שיעור 05.06.2005 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

שיעור 5

בעל הסולם - הסתכלות כללית של המציאות

לאחר שלמדנו איך מחשבת הבריאה להיטיב לנבראיו פועלת בכלי שנברא, ומביאה אותו לקבלת האור על מנת להשפיע בכל מה שאפשר חוץ מאשר בלב האבן, נלמד עכשיו לשם מה קיימת המערכת הזאת.

הבורא ברא על ידי האור כלי שנקרא "רצון לקבל', והכלי הזה קיבל במידה שהיה מסוגל על מנת להשפיע. הוא קיבל גם בצורה ישירה שזה נקרא "עולם אדם קדמון", וגם לאחר השבירה כשהתערבבו מלכות בבינה, ויצאו עולמות אצילות, בריאה, יצירה, עשיה, כאשר המיוחד בהם הוא שמלכות נכנסה לבינה, ובכך נתנה לבינה את כל תכונותיה, כך שבינה כבר מבינה ויודעת איך לפקח, להשגיח ולתקן את מלכות.

מהבורא ירד האור וחילק את ההשפעה שלו לחמישה פרצופי א"ק, גלגלתא, ע"ב, ס"ג, מ"ה ב"ן - נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה. ולאחר מכן האור הזה גם נכנס לז"ת דבינה, לס"ג, ומס"ג עבר לג"ר וז"ת דבינה. ג"ר דבינה זה עצם החכמה, זה כמו מוחא סתימאה, כמו כל ראשי עולם האצילות, א"ק עצמו הוא כמו כתר, וז"ת דבינה זה אבא ואמא דאצילות, שז"ת דבינה שלהם יצאו בהתכללות מלכות בבינה.

למדנו שפרצוף נקודות דס"ג ירד למטה וקיבל מנה"י דגלגלתא התרשמות ד'/ג' והצטמצם. כך שמלכות שבנה"י דגלגלתא התערבבה בבינה שבנקודות דס"ג, וכל הזיווגים שיצאו אחרי זה בעולם הנקודים בקטנות, ובעולם הנקודים בגדלות שבו הייתה שבירה, היו בהתכללות מלכות בבינה. אחר כך מהשבירה יצא עולם האצילות מראש דס"ג על שרידי השבירה, שזה גלגלתא עיניים, כלים דהשפעה, תכונות הבינה. מהתכללות מלכות בבינה יצאו עוד שלושה עולמות בריאה, יצירה ועשיה. ג"ר וז"ת דבינה הם ג"ר דאצילות, אחר כך יש את ז"ת דאצילות, זו"ן, וחלקי הזו"ן הם בריאה, יצירה, עשיה. כך שכל המערכת הזאת בעצם מיועדת ומוכנה עכשיו לתקן את הנברא העתידי, כי היא כוללת את כל האפשרויות של התכללות מלכות בבינה. חוץ מל"ב האבן, כי ל"ב האבן הוא אותו חלק מהבריאה שאי אפשר לתקן מפני שאינו יכול להתערבב עם בינה.

מדוע המערכת הזו כן מסוגלת עכשיו להיות אחראית על לידה, התפתחות ותיקון הנברא? מפני שיש בה את כל האפשרויות של התכללות הנברא, תכונות הקבלה, בתכונות ההשפעה, מלכות בבינה. הנברא העתידי לא צריך להיות באופן של התכללות מלכות בבינה אלא התכללות בינה במלכות, כך שבנברא יכנסו תכונות השפעה ויאפשרו לו את הבחירה החופשית, להעדיף להיות בתכונות האלה על פני הטבע שלו. לאחר שהעולמות נבראו והגיעו לגמר התיקון שלהם, שהתאפשר על ידי התכללות מלכות בבינה בהם, עכשיו הגיע התור לבריאת הנברא.

הנברא הזה נברא מתוך הנקודה המרכזית, מלכות דאין סוף, הנקודה המרכזית של כל העיגולים, של כל ד' בחינות דאור ישר. המלכות הזאת נכללת בסוף כל העולמות. האור העליון עובר דרך עולמות א"ק, אצילות, בריאה, יצירה, עשיה, נכלל בסוף כל העולמות, ומהנקודה הזאת הוא נברא, מהתכללותם. כדי לברוא את הנברא הזה שיש בו התכללות של בינה ומלכות יחד, העולמות צריכים לעלות לדרגה כזו שיכולים להוליד פרצוף חדש על הקשר הזה.

