ערב ראש השנה תש"ף
שיעור בוקר 29.09.19 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה
ספר "כתבי רב"ש", כרך ב', עמ' 967,
מאמר "מהו ענין שנהיה לראש ולא לזנב בעבודה"
קריין: כתבי רב"ש כרך ב', עמוד 967 מאמר "מהו ענין שנהיה לראש ולא לזנב בעבודה".
מהו ענין שנהיה לראש ולא לזנב בעבודה
"הנה חז"ל אמרו: "והוי זנב לאריות ואל תהי ראש לשועלים" (אבות, פרק רביעי). אם כן מהו פירושה שאומרים "יהי רצון שנהיה לראש ולא לזנב".
הנה סדר העבודה הוא בזמן שרוצים ללכת על דרך התיקון, הנקרא בע"מ להשפיע. אז בסיס העבודה צריך להיות בבחינת אמונה למעלה מהדעת, כלומר כשהגוף רואה שהאדם רוצה לעבוד לתועלת ה', ולא לתועלת עצמו, אז הגוף בא בשאלת פרעה הרשע ששאל טענת "מי", וכמו כן בשאלת הרשע "מה העבודה הזאת לכם". והשכל מחייב שצריכים לתת תשובות על השאלות האלו, עם בחינת ראש, שהוא בחינת שכל, ולא תשובות כאילו אין ראש, כלומר שצריכים לעיין ולהתעמק בראש מה להשיב על השאלות הנ"ל.
ועל זה אמרו, שאנו צריך לומר להגוף, שמבחינת השכל אתה צודק, ואין לי מה להשיב לך, אלא דרך התורה הוא, שאנו צריכים ללכת למעלה מהדעת והשכל.
ובהאמור יש לפרש, הוי זנב לאריות ואל תהי ראש לשואלים. כלומר בזמן שהגוף בא עם השאלות של מי ומה, אל תענה לו עם בחינת ראש, היינו בשכל ובתוך הדעת, אלא "והוי זנב לאריות". כי אריה נקרא בחינת חסד, כי במרכבה העליונה יש אריה ושור, שהם חסד וגבורה ונשר, שהוא בחינת תפארת. והוא אומר להשועלים היות שהשאלות מה שהם שואלים הם בבחינת השכל, ושועל נבחן לפקח, לכן הם נקראים שועלים.
והאדם צריך להשיב, אין אני משיב לכם בבחינת ראש, היינו עם שכל, אלא אני נמשך אחרי האריות, כזנב הנמשך אחר הראש, ולי - אין לי ראש, אלא אני נמשך אחר מדת החסד, שהוא בחינת חסדים מכוסים. היינו אף על פי שהוא לא רואה שהם חסדים, היינו שמכוסה ממנו, מכל מקום הוא מאמין, למעלה מהדעת, שהם חסדים.
וזה נקרא "והוי זנב לאריות" פירוש שהוא אומר, אני נמשך אחר מדת החסד שהוא רק להשפיע. והאדם צריך לומר, היות שהוא מאמין למעלה מהדעת, שהבורא משגיח על העולם במדת טוב ומטיב, לכן הוא מאמין שגם מה שהוא רואה את ההסתרה על השגחה, היינו שלפי ראיית עיני האדם היה צריך להיות אחרת, מכל מקום הוא מאמין שהבורא רוצה שכך יהיה יותר טוב לטובת האדם, אם יהיה ביכולת האדם לקבל הכל באמונה למעלה מהדעת, כי על ידי זה יהיה מקום לאדם לצאת מאהבה עצמית, ולעבוד לתועלת ה'.
זאת אומרת, אם היה ההשגחה מגולה לעיני כל, היינו אפילו מטרם שהאדם השיג כלים דהשפעה, לא היה שום מציאות שיהיה ביכולתו של האדם לקבל את הטוב בע"מ להשפיע. אלא, לאחר שהאדם עשה כל המאמצים בכדי להשיג את הכלים דהשפעה, אז האדם יכול לקבל את הטוב והעונג בע"מ להשפיע, כפי התיקון מה שצריך להיות.
כידוע מה שאמרו חז"ל: "הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים". כלומר, הכל נותן הבורא חוץ מיראת שמים - את זה אין הבורא נותן. ויש לשאול באמת, מדוע הוא לא נותן.
אלא שצריכים קודם לדעת את פירוש של יראת שמים. וכמו שמבואר בהקדמת ספר הזהר (דף קצ"א טור ב) וזה לשונו, יראה הוא שמפחד שמא ימעט בעשית נחת רוח ליוצרו, לכן הוא מפחד לקבל את הטוב. וזהו על דרך מה שכתוב: "ויסתר משה פניו כי ירא מהביט". ודרשו חז"ל: "בשכר ויסתר משה פניו, זכה לתמונת ה' יביט". נמצא מה שאנו מיחסים להבורא, זהו רק שהוא נותן, מה שאין כן לא לתת, זה לא שייך להבורא. לכן אנו אומרים יראת שמים שייכת להנבראים, שהם מעכבים עצמם מלקבל, כל זמן שלא בטוחים שזה יהיה רק לתועלת הבורא.
וזהו כל עבודת הנבראים, שצריכים לעבוד למעלה מהדעת. ולא אפשר לעשות שום דבר בלי אמונת חכמים, שהם סדרו לנו סדר עבודה. ואחר שהאדם קבל את עבודתו בבחינת זנב לאריות, היינו שהוא נמשך אחרי החכמים, ללכת רק כפי מה שהם סדרו לנו.
וזהו כמו שאמרו חז"ל (אבות פרק א, ד) והוי מתאבק בעפר רגליהם (של חכמים). ומפרש הברטנורה, כלומר שתלך אחריהם, שהמהלך מעלה עפר ברגליו, וההולך אחריו, מתמלא מאבק שהוא מעלה ברגליו, עד כאן לשונו.
ויש להבין מה מרמזים לנו חז"ל במשל הזה. ויש לפרש, כי מי שהולך אחרי אמונת חכמים הוא מסתכל על דרך שלהם, שאומרים שצריכים ללכת למעלה מהדעת, אז האדם מתחיל להיות בבחינת מרגלים - לראות אם באמת כדאי ללכת אחרי הדרך שלהם. וזה נקרא שהרגלי החכמים מעלים עפר ונכנס בעיניהם של ההולך אחריהם. כלומר על ידי זה שהאדם רוצה להבין את דרך של החכמים, שאומרים לנו שאנחנו צריכים ללכת אחריהם בעינים עצומות, אחרת נכנס בחינת עפר, היינו דבר שהוא בחינת בלתי חשוב, מכונה "עפר", כלומר שיותר שפלות מזה אי אפשר להיות.
והיות שניתן להאדם בחינת דעת ושכל להבין כל דבר על פי שכל. וכאן אומרים לנו ללכת בקבלת אמונת חכמים, והאדם רוצה להבין את הדרך הזה, והיות שכל זמן שהאדם מונח עדיין תחת שליטת הרצון לקבל לעצמו, אין האדם בעצמו יכול לדעת מהו טוב ומהו רע, אלא צריך לקבל הכל כפי שהחכמים קבעו לנו, ואם לא נכנס אבק ועפר בתוך העינים ולא יכולים ללכת קדימה, מה שאין כן כשלא עושים בקורת על דברי חכמים, ולא רוצים לקבל דבריהם בתוך הדעת, אז על ידי זה דוקא זוכים לדעת דקדושה.
