שיעור בוקר 28.07.20 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

חובת "בני ברוך" כלפי האנושות בדור האחרון –

קטעים נבחרים מהמקורות

קריין: קטע מספר 9.

"האדם הרוצה לעבוד ה' באמת, צריך לכלול עצמו עם כל הנבראים וכן צריך לחבר עצמו עם כל הנשמות ולכלול עצמו עמהם והם עמו, היינו שלא תשאיר לך, רק מה שצריך לחיבור השכינה כביכול. ולזה צריך קירוב ורבוי אנשים, כי לפי רבוי האנשים העובדים את ה', יותר מתגלה אליהם אור השכינה, ולזה צריך לכלול עצמו עם כל האנשים ועם כל הנבראים והכל לעלות לשורשן, לתיקון השכינה." 

(דגל מחנה אפרים. פרשת שלח)

האדם שבאמת רוצה לעבוד את הבורא, לקיים את מחשבת הבריאה, הוא צריך לראות לפניו מי יכול להיות עימו בדרך, ואיתם הוא נמצא בקבוצה. מי יכול להיות במעגל השני, חיצון יותר, שאותם הוא מלמד. מי יכול להיות שיכול להתקרב, להם הוא מפרסם. מי יכול להיות עוד יותר כך בכל זאת שייך לזה, להם הוא מקים איזה מערכות שיקדמו אותם לאט לאט מרחוק. וכך הוא בונה ובונה כמה שאפשר עיגולים סביב עצמו, סביב העשירייה שלו, סביב הארגון שלו ועוד יותר ויותר עד שרואה שמה שהוא מסוגל הוא עושה ומבצע. ודאי שאין לזה סוף, אבל משתדל כך לעשות.

ודאי שמדובר לא על סתם פעולות אלא על פעולות שכולן מכוונות להשגת מטרת הבריאה בהתאם לכל עיגול שהוא נמצא ופועל בו, בהתאם לאנשים שנמצאים באותו העיגול וכן הלאה.

אני לא רואה כאן שאלות, פשוט כולם מבינים שכאן צריכים לעבוד.

קריין: קטע מספר 10. אומר בעל הסולם "כל המצטער עם הציבור".

"עובד ה', שאינו מצטער עם הצבור, אלא מרגיש רק חסרון הפרטי שלו עצמו, לכן בית קיבול השפע שלו גם כן אינו גדול יותר. ועל כן לא יוכל לקבל גילוי אלקיות הכללי בסוד נחמת צבור, כי לא הכין כלי לקבל בחינת כללי זה, אלא בחינת פרטית שלו. מה שאין כן, המצטער עם הצבור, ומרגיש צרות הכלל, כצרה פרטית של עצמו. הוא זוכה לראות בחינת גילוי שכינה בשלימות, דהיינו, נחמות הכלל, כי חסרונו חסרון כללי. לכן גם השפע קדושה, היא כללית." 

(בעל הסולם. "כל המצטער עם הצבור")

קריין: קטע מספר 11. בעל הסולם "מצווה אחת".

"אומר אני: שהמצווה הראשונה והיחידה, שתהיה בטוחה יותר לשאיפה לבוא ל"לשמה", היא, לקבל על עצמו שלא לעבוד לצורכו, אלא במידת ההכרחיות לעבוד בהם, כלומר, בדיוק עד לידי סיפוק קיומו בלבד. ובשאר הזמן, יעבוד למען הציבור, להושיע נדכאים, ולכל ברייה בעולם הצריכה ישועה והטבה." 

(בעל הסולם. "מצווה אחת")

ודאי שהאדם צריך לעבוד כדי לספק לעצמו הכרחיות, אבל אחרי שסיפק לעצמו הכרחיות, בכל הכוחות הנותרים הוא חייב לעבוד למען הזולת ולעשות את זה מכל הלב, כמו שעשה לעצמו בהשגת ההכרחיות. זה בעצם החוק הראשון של התנהגות האדם בדור האחרון ולזה עכשיו נצטרך להגיע, רוצים או לא רוצים, בדרך טובה או בדרך רעה, אבל נצטרך להגיע לסגנון חיים כזה.