העולמות בעצמם, אחרי בירור כל המדרגות, נמצאים במצב שהם נגמרים בחזה דיצירה. יש מקום עשיה, יצירה, בריאה, ובחזה דיצירה עומדים העולמות בזמן היציאה שלהם. למה? למדנו שכדי להוליד את העולמות זו"ן דאצילות צריכים לעלות לגובה של אבא ואמא, פה דאבא ואמא, ומשם להוליד את עולם הבריאה, אחר כך יצירה ועשיה. זו"ן דאצילות עומדים במקום אבא ואמא, ואבא ואמא למעלה מהם.

אם כך הגובה הזה, לא מספיק כדי להוליד את הנברא. הנברא הזה מראש יקרא אדם או אדם הראשון, מפני שהתפקיד שלו להידמות לבורא בעתיד. מהמילה להידמות הוא יקרא אדם. כדי לברוא את האדם העולמות צריכים להיות במצב שזו"ן דאצילות נמצאים באבא ואמא. הם נמצאים שם ומולידים את האדם, כך שההבדל בין האדם שנולד ובין עולמות בי"ע הוא בזה שעולמות בי"ע הם התכללות מלכות בבינה, והאדם הוא התכללות בינה במלכות. ואז האדם נולד כך שיש לו בתוך עולם הבריאה ראש, בתוך עולם היצירה גרון, גוף בחצי יצירה ועשיה, ורגליים בתוך עולם העשיה. זה הפרצוף של אדם הראשון שעומד בתוך עולמות בי"ע.

הפרצוף הוא כרגיל בשלושים ספירות, ראש, תוך וסוף. רק ההבדל בינו לבין יתר הפרצופים שהוא נולד בצורה כזאת שהכלים ששייכים לחצי התחתון דפרצוף שנקראים אח"פ, הם מצומצמים, הוא לא משתמש בהם. האח"פ לא מבורר, כולו נמצא בגלגלתא ועיניים, חב"ד, חג"ת דכלים, חג"ת נה"י דאורות. היינו יש לו גלגלתא ועיניים דכלים עם נפש רוח דאורות. והאח"פ שלו דכלים מצומצמים, היינו האורות נשמה, חיה, יחידה, עדיין נמצאים במקיפים. זה תחילת האדם הראשון, לכן כתוב שנולד מהול ונמצא בחלק מהכלים שלו באצילות ובחלק מהכלים שלו למטה מפרסא.

אנחנו יודעים שלמטה מפרסא, גם בעולם הנקודים וגם בעולם האצילות, זה מקום שבו האור העליון לא יכול להופיע ולהביא תיקון לכלים, אלא הכלים, כדי להתקיים, כדי להיתקן, הם חייבים לעלות למעלה מפרסא. האור המביא את התיקון, שנקרא אור ע"ב ס"ג, מגיע עד הפרסא בלבד.

כדי לתקן את הכלי דאדם הראשון, להביא אותו לגמר התיקון, אנחנו צריכים להעלות אותו למעלה מפרסא. אבל אם היינו מעלים אותו למעלה מפרסא, מה היינו משיגים? יש את מקום עשיה, יצירה, בריאה, זו"ן דאצילות הקבוע, אבא ואמא, אריך אנפין, עתיק, טבור הקבוע וכן הלאה. העולמות עומדים כך שעולם העשיה עומד עד החצי, עד חזה דעולם היצירה, עולם היצירה עומד בחצי העליון שלו באצילות ובחצי התחתון שלו למטה מפרסא, ועולם הבריאה עומד במקום זו"ן דאצילות. למה מתלבש עולם היצירה על הבריאה בחצי שלו? מפני שלזו"ן דאצילות שעומדים במקומם הקבוע יש התלבשות כזאת, שזעיר אנפין ומלכות עומדים בצורה כזאת שמתלבשים אחד על האחר.