וזהו מטעם, כי כל ענין מה שאנו צריכים ללכת למעלה מהדעת, הוא מסיבת שאנו משוקעים באהבה עצמית. לכן ע"י אמונה למעלה מהדעת זוכים לכלים דהשפעה. ואז מתגלה הטוב ועונג בכלים דהשפעה, וזה נקרא בלשון הזוהר הקדוש: "דעת אתפשט וממלא אדרין ואכסדרין", שפירושו בזמן שהכלים הם בסדר, מתפשט הדעת הן בכלים הפנימים והן בכלים החיצונים.
ובזה יש לפרש מה שאנו אומרים, יהי רצון שנהיה לראש ולא לזנב. היות שידוע שיש סדר של מטרת הבריאה, וסדר של תיקון הבריאה. לכן בסדר של תיקון הבריאה, שצריכים להשיג כלים דהשפעה, אחרת אי אפשר לקבל את הטוב והעונג, אז הסדר הוא "הוי זנב לאריות" שאז הסדר הוא הכל למעלה מהדעת.
ואח"כ, כשזוכה ע"י לכלים דהשפעה כנ"ל, אז זוכים לבחינת ראש דקדושה, הנקרא "דעת דקדושה", כנ"ל בדברי הזה"ק, "שהדעת ממלא אידרין ואכסדרין", כלומר שהדעת דקדושה בהאדם הזוכה הנקרא בחינת ראש. לכן כשאנו מבקשים מה', ואומרים "יהי רצון", אז אנו מבקשים להגיע למטרת הבריאה שהיא בחינת דעת וראש.
וזהו "שנהיה לראש ולא לזנב", היינו שלא נשאר בבחינת זנבא דס"א, היינו שאין להם שום דעת, כמו שכתוב: "אל אחר אסתרס ולא עביד פירא". אלא שאנו כן נזכה לבחינת דעת, שהם בחינת פירות שמשיגים אחר העבודה של השגת כלים דהשפעה, שהם כלים המוכשרים לקבל את הטוב ועונג, שישנו ברצונו להטיב לנבראיו.
לכן אם האדם רואה שעוד לא זכה לדעת דקדושה, הנקרא ראש, זהו סימן שעדיין עוד לא נטהר מכלים דאהבה עצמית, לכן עדיין אין לו דעת. כלומר היות שלא הלך מקודם בדרך לקבל את האמונה למעלה מהדעת, שעל ידי זה זוכים לכלים דהשפעה, שהם כלים שהקדושה יכולה להתלבש בהם, לכן אין לו דעת דקדושה.
וכעין זה אנו רואים במה שאמר המגיד מדובנה ז"ל, על פסוק "לא אותי קרא יעקב, כי יגעת ישראל", שאם האדם עדיין מרגיש יגיעה בעבודת ה', זה הוא סימן שעדיין לא עובד לשם ה', אלא הוא עדיין עובד לתועלת עצמו, לכן יש לו יגיעה בעבודתו. מה שאין כן בזמן שכבר תיקן את הכלים שלו שיעסקו בע"מ להשפיע נחת רוח ליוצרו, אז הוא נהנה מהעבודה, היות שהוא מרגיש שהוא משמש מלך גדול, וזה שוה אצלו הון תועפות. נמצא שהאדם צריך להגיע לבחינת ראש ושכל ודעת דקדושה. היות שזהו מטרת הבריאה.
ובהאמור יש לפרש מה שאמר הזוהר הקדוש (פנחס, דף מט-נא) וזה לשונו: אמר ר' אבא, נזכרתי דבר ששמעתי מר' שמעון, ששמע משמו של רבי אליעזר. יום אחד בא חכם גוי, אמר לו וכו', ג' שאלות אני רוצה לשאול ממך. אחת, שאתם אומרים, שיהיה נבנה לכם בית מקדש אחר, והרי אין לבנות אלא ב' פעמים וכו', כי שני בתי ישראל קרא אותם הכתוב, וכתוב על בית שני, גדול יהיה הבית הזה האחרון מן הראשון. ב', אתם אומרים, שאתם קרבים למלך העליון יותר מכל שאר העמים, ומי שמקורב אל המלך, הוא שמח תמיד בלי צער, וכו' והרי אתם נמצאים תמיד בצער ובצרות וביגון יותר מכל בני האדם, וכו'. ג', שאתם אינם אוכלים נבלה וטרפה, כדי שתהיו בריאים וכו'. אנו אוכלים כל מה שאנו רוצים ואנו חזקים וכו'. זקן זקן אל תאמר לי כלום, כי לא אשמע אותך. נשא עיניו רבי אליעזר, והביט בו, ועשה אותו גל של עצמות. כיון שנח כעסו, החזיר ראשו ובכה וכו'. דברים אלו, ששאל אותו רשע, אני שאלתי יום אחד את אליהו. ואמר במתיבתא דרקיע, סודרו אותם הדברים לפני הקב"ה, וכך הם וכו'.
ויש להבין, מדוע בזמן שהגוי שאל ממנו אותו ג' השאלות, עשה ממנו ר' אליעזר גל של עצמות, והוא זכה לגלוי אליהו ושאל ממנו אותו ג' שאלות, מדוע לר' אליעזר היה מותר לשאול אותם השאלות.
ולפי הנ"ל, היינו שצריכים ללכת למעלה מהדעת, אין מקום לשאלות, כלומר אסור להיות ראש לשועלים, כלומר לתרץ את הקשיות עם בחינת ראש היינו עם דעת ושכל על השאלות של מי ומה אלא הוי זנב לאריות, היינו שצריך לומר שהשכל הוא כמו שהגוף אומר, אבל אנו הולכים למעלה מהדעת. ועל ידי זה זוכים אח"כ לבחינת דעת דקדושה, שהוא הבחינה "שנהיה לראש ולא לזנב", היינו שזוכים לראש דקדושה.
ובזה יש לפרש מהו המעשה הזאת, שמספר לנו את הויכוח שהיה לו לרבי אליעזר עם הגוי. מה נותן לנו זה בעבודה. אלא על דרך העבודה - יש לפרש זה באדם אחד: היינו בזמן שהגוף שאל את השאלות, ורוצה להבין את הכל בתוך הדעת. ואז צריכים לומר להגוף, שהשאלות שלך לא מעניין אותי, היות שאני הולך למעלה מהדעת. וזה שכתוב: "נתן בו עיניו ועשה אותו גל של עצמות". פירוש שעשה אותו גל של עצמות הכוונה על השאלות שלו, כי מי שהולך למעלה מהדעת, אין כאן שום שאלות והכל מתבטל. ואח"כ, שנח כעסו על השאלות שהרשע שאל אותו, זכה לגלוי אליהו, ואליהו נתן לו דעת דקדושה על כל השאלות, לפי מה שלומדים למעלה."
