שיעור ערב 05.12.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

השפעת הסביבה על האדם - קטעים נבחרים מהמקורות

קריין: "השפעת הסביבה על האדם", קטעים נבחרים מהמקורות. נקרא החל מקטע מספר 6.

אנחנו יודעים מה זה השפעת הסביבה על האדם. באיזו סביבה שהאדם נמצא, שם הוא בעצם גדל, שם הוא מקבל את התכונות שלו, זה מפרמט אותו, מתקן אותו, מסדר אותו, מייצב אותו, וכך הוא נראה כתוצאה מהסביבה שגדל בה. לכן כשאנחנו מסתכלים על האדם אנחנו יכולים להגיד שזה כנראה תוצאה מהסביבה, כי הוא גדל בסביבה כזו או כזו. ולכן כל העבודה שלנו אם אנחנו רוצים לייצב את עצמנו, להביא את עצמנו לאיזה מצב גשמי, רוחני מסוים, אנחנו צריכים להשקיע בחברה, כי אדם הוא תוצאה מהסביבה הוא לא יכול להיות הפוך, משהו אחר מהסביבה. ולכן העבודה שלנו היא באמת כולה בלייצב את הסביבה, וכך מתוך הסביבה שאנחנו נגדל.

ולכן מקובלים כל כך הרבה משקיעים בלהסביר לנו איך אנחנו צריכים לבנות את העשיריות, איך אנחנו צריכים להתקשר, איך להתפעל מהעשירייה, איך להשפיע על העשירייה, ובעצם כל חכמת הקבלה, כולל "תלמוד עשר הספירות", כולה נבנית מתוך זה שהבורא הכין לנו חברה שבורה, "בראתי יצר רע" ועל ידי כניסת היצר הרע לתוך כוח ההשפעה, הוא ברא את החברה בצורה כזאת שהכול שבור, הכול הפוך, לא מסודר, זה כדי שאנחנו נתקן את הסביבה, ועל ידי זה שמתקנים את הסביבה, נתקן את האדם. וזו העבודה שלנו.

ודאי שזה החלק העיקרי בחכמת הקבלה, איך אנחנו בונים, איך אנחנו מייצבים את הסביבה, ולכן כל הפעולות הרוחניות כולן מתרחשות בסביבה. והכול זה בין אדם לחברו, אדם למקום, אבל לא בתוך האדם עצמו אלא ביני לביני, בין אדם לחברים, וכשהוא מתייחס לחברים נכון, מתקשר אליהם נכון, אז הוא יכול להעביר את עצמו מכאן לבורא, למקום. כך אנחנו לומדים.

ולכן אין לנו חכמה אחרת, שיטה אחרת, שמטפלת כל כך בצורה צמודה, עמוקה ומגוונת בקשר בין בני אדם כדי לכלול אותם יחד לבנות מהם חברה כמנגנון אחד שנמצא בחיבור הנכון, שזה יהיה ממש כמו איזה כלי נגינה מסודר יפה, מכויל, שהבורא יכול לנגן בו. ממש כך.

שאלה: בהמשך לבירור בעשירייה, אתה יכול לחדד מה ההבדל בין השפעת הסביבה על האדם בחברה גשמית לבין בחברה רוחנית?

אנחנו נלמד ומתוך זה תוכל להבין, ואם לא תשאל בסוף.

ההבדל, ברור שזה הבדל באמצעים והבדל במטרה. בצורה הגשמית, נגיד שאני סתם אדם חופשי, אני משתמש באגו שלי, איך אני יכול לנצל את הסביבה כדי להגיע לאיזו מטרה גשמית, אגואיסטית שאני קובע לעצמי, אז בהתאם לזה אני מתייחס לסביבה וכך משפיע עליהם כדי להגיע למטרתי. מה שאין כן, ביחס למטרה הרוחנית, אני מתייחס לחברה כדי על ידי החברה לתקן את עצמי. לא לכופף את החברה, אלא לכופף את עצמי כלפי החברה, ואז אני משתמש בכוח הבורא שמשפיע עליי דרך החברה, זה נקרא "ישראל אורייתא קוב"ה חד הוא" ואז בהתאם לזה אני יכול להתקדם.

זאת אומרת, ההבדל הוא גדול מאוד גם באדם שהוא אדם שונה במטרתו בחיים, ובחברה כאמצעי להשגת מטרה גשמית, אגואיסטית או להשגת מטרה רוחנית, וגם אם נמצא או לא נמצא בורא בתוך כל המערכת הזאת. זאת אומרת, השוני הוא שוני גדול מאוד בכל שלושת המרכיבים האלה, אדם, סביבה, בורא. כל היתר תסדר בעצמך.

קריין: קטע מספר 6 של בעל הסולם.

"ב' תנאים פועלים בהשגת הרוממות:

א. לשמוע תמיד, ולקבל את הערכת הסביבה, בשיעור הפלגתם.

ב. שהסביבה תהיה גדולה, כמו שכתוב: "ברוב עם הדרת מלך".

ולקבל תנאי הא' - מחויב כל תלמיד, להרגיש עצמו, שהוא הקטן, שבכל החברים. ואז, יוכל לקבל הערכת הרוממות מכולם.

כי אין גדול יכול לקבל מקטן ממנו. ומכ"ש, שיתפעל מדבריו, ורק הקטן מתפעל מהערכת הגדול.

