שיעור בוקר 06.02.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", פתיחה לחכמת הקבלה, עמ' 190, אותיות קכ"א – קכ"ו

קריין: אות קכ"א.

אות קכ"א

"ולפיכך גם במ"ה החדש שיצא מהמצח" דראש דס"ג "נוהג ג"כ ב' בחינות קטנות וגדלות כמו בעולם הנקודים, אשר תחילה יוצאת הקטנות, דהיינו לפי העביות המגולה במסך, שהוא קומת ז"א דהתלבשות המכונה חג"ת, וקומת מלכות דעביות הנק' נה"י מטעם ג' הקוין שנעשה בקומת מלכות, שקו ימין נק' נצח וקו שמאל נק' הוד וקו אמצעי יסוד. אמנם כיון שאין מבחי"א רק בחינת התלבשות בלי עביות ע"כ אין בה כלים, ונמצאת קומת חג"ת בלי כלים, והיא מתלבשת בכלים דנה"י, וקומה זו נקראת עובר, שפירושו שאין שם אלא שיעור עביות דשורש, שנשאר במסך אחר הזדככותו, בעת עליתו לזווג במצח דעליון, שקומה היוצאת שם, היא רק קומת מלכות. אמנם בפנימיותה יש בחינת ה"ת בגניזו, והוא בחינת ה"ת במצח ואחר שהעובר מקבל הזווג בעליון יורד משם למקומו, (כנ"ל באות נ"ד), ואז מקבל מוחין דיניקה מהעליון שהם עביות דבחי"א, בבחינת ה"ת בנקבי עינים, ועי"ז קונה כלים גם לחג"ת ומתפשטים החג"ת מתוך הנה"י, ויש לו קומת ז"א."

שאלה: איך נוצרו ג' הקווים במלכות?

שלושת הקווים הם נקראים נצח, הוד, יסוד, אם זה בנה"י, חסד, גבורה, תפארת אם זה בכלי האמצעי, וחכמה, בינה, דעת, אם זה בשליש העליון דפרצוף.

תלמיד: למה הוא קורא להם כאן ג' קווים ולא חסד, גבורה, תפארת?

כי הם קשורים זה לזה ומשתתפים יחד בזיווג דהכאה אחד.

שאלה: כתוב "אמנם כיון שאין מבחי"א רק בחינת התלבשות בלי עביות ע"כ אין בה כלים". איך יש התלבשות בלי שתהיה עביות בכלל? על מה הוא מתלבש?

הוא מתלבש בכלים אבל לא בצורה שהוא קשור לכלים. חוץ ממה שהנברא בעביות שלו יכול להשיג בכלים, יש גם הארה נוספת מתוך התכללות עם הכלים דעליון.

תלמיד: ואז הוא אומר "וקומה זו נקראת עובר, שפירושו שאין שם אלא שיעור עביות דשורש". מהי עביות דשורש?

העביות הכי קטנה שיכולה להיות.

תלמיד: וממנה יוצא עובר?

כן, מתחיל להיות עובר. איך יכול להיות שייצא ממשהו אחר? איפה הוא יתפתח? עביות אפס, העביות הכי קטנה היא נקראת עביות דשורש.

תלמיד: איך אתה מסביר את מה שכתוב, שנשאר במסך רק אחרי הזדככותו זה העובר?

אחרי שכל המסכים ממלכות דאין סוף מזדככים על ידי התפשטות הפרצופים האלה, הם מגיעים למצב שנעשה זיווג על המסך הקטן ביותר שנשאר שנקרא עביות דשורש.

תלמיד: זה התנאי לעובר?

זה לא תנאי. השאלה היא כך, במה מיוחד העובר הזה? הוא מיוחד בזה שאין לו שום דבר מעצמו ושממנו יכול להתפתח עכשיו משהו חדש. כי הוא קשור לכוח עליון ומעצמו הוא איבד את הכול, ועכשיו הוא יכול להתחיל להתפתח מחדש על ידי כוחות.

תלמיד: מה זה איבד הכול ואז נהיה עובר?

כי כל האורות והכלים שהשתלשלו ממלכות דאין סוף הם עכשיו הגיעו לאפס הכללי.

שאלה: מה זה אומר שהחג"ת התפשטו מתוך הנה"י?

