שיעור בוקר 21.07.25 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

קטעים נבחרים מן המקורות בנושא: חורבן כהזדמנות לתיקון

קריין: שיעור בנושא "חורבן כהזדמנות לתיקון" - קטעים נבחרים מן המקורות, כותרת "שבירת הכלים", קטע מספר 6.

"ידוע, שע"י השבירה נפלו נצוצין דקדושה לבי"ע. ושם בבי"ע אין הם יכולים להתתקן. לכן צריכין להעלותם לאצילות. ועל ידי זה שעושים מצות ומעשים טובים בכוונה עמ"נ להשפיע נחת רוח ליוצרו ולא לעצמו, מתעלים הנצוצין הללו לאצילות."

(בעל הסולם. "שמעתי". פ"א. "ענין העלאת מ"ן")

תלמיד: מה זה אומר שאנחנו מעלים את הניצוצים?

בינתיים אנחנו עוד לא מרגישים את זה, אבל מקווים עכשיו יחד מתוך המאמץ המשותף שלנו להרגיש שאנחנו כבר קשורים לאותה הרמה של עולם האצילות ושהרצונות שלנו, הייסורים שלנו, הבקשות שלנו, כולם פונים לבורא מאותה הרמה, מאותה הדרגה של האצילות. ומאותה דרגה אנחנו מקווים לקבל ממנו תמיכה בצורה של האור העליון שבתורו יעלה אותנו לעולם האצילות.

תלמיד: מה זה הכוח שפועל על הניצוצין ומעלה אותם מצד הנברא? מה הנברא עושה שגורם לניצוצין לעלות?

הנברא רוצה לעלות לרמת הבורא ככל האפשר יותר, לכן כל התפילות שלנו, המחשבות במעשים, כל האלו נמשכים למלכות דאצילות ומשם כבר מלכות דאצילות מעוררת את כל החסרונות האלה, ולכן אנחנו בסופו של דבר מרגישים עד כמה אנחנו נמשכים לעולם האצילות.

תלמיד: נמשכים מובן, אבל מה גורם לניצוצות לעלות לשם?

זה הטבע שלהם, מצידם. אנחנו רק צריכים לעורר בכללות כל הניצוצין ואת הכלים השבורים לעלות לאצילות, לדבקות בבורא.

תלמיד: זה שאנחנו מעוררים את הניצוצין זה גם מושך את כל שאר הכלים ביחד איתם?

מספיק לנו זה. אנחנו רוצים להתחבר עם כל חלקי הכלים השבורים שנמצאים למטה מפרסא, לחבר אותם ולהעלות למעלה מפרסא כי שם זה מקום עולם האצילות.

תלמיד: מה זה לעשות נחת רוח לבורא?

לעשות נחת רוח לבורא זה להיות בחיסרון לתקן אותם הכלים שבהם הוא צריך להתגלות ולהעביר את זה לרשותו.

תלמיד: האם ניצוצי הקדושה הם החלקים השבורים של המסך והאם על ידי שהאדם מתקן אותם, הוא מתקן את הכלים השבורים?

כן, זה כך. ניצוצי הקדושה היו פעם בכלים נכונים, טובים, אבל בזמן שבירת הכלים, הכלים האלו התהפכו מלהשפיע ל-לקבל ואנחנו צריכים עכשיו לעורר אותם לעבור להשפעה. ואז כשאנחנו נהיה בהשפעה אנחנו נשתמש בהם כבר לפי איך שהם מתוקנים, על מנת להשפיע.

תלמיד: למה האדם צריך ללמוד תורה לשמה כדי לעלות לעולם אצילות? למה אני לא יכול לבצע מצוות רק בצורה גשמית?

לא, אנחנו חייבים להשתדל את כל הפעולות שלנו בדיבור, בכוונה, במעשה, בכל מה שיש לנו, להעלות אותם כולם לעולם האצילות. אצילות נקרא מהמילה "אצלו", זה כוח הבורא, ושם האור העליון מתקן את הרצונות שלנו והופך כל רצון ורצון לעל מנת להשפיע.

