שיעור בוקר 16.10.18 הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 482, "אהבת ה' ואהבת הבריות"

קריין: אנחנו קוראים בספר "כתבי בעל הסולם" בעמ' 482 את המאמר "אהבת ה' ואהבת הבריות". ניתן לשאול שאלות באתר "קבלה לעם" kab.co.il, שאלות נבחרות ישאלו במהלך השיעור. ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 482, "אהבת ה' ואהבת הבריות".

אהבת ה' ואהבת הבריות

"ואהבת לרעך כמוך. רבי עקיבא אומר: זה כלל גדול בתורה. (ב"ר כ"ד)

כלל ופרט

המאמר הנ"ל הגם שהוא אחד המאמרים המפורסמים והמצוטטים ביותר בימינו. עכ"ז הוא בלתי מבואר לכולם על כל רוחבו והקיפו. כי מילת "כלל" יורה לנו סיכום פרטים שמתיחסים ל"כלל" הנשוא, אשר כל פרט ופרט נושא חלק בתוכו, באופן, שבצירוף כל הפרטים יחד ימצא אותו "הכלל".

ואם אנו אומרים "כלל גדול בתורה", הרי הבנתו: אשר כל המקראות ותרי"ב המצוות, המה הם סיכום הפרטים המתיחסים לפסוק של: "ואהבת לרעך כמוך". ולכאורה קשה, איך יכול פסוק זה להיות "כלל" לכל מצוות התורה? לכל היותר הוא יכול להיות "כלל" לחלק התורה והמשפטים הנוגעים בין אדם לחבירו. אולם לחלק הארי שבתורה העוסק בעניני עבדות בין אדם למקום, איך אפשר להכלילם במסגרת הכתוב של "ואהבת לרעך כמוך"?

דעלך סני לחברך לא תעביד

ואם בדוחק אפשר ליישב את המאמר הנ"ל, הרי בא מאמרו של הלל הזקן באותו נוכרי שבא לפניו ובקש ממנו שיגיירו כפי שמובא בגמרא: "... גיירני על מנת שתלמדני כל התורה כולה כשאני עומד על רגל אחת. וכו'. אמר לו: דעלך סני לחברך לא תעביד [מה ששנוא עליך, אל תעשה לחברך]. זו היא כל התורה כולה, ואידך, פירושא הוא זיל גמור".

הרי אנו רואים להדיא שהוא אמר לו שכל התורה כולה היא הפירוש של הפסוק "ואהבת לרעך כמוך".

ועתה לפי דברי הלל, רבן של כל התנאים, ושהלכה כמותו, נהיר לנו בודאות גמור, אשר עיקר הרצון שבתורתינו הקדושה היא להביא אותנו לגובה רום המעלה, שנוכל לקיים הכתוב הזה של "ואהבת לרעך כמוך", כי בפירוש הוא אומר: "ואידך פירושא הוא זיל גמור", דהיינו, מפרשים לנו איך לבוא לכלל הזה.

והנה לפלא הוא, איך קביעה זו תצדק ברוב פרשיות התורה העוסקים בדינים שבין אדם למקום, ואשר כל בר בי רב יודע בעליל, שהמה העיקרים שבתורה, ולא הפירושים לבירור הכתוב של "ואהבת לרעך כמוך"."

זאת אומרת, מבררים לנו כאן שאין יותר מהמצווה הזאת האחת, "אהבת הבריות". כי באהבת הבריות כלולים כל התיקונים כלפי כל הדומם, צומח וחי, ובאהבת הבריות אנחנו מגיעים גם לאהבת ה', שזה העיקר והמטרה של כל הקיום, של כל התיקון. כדי לקיים אהבת ה' שאין לנו קשר ישיר עימו, שהטבע שלנו הפוך מהטבע שלו, אנחנו מגיעים לזה דרך אהבת הבריות. שאהבת הבריות זה הכנה ככלי, ואנחנו מגלים שם את אהבת ה' כמילוי, כאור. ולכן אין כאן קושייה בעצם, אלא כל התורה שניתנה, היא ניתנה [כדי לדעת] איך דרך אהבת הבריות להגיע לאהבת ה'. זאת אומרת להתחבר עם השורש העליון, עם הבורא, ולהתמלאות באור שלו, וכך להגיע לדרגה שלו, לממד שלו.

