שיעור בוקר 18.09.2020- הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ערב ראש השנה תשפ"א

קטעים נבחרים מהמקורות בנושא – ראש השנה

אחרי שעשינו הרבה הכנות, גם השבוע דיברנו הרבה ולמדנו מה זה נקרא "סליחות", אנחנו נכנסים היום למצב מאוד מיוחד, כענף ושורש ודאי, כי אנחנו נמצאים בענף מהשורש העליון, שהוא נקרא "ראש השנה", תחילת המצב החדש. אנחנו נכנסים למצב שמתחילים להרגיש בפועל שהבורא הוא שולט עלינו, הוא המלך, הוא הכוח השולט.

לפני זה הייתה לנו תקופת בירור, סליחות, שבה היינו תחת שליטת מלך אחר. הבורא ברא את היצר הרע ונתן לו כוח לשלוט בנו. אחרי שאנחנו הרגשנו, נכללנו עם היצר הרע, נעשתה בנו הכנה שאנחנו יכולים כבר להבחין בין רע לטוב, לפי מה שהבורא מבחין ורוצה שאנחנו נדע ונראה ונשלוט בזה, ואנחנו נכנסים להיכרות הבורא דרך האמונה. האדם מקבל הרגשת האלוקות בצורה פרטית, שהבורא הוא השולט בכל המציאות, שיש כוח טבע כזה כללי שרק הוא השולט בכל המציאות, וזה שישנם כל מיני כוחות אחרים שהם כנגד, זה רק כדי שאנחנו הנבראים נוכל לבחון כוח אחד על פני הכוח השני, כי אחרת לא תהיה לנו הרגשה. הנבראים יכולים להרגיש, להבין, לעשות חשבון, להתקיים רק בין שניהם, בין שני כוחות, רע וטוב, אור וחושך, לא חשוב איך להגיד, אבל שיהיו כאלה הבחנות.

לכן, זה המצב שאנחנו רוצים להגיע בו עכשיו, במיוחד בימים האלה שהם בשבילנו ככנסים, כי אנחנו מתכנסים יחד כדי לתת מכת בירור, להרגיש זה את זה ובקשר בינינו לברר את הכוח הזה שעושה לנו דברים הפוכים, חושך, בלבול, ושעל פניו נתחיל לברר מה זה כוח הבורא, הכוח העליון, כוח החיבור. ודאי שכל הבירורים האלה אי אפשר שיעשה אדם בעצמו, אלא רק בתוך התמיכה של חברים. כי אנחנו נמצאים איתכם בשלב הכללי המיוחד שנקרא "חזרה בתשובה הכללית", "דור האחרון", "דור המשיח", שהבורא הוא הכוח המושך אותנו לחיבור בינינו, להרגיש בתוך החיבור בינינו רצון אחד, כוח אחד, וכך להתחיל להרגיש את המציאות בדרגה יותר עליונה.

כל העבודה שלנו היום היא כבר נקראת "קבלת השנה החדשה", זאת אומרת, שינוי, שנה זה שינוי, חדש. והשינוי החדש הוא שאנחנו מעלים את עצמנו מדרגת המלכות לדרגת הבינה. כל התיקונים הם כך, כמה שנוכל להעלות את הרצונות שלנו מדרגת המלכות לדרגת הבינה. זו דרגה חדשה, זו דרגה רוחנית, כולה היא על מנת להשפיע למעלה מהמלכות, שנקראת "למעלה מהדעת", לדרגת האמונה. דרגת האמונה זה נקרא שאנחנו לא רוצים לגלות את הבורא בחושים שלנו של הידיעה, האגואיסטים, אלא אנחנו רוצים רק לקבל יכולת להשפיע לו, להיות כבורא, לא בכלים דקבלה שלנו אלא בכלים דהשפעה שלנו. וכך מתקדמים.

בעזרת הבורא נרכוש את המדרגה הראשונה הרוחנית החדשה, נלמד עליה, נשתוקק אליה, נעזור זה לזה, נחבר את הרצונות שלנו, את הכוונות שלנו יחד ואז ודאי שנצליח. לא מן הסתם הבורא חיבר בינינו וכיוון אותנו אליו, אנחנו כן מסוגלים לזה. אז בואו נשתדל.

נקרא קטעים נבחרים מן המקורות על הנושא של ראש השנה ולאט לאט נברר את זה. אתם תוכלו לשאול שאלות כרגיל ואנחנו נברר את המצב. זה באמת מצב מאוד מיוחד, חדש בשבילנו, ורצוי שכולנו נהיה בתשומת לב אליו.

בבקשה, בעזרת ה'.

קריין: אנחנו קוראים קטעים נבחרים מהמקורות בנושא "ראש השנה", קטע מספר 1 , מתוך מאמר "מהו ענין כשלון, בעבודה" של רב"ש.

"צריכים להאמין, שיש מנהיג בעולם, וגם הוא משגיח בהשגחה של טוב ומטיב. ובזמן שאין להאדם אמונה כזאת, זה גורם לו כל החטאים שאדם עושה. כי מכח העוון הראשון של אדם הראשון, נמשך, שהאדם הוא בבחינת אהבה עצמית. וממילא אין הוא מסוגל לקבל על עצמו את עול האמונה. נמצא, שהכל נמשך מהכשלון הראשון, שאדם הראשון נפל לבחינת אהבה עצמית." "וזה גרם להדורות הבאים אחריו, שיש להם כבר עבודה של ענין אמונה בפשטות. היות שבזמן שהאדם נמצא באהבה עצמית, חל עליו הצמצום וההסתר, שאין אור עליון יכול להאיר לו. ומשום זה אין האדם יכול להאמין בה', אלא למעלה מהדעת, שהרצון לקבל גורם לו בחינת כפירה. נמצא, שהכשלון שהיה לאדם הראשון בחטא של עץ הדעת, גרם לנו, שאין לנו אמונה. וממילא מזה באים לכל החטאים. לכן אין עצה אחרת, אלא לזכות לבחינת אמונה, שיהיה להאדם הרגשת אלקות באופן פרטי. שלא יהיה נצרך להכלל, שתהיה לו אמונה מבחינת הכלל ישראל. אלא האדם צריך לעשות תשובה בשיעור שיהיה "עד ה' אלקיך", שפירוש, שהוא ירגיש, שה' הוא אלקיך באופן פרטי. ואז יתוקן הפגם של חטא של עץ הדעת."

(הרב"ש. מאמר 2 "מהו ענין כשלון, בעבודה" 1990)

קטע מאוד חשוב ומאוד עמוק. אנחנו נקרא אותו עוד פעם, אולי עוד פעמיים כדי איכשהו להתכלל עם זה. יש אפשרות לחברים שלנו להעתיק את זה לעצמם, לראות את זה לפניהם?

קריין: כן, זה מופיע בכפתור חומר לימוד בגלקסי, כל אחד יכול לפתוח את זה בשפה שלו, לקרוא, להעתיק, ואם הוא רוצה הוא יכול לכתוב ליד זה משהו.

בבקשה, תנסו לעשות את זה.

קריין: שוב, קטע מספר 1, מאמר "מהו ענין כשלון, בעבודה".

"צריכים להאמין, שיש מנהיג בעולם, וגם הוא משגיח בהשגחה של טוב ומטיב. ובזמן שאין להאדם אמונה כזאת, זה גורם לו כל החטאים שאדם עושה. כי מכח העוון הראשון של אדם הראשון, נמשך, שהאדם הוא בבחינת אהבה עצמית. וממילא אין הוא מסוגל לקבל על עצמו את עול האמונה. נמצא, שהכל נמשך מהכשלון הראשון, שאדם הראשון נפל לבחינת אהבה עצמית. וזה גרם להדורות הבאים אחריו, שיש להם כבר עבודה של ענין אמונה בפשטות. היות שבזמן שהאדם נמצא באהבה עצמית, חל עליו הצמצום וההסתר, שאין אור עליון יכול להאיר לו. ומשום זה אין האדם יכול להאמין בה', אלא למעלה מהדעת, שהרצון לקבל גורם לו בחינת כפירה. נמצא, שהכשלון שהיה לאדם הראשון בחטא של עץ הדעת, גרם לנו, שאין לנו אמונה. וממילא מזה באים לכל החטאים. לכן אין עצה אחרת, אלא לזכות לבחינת אמונה, שיהיה להאדם הרגשת אלקות באופן פרטי. שלא יהיה נצרך להכלל, שתהיה לו אמונה מבחינת הכלל ישראל. אלא האדם צריך לעשות תשובה בשיעור שיהיה "עד ה' אלקיך", שפירוש, שהוא ירגיש, שה' הוא אלקיך באופן פרטי. ואז יתוקן הפגם של חטא של עץ הדעת."

(הרב"ש. מאמר 2 "מהו ענין כשלון, בעבודה" 1990)

אנחנו שומעים מכאן שתיקון הוא רק על ידי שאנחנו נגיע לאמונה למעלה מהדעת. אחרי שאנחנו קיבלנו רצון לקבל, ואז אנחנו נמצאים כולנו בדעת שלנו, בדעתנו, אז להגיע להשתוות עם הבורא, להגיע להתעלות לעולם העליון, אנחנו יכולים רק בזה שאנחנו רוכשים כוח מיוחד שנקרא "כוח השפעה", "כוח אמונה", וזה על פני דעתנו, על פני הרצון לקבל שלנו.

איך אנחנו יכולים לעשות את זה? אנחנו בעצמנו לא מסוגלים, אנחנו רק יכולים לעשות כל מיני תחבולות כדי לקבל מלמעלה את כוח ההשפעה, כוח האמונה מה שנקרא, כוח הבינה, ואז במידה שנקבל את זה נוכל להיות בדרגה מסוימת בעולם העליון. וכוח האמונה שנקבל, שנרכוש, זה ייתן לנו יכולת להרגיש את עולם ההשפעה, יחסים של השפעה, גם בינינו, גם בינינו לבורא, ואז אנחנו נחיה במציאות אחרת, לא במציאות של קבלה כמו שכל העולם שלנו נמצא, אלא במציאות של השפעה, כמו שהעולמות העליונים נמצאים.

אז נקווה מאוד שבימים האלה אנחנו קובעים לעצמנו יכולת לעלות מלהיות בתוך הדעת ל"למעלה מהדעת". הכל תלוי בעצם במאמץ הכללי שלנו, שאנחנו נחשוב על כולם יחד, עד כמה שאפשר, כי מאיפה נובע לנו המצב שאנחנו נמצאים בתוך הדעת, בתוך האגו שלנו, רק מזה שאנחנו איבדנו את הקשר בינינו. לכן לבוא לעולם העליון, לעולם הרוחני, אנחנו יכולים בצורה אחרת, אם אנחנו מתחברים בינינו, ובהתחברות בינינו אנחנו יכולים לעסוק אפילו עכשיו, בזמן שאנחנו נמצאים בהרגשת הרצון לקבל, במצב שלנו. עד כמה שאנחנו נשתדל בכל העשיריות, ומעל עשיריות, גברים, נשים, כולם, אלו שנמצאים במערכת שלנו ואלה שמחוצה למערכת אבל בכל זאת שומעים, יחד כולנו, אנחנו צריכים לעשות מאמצים להיות קשורים זה לזה, עד כמה שאנחנו יכולים לתאר את זה, כי בזה אנחנו איכשהו משתוקקים ומנסים להתקרב לאותו המצב המתוקן שצריך להיות, לחזור למה שהיה לפני חטא עץ הדעת. נקווה שנעשה את זה.

אז בקשר בינינו, אנחנו נשתדל להגיע לזה שאנחנו נהיה מחוברים יחד, ואם אנחנו נגיע לאיזה מין חיבור בינינו נוכל להתחיל להרגיש בקשר הזה, בינינו, את נוכחות כוח השפעה, כוח החיבור, שזה כבר הבורא, זו נוכחות הבורא, שכך הוא מתגלה בינינו. לכן כתוב מאהבת הבריות לאהבת הבורא, נשתדל לעשות מאמצים יחד ולהגיע לזה.

שאלה: לָמה הוא כותב שצריך "לזכות לבחינת אמונה, שיהיה להאדם הרגשת אלקות באופן פרטי." וכולי וכולי, ולא לעבוד, מהו עניין הזכייה?

"זכייה" זה נקרא שאני בעצמי לא מסוגל לבצע את הדברים, שאני עושה פעולות כדי לזכות, כדי שזה ייצא, כדי להצליח, אבל בעצמי להצליח אני לא יכול, כי יש כאן עוד כוח אחד שהוא הקובע אם תהיה לי תכונת אמונה או לא. לכן הבורא שם תנאי, שאנחנו כולנו נמצאים בתוך רצון לקבל, זה נקרא שאנחנו מרגישים רק את המציאות הזאת, העולם הזה, אבל אנחנו יכולים לעשות בינינו כל מיני מאמצים כדי לתאר לעצמנו כאילו שאנחנו נמצאים כבר בהשפעה, בעולם העליון, באהבה, זה הטבע של העולם העליון, עולם הרוחני.

