שיעור הקבלה היומי29 יולי 2020(צהריים)
שיעור בנושא "ט' באב", שיעור 2
29 יולי 2020
שיעור ערב 29.07.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן- אחרי עריכה
תשעה באב - קטעים נבחרים מהמקורות
קריין: שיעור מיוחד לרגל "תשעה באב", נקרא קטעים נבחרים מהמקורות בנושא. קטע מספר 7 של השל"ה הקדוש "שני לוחות הברית".
"היסורין ממרקין וגם מביאים לידי תשובה, כמו שנפרש בפרשיות שהן בין המצרים. ואז יקויים ארוממך ה' כי דליתני, לשון דלות ולשון התרוממות, כי הדלות שהם הצרות, הם סיבות ההתרוממות וגורמות להיות יתרון אור ממה שהיה. ויתרון אור הזה יבוא מהחושך, כי במחשכים הושיבנו, כדי שיצא אור גדול מהחושך. כן ויהפוך ה' את הקללה לברכה, כי הקללה עצמה נתהפך לברכה. וחורבן בית המקדש היא בניינו, כי חורבן בית המקדש גורם להיות "תם עוונך בת ציון", ואז יבנה בית המקדש הגדול שהוא בנין בית עולמים הנצחיים."
(השל"ה הקדוש. שני לוחות הברית, במדבר דברים, פרשת בלק)
שאלה: כשהוא אומר "תם עוונך בת ציון" זה הגמר של הקלקול כי משם מתחיל כבר התיקון?
כן. סך הכול מדובר על מבנה אחד שנקרא או "הנשמה הכללית" או "אדם הראשון הכללי", שעובר כל מיני מצבים המבנה הזה. אז עובר שבירה, "חורבן" מה שנקרא, בבית המקדש הראשון, זאת אומרת מצב אחד נופל, מצב שני נופל, במצב השלישי קם לתחייה, כך אנחנו לומדים. לכן אין שום דבר שלא עובר את כול המצבים האלו, חייבים אנחנו לעבור את השבירה ותיקון ולכן כך אנחנו מתייחסים גם למה שקורה לנו.
הכול צריכים לעבור ולהודות לזה שבכל מצב ומצב אנחנו רוצים להצדיק את הבריאה, להצדיק את הבורא, ואם אנחנו באמת עושים כך, אז אנחנו בזה ממהרים את התיקונים ומביאים אותם לכיוון הנכון, למצב הנכון. זה הכול. העיקר, זה לראות את הדברים שחייבים לא לשנות אותם אלא רק למהר אותם, לסדר אותם יותר מהר לתיקון. אבל המצבים האלו חייבים להתגלות בכל זאת, אין טוב אלא כשמתגלה כל הרע, שהרע מתגלה ואנחנו צריכים לזהות אותו, ואנחנו צריכים לאתר אותו ואנחנו צריכים לתקן אותו, ואז הוא הופך להיות לטוב. ואין טוב אלא מתוך הרע.
תלמיד: אז כל המצבים השבורים שאנחנו מגלים בינינו הם בעצם חלקים מאותה שבירה שעכשיו אנחנו צריכים לעבוד עליהם?
כן, חייב להתגלות. הם חייבים להתגלות, ואנחנו צריכים רק להזדרז לתקן אותם.
שאלה: כשמגיעים ייסורים וזה מפריע לך להתחבר עם החברים, אז אתה מתעלה מעל זה ובכל זאת מתחבר עם החברים, מתקשר עם הבורא. האם אנחנו שמחים מזה שעברו הייסורים או שהיתה לנו אפשרות להתקשר עם הבורא ולהיות איתו ועם החברים?
אנחנו שמחים בזה שאנחנו משתדלים להצדיק את הבריאה. זה שאנחנו צריכים לעבור את כל המצבים האלה אין לנו בזה שום ספק, כי הכול לא תלוי בנו אלא בכוח העליון, ואנחנו שמחים מפני שאנחנו רוצים בכל מצב ומצב להשתתף בצורה נכונה. להשתתף בצורה נכונה, זאת אומרת שאנחנו משתדלים לדחוף את כל חלקי הבריאה לחיבור, אנחנו משתדלים לקבל את כל הבריאה אמנם במצבים השבורים, כדי לחבר אותם ולגלות עד כמה הם מותאמים זה לזה ומחוברים. אנחנו צריכים להשתמש בלחבר את כל הבריאה למנגנון שלם.
תלמיד: איך אנחנו מחברים את המנגנון של הבריאה?
