031_heb_o_rb_bs-tes-04_2

שיעור עם הרב"ש משנת 1980

https://kabbalahmedia.info/lessons/series/cu/MRSjQHKX?c=rlo0tEoU&mediaType=video

בעל הסולם. "תלמוד עשר הספירות" כרך א', חלק ד'. עמ' 289, דף רפ"ט. "לוח התשובות לענינים ".אות ק"ג.

... דכלי נקרא זכרים... נקרא זכר. היינו, מבחינת התלבשות, מאיר שם אור הכתר בפרצוף ע"ב. אז הרשימו לאור הכתר נשאר מאור, והכלי לאור הכתר נמשך מאור חוזר, נקרא אור העב.

ט' היא, הרשימה דאור מלכות, שהיא רק בחינת אור הזך הנשאר מאור שלה, אמנם בחינת האור העב שבה נעלם, ולא נשאר ממנו שום רשימה, דהיינו הרשימה מבחינת ההמשכה שבה, שעליה אומר הרב, אשר המלכות לא השאירה רשימה. הכוונה על המשכה. אבל, מאור הזך שקיבלה איזה האר… זה נשאר במלכות גם כן.

י' הן, הרשימות שנתכללו במסך מדי עברו בספירות, בדרך עליתו למאציל.

הגם שאנו לומדים, שנשאר רשימות בכלים דגלגלתא בעצמו, זה בחינה אחת. אבל אנו, אבל הוא חושב לנו, היות שהמסך עלה ממדרגה למדרגה, המסך כלול מכל הרשימות, עד שעלה למלכות דראש. אה, כן. שעולה למלכות דראש נתחדשו שם בזווג חדש להתפ"ב. זה יצא אחר כך פרצוף ע"ב.

י"א הן, הרשימות שנשארו מט"ס ראשונות, שיצאו בשעת הזדככות המסך.

י"ב הן, הרשימות מבחינות האחרונות, מן אותן הקומות הנ"ל.

יכול להיות כך, הוא מחלק כך. הוא אומר להפך, מקודם הוא חושב מה שנכלל במסך, ואחר כך הוא מדבר ממה שנשאר בכלי עצמו. י"א, ורשימו שנשארו מט' ספירות ראשונות שיצאו בשעת הזדככות המסך. י"ב, הרשימות [מ]בחינות האחרונות. מבחינת...

מה זה שאלה י', אה, הבחנה י'? י' הן, הרשימות שנכללו במסך מדי עברו בספירות, בדרך עליתו למאציל, שהן נתחדשו שם בזווג חדש להתפ"ב. אחד, זה מדבר שעלו. עכשיו הוא הולך ההפך. י"א, מה שנשאר בכלים. בשעת הזדככות, זאת אומרת בכלים של עצמם, נשארו בט' ראשונות. מה שנשאר בבחינות אחרונות, יש להבחין. מכנה שם אור המלכות, הוא מכנה זה.

הוא שואל כך. הוא אומר, למדנו שמלכות אינה מנחת רשימו. בזה יש הרבה, הרבה סתירות. מה הפירוש, מלכות אינה מנחת רשימו? פעם אחת כתוב, שמלכות אינה מנחת רשימו, מטעם רשימו. רק מה? שהיה אור ישר. מלכות לא היה לה אור ישר.

אם כן, מה הפירוש מלכות לא מניחה רשימו מאור ישר?

תלמיד: אור ישר.

רב"ש: משמע, אבל מאור חוזר שהיה בה, כן מנחת רשימו. היינו, מה שהיה מקודם, מה היה? מסך ועביות על בחינה ד', זה נשאר. ואחר כך אנחנו אומרים, מלכות, בחינה אחרונה נאבדת, דווקא הכוונה על מה? דווקא, אתה שומע? דווקא הכוונה על המשכה, ונאבדת.

מה כן נשאר? מאור. איזה אור? אז אנחנו מוכרחים לומר שקיבל משהו אור, מלכות. אז אור, אם אני אומר, אור שלה, אין. אבל היה לו אור. אור שלה נקרא מסך ועביות, אור חוזר. אבל קיבלה. מה שקי... ממה שקיבלה, זה נשאר. מה שנמשכה, לא נשאר.

נמצא, מה שאני אומר, מלכות אינה מנחת רשימו, אני רוצה לכוון, מכל אחד נשאר אור מכלי שלה. מכלי של מה נקרא מקבל על מנת לקבל, לא נשאר רשימו משום שלא קיבלה אור, מעולם לא קיבלה את זה. אבל היה לה איזה הארה, למלכות, שאנו מכנים אור הנפש, בחינת נפישה. לכן, יש כאן להבחין במלכות. אחת, בחינה אחרונה נאבדת, דווקא בחינת המשכה, זה אור שלה. מאור שלה לא נשאר. מאור שלה, מסך ועביות, בחינה אחרונה נאבדת.