איך אנחנו מקצרים ראש וזנב כך שיהיה עיגול?
שאלה: איך מקצרים ראש וזנב שיהיה עיגול?
כן. הנחש יכול לעשות כך, איך אנחנו מכופפים אותו כך שהוא תופס בראש שלו את הזנב שלו והופך להיות לעָגול.
תלמיד: אני לא יודע.
אז שאלות.
שאלה: מה הכוונה לעשות ביקורת על דברי חכמים?
לממש אותם, כל עוד לא יתממשו בך כמו שצריך.
שאלה: האם להיות לראש ולא לזנב ניתן רק אחרי שרוכשים כלים בהשפעה?
"ראש" זה נקרא משפיע, "זנב" זה נקרא שהוא עומד אחרי הראש, הולך אחרי הראש. האמת שהכוח הפיסי הכי גדול הוא בזנב, כוח המחשבה הכי גדול הוא בראש, אז צריכים לעשות הכול לפי מחשבה ותכנון. הכוונה צריכה להיות בראש ואחריה באה פעולה שזה כבר זנב.
תלמיד: כל פעם שקוראים מאמר והוא מדבר על אמונה מעל הדעת זה מרגיש שהכול מתנקז לדבר הזה וכל מדרגה חדשה שאנחנו מתחילים אני לא מבין מה זה בכלל, כל פעם מחדש צריך להבין מה זה.
אמונה למעלה מהדעת זה שאני רואה לפַני פעולה שהייתי יכול לעשות אותה אם הייתי בטוח שהיא לטובתי, ואז הכוח הגופני, האגו, הרצון היה תומך בפעולה הזאת והייתי עושה. ובמקום זה באה פעולה שנראה לי שלגמרי לגמרי זה לא מוסיף לי, לא נותן לי, שאני לא מסוגל, שאני דוחה. מה לעשות? כאן אני צריך כוח אחר שאין בי. יש לי רק כוח אגואיסטי, מה אני אעשה? אם אני מבקש את כוח ההשפעה מלמעלה מהבורא והוא מגיע, אז אני יכול לעשות פעולה, זה נקרא לעשות אותה ב"אמונה למעלה מהדעת". שבתוך הדעת אני יכול לעשות כי אני מבין שזה משתלם וצריכים, אני חייב וכן הלאה או מתוך לברוח מהעונש או כדי להגיע לשכר. אבל אם אין לי חשבון של שכר ועונש אז אני יכול לעשות את זה רק "לשם ה'" מה שנקרא ואז אני צריך לקבל כוח אחר.
עם הרצון לקבל שלי אני לא יכול לבצע ואז אני נמצא בחוסר אונים. מה עושים? אז אני מבקש כוח אחר. איזה כוח? אני לא יודע אבל הוא נקרא "אמונה". אנחנו לא יודעים מה זה, זה כוח שמגיע מלמעלה ונותן לנו אפשרות לעשות לא לפי זה שהבורא גדול ואז אני מחליף פרה בחמור כי הוא יותר גדול מהרצון לקבל שלי אז אני עושה בשבילו, אלא זה כוח שמופיע ונותן לי אפשרות לעשות דברים שאני רואה שלפי החשבון שלי אין לי שום אפשרות להבין שזה חשוב, אין לי שום אפשרות לעמוד בזה שזה צריך להיות.
ואז כשאני מקבל כוח לבצע את זה, זה נקרא שקיבלתי "אמונה למעלה מהדעת". "דעת" זה מה שאני מחליט ומרגיש, מבין בתוך הכלים דקבלה שלי ואמונה זה למעלה מזה, למרות זאת, וכך עושים. אם אני לא אקבל את זה מלמעלה אז אני לא יכול לבצע.
שאלה: אני לא מבין איך אני יכול להשתמש באמונה מעל הדעת בעשירייה, במדרגה החדשה שאנחנו מדברים עליה עכשיו שהיא הקשר עם הכלי עולמי?
אתה לא יכול להשתמש בעשירייה אם אתה לא נמצא באמונה למעלה מהדעת, כי אם אתה משתמש בכוחות שלך בלהתקשר לחברים זה נקרא "חבורת פושעים". בינתיים זה טוב, בינתיים בכל זאת מתקשרים ככה. אבל באמת להתקשר בצורה שאנחנו נמצאים בהשפעה זה לזה, שאני שם את טובת החבר למעלה מטובתי זה רק בכוח האמונה, כוח ההשפעה שיתלבש בי, שייתן לי יכולת כך לעשות חשבון וכך לבצע למעלה ממני, למעלה מהטבע שלי. אז נוכל להתקשר כך שכולנו נהיה קשורים בעשרה חלקים כאלו שהם באמת יהיו עשר ספירות מאירות, שהבורא כבר ממלא אותם ומאיר בהם, זה נקרא "כוח אמונה למעלה מהדעת".
אליו צריכים להשתוקק, צריכים להרגיש שבלי שמקבלים אותו כוח, איך שלא נסובב את עצמינו, אנחנו נמצאים ברצון לקבל האגואיסטי. אם מקבלים אותו אז כבר יכולים לעבוד עימו, להבין, להרגיש, להתחיל לממש, ואם לא, אני פשוט לא נמצא עדיין ברוחניות. כדי לקבל את הכוח הזה, אמונה למעלה מהדעת, צריכים לבקש, צריכים להיות מיואשים מהטבע שלנו, לדעת שבטוח בו, בטבע שלי, אני לא יכול לעשות שום דבר שבקדושה, וכל מה שאני עושה בחברה, בהפצה, במשהו זה אך ורק כדי להזדקק לכוח הזה שרק זה חסר לנו.
תלמיד: המאמר נקרא שנהיה לראש ולא לזנב, מצד שני כתוב שעדיף להיות זנב לאריות מאשר ראש לשועלים, איך זה מתחבר ביחד?
תלוי אחרי מי אתה הולך. ודאי שלהיות זנב לאריות זה טוב, ודאי שזה יותר גבוה מלהיות ראש לשועלים. מה יש כאן להסביר?
תלמיד: כתוב שנהיה לראש ולא לזנב.
כן, ודאי שאני רוצה להיות לראש. אבל אם אני רוצה להיות ראש אז אחרי מי אני עובד, אחרי מי אני הולך. אז להיות ראש זה תמיד טוב אבל ללכת אחרי האריות זה יותר טוב מלהיות ראש לשועלים.
שאלה: האם הראש של המדרגה נוכחית הוא בבחינת זנב למדרגה הבאה?
כן. ככה זה, ראש של המדרגה התחתונה הופך להיות זנב למדרגה העליונה.
שאלה: אנחנו יכולים לבטל את עצמנו מידה מסוימת, אבל מה ההבדל בין ביטול עצמי לבין אמונה?
ביטול זה שאדם מבטל את עצמו, את הרצון לקבל שלו משימוש. לא יכול לבטל את הרצון לקבל אלא לבטל אותו מהשימוש, וכוח אמונה זה כבר כוח שמקבל מלמעלה, שנותן לו אפשרות לעשות פעולות למעלה מהאגו שלו. צריכים להרגיש. כשמקבלים את הכוח הזה אז מבינים מה זה, זה טבע אחר, במקום מלכות זה הטבע של בינה.
