בכחול - עצות פרקטיות מדברי הרב.

*טעימות נבחרות משיעור בוקר 24.7.2022*

מצוות הקלדות וטעימות.

*חורבן כהזדמנות לתיקון*

1. לא לזלזל באף מצב. צריכים ללקט את כל המצבים הללו, לאסוף אותם, לחבר אותם נכון. אנחנו לא מסוגלים, הבורא עוזר לנו ואנחנו מגיעים, כמו שכתוב אברהם הזקן בא בימים, הוא אסף את כל חלקי הבריאה מקצה לקצה וגילה את כל הפער בין הבורא לנבראים בצורה השלמה וכך השיג את המציאות בכללותו. בואו נמשיך ונשתדל כך להיות, לכוון את הלב, אנחנו רוצים להתחבר יחד, שבמוח ובלב שלנו, במוחא וליבא נהיה כאחד. בצורה כזאת נוכל באמת להרגיש את המציאות הנוכחית ואת המציאות שאליה אנחנו צריכים להגיע, לפרוץ, לעלות. בהצלחה.

2. ש: שמח בקילקולים שמתגלים?
   ר: אם אני מגלה שאין לי אהבה בלב לחברים, הם נראים לי רחוקים, נבדלים, לא קרובים, לא נמצאים בתוך הלב שלי כמו שמקובלים כותבים, אז אני צריך לקבל את הדברים האלה כתקלה. אני חייב לעשות משהו כדי לקרב אותם, כדי להרגיש אותם בלב, כדי ממש לראות אותם כחלק מהלב שלי, ואפילו לא חלק אלא *הלב שלי כולו כולו מורכב מהחברים. בלי החברים אין לב. הלב הרוחני זה הרצון לקבל שלי שהוא כולו כולו נעשה מהרצונות של החברים, מהלבבות של החברים*. כך אני מתאר לעצמי את המצב, ואם אני רואה שאני עדיין לא נמצא ממש בלב שלם, שכל החברים מתאחדים, מתחברים ומארגנים בצורה כזאת את הלב שלי, אז יש כאן בעיה. אני כאן ממש נמצא בצרה, בהכרת הרע.

3. ש: מהו המצב שלא דואג לעצמך אלה רק צער השכינה?
   ר: אני דואג איך ארגיש את הלב שלי כחיבור מכל הרצונות, מכל החברים. זה נקרא השכינה שצריכה להיות מורגשת בליבנו. *סך הכל לפתוח את הלב, לקבל כל החברים שימלאו לי את הלב, וכך להרגיש אותם שנמצאים בליבי, בלב אחד ובכלי אחד. במידה הזאת נתחיל להרגיש את הפנימיות של הלב הזה, כמה הוא פועם, ולפי זה נתחיל להרגיש את הבורא שרוצה למסור לנו בפעימות הלב האלו את הרגש שלו, את השכל שלו, את המהות שלו, את הכל הבריאה*.
   
   ש: איך מורגש שהלב הזה פועם?
   ר: הלב הזה פועל לפי הפעימות שלו, זאת אומרת בהתכווצות ובהתרחבות. רק על ידי פעולות האלה אנחנו יכולים להשיג את החיים הרוחניים, עליות וירידות. מה שאחר כך נגלה בחיבור שלנו נקרא נשמה או הכלי שלנו. אז עליות וירידות שלו אנחנו אחר כך נרגיש את *פעימות הלב*.
   
   ש: זה יהיה הדבר היחיד שידאיג אותי..?
   ר: אין חוץ מזה שום דבר. אחר כך אנחנו מגלים שמה שהיה לנו קודם חשוב והיינו מרגישים כקיים, שזה העולם, האנשים, כל הדברים האלה נעלמים, הכל מתאדה כמו בערפל ונשאר רק כמו שרב"ש כותב, אז אני רואה שיש רק אני וחברים, ואחר כך גם אני נעלם ונשארים רק החברים, זאת אומרת המקום שבו התחברנו, תיקנו את הקשר שלנו, ושם הבורא ממלא את המקום.

4. מלכתחילה אנחנו נולדים בטבע שאנחנו מרגישים רק את עצמנו וחוץ מאיתנו לא מרגישים, כלום. אפילו שאנחנו חושבים ואומרים שאנחנו כן מרגישים את הזולת, אנחנו לא מרגישים את הזולת, אנחנו מרגישים כמה אנחנו מתפעלים מהזולת לטובה או לרעה, אבל אותו בעצמו אנחנו לא מרגישים.
   