הוא כותב כאן בצורה קצרה לכן ודאי שקשה להבין. העניין הוא שלא יכולים להתפשט נה"י בפני עצמם כי זו עביות אפס, עביות שורש, אבל מפני שהם קשורים לחג"ת, לעביות א', לכן הם יכולים להתפשט. כלומר מתפשטת דרגה יותר עליונה ובה מתפשטת גם דרגה יותר תחתונה. זה רמז למה שיהיה אחר כך, שבתוך גוף גדול יותר, מפותח יותר, יכול להתפתח גוף קטן יותר, נמוך. כמו אישה מעוברת שיש בה משהו שמתפתח מאפס, מטיפת זרע, איך הוא מתפתח? הוא מתפתח מזה שנמצא בתוך גוף אחר, והגוף האחר הזה, העליון, הוא מספק לגוף התחתון שמתפתח בתוכו את כל הדברים הנצרכים להתפתחות העובר. מאיפה זה נובע? כאן בדיוק אנחנו רואים את השורש להתפתחות כזאת, איך יכול להיות שבדרגת חי מתפתח אחד בתוך האחר.

אלו דברים מאוד עמוקים, גדולים ומעניינים מאוד, עוד נדבר עליהם ובמיוחד נדבר כשנרגיש שאנחנו בצורה כזאת מתפתחים. אנחנו מתחברים בינינו ונכללים בגוף העליון שהוא בינה שנקראת אמא עילאה, בינה היא אימא שלנו, ואנחנו מתחילים להתפתח בה כעובר, כגוף כזה שמקבל הכול מאימא. אנחנו נצטרך רק לבטל את עצמנו כמו עובר שמבוטל כלפי אימא שלו שנמצא בה והיא שולטת כביכול עליו בכל וכל. ואחרי שהתפתח בתשע ספירות ומגיע לספירה העשירית הוא צריך להיוולד. הוא נולד ומתחיל להתקיים כבר בצורה עצמאית כביכול, זאת אומרת כגוף עצמאי, אבל ודאי שמקבל טיפולים וההזנה מהעליון וכך מתפתח.

יש בהתפתחות החיצונית הזאת תהליך מיוחד שבו נלמד איך זה צריך להיות לפי הדרגות הרוחניות, ואז נבין עד כמה אנחנו בסדר או לא בסדר כשאנחנו מפתחים את הילדים שלנו.

שאלה: הוא אומר שכיוון שזה יצא ממצח, המצח הוא כבר מחצית בינה של כתר עם עביות שורש ומופיעה מלכות. למה מלכות?

כי עביות דשורש היא המלכות.

שאלה: בעולם א"ק הזיווגים הולכים מהגדול לקטן, ובנקודים ובאצילות מקטנות לגדלות. למה זה כך?

כי בעולם א"ק זה מגיע ממלכות דאין סוף שהיא מלאה אורות והיא מתחילה להשתדל לקבל אותם בעל מנת להשפיע. לכן יש את דרגות הירידה ככל שמתגלה יותר ויותר הרצון לקבל בנברא והוא יכול לקבל בעל להשפיע פחות ופחות, עד שזה מגיע למצב שאפילו קורית שבירה. אחרי השבירה אנחנו רואים שההתפתחות צריכה להיות בזה שתהיה התעלות הנברא בדרגות הפוכות, מהדרגה הנמוכה ביותר עד אותו עולם אין סוף. זה קורה בצורה ממש טבעית באותן המדרגות.

רק בהתעוררות האור על הרצון לקבל כדי לבנות ולברוא את הרצון לקבל אז מגיעים מדרגות הירידה, פרצופים, ספירות, מלמעלה למטה עד שמגיעים לשבירה, ואז אותו אור עליון שפועל עליהם הוא גורם להם לתיקון. יוצא שיש לנו דרגות עלייה ממטה למעלה, כך יש לנו סולם מדרגות שמגיע מלמטה למעלה דרך כל אותן המדרגות שירדו מלמעלה למטה. אחר כך אנחנו מדברים על הנשמות, איך הנשמות יכולות להתעלות באותו סולם המדרגות שנעשה לפניהן.

שאלה: כאשר נאבד הפרצוף זה אומר שנאבד המסך?

כן. המסך הוא בעצם הנתון העקרוני, המרכזי של הפרצוף.

אות קכ"ב

"והנה אח"ז עולה פעם ב' למ"ן להעליון ונקרא עיבור ב'. ומקבל שם מוחין מע"ב ס"ג דא"ק, ואז יורדת הבחי"ד מנקבי עינים למקומה לפה (כנ"ל באות ק"א), ואז נעשה הזווג על בחי"ד במקומה, ויוצאות ע"ס בקומת כתר, והכלים דאח"פ מתעלים וחוזרים למקומם בראש ונשלם הפרצוף בע"ס דאורות וכלים. ואלו המוחין נקראים מוחין דגדלות של הפרצוף. וזהו קומת פרצוף הא' דאצילות, הנק' פרצוף הכתר או פרצוף עתיק דאצילות."

