאל: זה נכון?
יצחק: כן.

מיכאל: או שיש עוד משהו?
יצחק: לא בדרך כלל אלה שלבים. יכול להיות שאני אגיד ישר למורה, יכול להיות שאני אעבור גם את שני השלבים האחרים כדי להגיע בסופו של דבר למורה. אבל בדרך כלל זה נכון, זה מאוד, אפשר לראות את זה ממש. כל ה... כל אדם ימצא לעצמו, גם אני, אני חושב שבמהלך הדרך מצאתי לעצמי איזה שהם תחנות ובאיזה שהיא נקודה זאת לא הייתה התחנה הסופית שלי, אבל הייתי צריך ללכת לתחנה הזאת, לבדוק אותה כדי להגיד לעצמי אני צריך לעבור לתחנה הבאה. אני צריך להמשיך את החיפוש. אגב, עקב החיפוש עצמו הוא מאוד מאוד מהותי ומאוד מאוד חשוב. הלחפש...

מיכאל: כן.
יצחק: את המטרה הזאת, את התכלית הזאת ומישהו שיוביל אותך אליה. אני חושב שזה חיפוש מאוד מאוד מיוחד והוא מתעורר בך ואתה מתחיל פשוט לפסוע ב... ב... ב...

מיכאל: אז נגיד, אוקי, קבעתי לעצמי מטרה. נגיד עברתי את השלושה שלבים, אה... יש לי עכשיו מטרה בחיים. ואז איך להגיע אליה? יש גם כן כמובן כל מיני שלבים. כמו נגיד, אני צריך לקבוע לעצמי איזה שהוא יעדים, איזה שהוא מקום בדיקה אם אני מתקדם או לא ועוד ועוד, אז בואו נדבר על השלבים האלה.
יצחק: נכון, מרגע שבן אדם קובע לעצמו מטרה נוספת. מעבר למטרות שהיו לו, כמובן שסדרי העדיפויות שלו מתחילים להשתנות.

מיכאל: מעבר למטרות שהחיים קובעים לו.
יצחק: כן, אני נשוי…

מיכאל: כן.
יצחק: יש לי אישה? יש לי ילדים?

מיכאל: כן.
יצחק: אני צריך לפרנס אותם.

מיכאל: כן.
יצחק: אני צריך לדאוג להם, אני צריך לעשות עוד המון דברים. יש לי מחויבויות שקיימות כאן בעולם הזה שאני חייב לממש אותם. אני צריך לעשות את זה. ומצד ומהצד השני אני התפתח בי רצון נוסף ואני צריך למצוא לו גם זמן.

מיכאל: כן.
יצחק: זאת אומרת אני צריך לקחת את הדברים שיש לי ואני עושה אותם כרגע, לתעדף אותם. לקבוע מה הבסיס שעליו אני חייב לקיים כדי לבצע אותו. אני צריך לשמור על הזוגיות שלי ולטפח אותה. אני צריך לשמור על ההורות שלי ועל הילדים שלי ולטפח אותם ואני צריך אולי גם אפילו ברמה הבסיסית של לדאוג לעצמי. אני יודע, לעשות פעילות ספורטיבית, לעשות פעילות בריאה ומ... כל מיני דברים שאני צריך לבצע אותם ובנוסף אני צריך למצוא מקום שבו אני נותן זמן לדבר החדש שרוצה לגדול אצלי. זאת אומרת אני בעצם הולך וקובע לי את התחומים החשובים לי בחיים. זה השלב הראשון.

מיכאל: כן.
יצחק: ברגע שיש לי בעצם איזה שהיא החלטה שזאת מטרה חשובה, אני הולך וקובע לי את התחומים שחשוב לי לקיים אותם בחיים. חשוב לי לקיים זוגיות? מצוין. חשוב לי לקיים אה מקום לעבודה ולפרנסה? מצוין. הורות? מצוין. ותחום חדש, איך תקרא לו?

מיכאל: תחום חדש, פשוט. נגיד...
יצחק: תחום חדש.

מיכאל: בחכמת הקבלה...
יצחק: אפילו אגב לפתוח עסק.

מיכאל: כן, בחכמת הקבלה משהו יותר נשגב. נגיד בחכמת הקבלה אומרים שהמטרה שאדם לשמה הוא נולד זה להגיע ולגלות את הבורא, כוח העליון, כן? זאת אומרת ההגדרה של חכמת הקבלה זה שיטה של גילוי בורא לנבראים בעולם הזה. נגיד אני החלטתי שאני שמעתי כזה דבר,בררתי מתאים לי, מושך אותי, אני רוצה להגיע למטרה הזאת. אני מבין שזה כנראה לא איזה קורס או שניים, לא כמה שיעורים אלא נגיד זה... נגיד זה לוקח חיים. ואז בנוסף לכל המטרות שיש לי כמו שאמרנו כבר לא נחזור, אני עכשיו קבעתי לי מטרה הזאת. מה השלבים? איך אני מגיע למטרה? בוא ננסה לנתח אולי זה יעזור לאלה שאולי רוצים להכיע.
יצחק: אז כמו שאמרתי השלב הראשון זה לקבוע את התחומים שחשובים לי בחיים. לכל תחום אני בעצם מחליט שאני קובע איזה שהיא מטרה שאני רוצה להשיג, אם תרצה לקרוא לזה בצורה כזאת. כי בדרך כלל כשאנחנו מסתכלים על החיים שלנו, בכל מה שקשור בעבודה, בקריירה, למשל על הארגון שאתה מנהל אותו כרגע אמרת שיש לך מטרות.

מיכאל: כן.
יצחק: האם לזוגיות שלך יש גם מטרות? האם להורות שלך יש גם מטרות?

מיכאל: בוודאי.
יצחק: כן. מצוין. כי זה הצורה הנכונה.

מיכאל: כן.
יצחק: הצורה הנכונה היא בעצם להתחיל להתייחס לכל תחום שהוא חשוב לי, שיש לי מטרה להשיג אותה. זאת אומרת ברגע שאני קובע לי מטרה והיא יכולה להיות מופשטת אגב. ברגע שאני קובע לעצמי מטרה, אני גם יכול למדוד את עצמי ביחס שלי להתקדמות שלה. זאת אומרת אני בודק את עצמי האם אני מתקדם לעבר המטרה או לא, אני גם יכול להרחיק אותה ממני כל אה כל שנה. זאת אומרת מטרה אני לא חייב להשיג רק בתחום של קריירה, כי אנשים נוטים לחשוב תמיד שרק בעבודה צריך לקבוע מטרות. התשובה היא ממש לא.

מיכאל: כן.
יצחק: התשובה היא ממש שאני צריך להתייחס לכל תחום בחיים שיש לי מטרה מוגדרת אליו.

מיכאל: אני עוד זוכר עברתי אצלך קורס, זה אמרת ככה. חזון, אם אני זוכר נכון.
יצחק: כן.

מיכאל: חזון, יש חזון. זה תמיד לחמש שנים. מטרה זה לשנה. ואחר כך צריך לקבוע יעדים שזה...
יצחק: נכון.

מיכאל: מן אה... עוגן כזה שאתה בודק איך אתה כן? נכון אני זוכר.
יצחק: זה מדהים שאתה זוכר את זה.

מיכאל: כן, אני זוכר שחמש שנים חזון.
יצחק: נכון.