   *כל העבודה שלנו, כל המטרה שלנו, כל ההצלחה שלנו, תלויה בכך שנתחיל באמת להרגיש את הזולת. זה בלתי אפשרי לבד לצאת מעצמו. לצאת מעצמו הוא מסוגל רק על ידי עזרה מבחוץ*. זה מה שאנחנו לומדים, איך אנחנו יכולים להשתדל לצאת מחוץ לרצון לקבל שלנו ולהתחיל להרגיש את המציאות מחוץ לו. כל העבודה שלנו היא איך לרכוש כלים דהשפעה, רצון להשפיע, לצאת לזולת, לחשיבות הזולת. זה ההיפך מהטבע שלנו, כאן אנחנו צריכים לשים לב, איכשהו לאט לאט להתקרב בהדרגה לרצון להשפיע.

5. ש: מה זה שאני מצמצם את הרצון לקבל?
   ר: אני לא יודע מה יהיה בעוד רגע, אני יודע רק דבר אחד, אני צריך לעבוד עם הרצון להשפיע. ככל שאני כל פעם משתדל להיות בנתינה, בהשפעה, לצאת מעצמי ולהיכנס לתוך החברים, להיות בהם, איתם, זה התהליך שאני צריך לעבור.
   
   ש: אנחנו צריכים להיות רק במיקוד בקשר בין חברים..?
   ר: זה תמיד כך, רק יש לנו עוד משפחה, עבודה, ועוד כל מיני בעיות ודברים, אבל העיקר אנחנו צריכים להיות שקועים בחיבור בינינו עד שמגלים בו את הבורא, את העולם העליון ואת גמר תיקון. אז בכלל העולם הזה נעלם מההרגשה שלנו.

6. ש: אתה רוצה לדאוג לחברים ואז תופס שזה לעצמך..?
   ר: זה נקרא *הכרת הרע*. לא יכול להיות הכרת הרע בלי עשיית הטוב, ולכן נותנים לך מלמעלה עכשיו עוד קצת להכיר את הרע, כדי שעוד קצת תצטרך להתקדם לטוב. כשתתקדם לטוב הבא, שם יגלו לך עוד רע שיש בך. כך זה צד שמאל, צד ימין, אבל בסופו של דבר תתקדם.
   
   ש: זה מעציב אותי. איך לשמוח בכך?
   ר: זה תהליך. *אתה צריך להיות שמח שאתה נמצא בתהליך. אני מבין, זה יכול לקחת הרבה זמן, אבל בסופו של דבר אתה מתחיל להבין שאי אפשר אחרת ללכת, אלא רגל ימין רגל שמאל, רגל ימין רגל שמאל*. בדרך כלל מתחילים משמאל, מגילוי הרע, אח"כ מתקנים אותו, ועוד גילוי הרע ומתקנים אותו. כך אנחנו מתקדמים.
   
   ש: מה זה אומר שתיקנתי..?
   ר: *אתה מתנתק מכל מיני מטרות גשמיות ונדבק רק בקשר בינך לחברים. בזה אתה רוצה להישאר. בעוד רגע או בעוד כמה זמן אתה שוכח על כך ושוב נופל לחשבונות של לקבל, ושוב אתה עושה כל מיני מאמצים כדי לצאת מהם לדביקות ביניכם. כך כל פעם יותר ויותר*.

7. ש: אם יש הרגשה שצריך את העזרה מהבורא אבל לא מרגיש שתלוי בחברים..?
   ר: זה ברור, כי *האגו שלך, יצר הרע שלך מוכן להתכופף כלפי הבורא, אבל כלפי החברים עדיין לא. זה טבעי, אבל כעבור כמה זמן אתה תראה שכבר תוכל וגם תרצה להיות נמוך כלפי החברים, להתחבר איתם, להתכופף כלפיהם. אחר כך גם לא יהיה חשוב לך המצב שלך, הגובה שלך, אלא כמו שאומר גם בעל הסולם ורב"ש, שתוכל להכניע את עצמך כלפי החברים בפועל*.

8. ש: האם העבודה היא לעבור מהצער האישי שלי לצער של העשירייה?
   ר: זו העבודה שלנו, כן. *אנחנו כך צריכים להגיע לצער השכינה, זאת אומרת צער הקבוצה על כך שהיא לא יכולה עדיין להשפיע לבורא*. זה מגיע לנו על ידי המאור המחזיר למוטב, כך אנחנו מגלים.