הלאה. רשימו מאור שלה לא נשאר, משום שלא היה אף פעם על אור של... על כלי שלה, המכונה מקבל על מנת לקבל. אבל נשארה הארה ממה שהיה לה מקודם. מ… בטח שהיה לה איזה הארה. הארה הזאת נקרא…

ט' הוא, הרשימה דאור מלכות, שרק בחינת אור זך הנשאר מאור שלה. מקודם היה לה איזה אור? האור לא מבחינת המשכה, אני מדבר רק כמו שהיה לה, נשאר משהו מאור הז...

אז עוד הפעם. האור ש… כל כלי יש לו אור משלה. חוץ מלכות, אין לו אור, כלי שלה. מדוע? כלי שלה נקרא מקבל על מנת לקבל. בזה אין עדיין אור. רק איזה אור אנחנו מייחסים למלכות, זה שלה דווקא? המסך ועביות, האור חוזר, מה שנותנת. זה נקרא דווקא אור שלה, ולא של ט' ראשונות.

נמצא, בכל ספירה ספירה מט' ראשונות, נשאר רשימו מאור ישר, מאור של כל כלי וכלי. מבחינה זו אני אומר, למלכות לא היה אף פעם אור לכלי שלה, הנקרא מקבל על מנת לקבל. לכן לא נשאר רשימו. לכן אומרים, מלכות אינה מנחת רשימו. היינו, מאור ישר שלא היה בה אף פעם.

עכשיו, האור, היה לה איזה אור שקיבלה, לא אור שלה. וקיבלה איזה אור. מאור הזה שהיה לה, עכשיו שאור נסתלק, נשאר כן רשימו. וזה מכונה אור הזך שבמלכות. עכשיו, מאור שלה, מה אור של מלכות? מסך ועביות. אור חוזר. מזה לא נשאר רשימו. זה נקרא, בחינה אחרונה נאבדת. היינו, מקודם היה לה מסך ועביות. על ד', זה נאבד. יש עכשיו בחינה אחרונה על ג'.

אתה שואל, מה הפירוש בחינה אחרונה נאבדת? אז אמרתי לך, אתה מצרף שני דברים. יש תוצאה, ויש מעשה. יש פעולה. הפעולה הזו, שאומרים שנתמעט האור, זה תלוי במלכות. אומרים, במלכות בחינה אחרונה נאבדת, שהיא לא יכולה לשמש עם, עם כתר, רק עם חכמה.

לפי זה יוצא לנו אחר כך, אור החכמה בכלי דכתר. נמצא, שכלי דכתר בחיסרון כבר.

תלמיד: … כתר דאור…

רב"ש: ...

תלמיד: דאור ישר.

רב"ש: כן.

תלמיד: ט' ספירות ראשונות.

רב"ש: כן, כבר יש חיסרון. אבל מי הגורם לזה? מה שבחינה אחרונה נאבדת, זה תוצאה מה שאנחנו אומרים. נמצא לפי זה, כל כלי וכלי, כל ספירה ספירה, אין לו אור מה שהיה לו מקודם. מי גורם לזה? מה שבחינה אחרונה נאבדת, מה שהמשיכה. וזה רק תוצאה. אז הוא מכנה אותה הפעולה, מי שעושה את זה, בחינה אחרונה נאבדת. מזה יוצא, שאף אחד מכל ספירה ספירה, אין לו האור מה שהיה לו מקודם.

אם כן, בחינה אחרונה נאבדת, זה פעולה. מה זה בחינה אחרונה? בחינה אחרונה נקרא מסך. הוא אומר, מגביל, עד כאן אני יכול לקבל. בחינה אחרונה של פרצוף גלגלתא נקראת ד'. שהיא הייתה אומרת, עד כאן אני רוצה לקבל. מה שאין כן פרצוף ע"ב, בחינה אחרונה שהייתה דד', עכשיו, איזה בחינה אחרונה נעשה? בג'.

ומזה יוצא לנו, שאור העב הזה התלבש בכלים של גלגלתא. נמצא ששם יש רשימו, ממה? בט' ראשונות. כתר דכתר, חכמה בחכמה. ועכשיו איזה אור בא? נמצא, בכל בחינה נשאר חיסרון. וזה תוצאה ממה? רשימה, בחינה אחרונה נאבדת. לכן לא המשיכה, רק אור העב, לא יותר.

