שיעור בוקר 26.08.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 768,

מאמר "הסתר וגילוי פנים של השי"ת - ב"

בעל הסולם כרגיל כתב כאלה דברים קצרים כנראה כדי לחשוב על זה, להכין את עצמו, ואחר כך או להכניס את זה במקום כלשהו בספרים שלו, או להרחיב את זה במאמר. אבל כאן אנחנו רואים דברים קצרים, קטנים, ואנחנו מרגישים שהוא נוגע בהם אבל לא ממש מפרש.

נראה איזה צורות גילוי והסתר של הבורא יש בתוך הנבראים.

הסתר וגילוי פנים של השי"ת – ב

ציור של הסתרת פנים

"א. קבלת יסורין, כגון מחסור בפרנסה או מחסור בבריאות, בזיונות, ואי הצלחה לגמור את תכניותיו, ואי סיפוק נפשי.

ב. מתפלל ואינו נענה. בשעה שמיטיב מעשיו, למשל ששומר את עצמו שלא להונות חבריו, נמצא יורד אחורנית, ובשעה שמריע את מעשיו נמצא מצליח ביותר.

אין מזדמן לו פרנסה בדרך כשרות, זולת בדרך הונאה וגניבה, או בחילול שבת.

ג. כל מכיריו ההולכים בדרך ישר סובלים עניות ומחלות וכל מיני בזיונות. ומכיריו הרשעים מתלוצצים עליו יום יום, מצליחים ועולים בעשירות ובבריאות ויושבים בשלוה בלי דאגות.

ד. כל מכיריו הצדיקים מקיימי תורה ומצווה דומה לו שהמה אכזרים ואגואיסטים משונים או טפשים מלידה וחסר להם דרך ארץ, וצבועים גדולים, עד שמאוס לו לישב עימהם אפילו בגן עדן עד שאינו יכול להיות בחברתם אף רגע."

זה העניין של הסתרת פנים. כשהבורא לא מגולה, אז האדם מרגיש את המציאות בצורה כזאת. כלומר ככל שהוא עושה פעולות טובות, יפות, בחיבור, בהשפעה טובה לאנשים אחרים, הוא מרגיש שזה לא נכון, שלא הולך לו, הוא לא מרוויח מזה, הוא לא מרגיש שזה פועל לטובתו, וגם בתוך חברה קטנה הוא עדיין לא מרגיש שייצא לו מזה משהו טוב. לכן אנחנו רואים שהרבה חברים שלנו עוזבים כי הם לא מרגישים שהם מתקרבים לטוב. כי התקרבות לטוב היא לא כמו שנכנסתי עכשיו למכונית והתחלתי לנסוע באיזו אוטוסטרדה לגמר התיקון, אלא בתיקון הכלים שלי אני מתקרב לגמר התיקון, לכן יש כאן דרך ישירה והפוכה.

לכן אפילו כשאדם מתקדם הוא רואה לפניו מחסור בכל מיני דברים, בפרנסה, סובל מביזיונות, מאי הצלחה. הוא רואה שהחברים שלו הם לא כל כך חברים לעומת אלו שהיו לו בקבוצה אחרת או בחברה אחרת. הוא מסתכל עליהם ונראה לו שהם בעצמם סובלים מאוד מכל מיני בעיות, והם עקומים, לא ישרים, לא אמיתיים. הוא לא יכול לבדוק לפי התכונות שלו אם הוא נמצא בחברה נכונה. זה עניין של הסתרת פנים.

שאלה: במהלך הכנס אנחנו בעשיריות מעורבות ומגיעים אלינו הרבה חברים חדשים מהקבוצה הצעירה. איך אנחנו יכולים ליצור את הכוונה הנכונה ואת הדרישה המשותפת? מה צריך להיות השטח הפנימי הזה בינינו?

אל תעשו כל מיני תרגילים מכוונים כלפי החדשים, פשוט תקבלו אותם לעיגול שלכם אתכם יחד בחיבוק אחד. אל תפחדו שיצא לכם משהו לא בסדר או כן בסדר, ככל שתהיו פתוחים יותר, קרובים אליהם יותר, כך תצליחו.

שאלה: לפי מה שקראנו כתוב פה שהצדיקים מקבלים קודם כל ייסורים והבורא רוצה לתת להם שלווה, נחת גדולה בסוף. איך לא להיות כמו אותו עבד שהרביצו לו וכשהאדון הגיע הוא בכה שהרביצו לו מעט מידי?

