שיעור בוקר 07.10.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 177, פתיחה לחכמת הקבלה, אות ס'

קריין: ספר "כתבי בעל הסולם", "פתיחה לחכמת הקבלה", אות ס׳.

כל הבעיה שיש לנו בלימוד היא להבין את הפעולות הפנימיות שיש בתוך המערכת הזאת של הבריאה. הפעולות מכוונות כולן להביא את הבריאה להזדהות עם הבורא, זאת אומרת הבריאה היא בר, מהמילה "בר", "חוץ מהבורא", אחרת זו לא היתה בריאה, הנברא לא היה נקרא "נברא" אם הוא היה בתכונות של הבורא, אלא הוא צריך להיות הפוך, מנוגד לבורא. ולכן הוא נברא מרצון לקבל שהוא הפוך מהבורא, מטבע הבורא, טוב ומיטיב, להשפיע לכולם וכן הלאה, כי הנברא צריך להיות בתכונות אחרות. לכן הבורא ברא אותנו בצורה שרוצים לקבל, רוצים לשלוט, רוצים לעשות הכול זה על חשבון זה, וכך אנחנו מתקדמים.

זו הבריאה עצמה, ויש עוד נושא של תיקון הבריאה. את תיקון הבריאה אנחנו צריכים לבצע יחד עם הבורא, שנותן לנו לזה כוחות, כלים, מעורר אותנו ואז מקדם אותנו לזה שאנחנו נעשה תיקונים על עצמנו. התיקונים הם פשוטים כביכול, הרצון לקבל נשאר רצון לקבל, רק אנחנו עוברים לכוונה על מנת לקבל, ומתוך זה אנחנו עוברים גם לכוונה על מנת להשפיע. ולפי הכוונה על מנת להשפיע אנחנו מתקרבים לבורא, לא לפי הרצון אלא לפי הכוונה, איך אנחנו משתמשים ברצון. ברצון אנחנו תמיד נשארים רצון להנות, רצון לקבל, אבל בשביל מה נהנים? למה רוצים להַנות? למי רוצים להנות? זה מה שמשתנה.

כדי שזה יקרה, כפי שאנחנו לומדים איך זה נעשה במערכות שמנהלות את המציאות, יש לנו מערכת ראשונה שזה הבורא, מערכת הבינה (ראו שרטוט מס' 1), ויש את מה שהבורא ברא, מערכת המלכות. אנחנו צריכים איכשהו לקרב את הנברא, מלכות לבינה. על ידי מה? כאן יש לנו עניין של כוונה, הרצון במלכות יכול להיות רצון לקבל אבל הכוונה יכולה להיות על מנת להשפיע, ובזה מלכות תעלה במהותה לבינה. מה צריכים בשביל זה? לעשות צמצום על הכוונה של מלכות לעצמה, ולתת למלכות אפשרות לקבל כוונה על מנת להשפיע. זאת אומרת לשם מה מלכות פועלת? כדי להיטיב לעצמה או להיטיב לזולת? זה מה שמשתנה. זה בעצם כל התיקון.

שרטוט מס' 1

התיקון הזה, אם נחשוב עליו בצורה יותר פנימית, מתחלק להרבה פעולות. קודם כל מלכות צריכה להכיר עד כמה היא הפוכה מהבורא, מהבינה. היא צריכה להגיע להכרה שההפכיות הזאת מהבינה, ממש הפכיות, היא לא מסכימה עם זה, היא לא רוצה את זה, היא רוצה להידמות. זאת אומרת השפעת הבינה על המלכות צריכה להשפיע על מלכות בצורה כזאת שמלכות תרצה לא סתם להתקרב לבינה, אלא להיות כמו בינה. לא להנות מזה שיש לה קשר עם הבורא, אלא היא רוצה ליהנות מזה שהיא דומה לבורא. זה אפשרי, דווקא מזה מותר להנות, אני רוצה להנות מהשפעה, זה לא אסור, בבקשה, כי גם הבורא נהנה מזה שמשפיע לנבראים.

