אדם תופס כל תופעה אך ורק ממצב שמנוגד לה. לדוגמה, איננו יכולים לראות אור אלא אם כן יש משהו שישקף אותו. איננו יכולים לראות בחושך מוחלט אלא אם יש לפחות מקור אור כלשהו. ככל שאדם משלב יותר תכונות, תחושות וידע מנוגדים, כך הוא מפותח יותר. בחכמת הקבלה זה מתבטא בצמיחת האגואיזם - ההיפך מתכונת ההענקה של הבורא. וככל שיש לאדם יותר אגואיזם, ככל שהוא רוצה לקלוט את כולם והכל, כך הוא עולה ברמות הרוחניות, ומוסיף לאגואיזם ההולך וגדל הזה את הכוונה הנכונה - לשם ההענקה.