שיעור צהרים 20.08.23 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

הצורך לישועת ה' – קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: שיעור בנושא - "הצורך לישועת ה'", קטעים נבחרים מן המקורות.

אכן זה דבר הכי חשוב הצורך לישועת ה'. נדע איך נמצא אותו, איך נגדיל אותו ואיך נשתמש בו נכון כדי להגיע באמת לישועת ה'.

קריין: קטע מספר 1 במסמך "הצורך לישועת ה'", אומר הרב"ש:

"בזמן שהאדם מקדש את הנקודה שבלב שלו, כראוי לו, אז הוא מתחיל להכנס לגלות מצרים, ואז הוא מתחיל לראות כל פעם איך שהוא מרוחק מהמעשה דלהשפיע. ואז מתרקמים אצלו כלים, דהיינו חסרונות, שחסרונות האלו יכול אחר כך הקדוש ברוך הוא למלאות כנ"ל.

נמצא שהאדם מוכרח להתחיל בהמלחמה, בכדי שיהיו לו כלים וצורך לישועה ועזרת ה', שהוא מה שאמרו, "אלמלא הקדוש ברוך הוא עוזרו אינו יכול לו". נמצא שבכוונה לא נתן לו להאדם שיוכל לנצח את המלחמה, משום שעל ידי המלחמה האדם משיג כלים וחסרונות להשפע. לכן צריכים לשתיהן: שהאדם יכנס למלחמה בכדי להשיג כלים, והעזרה שצריכים, שדוקא הקדוש ברוך הוא יעזור לו."

(הרב"ש. 380. "כל מקדש שביעי - ב'")

מאוד מיוחד.

שאלה: המשפט הראשון אומר, "בזמן שהאדם מקדש את הנקודה שבלב שלו, כראוי לו". מה זה לקדש את הנקודה שבלב כראוי?

שיש לו קצת קשר עם הבורא, רצון להשפיע לבורא, שנקרא "נקודה שבלב", ואם הוא מקדש אותה כראוי, אז כמו שכתוב בהמשך, "אז הוא מתחיל להכנס לגלות מצרים".

תלמיד: מה זה לקדש אותה?

לקדש אותה, זה שהוא רוצה להעלות אותה, שהיא תהיה יותר גדולה מכל יתר המטרות וההבחנות שלו.

תלמיד: ואז מה קורה לו?

הוא רוצה על ידה להיות יותר מקושר לבורא.

תלמיד: ובגלל שהוא עשה את הפעולה הזאת הוא נכנס לגלות?

כן.

תלמיד: קרה לו הפוך ממה שהוא רצה?

בסדר, מה לעשות? זה כמו שאתה יודע, כמה שאנחנו משתדלים במשהו, נותנים לנו תרגילים יותר קשים.

תלמיד: הוא כאילו רצה לקדש?

הוא צריך לגדול בהבנה שאין כאן מה לעשות, אלא הקדוש ברוך הוא מטפל בו והוא צריך להתקדם. וככל שהוא רוצה להתקרב לבורא, יהיו לו מצבים יותר קשים ועל ידם דווקא הוא יתקדם.

שאלה: איך אדם שהוא הרצון לקבל, יכול להיות במלחמה עם הרצון לקבל, באיזה נקודה מתחילה המלחמה הזאת?

בזה שהוא רוצה להתקרב לבורא. הוא לא יודע בדיוק איך ולמה ומה קורה, אבל הוא נמשך לזה. הוא רוצה לגלות את הבורא, רוצה להתקרב, רוצה להבין את הבורא וכך הוא יתקדם לעברו.

שאלה: באיזה אופן, ועל ידי אלו מאמצים אנחנו יכולים לעורר את הנקודה שבלב, להעיר אותה כמו שכתוב בקטע?

על ידי הקשר בינינו ועם החברים.

שאלה: בערך מגיל שנתיים, כשאתה רוצה לעזור לילד הוא צועק "אני לבד". וכשאנחנו מגיעים לאיזה שהם הישגים עצמאיים יש לנו שמחה מאוד גדולה וגם ברוחניות אנחנו רואים שצריכים בהכרח להתאכזב מאני עצמי. אז איזה שינוי מהותי צריך להתרחש בנו, כדי שלא נשמח מזה שהגענו לאיזשהו הישג, אלא רק נבקש מהבורא. מהי הנקודה הזאת?

