שיעור בוקר 25.03.2020- הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר פסח עמ' 234, כתבי רב"ש, כרך ב', עמ' 1262 ,

מאמר "מהו, בכדי לדעת שה' הוא אלקים צריכים ל"השבות אל לבבך", בעבודה"

קריין: ספר פסח עמ' 234, רב"ש, "מהו, בכדי לדעת שה' הוא אלקים צריכים ל"השבות אל לבבך", בעבודה". גם ב"כתבי רב"ש" כרך ב', עמ' 1262.

אנחנו מתחילים עוד יום. עוד יום חדש שבו אנחנו יכולים להוסיף עוד קצת בחיבור שלנו. אנחנו מרגישים, אני חושב, מיום ליום שיש לנו כל יום חיבור חדש, אנחנו מרגישים קצת יותר אווירה חדשה, שכולנו נמצאים במקום אחד, בינינו. לא שיש את "בני ברוך" ששם יושבים כולם, ואחרים יושבים בכל מיני מקומות רחוקים מהמרכז הזה, אלא היום כולנו שווים. המצב הזה הרבה יותר נוח וטוב. אנחנו יותר ויותר נמשכים להרגיש את הקשר בינינו דווקא בצורה כזאת ווירטואלית, שלא קשור למקום ולא קשור לשום דבר. רק ההרגשה הפנימית שלנו היא צריכה כאן להראות לנו איך אנחנו מתחברים, איך אנחנו מתקרבים זה לזה. לכן אני דווקא שמח מההזדמנות הזאת שהווירוס מעביר לנו, ועד כמה אנחנו יותר ויותר מתקרבים ומרגישים זה את זה בצורה חדשה ויותר קרובה ממה שקודם.

נקרא את המאמר, או לפחות את חלקו, ואז ניכנס לעבודה שלנו. העיקר זה להיות כולנו יחד, להרגיש איפה מקום המרכז בינינו, ששם אנחנו צריכים כולנו להתחבר, לשם להימשך, למרכז שבינינו, ושם אנחנו נגלה את הבורא.

מהו, בכדי לדעת שה' הוא אלקים, צריכים ל"השבות אל לבבך", בעבודה

"הזה"ק (וארא אות פ"ט) שואל, וזה לשונו, "וידעת היום והשבות אל לבבך, כי הוי"ה הוא אלקים. שואל, מקרא זה היה צריך לומר, וידעת היום כי ה' הוא האלקים. ולבסוף, והשבות אל לבבך. כי הידיעה, שה' הוא אלקים, מכשירו להשיב אל הלב כן. ואם כבר השיב אל לבו, מכל שכן שיש לו ידיעה. ועוד, והשבות אל לבך, היה צריך לומר, ולא לבבך. ומשיב, אלא אמר משה, אם אתה רוצה לעמוד על זה, ולדעת כי ה' הוא אלקים, אז, והשבות אל לבבך. ותדע זה, כי לבבך פירושו, שיצר הטוב ויצר הרע, השוכנים בלב, נכללו זה בזה, והם אחד, שיהפוך מדות הרעות של יצר הרע להיות טובות. דהיינו, שיעבוד עמהם את ה', ולא יחטא על ידיהם. ואז תמצא, כי הוי"ה הוא אלקים, שמידת הדין, שנקרא אלקים, נכללת בהוי"ה, שהיא מידת הרחמים", עד כאן לשונו.

ויש להבין מה בא זה ללמדינו, מה שאומר הזה"ק, שאי אפשר לבוא ולדעת "כי ה' הוא אלקים" מטרם שהאדם בא לדרגת "והשבות אל לבבך". היינו שיש לדעת, מהי בחינת אלקים בעבודה, ומהי מידת הרחמים בעבודה, הנקראת הוי"ה. וכמו כן יש להבין, מהו יצר הרע בעבודה, ומהו יצר טוב בעבודה. כלומר בעבודה, שהאדם רוצה להגיע לידי דביקות בה', מהו יצר הרע ומה יצר הטוב.

כי מבחינת הכלל הוא פשוט. כי שמקיימים תו"מ, זה נקרא שהולכים לפי הדרך של יצר הטוב. ואם חס ושלום עוברים על תו"מ, נקרא זה שהולכים לפי עצת היצר הרע. אולם בעבודה, שהולכים בדרך להגיע לידי דביקות ה', מהו.

הנה ידוע, שהנבראים נולדו בטבע, הנקרא רצון לקבל לתועלת עצמו. לכן אין האדם מסוגל לעשות שום דבר, אם לא יצא מזה משהו לתועלת עצמו. לכן התורה אומרת לנו, אם אתם תקיימו תורה ומצות, אני אשלם לכם שכר, כמו שכתוב "והיה אם שמוע תשמעו אל מצותי, ונתתי מטר ארצכם בעתו, ואכלת ושבעת".

וכמו שאומר הרמב"ם (הלכות תשובה פרק ה') וזה לשונו, "אין מלמדין אותן, אלא לעבוד מיראה וכדי לקבל שכר, עד שתרבה דעתן, ויתחכמו חכמה יתירה, מגלים להם רז זה מעט מעט". נמצא, עבור הכלל, היצר הרע והיצר הטוב, הוא רק מדבר מענין קיום התו"מ. אבל מענין שאסור לעבוד בעל מנת לקבל שכר, בכלל לא מדברים.

אולם כשמדברים בעניני עבודה דלהשפיע, אז יצר הרע והיצר הטוב הוא משמעות אחרת לגמרי. יצר הטוב פירושו, שהוא מביא את האדם להשיג את הטוב ועונג, שהיה ברצונו יתברך לתת להנבראים, כמו שכתוב, שמטרת הבריאה היא מטעם שרצונו להטיב לנבראיו. אלא, מטעם שלא תהיה בחינת בושה, נעשה ענין צמצום והעלם, שאין הנבראים יכולים לקבל את הטוב, מטרם שיש להם בחינת השתוות הצורה, הנקראת דביקות, שזה משיגים ע"י זה שעושים כל המעשים לשם שמים. אז נעבר הצמצום, ויש מקום להטוב שיתפשט בתוכו. זה נקרא "יצר טוב".

ויצר הרע נקרא, בזמן שהיצר מיעץ להאדם, שיעבוד רק לתועלת עצמו, היינו רק לקבל. והיות שזה הוא שינוי צורה מהבורא, שהרצונו הוא רק להשפיע, והשינוי צורה זה, גורם שאין האדם יכול להגיע אף פעם, שיוכל לקבל את הטוב והעונג, לכן נקרא היצר הזה "רע", מטעם שגורם רע לאדם, בזה שהוא לא נותן לעבוד בעל מנת להשפיע, זה גורם לו, שאינו יכול לקבל טוב ועונג.

ובהאמור נוכל לפרש, מהו הענין, שהאדם צריך לעבוד עם עצמו, שיאהב את ה' בשני יצריך. הענין הוא, שכל זמן, שיש לאדם שני יצרים, אז הם במחלוקת. לפעמים גובר הטוב, ולפעמים גובר הרע. נמצא, שב' כחות משמשים באדם בערבוביא. וזה מכונה אור וחושך, משתמשים ביחד. וכל זמן, שאין הרע נכנע, שולט אז עליו הצמצום וההסתר, שהיה על כלים של יצר הרע, הנקרא רצון לקבל לעצמו. וממילא אין הוא ראוי לקבל את הטוב ועונג.

נמצא אז, שהאדם אינו משיג את הטוב. לכן הוא נמצא במצב של דין, היינו שהוא אומר, שאין הוא רואה את רחמנותו של הבורא, שיהא בידו לומר, שהבורא מנהיג את העולם, במידת הרחמים, אלא במידת הדין, היות שאין האדם מסוגל לראות את השגחתו יתברך בבחינת טוב ועונג.

נמצא, שכל זמן, שאין להאדם כלים דהשפעה, אין להאדם כלים, שיוכל לקבל טוב ועונג. וממילא הוא נשאר בחסרון טוב ועונג.

והאדם אומר, מי אשם בזה, רק הבורא, בזה שלא נותן להנבראים את מה שהוא צריך לתת. כלומר, היות שהבריאה היתה בכדי להנות להנבראיו. ומהתיקון, שהיה, שלא יהיה ענין של נהמא דכסופא, על זה אין הנבראים מוכשרים להסתכל, מצד הרע שיש באדם, מצד הטבע, הנקרא בבחינת עבודה "יצר הרע".