גם הבורא הוא האהבה, החיבור. למען הזולת נקרא "אהבה". ואם אנחנו משתדלים לעשות כאלה מאמצים, אמנם שאנחנו לא מסוגלים, ואנחנו לא מסוגלים, אבל אם אנחנו בכל זאת משתדלים להגיע לזה, ההשתדלות שלנו מעוררת את הבורא, את כוח ההשפעה והאהבה, ואז הוא מתגלה בינינו באיזו מידה מאוד קטנה, אבל כבר תחילת המדרגה הראשונה הרוחנית, וכך אנחנו מגיעים, לכן זה נקרא לזכות לתכונת ההשפעה.

שאלה: האם התיקון שלנו הוא בזה שגדלות הבורא מתגלה בחיבור בינינו בעשירייה?

כן, ודאי שכל התיקון שלנו זה שכוח ההשפעה, כוח האהבה, שזה נקרא "הבורא", הוא יתגלה בינינו, בתוך עשירייה, כתוצאה מהמאמצים שלנו. המאמצים שלנו זה נקרא שאנחנו מארגנים את עצמנו בפועל, כמו שכותב רב"ש, בכל מיני האמצעים האלו, התרגילים, שאנחנו כך מתארגנים לעשירייה, וגם כשמתוך ההתארגנות שלנו אנחנו מבקשים מהבורא שיתגלה. שני המצבים האלו, זאת אומרת, שתי הפעולות האלה, ההתארגנות בינינו לעשירייה עד הערבות וחיבור, והכל, כמה שאפשר, ופנייה לבורא מתוך הקשר בינינו שיתגלה בנו כתכונת השפעה, תכונת האהבה, זה גורם למצב הראשון הרוחני. כשאנחנו מרגישים את עצמנו קשורים בכוח השפעה בינינו אנחנו מגלים שכוח השפעה זה הבורא, זה הגילוי שלו בנו, וכך אנחנו בתוך המצב הזה מתחילים להרגיש את העולם הרוחני.

שאלה: בקטע שקראנו הנוסח קצת מבלבל "שהוא ירגיש, שה' הוא אלקיך באופן פרטי." מה זאת אומרת "באופן פרטי"?

"באופן פרטי" זה נקרא שהאדם שמתאמץ בתוך עשירייה הוא יכול להרגיש שהבורא שורה בתוך העשירייה, אבל באופן פרטי, שיכול להיות שאחרים בעשירייה לא כל כך מרגישים, או מרגישים בצורה אחרת, באופנים אחרים. וזה לא לכל העולם ולא לכלי הכללי, אלא רק לעשירייה שאדם נמצא בה, וגם במידה שהוא נכלל בחברים ורוצה להגיע מקשר בין החברים לקשר עם הבורא. הבורא הוא הכולל, הוא לא נמצא, לא מתגלה, אלא שהכללות של כל היחסים שלי לחברים מביאה אותי למצב כזה שאני מתעלה מעל האגו שלי, שאין לי כלפי אף אחד מהחברים רצון אגואיסטי, שאני רוצה להשפיע לכולם, לאהוב את כולם, להתחבר עם כולם, להיות בערבות לכולם, ואז מתגלה הכוח הכללי ששורה בינינו. הוא כבר נמצא, אלא שאנחנו מגלים אותו בהדרגה, זה נקרא "גילוי הבורא לנברא".

שאלה: מה זו בדיוק אמונה פשוטה?

"אמונה פשוטה" זה נקרא שאני מרגיש כוח השפעה ששורה בעשירייה שלי, שאנחנו כולנו נמצאים בהשפעה הדדית וזה מחזק אותנו, זה מחזיק אותנו. אנחנו דואגים שזה יתחזק יותר ויותר, שאנחנו נספק זה אל זה ערבות, ואנחנו מבקשים מכוח השפעה הזה, שאנחנו מגלים, שהוא יתגלה לנו בצורה יותר ויותר ברורה. זה כמו התינוק, שהוא לא מרגיש את אמא כשהוא נולד, שנמצא בכלל בתוך אמא, הוא לא מרגיש אותה שהיא יולדת אותו, שאחר כך הוא נמצא בידיים שלה, שהיא אישיות מיוחדת, שמטפלת בו, מגדלת אותו, הוא לא מרגיש את זה, הוא מרגיש שמישהו מטפל בו, וגם את המישהו הזה הוא לא מרגיש.

זאת אומרת, כך לאט לאט אנחנו גם מגיעים להרגשת הבורא. אז השלבים האלה שאנחנו מגיעים לזה, זה נקרא שאנחנו רוכשים אמונה פשוטה, ואחר כך היא יותר מורכבת, ואחר כך כוח השפעה שאנחנו מרגישים כשאנחנו רוצים להידמות ל"אמא", להיות בקשר עם אמא. ועוד ועוד.

שאלה: כתוב "חטא" או "חטאים" במאמר ו"עץ הדעת", מה הם הדברים האלה?

אנחנו נלמד את זה. חטאים זה הרצון שלי שמתגלה כהפרעה להגיע להשפעה, לאמונה, לערבות.

שאלה: כתוב במאמר שהאדם יכול להאמין בבורא רק בלמעלה מהדעת. אם כך זה בלתי אפשרי בשבילי להאמין בבורא בתוך הדעת?

להאמין בתוך הדעת זה נקרא להיות דתי רגיל כמו שאתה רואה בעולם שלנו. יש כאלו אנשים שהם אומרים "אנחנו מאמינים", זאת אומרת, הם מתארים לעצמם איזו דמות דמיונית כך או אחרת וקובעים שזה אצלם נקרא הא-לוהות.

אנחנו לא מדברים בצורה כזאת, אנחנו אומרים כך, שלבורא אין דמות, כך כתוב, אין לו גוף, אין לו דמות, אין לו כלום, זה כוח, כמו שבכלל בכל המציאות יש רק כוח. החומר שאנחנו אומרים, זה גם כוח, זה רצון לקבל. חוץ מרצון לקבל שזה כל חומר הבריאה וכוח שמחייה אותו שנקרא רצון להשפיע, אין יותר כלום רק שני כוחות.

לכן אנחנו אומרים שאנחנו רוצים להשיג את כוח ההשפעה, הבורא, איך אנחנו יכולים להשיג אותו אם אנחנו הפוכים ממנו? דווקא בגלל שאנחנו הפוכים אנחנו לא מרגישים אותו, אבל אנחנו יכולים להתחיל לשנות את עצמנו כדי להיות מתוך ההופכיות דומים לו. זה נקרא להיות בהשתוות הצורה עימו. ואז במידה הזאת אנחנו מתחילים להרגיש בתוכנו איך הכוח הזה עובד, פועל, כי אנחנו בעצם על פני הרצון לקבל שלנו רוכשים צורה של רצון להשפיע.

ואז יוצא ש"ויהי שם ה' אליך", שאנחנו מלבישים על עצמנו את צורת הבורא, שאנחנו מתנהגים כמו הבורא. מתוך ההתנהגות שלנו "ממעשיך הכרנוך" אנחנו מתחילים להרגיש ולהבין אותו ולהיות דבוקים אליו, ואז לפי זה אנחנו קוראים למצבים שלנו בשמות של הבורא, בשמות של הספירות, פרצופים, עולמות, בגימטריות למיניהן, כי אנחנו מקבלים את תכונות הבורא ומתוך זה אנחנו מתחילים להכיר אותו. רק מתוך זה שהבורא מתלבש בנו.

והתלבשות הבורא בנברא זה נקרא "גילוי הבורא", ומידת התלבשות הבורא בתוך הנברא זה נקרא "מדרגה רוחנית" שהאדם משיג. ותכונת הבורא שהנברא רוכש היא נקראת "דרגת האמונה" שאדם מקבל.

שאלה: אנחנו מגלים את הבורא בכוח האמונה. אם ככה, איך אני יכול להגיע לאמונה?

זאת השאלה, נכון. את כוח האמונה אני מקבל מלמעלה על ידי המאמצים שאני עושה בקבוצה. לכן כתוב מאהבת הבריות לאהבת הבורא, כי אני צריך להתקרב לחברים. להתקרב זה נקרא שאני מבטל את האגו שלי ומוכן לעשות כול מה שאנחנו צריכים בעשירייה כדי להגיע להיות מחוברים יחד בלב אחד. ואז בזה אני מתחיל להבין מה חסר לי כדי להיות מחובר איתם יחד, ואז באותו מקום שבו אנחנו מתחברים יחד, בביטול אהבה פרטית של כל אחד ואחד ורוצים להגיע לאהבה המשותפת בינינו לכללית, במקום הזה אני בונה מקום לגילוי הבורא. כך זה קורה.

שאלה: ההתנגדות שלי לחיבור עם העשירייה מורגשת לי, על זה להתגבר, אני מבין. אבל על מה אחרי זה אני מלביש את הרצון לאהוב את החברים, כי ברצון שלי לתת ערבות לחברים, אני לא מרגיש ששם יש איזה שטח שעליו אני יכול להלביש?

עוד לא מיצית את הקשר שלך עם הקבוצה. זאת אומרת, אתה צריך לראות איך אתה מתנהג [כלפי] החיבור בקבוצה, עד כמה שאתה שונא את זה, עד כמה שאתה חייב, ממש דוחה את זה על הסף, לא מסוגל לזה ולא רוצה את זה. ואתה מוכן לכל דבר חוץ מזה, רק לא זה. אחרי שאתה בכל זאת ממשיך מאין ברירה, ועובר הרבה זמן, והאור העליון לאט לאט פועל עליך אולי דרך כל מיני מצבים אחרים שאתה עובר בהתארגנות, בהפצה, בנתינת שיעורים וכן הלאה, לא בצורה ישירה שאתה רוצה לפרוץ לחיבור ולעל מנת להשפיע, אז אתה מתחיל לשמוע שצריכים להגיע לבורא רק בזה שאתה מתחבר עם החברים. ואז אתה מתחיל לדאוג לעשירייה איך בכל זאת, מה הוא החיבור הזה, איך הוא מגיע, איך אני רוכש אותו, אתה מתחיל לקבל איזה יחס אליו, איזה חוש רצון, טעם, טעם. ולכן כל העבודה לנו היא בטעמים. זה האורות שמתפשטים בתוך הכלים ונותנים לנו איזו משיכה, וכך מגיעים לזה.

תלמיד: נעבוד.

תצליח.

שאלה: צריך שיהיו לכל אחד מאיתנו רצונות להשפיע כדי להרגיש את הבורא כטוב ומיטיב?

כן, ודאי. בתוך הרצון להשפיע שלך לחברים מתלבש הבורא ומגלה שהוא רוצה להשפיע לכם כלאחד, לכל הקבוצה. הבורא לא מתלבש בכל אחד אלא לפני זה הוא מתלבש בקבוצה. האור העליון ממלא את כל עשר הספירות, ואחר כך כל אחד ואחד לפי האופי שלו, לפי היסוד שלו מרגיש את הבורא בצורה מסוימת, אחרת, נבדלת. אבל בכל זאת קודם הבורא ממלא את כל עשר הספירות, את כל הפרצוף.

כשכל הספירות האלה, כל הרצונות האלה הם מחוברים כדי להשפיע זה לזה, ומתוך חיבור זה לזה שרוצים להשפיע פונים לבורא, אז הבורא מתלבש בכולם, וכל אחד כבר מתחיל יחד עם זה שמגלה עם כולם את הכוח השפעה, גם מתחיל להרגיש אותו בתור פרטי. אז יש כאן גילוי הכללי של הבורא לנבראים בעשירייה וגילוי פרטי כלפי כל אחד ואחד, כי בכל ספירה וספירה שזה כל חבר וחבר, מתגלה אור מסוים לפי האופי הפרטי של הספירה.

שאלה: הוא כותב ".. והאדם מבחינה אהבה עצמית לכן אינו מסוגל לקבל על עצמו עול האמונה.." ובהמשך הקטע הוא כותב, אין עצה אחרת אלא לזכות לבחינת אמונה. אז איך אפשר לזכות לאמונה אם אין לנו שום יכולת להשיג את זה לפי מה שכתוב?

