שיעור הקבלה היומי28 אפר׳ 2019(בוקר)
שיעור בנושא "מהנקודה שבלב לעשירייה" (הכנה לכנס)
28 אפר׳ 2019
שיעור בוקר 28.04.2019 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
הכנה לכנס "קבלה לעם" העולמי באמריקה הלטינית -
שיעור מס' 1: מהנקודה שבלב לעשירייה
קריין: שיעור הכנה לכנס קבלה לעם העולמי באמריקה הלטינית, "בונים חברה עתידית". נקרא את חומר הלימוד של שיעור מספר 1: מהנקודה שבלב לעשירייה.
אנחנו לומדים, שומעים, קוראים, שהעיקר זה להחזיר את הכלי השבור, שעבר שבירה, חורבן על ידי חטא עץ הדעת, שעוד היה לפנינו, אנחנו קבלנו אותו שבור, כהכנה לעבודה שלנו. ומה שאנחנו צריכים לעשות, כמו שכתוב, העיקר זה המעשה, עיקר המעשה הוא "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם", זה המעשה. אין יותר מה לעשות.
וזה מה שאנחנו צריכים ללמוד, איך עושים, איך בונים את המקדש הזה, את הכלי הקדוש, היינו שכולו על מנת להשפיע, מאיפה הוא. שמהלבנים שלנו, מכל אבן ואבן, ל"ב האבן שיכול להתחבר לחלקים האחרים, לאבנים האחרות, כך נבנה את המקדש דווקא מתוך האגו שלנו, מתוך הכלים השבורים, שנדביק אותם זה לזה, נגיע לדבקות בינינו, ובזה יהיה לנו מקום לכוח העליון, לבורא, שישרה בנו. וזה נקרא "ושכנתי בתוכם", זו העבודה שלנו.
לכן כשאנחנו מדברים על "לבנות חברה עתידית", אנחנו צריכים לראות אותה, "סוף מעשה במחשבה תחילה", ומה עלינו לעשות. לזה אנחנו צריכים כל הזמן להימשך, אין לנו יותר מהעבודה הזאת, אין לפנינו חוץ מהמטרה הזאת, ולכן בכל עשייה ועשייה, מחשבה, רצון, מה שלא עושים, אנחנו צריכים תמיד לחשוב עד כמה זה מועיל לבניית המגדל הזה, מגדל מלא כל טוב, "בית המקדש" זה נקרא, וכן הלאה.
זו בעצם הרוח שצריכה להיות בחברה שלנו כל הזמן. נלך לקראת זה, ונממש את זה גם בכנסים שלנו שעומדים לפנינו לטובה. נלמד את השיעור הראשון של הכנס הקרוב, הכנס במקסיקו.
קריין: קטע מספר 1 מתוך שיעור מספר 1 : מהנקודה שבלב לעשירייה. קטע מספר 1 מתוך מאמר "לאיזה דרגה האדם צריך להגיע שלא יצטרך להתגלגל". רב"ש א'.
כל המגמה שלנו היא לברר איך אנחנו בונים את המקדש הזה, "ועשו לי מקדש".
"כל הנשמות נמשכות מנשמת אדם הראשון, כי לאחר שחטא בחטא עץ הדעת, נתחלקה נשמתו לשישים רבוא נשמות, זאת אומרת, מה שהיה לאדם הראשון אור אחד, הנקרא בלשון הזה"ק, "זיהרא עילאה", שהיה לו בגן עדן בבת אחת, היא מתפשטת לחלקים רבים."
(רב"ש - א'. מאמר 10 "לאיזה דרגה האדם צריך להגיע שלא יצטרך להתגלגל (1984
סדנה
האור הוא רק אור אחד, איך יכול להיות שהוא יתחלק להרבה אורות? הכלים, הרצונות יכולים להיות כל פעם שונים, כאלו וכאלו. אבל אורות, איך יכול להיות? אור זה הבורא, אור זה האור העליון, תכונתו להיות אחד. איך יכול להיות שהוא יתחלק להרבה אורות קטנים?
*
מה נותן לנו הכלל הזה שהאור הוא אור אחד, ולא מתחלק בעצמו, ולא נעשים בו שום שינויים, אלא כל השינויים הם רק על ידי הכלים? מה נותן לנו הכלל הזה שהאור הוא אור אחד ורק הכלים בהתפעלות שונה ממנו, כך כביכול מחלקים אותו, מקטינים אותו, מגדילים אותו? מה זה אומר?