וכנגד תנאי הב' - מחויב כל תלמיד, להרים מעלת כל חבר, ולחבבו, כאילו היה גדול הדור. ואז תפעל עליו הסביבה, כמו

שהייתה סביבה גדולה, כראוי, "כי ברוב בניין, חשוב יותר מרוב מניין"."

(בעל הסולם. "מאמר לסיום הזוהר")

זאת אומרת, אנחנו צריכים לדאוג שכל חבר וחבר יראה לי כגדול, שיראה לי שהם כולם מחוברים, נגיד אם מדברים על עשירייה, אז שהעשירייה הזאת בגדלותה איך שאני אראה אותה, היא תהיה גדולה וממש בעוצמה גדולה, ואז עד כמה שאני יותר ויותר בכוח, אפילו שזה לא נראה לי, אלא בכוח, כך אני בונה את ההתרשמות שלי מהעשירייה, במידה הזאת אני אוכל להתקדם. כשאנחנו באים לסביבה, בדרך כלל הבורא עוזר לנו, הוא מביא את האדם לגורל הטוב ואומר "קח לך". לכן יוצא שזו לא הבעיה שלי להתכלל בחברה.

אפילו בחוץ, כשאני בא לאיזשהו מקום עבודה או משהו אני גם נכנס בין כולם, מכניע את עצמי לפני כולם, ככה זה, בצורה אינסטינקטיבית אנחנו מבינים שכך זה הכי נכון להיכנס לכל סביבה או חברה חדשה. השאלה מה קורה אחר כך. בגשמיות אנחנו אחר כך מגיעים איתם לכל מיני יחסים שונים, ברוחניות אני חייב כל הזמן להיות כמה שפחות מכולם, כמה שיותר מחובר לכולם, כמה שיותר להתפעל מכולם, ואז במידה הזאת אני מתקדם.

כי במידה שאני מכניע את עצמי כלפיהם, אני יכול דרכם לקבל את הכוח העליון, כי הוא נמצא בהם, הם לא מרגישים אותו, אבל אני שמכניע את עצמי כלפיהם, כן יכול למשוך עליי את הכוח העליון. זה כמו שכתוב "מכל תלמידי השכלתי", למה המקובלים אומרים כך כלפי התלמידים שלהם? כי הם לומדים כביכול מהתלמידים. כי הם בעבודה שלהם מרגישים את עצמם פחות מהתלמידים.

זו עבודה גדולה שכל אחד בעשירייה צריך להרגיש את עצמו שהוא גדול מכולם, גם קטן מכולם, ואז בצורה כזאת הוא יכול לקבל דרך הסביבה, דרך העשירייה. לא חשוב מי הוא, זה יכול להיות רב גדול כלפי התלמידים, או חבר או מתחיל בתוך עשירייה, עד כמה שאדם משפיל את עצמו כלפי הסביבה, הוא דרך הסביבה מתחיל לקבל כוח עליון, השפעת הבורא וכך מתקדם.

שאלה: אני יודע מה זה לראות מאמצים של יחידים בתוך העשירייה, את הכישרון שלהם, את היגיעה שלהם, את המאמצים. מה זה לראות עשירייה גדולה?

מה זה עשירייה כגדולה או עשירייה?

תלמיד: מה זה לראות את העשירייה כגדולה ולא את היחידים שבתוך העשירייה כגדולים?

שאתה רואה אותם שהם כבר מחוברים ביניהם ועוזרים ונכללים זה מזה, ואתה מסתכל עליהם ונראה לך שאתה בכלל לא שייך לקשר ביניהם, שאתה רחוק מהם, או שאתה מתגאה, או שאתה לא מסוגל וכן הלאה. בהרגשה כזאת שהבורא מחדיר בך, שולח לך, הוא עוזר לך להתקרב לחברה, ולהכניע את עצמך, ובצורה כזאת ממש להשתתף איתם.

שאלה: יש חברים שאני נכלל בהם, מבקש עבורם, התכונות הנעלות האלו שאני נכלל איתן זאת נקודת מבט אחת. ויש חברים שנגיד לא מגיעים לשיעור או חסרים או לא משתתפים בצורה פעילה מספיק, וזו נקודת מבט שניה. האם אלו שתי תפיסות של המציאות?

דיברתי דווקא על זה היום עם עשירייה אחרת, שגם לחברים שם יש כאלו בעיות בתפיסת העשירייה. ישנם החברים שמגיעים יום יום, וישנם החברים שבאים פעמיים בחודש נגיד. מה לעשות, איך להתייחס לחברים כאלה, בתנאי [במיוחד] שאנחנו יום יום נכללים מנושאים חדשים, מכל מיני צורות, יש לנו השתתפות, חיים שמתחדשים מיום ליום, אז מה לעשות עם כאלו חברים שבאים נגיד פעם בשבוע או איכשהו. זו בעיה, בעיה גדולה.

איך להתייחס אליהם? אני לא נתתי להם תשובה וגם לכם אני לא נותן תשובה, כי לי אין דוגמה כזאת מימי רב"ש. כל החברים, התלמידים שהבאתי אליו, השתתפו כולם בשיעורים ולא עזבו. ולפעמים אם היה משהו מיד היינו מטפלים בזה, מושכים וזה היה מסתדר.

