שיעור בוקר 21.11.2018 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "תלמוד עשר הספירות", כרך ו', חלק ט"ז, דף ב'נה, עמ' 2055, "ג' עולמות בריאה, יצירה ועשיה", "לוח התשובות לפירוש המלות", אות פ"ו

קריין: אנחנו קוראים בספר "תלמוד עשר הספירות", כרך ו', חלק ט"ז בדף ב'נה, עמוד 2055, "ג' העולמות בריאה יצירה ועשיה". אנחנו נמצאים ב"לוח התשובות לפירוש המלות" אות פ"ו.

"מהם זכרים ונקבות שבבי"ע. פו) הנה תחילה יצאו הע"ס דנקודים מהזווג שבנקבי עינים דא"ק, אשר ג"ר שבהם נשארו עכ"פ מבחינת הקטנות וז"ת דנקודים נשברו פו"א. ואח"כ נעשה הזווג במצח דא"ק, ויצאו הע"ס דאצילות וג' העולמות בי"ע. ומאלו הב' מיני זווגים הנ"ל יצאו הזכרים והנקבות דאבי"ע: מהזווגים שבמצח דא"ק, יצאו כל הזכרים דאבי"ע. ומהזווג הקודם שבנקבי עינים דא"ק, נתקנו כל הנוקבין דאבי"ע: מג"ר דנקודים שנשארו נעשו הנוקבין דעתיק ודא"א ודאו"א, ושאר הנוקבין נבררו כולם מן הקליפות. (אות י"ז)."

עולם הנקודים יצא על רשימות ב'/א' צמצום ב', היינו מנקבי עיניים דראש דס"ג. הוא קורא לס"ג א"ק, כי זה לא חשוב, כל מה שלמעלה מטבור זה א"ק. מנקבי עיניים דראש דס"ג יוצאים לנו אורות והם בונים את הכלים. אנחנו מתחשבים רק בכלים שנבנו למטה מטבור הכללי שזה כתר, אבא ואמא וזו"ן, כולם נמצאים בקטנות. אחר כך יצא זיווג על ד'/ג' רשימות ואז הפרצוף הזה מקבל תוספת האור והופך להיות לגדלות. בזמן הגדלות האורות עוברים מכתר ואבא ואמא לזו"ן, לגלגלתא עיניים דזו"ן שלמעלה מפרסא, עוברים את הפרסא, נכנסים לאח"פ דזו"ן ונשברים. נשבר זו"ן כולו, כי אין מקצת ברוחניות. חלק נמצא למעלה מפרסא, חלק למטה מפרסא, אבל נשבר הכול. ואז יוצא שגוף, חג"ת נה"י דזו"ן, הם נשברו. ואז כתר ואבא ואמא, ראש דעולם הנקודים, התבטל מתפקידו ומגדלותו חזר לקטנותו.

שאלה: מה זה אומר שהוא חזר לקטנותו? לאן הוא חזר אחרי שהוא התבטל?

ראשים דכתר אבא ואמא, חזרו לקטנות. הגדלות שלהם התבטלה מפני שהגוף נשבר. מה שנשאר מעולם הנקודים, כתר ואבא ואמא, הם מתפקדים כנוקבאות כלפי עולם האצילות. והכלים שנשברו, מהם נעשו כל הפרצופים של עולמות אצילות, בריאה, יצירה, עשיה. זאת אומרת, עולמות אצילות, בריאה, יצירה, עשיה, הם באו כדי לתקן, להשלים מה שלא השיגו בעולם הנקודים, כדי לעורר, לתקן את עולם הנקודים ולמלאות אותו ולהגיע באמת לגמר התיקון.

אז מה שנשאר מעולם הנקודים הוא כנוקבא, כחסרונות כלפי עולם האצילות. שמכתר ואבא ואמא לוקחים אותם כחסרונות לג"ר דאצילות שהוא בדיוק כנגד ג"ר דנקודים. עתיק, אריך אנפין, אבא ואמא דאצילות הם מקבלים מכתר ואבא ואמא דנקודים חסרונות ועל ידי זה הם בונים את עצמם וכך קיימים.