מיכאל: חזון חייב להיות גם כן.
יצחק: נכון. ובד... אני יכול לתת את הדוגמה שלי למשל, זה לשבת עם האישה והילדים, הם היו כבר די גדולים יחסית שעשינו את זה ולהגיד איפה אנחנו רוצים לראות את המשפחה שלנו בעוד ארבע, חמש שנים למשל. זה חזון משפחתי. בדיוק כמו שארגון אגב עושה את זה. איפה אני רוצה... איפה אנחנו רוצים לראות את עצמינו כמשפחה. כמובן שזה עובד על העיקרון המאוד פשוט, שכולנו מכירים אותו, בעברית קוראים לזה סוף מעשה במחשבה תחילה, זאת או...

מיכאל: זה נכון שכולם מכירים אבל אני עכשיו, אני לא חושב שיש הרבה אנשים שככה יושבים במשפחה בשולחן ככה עגול ואומרים איפה אנחנו רואים את עצמינו, זאת אומרת זורמים, זה נכון, אבל אה... אז אתה כן ממליץ, שכן כדאי ככה לשבת ולבנות ובאמת לרשום ו... כמו שאני מנהל את העסק, ככה אני משפחה זה עסק.
יצחק: ודאי זה פעולה מאוד מחברת אגב.

מיכאל: כן.
יצחק: כי ברגע שאנחנו אומרים איפה אנחנו רוצים לראות את עצמינו בעוד חמש שנים, אנחנו אומרים כל אחד את הרצון שלו.

מיכאל: כן.
יצחק: את וויש פור טינקינג, מה הייתי רוצה לראות את עצמי כמשפחה ואחר כך אנחנו לוקחים מה שכל אחד רצה ומנסים לחבר את זה לתמונה אחת גדולה ומשותפת שכולנו מסכימים עליה.

מיכאל: כן ואז כבר מטרה לשנה?
יצחק: נכון.

מיכאל: ואז כבר יעדים איך אנחנו מתקדמים לזה. די פשוט. יצחק: עכשיו ברגע שיש חזון, עכשיו אני יכול לגזור מזה מטרה.

מיכאל: כן.
יצחק: השאלה תהיה עכשיו אם זה החזון, אם זה התמונה שאני מאוד רוצה להגיע אליה, מה צריך, מה התוצאה שאנחנו צריכים להשיג השנה שאם נשיג אותה אנחנו נדע שאנחנו מתקדמים לעבר החזון שלנו, בקצב ובכיוון הנכון.

מיכאל: אני זוכר שכמה פעמים עשינו כזה דבר ואז אתה פתאום רואה, החזון הוא כאן, המטרות הם בכלל בכיוון אחר וכמובן גם יעדים. זאת אומרת אה... ואז אתה רואה שזה יפה החזון אבל אתה לא, לא עושה שום דבר כדי להגיע לאותו חזון.
יצחק: נכון, אתה רואה את זה.

מיכאל: כן, אתה רואה.
יצחק: בדיוק.

מיכאל: זה כבר...
יצחק: יש לך כבר איזה שהיא אינדיקאציה...

מיכאל: כן.
יצחק: איפה אתה ביחס למה שאתה, לפחות אומר שאתה רוצה.

מיכאל: כן. כן.
יצחק: ויש לך כבר איזה שהוא רצון שהוא כבר מוגדר יותר מהחוסר הגדרה שהיה קודם, כי לא אמרת מה אתה רוצה בכלל.

מיכאל: כן.
יצחק: אשתך רצתה להגיע לכאן, אתה רוצה לכאן, הילדים למקום אחר לא היה משהו שמחבר ביניכם. חזון זה בעצם מחבר את כולכם לנקודה אחת שאליה אתם מסתכלים ומאוד רוצים להגיע ומתוך זה אתם בעצם גוזרים את המטרה.

מיכאל: כן.
יצחק: מטרה זה כבר פרקטיקה. אני עושה בעצם תוכנית...

מיכאל: זה משהו מדיד, נכון?
יצחק: ודאי.

מיכאל: מטרה. חזון זה משהו לא מדיד.
יצחק: זה משהו גם ניתן להשגה.

מיכאל: כן.
יצחק: זאת אומרת אם אני מגדיר מטרה לצורך העניין, עכשיו אנחנו יכולים את המטרה לקחת ולתרגם לתוכנית עבודה.

מיכאל: כן. אבל בוא, בוא נגיד אני אקח עכשיו ככה. נגיד חזון שלי להגיע לגילוי כוח העליון.
יצחק: אהאה.

מיכאל: ואנחנו מבינים כן, שכוח העליון זה תכונת ההשפעה שמתלבשת בתוך האדם, שמתבטאת באהבת הזולת. כן? אז אני, אז אני כנראה שאני צריך שיהיה לי זולת, כי אחרת אני אף פעם לא אוכל למדוד את עצמי. וכנראה שמישהו צריך ללמד אותי, כן? אז כמו שכותבים מקובלים צריך להיות מורה, צריך להיות קבוצה, אז נגיד יש לי את המסגרת הזאת ובתוך זה יש עוד כמה וכמה דברים שמי שלומד אז הוא מבין את זה, אז ככה אני בעצם מתקדם. אז יש לי חזון, יש לי מטרה ואז אני צריך יעדים, זאת אומרת איך אני... איך אני בודק את עצמי.
יצחק: נכון.

מיכאל: שאני מגיע לאותה מטרה.
יצחק: אני זוכר שבאתי ללמוד את חכמת הקבלה אז הייתי בתוך התחום העסקי, זה מה שהתעסקתי בו. והייתי צריך בעצם להגדיר לעצמי מטרה לזה... המטרה שלי הייתה לסיים קמפוס תוך שנה. אז באמת אז הקמפוסים היו שנה, זה היה סמסטר א', ב', ג', ד' היו ארבעה סמסטרים.

מיכאל: כן.
יצחק: הם היו ארוכים והמטרה שלי הייתה להירשם ולסיים את ארבעת הקמפוסים האלה. זה הייתה המטרה הראשונית שלי לסיים אותם בשנה הראשונה. שנה לאחר מכן, זה היה להיכנס כבר לקבוצה הצעירה, אז זה היה קבוצה הצעירה...

מיכאל: כן.
יצחק: אני לא יודע אם זה כבר קיים היום, אבל זאת הייתה המטרה. זאת אומרת היו לי שלבים הדרגתיים בדרך שלאט לאט הכנסתי את עצמי לתוך המסלול הזה וכך בעצם כל אחד צריך לעשות.

מיכאל: עכשיו בתוך כל העסק הזה פה צריך גם כן, אחד מהשלבים זה לקבוע סדרי עדיפויות.
יצחק: נכון.

מיכאל: אין מה לעשות, הדבר הזה לוקח זמן.
יצחק: נכון.

מיכאל: כן, כמו כל דבר אחר, אז אה בנוסף לכל המטרות שאני מחויב, משפחה, עסק אז אני גם צריך פה לקבוע סדר עדיפות.
יצחק: ודאי. אחד הדברים שיש לנו זה בעצם אה זמן.

מיכאל: אהאה.
יצחק: עכשיו נראה לנו שהזמן זה זמן לא מוגבל. אף אחד לא חושב שמחר הזמן שלו הולך להיגמר. אבל האמת היא מאוד לא נכונה, אנחנו לא מתים בשניות האחרונות של החיים. אנחנו מתים בכל שנייה בזמן שעוברת. זאת אומרת שהגענו לעולם הזה, מישהו, לא יודע מי לקח שעון חול והפך אותו ובעצם אנחנו כל הזמן מתקדמים לעבר הקצה אבל אנחנו לא מסוגלים לחשוב על זה בצורה כזאתי, אבל מה שקורה בפועל.

מיכאל: זה אנחנו לומדים בחכמת הקבלה.
יצחק: נכון.

מיכאל: זה מערכת הגנתית. יש כזאת.
יצחק: כן.