לכן כל הבא למקום זו"ן דאצילות גם מקבל אותו היחס בין הכלים, ואז מתלבשים, נגיד במקרה שלנו עולם היצירה ובריאה, כמו זו"ן דאצילות. וגם אדם הראשון כשנולד מזו"ן דאצילות שעלו לאבא ואמא מקבל אותו מבנה כמו שדיברנו. הראש שלו בבריאה, הגרון בחצי יצירה, הגוף בחצי יצירה וחצי עשיה ורגליים בחצי עשיה. זה אדם הראשון בעת שנולד. אחר כך כדי לתקן אותו צריכים רק להעלות אותו למעלה מפרסא ואז הוא מקבל אור ע"ב ס"ג ונכנס לתיקון ובזה כל הבריאה נגמרת ומגיעים לגמר התיקון להשתוות האדם הזה לבורא, שזו בעצם מחשבת הבריאה להיטיב לנבראיו, לנשמה הזאת שנקראת אדם הראשון.

אבל לא יוצא כך, זה לא מספיק. כמו שראינו כבר בשבירת הכלים, אי אפשר להעלות את הכלים למעלה מפרסא ובזה שיהיו כולם מתוקנים, כי בזה אין לנו קשר בין בינה למלכות. הקשר בין בינה ומלכות יכול להיות רק אם יש התכללות מלאה של חלקי הבינה בכל חלקי המלכות. וההיפך, התכללות של כל חלקי המלכות בכל חלקי הבינה. ואת ההתערבבות הזאת, את ההתכללות הזאת אנחנו יכולים להשיג רק מתוך זה שהפרצוף הזה יישבר כמו הפרצוף שבעולם הנקודים, ולכן צריכים להביא אותו לשבירה.

איך מביאים אותו לשבירה? לשם כך בא האור שנקרא תוספת שבת, ובאור הזה כל העולמות עם האדם הראשון בתוכם עולים בפעם הראשונה. הם לא עולים מפני שהם נמצאים בתיקון אלא הם עולים מפני שבאה אליהם הארה מיוחדת מלמעלה שמדכאת את הכלים הלא מתוקנים, ומעלה את הכלים המתוקנים כך שהם כולם עולים. כל האדם הראשון עולה עשר ספירות יותר למעלה, הפרצוף שלו עולה עכשיו כך שרק הרגליים שלו נשארות למטה, ובחלק הזה שנשאר למטה הוא לא מבחין שהן נשארות למטה משתי סיבות.

הסיבה הראשונה היא מפני שהחלק הזה, "רגליים", נמצא ב-ו' ראשונות, בשש הראשונות במקום עולם הבריאה שנקראים "עיבורה של עיר", והם עדיין שייכים לכלים של בינה. לכן אי אפשר להבחין שבתוך הבינה קיימות תכונות, קיימים רצונות לא מתוקנים. האדם אף פעם לא השתמש בכלים האלו, ולכן לא יודע עד כמה הם נמצאים בתוך עצמם, ולא על ידי ההארה העליונה, אלא הם בעצמם נמצאים ברצון לקבל בעל מנת לקבל.

במצב כזה, כשעדיין הכלים האלו נמצאים למטה, האדם לא מחכה שיעלו למעלה על ידי שיקבל תוספת שבת עוד יותר גדולה, שנקראת "עלייה א'" של שבת. הוא כבר ממשיך לעצמו את האור בתקווה לקבל אותו בעל מנת להשפיע, עושה בראש שלו זיווג דהכאה, והאור הזה ממשיך בתוך הגוף, בתוך כל הכלים שלו. וכשהאור עובר דרך הפרסא, מתחילה להיות שבירה. וכרגיל, כמו במקרה של עולם הנקודים הכלים נופלים, כל הכלים שלו נשברים. כך שאם הוא היה קודם בחלק שלו בעולם האצילות, כמו שכתוב בתורה שהיה בגן עדן, והיה יכול לאכול מכל עצי הגן, אז בתוספת שבת עלה עוד יותר, אבל היה אסור לו לאכול, אלא רק מתוך החלק שנמצא למטה מפרסא, שזה נקרא "עץ הדעת טוב ורע". עכשיו כל הכלים שלו נשברו, זאת אומרת גם גלגלתא עיניים וגם אח"פ, וודאי התכללות גלגלתא עיניים באח"פ שלו, ואח"פ בגלגלתא ועיניים.