לכן כדאי לנו להסביר את זה בצורה רכה ויפה לכולם בהפצה שלנו, שזה מה שהטבע עושה עכשיו. חיִינו לפי רצון אגואיסטי, עכשיו אין לנו ברירה, נהיה מוכרחים, על ידי פעולות מאוד קשות יכול להיות מצד הטבע או על ידי השכל שלנו שנרצה גם להיות כאלו, כי "החכם רואה את הנולד", להשתנות. להשתנות לכיוון של השפעה לזולת. שניקח לעצמנו מכל העולם רק את הדברים ההכרחיים לקיומנו. הכרחיים זה לא שנחיה ברחוב ונלביש איזה סמרטוט על עצמנו, אלא נורמלי, חיים נורמליים, מכובדים שנוכל מתוכם להפעיל את עצמנו לטובת האנושות במלוא הכוחות. זה הכול.

שאלה: בתהליך הזה של קיום מצווה אחת, מה החלק של הבורא כאן וכמה חשוב להסביר את זה לקהל הרחב?

הבורא קיים ופועל ללא שום הפסקה ולא תלוי בנו כמה אנחנו עושים או לא עושים, זה חוק קבוע. הבורא הוא חוק קבוע, פשוט מאוד, אתה לא יכול לקבל ממנו שום שינוי. אתה רוצה שיהיו לך שינויים? תשתנה אתה, הבורא לא משתנה. זה שאנחנו אומרים, "היום הוא עושה טוב, מחר פחות טוב, מחרתיים עוד יותר טוב" וכן הלאה, זה אנחנו כך מרגישים. אבל מהבורא אין שום הבדל, רק אור אינסוף שמופיע כלפינו והכול תלוי בנו, איך אנחנו מבצעים את עצמנו ובהתאם לזה מקבלים ומתמלאים מאותו אור אינסוף. לכן אנחנו אמנם מדברים שכביכול בבורא יש שינויים, אבל השינויים הם כולם רק בנו.

שאלה: הנדכאים הם אלה שרוצים לעבוד עבור הבורא ואין להם אפשרות?

כן, אלו שלא מסוגלים, לא מבינים, לא מרגישים שזו החובה שלהם כך גם להתנהג.

שאלה: אם אני כותב "פוסט" ומפיץ, זה נקרא "פעולה למען הזולת?"

כן.

תלמיד: אם אני עושה את זה בלי כוונה, בלי דאגה, עושה את זה מכאנית, מעביר את "הטוויטר" שלך?

טוויטר שלי?

תלמיד: כן, מכאנית, אין לי דאגה.

אתה מתרגם אותו לגרמנית נניח, או מה?

תלמיד: אני עושה פעולה מכאנית, לוקח פוסט שלך ומעביר אותו הלאה.

גם זו פעולה.

תלמיד: כן, אבל השאלה אם זו פעולה למען הזולת?

כן, זה למען הזולת, בכל זאת אתה עושה בזה הפצה. כל הפצה היא למען הזולת. אפילו שאתה לא בדיוק מתכוון לזה, אבל כך היא פועלת.

תלמיד: אמרנו שלכל אחד יש משהו מיוחד. אם אני מעביר טוויטר שלך וחבר אחר עושה אותה הפעולה, האם כל אחד עושה פעולה שונה?

כל אחד עושה פעולה שונה מתוך זה שהנשמה שלו היא שונה מהאחרים, ואפילו אם עושים אותה הפעולה, אבל מהות הפעולה היא שונה.

שאלה: הסברת את המעגלים בצורה מאוד ברורה מהחיצוני לפנימי. האם אותה הזנה יכולה להיות, אותו חומר שאנחנו נותנים למעגל הפנימי, ניתן גם למעגל החיצון ביותר? זו שאלה מהניסיון, נניח בפייסבוק ברוסית, יש בין 35 ל 50 מיליון איש שצופים בך בחודש, זה מהסרטונים, מהקליפים של החבר האחראי, אנשים חיצוניים לחלוטין, ונגעו בחכמת הקבלה פעם או פעמיים, בתוכן שלך. נניח עכשיו התחלנו לתרגם את הזוהר לרוסית, את שיעורי הערב, האם זה מתאים לאלה שרק הכירו אותך פעם ראשונה?

יכול להיות שלא, אבל לגבי הזוהר, רק צריכים להסביר כל פעם, שאנחנו קוראים אותו כסגולה, שהאדם לא מבין ואפילו אין לו תרגום לרוסית, נניח לא יהיה, זה לא חשוב, הוא שומע מפני שזה ספר מיוחד, צריכים להסביר עד כמה זה מיוחד, שיש בו את כל הכוח הרוחני שהתגלה בצורה כזאת בעולם הגשמי.

תלמיד: האדם בכלל לא יודע מה זו סגולה.

