שיעור ערב 18/09/2022- הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

רב"ש ב', אגרות, עמ' 1486, אגרת ל"ד

זו אגרת מיוחדת, היא לא כל כך פשוטה אבל אפשר להבין אותה ולהתקשר אליה, היא עוסקת בעניין מאוד חשוב, ב"ראש השנה", השייך לשנה חדשה שהוא תחילת ההתפתחות הרוחנית של האדם. ובעיקר זה בעניין ההתקשרות, כי ככול שבני אדם מתקשרים זה אל זה, אז קבוצה המצליחה להתקשר עושה לעצמה תחילת שנה, תחילת התפתחות. על זה בעצם האיגרת הזאת מדברת.

אגרת ל"ד

ערב ראש השנה תשי"ח פה מנשסתריע"א

"לכבוד החברים שיחיו לנצח

אחרי שנתקרבתי אליכם במקום הגשמי המדומה, נקוה לקירוב הלבבות, כי זה זמן רב שלא היתה בינינו חליפת מכתבים, שהמעשה הגשמי גורם לאיחוד, כמו שאומרים בתפילת ראש השנה: "ויעשו כולם אגודה אחת" - אזי יהיה יותר בנקל "לעשות רצונך בלבב שלם".

כי בזמן שאין אגודה אחת אזי קשה לעבוד בלבב שלם, אלא חלק מהלב נשאר לתועלת עצמו ולא לתועלת הבורא. כמו שמובא במדרש תנחומא: "אתם נצבים היום - מה היום מאיר פעמים ומאפיל פעמים, אף אתם כשאפילה לכם עתיד להאיר לכם אור עולם, שנאמר: והיה לך ה' לאור עולם." יש זמנים אפלים ויש זמנים מאירים, זמן לטוב וזמן לרע, כך אדם צריך לראות את הזמנים האלו ולעבוד בכל המצב ומצב. "אימתי? בזמן שתהיו כלכם אגודה אחת," זה העיקר, "בזמן שתהיו כלכם אגודה אחת" אז ודאי שאתם כבר ראויים להתקדמות הרוחנית, ורק בזה תלויה ההתקדמות. "שנאמר: חיים כלכם היום. בנוהג שבעולם, אם נוטל אדם אגודה של קנים, שמא יכול לשברם בבת אחת? ואילו נוטלן אחת אחת אפילו תינוק משברן. וכן את מוצא שאין ישראל נגאלין עד שיהיו כולן אגודה אחת, שנאמר: בימים ההמה ובעת ההיא נאום ה' יבואו בני ישראל המה ובני יהודה יחדיו וכו'. כשהן אגודים מקבלין פני שכינה"."

הכול תלוי בחיבור בין בני האדם, אם הם מתחברים הם יכולים לגלות את הבורא ואת כל מה שירצו בעבודה שלו, בפמליה שלו, בהכול, אבל אם הם לא מתחברים אז הם לא משיגים כלום. הכול "כשהן אגודים אז מקבלין פני השכינה", גילוי הבורא.

שאלה: מה זה "בני ישראל ובני יהודה"?

זה אותו דבר כמעט, זה תלוי בכוונה, כמה היא יותר גבוהה, יותר מדויקת, אבל זה לא כל כך משנה. משנה שהכול מכוון לבורא. "יהודה" זה מהמילה איחוד, חיבור, "ישראל" זה חיבור שמכוון לבורא "ישר-אל", אבל בסך הכול זה אותו דבר. בינתיים עבורנו זה לא משנה.

תלמיד: כתוב זמנים שונים ומצבים שונים, אם האדם נמצא כבר באיזו עבודה, אז למה הזמנים בכל זאת שונים?

אדם צריך לברר את כל המצבים העולים מתוך הנשמה השבורה שלו, והוא צריך לתקן את כל המקרים השבורים המופיעים בו. לכן יש זמן לטובה כביכול, זמן לרעה, זמנים לתיקונים, זמנים לנפילות, עליות, ואדם צריך לעבור את כולם ולחבר את כולם לאותה המטרה, לשייך את הכול לבורא וכך להרגיש שהוא כולו מחובר ומכוון לבורא. זו העבודה שלנו. ראש השנה זה נקרא שיש חיבור ראשון, טוב ונכון בין החברים שמרגע זה ואילך מתחילים עלייה רוחנית. לכן זה נקרא ראש השנה, התחלת העלייה.

