שיעור בוקר 26.01.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "זוהר לעם", כרך א', עמ' 299, "הקדמת ספר הזוהר"

מאמר "ליל הכלה", סעיפים 136-137

קריין: ספר "זוהר לעם", כרך א', עמ' 299, "הקדמת ספר הזוהר", מאמר "ליל הכלה", סעיף 136.

.136" אמר דוּמה, ריבונו של עולם, דבר אחד יש לי אצלו. כי הוא פתח פיו ואמר, חי ה', כי בן מוות האיש העושה זאת. והוא דן את עצמו למוות. ע"כ כוח יש לי עליו להמיתו.

אמר לו ה', אין לך רשות להמיתו, כי הודה לפניי, ואמר, חטאתי לה', ואע"פ שלא חטא. אבל במה שחטא בהריגת אוריה, כתבתי עליו עונש, וקיבל אותו. מיד שב דוּמה למקומו במפח נפש.

ביאור הדברים. מצוות המילה קשורה באות ברית השם אלוה. שבאות ה' של השם אלוה, מלכות, כלולות ב' נקודות, דין ורחמים. וכל תיקון הברית הוא, שכוח הדין יהיה גנוז ונסתר, והרחמים בגלוי. ואז שורה עליו השם אלוה. כי אע"פ שישנה שם גם המלכות, שעליה היה צ"א, הדין, שממנה יונקים כל החיצוניים, עכ"ז, כיוון שהיא נסתרת ונעלמה, ורק מדה"ר שמבינה בגלוי, אין כוח לחיצוניים להיאחז בה.

וכל אלו ששמרו הברית הקדוש בעוה"ז, אין לו רשות להתקרב אליהם. אבל מקלקל הברית, נמצא מגלה דין שבמלכות, באות ה' של אלוה, ותכף מתקרבים לה כל החיצוניים לינוק ממנה. כי היא חלקם וכל חיותם. וע"כ תכף מסתלקת הנשמה הקדושה, השם אלוה.

דוד היה ממלכות הממותקת במדה"ר. וע"כ היה צריך לשמירה יתרה, שלא יתגלה בו דין שבמלכות. וע"כ, בזה שאמר, חי ה', כי בן מוות האיש העושה זאת, דן דין, שהמקלקל ברית לתת כִּבשת הרָש לפני ההֵלֶך, שהוא הס"א, דינו במיתה, התגלה בו עצמו דין לפני הס"א, מלאך דוּמה, ורצה ע"כ להיאחז בנשמת דוד. כי ע"י דיבורים אלו, התגלה כוח הדין הגנוז והנסתר בו.

וזה שאמר המלאך דוּמה, דבר אחד יש לי אצלו. כי הוא פתח פיו ואמר, חי ה', כי בן מוות האיש העושה זאת. והוא דן את עצמו למוות ע"י הדיבורים, שדן המקלקל ברית למיתה. נמצא, דן את עצמו למוות, כי נגלה בזה הדין הנסתר שבנפשו. וע"כ יש לי כוח עליו, יש לי שליטה עליו, לינוק מנשמתו.

ע"י הדיבורים שאמר, דן דין עצמו למוות, גילה דין לפני הס"א, כמו הפוגם בריתו. ורצה המלאך דוּמה, להיאחז בנשמתו ולמושכה לגיהינום. ואמר הקב"ה, שכבר התוודה ועשה תשובה על גילוי עריות, אע"פ שלא חטא כלל בזה. וע"כ מועילה לו תשובה זו, על מה שדן עצמו למוות. וע"כ אין לך רשות להתקרב אצלו.

אבל במה שחטא בהריגת אוריה, כתבתי עליו עונש, וקיבל אותו. כלומר, אבל בחטא שהרג את אוריה בחרב בני עמון, הנה כבר קיבל עונשו ממני, ואין לך עסק בזה. כי אתה ממונה רק על גילוי עריות בלבד. מיד שב דוּמה למקומו, לפֶתח הגיהינום, במפח נפש."

ודאי שלא כל כך ברור על מה מדובר כאן בטקסט, אני הייתי קורא אותו לפחות עוד פעם אחת, כדי שטקסטואלית לפחות הוא יהיה יותר מוכר, ואחר כך נברר, כי אלו אותם השלבים שכולם צריכים לעבור.

.136" אמר דוּמה, ריבונו של עולם, דבר אחד יש לי אצלו. כי הוא פתח פיו ואמר, חי ה', כי בן מוות האיש העושה זאת. והוא דן את עצמו למוות. ע"כ כוח יש לי עליו להמיתו.

אמר לו ה', אין לך רשות להמיתו, כי הודה לפניי, ואמר, חטאתי לה', ואע"פ שלא חטא. אבל במה שחטא בהריגת אוריה, כתבתי עליו עונש, וקיבל אותו. מיד שב דוּמה למקומו במפח נפש.