ודאי שזה הבורא שעושה לנו, אבל לפי המאמצים שלנו, יש הפסק, ניתוק בין העולם הגשמי לעולם הרוחני, אנחנו מעלים מ"ן, חיסרון לדרגה יותר עליונה הרוחנית ומבקשים להיות בתכונות של המדרגה הרוחנית הזאת. וכמה שאנחנו משתדלים לדמות את עצמנו [כאילו] קיימים בדרגה הרוחנית זה נקרא להיות בקשר בין העשירייה, בחיבור הדדי, בערבות הדדית, באהבה ומתוך זה איך שאנחנו נכללים כלפי הבורא מעלינו ורוצים להשפיע לו, בהתאם לזה אנחנו מקבלים ממנו כוחות.

תלמיד: אז כל הניתוק בין העולם הרוחני לעולם הגשמי זה על האמונה? החטא היה על האמונה?

החטא עוד לא נגלה כי יש חוסר אמונה לפני החטא, אבל זה היה כך, זה נקרא ש"בעלילה בא אליו", שלא ידע אלא היה מבולבל כביכול.

תלמיד: קודם הזכרת שלגבי ההתנגדות לחיבור שמרגישים אותה, אז ההתנגדות לחיבור זו גם התנגדות לאמונה, התנגדות להשפעה?

ודאי, זה אותו דבר זה כמעט אותן המילים, מילים נרדפות.

תלמיד: אז עוד פעם, כאילו אנחנו כל כך מנוגדים לאן שאנחנו רוצים להגיע, אז איך אתה מגיע למה שאתה הפוך ממנו לחלוטין, מנוגד אליו?

זה בדיוק, זה רק התחלה, זה עוד לא ניגוד מה שאנחנו נגלה אחר כך ניגודים כאלה שאתה תשנא את כולם, כל החברים האלה בקבוצה, זה משהו, שלא תוכל לראות אותם, לחשוב עליהם. כן, זה הרצון לקבל מתגלה בצורה כזאת, כי כדי לגלות את עוצמת הבורא אתה צריך כוח כנגדו.

תלמיד: ברור. אז מה מאפשר לנו להיות למעלה מההתנגדות?

הרגשה שאנחנו לא מסוגלים אבל חייבים ואז משני הדברים האלה, "רוצה" ו"לא יכול", כביכול רוצה ולא יכול, מזה אנחנו מרכיבים את התפילה. התפילה צריכה להיות מחוסר אונים שאין לי כוח אבל יש לי איזה רצון, ואת הרצון הזה כל פעם אנחנו מוצאים מהקשר בינינו אפילו כקשר הפוך, כי "קנאה, תאווה וכבוד מוציאים אדם מהעולם", מעלים אותנו מדרגה תחתונה לדרגה יותר עליונה.

שאלה: אמרת את המילה "תשובה". אתה יכול להסביר מהי? האם זאת פעולה אישית או פעולה של עשירייה?

"תשובה" זה נקרא "תשוב ה' לגבי ו'". ה' זה נקרא מלכות, לגבי ו' שנקרא זעיר אנפין. זאת אומרת, מלכות שעולה דרך זעיר אנפין לדרגת הבינה, הפעולה הזאת היא נקראת "תשובה". רצון התחתון לעלות לאיזו פעולת השפעה נקרא שהוא נמצא בתהליך של תשובה.

שאלה: מה אני יכול לעשות כדי להישאר במצב של אמונה למעלה מהדעת, אם אני נמצא בתוך השכל שלי, בתוך האמונה שלי כל הזמן?

שאני נמצא בתוך השכל שלי זה נקרא שאני נמצא בדעת, זה דעתי, השכל שלי. אם אני רוצה לעלות מהשכל שלי לשכל של המדרגה היותר עליונה, נגיד קבוצה, בורא, זה נקרא שאני רוצה לעלות מדרגת האמונה, מעצמי, לשכל העליון יותר, זה נקרא "לאמונה". מ"דעת" ל"אמונה". ועושים את זה על ידי התחברות בחברים ותפילה לבורא, שייתן לי חיבור פנימי ממש איתם, ואז אני ארגיש מה זה נקרא להיות בתוך החברים, בהתכללות בתוכם, ואז אני מרגיש שהקבוצה היא רחם שאני מתחיל שם להתפתח.

ואז אני עושה הרבה מאמצים כדי להתכלל בקבוצה יותר ויותר, עד שאני מרגיש שאני לא רק התפתחתי בה אלא נולדתי ממנה, זאת אומרת יש לי כבר הרגשת המציאות החדשה ואני מתחיל לקבל שכל ורגש בדרגה הזאת. זה נקרא שאני הולך לרכוש יותר ויותר דרגות האמונה למעלה מהדעת. על פני הדעת האגואיסטית שלי אני רוכש כוחות השפעה.

שאלה: אתה יכול להרחיב על הטעמים של חיבור שעליהם סיפרת מקודם?

טעמים של חיבור? על זה כותב רב"ש במאמרי הקבוצה, איך אני צריך להיות ביחסים שונים, בכל מיני יחסים מגוונים עם החברים, עם הקבוצה, ובהתאם לזה אני ארגיש טעמים כאלו וכאלו. אנחנו צריכים להבין שאין טוב בלי רע ורע בלי טוב, אלא זה הכול משחקים של האור העליון שכך הוא מסובב אותנו כדי שאנחנו נספוג כל מיני השפעות שלו, ונהיה בזה יותר מורכבים, ונוכל להבדיל בכל דבר יחס הבורא אלינו איך אנחנו מרגישים את היחס הזה, וכן הלאה. זה נקרא "אותיות העבודה".

שאלה: זה נשמע כאילו זה מורגש שאנחנו נכנסים לראש השנה הזה לא כמו תמיד, שזה עם ישראל הגשמי ובני ברוך, אלא הפעם כל האנושות, ממש כל האנושות נכנסת לראש השנה.

נכון.

תלמיד: איך משתמשים בהרגשה הזו, כדי לעלות מעל הדעת? מה יש בה?

זה גם מה שאנחנו צריכים להשתדל לזהות בקורונה וירוס, בפנדמיה הזאת אנחנו צריכים לזהות פעולת הבורא על כל הכלי דאדם הראשון, על כל האנושות את מה שהוא עושה. הוא רוצה על ידי כאלו מצבים שמזמין בנו.. הרי שום פרט אפילו הכי קטן שקורה בנו, לא קורה אלא בהכוונה ישירה ממנו עלינו. תראה את מה שהוא עושה, הוא עושה בהדרגה ממש תהליך לימודי פרקטי, שאנחנו נבין שאנחנו חייבים להתפטר מהגישה לחיים כמו שהייתה לנו במשך 5780 שנה מאדם הראשון ועד היום הזה, שאנחנו היינו כל הזמן ברצון האגואיסטי בלבד, ורצינו כל הזמן לקבוע את החיים שלנו בצורה אגואיסטית, והגענו לשיא. יותר מזה לא צריכים, זה מספיק כדי להכיר את הרע, כי כל יתר הרע אנחנו משיגים לעומת הטוב.

מרגע זה והלאה, אנחנו צריכים רק ללמוד איך אנחנו חיים בנוסחה חדשה. כי אנחנו צריכים לחיות כדי להגיע להתקדמות הרוחנית, לחיבור, לאהבה, לחיים, שאת החיים הגשמיים שלנו אנחנו נסדר בקלות. אנחנו לא צריכים שום דבר חוץ מקיום, כמו שיש לנו לפי הטבע שלנו. לפי הטבע שלנו הגשמי, לפי הגופים שלנו אנחנו חיות, אלא מה שיש לנו דרגה למעלה מהחי, זה מה שאנחנו הולכים להשיג, זו דרגה הרוחנית, לזה אנחנו נשתדל להגיע.

כך דווקא על ידי המכות האלה שאנחנו עכשיו כל האנושות כולה עוברים, אנחנו נרגיש ונלמד מזה איך הבורא רוצה ללמד אותנו, איך הוא כמו גדול כלפי הילד הקטן מלמד אותנו איך אנחנו צריכים לחיות. לא רוצים, הוא מכופף אותנו עוד יותר. לא רוצים, הוא מחכה וייתן לנו עוד מכה, עוד איזה דברים. אז יבוא שלב של גל אחרי גל, שכאלו גלים יבואו עלינו וילמדו אותנו איך אנחנו צריכים להתייחס לעצמנו, לחיים, לאנשים זרים, לכולם, לטבע, וגם אליו.

את זה אנחנו עכשיו נלמד על ידי המכות האלה. הם לא יעברו, אנחנו לא נצליח על ידי איזה תרופה להתפטר מהווירוס, ואז יהיו לנו שוב חיים כאלה כמו שהיו קודם. אנחנו לא זוכרים שמה שהיה קודם אנחנו גם קיללנו את החיים האלה, שאנחנו היינו נהנים כמו צאן שהולך לטבח ממש. אנחנו לא יכולנו לעצור את הנסיגה שלנו, את האקולוגיה שאנחנו גורמים, עד כדי שאנחנו ממש אפילו סופרים כמה נשאר לנו לחיות על פני כדור הארץ עד שנמית את עצמנו, ולא נוכל לעצור את עצמנו, אלא נגיע ל"נאכל ונשתה כי מחר נמות".

בוא אנחנו איכשהו נשתדל לראות את פעולות הבורא, שזה נקרא "עבודת ה'", ולשייך את עצמנו לאותה עבודה.

שאלה: איך בלהיות עובד ה', זה להיות אחראי על כל התהליך הזה?

אתה חייב להרגיש שאתה אחראי על זה, ולפניך מיליארדי אנשים שאתה חייב להסביר להם בכל מיני צורות ורמות איפה אנחנו נמצאים.

למיד: למה זה קשה להרגיש אחראי? מישהו שאחראי על האנושות הוא לא יכול להירדם בלילה, למה קשה לנו להרגיש את זה?

האגו שלך לא רוצה להכיר בזה, זה ברור. אני מוכן לעשות כל דבר חוץ מזה. למה אני חייב להם, למי חייב? אני לא מרגיש קשר אליהם.

תלמיד: למה הבורא לוחץ על האנושות ולא לוחץ עלינו?

אתה רוצה שילחץ עלינו? חכה. עוד מעט זה יהיה.

שאלה: טעמים בחיבור זה טעמים?

כן.

שאלה: תיארת עכשיו את נוסחת החיים החדשה שבעצם כל האנושות צריכה להגיע אליה, שדואגים רק לצרכים ההכרחיים של הגוף, וממש חיים בשביל רוחניות. זה נשמע מאוד מתקדם, והעולם עדיין חושב איך לחזור לחומריות. אתה יכול אולי לקמפרס אותה הנוסחה רק לשנה הקרובה נגיד? מה הצעד הכי קרוב שאתה רואה לקראת הנוסחה הזאת?

אני מדבר אליכם ולא לכל העולם, שקודם כל אנחנו נבין איפה אנחנו נמצאים, שאנחנו נקבל את הצורה הזאת עלינו, ולפי זה אתם תראו דרך התבנית הזאת שתקבלו על עצמכם, במוח, בהרגשה, אתם תסתכלו על העולם, אז אתם תראו מתוך זה, איך אנחנו מתוך זה יכולים להגיע להפצה, ליחס הנכון לאנושות. דרך האנושות, יחס לבורא.

כי לבורא אתה לא יכול להגיע, אלא "בתוך עמי אנוכי יושבת". אתה יכול רק דרך האנושות להביע יחס שלך לבורא עד כמה שאתה דואג ואוהב את כל בני האדם, במידה הזאת אתה לא צריך אפילו להוסיף, במידה הזאת אתה כך מתייחס לבורא. שיהיה לך את זה כאינדיקציה, כמדד הנכון.

שאלה: אנחנו ככלי עולמי כבר צריכים לחיות בזה. זאת אומרת אתה רואה אותנו כבר נכנסים לזה.

לפחות בוא נראה לפנינו שכך אנחנו צריכים, כן. כך אנחנו צריכים לראות את עצמנו, את היחס שלנו לאנושות, ודרך זה נראה איך נתקדם. אבל לכיוון הזה, לכיוון זה אנחנו מגיעים לגמר תיקון.

שאלה: הסברת לנו מקודם שיש גילוי כללי בתוך העשירייה, ויש גילוי פרטי לכל ספירה בפני עצמה. מה מוסיף העניין הזה של הגילוי פרטי? אני לא כל כך מבין את זה.

זה אחר כך. האמת, זה לא חשוב. העיקר זה הגילוי הכללי בתוך עשירייה.

שאלה: התכוננו לראש השנה, התפללנו, ביקשנו סליחה, אבל עכשיו הרצון לקבל שלי גובר עלי. איך אני יכול לעלות מעליו, ולהגיע לבינה בעשירייה?

על ידי התכללות בעשירייה. הכול נמצא בתוך עשירייה. כמה שיותר נתעמק בעשירייה כך תגיע יותר ויותר עד גמר התיקון. כל האנושות תתכווץ בתוך עשירייה, הבורא בתוך עשירייה, "בתוך עמי אנוכי יושבת", כך אתה תגלה את הכול. אם אתה יוצא מעשירייה אפילו במחשבה אחת, אז אתה כבר מתנתק מהרוחניות, ושוב צריך להכין מחדש.