זאת אומרת, עתיק, אריך אנפין, אבא ואמא דאצילות, התפקיד שלהם כמו התפקיד של כתר ואבא ואמא דנקודים, אבל שלא תהיה שבירה, יש לקחת בחשבון למה הם נשברו, ועכשיו אני ממלא אותם, מתקן אותם, את זו"ן אני ממלא ומתקן, ובצורה כזאת שהוא כבר לא ישבר.

שאלה: איך כתר דאבא ואמא דנקודים הם נוקבאות לאצילות?

לוקחים את הכלים האלו כחיסרון, כקו שמאל, ואצילות כקו ימין. וכדי לתפקד הוא לוקח את הכלים האלו ועובד איתם כדי לבנות את עצמו. אם יש לידי איזה חיסרון, אני משתמש בו כדי לבנות את עצמי. עולם האצילות בא במקום עולם הנקודים, הוא צריך לתפקד כמו עולם הנקודים שלא תפקד. הוא כבר יודע את כל הליקויים שבעולם הנקודים, שאז לא היו גלויים שם ולכן היתה שבירה. ועולם האצילות כבר יודע למה היתה שבירה ומה קרה לו, ולכן הוא יכול לתפקד כך שהוא יתקן את השבירה ולא ייתן לזה לקרות יותר.

תלמיד: אבל איך ייתכן שזה הפרצוף העליון?

איזה פרצוף עליון?

תלמיד: כתר ואבא ואמא דנקודים.

זה לא פרצוף עליון, הוא נשבר, עכשיו הוא לא פרצוף עליון.

תלמיד: הוא לא הקודם לאצילות?

קודם זה לא נקרא שהוא העליון, כי הוא יצא מתפקידו. האבא שלך קודם לך, אבל אתה עובר אותו בכמה דברים, מתקדם. לאו דווקא שהקודם הוא העליון, הוא קודם. אבל לצורך התיקון, זה לא תמיד נכון.

שאלה: לפעמים אני שומע שעתיק זה הכתר של אצילות ולפעמים שאריך אנפין. מתי אתה אומר כך ומתי כך?

נכון. זה לא חשוב לנו. עתיק ואריך אנפין, שניהם שייכים לכתר דאצילות, עתיק זה חצי עליון דכתר ואריך אנפין חצי תחתון דכתר דאצילות.

תלמיד: אם שמעתי אותך נכון, אמרת קודם שכשבעולם הנקודים היתה שבירה, עולם הבריאה, עולם היצירה, עולם העשיה נפלו.

לא, אין דבר כזה, לא היו העולמות האלה.

תלמיד: בעולם הנקודים.

בעולם הנקודים לא היו עולמות עדיין.

תלמיד: בסדר, אבל אחרי זה אמרת שעולם העשיה, עולם הבריאה, עולם היצירה, בעצם הם נפלו מתחת לפרסא. קודם אמרת את זה, בשלב ב', אחרי השבירה.

זה בחטא אדם הראשון, זה בכלל לא בעולם הנקודים.

תלמיד: ציינת את זה בהתחלה, לכן אני שואל.

אני לא ציינתי את זה, זה לא נכון.

תלמיד: דיברת על יצירה.

לא. תשמע אחר כך את השיעור ותראה שאתה לא צודק.

תלמיד: השאלה היא, איך הם נפלו מתחת לפרסא אחרי השבירה? איך הם הגיעו לשם בכלל?

בעולם האצילות היה לנו מקרה של שבירת הכלים אבל נקרא "חטא עץ הדעת". שפרצוף מיוחד שלא שייך לעולמות, הוא נמצא בתוכם, הוא הגיע למצב שהוא רצה לעשות תיקון על עצמו בלקיים, לתקן את ל"ב האבן, את ש"ך הניצוצים שאסור לתקן ל"ב מהם. יש לנו סך הכול ש"ך ניצוצים, ש"ך זה שלוש מאות עשרים, ומהם יש שלושים ושניים, ל"ב ניצוצים שאסור לתקן אותם. כי הם שייכים למלכות דמלכות שלא יכולה להתרשם מהאור העליון, מעל מנת להשפיע. ולכן אי אפשר לעבוד איתם, כי הם תמיד יהיו על מנת לקבל.