מה שקורה אצלנו, הקבוצה היא מאוד גדולה, מגוונת. שם היו נגיד 20 איש שהיו מגיעים בצורה קבועה לשיעור בוקר, אז מה כל כך הבעיה. מה שאין כן כאן, אם אנחנו מדברים רק על הגלקסי יש נגיד 1200-1300 גברים בשיעור בוקר, אפילו קצת יותר, וזה רק בגלקסי, זו חברה גדולה. כמה עשיריות יש? אני לא יודע.

אבל איך לטפל בזה שבכל העשיריות חלק מגיעים וחלק לא, והם נמצאים בכל העולם, בכל מיני מקומות רחוקים, מפוזרים. זה לא כמו שהיה אז במקום אחד צמוד שהיינו כולנו יחד, וגם היינו חיים בצורה כזאת שבמרחק הליכה קצר היינו מגיעים מאחד לשני. אני לא יודע מה להגיד לכם, איך לטפל בזה. אני לא יודע איך להתייחס לאנשים שמגיעים פעם בשבוע לשיעור, בעיניי זה דורש טיפול. לא שאנחנו מוחקים אותם לגמרי, אבל בעיניי זה דורש טיפול.

תנסו באיזו צורה, אבל אנחנו צריכים לבנות את הסביבה, זה מה שאני יכול להגיד.

שאלה: אני שואל קצת אחרת, בעבודה הפנימית כפי שאני מרגיש את העשירייה יש כאלו חברים שלא מגיעים אבל גם אותם אני מרגיש בפנים כגדולים. למה? כי אלה גם תכונות כמו תכונות אחרות של חברים בהם אני נכלל. אז האם אלה שתי רמות של תפיסת המציאות, איך זה, מה זה?

אני צריך לבנות חברה כי רק דרך החברה אני מקבל השפעה מהבורא, השפעה רוחנית מהבורא. אין לי ברירה, אני חייב לבנות אותה מה שלא יהיה. על זה כתוב "או חברותא או מיתותא", או חברה או מוות. הבורא נותן דרך העשירייה השפעה על כל אחד ואחד, זה האור הכללי שמתפשט בתוך העשירייה. ולכן אין לי שום אפשרות לברוח מזה. אתה אומר, אני מרגיש כאילו שהם נמצאים, כאילו שלא נמצאים, אני לא מבין מה שאתה אומר, בעיניי הכול איזה דמיון שאין לו מקום.

אדם נמצא איתי יחד, הוא משתתף איתי בשיעור, אני רואה אותו, מרגיש אותו, שומע אותו - הוא נמצא, הוא חבר בדרך. אם אנחנו מתקדמים עכשיו לאיזה מקום קדימה, בזמן השיעור עושים עוד איזו הליכה קדימה, משהו, והוא לא איתנו, איך אני יכול לקבל אותו כחבר? אנחנו שמענו כמה דברים, אנחנו הרגשנו אותם, אנחנו נכללנו מהם, אנחנו פעלנו בינינו והוא לא נמצא, אז הוא לא חבר.

חבר זה מהמילה חיבור, איזה חיבור יש? לכן אני לא מבין מה שאתה אמרת, שיכול להיות שהוא לא נמצא אבל אני מרגיש שהוא כאן, אין דבר כזה, זה דמיון, בעיניי זה לא מציאותי.

תלמיד: יוצא שלהתייחס אל החברים כגדולים אני יכול רק לאלו שבצורה מעשית משקיעים הרבה, ולכל היתר אני לא יכול להתייחס כגדולים?

לא יכול. אני לא מתייחס לאנשים שבאים מדי פעם מתי שבא להם, זה לא חברים בדרך, מה שלא תגיד. אנחנו נותנים להם מקום, הם נמצאים, הם יחד איתנו, שימשיכו, לא יודע מה, אבל אני לא מבטיח להם שהם יתקדמו באותו הקצב, נגיד כמוך שאתה יום יום נמצא בשיעור, אני לא יכול להבטיח להם. כי הוא פשוט לא נמצא, הוא לא עובר אותם המצבים, הוא לא עובר אותן התקשרויות שונות שאנחנו יום יום משתדלים לבצע בינינו.

אז לפי מה, לפי זה שהוא רשום בקבוצה? לא לפי זה אנחנו מתקדמים. חכמת הקבלה זה חכמה מעשית שאנחנו חייבים לבצע, "אשר ברא א-להים לעשות".

שאלה: הנושא הזה עלה לפני שבוע, ואני זוכר שאמרת שמי יודע מה יהיה עם העשיריות, אפילו אמרת שיכול להיות שבצורה טבעית אנחנו נסתדר אולי בצורה אחרת. האם אתה רואה איזה צורך בארגון העשיריות מחדש?

בינתיים לא. בינתיים אני לא רואה שצריכים לארגן את העשיריות מחדש, אני מקווה שזה יתייצב וכל אלו שנחלשים תבוא עליהם עוד מכה, והם יבינו שאין ברירה אלא צריכים לחזור לעשירייה להתכלל בה, ופשוט ללכת בלחזק זה את זה. "איש את רעהו יעזורו" אתם צריכים לחזק אלו את אלו. אתם לא צריכים להיות סתם פסיביים ולהגיד "הוא בא פעם בשבוע, הכול כרגיל אצלו". אין כרגיל אצלו, אם הוא בא פעם בשבוע לקבוצה, אז הקבוצה כולה ממש מקבלת היזק מזה.

