שיעור בוקר 04.10.2002 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש", כרך ב', עמ' 1401,

"מהי הסיבה שבגללה זכו ישראל לירושת הארץ, בעבודה"

כרך ג', "שלבי הסולם", ספר "דברים", פרשת "עקב", "מהי הסיבה שבגללה זכו ישראל לירושת הארץ, בעבודה".

הסיבה לירושת הארץ היא בזה שאדם נכנס למצרים. אברהם אבינו היה החוקר הראשון של הטבע, כמו שמספר המדרש, שמזה שהתחיל לחשוב על כוכבים, ירח, שמש, כדור הארץ, הטבע על פני כדור הארץ, בני אדם על פני כדור הארץ, מה כל זה בעצם, מהם החיים שלנו, בשביל מה אני חי? האם יש היגיון בכל דבר וחוקים ברורים ומוחלטים במה שאנחנו מגלים בטבע? האם יכול להיות שכל החוקיות הזאת והטבע שדופק כל כך טוב כל רגע, כל חוק וכל סיבה ומסובב והכול, האם יכול להיות שכל המנגנון הכללי הזה פועל ללא תכלית וללא שום מטרה. אם אנחנו מגלים בכל החלקים שלו, סיבתיות, מטרה וסיבה למטרה, איך יכול להיות שפתאום כל הדבר הזה קיים ללא סיבה וללא תועלת? זה מה שאברהם אבינו התחיל לשאול. וכמו שכתוב, התגלה אליו הכוח העליון ואמר שכן, יש סיבה, זאת אומרת אברהם הרגיש, גילה שיש סיבה לזה שקיים כל היקום, ואתה, וכל האנושות, והסיבה היא להגיע להיות ככוח העליון בעצמו, "לחזור אלי", להגיע לדרגתו, זאת מטרת האדם.

איך עושים את זה, שאל אברהם, אז נגלתה לו הדרך, והדרך לזה יכולה להיות רק אם אדם עובר שלבים של התפתחות. ומתוך שהוא לא מבין בשביל מה הוא חי, מתחילה בו השאלה בשביל מה אני חי, מה הטעם בחיינו, כמו שכותב בעל הסולם בהקדמה לתע"ס, מזה מתחילים, כמו שאברהם התחיל, וההתפתחות היא בזה שאדם קודם כל צריך להכיר את הטבע שלו, איך הוא מורכב, איך הוא חושב, איך הוא מחליט, איך פועל הגוף שלו. "גוף" הכוונה לא הגוף הבהמי, אלא הגוף הפנימי הרצוני, האני שבו. ויחד עם זה בהתפתחות הזאת שהוא לומד על הגוף שלו, הוא גם לומד על הטבע כנגדו, שיש במקביל עוד טבע אחר. והטבע האחר הזה הוא באמת הנגדי, כל התכונות ההפוכות, המחשבות, הרצונות ההפוכים.

מה זאת אומרת ההפוכים? אם הטבע שנולדים עימו, שבו כל העולם הזה קיים, הוא טבע של כוונה למלאות את עצמו, אז העולם ההפוך נקרא העולם העליון, שם הטבע קיים כדי למלאות את אחרים מחוץ לרצונות של עצמו.

מה זה נותן? באמת דבר מאוד מוזר, לא מובן לנו איך זה קיים, אבל אם קיימים בטבע ההפוך הזה, אז נפתחים לקליטת החיים, המודעות, זה בכלל עולם אחר. וכל המטרה של העולם הזה והאדם שבו, היא לעבור לטבע אחר. למה העולם הזה? כמו שכותב בעל הסולם בהתחלת ה"פתיחה", שאין שום חשבון עם דומם, צומח וחי בעולם הזה, וכל החשבון יהיה עם האדם, ואם האדם עולה, אז כל יתר חלקי הבריאה שבעולם הזה עולים איתו יחד.

זאת אומרת, הטבע משתנה ממש והחוקיות שלו היא גם בדרגות יותר נמוכות מהאדם, עד כמה שזה מוזר, אבל גם זה משתנה. את זה עוד נזכה לראות. וכאן רב"ש מתאר לנו את כל הדרך מהתחלה שאדם מתחיל לשאול ועד שהוא בא לפקיחת עיניים, זאת אומרת שנפתח לו הטבע השני.

"דרך" זה דרך מצרים, מה זה מצרים? שאדם מתחיל לגלות את הטבע שלו שהוא רע, שלרעתו זה להישאר בטבע זה, והטבע נקרא "לא לשמה", והחשבון שנעשה בגוף שלו, במחשבות שלו, ברצונות שלו, הוא חשבון רק עם עצמו וזה מגביל אותו ודווקא זה לא נותן לו לחיות בצורה נצחית ומושלמת.

