שיעור בוקר 16.01.2019 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בל הסולם", עמ' 386, מאמר "מתן תורה", אותיות ה' – ו'

אות ה'

"ויש לנו להבין מקודם כל: למה נתנה התורה ביחוד לאומה הישראלית, ולא נתנה לכל באי העולם בשוה יחד? היש כאן חס ושלום משום לאומיות?

וכמובן, אשר רק היוצא מדעתו יכול להרהר כזאת. ובאמת, שכבר עמדו חז"ל בשאלה זו, שזהו כונתם במה שאמרו ז"ל (ע"ז, ב ע"ב), שהחזירה הקב"ה על כל אומה ולשון ולא קיבלוה, כנודע."

יש לנו רצון לקבל כללי שהבורא ברא. ואחרי שהוא נשבר ועובר כל מיני הכנות אחרי השבירה, התכללויות מה שנקרא, אז מתעורר ברצון לקבל רצון מיוחד בשכבות, שורש, א', ב', ג', ד', דרגות העביות דרצון לקבל. ואותה דרגת העביות העבה ביותר שהיא נקראת "קשה עורף", שהיא הכי שבורה, הכי גרועה, היא דווקא מרגישה עד כמה שהיא מנוגדת לבורא, לאור, לחיים, לכל דבר ודבר. היא הכי רגישה מתוך הרצון לקבל הגדול שבה, האכזרי, שרוצה לקבל וליהנות מכל וכל.

ולכן האנשים האלו מרגישים שהם חייבים להשיג את מהות הבריאה, מטרת הבריאה, ולכן להם מגיע לקבל את המאור המחזיר למוטב שנקרא תורה. הרצון לקבל שבהם והאור המקיף שפועל על כל הכלי הגדול, הוא פועל במיוחד על בחינה ד' שהיא הפוכה או רחוקה ממנו, ואז יוצא שהאור הזה המחזיר למוטב, המקיף, פועל עליהם יותר.

לָמה? כמו שלמדנו שבכלים דעיגולים סופם במרכזם. ולכן מצד אחד העיגול הגדול ביותר הוא החיצון ביותר, אבל כולם מחוברים ומכוונים למרכז. ולכן עד שלא יוצא לנו קו, אז כמה שהכלים הם שבורים ונמצאים בשבירתם הם מסתדרים כעיגולים. ואז יוצא שעל הכלים העבים ביותר משפיעים האורות דעיגולים גדולים, לא מקיפים, עדיין אין מקיפים.

ולכן אותו החלק בכלים שהוא הכי גרוע לפי העביות, הוא מקבל דווקא הארה שכנגדה יותר גדולה. ולכן הם מתעוררים לפני האחרים, מרגישים שחסר להם בחיים האלה, בתת הכרה הם מרגישים שחסר להם בחיים האלה את הכרת האור, הכרת מקור החיים, סיפוק, בשביל מה אני חי, למה אני חי, משהו על המקור שמעבר לחיים האלו. מאיפה שמאיר האור לאותו המקור, לאותו המקום, הם משתוקקים.

ולכן מגיע להם אם כך להתפתח, להוסיף לזה גם פעולות מעצמם, ולהזמין את המאור המחזיר למוטב, זה נקרא תוספת האור שמשפיע עליהם לפי המאמץ שהם נותנים, וכך להתקדם להשגת המטרה. לכן אותו החלק מסך כל הרצון לקבל השבור שמתעורר להשיג את השורש שלו, הוא נקרא ישר א-ל. ולכן מגיע לו לקבל תורה, תורה הכוונה למאור המחזיר למוטב.

"אולם מה שקשה לדבריהם: אם כן למה נקראנו עם הנבחר, כמו שנאמר "בך בחר ה'" וכו', מאחר שלא היה מי שהוא מאומה אחרת שירצה בה? ועוד, שהדברים מוקשים מעיקרם: היתכן שהקב"ה בא עם תורתו בידו, ונשא ונתן עם עמי הארצות הפראים ההם, או ע"י נביאיו? אשר לא נשמע מעולם כזאת, ואינו מקובל על הלב כלל".