זה לא סוף הדרך אלא רק אמצע הדרך כשאנחנו מצטערים על זה שלא קיבלנו מספיק מכות מפני שאז היינו מתקרבים לבורא בצורה יותר מהירה. אבל בסופו של דבר נקבל את כל הדברים הטובים ואת כל הדברים הרעים, ונהפוך את עצמנו כך שכל הדברים הרעים ייראו לנו כטובים ונגיע לחיבור מלא עם הבורא. לכן זה לא כל כך תלוי בנו אלא עד כמה אנחנו בכל רגע ורגע נמשכים לחיבור.

שאלה: אני מבין שאלו רק רשימות והוא לא הרחיב פה, אבל נראה שמי שעובר על כל הרשימה הזאת היא כמו משהו שהוא ללא מוצא. האם זה מחויב, זאת הדרך להגיע?

לא. בעל הסולם רק כותב מה שעובר על האדם בדרך כלל כשהוא מתקדם בצורה רוחנית לחברים ויחד איתם רוצה להגיע לחיבור עם הבורא, לייצב בין החברים מצב שבו יתגלה הבורא.

תלמיד: האם זה המצב שלו, או רק נראה לו שזה המצב שלו?

כך נראה לו, מאיפה הוא יודע מהי האמת? כל פעם מה שמתגלה לאדם זה מה שנראה לו. האם זו אמת או לא, את זה הוא מגלה במדרגה יותר עליונה כלפי מדרגה תחתונה.

תלמיד: האם המצב הזה אמור לקדם אותו?

כל מצב מקדם, "מעלים בקודש ולא מורידים בקודש"

תלמיד: כי כמו שאמרת, נראה שאדם שחווה את כל המצבים פה הוא עוזב.

למה הוא עוזב?

תלמיד: בגלל כל הרשימה הזאת שנופלת עליו.

אז לא מגלים לו את זה בצורה שלמה ובבת אחת בפרצוף, אלא בהדרגה. ובאמת הרבה אנשים עוזבים כי הם לא מוכנים לשלם עבור השגת המטרה, אלא מוכנים לרדת לחיים בהמיים ולהמשיך כך עד גמר החיים שלהם, ומה שיהיה יהיה.

תלמיד: מה מבדיל בין מי שנשאר לבין מי שעוזב?

הסיכום, עם מה הוא גומר את החיים. כמו שכתוב, שהעולם הזה דומה לפרוזדור שאתה נכנס בו וצריך להגיע.

שאלה: האם אדם שנמצא בדרך שמח לראות אותה תמונת הרשעים שמתגלה לו?

כן ולא. יכול להיות שברגש לא ובשכל כן.

תלמיד: אבל זה מקדם אותו, כשהוא רואה את התמונה הזאת, הוא רואה את האגו שלו בצורה נקייה, פתוחה.

כן, בטוח שזה מקדם אותו. בכלל, כל מצב שאנחנו עוברים, אם אנחנו נמצאים עדיין בקבוצה ומתקדמים איתה, אז הוא מקדם אותנו.

שאלה: מה זה אומר גניבה ברוחניות?

זה כשאני רוצה לתפוס את הדברים שאני יכול לקבל אותם בעל מנת להשפיע בלקבל על מנת לקבל. ובכלל, אפילו במצבים שלנו כשאנחנו מתקדמים עם הקבוצה, בכל השלבים שאנחנו מתקדמים בגשמיות, בקשר בינינו, אנחנו אחר כך יכולים לברוח מזה, לחזור לחיים הגשמיים, ואפילו לקלקל את החיים שהרווחנו בשלב הרוחני שלנו. גניבות הן דבר שקיים כאן, אבל אחר כך נצטרך לשלם בגלגול הבא.

שאלה: אמרת שבסופו של דבר יוצא, שמכל הבלגן הזה שיש לאדם בחיים הוא יורד לחיים בהמיים וכך הוא גומר את החיים שלו. אבל כל הדוגמאות שבעל הסולם נותן פה הם מהחיים הבהמיים, כמו מחסור בפרנסה, מחסור בבריאות, ביזיונות.

אבל זה בזמן שהוא מתקדם בחיים הרוחניים שלו, יש לו קבוצה, הוא לומד ומתקדם. עם כל זה הוא זה שמרגיש, אחרת על איזו הסתרת פנים אפשר לדבר?