לכן העבודה שלנו היא שאנחנו נרצה לעשות את כל הפעולות שלנו על מנת להשפיע לבורא ואת זה אפשר לבצע רק כשאנחנו עולים עם הפעולות, הבקשות שלנו לעולם האצילות ושם אנחנו כבר מקבלים אור כל כך גדול על כל המעשים שלנו, שכוונת הפעולה שלנו מתהפכת מקבלה להשפעה. וזה מה שאנחנו צריכים.

ואז אנחנו, בכל הפעולות שלנו עם הכוונה החדשה על מנת להשפיע, כבר מבצעים פעולה על מנת להשפיע.

תלמיד: כתוב "ועל ידי זה שעושים מצות ומעשים טובים בכוונה עמ"נ להשפיע נחת רוח ליוצרו ולא לעצמו, מתעלים הנצוצין הללו לאצילות." אבל בינתיים אין לנו כוונה על מנת להשפיע, אז איך עולים הניצוצין בעצם?

אנחנו מבקשים שיהיו כאלו נצוצין עם כוונות לא טובות מהשבירה, ועל ידי זה שאנחנו מבקשים עליהם תיקונים מגיע מלמעלה, מעולם האצילות עצמו, אור עליון, הוא משפיע על הנצוצין השבורים, והכוונות של כל הנצוצין האלה מתהפכות מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע.

ואז כל הנצוצין האלו, ככל שהם מסוגלים להיות קשורים לאצילות, נמצאים תחת השפעת האצילות, הם מיתקנים על ידי האור העליון שמופיע עליהם מעולם האצילות בעולם הזה, שבו אנחנו נמצאים בינתיים. ואז על ידי האור העליון הנצוצין שלנו מיתקנים, מתחברים, ועולים לעולם האצילות. ושם, במלכות דאצילות הם כולם מתאספים יחד בנושא אחד, ורק לעלות לעולם האצילות זאת הכוונה שלהם, וכך הם מיתקנים.

ואנחנו כל הזמן עושים על זה עוד כוונות, תפילות ופעולות בינינו עד שמרגישים את עצמנו שאנחנו כולנו נמצאים בעלייה לאצילות. ובמידה שאנחנו נמצאים בעלייה לאצילות, מתחילים להרגיש שאנחנו כבר שייכים לעולם האצילות, לעולם של השפעה ונתינה, למרות שכמו שהיינו קודם בעולם של קבלה ונטייה לעצמנו, כך אנחנו מתחילים להפוך את עצמנו מלקבל ל-להשפיע, ואז אנחנו מתחילים לבצע כאלה פעולות.

תלמיד: יש פה איזה נושא קטן, הוא אומר "שעושים מצות ומעשים טובים בכוונה עמ"נ להשפיע". לעשות את המעשים האלה אפשר לעשות רק בכוונה בלי מעשים, ניתן לעשות את זה רק בכוונה?

כוונה בלי מעשה לא עובדת, לא פועלת.

תלמיד: כוונה אני מבין, אבל מה המעשה פה?

המעשה כאן זה בחיבור בינינו, להשפיע לבורא.

תלמיד: מה זה להעלות את הנצוצין, ומה זה התעוררות דקדושה בעשירייה, איך לתרגם את זה לעבודה בעשירייה?

על ידי האור העליון שאנחנו מעלים אליו את החיסרון שלנו, להתחבר עימו בדרגת עולם האצילות, האור הזה משפיע עלינו, על מקום שבו אנחנו נמצאים עם החיסרון שלנו, ואז אנחנו כולנו עולים מעולם האצילות לעולם העליון ממנו.

