שיעור ערב 14.09.2019 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן- אחרי עריכה

תיקון השבירה - קטעים נבחרים מהמקורות כהכנה לכנס אירופה

קריין: אנחנו נקרא קטעים נבחרים מהמקורות כהכנה לכנס אירופה בנושא "תיקון השבירה". נמשיך בקטע מספר חמש.

"כוונת הבריאה היתה שיהיו כולם אגודה אחת לעשות רצונו ית', כאמרם ז"ל בזוה"ק, שהיה אדה"ר אומר לכל הנבראים, בואו נשתחוה ונכרעה, נברכה לפני ה' עושנו, אבל מפני החטא נתקלקל הענין, עד שאפילו הטובים שהיו בדורות ההם, לא היה אפשר להם להתאגד יחד לעבודת ה', אלא היו יחידים בודדים, כי דבר זר אחד שבאגודה מקלקל את כל האגודה. והתיקון לזה התחיל בדור הפלגה, שנעשה פירוד במין האנושי, היינו שהתחיל התיקון, שתהיה התאספות ואגודת אנשים לעבודת ה', שהתחילה מאברהם אבינו וזרעו, שתהיה קהילה מקובצת לעבודת ה'. והיה אברהם הולך וקורא בשם ה', עד שהתקבצו אליו קהילה גדולה, שנקראו "אנשי בית אברהם", והיה הדבר הולך וגדול, עד שנעשה קהל עדת ישראל. וגמר התיקון יהיה לעתיד, שיעשו כולם אגודה אחת, לעשות רצונך בלבב שלם."

(שם משמואל. פרשת האזינו)

כך זה באמת היה בהיסטוריה, ראינו גם לפי המקובלים שחיו בכל מיני תקופות, עד כמה העבודה שלהם הייתה שונה בהתאם לתקופה. על תקופה של כמעט שלושת אלפים שנה, אלפיים חמש מאות שנה, מאדם עד אברהם, אנחנו לא מבינים, לא יודעים אבל גם היו רק מקומות בודדים שהיו לומדים חכמת הקבלה, שיטת אדם הראשון. אחר כך בבבל כבר נעשה שינוי גדול מאוד, מהותי, שעל חכמת הקבלה, שמעו הרבה אבל התקרבו אליה מעט. אבל כבר בכל זאת אלה לא בודדים, לא יחידים, כמו בתוקפה הקודמת של אדם הראשון, מאדם עד אברהם.

ומאברהם והלאה כבר הייתה קבוצה, שנקראת "עם ישראל" והם התחילו לממש את השיטה הזאת, "ואהבת לרעך כמוך", היינו את תיקון הנשמה, עד שתיקנו אותה בדרגות מוחין דחיה, מוחין דיחידה לא יכלו לתקן כי לזה צריכים את כל הכלי. ולכן זה התקיים רק בצורה חלקית, שהמקובלים הבינו את זה. ואז היו ממתינים אלפיים שנה של גלות עד שעם ישראל שיצא לגלות כדי לצרף להם נשמות הגויים, שבזה תהיה התקרבות בין אלו לאלו. לכן הייתה הנפילה לרצון לקבל, כמעט ברמה של אומות העולם.

ואחר כך, כמו שאומר בעל הסולם, אנחנו נמצאים בתקופה של ביאת המשיח, תקופת הדור האחרון, אז אנחנו כבר נכנסים לעבודה הזאת באמת בתקופתנו. אנחנו רואים עד כמה שההשגחה העליונה היא דוחפת אותנו קדימה, רוצים אנחנו או לא רוצים, כך זה קורה וכך זה יקרה. לא שאנחנו רוצים, לא שאנחנו עושים, אין לנו שום תוכנית בזה. חוץ מהתוכנית הרגילה, יותר להפיץ את חכמת הקבלה, שהתחילה עוד מזמני בעל הסולם ובמיוחד בזמני הרב"ש ולהמשיך ככה אבל יוצא שמכניסים אותנו ליתר ויתר עיגולים סביב העולם וכך אנחנו נתפתח.

לכן "והיה הדבר הולך וגדול, עד שנעשה קהל עדת ישראל. וגמר התיקון יהיה לעתיד, שיעשו כולם אגודה אחת," נקווה שאנחנו פועלים לכיוון זה וצריכים לראות בזה באמת הכוונה יפה, גדולה, מלמעלה שאנחנו זכינו להיות המממשים אותה.

קריין: נקרא את קטע מספר 6.

"כל אלו בעלי המחלוקת, אין להם קיום. שהרי כל זמן שבני העולם הם אלו עם אלו ברצון אחד ובלב אחד, אע"פ שמורדים בהקב"ה, לא שלט בהם דין העליון, כמו שאירע בדור הפְּלָגה. וכיוון שנחלקו, מיד כתוב עליהם, ויפץ ה' אותם משם על פני כל הארץ ויחדלו לבנות העיר. הרי שלבעלי מחלוקת אין קיום.

משמע שהכול תלוי בדברי הפה. כי כיוון שהתבלבל שפתם, מיד, ויפץ ה' אותם משם. אבל לעת"ל, כתוב, כי אז אהפוך לכל העמים שפה ברורה, לקרוא כולם בשם ה' לעובדו בשכם אחד. והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד."

(זוהר לעם. פרשת נח, 386-388)

זאת אומרת, להתגבר על הפער שאנחנו נמצאים בו בינינו, בין תפיסה מנטאלית, רגשית, בשפות, מעל שפות שונות, מעל כל התפיסות למיניהן, זו העבודה שלנו. להיות כקבוצה אחת למרות כל ההבדלים. "על כל פשעים תכסה אהבה". לא מספיק היו הבדלים שהיו בבבל, צריכים כמו שאברהם שמע מהקדוש ברוך הוא, ש"גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום ועינו אותם ארבע מאות שנה ויצאו ברכוש גדול".¹

מהו הרכוש? היצר הרע, האגו בכל מיני אופנים, שנמצא ומתגלה בינינו וכל אחד ואחד מרגיש את השני מרוחק ממנו מאוד והפוך, ואפילו איש לא מבין שפת רעהו וכן הלאה. אנחנו צריכים על כל הדברים האלה להתגבר ואנחנו רואים שעד היום עשינו איזו הכנה, בכל זאת על ידי המתרגמים שלנו ועכשיו והלאה כנראה שזה לא יהיה מספיק.

אנחנו צריכים להגיע למצב שאנחנו נבין אחד את השני דרך הלב, דרך צינורות פנימיים. ולא דרך המתרגם משפה לשפה וכל מיני דברים כאלה מלאכותיים אלא הכול צריך להיות מובן כחיבור של בני אדם לאדם אחד. לכן אנחנו נצטרך בכנסים האלה להתחיל להשתדל להרגיש איך זה שמבינים זה את זה למרות השפות הזרות זו לזו, בכל זאת מבינים זה את זה. לא בגלל ששומעים כמה מילים אלא ממש שתהיה הבנה פנימית, לא שמדברים דרך השפות, דרך איזה מכשירים של קליטה ותרגום. אלא שהקומוניקציה, הקשר זאת אומרת בינינו הוא יהיה כמו איש אחד. זאת אומרת, ברור.