מיכאל: שאני לא רוצה. אם הייתי ככה מתייחס לחיים או זה היה לא פשוט לחיות.
יצחק: כן. אנחנו מאוד קמצנים בכסף ומאוד פזרנים בזמן.

מיכאל: כן.
יצחק: ושניהם משאבים אגב, על שניהם אני צריך לדעת לשמור, אבל זמן זה המשאב הכי יקר שיש לי מסיבה מאוד פשוטה הוא רק הולך ונגמר. כסף עוד בא והולך. זמן רק הולך הוא לא חוזר אחורה. אני לא יכול להחזיר.

מיכאל: אז זהו, מכיוון שזמן אני מבין שזה משאב הכי יקר אז מה שאני צריך זה תיעדוף.
יצחק: כן.

מיכאל: מכל המטרות שיש לי אני בכל זאת לא אוכל להתפזר על הכול, אני צריך באמת לתעדף וזה איך עושים התהליך הזה?
יצחק: התעדוף הזה בעצם מתחיל, יש טכניקה מאוד פשוטה שאני עושה אותה. אמרתי קודם כל צריך לקבוע את התחומים שחשובים. עכשיו יש תחומים שהם בסיסים שאני חייב לתת להם קודם כל את הזמן.

מיכאל: הכרחיות.
יצחק: ודאי.

מיכאל: כן.
יצחק: אני צריך לזוגיות שלי לתת זמן. זמן זה יכול להיות שאני, אני הרי כל יום יגיע הביתה מן הסתם. אני כל יום אראה את אשתי, אבל לא. אני צריך גם לקיים אותו ברמה איכותית, לא רק ברמה כמותית. זאת אומרת לצורך העניין אני יכול לקבוע שאני נותן לזוגיות שלי, כדי לטפח אותה ולשמר אותה ולקדם אותה אני נותן לה נאמר שתי פגישות בשבוע. ממש פגישה. כי אם אני קובע פגישה עם לקוח, למה שאני לא אקבע פגישה עם אשתי? אז...

מיכאל: כן.
יצחק: כי אני שמתי לב שכשהייתי בתחום העסקי, הייתי קובע פגישות עם כל הלקוחות ולא הייתי קובע פגישה לזוגיות שלי. הרי מי עושה את זה? איזה אדם בר דעת קובע פגישה עם אשתו? האמת שיש בזה משהו מאוד מאוד יפה, כי מהרגע שאתה מתחיל לקחת את עצמך ולקבוע לעצמך פגישה פעמים בשבוע, נגיד שני ורביעי…

מיכאל: כן.
יצחק: בשעות הערב. אתה ואשתך נפגשים, כבר בעצם זה שקבעתם את זה אתם מתחילים להתכונן לרעיון עצמו, אתם יודעים שהיום אתם הולכים להיפגש, אתם יכולים אולי לקנות יין טוב, לקנות גבינות, כל אחד שיביא משהו. אתם יודעים לפנות את הילדים ולדאוג שהם לא יהיו בבית או כן יהיו בבית וישנו. לא יודע. אתה כבר מסדר את עצמך, אתה מכין את עצמך לפגישה הזאתי.

מיכאל: זאת אומרת כל פגישה כזאת צריך לתכנן.
יצחק: בדיוק כמו שאני עושה את זה עם לקוח.

מיכאל: כן.
יצחק: אם אני אשאל אותך מי יותר חשוב לך הלקוח או אשתך מה תגיד לי? מן הסתם אשתך, אני מקווה.

מיכאל: ודאי.
יצחק: אז למה ללקוח אתה נותן את כל תשומת הלב, את כל היחס, אתה אפילו לא עונה לטלפונים כשאתה יושב איתו וכשאתה מגיע הביתה אין... אין את זה.

מיכאל: זה הטבע שלנו שאחרי כמה שנים מתרגלים ולוקחים את זה כמובן מאליו.
יצחק: נכון.

מיכאל: מי מתכנן פגישה, אני מגיעה הביתה עושים מה שעושים, ככה. מה שמזדמן. זאת אומרת לא לפעמים כן, שצריכים לצאת לחו"ל אז כן מתכננים אבל בטח ובטח מה שעכשיו אמרת זה רוב אבל האנשים לא עושים. אבל באמת גם אני יודע שבחכמת הקבלה ה... אומרים אפילו שאתה מגדיש נגיד רבע שעה אבל שאתה ממש מתעניין בה והיא בו אז זה לא פשוט לגמרי.
יצחק: נכון.

מיכאל: זה לא להיות בבית שלוש, אתה יכול להיות ארבע שעות בבית ולא להיות.
יצחק: ולא להיות בדיוק.

מיכאל: ולהיות חמש דקות ואתה שם, אם אתה מתכנן, אם אתה ממש אה...
יצחק: הנקודה הקריטית כאן...

מיכאל: מתכוון.
יצחק: היא הנוכחות.

מיכאל: כן.
יצחק: זאת אומרת מבחינתי נוכחות היא היכולת שלך לאסוף את עצמך מכל המקומות שבהם אתה נמצא, אתה חושב על הלקוח כרגע ויושב עם אשתך, אתה לא נמצא איתה אתה נמצא עם הלקוח.

מיכאל: כן.
יצחק: אתה חושב עכשיו על אה מה, מה קרה אתמול או נזכרת מה קרה אתמול ואתה יושב עם אשתך אתה לא, זה לא משנה אגב לקוח, אישה או אפילו כשאתה יושב ולומד לצורך העניין קבלה. אתה צריך להיות נוכח בפעולה עצמה. להיות נוכח זה היכולת שלך לאסוף את עצמך מכל המקומות שאתה נמצא ולהיות כאן.

מיכאל: זאת אומרת זה להיות נוכח זה שהלב, שזה מהות האדם, הלב צריך להיות שם.
יצחק: נכון.

מיכאל: תגיד מה אתה חושב על להתייחס לכל יום כמו ליום האחרון? זה, זה נכון ככה. אם אדם היה יכול ככה להתייחס?
יצחק: אני חושב...

מיכאל: זה טוב?
יצחק: אני חושב שזה היה מצוין, כי זה נותן לנו את המשמעות האמיתית ואת היחס האמיתי לדברים.

מיכאל: מה באמת ככה, ככה אתה קם בבוקר, אתה אומר זהו זה יום האחרון שלי. מה הייתי עושה?
יצחק: אני לא... אני לא יכול להגיד שזה היחס שאני עושה...

מיכאל: בדיוק.
יצחק: לא אני כאילו אני אשקר אם אני אומר את זה.

מיכאל: כן.
יצחק: אבל אם שאלת אם זה הגישה הנכונה? מאוד. הגישה הכי נכונה זה להתייחס לזמן כמשאב הכי יקר, זה היום האחרון שלי, מה אתה הולך לעשות? זה נותן את הפרופורציה הנכונה לדברים. וברגע שאתה עושה את זה אתה מתחיל לתת לדברים שחשובים לך באמת את הזמן. אחרת אם אתה לא עושה את הדבר הזה...

מיכאל: כן.
יצחק: יש בתוך אלמנט הזמן יש שני מושגים שהם קיימים, יש מה שנקרא דחוף ויש מה שנקרא חשוב.

מיכאל: אהאה.
יצחק: דחוף זה כל מה שנדחף לך לחיים, זה יקרה בכל מקרה.

מיכאל: אהאה.
יצחק: כל הזמן ידחפו לך דברים. גם עכשיו שאתה יושב כאן מישהו מתקשר אליך ונדחף לך לתוך הזה. זה ששמת את הטלפון בצד זה לא אומר שזה לא קורה. אבל זה קורה. עכשיו כשאתה יושב כאן עוד דברים דחופים נדחפים לך לתוך החיים, קבלת מיילים ועוד המון דברים זה כל זה בעצם מנהל אותך כל הזמן. אתה יכול להיות מנוהל על ידי הדחוף.