שאלה: מה הוא המצב המיוחד הכתוב פה, שהחושך נשאר כחושך אבל גם תופסים שהחושך מאיר כאור?

זה מצב בו אנחנו מתקנים את כל מקרי הפירוד ומגיעים מעליהם לחיבור, לאיחוד, ואז "חשכה כאורה יאיר", החושך מאיר כמו האור. יש חושך ויש אור, אם מרגישים רק אור זה לא מספיק, אבל אם מתוך האור מרגישים גם את החושך שקדם לאור, אז מרגישים את האור הרבה יותר חזק ועמוק, כי אז מבינים מה העומק של האור ומה הוא מאיר לנו, מה הוא פותח לנו, זה מאוד חשוב. חיבור חושך ואור נותן פיתרון לכל המצבים שאנחנו עוברים ומסביר לנו את כל עומקי הבריאה "כיתרון האור מתוך החושך", ככול שהחושך גדול האור הבא אחריו יהיה גם יותר גדול.

קריין: נמשיך בטור א'

"הבאתי את לשון המדרש בכדי שלא תחשבו שענין "חבורה" שהוא אהבת חברים הוא ענין של חסידות, אלא זהו דרשת חז"ל, שהם ראו כמה נחוץ אגוד הלבבות שיהיו חבורה אחת לענין קבלת פני השכינה."

זאת אומרת, זה שאנחנו מתחברים, בונים קבוצות, עשיריות, לא שייך רק לקבלה או רק לחסידות, אלא זו ממש דרישה מהתורה, מדאורייתא, כמו שכבר בני ישראל שיצאו ממצרים התחילו לסדר עצמם במדבר לעשיריות, למאות ולאלפים. עניין החיבור הוא מאוד מאוד עמוק ועיקרון החיבור הוא בסיס לתיקון הכללי. לכן עשירייה היא לא דבר מקרי, אלא יסוד של התיקונים. מי שמתעסק בתיקונים כל הזמן דואג לעשירייה, כמה היא תהיה יותר מחוברת, הדוקה וכן הלאה, ומי שלא מבין, לא מרגיש, לא עוסק בזה אז בשבילו זה דבר כתוב באיזה מקום ולא יותר.

שאלה: מה ההבדל בין אדם שצריך לתקן את כל המצבים ולהתחבר עם הבורא, לבין עשירייה שגם מתקנת את המצבים וגם עוברת את כל המצבים?

אם אדם לא מחובר לקבוצה הוא לא יכול לתקן את עצמו, כל התיקון יכול להיות רק בקבוצה, רק בעשירייה. נכון, אנחנו לא תמיד עשרה, יכולים להיות חמישה, שלושה או שמונה, אבל הוא חייב להיות מחובר עם חברים, ובקשר איתם הוא רוצה יחד לגלות את הבורא. להידמות לבורא אפשר רק מתוך זה שמתחברים בקבוצה ואחר כך מהחיבור הזה הם מתאימים את עצמם לבורא שיהיו "כאיש אחד בלב אחד", ובתוך החיבור שלהם הם מתחילים לקבל את האור העליון, את גילוי הבורא שכך מתגלה בהם.

שאלה: אמרת שראש השנה זה מצב שיש חיבור ראשון נכון וטוב בין החברים, מרגע זה הם מתחילים עלייה רוחנית. מהם התנאים בעשירייה שמהם היא מתחילה עלייה רוחנית?

זה לא שייך לתאריך, מדובר בתחילת החיבור שבה כבר מתחילים להרגיש עלייה רוחנית, החיבור הזה צריך להיות על ידי כך שמשתדלים ומשתדלים להתחבר ולא מסוגלים, מוציאים כל מיני ליקויים מהחיבור, אומרים סליחות, זאת אומרת כשרוצים להתחבר ולא יכולים, מזהים את כל האגו שלהם, עד כמה הוא מפריע, עד שלאט לאט מגיעים למצב שמתחברים, לפחות במידה הקטנה ביותר וממנה כבר מתחילה להיות העלייה הרוחנית שלהם, לכן זה נקרא "ראש השנה".

תלמיד: מהם התנאים בעשירייה מהם מתחילה העלייה הרוחנית?

זה שכל אחד מבטל את עצמו כלפי האחרים, כמו שכותב רב"ש במאמרי החברה שלו, לבטל את עצמו להיות כאפס כלפי אחד, האחד הם כל החברים והאפס הוא אני.