שאלה: רב"ש כותב במאמר, שאדם מחויב לקבל על עצמו אמונת חכמים. מהי אמונת חכמים ואיך מקבלים אותה?
אמונת חכמים זה שאנחנו דבוקים בדברי חכמים ורוצים לממש אותם ומבקשים שיהיה לנו כוח לממש אותם. ואז לפי התפילה שלנו מקבלים את הכוחות האלה דלהשפיע וזה נקרא "אמונת חכמים". כי החכמים הם אלה שגרמו לנו לדרוש את כוח ההשפעה, כוח האמונה, זה אחד מהפרושים. יש עוד הרבה, נראה לי שאצל בעל הסולם זה נמצא.
שאלה: מתוך מה שאמרת שאני בכל מקרה אעבור את מצב הראש ואחרי זה מראש השועלים המצב הבא שלי הוא הזנב לאריות. האם היראה מהבורא קיימת גם במצב הזה וגם במצב הזה או שהיא חזקה יותר במצב אחד וחלשה יותר במצב השני?
אנחנו צריכים לעבוד בכל המצבים. אני לא רוצה עכשיו לבלבל אתכם, איפה עדיף כך ואיפה עדיף כך. אנחנו צריכים בכל מצב ומצב להשתדל לא לראות את המצבים האלה בעיניים שלנו אלא בעיני האמונה. זאת אומרת, איך זה יראה דרך החברים, זה הדבר הכי בטוח, אני לא יודע מה זה אמונה למעלה מהדעת ועוד משהו, דרך החברים.
שאלה: המצב שבו אני רוצה להסתכל דרך החברים או רואה את המציאות דרך החברים, זו אותה מדרגת בינה שדיברת עליה?
כן, אני מחליף את המלכות לבינה, נגיד ככה.
תלמיד: והחיבור בין העשיריות. כשאני מתחבר עם החברים שלי, זו מדרגה אחת של בינה. וכשאני מתחבר עם עשיריות אחרות, זו מדרגה אחרת של בינה או שכל זה מתמזג לאיזו מדרגה אחת?
נגיד שזו מדרגה יותר גדולה. אם אנחנו נצליח להתחבר עם העשירייה האירופאית, נגיד כולה, זו דרגה מאוד גדולה. נקבל אור מקיף הרבה יותר גדול שימשוך אותנו להשפעה.
תלמיד: ומהי ההדרגתיות של החיבור עם הכלי האירופאי? איך אתה ממליץ להתחבר, קודם כל עם עשיריות אחרות ואחרי זה לעשירייה הכללית. נגיד בהתחלה עם עשיריית ברלין, עשיריית וילנה, עשיריית אנגליה ואחרי זה עם הכלי הכללי, או איך?
אני אומר לכם באמת, אני לא יודע. וגם "אין חכם כבעל ניסיון", אתה מבין שאני את זה לא עברתי. וברוחניות זה כלל, כמה שאתה חכם, כמה שאתה עברת, זו הידיעה שלך. למעלה מזה אני לא יכול להגיד. אנחנו יחד צריכים לפי הכללים שאנחנו יודעים, להמשיך לנסות ולעשות ואז נהיה חכמים. אני גם לא מצטער שאני לא יודע.
זו מין הרפתקה. מה שהבורא הכין זה מה שאנחנו צריכים לנסות, להיות תלויים בו, לרצות להיות תלויים בכל אחד מהאחרים. יש בזה אתגר, יש בזה משהו שאתה הולך לפתוח, חדש. ולכן לא אכפת לי שאני לא יודע. דווקא ההיפך, יש לי מזה טעם חדש בעבודה, שאולי כך לעשות ואולי כך לעשות. אני מוכן לשמוע מכולם ולנסות דברים. למה לא? על ידי זה כל דבר, כל יגיעה נכנסים לחשבון. אחר כך אנחנו נגלה שהבורא מסובב אותנו וכך מתקדמים. אל תהיו כאן מוגבלים וסתומים, תפתחו את עצמכם לכל סוגי ההתקשרות.
שאלה: אני רוצה לעשות סדר, כשאנחנו רואים את עצמנו כהעליון, ומתייחסים לעלי עליון, ומצד שני לתחתון. האם אנחנו, העליון, מתייחסים לעלי עליון כמו זנב לאריות, כאילו בהתייחסות שלנו לתחתון, אנחנו ראש לשועלים או להיות ראש ולא זנב יותר נכון, מה הביטוי הנכון?
זה בדיוק ראש לשועלים.
תלמיד: כשזה ראש ולא זנב, שאנחנו עומדים להגיד הערב.
אני לא יודע מה זה הערב, מה אתה מתכוון?
תלמיד: ערב ראש השנה אנחנו מברכים ואומרים "להיות לראש ולא לזנב".
כן. אתה רוצה לקבל את הדחף להתקשר למטרת הבריאה ולהביא את עצמך לזה.
תלמיד: בדיוק. ככה זה מסתדר ביחס למאמר הזה, גם מבחינת הזנב וגם מבחינת הראש.
אתה רוצה להתקדם בצורה בריאה אחרי הבורא, זה נקרא להיות עם הראש בכל זאת.
"להיות לראש ולא לזנב", יש לי שכל, יש לי רגש. אני הולך עם האמונה מצד אחד, עם עיניים סגורות וגם עם עיניים פתוחות, זה נקרא עיני האמונה.
שאלה: מה זה "להיות זנב לאריות"?
אם יש לפניך חכמים שקשורים יחד לפי הכללים של החכמים, חכמת הקבלה, אז אתה רואה אותם כאריות. ואתה רוצה להצטרף אליהם, להתבטל כלפיהם כי אין אפשרות אחרת להיות קשורים. ואז אתה בצורה כזאת קשור אליהם כזנב.
שאלה: כשמתעוררים ספקות ושאלות מה אנחנו צריכים לעשות, ללכת מעל הדעת או לפעמים כדאי לעשות בירורים בשכל?
גם למעלה מהדעת או למטה מהדעת, לא חשוב איך, אתה בכל זאת עושה בירורים. רק השאלה, איך עושים את הבירורים. אבל הספקות באים מלמעלה כדי להגדיל את הכלים שלנו. אנחנו צריכים לקבל אותם, לא לדחות אותם, לא לסגור את העיניים, אחרת אנחנו מגבילים את עצמנו. ודווקא על ידי הספקות אנחנו גדלים. וכל הספקות וחוסר האונים ומקומות כאלה אפלים למיניהם, זה דווקא מקום הגדילה.
איך הילד כל הזמן נמצא בזה שבודק ורוצה לדעת ולהבין, על ידי זה גדלים. הספקות זה דבר מיוחד. איך בלי ספקות לגדול? עכשיו, איך אנחנו פותרים את הספקות? ספקות פותרים בחברה הנכונה, אין שום צורה אחרת. אתה יכול להגיד "לא, אני מצאתי איזה חכם, אני עכשיו אהיה דבוק בו". כלום לא יעזור. ברוחניות לא, בחכמה כן. בחכמה תמצא איזה חכם, שפיץ, ותהיה דבוק בו, תהיה גם חכם כמוהו.