מיכאל: אהאה.
יצחק: צורת המעבר הזאתי שבה אתה אומר רגע, יש לי דברים חשובים ואתה מתחיל לתת קודם כל לדברים החשובים את הזמן ואתה מציב אותם בתוך הזמן, הדבר הזה בעצם מתחיל לווסת ולהעלים יותר את הדחוף שמופיע ונדחף לך לכל החיים. זה נעשה מתוך התיעדוף שהזכרת קודם. מהרגע שאני בעצם קובע מה חשוב ומציב אותו בתוך הזמן אני לא לדברים הדחופים לנהל אותי. וזה חשוב.

מיכאל: אהאה. זאת אומרת יכול להיות שיש דברים דחופים, אז אני גם מעביר אותם לחשוב.
יצחק: נכון. נכון. יש, יש מה שנקרא, יש מטריצת ניהול זמן...

מיכאל: כן.
יצחק: מטריצת ניהול זמן אומרת שיש דברים דחופים וחשובים, יש דברים לא דחופים ולא חשובים. יש דברים דחופים.

מיכאל: כן.
יצחק: וכך הלאה. יש ארבע אפשרויות שקיימות בתוך...

מיכאל: ובאמת אדם רגיל ככה יכול להשתמש בזה?
יצחק: ודאי, אני חושב שככה צריך להתייחס לדבר הזה. צריך להתייחס לדבר הזה כשאתה בודק כל פעילות שאתה עושה אם היא חשובה אבל קל לי מאוד לעשות את זה, קל לי מאוד לעשות את זה ברגע שיש לי מטרה. ברגע שיש לי מטרה מאוד קל לי להגדיר מה חשוב ומה לא חשוב. כי חשוב לצורך העניין יהיה מה? כל אותם דברים שמקדמים אותי למטרה.

מיכאל: כן.
יצחק: לא חשוב מה יהיה. כל אותם דברים שלא מקדמים אותי למטרה ואני מתעסק או בלי משים שם להם לב. ה... הדבר שדורש, אתה הזכרת את זה מקודם וזה נכון, הדבר שדורש, שנדרש הכי הרבה כדי להתחיל להיות בתוך המטריצה הזאת, בתוך הזמן בצורה נכונה ולנהל את עצמי זו מודעות.

מיכאל: אהאה.
יצחק: אני אם אני לא מודע לדברים, אני מאוד בקלות נסחף. מאוד בקלות אני נסחף מה שנקרא בזרם. אמרתי זרם החיים, הנהר הזה שסוחף אותנו כל הזמן ודוחף לנו כל מיני דברים לתוך המציאות עצמה זה קורה כל הזמן. השאלה אם אני בתוך הזרם הזה קבעתי לעצמי איזה שהיא מטרה חשובה. ואני מתחיל לחתור בכוחותי, בעזרתם אולי של אנשים נוספים, תכף נדבר על זה, אני מתחיל לחתור לאיזה שהיא מטרה שהיא לא בהכרח ממש בזרם שבו אני נמצא כרגע. ואם זה לא, אז אני מתחיל לשים את עצמי בזרם שמתחיל ללכת לכיוון הזה.

מיכאל: תגיד אתה עובד כיועץ, עם ה... כמובן שעם ארגונים, כן, עם העסקים, אבל אדם פשוט. נגיד אני משתמש כמנהל ארגון גדול, אני כמובן שיש לי מאות משימות, אפילו לא עשרות ביום. אה ואני משתמש בתוכנה ששם אצלי הכול רשום. ממש. אבל גם התחלתי להכניס לשם גם דברים פרטיים. כתוב לי הכול, רשום. אני גם כן מתנהל בצורה כזו, דחוף, חשוב, אצלי ככה. בוצע נגיד ודברים כאלו. במעקב נגיד או לבירור. זאת אומרת גם שאני צריך עכשיו לעשות פ.. אם זה פעולה כזאת אה שרק אני מבצע וזהו או שיש פעולות שהם דורשות מספר אה יש מספר תנאים כדי שהם יתבצעו. אז אני ממש רושם את זה.
יצחק: מצוין.

מיכאל: אצלי הכול יש, השאלה אם זה באמת מתאים גם לאדם פרטי ככה לעשות או שיש עוד שיטות אחרות, יותר אולי קלות?
יצחק: תראה, השיטה הכי פשוטה שאפשר לנהל אותה זה לפחות לנהל איזה שהיא רשימת מכולת אני קורא לזה שבו אתה רושם את הדברים שאתה צריך לבצע. זו צורה אחת. אבל הצורה האמתית כדי להתחיל לנהל את זה, אני לא חסיד של... יש כאלה אגב שזוכרים את זה בראש, שזה עוד יותר גרוע. כי הזיכרון הזה בראש...

מיכאל: כן.
יצחק: הוא עומס מיותר לראש עצמו. אתה משאיר את הראש שלך כל הזמן בתעסוקה, בלנסות לזכור. הצורה הכי נכונה זה להתחיל לרשום דברים. אינשטין אמר אגב, שההפך מלשכוח זה לרשום, לא לזכור. אז אה... לרשום זה פעולה מאוד מאוד חשובה, ברגע שאתה מתחיל לסדר, לרשום את הדברים אתה גם מתחיל לסדר אותם ואתה קובע מה תעשה ומתי. אז רשימת מכולת זה הדבר הבסיסי שאפשר לעשות. יותר מתפתח מזה כבר זה מה שנקרא להתחיל להציב בתוך היומן עצמו. לקחת את הזמן שלי ולהציב בתוכו את הדברים שאני... לתת להם זמן אגב, כשאני אומר לתת להם זמן, מבחינתי זה גם להגדיר את שעת ההתחלה וגם להגדיר את שעת הסיום, זה לא לתת זמן אני אעשה את זה. היום, לא.

מיכאל: כן.
יצחק: אלא להגדיר התחלה וסיום לכל פעולה ופעולה. זה מה שנקרא מכניס את הדברים למסגרת כל הזמן, כי מאוד חשוב לתחום את הזמן הזה. אחרת אני אמצא את עצמי, למשל כשאני נכנס לישיבה, אני קובע את שעת ההתחלה אבל אני קובע גם את שעת הסיום. אחרת אנחנו יכולים להיכנס לישיבה של שלוש, ארבע שעות.

מיכאל: כן.
יצחק: זה יקרה. אבל אם קבענו שנפגשים שעה, אתה תראה שזה נעשה הרבה יותר ענייני.

מיכאל: כן, זה בכלל נושא נפרד.
יצחק: נכון.

מיכאל: איך לנהל ישיבות אבל אה באמת אולי כמה טיפים, כי בוא נגיד אולי לא ישיבה, לא כל אחד פה מנהל. אבל נגיד קבעתי פגישה, כמו שאמרת עם אשתי ועם ילדים, כן וגם לזה יש זמן. נגיד הלכנו לאיזה מקום, אז יש זמן, אז איזה, איזה הצעות אתה יכול לתת, בתוך זה שיש? שקובעים.
יצחק: אז אמרתי שכדי, כדי לקיים משהו אני צריך לתת לו שעת התחלה ושעת סיום.

מיכאל: כן.
יצחק: עכשיו אני מכניס את זה כאן לאיזה שהוא, לאיזה שהיא בעיתיות, כי כשאני הולך עם הילדים ואני יוצא איתם לנופש אני לא מדבר על זה שלתת לזה זמן.

מיכאל: כן.
יצחק: אגב, שגם לזה הייתי מגדיר...

