שיעור בוקר 09.11.2012 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן- אחרי עריכה

כתבי בעה"ס, שמעתי, עמ' 617, מאמר קט''ו, "ענין דומם, צומח, חי, מדבר"

heb_o_rav_rb-shamati-115-domem-tzomeah_2012-11-09_lesson

קטו. ענין דומם, צומח, חי, מדבר

"דומם: הוא בחינת שאין לו רשות בפני עצמו. אלא רשות של בעל הבית עליו. והוא מוכרח למלאות כל חשקו ורצונו של בעל הבית. לכן, היות שהשם ית' ברא את הבריאה לכבודו, כמ"ש "כל הנקרא בשמי וכו' לכבודי בראתיו", היינו שהשם ית' ברא את הבריאה לצורכי עצמו, הטבע של בעל הבית נטבע בהנבראים. היינו, שכל אחד מהנבראים אינם יכולים לעבוד לתועלת זולתו, אלא לתועלת עצמו.

צומח: הוא שכבר יש לו רשות בפני עצמו במקצת. שכבר יכול לעשות דבר, שהוא בהיפוך מדעת בעל הבית. היינו, שכבר יכול לעשות דברים, שאינם לתועלת עצמו, אלא להשפיע. וזהו כבר ההיפוך, ממה שיש ברצון בעל הבית, שהוא הטביע בהתחתונים, שיופעלו רק ברצון לקבל לעצמו." זאת אומרת, מי שנמצא בדומם דקדושא.

ויש דומם, צומח וחי כמו בעולם שלנו, זה הרצון לקבל שנמצא בפעולה בהתאם לכוח שבו, אם יש לו כוח של דומם, הוא שומר על המבנה שלו ועד כמה שהכוח הזה נמצא בו, בצורת הדומם, הוא לא נותן לכוחות זרים לפרוץ לגבולו ולשבור אותו. יש חומרים יותר חזקים או פחות חזקים, יותר עמידים או פחות עמידים. זאת אומרת בהתאם לרצון לקבל שבו בצורת הדומם. יש כאלה מאוד מאוד קשים שלא נותנים למישהו אחר לפרוץ לגבולם, ויש כאלה שהם רכים. השאלה היא, מי יותר עמיד בסופו של דבר כלפי השפעה חיצונית.

בדומה לגומי, ככל שנכניס ממנו לתוך הגלגל, הוא לא כל כך ישתנה, זאת אומרת הוא סופג את ההשפעה. מה שאין כך, אם הגלגלים היו עשויים מאבנים או מברזל, הם היו נשברים הרבה יותר מהר. זאת אומרת אנחנו לא בודקים לפי הקשיות הפיזית את הקשיות שלא נותן לפרוץ לגבולו, אלא לפי הקשיות הפנימית, עד כמה שהוא עומד נגד השינויים הפנימיים. אפילו בעולם שלנו אנחנו רואים את ההבדל בין הגומי והברזל, את השינויים החיצוניים הוא יכול לקבל על עצמו, אבל את השינויים הפנימיים, זה כבר משהו אחר.

בצומח, הרצון לקבל שבו הוא יותר גדול ויותר חזק מאשר בדומם, למה? ואני מדבר בינתיים על העולם שלנו, נניח על הצמחים, כי הוא מסוגל לעמוד, להיות עמיד נגד השפעה חיצונית, למיין אותה ובמה שבא להשתמש בחיובי. ומה שהוא מקבל חוץ מזה, הוא מברר ומההשפעה החיצונית הוא סופג את מה שטוב לו ופולט את מה שרע לו.

זאת אומרת, יש כאן עבודת בירור מאוד מאוד מורכבת, כי הוא צריך לדעת בשביל זה מהו המבנה שלו עצמו, בשביל מה הוא קיים ואיך הוא קיים, מה לטובתו ומה לא לטובתו. בצמחים זה נעשה בצורה אינסטינקטיבית, ומה שאין כן, מכאן תבינו מה צריך להיות בצומח הרוחני.

