שיעור בוקר 10.09.19- הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

אין עוד מלבדו - קטעים נבחרים מהמקורות

קריין: קטעים נבחרים מהמקורות בנושא "אין עוד מלבדו".

אנחנו צריכים אחרי כנס מולדובה לחדש את העניין שוב. כל יום, כל יום צריכים לחדש. רק צריכים להבין שאחרי אסיפה כל כך גדולה ומשמעותית, יכול להיות שיהיו לנו בהתאם לזה ירידות גדולות. חושך יותר גדול, ייאוש, חולשה, כל מיני תופעות, כי חייבות להיות מאוזנות העליות והירידות.

ולכן, עד כמה שהייתה עליה משמעותית, אחריה צריכה לבוא עכשיו הירידה, כהכנה לעליה עוד יותר גדולה. ולכן ניקח את זה בחשבון ונבין שזה חלק מהעבודה שלנו, וצריכים להתייחס אליה בצורה עניינית.

לכן אנחנו ממשיכים בינתיים קצת עם "אין עוד מלבדו" ואחר כך ניגש לנושאים אחרים. היום עדיין השיעור נעשה כתוצאה מהכנס, וממחר כבר נמשיך לתוך חכמת הקבלה עצמה.

קריין: קטעים נבחרים מהמקורות בנושא "אין עוד מלבדו". אנחנו קוראים בציטוט מספר 22, מתוך "כתבי רב"ש", כרך ג', מאמר "קידוש החודש".

"האדם צריך לקבל על עצמו עול מלכות שמים על בחינה הנמוכה ביותר, ולומר עליה, שאצלו אפילו מצב הזה, שלא יכולה להיות שיפלות יותר גדולה, היינו שהוא כולו למעלה מהדעת, שאין לו שום סמיכה מצד השכל וההרגשה שיוכל לבנות עליה את היסודות שלו. והוא נמצא אז כאילו שעומד בין שמים וארץ ואין לו שום סמיכה, שאז הוא הכל למעלה מהדעת. ואז האדם אומר, שהקדוש ברוך הוא שלח לו את המצב הזה, שבו הוא נמצא בתכלית השיפלות, מטעם שהקדוש ברוך הוא רוצה בכך שהוא יקבל על עצמו את העול מלכות שמים בצורת שיפלות כזו. ואז הוא מקבל על עצמו, משום שמאמין למעלה מהדעת, שהמצב שבו הוא נמצא עכשיו בא לו מצד ה', היינו שה' רוצה שהוא יראה המצב הכי שפל שאפשר להיות בעולם. ומכל מקום הוא צריך להגיד, שהוא מאמין בה' בכל אופנים. וזה נקרא אצלו כניעה ללא תנאי."

(רב"ש - ג'. מאמר 21 "קידוש החודש("

עם כל עליה יותר גדולה, באה אחריה ירידה יותר גדולה כדי להכין את האדם לקבל מה שנקרא כאן עול מלכות שמים, אמונה למעלה מהדעת, דבקות, וויתור על אגו יותר גדול שלו. ואת זה דווקא אנחנו צריכים להבין, לא לשכוח שכאן זו העבודה שלנו.

לכן, דווקא בימים האלו, אחרי ההצלחה שהשגנו בעזרת ה' בכנס, אז יבואו ירידות, אכזבות, כל מיני ייאושים, מצבים אפורים ואולי שחורים למיניהם. והכול לא כדי שאנחנו נתייחס אליהם אחרת, אלא אך ורק כדי לקבל אותם בשמחה. קודם כל, מפני שהם באים מ"אין עוד מלבדו", ושנית, מפני שקבלת עול מלכות שמים זאת העליה כאן ולא ירידה.

כי אם כל המצבים, ובלי ספק כולם, כל המצבים באים מהבורא, אז אנחנו יכולים כבר לקבל אותם כך שלא חשוב לי איזה מצב בעצמו אני מקבל, אלא חשוב לי ממי אני מקבל. אם אני מייחס את כל המצבים האלה, ובמיוחד את המצבים האפורים והשחורים לבורא, זה הופך כבר להיות כ"חשיכה כאורה יאיר". כי בחושך שאני מרגיש בכלים דקבלה שלי, יכול כבר להאיר אור האמונה, אור החסדים, וכאן בדיוק המקום לאור החסדים.

לכן אם במיוחד היום אנחנו יכולים להרגיש משהו שהוא לא בדיוק כמו באותם הרגעים שהיו בכנס שעברנו, אז צריכים להשתמש בכל הרגשה כזאת שהיא קצת נמוכה מהשיא שהיה לכל אחד שם בהתפעלות כדבר שאומר לי שאני מוזמן למלאות אותו באור החסדים, ולהיות באותה דרגת התפעלות שהייתי, לפחות. ואפילו עוד יותר, מפני שעכשיו אין לי התפעלות בכלים דקבלה, אלא אני מתפעל מזה שאת הקשר עם הבורא אני יכול עכשיו להחזיק בצורה יותר ברורה.

שאלה: הרגשנו פה שהכנס באמת הגיע לשיאים חדשים, זה כמו שפרצנו איזו תקרת זכוכית. כולם יפים, חכמים, ובכלל אני חושב שהגענו למדרגה חדשה. אתה יכול לדבר אתנו קצת על המדרגה החדשה שהגענו אליה? גם ראיתי איך אתה התייחסת, הסתכלנו עליך וכל כך נהנית ממה שהיה שם. אולי תשתף אותנו במה שהרגשת שם אם אתה יכול?

זה לא שהם כך, אין כבר איזו קבוצה אחת שאפשר לתלות בה את ההצלחה או ההפך חס ושלום, אלא זה כולם. סך הכול ממה שעושים בדרום אמריקה מרגישים הד באירופה, וממה שנעשה בצפון אמריקה מרגישים הד ברוסיה וכן הלאה. הכול כבר הולך בצורה כזאת שאני לא יכול ממש לחלק.

אבל זה כלי שהוא היה מאוד משתוקק להתכנס, כי הרבה זמן לא היו כנסים שם, והם היו מוכנים, הם נמצאים יחד אתנו בכל השיעורים, בהפעלות כמה שאפשר, ולכן כך זה יצא. בכלל, גם עבדו קשה על זה. המוסיקה הייתה טובה, הפעם באמת הייתה להקה לתפארת, אף פעם לא הייתה כזאת. אני לא יודע איך הם בכלל התחברו ככה יחד יפה, אבל ככה זה יצא. כי באמריקה כשמתחברים אז מתחברים, אבל יוצא משהו קצת אחרת.

אין לי מה להגיד. קודם כל, גברים ונשים היו כמעט בשווה. ממש ככה. זה פלא, כי אין דבר כזה אצלנו, בדרך כלל זה יחס של שבעים שלושים. וכאן היו הרבה גברים, וגם זה משחק תפקיד חזק. פשוט זה כלי. אין מה לדבר, אלה אנשים שמשתוקקים לפתרון הרוחני של כל אחד וכל קבוצה.

ודאי שפסיכולוגית הם שונים מהצפון אמריקאים. הם דומים יותר לדרום אמריקאים בפסיכולוגיה. קשה לי להגיד מה יהיה באירופה. בעוד שבוע וחצי אני קופץ לאיטליה ליומיים, נקווה שאנחנו בעזרת ה' נצליח שם בכינוס של הקבוצה האיטלקית. ואחר כך, עוד חודשיים יש לנו את כנס בולגריה, זה כנס אירופאי. כמה שיבואו, ואיך שיבואו אני לא יודע, צריכים לעבוד על זה חזק. יכול להיות שאנחנו נצטרך לחשוב איך אנחנו מעוררים את כל האירופאים שלנו לבוא ולהשתתף, ומה לעשות איתם. בכל זאת היבשת הזו בעייתית מאוד. זה מה שאני יכול להגיד.

אני לא מופתע מזה שהכנס יצא בדרגה חדשה רוחנית. עוד לא בגילוי, אבל בהכנה משמעותית מאוד לגילוי. באמת, אין ספק שאם נמשיך בצורה כזאת עוד פעם או פעמיים, כל הקבוצה הזאת ממש תרגיש את ההתעלות הרוחנית. ממש. לא ברגשות אלא בפועל.

תלמיד: התחלנו עכשיו לדבר על מלכות שמים בבחינה הנמוכה ביותר.

כן.

תלמיד: עול מלכות שמים אפשר להבין, אבל איך אחרי כנס כזה אפשר להגיע לעול מלכות שמים שבבחינה הנמוכה ביותר?

צריך להביא כאלו פסוקים. אחרי העליות הירידה היא תמיד משמעותית. וזה כפרס, וההפך ממה שאנחנו חושבים. כי ירידה משמעותית שאתה כמעט ומאבד שם קשר עם הבורא, כמעט, אבל הכמעט הזה, החוט הדק הזה שנשאר לך עם הבורא, הוא נותן לך אפשרות ממש לא להתנתק, לא ליפול לבהמה, אלא להישאר אדם, ואז להתחיל לתלות בבורא את כל המצב, ולהיות דבוק בו בעיבור החדש. עיבור, יניקה, מוחין.

זאת אומרת, הירידה היא ודאי לצורך עלייה. ויש בה אור יותר גדול מקודם, רק הוא מופיע בבחינת חושך, אבל זה ממש האור. מפני שכלים דאחוריים שלך הם לא יכולים לגלות את האור הזה בפועל כמילוי שמאיר, ומגלים אותו כחושך הגדול ביותר ממה שהיה. אבל זה אור. אם תתייחס לזה כך שלא חשוב לך אלא רק לקבל שזה בא מהבורא, וזה מקום לדבקות, אז אתה כבר הופך את זה לכלים דהשפעה.

שאלה: מה התמצית של עול מלכות שמים? מה השורש של עול מלכות שמים? מה ההגדרה המדויקת לזה?

מלכות שמים קודם כל זה ספירת מלכות, אבל מלכות שהיא כתוצאה מתשע ספירות שהן כולן לא מאירות, וגם מלכות לא. אבל אני מוכן, להיות בחושך. אני לא צריך כלום חוץ מידיעה בעלמא שאני דבוק בבורא. שבזה שאני נמצא במצב החשוך הזה אני עושה את הכול כדי לעשות לו נחת רוח. המצב בא ממנו, זה ברור, ש"אין עוד מלבדו". אם המצב בא ממנו, די לי. ואז יוצא שמה חסר לי? כלום. מה יהיה לי? לא רוצה לדעת מה יהיה לי. שום דבר. אני עכשיו דבוק בו ברגע הזה, לא עבר, לא הווה ולא עתיד. בהווה יש חושך אז חושך, אבל בתוך החושך, הוא בא מהבורא? די [בזה].

תלמיד: אם יהיו כאלה ירידות כמו שאתה אומר אחרי הכנס, כי הרי כמו העליות כך הירידות, איך נחזיק מעמד כולנו, איך נעבור את זה בשלום?

אחרי שאדם מגיע למצב שהוא מחליט שבשבילו החושך הזה זה קרש קפיצה למצב החדש, לדבקות חדשה, זה המצב החדש, ומוכן להישאר בחושך הזה, העיקר שיהיה בדבקות בבורא, לא לאבד עימו קשר, וקשר רק בידיעה קטנה שזה ממנו, ש"אין עוד מלבדו", וחוץ מהידיעה הזו אין לו שום דבר, אז מתוך זה הוא כבר יכול להתקשר לחברים שלו והם יכולים כבר להגיע למצב ש"אין עוד מלבדו", שהם כולם בזה מתקשרים. וכולם רוצים בהתקשרות ביניהם, אדם בעצמו לא מסוגל, אבל בהתקשרות ביניהם הם כבר רוצים לעשות לו נחת רוח. בזה שמכבדים אותו, מעלים עול מלכות שמים.

זאת אומרת, שאתה תמלוך עלינו, תמיד זה כך, זה ברור, אבל עכשיו אנחנו רוצים לקבל את העול מלכות שמים שלך, כך שלא רוצים כלום. לא רוצים כלום, רק להיות תחת העול שלך. כמו חמור שמספיק לו רק שיהיה לו כוח להיות "כשור לעול וחמור למשא", זה הכול. ואז בזה מתחילים לקנות כלים דהשפעה. אבל זה כשמתחברים יחד, כל אחד ואחד זה לא כלי. אבל אם כולם מתחברים כך, ובצורה כזאת מתייחסים לבורא, כבר יש לנו מה להגיש לו.