התועלת כרגיל, כמו במקרה שבירת הכלים. גלגלתא ועיניים יכולים להחזיר לתיקון, כמו שקודם. האח"פ בודקים ורואים שאי אפשר לעבוד איתו, שזה "ל"ב האבן", אבל לא ל"ב האבן בעולמות כמו שהיה בתיקון העולמות, אלא ל"ב האבן בנשמות. ויש עוד התכללות של גלגלתא עיניים באח"פ ואח"פ בגלגלתא עיניים. התכללות גלגלתא ועיניים ואח"פ נותנת לנו יכולת לבדוק, יכולת לראות, מה יש לנו באח"פ. באוזן, בחוטם ובפה נכנסות תכונות של גלגלתא ועיניים, תכונות דהשפעה, ואז אני רואה בכל אחת מהן מה אני יכול לתקן.

יוצא שבהתכללות גלגלתא עיניים ואח"פ יש לי תיקון בחלק מהכלים, כשהתיקון הזה נקרא "קליפת נוגה", כלומר יש חלק מאח"פ שניתן לתקן. ויש חלק מאח"פ, שיוצא לל"ב האבן, לג' הקליפות הטמאות. התכללות אח"פ בגלגלתא ועיניים נותנת לאדם יכולת לעלות, יכולת עליות, כשבנוסף לכך שמתקן את עצמו, גורם לעצמו עוד עליות, ואלו ג' עליות שיכול לגרום לעצמו.

איך עובר התיקון על האדם, ובאיזה מצב הוא נמצא? אחרי שיש שבירה באדם, האדם מקלקל את הסביבה שלו. חוץ מעולמות אבי"ע דקדושה, נעשו סביבו עולמות אבי"ע דטומאה. כל העולמות יורדים למקומם, עולמות עשיה יצירה, בריאה, יורדים למטה מפרסא למקומם הקבוע. למעלה מפרסא נמצאים זו"ן דאצילות, אבא ואמא וכולי, עד הטבור הכללי. מתחת לפרסא יש את בי"ע דקדושה, וכנגדם יש את בי"ע דקליפה. והאדם הראשון בכלים השבורים שלו נמצא בין שתי מערכות, ורק בתוכן הוא חי. כמו שנולד בתוך עולמות בי"ע, כך גם בכלים השבורים הוא נמצא בתוך העולמות האלו, והתווספה בו רק בי"ע דקליפה. היא בעצם עוזרת לאדם כל פעם לראות את חוסר התיקון שבו, ובי"ע דקדושה מביאה לו אורות לתיקון. צד שמאל, צד הקליפה מביא כלים לא מתוקנים, או מאיר לו הארה לכלים הלא מתוקנים שהם מורגשים בתוך האדם כלא מתוקנים, ואז הוא פונה לבי"ע דקדושה ומקבל מהם אורות לתיקון.

אז האדם מרגיש את עצמו שנמצא בין מערכות, "קדושה" או "בינה", גלגלתא ועיניים, לבין "קליפת נוגה", שמברר אותה מתוך התכללות בינה ומלכות יחד, מתוך זה שגלגלתא עיניים נפלו לאח"פ, ומהבירורים האלה באה לו הבחנה בתוך כלים דקבלה שלו, איזה מהם הוא יכול לצרף להשפעה. יוצא שקליפת נוגה היא הדבר העיקרי שבשבילו בעצם הייתה השבירה. ויש לו אח"פ, קליפה, שהן ג' הקליפות הטמאות, "רוח סערה", "ענן גדול" ו"אש מתלקחת", שהן כנגד עולם העשיה, עולם היצירה ועולם הבריאה. אלה שמות שנתקלים בהם.

הנוגה היא כבר הבירור מתוך הכלים השבורים, כשגלגלתא עיניים נכנסו לאח"פ, ואז אדם מהאח"פ שלו מברר אותם הכלים שיכולים לשייך לקדושה. כל הבירור שלו, הבחירה החופשית, הרגשת האדם, הרגשת עצמיותו, איפה שהוא, הכול בקליפת נוגה. כי הכלים של אח"פ באים מהבורא, מאותו כלי שהבורא ברא, והכלים דקדושה גם באים מהבורא, מתכונת הבורא. יוצא, שקליפת נוגה היא רק אותו מקום המפגש בין כלים דהשפעה וכלים דקבלה, בין תכונת ההשפעה ותכונת הקבלה, כשבאמצע, בין שתי התכונות האלו, האדם מרגיש את החופש שלו, שהוא לא נמצא תחת שליטת הבורא לא מצד הכלים ולא מצד האורות, והוא יכול לקבוע את האני שלו. בזה הוא נקרא אדם, לפי הבירורים בנוגה.