נמשיך לקרוא.

"הגם שבטח יש אחד מהחברים שעומד וצווח: תנו יד לאגודה אחת, ותולה תמיד את ההתרשלות בחברים." יש כאלו "צדיקים". "ומכל מקום אני לא יכול להוציא אותו מכלל החברים המתרשלים בדבר זה. ודי למבין."

זאת אומרת, בחבורה צריכים להיות כאלו וכאלו, העיקר שהם רוצים להחזיק את החיבור שיש ביניהם עם כל מיני הליקויים שבהם, ואיכשהו מכוונים את עצמם להתקדמות, מסכימים להתקדם. זו כבר נקראת קבוצה שהולכת בדרך.

"ובעיקר נקוה שהשנה החדשה, שנת "שת חי", שהקב"ה יתן לנו חיים נצחיים, כמו שכתוב: "כי שת לי אלקים זרע אחר תחת הבל" וכו'. ויקויים: שת חי."

זאת אומרת, נקווה שנצליח. אם אנחנו מסודרים איכשהו ורוצים לסדר את עצמנו ומכוונים את עצמנו, מתקנים, וכל הדרך שלנו היא בתיקונים, בהתחברות בינינו יותר ויותר, אז אנחנו מקווים שנצליח.

"וענין ראש השנה הוא התחלה חדשה, היינו שהאדם מתחיל לבנות בנין מחדש," בנין הקבוצה, כלי לקבלת גילוי הבורא. "וזהו כמו שאמרו חז"ל: "לעולם יראה אדם עצמו כאילו חציו חייב וחציו זכאי. עשה מצוה אחת, אשריו שהכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות. עבר עבירה אחת, אוי לו שהכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף חובה".

וצריך להבין מהו שלעולם יראה כאילו הוא מחצה על מחצה: א) אם עשה מצוה אחת והכריע לכף זכות, אם כן איך שייך אחר זה לומר עוד פעם שהוא "מחצה על מחצה", הלא הוא כבר הכריע וכבר יש לו רוב זכויות? וכמו כן להיפך, אם עשה חס ושלום עבירה אחת איך שייך לומר אחר כך שהוא מחצה על מחצה?" זאת אומרת חצי חצי, לא חייב ולא זכאי, אלא עומד באמצע. כתוב שאדם צריך כל הזמן לראות את עצמו שהוא באמצע בין חייב לזכאי, הוא לא נמצא בעבירה ולא נמצא בזכות, אלא באמצע. תמיד, בכל מצב הוא מתחיל מאפס, אין אחריו שום דבר. איך יכול להיות דבר כזה, בכל זאת יש לו עבר? "ב) איך שייך לומר שיראה כאילו הוא מחצה על מחצה, בו בזמן שהאדם יודע בעצמו שהוא מלא חטאים ופשעים? ויחד עם זה מחייבים את האדם לומר וידוי, אשמנו ובגדנו ועל חטא?" שכביכול אחרי זה הוא נקי.

"והענין, שחז"ל נותנים לנו להבין את סדר העבודה. היינו שאין כאן ענין של דין ומשפט לפני בית דין של מעלה, ורק בזמן שהאדם בא לפני בית דין של מעלה אזי שוקלין את העבירות והזכויות. אלא הענין שחז"ל מלמדים אותנו כאן, שתמיד יכול האדם להתחיל בעבודה ולהיות בוחר בטוב ומואס ברע." זאת אומרת, הוא באמת נמצא באמצע, כאילו לא עשה כלום לפני זה. "כי ענין בחירה שייך דוקא בדבר שהוא מחצה על מחצה, אזי יש לו כח לבחור, מה שאין כן אם לצד אחד יש רוב כבר אין בידו להכריע, כי האדם נמשך אחר הרוב וממילא לא שייך לומר אז ענין בחירה."

אנחנו מדברים על כך שהאדם תמיד צריך לראות את עצמו שהוא נמצא באפס, מתחיל מאפס. מה שהיה היה, זה לא חשוב, אלא עכשיו אני נמצא בתחילת הדרך, ומפה איך אני הולך.