ולרכוש טבע שני אפשר רק על ידי מה שנקרא "הכרת הרע", כי על ידי זה שמתגלה יחד עם חקירת הטבע של עצמו טבע שני במקביל, רואים עד כמה זה נגד זה, טוב ורע. עד כדי כך שמחליטים שאין לי שום כדאיות להישאר בטבע הזה, וכדאי וטוב ונחוץ, והחלטי ממש לעבור לטבע השני. כשאדם עושה את ההחלטה הזאת, הוא רק יכול לעשות החלטה, את הכוח באמת לעבור לטבע שני, אין לו.

אז הוא מבקש מלמעלה, כלומר מצד הטבע השני, שהכוח העליון הזה, הטבע השני שהוא יותר גבוה מהטבע דעולם הזה, יעזור לו. זאת אומרת, בכך הוא פונה לכוח העליון, לבורא ואז זוכה שלאט לאט התכונות שלו מתחילות להשתפר. מה זה לאט לאט? כל התכונות בבת אחת, כולן, אבל כולן בצורה הדרגתית.

זאת אומרת, ככל שיש באדם תכונות, מחשבות, רצונות, כל מה שיש בו בפנימיות בבת אחת, כולם משתנים באחוז, בשניים, בשלושה או בארבעה אחוזים וכן הלאה, עד שזוכה לזה שרוכש לגמרי את כל הטבע השני. זה נקרא שהגיע לגמר תיקון התכונות שלו, הנשמה שלו, ואז מגיע לתכלית, כי לגמרי רכש נצחיות, שלמות ונמצא בדרגת הכוח העליון, שזה נקרא "רכישת ארץ ישראל". ואי אפשר להגיע לזה בלי לעבור את כל התהליך שעבר אברהם עם כל הבנים, הנכדים וכן הלאה, כל מה שיצא ממנו.

כל עם ישראל הוא תוצאה מאדם אחד שהתחיל את החקירה של הכוח העליון ואיך להגיע אליו. אי אפשר לעבור אחרת אלא דרך מצרים, דרך בלבולים, כישלונות, מכות פרעה וכן הלאה. זה מה שאנחנו משתדלים לעשות על עצמנו. דווקא ניכר שמי שעובר מאמר כזה, ורואה שעובר נכון, זה מין סיכום כזה.

תלמיד: לפי המאמר אפשר להבין, שלשם ההתקדמות, כשאדם נמצא כבר ברוחניות, הוא מגיע לירידות שבהן הוא כאילו מאבד את ההשגה שלו. ואנחנו יודעים כשאדם עובר מחסום, במדרגה שהוא נמצא הוא משיג שלמות. איך אפשר לחוות משהו שהוא כל כך טוטאלי וממש לאבד את זה?

השאלה היא כך, איך אדם מאבד מדרגות רוחניות, כשבין המדרגות הוא נופל למצבים שלגמרי נאבד לו הכול. קודם כל מה שהוא מאבד, הוא מאבד מהרגשתו באותו רגע. כמו שאצלך, נגיד שעכשיו נותנים לך איזו ידיעה יפה מאוד על משהו, יכול להיות חס ושלום גם הפוך, ואתה שוכח על מה חשבת לפני רגע. אתה שוכח לאותו רגע בגלל שמשהו יותר גדול מדכא, מכסה משהו יותר קטן, אבל שום דבר לא נאבד. גם אצלנו, כל ההיסטוריה שלנו, כל מה שעברנו בגלגולים הקודמים, שום דבר לא נעלם, הכול מצטבר, ועל זה אנחנו יושבים היום ועוד יותר עולים. "מעלים בקודש ולא מורידים בקודש", זה החוק.

אבל בזמן שאדם עובר את כל המאורעות הפנימיים האלו, קורים דברים שבאמת הוא מאבד לגמרי את כול מה שהשיג. השכל פתאום נעלם, והוא נמצא במצב של דרך ללא מוצא, מצב סתום, ללא תקווה. הדברים האלה, אם אתה מרגיש אותם יחד עם השכל, הם לא ייראו כל כך רעים, הם ייראו החלטיים, "אני צריך עכשיו לעבור איזו תקופה רעה, אבל תהיה לי עוד תכלית". אתה נכנס לאוניברסיטה, החיים לא קלים, אתה צריך כאן גם לעבוד קשה, אבל אחר כך אתה תהיה מישהו שלכן כדאי. אז יש לך חשבון שכדאי, יש לך מטרה לפני העיניים, וזה ממתיק את היגיעה והייסורים שיש לך בזמן שאתה עובד קשה. זה לא נקרא, "הכרת הרע", כי אם אתה ממתיק את המצב שלך מהעתיד הטוב, אז אתה לא יכול להרגיש אותו כרע ממש. כרע אתה יכול להרגיש אותו רק בתנאי שמוחקים ממך את העתיד.