תלמיד: כן, אבל יש רוח כזו בקרב החברים שזה בסדר אם הוא לא הגיע, ומצדיקים אותו כי רב"ש אומר להצדיק אותו.

לא, רב"ש לא אומר להצדיק אותו בזה.

תלמיד: זה מאוד מבלבל כי זה מה שקורה בעצם. מצדיקים חבר שלא מגיע, כי יש לו בעיה פה, יום אחרי זה יש לו בעיה שם, וגם משתמשים ברב"ש ואומרים, רב"ש אומר להצדיק.

לא מצדיקים את החבר שפוגע בקבוצה, שהוא בוגד, בוגד בקבוצה. איך יכול להיות שאני אצדיק אותו? איך יכול להיות שבמקום זה שאנחנו קמים לשיעור ולומדים יחד, מתחברים יחד, שרים יחד וכולי אז הוא ישן תחת השמיכה, נרדם, ובעצם מעדיף את המצב הזה במקום להיות איתנו. יש לו חיים כל כך קשים? אין דבר כזה, לא, אני לא הייתי סולח. שוב אני אומר, אנחנו לא מוחקים כאלו אנשים בינתיים מהקבוצה מצד אחד, מצד שני אני לא מקבל אותו כחבר, לא יכול. חבר נקרא חבר מהמילה חיבור. אני לא מחובר אליו, הוא לא מחובר אלי. לפעמים מגיע ולפעמים לא, הוא לא נמצא לידי.

שאלה: יש כזה מושג אורח בעשירייה, בא אורח ומתארח מידי פעם.

כן, זה יכול להיות. על זה אני כבר דיברתי קודם, שאנחנו בינתיים לא מוחקים אותם מעשירייה, הם נשארים בינתיים איתנו. אבל לא שהוא חבר, לא שהוא מחובר.

תלמיד: אז הוא גם לא מזיק לנו, הוא רק בא כאורח.

כך אנחנו צריכים להתייחס אליהם, אבל לא כמו החבר שאמר קודם "אני מרגיש אותם שהם נמצאים איתי ככה", זה לא נכון, זה סתם. לכולם הוא כך מתייחס, כי לא אכפת לו מכולם כנראה, אז ככה הוא מדבר. לא, אלא חשוב לי אלו שנמצאים כל הזמן לידי, איתי, ואפילו אחרי כל שיעור ושיעור אני נשאר איתם כמה דקות ומדבר איתם על מה ששמענו בשיעור, איזה סיכום אנחנו יכולים לעשות מהשיעור שעברנו ואלה באמת חברים. רבע שעה לפני השיעור ורבע שעה אחרי השיעור, הכנה לפני שיעור וסיכום אחרי השיעור, אנחנו יחד עושים ובאמת אז בשבילנו הכול נראה כשיעור שלם ואנחנו חברים.

שאלה: אני עובד באיזו עבודה שלא מאפשרת לי להיות כל הזמן עם החברים. אני כל הזמן מתגעגע אליהם והם נמצאים תמיד במחשבות שלי. מה אני צריך לעשות?

מה שאתה צריך לעשות אני לא אגיד לך, זה אתה מחליט. אם אין עבודה אחרת אתה חייב להישאר בעבודה כזאת, כנראה שאתה עובד בזמן השיעור לפעמים, אני לא יודע. אבל בכל זאת חייבים לסדר את החיים שלנו כך, שבשיעור היומיומי אני אהיה פנוי, שלוש השעות האלה, אלה שעות הקבלה, זה החיים שלי, בזה אני מתקן את הנשמה שלי. פשוט זה לנשמה.

שאלה: לפעמים יש לנו איזושהי בעיה גם בכלי האיטלקי של חברים שאנחנו מאבדים אותם בגלל הנשים שלהם שלא לומדות. ונראה שהן יותר חזקות, יש להן איזושהי השפעה חזקה על הגבר. איך אנחנו יכולים לעבוד עם זה?

כן, אישה מאוד משפיעה על הגבר והיא יותר חזקה מהגבר, וכאן צריך להיות גבר באמת חזק כדי לא ליפול תחת האישה ולהחזיק את עצמו. אני לא יודע מה לעשות, זה מצד אחד. מצד שני, אישה בודקת את הגבר, ברגע שהיא יכולה לכופף אותו היא עושה את זה. ברגע שהיא רואה שבזה הוא עומד כמו ברזל וזה בשבילו העיקר בחיים, ואין דבר יותר חשוב בחיים מזה שהוא לומד את השעות האלה, אז היא מסכימה. הבורא מסדר את זה כבר בצורה אחרת, והיא מסכימה, ואם היא לא עוזרת, אבל לא מפריעה. אתם צריכים לראות את הדברים, זה הכול תלוי בעצם איך הגבר מראה את עצמו, באיזה מצב הוא מעמיד את עצמו לפני האישה.

אני לא לוחץ עליכם שאתם תתחילו לריב במשפחות כל אחד עם אשתו. אבל אני אומר שוב, אם אישה מרגישה שזה דבר חשוב לבעל שלה, בסופו של דבר היא תסכים וגם תעריך את זה. ואנחנו צריכים כך לייצב את עצמנו כלפי אישה, וגם לבקש מהבורא שייתן לה רצון להסכים איתי וייתן לי כוח לעמוד נגדה. אישה זה נקרא "עזר כנגדו". ואם אנחנו נתייחס לכל הדברים האלה בצורה חכמה נכונה, אנחנו נקבל "עזר" במקום "נגדו".