אין לנו שום אפשרות להתקרב לבורא, לכן הוא בכוונה כך מסדר לנו את הדברים, שאנחנו מתאכזבים, מתייאשים, לא מבינים, מרגישים חולשה, וככה הולכים במין חצי עלטה.

תלמיד: איך לסגת מרגשי נחיתות שאתה לא יכול לעשות כלום?

זה דווקא טוב, זה משהו שאי אפשר לברוח ממנו, אנחנו צריכים את זה בכוונה כדי שנבין שאין בנו כלום ושכל הכוח הרוחני נמצא רק בבורא, ואנחנו צריכים לקבל את הכוח הזה ממנו.

שאלה: אחר כך כתוב ש"הוא מתחיל לראות כל פעם איך שהוא מרוחק מהמעשה דלהשפיע. ואז מתרקמים אצלו כלים, דהיינו חסרונות, שחסרונות האלו יכול אחר כך הקדוש ברוך הוא למלאות כנ"ל." אז מה הסדר, מה הוא עושה, מה הוא מקבל, לאן זה מביא אותו?

האדם עושה כול מה שהוא יכול כדי להתקרב לבורא ואז הוא מגלה כמה הוא נכשל בזה, עד כמה שהוא לא מסוגל. ואז הוא נופל כמה פעמים עד שהוא מבין שבלי עזרת ה' הוא לא יכול לעשות כלום ורק עזרת ה' יכולה להקים אותו. וכך הוא מתקדם, כי אין לו ברירה הוא חייב לאחוז בבורא ולבקש עזרה מהבורא בכל מה שאפשר. הוא חייב להתקדם בכל זאת בכל פעם בצעד קטן יותר ויותר בכל מיני אופני התקרבות ועל ידי זה בסופו של דבר הוא מגיע.

שאלה: מדובר על תהליך קבוע של יציאה מהגלות וחזרה לגלות. האם אנחנו בעצמנו בונים את זה, או הבורא מסדר לנו את זה?

זה תהליך מתמיד. אנחנו עושים צעד, מקבלים מהבורא אולי דחייה, מבקשים, לא יודעים איך, עד שאנחנו מוצאים, נמשכים אליו וכן הלאה. כלומר כאן יכול להיות צעד קדימה, צעד אחורה, ואולי צעד קדימה, שני צעדים אחורה. כשאדם מרגיש שבמקום להפוך להיות חזק יותר, טוב יותר, קרוב יותר לבורא, להיפך, הוא מרגיש את עצמו מרוחק מהבורא עוד יותר, אבל העיקר זה לא לסגת. הבעיה העיקרית שלנו היא שאנחנו מתייאשים ומחלישים את המאמצים שלנו.

שאלה: אנחנו מבינים ומרגישים שאנחנו תלויים בעזרת ה' ב100% יותר ויותר בדרך שלנו, והשאלה, במה אנחנו משותפים לבורא?

בזה שאנחנו רוצים להשיג דבקות בו, מגע עימו, לקיים רצונו, זה מה שאנחנו רוצים.

שאלה: כתוב "האדם מוכרח להתחיל במלחמה".

כן.

שאלה: מהי המלחמה?

שלמרות שאני מקבל גם מהבורא וגם מבפנים, מתוכי כל מיני דחיות, חוסר הצלחה, אני בכל זאת נלחם נגד זה ורוצה להתקדם.

שאלה: אנחנו מבינות, שאת העבודה בעשירייה הבורא שולח לנו כדי שנוכל להגיע למצב שאנחנו מרגישים ש"אין עוד מלבדו" ויש לנו בקשה אמיתית.

כן.

תלמידה: איך אנחנו מצליחות לעשות את זה יחד, מכיוון שיש כל מיני הבדלים בין כל החברות, וכל מיני דרכים?

זה לא חשוב שאנחנו מאוד שונים אבל יש לנו מטרה אחת, הבורא הוא אחד לכולם, ואנחנו רוצים שהוא יעזור לנו, גם להיות יחד, גם להשיג אותו. כי אנחנו לא יכולים להשיג אותו כל אחד בפני עצמו, אנחנו יכולים להשיג אותו רק כשאנחנו מתחברים יחד.