וכשאנחנו משפיעים על הניצוצות האלה, אנחנו מעלים אותם מדרגת עולם האצילות, שבו הם נמצאים, לדרגות עולמות בי"ע בפועל, - בריאה, יצירה, עשייה, ומהעולמות האלה אנחנו כבר משפיעים לעולמות בריאה, יצירה, עשייה בפועל. כך אנחנו מחייבים את הנצוצין השבורים לעלות לאצילות עם החסרונות שלהם ולעבוד באצילות. כלומר שעולם האצילות כבר ירגיש שיש בו כאלה חלקים ברצונות. ודאי שמדובר כאן רק על הרצונות, כי הוא מעלה את החסרונות האלה לדרגה יותר עליונה ממנו, לדרגות בריאה, יצירה, עשייה, דקדושה, וגם לעולם האצילות דקדושה.

תלמיד: איך נכון להתייחס לחומר הזה, האם אנחנו צריכים לנסות לדמיין את זה, או שאנחנו פשוט צריכים לעבוד על חיבור?

אנחנו צריכים לעבוד על החיבור. זה ברור שזו נטייה כללית של כל הכלים שרוצים להיתקן, הם נמצאים תחת הפרסה ורוצים לעלות לעולם האצילות. וכשאנחנו כן נכנסים לעולם האצילות, אז שם יש לנו עוד כל מיני דרגות של עולמות אצילות, בריאה, יצירה, גם יותר תחתונות וגם יותר עליונות, ואז אנחנו מקבלים את תכנית הבריאה.

תלמיד: איך אנחנו מרגישים את התמיכה של האור העליון בעשירייה?

את התמיכה של האור העליון בעשירייה אנחנו מרגישים ברצון הכללי שלנו בעשירייה, כשמרגישים נטייה זה אל זה, נטייה שאנחנו מתחברים. מהחיבור שלנו אנחנו רוצים להתעלות מהמצב שבו היינו למצב יותר גבוה, שם יש יותר שליטה של האור העליון, וגם הרצונות שלנו פועלים שם יותר בחיבור ובהתעלות. בכך אנחנו מעלים את המ"ן שלנו לעולם האצילות, ואנחנו עם הכלים שלנו מעלים את עצמנו לאצילות, ושם נר"ן עומדים בחיסרון עד שעולם האצילות מתקן אותנו. 

תלמיד: האם המצוות והמעשים הטובים שאנחנו עושים בינינו בעשירייה נותן לנו יותר את התמיכה של האור העליון? 

גם כן, ודאי. אבל איך זה קורה בפועל, אנחנו יכולים ללמוד רק מהמעשים שיורדים אלינו מהאור העליון שעובר דרך עולמות אצילות, בריאה, יצירה, עשייה. ואז כל הכוחות שלנו, הרשימות שבנו, הם גם מתעצבים, מתייצבים, לפי הרשימות שבהם, ובזה אנחנו מתעלים יחד בינינו ויחד עם האור העליון.

תלמיד: איך אנחנו מעוררים את הרשימות האלה כל פעם, כדי שנוכל להתחזק יותר ולהתקדם יותר בדרך בכוח המשותף?

אנחנו מעלים את החסרונות שלנו, והחסרונות שלנו הם כבר כאלו שמעלים את עצמם לעולם האצילות, ולכן הם כולם עומדים בלהיתקן לעולם האצילות, שזה להתחבר יחד ולנקות את עצמם מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע. וכך הם עומדים בתיקונים לקראת עולם האצילות. 

תלמיד: האם בתהליך החיבור בינינו עלינו לצפות לתהליך של שבירה בינינו?

לא, את תהליך השבירה אנחנו צריכים לתקן קודם עלייתנו לעולמות אבי"ע.

תלמיד: אם נתחבר ונמשוך מאור, והמאור הזה יאיר על מרכז עשירייה, ופתאום נגלה שיש לנו רצונות שאנחנו לא יכולים להתמודד עם האור הזה, מה יקרה? 

אתה תגלה את זה בזמן שאתה מבקש לעלות לדרגה יותר עליונה, להיות משפיע יותר, מחובר יותר, זה נקרא מדרגה יותר עליונה, ואז תרגיש עד כמה אתה שייך לה או לא שייך לה. כך אנחנו מבררים. בכל הפעולות שלנו אנחנו מבררים עד כמה אנחנו מתחברים בינינו בעל מנת להשפיע ובינינו לעליון, שזה לעולם האצילות בכללות, וכך נמשיך. 