אז יש כאן עניין שמלכות צריכה להתפעל מהבינה, להתכלל מהבינה, זאת אומרת בינה צריכה להראות כאן את עצמה שהיא עליונה, ואחרי שמלכות נכללת כך מהבינה אז היא יכולה לחזור ולהשפיע בחזרה לבינה. מה היא משפיעה לבינה? הרגשת החיסרון, שהיא רוצה להיות כמוה. הרגשת החיסרון הזו נקראת "מ"ן". העלאת חיסרון להיות כמו העליון. אם התחתון מבקש מהעליון להיות כמו העליון, זה נקרא מ"ן, מיין נוקבין. כדי שיהיה כזה קשר ביניהם הם צריכים להיות קשורים יחד במערכת אחת. איך לקשור אותם במערכת אחת אם הן הפוכות זו לזו? זה מה שקורה כשיתוף מלכות בבינה ואחר כך בינה במלכות.

לכן כדי לעשות את זה, אנחנו לומדים שזה נעשה בפרצוף נקודות דס"ג, בפרצוף ס"ג (ראו שרטוט מס' 2). מה נעשה שם? גלגלתא מתפשטת מעולם אין סוף עד העולם הזה בראש, תוך וסוף שלה, ואחריה פרצוף ע"ב מתפשט מפה עד הטבור שלה, פרצוף ס"ג מתפשט מפה עד סיום רגלי ע"ב, ואז אנחנו לומדים שגלגלתא יוצאת על עביות 4 דהתלבשות ו-4 דעביות (4/4), ע"ב יוצא על רשימות 4 דהתלבשות 3 דעביות (4/3), וס"ג יוצא על 3 דהתלבשות ו-2 דעביות (3/2).

כשפרצוף ס"ג מתפשט זה פרצוף בינה, אבל בתוך בינה יש עדיין חכמה, וזה ה-3, זה חכמה. אז מתי שפרצוף ס"ג נגמר בטבור הכללי, ומתחיל להזדכך, מתחילים לצאת נקודות דס"ג, נקודות דס"ג האלו שמזדככים, הם מזדככים מ-4, 3, 2, 1, ו-0. ככה הם מזדככים, כמו שההזדככות של כל התהליך היא תמיד כך בכל הבחינות שלו. אז מיד כשהוא מתחיל להזדכך, יוצאים ממנו אורות החכמה, 3, ונשארת רק בינה.

זאת אומרת בנקודות דס"ג, כשהאור יוצא מהפרצוף, בנקודות דס"ג יש לנו רק בינה עצמה ממש, זו דרגת בינה (ראו Bina בשרטוט מס' 2). ואז האורות האלה של בינה, כולם, כולם יכולים לרדת למטה מהטבור עד הסיום, אין להם שום בעיה, כי הם בינה, כוח השפעה, כוח השפעה יכול להיות בכל מקום.

האורות האלה שמתפשטים למטה מהטבור הכללי הם מתערבבים עם הרצון שיש למטה מטבור דגלגלתא, שזה עביות ד' עם מסך חזק שלא רוצה לקבל יותר ממה שמגיע עד הטבור. בינה זה 2/2, התלבשות 2 ועביות 2, והיא מתערבבת עם עביות ד' (4), ומקבלת התרשמות מעביות ד', ולכן היא מתחילה לרצות מה שבעביות ד', שיתפשט בה גם אור החכמה, ואז יוצא שההתרשמות הזאת מ-4, מהד' הזאת, ל-2, היא גורמת לצמצום, שנעשה צמצום בנקודות דס"ג, שהם מתחלקים לשני חלקים, חלק אחד עליון, כך שאם נחלק את כל הפרצוף מהטבור עד הסיום, לכתר, חכמה, בינה, חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד ומלכות, יוצא שחב"ד חג"ת נמצאים למעלה מטבור החדש הזה, שנקרא "פרסא", וחלק מהפרצוף נמצא למטה מטבור.

זאת אומרת כאן יש לנו תכונות הבינה כאלה שעליהן מלכות הזאת שיש לנו כאן למטה בכלל לא שולטת, זו בינה נקייה, היא נמצאת למעלה מפרסא, ותכונות פרצוף בינה שהן נמצאות מושפעות מהמלכות הכללית הן למטה מפרסא.