ובהאמור נבין מה ששאלנו, מהו דין ומהו רחמים, בדרך עבודה. ומהו יצר טוב ומהו יצר הרע, בעבודה. כי דין פירושו, שנעשה דין על הכלים דקבלה, הנקראים רצון לקבל לעצמו, שאין האור מאיר בתוכו. נמצא, כשאנו אומרים, שיש חס ושלום דין בעולם, יהיה פירושו, שאין בהעולם כלים דהשפעה, שיוכלו לקבל טוב ועונג. לכן היסורים והחסרונות שולטים בעולם.

מה שאין כן בזמן שיש בעולם כלים דהשפעה, הנקראים בחינת רחמים, כמו שאמרו חז"ל על הכתוב "ולדבקה בו", "מה הוא רחום אף אתה רחום". כלומר, כמו שהבורא הוא המשפיע, כן צריך האדם לראות, שיהיו לו כלים דהשפעה. ובזמן שיש להאדם כלים דהשפעה, אז ניכרת מידת הרחמים של הבורא, היינו שהבורא משפיע טוב ועונג להנבראים, בכלים דרחמים שיש להנבראים.

נמצא לפי זה, לאחר שהאדם משיג את הכלים דהשפעה, היינו שהיצר הרע כבר נכנע להטוב, זאת אומרת, שגם היצר הרע כבר רוצה לעבוד בעל מנת להשפיע, שזה נקרא "והשבות אל לבבך", היינו בשני לבבות, אז הוא בא לידי הכרה, ש"הוי"ה הוא אלקים", היינו שגם עד עתה היה רק רחמים ולא דין. כלומר, מה שהאדם היה רואה, שההשגחתו יתברך היא בחינת דין, הוא רואה עתה, שזו היתה סיבה להגיע למידת הרחמים. לכן רואים עתה, ש"הוי"ה הוא אלקים", שמידת הדין נכללת בהוי"ה, שהוא הכל רחמים. מה שאין כן מטרם שבא לבחינת "והשבות אל לבבך", היתה השגחתו יתברך נראית אליו, שהיא בבחינת טוב ורע.

ובזה יש לפרש את ענין מה שכתוב "ואלוהים עשה שיראו מלפניו". כלומר, זה שיש שליטה להקליפות, הבורא עשה בכוונה תחילה, "כדי שיראו מלפניו". היינו, כדי שיהיה צורך להשיג את גדלות ה', אחרת היו כולם נשארים בבחינת דומם, בלי דעת דקדושה, והיו מסתפקים בעבודה דקיום תורה ומצות בלי שום צורך לעבוד לזכות לבחינת גדלות ה', והיו נשארים באותו שכל, שהיה להם בזמן, שהיו ילדים קטנים, ולא היה להם שום צורך לעזרת ה', שיעזור להם.

כי צריכים לדעת ולהבין מה שאמרו חז"ל".

שאלה: בתחילת המאמר כתוב שתכונות טובות ורעות מתערבבות. השאלה שלי, האם זה כמו שבינה יורדת לתוך המלכות?

אני לא אוהב לעבוד בשתי השפות האלה, בינה, מלכות, כאילו שאנחנו כבר נמצאים בתכונות הבינה ובתכונות המלכות. בואו נידבק למחבר ונלך יחד עם המילים שלו, עם ההגדרות שלו, כמה שיותר תיכנס במה שהוא מספר. ואל תמשוך דברים ממקומות אחרים, אמנם הם נכונים יכול להיות, אבל לא כדאי כך לעשות.

"ובזה יש לפרש את ענין מה שכתוב "ואלוהים עשה שיראו מלפניו". כלומר, זה שיש שליטה להקליפות, הבורא עשה בכוונה תחילה, "כדי שיראו מלפניו". היינו, כדי שיהיה צורך להשיג את גדלות ה', אחרת היו כולם נשארים בבחינת דומם, בלי דעת דקדושה, והיו מסתפקים בעבודה דקיום תורה ומצות בלי שום צורך לעבוד לזכות לבחינת גדלות ה', והיו נשארים באותו שכל, שהיה להם בזמן, שהיו ילדים קטנים, ולא היה להם שום צורך לעזרת ה', שיעזור להם."

ודאי שזה לא שייך לרגשות ולשכל שיש לאדם בעולם הזה. זה יכול להיות איינשטיין עם השכל שלו, יכול להיות איזה מוסיקאי מיוחד, או סופר, זה לא שייך בכלל להשגת הא-לוהות. לא-לוהות חייבים רגש ושכל אחרים. ולכן הוא צריך לעבור כאן שלב של הכנה.

"כי צריכים לדעת ולהבין מה שאמרו חז"ל "בראתי יצר הרע, בראתי תורה תבלין". משמע רק שיש לאדם יצר הרע, אז הוא זקוק לבחינת תבלין שיש בתורה.". אם לא יהיה לו יצר הרע, הוא לא יהיה זקוק לתורה. לכן הכנה לתורה זה לרכוש, לגלות את היצר הרע שיהיה בתוך האדם. וכמה שהוא יהיה יותר גדול אז "ייצרו גדול ממנו", זאת אומרת, "כל הגדול מחברו ייצרו גדול ממנו.", ולפי גודל היצר הרע הוא יזכה לגודל התורה שהיא תתגלה בו. "אחרת הוא לא צריך לבחינת תורה, מטעם שהיה אז בידו לקיים מצות בלי תורה. מה שאין כן כשיש לו יצר הרע, ובא ושואל "מה העבודה הזאת לכם", או ששואל שאלת פרעה "מי ה' אשר אשמע בקולו", והוא צריך להתגבר עליו, ואז הוא זקוק לעזרתו יתברך.

ו"עזרת ה'", אומר הזה"ק, היא בבחינת אור תורה. היינו, שזה מכונה, שנותנים לו בחינת נשמה מלמעלה, שעל ידה הוא יכול להתגבר על הרע שבו. נמצא, שאם לא היו הקליפות, לא היה לאדם צורך לקבל בחינת עזרת תורה מלמעלה. וזה נקרא מה שכתוב "והאלקים עשה שיראו מלפניו".

ובענין עזרה שבאה מלמעלה יש בזה הרבה ענינים:

א. והיא, שהעזרה היא פשוטה, שה' יתן לו בחינת מלכות שמים, הנקראת "אמונה בקביעות". והיות שמטרם שהאדם זוכה לבחינת כלים דהשפעה, אי אפשר להיות, שתהיה לאדם בחינת אמונה, מטעם שיש שינוי צורה בין הנברא להבורא, לכן אין האדם ראוי עוד לקבל את הטוב. לכן, כשמקבל רע, הוא מוכרח לאבד את שיעור האמונה, שהיה לו, מטעם שזהו תיקון, שלא ידבר חס ושלום לשון הרע על הבורא. לכן האדם מוכרח, מקודם שזוכה לבחינת אמונה, שיהיו לו כלים דהשפעה. כי בזמן שיש לו השתוות הצורה, מסתלק ממנו הצמצום, שהיה שורה על הכלים דקבלה, וממילא הוא מקבל טוב ועונג. ורק אז הוא יכול להיות בדרגת של האמונה בקביעות. נמצא, שהבורא צריך לתת העזרה הראשונה, שיתן לו כלים דהשפעה, המכונים "טבע שני".

ב. שעל ידי זה שיש לו תמיד הפרעות מצד הקליפות, הוא זקוק תמיד לעזרת ה'. וע"י זה יש לאדם צורך לעזרת ה', ועל ידי העזרה, שמקבל כל פעם מלמעלה, יש יכולת, שיתגלה להאדם את הנרנח"י, שיש לו בנשמתו של האדם. כידוע, כי אין מילוי בלי צורך, נמצא, שהקליפות הם גורמות שתתגלה הקדושה. וזה שכתוב "והאלקים עשה שיראו מלפניו"."

שאלה: כתוב בתחילת הקטע שקראנו, "ובזה יש לפרש את ענין מה שכתוב "ואלוהים עשה שיראו מלפניו". הוא מסביר שיש שליטה לקליפות. מה זה קליפות? איך מזהים את זה בכלל?