ממחשבה למחשבה. ללא העברה חיצונה בשפות ובעוד כל מיני פעולות. אנחנו צריכים להשתדל לגלות כאלה קשרים בינינו, בין כולם. כל הפעולות הקרובות שאנחנו רוצים לעשות, הן יביאו אותנו לנחיצות, להכרחיות וליכולת כך להרגיש איש את רעהו. ודאי שזה בינינו, בגרעין הפנימי של הקבוצות שלנו. אלה העשיריות שלנו, שלפי מידת ההשתוקקות להיות בעשירייה אחת וכל יתר העולם, לאט לאט גם ירגיש עד כמה שזה חשוב לו.

שאלה: בכנס אנחנו נהיה מחוברים בעשיריות, אולי יש לך איזו עצה גשמית איך אנחנו יכולים להתגבר מעל פערי השפות בינינו בכנס האירופאי. אולי בכוונה להושיב יחד חברים שדוברים שפות שונות באותה עשירייה כדי להגדיל את הרצון להתחבר יותר דרך הלב ולא השכל. אולי יש איזו עצה?

אני לא יודע. קודם כל, אתם שואלים אדם שאין לו שום נטייה לשפות. שום יכולת בכלל לרכוש איזו שפה, מאוד קשה לי אפילו בעברית, כמה אני מתקשה בה. אני נמצא כמעט 45 שנה בארץ ואני לא יודע לדבר. ככה סידר לי הבורא.

העבודה שלנו להיות בקשר, אני לא חושב שזה ילך מהר. כך נראה לי. לא יודע. השלב הוא שלב מאוד חדש. שלב מאוד מורכב, נראה לי. אני מתייחס אליו בצורה מאוד זהירה. נראה איך לעשות.

קודם כל, נשתדל להיות מחוברים בצורה חיצונה, להבין זה את זה דרך מתרגמים, דרך חיבוק, דרך שירה וכן הלאה. ונגלה לאט לאט עד כמה ריחוק יש בינינו, ועד כמה שאנחנו יחד במאמץ בינינו נתפלל ונרצה להתקרב, נבקש מהבורא שיקרב בינינו, שבהחלט, שיגבש. זה יכול להיות בצורה מאוד יפה, קלה פנימית שנתחיל להרגיש אחד את השני, פתאום שזה ייפתח. אבל להגיד על זה הרבה אני לא יודע, ולא יכול, ובשביל מה לי? אנחנו כולנו נעבור את זה.

גם לי כל הצעדים האלה הם צעדים חדשים. אני לא הייתי בזה. רק אני מקבל ידיעה ודחף שכך צריכים לעשות. כרגיל, כמו קודם, רק עכשיו אלה שלבים כאלו יותר, יותר מתקדמים. נראה.

שאלה: האם תוכל אולי לצייר את התוצאה של השלב הזה? מה המטרה שלנו?

המטרה שלנו זה להתחיל להרגיש את הכלי דאדם הראשון, שאין לנו הרגשה הזאת. אין בנו תבנית פנימית של הכלי הזה. אנחנו נמצאים בו יחד כולם ומחוברים יחד כולם. אמנם שעדיין נבדלים ומחולקים ומפורדים ומרוחקים, אבל איכשהו תלויים זה בזה.

זה לא שיש לי עשיריות בדרום אמריקה, צפון אמריקה, אירופה וכן הלאה, בכל המקומות, ואני לפעמים נזכר בהם ולא נזכר בהם. אנחנו צריכים להתחיל להרגיש את הכלי הזה נגיד, שאני נמצא בזה. שאני תלוי בהם והם תלויים בי והכול חי בי. בצורה קטנה, מיוחדת כזאת, מסוימת מאוד, אבל זה נמצא. ואני כבר לא יכול לצאת מזה, אלא זאת המציאות שמתגלה. זו כבר ההתאמה לבורא מצד אחד, ושל החומר של העולם הזה בינתיים מצד שני.

נעשה כאן קשר, מערכת הקשר בין העולם התחתון לעולם העליון. זה מה שאני מקווה שאנחנו נתחיל לאתר, להרגיש. ואז אנחנו מתוך מאמצים להיות במערכת הזאת, אז נתחיל להרגיש את הלב של כולם, כי זה יהיה לב, עד כמה שיהיה לב אחד. מוח כללי, זה יהיה מוח אחד. אנחנו נתחיל להרגיש חוקים חדשים ממש רוחניים, שאלה חוקי מערכת אדם הראשון. ומכל זה נתקדם. זאת אומרת, זה בעצם החיים שלנו, החיות שלנו בתוך אותה המערכת. שמחוצה לה אין לנו חיים רוחניים, ובכלל, הקיום הוא רק הגשמי הזה. ובתוכה אנחנו חיים בחיים רוחניים.

תלמיד: ולמה אתה שם כל כך דגש על השפה?

זה מה שקרה בבבל. זה דבר מאוד ברור, אופייני לשבירה, לריחוק בין בני האדם. אבל כמו שהוא כותב, יש שפה לתחתונים, יש שפה לעליונים. זה לא פשוט. זאת אומרת, זה עניין של התקשרות, סך הכול. שפה זו התקשרות. נדבר מה זה שפה, מה זה שפם, מה זה פה, דיבור, אותיות. סביב זה נלמד הכול.

שאלה: מה זאת הייתה השבירה בבבל של השפות? היו שם שני דברים. גם הפסיקו להבין אחד את השני, וגם התפזרו. אתה יכול להסביר מה היה שם?

לא. אז אנחנו נגלה. מה אני אלמד? משהו תיאורטי? לא. מתוך הלחץ שאנחנו לא בקשר נרצה להיות בקשר, ואז נבין מה קרה שם, כנגד זה מה שאנחנו יכולים לתקן עכשיו.

תלמיד: כי אתה כאילו מתאר תהליך של תיקון.

התהליך של התיקון "ממעשיך היכרנוך". לפי המעשים שלך אתה תכיר. ללא פילוסופיה, אלא לפי המעשה.

קריין: נקרא קטע מספר 7 מתוך "ששים רבוא נשמות", בעל הסולם.

"אין בעולם יותר מנשמה אחת, כמ"ש, (בראשית ב, ז) "וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים". ואותה נשמה מצויה בכל בני ישראל, אצל כל אחד ואחד בשלמות, כמו אצל אדה"ר. כי הרוחני לא יבא בחיתוכים וחילוקים, שזה דווקא מִגִּדְרֵי הגשמיים. אלא מה שאמר שיש ששים רבוא נשמות וניצוצי נשמות, נראה שזה מתחלק בכח גופו של כל אחד ואחד. דהיינו, בתחילה הגוף חוצץ ומונע זוהר הנשמה ממנו מכל וכל, ובכח התורה והמצווה נזדכך הגוף, ולפי המדה שנזדכך, באותו השיעור מאירה הנשמה כללית עליו.