נקווה שנצליח, זו העבודה שלנו בימים האלה כרגע. אחר כך יבואו ראש השנה, עוד חגים, שני הכנסים האלו באיטליה ובבולגריה. נמשיך כרגיל. יש לנו באמצע גם איזו פעולה גדולה של איחוד ישראל. אני מקווה, כמו שאני שומע, שאתם משתדלים בזה מאוד, בזה תלויה מאוד ההצלחה שלנו, ההצלחה הרוחנית. כי אין לנו קשר עִם עם ישראל, ודרך זה, אם נתחיל לבנות כזה קשר, לא חשוב מה ששם מדברים, לא מדברים, אבל אם אנחנו דרך זה ניכנס לקשר עם העם, חלק מהעם, לא חשוב, זה כבר מביא לנו יכולת לבנות את הכלי שלנו כיותר משמעותי.

לכן ההפצה הזאת, איחוד ישראל, זה דבר מאוד חשוב. זה תמיד היה חסר לנו. אנחנו עושים הפצה בארץ ובחו"ל, בכל מקום, אבל ממש להיכנס לקשר, לא היתה לנו הזדמנות. עכשיו נקווה שתהיה. 

שאלה: לפני הכול גמר התיקון שמח כאן ועכשיו. תודה לכם על העבודה הנפלאה שעשיתם בכנס, אתם עובדי ה'. איך תנאי החיבור מראה לנו את הטוב ומיטיב שזה מחשבה, אור, אהבה, רגש ורצון. איך?

הכול נובע מחיבור, הכול יכול להיות מחיבור. אם זה לא מחיבור זה לא כשר, זה לא קדוש, זה לא רוחניות. אלה תופעות גשמיות, אגואיסטיות. רק מתוך החיבור, אם מופיעים כל הרגשות, ההשגות האלו, אז זו קדושה.

שאלה: רשום בקטע "מאמין בה' בכל אופנים", מה היא הפעולה הזאת?

"מאמין בה' בכל אופנים" זה נקרא שבכל מקום, זאת אומרת בכל מצב, מקום זה מצב, בכל מצב שיהיה, אני מחזיק באין עוד מלבדו, טוב ומיטיב, ורוצה רק להתייחס אליו בהשפעה. אמונה זו השפעה.

תלמיד: מתוך מה זה אומר שאין לי הרגשת אין עוד מלבדו באמת, מתוך הרשימו?

זה רק מתוך החושך מגיע. רק מתוך החושך, במאמץ שאתה מקבל את זה כעובדה, שאין עוד מלבדו. עוד מאמץ ועוד מאמץ ואתה תראה שאתה תתחיל לקבל הרגשה.

תלמיד: מה זה אומר מאמץ? הרגשת אין עוד מלבדו באה מהמאור?

שאתה פועל בכוח כאילו שאין עוד מלבדו, שכל מצב ומצב שמגיע לך, מגיע מהבורא. אבל אתה רוצה כך לחיות, אתה רוצה כך לקבל ואתה כבר רוצה להחליט כך ולפעול כך, כאילו שאתה נמצא בתוך הבורא והוא מקיף אותך בכול, "אחור וקדם צרתני", וכך אתה ברצונך, בהסכמתך, לא מאין ברירה, אלא ברצון שלך אתה כך פועל.

תלמיד: האם הרגשת אין עוד מלבדו מגיעה לפני העיבור או אחרי?

מה זה חשוב עיבור? כל ההגדרות האלה הן אחר כך יתבררו.

שאלה: בתוך ההרגשה הפרטית הזאת של החושך, ושרוצים לחיות באין עוד מלבדו, איפה החיבור עם העשירייה שאמרת? מה מחברים?

אני לא יכול לפעול. להרגיש שאני נמצא בתוך הבורא, כהרגשה ראשונה אני יכול לבד, אבל לפעול, להתייחס אליו אין סיכוי לבד. כי הבורא זה סך הכול מה שאני מתאר לעצמי כשורה בתוך העשירייה. אחרת זה לא בורא, אחרת זה נקרא "אל תעשה לך פסל ודמות¹".

תלמיד: עשירייה זה הסכום של הרגשות החושך של החברים? מה מחברים שם? כי לכל אחד יש את החושך שלו עכשיו בדרך.

זה לא חשוב לי כל אחד, אני לא נכנס להרגשה ובכלל לקיום של כל אחד. אני רוצה להתייחס לבורא, להתייחס אליו אני יכול רק דרך זה שאני מתייחס לחברים, בזה אני בונה יחס לבורא.

תלמיד: איך אני צריך להתייחס אליהם, כדי לבנות יחס הנכון לבורא?

חיבור.

תלמיד: כלומר על פני הרגשת החושך, להיות בחיבור איתם, זה נקרא לחיות באין עוד מלבדו?

עם כל החושך שלהם. כשאתה מתחיל לברר את הדברים האלה, החושך כבר לא נראה לך כחושך, אלא ההיפך, שהוא מכוון אותך לבורא וכל החשכות האלו של החברים, יחד כולם אתם מבינים שזה מכוון אתכם לבורא. איך זה יכול להיות לא חושך אם אתם הפוכים? זאת אומרת חושך זה דווקא האור, זה האחוריים של האור, זו הַכְוונה נכונה כלפי הבורא. אז אין לך חבר יותר חשוב מהחושך. אתה מתייחס אליו, אתה מחזיק בו, כי רק הוא מביא אותך לאמת, שהוא עוזר לך לא להתפעל ממה שיש לך בכלים וממה שיש לך בשכל, זאת אומרת רגש ושכל, מוחא וליבא לא פועלים כל כך. מה פועל? רק החושך. תראה איזו עזרה. לכן חושך זו בריאה חדשה, הוא "בורא חושך".

אנחנו צריכים לכבד את הדבר הזה. לא להתייחס אליו כמו שאין לי שום דבר באגו. זה מכוון את הכלים דהשפעה שלי בצורה נכונה. החושך קושר אותנו לבורא.

שאלה: כיצד הבורא בוחן אותנו כשאתה מנסה לגלות, לראות אותו מאחורי כל דבר?

הוא לא צריך לבחון אותנו, לא צריכים לחשוב שאנחנו נמצאים באיזה מבחן. איזה מבחן יכול להיות אם אני נמצא אצל הבוחן והוא יודע מראש הכול עלי והוא סידר לי את הכול וברא לי את הכול ועכשיו הוא עושה לי את הכול? והוא גם יודע מראש את כל הדברים האלה. זה לא הולך בצורה כזאת, זה פשוט ניתן אך ורק כדי שבמידה שאנחנו יכולים להיות דבוקים בינינו, אנחנו יכולים להיות דבוקים בבורא. סך הכול החושך שבו מתגלה הבורא, הוא מתגלה מתוך החושך שבינינו. זה הכול.

לא לפחד מזה, לא לברוח מזה, אלא ההיפך, אין יותר גרוע מזה שאדם נמצא במצב שזה לא יום ולא לילה, ככה וככה, אין שום דבר. אבל כשהוא מחפש את החושך, הוא רוצה לגלות את החושך, הוא רוצה שהחושך יכוון אותו, זה נקרא "משמרות הלילה". זה יכוון, זה מביא למטרה.

שאלה: היו פה אנשים ממרכז אמריקה, צפון אמריקה ומקסיקו התאחדנו פה במשך כל הכנס. ויש לנו שאלה שהשפיעה עלינו מאוד במשך הכנס לגבי זכות הבחירה. איך להפוך את המקום הזה של החושך, של חוסר האור למקום של חופש?

כתוב "חשיכה כאורה יאיר"². אנחנו חושבים שיש אור. אין אור אלא מתוך החושך, שאם אני מקבל את החושך כאור כבחושך, מה אני אומר? יש כאן בורא. הוא בורא חושך. ואני שקשור לחושך לא משוחד בכלים דקבלה שלי אלא יכול לפתח כלים דהשפעה שלי. אני יכול להיות קשור לחברים ויש לי איזה בטחון שאני לא קנוי ולא קונה אותם בכל מיני מתנות קטנות אלא באמת החושך הוא חבר שלנו, הוא עוזר לנו להיות קרובים, להיות קשורים, להיות יחד ולכן מתוך הרגשת החושך שאנחנו מתחברים, אנחנו יותר בטוחים שמגיעים למטרה.

עד שאנחנו לא נחפש את החושך בכל מקום, אנחנו לא נצליח. ודווקא צריך להעריך אותו. אני לא יודע איך להגיד. אין לי מילים עכשיו. כתוב שכל העבודה היא בלילות. "להגיד בבוקר חסדך ואמונתך בלילות"³. את אור החסדים שאנחנו כל כך צריכים אנחנו משיגים בלילה.

שאלה: בסנטיאגו ובכל היבשת הדרום אמריקאית יוצא לנו השיעור בסוף היום כך שבמשך כל היום זו כעין הכנה לשיעור. כיצד להאיר את השחר בקשר היומי בינינו בעשירייה כהכנה לשיעור?

זה לא חשוב בוקר, ערב, צהריים, באיזה מקום בכדור הארץ אתה נמצא. לא הערב ולא הבוקר הם לא סימנים למצבים רוחניים. ולכן זה שאתם עכשיו נמצאים בזמן אחר צפון אמריקה, דרום אמריקה, זה לא כל כך משנה. העיקר שאתם תצטרכו לקום בבוקר, זאת אומרת בעוד כך וכך שעות, שש, שבע, שמונה שעות, תצטרכו לקום ולחדש, לפני שאתם יוצאים לעבודה ליום שלם שלכם, אתם תצטרכו לחדש את עניין הקשר ביניכם ועם הבורא.

מזה מתחיל היום של האדם ובאיזה מקום הוא נמצא זה לא חשוב. ומתי אתם מקבלים מנה יומית שלכם בהתקשרות אלינו גם לא חשוב. דווקא יש לכם זמן טוב שבסוף היום אחרי יום העבודה שאתם כבר לא כל כך רצים לאף מקום, זה טוב שאתם נמצאים בשיעור. דווקא יש לכם הזדמנות.

נניח לחברה שלנו מסיביר, מאוראל, מקרסנויארסק, נובוסיבירסק, להם יותר קשה כי אצלם הזמנים כאלה שהם עכשיו כבר נמצאים בעבודה בתחילת הבוקר. זה שש, שבע שעות. אם אצלנו זה שלוש בלילה אצלם זה תשע בבוקר, ואפילו יותר, זו כבר בעיה. אבל אתם נמצאים ממש בשיעור חי איתנו, אז זה יופי.

חוץ מזה נתכנן גם כנס אצלכם. גם אתמול דיברנו על זה. גם בכנס עצמו דיברנו. בכנס במולדובה דיברנו על זה.

שאלה: כשאנחנו נמצאים במצב של חושך פרטי איך אנחנו אחרי זה עובדים בעשירייה עם זה?

אני לא יודע מה זה חושך פרטי. הכוונה היא שאין התעוררות, אין מחשבות, ידיעה ומתעורר מתוך זה רק דבר אחד, הקשר שלי עם הבורא, שזו רק מחשבה אחת דקה מאוד שאני קשור לבורא, שזה בא ממנו "אין עוד מלבדו" זה נקרא שאני נמצא בחושך בכל הכלים שלי במוחא וליבא אבל אני קשור.

אני קשור לסיבה לכל המצב הזה החשוך וזה שזה מגיע מהבורא די לי. אני לא זקוק ליותר. זאת אומרת, אנחנו צריכים לראות מה הבורא רוצה להראות לי בזה. להראות לי מצב שאני לא אצטרך יותר כלום. יש לי מגע עמו בזה שזה בא ממנו, יותר לא צריך. זאת אומרת, מרגע זה והלאה אני יכול לפתח כלי דהשפעה. החושך נותן לי את זה.

כי מה זה החושך? הבורא לא מאיר למוח שלי וללב שלי, הוא לא מבלבל אותי עם כל מיני קבלות, כל מיני תענוגים, כל מיני ידיעות אלא ההיפך. אין. ולכן זאת התחלה חדשה, מדרגה החדשה. לכן "ויהי ערב ויהי בוקר, יום אחד"⁴.

תלמיד: אם בחושך מספיק לי חוט דק שאני מחזיק ב"אין עוד מלבדו", אז זהו אני לא צריך יותר כלום.

אני שמח שזו ההצלה מצד הבורא שמגיע לי רק חוט דק.

שאלה: אז בשביל מה אני צריך עשירייה? ומה הלאה מכאן? לא חסר לי כלום, יש לי חוט דק עם "אין עוד מלבדו".