כל המחשבות והרצונות שאתה מרגיש שהם מרחיקים אותך מהבורא, מהשגת הא-לוהות, מלהשפיע, מלאהוב, זה נקרא "קליפה". הקליפה פועלת בצורה מאוד פשוטה, היא מבלבלת אותנו, אבל בדרך כלל היא פועלת בצורה מאוד פשוטה. אתה יכול לזהות, בא רצון, באה מחשבה שמושכים אותך מההשפעה, מחיבור עם האחרים, מלעשות נחת רוח לחברים ודרכם לבורא, זה נקרא "קליפה". פשוט מאוד.

שאלה: כתוב "כשמקבל רע, הוא מוכרח לאבד את שיעור האמונה, שהיה לו, מטעם שזהו תיקון, שלא ידבר חס ושלום לשון הרע על הבורא.". תוכל להסביר מה הכוונה פה?

בזמן שאנחנו באמת מקבלים תוספת אגו, תוספת רע, אנחנו לא יכולים להיות בקשר עם הבורא. אנחנו מרגישים שאנחנו נעתקים ממנו. ואפילו שאתה יכול להגיד, "לא. אני לא רוצה, נמאס לי כבר מהדרך הזאת ומכל הדברים האלה.", אבל אתה מבין שבזמנים האלה, במצבים האלה, אתה מנותק מהבורא. וישנם מצבים שאתה בכלל לא מרגיש שאתה מנותק, זה הסתר כפול.

שאלה: איך עובדים עם היצר הרע שמתגלה? דווקא בתקופה הזו זה מורגש מאוד.

עם היצר הרע עובדים רק בצורה אחת. אם אתה באמת נגד היצר הרע, אז קודם כל אתה צריך להשתדל להתקרב לחברים, ואז בטוח אתה עובד נגד היצר הרע. כי אם אתה לא עושה קודם התקרבות לחברים, בטוח שאתה נשאר ביצר הרע והוא מסובב אותך כך שאתה לא יוצא מזה.

שאלה: מהי מהות הרצון לקבל?

מהות הרצון לקבל זה שאדם מרגיש שכל הפעולות שהוא עושה, הוא עושה רק בחשבון עם עצמו בלבד. זה נקרא "רצון לקבל". זה שהבורא ברא בצורה טבעית, אדם כך משתמש בזה.

שאלה: באיזו צורה אנחנו צריכים להיות בקשר עם החושך כדי שנוכל להיכנס לתוך האור?

אנחנו צריכים להרגיש שהחושך הוא שולט עלינו, ושאין לנו ברירה. אנחנו ממש לכודים בתוך החושך, ואנחנו רק יכולים לצעוק "וייאנחו בני ישראל מהעבודה.". לצעוק, ולבקש, ולהתחנן, ולבכות שהבורא יציל אותנו מן החושך. אז אנחנו יוצאים. כל פעם רק בצורה כזאת.

אם אני לא צועק שהבורא יציל אותי, אז אני לא נמצא בחושך, ואני לא מבקש, והבורא לא מציל. זה חייב להיות לנו ברור. הרגשת החושך זה ניתוק מהבורא, ניתוק מהחברים, ניתוק מהרצון להשפיע. זה נקרא "חושך". ואז אני בוכה, צועק ואז מקבל כנגד זה תשובה.

זאת אומרת, לפי הבקשה שלי שאני מרגיש שאני נמצא ברצון לקבל ולא ברצון להשפיע. לא שאני כאן מפסיד משהו או מרוויח בצורה איכשהו כלפי האחרים, או כלפי משהו. אלא אך ורק כלפי כוח השפעה. אני מתרחק, אז אני צועק "הצילו".

שאלה: זה מאוד מבלבל, האם תוכל להסביר את ההבדל בין אמונה להשפעה?

אמונה והשפעה? כוח אמונה זה כוח הבינה, שהוא לא מכוון לשום דבר, פשוט אני נמצא בכוח הבינה.

כוח השפעה, זה שאני כבר מכוון לרצון לקבל של מישהו, ואני כלפי הרצון לקבל שלו, עושה חשבון איך אני ממלא אותו ואז אני עושה פעולת ההשפעה.

אני לא יכול לבקש כוח השפעה מהבורא. אני צריך שיהיה לי חיסרון למישהו להשפיע, אז אני אבקש כוחות. אחרת, אני צועק סתם? אבל כוח אמונה אני כן יכול לבקש. שהוא ייתן לי כוח אמונה, זה כוח כללי, שאני לא רוצה להיות בעל מנת לקבל.

שאלה: האם הקליפה זה גם שכר על עבודה פנימית? ומה אני צריך לעשות כשאני מרגיש שכל הפעולות שלי הולכות לכיוון הקליפה?

כן, קליפה זו גם מתנה, זה גם שכר שהאדם מגלה שהוא נמצא בקליפות.

זאת אומרת להיות רשעים זה כן מדרגה. ולכן אנחנו מכבדים את הרשעים. בלי לעבור על כל פעולה ופעולה של הרגשת הרשע, אתה לא יכול להגיע להרגשת הצדיק. ככה זה קורה.

ולכן רשע וצדיק אלה פשוט שני מצבים שאדם תמיד הוא הולך ככה, שמאל ימין שמאל ימין. בלי גילוי הרע שהוא רשע, לא יכול להיות גילוי הטוב שהוא צדיק. צדיק שהוא גם מצדיק את זה שהיה ברשע, במצב של רשע ועכשיו הוא נקרא צדיק שהוא מצדיק את המצבים האלו, מה שהבורא עושה עמו.

"ובהאמור יוצא, שהמחשבות, שהקליפות שולחות להאדם, זה הוא גורם חסרונות באדם. וחסרונות נקראים כלים לקבל מילואים, למלאות את החסרון שישנו בהכלים. כלומר, שהשאלות, מה שהקליפות שואלות כנ"ל, שהן "שאלות רשע" ו"שאלות פרעה", הנקראות "מי ומה", זה גורם חסרון באדם, שזה דוחף אותו, שיבקש מה', שיתן לו עזרה, להתגבר על אלו השאלות. נמצא, שהקליפות האלו שומרות את האדם, שילך לדרך הנכונה, המביאה את האדם לזכות לדביקות ה'. ואז רואים, שהקליפות לא היו מתנגדי הקדושה, כמו שנראה בעת עבודה, אלא שרואים, שהם היו הגורמים לזכות לקדושה."

אני חושב שזה ברור. שכל הרע מתגלה, כל השמאל מתגלה, כל המינוס מתגלה כדי דווקא להבליט יותר, לציין יותר, להגדיל יותר את הפלוס. הפרעה זה העבד של הבורא, הוא עובד כל הזמן רק כדי להצדיק את הבורא. כל הקליפה, כל הדברים הרעים שעוברים עלינו, אנחנו אחר כך נגלה עד כמה שהם היו פועלים בצורה נאמנה רק כדי לגלות את הבורא בשבילנו.

"וכעין זה מובא בזהר (בראשית חלק ב' דף קנ"ו, ובהסולם אות קע"ה) וזה לשונו, הכתוב "ואין אלקים עמדי", הכונה על "אלהים אחרים", שהם ס"ם ונחש. כי אז יגלה, שהס"ם ונחש לא הפרידו מעולם בין קוב"ה ושכינתיה, ולא היה אלא עבד למהר פדות נפשינו, שיתגלה השגחתו יתברך למפרע בכל העולם כולו, ואז יתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם. דהיינו, לאפיקו ממה שנדמה לנו בשיתא אלפי שני, שיש הנהגה, המתנגדת להקדושה, שהם ס"ם ונחש."

לכן אנחנו צריכים בכל מצב ומצב לקבוע שאין עוד מלבדו. שכולם נכללים באין עוד מלבדו, גם כל הכוחות השליליים.. כל הכוחות החיוביים זה ודאי, וגם כל הכוחות השלילים, ש"אין אכזר בבית המלך".