בכל רגע כל המצבים שאני מגלה כאילו שהם לא בסדר, אני צריך לשייך אותם למערכת שלמה ולהשתדל לראות שגילוי הרע הזה שקורה, דווקא הוא מביא את כל המערכת לתיקון ואת כל הבריאה לשלמותה. זאת אומרת, להצדיק את הבורא בכל רגע ורגע מה שהוא עושה עלינו או עלי נגיד, וכך ללכת קדימה.
תלמיד: אני מצדיק את הבורא רק כשאני מתעלה מעל הייסורים ומתכלל עם החברים ומתקשר איתו, האם רק בנקודה הזאת אני יכול להצדיק?
כן, מה שנופל עליך זה מה שאתה צריך לעשות. ולהשתדל לראות את כל העולם בצורה כמה שיותר מתוקנת. כי באמת אחר כך אתה תגלה שלא היה שום קלקול, הקלקול היה רק בך שאתה בכלים השבורים שלך ראית את העולם השבור.
תלמיד: ואיך לעבוד בצורה הכי נכונה עם המצב שמתגלה בחיים, שאתה מרגיש ייסורים. מצד אחד אני מתחבר עם החברים ועם הבורא, מצד שני אני מנסה להפיץ, איך לתפוס כמה שיותר תיקונים במצב כזה?
זה תלוי בסביבה עד כמה אתה קשור לחברים, עד כמה הם מחזיקים אותך ואתה אותם, ועד כמה אתם מעוררים זה את זה כדי בכל רגע ורגע להצדיק את הבריאה.
תלמיד: אז בעצם במה התיקון בא לידי ביטוי, להצדיק את הבורא ולגלות את זה שהוא טוב ומטיב או שאני צריך לעשות איזו פעולה אקטיבית?
לא, "הכול במחשבה יתבררו". רק "הכול במחשבה יתבררו", כל התיקונים הם רק במחשבה, לא בפעולות. בפעולות אנחנו חייבים לעשות פעולות בינינו שיכולות לגרום לנו לחיבור גשמי כהכנה לחיבור רוחני.
שאלה: מה זה "בין המצרים"?
בין המצרים, זה שיש לנו עדיין מצב שאנחנו לא בימין ולא בשמאל, ובין שניהם נמצאים והם לוחצים עלינו. בין המצרים זה נקרא שאנחנו נמצאים בין השבירות של בית המקדש הראשון ובית המקדש השני. בין המצרים שאנחנו נמצאים בינתיים מהמצב שלנו ועד גמר התיקון כל הזמן בלחצים. זה נקרא בין המצרים. מצר, "מן המצר קראתיך"1, עדיין אנחנו נמצאים בין ההגבלות.
תלמיד: אז אנחנו תמיד נמצאים בתוך שתי מערכות שעובדות כל הזמן?
כן, גם זה וגם זה שניהם לוחצים עלינו ואנחנו או שייכים לזה או שייכים לזה. אבל התיקון הוא שאנחנו משלימים את שניהם יחד.
תלמיד: בכל מקרה אנחנו צריכים לעבוד עם שני המצבים?
כן, "חשכה כאורה יאיר".
שאלה: למדנו שחורבן בית ראשון וחורבן בית שני, היו צריכים להיעשות בכל מקרה, ולפי תפיסת המציאות, בכל מקרה היינו צריכים לעבור את זה. איפה אנחנו במשחק הזה?
חורבן בית ראשון וחורבן הבית השני, שני החורבנות האלה היו צריכים להישבר. כי הבורא ברא כלי שלם, יפה, טוב, בגמר התיקון מצידו, אבל כדי לתת לנו אפשרות להרכיב את הכלי בעצמנו ולראות, להרגיש מה הוא, להשתתף בו, כמו שאנחנו קונים לילד משחק שהוא צריך להרכיב בניין נגיד, קוביות וכל מיני דברים, אז כך הבורא ברא קודם כל את הבריאה בצורה שלמה, ואחר כך שבר אותה. השבירה שלו, שהוא שבר, זה נקרא "חטא עץ הדעת", זה בשורש שלנו בצורה הרוחנית. תראה כמה הכנה זו.