לכן נעשה בערך הגוף הגשמי ב' בחינות. בחינה א', שמרגיש את נשמתו לפרט מיוחד, ואינו מבין כי זהו כלל ישראל.

בחינה ב', שאינו מאיר עליו באמת אור נשמת ישראל בכללות כח הארתה, אלא בחלק הימנה, פירוש, לפי המדה והשיעור שזיכך את עצמו, בבחינת השבתו אל הכלל.

והסימן אם נתתקן הגוף בשלמות, בשעה שמרגיש שנשמתו נמצאת בכל כלל ישראל, בכל אחד ואחד מהם, ולכן אינו מרגיש ג"כ את עצמו לבחינת פרט, כי זה תלוי בזה, ואז הוא תמים בלי מום, ושופע עליו באמת הנשמה בכל כחה, כמו שהופיעה באדה"ר."

(בעל הסולם. "ששים רבוא נשמות")

זאת אומרת, אין כאן חלוקה, אלא הכול בשבירה פנימית שלנו. עד כמה שכל אחד ואחד הוא נמצא בתוך הרצון לקבל שלו, לפי זה הוא רואה את העולם שבור, מחולק, מפוזר, מתנגש בכל הרמות והחלקים שלו. ולאט לאט, על ידי המאמצים להתחבר לעשירייה שלו, את כולם לעשירייה אחת, הוא מתחיל לראות, להבין, להרגיש שהכול זו מערכת אחת, חלקים מנשמה אחת, ושהכול תלוי בו, עד כמה שהוא יראה את זה כמערכת שלימה, עשירייה. לא יותר.

ולפי זה יתגלה אליו האור שבתוך המערכת הזאת, שירגיש בזה נצחיות, שלימות של הכוח העליון שכך סדר לו את כל התהליך בריחוק פיזור, וההיפך, בתיקון, התקרבות, דבקות. וזה הכול כדי שיבין מתוך החושך את האור, מתוך הפירוד, דבקות. וזה הכול כדי להשיג את הנצחיות ושלימות של האור העליון. זה מה שיש לפנינו.

לכן, כמה שאנחנו נשתדל להיות גם כל עשירייה ועשירייה, גם כל עשיריות יחד כמנגנון אחד, מערכת אחד, עשר ולא תשע, ולא אחת עשרה, וחוץ מזה אין כלום, אז אנחנו בצורה כזאת מתקדמים ומשיגים כל אחד וכולם יחד את הנשמה.

שאלה: על מה השפה הזאת? מה מעבירים אחד לשני?

השפה שאנחנו מעבירים אחד לשני? כמו צינור, צינור עם מילוי. כמו פרצוף לפרצוף. זה נקרא "שפה". "אותיות העבודה", מה שנקרא. עד כמה שכל אחד בעבודה שלו חלקית בינתיים, מסוימת, בשטח הצר עושה כדי להיות המקשר בין מה שיש לפניו, לבין מה שיש אחריו. בכל הזדמנות, רק לספק את הקשר. זאת העבודה של כל אחד ואחד. ומתוך בקשר הזה שאתה מספק, אתה נכלל גם מעליונים וגם מתחתונים, ובזה אתה משיג את הכוח העליון. כדי להעביר את האור אתה צריך להזדווג עם העליון, להזדווג עם התחתון, להתקשר, לעורר. כל העבודה היא בקומוניקציה בין כולם.

תלמיד: בבוקר אמרת שאנחנו חייבים לגלות את רשת הקשר בינינו שבה נצוד את הבורא.

כן. שסך הכול זו עשירייה אחד, אבל כשמגלים את זה ומתקנים את זה, אז יש לך אין סוף עשיריות, בכל מיני צורות שמקושרות זו עם זו. כל החכמות, בינות, כתרים, זעיר אנפינים, כולם קשורים זה עם זה, כל אחד במינו. אחר כך כל אחד מקושר עם העליון והתחתון. שזה לא לפי מינו. אחר כך לפי דרגות העביות. לפי מערכות חסדים ומערכות חכמה. לפי הקדושה וקליפה. הרבה מאוד מערכות.

בדומה לגוף האדם שאנחנו לא כל כך מכירים אותו באמת, אבל תראה כמה שיש לך בגוף. אתה כרופא יודע. כאלו מערכות שאנחנו אולי יודעים פרומיל אחד מתוך כל התפקוד שלו. אז כך אנחנו הולכים לגלות את המערכת הכללית שהיא נקראת "אדם"" ובזה בעצם אנחנו מגלים את הבורא.

אין תענוג יותר גדול. אין מילוי שכלי ורגשי יותר גדול מזה. האדם לא מתעייף מזה. הוא מקבל מזה כאלו כוחות. העיניים פקוחות, הלב נמשך קדימה. בקיצור, זו התפתחות יפה מאוד, אתגר.

תלמיד: במערכת הזאת, כמו בעולם הזה, אין שם מרחקים, וזה בכלל לא קשור למרחק, לגופים.

גם כאן אין כלום. זה שנראה לנו מרחקים ונראים לנו כאלו דברים, הכול נראה בתוכנו, בתוך החוש שלנו. אין העולם הזה. גם לא קיים. הכול בתוך החוש קורה.

תלמיד: איך אנחנו מתקשרים לכל חבר וחבר פנימית באירופה, ככה שממש עכשיו הוא ירגיש את הקשר, את הזרימה.

נשתדל כמה שאפשר. אני לא אספר לכם שום דבר, כי אי אפשר להעביר את זה גם במילים. מתוך המאמצים, אתם תתחילו להרגיש את הדברים. כי כל מאמץ ומאמץ יהיה כתפילה ומתוך זה שאני אספר לך דברים שלא נמצאים בהרגשה, זה פילוסופיה. ולכן אני לא אלך על זה.

קריין: קטע מספר 8 מתוך, "השלום בעולם", בעל הסולם.

"מדת "היחידיות" מצויה בכל אחד ואחד מאתנו, אם פחות ואם יותר. והגם שבארנו בה טעם יפה וגבוה, מאד נעלה, אשר מדה זאת נמשכת לנו ישר מהבורא ית', יחידו של עולם, שהוא שורש כל הבריות, עם כל זה מתוך שהרגשת היחידיות התישבה בתוך האיגואיזם הצר שלנו, נעשתה פעולתה הרס וחורבן, עד שהיתה למקור לכל החורבנות שהיו ויהיו בעולם." ומתוך ייחודיות הבורא שהתלבש באגו זה מידה שהורסת את הכול. "וכאמור, אין לך אף אדם אחד בעולם שיהיה בן חורין ממנה, וכל החילוקים המה רק באופני ההשתמשות עמה, אם לתאות לב, אם לממשלה, אם לכבוד, שבהם נבדלים הבריות זה מזה. אבל הצד השוה שבכל בריות העולם הוא, שכל אחד מאתנו עומד לנצל לכל הבריות לתועלתו הפרטית, בכל האמצעים שברשותו, ומבלי לקחת בחשבון כלל שהולך להבנות על חורבנו של חברו."