תלמיד: למה אין לו נגיד הסתרת פנים כזאת כך שהוא מרגיש שהבורא כבר לא קשור אליו?

על זה תפנה לבורא. אני יודע רק דבר אחד, אדם שלומד נמצא בהסתרת פנים בחלק מהדרך, ובחלק מהדרך הוא כבר בגילוי פנים, זה מה שהוא מסביר לך.

תלמיד: אני רוצה לדבר רק על הדוגמאות שהוא נותן פה. למה הוא לא אומר בהסתרת פנים שאדם מרגיש שהוא רחוק מהבורא, שהוא הפוך, שאף פעם לא יגיע למטרה, למה הוא נותן פה דוגמאות כמו ביזיונות, מחסור בפרנסה? למה זה צריך להתלבש בצורה כזאת? אם בן אדם כבר הולך בדרך הרוחנית, איפה כאן דרך התורה? זה נראה לי כדרך ייסורים.

זו דרך שהיא לא תורה ולא ייסורים אלא זו דרך של הסתרת פנים, כשאדם נמצא בתקופה שנקראת "הסתר פנים". ישנה תקופה כזאת, ואז מה הוא מרגיש בתקופה הזאת.

שאלה: איך זה שמתוך ד' בחינות דאור ישר יש לנו אין סוף הבחנות באור חוזר?

כי זה כלי שהוא מחולק להמון חלקים והוא הולך להתקשר בכל החלקים האלה לאין עוד מלבדו, לאור ישר, ואז הוא צריך להיות בעצמו ככלי שלם המותאם לאור הזה. לכן יש בו הרבה חשבונות, הרבה מצבים שהוא צריך לחבר אותם ולכוון אותם לאין עוד מלבדו.

אומנם העיקרון הוא פשוט, והאור הוא אור פשוט כשבסופו של דבר הוא מתגלה, אבל בדרך מצד הכלים שהם שבורים יש הרבה חשבונות. כמו שכתוב "הבורא עשה את האדם ישר והם עשו חשבונות רבים"¹. אבל אחרי כל החשבונות הרבים האלה הם מגיעים בכל זאת לכלי אחד, לכלי ישר, זאת אומרת לרצון אחד, למסך אחד, לאור חוזר אחד שבו מתגלה הבורא האחד.

שאלה: ככול שיש התקדמות של הכלל שהולך קדימה, האם זה נחשב אמת?

לאיזו אמת אתה מתכוון, האם אפשר לספור זאת כהתקדמות?

תלמיד: כן, אם חברה הולכת קדימה.

נראה לי שבדור האחרון, כשאנחנו מתחילים עכשיו לגלות אותו, ומי יודע בכמה זמן זה יכול להתגלות, אנחנו צריכים לראות באיזו מידה אנחנו מתחברים, ושהעולם מסתובב עם הפנים אלינו כי אין לו ברירה, על ידי מלחמות, בעיות, התקפות אקלים, קורונה וכל הדברים האלה. אנחנו עוד נראה דברים גרועים מאוד שמתגלים בעולם, בעל הסולם כותב שזה יכול להגיע עד מלחמת עולם אטומית, ובכלל מתגלים כאלה צרות בין בני אדם, מכות רעב ומי יודע מה עוד. אנחנו מגלים שזה יכול לקרות. גם כתוב ש"נשים רחמניות בישלו את ילדיהם"² ועוד.

הכול תלוי במידה שאנחנו נמשוך מהר את האנושות גם בצורה פנימית, היינו בהסתרה, שהם לא ידעו על זה, על ידי העבודה שלנו בחיבור, וגם בצורה גלויה כשנפרסם את שיטת החיבור, את שיטת הקבלה, את שיטת תיקון העולם, את שיטת ההצלה של העולם. זה הכול תלוי בנו, נקווה שנצליח.

אנחנו נמצאים ממש בתפר בין העולם הקדום שהיה כולו בחושך ובין העולם העתידי, הנאור, שכולו יהיה אור, אנחנו נמצאים במעבר. מי יודע כמה זמן זה ייקח, אבל אנחנו צריכים בכל זאת להיות מודעים לזה שהבורא צירף אותנו, משך אותנו לתהליך הזה של תיקון העולם הכללי.

בהצלחה לכם.

(סוף השיעור)