אחר כך יש לנו את התפתחות בני האדם. הם מתחילים להתפתח [ומגיעים] למצב שהם מגלים את יצר הרע, ומתוך יצר הרע הם בורחים מהיצר הרע, רוצים לבנות את המנגנון ביניהם כיצר הטוב, ובונים את בית המקדש הראשון. הוא לא יכול להתקיים כי זה לא גמר התיקון, רק במוחין דחיה, ואז הוא נשבר. אחרי זה הם בונים את בית המקדש השני במוחין דנשמה וגם הוא נשבר. וכבר אין יותר מה לעשות, גם ע"ב וגם ס"ג, גם הכלים על הארת החכמה וגם הכלים על הארת החסדים, שניהם נשברו שבירה כללית טוטאלית.
אנחנו זכינו לזה אחרי שני החורבנות האלה. ועכשיו אנחנו נמצאים אחרי המתנה של עוד אלפיים שנה, במצב שהוא ראוי לתיקון, עד שכל הכלים נפלו והם נופלים ומתערבבים ביניהם. עכשיו אנחנו נמצאים בדור שהוא כבר מתחיל לקום, להקים את הכלים האלה מהקליפות, מהשבירה, מנפילה, ולאט לאט להעלות אותם ולבנות מהם נשמה, שזה נקרא הבית השלישי. זאת העבודה שלנו.
תלמיד: רציתי לשאול אותך לגבי החיים, ובכלל על תפיסת המציאות. האם אפשר לשנות אותם, או שזה מסלול קבוע ולא יעזור שום דבר, זאת אומרת אנחנו צריכים לזרום עם הזרם וכל אחד עם התיקון של עצמו?
אתה מדבר על החיים הגשמיים שלנו?
תלמיד: כן, גם. האם המציאות הזאת ניתנת לשינוי, האם וירוס הקורונה היה צריך להיות?
אנחנו צריכים לחשוב על התיקון הרוחני, ואם התיקון הרוחני יהיה מוצלח על ידנו, כנראה שנגלה תוצאות בזה גם בגשמיות. אמנם זו לא חובה, למה? כי כל הצורה הגשמית היא מתראה לנו כך, כדי לדחוף אותנו לתיקונים רוחניים אמיתיים. ולכן זה שאנחנו נרגיש נגיד כל מיני לחצים וצרות, יכול להיות שזה לטובתנו, כדי שאנחנו נזרז את התיקון. לכן על זה כתוב "כל אשר אוהב ה' יוכיח"2.
תלמיד: אבל ניתן לשנות את המציאות? זאת אומרת, הבן אדם שלומד את חכמת הקבלה, הוא יכול לשנות לטובה את המציאות שלו? אני לא מדבר עכשיו על הרצון לקבל, אלא על הקו של החיים שלו, המסלול של החיים, ניתן לשנותו לטובה, או שזה לא עוזר, זאת אומרת הכול עבודה פנימית?
אני לא חושב שזה ניתן, אני לא חושב שצריך, ואני לא חושב שזה בידיים שלנו ושאנחנו בכלל צריכים לחשוב על זה. אנחנו צריכים לקבל את הדברים האלה כמו שהם באים, להצדיק את הבורא ולעסוק במה שאנחנו יכולים לעשות תיקונים, שזה בחיבור בינינו וביצירת השטח בעל מנת להשפיע בינינו, כדי לתת לבורא להתגלות. ואז כתוצאה מזה יהיו שינויים לטובה כאלו וכאלו ואחרים, אני לא מזמין את כל הדברים האלה בכלל. העיקר בשבילי זה לבנות שטח בינינו כולנו, כל מי שנמצא ב"בני ברוך", לבנות שטח משותף, שאנחנו בשטח הזה נתמלא באור החסדים וניתן בזה אפשרות לבורא להתגלות, שזה כבר יהיה אור חכמה בתוך אור החסדים.
תלמיד: איפה מתבטא טוב ומיטיב בעצם?
טוב ומטיב בזה מתבטא.
תלמיד: במה?
בזה שהבורא עוזר לנו לתקן את הכלים בחפץ חסד, ואחר כך גם עוזר שאנחנו נעלה למצב שנגלה אותו כאור החכמה בתוך אור החסדים.
שאלה: אמרת שכל התיקונים מתרחשים במחשבה, אבל המחשבה היא תכונת הבינה ולא תכונת המלכות, האם זה ככה?
לא. אנחנו עושים תיקונים על ידי אור החסדים ואור החכמה. על ידי שני האורות הגדולים האלה מלמעלה אנחנו עושים תיקונים על הרצון לקבל. הרצון לקבל מיתקן עד הגובה של חסדים, חפץ חסד, ואחר כך הוא יהיה מוכן גם לקבל את אור החכמה בעל מנת להשפיע. התיקונים הם ברצון לקבל, הרצון לקבל כביכול שייך למלכות, אבל אנחנו מדברים על גובה התיקונים. או על ידי איזו עוצמת אור אנחנו מתקנים את הרצון לקבל, על ידי אור החסדים שזה בבינה, או על ידי אור החכמה שזה מהחכמה.