אבל אם אתה נשאר בזה, אתה נשאר בכלי הקבלה שלך. אם אתה מתקשר עם העשירייה אז מתוך זה אתה יכול להפעיל את אותו יחס לבורא. בלי התקשרות לעשירייה אתה לא מפעיל כלי השפעה. זאת אומרת, אין לך קשר עם הבורא. הוא נתן לך הזדמנות ובינתיים היא אגואיסטית שלך, ואתה יכול להפוך את זה להשפעה בחזרה אליו.

שאלה: ומהי ההתקשרות לעשירייה בנקודה הזו?

מאוד יפה, כי אתה לא זקוק לכלום, הכלים דקבלה שלך רדומים, אין כל כך מחשבות, אתה יכול להתחיל להתקשר לנקודות החושך האלו עם כל החברים שלך. ואתם לא דורשים שום דבר ממנו, אבל ביחד. זאת אומרת כבר אתה מצרף לאותה נקודה שהוא נתן לך, כלים דקבלה כלפי החברים שאתה לא רוצה להפעיל, אלא רק להיות בנקודות האלה שהבורא נתן לכם, כדי לחבר אותן יחד. זה כבר חיבור, אומנם שאין כל כך במה להתחבר, אבל באותה הרגשת החושך שהבורא נתן, את אותן הנקודות השחורות אתם רוצים לחבר יחד, ואז זה נקרא טיפת הזרע הראשון.

תלמיד: אחרי הכנס לפעמים קורה שאפילו לאורך יממה אין ממש חושך, אלא להיפך, יש אופוריה והרגשה טובה.

זה עדיין ככה, זה ממשיך כרגיל, זה נקרא "אחוריים", "הארה", "הסתלקות המדרגה".

תלמיד: זה דווקא אפילו מנתק.

אנחנו צריכים לזרום עם זה, אין כאן כל כך מה לעשות, אני רק רוצה להוסיף לזה "אין עוד מלבדו וטוב ומיטיב לחיבור בינינו". את זה אנחנו צריכים תמיד להוסיף כמה שאפשר, לא לחכות לאיזה מצבים החדשים, אחרים, שיבואו מלמעלה, אלא שאתה אוחז ב"אין עוד מלבדו" ובחיבור בין החברים. ואז אתה בטוח מגיע למצב הבא, המוצלח.

שאלה: לגבי הנוסחה הזאת של "יתרון האור מתוך החושך", יש הבנה בסיסית שאם אנחנו רצון לקבל אז הבורא מגן עלינו בזה שהוא לא מראה לנו את האור. אבל מפה ועד להגיע לזה שדרך החושך אנחנו יכולים להשיג את הבורא זה גורם לכך שיש הרבה נקודות לא ברורות.

החושך זה חוסר באור החסדים, לכן זה נקרא חושך. חושך זה אחוריים של האור, זאת אומרת חושך זה מלא אור, מלא. כמו הדוגמה כשאתה בחלל ואם יש שם מחיצה אז אתה רואה שיש אור, ואם אתה מוריד את המחיצה, אין אור, חושך, מה ההבדל? רק בכלי שלך. לכן חושך זה דווקא אור מלא. אורתא נקרא לילה בארמית. ארמית היא האחוריים של העברית, אז לילה בארמית נקרא אורתא, אור, זה אחוריים. לכן אין כאן כל כך הבדל, אם אתה מוסיף לחושך אור חסדים אתה מקבל אור.

שאלה: אז האם אפשר להגיד שחוסר היכולת שלי או חוסר הרצון שלי להתחבר עם החברים בעשירייה, זה סוג של חושך שהבורא שולח לי?

לא. חוסר החיבור שאתה עובד עליו זה חושך, אם אתה מתפלל לבורא, משתדל להוסיף לזה חסדים, יחס, השפעה, חיבור, ואז את אותו חושך אתה הופך לאור. אתה מוסיף לזה את תכונת השפעה, ואור החסדים זה כלבוש לאור החכמה, מתחיל להתגלות אור החכמה.

שאלה: זאת אומרת שהפעולה שלי היא לעבוד בלי לדעת כלום, רק להתחבר? לנסות לממש את המילה חיבור בעשירייה?

כן.

שאלה: ואז מגיע אור עליון וגורם לחושך להפוך לאור, או שאין אור?

כן, יש אור.

שאלה: מה זה האור הזה שמגלים?

אור החכמה. כי אתה גילית את אור החסדים, ביחס שלך לחברים. זה לא ממש אור עדיין, אבל בכל זאת, אלה פעולות. אתה כאילו שם מחיצה בדרכו של האור, ואז האור מאיר.

שאלה: איך זה בא לידי ביטוי בדרגה שאנחנו יכולים להרגיש? נניח שעשיתי פעולה וקיבלתי פידבק שכן, האם זאת פעולה שהוספתי אור חכמה לאור חסדים?

אז אנחנו כולנו נמצאים בהרגשה של החושך באופן יחסי, עם סוג של עובדה, הרגשה שזה בא מאין עוד מלבדו, ובטוחים שאין עוד חוץ ממנו מי שמסדר לנו כל המצבים. אז מה אנחנו צריכים לעשות? רק להתקשר בינינו ולשמור שזה "אין עוד מלבדו" ולמענו עושים את זה, כדי לגרום לו נחת רוח. אז בואו ואנחנו נשתדל לעשות כך, ובזה אנחנו מייצבים כלי בשבילו. זאת אומרת שמחברים את כל נקודות החושך שלנו יחד. זה המצב הכי נוח, הכי קטן, הכי טוב שאפשר לעשות ובזה אנחנו הופכים להיות לטיפת זרע. מצדנו, כשאנחנו מתחברים לעשר נקודות זה כבר תחילת הפרצוף הרוחני, תחילת הה-ו-י-ה. זה ממש לפנינו.

תלמיד: אז נניח שהחבר ואני מרגישים קושי להתחבר אבל אנחנו מסכימים בינינו שבשביל הבורא אנחנו מתחברים.

גם במצבים כאלה אתם לא מרגישים כל כך קושי, כי החושך עוזר לכם. אין לאף אחד במה להתגאות, מה לחשוב, במה להרגיש, אלא ההיפך, זה שאתה מפתח הרגשה שכל מה שיש לך זה מהבורא, וגם החבר מפתח את אותה הרגשה, זה עוזר לכם בחושך. אין אצלו ואין אצלך כלים דקבלה מלאים בכל מיני תופעות, אין ראש גדול אצלו ואצלך, אלא המצב הוא שקל לבטל את כל ההבחנות האישיות ולהתחבר בגלל שאתם מקבלים את זה מהבורא.

שאלה: ומה הפידבק על פעולה כזאת מצד הבורא?

ברגע שאתם מתחילים לעבוד על החיבור אתם מתחילים לראות כמה הוא עוזר וכמה מפריע, גם כך וגם כך. למה? כי הוא מתחיל לסדר אתכם כך שאתם תתחברו לה-ו-י-ה, לעשרה חלקים שאיכשהו קשורים זה לזה. אבל אתם ממשיכים בזה, ממש כך, לא רוצים כלום חוץ מחושך ו"חיבור בינינו איתך". אתה דווקא תראה עד כמה שהחושך עוזר.

תלמיד: אבל לפעמים הוא דווקא שולח מצב שהחיבור פורח, שכביכול זה אור.

נקווה שלא יהיה עד שתתחברו. כן, אלה מצבים, אבל כבר ברור שהנקודה הזאת של החושך, והחושך בינינו, עוזרת לנו לא לבקש שום מותרות, זה עזרה, מצב מיוחד, וזה מגיע מפני שהצלחנו במצב הקודם, נגיד בכנס.

תלמיד: איך לזרז את התפיסה ש"חושך" זה בעצם יחס לא נכון לבורא?

למה לא נכון? הוא בורא את החושך. כתוב "יוצר אור ובורא חושך".

תלמיד: אבל החושך שאנחנו מדברים עליו במובן רוחני זה או חוסר גדלות הבורא או ניתוק או יחס לא טוב לעשירייה ולא על הרגשות אחרים, לא כל דבר זה חושך. אי הנעימות בעולם הזה, זה חושך שלנו שאנחנו מדברים עליו.

ואני מביא את כל התופעות האלה, כביכול השליליות, לדבר אחד, שזה מגיע מהבורא. וברגע שאני באמת מייחס אותם לבורא אני לא יכול להגיד עליהם שזה שלילי, אני יכול רק להגיד עליהם שזה מטרתי.

שאלה: לפני שבוע נפטר חבר שלנו מהעשירייה, הוא חזר הביתה משיעור בוקר ולא קם יותר. איך אנחנו עובדים עם המצב הזה בעשירייה ומשייכים את זה ל"אין עוד מלבדו" בצורה נכונה?

ליד הרב"ש אני התרגלתי לא לשים לב, לא על הלידה ולא על המוות. אלה דברים שקורים בצורה חיצונה עם כל אחד ואחד מהגופים האלה, ואין בזה שום עניין. שום עניין ממש. קשה לי להסביר, אבל בשנים כשהייתי לידו כך התרשמתי מזה. מה מזה שאדם חי בצורה גשמית, ואחר כך נפטר? אנחנו לא צריכים לשכוח, זה חבר שממשיך איתנו, ואנחנו לא כל כך מבינים בינתיים באיזו צורה, אבל הצורה שלו היא דווקא צורה יותר ממשית בתיקון הכלי הכללי שלנו, ולכן אני לא יודע, זה ממש לא פועל, לא מפריע.

כשאני חושב גם על עצמי, היום אני כאן, מחר אני לא, אז אני דואג מה יקרה עם כל המפעל הזה, ואומנם שזה "אין עוד מלבדו" ומה יש לי לדאוג אם הכול ביד השם? אבל עדיין בכל זאת ישנה איזו דאגה, שזה כחוסר שלמות באמונה, אפשר להגיד. ואין כאן מקום לצער, כי זה משפטי העליון. צריכים לקבל את זה באופן רגיל, כמו כל המקרים שקורים לנו בחיים. זה לא שנעלם מישהו, אובד משהו. לא. קבלו את זה כרגיל, אנחנו צריכים לחשוב מה זה מועיל לתיקון, איזה פעולות שלנו מובילות לתיקון ולא להיכנס לחשבונות השמיים. ככה זה עם כל אחד, היום כאן, מחר שם, כך אנחנו מדברים כביכול, אבל בצורה אמיתית זה לא בדיוק.

תלמיד: כשעושים הפצה בצוות, שעובדים ביחד, אז תוך פרק זמן מסוים רואים איך כל אחד ממש כמו בפאזל מביא משהו שאף אחד אחר לא יכול להביא וממש מושלם.

כי הבורא פועל ומחבר אותנו בצורה כזאת. אני מקווה שכל אחד ואחד, ובמיוחד אלה שהיו בכנס וחוזרים, שיכנסו בכל הכוח לתהליך ההפצה, לכמה שנשאר. ממש לכמה שנשאר. אם אני יכול לסייע במשהו, בבקשה תשתמשו בי במאה אחוז.

שאלה: איך אפשר לקשר את זה לעשירייה?

אתם מסתכלים אולי על איזה דברים אחרים, מה יגרום לעם ישראל לחיבור, אני מסתכל איך זה מחבר אותנו. כל פעולה שאתה עושה מביאה תגובה ואני חושב על התגובה איך זה מחבר אותנו, מלכד אותנו, פעול על כל אחד ועל כולם יחד. זו בשבילי בעצם התוצאה הרצויה. אז לא חשוב לי מה כל כך לעשות, בפרט שנופלת עלינו משימה כזאת. פעם היינו עושים קרטונים, כל מיני כאלו דברים, מה לא. עושים יין יחד עוד כל מיני פעילויות. תמיד חסרה לנו איזו פעולה משותפת. ואם עכשיו ישנה כזאת פעולה משותפת ויש אדם שמוציא את עצמו מחוצה לזה, מצידי שיעזוב אותנו, הוא לא תלמיד שלי והוא לא יקבל ממני כלום. יכול להיות שהוא ישמע משהו אבל זה לא יכנס יותר מעד לאוזן, תיקון פנימי לא יהיה לו. אם הוא פורש עצמו מהכלל חבל על הזמן שלו, חבל על הכיסא שהוא יושב. אני אומר בכל הרצינות לכולם. מי שחושב שהוא תלמיד שלי שלא יהיו לו כאלה שאלות בכלל, ללכת ולעשות עד הסוף במסירות נפש. כמה שאפשר זמן, ימים לא חשוב, לקחת חופש מהעבודה, הכול לעשות.

תלמיד: קודם כל כשעושים את העבודה הזאת ביחד אז אנשים שנכנסים לתוכה זה ממש מורגש בחוש איך כל אחד מוצא את מקומו בצורה מושלמת.