מיכאל: כן.
יצחק: מה אני הולך לעשות בנופש.

מיכאל: אני מתכנן נופש עד, עד דקה אחרונה.
יצחק: כי אני מכיר אנשים שהולכים לנופש...

מיכאל: לא.
יצחק: הם מתעוררים מתי שהם רוצים.

מיכאל: כן.
יצחק: והם אה... הם עושים מה שבא להם.

מיכאל: לא בסדר, אז אתה קובע משעה שתיים בצהריים עד שעה שמונה בערב אני עושה מה שאני רוצה. אבל זה כתוב אצלי, אני עושה מה שאני רוצה. אני לא עושה כלום.
יצחק: כן. נכון. נכון.

מיכאל: אחרת זה... הייתי בכאלה טיולים, בדרך כלל אני יוצא עם הרבה חברים, חמישה, שישה, שבעה, אתה לא יכול להתנהל. אולי אם אתה עם עצמך לבד, אז אתה יכול לעשות מה שבא לך, אבל אם אתה עם כמה אנשים ואין תוכנית, ברורה וזמנים אתה לא יכול.
יצחק: יש, יש, יש כאן משהו מאוד מעניין אגב שצריך להתסכל עליו ולראות אותו, כי רוב האנשים בעצם מאוד אוהבים לעשות מה שבא לי. ההרגשה הזאת שלעשות מה שבא לי היא, היא נותנת לי הרגשה של חופש. האמת שזה חוסר חופש מוחלט.

מיכאל: כן.
יצחק: כי כשאני עושה מה שבא לי אני חי כמו חתול למעשה. זה נכון שאני מתעורר מתי שאני רוצה ואני עושה מה שאני רוצה, אבל זה ממש, ממש, ממש לא הגדרה נכונה של ניצול הזמן.

מיכאל: זה לא מעשה אדם.
יצחק: לא.

מיכאל: כי אתה מנוהל על ידי הדחפים שלך.
יצחק: נכון.

מיכאל: מה זה בא לי ואם לא בא אז אתה לא עושה. אם בא אז אתה עושה, זאת אומרת אז איפה חופש פה? זה מישהו מנהל אותך שם בפנים. איזה מנגנון.
יצחק: כן. חופש מבחינתי דווקא מוגדר, בתוך העולם שלנו, אני בכלל אומר שכל דבר בעולם שלנו כדי שהוא התקיים צריך שיהיה לו מסגרת. אם אין לו מסגרת הוא לא יכול להתקיים. זאת אומרת לעשות מה שבא לי זה חסר מסגרת ונכון זה לא קיום אמיתי. זה כמו לעשות מה שבא לי עם כסף, אם אתה לא שם מסגרת, תקציב לכסף אתה תראה שמהר מאוד הבנק יעצור אותך. זאת אומרת בכל מקום שאתה לא תשים גבולות משלך יהיה מסגרת חיצונית שתשים לך את הגבול. במקום שבו אני רוצה חופש בעצם אני בא ושם את הגבול, אני קובע את גזרת החופש שלי. יותר מזה אם אני מסתכל מחר למשל על היום שקבעתי, כשאני מסתכל על מה שקבעתי שהכול תחום בשעה וכל שעה אני יודע מה אני הולך לעשות, בעצם מי קבע את זה? אני קבעתי.

מיכאל: כן.
יצחק: אני קבעתי איך יראה היום שלי מחר. עכשיו אני יכול לא לעשות את זה ואז המציאות תקבע איך יראה היום שלי מחר. זה נקרא שהמציאות מנהלת אותי, זה מה שאני רוצה? אני לא. אני רוצה בעצם, בעצם קיומי כאן, מתוך זה שיש לי מטרות חשובות, זה לא סתם מטרות, זה מטרות שהגדרתי אותם חשובות. מתוך זה שהגדרתי אותם חשובות נתתי להם זמן. מחר, היום אני לפחות עשיתי את המאמץ שלי. היום צריך להראות כמו שאני קבעתי אותו כאן ולפי זה בעצם זה הולך לקרות.

מיכאל: אבל בכל זאת, אם ככה נסתכל, על החיים מזווית אחרת. יש אנשים באמת אולי כמוני, כמוך שאוהבים הכול לקבוע, זמן הכול לפי אה... אבל יש אנשים שטוב להם ככה. זאת אומרת אדם מאושר. הוא לא יודע מה הוא עושה מחר, הוא לא דואג לאיזה שהוא פרנסה כי יש לו לא יודע איזה שהוא ביטוח לאומי או עוד כל מיני, לא משנה. נגיד יש לו פרנסה. והוא ככה זורם. הזרימה עצמה זה זה שאני קם ואני בא לי אני מטייל, הרי אני מרגיש שזה בא לי, זאת אומרת מבפנים. אבל בפנים שלי ואז אני פשוט מבצע את הדחפים האלה. אז בסדר מהזווית אולי גבוה מאוד, אולי אני לא חופשי, אבל אני מרגיש שאני חופשי, כי זה בא לי, זה רצון שלי. עכשיו הוא מתעורר בי ואני הולך לים, בשעה 12, כי בא לי. אתה לא יכול.
יצחק: נכון.

מיכאל: אתה עכשיו חייב לשבת עם לקוחות שלך.
יצחק: נכון.

מיכאל: אז, אז מה...
יצחק: נכון לא, לא הגישה ש...

מיכאל: מה אתה יכול להגיד.
יצחק: שלך היא מאוד, מאוד מוכרת לי.

מיכאל: כן.
יצחק: זאת אומרת יש אנשים ש... הם לא הציבו לעצמם גבולות וזה נוח להם ככה לנהל את החיים שלהם וזה בסדר מבחינתי, לי אין בעיה.

מיכאל: כן.
יצחק: אני מדבר על אותם אנשים שמרגישים שהם רוצים להשיג משהו בחיים, אפילו אגב להשיג מבחינה כספית, זאת אומרת יכול להיות שאני רוצה להשיג הרבה כסף בעולם הזה, אז אני אנהל את החיים שלי בצורה מסוימת. אני לא, אני לא פועל כבר לפי מה שבא לי, בא לי זה, זה סליחה שאני אומר את זה...

מיכאל: כן.
יצחק: זה קצת ילד.

מיכאל: כן.
יצחק: ילד אם תשאל אותו אז הוא יגיד לא בא לי. לא בא לי זה ילד. יש אנשים מסוימים שדרגת הרצון שלהם היא כבר יותר מבא לי או לא בא לי, אלא היא דרגה שאומרת יש דברים שהם חשובים לי. אפילו אגב לפעמים אני יכול להגיד שהם לא קבעו שזה חשוב להם, אני לא יודע אם עד גיל 40 קבעתי שכסף זה חשוב. אבל אני יכול להסתכל על ההתנהגות שלי, על הזמן שהקדשתי ועל המרץ שהקדשתי ועל הזה שזה היה כל כולו לעשות כסף. זאת אומרת הרצון הבסיסי שלי היה להיות אדם מבוסס. עכשיו אני לא יכול להגיד ש... אה... אני יכול להגיד גם שזה בא לי, בסדר? אני יכול להגיד אבל הרצון הזה באיזה שהוא שלב נגמר והתחיל רצון חדש.

מיכאל: כן.
יצחק: היה לי צורך נוסף שלא היה קיים קודם. זאת אומרת לאותם אנשים שהזמן שלהם מתחיל להיות חשוב ויקר והם מבינים שיש להם הרבה דברים שהם רוצים להשיג ואת כל הדברים שהם רוצים להשיג הם צריכים להתחיל לתת לזה זמן. הם צריכים להתחיל לתעדף את הפעילות שלהם.