לכן אומנם נראה לנו שאהבת הבריות היא לגמרי לא לאותו כיוון כמו אהבת הבורא, אבל זה ההיפך, כי אך ורק דרך אהבת הבריות עד כמה שזה לא מושך אותנו, וההיפך, דוחה אותנו, זה האמצעי כדי להגיע לדבקות בבורא, להגיע למטרת הבריאה.

שאלה: מה המשמעות של "מה ששנוא עלייך אל תעשה לחברך"?

זאת אומרת שאני לא יודע מה טוב ומה רע לחבר, מה טוב ומה רע לבורא, אלא אני את הכול מודד לפי מה שאני. אני לא יודע, אני לא מכיר אותך, וכשאני מסתכל עלייך אני גם לא רואה אותך, אלא אני רואה אותך איך שאני יכול לראות. כי אני תופס את הדמות שלך לפי הכלים שלי הפנימיים, הפסיכולוגיים אני תופס את הדמות הפנימית שלך לאיזה צורת אנוש אתה שייך וכן הלאה. אני לא יודע מי אתה, ולכן כתוב "ואהבת לרעך כמוך". מה זה "כמוך", איך אני יודע איך לאהוב אותו? אז אומרים, כמו שאתה אוהב את עצמך, כך אתה צריך לאהוב אותו. אתה אוהב מתוק? תביא לו משהו מתוק. אתה לא אוהב נניח משהו שדוקר, אל תדקור אותו, וכן הלאה. זאת אומרת תעשה לו כל מיני דברים טובים, כמו שהם טובים לך, ותמנע מכל הדברים שרעים לך, לעשות ולגרום גם לו. זה הכל.

ומה זה שייך לבורא? אם אתה תדע איך אתה עכשיו עושה את זה לחברך, שזה למעלה מהאגו שלך, הפוך מהאגו שלך, בזה אתה לומד איך להתייחס לבורא גם כן. כי אחרי החבר כביכול עומד הבורא, רק שאין לך צורה, תבנית, מטריצה שדרכה אתה עובר לבורא, אז החבר שלך שהוא נמצא ההיפך, באופוזיט כלפייך, הוא נותן לך הזדמנות לסדר את היחס שלך לבורא, ואז אתה כך מגיע לאהבת הבורא.

אהבת הבורא, זאת אומרת שאתה יצאת מעצמך כלפי החבר, שכדי לאהוב אותו אתה חייב להתעלות מהאהבה שלך לאהבה אליו, ואז כשאתה מסיים את האהבה אליו, אתה בדיוק שייך לאהבת ה'. למה רק אז, ולא בדרך? בדרך לא, כי הבורא הוא שלם, הבורא הוא כולל את כל התמונה הזאת, את כל הצורה הזאת, את כל הכלי דאדם הראשון, ואין מקצת ברוחניות. לכן אם אתה מגיע לאהבת הבריות, מסיים אותם, אז אתה מגיע לאהבת הבורא. גם בדרך אתה כבר מתחיל לגלות קצת פה ושם, אבל ממש לבורא, רק אחרי זה. לכן כתוב ו"אהבת לרעך כמוך", ו"מאהבת הבריות לאהבת ה'", אחד אחרי השני.

טורונטו, כזאת קבוצה יפה, גדולה היום. שיהיה לכם כל טוב. אני מתפלל עבורכם, תתחזקו.

שאלה: מדוע הלל הזקן בחר לענות מצד השלילה, "מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך"?

הוא אמר את זה שם. אתה לא קראת את המאמר?

שאלה: כן. אבל למה מצד השלילה הוא ענה?

למה? מה כתוב שם? אז תקרא את המאמר ותשאל מחר.

שאלה: מחר יש אפשרות? בסדר.

לא, אני מחר אשאל אותך, אל תדאג, אני לא אעזוב אותך.

שם כתוב לָמה? כי פונה אליו גוי שרוצה להתגייר, זאת אומרת שהוא לגמרי לא נמצא בשום צורה, ולכן הוא חייב להגיד לו את זה בצורה הכי קרובה איך להתקדם לאדם. לכן הוא אומר, אל תעשה לו דברים טובים, ואל תגרום לו רע, שזה כבר חצי מהתיקון.

קריין: אנחנו בעמ' 482, טור ב', כותרת "ואהבת לרעך כמוך".