אבל ברוחניות אתה חייב להיות רק בחברה. כי בהרחבת הכלים בהשפעה, אתה פותח את עצמך לקבל את אור החכמה. החברה מחייבת אותך לפתוח את הכלים דהשפעה, ואז מגיע אור החכמה וממלא אותך וכך אתה גדל. ועכשיו יש לנו הזדמנות לעשות את זה ממש באירופה, הזדמנות שיכולים כאן לעשות קפיצה גדולה.
שאלה: האם כל השאלות והספקות עוזרים לנו בעצם להעלות תפילה טובה יותר?
ודאי, אלא בשביל מה אנחנו מקבלים את כל ההפרעות? כל ההפרעות, זה רק לכוון אותנו יותר נכון למטרה.
שאלה: כל הנושא הזה של האריה והשועל איפה זה מתקיים, זה הולך לכיוון מרכז העשירייה?
עזבו את כול הציורים האלה, אנחנו צריכים להשתדל להתכלל בעשירייה, זה הכול. כמה שהעשירייה יותר גדולה, כוללת בתוכה את כל יתר העשיריות, אבל במיוחד שכאן יהיה אותו העניין, אנחנו בעשירייה הקטנה חושבים שאנחנו רוצים, יכולים להיות מרוכזים יחד, להרגיש יחד את כולם, ולכן כדאי לי להיות בעשירייה הקטנה, שם אני מרגיש את עצמי כמו בקומנדו הקטן, כך יש הרגשה כזאת. מה שאין כן בעשירייה גדולה, שם אני נעלם, שם אני לא מרגיש את כולם, איפה הם, איפה אני. אני יכול ככה, כאילו אף אחד לא רואה אותי, אני לא מרגיש את כל הכמות הזאת. זה נכון, מצד אחד.
מצד שני, אני צריך להבין שהיכולת הזאת להתכלל בעשירייה יותר גדולה, זה נקרא "ברוב עם הדרת המלך", ברוב אדם הדרת המלך, שכדי באמת להרגיש את הבורא אני צריך עוצמה יותר גדולה, והעשירייה הזאת הכמותית, שמתגלה לנו באירופה זו לא עשירייה כמותית, היא עוזרת לנו רק יותר ויותר נכון לתאר את הפרטים שיש בעשירייה, אנחנו אחר כך נראה אותם לא כהרבה אנשים. יהיו לנו שמונה מאות, אלף אנשים, לא חשוב כמה בכלי האירופאי, אנחנו נראה אותם בכל זאת כעשירייה אחת. אתם תראו, לאט לאט זה יתקבץ לצורה של עשירייה. לא יהיו הרבה עשיריות ולא אלף אנשים, זה יהיה ממש כמו עשירייה.
שאלה: זו בקשה של החברים בהקשר לכנס האירופאי המתקרב, אולי זה רק תחושה אישית שלי, אבל אין קשר עם הכנס. יש הרגשה פנימית עמוקה של מה שאתה מלמד אותנו, אבל אין שום קשר לכנס, מה חסר, במה הבעיה?
חסרה ההרגשה שלך שאנחנו מדברים על הקשר בינינו ויש לנו עכשיו בעיה, איך אנחנו עוברים לקשר שאנחנו כבר רגילים בעשירייה הקטנה שלי, שעשירייה בשבילי זה עשרה פרצופים שאני רואה, עשרה גופים שאני מרגיש שהם נמצאים איתי, כל אחד ממלא מקום בכיסא לידי, ואז אני יודע שזה עשרה וזה החברים שלי, ואיתם אני גם נמצא במגע פיזי ובמגע נפשי, פנימי, אמוציונאלי, וכן הלאה. מה שאין כן כאן אני לא יודע מה זו עשירייה, זה שלושים מדינות, אלף איש, גברים, נשים אולי אפילו, אני מבולבל ביניהם, לא מבין, לא מרגיש, יש בעיה עם השפה. נכון.
מרגישים את העשירייה כמה שנעשה לנו על ידי השבירה, הרבה עשיריות שמנותקות אלו מאלו, מאלו, מאלו, ושאין קשר ביניהן. ואני, שרוצה להיכנס לקשר איתן, גם יש לי בעיה עם השפה, לראות אותם, לספור אותם, איכשהו לייחד אותם בשדה הראייה שלי. קשה, נכון. מה עושים?
לכן אומרים לנו החכמים שלנו מunited kingdom שהם רוצים "ברקזיט". אנחנו לא ניתן להם לעשות את זה, נמשוך אותם אלינו בחזרה. חייבים, חייבים להתאמץ, כדי בכל זאת להתחיל להרגיש את עצמנו כאחד. ואז אתם תרגישו את זה בצורה כל כך חמה, כל כך ברורה, זאת תהיה הרגשה שלא הייתה אף פעם בעשירייה שלכם, ממש פי מאה, פי אלף, אבל צריכים להתאמץ ותרגישו.
תלמיד: אז אתה מציע לנו לנסות לחפור עמוק יותר אל תוך ההרגשת ה"ברקזיט" הזאת שאיתנו כבר שנתיים, אני עובד באנגליה וזה נוגע לי, להשתמש בהרגשה הזאת כאיזשהו פתח לכניסה להרגשת הכלי העולמי כעשירייה אחת?
עכשיו, כשאנחנו נרצה להרכיב עשירייה אחת מכל הכלי האירופאי, תהיה לנו תמיד נטייה ל"ברקזיט", לחזור לעשירייה היפה שלי, זה תמיד ככה, בפינה שלי, טוב לי, ברור לי, אני מרגיש את החברים, יש לי את הטלפונים שלהם בטלפון שלי, בלחיצה אחת מתקשר אליהם, אנחנו מבינים, מכירים כבר זה את זה מדברים בצורה קצרה, וכן הלאה. תמיד אני רוצה לעשות את ה"ברקזיט" הזה מהעשירייה הגדולה האירופאית לעשירייה הפרטית שלי. אני מחזיק את עצמי דווקא ההיפך, להביא כל מה שהיה לי בעשירייה הפרטית שלי לעשירייה הכללית הזאת האירופאית, להתייחס אליהם כך, לקבל אותם כך, להרגיש אותם כך. זה יבוא, אנחנו נצטרך איכשהו לעבור את זה.
שאלה: בהתקדמות שלנו יש ערבוב עם אמונה למעלה מהדעת שזה הופך מדעת. באיזה פעולה זה קורה?
אם אני מוסר את עצמי לקבוצה אני עולה לדרגת אמונה למעלה מהדעת.
תלמיד: כן. ואז מה, ביחד אנחנו מקבלים דעת למעלה מהדעת?
אנחנו קודם מקבלים כוח אמונה ואחר כך אנחנו מקבלים דעת, ואחר כך שוב אמונה למעלה מהדעת ושוב דעת, ושוב, כך גדלים, הולכים על שתי רגליים.