שאלה: למה השבירה זאת המתנה הכי גדולה שהבורא יכול היה לעשות עבורנו?
נכון, השבירה זאת מתנה גדולה מאוד, שאם לא השבירה, לא היינו מגלים עד כמה אנחנו שונים מהבורא, ואז בתיקון של השבירה לא היינו יכולים להגיע לדבקות, להשתוות הצורה עמו. לכן למרות שזאת פעולה מאוד מאוד חמורה, הבורא שובר את הכלים ונותן לנו אפשרות לתקן אותם ולהגיע לדבקות השלמה בו.
שאלה: מה דעתך על הקבוצות שבעם שרוצות להקים את בית המקדש השלישי הפיזי?
אני לא קבלן, לא אכפת לי מקבוצות שרוצות להקים משהו. בית המקדש לא קם מתוך זה שמתחילים לבנות איזה בניין. אם אנחנו רוצים לבנות את בית המקדש השלישי, אנחנו צריכים לבנות אותו מהרצונות שלנו המקולקלים שהם עוברים תיקונים, הרצונות האלה, ויכולים להתחבר בהדדיות זה לזה. רק בצורה כזאת אנחנו בונים קשר בינינו שנקרא בית המקדש.
שאלה: באיזה אופן יתוקן הרצון שלא משתתף בתהליך התיקון והחיבור?
יש רצונות שהם לא כלולים בחיבור בינינו. אומנם אנחנו עכשיו לא יכולים לראות אולי איך שהם מתחברים ומסתדרים, אבל באמת אין כאלה. כי כל הרצונות הם מהכלי השלם שעבר קלקול, שבירה, ולכן אנחנו צריכים לתקן אותם, את כולם, במאה אחוז.
שאלה: שמעתי שאמרת שאנחנו נדחפים לרוחניות. האם יש הבדל בין להידחף לרוחניות לבין להימשך לרוחניות, כמו עם משה?
אם אנחנו נמשכים לרוחניות, זה מתוך הרצון שלנו. הבורא נתן לנו רק נקודה ראשונה, דחף לזה, אבל אחר כך אנחנו צריכים על ידי הסביבה הנכונה, על ידי העשירייה, לפתח את הדחף הראשון הזה שקיבלנו אותו מהבורא, זה לא שלנו, לפתח אותו מאיתנו, שתהיה ממש משיכה לרוחניות, לעל מנת להשפיע, לחיבור בינינו, לתיקון. כך אנחנו צריכים לעשות. ישנה גם הכוונה ועזרה מצד הבורא שדוחף אותנו קדימה, וכך אנחנו נמשכים. אז יש כאן חלק שבא לנו מלמעלה, מהבורא, וחלק שאנחנו צריכים לפתח, וכך מגיעים לשותפות עם הכוח העליון.
שאלה: האם אנחנו בונים את בית המקדש השלישי קודם כל בעשיריות, אחר כך בינינו, כל העשיריות?
כן, לכן זה גם נקרא שעשר ספירות שלמות שאנחנו משתדלים להרכיב בינינו, ביחסים בינינו, זו לבנה נכונה, מתוקנת, יפה, מבניין בית המקדש השלם.
שאלה: בית המקדש נבנה בשדה המחשבות והרצונות, ועל מנת להגיע לשדה הזה אנחנו צריכים להגיע לאיחוד בינינו, לחיבור. האם זה נכון?
נכון.
שאלה: האם אפשר לשאול שאלה על תשעה באב?
כן, ודאי, היום זה הזמן.
תלמיד: בשיעור דיברנו על זה שתשעה באב זה גילוי השבירה והתגלות המשיח. אם זה כך, למה זה נחשב כיום אבל, זה אמור להיות יום שמח, גילוי השבירה?
בינתיים זה יום אבל, מפני שאנחנו רצינו לבנות שני בתי מקדשים והם נפלו, נחרבו. ואת בית המקדש השלישי, שגם הוא יקום בתשעה באב, אנחנו עוד לא רואים, ולכן אנחנו לא יכולים לשמוח. אבל היום הזה הוא ודאי יבוא ויהיה כיום השמחה, זה דבר אחד.