*
קריין: "שבאמת אין בעולם יותר מנשמה אחת, כמ"ש, (בראשית ב, ז) "וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים". ואותה נשמה מצויה בכל בני ישראל, אצל כל אחד ואחד בשלמות, כמו אצל אדה"ר. כי הרוחני לא יבא בחיתוכים וחילוקים, שזה דווקא מִגִּדְרֵי הגשמיים. אלא מה שאמר שיש ששים רבוא נשמות וניצוצי נשמות, נראה שזה מתחלק בכח גופו של כל אחד ואחד. דהיינו, בתחילה הגוף חוצץ ומונע זוהר הנשמה ממנו מכל וכל, ובכח התורה והמצווה נזדכך הגוף, ולפי המדה שנזדכך, באותו השיעור מאירה הנשמה כללית עליו." 1
כך אנחנו צריכים לקבל את זה. לא נורא שישנם כאלו אנשים שקשה להם אפילו לשמוע שחיבור זה התהליך שאנחנו צריכים לעבור כדי להשיג את הבורא. שמצד אחד, הבורא הוא כל כך גבוה, משהו שלא נתפס, שנמצא בממד אחר לגמרי שאנחנו לא תופסים אותו. הוא לא נכנס למשבצת המוחית והרגשית שלנו, אנחנו לא יכולים לחבר אותו בפאזל. לא יכולים בכל מיני שינויים, רגשות ומחשבות שלנו לאסוף את הדמות הזאת שתהיה איכשהו מורגשת ומובנת לנו.
ומצד שני, אומרים שזה מגיע על ידי כאלו מאמצים גשמיים, שבעולם שלנו אנשים מסתדרים כך, משתדלים לעשות את זה, וזה יוצא להם, לא יוצא להם. אנחנו לא מבינים מה הקשר בין זה לבין זה שאני אחייך לאחרים, שאני אהיה טוב לאחרים, שאני אסדר איכשהו יחס גשמי איתם בעולם הזה, אהיה ילד טוב.
אנחנו רואים את הדברים האלה כמשחק לא רציני. כך הרבה פעמים בחיים שלנו אנחנו ניסינו. כך אנחנו כל הזמן נמצאים בשקר אחד עם השני, כדי להיות איכשהו טובים בצורה החיצונה בלי לשנות את הפנימיות שלנו, כי זה האופי הטבעי שלנו.
אבל כאן אנחנו צריכים להבין שיש מרכיב מיוחד ברוחניות שזה נקרא "המאור המחזיר למוטב". שיש כאן כוח מיוחד שאנחנו יכולים להזמין, והכוח הזה הוא ישנה לנו את הטבע. ואפילו שאנחנו לא רוצים להתעסק בזה, בחיבור, בהתקרבות, באיזו תמיכה הדדית, אפילו שלא רוצים, אנחנו כן מחויבים לעשות את זה כדי להתקרב לבורא.
יש כאן בהחלט עבודה קשה ושכנוע גדול שאנחנו צריכים לעשות לעצמנו, כדי שסוף סוף, אפילו נעשה פעולות ללא רצון, אלא ממש נגד הרצון. כאילו בצחוק, כאילו במשחק, אבל על ידי זה, בכל זאת לפי איך שבנויה המערכת העליונה אנחנו מעוררים מאור המחזיר למוטב, אפילו בכל מאמץ ומאמץ שהוא שקרי. ודווקא עד כמה שהוא יותר שקרי, עד כמה שהוא פחות טבעי, זאת אומרת, יותר רחוק מהאגו שלנו, ובכל זאת עושים אותו, אנחנו בזה מעוררים מאור יותר גדול.
ולכן יוצא שיש לנו כאן סתירה. שאנשים שהם לא מסוגלים לסבול התקרבות זה לזה, לשמוע על זה, לדבר על זה, בכלל לקבל את הכלל הזה, אם במקצת הם עושים מאמץ, הם מעוררים בזה מאור המחזיר למוטב גדול מאוד, לפי הכלל ש"כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו".
קריין: קטע מספר 2, מתוך מאמר "נקודה שבלב", "כתבי רב"ש", כרך ג'.
"כתוב "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם". הכוונה על הנקודה שבלב, שצריך להיות מקום מקדש, שאור ה' ישכון בתוכה. לכן על האדם להשתדל לבנות בנין הקדושה שלו. והבנין צריך להיות מוכשר, בכדי שיכנס בו השפע עליון, שנקרא שפע המושפע מהמשפיע להמקבל. אבל לפי הכלל, צריך להיות השתוות הצורה בין המשפיע להמקבל כידוע, שגם המקבל צריך להיות בכוונה דעל מנת להשפיע, כדוגמת המשפיע. וזה נקרא בחינת עשיה, כמו שכתוב "ועשו לי מקדש", שהעשיה חלה על הכלי ולא על האור. כי האור שייך להבורא ורק המעשה שייך להנבראים."
(רב"ש - ג'. מאמר 940 "נקודה שבלב")
כאן יש לנו קצת בלבול. הרצון לקבל לא משתנה. זה נתון לנו מהטבע, הוא נשאר אבן. הוא נשאר רצון לקבל, בריאה שבאה מצד הבורא. הבורא בעצמו זה רצון להשפיע, ואנחנו צריכים להמציא לעצמנו כוונה על מנת להשפיע, ואז הלבנים האלו יכולות להידבק זו לזו, ובמידה שהן דבוקות זו לזו לקבל גם רצון להשפיע של הבורא.