אני חושב רק על האיחוד שלנו כתוצאה מזה. כל היתר ודאי שיהיו עוד תוצאות גם יפות, טובות וגם לא כל כך. ברור שתמיד כך, כדי לישר אותנו אנחנו נהיה צמודים לשתי המושכות, אבל העיקר שזה יגרום לליכוד שלנו.

תלמיד: אפשר לומר שכל פעם נולדת עשירייה תוך כדי העבודה ביחד?

כן, אבל עשירייה, אחר כך אנחנו נראה עד כמה זה נע ונד, אלה דברים מאוד מובִּיליים.

תלמיד: איך אפשר לקשור את זה לאין עוד מלבדו בתוך העבודה הזאת?

אנחנו בזה מראים לו שרוצים להתחבר ורוצים לגרום לחיבור של מעגל יותר רחב, לעם ישראל ודרך עם ישראל לגרום לכל העולם, כמו שבעל הסולם כותב בסוף ה"הקדמה לספר הזוהר". אז מה יש לך מזה? אתה עושה ממש פעולה חשובה ביותר בחיבור, אתה גורם איזה סוג חיבור לעם ישראל, לעיגול שסביבך. אז ודאי כשהעיגול סביבך קצת זז הוא מקרין עליך מבחינת המקיף וזה מאוד חשוב לנו להתקדמות, לנו לבני ברוך, כי שם בעיגול כל האחפי"ם שלנו, כל הכלים שלנו שבלעדיהם אנחנו לא נתעלה. אם נקבל מהם תגובות ולא חשוב איזה תגובות, שליליות, חיוביות העיקר תגובות, זה יעזור לנו להתחיל לעבוד עם הכלים שלנו, עם גלגלתא ועיניים, אחרת אנחנו כמו מסורסים.

תלמיד: איך נכון, את כל הפעולות שלנו והתגובות מהציבור הכול ביחד ליחס לתיקון?

זה שרוצים לעלות, אנחנו כראש כול הפירמידה מעלים לאין עוד מלבדו. אנחנו מעלים את זה אליו וממנו אנחנו רוצים להיות כצינור לכל אלו שנמצאים תחתינו. אבל זה יסתדר, אנחנו נראה איך זה עובד, העיקר שזה לא יבלבל אותנו. אלא כמה שיותר נעשה פעולות הכרחיות להיום. והייתי מעוניין גם לראות מי כן ומי לא, חוץ מזה ודאי שמסדרים כך מהשמיים, הייתי גם בעצמי רוצה לדעת.

שאלה: אם יש חיבור בין חברים אבל אין מספיק מאמץ להגיע לאין עוד מלבדו טוב ומיטיב, זה גם נקרא ירידה?

אבל איך יש חיבור בין החברים ואין עוד מלבדו לא קיים ביניהם, איך יכול להיות חיבור בלי בורא? הוא הרי אותו הדבק, הוא המחבר בין כולם, הוא כוח ההשפעה הכללי והפרטי. אז איך בלי כוח השפעה יכול להיות חיבור? זאת אומרת זה רק חיבור בהמי, אגואיסטי שאתם מחזיקים כך את עצמכם בינתיים.

שאלה: אם הוא טוב ומיטיב, מה זה הטוב?

טוב, זה לעכשיו ומיטיב זה לאחר כך. מסבירים את זה שאין רע שיוצא מהבורא ואין רע בכל המציאות, ומה שנראה לנו שעדיין זה נמצא והיה או יהיה שכך נראה זה רק מתוך הכלים שלנו המקולקלים שעלינו לתקנם.

שאלה: אמרת שכל עוד אנחנו לא נתחיל לחפש את החושך אנחנו לא נוכל להתקדם. הבלבול הוא שבמאמרי רב"ש אנחנו לומדים להיפך, שאנחנו כל הזמן צריכים להשתוקק לגדלות, חשיבות הבורא, הקבוצה, החברים. מה זה אומר לחפש את החושך?

הזקן שמחפש משהו שנעלם לו, אבד לו, הוא מחפש כאילו את החושך, כלים שבורים. העושים עבודה בלילות זה בכלים השבורים שרוצים לחבר אותם ומביאים אותם לבורא שיתקן. זה תלוי במגמה שלך, לא שחושך זה הדבר היפה והטוב אלא איך אתה מקבל אותו. אל תפריד אותו שהוא נמצא כאילו מחוצה לאדם, זה היחס של האדם למצב שהוא נמצא. הוא אומר זה החושך, זה האור, אני צריך לראות את הדברים האלה "חשכה כאורה יאיר", זה לא קיים בפני עצמו.

ולכן אנחנו כאן מדברים על החושך כמו על דבר טוב ורצוי וכשמגיע "ויהי לך ערב ויהיה בוקר יום אחד" לא יכול להיות בלי ערב, בלי לילה, בוקר ויום. אז אנחנו מתייחסים לכל הדברים האלה בצורה עניינית. ודווקא על המקובלים כתוב בהרבה מקומות שהם עושים עבודה בלילות. זיווג העליון שאנחנו נפעלים, ניזונים ממנו זה זיווג בין אבא ואימא, הוא נעשה בחצות הלילה.

שאלה: אם אני משתמש במילה בורא אז משמע שאני מאמין שאני מחובר לכלי. אישית זה מגעיל אותי לדמיין שזה המצב, האם זה לא מבטל את הבושה שאתה בעצם לא מחובר?

אני לא מתבייש, כמו תינוק שלא מתבייש בזה שהוא מלכלך את החיתולים. אין כאן מה להתבייש. להתבייש אפשר רק במצב שהבורא נתן לי הזדמנות להיטיב ממנו, מהמצב הזה ואני לא עשיתי את זה, לא השתמשתי בהזדמנות. אבל בכל היתר, במה יש להתבייש? הוא ברא אותי בצורה כזאת. נגיד אני גנב, לפי הטבע שלי אני גנב, שקרן. מה עוד, תגידו לי?

תלמיד: רוצח.

רוצח. רוצח נשמות. אז אני על זה לא מתבייש, "לך לאומן שעשני" אלא אני צריך להתבייש על אותם התיקונים, שבדרך הייתה לי הזדמנות לבצע אותם ולא ביצעתי, רק על זה. כל היתר, לא.

שאלה: האם בעשירייה אנחנו אמורים להגיע לחושך משותף או שאנחנו אמורים כאילו לעזור אחד לשני לצאת מהחושך?

אם אתם מתחברים ביניכם זה נקרא שאתם יוצאים מהחושך. שום דבר חוץ מחיבור אתם לא צריכים. במידת ההתחברות ביניכם אתם תתחילו להרגיש שאתם יוצאים מהחושך. זאת אומרת שאתם מתחילים לפענח, לראות את החושך כאור, "חשכה כאורה יאיר". אין חושך באמת אלא קצת חסדים מוסיפים ויש לך אור. וחושך היה מפני שלא הייתה לכם מחיצה בדרך.

תלמיד: מה זו הפעולה של להתחבר, זה תפילה?

התפילה היא פעולה מעשית שאתם צריכים להתחבר ביניכם ולבקש מהבורא, זאת פעולה. זה לא שאתה מדבר, זו פעולה שאתה פונה לבורא ואתה מביע, עם החברים שלך יחד, מה אתם רוצים מהמצב הזה, זה נקרא "תפילה". אתם יכולים לרשום את זה ביניכם כאיזה מסמך, אנחנו נמצאים במצב כך וכך ורוצים להיות כך וכך, זה נקרא "תפילה", כמו שרשמו לנו אנשי כנסת הגדולה את התפילות שלנו.

שאלה: אם איזה מצבים נתחיל לעבוד ברגע שנתחיל להתבטל?

עם הקבוצה. זה העיקר, עם הקבוצה. עכשיו אחרי הכנס אנחנו צריכים להתחיל להרגיש את העשירייה בפועל. ולא חשוב לי כל כך העשירייה. בכנס, מי שהיה הרגיש שעשירייה זאת, עשירייה זאת או אחרת או מה, זה לא חשוב, כולם פחות או יותר, הבורא מסדר בינינו כך וזה מה שצריכים. ברגע שאנחנו מתחברים, אנחנו מתחילים להשפיע על הבורא בצורת פָנים. אם אנחנו לא כל כך מחוברים ורוצים להשפיע עליו, אנחנו משפיעים דרך האחוריים ואז הוא מתייחס אלינו בצורת אחוריים.

שאלה: מה ההבדל בין מצב של חושך והסתר לבין הסתר בתוך הסתר שבן אדם עובר?

אנחנו צריכים אחר כך ללמוד לאבחן את המצבים האלה, לסדר אותם, הסתר והסתר בתוך הסתר. זה מצבים שעוד לא בררנו. תן לי לעבוד עם החושך, פשוט.

תלמיד: אני רואה שהבעיה הכי גדולה, שאנחנו נראה את התמונה שאנחנו חיים בעולם שכל מצב שקורה אין עוד מלבדו. ואני רואה שאתה עומד על זה ואתה מלמד אותנו.

אין יותר כלום. אדם שנמצא בעולם הזה, לא חשוב איפה הוא נמצא על פני כדור הארץ, לא חשוב מי הוא ומה הוא, סך הכול הוא צריך לגלות שאין עוד מלבדו. אין יותר לאדם מה לעשות בכול העולמות, עד גמר כל המציאות, רק את זה.

תלמיד: איזו המלצה אתה יכול לתת לנו, שאנחנו יכולים לתרגל את זה?

שאלתי את הרב"ש והוא אמר, אתה צריך להגיד "שמע מיכאל ה' א-לוהינו ה' אחד". יותר מזה לא צריך.

תלמיד: וזה מספיק?

זה מספיק. אם אתה תחיה עם זה, זה מספיק.

שאלה: כאשר הבורא מארגן כל מיני גורמים חיצוניים שלא מאפשרים לי להתחבר עם החברים ומרחיקים אותי מהם, האם אני צריך להסתכל על זה כעזר כנגדו, האם זה חושך?

זה חושך כדי שתהיה מחובר יותר, ודאי. כשאני עולה מכיתה א' לכיתה ב', פתאום מתחילים לתת לי יותר שיעורים, בעיות יותר כבדות. חשבתי שאני יודע ומבין את הכול, ופתאום נופלים עלי בעיות שאני צריך לפתור ועוד דברים שאני צריך לעשות, הכול כדי לקדם אותנו.

אצלנו זה בכלל מובן מתוך שבירת האדם הראשון. לא מתגלה לך כלום חוץ ממה שאתה צריך לתקן בנשמה שלך, הנשמה שלך מתגלה, בה אתה רואה אותנו. נניח אתה רואה עכשיו את כל החברים שלך, את כל העולם הזה, מה אתה רואה? אתה רואה את הנשמה שלך במבנה האמיתי שלה. ואתה צריך לאסוף כל הדברים האלה יחד כך שתהיה מערכת אחת, זה נקרא "ה' א-לוהינו ה' אחד", שאתה מחבר את כל הכלים האלו, את כל ההבחנות האלה, דצמ"ח בעולם הזה ודצח"מ שבעולמות עליונים, את הכול לכלי אחד, אתה מקבל "ה' א-לוהינו ה' אחד", אין עוד מלבדו טוב ומיטיב", זה מה שאתה צריך לעשות.

במקום שתתחיל להתפזר בכל העולם הזה ובכל הדברים האלה, יש לך זכוכית מגדלת או זכוכית שממקדמת את קרני הראייה, זו הקבוצה. אם אתה עושה את הפעולות בקבוצה, אתה דרך הקבוצה, כשאתה עובד רק איתם, תתחיל לסדר בך את הקבוצה בפנים, בתוכך בצורה כזאת שהיא כמו זכוכית שמרכזת את כל ההשפעות מכל המציאות, מכל העולמות, ואז אתה הופך אותם לאור שמגיע לעשירייה שלך, וזה כל התיקון.

יוצא שאתה עוד לא יודע, אבל אחר כך תראה שהעשירייה שלך כוללת את כל הכלים, את כל שישים ריבוא הנשמות, הכול בעשירייה אחת, והאור שנכנס בתוך זה הוא נרנח"י, ומתגלה הבורא כאין עוד מלבדו, אחד יחיד ומיוחד. לא צריכים יותר. לכן מי שלא נמצא בעבודה הזאת, שהעיקר הוא ריכוז של הכול יחד בעשירייה אחת, מתפזר ומבולבל וממש מתרסק מבפנים.

שאלה: אמרת שבכנס עלינו לאיזו מדרגה, ועכשיו בריחוק שבו אנחנו נמצאים אנחנו צריכים להשתדל ולהשיג את אותה רמת התפעלות וקשר בעשיריות. היינו בכנס 3 ימים שקועים בתוך האווירה של הכנס ובכלל מנותקים מכל העולם החיצון, איך אפשר להגיע לזה?