דבר שני, המקובלים, לא האנשים הרגילים, לא דתיים, לא חילוניים, יודעים, לא יודעים, אלא האנשים שמבינים את מה שאנחנו לומדים, בשבילם אין דבר כזה יום סבל, אצלם זה יום שהבורא עשה כדי להראות לנו את הכלים השבורים שאנחנו נבוא ונתקן אותם. לכן, אנחנו בכלל, באף מקום אנחנו לא בוכים ולא מצטערים, אלא משתדלים להצדיק את הבורא בכל מצב ומצב, פרטי, כללי, לא חשוב איזה.
שאלה: אם כל התיקונים הם במחשבה ולא במעשים, מה לגבי ההפצה? זו פעולה שאנחנו עושים.
זו גם כן פעולה רוחנית, כי על ידי זה שאנחנו מפיצים, אנחנו מחברים רצונות שבורים, רחוקים, מחברים אותם יחד כדי לתקן.
שאלה: הבנייה של בית המקדש היא פנימית. האם בזמן הפגישות של העשירייה, החיבור והוויברציות שכל אחד מהעשירייה מרגיש, צריכים להיות דומים או לא?
אתם עדיין לא יכולים לבדוק במה אתם דומים ובמה לא, אלא מספיק לעורר כל אחד ואחד לחיבור בלבד.
שאלה: איפה נמצא בית המקדש השלישי?
בית המקדש השלישי לא נמצא באף מקום, הוא צריך לקום מתוך המאמצים שלנו.
קריין: אנחנו בקטע מספר 8, מ"שפת אמת".
"באמת כח האחדות גדול מאוד לעורר כח השורש מן השמים. אך שצריך להיות לשם שמים. וזה נמצא רק בבני ישראל, שהרי דור הפלגה התאספו כולם ולא עלתה בידם. רק לבני ישראל "חֵלֶק ה' עמו" ניתן כח האחדות, ובבני ישראל נתקיים אח"כ בבניין המקדש. כי ביהמ"ק לא היה בנין עצים ואבנים בלבד. רק שע"י התחברות בני ישראל, שכל איש ישראל יש בו איזה חלק, כמ"ש "ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו, עיר שהיא עושה כל ישראל לחברים", ונעשה בנין למטה, ע"י נפשות בני ישראל, וע"י בנין המקדש נתעלו להיות דבקות לנפשות בני ישראל בעולם העליון, כמ"ש "ששם עלו", והרי זה ממש כמאמר "נבנה עיר וראשו בשמים", רק ע"י שהיה לשם שמים, נתקיים בידם."
(ר' יהודה ליב אלתר. שפת אמת, בראשית, פרשת נח)
יש כאן הרבה דברים, אבל מה שהוא רוצה להגיד בסופו של דבר, שאנחנו צריכים לבנות כלי שיהיה מתוקן, מחובר, ואז הכלי הזה ייקרא בית המקדש ובו יהיה גילוי הבורא.
קריין: קטע מספר 9, מתוך "שם משמואל".
"בזמן שישראל כולם באחדות, אינם מתיראים משום דבר, וע"כ עם עונש הגלות, נספח אליו פירוד הלבבות ושנאת חינם, כי בלי זה, לא היה אפשר להיות גלות כלל. וע"כ ראשית הצרות היתה בשבעה עשר בתמוז, שבו הובקעה העיר, וכענין שפירש"י (מגילה, ב/עב) "שבאין חומה הם מופרדים", והוא ביום שבירת הלוחות ועבודת העגל, וזה גרם שבירת הלוחות, וממנו נסתעף, שנבקעה העיר."
(שם משמואל. פרשת בלק)
זאת אומרת, כל הדברים האלה חייבים להישבר, גם החומה וגם העיר, והכול צריך להגיע לחורבן השלם ממש, שנשארים ממש פירורים שמהם אי אפשר שיישבר יותר, לכן זה לוקח כל כך הרבה זמן. ואחר כך מגיעים לתיקון לאט לאט, בהדרגה יותר ויותר אוספים בחזרה את כל הרצונות השבורים, מרכיבים עליהם מסך ואור חוזר, יכולים להתחבר באור חוזר הרצונות האלה ביניהם, וכך אנחנו מגיעים לתיקון.
שאלה: מה זה אומר בעבודה שלנו, בינינו, שבאותו תאריך קרו אותם דברים?