יופי, אני שמח שאת מבינה את זה, זה לא פשוט, רק לא לשכוח את זה.

שאלה: הבעיה העיקרית שלנו, שאנחנו מתייאשים ומחלישים את המאמצים שלנו. האם זה קורה בגלל שההכנה שלנו היא לא חזקה מספיק?

יש לנו חוסר אמונה. אני לא מאמין שאני יכול וחייב להשיג את הבורא דווקא בצורה כמו שהמקובלים מעבירים לי. זאת הבעיה. אז בואו נשתדל לראות את יחס הבורא אלינו תמיד חיובי, טוב, חיוני, ולהרגיש כל פעם שרק את המאמץ שלי הוא מצפה להרגיש. ואז ייתן לי את כל העזרה הדרושה.

שאלה: מה אנחנו יכולים לעשות נגד הרגשת הייאוש?

להתחבר בינינו ולחזק זו את זו. לפנות לבורא יחד ולקבל ממנו חיזוק.

תלמידה: אבל הייאוש הוא בדיוק מחוסר יכולת להגיע להרגשת החיבור.

אז איך מגיעים להרגשת החיבור? בזה שאנחנו משתוקקים לבורא.

תלמידה: לא יודעת, יש אצלנו דוגמה למישהו שהצליח להגיע לזה?

כן, יש כמה כאלו.

תלמידה: אפשר לקבל מהם דוגמה מוחשית, להרגיש איך הם עשו את זה?

לא, אני לא אתן את זה. זה רק יקלקל אותם. הם עדיין לא נמצאים בדרגה שאפשר לפרסם אותם.

תלמידה: אז מה מיוחד באנשים שהצליחו להגיע לזה?

הם מרגישים את הבורא ויכולים להתקדם לעברו בצורה יותר ויותר מוחשית.

תלמידה: אבל מה היה מיוחד בעבודה שלהם שהביא אותם להרגיש את הבורא, ולהביא להצלחה?

הם הצליחו להוריד את האף שלהם.

תלמידה: אני משתדלת, אבל אני גם את זה לא ממש יודעת איך עושים. אני גם לא יודעת אם אני עושה, או לא עושה.

תדברו ביניכן ותבקשו מהבורא עצה.

שאלה: מאיפה לקחת כוח להמשיך כשמגיע ייאוש מכוחות עצמך?

מהחברות ומהבורא.

שאלה: בן אדם כל הזמן חייב להתחיל את המלחמה מחדש. ואחרי כמה ניסיונות, האגו כבר יודע את התוצאות, שהסוף לא יהיה מוצלח. אז איך אנחנו יוצאים מהלופ הזה? כל פעם להתחיל מחדש את המלחמה, כי מאוד קשה אחר כך לגייס את הכוחות בשביל להתחיל מחדש. עד איזו נקודה זה יהיה, ואיפה היציאה מהגלגול הזה?

אנחנו צריכים להתרגל כל הזמן להיות מכוונים לבורא, כל הזמן לבקש ממנו, כל פעם להתקרב אליו, וכך להתקדם.

תלמידה: אז אני חייבת להרגיש שאחרי כל הניסיונות שלי, בכל הגלגול יש התקדמות בהתקרבות לבורא? חייבת להיות איזו תוצאה מלהתחיל כל הזמן מחדש? איך אני מודדת את זה?

כן. כל צעד הוא צעד חדש. כל צעד מחדש.

שאלה: האם כולנו, כל בני ברוך יכולים להגיע לזה, אם ניתן את המאמצים? האם נוכל להשיג את זה בגלגול הזה, בחיים האלה ביחד?

כן. כולם, וכל אחד.

שאלה: מה המשחק הזה של הבורא איתנו, שהוא רוצה שנבין על ידי הכישלונות שלנו שאנחנו צריכים את עזרת ה'? למה הוא רוצה להכניע אותנו כלפיו?

קודם כל, זה לא להכניע אותנו כלפיו, אלא להכניע את הרצון האגואיסטי כלפי הרצון האלטרואיסטי, השפעת הזולת, וכן הלאה. אבל שיש לו בזה עניין יותר גבוה, הוא רוצה בצורה כזאת לסדר אותנו נכון כלפי מטרת הבריאה.