ביאור הדברים. מצוות המילה קשורה באות ברית השם אלוה. שבאות ה' של השם אלוה, מלכות, כלולות ב' נקודות, דין ורחמים. וכל תיקון הברית הוא, שכוח הדין יהיה גנוז ונסתר, והרחמים בגלוי. ואז שורה עליו השם אלוה. כי אע"פ שישנה שם גם המלכות, שעליה היה צ"א, הדין, שממנה יונקים כל החיצוניים, עכ"ז, כיוון שהיא נסתרת ונעלמה, ורק מדה"ר שמבינה בגלוי, אין כוח לחיצוניים להיאחז בה.

וכל אלו ששמרו הברית הקדוש בעוה"ז, אין לו רשות להתקרב אליהם. אבל מקלקל הברית, נמצא מגלה דין שבמלכות, באות ה' של אלוה, ותכף מתקרבים לה כל החיצוניים לינוק ממנה. כי היא חלקם וכל חיותם. וע"כ תכף מסתלקת הנשמה הקדושה, השם אלוה.

דוד היה ממלכות הממותקת במדה"ר. וע"כ היה צריך לשמירה יתרה, שלא יתגלה בו דין שבמלכות. וע"כ, בזה שאמר, חי ה', כי בן מוות האיש העושה זאת, דן דין, שהמקלקל ברית לתת כִּבשת הרָש לפני ההֵלֶך, שהוא הס"א, דינו במיתה, התגלה בו עצמו דין לפני הס"א, מלאך דוּמה, ורצה ע"כ להיאחז בנשמת דוד. כי ע"י דיבורים אלו, התגלה כוח הדין הגנוז והנסתר בו.

וזה שאמר המלאך דוּמה, דבר אחד יש לי אצלו. כי הוא פתח פיו ואמר, חי ה', כי בן מוות האיש העושה זאת. והוא דן את עצמו למוות ע"י הדיבורים, שדן המקלקל ברית למיתה. נמצא, דן את עצמו למוות, כי נגלה בזה הדין הנסתר שבנפשו. וע"כ יש לי כוח עליו, יש לי שליטה עליו, לינוק מנשמתו.

ע"י הדיבורים שאמר, דן דין עצמו למוות, גילה דין לפני הס"א, כמו הפוגם בריתו. ורצה המלאך דוּמה, להיאחז בנשמתו ולמושכה לגיהינום. ואמר הקב"ה, שכבר התוודה ועשה תשובה על גילוי עריות, אע"פ שלא חטא כלל בזה. וע"כ מועילה לו תשובה זו, על מה שדן עצמו למוות. וע"כ אין לך רשות להתקרב אצלו.

אבל במה שחטא בהריגת אוריה, כתבתי עליו עונש, וקיבל אותו. כלומר, אבל בחטא שהרג את אוריה בחרב בני עמון, הנה כבר קיבל עונשו ממני, ואין לך עסק בזה. כי אתה ממונה רק על גילוי עריות בלבד. מיד שב דוּמה למקומו, לפֶתח הגיהינום, במפח נפש."

שאלה: למה הכוונה שדוד התייחס למלכות במיתוק מידת הרחמים והיה צריך להיזהר שלא תפתח מידת הדין במלכות?

מפני שדוד המלך הוא המלכות של כל ישראל, של כל העולם בסופו של דבר, אז במידה שכל אחד מתקן את עצמו הוא נכלל במלכות הזאת, ומכך ההתנהגות שלו.

תלמיד: מה הכוונה שהיא ממותקת במידת הרחמים?

זה מפני שמלכתחילה יש במלכות את כוח התורה, כוח הברית, כוח החיבור.

שאלה: מה זה אומר שתכף מתקרבים לה כל החיצוניים לינוק ממנה? למה הכוונה בלינוק בקטע הזה?

לינוק הכוונה היא שהם רוצים לשאוב ממנה את כל הכוחות ולהשתמש בהם כל אחד לצורך עצמו. לא לצורך הכללי של המלכות, של כל הבריאה, אלא כל אחד לצורך הפרטי שלו. זה נקרא "יניקה".

שאלה: האם המלאך דומה הוא שליח נאמן של הבורא? ואיזה חיסרון לחיבור צריך כדי להעלות אותנו מעליו?

אנחנו צריכים להתעלות למעלה מכל הרצונות הפרטיים ובמקומם להיות קשורים לא לרצונות אלא לכוונה, ואז אנחנו נשתמש בהם נכון ונתקן את כל המלאכים. כי אחרי השבירה הם כולם מכוונים לכל מיני כיוונים לא נכונים, הם מפוזרים, ומה שאנחנו רוצים לעשות זה לסדר אותם, לכוון אותם לכיוון אחד, להיות מחוברים יחד בנקודה שבה ורק בה יכול להתגלות הבורא.

שאלה: בתחילת הפסוק כתוב שדומה קיבל את זה בטרוניה, אבל אנחנו לומדים שלמלאכים אין תחושות, אין רגשות, וזה ההבדל בינינו לבינם.

את זה אני לא יכול להגיד בדיוק כי המלאך עושה כל מה שהוא צריך לעשות.

תלמיד: בסוף הפסוק כתוב שדוד שלח את אוריה כדי שייהרג בחרבות של בני עמון. האם דוד יכל לשלוט על כך שהוא ייהרג או לא ייהרג במלחמה?