דווקא עכשיו, בזמן שאתם כבר לא נמצאים תחת ההשפעה מלמעלה כביכול, שהבורא פיזר אתכם כביכול, אתם יכולים עכשיו להמשיך באותה עבודה, "אני לא רוצה לצאת מאותה הרגשת חיבור כמו שהייתי בכנס. אני נמצא שם באותו מצב, באותו חיבור, באותה התכללות נפשית כל הזמן, כך אני נמצא".

תלמיד: עכשיו אני מקבל כל מיני הפרעות, התרשמויות חיצוניות, אז על כל התרשמות כזאת אני צריך לשים את הרצון הזה, שאני לא רוצה לצאת מתוך זה או את הבקשה שלי, ומה זה אומר לא לרצות לצאת מזה?

אתה רוצה להמשיך את אותו חיבור שהשגת בכנס בצורה יותר ממשית, יומיומית בקבוצה שלך ובכל הקבוצה העולמית, אתה ממש רוצה לממש את זה. קיבלת את הכוח הזה וההבנה הזאת, עכשיו תממש.

מה שאני ממליץ זה, לעבוד בעשירייה. אנחנו גם נתחיל עכשיו ללמוד עוד שיעורים לקראת כנס איטליה ועוד שיעורים לקראת כנס בולגריה, וכך נמשיך. חוץ מזה יהיו לנו עוד שיעורים בקשר לראש השנה, יום כיפורים, סוכות, אלה כולם מצבים רוחניים שהכלי מתפתח בצורה יותר כללית. ככה זה.

אתם צריכים לחשוב איך אתם מממשים את מה שקיבלתם. קיבלתם ממש מתנה גדולה, ואתם עדיין כאילו לא פותחים את האריזה, עוד לא יודעים לפתוח את הקשר. יש איזו בונבוניירה גדולה ועוד לא התחלתם לפתוח אותה, כזאת הרגשה יש לי. אתם ממש לא מבינים מה נמצא בכוח בקבוצה אחרי הכנס. בכולם, אלה שהיו פיסית ואלה שלא היו פיסית, צריכים לממש.

שאלה: איך אנחנו מזרזים את התהליך הטוב של החיבור, את כל הרצונות בעשירייה, ליהנות לבורא ברצון אחד, ליהנות לעשירייה, לנבראים, וכל הזמן למשוך את אור האהבה והטוב של אין עוד מלבדו?

רק על ידי חיבור ביניכם. אפילו שאתם 3 חברים ולפעמים יותר, להשתדל לחבר את כולם יחד, להשתדל לחבר עוד קבוצות קטנות לידכם, רק בחיבור, להמשיך בחיבור. לפני 3 חודשים היה לנו כנס בצפון אמריקה, גם שם היינו בחיבור טוב יחסית. אמנם אי אפשר להשוות עם מה שהיה עכשיו במולדובה, בכל זאת יש הבדל גדול בין רוסים לבין אמריקאים, אבל בכל זאת.

שאלה: לפי מה שהבנתי מהכנס, האור מגיע מהחושך, מה ההבדל בין חושך לבין ירידה?

הכול יחסית כלפי האדם, איך שהוא מבין. יש כאלה שנמצאים במצב שבשבילם ירידה זו הזדמנות, וחושך זו הזדמנות, והם שמחים בזה שחושך. כי החושך עכשיו לא ממלא את הכלים דקבלה שלי, אז זו הזדמנות שאפתח כלים דהשפעה, מה יכול להיות טוב יותר. אז אני מודה לבורא, מצד אחד. מצד שני יכול להיות שלא, החושך עוזר לי קצת להתרחק מהכלים דקבלה שלי, אבל אני לא רוצה להתרחק מהם, אני רוצה לקבל מסך ולהיות למעלה מהם. אז החושך הוא לטובה או לרעה? תלוי באיזה מצב אני נמצא, באיזה כוח אני נמצא, באיזו הכנה.

לכן כתוב, "חשיכה כאורה יאיר". אין הבדל בין חושך לאור, אלא האדם ביחס שלו במצב שהוא נמצא בעצמו קובע, הופך את החושך לאור ואת האור לחושך בהתאם להכרחיות, להתקדמות. לכן "אף לך יום, אף לך לילה", לא נמצא מחוצה לאדם, אלא האדם קובע לפי ההתקדמות שלו לבורא את המצבים הללו. אם הוא מתקן את הכלים, הוא צריך כוח השפעה, זה לילה. אם הוא כבר עובד בלקבל בעל מנת להשפיע, זה יום. אבל באמת, ב"אף לך יום, אף לך לילה", אין הבדל.

אם אני נמצא מחובר לאין עוד מלבדו דרך העשירייה, אין למצבים האלה שאני מקבל אותם כמצבים רעים, טובים, הכול ענייני. וזה דווקא עכשיו בימים האלה אחרי הכנס, כדאי לנו לעמוד על זה ולממש בצורה כזאת. שום דבר לא פוגע בי בלהוריד אותי או להעלות אותי, אלא הכול ענייני. דרך העשירייה לבורא, לתיקון, חושך, אור, הכול רק כדי שאני יותר ויותר אתחזק בדרך.

שאלה: אתה מלמד אותנו שכל העבודה היא בחיבור בין החברים בעשירייה. יוצא שאנחנו מתרחקים מחברים ומעשיריות אחרות. מה היחסים והקשר עם חברים בעשיריות אחרות בקבוצה, בכל אירופה ובכלי העולמי?

ראינו בכנס במולדובה, שלא כל כך חשוב באיזו עשירייה אני יושב. כולם פחות או יותר מדברים חושבים ומרגישים דבר אחד, יחסית אין הבדל. ודאי שתלוי כמה האדם לומד, מה הוא לומד, אבל אלה שלומדים איתנו פחות או יותר ונמצאים בקשר איתנו, אין הבדל בין העשיריות, ממי מורכבת, נניח לדוגמה, עכשיו העשירייה שלי כרגע, לעת עתה.

לכן זה לא מרחיק אותנו או מקרב אותנו. דרך העשירייה שלי בדרך כלל אני יכול להרגיש את כל העשיריות ולהבין מה קורה בהן, אני נמצא איתן בהתכללות, והן יתכללו בעשירייה שלי. עוד נראה עד כמה נתחיל לערבב את הכלים. בינתיים אני צריך ללמוד כל מיני הבחנות בתוך העשירייה שלי, איך להתחבר עם כולם, איך אני משפיע עליהם ואיך הם עלי, איך אנחנו יחד משתדלים למצוא בינינו קשר כזה שבו נתחיל להרגיש את הבורא.

בזה שאנחנו מתחילים לייצב את עצמנו כ 10, שכל אחד הוא מלכות וכל אחד משתוקק שבכתר ירגיש את הבורא, גמרנו, אנחנו כבר מהעשירייה עשינו ה-ו-י-ה. ואז בתוך הה-ו-י-ה הזאת נרגיש את כל העשיריות, ולא חשוב לנו עם מי להתחבר ועם מי לא. נדבר על זה אחר כך. קודם כל עכשיו חוץ מזה שאנחנו מקושרים, עוד שבועיים יהיה לנו כנס באיטליה ועוד חודש וחצי יהיה לנו כנס בבולגריה ואחר כך עוד נראה, נשתדל.

אל תדאגו, העיקר בשבילנו זה לחבר את עצמנו לעשירייה, בלי ה-ו-י-ה פנימית קטנה שלי אני לא יכול לגדול. זה כמו לשים זרע באדמה, גרעין באדמה, בלי זה אני לא יכול לגדול. אחרי זה אני צריך סביבה, אדמה שתיתן את כל המינרלים, לחות וכן הלאה. אבל קודם כל שיהיה גרעין באדמה, גרעין זו העשירייה שלי.

שאלה: יש התעוררות גדולה בברלין אחרי שביקרת, אחרי הכנס, מגיעים חברים ותיקים, חברים חדשים מצטרפים. איך אפשר להשתמש בהתעוררות שעכשיו אנחנו מרגישים כהכנה לחגים ולכנס המתקרב? מה אפשר לעשות, איך להשתמש נכון ברוח שאנחנו מרגישים ולהתכונן נכון?

באמת גם אני מרגיש תועלת גדולה מזה שביקרתי בברלין ובעוד כמה מקומות, בגרמניה ובפראג, זה מאוד מועיל. אני הרגשתי כך כלפי הכלי הכללי שלנו, אם אתם מרגישים את זה כך אז זה עוד יותר מוסיף לי שמחה. כנראה שאת הדברים האלה בעתיד, עד כמה שאני מסוגל, כדאי לבצע. כמו שכתוב שצריכים להשתדל להדליק ולהדליק עד שזה יבער בעצמו. בסדר, נמשיך בזה, אני שמח לשמוע.

וגם אשמח לראות אתכם בבולגריה, את כולכם, ועוד יותר ויותר את מי שהיה. אנחנו צריכים לעשות מכנס בולגריה לפחות כמו שהיה במולדובה. תראו לכל הרוסים האלו שאתם גם כן יכולים. זה טוב, התחרות היא לטובה. תלמדו מהם, תתקשרו אליהם, שהם יעזרו לכם להיבנות. אולי תזמינו משם כמה מארגנים, וכך נבנה מכנס בולגריה כנס עוד יותר חזק, גם מאירופה, אני ראיתי שם הרבה חברים. אז בבקשה, נעשה, עכשיו אנחנו צריכים לעבוד על זה.

אז אני מאוד מבקש מכל הכלי האירופאי שלנו דווקא להראות עד כמה שאירופה יכולה להתגבר על הפער בשפות, תרבויות, ריחוק פנימי, מה שאין כל כך בכלי הרוסי. הרוסים מגיעים מכל האזור מיפן ועד פולין, אפילו יחד עם האוקראינים, כל אלו שם, עם דרום רוסיה, הם לא מרגישים כל כך רחוק, בפרט שיש שפה אחת והכול.

אבל אתם יכולים במאמץ שלכם דווקא להמחיש את תיקון העולם. כי מה שקורה עם אירופה המאוחדת אנחנו כבר רואים, שזה מתפוצץ ומתפוצץ, עד שעוד מעט יתפוצץ כך שלא יודע מה יישאר. אבל אתם כן יכולים להתחבר מכל המדינות, להתעלות למעלה מבבל שלכם, שזה השפות האלה, שמאז בבל הן כל כך מפרידות בין כולם, ולבנות תרבות אחת, חינוך אחד, קבוצה אחת, איחוד אחד. זה ממש מהווה את התיקון העולמי.

ולכן מאוד חשוב לי הכנס בבולגריה. זה לא סתם לעשות משהו לאירופאים, איזו קבלת קהל, לא, אני מסתכל על זה בצורה הרבה יותר רצינית אפילו ממה שהיה לנו במולדובה. כי במולדובה זה ברור, שם מגיע עם אחד בעצם, תרבות, חינוך, גישה, שפה, הכול אחד, ועושה את הדברים. היו שם גם הרבה שהצטרפו, אבל זה לא חשוב.

מה שאין כן בבולגריה, כי אנחנו צריכים ממש לבנות תבנית של תיקון העולם. להתגבר על כל הקשיים, על כל ההפרעות, על כל המרחקים שבין כולם, ולהשתדל לבנות איזו תשתית, איזו תבנית שממנה אחר כך אנחנו נוכל ללמוד איך החיבור הזה יכול לחיות ולהתפשט הלאה ולחיות בכל אירופה. אחרת אין לנו אירופה, אין, יש קבוצה כאן, קבוצה שם, קצת ככה, ובגלל זה הקבוצות בעצמן מתפרקות. הקבוצות עצמן מתפרקות בגלל שאין קשר גם בין המדינות. אם היו עובדים על קשר בין המדינות, היינו על ידי זה מחוברים גם בכל מדינה ומדינה.

אז אני רואה בכנס בולגריה ממש הזדמנות לעשות את תחילת תיקון העולם, ממש כך. אז זה כנס אירופאי ממש, בקיצור נעבוד על זה. אני רק רוצה שתתחילו להתקשר, מי אצלנו אחראי על זה?

תלמיד: אנחנו, כמה אירופאים מכאן ניקח את הניהול בידיים שלנו, ונעבוד מאוד חזק.

אתם רואים עד כמה העניין הזה מוזנח ולא נמצא בחשיבות. אני בעצמי מבין את החשיבות הזאת, אבל חשבתי שזה מובן מעצמו.