אחרי שנשארו רשימות מהשבירה, הרשימות האלה נכללות בראש דס"ג וראש דס"ג מוליד על הרשימות האלה פרצופים חדשים. הפרצוף הראשון שנולד על הרשימות מהשבירה אחרי הבירור נקרא "פרצוף עתיק", הוא הפרצוף הראשון העליון ביותר שבאצילות, הראשון שיוצא אחרי שבירת הכלים. זה מה שאפשר להגיד עליו בינתיים.

אות קכ"ג

וכבר ידעת, שאחר שביה"כ חזרו ונפלו כלהו אח"פ מהמדרגות כל אחד למדרגה שמתחתיו. (כנ"ל באות ע"ז, ובאות ק"ו). ונמצאים אח"פ דקומת כתר דנקודים בגו"ע דקומת חכמה, ואח"פ דקומת חכמה בגו"ע דקומת בינה, וכו', ולפיכך בעת העיבור ב' דגדלות דפרצוף הא' דאצילות הנקרא עתיק, שחזרו ונתעלו האח"פ שלו כנ"ל, הנה עלו עמהם יחד גם הגו"ע דקומת חכמה ונתקנו יחד עם האח"פ דקומת עתיק, וקבלו שם עיבור הא'."

כמו שאנחנו רואים בצמצום ב' שאח"פ דעליון יורד לגלגלתא עיניים דתחתון, כך עכשיו בתיקונים ממטה למעלה האור שמגיע נותן כוח לגלגלתא עיניים דתחתון לעלות ולהתכלל באח"פ דעליון, ואז יוצא שיש קשר מיוחד בין אח"פ דעליון וגלגלתא עיניים דתחתון. על ידי זה גלגלתא עיניים דתחתון מתחיל לקבל כלים דאח"פ אומנם הם כלים דאח"פ מהעליון, וזה נקרא "גדלות דמין הא'".

יש כאן קשר מאוד מיוחד. אח"פ דעליון וגלגלתא עיניים דתחתון מתחילים להיות קשורים ביניהם לעשר ספירות, וזה לא טבעי כי אח"פ דעליון וגלגלתא עיניים דתחתון הם שונים מאוד, אבל על ידי זה התחתון מתחיל לקבל כוחות דהשפעה מהאח"פ דעליון וכך הוא מתחיל לגדול. במילים אחרות, העליון עוזר לתחתון בכוח שלו, במוח שלו, בכל. כמו שאנחנו עוזרים לתינוק, אנחנו באים לתינוק, אומנם הוא רוצה לעשות משהו אבל לא מסוגל, אז אנחנו בידיים שלנו, בשכל שלנו עוזרים לו להרכיב את הדברים, לסדר את הדברים, להרים אותם, וכך הלאה לעשות. השורש שלהם הוא כאן, בהתקשרות של האח"פ דעליון לגלגלתא עיניים דתחתון, הקשר ביניהם נותן לתחתון לעשות דברים שהתחתון לא מסוגל. התחתון רוצה במקצת, בגלגלתא עיניים הקטנים שלו, אבל יש לו עזרה מאח"פ דעליון שם יש כוחות גדולים שיכולים לבצע הכול עבור התחתון.

זה מה שאנחנו צריכים להביא בחשבון, שתמיד יש לנו עזרה מהעליון אם אנחנו מגלים נכונות להתחבר עימו, אז הוא מגיע לחיבור איתנו ועוזר לנו. הכול מושרש בהשתלשלות העולמות מלמעלה למטה, ואנחנו צריכים לממש, לאמץ זאת אחר כך בעבודה שלנו.

אות קכ"ד

"ואחר שהגו"ע דחכמה קבלו קומת העיבור והיניקה שלהם, (כנ"ל באות קכ"א). חזרו ועלו לראש דעתיק, וקבלו שם עיבור ב' שלהם למוחין דגדלות, וירדה הבחי"ג למקומה לפה, ויצאו עליה ע"ס בקומת חכמה, והכלים דאח"פ שלהם חזרו ועלו למקומם בראש, ונשלם פרצוף החכמה בע"ס דאורות וכלים. ופרצוף זה נקרא פרצוף אריך אנפין דאצילות."

קודם יצא פרצוף עתיק דאצילות, הוא נקרא "עתיק" כי הוא מנותק מכל יתר הפרצופים, הוא פרצוף כתר דאצילות. הפרצוף השני שיוצא אחריו נקרא "אריך אנפין" - "אריך" זה חכמה שכך היא מתפשטת מלמעלה למטה, ו"אנפין" זה פנים שהם אור חכמה. לכן פרצוף אריך אנפין מתפשט מפרצוף עתיק ממעלה למטה, זה הפרצוף השני שבאצילות, פרצוף חכמה. עתיק נקרא "כתר" ואריך אנפין זה פרצוף "חכמה". בעולם האצילות יש לנו שמות חדשים לכל הפרצופים ואפילו לכל הפעולות כדי שיהיה לנו יותר קל לדבר אחר כך כדי לא להתבלבל.