מיכאל: כן.
יצחק: הם צריכים להגדיר מטרות שהם רוצים להשיג בחיים.

מיכאל: והם צריכים לנהל את הזמן?
יצחק: והם צריכים לנהל את הזמן.

מיכאל: נגיד אם אני, חשוב לי להיות אה כמה שעות עם משפחה ביום.
יצחק: כן.

מיכאל: חשוב לי לעבוד, אני חייב, כן. שמונה, עשר שעות ביום, לעשות ספורט כמובן ועוד ועוד כל מיני תחביבים, קצת ללמוד. היום אתה לא יכול לעבוד ולא ללמוד משהו חדש. וגם אני קבעתי לעצמי שלי חשוב ללמוד חכמת הקבלה.
יצחק: נכון.

מיכאל: שזה לוקח, נגיד ממני לוקח נגיד לא יודע שלוש, ארבע שעות ביום, אני מקדיש. אז בוודאי שכל המכלול הזה הוא דורש ניהול זמן, ממש קפדני מאוד.
יצחק: בלי ספק.

מיכאל: כן.
יצחק: אני לא מדבר על מישהו שגר בתאילנד וגר שם באיזה שהוא יער ומתעורר בבוקר מתי שהוא רוצה ויש לו מים ו... אני יודע ותרנגולות שמסתובבות בחצר והוא לא צריך לעשות הרבה, אלא אני מדבר על אנשים כמונו שנמצאים בתוך העולם הזה, במציאות הגשמית הזאתי ויש להם הרבה רצונות והרבה צרכים והרבה דברים והם רוצים לגשם את כולם. הם רוצים לבצע את כולם. בכלל זה גם ללמוד את חכמת הקבלה ואז אני צריך לקחת ולתת לכל דקה שיש לי את המקום שלה, כי בסופו של דבר אם אני מסתכל על עצמי מאוד קל לאדם לבזבז את הזמן שלו. אמרתי את זה בתחילת דברי. מאוד קל לבזבז את הזמן. אנחנו מתייחסים לזמן כאילו זה המשאב שיש לנו הכי הרבה, אולי רק בסוף ימינו אנחנו מתחילים לראות כמה שהזמן הוא מתחיל להיות יקר יותר. אבל ב... במציאות עצמה, ביום יום אני לא מסתכל על זה ככה. לכן אחד הדברים שאדם יכול לעשות זה להתחיל לקחת את הזמן ו... אגב, אחד הדברים היפים שקרו אה אני שמעתי את זה דווקא באחד התוכניות שלך, זה קורה לנו באופן טבעי, בדרך כלל שאנחנו חיים בתוך המציאות הזאת, רצים, רצים, רצים כל השבוע, כל החודש, כל השנה ויוצאים לחופש פתאום. וביציאה הזאת לחופש פתאום אנחנו עוצרים ומקבלים איזה שהיא פרספקטיבה על החיים. ואנחנו מתבוננים עליהם אומרים בואנה אני במרוץ מטורף, בשביל מה אני רץ כל כך הרבה? עכשיו מה שקרה וזה שמעתי באחד התוכניות שלך כמו שאמרתי, אני לא זוכר עם מי. אה, אה זה שאחרי תקופת הקורונה חשבו רוב החברות חשבו שאנשים ירצו לחזור לעבודה.

מיכאל: כן.
יצחק: והדבר המפתיע שקרה שהם לא רוצים לחזור לעבודה, כי הם גילו בעצם שיש בית ויש ילדים ויש אישה והם רוצים להיות איתם. פתאום הם מצאו צורך להיות יותר בבית ולפנות את הזמן לדברים איכותיים במקום לפנות את הדברים רק לקריירה ולהתעסקות בעבודה, עבודה, עבודה שזה מעניין בפני עצמו.

מיכאל: זה בכל העולם. היום זה מנהלת משאבי אנוש דברה פה שאומרת מעל מאתיים אלף מקומות עבודה.
יצחק: מדהים.

מיכאל: יש. זאת אומרת ממש, אני מדבר על לא מקומות כאלו זוטרים, פשוטים אלא ממש מקצועות ואנשים לא רוצים לחזור.
יצחק: כן.

מיכאל: לא ברור איך הם שורדים.
יצחק: נכון.

מיכאל: זה אני לא יודע, אבל כנראה שיש איזה אפשרות וממש מעדיפים. כן.
יצחק: מדהים בעיני.

מיכאל: טוב תראה, אז לקראת הסיכום. אז מה אנחנו מדברים, אנחנו אומרים ככה ש... אה הזמן זה משאב האמת שעכשיו אמרת זה גם לא כל כך חשבתי על זה, זה משאב הכי יקר שיש.
יצחק: נכון.

מיכאל: הוא כל הזמן נעלם. וזה...
יצחק: נכון הוא רק הולך.

מיכאל: כן. וחשוב לנצל אותו בצורה נכונה וכמובן שאם יש לך, חשוב אם יש לך מטרה, אם אין לך מטרה אז זה כבר לא משנה, אין משמעות לזמן. אבל אם יש מטרה ואתה רוצה להשיג אותה, זמן הוא הופך להיות לגורם חשוב ביותר. אנחנו מדברים גם כן על זה שאם יש לך אפילו חופש, אתה צריך לתכנן אותו.
יצחק: נכון.

מיכאל: זאת אומרת יש כזה דבר שחופש לא. אתה דווקא מתעייף הרבה יותר אם אתה לא מתכנן אותו. וכאן אנחנו עוד לא דברנו על הגורם החשוב ביותר שזה, זאת סביבה. זאת אומרת כל מה שדברנו עד עכשיו…
יצחק: כן.

מיכאל: זה טוב ויפה כל הטבלאות האלו, דחוף, חשוב והכול. אז אם כמו שאתה אומר יש לי את הדחף הזה, יש לי את ההרגל הזה, בצורה טבעית, כן? למה אתה דווקא יועץ אה ארגוני, מן הסתם כנראה שיש לך תכונות לזה.
יצחק: אהאה.

מיכאל: אה ואם אין לי, אז אין לי. אם אני לא מסודר ואז גם לא יעזור לי אם אתה עכשיו תיתן לי את הטבלאות האלו אני אסתכל אני אבין שזה חשוב אבל מה הלאה.
יצחק: כן.

מיכאל: ופה אנחנו מדברים על הקבוצה, אז תן כמה טיפים איך בכל זאת להשתמש בסביבה כדי שהיא תעזור לי להגיע לאותה מטרה.
יצחק: אתה נוגע כאן בנקודה מאוד חשובה. כי הרבה אנשים, זאת אומרת היו הרבה סדנאות, פעם הייתי מעביר הרבה סדנאות לניהול זמן ואנשים יוצאים מההרצאות האלה ואומרים וואלה אני הולך לעשות ובסופו של דבר אם אתה מוצא אותם אחרי חודש, חודשים הם כל כך התלהבו ב... במסגרת הזה ועשו כל מה שצריך אבל חודש, חודשים אחרי זה הכול נשכח והם חזרו לאותו מסלול שהם היו בו קודם. יש כמה דברים שאפשר לעשות כדי להבטיח שאני אתחיל להיכנס למסלול הזה. אחד הדברים הראשונים שאפשר לעשות, זה מה שנקרא, לקבוע עוגנים. עוגנים זה בעצם אני קובע בתוך הזמן, איזה שהם זמנים מאוד, מאוד חשובים שאליהם אני נצמד שגם אם נסחפתי בזרם במהלך היום יש משהו שיחזיר אותי לזה. למשל אני קבעתי לעצמי נגיד שאני רוצה לקום כל בוקר בשש בבוקר, זה עוגן. אני לא משנה מתי אני הולך לישון אני קם בשש בבוקר. אני קם לפני אבל... אני קם בשש בבוקר. זאת אומרת העוגן הזה הוא מאוד, מאוד חשוב. עשר אני אוכל ארוחה. עוגן מאוד חשוב. אני יכול ללכת לדברים מאוד בסיסים שאני קובע אותם כעוגן. אני פשוט ביומן רשום לי בעשר ארוחה. או לא רשום לי ביומן הגוף שלי בעצם אם אני ארגיל אותו מספיק בעשר הוא יהיה רעב.