לכן יש כאן שלושה מרכיבים. הבורא שזה רצון להשפיע, הנברא שזה רצון לקבל, וכוונה שיכולה להתייצב בנברא, להיוולד בנברא על ידי מאור המחזיר למוטב, על ידי הבורא, שזה תהיה כוונה על מנת להשפיע. שזה איזה קרום, איזו כוונה שהיא מתהווה בתוך ל"ב האבן הזה שנשאר אבן, אבל כבר יש בו משהו מהבורא שיכול גם להתקיים בהשפעה כמו הבורא. אבל בכוונה שלו, זאת אומרת שהוא מתעלה למעלה מהטבע שלו, לקבל, ומשתמש בטבע שלו דווקא בניגוד לטבע הראשון, להשפיע.
זה עניין של ""ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם". הכוונה על הנקודה שבלב, שצריך להיות מקום מקדש, שאור ה' ישכון בתוכה. לכן על האדם להשתדל לבנות בנין הקדושה שלו. והבנין צריך להיות מוכשר, בכדי שיכנס בו השפע עליון," זאת אומרת, לפי השתוות הצורה, "שנקרא שפע המושפע מהמשפיע להמקבל. אבל לפי הכלל, צריך להיות השתוות הצורה בין המשפיע להמקבל כידוע, שגם המקבל צריך להיות בכוונה דעל מנת להשפיע," אז תהיה השתוות הצורה מצד המקבל. מצד הנברא זה יהיה בכוונה, מצד הבורא זה יהיה בטבע שלו, המשפיע. "וזה נקרא בחינת עשיה, כמו שכתוב "ועשו לי מקדש", שהעשיה חלה על הכלי ולא על האור. כי האור שייך להבורא ורק המעשה שייך להנבראים."
(רב"ש - ג'. מאמר 940 "נקודה שבלב")
"מעשה" זאת אומרת לעשות מעשים. אין בנו מעשים, איזה מעשים? בקשה, תפילה. רק ציפייה לזה שהבורא יביא לנו את הכוח שיבנה בנו כוונה על מנת להשפיע.
סדנה
מה הקשר בין בורא לנברא? מה השוני בין בורא לנברא? על ידי מה בורא ונברא יכולים להיות בהתקשרות?
*
קריין: קטע מספר 3, מתוך בעל הסולם "אגרת ד'".
"ולא חסר לך כלום, אלא לצאת בשדה אשר ברכו ה', וללקט כל אלו האיברים המדולדלים שהתדלדלו מנשמתך, ולצרף אותם לגוף אחד."
(בעל הסולם, אגרת ד)
אנחנו צריכים ממש להודות לבורא על זה שהכין לנו את שבירת הכלים. שאנחנו מרגישים את עצמנו מרוחקים, דוחים זה את זה, לא רוצים להתקרב, כי במידה שאנחנו משיגים את הריחוק שבינינו, אנחנו משיגים את המקום, המאמץ, מקום העבודה שאנחנו צריכים שם להתאמץ, ולמרות ההתנגדות, לחבר בינינו את כל הרצונות, הכוונות, מה שניתן, מה שמתברר בכל רגע ורגע.
וזה מה שהוא כותב ש "ולא חסר לך כלום, אלא לצאת בשדה אשר ברכו ה'," איזה שדה? כלום אין לך בשדה. הכול הרוס. אבל דווקא מתוך ההריסה שאתה משיג עד כמה שהכול הרוס, אתה יכול להעלות תפילה. במה? ללקט את האברים המדולדלים האלה מנשמתך, כי כול הנשמה שלך, כל הכלי הגדול, השבור הזה, הוא שלך. אתה האדם הראשון. אתה האדם והאחרים לא. האחרים זה חלקים שלך. כך כל אחד ואחד לא מפריע לשני בכלל. הוא צריך לתאר לעצמו שכל הבריאה היא בשבילי, "בשבילי נברא העולם". וכך אנחנו צריכים לעבוד.
זאת אומרת, כל אחד אחראי על תיקון העולם השלם. ולכן אנחנו צריכים לתמוך זה בזה עד כמה שאפשר, שכל אחד ואחד מאיתנו יקיים את מה שחובתו, תיקון העולם השלם, אז אני צריך לראות בכל חבר וחבר חלק שמתקן את העולם המלא שלו וכך אנחנו צריכים לכן לעזור אחד לשני, שהוא יתקן את העולם שלו, שאני אתקן את העולם שלי וכן הלאה, "איש את רעהו יעזורו".
וכך כשאנחנו כל אחד מנקודת המלכות שלו מתקנים את העולם אז אנחנו מתחברים לכלי השלם האמיתי, ומשחזרים את האדם הראשון בכל תפארתו. אז לא לפחד לעזור לכל אחד ואחד לצאת לשדה אשר ברכו ה' לשדה העבודה ולספק לכל אחד ואחד תמיכה וכך נצליח.
איך אנחנו עושים את זה בפועל? כי בלי "איש את רעהו יעזורו" אנחנו לא נוכל כלום לעשות. איך אנחנו עוזרים אחד לשני לתקן את כל העולם הפרטי של כל אחד?