תלמיד: איך אנחנו יכולים למדוד את האור שאנחנו מקבלים מאצילות? האם זה תלוי בעד כמה אנחנו מתקדמים רוחנית, כך נוכל לקבל אור מעולם האצילות או מדרגת האצילות?

כן. איך שאנחנו מכינים את הכלים שלנו, במידת החיבור בינינו, הכלים שלנו נעשים יותר מחוברים, מייצבים אותנו יותר. ואז האור העליון שמופיע מלמעלה, הוא מופיע לכלים יותר מחוברים, יותר קרובים לאצילות. כך אנחנו מגלים את האור שמגיע אלינו בתוך הכלים האלו.

תלמיד: אם אנחנו לא משתמשים באור שקיבלנו, האם הוא נעלם? מה קורה אז?

אם לא משתמשים, אז זה נקרא שלא השתמשנו בו. החשבון איתנו הוא רק בכמה אנחנו רוצים לקבל על מנת להשפיע, או לפחות לתת על מנת להשפיע. אלו בעצם הפעולות שעליהן אנחנו נכללים בעולם שהוא לפנינו, בעולם עשייה, יצירה, בריאה ואצילות. 

תלמיד: האם תיקון הכוונה נעשה בדרך לאצילות או בעולם האצילות עצמו?

תיקון הכוונה הוא בדרך לאצילות.

תלמיד: ובאצילות אדם כבר נמצא בלשמה לגמרי.

לא, באצילות אדם נמצא בכוונה על מנת להשפיע מאפס עד מאה אחוז.

תלמיד: האם הניצוצות המתוקנים יורדים בחזרה, או שזו רק הרחבת ההרגשה?

הרחבת ההרגשה.

תלמיד: איך יודעים שמכוונים לעולם האצילות?

זה תלוי במקום שהלב שלך מתכוון לעלות לזה.

תלמיד: מה זה שאדם מכוון את עצמו לעולם האצילות?

מה זה בעולם הזה שאתה מכוון לרכוש משהו? אתה הולך לאיזה מקום, אתה שואל כמה זה עולה, איזה פעולות אתה צריך לעשות כדי להגיע לרכוש את מה שאתה אחר כך תעשה עם מה שתקנה.

תלמיד: אבל קודם אני הולך למקום, אני רואה, אני מבין, אני בודק. פה אני לא יודע, זה חדש לי.

לכן יש לפניך לימוד.

תלמיד: אם אני מכוון למדרגה הבאה של החיבור, זה נחשב לאצילות?

כן.

תלמיד: ומה עם עשייה, יצירה, בריאה?

אלה השלבים שבהם אתה מתקן את הרצון לקבל שלך בעולמות עשייה, יצירה, בריאה ואחר כך אצילות וכן הלאה.

תלמיד: האם אני לא מכוון קודם לעשייה, קודם לבריאה, ליצירה ורק אז לאצילות?

אתה כן עושה את זה.

תלמיד: האם אני מתחיל מעשייה?

אתה מתחיל מעשייה.

תלמיד: מה אני מכוון בעשייה?

מה שיש לפניך. כרגיל כמו שאנחנו אומרים, בלימוד, בעשייה, ובכוונה על מנת להשפיע.

תלמיד: האם משנה לי באיזה עולם אני נמצא, או משנה לי פשוט להתחבר עם החברים ולכוון לדרגת החיבור הבאה?

הכול נפתח לפניך. אז נפתח לפניך איפה אתה נמצא, ומה אתה צריך לעשות לפי הדרגה שלך ואיך אתה מבצע את זה. אפילו שאתה מבקש עזרה ורואה כמה עוזרים לך ממדרגה יותר עליונה ממך, מדרגה סמוכה אליך. כך אתה רוכש את הקשר עם הסולם שמעליך.