זה הקושי אצלנו. אדם נמצא, בא לכאן, מתחיל ללמוד, בחור כמוך, כאילו בטוח ומחליט, יש לו שכל ויש לו כוח, ופתאום אחרי כמה חודשים הוא מרגיש כאלו בומים פנימיים, שאין לו כלום, שאין לו תקווה, חושך בעיניים, אין לו שום דבר, הכול נעלם, הכול נאבד. הוא נעשה חלש, מבולבל, החיים האלה לא שווים כלום, הרוחניות בכלל לא נמצאת. אם אתה מרגיש רק את המצב הזה, אז באמת אתה יכול לקבוע שהוא רע, שאתה מזדעזע, שאתה ממש נמצא רק בו ואין חוץ ממנו שום דבר. אם יחד עם זה הייתה לך הכרה ש"אני עובר", אני ועובר, שני דברים, שאתה מבקר את עצמך מצד השכל, אז זה לא רע, "את זה אני חייב לעבור, אני גיבור ואני עובר, ואחר כך אני אזכה".

הבעיה שלנו, שכשאנחנו עוברים מצבים רעים, גם מצבים טובים, כדי להרגיש מצב צריכים לאבד את השכל ורק להישאר בהרגשה, וזה קשה לאדם. כי יש לנו חשיבה, יש לנו מחשבה, יש לנו על מה להחליט, אני צריך לפקח על עצמי, להחזיק את עצמי, להנהיג את העולם. יש לנו איזו מין הרגשת האני. וכשנכנסים להרגשה, רק הרגשה ללא שכל, אז אני נעלם, יש רק המרגיש, רצון לקבל בלבד, ללא מוח, ללא שכל, רק רצון לקבל, רצון ליהנות שמרגיש עכשיו ייסורים, וזה מאוד קשה. אז באמת אדם נתון רק בכוח העליון וזהו. ואז הוא מרגיש באמת את עצמו שאין לו שום אפשרות לשנות משהו, להשתתף במצבו במשהו.

מי שבכל זאת יוצא מזה ועובר הלאה, עוד נכנס ועוד עובר הלאה, אז הוא מגיע למצב "וייאנחו בני ישראל מהעבודה". הוא כבר רואה שפשוט אין לו שום אפשרות לקבוע משהו על מצבו, וזה בא רק כשמצטברים מצבים כאלו. אז הוא זוכה באמת לצאת מזה, להכיר שהטבע שלו הוא רע ואז יוצא. זה ההבדל בין אלו שנשארים ועוברים לארץ ישראל, לבין אלו שנמצאים במצרים ועוברים עוד גלגולים. עד שיבוא היום שיימאס להם, עוד מאתיים, שלוש מאות שנה, לא יודע כמה. ככה זה בא.

תלמיד: אתה אומר שאם עברתי ייסורים קשים בחיים.

אם עברת ייסורים קשים בחיים אבל ללא תכלית, זאת אומרת לא ידעת בשביל מה ולמה, ולא קשרת אותם עם ההתפתחות הרוחנית שלך, אז אלו עדיין ייסורים בהמיים. לא שאין בהם תועלת, בכל דבר יש תועלת ובכל דבר יש מטרתיות, אבל הייסורים האלה עדיין היו לפני הכניסה למצרים, לפני שבע שנות רעב שהיו במצרים. בהתפתחות האדם יש שבע שנות שובע, שבע שנות רעב, אחר כך פרעה וכן הלאה.

וודאי שכל אחד ואחד מאיתנו בגלגולים הקודמים סבל המון, הרבה, ובכלל כל האנושות סובלת. החיים שלנו הם סך הכול איכשהו בריחה מהסבל, כל אחד איכשהו מצליח לברוח מזה. אבל זה לא נקרא "ייסורים", אומנם גם זה נכנס לייסורים, אבל עדיין ייסורים בהמיים, או ייסורים אנושיים, אבל לא ייסורים רוחניים שעל פניהם כבר אדם ממש מגיע להכרת הרע ויוצא מעבר למחסום.

תלמיד: בעצם כל התהליך של הכרת הרע אצל האדם לא נעשה מצידו, ואז הוא מגיע למאור שבתורה. מה קורה כשלאדם לאט לאט נגמרת ההשתוקקות למאור של התורה? מאיפה הוא מביא את הכוח לרצות אותו?

כל התפתחות האדם באה על ידי המאור שמאיר עלינו, מה שנקרא, "אור מקיף", ו"המאור המחזיר למוטב". אין לנו שום אפשרות אחרת להתפתח, ובכלל כמו שאנחנו לומדים ב"פתיחה" וב"תלמוד עשר הספירות", יש רק כלי ואור.

בכוח האור שמאיר על הכלי, תלויה כל ההתפתחות של הכלי. כל מה שהכלי יעבור וירגיש, ובאיזה קצב, הכול תלוי באור. אז מה שאנחנו יכולים לעשות, כל ההשתתפות והמעורבות שלנו בתהליך היא עד כמה בעצמנו נוכל להוסיף, ולמשוך עוד את האור שיאיר עלינו יותר מהר, שיאיר יותר חזק, ושיעשה בנו שינויים יותר קצביים.