שאלה: ענית לשאלה אבל אולי נברר, אם אני אוהב את עצמי, מה גורם לי להגיע

לאהבת הזולת?

אם אתה אוהב את עצמך יותר ממה שאתה אוהב את הזולת, אתה לא מתעלה מעל המלכות לבינה. רק במידה שאתה אוהב את הזולת יותר מעצמך, שאת זה אתה יכול לבדוק לפי כמה שאתה משקיע בזולת, כמה שאתה מוסר את עצמך אליהם, במידה הזאת אתה מתעלה ממלכות לבינה.

רק אל תספר את זה לכולם, זה רק לבני ברוך בינתיים.

שאלה: אמרת שכשאני משתדל לתת לחברים, אנחנו מגלים שם כוח משותף של הבורא. ביחס שלי לכל שאר העולם, דרך העשירייה, כשאני משתדל לחבר אותו, אני גם מגלה את הבורא אחרת, זה גילוי אחר?

בטח, בניתוק מהמלכות כלפי חיבור עם בינה, אנחנו מגלים את הבורא בכל ה-125 מדרגות, עד שמגיעים לגילוי השלם. זה נקרא "אור היחידה".

תלמיד: אז אנחנו מוסיפים לדרגת הבינה כשאנחנו עושים זאת בעשירייה?

כל פעם, גם בכמות, וגם באיכות. מיהו הבורא כל פעם, עד כמה שיש לו עסקים, עד כמה שאתה נכלל בכל העסקים שלו, איך שהוא מסדר את הבריאה. אתה מתחיל להכיר את העבודה שלו על כל הבריות, על כל הנבראים, על כל המציאות, על כל העולמות. אתה צריך להגיע אליו לדבקות, לדבקות השלמה. מה זאת אומרת? שכל מה שהוא, כוח השפעה עושה, אתה נמצא עימו יחד כשותף שלו בצורה שאתה יכול להחליף אותו. חוץ מהכוח העליון, זאת אומרת, שלו, אבל אתה לוקח את הכוח שלו ופועל ממש בשמו. כאילו שאתה מנהל את כל המציאות בכוח הבורא. אתה מבין? לדרגה כזאת אנחנו צריכים להגיע.

ואנחנו לומדים אותו כבר מהצורה הראשונה שלנו בקבוצה. כשאני מגיע לעשירייה, אז אני צריך לחבר את העשירייה כולה, מצידי, מבחינת הכלי שלי הפרטי, ואז אני כלפיהם כמו כתר. אחר כך אני כלפיהם כמו מלכות וכן הלאה. כך אנחנו מלמדים את עצמנו להיות מאורגנים, מחברים, מספקים ערבות, קשר, עד אהבה. וכך אנחנו נכללים מכל הבריאה, ודרך הבריאה אנחנו דווקא מגלים את הבורא ונעשים כמוהו. זה נקרא מגיעים לדבקות. שבכל הפעולות שהוא עושה, אני עושה את אותן הפעולות, ובכל פעולה ופעולה אני דבוק אליו. אני מבצע את הפעולות האלה, אני מרגיש מה שהוא מרגיש, זה בעצם המימוש של הדבקות. זה נקרא "ממעשיך הכרנוך".

תלמיד: כשאנחנו בסוף העבודה הזאת, בהשפעה לחברים פועלים למען הבורא, אז אני מגלה את צורתם השלמה, את מדרגתם הגבוהה, שהחברים בדבקות, אני עושה את זה גם מהעשירייה לעולם?

כן. סך הכול גם העשירייה, גם העולם, ובכל מיני עיגולים יותר ויותר רחבים שאתה לוקח, אתה סך הכול לומד את הכלי שבו אתה מגלה את הבורא. כל הקלקולים האלה שהבורא עשה, כל הצמצומים, הוא עשה רק כדי שתהיה לנו אפשרות להכיר אותו, את הבורא עצמו.

שאלה: איך להגיע למצב של הרמוניה בין גשמיות לרוחניות?

אתה תלך לרוחניות ואחר כך אתה תראה שאותם החוקים קשורים גם בגשמיות, ואז תשיג את ההרמוניה של כל הבריאה.

תלמיד: איך לעשות את זה נכון?

רק דרך חיבור עם החברים. זה יביא אותך, אל תדאג. קודם כל תשיג הרמוניה בתוך העשירייה. אם אתה לא משיג בתוך עשירייה הבחנות, תזרוק אותן, זה שקר, זה מעשה שטן. מה זה "שטן"? שמסיט אותך מהכיוון הנכון למטרת החיים.

שאלה: כתוב "שיתקן הפגם של חטא של עץ הדעת", האם אני צריך להרגיש שהבורא הוא שלי באופן אישי, שהוא הבורא שלי?

ודאי. כך צריך.

תלמיד: אז מה זה אומר באופן אישי?

שאתה מרגיש שיש לך עימו קשר ישיר, ואתה משתמש בכל העולם, בכל הקבוצה, בכולם, בעשירייה, כדי לגלות את הבורא לכולם. להביא את כולם למצב שהבורא יכול להתגלות בהם. בזה אתה עושה לו נחת רוח. הבורא מבקש ממך שאתה תכיר אותו לכל העולם.

במילים אחרות, הוא רוצה להתגלות דרכך, דרך הכלי הפרטי שלך, ממיליארדי הכלים, הוא רוצה להתגלות וזה מה שאתה יכול וחייב, לגלות אותו דרכך כלפי כל הנבראים. אז מצד אחד אתה משיג את הבורא הפרטי שלך, ומצד שני אתה מגלה אותו בכולם על ידי זה שאתה נכלל עם כולם באהבה, בחיבור, אז יוצא שאתה מגלה בזה גם את הבורא הכללי ומגיע להשגה השלמה, לדבקות השלמה.

שאלה: איך לפעול בתוך העשירייה כדי שנוכל לתמוך על עול האמונה? כי בטקסט כתוב שאי אפשר שאנחנו ניקח על עצמנו את עול האמונה.

רב"ש כותב, שוב, אין כאן מה לעשות, צריכים שוב לחזור על מאמרי רב"ש על החברה. יש שם כזה עומק, שעוד לא ראינו בכלל. אז אנחנו חייבים להתכלל בחברה, בעשירייה, ומתוך ההתכללות שלי בעשירייה אני יכול להתחיל להרגיש הבחנות כלפי הבורא. כי האמת, אני לא משיג את הבורא אף פעם. אני לא משיג את האור העליון, אני משיג כשהוא ממלא את הכלי שלו.

למדנו איתכם, מי שלמד, מה זה נקרא "אור"? התפעלות הכלי ממשהו שנמצא בו. איך אנחנו רושמים את האור? אנחנו רושמים את האור באותיות של הכלי, י', ה', ו', כל מיני כאלה דברים. כלומר אנחנו לא יודעים מה זה אור, אנחנו יודעים את הכלים שמשתנים, ולשינויים בכלים אנחנו קוראים אור. אחרת אנחנו לא יכולים להשיג.

לכן עד כמה שאני נמצא בעבודת החיבור עם החברים שלי, בזה אני מתקרב להשגה, להרגשת האורות. אחרת אי אפשר להתקרב לבורא.

תלמיד: איזה כלים נותנת לנו חכמת הקבלה כדי לעזור לנו ולאנושות להגיע לשינוי הזה שנקרא ראש השנה?

הכלי הוא פשוט, במידה שאנחנו עושים מאמצים להתחבר למעלה מהאגו שלנו, עד כמה שהאגו מתגבר, דוחה אותנו זה מזה, וכמה שאנחנו מעל זה רוצים להתחבר בינינו, וכך עוברים מהקל לכבד, מהתנגדות קלה, להתנגדות עוד יותר קשה, אבל מתגברים עליה ורוצים להתחבר, זה נקרא "על כל פשעים תכסה אהבה"¹, במידה הזאת אנחנו מעוררים עלינו מאור יותר ויותר גדול וכך מתקדמים.

שאלה: אם אני מגלה משהו בעשירייה, ואני חושב שצריך לתקן אותו ומתפלל לבורא שיתקן את התפיסה שלי, כמה זמן אני צריך להחזיק בתפילה הזאת עד שזה יתוקן או עד שאני אגלה משהו אחר שאני צריך לתקן?

עד שיתוקן. זאת התשובה. אתם כבר רוצים לראות את הרווח. נו, איפה? ביקשתי פעם, פעמיים, נו, מה קורה? כמה זמן לוקח לך לגדל אדם? תשעה חודשים בתוך האימא, אחר כך שנתיים פעוטון, אחר כך שש שנים, תשע שנים, שלוש עשרה שנה, עשרים שנה עד שהוא יוצא, ומה יוצא אחר כך? גם שום דבר, אתה מקלקל את החיים שלך. אז מה אתה שואל כמה? מתי שאתה מגיע לתוצאה נכונה, זה נקרא כמה.

שאלה: מה צריך להתחדש? מה צריך להיות החיבור בבני ברוך בשנה החדשה?

כדי לענות לך על זה, נחזור שוב לאותו קטע שקראנו.

קריין: נקרא שוב קטע מספר 1. מתוך מאמר "מהו ענין כשלון, בעבודה".

"צריכים להאמין, שיש מנהיג בעולם, וגם הוא משגיח בהשגחה של טוב ומטיב. ובזמן שאין להאדם אמונה כזאת, זה גורם לו כל החטאים שאדם עושה. כי מכח העוון הראשון של אדם הראשון, נמשך, שהאדם הוא בבחינת אהבה עצמית. וממילא אין הוא מסוגל לקבל על עצמו את עול האמונה. נמצא, שהכל נמשך מהכשלון הראשון, שאדם הראשון נפל לבחינת אהבה עצמית. וזה גרם להדורות הבאים אחריו, שיש להם כבר עבודה של ענין אמונה בפשטות. היות שבזמן שהאדם נמצא באהבה עצמית, חל  עליו הצמצום וההסתר, שאין אור עליון יכול להאיר לו. ומשום זה אין האדם יכול להאמין בה', אלא למעלה מהדעת, שהרצון לקבל גורם לו בחינת כפירה. נמצא, שהכשלון שהיה לאדם הראשון בחטא של עץ הדעת, גרם לנו, שאין לנו אמונה. וממילא מזה באים לכל החטאים. לכן אין עצה אחרת, אלא לזכות לבחינת אמונה, שיהיה להאדם הרגשת אלקות באופן פרטי. שלא יהיה נצרך להכלל, שתהיה לו אמונה מבחינת הכלל ישראל. אלא האדם צריך לעשות תשובה בשיעור שיהיה "עד ה' אלקיך", שפירוש, שהוא ירגיש, שה' הוא אלקיך באופן פרטי. ואז יתוקן הפגם של חטא של עץ הדעת."

(הרב"ש. מאמר 2 "מהו ענין כשלון, בעבודה" 1990)

אני מקווה שאתם במשך היום תקראו את הקטע הזה עוד כמה פעמים, ובינתיים נעבור לקטע הבא.

קריין: קטע מספר 2, "אתם עשיתם אותי", מתוך אגרת ע"ו של הרב"ש.

"הנה ידוע ש"מלא כל הארץ כבודו", וכך צריך כל אדם להאמין, כמו שכתוב: "את השמים ואת הארץ אני מלא"." יש אמונה כזאת שאנשים מאמינים שכך אמרו להם וככה זה. ויש כאלה שאומרים, לא, אנחנו חייבים לגלות שזה כך, שהבורא הוא ממלא את כל המציאות, מחזיק את כל המציאות, הוא ברא אותה וכל הזמן מחזיק אותה. זו כבר אמונה אחרת, שאנחנו רוצים להגיע אליה. "אלא שהקב"ה עשה את ההסתרה שלא יכולים לראות את זה מטעם כדי שיהיה מקום בחירה, ואז יש מקום אמונה - להאמין שהקב"ה "ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין". ולאחר שהאדם עוסק בתורה ומצוות ומקיים את מצות הבחירה, אז מגלה הקב"ה את עצמו לאדם ואז רואה שהקב"ה הוא השולט על העולם. נמצא, שאז עושה האדם את המלך שישלוט עליו, זאת אומרת שהאדם מרגיש את הקב"ה שהוא השולט על כל העולם, וזה נקרא שהאדם עושה את ה' למלך עליו. כי כל זמן שהאדם לא בא לידי הרגשה כזאת, נמצא שמלכותו של ה' היא בהסתרה. וזה שאנו אומרים: "ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד", היינו שיתגלה כבוד מלכותו עלינו. וזה כל התיקון שמוטל עלינו לעשות בעולם הזה, ועל ידי זה ממשיכים כל טוב בעולם, שכל ההשפעות שלמעלה נמשכות בזה שעוסקין בתורה ומצוות בכוונה להמשיך מלכותו יתברך עלינו.".  