החי. כבר מתחיל לבחור סביבה ולכן יש לו אפשרות לנוע. הוא חייב זאת כדי להתרבות, להתקשר לבת זוגו, להוליד, שזאת ממש פעולת הבורא כמו בריאה חדשה. ברוחניות זה באמת כך, כל עוד הוא לא רוכש את כוח הבּינה הוא לא יכול להוליד, לקבל צורות שונות בזמן שהוא חי. זאת אומרת, הוא מכיר את עצמו ואת הצורות של הקטן ואת הצורות של עצמו ואת הצורות של הגדול ממנו. זאת אומרת, החי רואה את החיים שלו מסופו ועד סופו, כי הוא מוליד ומחנך את הצאצאים שלו, ואני מדבר על החיות. זאת אומרת, יש לו כבר תוכנה אינסטינקטיבית פנימית בתוכו, להכיר את החיים. בצורה מוגבלת, מחויבת, לא חשוב, אבל זאת כבר הכנה. הוא נע ונד, הוא מרגיש איפה טוב לו או רע לו, הוא מברר את הסביבה.

בצמח כמעט ואין השפעה על הסביבה, יש התגוננות מסביבה רעה ופתיחות מסוימת לסביבה טובה, לתנאים סביבתיים, לשמש, אוויר, לילה ויום וכן הלאה. מה שלא כך בחי, הוא בוחר את הסביבה, הוא משנה את הסביבה, הוא נע בתוך הסביבה, עושה לעצמו מקום לִחיות, להתרבות. יש לו כבר להקה, זאת אומרת יש הרגשת זולת מסוימת, או בתור זה שרוצה לצוד מישהו, הוא נכלל עימו, הוא מכיר אותו, מבין אותו. יש להקות, קבוצות שהן ממש כמו שבטים, שיש בהן סדר שלם של מי ומה, למי שייך, תחת מי או למעלה ממי נמצא כל אחד. אלה כבר דברים מאוד מאוד עמוקים, אבל בחיות הם מתקיימים בצורה אינסטינקטיבית.

שלא כמו בדרגת דומם צומח וחי, אם לפי זה אנחנו נעשה חשבון איך זה צריך להיות אצלנו, זה הכל מעל הרצון לקבל, מעל הצמצום. שאז עלינו רק להבין עד כמה האדם צריך להכיר את העולם החדש. בדרגת הדומם עוברים עליו כל תר"ך הרצונות שלו בדרגת דומם. זאת אומרת, הוא מוכן להיות עמיד תחת כל השפעה שהיא מהאגו שלו, לשמור את עצמו תחת המסך. לעשות צמצום על כל תר"ך הרצונות בעל מנת לקבל. זה סך הכל הדומם.

הצומח שמעל זה, משתמש ברצון לקבל שלו בקליפות, זאת אומרת מתחיל לתקן ואז מהן, מהקליפות שלו מברר על ידי המאור המחזיר למוטב מה טוב ומה רע, סופג, פולט, פותח את עצמו, סוגר, כל התנועות שלו כבר בעל מנת להשפיע. אבל הוא עדיין נמצא כמו הכלל, זאת אומרת אין עדיין בירור אישי, הוא לא מוליד בעצמו, צמחים מולידים אבל גם זה בדרך כלל לא מעצמם, אלא הם צריכים בירור.

החי עם הרצון לקבל שלו כבר מסוגל להסתובב בעולמו של הבורא. הוא כמעט ללא גבול.

"צומח: הוא שכבר יש לו רשות בפני עצמו במקצת. שכבר יכול לעשות דבר, שהוא בהיפוך מדעת בעל הבית. היינו, שכבר יכול לעשות דברים," בהיפוך מבעל הבית, הכוונה היא נגד הרצון לקבל "שאינם לתועלת עצמו, אלא להשפיע. וזהו כבר ההיפוך, ממה שיש ברצון בעל הבית, שהוא הטביע בהתחתונים, שיופעלו רק ברצון לקבל לעצמו. אבל עם כל זה, כמו שאנו רואים בצמחים הגשמיים, אף על פי שהמה בעלי תנועה, שמתפשטים באורך וברוחב, ומכל מקום תכונה אחת יש לכל הצמחים.

זאת אומרת, שאין אף צמח אחד יכול נגד שיטת כל הצמחים, אלא שמחויב לשמור את חוקי הצמחים, ואין לו שום כח שיוכל לעשות נגד בני גילו. זאת אומרת, שאין לו בחינת חיים בפני עצמו. אלא שהוא חלק מחיי כל הצמחים בכלל. זאת אומרת, שלכל הצמחים יש בחינת חיים אחת, שצורת החיים אחת הוא לכל הצמחים כולם, שכל הצמחים דומה לבריה אחת. והצמחים באופן פרטי דומים לאברים של הבעל חי הזה.