" ואהבת לרעך כמוך

"עוד יש לנו להתבונן ולהבין כוונת הכתוב גופו באמרו: "ואהבת לרעך כמוך", שפירושו לפי הפשט, הוא לאהוב את חברך באותו שיעור שאתה אוהב את עצמך. ואנו רואים שאין הציבור יכול לעמוד בו כלל. ואילו היה כתוב "ואהבת לרעך כמו שהוא אוהב אותך", גם זה לא היו רבים שיוכלו לקיים אותו באופן מושלם, אבל עכ"פ זה מקובל על הדעת.

אבל לאהוב את חברו כמו שהוא אוהב את עצמו, אין זה לכאורה בגדר האפשרות. ואפילו אם לא היה בעולם אלא איש אחד זולתו, היה זה גם מן הנמנע, ובפרט שהעולם מלא אנשים, ואם יאהב את כולם כמותו, לא ישאר לו זמן בעד עצמו. כי ודאי הוא שצרכיו שלו הוא ימלא מבלי להחסיר, ובחשק רב ימלאם, באהבתו את עצמו.

לא כן לענין צורכי הכלל. שאין לו סיבה חזקה שתעורר רצונו לפעול עבורם - ואפילו אם היה לו רצון - האם יוכל לקיים את המקרא כפשוטו - האם כוחו יעמוד לו? ואם כן איך תחייבנו התורה דבר שאינו יכול לעמוד ולקיים כלל?

ואין לעלות על הדעת כלל, אשר הכתוב הזה נאמר בדרך הגזמה ח"ו, כי מוזהרים ועומדים אנחנו על "לא תוסף עליו, ולא תגרע ממנו". ולזה הסכימו כל המפרשים לפרש המקרא כפשוטו. ויותר מזה אמרו, שחייב למלא צרכי חבירו, ואפילו במקום שהוא עצמו נמצא חסר בו, גם אז הוא מצווה ועומד ליתן צרכי חבירו. ולהשאיר את עצמו בחיסרון. כמו שפירשו התוספות קידושין כ. ד"ה כל הקונה עבד עברי כקונה אדון לעצמו, ומפרשים שם התוספות בשם הירושלמי וז"ל: "דפעמים אין לו אלא כר אחת אם שוכב עליו בעצמו אינו מקיים כי טוב לו עמך, ואם אינו שוכב עליו וגם אינו מוסרו לעבדו, זו מדת סדום, נמצא שע"כ צריך למסור לעבדו, והיינו אדון לעצמו"."

שאלה: מצב של ואהבת לרעך כמוך, זה מצב הדדי? האם נדרשת הדדיות בין אנשים?

אין. זה על כל אחד ואחד, אין בזה שום תנאי מצד השני. זה לא הסכם, זה חובה מלמעלה על כל אדם.

שאלה: אז אם אתה יכול לחדד את ההבדל בין זה לבין מצב של ערבות. במאמר הערבות, מתן תורה, הוא גם כותב שאדם יכול להיות פטור מהדאגות על עצמו, רק אם הוא ירגיש שש מאות אלף אוהבים דואגים לצרכים שלו. כאן לכאורה יש הדדיות. מה ההבדל?

כי שם הם מחליטים שהם רוצים לקיים, וכאן זה מגיע מהבורא. כשזה מגיע מהבורא לקבוצת האנשים שהם עדיין לא קבוצה, אלא שהם מקבלים את חובת החיבור על עצמם כחובה מלמעלה. כדי לקיים את זה, הם מגיעים דרך ייסורים, דרך בעיות, דרך גלות, דרך כול מה שאנחנו רואים מהמקרא להכרה שמוכנים לקיים אפילו בתנאי ש"כל שיהיה", ואז מגיעים לערבות.

אבל הם מבינים שהם צריכים לדרוש את הערבות הזאת גם מעצמם וגם מהבורא שבקשר כזה הם כן מסוגלים להתעלות מעל הטבע שלהם, אחרת "תנאי הבורא נתן", אבל תנאי כזה שאי אפשר לקבל אותו. זאת אומרת לקבל אותו בעלמא, כן. לקיים אותו, לא. ואז חייבים אנחנו לתלות את כל תקוות הקיום שלו, את התיקון הזה של החיבור, בבורא, והוא שיתחייב, הוא שיקיים. בעצם אנחנו מקיימים את זה כמ"ן, הוא מקיים את זה כמ"ד.

תלמיד: אז לפי הדרגה של הכלי, פעם אחד המ"ד הזה מאפשר להגיע לערבות הדדית, ופעם אחרת בכלי יותר מפותח, הוא מאפשר להגיע לו אהבת לרעך כמוך?