סגולה היא שהאדם ששומע, ורוצה על ידי זה איכשהו במשהו להשתנות, שזה ישפיע עליו באיזו צורה, הוא מקבל מזה כוחות שמשנים אותו. "סגולה" זה נקרא שזה עובד ואני לא מבין איך זה עובד, אני לא מרגיש סיבה ומסובב, קשר בין זה לזה, אבל הפעולה בעצמה נעשית על ידי העליון.

תלמיד: אבל אם לא הסבירו להם?

זו בעיה שלכם. אבל כעיקרון את ספר הזוהר מותר שישמעו ורק צריך להסביר להם איך לקבל אותו בתור סגולה. שם יושבת איזו אישה שדואגת לילדים או לנכדים שלה, והיא תשמע את הזוהר, שהיא תשמע, וזה יעזור.

שאלה: האם להרגיש את צער הציבור זה להרגיש את הכאב הרב שהתקשורת מראה לנו מה הוא עובר וכמה הוא סובל, או להרגיש צער בזה שהוא לא מרגיש את האלוקות עכשיו, אני לא רואה שהוא נמצא באלוקות?

רצוי ודאי שנצטער על זה שהוא לא מרגיש את האלוקות, כי אם היה מרגיש את האלוקות אז גם כל הצער הגשמי היה עובר.

תלמיד: אז מה עושים עם מה שאנחנו רואים, הצער שלו בגשמיות כרגע, לא להתייחס לזה?

חסרים לנו גם תיקונים, אחרת היינו רואים את העולם שבו מתלבשת השכינה הקדושה.

שאלה: הקטע הזה של ללמוד, אחרי הלימודים קצת לעשות עבודה, אחרי זה להפיץ, בכל זה העשירייה צריכה לעזור, להגיע לסדר היום הזה, נכון? כי אני לא מצליח להגיע לזה לבד.

אני לא יודע מה זה שאתה לא מצליח. אתה נמצא באוסטרליה או בישראל?

תלמיד: אני באוסטרליה.

לא יודע, אולי בגלל השעות, אולי בגלל הניתוק הפיזי. אני שומע, אני לא נמצא כל כך בקשר פיזי עם העשיריות, אבל כמה שאני שומע, כמה שאני נמצא בקשר וירטואלי, אני שמח מאוד מאיך שהם עובדים, יש לנו באמת עתיד טוב. אם רק נמשיך כך ועוד קצת נחזק אנחנו באמת נתקדם. ודאי יהיו הפרעות, ובעיות חיצוניות בעולם, אבל אנחנו מתקדמים.

אני לא יודע מה להגיד, אני לא רואה את אוסטרליה בכלל שייכת לתיקון העולם, אני לא יודע איך להגיד, כולה נמצאת שם אחרי הפינה.

תלמיד: בעל הסולם כותב שסדר היום שלך כל החיים, הוא להושיע את הנזקקים והנדכאים. נראה לי שזאת עבודה לפנסיונרים. איפה הזמן לכל זה?

אני לא יודע, אל תשאל אותי, אתה קורא עברית, אז תראה מה בעל הסולם כותב, נקודה. תשאל את החברים שימליצו לך איך למצוא עוד כמה שעות ביום.

שאלה: אנחנו מקיימים עכשיו כנס, למה לא לעשות כנס כזה שאליו אנחנו מזמינים כל אדם, שיבוא, ייכנס, יתרשם, אולי הוא יידלק על רעיון החיבור. האם אנחנו לא מוכנים לזה? מה חסר לנו בשביל זה?

אנחנו מוכנים לזה ואנחנו צריכים לעשות זאת, ואתה גם צריך לעשות זאת, אז מרגע זה והלאה אנחנו נדרוש ממך לדעת יום יום מה עשית בזה? תתחיל לארגן כך שזו תהיה הפצה לכל העולם. אני רואה שאתה צוחק, זה לא צחוק כי אנחנו נמצאים במצב מסוכן, אני אומר לכם, אתם לא יודעים שמיום ליום אתם יכולים להרגיש ש"אין מה לאכול" ועוד כל מיני דברים כאלה. פתאום יהיה חום פלוס חמישים ושישים מעלות, הצפה וגשם ללא הפסק, מבול. הכול תלוי בהתנהגות שלנו, או שהטבע יהיה מאוזן או שייצא לגמרי משליטה, מאיזון עצמי.

קריין: קטע הבא מס' 12 מתוך ליקוטי הלכות.