מיכאל: זאת אומרת הרגלים.
יצחק: הרגלים נכון.

מיכאל: לקבוע הרגלים.
יצחק: נכון. הגוף שלי אוהב הרגלים.

מיכאל: כן, שעה לפעילות גופנית.
יצחק: נכון אני מנצל את העובדה שהגוף שלי אוהב הרגלים ואני נצמד לזה. אני נותן לו את שעות השינה שהוא צריך, אני נותן לו את האוכל שהוא צריך, כדי שהוא יקיים אותי וייתן לי אפשרות לבצע את מה שאני צריך.

מיכאל: דרך אגב ההכרחיות זה מאוד חשוב, כי מה שקורה שאדם ברגע שהוא נלהב והוא ככה מן נמשך לאיזה מטרה מאוד אה נעלה. אולי גם רוחנית, אז הוא שוכח על הדברים ה... מאבד את הקרקע. שוכח את הדברים...
יצחק: כן.

מיכאל:ההכרחיים.
יצחק: כן.

מיכאל: שזה בסופו של דבר, לאורך זמן לא מחזיק. אתה חייב את ההכרחיות שהיא מסודרת לגמרי. אחרת אתה פשוט לא תוכל להשקיע באותה מטרה. כי הכרחיות זה, זה אני לא יודע זה גם דחוף, גם חשוב.
יצחק: נכון. אני למדתי שפשוט ההוגנים האלה זה להכניס את הגוף שלי למערכת של הרגלים שהוא יצמד אליה כל הזמן. ההרגלים האלה הם מאוד מאוד חשובים והם בסיסיים כדי לקיים את זה. כי אם אני לא אוכל בזמן התפקוד שלי יורד. אם אני לא ישן כמו שצריך התפקוד שלי יורד וזה דבר ראשון שאני צריך לקיים. הדבר השני שהזכרת אותו והוא אחד הדברים החשובים זה בעצם סביבה. מהרגע שאני קבעתי לעצמי מטרה בחיים ולא משנה אגב איזה מטרה, נגיד קבעתי לעצמי להיות אדם עשיר, לצורך העניין אני צריך לקחת את עצמי ולשים את עצמי בסביבה של אנשים שמדברים על כסף,חושבים על עסקים, עושים כסף וככל שאני אשים את עצמי בסביבה כזאת מן הסתם אני אלמד מהם, אני אצמד אליהם ואני אתחיל לרוץ כמוהם. כאן אנחנו מדברים על סביבה רוחנית, זה לא שונה בכלל. זה לקחת את עצמי ולשים את עצמי בסביבה של אנשים שמחפשים את מטרת החיים, מחפשים איזה שהיא תכלית בחיים הזאת.

מיכאל: כן.
יצחק: מחפשים משהו שקשה למצוא אותו בכל מקום אחר וברגע שהם שמים את זה בתוך הסביבה הזאתי יש להם, הם יוצרים מה שנקרא שייכות ומחוייבות. שייכות לקבוצה היא משהו בסיסי שהאדם צריך. האדם מחפש כל הזמן שייכות. זה יכול להיות שייכות לקבוצת כדורגל. זה יכול להיות שייכות לעיר ואם אני שם את עצמי שייך לקבוצה שמתקדמת לעבר תכלית החיים זה בוודאי איזה שהיא אה... אה תכלית עם משמעות מאוד מאוד גבוה. היא לא, היא לא תכלית פשוטה.

מיכאל: כן.
יצחק: היא תכלית עם משמעות מאוד מאוד גבוה. הסביבה הזאת היא בעצם דואגת לכוון אותי כל הזמן. היא דואגת גם לשמור אותי. היא דואגת גם לתת לי לספוג את הערכים שלה כדי שאני אמשיך ואצמד למסלול הזה שקבעתי לעצמי. זאת אומרת אם קבעתי לעצמי מטרה, אני חייב לעצמי סביבה, בטח שבכל מה שקשור לרוחניות כדי שהיא תעזור לי להמשיך ולשמור על הנתיב הזה שקבעתי לעצמי לעבר המטרה. אגב, זה לא דבר שאנחנו מחדשים אותו.

מיכאל: כן.
יצחק: אם תלך לשומרי משקל לצורך העניין, הם עושים בדיוק את אותו הדבר. מהרגע שרציתי, לצורך העניין, נגיד שאני צריך כבר אבל נגיד שקבעתי לעצמי שאני רוצה לרזות, אני שם את עצמי בסביבה שמדברים על אה תזונה נכונה ומדברים על שמירה על בריאות ומדברים על הדברים האלה ואני גם בא בפניה כל הזמן שיש לי מדדים ברורים שכלפיהם אני כל הזמן בודק אם אני מתקדם או לא מתקדם.

מיכאל: זאת אומרת אתה צריך לטפח קשר.
יצחק: נכון.

מיכאל: זאת אומרת זה לא מספיק רק שאתה נמצא בכזאת סביבה, אתה צריך גם כן שאנשים האלו יהיו חשובים...
יצחק: בוודאי.

מיכאל: כי מה שהם יגידו, יקרים לך כן... מה שהם יגידו שיהיה לך חשוב.
יצחק: נכון.

מיכאל: כי אם אני מזלזל בהם הסביבה לא תפעל עלי. הסביבה לא פועלת בצורה ככה אוטומטית.
יצחק: נכון.

מיכאל: זה...
יצחק: הסביבה היא לא סביבה שאני בוחר אותה...

מיכאל: כן.
יצחק: ואני חושב שאני יותר טוב מהם. כי אם זה יהיה המצב אני לא, אני לא אלמד מהם כלום. אני לא אקח מהם כלום, אני לא אספוג מהם כלום. סביבה היא כזאת שאני מאוד מאוד מחשיב אותה, אני מעריך אותה. וכיוון שכך אני יכול בהחלט להיספג ממנה וללמוד ממנה ולהיצמד אליה ולרוץ יחד איתה בכיוון הזה.

מיכאל: עד כמה שהיא תהיה יותר חשובה לך ככה תוכל...
יצחק: ודאי.

מיכאל: גם להתרשם ממנה.
יצחק: ודאי, ודאי, ודאי.

מיכאל: זה... נגיד אני עכשיו גם יכול לתת דוגמה, אני שייך לאיזה קבוצת רוכבי אופנים.
יצחק: אהאה.

מיכאל: ואנחנו במשבר.
יצחק:באמת?

מיכאל: גם אפילו דבר כזה נעים יחסית, את יודע זה…
יצחק: כן.

מיכאל: לרכב ביער זה, זה נחמד. גם כאן לא יכולים להתאסף כבר איזה חצי שנה.
יצחק: כן.

מיכאל: ואז פתאום עכשיו מישהו כתב בוא נעשה וככה ואז אנחנו מתחילים משהו לעשות כי אין. ואם לא אם אין את הגירוי מהסביבה...
יצחק: נכון.

מיכאל: אתה לא יכול לבד.
יצחק: נכון.

מיכאל: אז אני אחכה כאילו מתישהו אולי בתוכי משהו יתעורר ואם זה לא יתעורר..
יצחק: כן.