כן. וודאי. כל הכוחות החיוביים מגיעים מלמעלה, וכל החיסרון צריך להתגלות מלמטה. זה הכול. לכן אין לנו שום בעיה, אלא רק לכוון את עצמנו נכון להעלות למעלה מ"נים, "עוד ותן, ותן ותעזור, ואת זה תעשה, ואת זה תעשה", כמו תינוק שהוא לוקח את הגדול ומושך אותו אחריו שיעשה, ורק מצביע את זה אני רוצה. בעיניו זה פשוט וברור שהגדול חייב לקיים את מה שהוא דורש ממנו, הוא אפילו לא מבקש, הוא דורש. תלמד מזה, איך אנחנו צריכים להתנהג, והבורא נהנה מזה שאנחנו מקבלים אותו כגדול ששייך לנו, שאנחנו שייכים לו וכן הלאה. אדרבא, ברגע שמתחילים להתפלל, לבקש, לדרוש נכון, כבר אנחנו מעוררים שמחה למעלה.

שאלה: הוא חוזר כמה פעמים

שצריך לפרש את זה כפשוטו. מה זה כפשוטו?

כפשוטו, כמו שאנחנו מבינים. לא צריכים לעשות מזה שום פילוסופיות, כלום, אלא כמה שיותר האדם כשמבין שמקיים את זה בעולם שלנו.

שאלה: איך לשלב את המושג הזה של "ואהבת לרעך כמוך"? יוצא שאני אוהב את עצמי באהבה אגואיסטית, ואני לא מתוקן. איך לשלב את זה עם לאהוב את הקבוצה, ואת הבורא. יוצא הרי שגם אז אני אוהב אותם אגואיסטית, לא?

שיהיה בינתיים אגואיסטי. ודאי שאתה מתקשר לקבוצה בצורה אגואיסטית שאתה רוצה להשיג את מטרת החיים, את מטרת הבריאה, נצחיות, שלמות, השגות, וכל מה שאתה מצייר לעצמך. לאט לאט על ידי העסק שלך, זה נקרא "קודם מאונס ואחר כך ברצון", אתה תתחיל להתייחס לזה אחרת.

שאלה: איך לשכנע את עצמי בצדקת זה שכשאתה רוצה לאהוב את החבר, אתה מגלה יותר שאתה לא יכול לעשות את זה?

רק בעבודה ובבקשה. אתה עושה מאמצים בחברה, וכל הזמן מבקש מהבורא. לעשות את זה פשוט בצורה בלתי פוסקת. מאמצים בחברה, בקשה מהבורא. מאמצים בחברה, בקשה מהבורא.

שאלה: אם אני נותן מתנה לחבר או עושה איזו פעולה לחבר, האם עד שאני לא ארגיש שאני בזה מהנה את הבורא, זה לא נקרא "שאני נותן"?

לא, אתה לא מחכה לזה. כתוב "ואהבת לרעך כמוך" ללא שום תנאים. אפילו שחבר לא רוצה, אפילו שבורא לא רוצה, לא חשוב איזה תנאים, זה חובה עליך.

תלמיד: מה הופך את הנתינה ללא אגואיסטית, הרי אני יכול להגיד, שהחבר זה חלק ממני, ואני נותן לו?

שתגיד שהוא חלק ממני, חלק ממך, תגיד, אין בעיה.

תלמיד: אני מבין את זה, רק מה הגבול שמפה זה כבר לא אגואיסטי?

אתה תרגיש את זה.

שאלה: התגברות של אהבה עצמית, זה הזדמנות להשפיע לזולת?

ודאי, בהתגברות על אהבה עצמית, רק אז, ובמידה שאתה מתגבר, אתה יכול להשפיע לזולת. אבל אנחנו לא עושים כאלה חשבונות, אנחנו עוד לא יכולים ממש להתעלות מעל האגו שלנו. אפילו בתוך באגו שלנו תתחיל להשפיע לזולת, אתה בזה גם מעורר את האור, אבל את אור מקיף שיכול להופיע אפילו לכלים דקבלה. זה כתוב, ב"הקדמה לפנים מאירות ומסבירות", שאור מקיף יכול להאיר לנקודת הצמצום.

שאלה: כשכל העולם, כל האנושות נמצאת ב"ואהבת לרעך כמוך", זה נקרא גמר התיקון?

לא, גמר התיקון זה שאנחנו דבוקים בבורא באהבה חלוטה, אז כל הכלים שלנו הם באמת מלאים בכל הנרנח"י.