"יש בחינת ממוצע בין כללות העולמות לבורא, והוא נפש הישראלי, שהיא גבוהה מאד בשורשה והיא חלק אלוקי ממש והיא הממוצע והמחבר בין כללות כל העולמות לבורא, ועל ידה נמשך השפע והחיוּת והקיום לכל העולמות כולם, ועל כן בישראל תלוי הכל." 

(ליקוטי הלכות. ברכת הריח וברכת הודאה, הלכה ד')

לכן כל אחד ואחד צריך להבין שיש בו חלק מהא-לוהות ומה הוא עושה עם החלק הזה? עד כמה הוא משפיל אותו, מכניס אותו בתוך זבל, בתוך צואה, בתוך מה? כל אחד ואחד יחשוב וידאג להעלות, לנקות ולכבד את החלק הזה שיש לו מהבורא. בכל אחד ואחד זה ישנו, לכן כל העבודה שלנו היא רק לכבד את הנקודה הזאת שיש לנו, בכל אחד, מהבורא, לעומת כל יתר הרצון לקבל הזה, הערימה הזאת המזוהמת..

שאלה: בהקשר לעניין מידת ההכרחיות שקראנו בקטע הקודם, איך אפשר להסביר שרב"ש היה אומר לך לקנות את הגבינה הכי יקרה?

אני נותן את זה כדוגמה, אנחנו צריכים להבין שלא יגונה ולא ישובח צריך להיות לפי האדם, זאת אומרת שלא יישב על הרצפה ולא יחיה בחצר כמו כלב וכן הלאה, לא, אלא הוא צריך לארגן לעצמו חיים נכונים. אם הוא לא יארגן לעצמו חיים נכונים, הוא גם לא יידע איך לארגן לאחרים. כמו שהוא עושה לעצמו לא יגונה ולא ישובח, כך הוא צריך להשתדל לעשות לאחרים, זה מה שכתוב. על זה דיברתי כשאמרתי על הגבינה הזאת, שאם אתה לא יודע מה לקנות אז תקנה גבינה טובה, ואז אתה תדאג לאחרים שגם להם יהיה אותו הדבר. זה לא משהו מופרז, מדברים על חנות רגילה שבה לא תקנה את מה שעולה 2 דולר אלא את מה שעולה נניח 2.5 דולר, זה הכול, בסך הכול, אין בזה שום דבר.

זה רק אומר שהאדם לא צריך להוריד את עצמו, כי יש כאלה שעושים הפוך והולכים עם סמרטוטים, לא מטפלים בעצמם, אפילו לא מסתפרים כדי להראות לכולם שהם זרוקים. לא מדובר פה על צדיקות אלא על מעין דת מיוחדת. כשאדם לא מטפל בעצמו זו מין דת, מין פילוסופיה כזאת, ושלא יחשוב שזה מביא לו איזו הצטיינות או נקודות הצלחה בעולם הבא בשכר, אין על זה שום דבר, להיפך, אנשים כאלה שרוצים להראות את עצמם כלפי אחרים במשהו, משקיעים הכול רק בחיצוניות. אנחנו עושים הכול לתיקון הנקודה שבלב עם הלב, עם הרצון לקבל. שום דבר חוץ מזה, וליתר כל הדברים החיצוניים אנחנו לא מתייחסים.

קריין: קטע מס' 13, מתוך מאמר "הערבות" את כ', אומר בעל הסולם:

"הגמר של תיקון העולם, אי אפשר שיהיה, זולת בהכנסת כל באי עולם בסוד עבדותו ית', כמ"ש: "והיה ה' למלך על כל הארץ, ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד". ודייק הכתוב "ביום ההוא", ולא לפני זה. וכן כמה כתובים: "ומלאה הארץ דעה את ה' וגו'", "וינהרו אליו כל הגוים וגו'".

אולם תפקידם של ישראל כלפי כל העולם, דומה לתפקידם של אבותינו הקדושים כלפי אומה הישראלית. דהיינו, כמו שזכות אבותינו עמדה לנו להתפתח ולהזדכך, עד שנעשינו ראויים לקבלת התורה. שלולא אבותינו, שקיימו כל התורה בטרם שנתנה, כי אז לא היו משובחים כלל משאר האומות, כמובן. כן מוטל על האומה הישראלית, ע"י העסק בתורה ובמצות לשמה, להכשיר את עצמם ואת בני העולם כולו, עד שיתפתחו לקבל עליהם את העבודה הגבוה הזו של אהבת זולתו, שהוא הסולם לתכלית הבריאה, שהוא דביקותו ית'." 

