שיעור בוקר 07.05.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

הרב"ש א'. עמ' 12. מאמר "מטרת החברה - ב'"

קריין: ספר "כתבי רב"ש" כרך א', מאמר "מטרת החברה – ב'", בעמ' 12.

מטרת החברה - ב'

"היות שהאדם נברא עם כלי, שנקרא "אהבה עצמית", ובמקום שאדם אינו רואה, שמפעולה תצא משהו לתועלת עצמו, אין לו חומרי דלק ליגיעה לעשות תנועה קלה.

ובלי ביטול אהבה עצמית, אי אפשר להגיע לידי דביקות בה', שהוא ענין השתוות הצורה.

והיות שזה נגד הטבע שלנו, לכן צריכים חברה, שיהיו כולם כח גדול, שנוכל לעבוד ביחד, לבטל הרצון לקבל, שהוא נקרא "רע", מטעם שהוא המונע להגיע להמטרה, שבשבילה נברא האדם.

לכן צריכה החברה להיות כלולה מיחידים, שכולם בדיעה אחת, שצריכים להגיע לזה. אז מכל היחידים נעשה כח גדול אחד, שיכול להילחם עם עצמו, מטעם שכל אחד כלול מכולם. נמצא, שכל אחד הוא מיוסד על רצון גדול, שהוא רוצה להגיע להמטרה.

ובכדי שתהיה התכללות אחד מהשני, אז כל אחד צריך לבטל את עצמו נגד השני. וזהו על ידי זה שכל אחד רואה מעלות חבירו ולא חסרונו. אבל מי שחושב, שהוא קצת גבוה מהחברים, כבר הוא לא יכול להתאחד עמהם.

וכמו כן בעת ההתאספות, צריכים להיות רציניים, בכדי לא לצאת מהכוונה, שעל הכוונה זו נתאספו. ומטעם הצנע לכת, שזה ענין גדול מאוד, היו רגילים להראות מבחוץ, שהוא לא רציני. אבל באמת בתוך ליבם היה אש בוערת.

אבל לאנשים קטנים, על כל פנים בעת האסיפה, צריכים להיזהר, לא להמשיך אחרי דיבורים ומעשים, שלא מביאים את המטרה, שהתאספו, שהוא, שעל ידי זה צריכים להגיע לדביקות ה'. וענין דביקות עיין בספר "מתן תורה" (דף קס"ח, דברי המתחיל "ובאמת").

רק בזמן שנמצאים לא עם החברים, אז יותר טוב שלא להראות לחוץ את הכוונה שיש בליבם, ולהיות בחיצוניות כמו כולם, שזה סוד "והצנע לכת עם ה' אלקיך". הגם שיש על זה פירושים יותר גבוהים, אבל הפירוש הפשוט הוא גם כן ענין גדול.

לכן כדאי, שבין החברים, שמתחברים, תהיה להם השתוות אחד עם השני, בכדי שיוכל להיבטל אחד לפני השני. ובהחברה צריכה להיות שמירה יתרה, שלא יכנס בתוכם ענין של קלות ראש, משום שקלות ראש הורס את הכל. אבל כנ"ל, זה צריך להיות ענין פנימי.

אבל בזמן שנמצא מי שהוא, אם הוא אינו מחברה זו, צריכים לא להראות שום רצינות, אלא להשתוות מבחוץ עם אדם שבא עכשיו. היינו, שלא לדבר מדברים רציניים, אלא מדברים שמתאימים לאדם שבא עכשיו. שהוא נקרא "אורח בלתי קרוא"."

שאלה: למה הרב"ש מתכוון כשהוא אומר "קלות דעת", שאותה בדיוק אנחנו לא צריכים לאפשר בשום תנאי בעשירייה?

כשאדם שצוחק, לא מקבל ברצינות את מטרת הקבוצה, אז צריכים להפטר ממנו, ממש כך, נקרא "אורח בלתי קרוא". זאת אומרת, יכול להיות שנסבול אותו להיום אבל בכלל לא, נגרש אותו. ככה זה.

שאלה: מה זה "הצנע לכת" בחברה?

"הצנע לכת" יש לזה הרבה מאוד פירושים והרבה מאוד צורות. זה שחבר אחד רוצה להשפיע לאחרים ואז הוא מסתיר את עצמו עד כמה הוא משפיע להם, אולי עושה להם כל מיני טובות, מתנות, מקל עליהם אולי בלימוד, כל מיני דברים, אבל עושה את זה בהצנע- לכת, לא רוצה שיכבדו אותו ושידברו עליו. מצד אחד.