שאלה: סיפרת פעם שסבתא של רב"ש הייתה קוראת לו כמה ימים אחרי שהוא עשה משהו, ומענישה אותו על זה. וגם אצלנו זה ככה, אחרי כמה זמן זה קורה איתנו. איך לעבוד נכון בתהליך הזה, כדי לא סתם לנסות לברוח, אלא להשתמש בזה להתקדמות?

בשביל זה צריך להיות מאוד מחובר עם הקבוצה. לך עצמך לא יהיה כוח לזה.

תלמיד: אני לבד אברח?

בטח.

תלמיד: איך להשתמש בקבוצה ברגע הזה, לבוא, להתייעץ, לספר?

להרגיש אותם. אפילו לא צריך לדבר איתם על זה. פשוט להרגיש, מה זה אומר להיות בקבוצה. ואז שוב יופיעו בך כוחות להתחבר עימם, ולהרגיש את הבורא במרכז הקבוצה. במקרה כזה, כל העתיד סלול לכם.

שאלה: האם יש הבדל בין הבורא ככוח אהבה והשפעה, לבין כל המציאות כפי שהיא נגלית לעיניו של האדם?

אנחנו צריכים לגלות את זה.

שאלה: יש הרגשה שבכל שאלה אנחנו מנסים להגיע לאיזו תוצאה. איך לא לברוח מהפרעות? איך להתעלות בצורה נכונה מעל מה שהכרחי? איך לעלות את מה שהכרחי? אנחנו כאילו כל הזמן בורחים מהעבודה.

העיקר להיות מחובר עם החברים. עוד ועוד, עד שכל הנקודות האלה של הפעולות יבנו לפניך קו נכון.

תלמידה: האם אפשר לקבוע בצורה מדויקת מה אנחנו מעלים, ומעל מה מתעלים?

אנחנו מעלים את עצמנו מעל לדרישות, ההרגשות, המטרות, והתחושות האגואיסטיות שלנו.

תלמידה: ומה אנחנו מעלים?

את עצמנו, את ההשתוקקות שלנו.

שאלה: האם אפשר להבין בצורה כזאת שכל אי ההצלחות שלנו אלה כלים חדשים?

גם ההצלחות וגם חוסר ההצלחות, הכול חדש. אנחנו צריכים להתייחס בצורה שווה גם לזה וגם לזה. העיקר לאסוף אותם יחד, ולהבין שהכול מגיע מהבורא, ושאני רוצה לחבר את כל מה שמגיע עם המצב העתידי הנכון שלי.

שאלה: יש לי הרגשה שכל הזמן אותן בעיות רודפות אחרי, איך להתייחס לזה?

לא נורא, זה טוב.

שאלה: איך העשירייה יכולה ליצור כלים של השפעה?

בקשר ביניהם, בין חברי העשירייה.

שאלה: האם תוכל לתאר לנו את העבודה הנכונה? כי אני מרגישה שכשהאגו שלי לא נכנע העבודה הופכת להרגל. איך לעבוד בצורה נכונה?

אני רוצה להתחבר עם החברות שלי יחד, שיהיה לנו רצון אחד, מטרה אחת, ונטייה אחת להרגיש את הבורא בחיבור בינינו. שנוכל למסור לו את הרצון שלנו, את הלב שלנו. זו העבודה.

שאלה: למה ישועת ה' מרגישה יותר כמו מוות, ולא כמו חיים?

כי אנחנו לא רוצים את ההשפעה, ולכן כך זה מורגש בנו.

תלמיד: אז איך להישאר בציפייה, איך לחדש את הציפייה שכל הזמן הכוח באמת יגיע ויושיע אותנו?

תדבר עם החברים, ותתחילו לעבוד על זה כולכם.

שאלה: אצלנו בעשירייה אנחנו עכשיו לא בתקופה של עלייה, אני רואה שזה לא רק אצלנו. איך אני יכולה להתחנן בפני הבורא, שהוא ייתן לחברות שלי הרגשה של העשירייה, ביטחון, שרק בה אנחנו יכולים מחיבור כוח התפילה לצאת מהירידה? שהן לא ייסגרו בתוך עצמן, שלא ייכנסו לתוך עצמן, אלא יפנו לעשירייה?