כאן אנחנו נכנסים כבר לפירושים מהאגדה. נחכה ונבין.

שאלה: מה המשמעות של הסיפור עם בת שבע ואוריה בעשירייה או באדם?

מדובר על המלכות עד כמה היא קשורה לכלל הנשמות, עד כמה כולה כלולה בכלל ישראל, עד כמה כולם יכולים להיות מתוקנים בחיבור ביניהם, ועד כמה העצמאות של הנברא יכולה לבלוט ולהתגלות מתוך זה שהנבראים מתחברים ביניהם. יש כאן דבר והיפוכו, מצד אחד כולנו צריכים להיות דבוקים בבורא, כלולים בבורא, מצד אחר אנחנו רוצים, כל אחד מאיתנו וכולם יחד, להיות עצמאיים.

אז יש כאן כמה סתירות. איך אנחנו יכולים להיות כולנו יחד וכל אחד לחוד? זו סתירה. איך אנחנו יכולים לקיים את מצוות הבורא, כשהמצווה הזאת היא הפוכה מהעצמאות שלנו? יש כאן הרבה שאלות שמתעוררות יותר ויותר ככל שהאנושות גדלה, ככל שהנשמות גדלות, ואת השאלות הללו אנחנו צריכים לברר.

שאלה: היום כשקראנו הוזכר המושג הכבש של הרש וגם לפני כן דברו על כבש. מה המשמעות של כבש?

כבש זה כלל ישראל שצריכים להגיע לתיקונים.

שאלה: כתוב "כי אתה ממונה רק על גילוי עריות בלבד". מה המשמעות של להיות ממונה על גילוי עריות?

הוא אחראי על זה כדי לעורר בבני אדם רצון להתחבר על מנת לקבל. זה רצון הפוך ממטרת הבריאה ולכן הרצון הזה הוא חזק מאוד.

שאלה: למה הכוונה שדוד הרג את אוריה? כתוב שאוריה הוא תכונת הג"ר.

הוא לא רוצה להשתמש בו, זה נקרא שהרג אותו.

שאלה: הרצון שלנו להיות חופשיים, עצמאיים הוא כנגד הרצון שלנו להתחבר. האם זה הקשר בין העביות ובין העבודה שאנחנו צריכים להשקיע כדי להתגבר?

אנחנו צריכים להבין שבחיבור בינינו כל אחד כביכול מאבד את העצמאות הפרטית שלו, אבל הוא קונה בזה עצמאות כללית של כל הכלי דאדם הראשון, ובזה הוא באמת נעשה חופשי. כי עם כולם יחד הוא עושה אותן הפעולות שמחיות את מערכת אדם הראשון ואז זה נקרא "למתים חופשי". מתי שהוא נפטר מהאגו הפרטי, הוא נכלל מהרצון לקבל הכללי שזה הבורא.

שאלה: מה זה אומר שהחיצוניים רוצים לינוק? האם אלו הרצונות הלא מתוקנים שלנו?

החיצוניים שרוצים לינוק אלו אותם הרצונות שלנו שעדיין לא תיקנו אותם והם רוצים להיות מחוברים עם כל יתר הרצונות ולקבל מהם על מנת לקבל.

תלמיד: איך אנחנו מתקנים אותם?

כרגיל. קודם כל מבררים מיהם ומהם, מה הם רוצים, מבדילים אותם מהמערכת הכללית ולאט לאט מתקנים אותם, ובמידה שמתקנים אותם, מוסיפים אותם למערכת הכללית בחזרה.

שאלה: מה פירוש שהמילים שלך יכולות לשמש כנגדך?

יכול להיות שהכוונה שלך לא הייתה בדיוק נקייה, ובסיבוב הכוונה באותו המעשה, מגיעים לתוצאה הפוכה.

שאלה: על מה האדם צריך לבקש סליחה אם הכול עושה הבורא?

הבורא עושה את הכול כדי להביא אותנו למטרת הבריאה, אנחנו צריכים לסייע לו בזה ככל האפשר ובזה אנחנו נעשים שותפים לבורא. ככל שאנחנו עובדים עימו באותו כיוון, כך אנחנו עושים פעולות מצווה. ככל שזה לא בדיוק לאותו כיוון, לפי זה נמדדות העבירות שלנו. זה מה שאנחנו צריכים לראות.

שאלה: דוד התפלל לבורא והתוודה על החטא שלו, והבורא קבע שהוא לא חטא בכלל. מה גרם לדוד להאמין שהוא חטא ולמה הבורא קובע שהוא לא חטא בכלל?

אנחנו יכולים לקבוע את הפעולות שלנו לפי איך שאנחנו מרגישים את עצמנו לעומת הבורא, ולא לפי שום חשבון אחר, כי החשבונות שלנו יכולים להיות הפוכים ומסובבים. העיקר בשבילנו, האם אנחנו נמצאים במקביל לבורא והולכים לאותו כיוון, לאותה המטרה או לא, וכך אנחנו בודקים את עצמנו. לכן בכל צעד ושעל אנחנו צריכים לבדוק כך את עצמנו, עוד נדבר על זה.