שאנחנו צריכים להמשיך רק לאותה נקודה. זאת אומרת, שיש עולם, שנה, נפש וקיום המציאות, והכול קורה מאותה נקודת השבירה. שהקשר בין הרצון לקבל והכוונה על מנת להשפיע, שאפשר לקבל רק על ידי מאור המחזיר למוטב, הקשר ביניהם הוא נקודתי, בנקודה אחת. והקשר הזה הוא עובר בעביות שורש א' ב' ג' ד', או בבית המקדש הראשון ובבית המקדש השני, שזה גלגלתא ועיניים ואח"פ, וגם אח"פ דעליה, ואחר כך יש גם אח"פ דירידה, שזה כבר בית המקדש השלישי. זאת אומרת, כל הדברים האלה שייכים לנקודה אחת, לנקודת הקשר בין הרצון לקבל לאור על ידי המערכת הזאת. לכן הכול קורה בתשעה באב.
תשעה באב זה יום שנולד המשיח. זאת אומרת, הכוח העליון כשהוא מופיע, הוא מופיע לנו דרך הנקודה הזאת שבמושג הזמן נקראת "תשעה באב". היום הכי שמח, הכי חזק, שהכי מגלה לנו את הבורא, זה יום תשעה באב. ככה זה יהיה.
תלמיד: אבל זה שזה אותו תאריך.
זו נקודה אחת, סיבה אחת, שכך זה מתגלה.
שאלה: האם בכל נקודת שבירה אנחנו יכולים להגיע לתיקון או שאנחנו צריכים את הנקודה הכי נוראית בשבירה?
החורבן נעשה בנקודה אחת, איפה שנעשה ניתוק בין הכוח העליון, ההשפעה העליונה עלינו שנותנת לנו כוונה על מנת להשפיע, לבין הרצון לקבל שנשאר בלי כוונה על מנת להשפיע, ולכן, בלי הכוונה על מנת להשפיע הוא כולו מתפורר, לא נשאר ממנו כלום, הוא נחרב. נגיד, יש פירורי חול ויש ביניהם דבק, וכל הפירורים האלה נדבקים לאיזשהו מבנה.
תלמיד: מובן, אבל אנחנו מדברים גם על העולם הגשמי.
לא. זה הכול לא נכון. אני מבין שאתה ארכיטקט, שאתה רואה בניינים גדולים. אין בניינים, אין כלום. יש רק דבר אחד, רצון לקבל שהוא צריך לקבל כוונה על מנת להשפיע ועל ידה הוא יכול להדביק את כל החלקים שלו יחד, וככה הכול יסתדר.
תלמיד: איך אנחנו מתקנים את הרצון לקבל? האם כשאנחנו מתעלים מעליו לחיבור?
לא נכון. אנחנו נמשכים לקשר בינינו ומעלים תפילה מהקשר בינינו לבורא, ומאותו קשר בינינו אנחנו מקבלים תשובה מהבורא, אור המחזיר למוטב שעוזר לנו לדעת איך להדביק את עצמנו יחד, איך לחבר את עצמנו יחד. ואם אנחנו עושים את זה בקשר בינינו אנחנו מגלים את הבורא.
תלמיד: יש שני רבדים, הרובד של הרצון לקבל והרובד של הקשר שאנחנו בונים יחד עם החברים והבורא. האם התיקון קורה בשלב השני, בקומה השנייה והקומה הראשונה נשארת כמו שהיא?
אני באמת לא יודע, אין לי את אותה התמונה שיש לך.
שאלה: איך אנחנו יכולים לזרז את הזמנים לתיקון?
אנחנו יכולים לזרז את הזמנים לתיקון רק על ידי זירוז התפילה שלנו לבורא. כלום חוץ מזה. אתה יכול להגיד שיש כאן עניין של הפצה ולימוד וכנס שאנחנו עושים, ועוד כל מיני דברים. אבל סך הכול, הכול צריך להיבנות בפנייה לבורא. אם יש פנייה לבורא, בפנייה הזאת תלוי הכול.
שאלה: אמרת שיש רצון לקבל והמשימה היא לחבר את כל החלקים. מה זה אומר לחבר אותם, האם זה להעלות את חשיבות החיבור?
אני לא מבין על מה אתה מדבר.
שאלה: אני רוצה לשמוע את שיעור הזוהר, אבל אני לא מבין בזה שום דבר, אני רק שומע את שטף הקריאה, שוקע בזה ומנסה להתלות בדרגה של התבטלות כלפי הטקסט, לקלוט את כל מה שהטקסט רוצה להגיד לי, למרות שאני לא מבין כלום. האם יש לנו בכלל מקום לשאלות שאנחנו תמיד שואלים מתוך האגו. כי הרי שום שאלה לא באה ממקור רוחני, כולם רוצים תשובות לאגו שלהם וזה, לפי דעתי, מוציא אותנו מהשטף, מתוך הנוחות שאנחנו מרגישים בקריאת הזוהר. מה דעתך על זה? לי בכל אופן מאוד מפריע.