את צודקת לגמרי. איך לעשות את זה? תחשבי עוד קצת, וכל התמונה הזאת תצטייר לך.

שאלה: הכישלונות שלנו מביאים אותנו לבקשה חזקה יותר ומעומק הלב. מהנקודות הכי חיצוניות אני מרגישה שחסר לא רק כוח הרצון אלא שהבורא יעשה את זה, היחס אליו. איך אפשר לפתח את זה? אילו פעולות יעזרו?

רק התקרבות עם החברים, שום דבר אחר. כי נאמר פשוט, "מאהבת החברים לאהבת הבורא".

שאלה: הפכנו להיות מחוברות, נראה לי שבצורה לא נכונה. אנחנו מרגישות טוב מאוד את האגו המשותף של העשירייה, כאילו יש לנו תשעה ראשים. איך אפשר לעבוד עם האגו המשותף של העשירייה? האם לבטל דווקא את האגו של העשירייה, או שכל אחת צריכה לעבוד על האגו משלה?

לא, אתן צריכות להגדיר מה זה האגו הזה שנמצא ביניכן בעשירייה וכנגדו אתן צריכות לצאת.

תלמידה: איך אנחנו יכולות לעשות את זה בעשירייה?

כל אחת בעשירייה בודקת עד כמה היא יכולה לצאת נגד האגו שהיא מגלה בין כל החברות. אחר כך נראה. תרשמו את כל זה.

שאלה: האם ביטול בתוך העשירייה הוא מתנה מלמעלה, או רק תוצאה ממאמץ האדם?

ביטול הוא כוח מלמעלה שמעלה את האדם, ואז האדם יכול לבטל את האגו שלו.

שאלה: האם המלחמה הזאת היא מלחמת הבורא? איך אני יכול להרגיש את אור הבורא בלב?

המלחמה הזאת היא מלחמת הבורא עם היצר הרע שהוא ברא, ואני צריך להרגיש את המלחמה הזאת בלב שלי.

שאלה: איך הקווים המנוגדים פועלים דרך החברים? ואיך זה מוביל אותנו לאמצע וקובע אותו?

רק על ידי הניסיון. אנחנו צריכים להמשיך ולהשתדל עוד ועוד להבין ולנסות למצוא את החיבור, את האיחוד, איפה הוא נמצא, וכך נבין את המערכת.

קריין: קטע מספר 2.

"האדם מתאמץ בכל פעם ללכת קדימה, והוא רואה שהולך אחורנית, מזה נתגדל הצורך בישועת ה' יתברך. כן הוא הטבע בזה שהוא משתוקק, וכל פעם נדמה בעיניו שכבר הוא הולך בדרך המלך, פתאום הוא מסתכל אחורנית, היינו למקום שכבר יצא משם, אזי הוא עוזב את דרך המלך, ושוב מתחבר עם אנשי הכפר והולך אחריהם. וכשרואה שנמצא כבר בכפר, היינו בבחינת הכפירה, אזי מתחיל שוב להשתוקק לבחינת אמונה. ואז על ידי התפילה, מתגדל ומתרחב את ההשתוקקות, עד שבא לידי מדה שהקדוש ברוך הוא אומר, שהכלים שלו כבר מוכנים לקבל את הישועה."

(הרב"ש. אגרת כ"א)

שאלה: חוץ מזה שיש בתוכי אנשי כפר, האם יש גם בעשירייה "אנשי הכפר"?

כן, ודאי. כל מה שאנחנו קוראים הכול קורה בעשירייה.

תלמיד: איך מטפלים בזה?

תשמע מה שהוא כותב על זה.

שאלה: איך ביחס לקבוצה אני מבין שאני הולך אחורה? איך אפשר להשוות את זה עם הקבוצה?

אתה צריך להסתכל על החברים שלך ולראות פחות או יותר את המעשים ואת התכונות שלהם, ואז תגלה עד כמה אתה מפגר מאחור.

תלמיד: כל הבדיקה היא ביחס לקבוצה, כלפיהם.

כמובן.

שאלה: מה זה אומר להיות מוכנים לקבל את הישועה?

אנחנו רוצים לקבל מהבורא כל עזרה שהוא יכול להעביר לנו, להעלות אותנו, לסדר אותנו, ואת הכול נקבל בברכה.