אות ו'

"אולם כשנבין היטב את מהות התורה והמצוות הנתונות לנו, ואת הנרצה מקיומם, בשיעור שהורונו חז"ל, שהוא תכלית כל הבריאה הגדולה הערוכה לעינינו, אז נבין הכל. כי מושכל ראשון הוא, שאין לך פועל בלי תכלית. ואין לך יוצא מהכלל הזה, זולת הירודים שבמין האנושי או התִנוקות. ואם כן, לא יסופק כלל על הבורא ית' ברוממותו לאין חקר, שלא יפעל חס ושלום דבר קטן או גדול בלי תכלית של מה.

והורונו לנו חז"ל, על זה שלא נברא העולם, אלא בשביל קיום התורה ומצוות. פירוש הדבר, כפי שבארוה לנו הראשונים ז"ל, כי כוונת הבורא ית' על הבריאה מעת שנבראה, הוא להודיע את אלקותו לזולתו.

כי דבר הודעת אלקותו, הוא מגיע להנברא במדת שפעו הנעים, ההולך ומתרבה אליו עד שיעור הרצוי. שבאלה מתרוממים השפלים בהכרה אמיתיות, להיות למרכבה אליו ית' ולדבקה בו. עד שמגיעים לשלמותם הסופי: "עין לא ראתה אלקים זולתך". אשר מרוב גודלו ותפארתו של השלמות ההיא, גם התורה והנבואה נשמרו לדבר אף מלה אחת מהפלגה הזו, כמו שרמזו על זה חז"ל (ברכות, ל"ד ע"ב): "כל הנביאים לא נתנבאו אלא לימות המשיח, אבל לעתיד לבוא עין לא ראתה אלקים זולתיך", כידוע הדבר למוצאי דעת ואכמ"ל.

ומתבטא השלמות הזו בדברי התורה והנבואה ודברי חז"ל, רק במלה הפשוטה "דביקות". והנה מתוך גלגולה של המלה ההיא בפיות ההמון, כמעט שאבדה לה כל תוכן. אולם אם תשהא את רעיונך על המלה הזאת כרגע קטנה, תשאר עומד ומשתומם על גובהה המפליאה. כי תצייר לך הענין האלקי, וחין ערכו של הנברא השפל, אז תוכל לערוך יחס הדביקות מזה לזה.

ואז תבין, למה אנו משימים את המלה הזאת לתכלית לכל הבריאה הגדולה הזאת. היוצא מדברינו, אשר תכלית כל הבריאה היא, אשר הברואים השפלים, יוכלו ע"י קיום התורה והמצוות, לילך מעלה מעלה הלוך ומתפתח, עד שיזכו להדבק בבוראם ית' וית'."

זאת אומרת, שאנחנו נשתמש נכון באור העליון, נוכל לפתח לזה את הכלים שלנו ולתקן אותם. קודם כל מזמינים על ידי המאמצים הנכונים שלנו כמו שהמקובלים מלמדים אותנו, מזמינים רצון לקבל יותר גדול וצורך בתיקון שלו, את התיקון עצמו והמילוי שלו. עד שמתגלה הבורא בכל הכלים המתוקנים שלנו בכל הנבראים. זאת בעצם המטרה.

שאלה: בעל הסולם כותב "כי כוונת הבורא ית' על הבריאה מעת שנבראה, הוא להודיע את אלקותו לזולתו", בשביל מה יש צורך להודיע לזולתו על הבריאה?

את זה אני לא יודע, תשאל אותו. הוא רוצה לברוא אותך כדי שאתה תכיר אותו.

תלמיד: זה בסדר, יופי, זה קל, אני מכיר אותו.

אתה לא מכיר, אתה תכיר. תן לו את הכבוד שמגיע לו.

תלמיד: אבל אחרי זה הוא אומר שצריך להגיע לדבקות, זה נשמע לא ריאלי?