וכמו כן ברוחניות, אלו האנשים שכבר יש להם כח להתגבר על הרצון לקבל במקצת, אבל הם משועבדים להסביבה, אבל לעשות בהיפוך מהסביבה, שבו הוא נמצא, אין לו עוד הכח הזה, אלא על כל פנים הוא עושה להיפוך, ממה שהרצון לקבל שלו רוצה, היינו שהוא כבר עובד עם רצון להשפיע."

מה זה שהצמחים לא יוצאים, כל אחד מהרצון הכללי, אלא משתנים כולם יחד? שהאדם יכול להיות מעל הרצון האגואיסטי האישי שלו, אבל עדיין לא יכול לכופף את הסביבה, לשנות את הסביבה, זאת אומרת לבלוע את הסביבה ולתקן אותה בתוכו. זה נקרא "דרגת הצומח", אישית את עצמו כן, את הסביבה עדיין לא.

"חי: בעלי החי, אנו רואים, שלכל אחד מהם יש להם תכונה בפני עצמו. ואינם משועבדים להסביבה. אלא לכל אחד יש הרגשה ותכונה בפני עצמו. ובטח שהוא יכול לפעול מה שהוא נגד רצון בעל הבית. היינו, שיכול לעבוד בבחינת השפעה. וגם אינו משועבד להסביבה. אלא שיש לו חיים בפני עצמו, מבלי שחיותו יהיה תלוי בחיים של חבירו. אבל יותר מישותו עצמו אינו יכול להרגיש. היינו, שאין לו הרגש הזולת, וממילא שאינו יכול לדאוג עבור הזולת." זה הגשמי.

"מדבר: יש בו מעלות:

א. שהוא עושה נגד רצון בעל הבית,

ב. שאינו משותף לכל בני גילו, כמו הצומח. היינו, שאינו תלוי בהסביבה,

ג. שגם מרגיש את הזולת. לכן יכול לדאוג עבורם ולהשלימם. על ידי זה שמרגיש ומצטער עם הצבור, ויכול לשמוח בנחמת הצבור. וכן הוא יכול לקבל מהעבר והעתיד. מה שאין כן הבעל חי, שאינו מרגיש רק את ההוה, וגם רק פרטיות עצמו."

זאת אומרת, בהתאם לכך נכלל מהסביבה, מהעולם, והופך להיות צדיק יסוד עולם.

שאלה: אם אני כנברא פועל נגד רצון הבורא, אז איך אני יכול להצדיק את מעשיו?

הרצון הראשון שהבורא ברא, הוא הרצון לקבל, זה נקרא הרצון של בעל הבית שבתוך הנברא. חוץ מזה שהרצון לקבל נמצא בתוך הנברא, אחר כך בא עוד כוח שמחייב אותך לעשות תיקונים עליו. אם לא יהיו לך שני כוחות, אתה תהיה כדומם, צומח או חי. דרגת המדבר, דרגת האדם, היא בזה שנתנו לך עוד כוח להידמות לבורא. אז יש לך שני כוחות מנוגדים. אחד שבא בצורה ישירה מהבורא, מהטבע, והשני בא כנקודה שבלב, שעל ידה אתה יכול לשנות, לעשות לעצמך צורות חדשות. איך יכול להיות שאתה תהיה עצמאי לא על ידי שני כוחות?

שאלה: מה זה אומר שהבורא ברא את הבריאה לכבודו? לבורא יש צרכים משל עצמו?

"לכבודו" הכוונה היא שיגיע בדיוק למצבו, למדרגתו. זה נקרא "לכבודו".

שאלה: האם כדי להשיג את דרגות הדומם, צומח, חי, מדבר, ברוחניות, אני חייב למלא את כולם קודם בגשמיות? האם זה תנאי להתפתחות רוחנית?

כן. וזה לא בגלל שהם צריכים את זה, אלא בגלל שזה הסימן שאתה באמת רוצה למלא אותם. כמו שאנחנו מדברים שבהכרחיות אתה חייב להגיע למצב שבכל העולם לא יהיה אף אחד חסר מהכרחיות ואחר כך לעבוד על הרוחניות. כי "אם אין קמח, אין תורה".

שאלה: מה זה לקבל מהעבר ומהעתיד ברוחניות?