רק תדעו שאנחנו לא נקבל התקדמות אישית, קבוצתית, בני ברוך, עולמית, אם אנחנו לא נקדם את אירופה. זה מהווה היום ממש את המשבר העולמי, ועלינו לעשות את זה. ואת הקבוצות האירופאיות אנחנו צריכים להפעיל, מכאן, מאירופה עצמה. אחרת זו בעיה גדולה מאוד שלנו. איך אנחנו רוצים להתקדם, איך גוף יכול להבריא אם יש לו חלק כל כך עיקרי לכלל התיקון, אם יש לו חלק כזה פגוע ומוזנח.

אז כל אחד שיש לו אפשרות ודאגה לזה, בואו נעשה ישיבה, מתי?

תלמיד: כמה שיותר מהר.

זאת לא תשובה, אתה תברר ומתי שאתם רוצים אני מוכן. וחוץ ממני ההנהלה, כל מי שצריך, כל מי ששייך לזה. דברו עם כל מיני אנשים, כל אחד ואחד שאיכשהו קשור לקבוצות האירופאיות, ואז נמשיך. זה ברור, זה כלפי אירופה. כלפי איטליה אני מטפל בזה.

תלמיד: רציתי להגיד שיש צוות באירופה שמכין ביחד את הכנס, ובעיקר שלושה אנשים מנהלים את זה. כך שיש כזה צוות שמטפל בזה.

בסדר, בכל זאת אנחנו רוצים להיות איתם בקשר קבוע. ואני רוצה לדעת על כל דבר ודבר, אז שהם יכתבו לי בצורה שיטתית, ונהיה כך בקשר, וגם עם כל הצוות שלנו שיקום לצורך זה. וכל אחד ואחד שיכול להתחבר ולתרום לזה, בבקשה שיתרום. אני לא דוחה בזה את הכלי הרוסי. הם גם יכולים לתמוך בזה ולסייע. גם הכלי טורקי שייך לזה, בין טורקיה לבולגריה זה שעתיים נסיעה, הם קרובים זה לזה. אז אני מקווה שהם יבואו וישתתפו.

קריין: ציטוט מספר 26 מתוך בעל הסולם מאמרי "שמעתי", מאמר ט"ז "מהו יום ה' וליל ה', בעבודה".

"כתוב: "הוי המתאוים את יום ה'. למה זה לכם את יום ה', הוא חושך ולא אור". והענין הוא, אלו שמצפים ליום ה', הכוונה הוא, שהם מצפים, שיזכו לבחינת אמונה למעלה מהדעת. שיהיה האמונה כל כך חזקה, כאילו שהם רואים בראיה וידיעה גמורה, שכך הוא. היינו, שה' משגיח על העולם בבחינת טוב ומטיב. כלומר, שאין הם רוצים, שהם יראו, איך שה' משגיח בבחינת טוב ומטיב. כי ראיה הוא נגד אמונה. כלומר, אמונה הוא דוקא במקום שהיא נגד השכל. והאדם, עושה את הדבר שהוא נגד השכל, זה נקרא אמונה למעלה מהדעת. כלומר, הם מאמינים, שהשגחה של הבורא עם הנבראים הוא בבחינת טוב ומטיב. ומה שהם לא רואים זה בידיעה ברורה, אין הם אומרים לה': "אנחנו רוצים לראות את בחינת טוב ומטיב בבחינת ראיה בתוך השכל". אלא הם רוצים, שזה ישאר אצלם בבחינת אמונה למעלה מהדעת. אלא שהם מבקשים מה', שיתן להם כח, שיהא אמונה זו כל כך חזקה, כאילו הם רואים זה בתוך הדעת. היינו, שלא יהא הפרש בין אמונה לידיעה בתוך השכל. זה נקרא אצלם, היינו אצל מי שרוצה להיות דבוק בה', "יום ה'"."

(בעל הסולם. שמעתי. ט"ז. "מהו יום ה' וליל ה', בעבודה")

זאת הנקודה שעליה נשברים האנשים, עוזבים את חכמת הקבלה, לא יכולים להמשיך. איך זה שאני לא אראה, שאני לא ארגיש, שאני לא אדע, אלא רק להיות באור האמונה. לא מבינים ולא רוצים לקבל את התנאי הזה. ובאמת קשה עד כמעט בלתי אפשרי לקבל אותו, להסביר אותו. מה זה נקרא "אור האמונה"? רק באלו שמוכנים לקבל כל דבר ללא תנאי מהבורא, אז אפילו הם רוצים בעצמם להקים מחסום, להקים מסך, פרגוד, כדי לא לראות, כדי חס ושלום לא לנגוע על ידי הכלים דקבלה שלהם בבורא, להם מתחיל להיות מובן במה מדובר, מה זה אור האמונה, שזה לא ידיעה.

ועכשיו כשאנחנו מקבלים איזה חושך, ירידות אחרי הכנס, זה לימוד דווקא, הזדמנות, זאת הזדמנות להתחיל לעשות תרגילים. שהעיקר בשבילי זה לא ידיעה, מאיפה אני יודע שאין עוד מלבדו, זה לא ידיעה זאת הרגשה פנימית שאין לה שום יסוד, אבל אני לא רוצה חוץ מזה שום דבר. רק את זה אני רוצה, רק לדעת שאין עוד מלבדו לא בידיעה, אלא שמתגלה לי משהו שאין עוד מלבדו, ככה בתוך ההרגשה הפנימית שלי, ללא שום יסוד, זהו, לא אכפת לי שום דבר חוץ מזה, אני לא זקוק יותר לכלום.

על הנקודה הזאת אני מוכן לעמוד, וכל היתר לא חשוב לי. ואז על הנקודה הזאת שאני עומד וכל היתר מתחיל להצטרף לנקודה הזאת, אז נבנה מהנקודה הזאת פרצוף רוחני, והוא כולו למעלה מהדעת. אין לי לזה כל כך מילים.

שאלה: הנקודה הזו שאני עומד בה, זו אמונה או ידיעה?

אנחנו עוד לא יכולים להבחין. שאתה רוצה לקבוע "אין עוד מלבדו", זהו. ואתה נזכר בזה ורוצה להישאר בזה וחוץ מזה לא אכפת לך כלום, יהיה מה שיהיה, אם רק יש "אין עוד מלבדו", לא חשוב לי שום דבר חוץ מזה. אפילו שלא יהיה לי שום דבר, רק העובדה הזאת, הקטנה, שיש בי כנקודת אחיזה בעובדה הזאת שאין עוד מלבדו, שאני לא מכיר, אלא יש לי איזו נקודת אחיזה בכוח העליון, שהיא כזאת שחורה, אין עדיין כלום, אבל זה מספיק לי, אני לא רוצה שום דבר יותר מזה. כי יותר מזה, זה יכנס לידיעה, זה דוחה אותי, זה מגעיל, זה משהו שאני לא רוצה, זה משהו לא נקי, זה לסבל.

תלמיד: אבל נקודת הידיעה הזו נותנת לי חיים, זו כבר ידיעה.

זו לא ידיעה, אתה לא יודע את זה, נותנים לך כדי שעל פני זה אתה תתחיל לבנות את עצמך. אחר כך עוד נדבר איך זה, באמת הנקודה הזאת לא מובנת, כנראה שזאת ידיעה. אחר כך נדבר, איך להפוך אותה, איך יהיה כאן צמצום, מסך, אור חוזר וכן הלאה.

תלמיד: רציתי לשאול לגבי מה שהוא כותב פה.

לבולגריה אתה נוסע?

תלמיד: רציתי להזכיר לך, לפני כמה שנים היינו בבולגריה, עבדו קשה מאוד ובסוף היינו חמישים איש מתוכם שלושים מישראל. אז שלא נהיה באותו מצב עכשיו.

אני זוכר שאתה היית ושרת לפני כולם.

תלמיד: זה הילדים, באו איתנו קבוצה מישראל עם הילדים, היינו אוטובוס שלם, ואם זה לא היה, היה קטסטרופה, היינו מרגישים לבד.

אז תכנס יחד עם החברים ועם כל הכלי האירופאי הזה.

תלמיד: בשמחה, אבל מאיפה אני אביא אנשים? אין לאנשים את המודעות להגיע, אז איך להכריח?

תתחילו לעבוד על זה עכשיו.

תלמיד: בבקשה, אני מוכן לקחת על עצמי.

זהו. כל קבוצות מוסקבה וקייב, וכל הקבוצות ברוסיה, ובכלל יש מלא רוסים באירופה, תתחילו לעורר אותם שיבואו ויתחברו והכול. ספרו להם מה קורה אם אנחנו מתחברים, החיבור שלנו הוא כבר לא כמו שהיה קודם.

תלמיד: אתה צריך להעיר אותם כי אתה עושה את זה הכי טוב, עשית את זה יפה במולדובה, אז צריך מעכשיו לעבוד על בולגריה.

זה משהו אחר. עם הרוסים יש לי שפה משותפת, הם נמצאים לפנינו, אתה רואה, מוסקבה, סנט פטרסבורג, קייב, מלא. אבל אירופה, אתה רואה, את איטליה אנחנו כן רואים היום, אבל זו בעיה.

תלמיד: זו לא בעיה, כולם צריכים להתאחד ביחד, אז יהיה בסדר.

טוב.

תלמיד: באיזו שפה יהיה הכנס?

הכנס בעברית.

תלמיד: בעברית, יפה.

עברית זו שפה שנולדה עם האדם הראשון ואחר כך התחזקה ונבדלה מכל השפות שבבל רק לקבוצת אברהם. אז אנחנו חייבים להיות בעברית, אם אנחנו רוצים לחבר את אירופה. כאן זה לא רק סמלי, כדי שזה יעבוד על כולם אנחנו חייבים לעבוד על העברית.

תלמיד: מה הכוונה, כשהוא אומר, אמונה כל כך חזקה שהיא נגד השכל, שהיא אמונה מעל הדעת?

שאני לא רוצה להבין, אני לא רוצה להרגיש, אני רוצה רק את הנקודה הזאת, זו אפילו לא עובדה, אי אפשר יותר מזה, אלא מציאות הבורא בעולם, זה הכול. ושיש לי אותה, ממנה אני רוצה לבנות את כל העולם הרוחני שלי. לא על העובדות, לא על הראייה, לא על הידיעה, על כלום, רק מהנקודה הזאת.

תלמיד: אבל מה זה האמונה שהוא מדבר עליה, אני לא מבין מה זה ומאיפה לוקחים את זה?

זה מגיע לאדם כתמורה עבור היגיעה שלו, הוא סותם את הפה, סוגר את העיניים, האוזניים, והולך קדימה.

תלמיד: ואז מה, אני צריך להאמין שכל דבר שקורה לי בחיים צריך להיות מעל השכל שלי?

אתה רוצה להיות דבוק בבורא. בהתחלה מחוסר ברירה, מתוך בכי, מתוך צעקות, ואחר כך אתה רואה שאתה נכנע, וזה קורה.

תלמיד: זאת אומרת, החושך שדיברת עליו, שקורה לאנשים אחרי הכנס, אפילו אם אני נתקע בדברים כאלה, אני צריך להיות במחשבה כאילו אין דבר כזה חושך?

יש. אבל החושך הזה בא כעזרה, כי כשאני נמצא בתוך החושך אין לי מה לגנוב.

יש לידי עולם אין סוף, ברוך השם חושך, אז אני יכול להיות אדם ישר. כן? תגיד שלא.

תלמיד: אתה צודק.

תדליק לרגע אחד, והכול מתפוצץ, אני מתחיל למלאות את עצמי בכל מה שיש שם.

תלמיד: זאת אומרת להיות רגוע, גם אם יש לי חושך?

זו עזרה, זה תיקון. ועד כמה שבחושך הזה אתה מפתח עכשיו כלים דהשפעה, ואתה לא רוצה את האור, אתה רוצה להישאר, להיות דבוק בחושך וברעיון עצמו. איך אני אגרום לתיקון, לחיבור. ואז במידת החיבור שלך עם האחרים, מתוך הנקודה אתה עושה עיגול, ובעיגול הזה כבר יש לך אור חסדים, ובאור החסדים הזה, לאט, לאט, אתה מתחיל לגלות את אור החכמה.

תלמיד: זאת אומרת שזאת הזדמנות להתחבר בין החברים, לעזור אחד לשני? בשביל זה מביאים אותם לשם.

כן. ועל ידי זה לבנות עשירייה, לבנות את עשר הספירות, ובעשר הספירות להתחיל להרגיש את מציאות הבורא. ואז המציאות הזאת תהיה לא על מנת לקבל, ואתה ממש מתחיל לחיות, תראה איזה עולם נפתח, הכול בידיים שלנו.