תלמיד: באיזו נקודה אמונה למעלה מהדעת תהפוך לדעת?
תבוא דעת יותר גדולה ואנחנו ניפול כאילו, נרצה לעשות לפי השכל ולא לפי כוח החיבור.
תלמיד: זה יבוא בתשובה לפעולה שלנו?
כן.
תלמיד: איזו פעולה?
אני לא יכול להגיד, עד כמה שאתה תצליח באמונה למעלה מהדעת, תבוא לך דעת ותשבור אותך כדי שתרצה אמונה יותר גדולה.
תלמיד: אבל איפה ההחלפה מאחד לאחר?
בנקודת ההצלחה שלך שם תהיה הנפילה.
שאלה: כשאתה מדבר על זנב לאריות, האם מדובר עלינו עם הבורא, אבל איך אנחנו מתייחסים בבני ברוך לעומת יתר העמים? איפה לְמָצֵב את זה בין בני ברוך ליתר העמים?
אין לנו שום קשר ליתר העמים בינתיים. המשימה שלנו להיות קשורים בינינו ובינינו אנחנו צריכים לראות את הקבוצה האירופאית כאריות ואנחנו כתומכים בה, כעוזרים לה, כרוצים להשתייך אליה, אנחנו כזנב שלהם. זה הכול.
זה לא עמים ולא כלום. יש לנו קבוצה עיקרית שאנחנו עכשיו בוחרים בה, בחרנו בה שהיא [תהיה] העיקרית, היא הראש שלנו, היא הלב שלנו, עם כל העיקר שלנו הבייבי שלנו, אנחנו כולנו תומכים בה, מחזיקים אותה והולכים אחריה, הכול. כמו שאומנם אנחנו יכולים להיות גדולים, למעלה מהם אבל זה כמו ההורים כלפי התינוק. אז תינוק הוא יותר חשוב. מה שהוא צריך הם מבצעים. אז מי יותר גדול הוא או הם? ודאי שהוא יותר גדול כי הוא קובע מה שהם יעשו. הכול זה בצורה כזאת היחסית.
לכן אנחנו עכשיו לוקחים את הקבוצה האירופאית שהיא עדיין לא קבוצה ולא עשירייה ומי יודע מה קורה שם והכול מתבשל ככה, כמו בסיר גדול, בקדירה, ואנחנו צריכים לעזור להם לקבל את הצורה הנכונה ואנחנו נתמוך בזה ואנחנו נהיה להם כזנב ונלך אחריהם. הצורה הנכונה שלהם, המטרה שלהם היא הקובעת את העבודה שלהם וגם התמיכה בהם מאיתנו. זהו. חוץ מקבוצה אירופאית ואנחנו סביבה, אין כלום. רק שניהם. העמים שאתה שואל עליהם, אחרים משהו, זה לא חשוב. אין. לא קיים.
שאלה: כל העולם הוא כמו גוף אחד, כמו עשירייה אחת. לא ברור מהי אירופה בתוך זה, איזה שורש רוחני יש לאירופה ומה הקשר למשל בין פורטוגל לליטא? הם הרי הרבה יותר קשורים לברזיל למשל מאשר לגרמניה. מהו השורש הרוחני בכלל של אירופה, זה לא ברור, מה קושר בינינו?
השורש הרוחני של אירופה שזה מרכז בבל. מה שקושר בין כל המדינות זה שהן כולן שייכות לבבל, לאנושות השבורה, שעכשיו הם מגלים את המצב האמיתי שלהם. ביתר המדינות שבעולם זה לא מורגש בצורה כל כך ברורה כמו שבאירופה. לכן חשוב לנו לקחת את היבשת הזאת, ולהשתדל מהחלקים שלנו לעשות שם כלי אחד.
זה ממש כמו שאנחנו באים לתקן את בבל. כל יתר החלקים של העולם הם לא כל כך אופייניים, ושייכים לבבל השבורה. כן, ודאי שכולם משם, אבל לא עד כדי כך כמו אירופה. שלושים מדינות בסך הכול בשטח יחסית לא גדול, שכולן נמצאות ממש בשבירה. אז טוב לנו לעשות את זה. אחר כך אנחנו נראה כמה שהפעולות שלנו בחיבור בינינו, גם כן יגרמו לכל מיני שינויים שבין שלושים המדינות האלו בצורה פוליטית, חינוכית, כלכלית. זה הכול לפנינו.
אז לא להסתכל שיש כאן פורטוגל וליטא, בעיניי זה לא פורטוגל ולא ליטא, זה חלקים של עשירייה אחת ואנחנו צריכים לקרב אותם. רק מה ההבדל? בעשירייה שלי נגיד, אני והחבר שיושב מולי נמצאים כשני חברים, ואז קל לי להתחבר עמו, אני מדבר עמו באותה שפה, אנחנו רואים זה את זה, מבינים, מכירים זה את זה, נכון?
תלמיד: כן.
יופי. אז תתאר לעצמך עכשיו מה ההבדל שאתה פורטוגל ואני ליטא, ואז אנחנו מגלים עד כמה שיש בינינו מרחק. אבל באמת מה השתנה? שאנחנו גילינו עד כמה יש בינינו הפרעות, תוצאות מהשבירה. זאת אומרת, אנחנו כאילו במשקפיים, בקנה מידה יותר גדול מסתכלים על מצב השבירה, ואז יש לנו יותר אפשרות לתקן.
מה שאין כן בקבוצה כשאנחנו יושבים יחד ומכירים זה את זה, הכול בסדר, כאילו אין יותר מה לעשות. אנחנו לא שונאים זה את זה, אנחנו כבר למדנו איך להתייחס, איך לדבר, איך להבין זה את זה, אין מה לעשות, אין מה להמשיך. לכן, זה שאתה אומר איפה פורטוגל ואיפה ליטא? אתה צודק, וזה טוב דווקא.
תלמיד: באירופה יש שלושים מדינות, בעולם יש הרבה יותר ואין חיבור בכל העולם. למה אנחנו מדברים על יבשת ולא על כל העולם, הרי בבל זה כל העולם, לא רק אירופה?
אתה תעשה קודם את זה, למה אתה חכם כזה גדול? תעשה קודם את זה. כאילו שאתה כבר יודע איך לעשות סדר בכל העולם. אין לך משקפיים לראות את כל העולם בבת אחת. מאיפה מגיעה השאלה הזאת, מה אני אעשה עם העולם? אם אתה תדע איך להתייחס לאירופה, איך לתקן את הפער בין הקבוצות שלא יכולות לדבר באותה שפה, שהן לא באותה מנטאליות, מרגישות רחוקות זו מזו, איך אתה מקרב אותן, הן יכולות בקלות לא להיות במגע זו עם זו אבל אתה חייב שהן יהיו יחד, קודם כל תלמד איך אתה מקרב את הדברים, "נו, מה אני אעשה עם כל העולם?" אז אתה תדע איך לעשות עם כל העולם.