(הרב"ש. אגרת ע"ו)

זה קצת קשה. אני אקרא.

"הנה ידוע ש"מלא כל הארץ כבודו"," כך אומרים מקובלים, הם מגלים שזה כך. מאיפה הם יודעים? מגלים וכותבים לנו. "וכך צריך כל אדם להאמין," כל אדם צריך להאמין "כמו שכתוב: "את השמים ואת הארץ אני מלא". שבאמת בכל מה שקורה סביבנו ובתוכנו, בכל מה שאנחנו יכולים להרגיש, לתאר ולהבין, בכול אנחנו צריכים לזהות את הבורא, שהוא ממלא את הכול, הוא עושה את הכול. שבסך הכול אנחנו מרגישים רק את הבורא. אנחנו לא מרגישים שום דבר חוץ מהבורא. "אלא ש" הבורא "עשה את ההסתרה שלא יכולים לראות את זה" שכוח מלובש בטבע בתוכנו וסביבנו "מטעם כדי שיהיה מקום בחירה," כדי שאנחנו בעצמנו נרצה, נפתח רצון להשיג אותו, את הכוח הנעלם הזה מסביבנו, בכל הטבע וגם בתוכנו. כשאני חושב, כשאני רוצה, כשאני מחליט, אני רוצה לגלות למה אני מחליט, למה אני רוצה. אני רוצה לגלות את אותו הכוח שמחייה אותי, שסובב אותי מבפנים. אני רוצה להיות לגמרי עצמאי מעצמי, ולראות איך הבורא מסובב אותי. כמו אלה שמשחקים בתיאטרון בובות, אבל אני לא רוצה להיות מריונטה, אני רוצה להבין ולהרגיש מיהו אותו האדם שמנהל אותי, או אותו כוח העליון שמנהל אותי. "ואז יש מקום אמונה - להאמין שהקב"ה "ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין". ולאחר שהאדם עוסק בתורה ומצוות" זאת אומרת בכל האמצעים "ומקיים את מצות הבחירה," שהוא כל הזמן בכוח נמשך לגלות את הכוח העליון שפועל בתוכו וסביבו. אם הוא מספיק משקיע בזה, "אז מגלה הקב"ה את עצמו לאדם ואז" האדם "רואה שהקב"ה הוא השולט על העולם." רק הכוח האחד. גם בתוך האדם וגם מחוצה לאדם, על הכול רק כוח אחד. "נמצא, שאז עושה האדם את המלך שישלוט עליו," זה ענין של ראש השנה. התפילה העיקרית בראש השנה נקראת "המלך". וזה העניין שאליו אנחנו צריכים להגיע, שהבורא מלובש בכל המציאות, בכל אחד מאתנו, וכך אנחנו צריכים לגלות אותו. "זאת אומרת שהאדם מרגיש את הקב"ה שהוא השולט על כל העולם, וזה נקרא שהאדם עושה את ה' למלך עליו. כי כל זמן שהאדם לא בא לידי הרגשה כזאת, נמצא שמלכותו של ה' היא בהסתרה. וזה שאנו אומרים: "ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד", היינו שיתגלה כבוד מלכותו עלינו." זה ענין של ראש השנה "וזה כל התיקון", תראו מה שהוא כותב, "וזה כל התיקון שמוטל עלינו לעשות בעולם הזה," לגלות שיש רק כוח אחד שפועל בכל המציאות וגם בנו. שאין לי יותר עסק עם שום דבר, רק עם הבורא. וגם אני בעצמי שחושב ומרגיש, גם זה לפי פקודות הבורא. אז ככל שאני מבטל את ה"אני" האגואיסטי שלי, אני יותר ויותר נכלל עימו ומגלה אותו. "וזה כל התיקון שמוטל עלינו לעשות בעולם הזה ועל ידי זה ממשיכים כל טוב בעולם, שכל ההשפעות שלמעלה נמשכות בזה שעוסקין בתורה ומצוות", זאת אומרת בכל האמצעים כדי לגלות את הבורא, זה נקרא "תורה ומצוות" "בכוונה להמשיך מלכותו ... עלינו.". 

ואם מגיעים לזה, מתחילים לגלות שרק הבורא פועל בכל המציאות ו"אין עוד מלבדו", אז נקרא שאנחנו נמצאים בראש השנה, בתפילת המלך.

שאלה: כשאני מגלה את ההנהגה, השגחה של הבורא, אני מיד מגלה גם את הטוב באותה ההשגחה, או שאלה שלבים שונים, ואיך עוברים משלב אחד לשני?

זה לא חשוב לי כל כך, האם אני מגלה את הבורא כ"טוב ומיטיב" או עדיין אני לא מגלה אותו כ"טוב ומיטיב". נניח בפנדמיה הזאת אנחנו עוד לא מגלים את זה ככה, זה לא חשוב, העיקר שאני מגלה אותו כמלך ששולט. עד כמה שהמלך טוב ומיטיב, נגלה אולי אחר כך, לא מיד, זה לא צריך להפריע לי. העיקר בשבילי קודם כל לקבוע שישנה שליטה אחת ששולטת בכל המציאות, עלי, בי ובנו, ואת השליטה הזאת אני הולך להכיר כדי בכל הכוח שלי לגרום שיתגלה עוד ועוד, יותר ויותר לכל המציאות, לכל הנבראים. זה התפקיד שלי. לגלות את הבורא לכל בני האדם זה התפקיד שלי, וזה נקרא שאני משרת אותו. כי הוא לא צריך כלום חוץ מלהתגלות בבני אדם, להתגלות כטוב, כמיטיב, כאוהב, לפי השתוות הצורה מצידם, אבל קודם כל לגלות.

שאלה: אמרת שיש ייחודיות בתפילת המקובלים בראש השנה, תוכל להסביר?

לא, אלו אותם התפילות שיש לנו, אותם חיברו מקובלים, אף אחד אחר. מקובלים חיברו לנו תפילות. תפילות חיברו לנו אנשי כנסת הגדולה. אנשי כנסת הגדולה הייתה אקדמיה ששם היו לומדים מקובלים, זה היה בערך כמה מאות שנה לפני חורבן בית השני, וכארבע מאות, חמש מאות שנה לפני הספירה. וכך אנחנו מקבלים מהם את כל התפילות, כל התיקונים.

הם ידעו שעוד מעט יהיה חורבן, ואנחנו בחורבן הזה יוצאים לגלות ופיזור. ש"חורבן", זה נקרא שהאגו שלנו גודל ואנחנו לא נבין ולא נרגיש שום דבר מרוחניות, אז לפחות שאנחנו נדבר בצורה נכונה כלפי הבורא, ולכן הם חיברו לנו תפילות, סידור. זאת אומרת, ספר של תפילות.

בתפילות שלהם לראש השנה הם חיברו תפילה שנקראת "המלך", כלפי הבורא, שהוא המנהל את הכול, מסדר את הכול, שכך אנחנו צריכים להתייחס אליו במיוחד בראש השנה. זאת אומרת, במדרגה הרוחנית הראשונה.

שאלה: האם אנחנו צריכים להתחבר לאותה תפילה של מקובלים?

אפשר, כן, ודאי. רק אנחנו צריכים להבין בדיוק מה הם מתכוונים. אבל אפשר לקרוא, ודאי. זה קיים גם ברוסית, באנגלית, ובטוח שבכל השפות העיקריות זה ישנו.

שאלה: מהי מצוות הבחירה? בחירה בין מה לבין מה?

הבחירה היא, שאני בכל רגע ורגע בוחר במה שאני יכול לגלות את הבורא כמלך העולם, למרות כל ההפרעות. זאת הבחירה.

שאלה: איך זה, הבורא שולט ברצון לקבל, או שהרצון לקבל לגמרי לא קיים בשבילו?

אני לא יודע מה זה בשבילו לא קיים. הבורא בורא את הרצון לקבל ושולט בו, כדי לבלבל אותנו ולסובב אותנו כדי שאנחנו נכיר אותו מתוך הרצון לקבל שלנו המתוקן, בהדרגה.

שאלה: אנחנו לומדים ומתאמנים לייצב בינינו כזה כוח שייתן לנו יכולת להסכים ולקבל את ההסתרה, את כל המצבים, ועדין להאמין בלמעלה מהדעת שיש כוח אחד שהוא טוב ומיטיב. לא ברור מה זה הסיפור הזה של הגילוי, ולמה צריך להשתוקק לגילוי?

בלמעלה מהדעת אנחנו מגיעים לגילוי, דווקא בלמעלה מהדעת. איך אתה יכול עוד לגלות את הבורא, אם זה לא יהיה בניגוד לרצון לקבל שלך שזה נקרא "דעת", ואתה תגלה אותו בלמעלה מהדעת. אז "למעלה מהדעת" זה נקרא, שאתה בדיוק מגלה את הבורא בצורה הפוכה מעצמך. וכך אתה מגלה, כי נברא לא יכול להשיג איזו תוצאה, אלא כיתרון אור מתוך החושך, לכן אתה מגלה את הבורא בלמעלה מהדעת.

תלמיד: למה כתוב, שאדם צריך להגיע למצב שהוא מרגיש שהקדוש ברוך הוא, הוא השולט על העולם?

כן, ודאי.

תלמיד: איפה ההרגשה הזאת?

בתוך העולם. העולם זה מהמילה "העלמה", נעלם. שאתה מרגיש שהבורא נעלם, ובתוך זה אתה גם מגלה אותו. דבר והיפוכו. מתוך שני הדברים האלה אתה מרגיש את המציאות, השגה. אתה לא יכול להשיג דבר בפני עצמו, תמיד, אפילו בעולם שלנו אתה משיג זה על פני זה. אתה לא מסוגל. תן לי דוגמה שאתה משיג משהו בלי הדבר שכנגדו.

תלמיד: פשוט, איפה הכלי הזה של ההרגשה? לא ברור.

רצון לקבל, זה הדעת. ורצון להשפיע, זה למעלה מהדעת. יפה, יופי, זה מתיישב לאט, לאט. אני כבר מרגיש, מתיישב.

שאלה: דיברת על אנשי כנסת הגדולה שראו את החורבן מתקרב, וכתבו לנו. האם במצב שלנו היום, לגבי מה שכביכול וירוס הקורונה עושה, זה גם סוג של חורבן העולם הישן?

למה? זה תיקון. איזה חורבן? כבר אין יותר חורבנות. בית מקדש הראשון, בית המקדש השני, אנחנו נמצאים כולנו אחרי הגלות במצב שאין יותר גרוע. רק הגילוי קצת יכול להיות עוד יותר בהשגה שלנו, אבל רק מתוך העלייה. אין לנו לאן יותר ליפול, כולם "כבהמות נדמו". כל מה שכתוב עלינו כבר התקיים מתוך השבירה. הכול כתוב.

תלמיד: כוונה לחורבן ההרגלים שהיו לאנושות, של הבילויים, של הצריכה, של הדברים האלה. כל זה כבר לא יהיה יותר.

לא יהיה. זה לא יחזור. זה לא יחזור. אני מזכיר לכם שאפילו אם זה היה מתקיים היינו מגיעים לקטסטרופה, לחורבן עצום של הטבע, של כולנו. כבר ספרנו עוד כמה שנים אנחנו יכולים להתקיים בצורה כזאת ש"נאכל ונשתה כי מחר נמות". היינו בצורה כזאת, אז מה יש לנו להצטער, לאן יש לנו לחזור? רק המנהיגים שלנו בכל העולם רוצים לחזור לזה כמה שיותר, כי הם טיפשים וחושבים שזה בסדר, ומשלמים לכולם כדי שיתמכו בזה, מדענים, רופאים, אפילו השתיקו את כל אלו שהיו פעם צועקים על אקולוגיה. היום לא מדברים על אקולוגיה, איזה אקולוגיה, העיקר לחזור למה שהיה. זה שהיינו כל שנה ושנה מתקרבים לסוף, זה כבר לא נזכר.

תלמיד: האם בתקופה הקרובה, מזה שהקורונה סוחטת את הכוחות של האנשים, של המדינות, אנחנו נראה פחות מוטיבציה למלחמות?

לא סוחטת, אלא היא מורידה אותנו לרמת החיים הנכונה לפי הטבע שאנחנו צריכים להיות. לא יגונה ולא ישובח, כמו כל החיות. אנחנו לפי הגוף שלנו צריכים לחיות כמו חיות. לא כמו חיות שאתה רואה אותם, אבל מה שצריך להיות כמו שבעל הסולם מתאר לנו. יש לך אוכל, יש לך בגדים, יש לך מעון, זאת אומרת בית, יש לך כל מיני כאלה דברים. זהו. כל היתר זה רוחניות.