(בעל הסולם. "השלום בעולם")

זה מה שאנחנו צריכים לגלות וזה מה שאנחנו צריכים לתקן. והתיקון הוא צריך להיות הדרגתי, אי אפשר לעשות אותו ככה בצורה אינטגראלית. לקחת את כל הקלקולים ולהכניס אותם תחת האור, שהאור יתקן, לא. זה חייב לבוא בצורה רגשית, שאנחנו מגלים את הצער והבעיות והחסרונות בכל קלקול וקלקול ועד כמה שהקלקול הזה הוא קלקול מהותי, שהוא מרחיק אותנו מהבורא, שבזה אנחנו גורמים צער לכוח עליון וכן הלאה. ואז בצורה כזאת, אנחנו רק יכולים לדרוש את התיקון וכך לתקן.

ואי אפשר לעשות את זה לא בבת אחת, בלא לברר כל דבר ודבר. והבעיה היא לא כל דבר ודבר אלא קשרים, מיליארדי אין סוף קשרים שבינינו, מיני קשרים, שאותם אנחנו צריכים לתקן. ובכל דבר ודבר יש לו טעם משלו, יש לו גילוי הרע וגילוי הטוב. זאת אומרת, עבודה גדולה, אבל על ידי המאמץ המשותף והמאור המחזיר למוטב הכללי זה נעשה מהר.

כמו עכשיו, אף אחד מאיתנו לא ציפה שאנחנו עכשיו נדבר על כללות התיקון, על מערכת אדם הראשון. ופתאום אנחנו מגלים, ואתם תראו ממש בכמה חודשים הקרובים, עד כמה שנכנסים לתיקון הזה. ואין לנו לזה כאילו שום הכנה מאיפה, למה, עוד לא רוצים, עוד חכה, בואו אנחנו נבנה עשירייה, בואו אנחנו נדבר בתוך העשירייה איך מתקשרים בין העשיריות. לא, אתם רואים, זו חובה להיכנס ולהתחיל לעבוד בכלי הגדול.

שאלה: אמרת שהמשימה שלנו הפעם להרגיש עד כמה שניתן את הכלי דאדם הראשון ויש כזאת תמונה שבכנס הזה, אפשר לעשות כזה חיבור מכל העולם, שאנחנו ממש נוכל להתמוסס, שממש זה יכריח אותנו לחפש איזה קשר פנימי. כלומר, אולי מעבר למה שיקרה באירופה לעשות חיבורים שונים ברחבי העולם של קבוצות מוכנות, שככה הגבולות האלה יתמוססו פשוט.

אני מסכים איתך, ודאי. אנחנו צריכים להשתדל סביב אירופה להתחבר כולם, ועד כמה שאנחנו תומכים בזה וכל אחד משתדל להיעלם מבחינה אישית אלא רק לתמוך בכולם בזה שאין לו מקום אלא רק החיבור בינינו, וסך הכול מהחיבור שאנחנו משיגים, לפי זה אנחנו נתחיל להרגיש את תחילת הכלי של אדם הראשון, זה דבר מאוד מיוחד. יש שם חוקים אחרים רוחניים שאותם נתחיל למשש קצת, לגשש בהם, לראות, להרגיש אותם במקצת, וזה מה שימשוך אותנו קדימה.

לכן אנחנו שאנחנו לא מסוגלים להיות מקושרים אפילו בעשירייה בצורה הנכונה אבל יכול להיות שדווקא מתוך זה שאנחנו מגיעים לצורך לדבר על החיבור בין העשיריות, אז זה ייבנה גם כל עשירייה ועשירייה, כי האמת שזה מבחינת ההיגיון זה יותר מובן. כי החוקים שבתוך העשירייה הם אותם החוקים כמו בין העשיריות, רק בין העשיריות הן בצורה יותר בולטת ובעשירייה אנחנו לא כל כך מבינים מה עוד אני צריך לעשות כדי להיות קשור לחברים.

ולכן פשוט נלך לפי איך שמובילים אותנו, ואנחנו נראה שזה מתבהר מתוך זה. שאמנם אנחנו חושבים שצריכים עוד לעבוד בתוך עשירייה אבל דווקא העבודה הזאת שבין העשיריות היא תביא לנו תועלת להיות מקושרים, מבינים איזה קשר צריך להיות בכל עשירייה ועשירה בתוכה.

שאלה: אולי כדאי לעשות איזה תרגיל, שבוע באמת לבחון את עניין דואגת לעשירייה אחרת, לראות רצת הבחנות מהעניין הזה?

אני לא יודע, תנסו אולי. אם אתה שואל אותי, עדיין לא ברור לי באיזו צורה אנחנו יכולים להתקרב לזה. זה נראה לי שאנחנו כמו קולומבוס, רואים את החוף וצריכים להתקרב אליו, אבל איך להתקרב, מה לעשות, איך בדיוק זה לא ידוע כלום. זה מין הרפתקה כזאת שנמצאת לפנינו. נראה.

לכן תנסו כך, תנסו כך. אבל בכל זאת אנחנו יותר מהכל צריכים לדבר על הקשר בין העשיריות. והקשר באירופה במיוחד לעורר אותם, למשוך אותם, לתמוך בהם, לשמור עליהם. אולי אנחנו צריכים להתחלק שכל קבוצה וקבוצה תקבל איזה חלק מהכלי האירופי. שהיו כל מיני כאן עצות, אני לא מתנגד, העיקר לחשוב סביב זה, הדאגה תברר לנו את העניין.

שאלה: מה מחייה את רשת הקשר הזאת?

את רשת הקשר אנחנו לא צריכים להחיות כי היא בעצמה חיה, יש בה נרנח"י, האור אין סוף יש בקשר הזה. ועד כמה שאני מצטרף לרשת הקשר ורוצה להשתתף בה ורוצה להכניס את עצמי לתוך רשת הקשר הזה, אז אני נכלל באור אין סוף. הבורא נמצא בתוך הקשר הזה, ממלא אותה, מתגלה מתוכה, לפי השתוות הצורה שלנו עם אותה הרשת.

תלמיד: מה זה נקרא להכניס את עצמי לרשת הקשר הזאת?

זה לקבוע בינינו כאלה סוגי קשרים שמתוכם אנחנו נוכל לפנות לבורא כדי שיגלה את רשת הקשר הזה בינינו שאנחנו נהיה כבר קשורים כך נכון. זאת אומרת, העבודה שלנו היא במאמצים ובתפילה, ובירורים ושוב תפילה, והודיה ושוב בקשה, וכל הזמן לעבוד כך בינינו ובורא, בינינו ובורא, "ישראל אורייתא קודשא בריך הוא חד הוא". עד שזה יתגלה בחושים שלנו, בהרגשה שלנו, בינינו בפועל ששורה הרשת הזאת והבורא ממלא אותה, מחייה אותה. לדרוש שכך זה יתגלה. נלמד ונעזור זה לזה, שכל אחד יהיה לו חלק בתפילה הזאת.