כל המצבים צריכים להתחבר למצב אחד. אין עבר, הווה, עתיד, כי עבר, הווה ועתיד מתגלים לנו רק מתוך הכלים הבלתי מתוקנים שלנו. יש עדיין מקיפים ופנימיים, יש עדיין כלים שתיקנתי, ושלא תיקנתי. אז לפי זה יש לי הרגשת העבר, הווה ועתיד. אבל אם אני הגעתי לגמר התיקון, אז כל ההבדלים נעלמים, ואז אין לי מדרגות ולא עולמות ולא זמנים.

שאלה: איך אנחנו בודקים את המצב של כוונה לעצמך. איך אני בודק שאני נמצא בכוונה לעצמי?

איך אני בודק האם זו כוונה לעצמי? הבדיקה הכי טובה היא, האם אני יכול, בצורה, אפילו פשוטה, אולי גשמית, לאחל אותו דבר גם לשונא שלי, וגם לאויב שלי, או לאוהב שלי, לאדם הכי אהוב, או לאדם הכי שנוא, הכי קרוב והכי רחוק, שלא יהיה הבדל ביניהם, כולל עצמי ודאי.

שאלה: כל רמות התשוקה הן בי, דומם, צומח וחי הם בי, כדי להתקדם אני צריך למצוא אותם בעצמי, ולעבוד בצורה מסוימת, או לנסות למצוא את הרצון של העליון ולדבוק בו?

כל תבניות התפיסה הן בי, כל האנשים, כל העולם, הכול בי. אני ציירתי אותם, אני עיצבתי אותם, ואני עובד כלפיהם. התיאטרון כולו נמצא בי. מה שאני צריך לעשות, להגיע למצב שאני רואה את המצבים האלה בי, שאם אני עושה עליהם עבודה נכונה, באמת המציאות משתנה.

שאלה: איך אני בודק את עצמי ביחס לדומם, צומח, חי ומדבר, ואיך המצבים האלה משתקפים בקבוצה?

זו כל העבודה שלי בקבוצה. להגיע למצב שאני דומם. דומם דקדושה זה נקרא שאני לא מקבל שום דבר לטובת עצמי. וצומח, חי ומדבר, זה שאני מתחיל להתכלל איתם ולהשפיע. כשאני מתחיל להתכלל עם הקבוצה ולהשפיע להם בכללות, זה נקרא צומח. כשאני מתחיל כבר לעבוד איתם בצורה שאני מושך אותם ועובד איתם בצורה פרטית, זה נקרא חי. וצורת המדבר, זה שאני מרגיש שאני הופך להיות כלפיהם במקום הבורא, שאני ממש עושה את כל העבודה עבורם במקום הבורא, מסוגל לעשות את זה. עד כדי כך אני קולט אותם בתוכי, עד כדי כך הרצון לקבל שלי כבר נמצא בזה. וכך כל אחד ואחד, אחד לא מסתיר מהשני,

שאלה: מה זה שאינו משועבד לסביבה?

לא משועבד לסביבה, בגשמיות אנחנו מבינים, ששום דבר שקורה בעולם לא משפיע על הכוונות שלו. עבר את כל המצבים שהבורא עיצב לו, ועל כולם התגבר, והעמיד את עצמו בכך שצמצום א' שלו עובד. זה נקרא שלא משועבד לסביבה. זה שנכלל מכל הסביבה, מכל הרצונות שלהם, והם משפיעים עליו רק בצורה כזאת שהוא מוכן לשעבד את עצמו, כדי לתקן אותם ולהביא אותם לדבקות בבורא. זאת אומרת, נכלל עם כל הרצון האגואיסטי של כולם, שבכל העולם, וכשנכלל מהם, הוא עובד איתם. מוכן לקבל כלים של כולם, ולהפוך אותם בעל מנת להשפיע, בכוונה שלו. מרכיב את הכוונה שלו על כולם. זה נקרא שלא משועבד.

שאלה: האם המערכת שבה הוא נמצא משפיעה עליו בצורה מוחלטת?

הוא לוקח את המערכת. אם הוא לא משועבד, זה לא שהם לא משפיעים עליו, הוא מקבל את כל ההשפעות האלה, סופג אותן, קולט אותן בפנים, עושה עליהן מסכים וכוונות. רק סתם לא משועבד, זה עושה צמצום. וגם תלוי באיזו צורה לא משועבד. במידת הרצון לקבל שלו, עד כמה שהוא פתוח להשפעה לאחרים. יש כאן הרבה דרגות, זה דבר מגוון. או שהוא נמצא כחי בעולם היצירה, או אולי כצומח בעולם הבריאה. מה יותר טוב? אז יש כאן דברים מגוונים שאני לא יכול לדבר עליהם. כאילו צומח, אבל בעולם הבריאה, יותר גבוה. מה שאין כן חי ביצירה, חי, עצמאי, זז.