הבירורים של הנוגה בעולם התיקון, בעולם האצילות, לא נגמרים בעולמות. אלא יש ירידה למצב שבו יש באמת בחירה חופשית. ועל התכללות גלגלתא עיניים באח"פ לא פועלים בהבחנות האלה עולמות בי"ע דקדושה ובי"ע דקליפה, שברור לאדם איפה הוא נמצא ובכלים השבורים שלו הוא יכול לעשות בירור, אלא כל המערכת הזאת יורדת למטה מהמחסום. למטה מהמחסום יש גם שני כוחות, טוב ורע, שפועלים על הכלי השבור כדי להביא אותו לתיקון. ומה שמיוחד למטה מהמחסום הוא שאדם נמצא בחושך, היינו ללא הכרה שנמצא בטבע של הבורא.

כי אם הוא נמצא בהרגשת הטוב והרע ומרגיש את הבורא, מרגיש את עצמו שנמצא במצב השבור - כמו שמספרת לנו התורה שאדם נמצא בגן עדן ונמצא בבושה, עושה לעצמו לבוש, ומתחבא מהבורא שמחפש אותו כביכול בגן עדן - אז בצורה כזאת אדם מרגיש איפה הוא נמצא, מרגיש את הכלים שלו לעומת הסביבה שבה הוא נמצא, לעומת האורות, התכונות של הבורא, ואז אין לו בחירה חופשית. הוא מיד קובע את מצבו מתוך ההכרחיות, איפה הוא לעומת תכונות דהשפעה, ובמצב כזה הבחירה לא יכולה להתקיים.

הבחירה יכולה להתקיים רק מהמצב שבו האדם לא מרגיש שכופים עליו לבחור בטוב. אלא הוא בעצמו מגיע קודם כל להבחנות מה זה טוב, כביכול בונה לעצמו סביבה של בי"ע דקדושה ובי"ע דטומאה, ואז מתוך ההבחנות האלה שבנה לעצמו, ייצב לעצמו סולם ערכים, בתוכן הוא מתחיל לגדול. אחרת הבחירה החופשית לא תתקיים, אחרת אנחנו יכולים להגיד שודאי שאדם פועל מתוך הכרחיות, הוא רואה מה זה רע ומה זה טוב, וודאי שבוחר בטוב. התהליך הזה שמתקיים, מתקיים למטה מהמחסום במקום שאין שום נוכחות של תכונות קבלה והשפעה רוחניות, והוא נקרא העולם הזה.

קודם היינו בד' בחינות דאור ישר, אחר כך בעולם אין סוף, צמצום, מסך, א"ק, נקודות צמצום ב', כלומר בינה ומלכות שנמצאות יחד בפרצוף אחד. אחר כך שבירה, ובינה נכנסת למלכות וכבר יש ביניהן התחברות, אחר כך תיקון השבירה, ואז מתוך התיקון יוצאים אצילות, בריאה, יצירה, עשיה, ארבעה עולמות. בעולמות בריאה, יצירה, עשיה נולד אחר כך אדם שגם הוא נשבר.

התיקון בעולמות. יש את עולמות עשיה, יצירה, בריאה, אצילות, א"ק. בעולם א"ק יש את עולם הכתר כנגד ד' בחינות דאור ישר. כולו השפעה מהבורא המחולקת כלפי הנברא העתידי לנרנח"י. עולם האצילות, זה עולם א"ק או ס"ג, השפעה של הס"ג, המחולקת בהשפעה לגלגלתא עיניים כלפי הנברא העתידי, הנברא שקם לתחייה, קם מהשבירה, בתנאי שיעלה לעולם האצילות ושם יתקן את עצמו. בעולמות בריאה, יצירה, עשיה, יש את בינה, זעיר אנפין ומלכות כלליים, התכונות האלה, ובהן יש את התיקון הרוחני של האדם, היינו שכבר משתמש בכוחות רוחניים, בנוכחות הבורא, ויכול לתקן את עצמו. אבל כשמתקן את עצמו, את הנשמה שלו, אז כבר מתקן במצב שיש לו בחירה חופשית בלהתמודד מול הבורא. הבורא מאיר ומראה את עצמו בעולמות בריאה, יצירה, עשיה, כך שהוא לא מפריע לאדם להתקיים בצורה חופשית ולהגיע לעולם האצילות. האדם, כדי לתקן את עצמו, חייב להעלות את עצמו עם גלגלתא עיניים ועם אח"פ שמצטרפים לגלגלתא ועיניים, חוץ מל"ב האבן, לעולם האצילות. ורק ל"ב האבן נשאר למטה, אי אפשר לתקן אותו כי הוא לא נכלל בתכונות הבינה.