שאלה: יש גם את הנושא שהמגיפה הזאת שינתה לנו את כל העבודה. גם אני עכשיו נאלץ לעבוד בלילות ויש לנו רצון מאוד חזק להיות בשיעור הבוקר, אבל למרבה הצער עכשיו בכל המצב שיש באיטליה, אנחנו נאלצים לעשות דברים שלפני זה אפילו לא חלמנו שנעשה. האם גם את זה אנחנו צריכים להחשיב כעזר כנגדו? העובדה שאני אפספס כמה שיעורי בוקר זה גורם לי להרגיש ממש רע, אבל אני מחויב.

כנראה שככה אנחנו צריכים לעבור את המצבים, אז מקסימום כמה שאתה יכול תהיה בשיעורים. כמה שאתה לא יכול להיות בשיעורים, תהיה בעבודה שלך יכול להיות עם אוזניה, אם זה אפשרי. ואם לא אז תשמע את זה אחרי זה בשידור חוזר, מה שנקרא, וכך בינתיים. נקווה שהכול יסתדר. אבל זה לא מהר. העולם עובר מערבולת מאוד מאוד חזקה. האמת, אנחנו עוד לא הרגשנו על עצמנו את כל המערבולת הזאת, עוד מעט עוד מעט, עוד חודש חודשיים אנחנו נתחיל להרגיש אותה יותר. הבורא לא יעזוב אותנו.

תלמיד: תודה רבה מאסטרו.

נתפלל שהכול יהיה בסדר.

שאלה: האם לחבר יש יכולת ללמד אם הוא לא נמצא בשיעורי בוקר?

יש לנו כאלה מקרים. יש כאלו חברים, כאילו חברים, הם לא חברים שלנו בעשיריות, כי הם לא באים בצורה שיטתית יום יום לשיעורים איתנו יחד, אבל יש כאלו ביניהם, בין הבטלנים האלו, שהם יודעים לדבר יפה. ולכן, למרות שהם לא באים לשיעורים, אבל לצאת החוצה ולהתפלפל ולדבר עבור חכמת הקבלה שזה טוב וצריך ללמוד, הם מדברים יפה, שחקנים כאלה, לכן אנחנו נותנים להם בינתיים יכולת להופיע לפני קהל זר, ממש למתחילים. אבל צריכים להיזהר שאותם המתחילים שבאים בעקבות כאלו "מורים" כאילו, שהם לא ידבקו אליהם. לכן לראות האם אפשר להחליף אותם, ואם לא אז לראות עד מתי אנחנו ניתן להם אפשרות להופיע. כי באמת, אני מאמין רק לבן אדם שמגיע יום יום וכך הוא מתקדם. אדם שלא קשור אלינו יום יום בכל שיעור ושיעור הוא לא רשום אצלי כתלמיד. מצטער כך להגיד אבל זה מה שיש.

שאלה: כשאני מרגיש את עצמי בעשירייה, בעבודה, שאני נמוך מכולם, האם בזה אני מעכב את ההתפתחות?

לא, זה טוב להרגיש כך. אבל זה לא צריך להפריע לך גם להראות להם שאתה מתגבר והולך קדימה. זאת אומרת, כמו שרב"ש כותב על ההשתתפות בקבוצה, פעם אתה נמצא פחות מכולם, פעם אתה נמצא יותר מכולם.

שאלה: מה עם דוגמאות פחות קיצוניות לגבי חבר, למשל, שחבר מאחר כל יום, ולפעמים בכלל לא מגיע. איך העשירייה צריכה להתייחס לחבר כזה, האם הוא כשווה?

חבר נכה, זהו, בינתיים נמצא. איך אתה יכול להתייחס אליו? כמו שהוא מתנהג, כך. אבל להשתדל לחזק אותו.

שאלה: דיברנו בקטע עד כמה זה חשוב שנתפעל מכל אחד מהחברים. אם אני לא מצליח להתפעל מהחברים שבאים כל יום לשיעור, מה אני יכול לעשות כדי כן להתפעל מכל אחד ואחד?

אתה צריך להשתדל לייצר לעצמך ציור של כל אחד ואחד, עד כמה הם גדולים, עד כמה הם משתדלים, עד כמה הבורא מתלבש בכל אחד, עד כמה הבורא תומך בהם, הוא רוצה שהם יגיעו למטרה, וכל אחד מהם מקבל טיפול אישי מהבורא. לכן מה שאתה מכבד אותם ומחזיק מהם, זה מפני שבהם נמצא הבורא בצורה אישית.

קריין: קטע מספר 8 של הרב"ש.

"אי אפשר לקבל מהחברה השפעה, אם הוא לא דבוק בהחברה, כלומר, שמעריך אותם. ובשיעור הזה הוא יכול לקבל מהם השפעה בלי עבודה, רק מדבקות החברה בלבד."