כמה פעמים ביום אתה נזכר באוסטרליה, או באיזה מקום אחר שבעולם? קודם כל תלמד מה שנותנים לך. חוץ מזה שאתה שייך לזה, בוא נראה אותך, איך אתה החכם מתקשר לכל הקבוצות האירופאיות להיות קבוצה אחת.
שאלה: הייתה לי שאלה דומה.
אמריקה לא שייכת לזה, את אמריקה אנחנו לא מקבלים בחשבון.
תלמיד: אני מבין, אני שואל האם עכשיו מה שאנחנו רוצים זה לאחד את קבוצות אירופה, לא את אירופה, נכון?
כן, וודאי. מה זאת אירופה אחרת חוץ מזה? זה דומם, זה ברור לנו. אם אנחנו מאחדים את הקבוצות שלנו, גמרנו עם כל אירופה.
תלמיד: אז באמת העבודה שלנו היא לאחד את קבוצות אירופה, זה ממש התיקון של בבל מבחינת הכלי העולמי כרגע?
נכון. אתה רואה, הווילנאי הזה לא מרגיש.
תלמיד: הוא מרגיש את זה יותר מאיתנו אני חושב.
טוב. אז מה השאלה שלך?
תלמיד: רציתי לחדד מהי העבודה שלנו, איך לעזור בדיוק לתהליך הזה?
כן, לתמוך, לא לתת להם לברוח. אתה רואה, הוא רוצה לברוח, הוא אומר, אני רוצה לטפל בכל העולם. אז לא לתת לו לברוח, דווקא שיתקשר לפורטוגל וירגיש שזה חלק ממנו. זהו, עכשיו את זה אנחנו צריכים.
תלמיד: כי זה מייצג לנו מיני אנושות, את המיני בבל הזה שקיים?
נכון, כן, יופי, כך אנחנו מדברים.
שאלה: אמרת מוקדם יותר שברוחניות אפשר להתקדם רק בקבוצה, בניגוד לגשמיות. היום אנחנו רואים דבר מדהים, שחברים מקבוצת רומא מתאספים כבר יום שלישי ברציפות פיסית. ומסתבר שגם קבוצת אנגליה יכולה להיפגש פיסית. האם אנחנו מפסידים מזה שאני יכול להגיע פיסית לקבוצה, לחברים, למרכז, ואני בוחר לא להגיע ונשאר בקשר וירוטאלי, בבית, או שאין הבדל?
מה אתה מרוויח מזה שאתה נשאר בבית?
תלמיד: זאת בדיוק השאלה שלי. כי ראיתי שחברים בקבוצת רומא מתאספים.
לא, אני רוצה להיות בעשירייה שלי בטוח. כי ללא העשירייה שלי אני לא יכול להתייחס נכון לעשירייה יותר רחבה. אנחנו בעשירייה יותר רחבה רק מקבלים קנה מידה, אתה מקבל משקפת כדי לראות דברים יותר ברורים, איפה יש לך עוד שבירה.
ואתה רואה, "אני והחבר שמולי זה לא אני והוא, אני זאת ליטא והוא פורטוגל". איזה הבדל יש בינינו, אנחנו לא מבינים זה את זה, לא שפה, לא מנטליות וכלום. אין לי שום יחס אליה, אין לי בפנים שום הרגשה מה זאת פורטוגל. אני אומר לכם ברצינות, הייתי כמה פעמים בפורטוגל, אני יכול לתאר לעצמי מה זה, ואדם [שלא היה] אין [לו]. כמה פעמים בחיים שלי אני בכלל חשבתי על זה? ועל החבר שמולי אני חושב יום יום. למה? הפרצוף הזה נמצא לפניי, תופס לפניי איזה [נפח], ומה אני אעשה.
אז כדי לקדם אותנו בתפיסה הרוחנית, נותנים לנו עכשיו את השלב הבא. אם אנחנו עכשיו נתחיל להרגיש איזה הבדל ואיזה יחס, איזו צורת התקשרות, התאמה או אי התאמה, יש בינינו כפורטוגל וליטא, ועם ההבחנות האלה אני חוזר לעשירייה שלי, בינינו, אתה מבין עד כמה שאנחנו יכולים כאן לברר את ההתקשרות שלנו הפנימית בינינו. יהיה לנו קנה מידה בעשירייה פי אלף יותר גדול ממה שהיה קודם, זה הרווח. זה הרווח, נגיע לעוצמה שהבורא יכול להתגלות בינינו.
וכבר לא כמו שמתגלה בדרך כלל בנשמות, אלא כבר כמו בדור האחרון, זה גילוי אחר לגמרי. זה ממש גילוי שבמבנה דאדם הראשון. אתם ממש מטופלים מלמעלה בצורה מאוד מיוחדת, רצינית.
[דיווח קבוצת אנגליה]
תלמיד: לא יוצאת לי מהראש השאלה ששאלת, איך נסיים את השנה כך שהראש יתחבר עם הזנב. הרגשנו שהשאלה ששאלת עמוקה מאוד, אבל איכשהו חלפנו על פני השאלה הזאת של איך לחבר את הראש עם הזנב, איך אנחנו נעשה את זה?
לתמוך. איך הנחש עוזר? עוקץ או מפחיד אותנו ואנחנו בורחים קדימה, לכן אנחנו צריכים את הזנב. אנחנו צריכים לתת תמיכה לכלי האירופאי, להרגיש יחד איתם, שהם הראש שלנו, שאנחנו נדאג איך לגדל את הבייבי הזה, וכך נבוא. תראו מה יש אצלכם היום, מאיפה לקחתם את כל האנשים האלה? הם הגיעו מנור סולטן?
תלמיד: לא, כולם מקומיים. זה הכול בזכותכם, בזכות המאמצים והתפילות שלכם. לחיים גדול מאלמאטה אנחנו קבוצה גדולה אבל זה בגלל שאתם גדולים.
יופי, טוב חברים.
שאלה: אם תוכל לומר בבקשה באיזו דרך צריך לעשות מהזנב חיבור לראש?
אני מחפש איך לתמוך שזה יצליח, כי ההצלחה הזאת זה כל הגורל שלי. אני לא צריך להצליח בחיים בשום דבר חוץ מבחיבור הזה, כי בחיבור הזה אני מוצא את העולם הבא שלי, העולם הרוחני, את כל סיכום החיים שלי. אז מה יש לי עוד לעשות? לכן אני כולי כולי מכוון לזה, אני לא רוצה לחשוב על שום דבר אחר. כל יתר הדברים, איך שיתגלגלו, יהיו, הם יסתדרו, העיקר בשבילי להצליח בזה. או אפילו שלא נצליח כל כך אז אנחנו נברר את הנקודות איפה אנחנו לא מצליחים, מה עוד צריך לתקן ונמשיך איתן. אבל להיכנס לחיבור הרצוי הזה כמה שאפשר יותר, זו העבודה שלנו.
שאלה: מה הם הקריטריונים לכך שפעולות החיבור שלנו בין העשיריות, בין הקבוצות באירופה נעשות נכון? איך בודקים את זה? על פי איזה סממנים?