*
בעל הסולם כותב שלא חסר כלום אלא מצד אחד לצאת לשדה אשר ברכו ה' ומצד שני זה ללקט איברים מדולדלים. מהן שתי הפעולות האלה, וחוץ מזה לא חסר כלום, רק את זה לבצע?
*
קריין: קטע מספר 4 מתוך רב"ש א' "אהבת חברים א'".
"וימצאהו איש, והנה תעה בשדה. וישאלהו האיש לאמור, מה תבקש". היינו, במה אני יכול לעזור לך. "ויאמר, את אחי אנכי מבקש", שעל ידי זה שאני אהיה בצוותא חדא עם אחי, זאת אומרת, על ידי זה שאני אהיה בקבוצה, שיש שם אהבת חברים, אז אני אוכל לעלות על המסילה, העולה לבית ה'. והמסילה זו היא הנקראת "דרך של השפעה", שדרך זו היא נגד הטבע שלנו. ובכדי שנוכל להגיע לזה, אין עצה אחרת, אלא אהבת חברים, שעל ידי זה כל אחד יכול לעזור לחבירו."
(רב"ש - א'. מאמר 3 "אהבת חברים - א" 1984)
מה המיוחד כל כך בתכונת ההשפעה שאנחנו צריכים להשיג, שרק בצורה כזאת כמו שרב"ש מספר לנו, אנחנו יכולים להגיע לזה? מה מיוחד בקשר שאנחנו צריכים להשיג, בהתקשרות הזאת?
נקרא שוב.
קריין: שוב, קטע מספר 4.
"וימצאהו איש, והנה תעה בשדה." חייבים להיות כאן איזה תנאים, כי יש מקרה שנקרא "טועה בשדה". "וישאלהו האיש לאמור, מה תבקש"." שהוא ניפגש עם מישהו מולו, ומה אז? "היינו, במה אני יכול לעזור לך. "ויאמר, את אחי אנכי מבקש", שעל ידי זה שאני אהיה בצוותא חדא עם אחי, זאת אומרת, על ידי זה שאני אהיה בקבוצה, שיש שם אהבת חברים, אז אני אוכל לעלות על המסילה, העולה לבית ה'. והמסילה זו היא הנקראת "דרך של השפעה", שדרך זו היא נגד הטבע שלנו. ובכדי שנוכל להגיע לזה, אין עצה אחרת, אלא אהבת חברים, שעל ידי זה כל אחד יכול לעזור לחבירו."
(רב"ש – א'. מאמר 3 "אהבת חברים – א" 1984)
מה המיוחד בהתקשרות הזאת שנקראת, איש טועה בשדה, ניפגש עם איש אחר ואז שואל אחד את השני, מה קורה לו, מה הוא צריך, מה הוא מחפש. והוא עונה, "את אחי אני מבקש". מה זאת אומרת, בשביל מה הוא צריך אותם, איך הוא צריך, מה כל הסיפור הזה, על מה, על איזה מצב מיוחד בהתקשרות הוא מדבר?
זה לא בני אדם, זה התכונות הפנימיות שבנו, שכך צריכות להתגלות ולהגיע להתקשרות.
*
מי מצא את האיש בשדה? כתוב, "וימצאו איש, והנה תעה בשדה". מי מצא אותו? מי חיפש אותו? או שסתם מצאו. לפי מה רואים שהוא תועה בשדה, ששואלים אותו, תגיד מה קורה? למה פונים אליו בשאלה, "מה תבקש"?
את מי הוא פוגש האיש שתועה בשדה? הוא פוגש במישהו שאומר אני יכול לעזור לך רק תגיד במה. כתוב, "במה אני יכול לעזור לך." איזו סיטואציה זאת? נגיד שאנחנו במקום האיש שתועה בשדה, מה אנחנו תועים, מה אנחנו לא מבינים, הלכנו לאיבוד, לא יודעים כלום? פתאום אנחנו נתקלים באיזה איש, במישהו שאומר לנו, מה אתם רוצים, מה אתה רוצה? תבקש. במה אני יכול לעזור לך? כאילו באה איזו הצלה. על מה, אז מה הוא שואל, מה אומר זה שתעה בשדה? אני לא תועה בשדה, אני מחפש את האחים שלי. ואז אותו האיש, מורה הדרך, שכביכול מוכן להיות מורה הדרך, מה הוא אומר לו? שתלך כך וכך ותמצא אותם.
איך זה קורה בתוך האדם, לא בסצנה בתיאטרון אלא איך זה קורה בתוך האדם, בגוף אחד?
*
שאלה: מה זה ל"ב האבן? למה הגשמיות היא נגד ל"ב האבן? אם הבנתי נכון, איך אני יכול לזרז תיקון של ל"ב האבן?