(הרב"ש. מאמר 17 "מהות חומרת איסור לימוד תורה לעכו"ם" 1987)

אתם רואים שלא צריכים הרבה. אם אני דבוק לחברים, רוצה לקבל דרכם השפעה מהבורא, דבוק אליהם, זה בשבילי מקור החיים וכך אני יכול להתקדם. והחברה הופכת להיות אחר כך בשבילי כרחם, ואני מרגיש שאני מתפתח בה כמו עובר בתוך הרחם. ואחר כך אני נולד, זאת אומרת, אני יכול להשפיע עליהם כנולד. ואחר כך עוד ועוד. כל התהליך שאנחנו מבינים בחיים הגשמיים שלנו, זה העתקה מהרוחניות, ואז בצורה כזאת אני מרגיש שאני גדל, אבל זה הכול בתוך החברה, ליד החברה, סביב החברה, הכול יחד איתם. והחברה הופכת להיות אחר כך בשבילי כלי דאדם הראשון, שאני מתקן אותו עד גמר התיקון. וכל המציאות נכללת בתוך הכלי הזה, דומם, צומח, חי, בני אדם, כולם נכללים בתוך העשירייה שלי, כך אני רואה את המציאות. לכן זה לא סתם איזה מקרה שאנחנו נפגשנו, אלא הבורא מסדר לנו את הקשר, הוא שם ידו של אדם על הגורל הטוב.

קריין: קטע מספר 9.

"אם הוא אין לו כל כוח רצון וחשק לרוחניות, אם הוא נמצא בין אנשים שיש להם חשק ורצון לרוחניות, אם האנשים האלה מוצאים חן בעיניו, הוא גם כן לוקח כוח התגברות והרצונות והשאיפות שלהם, אף על פי שהוא מכוח תכונתו עצמו אין לו אלו הרצונות והתשוקות וכוח התגברות. אלא, לפי החן והחשיבות שמחשיב אלו האנשים, אז הוא מקבל כוחות חדשים".

(בעל הסולם. "שמעתי", מאמר צ"ט, "רשע או צדיק לא קאמר")

מצד אחד אנחנו יכולים לקנא בחברים, למה הם כאלו ואני לא, מצד השלילה. יכול להיות שמצד החיוב, החיובי, שאני אוהב אותם ואז אני מתפעל מאותן התכונות שיש להם ואין בי. גם מצד החיוב וגם מצד השלילה, אם אני מסתכל עליהם ורוצה שמה שיש להם יהיה לי, אז גם בצורה שלילית, גם בצורה חיובית, אני מושך את התכונות האלה אלי וככה אני מתקדם. זה הדבר הכי בטוח להתקדמות הרוחנית, כי אז מה שאני מושך מהחברים זה בדיוק אותן התכונות שחסרות לי כדי להתכלל בכלי דאדם הראשון. אתם מבינים איזה נכס גדול יש לנו כאן בעשירייה, שאני רואה באחרים בדיוק אותן התכונות שחסרות לי כדי להיות מורכב כאדם הראשון. ולכן אני מקבל מהם גם דברים בצורה שלילית, שאני מקנא, כאילו שלילית, גם בצורה חיובית, שאני אוהב אותם ולכן אני מקבל מהם התרשמות, אבל את אלו ואלו אני מקבל ואז אני מגיע לדרגת אדם הראשון.

שאלה: לקחת התפעלות מחברים זה דבר גדול זה נותן הרבה כוח, השאלה ממה לקחת התפעלות. למשל, החברים שלי באים כל יום לשיעור ואני מאוד מתפעל מזה כי חלקם עובדים מאוד קשה. האם לקחת התפעלות מעבודה רוחנית כי הרי אנחנו לא מכירים את העבודה הפנימית של כל אחד אז מאיפה לקחת את ההתפעלות כל יום?

אני פשוט מעריך אותם כשהם מגיעים לשיעור, יש לכל אחד משפחה, יש לכל אחד כל מיני התחייבויות, עכשיו עם פנדמיה יש להם עוד כל מיני תוספת בעיות ובכל זאת הם מופיעים יחד איתי לשיעור. אני רואה אותם שיום יום כשהם מגיעים, הם מגיעים עייפים, ממש שבורים, אבל רבע שעה לפני שיעור אני רואה כמה הם נכנסים בכוח בשירה, בכל מיני צורות להתכלל ואני מרגיש אותם. אני מרגיש יותר מאלף גברים, לפני השיעור שזה באמת דבר עצום, לא היה אף פעם ככה בהיסטוריה. אתם מבינים עד כמה שזה דבר מיוחד, הבורא אסף אותנו, נתן לכולנו רצון שאנחנו נגלה אותו, שאנחנו נשתוקק אליו, שאנחנו נדרוש ממנו, נגיע לדבקות בו. אז אני מסתכל על האנשים האלה ובעיני כל אחד ואחד נבחר על ידי הבורא, כזאת נבחרת גדולה שיש לנו, לכן אני מאוד מתפעל מזה.

שאלה: אז מצד אחד לקחת התפעלות מ"אין לדיין מה שעיניו רואות", איך שאנחנו רואים אותם עובדים, ומצד שני לראות אותם גם כגדולים בתחום הרוחני כביכול, אלה שתי קטגוריות שונות.

כן.

קריין: קטע מספר 10.

"רבי יוסי בן קיסמא (פרקי אבות ו') השיב לאדם שביקש ממנו שיָדוּר במקומו, וייתן לו עבור זה אלף אלפי אלפים דינרי זהב. ענה לו רבי יוסי בן קיסמא: "אם אתה נותן לי כל כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות שבעולם, איני דר אלא במקום תורה".