שאלה: למה בכך שדן את עצמו למוות על ידי שהפר את הברית הוא עזר לעצמו?

זה טוב לבירור המצב. אומנם זה לא טוב עדיין להשגת המטרה, אבל בדרך הוא משיג איפה הוא עשה משהו, טעה במשהו, לא גמר משהו וצריך להמשיך, אז בינתיים הפעולות שלו נכונות.

אנחנו בכלל צריכים להבין שאין טעויות. אפילו כל השבירות הגדולות - אין שגיאות אלא אנחנו חייבים להעביר אותם המצבים מתחילת הבריאה ועד סוף הבריאה בצורה הכרחית. השאלה היא, באיזו מידה אנחנו מבינים אותם, מקבלים אותם נכון, כמה אנחנו מזדהים איתם, איך אנחנו מבינים שכאן אני צריך לטעות וכאן אני צריך ליפול וכאן אני צריך להתחבר ולעלות וכן הלאה. ועל ידי היחסים האלו שאני נעשה שותף לבורא בעליות ובירידות, אני בעצם בונה את הכלי שלי או הבורא בונה את הכלי שלי, אבל בנוכחות שלי, בהסכמה שלי וכך אני קם. ככה זה עובד.

תלמיד: מה צריכה להיות הגישה שלנו כדי שנוכל לברר, מה אנחנו צריכים לעשות בעשירייה?

רק חיבור. כל הבירורים החיצוניים, הפנימיים, רחוקים, קרובים, לא חשוב איזה, אנחנו צריכים לבדוק רק כלפי החיבור. ההבחן הוא אחד, באיזו מידה אנחנו מחוברים יותר. ואז כל ההבחנות, אלפי, אלפי ההבחנות שיש לנו, אנחנו מחליפים את כולן להבחנה אחת, נעשים קרובים על ידי ההבחנה הזאת אם מבצעים אותה או לא. אם נעשים יותר קרובים - מקבלים והולכים הלאה. אם לא יכולים להתקרב על ידה, אז זורקים אותה ולא מקיימים. פשוט.

תלמיד: מה שווה הברית בעשירייה, אם אני צריך להשתמש בניגוד הזה של הצורך להפר אותה?

ברית היא חיבור, כאילו תיקון הכלי, במידה שהיא הולכת עם זה שהיא מיתקנת למטרת הכלי - להיות דבוק בבורא. כאן אנחנו כל הזמן נמצאים בספקות ועל ידי הספקות האלו אנחנו מתקנים את עצמנו, את הכוונה.

שאלה: האם כשאנחנו מפרים את הברית זה אומר שאנחנו הולכים לגיהינום ועלינו לחזור לברית?

ודאי שאנחנו חוזרים לברית והברית נעשית יותר ויותר עוצמתית ומיוחדת, אבל מקבלת צורה חדשה כל פעם.

תלמידה: מה זה לשפוט את עצמך, אם זה אמור לקרות גם בעשירייה, איזה סוג של ביטול, התבטלות?

כן, זה סוג של ביטול, התבטלות. אני לא מקבל מעצמי שום דבר חוץ מאולי תכונות מזעריות - שנשארות לי שבהן אני יכול להזדהות עם הבורא.

שאלה: בטקסט מתוארים שני סוגים של עונשים, מהבורא עצמו וממלאך המוות. מה זה אומר שהעונש מגיע מהבורא עצמו כשהאדם לא לגמרי נופל אל תוך הרצון לקבל והוא נאחז באיזו נקודה?

יש הבדל בניתוקים, בנפילות כי אין עונש. עונש זה גם תיקון ואנחנו צריכים ללמוד את זה.

כעיקרון אין עונשים, נפילות, הכול כדי להוסיף כלים, להוסיף הבחנות ולהתקדם עוד קצת ועוד קצת למטרת הבריאה.

שאלה: אם דומה אחראי על גילוי העריות, אז למה מתעורר בו הרצון לשפוט מישהו על משהו שהוא לא אחראי עליו?

עוד נלמד את זה. אנחנו עוד לא מבינים את ההבחנות האלה, את הייחודיות הזו באופי שלנו, בתכונות שלנו.

שאלה: כתוב "התוודה ועשה תשובה על גילוי עריות, אע"פ שלא חטא כלל". בהמשך כתוב, שהתשובה הזו מועילה לו. מדוע נדרש לעשות תשובה על מה שלא עשיתי ובסוף זה גם מועיל לי?

גם לראות שהוא מבין שעשה איזו בעיה, חטא, אבל אחר כך מתברר לו שזה לא חטא ואז הוא מקבל את ההבחנה הזו לתיקון וכך אנחנו עוברים על כל החטאים והתיקונים. יש כאלו ויש כאלו.

שאלה: המדרגה הזאת שבה אנחנו נמצאים הכרחית להבנת נכונות הדרך?

כן.

שאלה: אנחנו לומדים שאין עוד מלבדו ופה כביכול נראה שהבורא מתפצל למספר כוחות. אז למה רוצים להראות לנו את זה, האם זה כדי שנבקש לראות בתוכנו כוחות שונים?