למה יש לנו את חלוקת הבינה למעלה או למטה? כי מטבור הכללי עד הפרסא זו בינה בעצמה, אבל למטה, כמו פרצוף בינה, כמו ספירת בינה, היא נמצאת גם בזה שרוצה להשפיע לאחרים, כמו אימא שרוצה להשפיע לילדים, אז יש את תכונתה עצמה ויש תכונה שהיא משפיעה לאחרים, ובזה היא מצטמצמת. כי אם היא מגיעה למצב שמשפיע עליה רצון 4, זאת אומרת רצון גדול מאוד, אבל המסך שלה הוא סך הכול מסך 2, אז יוצא שהיא מתרשמת מרצון 4 ולכן היא מצטמצמת.

וזה דבר מאוד חשוב ומיוחד, זו כניסת המלכות, הרצון לקבל של הנברא שמשפיע על הבינה, על תכונת ההשפעה, על תכונת הבורא, ואז בינה מתחילה להיות קשורה מרצון לקבל ורצון להשפיע, ולכן הפרצוף הזה מתחלק לשניים, חלק בינה וחלק שהוא כביכול מלכות שבה. וזה נקרא שמלכות שנמצאת כאן למטה (ראו M בשרטוט מס' 2) עולה לבינה, והעלייה הזאת של מלכות לבינה נקראת "צמצום ב'", במקום הזה [מתחת לפרסא] אסור שיתפשט בו האור כי יקבלו אותו הכלים האלו לעצמם, על מנת לקבל, ולכן אסור שאור יכנס לכאן.

זאת אומרת כל האורות יכולים להתפשט מלמעלה עד הפרסא (ראו חץ כחול בשרטוט מס' 2), אבל לא יותר, מתחת לפרסא אסור לאורות להתפשט. אבל לפחות מה שנעשה כאן, שהמקום הזה מטבור עד הפרסא, ממולא עכשיו בכוח השפעה, בכוח הבינה, ולכן אפשר לקבל בו על מנת להשפיע, כאילו שאותו הגבול שנקרא "טבור" הוא ירד למטה עד הפרסא. זאת אומרת האזור שהקדושה, כוח ההשפעה יכול לשלוט בו נעשה יותר גדול מצד אחד, מצד שני למטה מפרסא, כאן ממש אסור לקבל את כל האור העליון, כי יקבלו אותו בטוח על מנת לקבל (ראוX בשרטוט מס' 2).

מה נעשה כאן? נעשה גבול ברור שיש לנו בין קדושה וקליפה, בין האור שבא מהבורא ובין הרצון לקבל ששולט בנברא, ולכן הגבול הזה שנקרא "פרסא" הוא גבול ששולט ממש מעכשיו והלאה.

עכשיו השאלה, מה זה נותן לנו? בשביל מה כל הדברים האלה? קודם כל זה שהם מתפתחים בצורה כזאת, זה לא תלוי סתם באיזה רצון, נניח כמו שאני נמצא באוטו, ואני מסובב את ההגה בכל רגע איך שאני רוצה, ולאן שאני רוצה. הבריאה הולכת לפי קווים ברורים שלה, יש לה סך הכול חוק אחד, שהרצון לקבל צריך להגיע להידמות לרצון להשפיע, שהנברא צריך להגיע לדבקות, להזדהות הצורה עם הבורא.

מה זה נותן לנו? קודם כל זה נותן דבר אחד, שהחלק הזה שלמטה מטבור, הוא כבר נעשה גם מוכן, רצוי, ראוי, להתפשטות האור העליון, זה נקרא "התרחבות הקדושה". זאת אומרת, שיש עוד כמה כלים למטה (ראו ! בשרטוט מס' 2) שהם יכולים לקבל על מנת להשפיע, והאזור הזה, הוא נקרא מקום אצילות, מהמילה אצלו, אצלו זאת אומרת בתכונת הבורא.

ודאי שלמעלה מטבור, מאין סוף ועד הטבור, באזור הזה גם נמצא הבורא, כאן בטוח הבורא שולט. וגם באצילות הוא שולט עכשיו, רק אנחנו נלמד באיזו מידה, כי בכל זאת זה כלים דקבלה שהפכו להיות דומים לבינה ונעשים כמו הבורא, כמו כלים דהשפעה.

שרטוט מס' 2

אבל הרצונות האלו שנמצאים למטה מאצילות, יש כאן מקום לעולם הבריאה, יצירה, ועשיה, במקומות האלה לא יכולים להיות כלים דקבלה על מנת להשפיע, אלא רק להשפיע על מנת להשפיע בצורה מאוד מוגבלת, לכן הם נמצאים למטה מפרסא והם נקראים "עולמות הפירוד", כי הם נפרדים מכל האזור הזה שבו יכול להתפשט האור.