אחרת אתה לא תשיג.

תלמיד: זאת הבעיה, הוא מחלק את זה לשני חלקים.

הוא נותן לך תנאי, כמו שאנחנו מרגישים בעולם הזה, גם בעולם הזה זה כך, אתה צריך לשלם כדי לקבל משהו. גם כאן אתה צריך לשלם, ביגיעה שלך, במאמצים גדולים, כדי להשיג את מה שהבורא רוצה לתת לך. עכשיו השאלה היא או שהוא מעורר אותך בצורה קשוחה, שאתה לא רוצה אבל אתה עושה, קודם באונס ואחר כך ברצון, או שאתה מלכתחילה נכנס לקבוצה, הוא נותן לך הזדמנות שתתכלל איתם ואז תתחיל להתקרב אליו בצורה טובה, יפה, נוחה, מהירה.

הכדור הוא בידיך, אתה צריך לראות כל פעם שיש לך בחירה. או להתקדם על ידי הקבוצה לבורא, להזמין כל מיני פעולות ממנו, שונות, הפוכות, לא חשוב, אבל כל פעם על ידי הקבוצה, שם אתה מוצא את התחלת הפעולה הנכונה. או שאתה יושב ומחכה עד שמגיעה מכה, ומאין ברירה אתה תעשה את זה, עוד פעם מכה, עוד פעם תעשה את זה, זה נקרא חיים שבעולם הזה.

תלמיד: אתמול הייתי באזכרה של אחי בבית קברות, אז אני עומד ככה מול המצבה של אחי ושואל את עצמי, בשביל מה החיים האלה, בשביל מה בכלל באים לעולם?

אתה מקנא בו.

תלמיד: אתה בא, החיים קצרים, אתה לא מספיק לעשות כלום ואז אומרים לך תגיע לדבקות.

מה רצית להספיק שאין לך לזה זמן?

תלמיד: רצון רצינות, באמת להשיג את הבורא, לא דיבורים.

אתה רוצה להשיג את הבורא, אבל אתה אומר "אין לי זמן".

תלמיד: לא, אין לי רצון לזה, אין חשיבות לזה.

אין לך רצון, אני מסכים. רצון להשגת הבורא אין בך אפילו גרם אחד.

תלמיד: אז זהו, שאתה מגיע לשם ופתאום אתה מתחיל להגיד "רגע רגע, מה זה, העולם נעצר, מצב הרוח הלך לי." אמרתי לעצמי, "מה אני עושה בעולם הזה, באמת מה אני עושה פה".

אמרת קדיש?

תלמיד: אמרתי קדיש גם לאחי. בוודאי.

זאת אומרת היה מניין?

תלמיד: הביאו מניין. בטח. הדתיים הגיעו.

זאת אומרת בלי מניין אי אפשר להגיד קדיש. זאת אומרת עילוי נשמה אי אפשר לעשות בלי עשירייה.

תלמיד: אי אפשר בלי עשירייה.

אז למדת משהו?

תלמיד: יש בזה משהו בכלל, שאתה הולך לבית קברות?

כן, עליית הנשמה מדרגה לדרגה. אתה יכול להגיד, שרק בתנאי שאתה ביחד עם כולם קוברים את האגו שלכם, מתעלים מעליו על ידי הקידוש, קדיש, שאתה מקדש.

איזה מילים אתה אומר בקדיש?

תלמיד: "יתגדל ויתקדש".

"יתגדל ויתקדש שמה רבא", את זה אתה אומר על מישהו שמת. רק תחשוב על מה אתה מדבר בכלל. מת אדם קרוב אלייך, יכול להיות הכי קרוב, ואתה אומר, "יתגדל ויתקדש שמה רבא", ברוך ה', תודה לך, תודה לך שעשית לו דבר כזה.

תלמיד: זה לא הגיוני.

לא הגיוני. אז למה אומרים?

תלמיד: זה מה שאני שואל גם.