בעצם ל"ב האבן זה נקרא רצון לקבל שלנו שאני לא יכול להפוך אותו לרצון להשפיע ואני ניגש אליו אני רוצה להפוך אותו למשהו אחר שיהיה חי, שייתן, שירגיש. והוא מרגיש רק מה שיש בו, מה שנכנס בו, את זה הוא מרגיש, מה שמחוצה לו לא מרגיש, לכן הוא נקרא "ל"ב האבן".
למה הוא כל כך קשה? כי אי אפשר להפוך אותו, כמו שהבורא ברא אתה לא יכול להפוך את הטבע. אל תעשה סתם עבודה, לא תצליח. לכן זה נקרא ל"ב האבן, זה פשוט הטבע אין כאן [יותר]. זה שאתה מגיע בטענות לרצון לקבל שהוא לא משפיע זה טיפשות, תבין שככה הוא, כך הוא נברא וזה הטבע שלו.
תלמיד: איך בכל זאת לתקן או לזרז את התיקון של ל"ב האבן?
יש חוץ מזה מושג של ל"ב האבן בעבודה שלנו, שאנחנו על כל רצון ורצון שלנו יכולים להביא כוונה על מנת להשפיע, חוץ מאיזו שכבה מיוחדת ברצון ששם כביכול הכוונה לעל מנת להשפיע לא נדבקת, הוא לא יכול לעבוד עימה בשום צורה.
והאור העליון כמה שהוא חודר בתוך הרצון לקבל הוא לא יכול לבנות מעליו כוונה על מנת להשפיע, יש גבול מסוים, אז הגבול הזה שנשאר הוא נקרא ל"ב האבן. זה כבר מבחינת העבודה שלנו, לא מבחינת הטבע כי אבן זו אבן, אלא עד כמה שהוא לא יכול לשייך את עצמו לעל מנת להשפיע, למרות שהוא אבן.
שאלה: למה דווקא מהאבן נבנה בית המקדש?
התשובה פשוטה, כי אין לך חומר אחר, אין. יש עצים ויש כל מיני מתכות, יש כל מיני חומרים, אבל בסופו של דבר זה אבנים, כי [אבן] זה הרצון לקבל היסודי.
שאלה: בקטע האחרון על האיש שמחפש שם בשדה, באיזו מדרגה מדובר? ככל שאנחנו קוראים יותר את הקטע הזה זה נשמע כמו סיפור על שלב מאוד מאוד מתקדם בתהליך.
כך יהיה לך תמיד בכל קטע. כתוב על זה, "אין מקרא יוצא מידי פשוטו"2 אבל זה הפלא שבתורה.
תלמיד: זה נשמע שזה כאילו מ"ן מאוד מבורר. יש לזה שמסתובב בשדה הוא יודע בדיוק מה הוא רוצה, הוא כבר מחפש את החברים שלו, הוא יודע לבקש עזרה. אני זוכר שפעם ראשונה שקראתי את הקטע הזה לפני הרבה שנים זה היה ניראה לי כזה מין סיפור נחמד כזה.
טיול. כן. תגלה עוד הבחנות.
שאלה: במקום אחר מדובר על "באתי ואין איש", כאילו אין מישהו אחד. האם מדובר בבן אדם אחד או עשירייה? כאילו איש תועה בשדה זה מישהו אחד, כבר עשירייה שמישהו התחבר?
לא, זה מי שרוצה לראות את העשירייה שבה ישנה כבר ברכה מלמעלה, כי היא נמצאת בהשתוות עם הכוח העליון. בינתיים הוא מחפש את הקשר, התקשרות. האמת שהחיפוש להתקשרות קורה בכל המדרגות, רק במצבים המתקדמים יותר, אבל תמיד זה כמו איש שתועה בשדה ותמיד הבורא פוגש אותו ואומר מה תבקש, מה רוצה ואז מכוון אותו לפי זה. העיקר לגלות את המ"ן.
תלמיד: אמרת של"ב האבן אי אפשר "להדביק לו" את הכוונה להשפיע.
כל רצון הוא אבן, אבל ל"ב האבן נקרא שאני מגלה כזה רצון שהוא אף פעם לא יכול לשייך את עצמו בשום צורה להשפעה.
תלמיד: אפשר אולי לומר שבאותו רגע של"ב האבן מיתקן אפשר לקרוא לזה "הוא ושמו אחד".
לא צריכים. זה נכון אולי במשהו, אבל אם אני אומר כך אז אני צריך להיות אחראי שישתמשו אחר כך בזה בכל מקום ואני לא יכול.
קריין: קטע מספר 5 מתוך כתבי רב"ש כרך ב' אגרת כ"א.
"רק על נקודה זו צריכים לתת את כל המרץ, מה שהאדם רכש מהנקודה שבלב. כי כל נקודה שבלב נותנת כוח לעבודה, אבל עם הכוח הזה הולכים ומשמשים להסביבה."
(רב"ש - ב'. אגרת כ"א)
הוא רוצה להגיד שצריכים למצוא מגע נקודתי, רק נקודה אחת, לא צריכים יותר, כל היתר רק אם ישנו בחיפוש, אם נקודה כזאת ישנה, אנחנו יכולים להרחיב אותה, אנחנו יכולים להמשיך אותה.