מצד אחר, "הנותן מתנה לחברו חייב להודיעו", כך כתוב. זאת אומרת שאם אני עושה טובה למישהו, אני חייב להודיע לו. למה? כי זה מרבה שלום בעולם, מזה העולם משתפר לטובה. ולכן אנחנו יכולים לעשות דברים טובים בקבוצה אבל כדאי שאנחנו גם נפרסם את זה, שזה יהיה דוגמה לאחרים.

שאלה: כתוב כאן שכל אחד צריך להתכלל בזולת, באחרים, וזה אפשרי באמצעות ביטול, וביטול אפשרי רק אם אני רואה מעלות החברים ולא את חסרונם. אם הגעתי לאספה של העשירייה ואני לא רואה אותם כגדולים, ענקיים, את המעלות שלהם, מה אני עושה ברגע הזה?

אתה חייב להשתדל לתאר אותם כגדולים לעומתך, עד שבאמת תתקפל, תרכין את הראש שלך כלפיהם ותקבל אותם כגדולים. אחרת לא תוכל להוציא מהאספה הזאת שום דבר.

תלמיד: אני רוצה לדייק, מה זה אומר שאני לא רואה אותם גדולים ומשתדל לראות אותם גדולים?

אתה חייב לתאר לעצמך את הגדלות שלהם, בכמה כל אחד מהם גדול.

תלמיד: ומה זה אומר לראות?

תחשוב על זה, אלא מה, הרי אתה לא יכול לראות שום דבר. תחשוב. עד כמה שכל אחד מהם הוא גדול ממך, ובמידה הזאת אתה תרצה להתכופף כלפיו, ללמוד ממנו משהו ובצורה כזאת תתקרב אליהם.

תלמיד: מה יכול לעזור לי לחשוב על זה שהם גדולים?

כל הזמן לחשוב על זה. אם אתה לא תרגיש אותם כגדולים אתה לא תוכל להתחבר איתם ואין לך סיכוי להגיע לרוחניות. אין דבר כזה שאתה לא יכול, אין. תעבוד על זה וזהו. תדברו על זה יחד. תקנא בהם איך שהם יכולים להרגיש אחד חברו כך, ואתה לא.

תלמיד: אפשר לבקש בתפילת עשירייה על גדלות איש את רעהו?

כן.

שאלה: רב"ש מדבר על זה שעלינו להתבטל זה כלפי זה. ובשיעור הבנתי שיש הבדל בין לבטל את עצמנו לבין לצמצם את עצמנו. מה ההבדל בין לצמצם לבין לבטל את עצמי?

לצמצם - אני רק מצמצם במקצת את מה שיש לי ברצונות, אבל לבטל את עצמי זה שאני ממש מבטל אותם כדי שאולי אחר כך אוכל להעתיק רצונות מהזולת ולהשתמש בהם. עוד נעבור על זה, זה לא פשוט, אלו כבר סוגי העבודה הרוחנית.

שאלה: מה המשמעות של כל התכונות האלה שרב"ש מציג, קלות דעת, ביטול, וכן הלאה?

אלה כל התכונות שאנחנו צריכים לראות ולהשיג ברצון לקבל שלנו.

שאלה: כשאנחנו לא בקרב החברים, מה זה אומר ללכת לפני הבורא בצנעה?

בצנעה זה להקטין את עצמנו כמה שאפשר, להרכין את הראש כלפי החברים עד כמה שאפשר. בלי לקחת בחשבון כמה הם גדולים או קטנים. אם הם נמצאים איתי בחברה, אני חייב לא לעשות חשבונות כלפי כל אחד ואחד אלא לקבל אותם כגדולי הדור.

תלמיד: שאלתי כשאנחנו לא בין החברים, כשאנחנו לא בקרבם? ככה הוא כותב, אם אני מבין.

כשאנחנו לא נמצאים בקבוצה אלא בחברה אחרת, אני צריך להתנהג פשוט כמו כל אחד שמתנהג שם בחברה. בצורה פשוטה, כמו אדם רגיל.

שאלה: אמרת עכשיו שכשאנחנו לא נמצאים בחברה שלנו, להתנהג כמו אדם רגיל, אז לעתים זה מצריך מאיתנו להכיר כל מיני נושאים אקטואליים, כי על זה מדברים. מה העצה שלך כדי שנוכל לשמור על עצמנו למרות כל ההתעסקות בדברים האלה?