תלמיד: האם אנחנו נראה יותר מוטיבציה בקרב האנושות לשיתופי פעולה בין מדינות, מאשר מוטיבציה למלחמות?

ודאי. אלא איך הם יגיעו למילויים טובים, נצחיים, שלמים? רק על ידי התקשרות בין כולם. כן, אתם תראו מה שזה יהיה.

תלמיד: עידן המלחמות כבר חלף לדעתך? מלחמות בין המדינות זה משהו שכבר שייך להיסטוריה, או שעדיין יכול להיות?

איזה היסטוריה? יכולה להיות מלחמת עולם כזאת, שיישארו ממש כמו שבעל הסולם אומר, קומץ קטן של אנשים, מכל שמונה מיליארד האנשים. יישארו כמה מאות או לא יודע כמה, והם יגיעו למצב של העולם העליון. וזה לא חשוב שהם יהיו עשרה, עשרים, או שלושים איש. אין שום בעיה. כי בהם יהיה סבל של כל המיליארדים, והם יקיימו את הקשר ביניהם, שנקרא "גמר תיקון".

יכול להיות דבר כזה. ויכול להיות שאנחנו נגרום לזה שכל העולם לא יאבד אפילו נשמה אחת, אדם אחד, נשמה אי אפשר לאבד. וכך אנחנו נתקדם. זה הכול תלוי בהפצה.

שאלה: כתוב, "גילוי האור מתוך החושך". בעולם לאן שאני לא אסתכל אני רואה שיש הסתרה על הרצון לקבל שלי, על התענוג, אני לא יכול להנות משום דבר. איפה נמצא אותו החושך הנכון שהוא מסתיר לא את התענוג מהרצון לקבל שלי, אלא באמת מסתיר את תכונת ההשפעה. את הבורא. איפה אני יכול למצוא את זה?

עוד יותר תתכלל עם החברים, ואתה תגלה שביניהם נמצא המצב שבו אתה מגלה את הבורא, ממש קרוב אליך. אני אומר לך, אתה קרוב לזה.

שאלה: איך בצורה מעשית לפנות לבורא דרך העשירייה?

שכל עשירייה תתחיל לדבר על הבורא כאילו שאתם פונים לבורא, וכך זה יתקיים, וכך זה יקרה. כמה שאתם יכולים לבטא את זה בקשר בינכם, במילים שלכם. לא צריכים כאן להיות חכמים ולחפש איזה אופן פניה מיוחד, לא, אתה לא פונה לפרזידנט או למשהו, לא, אתה פונה לכוח הכי קרוב אליך, ממש לאבא שלך שהכול מוכן לעשות בשבילך, רק שמצפה לבקשה נכונה שיהיה לטובתך.

שאלה: אנחנו לומדים שהכול מתפתח בארבע בחינות. למה בית המקדש השלישי ולא הרביעי הוא האחרון?

לא, זה לא שייך לבניית הכלי, זה שייך לשבירת הכלי. בשבירת הכלי יש לנו שתי שבירות. נפילה מלקבל על מנת להשפיע ללהשפיע על מנת להשפיע, זה בית מקדש הראשון. ושבירה, נפילה מלהשפיע על מנת להשפיע לעל מנת לקבל, זה בית מקדש השני. זאת אומרת נפילה מכתר לדרגת בינה, ונפילה מדרגת בינה לדרגת מלכות.

שאלה: דיברת על שינוי בכלים שמגיעים מהאור. למרות שאנחנו לא בדיוק מבינים מה זה אומר, נראה לנו שזה חשוב לדעת עכשיו בהקשר של ראש השנה. האם תוכל להסביר על זה קצת?

מה להסביר בדיוק. מה בדיוק השאלה.

שאלה: האם תוכל לצייר איזשהו ציור, לתאר את הכלים, ומה בדיוק משתנה בתוכם?

אני לא מבין את השאלה. סתם לצייר לך, עולמות, פרצופים, ספירות, אני לא יודע מה. השאלה לא מובנת.

שאלה: כתוב, אתם עשיתם אותי. אנחנו אומרים שהעשיה היא בחיבור, ואמרת קודם שמתוך החיבור מגלים דחיה. האם העבודה בחיבור על פני הדחיות, מבלי לשים לב למה שהרצון לקבל חווה, אלא בהתגברות, זה אותו ראש השנה שלנו?

גם כן, נגיד.

שאלה: אם אני לא מגלה בראש השנה שהבורא מולך על כל העולם, אני צריך לחכות עכשיו שנה שלמה?

מה אתה שואל? כאילו שברוחניות יש זמן. אנחנו רק משתמשים בתאריכים האלה כדי לעשות כאלה שיעורים, ולא יותר. יכולים ללמוד על ראש השנה, ולהרגיש את ראש השנה בסתיו, באביב, בחורף, זה לא חשוב. זה לא תלוי בתאריכים האלה. אבל למה חשוב התאריך, כי לפי הסימן אנחנו יכולים להתקבץ בינינו, ואז אנחנו מושכים את האור המחזיר למוטב, ואנחנו במצבים שלנו קובעים שזה ראש השנה. זאת אומרת, היום של ראש השנה שכתוב בלוח השנה זה רק סימן בשבילנו שאנחנו מתקבצים ובונים את המצב שנקרא ראש השנה, אבל אנחנו בונים אותו.

שאלה: מה השינוי שחל בכלי בראש השנה, איזה שינוי בכלי ראש השנה מסמל?

שום דבר, מה שאנחנו עושים כך זה מסמל. ואם לא עושים, זה לא מסמל כלום.

שתלמיד: ומה השינוי שצריך להיות בכלי?

חיבור בינינו עד כדי כך שאנחנו מגיעים למצב שהבורא הוא שולט, שורה בתוך הכלי, ממלא את הכול. לכן הוא נקרא המלך. תשאלו, אני מוכן, הדברים האלה זה כבר חכמת הקבלה מעשית, פרקטית.

שאלה: ראש השנה זה כשכל אדם מאמין בְ"אני אמלא את כל הארץ" או כשמתגלה מלכותו?

שאני מגלה שהבורא נמצא כיסוד לכל הטבע של העולם, של כל אחד וכולנו יחד.

תלמיד: לעסוק בתורה ומצוות בכוונה למשוך את מלכותו עלינו?

לא, זה תהליך שאנחנו צריכים לעשות. "לעסוק בתורה ומצוות" זה נקרא שכל הרצונות שלי שמתגלים שבורים, אני מעליהם רוצה לגלות את הבורא כהמשפיע, כהשולט.

שאלה: זאת אומרת, גילוי הבורא זה דרגת החיים?

כן, ככה זה.

שאלה: כבר יותר מ-18 שנה אני קורא כל בוקר את ברכות השחר, ובאחת מברכות השחר כתוב, ריבון כל הנשמות, ברוך אתה ה' המחזיר נשמות לפגרים מתים. למה הכוונה פה?

שאם אתה באמת זכית לשחר, לכך שהאור מתחיל להאיר לך, אז הוא מתחיל למלאות את הרצון לקבל שלך, כי עשית תיקונים בעל מנת להשפיע, וזה נקרא שאתה מגיע ליום. לכן זה לא המספר, 18 שנה שאתה כבר קורא את זה, אלא זה תלוי עד כמה אתה מגלה את הבורא, קשר עם הזולת, שלזה אתה קורא יום ה'.

תלמיד: כשאתה מדבר אלי ואני שומע אותך, ואני עם החברים אני ממש מקבל את הדברים שלך וזה מתיישב אצלי, אני מתרגש מזה ובאמת זה קורה לי. ופתאום אחרי כמה שניות, יש לי ספקות לגבי מה שאתה מדבר. למה זה קורה לי, מה לא בסדר בי. מה אני לא עושה בסדר?

הכול בסדר. זה רק כדי שאתה תחדש עוד ועוד מה שאני אומר, שאתה תעשה את זה במאמץ. שוב תקרא, שוב תחזור, שוב תחשוב, ואז זה ישאר בך, ולא יעבור ליד האוזן.

שאלה: בטקסט כל הזמן מדובר על האדם. מי זה האדם, זה איזשהו מושג כללי?

אם מקובלים כותבים על האדם, הם כותבים על כל אחד מאיתנו.

שאלה: מה חסר לנו היום כדי שאנחנו נגיע לחיבור כזה שבו יתחיל להתגלות הבורא?

לסדר קשר בינינו, זה מה שחשוב, לא יותר מזה.

שאלה: האם כוח הדבקות בבורא, או כוח הגילוי, דורש חיזוק מתמיד?

כן. הרוחניות היא מצב נצחי, ואם אתה נמצא במצבים שאתה יכול ליפול מהם, אז אתה מקבל איזו הארה, אבל אחר כך היא מסתלקת. אלא אם אתה נכנס לרוחניות בצורה רוחנית, אמיתית, שאתה יכול לשמור על מה שיש לך, ולהוסיף ולהוסיף, אז אתה מקבל חיים רוחניים, הרגשה רוחנית בצורה נכונה, וזה כבר נשאר לך.

שאלה: איך אנחנו הכלי עולמי נוכל לבנות את ירושלים הקדושה?

מה אכפת לך מירושלים. אתה תבנה מה שיש לך עם החברים. אל תתבלבל בין כל ההגדרות, הן כולן בדרך. וכשאתה תגלה קשר בין החברים שנקרא ירושלים, אז אתה תדע שהשגת את זה. אל תקרא לפי הספרים ששם כתוב, תקרא מה שאתה צריך לעשות בעשיריה, ושם אתה תגלה הכול עד גמר התיקון. בדרך יהיו לך ירושלים, בית המקדש וכל מה שאתה רוצה, הכול.

שאלה: אפשר למדוד את מידת החיבור בעשיריה על פי כמה שאנחנו זקוקים לעזרת הבורא?

כן, ודאי. אבל מאיפה אתם יודעים עד כמה?

תלמיד: זאת השאלה הבאה, מה אנחנו צריכים לעשות כדי להבין עד כמה אנחנו זקוקים לבורא?

במה אתם רוצים שהבורא יעזור? אתה לא יכול לצעוק עליו סתם ככה, "תעזור לי, הצילו". אלא אתה צריך להראות לו, שאני נמצא בכזה מצב, שהיצר הרע תופס אותי, שולט עלי, מרביץ לי. אתה בא ובוכה ואומר, "תציל אותי מיד הרשע הזה, מיד הפרעה" וכן הלאה, ואז אתה תזכה.

תלמיד: דווקא לבקש ממנו להציל מהרשעים, ולא שיתן לנו אפשרות להתחבר בינינו, להשפיע לחברים. על מה לבקש?

מה מפריע לך להתחבר עם החברים?

תלמיד: הרשעים. אבל אני שואל על מה לבקש, על זה שיציל אותי מהרשעים, או שיאפשר על פני הרשעים להשפיע לחברים?

צריכים גם את זה וגם את זה. כי בלי לדעת מה מפריע לך, אתה כאילו מבקש ללא יסוד. דווקא הרשעים האלו הם דוחפים אותך לבורא. ובלי שאתה מתאר לעצמך איך הבורא יכול לעזור לך, שאז אתה תהיה מחובר עם החברים יחד אתה גם לא תוכל לפנות אליו, זאת אומרת אתה צריך גם מצד הטוב וגם מצד הרע. לכן כל התפילות שלנו כלולות גם מהודיה וגם מתפילה, בקשה וכן הלאה.

אתה גם צריך להכיר קודם כל בבורא שהוא הטוב המטיב לרעים לטובים וכן הלאה, ואז אתה מתחיל את הבקשות, אחר כך אתה עוזב, יוצא ממנו כאילו שכבר קיבלת הכול וכן הלאה. אבל אנחנו צריכים ללמוד את הדברים האלה מהמעשה, לא שזה כתוב בספרים. אז בואו נתעמק עוד ועוד במה שכותבים לנו המורים שלנו.