9. *על ידי המאמצים שמקרבים לחברות, במידה שאני מתחילה לקבל הארה מהבורא דרך החברות, אני מתחילה להרגיש שיש לי נטיה ואישור, רשות להתחבר איתן*. אני נמשכת להתחברות אליהם, כי אני רואה שאחרת אנחנו לא יכולים להגיע.

10. ש: האם נכון לבקש כוח עבורי כדי לעזור לחברות?
    ר: אנחנו לא יכולים לעשות את זה מלב שלם, כי אנחנו לא מתוקנות. אבל אנחנו צריכות לבקש, ואז למרות שאנחנו לא מתוקנות והבקשה שלנו לא נקייה, אבל הבורא לוקח זאת בחשבון ודווקא עוזר.

11. *סדנא*: למה השגה רוחנית תלויה רק ברצון ולא במחשבה, בשכל, בכלום, רק ברצון היא מתגלה?

12. המציאות קיימת כדי שנבטל את עצמנו כלפיה ואז נבטל את עצמנו כלפי הבורא. עיקר המציאות היא הקבוצה, זה החיבור שלנו. אם אנחנו מגיעים למצב שאנחנו מבטלים את הכל כדי להיות מחוברים לקבוצה, אז לאט לאט אנחנו מרגישים שגם אין חברים, אין קבוצה, אלא רק הבורא, שהוא כל המציאות.

13. אם אתה מחובר עם החברים, אני לא חושב שתיפול לייאוש.. תמיד צריכים לא לשכוח שאנחנו נמצאים בתוך הבורא, שהוא ממלא את הכל, ולכן גם בירידות גם בעליות, לא חשוב באיזה מצבים, אנחנו נמצאים בו. רק השאלה כמה אנחנו דבוקים לזה. על זה *צריכים לשים לב ולעזור אחד לשני, איך אנחנו מגיעים לחיבור כזה ששום שוני בינינו לא יכול לשנות את החיבור בינינו*.

14. ש: מה צריך לדעת ולמה צריך להאמין?
    ר: יש דברים שאנחנו צריכים לדעת ולהשתדל לא לשכוח, בינתיים בצורה מכאנית, כמו טבלת כפל שלמדת בבית ספר. להאמין זה נקרא שאני מקבל את זה בדרגה כזאת שכך אמרו חכמים ואני מקבל את זה כמה שאני יכול לקיים, כי אני רוצה להתקדם למצב שלהם. כמו שגם למדת בחיים שלך שלימדו אותך כל מיני דברים והאמנת למורים שלך שזה כך, וזכרת אותם. זה מה שסידר אותך, עיצב אותך. לכן אנחנו צריכים גם את זה וגם את זה.

15. אם אנחנו בכלל לא מרגישים, לא את השכינה ולא את חוסר השכינה, זה נקרא שאנחנו לא נמצאים במציאות האמיתית אלא במציאות המדומה שנקראת העולם הזה.

16. ש: אם הוא מרגיש שהוא בגלות, למה לא רוצים לברוח?
    ר: לא רוצים לברוח כי אין כוח, כי לברוח מהגלות אפשר רק בתנאי שאתה מפתח רצון להשפיע, פעולות השפעה, כוונות השפעה, ואין לו כוח לזה. לכן האדם מוכן להישאר בגלות, מונח תחת הרצון לקבל שלו, בשליטת הרצון לקבל שלו. זה נקרא *שליטת פרעה* או שליטת הגלות.

17. ש: מה אנחנו צריכים לעשות איך לחיות בחיבור?
    ר: *בשביל זה צריכים בכוח למשוך את הלבבות, לפנות לבורא. תנסו לעשות זאת*.

18. ש: אין כאן התגלות הדרגתית של הבורא..?
    ר: מכיוון שכלפי הבורא אין חצאי החלטות, אין אפשרות לבצע משהו בחלקיות של אחוזים, איכשהו אחרת, אלא ביחס לבורא אפשר לפעול רק מתוך כלי שלם ומתוקן, רצון שלם ומתוקן. לכן נאמר מאהבת החברים לאהבת הבורא. לא בהדרגתיות. ככל שאתה אוהב את החברים יותר ומתקשר איתם יותר, כך אתה מתקשר לבורא, כמובן שכן, זה יכול להיות מורגש כמו דרגות של התקרבות בינינו. אבל *אנחנו עדיין לא מגלים את הבורא גם אם אנחנו מתקרבים אחד אל השני, כי כדי להתחיל לגלות את הבורא נדרש כלי שלם. בואו נשתדל ונלך בדרך כזאת, עד שזה יתגלה*.