סדנה
מה זאת אומרת שהנקודה הזאת אנחנו כמו טיפה שנדבקת, איך אנחנו יכולים למצוא את הטיפה הזאת, את הנקודה הזאת שמביאה לנו את נקודת הדבקות זה בזה? מה יש בכל אחד מאיתנו שכן אנחנו מסוגלים להגיע לדבקות בינינו, לחיבור בינינו, מהי הנקודה? ואחר כך רק מרחיבים אותה יותר ויותר.
*
איך הנקודה הזאת נמצאת בתוך הרצון לקבל, איך היא מתקשרת לרצון לקבל? על ידי איזו פעולה הבורא הדביק אותה לרצון לקבל?
*
קריין: קטע מספר ,6 מתוך כתבי רב"ש א', מאמר "מעוז צור ישועתי".
"כל אחד מהחברה, חוץ מזה שיש לו רצון מצד עצמו, הוא רוכש רצון מהחברים. וזה הוא נכס גדול, שאי אפשר להשיג, רק ע"י אהבת חברים... שכל אחד מקבל בחינת חסרון מהחברים, היינו שחסר לו את הכח דלהשפיע. ובכל מקום שהוא הולך, הוא מחפש בשבע עינים, אולי ימצא באיזה מקום, מי שיכול לתת לו את הכח דלהשפיע. לכן כשבא לאיזו קבוצה, שכולם צמאים לכח דלהשפיע, אז כולם מקבלים אחד מהשני את הכח הזה. וזה נקרא, שמקבל כח מבחוץ, בנוסף על כח הקטן שלו מצד פנימיות עצמותו."
(רב"ש - א'. מאמר 13 "מעוז צור ישועתי" 1985)
מה זה כוח הקטן לרצון להשפיע שיש לי מעצמי, ומה אותו הכוח שאני רוכש מאחרים? ולמה דווקא בצורה שאני רוכש את הכוח הזה דלהשפיע מאחרים, אני יכול להשתמש בו בצורה הנכונה, ברוחניות?
*
מה ההבדל בין הנקודה שבלב שלי, אותו כוח הקטן שיש לי מזה שהבורא נתן, לבין שאני רוכש מתשעת החברים שלי? מה ההבדל בין מה שיש לי מצדי לבין מה שאני רוכש מהם?
מה המיוחד בזה שאני צריך לשלם כדי לקנות מהם את הנקודות שבלב שלהם על ידי היגיעה, על ידי ויתור על האגו שלי, מה ההבדל בין הנקודה שבלב שלי לבין הנקודות שלהם, שאני קונה על ידי היגיעה? למה דווקא צורה כזאת וצורה כזאת דווקא יכולה לבנות בי פרצוף?
*
אני מתוך הנקודה שבלב שלי, רוצה להתכלל עם תשעה חברים. האם אני נכלל מהנקודות שבלב שלהם, או דווקא עם הרצון שלהם על ידי הנקודות שבלב שלהם? תשברו קצת את המוח והלב, זה טוב.
*
קריין: קטע מסר ,7 מתוך רב"ש א', מאמר "עשה לך רב וקנה לך חבר - ב'".
"אלו אנשים, שהסכימו שיתייחדו לקבוצה אחד, שיתעסקו באהבת חברים, הוא מסיבת שכל אחד מהם מרגיש, שיש להם רצון אחד, שיכול לאחד את כל הדיעות שלהם, כדי שיקבלו את הכח של אהבת הזולת. כי ידוע מאמר חז"ל שאמרו: "כשם שפרצופים אינן דומות זה לזה כך אין דעותיהם דומות זה לזה". אי לזאת אלו אנשים שהסכימו ביניהם, להתאחד בקבוצה אחד, הבינו שאין ביניהם כל כך התרחקות הדיעות מבחינה זו שמבינים, את נחיצות של עבודה באהבת הזולת, לכן כל אחד יהיה מסוגל, לוותר ויתורים לטובת הזולת ועל זה יוכלו להתאחד."
(רב"ש - א'. מאמר 8 "עשה לך רב וקנה לך חבר - ב" 1985)
איזה ויתורים בדיוק אני צריך לעשות כדי להתאחד עם החבר? ואם יש לי תשעה חברים, מה יישאר ממני? איזה ויתורים אני צריך לעשות כדי להתאחד עם החבר או עם תשעת החברים? מה יישאר אחרי כל הוויתורים?
*
איך אני, על ידי תשעה חברים, מוריד ממני תשעה עורות, תשע שכבות של כוונה על מנת לקבל ואני נשאר נקי עם הנקודה שבלב שלי שקיבלתי מהבורא, ועם תשע הנקודות שקיבלתי מהחברים, ואז יש לי כלי של הנשמה?