סימן אחד, כמו בעשירייה, להיות כאיש אחד בלב אחד. זה הכול, זה הטופ שצריך להיות. אבל הסימן הוא עד כמה אנחנו באמת רוצים לתמוך זה בזה, לעזור זה לזה כך שלא נופלים, מחזקים זה את זה, מתייחסים יפה זה לזה, שכל אחד ירגיש כמה השני רוצה לעזור לו, להיות במקומו וכן הלאה. להתחלק עימו, שאם קשה לך אני אעשה, תגיד לי מה אתה רוצה, אני ארוץ ואעשה את זה במקומך. אלה הסימנים של ההתקרבות שלנו.
שאלה: אנחנו עושים זום בהרבה עשיריות וגם הכנה לשיעור. יש לנו הרבה בעיות של שפה, וגם המרחק מאוד גדול. איך אפשר להתגבר על הבעיות הפיסיות האלה ולהגיע לנקודה?
בהודו עכשיו אחרי שמונה בבוקר, איך אפשר? אי אפשר, אני לא יודע. לגבי ההבדל בשפות אל תשאל אותי, זה ברור שלא אני הפתרון. אלו השבירות שאנחנו צריכים לעשות מעליהן קשרים כאלו כאילו שהן לא קיימות. אל תגיד לי שיש מרחק גדול, שיש הבדל בזמן, שיש הבדל בשפה, במנטליות ועוד ועוד, על זה אל תגיד. אנחנו צריכים להרגיש את כולם במקום אחד, בשפה אחת, כולם רואים זה את זה, קרובים זה לזה, מרגישים זה את זה, פשוט יחד.
תלמיד: איזה יחס צריך להיות לנו כשאנחנו נמצאים בפגישות האלה כעשירייה אחת?
הנטייה צריכה להיות כזאת שאנחנו משתדלים להיות יחד ויחד עם זה ברור לנו שאם ה' לא יבנה בית, זאת אומרת אם הבורא לא יחבר אותנו, ודאי שאנחנו לא נצליח. אבל אנחנו צריכים להיות בחיסרון שלא מצליחים ואז בהתאם לזה מזמינים, מושכים אותו והוא עושה. אז מעלים מ"ן. זה טוב שהחבר מווילניוס אומר שהוא לא מרגיש מה קורה בפורטוגל, זה ברור, אלה שני קצוות של אירופה. אבל אנחנו צריכים להרגיש שרוצים להרגיש אותם יחד ולא מסוגלים ואז מכל התסכולים האלה שאנחנו מעלים מעלה, הבורא מתקן את הבבל.
תלמיד: אמרת משהו מאוד חשוב, שזה לא חיבור בין אומות, אלא זה חיבור בינינו, כקבוצות.
רק קבוצות, רק עשיריות שונות ממדינות שונות. לכן למה זה קל? כי יש לנו מטרה אחת. ולכן כל ההבדלים האלה, אנחנו נבטל אותם. העיקר להגדיל את המטרה, מהמטרה נקבל הארה, מההארה הזאת, אתה פתאום תתחיל להבין אותם. אתה לא יודע ליטאית ואתה לא יודע פורטוגזית, ואתה תתחיל להבין. תתחיל להבין, הלב מבין. ככה זה יהיה, נחזור שוב לשפה אחת.
תלמיד: מה צריכה להיות התוצאה של החיבור הזה בינינו?
שמרגישים עשירייה. פשוט מרגישים עשירייה. אבל באיזו עוצמה העשירייה הזאת, ובאיזו עוצמה הבורא שמתגלה. כך הוא לא יכול להתגלות, העשיריות שאנחנו ביננו זה כמו תא אחד, ובתא אחד אי אפשר להרגיש חיים, כי החיים הם התרחבות והתכווצות. זה העברת החומר, קומוניקציה בין התאים. אם אין קשר בין התאים זה לא חיים, ואנחנו נמצאים בינתיים בהמתנה כזאת. אבל זה שאנחנו יוצאים עכשיו לכלי של הרבה עשיריות, ב"מולטי כלי" הזה אנחנו נרגיש את החיים הרוחניים.
שאלה: מה הקשר שלנו ככלי העולמי לשני הבתים של ישראל?
בית ראשון ובית שני זה שתי מדרגות בחיבור שלנו. באור החסדים בית ראשון, באור החכמה בית שני. אנחנו צריכים להגיע לבית השלישי, שם חסדים וחכמה מתלבשים זה בזה ומגיעים למוחין דיחידה. זה הכיוון שלנו, לחיבור בינינו.
שאלה: ביחס לזנב וראש. מה ההבדל באופן שאדם מתייחס לאדם אחר אם הוא ראש או זנב?
אני צריך להיות גם ראש וגם זנב. ככה זה. אני צריך להיות גם מתקשר למדרגה יותר עליונה, אני צריך לדאוג שיהיה קשר ממני למדרגות יותר תחתונות, וכך כל אחד ואחד. אין מצב, אין מדרגה, פרצוף שלא יהיה לו גם עליון וגם תחתון. אין דבר כזה, כי הכול זה עיגול, עגול ולכן אנחנו חייבים להיות גם ראש וגם זנב ולהיות בשני התפקידים הללו.
שאלה: בסוף המאמר רב"ש כותב שאם האדם מרגיש מאמץ בעבודה שלו זה סימן לכך שהוא עדיין לא עובד לשם הבורא אלא למען עצמו ולכן הוא מרגיש התנגדות של הגוף.
האם בעל הסולם, רב"ש ועוד מקובלים אחרים או אתה, לא מרגישים שום התנגדויות? על מה הוא מדבר או שזה גמר התיקון?
הוא מדבר שאם אדם עובד על מנת להשפיע אז אין לו שום בעיה עם הכוח, הוא מקבל אותו מלמעלה, שורה בו אור החסדים, יש לו מלא כוחות. אנחנו לא מבינים את זה. ככה זה.
זו טכניקה מיוחדת. אני פעם חשבתי שלנגן בכלי נשיפה זה קשה, אין אוויר. היה לי חבר, קונצמן שהיה בלהקה בלנינגרד אבל גם בישראל. ואני דיברתי, חקרתי אותו הוא אומר אין דבר כזה, יש לך אוויר כמה שאתה רוצה, הכול תלוי בטכניקה. ואז הוא הראה לי כאילו יש לו מבפנים איזו משאבה והוא מוציא. זו טכניקה מיוחדת, כזאת שאתה מקבל כוח השפעה ולא חסר כלום, כמה שאתה רוצה, ממש פלא. נקבל את זה.
תלמיד: אני רוצה ליהנות מהבורא, אני מרגיש שהוא כאילו מתגלה.
אני מצטער, אני לא מבין אותך. אם אתה רוצה משהו להגיד, יותר טוב תכתוב. כשאתה כותב יש לך שכל, יש לך רגש, אתה מבין מה שאתה כותב, יכול להיות שגם אני אבין אותך. וחוץ מזה אנחנו לא מדברים על הרגשה פרטית של האדם אנחנו מדברים על איך אנחנו מתקשרים בעשיריות, זה מה שחשוב לנו, ואל תביא לנו שאלות כאלה מה שאתה מרגיש לבד.
(סוף השיעור)