אנחנו יכולים רק להוסיף לקצב, ולא לתהליך עצמו. התהליך עצמו חייב להיות כמו שהוא נקבע, והוא תלוי במצב הסופי, ובמצב ההתחלתי של כל אחד ואחד. הדרך נקבעת לפי שני הקצוות האלו, ואני לא יכול לעשות שינויים אחרים.

אני בנוי, יש לי מבנה מיוחד, ואז עם כל המבנה הזה של תכונות, רצונות, מחשבות, כל האני שלי, חייב לעבור לאט לאט תיקון. אני לא יכול לשנות את שלבי התיקון, רק את הקצב. וכשאני משנה את הקצב, אני משנה גם את ההרגשה שלי, מרעה לטובה, אפילו בזמן התיקונים.

אבל בכל זאת, אנחנו עוברים מצבים, וצריכים להרגיש אותם, אלו מצבים של הטבע שבו אני נמצא, וכל פעם אני חייב להרגיש את זה. וודאי שעד שעוברים את המחסום מרגישים מצבים רעים, ואתה יכול רק לקצר אותם, כך שבמקום מאה שנה, אתה יכול לקצר אותם לכמה חודשים.

ואתה שואל, האם יש עוד איזו צורה שבה אנו יכולים להשפיע על האור שיאיר עלינו?

תלמיד: לא עניין של להשפיע לאור, זה תלוי בהשתוקקות שלי, ואם כשבאתי לכאן הייתה לי המון השתוקקות, כי קיבלתי אותה מלמעלה, לאט לאט אני רואה שזה עוזב אותי.

אינטנסיביות האור, כוח האור שמשפיע עליי הוא קבוע, כמו לכל באי העולם הזה, כל מי שנמצא בעולם הזה, לכל אחד יש הארה קבועה מלמעלה שמקדמת אותו, וכך מקדמת את כל האנושות. כך האנושות מתפתחת גם מבחינה טכנולוגית, וגם מבחינה פנימית, מחשבתית, רצונית, ותרבותית, הכול מתפתח. הרצון לקבל כל הזמן גדל, ככל שהאור מאיר יותר, הרצון לקבל גדל יותר. זו ההשגחה הכללית לכל העולם.

אם אני רוצה לצאת מזה, ולעלות לפס אחר לגמרי של התפתחות, של ההשגחה הכללית, אז אני צריך להוסיף מהרצון שלי, בעצמי, כדי שהאור יבוא יותר. אם אני מתחיל ללמוד, ובהתחלה הרצון שלי היה גדול מאוד, למדתי, ורציתי להגיע למשהו, ואחר כך אני רואה שזה נעלם, מה אני צריך לעשות? דווקא כשהרצון להתפתחות נעלם, אז אני יכול לקבוע שאני רוצה, ושאני מזמין את האור.

בהתחלה כשנתנו לך התעוררות מלמעלה, שלא תלויה בך, אתה התעוררת פתאום. זה לא אתה, זה האור שהיה שם קודם, הוא האיר עליך, ואתה נמשכת אליו. זה לא על חשבונך, זה לא נקרא שאתה מקדם את עצמך, אלא שקידמו אותך מלמעלה. מלמעלה בחרו לקדם אותך, נתנו לך התעוררות, ועדיין זה בכלל לא על חשבונך. אתה מתקדם, אתה מתקדם יותר מכל העולם, אבל זה עדיין על חשבון העליון, מלמעלה נותנים התעוררות.

נתנו לך התעוררות פעם אחת, אולי יתנו לך עוד פעם פעמיים, ואחר כך יעזבו. יש מספר התעוררויות שנותנים לאדם מלמעלה, ואם הוא באמת לא מוסיף, ולא עושה את מה שצריך, עוזבים אותו. ואז צריכים לקדם אותו שוב ביחד עם כולם, על פני ההתקדמות הכללית, ואחר כך שוב יתנו לך התעוררות, אולי אחרי גלגול או שניים, מי יודע כמה, ושוב תצטרך לעבור את אותו הדבר.

זאת אומרת קביעת הרצון שלך, שאתה רוצה בהתקדמות, היא דווקא במצב כשאתה לא רוצה. כשאתה לא רוצה, זה סימן שעזבו אותך מלמעלה, ועכשיו אתה לבד, נו, תבקש.

תלמיד: אז זהו, לזה אין לי שום כוח.

נכון, אין שום כוח, זה נקרא "ויאנחו בני ישראל מן העבודה"¹. ומה אפשר לעשות, מאיפה אני יכול להשיג כוחות? ומה זה נקרא להשיג כוחות? להשיג רצון, למשוך, לבקש, להתעניין, שהאור הזה יבוא ויתקן אותי. אבל לי אין רצון כזה, מה אני אעשה? אני לא בורא שאני יכול לברוא רצון, אני לא אור שאני יכול על ידי איזה מין מאור צדדי לעורר בי את הרצון, אין לי כזאת תרופה שאני יכול לעורר איתה, כמו שאפשר לעורר תיאבון על ידי מלוח, מר, או משהו, אין לי דבר כזה. אם האור לא מאיר, גמרנו, אני תלוי רק בו ב 100%, ואין לי שום יציאה מזה, אני נמצא במצב ממש אנוש.