"רואים אנו מכאן, שענין הקליפות, שהקדושה צריכה לקיימן בסוד "זה לעומת זה עשה אלקים", הוא, שצריכים הקליפות, להיות לעבד ולסייע להקדושה, שזה מתגלה רק בגמר התיקון אצל הכלל כולו, ולאנשים פרטיים, בזמן גמר עבודה. אז "אגלאי מילתא למפרע" כמו שאומר "ולא היה, אלא עבד למהר פדות נפשינו".

ובזה"ק (תזריע דף ב' ובהסולם אות ו') אומר וזה לשונו "ורחוק מפנינים מכרה. שואל, אמר מכרה, מקחה היה צריך לומר, דהיינו שקשה לקנותה יותר מפנינים. מהו שאומר מכרה. ומשיב, אלא כל אלו שאינם מתדבקים בה בשלמות, ואינם שלמים עמה, היא מוכרת אותם ומסגירה אותם בידי עמים אחרים, ואז כולם רחוקים מאלו פנינים העליונים הקדושים, שהם סודות ופנימיות התורה, שלא יהיה חלק בהם. זה שכתוב, ורחוק מפנינים מכרה".

ולפי זה יוצא, כי ענין הקליפות, שהם בחינת "עמים אחרים". היא מוכרת אותם, זאת אומרת, היות שיש בחינת אומות אחרים, וכשהאדם מתחיל ללכת בדרך להגיע לבחינת דביקות, ובאמצע עבודה הוא מתרשל בעבודה, היינו שנופל לתוך שליטת "אומות העמים", שהם שולטים עליו, ואין הוא יכול לצאת משליטתם, ולהגיע לדבקות ה', הנקראת השתוות הצורה, אז האדם חושב, שזהו מטעם, שאין הוא מסוגל לעבודה זו, לכן הוא נמצא תחת שליטתם." כך הוא חושב.

"אז אומר לנו הכתוב, שזה, שנפל לתוך שליטת "עמים אחרים", זהו לטובתו, בכדי שהאדם לא ירמה עצמו, ויחשוב, שהוא הולך בדרך הישר, שיוכל להמשיך במצב הזה בלי שום הרגשה, שהוא לא הולך בדרך הנכון. לכן יש קליפות, הנקראות "עמים אחרים" חוץ מקדושה, שאז האדם רואה, שהוא נמצא במצב הירידה, ואין לו קשר עם הקדושה. אז האדם יחפש עצות, איך להינצל מהם, ויעלה על דרך הנכון, המובילה לדביקות ה'. נמצא, שהקליפה שומרת על הקדושה.

זאת אומרת, אם לא היתה קליפה, שהשכינה יכולה למכור אותו שם תחת שליטתם, אז האדם היה נשאר בשפלותו, והיה חושב, שהוא מתקדם בדרך, המביאה לידי דבקות. מה שאין כן, כשמגלים לו מלמעלה את החסרונות שבהם הוא נמצא, אז יש לו מקום, שירגיש, שהוא צריך לתקן את דרכו. וזה שכתוב "ורחוק מפנינים מכרה", שהשכינה מוסרת את האדם לשליטת הקליפה.

כלומר, היינו שאז הוא רואה, איך שהוא נמצא משוקע באהבה עצמית, ואין לו שום רצון להיות משפיע. זאת אומרת, שהוא כל כך משוקע באהבה עצמית, שאף פעם לא חשב, שהוא כל כך אדם שפל, שאין כמוהו. נמצא, שיש לפרש עם זה, מה שכתוב "והאלקים עשה שיראו מלפניו", היינו דוקא ע"י הקליפה, שהוא רואה, שהיא שולטת עליו, זה נותן לו דחיפה, שיעשה כל מה שביכולתו, בכדי להגיע לדביקות ה'.""

אנחנו מכירים גם מהטכניקה, מזה שכל אחד נוהג באוטו. אז הוא נוהג, הוא כל הזמן מסובב את ההגה קצת ככה, וקצת ככה. בניווט, שאנחנו לא יכולים ללכת בקו ישר, אף פעם. אנחנו לא מרגישים אותו, אנחנו כל הזמן מרגישים רק את עצמינו כלפי הסטייה, מינוס פלוס, מינוס פלוס, ואז אנחנו שומרים על הקו.

ככה בצורה כזאת בכל דבר אנחנו. כי אנחנו לא בורא, אנחנו נבראים. לכן אנחנו כוללים שני כוחות ובין השניים האלה אנחנו יכולים למצוא את עצמינו. אחרת לא תהיה לנו הרגשה. הרגשה של אחד זה הבורא. הנברא זה תמיד הרגשת עצמו כלפי משהו ולכן אנחנו חייבים קליפות.

הבורא קודם כל ברא את הקליפה, הרצון לקבל על מנת לקבל. הרצון לקבל בעצמו הוא לא יודע כלום, אבל שהוא על מנת לקבל וכנגדו יכול להיות על מנת להשפיע, אז הוא מתקדם, אז הוא יכול להיות בין שני הכוחות האלה ולבחור את הקו הנכון.

לכן אנחנו צריכים לא לפחד ולא להתייאש מזה שאנחנו כל הזמן נופלים קמים, קמים נופלים, כך וכך ונמצאים בכל מיני שינויי המצבים, זה הכול כדי שאנחנו נדע איך ללכת בקו האמצעי, הוא הקו הנכון.

שאלה: הרגשת הקליפה עוטפת אותך לחלוטין ואז אתה מתחיל לצאת מזה. השאלה היא, איך לצאת? לצעוק לבורא. אז יש כאן איזו נקודה שצריך לבקש או את כוח השפעה או את כוח האמונה, אבל אין לי טעם לא בזה ולא בזה. אני לא יודע לא מה זה השפעה ולא מה זה אמונה.

אז אני מתחיל להתבלבל, לא רוצה לבקש על עצמי, אני רוצה לבקש עבור החברים. האם זה חשוב מה בדיוק אני מבקש, או שאני נכלל עם הלב שלי ומשתדל לעבוד עם הלב עם המצב שבו אני נמצא, רוצה להעביר את הבקשה לחברים או שחשוב לדעת בדיוק מה אני מבקש?

אתה תבקש מה שבא לך ויחד עם זה תברר מה שכותב רב"ש כלפי החברה, במאמרים הראשונים שלו, כלפי כל הלימוד שאנחנו לומדים ואז אתה תתחיל לברר חוץ ממה שבא לך לבקש, מה שכדאי לבקש. ואז הפער בין הרצוי והמצוי, מה שמצוי בך ובין הרצוי שאתה מבין מכתבי רב"ש, בעל הסולם, אז אתה תמצא את עצמך עד כמה שהבקשה שלך תשתנה אבל אם אתה מבקש קשר עם החברים אז על בטוח אתה תמצא שם מהר מאוד את הקשר הישיר למטרה.

שאלה: כשהאדם בעצמו פונה שמאלה כאילו כנגד הבורא זה גם רצון שמגיע מלמעלה?

מה אתה חושב שאתה עושה משהו לבד, מאיפה בא לך רצון כזה לעשות משהו אפילו נגד הבורא, שאתה לא מרוצה ממנו כשאתה ברוגז עמו, זה בא ממך? אתה כבר נמצא במדרגה שאתה חושב איך יכול להיות דבר כזה בכלל שמשהו בא ומתעורר באדם מעצמו, איך יכול להיות, מאיפה זה מעצמו? אין לך לא הרגשה ולא רצון ולא שום פעולה שהיא יכולה להיות ממך, מי אתה בכלל, אתה לא קיים.

שאלה: בטקסט רב"ש אומר שהמחיר הוא יותר גבוה מפנינים, האם הוא מדבר על הקבוצה או שזה משהו רק ביחיד?

הוא מדבר על הקבוצה שהאדם מצא את הקבוצה ונכלל שם ומרגיש את כל החברים שלו כפנינים, כל אחד פנינה כי דרך אותם הרצונות, אותן התכונות שהוא עכשיו מרגיש שהתחבר עם האחרים, בהן הוא מגלה את הבורא. מי זה הבורא, הבורא הוא בסך הכול אותו כוח, אותה תכונה שאדם מגלה דרך תכונות של חברים, שכל חבר מייצג איזו תכונה וסך כול התכונות האלה הן נותנות לאדם את הרגשת הבורא.

שאלה: איך אנחנו מונעים התעכבות בקליפה כשעובדים על חיבור בינינו ויש פתאום איזו הרגשה כזאת טובה, ורוצים להישאר בזה?