כן, ודאי.

תלמידה: אז בעצם הכוחות האלה של דומה והמלאכים הם כוחות ומחשבות זרות שיש בתוכנו וזה מגיע ומוריד אותנו?

האמת שאין מחשבות זרות, רק אנחנו בינתיים חושבים שכך הכוחות האלה פועלים, זה בעד וזה כנגד וכן הלאה. אבל בסופו של דבר אוסף הכוחות הזה חייב להתחבר יחד למערכת אחת שלמה וכך אנחנו מקבלים אותה בצורה הכללית. כמו שבגוף שלנו יש המון מערכות, בעד נגד, כך הן עובדות כל הזמן.

תלמידה: אז על הודיה וחיבור, זאת הודיה על הכוחות האלו שמגיעים?

על זה כתוב שבסופו של דבר חייב אדם לברך על הרע כמו על הטוב.

שאלה: בתחילת הקטע הראשון ב-136 כתוב "ריבונו של עולם, דבר אחד יש לי אצלו. כי הוא פתח פיו ואמר, חי ה', כי בן מוות האיש העושה זאת." למי הכוונה ועל מה מדובר בקטע הזה, מי פונה למי, מה זה המוות הזה?

המוות זה הרצון לקבל על מנת לקבל שרוצה להמית את האדם ולחתוך את הקשר שיש בינו לבין הבורא, זה נקרא המוות. אנחנו בינתיים לא שייכים למערכת הזאת אין לנו לא חיים ולא מוות.

תלמידה: האמירה "חי ה'" על מה פה מדובר?

כך הוא מגלה, שיש הבחנה ששם הוא מגלה את הבורא כחי וכלפי זה הוא מגלה את יתר המצבים שלו.

שאלה: בחטא של דוד כתוב שהוא הרג את אוריה ובחטא של משה כתוב שהוא נתן מכה באבן עם המטה. מה המשותף ביניהם?

המשותף בשני המצבים האלה, בשני המעשים האלה, זה שלא פעל לפי מה שצריך לפעול. הוא לא עשה את זה בדרך התיקון.

שאלה: מה זה הודיה על חטא אמיתי כי אנחנו מודים על חטא מבקשים סליחה ואז חוזרים על זה, אז מה זה באמת לבקש סליחה על חטא?

אני לא יכול לבטא את זה במילים. זה שהבורא נותן לאדם להרגיש עד כמה מה שהוא עשה זה דבר הפוך ממה שהיה צריך לעשות לתיקון הבריאה. בינתיים בלי לדבר על הבחנות עביות, דרגות, מסכים, ספירות, אלא ככה זה. כשאדם מגלה עד כמה הוא עושה דברים הפוכים מהתיקון אבל זה מאוד עוזר לו להסתובב ולעשות דברים נכונים.

137. "ועל זה אמר דוד, לולי ה' עֶזְרָתָה לי, כמעט שָכנה דוּמה נפשי. לולי ה' עזרתה לי, כלומר, לולא שנעשה שומר ומשגיח עליי, כלפי המלאך דוּמה. כמעט, כשיעור חוט דק, שיש ביני ובין הצד האחר, כשיעור ההוא היה, שלא שכנה דוּמה נפשי, עם המלאך דוּמה בגיהינום.

ביאור הדברים. דוד מלכות, שעליה כתוב, רגליה יורדות מוות. כי היא הסיום דקדושה, שממנה מתקיימים הס"א והקליפות, כמ"ש, ומלכותו בכל מָשָׁלָה. אמנם כשהמלכות בתיקונה במדה"ר, אז נבחנת לב' נקודות, נקודת הדין מעצמה ונקודת הרחמים שקיבלה מבינה. והדין שבה גנוז ונסתר, ורק הרחמים שבה נמצאים בגלוי.

וע"י התיקון הזה, אין לס"א מהארת המלכות, אלא נר דקיק בלבד, שהוא רק בחינת שורש, מספיק לקיום הקליפות. אבל אין להם שום כוח של התפשטות. ושורש זה נקרא ג"כ בשם חוט דקיק, שפירושו שורש דק לחטאים. כמו שלומדים, בתחילה דומה לחוט של עכביש, ואח"כ נעשה כעבוֹתוֹת העגלה. ומכונה בשם דק, על היות הדין נסתר וגנוז בנקודת הרחמים.

אבל הפוגם בריתו, גורם שתתגלה נקודת הדין שבמלכות. ואז מתקרבות הקליפות אליה, ויונקות ממנה שפע מרובה, ומקבלות כוח להתפשטות גדולה. והאיש העושה זאת, מאבד בידיים את נשמתו. וכשזוכה ועושה תשובה, חוזר ומתקן את המלכות, בתיקון דמדה"ר, שע"כ נקרא בשם תשובה, שהיא אותיות תשוב ה', שמשיבה למקומה למדה"ר, וכוח הדין חוזר ונגנז בה בפנימיותה, בנר דקיק בלבד.