תלמיד: באיזה שלב פותחים לאדם את הדרגה הבאה שלו שיראה מה הוא צריך לעשות, שמכוונים אותו?

ברגע שהוא מוכן לעשות כול מה שבדרגה שהוא כבר רכש ורק הדרגה הבאה נשארת לו, דרגה יותר עליונה.

תלמיד: ותמיד יש לאדם הדרכה לדרגה הבאה?

כן.

תלמיד: זה לא דבר שנסתר ממנו.

לא. תמיד אדם מרגיש כמה הוא קשור לסביבה שלו וכמה הוא צריך להיות קשור דרך הסביבה שלו יחד איתם לדרגה יותר עליונה.

תלמיד: אם לא ברור לי כרגע מה הדבר הבא, מה הבורא רוצה ממני, מה זה אומר, מה אני לא עושה בסדר?

תשאל. תעלה מ"ן.

תלמיד: האם על זה עונים?

על זה עונים, ודאי. אחרת אנחנו לא יכולים להתקדם. העלייה שלנו תלויה רק במ"ן שלנו.

תלמיד: אנחנו מגלים את השבירה בעשירייה ביחסים בינינו. שאנחנו מעלים את הרשימות השבורות לעליון ומבקשים תיקונים בעבודה פנימית, אנחנו צריכים לצפות לשינוי חיצוני? למשל יותר השתתפות בשיעורי בוקר, הגברת הערבות בעשירייה וכדומה?

ללא ספק שהשתתפות, אפילו השתתפות טכנית בשיעור בוקר - אדם מגיע והראש שלו ריק, הוא לא יכול לכוון את עצמו לשום דבר, אבל הוא מגיע, מתיישב ונמצא לפני כולם כמו שאנחנו מבינים שכך הוא צריך להיות, להופיע מתוך החיבור שלו איתנו, אז זה מספיק כדי שהחיסרון שלו יתכלל יחד עם החסרונות שלנו לדרגת האצילות הראשונה, שם כולם מתחילים להתאסף.

תלמיד: כחבר בעשירייה שרואה את השבירה ומשתדל לעשות עבודה פנימית, את התוצאות אני צריך לזהות גם בצורה חיצונית, שיש יותר השתתפות, שהערבות בעשירייה גוברת, או שכל העבודה היא פנימית?

לא, אין דבר כזה כל העבודה פנימית. את כל העבודה אתה עושה עם החברים.

תלמיד: צריכה להיות הקבלה בין העבודה הפנימית בעשירייה לבין זה שאנחנו נראה בפועל שהחברים יותר בערבות.

כן.

תלמיד: איך לחבר את הרצונות והכוונות שלנו כדי להעלות אותם למלכות דאצילות, איך לעשות את הבחירה הנכונה?

הבחירה קלה מאוד. אתם צריכים להתחבר כולכם יחד, כל העשירייה, ואיך שאתם מתחברים ביניכם עשרה יחד, כפועל יוצא מהרצון המשותף שלכם, מהכוונה המשותפת שלכם, מהמטרה המשותפת שלכם, מה שנקרא "כאיש אחד בלב אחד", אז אתם מתחילים לבקש על זה.

תלמיד: האדם לעיתים מרגיש ולעיתים לא מרגיש, מה ההבדל בין אם העבודה שלו מלווה ברגש או שהוא עובד מתוך ביטחון ללא הרגשה?

אז מאיפה נובע הביטחון שלו?

תלמיד: אמונת חכמים, מה שהם מתארים בספרים, או אמונה במורה.

מה שכתוב בספרים לא אומר כלום. אם אני מרגיש שאני נמצא בזה, זה אומר שאני רכשתי את המדרגה הזאת.

תלמיד: אם במהלך היום אנחנו לא מרגישים, ולא חושבים ולא מאמינים שהניצוצות עולות לאיזה מקום, האם זה אומר שאנחנו לא מעלים אותם לשום מקום, או שכן מעלים, אבל זה נסתר מאיתנו?