שאלה: עשירייה שרוצה לממש עכשיו את השלב הזה מה היא צריכה לעשות. קודם כל בינה לבין עצמה לעורר את הדאגה לזה, נכון?

העשירייה צריכה לעורר את הדאגה, היא צריכה ללמוד על מה מדובר, על איזו מערכת מדובר. יש גם לימוד כדי לתאר לעצמנו איפה אנחנו נמצאים, מה עכשיו מתגלה לפנינו, איך אנחנו צריכים להיות קשורים זה לזה, איך אנחנו צריכים לדאוג.

עכשיו יש לנו דאגה על החברים שלנו האירופאים, איך אנחנו נעטוף אותם יחד, נחבק אותם יחד, נסגור אותם יחד בצורה יפה, אבל צמודה, לעשות לחץ רך אבל קבוע, יותר ויותר כדי, כמו עם הבצק לעשות מהם צורת עשירייה אחת שאנחנו משתמשים איתם יחד בזה. לא שאנחנו מבחוץ מסתכלים על זה, שאנחנו איתם יחד בפועל משתתפים, וכשאנחנו משתדלים להשתתף מתוך העשיריות שלנו, לא כל אחד לחוד, שגם אפשר אבל יותר טוב בעשיריות, כי דרך העשיריות אתה מכניס לשם ממש איזו הארה. מה שאין כן, אם אתה לבד אין בזה הארה, אתה עוזר, תומך, אבל לא בדרגה הגבוהה.

תלמיד: במה ההשתתפות עכשיו של העשירייה כדי לממש את השלב הזה, בהתחלה כל עשירייה צריכה לבוא לידי ביטוי לדון איך היא צריכה לבטא את הדאגה כלפי אירופה, את אותו הלחץ, אותה השתתפות?

הם צריכים להרגיש שאנחנו מאוד דואגים קודם כל, דואגים בצורה יפה, טובה. שאנחנו מאוד רוצים להחיות אותם, לעורר אותם, לעודד אותם, שאנחנו מוכנים להיות איתם בכל עבודות הקשר ביניהם והכול, שאנחנו לא דורשים מהם שום דבר רק שאנחנו רוצים איתם יחד להשתתף בזה.

תלמיד: ואת הדאגה הזו כל עשירייה צריכה לבטא באיזו צורה שהיא תמצא לנכון?

ואת הדאגה הזאת ודאי שאנחנו צריכים לעורר בינינו ולהעביר את הדאגה הזאת אליהם.

תלמיד: באיזה אופן להעביר זה כבר פחות חשוב?

תנסו בכל מיני אופנים המתאימים להם.

שאלה: עכשיו במיוחד בהכנה לכנס איפה שהרבה חברים מתערבבים בעבודות הכנה, מתגלה אפילו שמדברים באותה שפה יש לפעמים פער בהבנה בינינו. איך אפשר לעבוד נכון עם הפער הזה, שלא מבינים זה את זה למרות שיש אותה שפה, איך להשתמש בזה כדי להתחבר?

אתה צודק, אנחנו אף פעם לא הסתכלנו על אירופה. בינינו, ככה, בוא נעשה חשבון נפש מה שנקרא מי מאיתנו היה מחשיב את אירופה? מי חשב מבני ברוך העולמי? זה היה איזה כתם לבן על פני כדור הארץ שלא היה לו לזה שום עניין. אנגליה מה יש שם כלום. צרפת, גרמניה, כל המדינות האלה של דרום אירופה, מזרח אירופה, לא היה לנו שום עניין בזה, אנחנו לא כל כך היינו חושבים עליהם ברצינות, ושבאמת יש להם מקום על המפה שלנו. ששייכות הקבוצות האלו לבני ברוך ויכולות להשתתף בצורה יפה, גדולה, חשובה, לא. איזה כנס אירופאי היה משהו עוצמתי במיוחד כמו כנס בדרום אמריקה, בצפון אמריקה, ברוסיה כבר אני לא מדבר?

יוצא דווקא שגילוי בבל והמשימה לחיבור ברור לנו למה נופלת עכשיו על אירופה, ולכן אנחנו צריכים להשתדל לממש את זה ככה ביבשת הזאת. זו עבודה חדשה, זה אתגר שלא היה לנו משהו דומה לו. אם היינו מתפלים על איטליה, על ספרד, על גרמניה, איזה כנס קטן בצ'כיה. בליטא זה כבר ברור, אבל באירופה, לאחד את אירופה, לא.

אנחנו צריכים עכשיו לדאוג באמת תוך החודשיים האלו שכל הקבוצות שלנו באירופה יבינו על מה מדובר, ואנחנו צריכים להעביר להם את כל החומר ואת כל ההתלהבות שלנו משלב התיקון הזה, ולראות בהם רק שטח, שבתוך השטח הזה אנחנו חייבים לעשות את התיקון הבא, זה בדרך. ולא שאנחנו מתכוונים לאירופה עצמה, אנחנו מתכוונים לכלי הכללי שלנו העולמי שבלי לתקן את זה אנחנו לא נוכל להתקדם, ולכן צריכים כולנו דווקא ללחוץ עליו.

שאלה: איך אנחנו יכולים לקבל את הדאגה של קבוצות פתח תקווה בצורה נכונה כדי שלא נהיה מקבלים?

אני לא חושב שיש כאן בעיה לקבל או לא לקבל. אני לא חושב שאתם צריכים משהו לדחות. אתם צריכים העיקר להיות מקושרים עם כולם יחד, ולא חשוב מי מקבל ומי נותן. במערכת הכללית שאנחנו עכשיו נכללים אין חשבון מי נותן לי ומי מקבל ממני. אני פשוט צריך לדאוג למצב הכללי. ואם בשביל המצב הכללי אני צריך לקבל מכולם, אז אני מקבל. וזה לא נקרא "קבלה", כי אני עושה את זה כדי להיות מקושר עם כולם, וכולם שיהיו מקושרים דרכי. לכן, לא לכיוון הזה אנחנו צריכים לחשוב. אם זו מערכת אינטגראלית, כולם מקבלים, וכולם משפיעים, וכולם נותנים ואין בעיה.

שאלה: לפני כל כנס אירופאי, היינו תמיד מדברים על הקמת בורד אירופאי, חיבור כל הקואורדינטורים, וכלום לא קורה אחר כך. מה הציפיה עכשיו? מה מבטיח שיקרה משהו עכשיו?