ולולי ה' עזרתה לי, שנעשה שומר ומשגיח עליי. כלומר, שקיבל תשובתי, ודחה למלאך דומה למקומו. כי חזר והשיב המלכות למקומה, למדה"ר, ולא השאיר ממדה"ד, אלא רק נר דקיק, כשיעור חוט דקיק, שיש בינו ובין הס"א.

כלומר, רק כאותו השיעור המועט, המוכרח להישאר בין המלכות לס"א, כדי לתת לה קיום בהארה מועטת, הנקרא חוט דק. כשיעור ההוא היה, שלא שכנה דוּמה נפשי. הנה זה השיעור, הציל אותי, שלא נפלתי ביד המלאך דומה. כי לולא חזר כוח הדין שבמלכות, להיות כשיעור חוט דקיק, כבר שכנתי בידו של דוּמה.".

כאן אנחנו רואים עד כמה המערכת מטולטלת, עד כמה היא גם מאוזנת, עד כמה היא כל הזמן מטפלת בכל נשמה, לוקחת את הנשמה מוציאה אותה כאילו מהסיטרא אחרא ואחר כך שוב מכניסה ושוב מוציאה ושוב מכניסה, וככה זה כלפי כל אחד, עד שכל אחד מקבל הבחנות נכונות, למה זה נקרא קדושה ומה זה נקרא קליפה.

שאלה: האם אפשרי לחשוב על פעולה שלא עשינו, כי לא עשינו אותה, ומתוך זה להרגיש את המצב ולבצע את התיקון? ואם כן, איך עושים את זה?

לא, אי אפשר. על הפעולה שלא עשינו איך אפשר לתאר לעצמנו שכאילו עשינו ואז מגובה שעשינו, קיבלנו, עלינו אליה ולעשות פעולות? זה לא יצא אף פעם. אנחנו צריכים לבקש מהבורא שיעזור לנו לעלות לאותו הגובה.

שאלה: מה זה דין ולמה הוא צריך להיות גנוז ונסתר?

דין זה מידת הרצון לקבל שנמצא בכל מדרגה ומדרגה, ובאמת פעם הוא גלוי ופעם הוא נסתר, ואנחנו צריכים לעבוד עם שני התנאים האלה כך או כך, או שהוא באמצע באיזה אחוז בזה או בזה. כך אנחנו נמצאים גם בחיים שלנו כל הזמן, אנחנו רק רגילים, ובחיים שלנו אנחנו מיד איכשהו מבררים כמה יש בכל מצב ומצב שלנו טוב וכמה יש לו רע וכמה יש לו ספקות וכמה זו הדרך ליציאה למצב טוב או לכניסה למצב רע חס ושלום וכן הלאה. אז כאן זה אותו דבר, על זה מדובר.

תלמיד: אבל למה הבירור הזה צריך להיות גנוז ונסתר?

ללא גניזות בעולם האדם לא יתפתח, כי כל ההתפתחות שלנו היא כשמשהו גנוז ומשהו נסתר ומשהו מגולה ומשהו מאיר, ואנחנו מבררים את כל הדברים האלה, את האמצעים האופטימאליים שמביאים אותנו לאמת. כמו בחיים שלנו, זה יכול להיות לא נעים וכואב, אבל זה טוב מאוד אם נוכל לעבור את זה ולהגיע למטרה, ויכול להיות שלא עכשיו אלא אחר כך ויכול להיות שלא אנחנו אלא אנחנו צריכים למשוך לזה את כוח החברה וכן הלאה.

שאלה: מה זה עבורנו גיהינום?

תלוי כלפי כל אחד ואחד מה זה גיהינום בשבילו. גיהינום זה שליטת האגו בצורה הגרועה, הגדולה ביותר שרק יכולה להתגלות באדם כרגע. אז יכול להיות שאני רוצה להרוג אנשים, רוצה לגנוב מהם, לא רוצה להתחשב בהם, בכלל רוצה להתנתק מהם ולא לראות אותם. את הגיהינום כל אחד מגלה בצורה אחרת.

ילד קטן בוכה בלי סוף, בא לאבא ולאימא, בשבילו על מה שהוא עכשיו בכה זה סוף החיים, אבל אנחנו מבינים שזה הכול שטויות שבעוד כמה דקות הוא ישכח את זה וישמח. אז אנחנו צריכים לראות את הדברים האלה כהכרת הגיהינום, כסולם.

שאלה: מלכות המתוקנת במידת הדין כאשר הדין גנוז ונסתר וכאשר הרחמים גלויים, בסעיף 136 כתוב, שכאשר אדם פותח את פיו והוא דן את עצמו למוות על ידי דיבורים ובזה הוא מקלקל את הברית כי בזה נתגלה הדין הנסתר מנפשו ואז דוּמה יכול לינוק את נשמתו. מה זה אומר, שאדם פותח את פיו ובזה הוא דן את עצמו למוות על ידי הדיבורים ובזה הוא נותן את האפשרות לינוק את נשמתו?

כי כנראה זו עדיין עוד לא הדרגה לדבר עם הפה, לתקן את הפה.