שאלה: אני רוצה לשאול מזווית אחרת. אם הוא לא משועבד לסביבה, ממה הוא חופשי?

חופשי לעבד את כל הסביבה בכוונה שלו בעל מנת להשפיע לבורא. יכול להגיש את כל הכלים החיצוניים לעל מנת להשפיע.

שאלה: לגבי הבחירות בארה"ב, לא שמעתי מה יש לך להגיד על זה אחרי שיודעים את התוצאות?

כרגיל, בכל פעולה ופעולה בעולם שלנו, יש מכל פעולה שתי דרכים, לא יותר, ובדרך כלל לא פחות. רק שאנחנו מבינים או לא מבינים. היו שני מועמדים, אובמה ורומני, לפי כל הסימנים, היה נראה לי שרומני יכול לקדם את העולם לתיקון בצורה יותר קצרה וטובה. כמו שרב"ש נותן לנו הסבר, במאמר "דרך קצרה ודרך ארוכה". אמרתי את דעתי לכולם, וגם עכשיו אני חושב כך. הסברתי שזה לא בגלל שהוא בעד ישראל או נגד ישראל, או מסימנים אחרים. אלא בגלל שהוא בעד שמדינת ישראל תתקיים חזקה, הוא מאפשר לנו לעשות מכאן את תיקון העולם. כי תיקון העולם לא יכול להיות מארצות הברית, או ממקום אחר בעולם, אלא רק מכאן. ולכן כלפי תיקון העולם הוא על בטוח פועל בתמיכה.

מה שאין כן אובמה, יש לו תכניות קצת אחרות. אני לא נכנס לפוליטיקה, לא רוצה לפרט אותן, אלא אנחנו נרגיש, והם ירגישו בחזרה, כי הם הולכים נגד תכנית הבריאה. הם ירגישו מכות חזקות, זה רק עכשיו מתחיל, אבל גם אנחנו נרגיש. וזו הדרך השנייה. בעיניי זה מאוד טבעי. כל עוד שאנחנו לא הגענו לסוף התיקון, כל פעם שאנחנו מבקשים, ודווקא מבקשים את הדברים הטובים, כל פעם אנחנו מקבלים ברצון לקבל, באגו, תנאים יותר קשים. זה נקרא "בוא אל פרעה, כי הכבדתי את ליבו". אחרי כל מכה, אחרי כל פעולה, משה והיהודים מתלוננים שרוצים לברוח ולצאת ולעשות משהו.

מה הבורא עושה? הוא עושה עוד פעולה אחת. איזו? עכשיו לא יהיה לכם קש, תעשו בעצמכם את הלבנים. עכשיו לא יהיה לכם את זה, תעשו כך וכך, וכו'. זאת אומרת, זה טבעי שכך זה קרה, וגם יקרה אולי עוד כמה פעמים, מפני שאנחנו עוד לא הגענו לכל הכרת הרע, כדי לברוח ממצריים, ועוד למשוך אחרינו את כל אלה שצריכים לצאת. אנחנו נמצאים הרי בפתח לגאולה השלמה, זאת אומרת, של כולם, לא רק שלנו. לכן טבעי שאובמה הצליח, הכרחי שאנחנו ביקשנו עבור רומני, והכרחי שאנחנו נבקש הלאה, שיתגלו כמה שיותר ליקויים בכל הגישה הזאת.

שאלה: האם לא נקבע מראש על ידי הבורא, מי ינצח?

זה לא חשוב לי, אפילו אם היו מודיעים לי מי ינצח, אני חייב לבחור במה שאני רואה שיותר קרוב לתיקון. אין כאן משחק אם אני יודע מראש או לא יודע מראש, יש לי משחק עם עצמי במה אני בוחר. והבחירה היא שוב, לא בגלל היהודים, לא בגלל ישראל, או המורמונים או האוונגליסטים, ולא בגלל שהאחד לבן והאחר שחור, וכולי, כלום לא. אלא אך ורק מפני שאיתו אנחנו נמצאים בתנאים יותר קרובים לבצע תיקון, לבצע את האיחוד שלנו, ולהפיץ את חכמת הקבלה מארץ ישראל. זה הכל. רק מפני שהוא תומך בזה יותר מאובמה, ובכך מאפשר לנו לעשות תיקונים. אין כאן שום חשבון אחר. לא אכפת לי מכל הפוליטיקה שלהם, מהפרצופים שלהם. שום דבר לא חשוב, אני מדבר על הגישה הפנימית שבכל אחד ואחד מהם.