אנחנו צריכים לקבוע עכשיו לא בורד אירופאי אלא בורד עולמי שלנו. בינתיים הוא מטפל בחיבור של כל הכלים שלנו, כל הקבוצות שלנו בעולם סביב אירופה. זה לא בורד אירופאי. אנחנו לא מחלקים כבר את העולם לבורדים, לחלקים, אלא ליבשות. אנחנו מדברים על כלי אחד. ולכן, בבורד האירופאי הזה שאנחנו עכשיו, הבורד העולמי, יותר נכון, שאנחנו עכשיו צריכים להקים, אז שם גם משתתפים קבוצות מצפון ודרום אמריקה, ואוסטרליה. לא חשוב, כולם. ולא שאירופה דואגת לעצמה. אין דבר כזה בכלי אינטגראלי. כולם דואגים לכולם, אבל כרגע עם הדגש על אירופה. כמו גוף שהוא חולה, הוא מתחיל לדאוג איזה חלק שבו, זאת אומרת, חולני, שנמצא בחולי. אבל אז כל הגוף דואג לזה.

שאלה: יש את היום של אחרי. הכנס נגמר. כבר מסתכלים על הכנס הבא. אולי "ערבה", אולי הכנס בישראל. ובאירופה, צריך להיות איזה מבנה מסוים שיחזיק את עצמו אחרי הכנס. ולזה היו הרבה דיבורים, אבל צריך ממש לקחת את זה בידיים את הדבר הזה.

אני לא חושב שזה נכון. אני חושב שצריך להיות בורד כללי שהוא דואג גם לפני הכנס, גם בזמן הכנס ואחרי הכנס לכלי הכללי העולמי. עכשיו המצב שלו הוא כזה שאנחנו מטפלים דרך אירופה, לאיחוד שלו. ואחר כך אנחנו נטפל דרך משהו אחר. נגיד, כנס "ערבה", הכנס הגדול וכן הלאה. ולא חשוב בדיוק איפה זה קורה, אלא אותו בורד חייב לטפל בכל הכלי, בקשר הכללי. אין אירופה לפני הכנס ואין אירופה אחרי הכנס. יש ה"בני ברוך" העולמי לפני כנס, ואחרי כנס ולנצח. ההסתכלות היא חייבת להיות כזאת כבר. זה שנותנים לנו לשפר את זה, לבנות את הדברים האלה על אירופה, זה בדיוק מקום הנכון, אבל הגישה חייבת להיות עולמית כללית.

שאלה: שאלה ספציפית לגבי הקבוצות הקטנות. נאמר שיש רק שלושה ארבעה אנשים פעילים בקבוצה שדוברים שפה שהיא מאוד שונה משפות אחרות. איך הקבוצות הקטנות האלה יכולות להפוך לחלק מהדברים?

שישתדלו. אני לא יכול להגיד לך איך. שישתדלו להיות מחוברים. אתם צריכים להבין שברגע שאנחנו מתחילים לחשוב על הכלי הכללי, כלי העולמי, על התיקונים, מי שרוצה להצטרף, מי שמסוגל להצטרף, שהוא מצטרף. מי שלא מסוגל, הוא לא מצטרף. אז נשאר מחוצה לעניין. אתה לא יכול לסחוב אנשים שהם לא מסוגלים, או לא רוצים. אין להם רצון, אין להם זכות. אתה לא יכול.

ולכן, אנחנו דואגים, עוזרים זה לזה, אבל כדי להגיע לחיבור סביב המטרה שלעת עתה קובעים אותה. אל תביא לנו איזו קבוצה שחיה באיזה מקום נידח ושאנחנו צריכים לדאוג לקבוצה הזאת. לא צריכים לדאוג לקבוצה הזאת. היא צריכה לדאוג לעצמה. אנחנו דואגים לחיבור של כולם ויש לנו תמיד מטרה, סביב מה בדיוק אנחנו נותנים מאמץ משותף.

קריין: קטע מספר 9, מתוך "האומה", בעל הסולם.

"בהמונח אגואיזם איני מתכוין לאגואיזם מקורי, אלא אני מתכוין בעיקר לאגואיזם הצר. כלומר, כי האגואיזם המקורי אינו אלא אהבה עצמית, שהוא כל כח קיומו החיובי האינדיבידואלי. ומבחינה זו אינו מתנגד גמור להכח האלטרואיסטי, אע"פ שאינו משמשו. אמנם מטבע האגואיזם, שבדרך שמושו נעשה צר ביותר. כי הוא מחויב פחות או יותר לקבל אופי של שנאה וניצול של הזולת, כדי להקל על קיומו עצמו. ואין המדובר משנאה מופשטת, אלא מהמתגלה במעשים של ניצול לחבירו לטובת עצמו, ההולך ונעכר לפי דרגותיו, כגון: הערמה, גניבה, גזילה ורציחה. וזהו מכונה אגואיזם צר, ומבחינה זו הוא מתנגד והופכי גמור לאהבת זולתו - והוא כח הנגטיבי, המהרס להחברה."

(בעל הסולם. עיתון "האומה")

באגו שלנו יש כמה דרגות. יש אגו אישי, שהאדם רוצה לטובתו ולא תמיד זה בא על חשבון הזולת, או שזה בצורה סמויה או בכלל לא. הוא אוהב לישון, אוהב לאכול, אוהב לטייל, לנוח, יש הרבה [רצונות] כאלה והוא לא עושה בזה שום נזק לזולת בצורה ישירה. או שהוא עושה נזק לזולת, וכך אנחנו מחלקים, שאז האגואיזם מתחיל מדברים שבם מנותקים מאחרים לכיוון האינדיווידואליות, וגומר בזה שנהנה מזה שמזיק לזולת, ללא שום תועלת אפילו לעצמו.

שאלה: אם אפשר קצת לתאר איך אתה רואה את הבורד העולמי הזה? מה הוא עושה? מי נמצא בו? איך הוא פועל?

אני חושב שזה בורד רחב, שנמצאים שם כל מיני אנשי קשר בין הקבוצות בעולם, והם נמצאים כאילו בתוך רשת ובתוך הרשת יש לך נקודות של הצטלבות, של החיבור. אז נמצאים שם אנשים שהם אחראים גם על אמריקה, על אירופה, על אסיה, אפריקה וכן הלאה. יש אנשים שאחראים על כל מיני חלקים, אבל בעצם כשהם פועלים, הם פועלים מתוך דאגה כללית ומתוך שיתוף כללי ביניהם. הם כראש המארגן, המאחד של כל הקבוצות והם פועלים בצורה כזאת שיש בהם תהליך חינוכי, איך לתת לכל הקבוצות הרגשה שאנחנו נמצאים יחד בהתקשרות מתגברת ומתמדת בינינו.

אבל לזה צריכה להיות קבוצת אנשים שהם מסוגלים לזה. זה לא עניין של הפצה, כמו שדברנו בבוקר, על הבעיה עם צפון אמריקה. זה לא עניין של הפצה ולא עניין של לימוד, זה עניין חברתי אבל בדרגה יותר גבוהה. לא דואגים מה קורה בכל קבוצה וקבוצה בעצמה, אלא בקשר בין הקבוצות. זאת אומרת, המערכת הכללית היא בעצם הבעיה.