תלמיד: שמה אין חיסרון?

רב"ש: שם לומדים, איך נעשה שם כלי. שנזדכך בחינה ד', נעשה כלי ריקה. נזדכך בחינה ג', נעשה כלי ריקה. ונזדכך בחינה ב', נעשה כלי ריקה. נזדכך בחינה א'. נמצא, שם הוא מדבר בתוך עשיית הכלים.

בא והוא אומר, איך נעשה שם, שם מורגש הכלים? היות שכל כלי, כל זמן שיש לו אור, עדיין לא נחשבת קבועה. אבל שם בטח היה כך. מה היה כך? אבל שם הכול היה מכתר. ד' דד', ג' דד', הכול ד'. וכאן הכול ג'. יש, בזה הוא עושה הבח.. יש עוד הבחנות. הוא לא נכנס בפרטים לפרש. אבל יש הבדלים בטח. אבל שם הכול ד', וכאן הכול ג'.

קד) למה מזדווג אור העליון עם המסך בשעת הזדככותו.

מה התשובה? הגם ש[ה]הסתלקות היתה בבת אחת וברגע אחד, אמנם כיון שאור העליון אינו פוסק מלהאיר אפילו רגע א', ומתוך, שבהכרח בא המסך בדרך הזדככותו, בד' המדרגות של עביות, לכן נמצא אור העליון מזדווג עמו, בביאתו לכל בחינה ובחינה.

מהו השאלה? אם אנחנו אומרים, שאור מקיף, שהיה ביטוש אור פנימי באור מקיף, ביטל את המסך, אז אור מסתלק. מסתלק מסתלק. מה הוא אומר? אפילו בזמן הסתלקות, גם כן מאיר האור בארבע הבחינות, המכונה נקודות.

הלא עכשיו זמן הסתלקות, למה בא עוד הפעם אור להאיר? תשובה. הרב מכנה את הסתלקות הזאת, הסתלקות בבת אחת, רגע אחד. זה לשון הרב. אז הוא נותן פשטות, שהוא התחיל על דרך המסך ... כבר מסתלק, מוכרח להסתלק, זה נקרא בבת אחת.

אלא מדוע יש הרבה זיווגים? היות שהמסך כלול מד' בחינות. לכן, והיות באור אין שום שינוי, רק מתי שיש מסך, אז רואים שיש אור, ואור עושה זיווג דהכאה ... על אור. לכן נבחן זה, שמצד אחד, הסתלקות הייתה בבת אחת. שאור מקיף ביטל את המסך, מסך מוכרח להתבטל. מצד שני, אור מזדווג עם אור מטעם שאין שינוי באור.

ועל זה הוא נותן משל, בדומה שאדם נמצא בחדר רביעי, ורוצה לצאת החוצה. אז הוא לא צריך, כשבא מחדר ד' לג', לא צריך לומר, תצא הלאה. רק מה? בבת אחת שהיה לו בחדר הד', והוא צריך לצאת החוצה, הוא יצא החוצה. אלא אי אפשר לצאת מד' החוצה, אלא, עד שיעבור החדרים ג', ב', א'.

לכן, זה מצד ה… נבחן הסתלקות בבת אחת, שהמסך נזדכך על יד האור מקיף. מצד השני, יש הרבה זיווגים מטעם שהוא היה מאיר תמיד. לכן, כל זמן שיש לו מסך הוא רואה אותו, הוא מזדווג איתו. עכשיו, דרך, לאחר שנאבד לו המסך לגמרי, אז כבר האור, אז כבר הוא לא רואה את האור. לכן אין שם מזיווג עם אור.

תלמיד: ...

רב"ש: מה הן, קה) מה הן ז' ההבחנות שישנן במסך.

מסך זה בחינה אחת, מסך. אנו מבחינים במסך ז' הבחנות?

נראה מה שהוא אומר, קה) א' הוא, שהעיכוב והגבול, עדיין שלא לקבל. והעביות כן לקבל, באים במסך כאחד, ואין להבחין משהו לדבר מהמסך, בשעה, שאינו כלול בעביות, כי אז אינו במציאות כלל.

אם יש לו רצון לקבל, שיש לו עביות, שייך לומר מסך. היינו, מעכב את עצמו לא לקבל יותר. הלא אם אין לו רצון, מה שייך לומר שמעכב את עצמו? אפילו שלא יעכב את עצמו, גם כן לא רוצה לקבל אותו. לכן הבחנה א' הוא, שהעיכוב והגבול, והעביות, באים במסך כאחד.