מיכאל: אז זהו זה לכן אה...
יצחק: יש, יש דוגמאות כאלה למכביר, זאת אומרת אם אני רוצה לעשות הליכה כל ערב אז אני יכול לקבוע עם עצמי שאני עושה אבל אם אני רוצה ממש לחייב את עצמי...

מיכאל: כן.
יצחק: זה לקחת ולהצמיד את עצמי למישהו שגם רוצה את זה. עוד יותר טוב אגב זה לקחת מישהו שאתה יודע שבלעדיך הוא לא יעשה את זה...

מיכאל: כן.
יצחק: ואז אתה מחויב עוד יותר. זאת אומרת מאוד חשוב בעצם כל הזמן להיות במצב שאני דואג לעצמי להיות בתוך מסגרת, סביבה. האמת שאם תסתכל על זה כל החיים שלנו הם בתוך מסגרות, לימודים, עבודה זה מסגרת.

מיכאל: בית.
יצחק: בית זה מסגרת אז אם אני רוצה להתקדם בתחום מסוים אני צריך להכניס את עצמי גם כן בתוך מסגרת.

מיכאל: אז אין מה לעשות, זאת אומרת אם אני קבעתי לעצמי שאני רוצה לגלות אה כוח העליון? כן. אז אני חייב גם כן...
יצחק: את עקבי בנושא הזה.

מיכאל: כן, חייב להיות עקבי, חייבת להיות מסגרת. חייבת להיות קבוצה, סביבה.
יצחק: נכון.

מיכאל: שאני כל הזמן מתרשם ממנה כי נגיד היום יש לי את המשיכה הזאת, זה נחמד ובעוד מי יודע כמה שבועות, חודשים ושנים פתאום זה יעלם.
יצחק: נכון.

מיכאל: אז אני צריך לדעת איך אני קושר את עצמי שברגע שזה נעלם שמישהו ידאג לי.
יצחק: נכון. הלקשור את עצמי הוא מאוד מאוד חשוב אגב. זאת אומרת אתה צריך להפוך את עצמך ל... לקשור את עצמך לתוך הדבר הזה, אתה צריך להיות שמה איזה שהוא בורג שאם הוא לא יהיה כולם ירגישו שהוא לא יהיה, כי אז בעצם אתה יוצר איזה שהיא מחויבות אמיתית.

מיכאל: זה הכי חשוב כן.
יצחק: אם אתה לא יוצר את הדבר הזה, אז כאילו אתה תעלם מחר ואף אחד לא ירגיש את זה ולא קרה כלום. לכן המחויבות הזאת, הלקשור את עצמי זה לקחת תפקיד בתוך הסביבה הזאתי. להיות חלק ממנה. אם אני לא פותח את החדר אין להם לאיפה להיכנס.

מיכאל: כן, כן.
יצחק: אני לא בא לי לנסוע אבל אני יודע שאם אני לא אגיד לא יהיה. אני צריך לנסוע. אפילו מפאת הכבוד שלי אני אגיע לשם.

מיכאל: כן.
יצחק: זאת אומרת המסגרת הזאתי, הקביעה הזאתי והמחויבות שאתה יוצר, קושר את עצמך אליה היא מאוד...

מיכאל: ככה אתה מפעיל את האגו שלך.
יצחק: נכון. נכון.

מיכאל: כן. בלי זה זה קשה.
יצחק: אנחנו צריכים בכלל להשתמש באגו שלנו כדי שהוא יעזור לנו להגיע למקום שאנחנו רוצים, למה לא להשתמש בו?

מיכאל: טוב, אז פחות או יותר אנחנו עברנו על הכול. דברנו על האיך לקבוע מטרות, אולי ככה אתה תסכם, כן.
יצחק: אני חושב שאנחנו נמצאים בתוך מציאות שאנחנו מאוד בקלות יכולים להיסחף בזרם וזה שמונים, תשעים, מאה שנה ואנחנו פשוט יוצאים מהעולם הזה. אה הרבה יותר חשוב זה פשוט לקחת את עצמי בתוך הזרימה הזאתי, בתוך המציאות הזאתי ולשים את עצמי בתוך זרם של אה... של כיוון שאני חושב שחשוב להשיג אותו. כי כדי שזה יקרה אנחנו צריכים להחליט מה חשוב לי להשיג בעולם הזה. להצמיד את עצמי לזרם הזה שנוסע בכיוון הזה ל... של מה שחשוב. לתת לזה זמן, אנרגיה, מחשבה כדי שאני אהיה בתוך הדבר הזה. במקביל לקיים את החיים שלי שאני צריך לקיים אותם. לא לברוח מזה, אין צורך לברוח. אני לא צריך להיות בכל מיני דברים שמנתקים אותי מתוך הסביבה, ממש לא. להיות בתוך הסביבה שאני נמצא, לקיים את מה שצריך בתוכה, בתוך העם הזה ובמקביל ליצור לעצמי איזה שהיא מסגרת, קבועה שלאט לאט אני הולך ובונה אותה ואני טווה לעצמי את המסלול בדרך שאני רוצה להתקדם אליו, כדי להשיג את המטרה שחשובה לי. אה גילוי הבורא אמרת?

מיכאל: כן.
יצחק: גילוי הבורא. יש משהו יותר טוב מזה?

מיכאל: כן. כן. דרך אגב אני התייחסתי לזה ממש בתחילת דרכי כמו לעסק.
יצחק: אגב, ה... ה... ה... ה... ככל שהמטרה היא גבוה יותר, אה היא נותנת כוח הרבה יותר גדול לאדם. משמעות.

מיכאל: כן.
יצחק:עשייה משמעותית מה שנקרא, כשאדם יש לו משמעות מאוד גבוה, הוא מקבל הרבה כוחות שלפני זה הוא לא היה מוצא אותם. ומשמעות תמיד נגזרת מה שנקרא מתוך הסביבה עצמה. ככל שהסביבה צריכה את זה יותר, המשמעות היא רחבה יותר וגדולה יותר.

מיכאל: אני ממש זוכר שככה התייחסתי כמו, כמו לעסק אני הבנתי יש מטרה, אז כדי להגיע למטרה אני צריך אוקי סביבה, מורה ועוד כל מיני דברים שאני צריך לעשות וככה רשמתי לעצמי ו... ואני הולך עם זה.
יצחק: נכון.

מיכאל: ממש זה היה לי ממש קל. טוב אז אנחנו רוצים לאחל לכולם, כן, שלפחות חיפוש המטרה זה, זה הכי חשוב. לא משנה איזה מטרה.
יצחק: נכון.

מיכאל: אבל החיפוש העצמו כמו שאמרת בתחילת התוכנית שזה כבר נותן לאדם אותו חומר דלק. בסופו של דבר אם הוא מחפש הוא ימצא מטרה. ואם הוא מצא מטרה הוא כבר ידע אה איך, איך לנהל את הזמן כי זה משאב שהעיקרי כדי להגיע לאותה מטרה.
יצחק: נכון. נכון.

מיכאל: ואז הוא באמת ימצא דרכים ורוצה או לא רוצה הוא יגיע לסביבה, כי רק סביבה יכולה לעזור לאדם בצורה הטובה ביותר לנצל את המשאב הזה החשוב ביותר זה הזמן.
יצחק: אמת.

מיכאל: טוב תודה רבה.
יצחק: תודה רבה לכם.

מיכאל: יצחק אורגד, יעוץ ארגוני. להתראות.
יצחק: להתראות.

מיכאל: אז אנחנו גם אומרים להתראות לכל הצופים שלנו. אז לילה טוב וניפגש בתוכנית הבאה.