מה זה נותן לנו? אנחנו מתקרבים רק להבין, להרגיש, לגלות, איפה התיקון. התיקון יהיה כך, שעכשיו [מתחת לפרסא] הרצון לקבל שולט, כי עד הפרסא יכול לבוא האור העליון, הכלים כבר מוכנים כאן לגלות את האור, והכלים [מתחת לפרסא], הכול זה רצון לקבל, אבל הרצון לקבל מתחת לפרסא נמצא בצורה כזאת שהוא לא יכול לגלות את האור. ואז מה שקורה, איך אנחנו נתקן אותו? איך אנחנו נתקן את הכלים האלו בריאה, יצירה, עשיה, שהם יהיו מתוקנים? אנחנו נלמד שהתיקון שלהם הוא על ידי זה שאנחנו מעלים אותם למעלה מהפרסא, איפה שקיים האור העליון, איפה שאנחנו יכולים למלא אותם, ואז בצורה כזאת אנחנו מתקנים.

כשאנחנו מעלים את הכלים האלו מעולם הבריאה לעולם האצילות, זה נקרא 2,000 (ראו שרטוט מס' 3). כשעולים הכלים מעולם היצירה לעולם האצילות זה נקרא 2,000, ומעולם העשיה לעולם האצילות, זה נקרא 2,000. 6,000 שנה זה נקרא. זה לא שנים, אנחנו רואים עכשיו, זה מדרגות. ברוחניות בכלל אין זמן אלא מדרגות. כשאנחנו גומרים להעלות את הכלים לעולם האצילות מעולם הבריאה, ואחר כך מעולם היצירה, ואחר כך מעולם העשיה, והם מקבלים תיקונים ומילויים בעודם נכנסים לעולם האצילות, בהתאם לזה הקדושה שישנה באצילות, זאת אומרת כלים דהשפעה, רצון להשפיע, הוא כאילו יורד, ואז נשארת לנו רק השכבה התחתונה בעולם העשיה שלא יכולה להיתקן.

המצב הזה שמתקנים גם אותה נקרא תקופת המשיח, שצריך לבוא איזה אור מיוחד מאוד מלמעלה (ראו חץ ירוק בשרטוט מס' 3), והוא מגיע לסוף עולם העשיה, ומתקן כאן את הכלים האחרונים הכי קשים, וזו באמת עבודת המשיח. למה? כי הוא מושך גם את הכלים האלה שהנבראים לא יכולים לסייע בזה לאור הזה, רק מבקשים שיעשה, ובזה אנחנו מסייעים לתיקון העולם, לגמר תיקון.

לכן זה נקרא גמר תיקון, שאז הכלים האלה גם עולים למעלה לעולם האצילות, מצטרפים אליו, ואחר כך הם כולם חוזרים למטה בצורה כזאת שמעלים מ"ן עד אין סוף, ומאין סוף חוזרים כולם (ראו חוץ אדום מעוגל בשרטוט מס' 3), וכל הקדושה, כוח השפעה, מתפשט מאין סוף עד העולם הזה, והעולם הזה גם עולה לדרגת עולם האצילות.

יש פה הרבה דברים, זה שייך לעליות, ירידות, לשבירות, לבעיות, לכל מה ששייך לבירור הכלים ותיקון הכלים. ובינתיים נישאר בזה, נלך קצת לפי הטקסט.

שרטוט מס' 3

קריין: אז אנחנו קוראים את אות ס'.