תנסו להישאר, מה הבעיה?

תלמיד: שאנחנו נתקעים עם ההרגשה הטובה ולא במאמצים.

שאתה רוצה להתכלל עם החברים בגלל שיש בזה הרגשה טובה, בשביל ההרגשה הטובה אתה רוצה להישאר איתם מחובר?

תלמיד: כן ואני רוצה למנוע התעכבות בגלל זה.

מהי ההתעכבות? לא הבנתי.

תלמיד: ההרגשה הזאת היא מושכת מאוד, היא מאוד נעימה.

ואתה רוצה מה, למחוק אותה?

תלמיד: לא רק למחוק אותה.

אתה מפחד שאתה נמצא איתם בקשר בגלל ההרגשה היפה?

תלמיד: בדיוק.

ולא בגלל מהות הקשר?

תלמיד: בדיוק.

ומה אתה מתכוון לעשות כדי להעלות את עצמך למעלה מהקשר הנעים, שהקשר יהיה לא נעים אלא הקשר יהיה מטרתי? גם תפילה, מה אתה שואל, לְמה אתה מחכה? גם תפילה כדי שהבורא יסדר לך את הקשר הזה מנעים למטרתי. נעים זה גם לא פסול אבל שהנעימות הזאת לא תסתיר לך את העיניים, זה כל העניין.

שאלה: קודם ענית לאחד החברים ש"אתה לא קיים" אז מישהו שאל אותך אם הבורא כועס עליך או יש איזה רגש, אז מה נשאר בעצם, אם בן אדם לא קיים אז מה כן?

אדם צריך לקבל עובדה שמה שיש בו זה מגיע מהבורא ומהבחינה הזאת הוא לא קיים, זהו. ומכאן והלאה הוא מתחיל להגיב שמתחיל לקבל את עצמו שהוא בסך הכול יצור בידיים של הבורא, שאין לו שום דבר מעצמו, לא רצונות, לא מחשבות, לא כלום, הוא כבובה בידי הבורא, שהבורא מחזיק אותו ככה ועושה עימו כל מיני משחקים, זה האדם.

שאלה: אז איזו פעולה בעצם נשארת לי כאדם?

לפנות כבובה שהיא מסתכלת על הבורא שברא אותה ומתחילה להבין שהיא רוצה להיות עצמאית במשהו, במה? לעשות כל דבר שהוא עושה עם הבובה הזאת, רק שהיא רוצה להזדהות עם זה, זה נקרא להתבטל, להיות בדבקות.

וכמה שהבורא מעורר בה כוחות אחרים שהיא לא תסכים עימו, אז הבובה הזאת מבינה את זה ורוצה בכל זאת להיות, למרות, נגד, למעלה מהכוחות האלה מהנוגדים לבורא, להיות למעלה מהם עם הבורא, זה נקרא "למעלה מצמצום ומסך".

שאלה: ההתנהלות הזאת, הקשר הזה לאן הוא בעצם מביא אותנו במצב המתקדם יותר?

זה מביא אותנו לדבקות עם הבורא נגד כל היצר הרע שהבורא מעורר בנו, שהבובה הזאת שנמצאת ביד ה', היא מוכנה שיתעוררו בה כל מיני כוחות כאילו נגד הבורא, היא מוכנה לקבל את זה ולבקש כל הזמן להיות למעלה מהכוחות האלה מחוברת עם הבורא, זה נקרא להתגבר על היצר הרע.

שאלה: אני כמו אותה הבובה מתחבר עם אבני החן, היהלומים של החברים, כמו שאמרת משתדל לקשור אותם, את כולם יחד וכמו שהחבר אומר אני מגלה תחושה נעימה, אמרת שהיא צריכה להיות מטרתית. איך היא צריכה להיות מכוונת, איך אני צריך לכוון בתוך הקשר הזה שלנו את עצמי ואת החברים?

זה הולך טוב מיום ליום, אנחנו עכשיו, לאט לאט מתחילים לצאת לפלטפורמה כזאת, לכזה "שדה אשר ברכו ה'", שאנחנו נרגיש את עצמנו שקיימים בצורה שווה, טוב מאוד שהבורא שבר לנו את בני ברוך במרכז פתח תקוה, טוב מאוד, כי אנחנו כולנו עכשיו שווים ממש, נמצאים באותו שטח כולם יחד, אין עיוות שאלו במרכז ואני רחוק, לא יודע איפה, שעושים לי טובה שמתקשים אלי, עכשיו אתה רואה, אנחנו כולנו ממש כאחד יכולים להיות וכך אנחנו נתקדם.

וודאי שאנחנו נקבל מיום ליום [הרגשה] איך הבורא מעורר אותנו על ידי יצר הרע ונרגיש שאנחנו נופלים ולא מרוצים וכל אחד סוטה מהדרך לכיוון שלו אבל אנחנו צריכים להבין כמו שדיברנו היום על ניווט עם הג'יירו, שכל הזמן שומר ושומר את הכיוון, הוא לא יכול ככה להיות כל הזמן, הוא צריך להיות במינוס אחד בפלוס אחד, מינוס אחד פלוס אחד ואז באמצע יהיה האפס. כך הולכים לפי הקו הנכון ואנחנו גם כן.

לכן אנחנו צריכים לראות, הבורא מעורר אותנו פעם למינוס ופעם לפלוס ככה, פעם למינוס ופעם לפלוס ולא חשוב מינוס או פלוס, חשוב שאנחנו כל הזמן מכוונים ישראל, תורה וקדוש ברוך הוא, והבורא, אחד. וישראל זה אדם, כל אחד מאיתנו שרוצה להגיע לישר א-ל ותורה זה נקרא הקבוצה שבה אנחנו פועלים עם המאור המחזיר למוטב שנקרא תורה, בראתי יצר הרע שזה מתגלה בקבוצה בינינו בלבד, רק רצון אגואיסטי שמתגלה בקבוצה בין החברים הוא נקרא יצר הרע, כל היתר זה בהמיות, זה דרגת חי, עליה אנחנו בכלל לא מדברים.

אנחנו מדברים על היצר הרע בינינו שלא נותן לנו להתחבר, שמזלזלים זה בזה וכן הלאה ואז אנחנו מבקשים את הבורא שיטפל בנו. אז אדם הוא כלפי הקבוצה ושם הוא רוצה להרגיש את כולם כאחד והוא לא מסוגל לעשות את זה, הוא מבקש את הבורא שיטפל בזה וכך כל אחד, זאת כל העבודה שלנו. אנחנו נבצע את זה בטוח ובצורה קצרה, הווירוס הזה הוא תרופה, תרופה מאוד טובה, זה ממש שורף את כל הקליפות, זה ממש אנטיביוטיקה.

שאלה: בקשר ליצר הרע אני מגלה עכשיו בתנאים האלה שאם קודם נפגשנו במרכזים והיו בינינו כל מיני כאלה התנגשויות שחילקו בינינו, אז עכשיו בצורה הזאת אתה לא מרגיש אותו הפירוד שהיה אז במרכזים, את אותו היצר הרע, אתה שמח להתקשר עם החברים בכל קשר שלא יהיה. זאת אומרת שיש עכשיו במצב הזה, בקשר הווירטואלי פחות ניגודים בינינו. האם יש משמעות מיוחדת לעבודה שאנחנו עושים עכשיו?

מצד אחד כאילו יש בינינו היום פחות התנגדות, בקשר וירטואלי לעומת קשר פיזי, זה ברור, אני רואה שבכל זאת כנראה שכך צריך לעשות והבורא עושה לנו, או שהוא עושה הקלה במקום אחד, כאילו הקלה ואז יוצא לנו קשיות במקום השני, זה מצד אחד, מצד שני אני רואה שבכל זאת אנשים מגיעים יחסית, אולי בגלל שלא עובדים כל כך ולא מתרוצצים, ולכן הם באים בזמן, יחסית, חוץ מקבוצת קייב, אני מרוצה מהמצב, אני מאוד מרוצה.