זה נסתר מכם. כל פעולה שאתם יוצרים, מעוררים בקשר עם הקבוצה היא פעולה רוחנית. בכל מקרה אתם מעוררים בפעולות שלכם, ברצונות בפרצוף העליון לחבר אתכם אליו ולהעביר את כל האור העליון דרככם, דרכו וכן הלאה, עד למלכות דעולם העשירייה.

תלמיד: נניח עכשיו, אחרי השיעור, אנחנו מחברים תפילה, ויש לנו התקשרויות במהלך היום האם כדאי למעשים האלה להוסיף מחשבה על זה שאנחנו מעלים ניצוצות לאצילות, איכשהו לחשוב על זה, להזכיר את זה, זה יוסיף חשיבות, רגישות?

זה מעלה את הרגישות, אבל מצד שני, זה גם מביא עימו תכונות נוספות כאלה שאולי עוד לא רכשתם. כלומר, אתם עוד לא נמצאים בדרגות האלה. לאט לאט, עוד שיעור, עוד שני שיעורים, בכל זאת, כולנו יחד נתחיל להיכנס לזה בהדרגתיות. היום כבר השיעור נחשב שהוא מתקיים במלכות של עולמות אבי"ע. מחר מוחרתיים כבר אולי נהיה בדרגה גבוהה יותר ממלכות של עולם הבריאה ונתקדם הלאה.

תלמידה: בעבודה של העלאת הניצוצין לאצילות, מה בדיוק הפעולות שאנחנו יכולים לעשות עכשיו, לפני שאנחנו נכנסים לרוחניות

להעלות את כל הניצוצין שלנו לאצילות. כל מי שאתה יודע ולא יודע שיהיה מוכן כדי להעלות אותה לאצילות.

קריין: החברה מתארת פה עבודה כבר רוחנית מתקדמת, להעלות ניצוצין מבי"ע לאצילות, אבל מה עכשיו בפועל העבודה שלנו?

בפועל זה לאסוף כל רשימות ניצוצין ולהעלות אותם למלכות של אצילות, בריאה, יצירה, עשייה, למלכות הכללית שלהם, ואתה רוצה להיות כלול שם עם הכלי שלך.

תלמידה: פעם שאנחנו מתקדמים בדרך לתקן את הכלי נהיה יותר קשה, למה זה?

ככל שאנחנו מעלים את עצמנו, המדרגות נעשות יותר קשות, יותר דורשות כוונה, להיות צמודים, להיות מחוברים, ככה זה.

תלמיד: אני יכול לדמיין את אדם זועק לבורא, וכך אולי מתגלים כל העולמות העליונים. האם המצב הזה שהניצוצות נפלו לעולמות בי"ע זאת הפעם הראשונה שאנחנו צריכים להתפלל, או זועקים לבורא?

זה כן ולא. כן ולא מפני שהחסרונות שלנו ודאי שהם קשורים למלכות שנמצאת בסוף עולמות אבי"ע, ואנחנו מעוררים אותה ורוצים להעלות אותה ולהרגיש אותה שהיא מקבלת ממלכות דאצילות. ואחרי זה אנחנו רוצים לתקן את המלכות הכללית הזאת על ידי האור העליון שיורד אלינו מעולם האצילות.

אנחנו רוצים לתקן את כל הכלים שלנו שמסוגלים להיות מתוקנים על ידי האור העליון הזה, ואז כשיתגלה לנו אותה הקומה, אנחנו על ידי זה ממלאים עם האור העליון, וכך אנחנו משיגים קומה בכל העולמות, לא חשוב איזה קומה אנחנו משיגים.

תלמיד: יש הבדל בין הניצוצין שעולים לאצילות או עולים דרך כל העולמות, לבין זה שאנחנו עולים בעולמות?

אין הבדל, זה אותו דבר.

תלמיד: אז העלאת הניצוצין מורגשת אצלנו גם כשאנחנו מקבלים את האור מכל העולמות.