אות ס'

"וזה מכונה ג"כ צמצום נה"י דא"ק, כי הס"ג דא"ק שהיה מסתיים בשוה עם פרצוף גלגלתא דא"ק ממעל הנקודה דעוה"ז, הנה ע"י השיתוף ועלית המלכות במקום בינה, נמצא מסתיים ממעל לטבור דא"ק הפנימי, דהיינו במקום חצי ת"ת, שהוא חצי בינה דגוף דא"ק הפנימי, כי שם עלתה מלכות המסיימת, ועכבה אור העליון שלא יתפשט ממנה ולמטה, וע"כ נעשה שם חלל פנוי וריקן בלי אור, ונמצאו התנה"י דס"ג, שנצטמצמו ונתרוקנו מאור העליון. ולפיכך נקרא הצמצום ב' בשם צמצום נה"י דא"ק, כי ע"י סיום החדש שנעשה במקום הטבור, נתרוקנו הנה"י דס"ג דא"ק מאורותיהם. וכן נבחן שאח"פ דראש הס"ג יצאו ממדרגת ראש הס"ג, ונעשו לבחינת גוף שלו, כי המלכות המזדווגת עלתה לנקבי עינים, ויצאו הע"ס דראש מהמסך שבנקבי העינים ולמעלה, ומנקבי העינים ולמטה כבר נקרא גוף הפרצוף, כי אינו יכול לקבל רק הארה שמנקבי עינים ולמטה, שזו היא בחינת גוף. והנה קומת הע"ס הללו שיצאה בנקבי עינים דס"ג דא"ק, הן הע"ס הנקראות עולם הנקודים, שירדו מנקבי עינים דס"ג ובאו למקומן, שהוא למטה מטבור דא"ק הפנימי, ונתפשטו שם ראש וגוף. ותדע כי הסיום החדש הנ"ל, הנעשה במקום הבינה דגוף, מכונה בשם פרסה. ויש כאן פנימיות וחיצוניות, ורק הע"ס החיצוניות נקראים עולם הנקודים, והעשר ספירות הפנימיות נק' מ"ה וב"ן דא"ק עצמו".

שאלה: אמרת שעליית מלכות לבינה מתחת לטבור זה נקרא צמצום ב'. למה מלכות עולה לבינה?

צמצום כלים כי בהם נתהווה עכשיו רצון לקבל ולכן מלכות עולה לאותו מקום מאיפה שהתחיל הרצון לקבל. האור העליון משפיע על המלכות, ואז נותן לה כוח השפעה. כוח ההשפעה הזה מופיע עד הטבור הכללי. כשבינה מתפשטת למטה מטבור היא יכולה להיכנס לכל מקום כי זה כוח הבינה, היא לא רוצה שום דבר, אין לה שום קשר עם הכלים דקבלה, אז החלק מהבינה שלא שייך לגמרי לרצון לקבל, שנקרא כתר, חכמה, בינה, חסד, גבורה, תפארת שבבינה, הוא בונה כאן [מעל הפרסא] את הספירות שלה, ולספירות האלה אין שום קשר לרצון לקבל. זאת אומרת, כשנכנסים לכאן כוחות הבינה, הם מכשירים את המקום הזה, מטהרים את המקום הזה. נעשה טיהור, תיקון, שבמקום הזה יכול להתפשט אחרי בינה, גם אור החכמה.

ואז יוצא לנו שהגבול של הקדושה שאור החכמה יכול להתפשט, נמצא עכשיו יותר למטה בנקודה איפה שנגמרים הכלים האלה כח"ב חג"ת. עד כאן האור העליון יכול להתפשט (ראו חץ כחול בשרטוט מס' 3). אבל בכלים שנמצאים למטה מפרסא, שזה נצח, הוד, יסוד, מלכות של הנקודות דס"ג לא יכול להגיע אור חכמה כי הם כלים דקבלה, ואם יבוא לכאן אור החכמה הם יקבלו אותו על מנת לקבל. לכן הפרסא נמצאת כאן והיא שומרת עליהם, זאת אומרת יש הרגשת הכלים שאסור להם לקבל למטה מפרסא.

שאלה: כתוב "ותדע כי הסיום החדש הנ"ל, הנעשה במקום הבינה דגוף, מכונה בשם פרסה.". מה זו בעצם פרסה, האם היא שייכת לבינה?

פרסה זה נקרא גבול בין כלים דהשפעה וכלים דקבלה.

תלמיד: אם כך ממה מורכבת הפרסה? כתוב פה שהבינה היא בינה, ופתאום הוא מוסיף לי שהפרסה היא פרסה.