שאלה: אתמול קראנו שאוריה עשה איזה תיקון לבת שבע שרק הוא היה יכול לעשות אותו. מה אפשר ללמוד מזה על התלות בינינו בתיקונים?

רק מה שכל אחד מסוגל להוציא. אנחנו עוד מעט נכנסים לכאלו קטעי לימוד גם הזוהר וגם בכלל בכל יתר הדברים כך שתשמעו ממני פחות ופחות הסברים, אולי פה ושם רק כדי להיכנס לתוך החומר, אבל לחטט בחומר ולהביא מסקנות תצטרכו אתם לבד.

שאלה: לגבי הברית בינינו כשחבר מביא לעשירייה פעולה שהוא חושב שהיא תגביר את הברית והוא רואה שלחברים אין רצון להשתתף, אין עניין. האם עליו לעזוב את הפעולה או דווקא להתמיד ולחכות שיתעורר הרצון?

זו בעיה גדולה מאוד שצריכים לברר אותה אולי, אבל כעיקרון אנחנו לא צריכים לעבוד עם איזו פעולה שבאה למישהו, אלא יש לנו כאלו המלצות מהמקובלים שאנחנו מקבלים מתוך המאמרים שלהם, אנחנו צריכים לקרוא יחד את המאמרים ולהוציא מתוך המאמרים מה שנראה לכולם ולממש אותם וכך להתקדם.

תלמיד: מתי נקרא שחבר שאומר על הברית ומתי הוא פוגם בה?

כאשר הוא רואה שעשיית הברית נמצאת לפני כולם ולא מה שבא לו ועל ידי קיום הברית הם יכולים להשיג משהו ממשי והוא יכול להביע שבמקום שהם נמצאים בלימוד זה מופיע, ואז באמת כדאי לשים לב לזה, להתחשב וללכת עם זה.

שאלה: האם תוכל להסביר את הסיפור עם אוריה, כי נראה שדויד עשה הכול נכון והוא לא קיבל את הכוח העליון כי בוא אין תיקון, אז מה החטא פה?

זו שאלה נכונה תקרא אותה כמה פעמים את כל הנושא הזה ותראה, לפחות תברר את השאלה ומתוך כך תהיה לך ברורה התשובה. זאת שאלה מאוד רצינית היא נשאלת בהרבה מקומות.

שאלה: אולי כשלדויד מתגלה הדין בתוכו הוא מאבד את הקשר עם הבורא והוא יכול לעשות קשר רק על ידי רחמים שזה אוריה. ובגלל שהוא הרג אין לו אפשרות פשוט להחזיר את הקשר הזה ובזה הוא חוטא?

יכול להיות, אני לא נותן תשובה, הזוהר שואל ובהתעמקות בזוהר אתם תענו לעצמכם.

שאלה: האם אפשר לומר שאוריה הוא בעצם המאור המחזיר למוטב?

כן.

שאלה: כתוב בת שבע הייתה של דוד מבריאת העולם. מה הוא הקשר הזה שיש בין נוקבא לזכר? איך יכול להיות שכאילו יש רצון שהוא לא שלי? אני צריך להיזהר ולהגיד זה שלי זה לא שלי?

קשה לנו עכשיו עדיין להבין, אבל יש חלקים בין הרצון לקבל והכוונות על מנת להשפיע שהן עדיין לא קשורות זו לזו ולא יכולות לעבוד יחד זה עם זה, ולכן יש בעיה איך לחבר אותם יחד, איך לתקן את המלכות הכללית.

תלמיד: למה זה קשור למלכות הכללית? מתגלה רצון באדם, הוא צריך לעשות חשבון גם על הרצון הכללי?

אבל אדם הוא חלק מהרצון הכללי, הוא חלק מהשכינה.

תלמיד: כשמתגלה רצון אצל האדם, אז הוא בדרך כלל בהתחלה גם מרגיש שהוא לא יודע איך להתחבר אליו? איך לכוון אותו נכון? זה אומר שצריך לעבור איזה תיקון, הרצון הזה, באדם. מה התיקון פה שמדובר, שבת שבע צריכה להתכלל קודם עם מידת הרחמים. כשמתגלה רצון כזה, איך אנחנו צריכים לפעול בו? להעביר אותו בעשירייה? איך עובדים עם רצון חדש?

אם אנחנו מתחברים, אנחנו מתחילים להרגיש איפה החלקים האלה בנו. בת שבע, דוד, אוריה, הרצון הכללי, ועד כמה שאנחנו מתקרבים זה אל זה, כדי לחבר את כולם בנקודה אחת.

תלמיד: מה זה גילוי עריות ברוחניות?

"גילוי עריות" זה גילוי האמת, עד כמה שאנחנו הפוכים זה מזה. ושלא יכול להיות שום קשר בינינו.

שאלה: איך משפיעים דין ומלכות על הקשר, על החיבור בעשירייה? ואיך אנחנו יכולים בעזרת ההשפעה להגיע לתכונת הרחמים כמו דוד?