לכאורה הדברים נשגבים מדעתנו הפשוטה, אשר, איך ויתר על אלף אלפי אלפים דינרי זהב, בשביל דבר קטן כזה, שלא רצה לדור בעיר שאין שם בני תורה, בה בשעה שבעצמו היה מוסמך וחכם גדול, ואינו צריך ללמוד ממי שהוא? פלא גדול.

אולם במבואר, הרי הדבר הזה פשוט מאוד, וראוי שיקויים בכל אחד ואחד מאיתנו. כי הגם שיש לכל אחד בחינת "מצע משלו", מכל מקום אין הכוחות מתגלים בפועל זולת על ידי הסביבה שהוא נמצא בה, בדומה לחיטה הנזרעת באדמה, שאין כוחות החיטה מתגלים בפועל, זולת על ידי הסביבה שלה, שהיא האדמה, הגשם, ואור השמש. לפיכך, יפה שיער רבי יוסי בן קיסמא, אשר אם יעזוב את הסביבה הטובה שלו, אשר בחר, ויבוא לסביבה רעה ומזיקה, דהיינו, בעיר שאין בה תורה, לא זו בלבד אשר דעותיו הקודמות ישתבשו, אלא גם כל יתר הכוחות הטמונים במצע שלו, שטרם הספיק לגלותם בפועל, יישארו בהיעלמם.

כי לא תהיה להם עוד הסביבה המתאימה, שתוכל להפעיל אותם מהכוח אל הפועל, וכמבואר לעיל, אשר רק בעניין בחירת הסביבה, משוער כל עניין ממשלתו של האדם על עצמו, אשר בשבילה הוא ראוי לשכר או לעונש.

לכן אין כל פלא על חכם כרבי יוסי בן קסמא, שבחר בטוב, ועזב את הרע. ולא התפתה בדברים וקניינים חומריים, כמו שמסיק שם: "שבשעת פטירתו של אדם, אין מלווין לו, לאדם, לא כסף ולא זהב ולא אבנים טובות ומרגליות, אלא תורה ומעשים טובים בלבד". וכן הזהירו חז"ל: "עשה לך רב וקנה לך חבר". וכמו כן הבחירה בספרים כנודע.

כי רק בדבר הזה יש להועיל לאדם או לגנותו, דהיינו, בבחירת הסביבה, אולם לאחר שבחר הסביבה, הוא מוטל בידיהם כחומר ביד היוצר".

(בעל הסולם. "מאמר החירות")

מה הוא אומר לנו? כותב בעל הסולם במאמר "החירות", שהבחירה היחידה שלנו זה סביבה. וזה לא רק הסביבה שבחרנו, אלא הבחירה בסביבה היא יום יום, רגע רגע, כל הזמן יותר ויותר ויותר, עד שאני בונה את הסביבה הזאת יותר ויותר מדויקת כך, שהיא הופכת בשבילי להיות הכול. ואז במידה הזאת שאני נכלל בה, אני מגלה את הבורא בכל נרנח"י וכך כל העולמות הכול מתגלה בפנים בקשר בינינו.

הכול בבחירה בסביבה, לא שאני בחרתי, אני הגעתי לקבוצה אני נמצא לפעמים כן לפעמים לא, לא, זה כל יום ויום, אפילו בכל רגע ורגע אני צריך שוב ושוב לבחור בסביבה. איזה סביבה אני רוצה שתהיה ובאיזו צורה אני רוצה להיות כלול בהם, מתקשר אליהם וכן הלאה. זה מה שהוא רוצה להגיד. קטע ארוך, אבל טוב מה הוא אומר "כי רק בדבר הזה יש להועיל לאדם או לגנותו, דהיינו, בבחירת הסביבה, אולם לאחר שבחר הסביבה, הוא מוטל בידיהם" בסביבה הזאת שבחר "כחומר ביד היוצר."

שאלה: בעבר הרבה מאיתנו היו דואגים על איך לגור במקום שיהיה יותר חברים בצורה פיזית. עכשיו היחס בעולם הווירטואלי כאילו הולך להשתנות,האם חשובה הגישה הפנימית, האם החיבור הפנימי הולך לגדול או שנצטרך לשמור על הסביבה כמו רבי יוסי בן קסמא?

בזמנים שלהם לא היה לא טלפון, לא היה פלאפון ולא היה גלקסי לא שום דבר. היו נוסעים למורה בעגלה רתומה לחמורים לפעמים זה היה לוקח שבועות וחודשים. היום זה אין לך שום צורך בזה, אתה מפעיל את הכפתור ויש לך גם קבוצה, גם מורה, גם טקסט, גם דוגמאות, מה שאתה רוצה, הכול ישנו לפניך על המסך, אפילו כמה מסכים. אני יודע שיש אנשים שיש להם כמה מסכים, במסך אחד הם נכנסים לארכיון שלנו, במסך שני הם רואים אותי והקבוצה וכך הם לומדים.

אז אנחנו יכולים להרשות לעצמנו הכול היום, אין מרחק מפריד בינינו, ההפך, מה שבורא עכשיו עושה שהוא מכניס אותנו לסגירות בבית שאנחנו נשב בבית בלי לצאת, בלי להתקרב פיזית זה לזה, הוא רוצה שאנחנו נתקרב בצורה הפנימית שהלבבות שלנו, שהמוחות שלנו יהיו קרובים זה לזה במוח ולב וכך אנחנו נשתדל להיות קרובים.