עד היום, עד עכשיו, אני מרגיש ובטוח שכך יהיה, אבל כבר מגולה עד כמה שהווירוס פועל לטובתנו, לטובת המצב החדש הזה. ואני לא יודע אם אנחנו נחזור למרכזים שלנו. אפילו נגיד שהוא ייפסק בעוד חודש חודשיים, מה שאני לא מאמין שיקרה. אני חושב שזה הרבה יותר מזה, אבל נגיד, אז אני לא יודע אם כדאי לנו לחזור, מה יש לנו בזה? נראה. עדיין אני לא יכול לדבר על זה בצורה ברורה ככה, מבוררת. אין לי גם נתונים עדיין. אני לא אוהב את הפילוסופיות סביב זה.

שאלה: בעבר דיברנו שאני לא יכול לבקש כלום, אפילו את תכונת ההשפעה, אלא רק עבור החברים, ולפעמים אתה אומר שכן לבקש שיהיה לי כוח להשפיע, רצון להשפיע, וכל פעם זה מבלבל. אז איך צריכה להיות הבקשה שלי כל הזמן?

הבקשה שלך צריכה להיות רק להתחבר עם החברים וללמוד מהם מה לעשות. אפילו שהיית כמו רבי יוסי בן קיסמא, גדול, והם כולם קטנים, בכל זאת לא תהיה לך אפשרות ללמוד את תכונת ההשפעה, אלא רק כשאתה נכלל מהם, ככה זה.

שאלה: את מי הבורא מנסה ללמד, הרי הוא מנקה את העולם, והבהמה, כמה שלא תרביץ לה היא לא תלמד אף פעם. אם הוא היה מלמד אותנו, את בני ברוך, מי שיש להם נקודה שבלב, ניחא, אבל ככה הוא מנקה את העולם והעולם סובל, מה יש לדרוש מהבהמות על ידי המכות?

אני רואה שיש לפנינו עגלה, על העגלה יושב אדם, צריכים ללמד את האדם איך לנהל את החמור, אז גם כן צריכים ללמד את החמור שישמע מה שאומרים לו לעשות או סוס, נגיד. הסוס צריך לדעת מה רוצים ממנו. אתם יודעים כשאתה פוגש סוס פרא באיזה מקום, אז זה סוס שלא מסוגל להבין מה האדם רוצה ממנו, הוא בורח, הוא מוכן להרוג את האדם, מה שאין כן, אם אדם תופס אותו, קושר אותו, נותן לו לאכול מצד אחד, מצד שני לא נותן לו חופש, אז הסוס הזה מתחיל להיות הסוס, אני לא יודע איך להגיד, סוס יד, שומע לאדם, ואז יש לך סוס ואדם. אז צריכים ללמד את האדם איך לנהל את הסוס, וצריכים לנהל את הסוס איך לשמוע לפקודות האדם, וכשהאדם ירכב על הסוס, יגיע למטרה. כך צריך להיות. אז מה אתה אומר? אנחנו צריכים גם בעצמנו ללמוד מה לעשות, וגם כן לנהל את החמור הכללי, שזו האנושות. אבל כשמגיעים למטרה, אז לאט לאט גם אלו וגם אלו נכללים בתכונות הבורא, ונעשים באמת חברה קדישא, חברה קדושה, שכולם מחוברים לבורא, אז הכול יהיה בסדר.

קריין: דיברת על הבובה שמנוהלת, האם הבובה הזאת לפעמים גדולה מהעשירייה, ולפעמים גם יש לה מצבים פרטיים שהיא מנוהלת?

מצבים פרטיים אנחנו לא לוקחים בחשבון, חשובים לנו רק אותם המצבים שאנחנו איתם נכללים בעשירייה, והעשירייה כולה איך שהיא מכוונת כלפי הבורא. זה הכול. אין לאדם שום עסק פרטי, ועוד מעט אנחנו נתחיל ללמוד, איך לאף עשירייה אין שום עסק פרטי, אלא איך שאנחנו צריכים להיות מקושרים בינינו, כדי לגלות בינינו את הבורא. לא בעשירייה אחת אפילו, אלא בין העשיריות. וזה יהיה הרבה יותר קל לגלות את הבורא בצורה כזאת.

קריין: אז אנחנו נמצאים בעמוד 237 בספר "פסח", טור ב', פסקה אחרונה, "אולם בזמן שהאדם רואה".

"אולם בזמן שהאדם רואה, שהוא נמצא תחת שליטת הקליפות, היות שהוא רואה, שהן שלחו לו את השאלות הידיעות, הנקראות בשם "מי ומה", ואין הוא מסוגל לתת להן תשובות נכונות, שיתיישבו על הלב. והוא חושב, שבטח, שהוא כל כך שפל, עד כדי כך, שאין הוא מסוגל לתרץ להן את אלו השאלות הפשוטות. אז על האדם לדעת, שאינו כל כך, כמו שהוא חושב, היות שהשאלות שלהן, הן באמת חזקות.

וזהו מטעם כנ"ל, שה' נתן כח להקליפות, שישאלו שאלות חזקות, בגלל שהאדם ידע, את מצבו האמיתי, איך שהאדם נברא בשינוי צורה מהבורא. והאדם צריך להגיע להשתוות הצורה. ובכונה תחילה ניתן, זה שלא יהא ביד האדם לתרץ את השאלות האלו, בכדי שיהא נצרך להבורא, כלומר שרק הבורא יכול לתרץ לו, מטעם שכל שכלו של אדם הוא בנוי על בסיס, שיעשה הכל בתוך הדעת, והדעת של האדם אינה מבינה, אלא מה שנוגע לתועלת עצמו, אם כן הצדק הוא עמהם.

אלא על האדם לדעת, שניתן לנו את הדרך לקיים תו"מ למעלה מהדעת שלנו, היות שכל הדעת שלנו אין זה שום הבנה אלא מה שנוגע לתועלת עצמו. וזה נקרא "אמונה למעלה מהדעת". ומטרם שהאדם יכול ללכת למעלה מהדעת, בטח שמי שבא אליו ושואל שאלות, שהן בנויות על הדעת של הגוף, בטח אי אפשר לתת להן תשובה, שהדעת תבין את זה.

אם כן, בגלל מה באה הקליפה, ושואלת את השאלות האלו, שבטח אין האדם מסוגל להשיב להן. כלומר, הקליפות יודעות שהצדק איתן. ובטח לא יקבלו תשובה עליהן. והשאלה היא הן לפי הכלל, הנודע בעבודה, שזה, שהקליפה באה ושואלת אלו השאלות, זה בא מצד הקדושה, כנ"ל "והאלקים עשה שיראו מלפניו".

אם כן מה באות לו אלו השאלות. התשובה היא, כנ"ל, שמלמעלה שלחו לו אלו השאלות, שדוקא על ידי השאלות האלו יש בידו לקיים מצות אמונה למעלה מהדעת. וזהו הפירוש "אלקים עשה שיראו מלפניו". זאת אומרת, זה שבאו אליו השאלות, הוא בכדי לתת להאדם הזדמנות, שיהיה בידו לגלות את ענין אמונה למעלה מהדעת. מה שאין כן אם אין לו שאלות, אין האדם יכול לדעת, שהוא הולך למעלה מהדעת. מה שאין כן בזמן שהוא רואה את השאלות, ואין הוא רוצה לתת תשובות, היינו, שהדעת מחייבתם לעשות, אלא הוא אומר, עתה, שהשאלות האלו באו אלי, אני יכול לקיים מצוה אמונה, שהיא למעלה מהדעת, אני רוצה לנצל את ההזדמנות.

ובהאמור יכולים להבין, מדוע, אם ה' יודע, שהשאלות האלו הן שאלות חזקות, שאין בידי אדם לתרצן עם הדעת, אם כן בשביל מה שלח אותם הבורא. התשובה היא כנ"ל, היינו, כמו שכתוב "ואלקים עשה שיראו מלפניו"." זאת אומרת שלא לעבוד לפי השכל. הוא יודע שאין לאדם שום אפשרות לענות על השאלות העקרוניות של הבריאה. אין לאדם לא רגש, לא שכל, לא הכנות, הבורא לא נתן לו את זה, אלא תמיד כאילו ללכת בעיניים עצומות, זה מתאים לאדם? זה מתאים למישהו שרוצה להתקרב ולהידמות לבורא? "כלומר, שדוקא ע"י שאלות אלו, יש בידו לקיים מצות אמונה, הנקראת יראת שמים. כלומר, שדוקא עתה יש לו הזדמנות לקיים מצות אמונה למעלה מהדעת.