מתי האדם יכול להיכנס לבי"ע ולחיות בהם כך שזה המקום שלו? כי כך הוא נולד וכך הוא צריך להביא את עצמו לתוך עולמות בי"ע, ולהביא את עצמו עם עולמות בי"ע בעלייתו מעל הפרסא, כמו בערב שבת שהיה צריך לעלות בשבת למעלה מפרסא כולו. איך הוא יכול לעשות את זה? על ידי התיקונים. במשך עלייתו מלמטה, מהעולם הזה לעולם העשיה, אחר כך ליצירה, אחר כך לבריאה, אחר כך מעל הפרסא לאצילות, ולעמוד כולו, אדם הראשון בתוך עולמות בי"ע, בתוך האצילות.

מה יישאר מחוץ לאצילות, למטה מאצילות? מכל אחד מהם יישאר ל"ב האבן, ל"ב האבן מהעולמות ול"ב האבן מהנשמות. המצב הזה הוא המצב המתוקן ביותר שאפשר להגיע אליו, והוא נקרא גמר התיקון מצד התחתונים. אחר כך מגיעה הארה מלמעלה שנקראת "רב פעלים מקבציאל" שמתקנת גם את ל"ב האבן. גם הוא ניתקן ונכנס לעולם האצילות, ואז כל העולמות עולים לאין סוף.

נתאר את התהליך. אחרי שבירת הכלים יצא עולם האצילות. עולם האצילות הגיע לעלייה כשזו"ן שלו עלו במקום אבא ואמא. זו"ן שלו הולידו את עולם הבריאה, את עולם היצירה ואת עולם העשיה, והעולמות האלה עומדים עד חזה דעולם היצירה הקבוע. אחר כך זו"ן הולידו גם את אדם הראשון בראש, בגרון, בגוף וברגליים שלו. אחר כך הייתה ההארה מלמעלה שנקראת ערב שבת, שעלו כל עשר הספירות. יוצא שאדם הראשון עלה בעשר ספירות, כך שרק הרגליים שלו נשארו למטה מפרסא, כל הגוף עלה למעלה מפרסא, והראש שלו נעשה במקום אבא ואמא הקבועים. זו נקראת עליה ראשונה או עליה דערב שבת.

כשהוא היה במצב שהראש שלו כולו בבינה, והרגליים שלו בכלים דבינה שנמצאים למטה מפרסא, וכלים דבינה נקראים עיבורה של עיר, במצב כזה הוא חושב שהוא כולו כבר נמצא בעולם האצילות, בגן עדן, ומותר לו לאכול, זאת אומרת מותר לו להשתמש גם עם כלים שנקראים רגלין שלו, האח"פ ממש. הוא משתמש בהם ונשבר. כשנשבר, העולמות יורדים למקומם הקבוע - מתחת לפרסא עולמות עשיה, יצירה, בריאה, מעל הפרסא אלו זו"ן, אבא ואמא, אריך אנפין, עתיק, ולמעלה מטבור א"ק. וכעת חוץ מקו דקדושה יש עוד קו דטומאה, בריאה, יצירה, עשיה של קליפות. זה מה שאדם הראשון גרם לעולמות בי"ע מפני שהוא נשבר.

עכשיו כשהוא שבור, כדי להגיע לבי"ע דקדושה הוא צריך לעבור דרך בי"ע דטומאה. אם נמצאת נשמה שבורה, היא חייבת לעבור דרך בי"ע דטומאה כדי להגיע לבי"ע דקדושה. אבל זה עדיין לא מספיק, אדם חייב להיות מנותק מהרגשת שליטת הבורא בו, הוא חייב להגיע למצב שנמצא למטה מקדושה ולמטה מקליפה, כי את שני אלו הוא מרגיש כהשפעת הבורא עליו, אלא הוא צריך להיות בין טוב ורע שמוסתרים לגמרי מהבורא ולכן מבולבלים, שנקראים העולם הזה, ובו נמצא העולם השבור. זאת אומרת, המצב עוד יותר גרוע משבירת הכלים בעולם הנקודים, אבל מאפשר לו להיות לגמרי מנותק מהבורא.