דעתי הפוכה מדעתך, ולי זה לא מפריע. זה כמו טיפול בתינוקות, כשאתה נכנס לגן ילדים יש שם רעש, כל הילדים הקטנים רצים מפינה לפינה, זה בוכה וזה צוחק וזה קופץ, בקיצור בלגן, ממש חוסר סדר, אבל על ידי זה גדלים. אז מצד אחד, אמנם אין לי עצבים, אבל אין לי ברירה. ומצד שני, אני נותן להם אפשרות לשאול ולשמוע ולסדר את הכול בראש ובלב.
תלמיד: אני מבין אותך. העניין הוא שבזמן השיעורים הרגילים יש לנו המון שאלות ואנחנו שואלים אותן. אני רק שאלתי אם זה המקום לשאלות בזמן קריאת הזוהר?
לא יעזור לך מה שאתה אומר, אתה יכול להגיד לי שאתה צודק, ואני אומר לך שאתה לא צודק. כי יש לי 1000 אנשים ואני לא משרת רק אותך. עכשיו זו לא קריאת זוהר, עכשיו זה ערב שמדברים על החורבן, על תשעה באב, עכשיו זה שיעור שהוא לא שייך לזוהר. היום בבוקר, היום בערב, מחר בבוקר ומחר בערב, הכול זה עדיין תשעה באב.
שאלה: כמה חשיבות אנחנו צריכים לתת לצום בתשעה באב?
אני לא יודע, אני מדבר רק על רוחניות. צום, הכוונה ברוחניות שאנחנו לא רוצים לעסוק לא עם אור חכמה ולא עם אור חסדים, מפני שאין לנו אפשרות לקבל אותם בעל מנת להשפיע. כך זה נקרא ברוחניות, מה בגשמיות, אני לא יודע, זה עניינך.
שאלה: האם אנחנו בונים את בית המקדש השלישי?
אנחנו לא בונים אותו, אנחנו לא בונים בית המקדש השלישי, אנחנו רק מבקשים והוא נבנה על ידי האור מלמעלה שנותן לנו אפשרות להידבק בינינו, נותן לנו את כוח החיבור בינינו בצורה נכונה והחיבור ממלא אותו. זה נקרא שהבורא בונה את הבית והוא ממלא אותו בעצמו. לא אנחנו בונים. את בית המקדש הראשון בנינו, את בית המקדש השני בנינו, בית המקדש השלישי נבנָה מלמעלה.
תלמיד: האם בעולם הפיזי זה יבוא לידי ביטוי?
אין העולם הזה, העולם הזה הוא עולם מדומה, וכשאנחנו מתחילים להתכלל בכוח רוחני, אנחנו מתחילים לראות שהעולם הזה הוא מדומה, אנחנו מדמיינים אותו, מתארים אותו רק בתוך הרצונות לקבל הגשמיים שלנו. אז ודאי שבית המקדש השלישי לא יכול להיות קיים בעולם הגשמי, כי הוא כולו רוחני, הוא כולו על מנת להשפיע. ולכן אנחנו לא יכולים לבנות אותו על ידינו, לא כמו את בית המקדש הראשון והשני, לא יכולים לקיים אותו, ולא למלאות אותו בכלום. הכול מגיע מלמעלה ומתבהר לנו בדרגה הרוחנית שאנחנו מתעלים מגשמיות לרוחניות.
שאלה: איך להגביר את השפעת המאור בזמן לימוד הזוהר?
השפעת המאור אנחנו מגבירים על ידי זה שאנחנו רוצים לקבל אור דרך הזוהר, שזה באמת מקור הראשון הנאמן לאור העליון שיכול לתקן אותנו, וזה על ידי חיבור בינינו בזמן קריאת הזוהר. דיברנו על זה אלף פעם.
שאלה: האם חורבן בית המקדש בגלל חוסר הרצון להתחבר היה בגלל חוסר יכולת להתחבר?