לכן אני חושב שאנחנו צריכים להתרגל לצורה כזאת כמו שאנחנו עכשיו, ואפילו אם יהיו לנו כנסים פיזיים פעם בשנה כמו שזה היה, אז בכל זאת אנחנו נשמור על המצב הזה כמו עכשיו. שיעורים וירטואלים גם קודם היו , סך הכול היו כאן לפני 400 איש בשיעור בוקר, נשתדל להפעיל עוד ועוד אנשים שיתחברו אלינו יותר ויותר ונעשה עוד גם בצורה וירטואלית יותר כיתות, יותר חוגים וכך נתקדם. לא נראה לי שאנחנו נחזור למצב הקודם שהיה, לא כאן ולא בכל מיני מקומות. אני יודע היה באיטליה, בבולגריה, במוסקבה ובעוד כל מיני מקומות מרכזים, אבל עכשיו זה הזמן שאנחנו צריכים לבנות את עצמנו כמה שיותר נכון בקשר וירטואלי בלבד.

שאלה: לפי איך שאתה מתאר, אני כאילו לא נחשב לחבר. האם לבחור בסביבה זה אותו הדבר כמו לבחור את העשירייה?

ודאי שהסביבה והעשירייה צריכות להיות אותו דבר, אבל יש בזה כמה עיגולים. העיגול הכי מרכזי זו העשירייה, העיגול היותר רחב אלה משתתפים כאלה חופשיים, ששייכים מידי פעם לסך הכול קבוצת בני ברוך, ואז יש לאדם אפשרות לנוע למרכז העשיריות, למרכז הארגון שלנו, או קצת החוצה וצריכים להשתדל להיות כמה שיותר קרוב למרכז.

תשתדל, מאוד כדאי לך, ותראה שאחר כך אתה לא מפסיד. לא מפסיד. סך הכול הכיוון הוא מה שאנחנו לומדים, ולאן שאנחנו מתפתחים הכיוון ברור, שהכול לקראת החיבור בינינו ולהשגה רוחנית. מה שאינו כן כל העולם הוא מסכן ויצטרך לסבול הרבה יותר.

שאלה: בעבודה שלנו אנחנו צריכים לראות את כל החברים כשווים ולאהוב את כל החברים בשווה. איך בעצם עושים את הדבר הזה?

אנחנו צריכים פשוט להתחבר ולראות עד כמה הבורא מסדר את הדברים. רק תבינו, עד כמה שאתם נכללים בעשירייה, הבורא גם נכלל, ומתחיל לעבוד ביניכם ביתר כוח. אתם רוצים שהוא יתגלה יותר? תכנסו אתם יותר בחברים, תתחברו ביניכם עוד יותר, תגלו שהבורא יחד אתכם נמצא שם ופועל. זו בעצם העבודה ההדדית שלנו, דרך העשירייה, חיבור עם הבורא.

שאלה: אם אני יכול להיות בהרים, לעבוד שלוש שעות ביום, ויש לי מספיק הכנסה להיות כל הזמן מחובר בגלקסי עם החברים. או יש לי אפשרות לגור במונטריי ולגור ליד חברים שגרים יחסית קרוב, איפה עדיף להיות?

אני לא יודע, שם במונטרי אתם מתחברים יחד לשיעור? אתם באים יחד למקום אחד?

תלמיד: לא. כיום כולנו ווירטואליים ובגלל זה שאלתי. אם אני יכול להיות במקום שפיזית יש הרבה חברים, למרות שכולנו מחוברים וירטואלית, אבל אין לי הרבה זמן בגלל העבודה והמחויבויות?

אז אין צורך, אם זה וירטואלי, שיהיה וירטואלי. אם זה פיזי, יכול להיות שמפגש פיזי יותר תומך ועוזר.

תלמיד: לא, כיום אין מרכזים, אין מפגש פיזי.

אם אין מרכז, לא חשוב איפה אתה נמצא.

שאלה: איך האורחים האלה צריכים להתנהג כשהם באים לעשירייה? האם צריך לשים גבול מסוים, גבול ברור להתנהגות שלהם?

כשהם באים הם צריכים להבין שהם באים כאורחים. העשירייה היא עשירייה, והם כאורחים. אבל הם צריכים להבין שברגע שהם הופכים מאורחים לחברים, אז היחס אליהם משתנה.

תלמיד: ובמידה ואורח מתחיל להוריד חשיבות של השיעור, איך אנחנו צריכים להתנהג כלפיו?

הוא מגיע לעשירייה ומוריד את חשיבות השיעור? צריך לזרוק אותו מהעשירייה, הוא לא יכול להיות אורח. אנחנו מרשים לו להיות אורח כדי שיתפעל מהיחס שלנו לשיעור, למטרה, ליחסים בינינו. ואם הוא לא מחזיק בזה, אנחנו לא נותנים לו להיכנס בכלל, להוציא אותו החוצה. כמו שאורח שבא אליך הביתה, אם הוא בא אלייך הביתה ומתנהג כמו שצריך, אז אדרבה, בבקשה, אבל אם הוא לא מתנהג כמו שצריך, צריך לזרוק אותו מהבית. אין ברירה.

(סוף השיעור)