קריין: קטע מס' 3 מתוך שמעתי מ"ב "מהו, שראשי תיבות אלול "אני לדודי ודודי לי" מרמזת בעבודה"

אני לדודי ודודי לי

"כתוב "בטל רצונך מפני רצונו". היינו לבטל את הרצון לקבל שבך, מפני הרצון להשפיע, שהוא רצונו של ה'. זאת אומרת, שהאדם יבטל אהבה עצמית מפני אהבת ה', שזה נקרא שיבטל את עצמו לה', שזה נקרא בחינת דביקות. ואח"כ ה' יכול להאיר בתוך הרצון לקבל שלך, מפני שהוא כבר מתוקן בבחינת מקבל בעמ"נ להשפיע. וזה שאומר "כדי שיבטל רצונו מפני רצונך". שפירושו, שה' מבטל את רצונו, היינו סוד הצמצום, שהיה מטעם שינוי צורה. מה שאין כן עכשיו, שכבר יש השתוות הצורה, לכן יש עכשיו התפשטות האור להרצון של התחתון, שקבל תיקון בעל מנת להשפיע, כי זהו מטרת הבריאה להטיב לנבראיו, ועתה יכול זה לצאת לפועל. ובזה יש לפרש מה שכתוב "אני לדודי". כלומר בזה שה-אני מבטל את הרצון לקבל שלי לה', בבחינת כולו להשפיע, אז הוא זוכה "ודודי לי". זאת אומרת, ודודי, שהוא הקב"ה, לי, שהוא משפיע לי את הטוב והעונג, שישנו במחשבת הבריאה. כלומר, מה שהיה מקודם בחינת הסתר וצמצום, נעשה עכשיו לבחינת גלוי פנים, היינו שנתגלה עתה מטרת הבריאה, שהיא להטיב לנבראיו." 

(בעל הסולם. שמעתי. מאמר מ"ב. "מהו, שראשי תיבות אלול "אני לדודי ודודי לי" מרמזת בעבודה")

יש לרב"ש שיר כזה "כי חילצת נפשי".

שאלה: בעל הסולם כותב כאן שקודם אני לדודי ואחרי זה דודי לי שממלא אותי בתענוג. האם זה לא נסגר ונגמר בזה שהוא נותן לי לתוך הכלי הזה, אני צריך להחזיר לו את זה?

לא, זה כבר בדרגות יותר גבוהות. הרצון לקבל גדל ומתחדש, ואתה שוב מרגיש שאתה רחוק מהבורא, שוב נמצא בעל מנת לקבל שלך, ואז שוב אתה צריך לעשות תיקונים על הרצון לקבל החדש המוגבר, ושוב אתה מגיע לחיבור עם הבורא. כך כל פעם, שמאל ימין, שמאל ימין, כך אתה מרגיש. זאת אומרת אתה לא מתרוקן מהרצון לקבל הקודם והאור שמילא אותו, אלא יש לך רצון לקבל יותר גדול ואז אתה לא מרגיש שהיה לך משהו, הוא מכבה לך את האור שהיה בכלי הקודם.

תלמיד: אבל זה שהוא ממלא אותי, כמו שכתוב פה, זה קורה בדבקות שלי ובהתמוססות בתוך החברים.

בלי זה לא יכול להיות שום דבר, שכח על משהו אחר. קודם כל דרך חברים, עם הערבות, עם התמיכה הדדית. כמה שאתם מתחברים מעל הדחיות ביניכם, שאתם דוחים, שונאים לא רוצים שום חיבור, אם למעלה מזה אתם עושים בכוח חיבור, לפי המתח שיש בין שנאה לחיבור לפי זה מגיע האור. גם עכשיו האור מגיע אליכם, אבל אין לכם לא דחיה ביניכם ולא חיבור ביניכם, אלא ככה קצת, לפי זה האור נמצא אבל בצורה כל כך קטנה שאתם לא מזהים אותו, לא מרגישים אותו.

ואנחנו צריכים להגיע למצב שאנחנו לא רק מרגישים שיש משהו בו, אלא כמה שנאה ישנה, בכמה קילוגרמים יש שנאה, דחיה, בכמה קילוגרמים יש לנו אור המשיכה, וכך אנחנו ממש מודדים את זה ובזה מרגישים את עוצמת הכלי, מידת גילוי הבורא בנו.

שאלה: כתוב "בטל רצונך מפני רצונו". היינו לבטל את הרצון לקבל שבך, מפני הרצון להשפיע, שהוא רצונו של ה'." אנחנו לא פעם למדנו שלבטל את הרצון שלך אתה לא מסוגל, כולי רצון.

אז דרך התפילה, דרך חיבור עם החברים. ודאי שאתה לא יכול לעשות שום פעולה רוחנית.

תלמיד: האם אני צריך להתעלות מעל הרצון הזה, ומה זה נקרא להתעלות מעל הרצון לקבל?

על כל דבר אתה צריך לפתח בקשה, אין לך שום דבר אחר חוץ ממה שמושג בכוח התפילה בלבד.

תלמיד: אם אני לא מסוגל להתעלות מעל הרצון שלי, מה עושים?

אז תישאר כמו שאתה, בסדר.

תלמיד: בהמה.

בהמה, עד שתמות, מה אני אגיד לך. אתה מחליט.

שאלה: מה זה המצב המדהים הזה "כי חילצת נפשי"?

המילים האלו מתהילים, ובעל הסולם חיבר לזה ניגון. בוא נשמע.

(שיר)

דוד המלך אומר תודה רבה לבורא שהוא העלה אותו לדרגה שהוא יכול כך להגיד "הצלת את נפשי ממוות. הייתי כולי ברצון לקבל הגדול, והצלת אותי בזה שהעלית אותי לדרגה שאני כולי בעל מנת להשפיע". נקווה שאנחנו נוכל גם להתחבר לתפילה הזאת. זו שורה מתהילים.

שאלה: גילוי הבורא שאנחנו מדברים עליו עכשיו, זה רצון שצריך להיות בתוכנו בכולנו?

גילוי זה לא רצון. גילוי הבורא זה הרגשה בתוך רצון שמכוון בעל מנת להשפיע. ואז ברצון שלי שמכוון להשפיע דרך חברים, אני מגלה שם תופעה מיוחדת, עליונה שהיא כוח על מנת להשפיע, וזה נקרא גילוי הבורא בתוך הנברא.

תלמיד: ואיך מגיע אליי כל המצב הזה שתיארת כרגע?

מתוך זה שאתה נמשך לחיבור עם החברים לפי מה שהמקובלים מצווים עליך.

תלמיד: אם עכשיו אני לא מרגיש שום רצון לדבר הזה, מה זה אומר?

אתה לא הרגשת עד כמה אתה נדחה מחברים ועד כמה אתה נמשך לחברים, אין בך בינתיים כנראה את ההבדל בין שני המצבים הללו. בלב שלך אתה לא מרגיש שבזה אני שונא אותם ובמצב אחר אני אוהב אותם. אם אין הבדל בין שנאה ואהבה, אין מקום שבו אתה יכול להרגיש פער בין שנאה לאהבה שזה נקרא "כלי". כי בכלי יש לך עביות ויש לך התגברות, זכות, אין לך את שני המצבים האלה. יכול להיות שהם כל כך קרובים זה לזה שאתה לא יכול להרגיש שום דבר. אבל אם יש לך לפעמים שנאה לחברים, שזה גם זלזול, כל מיני דברים, ולפעמים אהבה ומשיכה אליהם ואתה מרגיש את עצמך שנמצא בין שני כוחות כאלו, אז יש שם מקום לגילוי הבורא, "כיתרון אור מתוך חושך".

אם הפער בין שנאה ואהבה הוא קטן, אתה לא יכול להרגיש שום דבר. אם הוא יותר גדול, יותר גדול, יותר גדול אז אתה יכול להרגיש. אם אתה מתחיל לכוון את עצמך יותר לכיוון החיבור וכנגד זה נופל לשנאה, ועוד לחיבור ואהבה ועוד לשנאה, ובין שני הדברים האלה המרחק יותר ויותר גדל, אתה יכול בזה להתחיל להרגיש גילוי הבורא בצורה יותר ברורה.

תלמיד: והעבודה הזאת היא אינדיבידואלית שלי או שזה בעצם של כל העשירייה ביחד?

שלך. של כל אחד. ככה זה.

שאלה: איך אתה רואה את המצב של הכלי העולמי בשנה החדשה, ואיך אנחנו יכולים להשיג את המצב הזה?

אני מקווה שכל מה שאנחנו לומדים היום בצורה תאורטית, אנחנו נוכל להשיג בצורה פרקטית בנו, בקשר בינינו והבורא יתגלה. וכשהוא יתגלה אנחנו בהחלט נתחיל להרגיש קשר עמו ואיך אנחנו יחד עמו, מצד אחד אנחנו, מהצד השני הוא, איך אנחנו יחד מתחילים להתקרב ולעשות פעולות הדדיות. אני חושב שזה ממש נמצא בהישג ידנו.

ואפילו אלו שהם מתחילים ולא מבינים ולא מרגישים, אם הם יהיו יחד איתנו כמה שמסוגלים, גם הם יהיו באותם המצבים ויתקדמו מהר. כמו ילדים שנולדים היום, הם נכנסים לעולם שלנו. למה הם לא נכנסים לעולם שהיה לפני 5000 שנה? כי זה שייך לזמן שהם נולדו. גם אותם האנשים שעכשיו נמצאים בינינו, אם הם רוצים להתקדם איתנו יחד, בבקשה, אין שום בעיה, הם מהר מאוד נכנסים לקשר בינינו, מגלים שם את הבורא וממשיכים.

שאלה: באותם המקומות, החללים שאנחנו מדברים עליהם בין הדחייה לבין האהבה, מאוד קשה להחזיק את הנקודה הזאת.

דווקא בשני המצבים האלה בין שנאה ואהבה יותר קל לי לעלות למעלה מעצמי. שאני משתדל לעשות את זה אך ורק למען הבורא, כדי לסדר כך, לייצב כך את הכלי הרוחני שלי שמכוון אליו.

קריין: קטע מספר 4 מתוך אגרת ס"ה של רב"ש.

דעת בעלי-בתים הפוכה מדעת תורה

"הנה כעת חודש אלול ומקובל בעולם שגם אנשים פשוטים דהיינו בעלי-בתים זאת אומרת שיש להם דעת בעלי-בתים - גם כן עוסקים בעניני תשובה. ומהו ההבדל בין בעלי-בתים לבני תורה. ההבדל הוא בזה: "בעל הבית" נקרא מי שרוצה להרגיש את עצמו שהוא בעל-בית בעולם, היינו שתתגדל מציאותו בעולם, דהיינו שהוא עצמו יזכה לאריכות ימים וגם שהרכוש שלו יתגדל ויתרבה, המכונה קיום מציאות. ויש בחינת "בני תורה", שהם עוסקים רק בענין ביטול המציאות. שהוא עצמו רוצה להבטל לה' וכל זכות קיומו בעולם הוא רק מחמת שה' רוצה בכך, והוא מצידו רוצה להבטל, וכן כל קניני רכושו גם כן הוא רוצה להביא קרבן לה' ומה שהוא עוסק בהשגת רכוש הוא מטעם שרצון ה' הוא בכך. וזה ענין שאומרים שדעת בעלי-בתים הפוכה מדעת תורה. שדעת תורה הוא ביטול המציאות ודעת בעלי-בתים הוא קיום המציאות." 

(הרב"ש. אגרת ס"ה)

שאלה: אם אני מגלה את הבורא בתוך העשירייה, אז כל האנושות גם מגלה את הבורא יחד איתנו?

רק אתה.

שאלה: מה זה ביטול המציאות?

ביטול המציאות שאני לא רוצה ממנו לקבל שום דבר.

פתח תקווה 19.

שאלה: מי הם בעלי בתים שזה הפוך מדעת תורה?

אם אתה רוצה משהו מהחיים האלו או מהעולם העליון, אבל אתה רוצה, זה נקרא שאתה "בעל הבית".

תלמיד: ומיהם לומדי תורה, אנחנו בני תורה, אלה שלומדים קבלה?

מי זה "אנחנו"?

תלמיד: בני ברוך בכל העולם.

מה פתאום. אני לא אומר לפי שמות, אני אומר לפי רצון האדם. אתה רוצה הכול להשפיע, אז אתה "בן תורה". אתה רוצה לקבל, אז אתה "בעל הבית". נקודה.

תלמיד: הכוונה מספיקה?

לא, רק פעולות. הכוונות אתה יכול להשאיר בבנק. הם לא מקבלים מילים ריקניות.

שאלה: איך אנחנו יודעים כשהבורא מתגלה בעשירייה?

כשהוא מתגלה אז אנחנו יודעים. הוא מתגלה בינינו, בקשר בינינו. בצורת ההשפעה וערבות שבינינו מתגלה כוח כזה ואז זה נקרא "גילוי הבורא".

שאלה: מה הם אותם בעלי בתים שהוא מדבר עליהם?

הרצונות לקבל שבנו. הרצונות לקבל שבנו, ויש לנו גם קצת בני תורה, זה נקרא שמשתוקקים לעל מנת להשפיע למשהו, זה נקרא "בני תורה". והם נמצאים בהפכיות זה מזה, זה נקרא דעת תורה הפוכה מדעת בעל הבייתים.

תלמיד: הבורא רוצה לקחת, לבטל. כתוב שהוא רוצה להתבטל בפני הבורא ואת זכות קיומו בעולם, רק בגלל שהבורא רוצה את זה.