בינה כוללת שני חלקים, החלק העליון שלה הוא כתר, חכמה, בינה, חסד, גבורה, תפארת, והחלק התחתון הוא נצח, הוד, יסוד ומלכות. החלק העליון הם כלים דהשפעה, בינה עצמה שנקייה מרצון לקבל, והחלק התחתון הוא כלים דקבלה שיש להם רצון לקבל. אבל רצון לקבל שבבינה זה כדי לקבל מלמעלה אור, זאת אומרת האור מתפשט, החלק העליון לא שייך בכלל לקבלה, וכשהוא נכנס לחלק התחתון הם מקבלים את האור הזה כדי להשפיע לאחרים. כי זו בינה, היא כמו אמא, מה שהיא מקבלת היא מקבלת רק כדי להשפיע לאחרים, אז היא קשורה לאחרים לכל מיני מלכויות (ראו שרטוט מס' 4).

יוצא שכשהיא מקבלת, אומנם היא מקבלת לא לעצמה אבל מקבלת, לכן יש כאן בעיה. אם הכלים שהיא נותנת להם לא יכולים לקבל, זה יעבוד על בינה וגם היא לא תוכל לקבל כדי להשפיע. לעצמה היא לא צריכה, אבל לקבל כדי למסור לאחרים היא גם לא תוכל מפני שאחרים לא מסוגלים לקבל. לכן יש בבינה, בכלים דקבלה שלה, עניין של "צמצום ב'".

מה זאת אומרת? בזמן שאין לבינה למי לתת, היא מצמצמת את הכלים דקבלה שלה ולא משתמשת בהם, כי לעצמה היא לא צריכה. כמו אישה שצריכה לתת לילדים ורוצה לתת לילדים, אבל נגיד שילד חולה ולא יכול לקבל אוכל נורמאלי רגיל, אומנם היא מצטערת אבל היא לא מקבלת בשבילו, כי היא לא יכולה למסור לו את זה. זה נקרא צמצום ב', שבינה בכלים דקבלה שלה שמיועדים להשפיע לאחרים מצומצמת, אבל לא בגללה, בגלל שאין לה למי לתת, הכלים שם לא מתוקנים.

שרטוט מס' 4

תלמיד: באותו משפט הוא מסיים והוא אומר שיש פה פנימיות וחיצוניות, למה הוא מתכוון?

אחר כך נדבר על זה. מ"ה וב"ן זה כרגע לא חשוב. יש הרבה דברים, אתה יודע כמה אנחנו לומדים בחכמת הקבלה? אולי אחד ממיליארדי מיליארדי פרטים שישנם בכלל ברוחניות, זה פשוט לא מגיע אלינו. גם מקובלים, מה שהם כותבים, הם כותבים ממה שהם מתפעלים, ממה שהם מתרשמים. אבל ברוחניות, כל אחד שנכנס מגלה משהו מצידו לפי הכלים שלו, עד גמר התיקון. עוד מעט יהיה גמר התיקון, וכולנו נקבל את אור אין סוף, זאת אומרת ללא גבולות, ללא הגבלות ואז נכיר את הכול.

שאלה: הזכרת שהכלים של בי"ע המתוקנים עולים מעל הפרסה לאצילות, מה המשמעות שמעלים אותם?

אנחנו לא למדנו את זה, אנחנו נלמד את כל העבודה שלנו שם, נלמד על זה הרבה. עכשיו אמרתי רק משפט אחד, שכל העבודה שלנו היא להעלות כלים מעולם הבריאה, מעולם היצירה, מעולם העשיה לעולם האצילות. ואז כשאנחנו מביאים את כולם לאצילות, אנחנו מתקנים אותם, זה נקרא אח"פ דעליה, שבעליה אנחנו מתקנים אותם. אחר כך תהיה לנו ירידה, אח"פ דירידה, שזה נקרא האלף השביעי (ראו שרטוט מס' 5). יש אלפיים, אלפיים, אלפיים, ששת אלפים שנה, והאלף השביעי הוא שכל הכלים האלה יורדים למקום שלהם ואז האור העליון ממלא את כל המקום עד הסיום בכל האור אין סוף. לזה נשתדל להגיע. בטוח שנגיע אבל נשתדל להגיע כמה שיותר מוקדם, כי מה שאנחנו מסוגלים לעשות זה לזרז את התיקונים, זה עלינו דווקא.

שאלה: הראית לנו את מערכת האדם לפני השבירה. בעשירייה אנחנו צריכים להשיג השתוות הצורה לבורא בינינו, האם זה כל התיקון? האם יכולים להתקדם להגיע רק דרך העשייה הפשוטה, דרך גדלות הבורא ועבודה בעשירייה?