אבל יש לי בחירה חופשית אחת, שבגללה ממש היה תהליך מאוד מיוחד במבנה של כל הנשמות. הנשמה העליונה, במבנה הכלי הכללי, הנברא שהבורא ברא, התחלקה לאלפי חלקים. וחלק אחד שזה אתה לא מסוגל לעלות למעלה, וגם הנשמה הכללית לא הייתה מסוגלת לעלות למעלה. אבל אם עכשיו אחרי שהתחלקנו אחד מהשני, נקבל התעוררות אחד מהשני, אז יהיה לנו כוח לעלות. בגלל זה יש סביבך עולם מלא בהמון אנשים, ויש עוד כאלו שמתעוררים לאותה המטרה. אתה חייב לחפש את האנשים האלו, לארגן את עצמך להיות בקרבתם, לארגן מהם קבוצה, כדי שבמצבים הקשים שלך, הם ישפיעו עליך התעוררות. אין לך אפשרות אחרת לקבל תיאבון להתקדמות אלא רק מסביבה כזאת.

עכשיו צריך להיות מובן, שאם לא כוח מהסביבה שחייב לבוא אליך, אז יתנו לך התעוררות, יעזבו אותך אחר כך וגמרנו. אתה חייב עכשיו מהר, כל עוד יש לך איזה יד ורגל בהתפתחות, כל עוד לא עזבו אותך מלמעלה, לחפש מהר חברה כזאת שתעורר אותך להתקדמות. ויש תורה שלמה איך החברה הזו צריכה להשפיע עליך ואיך אתה צריך לתרום לחברה הזאת כדי לקבל ממנה. ובאמת, שזו תהיה התעוררות כלפי רוחניות, ולא התעוררות לא יודע למה.

אחרי כל החכמות שדיברנו עליהן, יוצא שהדבר הוא מאוד גשמי, פשוט, פרימיטיבי, הייתי אומר שאנחנו ממש מזלזלים בו, והוא למצוא חברים שיתנו לי דוגמה, שיתנו לי התעוררות. זה כביכול כל כך רחוק מרוחניות ומהכול, אבל זה מה שבאמת יש. ויש בזה עניין גבוה, באמת רוחני. זה מפני שאתה דורש עזרה מעצמך, רק מיתר החלקים של הנשמה שלך שנראים לך מנותקים ממך. בכך שאתה מתחבר עם אחרים ודורש מהם התרוממות, אתה בעצם מלקט את חלקי נשמתך.

זו עבודה שאתה עדיין לא רואה עכשיו, לא מבין איך זה ולא נראה לך. גם בזה יש הרבה קושיות, באות כל מיני הפרעות בקשר בינך לבין החברה הזו, אבל בעצם זו עבודה רוחנית, מפני שכל אחד הוא חלק מהנשמה שלך. ואם אתה בונה את הכלי הכללי הזה, אז זו בעצם ההתקדמות.

לא יכול להיות אצלך בעצמך, בחלק שלך מסך כול הנשמה הכללית, יותר תיאבון, יותר רצון לרוחניות ממה שעכשיו התעורר. כל יתר הרצונות הנוספים, ההתרוממות למטרה, כל זה לבוא רק מהחברה. נאמר שאתה את עצמך עכשיו כבר מימשת, גמרת, עכשיו תצרף אליך עוד חלקים שהם חלקיך, אבל נמצאים בכל אחד. מזה תקבל תיאבון נוסף, רצון נוסף, ואז תשתוקק שוב לאור, שוב ושוב.

מה זה נקרא "לעלות במדרגות"? אתה מצרף עוד נשמה, זוכה לעוד אור לקבל בה, מצרף לעצמך עוד נשמה ומקבל עוד אור. זו כאילו פירמידה הפוכה, כשאתה עולה, אז יש לך את כל הנשמות שצירפת לעצמך, ויש לך את כל האור שנכנס לכל הנשמות. רק בצורה כזאת אתה יכול לגדול, כשאתה מצרף לעצמך עוד חלקים. בסך הכול אתה צריך להיות כאדם הראשון בכל הנפח של הכלי שלו, עם כל האור שנכנס בכלים הללו, וכל אחד כך.

תלמיד: אם כל אחד מהקבוצה הוא חלק מהנשמה שלי, זאת אומרת שהנשמה שלי מוגבלת לפי מספר האנשים.

אם לא היינו רואים את הגופים, אם היינו יכולים להרכיב משקפיים רוחניים, אז לא היינו רואים את הגופים, היינו רואים את הנשמות, ונשמות שהן לא מנותקות אחת מחברתה. עכשיו במשקפיים שלנו אנחנו רואים שהן כאילו נבדלות.

תלמיד: אם כל אחד מהקבוצה הוא חלק מהנשמה שלי, זה אומר שהנשמה שלי מוגבלת לפי כמות האנשים. זה נכון?