כמו שאמרו חז"ל "מצוה שבאה לידך אל תחמיצנה". שיש לפרש "מצוה שבאה לידך" היינו מצות האמונה, שבאה לידך ע"י השאלות "מי ומה". "אל תחמיצנה" ולקבל אותה תיכף, ולא להתווכח עם השאלות האלו, ולחשוב לתת תירוצים על השאלות, אלא לקחת את השאלות כמו שהן, כי עכשיו יש לו הזדמנות לקיים מצות אמונה, ו"אל תחמיצנה" מלקבל אותה כמו שהיא, פירושו, עם כל תוקף חריפות של השאלות." בואו נגיד ככה, תינוק, ילד, לא מבין מה שאנחנו דורשים ממנו, אבל אם היה מקיים מה שהגדולים דורשים, היה מצליח. לא היה טועה, והיה מצליח. אז עכשיו יש לו בחירה, תסתכלו על הילד הקטן או שהוא הולך לפי השכל שלו או לפי השכל שלכם, וודאי שאם הוא הולך עם השכל שלכם, אז הוא לא מפתח גם כן את השכל שלו, הוא פשוט מעתיק מה שאתם אומרים והוא הופך את עצמו להיות לעבד, למכונה, אבל אם ילך עם השכל שלו, איך הוא יתקדם כל פעם ליותר ויותר גבוה? אז יוצא לנו כאן שאנחנו לא יודעים איך לחנך את עצמנו, איזה קשר צריך להיות בינינו לבורא, בינינו לחיים שלנו? מה זה נקרא ללכת למעלה מהדעת? לרכוש כוח אמונה? שכאן יוצא שאם אנחנו הולכים לפי מה שהקבלה אומרת, אנחנו מקבלים שכל כל פעם מדרגה יותר גבוהה.

נגיד שהיינו כולם "כבהמות נדמו", ועכשיו נעשינו בני אדם, ואצל בני אדם, עוד מדרגה ועוד מדרגה ועוד מדרגה, כל פעם התפיסה היא יותר גבוהה, יותר רחבה, לא לפי התכונות שלנו, שאנחנו כבר מתחילים לראות את העולם בתכונות אחרות, כמו שג'וק רואה למשל רק את השטח, אז אנחנו רואים את התלת ממדי, אחר כך אנחנו בארבעה כיוונים, חמשה, שישה וכן הלאה, זאת אומרת אנחנו נכנסים למדרגות, שכל פעם התפיסה שלנו נפתחת, הלב נפתח, הראש נפתח, הרגשות נפתחים, אנחנו מתחילים להרגיש את הכול בצורה שמתרחשת בנפח, זה מה שהולך לנו.

לכן אמונה למעלה מהדעת זה כוח הבינה שירחיב לנו את התפיסה, שאנחנו לא נישאר כמו ג'וקים שחיים בשטח ולא יודעים מה זה גובה, שאנחנו נראה עוד ממדים. זה ההבדל בין העולם הזה לעולם הרוחני, שאנחנו מקבלים תכונות חדשות שאין לנו עכשיו. לא שגדלים במקצת ממה שיש, אלא לגמרי, לגמרי משהו חדש. אי אפשר להסביר את זה, אבל זה מה שאנחנו רוכשים על ידי הגישה הזאת, אמונה למעלה מהדעת. שמוסיפים כוח הבינה.

קריין: עמוד 238 טור ב' למטה, שורה "וזהו מטעם".

"וזהו מטעם, כי כל דבר שהוא נגד השכל, מה שהשכל טוען, שאין כאן מקום של כדאיות ללכת בדרך זו, אז האמונה למעלה מהשכל והדעת יותר היא גדולה. לכן אמרו "אל תחמיצנה", היינו שלא להפסיד את ההזדמנות, שיש לו עכשיו ע"י השאלות שלהם.

לכן על ידי שאלת "מה", שהיא שאלת רשע, האומר "מה עבודה הזאת לכם", כלומר שאתם רוצים לעבוד רק בעל מנת להשפיע, הוא שואל, מה אתם תרויחו בזה, אלא שצריכים לעבוד רק לתועלת עצמו, זהו כלי, היינו חסרון, שהבורא יתן לו במקום חסרון, ששאלת הרשע מפריע לו, שיהיה לו כח לעבוד בעל מנת להשפיע, שזה נקרא, שיזכה לטבע שני, הנקרא בעל מנת להשפיע. וזה שאומר כנ"ל "והשבות אל לבבך", היינו שגם יצר הרע יעבוד בעל מנת להשפיע.

ועל ידי שאלות פרעה, שאמר "מי ה' אשר אשמע בקולו". וכשמתגבר על שאלה זו, הוא זכה לבחינת אמונה בקביעות, שזה נקרא, כמו שאומר הזה"ק, היינו לאחר שזכה אל "והשבות אל לבבך", אז הוא בא לדרגת "כי הוי"ה הוא אלקים"." מדרגת הבינה מגיע לדרגת הכתר. זו הדרך שלנו, ממלכות להגיע לבינה, ומבינה לכתר.

נקווה שאנחנו נצליח. לפחות אנחנו בכיוון הנכון, ובידיים נאמנות של בעל הסולם ורב"ש, וכך נתקדם.

שאלה: עכשיו יש לי הרבה זמן לעבוד ולהתחבר עם החברים, עד לנקודה שאני מתחיל להרגיש דחייה, זאת אומרת אני לא מצליח יותר להתחבר. האם זו הנקודה שבה אני צריך ללכת למעלה מהדעת? האם זה מה שמתואר בטקסט עכשיו, שאני צריך ללכת למעלה מהדעת?

אני שמעתי שכל איטליה נמצאת בניתוק, בשיתוק, בשביל מה? כדי שתתחברו סוף סוף. מה יש לכם עוד לעשות? אתם צריכים עכשיו להפיץ בכל הרשתות, שאם המדינה הזאת רוצה לצאת ברווח גדול היא חייבת להתחבר, חייבת להרגיש שהמזיק הזה, הווירוס דורש מאיתנו חיבור. הוא בכוונה עושה לנו כאלה דברים כדי שאנחנו נתחבר בינינו. ספר לכולם. מה אתם רוצים, שיבוא משהו יותר גרוע? יכול להיות, חס ושלום. מה שבא עכשיו, זו כל כך בעיה מה שעשה? לא.

אנחנו שלומדים קבלה רצינו שהעולם הזה יפסיק להתעסק בשקר, בזבל, בשטויות, שיפסיק לקלקל את האקולוגיה, את כדור הארץ, מים, אוויר וכן הלאה, ולא ידענו איך נעשה את זה. אנחנו צריכים ללכת לשליטי עולם, לטראמפ, לפוטין, למרקל, לבקש מהם שהם ישנו משהו? לא. בא וירוס קטן שלא רואים אותו בכלל ופועל ככה ברגע. וכל העולם יושבים ככה כמו כלבים קטנים ומסתכלים על הווירוס הזה ואומרים "מה שהוא רוצה אנחנו נעשה, רק שלא ייגע בנו". איזה יופי.

אתם צריכים להשתמש בזמן הזה, הוא מגיע בשבילכם, שאתם ממש תיכנסו לכל הרשתות, לכל המקומות ותתחילו להסביר לכולם שזה לא וירוס, זאת תרופה. זה כתוב, גם קראנו במאמר "הכול תיקונים", זו רק תרופה. מצד הבורא לא מגיע שום דבר רע, רק טוב, רק אנחנו לא רואים את זה לפי הקלקולים שלנו.

כל הזמן תתקשרו ותתקשרו ביניכם, שכל הזמן תהיו ממש רק בזה. תכתבו, תקראו, תתרגמו דברים, תעשו הפצה, הפצה לכל העולם. זו ההזדמנות שלנו. עכשיו הבורא בודק, האם אנחנו יכולים להיות המובילים את העולם לתיקון. אם לא, ייתן למישהו אחר. וזה בשבילכם, אני כבר זהו, אני גמרתי את שלי, אני סתם נמצא רק כדי למסור לכם עוד קצת משהו. לכן עכשיו זה זמן ההפצה, חיבור בינינו והפצה מתוך החיבור.