כשהאדם בעולם שלנו, בעולם הזה, רוכש מסך, הוא רוכש מסכים לא כדי להיות בעל מנת להשפיע. בעל מנת להשפיע אלו מסכים שאפשר לרכוש על ידי הארה מלמעלה. הוא קודם כל צריך לרכוש מסך או כוח להיות עצמאי, לא תלוי בבורא, כי בזה האדם נקרא נברא. לבנות מעצמו נברא זאת עכשיו המטרה שעומדת לפניו. כלומר לא חשוב איך הוא נמצא בהרגשה שלו, בטוב או ברע, אלא הוא צריך לבחור האם זה אמת או שקר. יש לו בירור לגמרי אחר ממה שהיו לכלים השבורים בעולם הנקודים.

הוא צריך עכשיו להגיע להבחנה להיות עצמאי מהבורא, ועצמאי מהבורא נקרא לבנות בתוך עצמו מערכת שיפוט אחרת מטוב ורע. כי טוב ורע באים מצד הכלים, האור שמשפיע לכלי מביא הרגשת טוב או רע. כאן אדם צריך להגיע למצב של אמת ושקר, כשמעל טוב ורע הוא בונה את היחס שלו להשפעה, שזה אמת. הוא חייב לגמרי להסתלק, להתרחק מקביעת המצב לפי ההרגשה, אלא רק לפי ההבחנות באיכויות של התכונות, כשאמת זו נתינה ושקר זה קבלה. זה נקרא שהוא קונה מסך על הכלי שלו.

המסך הזה הוא לא סתם לא להיות מושפע מתענוגים, אלא המסך הזה הוא לא להיות מושפע מהבורא. אז הוא רוכש את העצמיות שלו, מדרגת הדומם לצומח לחי ולמדבר, במסך, כדי להיות עצמאי מהטבע שלו בקביעת האמת. כשרוכש את המסך הראשון לא להיות מושפע מכלים ואורות שמהטבע שלו, זה נקרא שעובר את הסיום, את המחסום, ויכול לעבוד או לעמוד בצורה עצמאית מול הבורא כנברא. והלאה כשמתקדם, כל פעם ופעם הוא חייב לעשות מחיצה בינו ובין הבורא, ולשמור על העצמאות שלו. כשהוא כבר יכול עם המסך שלו להתמודד, אז נכנס בין עולמות קדושה וטומאה ומתחיל להתקדם. ההתקדמות שלו בין שני העולמות זה נקרא שמתקדם בקו אמצעי, עד שמגיע לעולם אין סוף.

הוא רכש כאן שני דברים, כלי שמשפיע, ומשפיע בצורה עצמאית. הוא משפיע לא מפני שזה טוב אלא מפני שזה אמת. זה מה שדיברנו, שכל הבנייה של האדם שהוא גלגלתא עיניים ואח"פ שבא מהבורא, אז הבחירה שלו ומה שהוא, זו קליפת נוגה שמזה הוא בונה את עצמיותו. וכשמגיע לבירור של כל הכלים, שנשאר לו רק ל"ב האבן למטה, וכל הכלי מתוקן חוץ מל"ב האבן, אז מגיע האור שנקרא "רב פעלים מקבציאל", מתקן גם את ל"ב האבן, והאדם כולו מתעלה מעל צמצום א', כלומר מקיים אותו במלואו, בכל החלקים שלו, על ידי מסך ואור חוזר. זה בעצם הקיום של מחשבת הבריאה להיטיב לנבראיו, בתיקון הכלים. בזה אדם זוכה להתקין בעצמו כלים עצמאיים בדומה לבורא בכל הקומה שלהם.

אנחנו לומדים על התיקון איך הוא קורה בתוכנו במשך אלפי שנים בעולם הזה, כי כאן יש את מושג הזמן, ואיך הוא קורה בהתאם לזה בעולמות. בשיעור הבא נצטרך לראות איך יורדים מהעולם הרוחני לעולם הזה לאחר השבירה, איך עוברים את העולם הזה, ואיך עולים ממנו לתיקון בעולמות.

(סוף השיעור)