אם יש בסך הכול שבעה מיליארד אנשים, ולמדנו שיש שש מאות אלף חלקים בנשמת אדם הראשון, ועוד התחלקו להרבה אחר כך, ובקבוצה שלי יש לנו חמישה או עשרה או עשרים, מאה איש, בסך הכול מספר מוגבל, אז מה הקשר בין זה לזה?

כותבים מקובלים, גם הרב'ה כותב, שהפירמידה שכל העולם בנוי כך, היא בעצם בנויה כך שכל חלק עליון כולל בתוכו את כל התחתונים. זה כמו שאנחנו לומדים בפרצופים, כל פרצוף עליון כולל בתוכו את כל התחתונים. כל התחתונים הם כאילו חלק ממנו, רק לצורך התיקון הוא מפריש מעצמו עוד ועוד חלקים, ואחר כך מתקן אותם לאט לאט והכול מצטבר למעלה.

לכן אם אתה רואה כאן קבוצה שבתוכה מאה איש, אז אתה צריך להבין שמאחוריהם עומדים כל שבעה המיליארד. ואין שום בעיה שכל אחד מהחברים שלך שקול כנגד כל הסינים נאמר, והשני כנגד כל ההודים, בעוצמה הרוחנית זה באמת כך.

תלמיד: איך אפשר להגיע לגמר תיקון, אם תמיד יש סיכוי שאני אפגוש עוד מישהו חדש?

כותב בעל הסולם על בחירה חופשית במאמר "החֵרות", שיוצא שאין לך יותר מה לעשות בעולם הזה חוץ מדבר אחד, כל פעם לחפש חברה יותר טובה. אם יש לי רק בחירה חופשית אחת, רק דבר אחד ששם אני יכול משהו לקבוע, ועל כל היתר אין לי מה לחשוב, אז מהו הדבר היחידי? לחפש כל פעם חברה יותר טובה, כלומר לבנות לעצמי.

חברה זה לא סתם שאני מוצא אותה לפי פרסומת בעיתון, או נוסע ורואה בכל העולם איפה כאן יש חברה, איפה שם. חברה זה עניין שאני בונה, "קנה לך חבר", זה עניין של עבודה, אבל רק בזה. בסופו של דבר הכול מתרכז רק בזה, איך לבנות כזה דבר בעולם הזה שיספק לי רצונות לרוחניות. יש פה כבר דבר שהוא מאוד מאוד עדין, אני צריך לחפש מחוץ לי את סַפָּק הרוחניות שלי. אתה כבר מתחיל מלכתחילה לעבוד בעל מנת להשפיע בלי שאתה מבין מה זה.

תלמיד: מה שאתה אומר זה, שאם אני בוחר לעצמי חברה טובה, אני מכסה את כל האפשרויות.

אם מצאת חברה טובה, מצאת הכול. אין לך חוץ מזה יותר מה לחפש. ובזה אתה צריך כל הזמן להשתכלל. שם נמצאים חלקי הנשמה שלך, עד כמה שזה לא נראה. תראה את הפרצופים האלו, אבל ללא פרצופים בפנים זה ככה. תראה עכשיו כמה שזה בנוי בצורה כזאת מיוחדת, שאתה חייב כאן לדלג, אתה חייב מלכתחילה לעבוד על היחס שלך כלפי הזולת.

כאן רואים שהרוחניות מתחילה באותו רגע שאתה מתחיל לעבוד עם החברה. באותו רגע זו כבר עבודה רוחנית, כבר נגד הרצון, כבר נגד האגו, כבר או שאתה יכול להתחיל להתחבר עם מישהו שמחוצה לך או לא, כלומר, כבר יש כאן על מנת להשפיע. כבר אתה מתחיל להתמודד עם הטבע השני, עם הטבע הרוחני שכאילו נמצא כאן על פני כדור הארץ, הרוחניות נמצאת כאן והעבודה בזה. זה כבר בפנים.

ואני חייב להוסיף, שהעבודה הזאת היא חייבת להיות קשורה למטרה, והמטרה זה הבורא.

תלמיד: אני רוצה לקיים ואהבת לרעך כמוך.

כן.

תלמיד: איך אני מקיים את זה עם אדם רע?

אתה מקיים מצווה, ואני לא יודע מה זה לקיים מצווה "ואהבת לרעך כמוך" בשביל מה לך מילים כאלו שאתה מתבלבל בהן, אתה יודע מה זה "מצווה" ומה זה "ואהבת לרעך"? אתה חייב להתחבר עם אנשים שיש להם גם אותה מטרה בראש, ולא חשוב לי התכונות הבהמיות שלהם. התכונות הבהמיות שעכשיו הן על מנת לקבל, יהיו הטובות ביותר בעל מנת להשפיע.