כן, כשאנחנו מתקדמים בהבנה מה זו רוחניות, אנחנו גם מגלים עד כמה אנחנו כולנו כלולים מהמערכת הזאת שציירתי כאן, ועד כמה אנחנו יכולים להגיע למצב שהכול מתקיים בנו. לא באיזשהו מקום אחר, אין מקומות ברוחניות, בנו בינינו אנחנו מרגישים את הכלים, האורות, העולמות, הפרצופים, הכול מרגישים ביחסים בינינו, ונצטרך את כל הדברים האלה להרגיש, ללמוד ולתקן.

שאלה: כשבינה מפסיקה לקבל על מנת להשפיע, מה קורה הלאה, מאיפה היא אחר כך לוקחת את הכלים לקבלה, או שהכול מפסיק?

אנחנו נלמד את זה, איך בינה ומלכות מקושרות ביניהן. מלכות מספקת לבינה כלים דקבלה ובינה מספקת למלכות אורות ורצון להשפיע. כל המצבים הם נולדים מיחס בין בינה ומלכות.

שאלה: למה בטקסט נקודות דס"ג וגם ס"ג תמיד נקראים אותו הדבר, "ס"ג"?

כי זה השם הכללי, בינה, ס"ג, שכולל בתוכו טעמים, נקודות, תגין, אותיות, עם כל הפרצופים הפרטיים שבו. יש הרבה פרצופים בהזדככות המסך, פרצופים שיורדים למטה מטבור, הרבה מאוד פרטים. ס"ג זה הכול, הוא מתקן את הבריאה, ס"ג הוא נציג הבורא כלפי הנבראים.

תלמיד: כשאומרים נקודות דס"ג הכוונה היא מה שנקרא מתחת לטבור?

נקודות דס"ג זה כשהמסך מזדכך מטבור דס"ג, או מסוף ס"ג אפשר כך להגיד, ועד הפה. המסך שקיבל את האור מזדכך, זה נקרא "נקודות דס"ג". וכל האורות האלה שיוצאים מהס"ג בזמן ההזדככות הם כולם יכולים להתפשט למטה מטבור, כל הפרצופים האלו יכולים להתפשט למטה מטבור, כי הם בינה, כוח הבינה, כוח השפעה. אבל כשהם מתערבבים עם הרצון לקבל שבסיום הגלגלתא, והם יכולים לעשות את זה כי זה כוח הבינה, היא לא רוצה לקבל כלום, אבל ההתערבות שלה עם המלכות האמיתית שנמצאת מטבור עד סיום דגלגלתא, בהשפעה על נקודות דס"ג היא מחלקת את הנקודות דס"ג לשני חלקים, חלק שהוא בינה נקייה שלא רוצה כלום ופנויה מצמצום והגבלות, וחלק שהוא רצון לקבל בכל זאת. כי בבינה יש חלק שהיא רוצה להשפיע לאחרים, כמו אימא כלפי ילדים, לא לעצמה, אבל בכל זאת הרצון לקבל נמצא שם ולכן אפשר להשפיע עליה. לכן החלק הזה מצטמצם, ואז נעשית כאן פרסא המבדילה בין רצון להשפיע של הבינה ורצון לקבל שבבינה (ראו שרטוט מס' 5).

זה מה שאנחנו צריכים להבין, עד כמה זה טוב שזה נעשה, כי הבינה יכולה עכשיו להיות קשורה אלינו בחלק שנמצא למטה מפרסא. אנחנו קשורים אליו, אנחנו יכולים לבוא לשם לבקש, לדרוש, לקבל משם ככל שאנחנו נכללים בו, כמו ילדים כלפי אמא, ובינה תיתן לנו. מה שאין כן, החלק העליון של בינה, כח"ב חג"ת, הוא לגמרי לא שייך לתחתונים, אבל הוא יכול לקבל אורות מלמעלה והם נמצאים כאן. ולכן יש לה מה לחלק רק בתנאי שאנחנו התחתונים נוכל להתכלל בנה"י שלה, העלאת המלכות לבינה מה שאנחנו כל הזמן מדברים. לכן אם מעלים את עצמנו לחלק התחתון של בינה, אנחנו שם כבר יכולים לינוק מהבינה את הכול. אנחנו נלמד, כל הלימוד שלנו לפנינו כאן.