קריין: קטע מספר 3.

"זה שנתעורר מהירידה, זה נקרא "תחיית המתים", שכבר מתחיל להרגיש שחסר לו חיים. מה שאין כן מת אינו מרגיש שחסר לו חיים, שירצה לזכות לחיים. אבל נשאלת השאלה, מי החיה אותו. על זה באה תשובה "מלך ממית ומחיה". ולמה צריכים זה. התשובה היא "ומצמיח ישועה". הפירוש הוא, שע"י זה שהקב"ה מצד אחד נותן לו ירידה, שנקרא "ממית", ומצד השני נותן לו עליה, שנקרא "ומחיה", דוקא ע"י זה תצמיח הישועה, וזה שכתוב "ומצמיח ישועה"."

(הרב"ש. מאמר 29 "מהו ההיכר בין עובד אלקים ללא עבדו" 1988)

שאלה: אנחנו יודעים שהדרך היחידה להישאר בעבודה היא דרך השתוקקות לאמונה. המאמר אומר שהאדם עוזב את דרך המלך ומתחבר לאנשי הכפר ואז הוא משתוקק לאמונה. אם ההשתוקקות לאמונה היא באמת הגורם החשוב ביותר בלימוד, מה גורם לנו להשתוקק אליה אחרי שעזבנו את דרך המלך, מה גורם להשתוקקות שלנו לגדול?

אנחנו רוצים לחזור לאותה הדרך, ועכשיו מבינים שהדרך ההיא זו דרך אמונה. 

שאלה: כשאנחנו מרגישים שהבורא דואג לנו ותומך בנו גם בעשירייה וגם מחוץ לעשירייה, לא משנה כמה נעים או לא נעים לנו, מה עלינו להוסיף כדי לעשות מאמצים גדולים יותר?

אתן צריכות להיות יותר מחוברות ואז להחליט שאתן ממש מגבשות כוחות. לכל אחת יש אותו כוח, אבל כשאתן מתקשרות זו לזו, אז לכל אחת יש את הכוח של כל החברות. ואז כשיהיו לכן תשעה כוחות מתשע חברות, יהיו לכן תשע כפול תשע, לכל אחת. 

שאלה: האם להרוג את האגו זו אותה הרגשה כמו להיות בין שמיים וארץ?

אני לא יודע. אני לא יכול להגיד לגבי הרגשות, למה זה דומה, למה זה לא דומה, כל אחד צריך לגלות לבד. 

שאלה: איך להיאבק עם הפחד לאבד את העשירייה? ההרגשה היא שמאבדים לא רק את העשירייה אלא בכלל את הדרך, את החיים, כי בלי העשירייה, מי אני?

ללא העשירייה, את שום דבר ואף אחד, זה נכון.

תלמידה: איך להתמודד עם הפחד?

גם להילחם עם הפחד את לא יכולה לבד, רק דרך העשירייה. אז תיאחזי בהן כל הזמן, והפחד יעזור לך לא לשחרר אותן.

תלמידה: הפחד נוראי, הוא לא עוזב אותי.

טוב מאוד, זו עזרה מהבורא.  

שאלה: לא מזמן אמרת שהאגו הרוחני הוא יותר כבד, הוא מורכב, ואנחנו עובדים איתו בצורה שונה. אלו תכונות אחרות של פרעה?

אנחנו עובדים איתו אותו דבר. 

תלמידה: האם אפשר לומר שהאגו הרוחני זה האגו של העשירייה?

כן. 

שאלה: אנחנו מתקדמים, נופלים, קמים, אחר כך שוב קמים ונופלים, וכך כל הזמן מתקדמים. איך לא להגיע לייאוש וכל הזמן להיות באמונה?

להיאחז זו בזו, אין דרך אחרת. 

שאלה: בציטוט הקודם רב"ש כתב שבעצם צריך מידה של השתוקקות בשביל להגיע למצב שהבורא ייתן לו את הישועה, וכאן הוא מראה לנו שהדרך שלו היא כל הזמן להחיות ולהמית. איך התהליך של להחיות ולהמית גורם להשתוקקות, ועוד להשתוקקות מספקת, נשמע שזה גורם לייאוש?