תלמיד: ולרמה הזאת כל האנושות צריכה להגיע,?

לזה צריכה להגיע כל האנושות, כולל אותך.

שאלה: אתמול היה לנו יום מיוחד ומדהים. אחרי שבראשון הרצנו את כל הליינאפ של הכנס, אתמול באופן מוחלט החלפנו את כל הלו"ז של הכנס, את לו"ז יום שבת ולו"ז יום ראשון כפועל יוצא מהשינויים שכל הזמן מתרחשים אצלנו. היום אחרי שיעור הבוקר אנחנו, כל הכלי העולמי נשתדל לדון בלו"ז הזה, ומחר בזמן השיעור נציג באופן מלא את לו"ז הכנס מהנקודה הראשונה של הכנס ועד לנקודה האחרונה שבו.

היינו רוצים לשאול אותך שאלה. אתמול כתבת לנו שאנחנו חייבים להכניס לכנס גם שיחה בין קבוצות, כדי שנגיע לקשר בינינו. אחרי זה עוד הוספת ואמרת שעכשיו מתרחש איחוד מלמעלה בכוח, ואנחנו בלית ברירה צריכים לתמוך באיחוד הקבוצות, אז אנחנו בכנס מכניסים כזאת שיחה בין קבוצות. מה לדעתך צריכה להיות תוצאה של כזאת שיחה?

אני לא יודע. חברים, אני לא יודע איך לעשות את זה. אני יודע רק שאתם צריכים לראות שאנחנו חייבים להיכנס לחיבור בינינו בכוח, בין כל הקבוצות, ולא שכל הקבוצות מתחברות לאיזה קבוצת מוסקבה, או עוד כמה כאלה קבוצות מרכזיות. [צריך] שכולם יהיו בקשר הדדי, שיהיו כולם בהכרה הדדית, בתמיכה, שידברו ביניהם שכל אחד מהקשרים האינטגרליים למיניהם במערכת האינטגרלית מתקשר לכולם. בואו נתחיל להחיות אותם, ונראה עד כמה שזה עוזר.

אנחנו יכולים תוך יומיים שנהיה במערבולת כזאת של התקשרות. העיקר זה התקשרות. זה לא חכמה שאנחנו לומדים, אלא אנחנו לומדים להתקשר, אנחנו רוצים לעורר את הקשרים בינינו שכבר מתחילת הבריאה, מהאדם הראשון ועד ימינו הם נמצאים בניתוק. בואו אנחנו נתחיל להחיות אותם, נגרום לזרימת האורות בהם. את זה אנחנו נרגיש. זה יהיה בעצם הגילוי הרוחני שלנו.

לכן אנחנו צריכים בזה להצליח, צריכים להשקיע בזה כוחות. איך? אני לא יודע. חייבת להיות אפשרות, הזדמנות טכנית ורצון, כדי להיות קשורים. תדברו זה עם זה, תראו. סך הכול אנחנו כולנו מכירים זה את זה, רוצים להיות עוד יותר יחד בקשר שיגרום לאור העליון כבר לעשות את העבודה, "ה' יגמור בעדי". אנחנו משתדלים להתחבר, הבורא יחבר. אנחנו צריכים רק להשתדל, והוא יחבר. זה מה שכאן צריך לקרות, ואז אנחנו נתחיל לגלות את המערכת עליונה. זה נקרא "העולם העליון". הקשר בינינו על מנת להשפיע, זה העולם העליון, ובו אנחנו מרגישים תופעות כבר למעלה מהעולם הזה, מהעולם ההוא.

נקווה שכך נעשה. תצליחו. תשתדלו. אם אתם צריכים אותי, אני מוכן בכל רגע ורגע להיות מקושר אליכם במשך היום מתי שאתם רוצים.

תלמיד: בכנס הווירטואלי מורגש בבלגיה, שחברים בצרפת עושים מאמץ גדול בזה שהם הולכים לבלגיה. ואני רוצה להגיד תודה לכל החברים, כי בזה קיבלנו כוח.

מצוין. נקווה שהם יתחברו יחד. וגם קבוצת הולנד כולה מצטרפת יחד. יש להם שם מקום גדול מאד שמאה איש יכולים להיכנס אליו, ואנחנו רואים שם ארבעה, חמישה. אני לא יודע מתי, איפה.

(סוף השיעור)

mlt_o_rav_2018-10-16_lesson_bs-ahavat-ashem_n1_p3_0n5Fs2zS