זה לא בקבוצה שלנו?

תלמיד: לא בקבוצה שלנו, בקבוצה חיצונית. אנחנו צריכים להיות כמו כולם, שם מדברים על נושאים אקטואליים, על כל מיני דברים. איך אנחנו שומרים על עצמנו?

אני הייתי נמנע. בשביל מה להיכנס לכאלה קבוצות ולקבל את השכל שלהם?

תלמיד: לא להיכנס, בעבודה יושבים, מדברים על אקטואליה, על כל מיני דברים שקורים.

קח איזה ספר, איזה עיתון, תפתח מחשב עם החומר שלנו, או אפילו בלי החומר שלנו, שמע חדשות או שתקרא. כי אם אתה קורא אפילו מאיזה חדשות אז אתה קורא דברים, שאומנם הם שטות, אבל זה לא מדביק אותך למי שכותב את זה. ואילו אם אתה שומע באיזה חברה בעבודה דעות של החברים, אתה בכל זאת מתקשר אליהם ואתה קשור איתם כמה שעות ביום וזה משפיע עליך. אני לא הייתי עושה את זה.

יש לנו את דוגמת רב"ש, שהיה עובד עם אנשים זרים בבניית הכבישים, סלילת הכבישים, בניית בניינים, ושהם דיברנו ביניהם אז הוא לא היה משתתף בדיבורים, ואחרי העבודה כשהם ישבו ואכלו, שתו, כי הם היו נשארים גם לישון במקום העבודה, אז הוא היה הולך ללמוד לבד. כששאלו אותו, מה יש לך, אתה מזלזל בנו? הוא אומר, כן אני מזלזל, מה שאתם מדברים זה לא מעניין אותי. זהו. יותר טוב שאני אלמד משהו מספרים חכמים. אז אמרו עליו, הוא גאוותן ולא דיברו איתו כמעט וכלום.

הוא התנהג איתם יפה בכל מה שנדרש, חוץ מזה שלא רצה להיות מעורב במה שהם דיברו. גם אתם צריכים לעשות כך. אפשר לקרוא מהאינטרנט כל מיני דברים שהם לא שייכים בדיוק לחכמת הקבלה, אבל בצורה כזאת שזה מוסיף לך משהו, כמו ביולוגיה, גיאוגרפיה, אפשר. יש דברים שהם יכולים לתת לאדם משהו.

שאלה: המקובל צריך מצד אחד להיבדל מהציבור, ומצד אחר לא להתרחק מהציבור, להתכלל עם הציבור. איך אתה עושה את זה?

אתם רואים מה אני עושה, מה יש לי. אני דווקא פתוח.

תלמיד: איך אנחנו צריכים לעשות את הכוונה, זאת אומרת שאנחנו נמצאים בתוך החיים הגשמיים במציאות עם ההתכללות בציבור?

למה חשוב לכם הציבור אני לא מבין.

תלמיד: נמצאים בו המון שעות.

מה זה המון שעות? עלי לא משפיעות השעות האלה, בשבילי זאת תמיד הייתה שאלה, מה אנשים כל כך מתפעלים מהציבור? למה אתם דואגים שתתכללו מהציבור? ממה? על מה הם מדברים, מה הערכים שלהם, שאתם משתחווים כלפיהם?

שאלה: יש שמירה פנימית כל הזמן, כשאדם שנמצא בחיים בחוץ, בעבודה, בהתנהלות יומיומית עם הציבור, משתדל להחזיק בפנים את העשירייה ואת המחשבה הנכונה, זה נקרא להיבדל מהציבור, אבל איך נכללים בצער הציבור? עם מה אני נכלל בהם? אני צריך להקשיב להם?

לא, , כמו שאני נותן לכם דוגמה על רב"ש, הוא היה שומע חדשות דקה או שתי דקות בתחילת החדשות, מה היה שם מעניין, חשוב, גורלי, ואמרו כך וכך, על מה שקרה, ואחר כך, ש"חבר בממשלה אמר כך וכך", מיד תסגור. למה? יש בממשלה המון חברים, אני לא צריך לדעת מה הם אומרים או מה הם חושבים.

זאת אומרת, חדשות לעניין, מה קורה בעולם, מה יכול להשפיע על בני אדם, זה כן היה מעניין אותו, אבל מה הדעות של איזה חבר ממשלה לא אכפת לו.