לא, זה גורם דווקא לבירור התיאבון. נותנים ולוקחים, נותנים לוקחים, ואז אתה מבין מה ההבדל בין יש ואין. שים לב לזה, ויהיה לך רצון נכון וטוב.  

שאלה: האם אנשי הכפר אלו המחשבות והרצונות שהם נגד החיבור עם החברים?

כן. 

תלמידה: כתוב, כשאדם רואה שהוא בכפר הוא מתחיל להשתוקק לבחינת אמונה. האם ההשתוקקות היא מפני שרע לו, כי לא נעים לו בגילוי הרע שבו, או שההשתוקקות לבחינת אמונה צריכה להיות מתוך רצון להשפיע ולאהוב את החברים ומשם לאהוב את הבורא?

זה יכול להיות גם מזה וגם מזה. 

את כבר מתחילה להתקדם, להיות חכמה.  

תלמידה: ההשתוקקות הראשונה היא שרע לו, שלא נעים לו, זה השלב הראשון, אבל השאיפה היא להגיע להשתוקקות השנייה?

זו ההתחלה.

שאלה: רצינו להביע הודיה על שיעורי הגברים והנשים. בשיעורי הגברים אתה מפסל מהגברים כלי גברי, ומהנשים אתה מפסל נשים. איך אנחנו יכולים לחבר את כל המאמצים בעשירייה, לכוון את כל הכוחות של הנשים להנות את הבורא?

תנסו, זה משהו שאי אפשר ללמד. אתן צריכות לדבר ולחשוב על גדלותו, ועד כמה הוא רוצה למשוך אתכן אליו, עד כמה הוא רוצה ליצור לכן מקום בו, בבורא, בתוך עצמו, ובצורה כזאת תתקדמו. 

תלמידה: איך לא להתבלבל בין גאווה לבין הרגשה נשית שאתה רוצה להנות את המלך?

הכול יגיע להשלמתו. עוד תתחילו להבין את כל זה.

שאלה: אני לא מרגישה שאני במצב שאני מתה, אז איך אני אגיע לתחיית המתים?

את עוד תרגישי עד כמה המצב שלך הוא מצב של מתים, כי אין לך כוחות להשפעה, אין לך כוחות לאהבה.

שאלה: איך אני יכולה לתת לכל חבר וחברה ביטחון שהם יכולים להשיג את הבורא בחייהם?

אני צריכה להיות דוגמה לכל הקבוצה שלי. דוגמה טובה, נכונה, מאופקת, ובצורה כזאת אני אעזור לכולם.  

שאלה: איך עלינו לעבוד נכון עם המצבים כשיש הרגשה שהבורא מוביל אותנו לירידה ויש פיתוי להיות בירידה חופשית כזאת ולחכות?

אני לא יודע למה הכוונה, אבל צריך להתנגד. 

תלמידה: חשוב לעשות מאמצים, לא משנה מה?

כן. 

שאלה: כל התפילות שלי בסופו של דבר מגיעות לכך שאני מודה לבורא על כך שהוא החזיר לי את נשמתי, שהוא מצמיח ישועה. האם יש לזה סוף או שזה מצב קבוע?

כן, יש סוף, לא לדאוג. 

שאלה: קשה לי לסמוך על חברות שעזבו את העבודה, אני תוהה איך אני יכולה להאמין למשפטים שהן אומרות. כשהבורא נותן לי מצב כזה, יש לי קושי להכניע את עצמי, מה אני יכולה לעשות?

לסגור את העיניים, ולהתקדם. יש מצבים כאלו שאפילו לא כדאי לחטט בהם, אלא להמשיך ישר. את תצליחי, בך אני בטוח.

שאלה: מה משכנע את הבורא להחיות אותנו, להקים אותנו מהמתים, ולתת לנו חיים?

אם כולנו נרצה. נבוא אליו, ונדרוש ממנו מכל הלב.

קריין: קטע רביעי, אומר הרב"ש.

"כתוב "היכי דמי תשובה [איך היא תשובה]. עד שיעיד עליו יודע תעלומות, שלא ישוב לכסלו עוד". כלומר, מתי יהיה אדם בטוח שזכה לתשובה שלימה. עד שיעיד עליו יודע תעלומות. כלומר, שיזכה לגילוי פנים. שאז ישועתו יתברך מעידה עליו, שלא ישוב לכסלו עוד."