וגם אצלי אותו הדבר. עכשיו אני בהמה עם כל הליקויים שלי ובעל מנת להשפיע הם יתהפכו וייראו כטוב. אז אני צריך לראות את החברים רק לפי המטרה שלהם. אם יש להם מטרה טובה, אז את אותה מטרה שלי ושלהם אנחנו חייבים לחבר יחד, לדלג על כל יתר ההפרעות, על האופי וההרגלים שלהם והפרצופים שלהם כי זאת העבודה.

זאת אומרת, לבחור רק לפי המטרה. אני חושב שאם היית עכשיו נוחת בקבוצה של האר"י או של הרמח"ל, גם היית רואה שם אנשים כאלה עם תכונות כאלה, עם פרצופים וההרגלים שלא היית מתחבר אליהם והיית בוחר לעצמך איזושהי קבוצה מחברת הדוגמנים והדוגמניות ששם, אנשים יפים מה שנקרא בחברה.

תלמיד: רמת אביב.

כן, רמת אביב ג'. אתה מבין שחבר זה נקרא שאתה מחובר איתו במה שהוא עבורך העיקר.

תלמיד: הרב'ה כותב על אדם שנתן שוועתו השמיימה, ואומר שמי שבא לטהר מסייעין אותו בנשמתא קדישא מה זה?

נשמתא קדישא זה נקרא שמי שבא ומביא את הכלי שלו, שקיבל בו חיסרון מהחברים, מהחברה, אז מסייעין לו בנשמתא קדישא, ממלאים לו את הכלי הזה באור שנקרא נשמה. האור שממלא את הכלי זו הנשמה הקדושה.

תלמיד: מה עושים במקרה שאתה עצמך עשית רע למישהו ואתה מרגיש שהוא לא רוצה להתחבר איתך?

העבודה בחברה כוללת את כל מכלול היחסים בין האנשים. וכותב בעל הסולם, שאם ההתחברות היא על רקע עסקי, חברותי, כדי לעשות איזה חפלה טובה, כל מיני דברים כאלה, זה גם טוב, אני לא אומר שלא, אבל זה לא רוחניות. כלומר חייבת להיות לפני כל פעולה, פעולת התחברות בין האנשים, שבה המטרה ברורה לכל אחד, בכל רגע שהוא עושה איזה פעולה כלפי החברה, וגם לכל החברה יחד. ורק זה צריך לקבוע את אופי הפעולה ואופן הביצוע שלה.

ואם עשיתי פעם משהו רע למישהו והוא מרגיש את זה וקשה לי איתו עכשיו, אז המטרה חייבת בכל זאת להיות כאן מעל הכול. ודווקא אם בזה אנחנו נדלג במה שנקרא "על כל פשעים תכסה אהבה" אנחנו נרוויח.

אלה דברים פשוטים, אבל זה חייב להיות רק עם מטרה קודם, כמו שהוא כותב בדף ס"ד, שהבורא, אני והפעולה שלי חייבים להיות יחד. והפעולה היחידה שלי היא העבודה בהתחברות בחברה, לקבל מהם התרוממות. זאת אומרת, אני חייב להשפיע לחברה בצורה כזאת ולדרוש מהחברה בצורה כזאת, שהם בסופו של דבר יתנו לי התרוממות. זה חייב להיות יחס מאוד ברור, מאוד בריא. אני משקיע בכם, ואתם חייבים לספק לי התרוממות לבורא. זה חייב להיות ברור לכולם, לא להסתיר את הדברים האלה, וכך כל אחד ואחת וכולם יחד, איך נבנה חברה כזאת.

אם לא, אז חבל על הזמן נלך הביתה, כי האדם משלה את עצמו. אם הוא לא עוסק בזה, אז כל היתר זה על חשבון הכוח העליון. אז שכב במיטה.

הוא אומר אבל זה לא כך בדיוק, כי בכל זאת יושבים ולאט לאט תופסים את השכל אבל זה לוקח זמן.

תלמיד: בחברה שלנו כל אחד עוסק בהתפעלות מהשני, ועל ידי זה הוא מרומם אותם. מה קורה כשאני נמצא בחברה שבה לא רק שלא מרימים אותי, גם חושבים עליי דברים רעים או מנסים להוריד אותי. האם אני יכול להגן על עצמי מפני זה?

כשאני נמצא כאן שלוש שעות ביממה, במקרה הטוב, נקווה שגם אתה תהיה ככה, ויתר השעות בכל זאת אני נמצא בכל מיני מקומות, כולל אשתי בבית שגם מקדמת אותי אבל בדרך אחרת וכן הלאה. השאלה היא איך אני בכל זאת עשרים שעות, קצת שינה פה ושם, נגיד חמש עשרה שעות אני נמצא בכל מיני חברות שונות, אחרות, לא מושפע מהם, או איך אני נשמר מהם ואיך אני בכלל מתייחס אליהם.