אנחנו פשוט משתנים במקצת עוד ועוד עד שאנחנו מתחילים להתקרב, להכיר ולהבין אנשים אחרים, נשמות שונות, עד כמה אנחנו בכל זאת יכולים להיות בקשר איתם. זה מאוד דומה לאופן שבו אנחנו גדלים בעולם הזה. בהתחלה הילד בכלל לא צריך קשר עם אף אחד, יש לו כמה צעצועים והם שלו, "אל תיגעו בזה, זה שלי". אחר כך הוא מתחיל להרגיש שיש לו רצון משותף עם האחרים, שלא רק שהוא רוצה מה שיש לאחר, אלא יש לו גם רצון לשחק עם האחר, זאת אומרת יש לו עניין להתחבר עם הרצון של האחר. וכך הם מתחילים להתחבר ביניהם, ויש להם בזה עניין משותף יותר גדול מהמשחק עצמו.

זה לא העניין שלו יש כדור ולי יש כדור, אלא כשיש כדור בינינו ועל ידי הכדור אנחנו נוגעים ברצונות שלנו, זה כבר משהו אחר, זה הרבה יותר מעניין. זאת אומרת אנחנו כבר עולים מרמת החיבור דרך אמצעים כמו הכדור, לאמצעים אחרים, דרך חיבור הרצונות. אנחנו שמחים מזה שהרצונות שלנו פועלים יחד וכן הלאה, ואחר כך יש עוד הרבה מדרגות כאלו. ככל שאני יכול להתכלל בהם והם יכולים להתכלל בי, לפי זה אנחנו מודדים את התשוקה שלנו, את מידת החיבור שבינינו, ומשתוקקים מאוד לאיחוד. דווקא לא המשחק עצמו הופך להיות העניין, אלא אנחנו נהנים במשחק מזה שאנחנו פועלים כאחד. לכן אני חושב שככל שנתקדם לעתיד לבוא, אז המשחקים יהיו יותר ויותר משחקים חברתיים, ויפעלו ממש לשער אחד.

שאלה: ללא ספק הסיפור של דוד מתחבר לכל העניינים הדתיים והמוראליים של האנושות. איך אפשר לברר את התפתחות התהליך הרוחני בסיפור של בת שבע ודוד בעשירייה?

בת שבע ודוד הם זוג והם חייבים להשלים זה את זה, אבל כדי לברר את הדברים האלה הם צריכים מישהו שיסכסך ביניהם, שיפריע ביניהם, כי יתרון האור הוא מתוך החושך, ולכן צריך מישהו שיאיר להם את החושך, כדי שמתוך החושך הם יראו מהו האור.

כך אנחנו רואים גם בחיים שלנו, שלפעמים אנחנו צריכים לעורר איזו עקיצה בשני, בבן או בת הזוג שלנו, ורק אחרי זה אנחנו מרגישים יותר טעם. כי אי אפשר לגלות טעם, אלא מתוך זה שאנחנו מגלים את היפוכו, וזו הבעיה.

לכן בכל הסיפור של בת שבע ודוד מדובר על זה. יש כאן ודאי עוד עניינים עמוקים יותר אבל אנחנו נלמד אותם אחר כך, יהיה לנו ברור בעצמנו כשנעבור את זה.

שאלה: בעניין כוח דין נסתר וגנוז ורחמים גלויים, האם כל עוד לנשמה אין כוחות לגלות את כוח הדין שפועל, אנחנו נמצאים ב"חסדי שמיים" מה שנקרא?

כן.

תלמיד: זאת אומרת אנחנו מגלים שכל אותם המכאובים והייסורים שכביכול אנחנו מרגישים עכשיו, הם שומרים עלינו, כי נותנים לנו אפשרות להתפתח לאט לאט בהתאם להכנה שלנו.

ודאי. ללא ספק אותם העונשים, כוחות הדין, כל מה שמתגלה, הם קודם כל כדי לשמור עלינו שלא נברח לאיזה מצבים שמהם לא נוכל לחזור.

תלמיד: אז בכל מצב ומצב צריכים להיות בהודיה, להודות.

נכון.

תלמיד: איך אפשר להודות מתוך כאב וייסורים?

כתוב שאדם צריך להודות על הרע כמו שיכול להודות על הטוב. כי אין טוב ורע, אלא הכול הבחנות שמלמדות אותך איך ללכת נכון בדרך למטרה הסופית.

שאלה: בדיוק להמשיך את הנקודה הזאת, אם הכול על מנת שאראה אם אני קרוב או רחוק ואם את הכול הבורא עושה, מה מכריע בין מידת הרחמים ובין מידת הדין?

מה מכריע בין מידת הרחמים ומידת הדין? זה לא חשוב לי, חשוב לי האם אני מתקרב למטרה או לא, לפי זה אני בודק את המצב שלי.

תלמיד: ובמצב הזה, ככל שאני מרגיש שאני רחוק יותר מהמטרה, זה בעצם אומר שאני מתקרב אליה יותר.

יכול להיות, ואז אתה מברר יותר מאשר במצב הרגיל.

תלמיד: איך אני יודע היכן הסתיים הבירור ושמהנקודה הזו עוברים הלאה?

מתוך הניסיון.

(סוף השיעור)