(הרב"ש. מאמר 2 "מהו ענין כשלון בעבודה" 1990)

שאלה: מה זה אומר שהבורא יעיד שלא ישוב לכסלו עוד?

שהבורא מחזיק אותו, ולא ייתן לו ליפול.

שאלה: איך אדם יכול להיות בטוח שהוא זכה לתשובה שלמה, איך אפשר להיות בטוח בזה אם כתוב לא להאמין בעצמך עד יום מותך, מתי מגיע הביטחון הזה?

כאשר זה מגיע, הוא מבין מה זה.

שאלה: מה זה המצב או התיקון שנקרא שהאדם לא ישוב לכסלו עוד?

כאשר הוא מבין שהוא עושה רק כסילויות, שטויות, ושהוא נמצא על הגבול, ומבין שרק הבורא והחברים יכולים להוציא אותו מזה.

תלמידה: אנחנו עובדים בעשירייה, כאילו מבינים הרבה, עוברים מצבים, ופתאום בחיים הגשמיים מופיעות סיטואציות כאלה שאתה תופס את עצמך על מחשבות כאלה, על שנאה כזאת, שזה מפחיד. מה לעשות, איך לעבוד עם זה? לפי מה שאני מבינה זה מגיע מהבורא, אם אין עוד מלבדו. איך לעבוד עם זה, לפי אותה השיטה לבקש מהבורא להגיד כן, אני מכירה, הרע הוא בי, תתקן?

פשוט מאוד, בדיוק ככה לבקש. כל המחשבות שמתעוררות בנו, כל הרצונות, כולם מגיעים מלמעלה, מהבורא, מתוך אותו התנאי של "בראתי יצר הרע".

תלמידה: זאת אומרת, העבודה לא נפסקת לרגע לא בגשמיות, ולא בעשירייה, כל הזמן צריך להיות מכוון להכול?

כן.

שאלה: אם אנחנו חושבים שאנחנו הולכים ישר, ובחיים הגשמיים מישהו מסתכל אחורה. איפה למצוא כוח כדי להבין שזו לא עבודה רוחנית, אלא עבודה גשמית, ואני לא צריכה להסתכל אחורה, האם זה אפשרי?

צריך להעריך כל מקרה מנקודת מבט רוחנית, ובכל זאת לקחת צעד קדימה.

תלמידה: וחוסר אמונה, אם באותו רגע אני אגיד שהבורא כבר תיקן את זה, זה מספיק?

לא, זה לא מספיק, צריך לעשות תיקון.

שאלה: כנס סוכות זו תחילת הגאולה. אני מרגיש, והבנתי שאתה אומר שבכנס הקשר בינינו יתחזק, ויתקדם. איך אנחנו יכולים להמשיך ולקדש את הקשר בינינו?

כבר מעכשיו אפשר להתחיל. בשביל מה לנו לחכות לסוכות? הכול תלוי בקשר בינינו. פשוט מאוד, בואו נתחבר, נתחזק, גברים, נשים, יחד כולנו סביב כדור הארץ בחיבור אחד, והבורא יעזור לנו. כך שנגיע למצב שכל הרצונות שלנו יתחברו, וכולנו נהיה בהשפעה הדדית.

שאלה: רציתי לומר שכל הלימוד שאתה נותן לנו הוא נהדר. מה קורה כשמתחילים לגלות שלימוד החיבור זו באמת הדרך לגאולה שלנו, לישועה? אני מתפללת על העשירייה שלי כל הזמן. וראיתי נס שקרה בעשירייה, ואמרתי תודה. מתי נקבל כוח להמשיך להתפלל על החברות, כי זה מרגיש שכשאנחנו עושות את זה אנחנו יכולות לשנות את הגורל של החברות שלנו?

יופי. כך נעשה. נתחבר בחיבוק חם, טוב, גדול, וכך נתקדם.

תלמידה: תודה על הספרים שלך. הספר שלך מגיע לאפריקה, כל מה שאתה מלמד, כל מה ששמת בספר, בשבילנו זה אוצר. יום אחד מיליוני אנשים יקראו את הספר הזה כי כל מה שאתה מלמד נמצא בספר הזה. תודה.

שלום, כל טוב, ותודה לכולם.

(סוף השיעור)