שרטוט מס' 5

תלמיד: אני מבין שלא ניתן עכשיו לתת הגדרה מדויקת איפה הגבול העליון והתחתון של ס"ג, כיוון שמדובר על מה שמתחת לפרסא.

על ס"ג תלמד עוד כמה חודשים ואולי אז תוכל לענות על זה.

שאלה: האם בזמן הלימוד צריך להתרכז בהבנת המערכת, או שכדאי להישאר בכוונה להתחבר עם החברים על מנת לעשות לבורא נחת רוח, איפה להשקיע מאמץ?

להשקיע מאמץ בלהתחבר לבורא דרך חברים, בטוח, ברור שזה הכי חשוב. והלימוד, אתה תשמע אותו עוד אלף פעם, הלימוד הזה גם צריך להביא אותך להשגה. אבל לא מהלימוד, "לא החכם לומד", אתם יכולים לדעת את כל הדברים האלה יפה מאוד, להיות פרופסורים בזה, מדענים, מומחים, זה לא יעזור לכם להגיע לרוחניות. לרוחניות מגיעים על ידי ביטול דרך קבוצה לבורא.

הקבוצה היא כמו זעיר אנפין. יש בינה, זעיר אנפין ומלכות. הקבוצה היא כמו זעיר אנפין, וכשאנחנו נכללים בו אז אנחנו יכולים להתכלל בבינה, זה כל העניין (ראו שרטוט מס' 5). וכל הדברים האלה שאנחנו לומדים, אתם תדעו עליהם, תלמדו אותם, זה לא יברח, אבל כתוב "לא החכם לומד". ללמוד מהשרטוטים, ללמוד מהטקסט, העיקר בשבילנו זה להשיג, שאנחנו נרגיש את הדברים האלה, שהם יהיו לפנינו, בתוכנו, לכן זה העיקר.

שאלה: מצד אחד שרטטת ע"ב, ס"ג, טבור, סיום, מסך, פרסא, וכל מה שהסברת, האם זה אותו שרטוט כמו בצד השני שבו רק קיימים רק בינה ומלכות, זה רק תיאור מדויק שלו (ראו שרטוט מס' 5)?

כן. בסופו של דבר מה שאנחנו לומדים זה איך לחבר את בינה ומלכות.

שאלה: האם זה בסדר לשייך את הכוונות שלנו פה למושגים הרוחניים האלו שאנחנו לומדים?

לא הייתי אומר שזה כל כך חשוב. חשוב אם אנחנו נבין אותם בתוך הלב שלנו, מה צריכים לעשות. שהלב, ההרגשה שלנו תסכים שאנחנו צריכים להתחבר בינינו בקבוצה, זה ללא שום קשר לגשמיות, להיות מחוברים בקבוצה כדי לתת לבורא מקום, שטח, שיוכל להשפיע, לתקן אותו ולהתלבש בו, ואז אנחנו נגלה את הכול. זה העיקר.

שאלה: בעולם הנקודים מתחת לטבור של גלגלתא יורד אור ס"ג שזה בינה, חסדים, ואור ע"ב חכמה, איך זה יכול להיות?

איך יכול להיות שנמצא מתחת לטבור עד הפרסא אור חכמה?

תלמיד: כן, נכון.

בגלל שיש כאן תיקון של חסדים. כוח הבינה נמצא, הכלים האלו שנמצאים מטבור עד הפרסא הם כולם רוצים עכשיו להשפיע, ולכן אור החכמה יכול להתקבל שם. זה לא אור החכמה ממש, אלא הרבה פחות ממה שיש למעלה מטבור, אבל למטה מטבור גם יכול להגיע אור החכמה שזה בעצם אור של אצילות.

תלמיד: עד לפרסא נכון?

עד הפרסא, למטה מפרסא אסור. אם רוצים לתקן משהו למטה מפרסא, צריכים להעלות את זה למעלה מפרסא ושם לתקן ולמלא באור.

בזה אנחנו היום מסיימים את השיעור. לאט לאט בסופו של דבר תרגישו על מה אנחנו מדברים ותבינו, וגם תעזרו לי לדבר בצורה יותר קלה.

(סוף השיעור)