שאלה: אמרת שיקרו דברים מאוד מפחידים בעולם, אם כך מה זה אומר מבחינתנו שנבחר "המלאך הרע" ולא "המלאך הטוב"?

קודם כל על זה שבעולם יהיה רע, אנחנו מדברים כבר הרבה זמן. לא שאנחנו רוצים להפחיד, אלא ההפך, אנחנו רוצים רק להגיד שכדאי להתעורר ולעשות משהו. על המשבר דיברנו לפני כשבע או שמונה שנים, למרות שכל העולם לא רצה להכיר בזה. לפני כשנתיים דיברנו שהמשבר לא נגמר, למרות שהם צעקו שהוא כבר נגמר ומיצה את עצמו. עכשיו הם כבר אומרים אולי בעוד שנתיים, ויש כאלה שמדברים על עוד עשר שנים, מה לעשות, עד שהטיפשות של "החכמים" האלה עוברת זה לוקח זמן.

אני התייחסתי מאוד בקלות לזה שאובמה ניצח, כי ברור שעדיין אנחנו חייבים לחצים, אנחנו חייבים שישמרו עלינו עדיין. אנחנו, עם ישראל שבארץ ישראל, והיהודים האמריקאים צריכים להרגיש, ואני מקווה שהם ירגישו סוף סוף את מה שהם צריכים להרגיש כדי לשייך עצמם לתיקון. כי הם מרגישים את עצמם קודם אמריקאים, אחר כך יהודים, ובסוף, אולי קצת שייכים לישראל. זה לא טוב, ולא בגלל הלאומיות, אלא רק בגלל תיקון העולם. אין כאן שום דבר לאומי, לכן הם יקבלו מכות, איך אפשר אחרת. הרי כדי לצאת מהגלות צריכים לראות את כל צורות הגלות מול הגאולה.

אפשר גם בדרך ההכרה, בלימוד ובהבנה, אבל אם הם לא רוצים לשמוע, אז יהיה להם קצת בעיה בתיקון העולם. נקווה שאנחנו נוכל להמתיק ולזרז את הדברים האלה, כי אנחנו לא שמחים מכל זה. אנחנו צריכים להבין שבסופו של דבר הכדור הוא בידינו, אנחנו חייבים לשחק נכון את כל המשחק הזה, כי אנחנו בעלי השיטה ועלינו לעשות עבודה. לכן אם אתה חושב על אובמה, על רומני ועל היהודים האמריקאים, ובכלל בכל העולם, אז קודם כל תבדוק אם אנחנו עושים את כל מה שאפשר.

תלמיד: איך אתה יכול לומר היום, מבחינה פנימית, שאובמה פחות טוב מרומני. מאיפה המסקנה מאיפה התפיסה הזאת?

אני מדבר מהצד של תיקון העולם, הרי הוא לא כל כך יודע ומבין בזה. מצד תיקון העולם עם ישראל בארץ ישראל חייב להתקיים, להתחזק, ולהפוך להיות לעם. להיות לעם, הכוונה כמו שבעל הסולם מסביר לנו, להיות כמו לפני החורבן, זה נקרא עם, כי מאז החורבן אנחנו כבר לא עם. אנחנו חייבים להגיע לדרגה הזאת וממנה לתקן את העולם, כמו שמסביר לנו בעל הסולם בסוף ה"הקדמה לספר הזוהר".