שאלה: ברור שהשגנו דרגה מאוד חזקה בכנס, איכות מאוד מדהימה של איחוד בכלי העולמי.

מה עלינו לצמצם מגילוי הבורא בתוך הידע שלנו כלפי החכמה, כדי שנוכל לבחור לעבוד באמונה מעל הדעת, בהשפעה מעל הקבלה?

תנסו להתקרב זה לזה, אבל להיזהר, להיזהר שזה לא יהיה יותר מידי, לא בגסות, אלא בעדינות. אתה יודע, תיגע בחבר, אם זה בסדר בשבילך ובשבילו, תמשיך ככה. תתחילו לגלות יחס טוב אחד לשני מפני שאתם רוצים להתחבר לבורא, ואי אפשר אחרת, אלא רק על ידי קרבה ביניכם.

לכן, אין ברירה, אני הולך לקראתו, הוא הולך לקראתי, ואנחנו מבינים שרק בצורה כזאת בינינו אנחנו מגלים את הבורא.

לעשות את דברים האלה בעדינות, בהבנה הדדית, להסתכל אחד לשני בעיניים, לא להתבייש מפעולות כאלה. כי מה פתאום, אני צריך לחבק אותו פיזית, או לא פיזית, להתייחס יפה? דווקא. יש ויש, יש אנשים שמסוגלים לזה יותר, שמסוגלים פחות, תתחשבו בחברים, עד כמה אפשר להתחבר אליהם שיהיה להם נעים, לא פיזית, אלא ביחס.

אבל גם ביחס שלהם, וגם ביחס שלכם, המטרה תמיד חייבת להיות מורגשת, שזה הכול כדי לתת מקום לבורא שיתגלה בינינו. שיתגלה שביחס, כמו שאני עכשיו חושב על החבר, שאני רוצה יחד עימו לגלות החיבור בינינו כדי שהוא ייהנה. כך בצורה כזאת אני רוצה להשפיע לבורא, שהבורא ייהנה מהקשר בינינו, ביני לחבר. ואז הכול מתחיל להיות מובן בינינו, וככה אחד מושך את השני שלב אחרי שלב.

שאלה: שאלה על כנס בולגריה. בעשר השנים האחרונות היה לנו מצב של התרוממות באירופה במקום שקבוצות התחברו, חווינו ממש הרגשה של משפחה. הגענו לחיסרון גדול, כך שברגע מסוים הסכמנו שנגיע לכל קבוצה פיזית. למשל כמו שחברים הגיעו לבולוניה. איך אנחנו יכולים שוב למצוא חיסרון במצב החדש הזה? מהי המטרה שבה נוכל לכוון את עצמנו כדי שנוכל ליצור שוב חיבור כזה בינינו?

המטרה שלנו היא התיקון הכללי של העולם, שבו צריך להתגלות הבורא. אנחנו הולכים עכשיו לתקן את זה, ואנחנו עושים בזה פעולות ממש בפועל, העולם דורש את זה והבורא דורש את זה. אנחנו היחידים שיכולים גם לעשות בפועל את התיקון וגם להראות לכל העולם איך עושים את התיקון וגם למשוך את העולם אחרינו.

אל תחשבו שזה כלום ואיפה אנחנו, אתם לא יודעים מה קורה. אנחנו נוחתים במולדובה, נכנסים לבית מלון, ובעלת בית המלון אומרת, "אני לומדת ממך". בחור הזה, באיזה בית מלון בקישינב היא אומרת "אני לומדת ממך". אנחנו לא יודעים איפה אנחנו נמצאים, אנחנו לא יודעים על זה.

ולכן ההשפעה שלנו על העולם היא באמת גדולה מאוד. אני כבר לא מדבר ברוחניות אפילו בגשמיות. איפה שהבורא רוצה הוא יסדר את זה. יהיה טוב. רק אנחנו חייבים להמשיך בזמנים האלה. הכנסים באיטליה ובולגריה הם כנסים מאוד חשובים. ואחר כך נמשיך.

שאלה: איך קבוצת הולנד יכולה לעזור בבניית הכנס בבולגריה, כך שנשקיע את מלוא המאמץ וניתן את כל הכוח האפשרי לכנס בבולגריה כקבוצה הולנדית?

תתחברו לאנשים בגרמניה, ולכל מקום באירופה שיש אנשים שרוצים להשתתף בזה, וגם לישראל, אתה מכיר את כולם, ונעשה. האמת שלא רק אירופאים, שיתחברו כולם רק כדי שיגרום, כי אחר כך כולם ירצו כאילו לשתות, לקבל התפעלות מהכנס. זה לפי ההשקעה. האם קבוצת סיליקון וואלי לא יכולים להתחבר לכנס בולגריה, או טלנצ'ינקו או אמריקה הלטינית, או טורונטו? תראו מה שיש, אפילו ניו-יורק שזה כבר סוף העולם.

אני אומר ברצינות. משימה זו חייבת להיות עולמית. כי אחרי השבירה של הכלי הבבלי, אירופה היא מהווה את כל העולם המקולקל, השבור, שממנו כל ההתפתחות האגואיסטית וכל הבעיות והצרות. אם אנחנו עושים באירופה כנס, בואו נחשוב איפה אנחנו עושים אותו. באמת. זו התכללות עם כוחות השבירה היסודיים ביותר. כל המלחמות הן מאירופה, כל הבעיות הן מאירופה, הכול זה מאירופה. כל ההתפתחות, התרבות, הכול מאירופה.

אני מאוד מקווה, רק לא לבלבל אותם, אבל בואו נתחבר כולנו כדי לבנות את הכנס שלנו העולמי בבולגריה, ולא שאנחנו זורקים את זה על מישהו משם שיטפל, אלא בואו נראה את זה כבייבי שלנו, שאנחנו רוצים לעשות כאן כלי אחד, עשירייה מגובשת ממש חזקה. לא שאנחנו חייבים עכשיו לטוס לבולגריה כולם, לא, אנחנו יכולים להשתתף גם וירטואלית, אבל בלארגן את זה ולדאוג ולהיות עם כל הלבבות שם, זה מאוד חשוב.

ההשפעה מזה הרבה יותר גדולה מההשפעה שהייתה לנו ממולדובה, הרבה יותר גדולה. בפועל לתיקון, הכנס בבולגריה יותר חשוב מהכנס במולדובה. הכנס במולדובה הוא כאילו יצירת הכוח ובכנס בולגריה אנחנו צריכים שתהיה הוצאה לפועל.

אני אמרתי את הכול. רק שלא תשכחו זאת, אלא ממש כל אחד ואחד בכמה שהוא מוכן להשתתף, לפי זה יקבל, לפי היגיעה יקבל את האגרא.

שאלה: אנחנו בקבוצה הצעירה מאוד בוערים ורוצים לעזור באיזו דרך ואנחנו הולכים לקבל חברים חדשים. אני רוצה לקבל עצה איך לראות את מארג הכנסים שאתם עושים בקבוצה הפנימית ובכלי העולמי, איך זה מוקרן עלינו ואיך לקחת את כל המאמצים שאתם עושים ולקבל את החדשים יחד איתנו?

תשתתף בכל הכנסים ותראה עד כמה הם מחוברים בחוט אחד, ובלהשתתף בכל הכנסים האלה או פיזית או וירטואלית תראה עד כמה אתה בונה את עצמך. לפעמים נראה לך שזו לא כל כך בניה כי אתה מגלה דברים שליליים שחסרים לך, אז כאילו מהכנס יש לך הרגשה לא נעימה, אבל זה חלק מהבניה, כשאתה מגלה עד כמה שחסר, ואז בכנס הבא איך זה יתמלא. אבל כל הכנסים האלה אני אישית בונה אותם בצורה שהם כחוט אחד ממש שעובר דרך כל המקומות האלה, כאילו מקומות בכלי שלנו, ותופר אותם יחד.

תלמיד: מה ההבדל בין יום ה' לליל ה' לבין קטנות לגדלות.

יום ה' וליל ה' אלה שני מצבים, כרגיל, יום ולילה. אם אתה משייך את זה לבורא אז על זה כתוב "אף לך יום אף לך לילה", שאין הבדל ביניהם "חשיכה כאורה יאיר". קטנות וגדלות גם, אלה מצבים בבניית הכלי, שלא יכול להיות אלא עיבור, יניקה, מוחין. עיבור יניקה זה קטנות ומוחין זה גדלות. עיבור יניקה זה תיקון כלים דהשפעה, גדלות זה כבר כלים דקבלה בלקבל על מנת להשפיע. זה ההבדל.

אנחנו בינתיים עומדים על המקום שבו נתחיל לארגן כלים דהשפעה. זאת אומרת עכשיו נניח שחשיכה יורדת קצת, "טוב לי שהיא יורדת, אני לא רוצה כלום חוץ מלהישאר רק בעובדה שאין עוד מלבדו.", בשבילי זה מספיק ולא רוצה כלום. ומהנקודה הזאת אני רוצה להמשיך רק בדבר אחד, כמה שיותר לאסוף עשירייה מעשר נקודות כאלו ואז יהיה לנו כלי. זו תחילת העבודה.

שאלה: למה אנחנו תמיד שומעים שאירופה זה מקום מורכב? הרי כל העבודה נעשית בחושך. דווקא להיפך, זה לא כזה מקום מורכב, זה מקום שיש בו מקום לעבודה. שדווקא כאן אפשר לעשות את כל התיקון, או שאני טועה.

אתה לא טועה, אירופה זה מקום לתיקון, אירופה זה מקום לעבודה, ויש שם על מה לעבוד. עכשיו הרגשתי את זה באירופה. נסענו מאות קילומטרים בגרמניה ובצ'כיה ואני מאוד הרגשתי את זה, שיש עם מה לעבוד באירופה. כי אין לך היום אירופאי שלא חושב על עתידו ועתידה של אירופה ודי מודאג מזה. כי באמת רואים עד כמה היבשת הזאת היא מתפתחת לכיוון הלא ידוע ועל ידי כוחות ומצבים לא מובנים. יש על זה הרבה מחקרים והמון כתבים ודעות, אבל כרגיל לא יוצא כלום חוץ מהמבוכה הכללית, זה מה שמורגש.

אבל מה שכן רואים היום באירופה לעומת מה שראיתי לפני כמה זמן, שמודעים לזה. המודעות הזאת היא כבר חדרה לתוך כל אירופה, ממש כך אני מרגיש. כולם מבינים שקורה כאן משהו, שאנחנו לא בעלי הבתים, אנחנו לא אחראים, אנחנו לא מבינים מה שקרה ומה שיקרה, כאילו שיש איזו מבוכה כללית וזה מאוד טוב.

הכי בולט זה היה בשיחה שלי עם האחראי על הקהילה היהודית בברלין. יש בית כנסת ענק עם ארבע או חמש קומות, עם חצר כזאת, במרכז ברלין. זה לא פשוט. דיברנו עימו וראינו עד כמה האדם הזה בסוף השיחה קלט את הרעיון שלנו, כי הוא חשב שצריכים בכל מיני צורות לעדן את המצב, לרכך את המצב שבאירופה, ועד כמה הוא נדהם. אני כבר ראיתי עליו שהוא מאבד [את הכיוון], זה ממש היה כך שהוא לא ידע איפה הוא נמצא. חברה שלנו אחר כך סיפרה לנו שהיא דיברה אתו, שהוא ממש היה לא רק מבולבל, אלא כל צורת החיים שלו, איך שהוא מכוון להחזיק את הקהילה, להחזיק את היהודים ואת בית הכנסת הזה. זה בית כנסת שהנאצים שרפו אותו, היה עם זה סיפור גדול. הוא הבין שהעניין הוא לא בזה שנהיה טובים או רעים, אלא זה תלוי עד כמה נקיים מה שמוטל עלינו, שאנחנו אשמים בזה, שאנחנו גרמנו את זה, ולא להסתכל על האחרים. האחרים, אתה מפעיל אותם, אתה אשם בהתנהגות שלהם. והוא הבין, אבל היה לו קשה להבין.

ראיתי כמה אנחנו חייבים שם לעבוד. אין מקום שבו מתנגשים כל הדעות וכל הכוחות כמו באירופה. ולכן אני מבקש מכולכם, אמנם עכשיו אתם שקועים עוד זמן קצר בפעילות מסוימת, אבל אחר כך אני מבקש מכולם ממש להיכנס להכנת כנס בולגריה. ואפילו כמה שיבואו אירופאים וכמה שלא יבואו, אנחנו חייבים כולם להשתתף בזה, לא פיזית, אבל להכין את הדברים האלה כמכת התיקון דרך אירופה לעולם.