19. *אפשר לדבר עם האדם בדרגות שונות של רצונות. אבל עם הבורא רק אם אתה מתמסר אליו באופן מוחלט. מהשמים לא נותנים חצי, אלא רק כלי שלם, רצון שלם*. לכן למרות שאנחנו מחלקים אותו לנרנח״י, לשורש א׳ ב׳ ג׳ ד׳ דרגות של רצון, אבל *כל זה כבר מתייחס למצב שבו אדם סוגר את עצמו באופן מוחלט, נועל את עצמו, נועל את הקבלה עצמית ועובד בהשפעה*.
    
    כאן אנחנו צריכים לראות איך אנחנו מתקרבים לזה, האם יש לנו כבר איזשהו חלק בזה או שעוד לא? אבל כדי *שזה לא ייראה לנו כבלתי אפשרי או כמאוד רחוק, כעיקרון אנחנו נמצאים על המפתן של המעבר לשלב הזה. אז עוד מאמץ קטן ונהיה בו. זה שאנחנו מרגישים כמה זה נעלה, כמה זה גבוה, כמה זה רחוק, זה טוב מאוד. זה בדיוק כדי שנבצע את הקפיצה הזו*.

20. *תקנאו טוב טוב בחברים, זה יעלה את כולם. תלמדו מהם, תקנאו ותילמדו מהם*. אין לי עוד מה לומר. אני מאוד שמח כשאני מסתכל עליכם, שמח ממה שקורה ומאיזה אופן אתם מחזיקים את כל זה, שורדים את זה. זה לא פשוט.

21. ש: איך עושים את המשיכה של הלבבות אחד כלפי השני בכוח?
    ר: *למשוך את הלבבות בכוח אחד כלפי השני אפשר אך ורק ע"י דוגמה. כל אחד בכוונה נותן דוגמה לשני כמה הוא מסור לכולם. דוגמה*.

22. ש: כמה שרו ניגונים אצל הרב״ש?
    ר: העניין הוא לא בניגון, לא במנגינה, אלא בכמה הלבבות נמצאים במתח, בכיול. *לניגון עצמו אין חשיבות, למלודיה עצמה, אלא למה שאנחנו רוצים לבטא באמצעותה, כמה אנחנו מאמצים את הלבבות שלנו, כורכים אותם יחד* וכן הלאה. ניגון טוב בכך שהוא פשוט, מובן, זו שפה משותפת לכולם. הוא לא מתבטא במילים, והתווים זהים לכולם.

23. מצד אחד אנחנו צריכים לתאר את עצמנו כרצונות עצמאיים הנשלטים ע"י הבורא, אבל מצד שני לגמרי לגמרי לא תלויים בו. כלומר לקבוע במה החופש שלנו ובמה התלות המוחלטת שלנו, היעדר העצמאות שלנו. 2 הכוחות ההפוכים האלה בתוכנו צריכים לעבוד במקביל, אנחנו חייבים לאזן ביניהם, לקשור ביניהם, לכוון אותם כדי שהם יוסיפו אחד לשני, ישלימו אחד את השני. כך מתוך 2 הכוחות המנוגדים האלה, כוח הקבלה וכוח ההשפעה, יצמח משהו שיקרא *הידמות לבורא*.

24. ש: עד שכל אחד לא יעשה זאת, לא יקרה כלום?
    ר: *זה מושג רק באמצעות דוגמה. שכל אחד עושה מעצמו דוגמה לאחרים. אני חייב להראות לכל אחד, להפגין בפני כל אחד כמה אני עושה את זה בשביל האחרים*.
    
    *סדנה*: באיזו דרך אני יכול להראות לאחרים כיצד אני דואג לכולם, לכל הקבוצה שלנו.

25. ש: הבנו שנשים לא יכולות לחיות ולהתאחד למען עצמן בלבד אלא למען הגברים ולמען העולם..
    ר: אני מסכים לחלוטין. האמת אנחנו הגברים צריכים ללמוד מהנשים איך לעשות זאת. הן מכוונות יותר, יש להן טבע שמכוון יותר מלכתחילה מחוץ לעצמן. אנחנו גם נשתדל להידמות לזה ולהיתקן בעצמנו.