אז אותו פרצוף שנקרא אדם הראשון, כמו בעולם הנקודים חשב שהוא כל יכול וגם יכול להשתמש בכלים האלו, לא הרגיש שהוא לא מסוגל. כמו בעולם הנקודים, שלא הרגיש שלפרצוף שלמטה מפרסא לא מגיע אור של תיקון, ולכן הוא יקבל על מנת לקבל, כך זה באדם הראשון.

לפני חטא אדם הראשון, הוא עלה למעלה מפרסא דאצילות לעולם האצילות עם עולמות בי"ע. משך אור גדול כדי לתקן את עצמו, להביא את כל העולמות ואת עצמו לגמר התיקון ולא הצליח, כי חלק אי אפשר לתקן. ולכן נשבר ונפל ומשך אחריו כל עולמות בי"ע, שהם נפלו למטה מפרסא.

תלמיד: אני עדיין לא קולט את זה, למה שהוא ישבר? כי האור שבר אותו? מי שבר אותו?

הוא נשבר מפני שהיו לו חלקים כאלו שעליהם המאור המחזיר למוטב, האור העליון, הוא לא משפיע, לא נותן להם מסך. יש לו רצונות, שלוש מאות עשרים רצונות, אבל על שלושים ושניים מהם האור לא עובד, לא פועל, מגיע האור והם נשארים בעל מנת לקבל.

אתה יושב כאן, חתיכת בשר של מאה קילו, וכמה שאני נותן לך, אתה לא מתרשם. למה אתה שואל למה הוא לא התרשם?

תלמיד: נניח מאה קיבלו אור, רק שלושים ושניים כמו שאתה אומר לא יכלו לקבל את האור.

מאתיים שמונים ושמונה, רפ"ח קיבלו, ול"ב לא קיבלו.

תלמיד: איך זה יכול להיות?

כי הם שייכים למלכות דמלכות. סך הכול יש לנו שלוש מאות עשרים חלקים, תשעה חלקים מכל הפרצוף שלו זה מאתיים שמונים ושמונה, הם מסוגלים לקבל את האור העליון ולהתרשם שהעליון בעל מנת להשפיע. אבל שלושים ושניים חלקים ששייכים רק לעשירית, למלכות, לא יכולים להתרשם מהאור העליון ולא משתנים מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע, נשארים בעל מנת לקבל ולכן כל הפרצוף נשבר.

תלמיד: ואיך הוא הופך את זה, איך מיתקנים התשעה האלו?

על תיקון אנחנו לא מדברים. אני לא מדבר עכשיו על תיקון, אני מדבר על המציאות שיש לי אחרי עולם הנקודים, מה שקרה לנו בעולם האצילות.

שאלה: עד עכשיו הפרצופים יצאו על רשימות, עכשיו באצילות הם יוצאים על נוקבאות. יש הבדל?

כן, יש הבדל. כי כל הרשימות מלמעלה למטה התממשו. ד'/ד' בגלגלתא, ד'/ג' בע"ב, ג'/ב' בס"ג, ב'/א' במ"ה העליון, א'/שורש בב"ן עליון. חוץ מזה, ב'/א' צמצום ב' בעולם הנקודים, א'/שורש צמצום ב' בעולם האצילות. כל הרשימות מלמעלה, ממלכות דאין סוף עד למטה מימשו, היו בטיפול, היו בפעולה. כולם הוציאו את הפרצופים כמה שאפשר להידמות לבורא, לעל מנת להשפיע.

בזה הנברא גמר את עצמו, חוץ מזה שהוא שבור, זה מה שיצא לו מכל הרצון שלו להידמות לבורא. זאת אומרת, לא הצליח. האמת שכך היה מתוכנן מראש, שהוא יגלה שיש בו משהו ששם הוא לא מצליח, בל"ב האבן. שעל כל הדברים האלה הוא יכול לקבל מלמעלה עזרה, כוח על מנת להשפיע, להידמות לבורא, אבל על זה לא יקבל. מה קרה? למה הוא לא יכול? הבורא לא יכול לסדר גם את זה, הנברא הרי עושה מאמצים?