אות קכ"ה

"ועם אח"פ הללו דא"א עלו ביחד גם גו"ע דקומת בינה כנ"ל", מפני שבזמן הירידה כל אחד נפל לתוך האחר אז עכשיו כשמתקנים את העליון גם התחתון מצטרף אליו. "וקבלו שם עיבור הא' ויניקה שלהם. ואח"ז עלו לראש דא"א לעיבור ב', והעלו האח"פ שלהם וקבלו המוחין דגדלות, ונשלם פרצוף הבינה בע"ס דאורות וכלים. ופרצוף זה נקרא או"א וישסו"ת, כי הג"ר נקראות או"א, והז"ת נקראות ישסו"ת". זה לפי סדר המדרגה.

כבר דיברנו על זה שהחלק העליון דבינה נקרא אבא ואמא והחלק התחתון נקרא ישסו"ת, זה היה בעולם הנקודים.

אות קכ"ו

"ועם אח"פ הללו דאו"א, עלו ביחד גם גו"ע דזו"ן, וקבלו שם העיבור א' שלהם והיניקה, ובזה נשלמים הזו"ן בבחינת ו"ק לז"א, ונקודה להנוקבא. והנה נתבארו ה"פ מ"ה החדש שיצאו בעולם האצילות בבחינת קביעות, הנקראים עתיק א"א או"א וזו"ן, שעתיק יצא בקומת כתר, וא"א בקומת חכמה, ואו"א בקומת בינה, וזו"ן בו"ק ונקודה, שהוא קומת ז"א. ובאלו ה' הקומות לא יארע שום מיעוט לעולם. כי בג"ר, אין מעשי התחתונים מגיעים אליהם שיוכלו לפוגמם, והז"א ונוקבא, שאליהם מגיעים מעשי התחתונים, היינו דוקא בכלים דאחורים שלהם, שמשיגים בעת הגדלות, אבל בכלים דפנים, שהם גו"ע באורות דו"ק ונקודה, הנה גם בהם לא יגיעו מעשי התחתונים. ולפיכך נבחנים ה' הקומות הנ"ל, לבחינת מוחין הקבועים באצילות."

אנחנו נצטרך לעבור על זה שוב מחר כדי להבין קצת יותר את הדברים האלה. בינתיים לא נתבלבל יותר, נשאיר את זה כמו שזה ומחר נמשיך.

שאלה: באות קכ"ב לא ברור עניין עיבור, גדלות, קטנות.

ככל שהבריאה היא יותר מפותחת, אנחנו רואים את זה בדרגות דומם, צומח, חי, בהתפתחותה יש יותר קשר בין צורה לצורה, זאת אומרת בעיבור, יניקה, מוחין, מתחתון לעליון. עד כדי כך שבדרגת החי אנחנו כבר מגיעים למצב שהצורה הבאה היא מתפתחת בצורה הקודמת ואחר כך מגיעה ללידה ולטיפול על ידי הפרצוף העליון. את זה אנחנו מגלים בחכמת הקבלה ומגלים את השורשים לזה, מאיפה זה נובע, למה אצלנו זה כך, למה אנחנו צריכים בצורה כזאת להוליד את הצאצאים שלנו, למה אנחנו צריכים לטפל בהם בצורה כזאת ומה עוד עלינו לבצע.

שאלה: אם אח"פ של העליון הוא כלי קבלה, אז איך יש לו יכולת להשפיע לתחתון?

אבל אין לנו בכלל בכל המציאות כלים דהשפעה. כלים דהשפעה הם רצון לקבל שקיבל תיקון ואז הוא משפיע כמו הבורא. אבל כלים דהשפעה הם "תרתי דסתרי", הם סותרים זה את זה. אין דבר כזה כלים דהשפעה, זה כמו מים שמדליקים, אחד סותר את האחר. לכן כשאנחנו מדברים על הכלים הם תמיד רצון לקבל, ואם יש לו אפשרות להשפיע זה רק על ידי הכוונה שהוא מרכיב למעלה מהרצון לקבל שלו. ואז הוא צריך לעבור שינויים גדולים כי הרצון לקבל שלו לא מחשיב אותו נכון לפעולה אלא אך ורק כשהוא עובד עימו בעל מנת להשפיע, רק במידת הכוונה שלו. את זה נלמד ונבצע על עצמנו. בכל הפעולות שאנחנו עושים חשובה לנו רק הכוונה, וכל הפעולה שלנו היא צריכה להיות כדי לממש את כוונת ההשפעה.

(סוף השיעור)