אני מגיע לקבוצה שהבורא סידר לי, שם ידי על הגורל הטוב ואומר "קח לך". כשאני מתחיל להתקשר איתם אני חייב לוותר לכל אחד ואחד, ואז יורדות ממני תשע שכבות של הרצון לקבל שהן על הנקודה שבלב שלי, ואני צריך לקבל מהם את הנקודות שבלב, או את תשע השכבות הקדושות על הנקודה שבלב שלי ואז יש לי פרצוף.
*
מה היחס שצריך להיות בי, מתוך ההשתוקקות שלי למטרה הרוחנית, לבקש מהבורא שיעזור לי להשיג את המטרה הרוחנית? מה היחס שצריך להיות אצלי להשיג את המטרה הרוחנית וההשתוקקות לבורא שיעזור לי להשיג את המטרה הרוחנית?
*
קריין: קטע מספר 8 מתוך רב"ש א'. מאמר "מטרת החברה ב'".
"בלי ביטול אהבה עצמית, אי אפשר להגיע לידי דביקות בה', שהוא ענין השתוות הצורה. והיות שזה נגד הטבע שלנו, לכן צריכים חברה, שיהיו כולם כח גדול, שנוכל לעבוד ביחד, לבטל הרצון לקבל, שהוא נקרא "רע", מטעם שהוא המונע להגיע להמטרה, שבשבילה נברא האדם. לכן צריכה החברה להיות כלולה מיחידים, שכולם בדיעה אחת, שצריכים להגיע לזה. אז מכל היחידים נעשה כח גדול אחד, שיכול להילחם עם עצמו, מטעם שכל אחד כלול מכולם. נמצא, שכל אחד הוא מיוסד על רצון גדול, שהוא רוצה להגיע להמטרה. ובכדי שתהיה התכללות אחד מהשני, אז כל אחד צריך לבטל את עצמו נגד השני. וזהו על ידי זה שכל אחד רואה מעלות חבירו ולא חסרונו. אבל מי שחושב, שהוא קצת גבוה מהחברים, כבר הוא לא יכול להתאחד עמהם."
(רב"ש א', מטרת החברה - ב').
הבורא ממלא את כל המציאות, שולט על כל העולם, על כל אחד ועל כולם יחד. איך אני מגיע להזדהות עמו?
הוא כזה גדול, כזה גבוה, כזה מלא, ממלא את הכול, מבין את הכול, מסובב את הכול, איך אני מגיע להשתוות עמו? איך אני מתקדם על ידי זה שאני מקטין ומקטין את עצמי עד האפס? איך אני מתקדם, מתקרב לבורא שהוא הכול, ממלא את כל המציאות ומבין ומסובב את הכול? זו סתם שאלה כזאת טיפשית כדי לסובב קצת את הראש.
*
קריין: קטע מספר 9, מתוך "מאור ושמש".
"העיקר של האסיפה, שיהיו כולם באחדות אחד ויהיו מבקשים הכל רק תכלית אחד - למצוא את השי"ת. שבכל עשרה השכינה שורה, ובודאי אם יש יותר מעשרה בודאי יש יותר גילוי שכינה. וכל אחד ואחד יקבץ עצמו לחבירו, ויהיה נכנס אליו לשמוע ממנו איזה דבר לעבודת השי"ת, והאיך למצוא את השי"ת, ויהיה נתבטל אצלו, וכן חבירו אליו, וכן כולם יהיו כך. וממילא כשאסיפה הוא על זה הכוונה, אזי ממילא, יותר מה שהעגל רוצה לינק הפרה רוצה להניק, ממילא השי"ת מקרב עצמו אליהם, ונמצא עמהם, ורחמים גדולים וחסדים טובים ומגולים, נמשך על כנסת ישראל."
(מאור ושמש, פרשת ויחי).
איך אנחנו מתארים את עצמנו כעגל שרוצה ממש למצוץ הכול מאמו? המקובלים נותנים דוגמאות מאוד רגשיות, מעשיות, מהטבע.
איך אנחנו יכולים לתאר את עצמנו כעגל שמגיע לו לקבל מאמו שמיועד ורוצה ודורש ומקבל? מה חסר לנו כדי להיות כך?
*
איך אני מתאר את עצמי כעגל הקטן המוצץ מהקבוצה? שמגיע לי. באיזה תנאים זה מגיע לי, אני כלפי הקבוצה ואחר כך הקבוצה כלפי הקבוצה הגדולה יותר, או כלפי הבורא? מה העניין הזה של העגל, מה הציור הזה להיות כעגל?
*
שאלה: האם נכון שאנחנו יכולים לבקש רק מתוך הנקודה שבלב?
אם אנחנו רוצים לשאול, לבקש ולקבל תשובה, זה רק מתוך הנקודה שבלב, שהיא נתמכת על ידי היגיעה שלנו, הסביבה שלנו ובהתאם לזה מקבלת תשובה. כי אנחנו מרגישים אז את התשובה שנמצאת באור המחזיר למוטב ובאור המקיף שנמצא סביבנו קבוע, תמיד, ולכן אם אנחנו מכינים את הכלי נכון, אנחנו שומעים את זה, הכול נמצא באוויר.
שאלה: מה זו נקודה שבלב שמקבלת תשובה מהבורא?