הרב"ש אומר, כמו שאתה נכנס ללול של תרנגולים. כולם מתחילים קו קו קו קו עליך כל אחד גיבור. אם אתה בדרגה שלהם אז אתה מתרגז עליהם, איך הם עושים כך עלי? ואם אתה קצת למעלה מהם, מישהו מרגיש בטח כך, אתה רוצה לשחוט את התרנגול שעשה לך כך. ואם אתה נמצא בדרגה קצת יותר למעלה מזה אז אתה פשוט לא מרגיש את זה, זה הטבע שלהם ופשוט כך.

אני לא אומר לזלזל בחברה שאתה נמצא בה, אבל מבחינה רוחנית להרגיש את עצמך עד כדי כך גבוה, שהם פשוט לא יכולים לנגוע בך. אני בא לעבודה, יש שם מנהל, יש שם עוד כל מיני אנשים. אני בא הביתה, יש שם גם מנהלת, אז אני נכנע כלפיהם במה שאני צריך בחיים האלו. אני באמת מתייחס בצורה כזאת, לתת להם בצורה גשמית מה שהם צריכים, כי זה החיים שלנו. אנחנו פעם נדבר למה החיים שלנו מחולקים בצורה כזאת, למה נבנה מלמעלה כל התיקון שלנו בצורה כזאת. תראה במה אנחנו להתעסק, איך להעביר את כל החיים שלנו, אולי שנה מתוך מאה שנה אנחנו באמת יכולים לעסוק במשהו טוב.

אבל אם אני מתייחס לדברים האלה גם בצורה החלטית, בשביל מה ולמה ואיך אני עוסק דווקא בהם בצורה כזאת, אז זה תיקון נטו. אני פועל וזה עובד עליי כמו שאני יושב ולומד, וזה גם עבודה כל רגע ורגע. ואז אתה תראה שהמנהל הזה הוא ממש אותו פרעה והאישה היא כוח עזר כנגדו כמו שכתוב, במדויק וזהו. ודרכם אפשר להרגיש רוחניות לא פחות ממה שדרך חברים או כשאתה לבד.

רק לא לתאר כל מיני דמויות, שפתאום המנהל הוא איזה מלאך מלמעלה, ואז אדם מתחיל לדמיין כל מיני דברים. אבל היחס צריך להיות שבאמת זה כך. רק לא לדמיין. למה? כי אנחנו עדיין לא יכולים להבין נכון את ההשגחה העליונה. אם אדם מדמיין כל מיני דברים שקורים לו שזה ככה בגלל זה וזה, זה שקר. הוא לא רואה את השגחה העליונה, הוא לא מבין את הכוח העליון, הוא עדיין לא נמצא בכל הרגשות שלו, ואם מדמיין בצורה כזאת זה מונע ממנו להרגיש נכון. זה מבלבל אותו, ובסופו של דבר יעזוב את זה, אם לא ישתגע. אבל בהחלט בצורה מטרתית לראות איך אני מתייחס אליהם בצורה שזה ממש עזר כנגדו. אז לא לפחד להיות בחברה אחרת, בעבודה או באיזה מקום שהם מבלבלים אותי. ברוחניות אני נמצא אלף קילומטר מהם.

הרב'ה עבד בסלילת הכביש ירושלים חברון, בזמנים ההם כשכולם עבדו, לא כמו היום. היו אז כל מיני עולים חדשים, פרופסורים מגרמניה ומאיטליה, אז הייתה עלייה גדולה. כולם גמרו את העבודה נגיד בחמש, בשש בערב, עבדו כל זמן שיש אור. אם אין אור, לא עובדים, פשוט, לא לפי שמונה שעות. הוא סיפר שלאחר מכן הם הדליקו מדורה, ישבו ודיברו לתוך הלילה, ככה כל הערב. הוא הלך לישון כדי לקום בחצות ולהתחיל ללמוד עד שש בבוקר כשכולם קמים. אז הם צעקו עליו "איך אתה מזלזל בחברה שלנו". אחד היה פרופסור לפילוסופיה, ואחד עורך דין מצרפת, זו הייתה עלייה לא כמו היום. הכול היה לא כמו היום. אז הוא אמר, "אין לי איתכם על מה לדבר, אתם גן ילדים ופשוט לא מעניין אותי לשבת איתכם". בכוונה הוא אמר כך בזלזול, והם חשבו שהוא סתם גאוותן ואין בו כלום, והפסיקו להתייחס אליו בצורה כזאת. אמרו שהוא בן אדם טוב, כי כשהוא קם מוקדם בבוקר הוא חימם להם תה שישתו, ובזה עזבו אותו. הוא קבע שהם ברוחניות שלהם, הפוליטיקה היא לא בשבילו, והם בשבילו גן ילדים.

אז אני לא אומר שבצורה כזאת, צריכים בחכמה לעשות כדי לא לעורר שנאה, אבל אתה צריך בפנים לפחות כך לקבוע. ואחר כך אתה תראה שבאמת אין עם מי לדבר על משהו רציני, כולם שקועים בדברים פשוטים, בטלים.

(סוף השיעור)

---

1. "ויאנחו בני-ישראל מן-העבדה, ויזעקו" (שמות ב', כ"ג)↩