תלמיד: כן, ברור. האם אני צריך את המידע הזה שאני מקבל פעם בשעה נניח על מה שקורה במציאות, או שאני צריך שזה ייגע לי גם בלב?

זה תלוי באדם. לא כולם שווים. תלוי איפה זה קורה ועם מי זה קורה, אלה דברים ששייכים לעולם הזה. אני בדרך כלל שומע וכלול מזה כי אני רוצה לדעת איך ההשגחה העליונה מתרחשת ומתלבשת בפעולות העולם הזה. לכן על הדברים הגלובליים הגדולים, מלחמה כמו שיש עכשיו למשל בין רוסיה לאוקראינה, זה מעניין אותי, אבל על דברים קטנים זרים שמתרחשים במדינות כלשהן, זה לא חשוב.

שאלה: רציתי להבין את מה שאמרת לגבי החדשות, לגבי המלחמה הזאת. אני נגיד אישית הבנתי שהחדשות האלה פשוט מכרסמות אותי מבפנים, אני קורא אותן כל הזמן וכבר אין לי כוח לעקוב אחרי זה אם לומר את האמת. מה צריך לעשות? איך אתה עובד עם זה? נגיד קראתי משהו שאני עוקב אחריו, איך להעלות את זה לרמה גבוהה יותר, לחבר את זה לבורא?

אני לא כל כך שומע חדשות. אני נכנס לאינטרנט וקורא שם דברים. לא עוקב אחרי כל מיני אנשים שמסבירים ומדברים.

תלמיד: אם שמעת איזו חדשה, מה אתה עושה עם אותה חדשה?

אני לא עושה עם זה שום דבר. לי לעצמי יש את הגישה שלי לעולם, אני לא יכול להסביר אותה ולדבר עליה בצורה גלויה, כי נמצאים איתי תלמידים ששייכים לשני הצדדים האלו של הכוחות שנמצאים במלחמה עכשיו ביניהם, ולכן אני לא מסביר עם מי אני, מה אני, מה אני חושב וכן הלאה. אני מקווה שעוד מעט הכול ייפתח.

תלמיד: אני שואל דווקא מנקודת המבט של העבודה הרוחנית, כי כשאתה קורא את כל החדשות האלה אז פנימית כאילו מוציאים אותך מהקשר עם החברים ועם הבורא.

אבל זה נמצא ברמה הגשמית ואנחנו רוצים לפעול ברמה הרוחנית. יש בין התלמידים שלי אנשים שחושבים לגמרי לא כמוני ברמה הגשמית, אבל אנחנו יחד מתקדמים לקראת הדבקות הרוחנית ולאט לאט זה ישתווה. זה יבוא לאיזון.

תלמיד: נגיד פרקטית, אני מרגיש שמה שקורה לא מאפשר לי להיות כלול בקשר עם הבורא, זה זורק אותי. למשל אם קראתי חדשות, כדאי לצמצם את זה? להתחבר שוב עם החברים, איך לעבוד עם זה?

אני בדרך כלל עובר לחומר שלנו. זה הכול. ואני בטוח שהחומר שלנו מקדם מאוד את כל האנושות לפתרון הנכון ורוצה לראות איך שזה מתלבש כבר ממש בגשמיות. ונראה לי שכן, האנושות עוברת עכשיו בירורים מאוד חזקים, רציניים, גדולים והיא תתחיל להבין עוד מעט יותר ויותר מה היא ועד כמה אנחנו צריכים להגיע לחיבור למעלה מכל ההבדלים.

מי שמדבר על משהו חוץ מחיבור הוא ממש צריך לראות שמסלקים אותו מהמציאות, שהוא שורף את הנשמה שלו. זה באמת יתגלה יותר ויותר. לכן צריכים להשתדל להביא את עצמנו לחיבור. זה מה שיש לי להגיד.

שאלה: שאלה כללית על צורת הלימוד, בעבר למדנו תע"ס בניתוק מהגשמיות, הייתי אומר הפרדה גמורה. ועכשיו אנחנו לומדים תע"ס וזה נתפס כתהליך של התפתחות בריאה באופן גלובלי, מלמעלה למטה. ואז מיד עולות המון בעיות פרקטיות, למשל איך אנחנו עובדים מלמטה למעלה במצבים האלה. אולי הגיע הזמן לשלב את שני הדברים האלה יחד. בנוסף, את מאמרי רב"ש, אלה כללי ההתנהגות של המקובל או הלימוד של המקובל או שצריך לשלב הכול עם תע"ס?