אנחנו רואים את זה גם בעולם כולו וגם במחלות של בני האדם, במערכות הגופניות, שהעיקר זה הקשר בין המערכות ולפי זה אנחנו מזהים שאיזו מערכת יוצאת מהאיזון בפני עצמה. אבל אנחנו בודקים אותה, כמו שכותב בעל הסולם, לפי הנזק או התועלת כלפי המערכת הכללית.

הגישה הזאת היא גישה חדשה. אנחנו לא כל כך דברנו על זה, לא התעמקנו בזה, אין לנו רגשות וכלים לזה, איך אני בודק עד כמה אתה מועיל לחברה או לא מועיל לחברה. אז אם האדם בתוך קבוצה, אז מילא, אפשר איכשהו [להרגיש], אבל איך קבוצה כלפי יתר הקבוצות, כלפי הכלי הכללי, [אלה] דברים קשים ואין לנו כנגד זה מבנה פנימי.

אנחנו נצטרך להתכלל זה בזה, וזו בעצם המטרה של כל העניין, שאנחנו כולנו נהיה נכללים מהתבנית הזאת, מהמערכת הזאת ונתחיל להרגיש את נשמת האדם הראשון. נתחיל לנהל אותה. ולפי ההתקרבות בינינו למערכת הזאת, אז אנחנו נראה איך ש"ינהרו אליו כל הגויים." זאת אומרת שכל אלו שאין להם נטייה לזה, גם כן ירגישו שטוב להם להיות מקושרים בצורה כזאת יחד. מעצמם הם ירגישו, ללא שום הפצה, ההפצה תהיה מתוך זה שאנחנו נתחבר יותר ויותר בינינו כך.

שאלה: אז הם צריכים לייצר תהליך חינוכי לקשר בין הקבוצות?

כן.

תלמיד: וכל עוד שאין לנו הבנה והרגשה?

אנחנו נרכוש את זה בדרך. נלמד את זה בדרך. אני תמיד עושה ככה ואני אומר לכם, שבשלב הזה בעל הסולם כותב, שאנחנו נמצאים בתהליך שנקרא, "הדור האחרון". אין לנו בזה שום עניין, שום הבנה, שום ידע. זו מערכת אינטגראלית, אפילו בטכניקה בכל מיני רמות, יש לך בעיה עם מערכות כאלה. אין לנו לזה מספיק מבנה של המוח, של הלב, אפילו מתמטיקה ופיסיקה לא, אין לנו, אנחנו לא בנויים לעכל מערכות כאלו.

שאלה: אז כל עוד אין לנו את זה, האם יש מקום [לעשות משהו?]

יש מקום לדחוף את עצמנו לשם ואז לקבל מלמעלה את המאור המחזיר למוטב, שייבנה בנו ממנו כל מיני תאים ומערכות ואז נוכל. ככה זה עובד.

תלמיד: בינתיים מה שבאופן טבעי מתפתח, זה כל אותם הצמתים במערכת, שהם עוד לא דואגים לקשר ביניהם, אלא כל אחד מנסה לדאוג לאזור שלו. נניח עכשיו אירופה דואגת לאזור שלה, צפון אמריקה לאזור שלה. האם זה שלב נכון כשלב מקדים, כהכנה ליצירת הבורד העולמי שדואג לקשר בין הקבוצות?

כנראה שכן, אני לא יודע. צריכים ללכת לקראת זה ואז מיום ליום, אפילו משעה לשעה אנחנו נתחיל להרגיש את הדברים האלה. צריכים על זה לדבר, צריכים לקבוע זמנים שאנחנו מבררים את זה וכך נפתח את העניין. אף אחד בעולם לא ראוי לזה יותר מכם.

תלמיד: הזמנים האלה זה זמן של שיעור בוקר, יחד איתך?

אני לא יודע אם שיעור בוקר, או זמנים האחרים. יכול להיות שבמקום לימודי ערב. אנחנו כבר איכשהו נגמור את "תיקוני הזוהר" ונעסוק בזה. אני רואה את זה כדבר יותר דחוף וחשוב.

תלמיד: אבל זה משהו שעושה קבוצה של אנשים, או שזה קורה אצל כולנו ככלי עולמי?

אנחנו נקבע דיון בערבים, נגיד משבע עד שמונה, או משש עד שבע, מתי שנוח לכם. נשב ונדון בדברים האלה. נתקשר עם כל מיני קבוצות אחרות וכך נפתח את הנושא, שיהיה לנו ברור יותר ובכל אחד ואחד מהמשתתפים וגם באחרים, אפילו שלא משתתפים בפועל, בכל זאת, מתוך הקשר הכללי בינינו, גם [בהם] יבנו מכשירים כאלה פנימיים, חושים, תפיסה שכלית יותר אינטגראלית.

תלמיד: זאת אומרת, כרגע אין?

תדבר עם בן אדם שנמצא ברחוב על הדברים כאלה, או בכלל על חכמת הקבלה, עד כמה שהוא לא מבין על מה אתה מדבר. ומאיפה יש לך את זה? ככה זה [קורה] מתוך זה שאתה עסקת בזה ולא היה לך שום דבר, אבל עסקת בזה והמאור לאט לאט מאיר ומסדר לך תאים רגשיים שכליים, שאתה כבר בצורה אחרת יכול גם לחשוב ולהרגיש.

תלמיד: אז נניח השלב הנוכחי שאנחנו מדברים עליו, על הבעת הדאגה לאירופה, הוא סוג של שלב מקדים, כהכנה לבניית הבורד העולמי הזה, הדאגה לכלל העולם ולקשר בין הקבוצות? אנחנו עכשיו עוד לא נמצאים בקשר בין הקבוצות, אנחנו נמצאים עכשיו בזום- אין על אירופה.

אנחנו רוצים להתייחס לאירופה מכל העולם, מכל הכלי העולמי שלנו. אתה בכל זאת צריך איזה מטרה קונקרטית, ואז כולם כביכול מתנפלים על אותה [מטרה] אותו איבר, על אותו איזור במערכת הכללית, שהוא פגום ועכשיו אנחנו רוצים לטפל בו.

תלמיד: זאת אומרת, שכבר עכשיו אנחנו למעשה בונים את אותה הרשת בין הקבוצות בכך שכל העולם דואג עכשיו לאירופה?

כן, ודאי, אנחנו כבר נמצאים בתהליך, מרגע שהתחלנו לדבר על זה כבר זהו, גמרנו.

תלמיד: מה שהיה באופן שכלי זה שצריך להקים איזו קבוצה שדואגת לאירופה, זה באופן טבעי נניח מה שעשינו. עכשיו אנחנו שומעים שצריך לדאוג לאיזה עניין חברתי בצפון אמריקה, אז בואו נקים קבוצה שדואגת לצפון אמריקה. האם זו חשיבה נכונה?