ב' היא, בחינת עיכוב ב"כח" שיש במסך ממלכות של ראש. המסך שנמצא במלכות דראש, רק מסך בכוח, מקבל בכוח, מגביל בכוח. עוד אין ממה לדבר.

ג' היא, בחינת עיכוב ב"פועל" שיש במסך שבמלכות דגוף, המכונה טבור. שעד הטבור מאיר האור עד שם הוא מקבל, ממנו למטה הוא לא רוצה לקבל אותו.

ד' הוא, התכללות המסך בעביות מג' הבחינות הראשונות, בעת עליתו. שיש טעמים שנקרא עביות דבחינה ד', ונקודות על ג' בחינות הראשונות, בעת הזדככותו שעולה למעלה.

ה' הוא, שב' הפעולות: דהיינו, דחית האור מבחי"ד, והלבשת האור בט"ס, שתיהן קשורות במסך. כי כשם שמדחה האור מבחינה אחרונה, כן הוא מקשר ומלביש האורות שממנה ולמעלה.

מה הבדל בין בחינה א'? תכונה א' הייתה שהעיכוב והגבול, והעביות, באים במסך כאחד. היינו, שאי אפשר לעשות מסך אם אין לו רצון לקבל. [04:38:14]

וה' הוא, מסביר, שב' הפעולות: דחית האור מבחי"ד, והלבשת האור בט"ס הראשונות, שתיהן קשורות במסך. מה שאין כן, שהוא דוחה ולא מקבל כלום, זה שייך לצמצום. לא למסך.

לכן הוא אומר, כשם המסך מדחה האור מבחינה אחרונה, כן הוא מקשר ומלביש האורות שממנה ולמעלה.

ו' היא, עביות שממטה למעלה, המתחדשת במסך מפאת עליתו וביאתו במלכות של ראש.

אנחנו למדנו שהמסך נזדכך. לכן עלה למעלה, מלכ… מסך שבטבור עד מלכות דראש. שעולה למעלה, מי? מלכות דגוף, ונכללת שם, מקבל מסך ממטה למעלה, שמכונה מלכות המזדווגת. נמצא, שהמלכות דטבור שהיה על בחינה ד', נכלל עכשיו בעביות שממטה למעלה על בחינה ג'.

נמצא, שאור מקיף שביטל את המסך בכוח שהוא רוצה להאיר, שאל, מה הרווחנו? הלא אור פנימי שהיה לו, גם כן נסתלק. אז הוא מסביר מקודם, אז הוא מסביר עכשיו, מסך דטבור שנקרא מלכות המסיימת, שהוא אומר שלא רוצה לקבל, על ידי הזיווג שאור מקיף זיכך אותו ועלה לראש חזרה, נכלל ממסך שבראש.

אז מסך דטבור נקרא עכשיו, מלכות דראש, מלכות המזדווגת. הוא ממשיך אור בחזרה, ומקבל אור בחזרה. ואומר שאני כן רוצה לקבל, עד כדי כך, שממלכות דטבור שנעשה עכשיו מלכות ... בחינה ג', מחלקים אותו מטבור למעלה, ומטבור למטה. זאת אומרת, המלכות דטבור נעשה פה עכשיו כאילו.

ז' היא, עביות שממעלה למטה, המתחדשת במסך ע"י הרשימות שנכללו בו, בעת עברו בספירות של הגוף, בזמן הזדככותו.

יחד עם זה שאנו אומרים, שהמסך עם הרשימות שעלו למעלה בראש מלכות דטבור, נקרא מלכות המסיימת, נהיה עכשיו מלכות המזדווגת. ביחד עם זה, בזמן שנעשה זיווג על בחינה ג' דעביות, כמו שעל, בראש דגלגלתא, אז תכף נקרא הרשימות שנכללים במסך דטבור, שהם רשימו דגוף, לא של ראש. לכן הם מוכרחים לרדת למטה.

רק היות חסר להם בחינה ד', יש לו רק בחינה ג', לרשימות של גוף המתחדשות במסך יורדים לחזה. ואחר כך מתעורר מה שנכלל במלכות המזדווגת, ממטה למעלה, שהיה בראש, נעשה אחר כך זיווג. מחזה למעלה עד הפה, נעשה ראש דע"ב החיצון. מחזה למטה, נעשה גוף דע"ב החיצון. נמצא שנתעורר הרשימות, מה שהיה מקודם זה מלביש ע"ב הפנימי, וזה נקרא ע"ב החיצון. לכן הוא מבחין כאן ז' הבחנות.