(בעל הסולם. "הערבות", אות כ')

אני לא יודע מה להוסיף כאן, זה כל כך ברור, גמר תיקון הוא שכולם יגיעו לדבקות ביניהם ועם הבורא בצורה שלמה. זה לפי הכלים, לפי המילוי שבכלים אין לי מה להגיד. אינסוף לא אומר לנו כלום, אנחנו לא יכולים עדיין לדבר על המילוי.

שאלה : האינטרנט היום לא עובד אצל רבים, הרבה מהטוויטרים שלך מעוררים דיון ער. את חלקם הם לא מבינים וחושבים שמדובר על סוציאליזם. האם כדאי להסביר בתגובות למה התכוונת?

אם אתם יודעים לתת לזה פירוש אז בבקשה תוסיפו. אני כותב, כמה שמבינים, כן, כמה שלא, לא. ככה זה, מה אני יכול לעשות? אתם יכולים לשאול אותי ואני אענה על זה בטוויטר שוב ושוב או אפילו לא בטוויטר, האם יש משהו חוץ מהטוויטר ששם אפשר לכתוב מאמרים קצרים? אני לא יודע איפה יש היום מקום פופולארי כזה. פתחו לי חשבון בטוויטר ואמרו לי תעשה ואני עושה, אני לא מבין באינטרנט ובכל הדברים האלה. בקיצור תכוונו אותי ואני מוכן להשתתף. כדאי להמשיך אבל אנחנו לא צריכים לרקוד לפי [דרישת] הקהל, הקהל ישתנה הרבה יותר מהר. אתם תראו מה יהיה, איזה שינויים יהיו עכשיו בעולם, עד כמה זה ישפיע על כולם, הם יתחילו לקבל שכל חדש, ממש שכל חדש. פתאום יתגלו קשרים כאלה בתוך השכל שהם יתחילו להבין את זה, וקודם הם לא הבינו כי זה לא התחבר אחד עם השני. יהיה קשר והם יבינו.

קריין: 14. בעל הסולם, מאמר "הערבות", אות כ"ח.

 "ועתה, אם שמוע תשמעו בקולי, ושמרתם את בריתי, והיתם לי סגולה מכל העמים, כי לי כל הארץ". כלומר, לעשות ברית, על זה שאני אומר אליכם כאן. דהיינו, "והיתם לי סגולה מכל העמים". כלומר, שאתם תהיו לי הסגולה. שעל ידיכם, תעבור ניצוצי הזדככות וצירוף הגוף, אל כל העמים ואומות העולם. בהיות, שכל אומות העולם, עדיין אינם מוכנים כלל לדבר הזה. וצריך אני לאומה אחת, על כל פנים, להתחיל בה עתה, שתעשה סגולה מכל העמים. ועל כן מסיים על זה: "כי לי כל הארץ". כלומר, כל עמי הארץ שייכים לי, כמותכם. וסופם להדבק בי. אלא עתה, באותה שעה, שהמה עדיין אינם מסוגלים לתפקיד הזה, הנה לעם סגולה אני צריך." 

(בעל הסולם. "הערבות", אות כ"ח)

לכן מבבל, ששם היו מכל העולם, מכל האנושות מכל הסוגים ומכל המינים, מכל אלה שהיו, יצאה קבוצה אחת שהרגישה את עצמה שייכת להשגת הבורא והלכה ועד היום מקיימת את הדברים האלה עד כמה שמקיימת, אבל מה היא הייתה צריכה לעשות? היא הייתה צריכה להעביר לכל באי העולם את המסר הזה של התיקון. וזה מה שהיא עשתה. והיום מקבלים את המסר הזה כל הבבלים שמשם גם יצאו והתפתחו מאז. ואז כולם יקבלו בסופו של דבר את שיטת התיקון וכך נתקדם יחד לגילוי הבורא ולחיבור בינינו.

שאלה: נניח שבאופן תיאורטי היינו יוצאים לעשות כנס או הפגנה בכיכר רבין, האם זה היה עוזר למשוך עוד אנשים?

לא, מה פתאום? קודם כל הסגנון הזה לא מקובל עלינו. אם אתה מדבר על לשבת ולקיים דיונים יפים וטובים זה משהו אחר. אבל לקיים הפגנות או כמו שנהוג היום, לא, באף מקום.

תלמיד: נניח לעשות כנס, רק להראות את החיבור בינינו כלפי חוץ.

הם לא יבינו. היום כבר לא יבינו. כל כך לכלכו על חיבור העם, שכשהעם יוצא לכיכרות ולרחובות רואים בזה התקפה, שזה מכור מראש וכן הלאה.

(סוף השיעור)