זה לחוד וזה לחוד. אני לא חושב שאנחנו בקבוצה אחת יכולים לדאוג לכל העולם. אלא צריכה להיות קבוצה אחת גדולה לתיקון הכללי, לחיבור הכללי של כל האדם, זאת אומרת בני ברוך העולמי, ובה כל מיני חטיבות שדואגות לכל יבשת.

אני מאוד מקווה שאתם תהיו בצפון אמריקה ותדברו שם עם כולם ותעבירו את הדאגה הזאת גם להם, ואני מאוד מעוניין שישתתפו כולם יחד. אני מבין שאני לא צודק בלחץ שאני מפעיל על האנשים, ויכול להיות שזה לא ביכולת שלהם לתקן ולממש מה שצריך, אבל רק תבינו את הלחץ הזה, ותנו עצות איך לעשות כך שבכל זאת הדבר יתוקן.

שאלה: לפני שנה וחצי בערך, לפני הכנס הקודם בצפון אמריקה התחלנו את צוות הערבות העולמי. זו הייתה קבוצה של אנשים, הוספנו לה אנשים שהם בדיוק כמו שאתה מתאר, הם כאלה צמתים במערכת, שהייתה להם את היכולת פחות או יותר להרגיש מה קורה באזורים שלהם והיה להם קשר עם אנשים באזורים שלהם. אבל ראינו שכשעבדנו איתם בזמנו, ועד היום רואים, שלצוות הזה יש יותר כוח פנימי מאשר להתעסק ממש בהפעלות חיצוניות של הכלי. כלומר ברגע שאנחנו נפגשים שם כדי ליצור איזה מחולל פנימי כזה להרים חשיבות ולמשוך איזה כוח, מזה אפשר להתכלל ואחרי זה ללכת לאן שאתה צריך לעשות, לעשות כנס פה, לעשות כנס שם, אבל מעבר לזה לא ראינו איך אפשר יותר בפועל להפעיל אנשים. השאלה אם הצוות העולמי שאתה רואה צריך להתעסק בדברים בפועל, בחיבורים בקבוצות, לארגן ישיבות חברים ודברים כאלה?

אנחנו נעשה פגישות כאן בישראל, וודאי שבקשר עם כולם בעולם עם מי שמעוניין להיות בזה, ונדבר על זה ונשתדל לפתח את כל הדברים האלה כך שנבין מתוכם איך צריכים לפעול. מה שהיה היה, עכשיו מתגלה משהו חדש, אז נראה. נקווה שלא יורידו אותנו שוב לעבודה בדרגה פחותה מזו, כי זו העבודה בלחזק את הכלי דאדם הראשון במלואו, בחלק שלו ששייך עכשיו בינתיים להתעוררות על ידי השפעת המאור המחזיר למוטב.

אז נחשוב, נשב, נדבר, נמציא כל מיני דברים ממה שנבין מתוך הדיבור, מתוך הלימוד שלנו, נעשה את זה בערבים, ומתוך זה נבין יותר מה עלינו לבצע. הכול צריך לבוא לפי המאמצים שלנו. אם אתה שואל אותי עכשיו, אני לא יודע מה לעשות. אבל כשנתיישב ונתחיל לדבר ונתחיל ללמוד ונתחיל איכשהו לגבש את הדברים, מתוך זה לאט לאט כך זה יהיה, נפתח מקום למאור המחזיר למוטב.

שאלה: כיצד אנחנו יכולים להתחבר עם העשיריות באירופה אם נראה שהעשיריות האלה פשוט לא עומדות במסגרות שנקבעו? האם אפשר לקבל את העשיריות האלו בצורה כפי שהן היום כדי שיתוקנו בעתיד ונטפל בהם כמו אימא שמטפלת בתינוק?

אנחנו לא קובעים להם שום צורות, שום מסגרות, שום תנאים שבהם הם חייבים לעמוד. שום דבר. ללא שום לחץ. מי שרוצה משתתף, מי שלא רוצה לא משתתף, אין כפייה ברוחניות. הם בעשירייה יכולים לנסות ללחוץ על החברים שלהם כדי להיות בעשירייה בהתחברות, אבל אנחנו בעצם לא לוחצים על אף אחד. אנחנו רק דואגים שכל העשיריות שלנו ואנשים בודדים יקבלו תמיכה, יקבלו התעוררות, התרוממות, ושירגישו שבקשר בינינו אנחנו ממש עכשיו נמצאים בתהליך שנקרא תיקון של הדור האחרון, מערכת האדם.

תלמיד: יש לנו בקשה. כרגע התחברנו דרך מערכת שנקראת גלקסי כלי וואן, אבל צריך לשפר את המערכת הזאת, כי היא עובדת מאוד גרוע אבל היא עוזרת דווקא להתכלל עם החברים בכל העולם. נכון לעכשיו יש לנו את ברלין מחוברים וניתן למצוא חברים שצופים בשיעורים ואפשר פשוט להיכנס ולהיות יחד איתם. אנחנו מבקשים שהמערכת הזאת תעבוד, שכל החברים יוכלו להתחבר ולהשתמש בה בלי שום הפרעות טכניות, ויוכלו להתכלל אחד בשני.

בסדר, נקווה שבאותה המערכת, באותו בורד העולמי יהיו לנו גם אנשים ששייכים לתקשורת, לטכניקה שלנו, והם יטפלו בזה. יכול להיות גם בהשתתפות שלכם.

שאלה: שאלה על עשיריות. כאשר דחפת להיכנס לעשיריות קבועות שיש להם מסגרת זה חיזק מאוד את קבוצת בלטיה. אבל אחר כך הרגשנו שזה סוג של חממה רוחנית, הנה יש לך שיעור בוקר, אולי הפצה, ברוך ה', אבל יש איזה מעצור, אני לא יודע איך לבטא את זה.

אני אבטא את זה במקומך. מעל המסגרת הזאת החיצונה, האם התחלת לדאוג למסגרת יותר פנימית שהיא חיבור בלבבות, שהיא חיבור בין כולם לבורא, שתתחילו להרגיש שאתם צריכים להיות כאיש אחד בלב אחד, ובתוך הלב האחד הזה אתם עומדים לגלות את הרוחניות, העולם העליון? זה שהסתדרתם במסגרת חיצונה זה טוב מאוד, למה זה פסול? זה לא פסול, ממנו תקפוץ הלאה. זו רק מסגרת חיצונה בלבד. אני מקווה שכשאנחנו נעבוד על זה, יהיו לכם שאלות ונוכל לענות עליהן ולכוון אתכם נכון.

תלמיד: רציתי לספר מניסיון שלנו בעשירייה, שאנחנו עושים קשר בין העשיריות, מזמינים לזום בחמש חברים מאירופה, מכל המדינות, מרוסיה, אוקראינה, מישראל, ועושים ישיבת חברים חזקה ומחזקים את הקשר בין העשיריות.

בסדר. תודה.

(סוף השיעור)

---

1. בראשית, ט"ו, י"ג↩