שאלה: בהבחנות שבין העשיריות המתחלפות לבין הקשר עם העשירייה הקבועה נוצרה שאלה, מה זו עשירייה?

עשירייה זה עשרה אנשים שכל אחד מוכן לבטל את עצמו, לוותר על עצמו ממש, כדי להיכנס בין האחרים רק כתומך. לא דורש ולא כלום, רק דורש מקום לעבודה. ואז הוא הופך להיות כחוט תפירה שתופר, קושר אותם יחד. רק את העבודה הזאת הוא מבקש. למה? כי בזה שהוא יתפור כך את כולם יחד, הוא יעשה נחת רוח לבורא.

לכן לא חשוב לי באיזו עשירייה לשבת. מה אכפת לי איך קוראים לו, לא חשוב לי. אלא רצונות. אם יש ביניהם רצונות שהם מוכנים לתת לי אותם שאני אתפור, ואני אתן את שלי לעבודה שלהם, גמרנו.

תלמיד: איך להתמסר לעבודת הביטול?

עכשיו בזמן הזה, אם אתם מרגישים חושך, ריקנות או משהו, זה זמן הבנייה. צריכים לאהוב מצבים שהם חושך, כי אז חוץ מאין עוד מלבדו אין לי מה לקבוע, ולהיאחז באין עוד מלבדו. בהתחלה זה בצורה אגואיסטית, ברוך ה' שיש בורא, ברוך ה' שהוא מכוון את הכול ועושה את הכול ואני דבוק אליו, אין לי מה לעשות, מאין ברירה. אחר כך, שלא יהיה לי כלום, שיביא אלף טונות לא אכפת לי של מה, אני רוצה להיות דבוק לאותה הנקודה. ואז מאותה הנקודה מתחיל להתפתח כלי דהשפעה. כל מה שהוא מביא לי למעלה מנקודת הביטול הופך להיות לחסדים, להשפעה, אני לא רוצה שום דבר. וככה בונים כלי דהשפעה. ברגע שיש לנו משהו מזה, כבר אני יכול להרגיש שם אפילו אור חכמה בעל מנת להשפיע.

שאלה: מה זה הסנדוויץ' שאתה מזכיר אותו לא פעם ואיך בונים אותו?

בקשר למה בדיוק?

תלמיד: כשיש שתי הרגשות, הרגשת החושך ומעל זה הרגשת ביטול, התחברות, אור.

בדרך כלל כשאומרים סנדוויץ' אנחנו מדברים לא על חושך ועל אור שזה גם אולי נכון, אלא על שנאה ואהבה, "על כל פשעים תכסה אהבה". אני שומר על הפשעים, אין לי מה לעשות איתם, אבל אני לא רוצה למחוק אותם, כי אני מתייחס להכול שאין עוד מלבדו. זה הבורא עושה, הוא בנה לי את כל הפשעים האלה, הוא מגלה לי אותם מתי שצריך ובסגנון שצריך, ואני רק רוצה על פני זה לבנות את היחס שלי באהבה. זה נקרא "על כל פשעים תכסה אהבה". ולא לבטל. אם אני מבטל פשעים, גם אין יסוד לאהבה, אין אהבה, אחד בלי השני לא קיים. לכן אנחנו צריכים להיות בעיניים פקוחות. גם בבית שלך, בעבודה שלך, ביחס לעולם, שנאה ואהבה חייבים ללכת יחד, ולא להתפעל מזה כל כך, אי אפשר אחד ללא השני, שני כוחות.

שאלה: הזכרת שצריך לעורר קנאה שהיא בהתאמה לכל חבר, מה בכל חבר מעורר קנאה. איך אני מעורר קנאה סלקטיבית בהתאמה לכל חבר?

אני חייב למצוא בכל חבר וחבר כמה שיותר נקודות שאני מקנא בהן. נגיד בך אני מקנא שאתה מאוד עקבי. בחבר שני במיוחד, כי הוא ממש עובד מהבוקר עד הלילה כל הזמן בדאגה אחת. בעוד חבר אני מקנא שהוא אוהב להתפלפל ויודע להתפלפל טוב מאוד. בכל אחד ואחד, אפילו שהדברים לא כל כך נראים לכם יפים, אני מקנא, קנאה זה דבר מאוד טוב.

אבל אני לא רוצה להרוס את זה בהם, כאילו שלא יהיה בהם אלא שיהיה בי, לא. אלא ההיפך, זה שהם נמצאים אני יכול לשאוב מהם את התכונות הללו, להתחבר איתם ודרכם לפעול, וגם הם פועלים דרכי. כשאני נמצא בין האנשים הגדולים אז אני אגדל, אני כאילו יושב על הברכיים של האנשים הגדולים.

תלמיד: ולעורר קנאה בחברים?

אתה גם חייב, תראה להם את מידת התשוקה שלך לחיבור.

תלמיד: איך למסור לחברים את ההשתוקקות לחיבור?

רק על ידי דוגמה. אני בטוח שישנם כאן אנשים שאחרי הכנס במולדובה נמצאים בהרגשה שאולי חבל שהם לא היו שם. אל תכבה בהם את ההרגשה הזאת, דווקא ההיפך, שיצטערו עוד יותר. יש כאלה שבגלל הגאווה שלהם לא באו, "מה זה שייך לנו? זה לרוסים" או משהו כזה. זה הורס, הורס את האדם. "תזהרו מבני עניים כי מהם יצא תורה"⁵.

שאלה: מה זה לדבר מהלב ומתי צריך לעשות את זה?

כל דבר שבזה בטוח אתה יכול להועיל לחיבור בעשירייה, תדבר. יותר מזה אין מה להגיד. וההיפך, תשתוק, "סייג לחכמה, שתיקה"⁶. רק מה שמועיל לחיבור.

שאלה: איך לשכנע את החברים לבקש עבורי?

תלוי איזה חברים. תביא להם בירה, ויסקי, אני לא יודע מה. דבר איתם, תשכנע אותם שאתה זקוק לעזרה. או ההיפך, תראה להם עד כמה אתה רוצה לעזור להם ובחזרה הם יעזרו לך.

שאלה: איך לפנות לבורא מהרגע הראשון שמתעוררים לעבודה?

כתוב בכמה מאמרים שצריך להקדיש את הרגע הראשון מיד לדבקות בבורא ולבקשה שלא ינתק אותך כל כ"ד השעות. איך? האמת שזה הרגל, כל יום כשקמים, מזה מגיעים. לנו, למי שקם לשיעור בוקר, זה קל, כי לְמה הוא קם, בשביל מה? אבל המחשבה הראשונה חייבת להיות על הבורא, והמחשבה השנייה, על הכלי, על החיבור.

שאלה: מכאן אני הולך לבית כנסת לעשות סליחות.

יש לך על מה ודאי.

תלמיד: בוודאי שיש הרבה סליחות. מה זה הסליחות האלה שרצים לבית כנסת בבוקר?

אתה לא קורא שם, "אשמנו, בגדנו" וכו'?

תלמיד: כן, אבל מה זה המנהג הזה ללכת לסליחות מעכשיו עד יום כיפור?

קודם כל זה לא רק מנהג, זה דבר יפה וטוב.

תלמיד: מה זה?

זה כדי שאדם סוף סוף יחשוב על מה שהוא עשה ועושה והאם המעשים שלו הם בסדר או לא. וודאי שהוא ימצא משהו שלא בסדר ואם לא ימצא, אז הוא יקרא מה שכתוב שם עליו, שהוא גנב, שהוא רוצח. שם כתוב על הכול והכול זה עליך. "מדבר שקר תרחק"⁷ זה ברור שיש לך את זה, רק אתה לא רואה.

אם כך, אתה צריך באמת לחשוב איך אתה יוצא מזה. אם היית היום עומד במשפט צדק, אז היו מראים לך בחיים שלך עד כמה עשית מההתחלה ועד סוף הרשימה.

תלמיד: למה המקובלים הגדולים כתבו את הסליחות ומה הקשר בין הסליחות לעבודה שלנו?

אתה תגלה את הדברים האלה כשתהיה במדרגה רוחנית. תגלה עד כמה שאתה לא בסדר באהבת חברים ומאהבת חברים לאהבת ה'.

תלמיד: האם יש סיבה לכל זה, הרי זה לא סתם כך?

הסיבה לכל זה היא לגרום לתיקון העם שיוצא לגלות. כתבו על זה עוד לפני הגלות אנשי כנסת הגדולה, לאלה שיוצאים לגלות, כדי שתהיה להם איזו עבודה לפחות בפה במקום בלב, וכך לאט לאט יתקרבו ויעשו. יש שם ממה ללמוד, נלמד על זה פעם.

אם אנחנו נגלה את החיבור בעשירייה, משם והלאה הכול פתוח. אם יש לך כלי, אז הכול פתוח לפניך.

תלמיד: האם אני צריך לבקש סליחה מהחבר? באמת יש כזה מושג?

כשתתחיל להתחבר בעשירייה ודאי שאתה תרגיש עד כמה שאתה רוצה לבקש סליחה, זה ברור. בלי שכתוב שם שאתה צריך לבוא לכל אחד ולבקש ממנו סליחה, אלא אתה בעצמך תעשה את זה.

האם קנאת במוזיקאים בכנס?

תלמיד: מאוד. רציתי להגיד קודם כל שבאמת גם התגעגענו וגם הורגש שהחברים המוזיקאים שם עשו עבודה יוצאת מן הכלל בחיבור ואני לא מדבר בכלל על המוזיקה, אלא בחיבור, ממש הורגש שהם היו שם כיחידה אחת, כקומנדו.

למרות שהיה שם קשה מאוד, היו תנאים קשים מאוד. לא היה שם אוויר. איך אני החזקתי שם, אני לא יודע, אבל איך הם החזיקו עם השירה ועם הניגון, כל הכבוד.

תלמיד: הם עשו ממש עבודה יוצאת מן הכלל. חברים עשו התגברות מאוד מאוד גדולה כדי לעשות את החיבור הזה. ולא הורגש בכלל שלא היה שם אוויר. זה היה פשוט כנס מאוחד, ולא הורגש שהרב לא פה, הרגשנו כאילו שהרב ממש מדבר מתוך כל חבר.

כי הקהלים הם מאוד קרובים, אין הבדל.

תלמיד: הדבר היחידי שאולי חרוט לי מתוך הכנס הוא שהעבודה האמיתית היא בעשירייה.

כן. זו התוצאה מהכנס ממש. גם אמרתי את זה בסוף הכנס, שאנחנו הרגשנו שעל ידי העשירייה יכולים לעלות.

תלמיד: השאלה היא לגבי החברים שהשתתפו פיזית בכנס. מצד אחד איך לכלול את מה שהם הביאו מהכנס ומצד שני, החברים שהגיעו איך עליהם לפרוש לעשירייה את החסרונות שהם התכללו איתם שם?

אני חושב שאתם הייתם יחד איתם. זה לא חשוב אם הייתם שם או כאן. זה לא היה כל כך שונה, בפרט שעשיתם כאן עבודה בהפצה כל כך חשובה. ואני מקווה שכל קבוצות ישראל גם יתחברו עוד יותר ועוד יותר לעבודה הזאת. אנחנו עוד צריכים לגמור אותה. אל תדאג, החברים שלך יחד איתך.

תחשבו מה אתם עושים בבולגריה. האם תהיה שם בכלל להקה או לא? אילו שירים, אילו דברים? אתה לא יכול לשיר שם סתם ברוסית, זה צריך להיות משהו אחר. בקיצור תחשבו. יש לנו כאן עבודה גדולה. אבל אני לא כל כך לוחץ על זה, יש עוד שבועיים.

(סוף השיעור)

---

1. "לא תעשה לך כל פסל וכל תמונה" (שמות כ', ג')↩

2. "גם חשך, לא יחשיך ממך: ולילה, כיום יאיר- כחשיכה, כאורה" (תהילים קל"ט, י"ב.(↩

3. "להגיד בבקר חסדך ואמונתך בלילות" (תהילים צ"ב, ג').↩

4. "ויהי-ערב ויהי-בקר, יום אחד." (בראשית א', ה').↩

5. "הזהרו בבני עניים שמהן תצא תורה" (נדרים פ"א ע"א).↩

6. "סייג לחכמה, שתיקה" (מסכת אבות ג', ט"ז(.↩

7. "מדבר שקר תרחק ונקי וצדיק אל תהרג כי לא אצדיק רשע" (שמות כ"ג, ז').↩