שאלת אתמול את זה?

תלמיד: שאלתי מישהו והוא אמר, "מה זאת אומרת, הנשמה שלו מגיעה עכשיו לתוך האבן". זה קו המחשבה. השאלה שנשאלת באמת, איך אני מגיע לצורך כזה שהוא כותב פה, מאיפה אני מקבל את הדבקות?

אין בך רצון לזה, אל תחפש. אני אומר לכולם, "אין לכם רצון לבורא". יש רצונות, "אני רוצה א-לוהות", "אני רוצה את מטרת הבריאה", "משהו כאן כואב לי". ככה זה, זה הכול לא אותו רצון.

תלמיד: איך משיגים את זה?

רק מהעשירייה.

תלמיד: אבל איך אני מגיע לעשירייה, למה שאני אגיע לעשירייה אם אין לי רצון?

אבל אתה בוכה שאין לך רצון להשיג א-לוהות?

תלמיד: בוודאי, ואם אני מגיע לבית הקברות אז אני נזכר.

אז לך תקנה.

תלמיד: איך קונים את זה?

רצון צריכים לקנות.

תלמיד: איך?

על ידי השקעה.

תלמיד תוכל להגיד לי מהי ההשקעה?

זה לא חשוב, כתוב הרבה דברים. להכניע את עצמך כלפיהם, להתקשר אליהם, לחבר אותם, שהם יחברו אותך, יעבדו עליך, כל הפעולות הללו. אין לך ברירה, אני אומר לך, אי אפשר לדבר על זה יותר, מספיק.

תלמיד: כדי להגיע לבורא, אני חייב "לחטוף" מכות?

כדי להגיע לבורא, אתה צריך לחטוף מכות ובהרבה גלגולים. כל מה שעברת בעבר, ותלוי בך כמה עוד תעבור, זה הכול כדי להגיע לבורא. אין שום צורך ברגע מהחיים שלך, אם הוא לא התקדמות לבורא, רק שאתה בינתיים עובר את זה בדרך ייסורים, כפרה עליך.

שאלה: הוא מתחיל באות ה' ואומר, אם יש כאן עניין של לאומיות, שרק ישראל קיבלו את התורה. ואז באות ו' הוא מתרץ או לפחות מתחיל, שאם נבין את מהות התורה והמצוות, אז נבין שתכלית הבריאה כולה לתקן את כל הבריאה.

כן.

תלמיד: לא הבנתי את התשובה, מה הקשר?

שכל הבריאה חייבת לקיים תורה ומצוות. זאת אומרת על ידי מאור המחזיר למוטב שנקרא תורה, לתקן את הרצון לקבל שיהיה בעל מנת להשפיע, זה נקרא לקיים את המצוות.

תלמיד: ואיך זה מסביר את זה שאין כאן עניין של העדפה לישראל?

יש העדפה לישראל אבל זו לא לאומיות. ישראל לא נקרא עם, איך כתוב בתורה? שהוא לא נמנה בין העמים. יש 70 אומות העולם, זהו. ומי זה ישראל? זה מה שיצא מהם. מכל אומה ואומה יצאו קצת כדי להיות משהו לא נורמאלי, משהו לא רגיל, משהו שלא שייך לרצון לקבל. כי ישראל זה מושג רוחני, יש בו נטייה לבורא, רצון להשפיע. אחרת זו לא נטייה לבורא.

אתה יכול להגיד, כל העולם רוצה בורא, כל העולם נמשך בכל מיני צורות. לא, זה לא נקרא בורא. הבורא זה כוח השפעה ואהבה שמתבטא אצלנו בכוח ההשפעה והאהבה בינינו, זה נקרא שאני נמשך לבורא. תבינו את מושג הבורא. זה מה שנמצא בינינו, אם לא בינינו הוא לא קיים. ולכן אני חייב להגיע למצב שאני מתייחס לכולם בהשפעה ואהבה, אך ורק זה נקרא בורא, "בוא וראה".