כאן צריכים להיות מאמצים מאוד מאוד מיוחדים. הנברא חייב מהשבירה שלו, מזה שהוא מרגיש את עצמו שזה ל"ב האבן דווקא, ל"ב חלקים שברצון לקבל ששייכים למלכות שהוא לא מסוגל לתקן אותם, הוא צריך להתחיל מהם לעלות ממטה למעלה בציר השלישי, משלושת הצירים שיש לנו, ואז להתחיל. ובצורה כזאת הוא באמת מרגיש הבדל בינו לבינו, לבורא.

ואז כשהוא מתחיל לעלות הוא מבין, מרגיש בכל עלייה ועלייה, בכל מדרגה ומדרגה שהוא עולה, פיצול, הבדל בינו לבורא. מה ההבדל? דווקא בל"ב האבן הזה. עד כמה שתפיסתו בל"ב האבן היא מובנת, בריאה, "בחיי, אני נמצא בעולם, אני מרגיש, אני מבין", כמו שאנחנו. ואילו ט' ראשונות, שאני צריך עכשיו לעשות חשבון כמוהן, אני לא מסוגל. שם זה השפעה מעבר לזמן, תנועה, מקום. התופעות והתוצאות הן לא בי. אלא אני משייך את עצמי לכל המציאות, היינו לכל העולם נגיד, או לפחות לעשירייה, לקבוצה. זאת אומרת, אלה דברים אחרים לגמרי.

הנברא חייב לעבור את זה כדי לרכוש מעמד של הבורא, שזו התוצאה הסופית הרצויה. וזה מה שקורה בזכות ל"ב האבן דווקא. שזה החלק שלא מתרשם ממה שאתה תשפיע עליו. הוא יכול להתרשם רק מ"עודפים", כך הוא קורא לזה.

שלמרות שאני לא מסכים עם הבורא, אני דרך החברים, כמה שאני מבטל את עצמי, כמה שאני מבקש מהבורא שיעזור לי להתבטל, מכניע את עצמי, ממש מרכין את הראש, בצורה כזאת אני משייך את עצמי לאמונה למעלה מהדעת. זה דבר שאי אפשר להסביר, כמו שניסינו בשיעור הקודם היום להסביר מה זה נקרא סתירה בין ימין ושמאל, ואיך אנחנו לא יכולים ליישב אותה, שני דברים מנוגדים בנושא אחד. אז זה אפשר רק על ידי ל"ב האבן שהולך להיתקן.

ט' ראשונות הן מקבלות אור מלמעלה, אין להן בעיה. אצלן זה כמו אצל המלאכים, הם יכולים לקבל את שליטת הבורא. אין אצלם פיצול. פיצול יכול להיות רק בתנאי שאתה שייך למלכות. ולכן אלו שנמצאים גם במלכות וגם רוצים ממנה להגיע לכתר, הם מועטים. לא כולם.

ט' ראשונות הן ישתתפו. כל העמך, כל הדברים האלה, אצלם הכול קל, אוורירי, לא בעיה לשנות דעתם. אצלנו כל דבר, אני עומד עליו, אני לא יכול לשבור את עצמי. הרצונות, האנשים הכי קשים הם אלו שבאים לחכמת הקבלה.

תלמיד: אז מעולם האצילות, מרגע שמתחילים לעבוד עם הנוקבאות, במה מאופיינת הגישה לתיקון העולם?

בזה שאני חייב למעלה מדעתי להכניס את עצמי לחברה, לשמוע את המורה, לעשות כל מה שכתוב במאמרים עד כמה שאני מבין ולעורר בזה מאור המחזיר למוטב ולהתקדם.

שאלה: זאת אומרת, מעולם האצילות שמתחיל לבנות את עצמו, הבירור בין "לב האבן לט' ראשונות הוא מתגלה בכל שלב?