כן.

תלמיד: הבנתי שאנחנו צריכים לתקן קודם את השבירה בינינו לפני שאנחנו עולים אפילו לעולם הראשון. הבנתי נכון?

לא.

תלמיד: אז כל פעם שמתגלה איזשהו פירוד או הבדל, אז בחיבור בינינו אנחנו מצליחים להעלות ניצוצין דקדושה ואז אנחנו מתעלים כך שלב אחרי שלב?

כן.

קריין: כותב בעל הסולם באגרת ט'.

"בסוד שבירת הכלים, נעתקו כל האותיות, להנהגות ובריות הגשמיים, שבהיות האדם משתלם ומגיע אל שורשו, מוכרח מעצמו ללקטם, אחת לאחת, ולהמציאם לשורשם לקדושה, שז"ס "מכריע את עצמו ואת העולם כולו לכף זכות"."

(בעל הסולם. אגרת י"ט)

"בסוד שבירת הכלים, נעתקו כל האותיות,", זאת אומרת רשימות למיניהן, "להנהגות ובריות הגשמיים, שבהיות האדם משתלם ומגיע אל שורשו," שורשו זה דרגה עליונה, שממנה הוא מקבל את הכוח. למה? "[מוכרח מעצמו] ללקטם, אחת לאחת, ולהמציאם לשורשם לקדושה," זאת אומרת להעלות את כל הכלים האלה לקדושה, "שז"ס "מכריע את עצמו ואת העולם כולו לכף זכות"."

(בעל הסולם. אגרת י"ט)

זה לא נגמר, יש עוד משהו כאן להוסיף, אבל בסדר.

קריין: קטע 8 .

"האדם מסוגל לעבוד ולתת יגיעה, אם מזה לא יהיה תיקון. אבל בדבר קטן, היינו שלא צריך לתת יגיעה גדולה, אבל אם הוא על דרך התיקון, אין כוח. משום שענין הקלקולים באים משבירת הכלים ומחטא עץ הדעת.

והיות שזה עדיין לא מתוקן, ממילא ענין קלקולים עדיין נמשכת שליטה זו. השליטה הזו נותנת כח. מה שאין כן על דרך התיקון, לזה צריכים שליטה אחרת, הנקרא שלום."

(הרב"ש. 867. "שליטת השלום")

תלמיד: מה משמעות האותיות ברוחניות?

כל אות יש לה דרגה מיוחדת, אור מיוחד והשפעה מיוחדת על כל מה שהיא מאירה. ולכן אורות זה רצון לקבל שנמצא בתוך האות והאור שנסתר בתוך האות. ואנחנו רוצים על ידי גילוי האותיות, גילוי האורות, שהאורות האלה יתגלו ואנחנו נלמד מהם איפה אנחנו נמצאים, נגיד בקריאה, איפה אנחנו צריכים ללכת.

האורות זה כמו מפת דרכים שאנחנו יכולים על ידן לכוון את עצמנו מאור כזה לאור יותר עליון, לדרגה יותר עליונה, וככה אנחנו עוברים דרך. לכן העבודה עם האורות והכלים שמסתירים את האורות, זאת העבודה שלנו. אם אנחנו מבקשים להתגלות בתוך האותיות, אז הבורא מתגלה וכך אנחנו לומדים מה זה כל אות ואות, מה צורת המסכים שבהם נמצאים האורות, ואיך אנחנו יכולים לפנות לאותו מקום כדי שהאורות יגיעו מהאותיות אלינו.

תלמיד: איך אנחנו מרגישים את האותיות?

אנחנו מרגישים אותן כמו מקור של אורות עליונים ואז האור העליון שהוא מופיע מכל אות ואות, אנחנו רואים איזה אופי יש לאותן אורות, ובהתאם לזה אנחנו מגיעים לכלים יותר גבוהים.

תלמיד: איך אנחנו עובדים עם האותיות?

העבודה שלנו עוד לפנינו.

(סוף השיעור)