אל תדמיין לרגע אחד שנמצא משהו מחוצה לך אי שם, כמו שנהוג וטבעי כך לתאר. וגם כתוב כאילו מחוץ לאדם, מה זה מחוץ לאדם? זה מחוץ לרצון לקבל, אתה צריך לסדר רצון לקבל כזה שהוא יהיה בעל מנת להשפיע ואז בו אתה תגלה את מה שממלא אותו, זה נקרא "בוא וראה".

תלמיד: וזה שהבורא הוא השפעה ואהבה, זה מבטל את ההעדפה של ישראל על פני שאר העמים?

לא, ישראל חייב קודם כל לקיים את זה, כי יש לו רצון לקבל הכי גדול. זה עם "קשה עורף", ועוד מתגלה בהם פרעה, ועל ידי זה הם נמצאים בעוצמה כנגד גילוי הבורא ויכולים לגלות אותו. "יתרון האור מתוך החושך".

זאת אומרת כל אדם שמסוגל להתמודד עם האגו שלו, עם העצלות שלו, עם חוסר הביטחון שלו, עם כל הדברים האלה, על ידי כך שדרך החברה הוא משיג מאור המחזיר למוטב, הוא יכול להגיע למצב של "ישר א-ל", "ישראל". אבל הוא משיג את זה בתוך העשירייה. כל אחד, אין כאן לאומיות. בעל הסולם יכתוב על זה אחר כך.

תלמיד: מה יגרום, גם לישראל וגם לאומות העולם, לראות בבידול של ישראל דבר שהוא לא לרעה אלא לטובה?

יש להם מטרה אחרת בחיים, לכן הם כאלו שונים. הם לא מהעולם הזה. ישראל הם לא מהעולם הזה. זו נטייה שיוצאת מגדר העולם הזה. העולם הזה זה לא מרחק, אלא לא אותה התכונה. כי התכונה של העולם הזה היא רצון לקבל, וישראל זו אותה תכונה באדם שרוצה להיות בעל מנת להשפיע.

תלמיד: ולמה אם נממש את זה בצורה הזו, זה יגרום לראות בנבדלות של עם ישראל דבר חיובי ולא דבר שלילי, כמו שהיום רואים?

כי אז הם יבינו, אם האנשים האלו שבעולם שלנו שהם נקראים ישראל, שהם נמצאים בשבירה, שהם נמצאים דווקא במצב הכי גרוע מכל אומות העולם, אם הם יקיימו את הייעוד שלהם להראות לכל העולם את הכיוון לתיקון, מה שבעצם כל העולם טוען שהם חייבים לעשות, אם הם יראו לכל העולם איך עושים את התיקון, להיות "אור לגויים" מה שנקרא.

זה אור לגויים בצורה חיצונה, פיסית, להראות להם מה לעשות, ועד לכך שאתה מלמד אותם איך למשוך את המאור המחזיר למוטב, שהוא מגיע דרכך, שהם יהיו כאח"פ ואתה כגלגלתא ועיניים. כי "אתם מעטים מהעמים", וכל הרצון לקבל דווקא בהם. ואז מגלים שיכולים למשוך את המאור המחזיר למוטב אליהם, אבל צריכה להיות דרישה מהם.

לכן צריכה להיות קודם כל הפצה להם, על כל העניין, ואז הם יבקשו וידרשו את זה. והם לא ירצו לבטל אותך, זאת אומרת להרוג אותך שלא תהיה קיים, כי הם ירגישו שדרכך לא מגיע מאור המחזיר למוטב, ושאתה גורם רע היום לכל העולם. זו אמת. אלא אתה צריך להראות להם שאתה מוכן להביא להם כל טוב. ואז הם יבינו שאתה אותו חלק שנקרא גלגלתא עיניים, שהוא נקרא קודם. לכן יבינו למה אתה כזה מיוחד, ושאתה צריך להביא מאור המחזיר למוטב לכל האנושות. אין כאן חוץ מזה שום דבר.

(סוף השיעור)