אנחנו נלמד ככל שיותר נצליח לפרש את הדברים, ובמקום שלא יכולים, כל אחד שיפרש לעצמו בינתיים ואחר כך אנחנו נשתנה ונתקרב עוד ועוד זה אל זה. בסופו של דבר אני בטוח שכמו בגשמיות יתקרבו כל המדינות וכל העמים זה אל זה, כך גם ברוחניות ודאי שהם יגרמו לזה שיתקרבו ויהיו כולם כנשמה אחת. אבל בינתיים קשה לדבר על זה אם אנשים נמצאים בכאלו הפרעות, שאדם לא יכול לסבול את זה. הוא מסתכל לרחוב ורואה אנשים הרוגים מפוזרים לו מול הבית שלו על הכביש, שאונסים שם ומה לא עושים, הוא לא יכול לסבול את זה, לא יכול, אף אחד לא יכול היה להסכים עם זה. ולכן קשה לנו במצב כזה שהרע מתגלה בצורה כל כך גשמית גלויה, לדבר על החיבור ולמעלה מהרע הזה. זה לא פשוט, אבל עוד מעט זה ייגמר. בטוח שזה הולך להתקפל והשלום ימלא את המדינות האלו.

תלמיד: רציתי לדייק ולשמוע ממך. אתה לא מפחד שאנחנו נתבלבל כשאנחנו לומדים תע"ס, ה-ו-י-ה, התפשטות, ואז מיד פרקטית אתה נותן עצות של איך לעבוד עם בושה בעשירייה? כל זה ביחד. אנחנו מוכנים לתפוס את כל זה עכשיו?

בטח שאתם יכולים לסדר את הדברים האלה, כי אם אנחנו לא נסדר אותם בתוך העשיריות שלנו, זה לא יתגלה גם בעולם הרחב לפנינו. לכן אנחנו צריכים ככל היותר לקרב זה את זה ולהבין איפה העבודה שלנו. אם אנחנו נגיע למצבים שאנחנו על ידי הכוונות שלנו רוצים להשפיע על העולם הגשמי ולראות בעולם הגשמי חיבורים וקירבה בין העמים, בזה אנחנו נתקן את עצמנו. יהיה לנו מקום בעולם הזה. אנחנו בזה מגיעים למצב שיהיה לנו מקום בעולם. אנחנו בזה מצדיקים את הקיום שלנו. לכן אין לנו ברירה, רק בצורה כזאת חייבים להתקדם. גם ללמוד רוחניות, גם לראות את הגשמיות. ועד כמה מפני שאנחנו, קיימים בדור האחרון כקבוצה שמתקדמת לקראת גמר התיקון הכללי, אנחנו חייבים להיות גם בזה וגם בזה.

שאלה: איך החדשות זורקות את האדם, במיוחד שהאנשים שלנו הגיעו למצב כזה, אבל התפילה הזו שאנחנו בונים כל יום בקבוצה העולמית, החיבורים האלה שאליהם מתחברים כל החברים שלנו, חברים שנמצאים תחת השפעות שונות לחלוטין של מידע, ואי אפשר לבטל את זה. וכשאנחנו מתעלים מעל זה נראה לי שכאן מתחיל להתגלות משהו מיוחד, אותו כוח של הבורא. כשאנחנו מתאחדים מעל כל הניגודים שקיימים והם נשארים למטה, אבל מעליהם אנחנו מתחברים. האם זו המטרה המרכזית שלנו שאנחנו צריכים לשאוף אליה עכשיו, להעביר אור לעולם?

נכון, אתה צודק במאה אחוז. דווקא כך אנחנו צריכים לעשות. אנחנו צריכים להתחבר בין כל הקבוצות ודווקא בין העמים המנוגדים שנמצאים עכשיו במלחמה הדדית. שהקבוצות האלה יתחברו ויגלו שהחיבור ביניהן הוא דווקא מביא אותם להרגשת התיקון והדבקות. לכן אנחנו לא מדברים על זה בינתיים, אבל מתקרבים לזה. ואני מאוד מקווה שעוד מעט נוכל לעבוד על החיבור בינינו, בין הקבוצות שנמצאות בשתי המדינות האלה, שנמצאות במלחמה, ולגרום להם לחיבור עד כדי כך שמתוך זה יבואו השלמות והשלום. כן. נקווה שאנחנו נראה את כל הדברים האלה בקרוב.

(סוף השיעור)