"וכן כל קניני רכושו גם כן הוא רוצה להביא קרבן לה' ומה שהוא עוסק בהשגת רכוש הוא מטעם שרצון ה' הוא בכך", סימן שאנחנו אחר כך מקבלים, אחרי הצמצום מקבלים בעל מנת להשפיע, זה בגלל שהבורא רוצה שאנחנו נקבל ונהנה כי התענוג שלנו הוא גם לה' דווקא.

שאלה: בקשר למצב שתיארת. אני מכוון את עצמי לחיבור ונופל לשנאה וברגע שהפער בין שני המצבים האלו גדל אני יכול לפנות לבורא. ברגע שמתגלה שנאה, איך באמת במצב הזה אני ממשיך לשאוף לחיבור?

על ידי זה שאתה קבעת עם החברים ערבות וכשאתה נמצא בשנאה, הם חייבים לעזור לך לצאת מזה. זו עבודה בקבוצה, עבודה הדדית, שבמקום הבורא אתה פונה לחברים כי זה ברור שהם יכולים לעזור לך. הבורא, אתה לא יודע איך לפנות ומה איתו. אתה פונה לחברים, אתה קובע בינתיים עם החברים את כל הפעולות בצורה הדדית שאתם צריכים לספק זה לזה.

תלמיד: זאת אומרת שאם מתגלה שנאה, הפעולה שלי זה פנייה לחברה. מה אני מבקש?

ספר להם עד כמה אתה שונא.

תלמיד: סיפרתי, מה אני מבקש מהם?

לא יודע, תשאל אותם מה הם צריכים לעשות. מעניין. תגיד "היום בבוקר קמתי אני לא יכול להסתכל עליכם, אני לא יכול לראות אתכם, לשמוע עליכם שום דבר. כל כך מגעיל, כל כך נורא, רוצה להרוג את כולם, רוצה לשרוף את החברה שלנו, את הכול, לבטל את הגלקסי הזה וכל מיני דברים, משהו נורא, מה אני עושה?"

תלמיד: אז מצידי זה רק סיפור. זו עבודה להתגבר ולדבר על זה?

כתוב כל מה שבכוחך ובידך לעשות תעשה, תחפש עוד מה לעשות.

שאלה: הוא כותב שיש מצב בחודש אלול שגם בעלי בתים הם עוסקים בענייני תשובה.

כן.

תלמיד: למה הם עושים את זה?

הם רוצים להרוויח, מה זאת אומרת?

תלמיד: מה הם יכולים להרוויח?

הם הולכים לבית הכנסת, הם מתפללים, הם עושים כל מיני דברים, נותנים צדקה, עוזרים לאחרים. אני בטוח אמות, עד כמה שאני צדיק אני בכל זאת אמות, מה יהיה איתי אחר כך? אני צריך להשקיע באותה הקרן שתעזור לי אחר כך.

תלמיד: אבל הם מצפים לתמורה.

בסדר, אז מה? אני נותן לך עכשיו אלף דולר, אחרי שאני נפטר אני בא אליך בעולם הבא ומקבל את זה בחזרה.

תלמיד: זה נשמע מאוד הזוי לבן אדם שרוצה לקבל ברצון לקבל עכשיו, מה הוא מקבל שם?

מה הוא מקבל? תראה כמה אנשים תורמים, עושים הכול. הם בתת הכרה או בהכרה מבינים שבצורה כזאת הם יכולים להעביר כסף דרך גבול המוות.

תלמיד: וזה משפיע להם עכשיו לרצון לקבל?

בטח, הם מקבלים כבר עכשיו ביטחון.

תלמיד: ויש בזה משהו שקשור לרוחניות, לא מבחינתם, אלא מבחינת הפעולה?

אם אני עושה פעולה כדי להחזיר את האנשים למטרת הבריאה, לקדם את האנשים למטרת הבריאה, זו קרן שאני באמת משקיע וזה שלי, חוץ מזה כלום.

סדנה

מה בכל זאת אנחנו עושים, מכל מה שדיברנו עד כה, בימי ראש השנה?

*

קריין: נקרא את קטע מספר 5, כותרת "ראש השנה", מתוך אגרת ל"ד של רב"ש.

"ענין ראש השנה הוא התחלה חדשה, היינו שהאדם מתחיל לבנות בנין מחדש. וזהו כמו שאמרו חז"ל: "לעולם יראה אדם עצמו כאילו חציו חייב וחציו זכאי. עשה מצוה אחת, אשריו שהכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות. עבר עבירה אחת, אוי לו שהכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף חובה".". 

(הרב"ש. אגרת ל"ד)

זאת אומרת, אין כאן לא צדיקים ולא רשעים ואין כלום, כולם נמצאים באפס ועכשיו הכול תלוי מה אתה עושה. זה טוב, כי חשבתי שיש אחריי הרבה מאוד עבירות, בעיות, ומגיע לי אוי ואבוי. אומרים, לא, מעכשיו סופרים מחדש. מוחקים לך את כל החשבון מהעבר, גם את הטוב שעשית וגם את הרע שעשית, הכול מאפסים לאפס. זה טוב או לא?

לדוגמה, חבר אחד מצטער, כי כל המצוות והדברים הטובים שעשה הכול נמחק. אבל חבר אחר, הוא עבריין שאין כמוהו אבל גם אפס. אז מה קורה? אני עבדתי כל כך יפה וטוב ואין לי שום דבר מהעבר, והחבר שלי שהוא עבריין וכל מה שהוא עשה כל השנה עכשיו הכול נמחק, הוא הולך יפה. אז אני נמצא במצב רוח רע כי מחקו ממני את כל הדברים הטובים שעשיתי במשך השנה, והוא הולך במצב רוח טוב ומצוין כי נמחקו ממנו כל העוונות. אז מה לעשות? כדאי להיות עבריין כדי להגיע בראש השנה לאפס, ואז אני יכול להודות לבורא שעשה דבר כזה, חוקים כאלה שמוחק את הכול. וההוא מקלל את הבורא, "תראה איזה חוקים עשית? עשיתי כל כך הרבה דברים טובים, ומחקת ממני את הכול". ואז מה נעשה בשנה הבאה? כולנו נעשה חיים ועבירות כדי שבראש השנה הכול יימחק. כך אנחנו צריכים לראות את המצב? מה עושים?

שוב.

קריין: שוב קטע מספר 5, מתוך אגרת ל"ד.

"ענין ראש השנה הוא התחלה חדשה, היינו שהאדם מתחיל לבנות בנין מחדש. וזהו כמו שאמרו חז"ל: "לעולם יראה אדם עצמו כאילו חציו חייב וחציו זכאי. עשה מצוה אחת, אשריו שהכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות. עבר עבירה אחת, אוי לו שהכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף חובה".". 

(הרב"ש. אגרת ל"ד)

זה לא בדיוק כמו שאני אמרתי. לא. אלא מה אתה חושב?

תלמיד: שהכול נלקח בחשבון, רק עכשיו מה יחשיבו לפי הפעולה הבאה.

מה זאת אומרת?

תלמיד: שיש את כל העבירות ואת כל המצוות, הכול לוקחים איתנו, סוחבים איתנו, וכמה שנשקיע בחיבור בינינו ובלשייך לבורא, לפי זה נוכל להכריע לכאן או לכאן.

בכל זאת, האם כדאי להגיע לראש השנה עם הרבה עבירות או עם הרבה מצוות? אם אני מגיע עם הרבה עבירות ואני יודע שאני עבריין, אז אני מתפלל לבורא ומבקש ממנו שיעזור לי להיות טוב וכולי. או שאם אני מגיע עם הרבה מצוות אז אני כאילו פונה לבורא ואומר איפה מה שמגיע לי. איך כדאי להעמיד את עצמי?

תלמיד: בוודאי שעבירות זה טוב יותר כי אז באמת סימן שעבדנו טוב.

לכן אתה שמח?

תלמיד: כן. כי אז יש כלי והחברים נותנים ביטחון שאפשר לפנות למרות הגילוי הרע ויש עם מה לפנות לבורא.

תן לי דוגמה של עבירה אחת.

תלמיד: שעשינו מאמץ מאוד מאוד גדול להתחבר ופתאום התגלה בינינו רע, התגלתה בינינו שנאה, התגלתה בינינו ביקורת, התגלה בינינו רצון למחוק, לבטל את החברים.

יפה. זה נכון. זאת אומרת, סופרים עבירות ומצוות רק כלפי החיבור בעשירייה. כלום חוץ מזה. שום דבר חוץ מזה. זה העיקר. וגם כן אחרי זה, בשלב ב', סופרים חיבור או ריחוק מתוך העשירייה כלפי האנושות כולה. כמה פיזרנו חומר, כמה עשינו פעולות כדי לקרב את האנשים לבורא, ואז לפי שתי הפעולות האלה, אחת בעשירייה ואחת בעולם, אנחנו יכולים לראות את עצמנו איכשהו כלפי המצב, או לכיוון הטוב או לכיוון הרע אנחנו יכולים לדון את עצמנו.

תלמיד: אז מה אם באחד מהחשבונות יוצא שאדם מרגיש שהוא דווקא פעל, ובחשבון כלפי העולם הוא רואה שהוא אפס?

אז ככה ככה, מה לעשות? כלפי גמר התיקון הכללי הוא לא עשה שום דבר, וכלפי העשירייה יכול להיות שנדמה לו שכן עשה. אבל באמת, הבורא צריך את שני אלה, כי שני אלה קובעים את הכיוון של האדם האם הוא נסגר בתוך העשירייה או שהוא ממשיך כי אנחנו נמצאים במצב, איך זה נקרא?

תלמיד: דור האחרון.

ולכן רק להיות סגור בעשירייה זה בלתי מספיק.

שאלה: האם תוכל להסביר מה זה אומר להיסגר בתוך עשירייה אחת?

אתה צריך מחוץ לעשירייה לפזר את חכמת הקבלה, לפרסם אותה בכל העולם. רק בצורה כזאת אתה מושך את כל הכלי הכללי לבורא, בכמה שאתה מסוגל.

תלמיד: ורק בעשיריה אני עבריין?

כן, ודאי. ודאי שאתה בזה עבריין כי לא עשית שום דבר, לא פעלת להפצת הבורא לכל הנבראים.

שאלה: איך אנחנו יכולים להשתמש בזמן שנשאר לפני הכנס כדי להתכונן בשלב החדש הזה של החיבור שלנו?

זה אתם צריכים להחליט ביניכם. אולי לעשות איזו סדנה, אולי לעשות קריאת מקורות, אולי לשמוע שוב שיעור בוקר. אני לא יודע, תחליטו אתם. אתם צריכים לגדול יותר ויותר בצורה עצמאית.

שאלה: האם בניית בית המקדש תלויה בנו, ואם לא נפעל פעולות נכונות זה אומר שלא יהיה ראש השנה, לא יבנה כזה כלי?

כן, ודאי. הכול תלוי בעבודה שלנו. אתם חושבים שזה יקרה בצורה אוטומטית? אם אנחנו לא מגיעים בצורה נכונה לכל תאריך ותאריך, אז באים עלינו מכות ועושים את זה בכוח. ככה זה. זה ההבדל בין להתקדם בדרך בטובה או בדרך הרעה. כשאנחנו מקדימים את ההתפתחות שלנו אז מתפתחים בדרך הטובה. או שאנחנו מזלזלים בזה, מתעצלים, ואז אנחנו מרגישים שהטבע, הבורא, לא חשוב מי, הפנדמיה, לוחצים עלינו ומקדמים אותנו בדרך ייסורים. כך זה קורה.

שאלה: בשנת 2003 קבוצת סוצ'י הגיעה פעם ראשונה לראש השנה פה לקבוצת מוסקבה. חבר אמר לי אז שראש השנה זה חג שבו אתה יכול לבקש מהבורא כל מה שאתה רוצה, והבורא בוחר את הרצון שבאמת יש לך בלב ומממש אותו, נגיד במהלך שנה שאחרי זה. אם זה באמת ככה, איך אפשר להכניס ללב את הרצון הנכון?

לפחות לפי מה שהחבר אמר זה נכון, וזה חבר שלנו לנצח, שהבורא עושה מה שנראה לו שזה לטובתך. ומה שאתה מבקש, אתה תמיד מבקש מה שאתה מסוגל לבקש, איך שאתה יכול לתאר לעצמך את הדבר. אני דווקא מאוד מחזיק מהרצון של החבר והוא ממשיך איתנו יחד. גם עוד כמה חברים שאיתנו שלא נמצאים בדיוק פיזית, אבל נמצאים בצורה נצחית.

(סוף השיעור)

---

1. "ועל כל פשעים, תכסה אהבה") משלי י', י"ב).↩