שאלה: דיברנו על לקבל על עצמנו מצווה. הסברת את העיקרון הכללי של אמונה למעלה מהדעת. אני יושב עכשיו כאן מול המחשב, יש לי כל מיני הפרעות והסחות דעת, אני רוצה להיכנס לפייסבוק, לעשות עוד משהו. מה זה במצב הזה לקבל על עצמי מצווה, וגם במצב הכללי של ווירוס הקורונה?

אני עכשיו יושב לפניך, עם הספר, עם החומר, עם המחשב שלי, עם מקום שאני יכול לצייר את הדברים, מקלדת, כל מיני מכשירים, אני לא חושב על פייסבוק עכשיו, איזה פייסבוק? יש לך עכשיו זמן להתקשר איתנו בלבד, לא לחשוב על שום דבר אחר. מה אתה מדבר על פייסבוק? אחר כך יהיה לך פייסבוק, טוויטר, כל מיני דברים ששם תפרסם מה ששמעת בזמן השיעור בצורה נוחה, יפה. זה כל העניין. ועכשיו אל תחשוב על פייסבוק.

שאלה: אנחנו צריכים להפיץ, יש וידיאו-ים שעשינו שיש להם רק עם מאות צפיות, זאת אומרת שלא כל החברים שלנו צפו בהם. איך אנחנו יכולים לצפות שכל הקהל יצפה בהם אם אנחנו בעצמנו לא צופים בווידיאו-ים שעשינו?

כנראה שאתם לא שולחים לכולם, אני לא יודע, אני לא מבין בהפצה. או יכול להיות שהם כאלו שאפילו שטוב שלא רואים אותם. צריכים לברר, אני לא מבין בהפצה. או שזה בגלל שהווידאו עצמו הוא לא איכותי, או שהנושא שלו לא כל כך מבוקש, או שאתם לא יודעים לעשות את זה, להפיץ, לשלוח אותו לרשת. אבל חייבים להשתדל בכל הכוח, זה הזמן שלנו, אתם מבינים את זה אני חושב, אז תשתדלו. בקשר להפצה אל תפנו אלי, אני לא יכול לעשות כלום, רק להגיד כל בוקר שצריכים להפיץ ובבוקר למחרת אני רוצה לשמוע מכם שבאמת הצלחתם. הבורא רק בזה מתחשב. הוא לא מתחשב באף אחד בצורה אישית וגם באף עשירייה בצורה אישית, אלא עד כמה אתם מושכים אנשים, אנושות, עד כמה אתם אוספים את כל האנושות ומוציאים אותה לרוחניות. רק בזה הוא מתחשב, כי זה עכשיו בתכנית שלו, אנחנו נמצאים בדור האחרון.

שאלה: למה עשו אותנו בצורה כזאת שאנחנו יכולים לשפר את המצב שלנו רק דרך כאב, צעקה, בקשה?

כאב וצעקה זה מפני שאתה לא מעריך את הדרך ואת המטרה. אחרת היית שמח, היית שר, לאן שאתה הולך, לאן שאתה מתקדם, והיית מגלה שאי אפשר אחרת להביא אותך להזדהות עם הבורא, לדרגת הבורא, אלא בדרך כזאת בלבד, שאם היית במקום הבורא, לא היית מסוגל לעצב דרך בצורה אחרת. ואז הדרך הזאת לא הייתה נראית לך כמלאה בכי, דמעות וייסורים.

למה? היא לא כך. ברגע שאתה מתחיל לראות שאתה נמצא עם החברים ועם הבורא, אתה בשמחה, בשירה מתקדם כל יום ויום, אתה לא רוצה שזה ייגמר. אתה יודע מתי זה גמר תיקון? מתי שאתה לא רוצה שזה ייגמר, אז זה נקרא גמר תיקון.

שאלה: שאלה על הפצה. אנחנו באמת מופיעים עכשיו ברשתות, בקבוצות ענקיות שיש בהן מעל אלף פוסטים ביום לאנשים מהקהל הרחב, אבל עדיין זה רק אחוז קטן מאוד מכל האנשים שבאמת רואים אותנו. איך אנחנו יכולים להשפיע לכמה שיותר אנשים?

אתם צריכים לחפש אמצעים אחרים אולי, כדי שיראו אתכם יותר. אני לא יודע. אני מבין שזה ככה, שאנחנו עדיין מאוד מאוד קטנים. מצד אחד אנחנו צריכים לעשות כול מה שבכוח שלנו, אפילו שאנחנו קטנים מאוד. לאט לאט, כשנקבל יותר מקצועיות, כשנדע יותר איך להפיץ, נהיה יותר מומחים, יותר מסוגלים, נעשה קליפים יותר טובים, ונוכל לבטא את עצמנו בצורה יותר ברורה ומושכת, בהתאם לזה הבורא יפתח לנו. "פתחו לי פתח כחודו של מחט, אני אפתח לכם פתח שקרונות יוכלו להיכנס".

זה שאנחנו עדיין לא יכולים, זה מפני שאנחנו עדיין לא מסוגלים לדבר נכון לקהל. נעבוד על זה כל יום ויום יותר ויותר, ואז תראה עד כמה זה יצליח. מתי שצריך, הבורא יפתח לנו מקדימה וידחוף אותנו מאחורה וככה ניכנס. לזה אני לא דואג.

שאלה: אני רואה שהרבה חברים כותבים ועושים פוסטים, אבל לא תומכים בפוסטים של החברים האחרים. רציתי לציין שצריך גם לתמוך בפוסטים של חברים אחרים.

אתם צריכים לעשות את זה בצורה מאורגנת. תגיד לי איך. אתם יכולים לשלוח את כל הפוסטים אלי שאני אלחץ "או קיי" אפילו בלי לקרוא את מה שכתוב בהם, ושיתפזר גם בשמי, אני מוכן. וככה כל אחד ואחד חייב לעשות. בלי זה לא יהיה קשר בינינו, אנחנו לא נרכיב פרצוף רוחני אם אנחנו לא תומכים זה בזה בצורה כזאת. העיקר זה ההתקשרות בזה שאנחנו מופיעים לפני כולם, לפני כל העולם. מה זה שכל אחד לא תומך בפוסטים של השני? תביאו אלי ואני אעשה את זה. שיהיה אצלכם אחראי אחד על כל זה שיסדר וישלח, מה זאת אומרת? את העיקר אתם לא עושים, את התמיכה בפוסטים? זו בעיה. זה אומר על זה שאין לכם קשר, שאתם לא מבינים שאתם עושים עבודה אחת, משימה אחת.

מה שאמרת לי זה כאילו שאתם יורקים זה על זה, דוחים זה את זה, ואתם רוצים להצליח? לא יהיה לכם שום דבר אם ככה זה יימשך. אני צריך לראות שהעבודה של החבר יותר חשובה מהעבודה שלי. אתם לא הבנתם את זה עדיין? כואב לי הלב, אני לא יכול יותר.

שאלה יש לנו הרבה בני נוער בבני ברוך ואנחנו משתמשים בוותיקים להפצה והוותיקים נפטרים מהמחלה, לכן אנחנו צריכים להשתמש בבני נוער, שהם יהיו בחזית וידברו לצעירים כמוהם.

בסדר. שיעשה כך ויעשה כך, זה לא חשוב, העיקר שיעשה. אני לא רואה שוותיקים נפטרים. תכניסו לעבודה את כולם, ולא לדבר. אני לא אוהב לשמוע כל כך ביקורת, אלא קדימה, תעשו פעולות להפצה. זה הכול.

שאלה: אני חושב שאם המוצר שלנו ברשתות החברתיות יהיה איכותי לא נצטרך לעשות לייקים זה לזה, אלא פשוט המוצר יתפזר ואנשים מהקהל הרחב יצרכו אותו לבד.

תדברו ביניכם, אני לא מבין בהפצה ולכן אני לא יכול להגיד אם אתה צודק או לא. אבל בכל זאת מה שלא יהיה, יש בזה גם השפעה משותפת, עבודה משותפת, פעולה משותפת ביניכם שזה גם עוזר לכם בצורה הפנימית.

(סוף השיעור)