שהיא סובבת את עצמה, עוטפת את עצמה ביגיעה בחיבור עם החברים, ואז יש לה ט' ראשונות, ועל ידי זה היא מקבלת תשובה מהאור העליון שקיים וקבוע סביבה.
שאלה: בשיעורים האחרונים אנחנו מדברים על הערך של פרעה, שנותן לנו את היכולת להתחבר במדרגה הראשונה שבלעדיה אי אפשר לעבור למדרגה הבאה. עד כמה אני צריך לסרב למשהו, להעריך משהו אחר כדי להגיע לזה?
אנחנו לא צריכים לסרב לשום דבר, אנחנו לא צריכים לזרוק שום דבר, לא לצמצם ולא כלום, אנחנו רק צריכים לרצות להיות בהשפעה. לקנות, להוסיף, לרכוש ולא לזרוק שום דבר. ועל ידי זה שאנחנו משתוקקים להשפעה, לחיבור, לבורא, כל יתר הדברים שהיו קודם חשובים לנו הם ירדו לאט לאט בהתאם לזה, עד שייעלמו בכלל מהאופק.
צמצום עושים על ידי האור. זאת אומרת, על ידי השתוקקות להשפעה, לאהבה, לחיבור, כל יתר הדברים ההפוכים מזה נעלמים. זאת העבודה הנכונה.
שאלה: אמרת שכשאני נכלל בחברים בזה שאני כאילו מנסה לחבר את הנקודה שלי שבלב אליהם ומסיר את כל שאר השכבות, בזה אני מתקן את הרצון לקבל שלי. האם אתה יכול קצת לפרט?
כמו שגם עכשיו דיברנו, אני לא יכול להתנתק משום דבר רע, אני יכול רק להביא במקום זה משהו אחר שיהיה טוב. כתוב בכל מקום ש"השובר את הרע, מקבל פעמיים רע", "השובר את הלב וכולי", יש כל מיני אמרות כאלו. אנחנו צריכים לרכוש טוב ואז הרע נעלם, הוא יורד בחשיבותו. זה בכל מקום. גם בחיים שלנו טוב לעשות בצורה כזאת, זו הגישה הנכונה לשינוי, לשיפור התכונות, המצבים, להביא טוב והרע יורד.
שאלה: איך אני יכול למיין את הרצונות שלי? איך אני יודע איזה רצונות אני יכול לתקן ואיזה רצונות אני לא יכול?
יש אתה קבוצה ובורא. ואז כדי לבנות את הפס בין אתה, קבוצה, בורא, אתה ממיין את כל הדברים ששייכים לדרך הזאת וכך אתה מתקדם. זה כמו שאתה יורה ברובה נגיד, אז יש לך עין, יש לך כוונת ויש לך מטרה. אתה צריך את שלוש הנקודות הללו, עין, כוונת, מטרה. ככה אנחנו צריכים, אני, קבוצה, בורא. אין יותר, לא צריכים שום דבר. אתה מבין עד כמה זה פשוט. רק לא לברוח מהדברים ההכרחיים האלה.
שאלה: אנחנו עם ההשגחה קופצים ממדרגה למדרגה, אני ממש מרגיש שאנחנו מתקדמים וזה נותן הרבה ביטחון בדרך. אבל בכל זאת אנחנו אומרים שאנחנו צריכים שכל הזמן יהיה לנו הפחד שאנחנו עלולים לאבד את זה, לא נראה לי שיש לנו את אותה היראה.
אם לא, הבורא ידאג וניכנס לכל מיני מצבים לא נעימים והם יעזרו לנו לחזור ולרכוש את היראה. היראה היא תלות בבורא, אין יותר. זאת אומרת, כל מה שיש לי ויהיה לי ומה שיכול להיות, היה, הווה ויהיה, הכול זה ממנו. וכלפי זה אני צריך להיות תמיד קשור למקור הזה, וכלפי הניתוק ממנו צריכה להיות יראה. פשוט.
שאלה: האם אתה יכול להסביר מי יונק ממי, אני מהעשירייה או העשירייה מהבורא ועם איזו מטרה?
כאן ישנה בעיה קטנה, שאני יונק יחד עם העשירייה מהבורא. אבל [זו בעיה] אם אנחנו לא יונקים זה מזה, זאת אומרת, לא עוזרים זה לזה לינוק בוא נגיד כך. אחר כך אנחנו רואים שזה כך, כל אחד כלפי השני צריך להיות כגדול. ואחר כך גם אנחנו כלפי כל העולם, צריכים לתת להם את היניקה. יש כאן ערבות הדדית בהעלאת המ"ן ובקבלת המ"ד. בינתיים אנחנו תומכים זה בזה כדי להיות מוכנים לינוק מהבורא. ככה, בצורה יותר פשוטה. אחר כך כשנתחיל לעלות למדרגות, אנחנו נכפיל את עצמנו וכל אחד כלפי האחרים הוא יהיה כגדול, כקטן, יותר בולט.
(סוף השיעור)