לא. חוסר רצון להתחבר. יכולת להתחבר אין לנו בכלל, אנחנו לא מסוגלים להתחבר, חיבור אמיתי יכול להיות רק על ידי כוח העליון שמאיר עלינו ואז מחבר בינינו. אנחנו בעצמנו לא מסוגלים להתחבר. לא. לכן חורבן בית המקדש הוא על ידי זה שאנחנו לא רצינו להיות מחוברים. וכך גם אנחנו קוראים בהרבה מקורות, שהאנשים התחילו לשנוא זה את זה, להתרחק זה מזה, להלשין זה על זה וכן הלאה. אנחנו לא רצינו להיות מחוברים. אם היינו רוצים ולא יכולים אז היה הכול מסודר. מאיתנו לא נדרשת פעולה, הפעולה שלנו היא צריכה להיות רק לבקש, לבקש החיבור, זה מה שאנחנו צריכים.
שאלה: מה נכלל במושג החיבור בינינו?
חיבור בינינו זה נקרא שכל הרצונות שלנו, חוץ מהרצונות הגשמיים, אוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד מושכלות, חוץ מהרצונות האלה, אלא כל הרצונות שיש לנו נקודה שבלב, אנחנו צריכים רצונות האלה לחבר בינינו, ולבקש מהבורא שיחייה את הרצונות האלה יחד, יחבר אותם וימלא אותם, והבורא אז מתגלה בסך הכול בחיבור בין הנקודות שבלב שלנו. נשתדל.
תלמיד: איך אפשר לעשות את זה בצורה פרקטית?
כן, אנחנו צריכים לעשות את זה בצורה פרקטית בקבוצה. דברו על זה, תחשבו על זה ותבקשו על זה ואז זה יקרה.
שאלה: לפני הקמת בית המקדש הראשון היה הקמת של מלכות בית דוד, האם זה גם בבית מקדש השלישי יהיה הקמת של מלכות ישראל או משהו כזה?
אני לא יודע. בית המקדש הראשון נבנה כשהגיעו ממצרים. הגיעו ממצרים, הייתה מלחמת כיבוש הארץ ואחר כך הם בנו את בית המקדש הראשון. אני לא מבין מה אתה שואל בדיוק.
תלמיד: הייתה תקופת השופטים, תקופת הנביאים ורק כשכבשו את ירושלים וקמה מלכות ישראל לא הייתה מלכות ישראל עד שבית דוד נכנס, היה שאול תקופה.
נכון מאוד, אלה תקופות, עם דברים בפנים שאנחנו עכשיו לא יכולים להתחיל לבדוק אותם. אנחנו נתחיל לעורר כל התקופות האלה, את כל מה שכתוב על זה בנביאים ובכתובים, זה לא בשבילנו. בשבילנו עכשיו זה רק להבין את העיקרון וללכת לקראת העיקרון הזה כל הזמן. זה הכול. וכל היתר אנחנו נבין כבר מהשגה שיבואו.
תלמיד: על מה חשוב לשים לב דווקא בשיעורים האלה על החורבן? תמיד אנחנו מתחברים, על מה לשים דגש בשיעורים ביומיים האלה?
על החורבן. שישנו חורבן ואנחנו צריכים לתקן אותו בקשר בינינו. זה חורבן בהתקשרות בינינו. שהיינו פעם מחוברים יחד ואחר כך התנתקנו זה מזה, זה נקרא חורבן. שאני לא יכול להתקרב ולהידבק לאף אחד, זה נקרא חורבן. זאת אומרת, בינינו, בין כולנו.
תלמיד: אפשר איכשהו להרגיש את זה יותר ברור בימים האלה?
תנסה.
שאלה: איך כל עשירייה משפיעה על שאר העשיריות בהתקדמות לתיקון?
אנחנו כולנו קשורים זה לזה, כל העשיריות, ואנחנו צריכים לראות כל עשירייה שחוץ מזה שהיא מתקשרת ביניהם ועם הבורא, שבזה היא גם עוזרת לעשיריות אחרות גם להתקשר ולהתקשר לבורא. כל אחד ואחד שעושה הצלחה, אפילו אישית שלו, הוא בזה גורם גם לאחרים מבחינת האור המקיף, גם לגשת מהר לחיבור.
שאלה: אנחנו יכולים להגיע לכנס עם שמחה?
כן, וודאי שאנחנו כך רוצים להגיע. אנחנו רוצים להגיע לכנס, להכנה לכנס ולכנס כך שזה ירגיש שכל הכלי העולמי שלנו, ובכלל כל העולם, יתחיל להרגיש שיש כאן מקום שדרכו אפשר להגיע לרוחניות לנצחיות, לשלמות, לתיקונים, להכול.
(סוף השיעור)