בכל פעולה. והעיקר לעשות כל מיני פעולות כאלו שדורשים מאיתנו, לגלות שאנחנו לא מסוגלים ולצעוק יחד.

תלמיד: האם אפשר לומר שהעלייה ממטה למעלה מתחילה בעצם בל"ב האבן הזה?

כן. אנחנו מתחילים.

תלמיד: לא. אני מדבר עוד בבניית עולם האצילות, במשהו.

כן, לבנות את עולם האצילות ועולמות בי"ע, זה לא בעיה. אחרי שהם כולם בנויים, אחרי שמגיע הפרצוף של האדם הראשון שזה מלאך, והוא נשבר, ומתחילים לברר את הכלים השבורים, ממש הכלים השבורים ממרכז הבריאה. כי האדם הראשון הוא נקודה אמצעית של כל העולמות, שבה כבר מתגלים ההבחנות האלו ששייכים לאדם, ואז זה מגיע. וגם, עד שזה מגיע בשרשרת עד דורנו אנו כאן. יוצא שבעצם התחלת התיקון האמתי הוא אפילו לא בהכנות של הדורות הקודמים, אלא, כמו ש"בעל הסולם" כותב, ב"דור המשיח".

תלמיד: מה הצורך, מדוע זה לא כבר קורה בעולם האצילות שעומד ל"ב האבן מול ט' ראשונות, וכבר אפשר להתחיל את העבודה בתיקון?

איך יכול להיות, מי יקשור אותו לט' ראשונות? האדם בעולם הזה.

תלמיד: למה?

כי אין קשר ביניהם. רק האדם שנמצא פעם בזה, ופעם בזה, פעם בסטרא אחרא, ופעם בקדושה, כך הוא מתקן את העולם. אנחנו צריכים כאן לאיזה אמצעי המשדך בין ט' ראשונות לבין ל"ב האבן, וזה האדם שבעולם הזה. אנחנו למדנו את זה, קראנו.

שאלה: איך יכול משהו להתקלקל בדרך למטה? השבורים, השבירה, הכול מה שקורה שם. האם בעצם בדרך למעלה, אלה האמצעים בשביל תיקון, שבלעדיהם אי אפשר לתקן?

יש אמצעים לתיקון המוגדרים לפי המבנה. ניתן להבין שאין כאן משהו שבא לי או לא בא לי, אני משתמש ככה, אני יכול להשתמש אחרת. אנחנו נמצאים במערכת. מערכת קשוחה, נוקשה, אבל זו מערכת. ואתה לא יכול. זה כמו ברזל, שאתה לא יכול לעשות כאן כלום. וכמה שאתה יותר ויותר מכיר אותה, אתה רואה עד כמה שהיא פועלת בצורה מדויקת. מדויקת מאוד. עד האטומים, עד החלקיקים הכי הכי קטנים שבבריאה. לא יכול להיות [אחרת]. כי בכל חלק יש אור וכלי שמסודרים זה כנגד זה עוד מתחילת הבריאה ועד סוף הבריאה שהכול היה בנקודת ההתחלתית יחד, וככה המערכת היא לכן מסודרת "סוף מעשה במחשבה תחילה". אז חשוב רק להבין, שכל המצבים שבמערכת הם כולם קשורים יחד, וכולם הם מהנקודה הראשונה של המערכת, כי כך היא התפתחה והתפשטה שאין בה שום סימן שאלה על כלום. היא כולה סגורה בצורה השלימה.

ולכן, אין לך כאן שום חופש, שום חופש לעשות משהו. אלא בכמה שאתה מצליח, אתה נמצא במערכת, בכמה שלא, אתה כאילו נעלם. אתה לא קיים. זה נראה לנו שאנחנו קיימים, אנחנו לא קיימים. אתה קיים בתוך המערכת מתי שאתה מזדהה איתה, במידה שמזדהה. זה הכול. ואם לא מזדהה, אין, אתה מיד נעלם מהמציאות. זה הכול. אז אנחנו צריכים ללמוד רק איך אנחנו מקיימים את עצמנו בצורה נכונה, לפי החוקים המוחלטים, המכוונים לדבקות.

(סוף השיעור)