לכן מה שצריך להתקיים עכשיו בעולם זו תכנית הבריאה. אמנם אני נגד זה שהוא יהיה הקובע, כאילו שהוא קובע, הרי הבורא קובע, כי "לב שרים ומלכים ביד השם"¹, אבל דרכו זה יקבע כמו דרך מלאך הרע, ולא דרך המלאך הטוב. אצל רומני זה הפוך, האנשים שלו חושבים שעם ישראל צריך להיות בארץ ישראל עד שיבוא המשיח, ואחר כך יביאו אותם, וכן הלאה. יש להם שיטה משלהם, אבל לא הוא וגם לא השיטה שלו חשובים לי, למרות שאני מכיר אותה. חשוב לי רק שהוא רוצה שעם ישראל יהיה בארץ ישראל, לא חשוב לאיזו מטרה, אבל זה מאפשר תיקון. לכן רק בשביל זה אמרתי לכולם שאני בעד רומני, זה מצד אחד. מה אכפת לי מקפיטליזם או סוציאליזם, הרי זה כל כך רחוק מהדברים שאנחנו מדברים.מצד שני, זה שלא בחרו בו, גם זה טבעי, מפני שאנחנו לא נמצאים עדיין בזמן התיקון ממש, אנחנו עדיין בגילוי הרע. לכן אם גם לנו זה חסר, אז ודאי שאנחנו צריכים איזה מזרז רע, מגלה רע, ועכשיו אנחנו נקבל אותו.

יהיה הרבה בלאגן בכל העולם, בארצות הברית, באירופה, בסין וכאן, יהיה הרבה בלאגן. לא סתם בחרו באמריקה בקפיטליזם סוציאליזם, העולם יקבל עכשיו הילוך חדש, וזירוז דרך גישה חדה קשה ונוקשה. אבל שוב, אני אומר שאני לא רוצה לדבר על כלום, לא איך שביבי מתייחס או כל מיני כאלה, זה לגמרי לא חשוב לי. העיקר זו הגישה לקיום עם ישראל בארץ ישראל לצורך התיקון.

אפילו רומני מדבר שאנחנו צריכים להיות כאן כדי לתקן. זו גישה של אוונגליסט, הם התומכים שלנו בארצות הברית.

שאלה: איך כל הדברים שאמרת מתחברים לגישה של "אין עוד מלבדו"?

תשאל את עצמך, אין מה לעשות. יהודים לומדים תמיד ממכות, ממכות קשות, אם זה קצת זה לא משפיע עליהם.

שאלה: אנחנו מתקרבים לקראת ערב איחוד מאוד חשוב בירושלים, לערב שיחמם לנו את החורף בלבבות, וצפויים להגיע כאלף אנשים חדשים. מסביב העולם יש האסונות, אצלנו עדיין רגוע, אבל איך בכל זאת אנחנו מעבירים מסר אופטימי?

אנחנו צריכים להעביר מסר אופטימי, פשוט מאוד. הוא באמת אופטימי, כי אם אנחנו מתאחדים והופכים לנקודת הקשר בין עולם הזה לעולם הרוחני, אז לא צריך יותר שום דבר. כמו הנקודה בזכוכית שאליה אתה יכול לרכז את קרני השמש ואז אתה עושה דליקה.

אנחנו צריכים להיות כמו נקודת הריכוז בזכוכית, כך שכל האור מלמעלה ישפיע דרכנו וידליק את העולם. זה עלינו, לא על אובמה, לא על רומני ולא על ביבי, על אף אחד.

העולם הוא גולם, יש בורא ואנחנו באמצע, אנחנו צריכים להיות בין הגולם הזה, לא-לוהים. זאת אומרת אנחנו צריכים לכלול שניים, הבורא מצד אחד וכל העולם מהצד השני, ובאמצע, ביניהם, עלינו להיות המשדך, המחבר והדואג.

שאלה: כפי שאמרת אנחנו בעיצומה של הכרת הרע וכבר נכנסו לתוך הסערה הזו. האם בידנו להכיר בזה ולעצור את זה?

בידינו לעשות רק דבר אחד, את הקשר בינינו לעולם, ובינינו לבורא. אנחנו חייבים לעשות זאת. עלינו לתקן את עצמנו כדי למשוך את כל העולם ולעשות נחת רוח לבורא, כדי שיתגלה בכל העולם ובכל המציאות, כמו שמסביר לנו בעל הסולם במאמר הערבות. לכל העולם הוא רוצה, לכן זו המטרה שלנו ואותה אנחנו צריכים לבצע. עלינו להתרכז בפנים, בתוך העבודה שלנו, זה קודם כל. 99% אנחנו צריכים להיות מרוכזים בנו, בבני ברוך העולמי, ו-1% להפצה. זו התקופה שאנחנו צריכים להיות יותר מרוכזים בנו, אני מאוד אופטימי, נצליח. וזה שהדברים נעשים יותר חדים, יותר ברורים, זה לשם בירורים, ודווקא לטובה.

(סוף שיעור)

---

1. לב מלך, ביד ה' (משלי כ"א, א')↩