"ונשאלת השאלה, איך הוא יכול לרמות את עצמו ולומר שהוא מחצה על מחצה" חצי חצי, חצי חייב וחצי זכאי, חצי ממנו עשה דברים טובים, חצי עשה דברים רעים. "בו בעת שהוא יודע בעצמו שהוא מלא חטאים? אלא שצריכים לדעת כי ענין הבחירה שנותנים לאדם הוא תמיד קבוע וקיים, וזהו על דרך "כל הגדול מחברו יצרו גדול הימנו". נמצא לפי זה הכלל: אם יש לאדם הרבה חטאים, אז יש לו יצר קטן שאינו גדול יותר מהיצר טוב, אלא בדיוק מחצה על מחצה. והוא בכדי שיהיה בידו להכריע.

והיות שהעבירות באות על ידי יצר הרע והמצוות באות על ידי יצר טוב, כמו שפירש רש"י: "בראת צדיקים - על ידי יצר טוב. בראת רשעים - על ידי יצר הרע", לכן אמרו חז"ל: "לעולם יראה אדם עצמו כאילו חציו חייב וחציו זכאי", היינו שלענין הבחירה הוא תמיד, ואם העבירות מ... אזי היצר הרע מתמעט, נמצא שהוא מחצה על מחצה; וכמו כן אם עשה מצוה אחת, שכבר הכריע לכף זכות, תיכף נותנים לו יצר הרע יותר גדול, כנ"ל "כל הגדול מחברו יצרו גדול", ממילא יש לו עכשיו מחצה על מחצה. וזהו בכדי שתהיה אפשרות לאדם להכריע לכף זכות."

זאת אומרת שתמיד יהיה באמצע, באפס, ואז לאיזה צד הוא נוטה.

שאלה: מה זה החצי חצי הזה? מצד אחד כל הזמן יש לי תלונות על הדרך, על החברים, על החיים, על הבורא, מצד אחר אני מרגיש שאני רוצה לשרת את החברים ואני רוצה לעזור להם ואני רוצה להתחבר. האם זה הדוגמה של "מחצה על מחצה" שמדבור פה באגרת?

כן.

תלמיד: אז אני צריך לאזן את זה? אני צריך להישאר באמצע וראש השנה זה המצב שאני באמצע ואני בונה את הבניין החדש?

כן, בכל רגע ורגע אתה צריך להגיד לעצמך, עכשיו אני מתחיל מחדש. רב"ש כותב את זה בהרבה מקומות, שאתה אומר לעצמך, "עכשיו אני מתחיל את החיים מחדש כאילו קודם לא היה לי כלום, מה שהיה היה. אני מתחיל מאפס, אני מאוזן, נמצא באמצע". ואז אתה מתחיל לבדוק את עצמך וכך להתקדם. והבורא מצידו גם תמיד מסדר לך מצוות, עבירות, כל מיני מצבים כאלו וכאלו כדי שתמיד תהיה לך אפשרות להביא את עצמך לאמצע, וכשאתה נמצא באמצע אתה תמיד בוחר במצב הטוב, זאת אומרת בהשפעה, בחיבור.

שאלה: לפעמים נראה שאני כאילו תקוע במצב סטטי, שהמצב נהיה אפור. אז אני צריך לקבל איזה דחיפה מהבורא כדי לצאת מהאגו, כדי להתחבר יותר עם החברים?

כן, אתה צריך כל פעם לתקן את עצמך כאילו שאין לך שום עבר, גם רע וגם טוב, אלא עכשיו אתה כנולד ומתחיל את החיים שלך מחדש. זה היחס הנכון ביותר לחיים שלנו. מה שהיה היה, את הכול עשה הבורא, אבל את מה שאתה עושה עכשיו, תבחר ותעשה.

תלמיד: האם הבחירה והגישה הזאת היא פעולת התיקון?

כן, זאת פעולת התיקון. רק אם אתה מתייחס כך לחיים, אז מצד אחד אתה יכול להגיד שהבורא עושה את הכול ומצד האחר "אם אין אני לי מי לי", שהאדם עושה את הכול. ניכנס לזה יותר נבין שזו הגישה היחידה הנכונה.

שאלה: מה ההבדל בין עבירה לבין הכרת הרע?

הכרת הרע היא כשאתה מבין שאתה נמצא עכשיו ברע, ברצון לקבל. עבירה היא כשאתה מתכנן מראש לעשות משהו על מנת לקבל לעצמך או יותר גרוע, לרעת הזולת. יש שוגג ומזיד וכל מיני מידות של רע, של עבירה.

תלמיד: כל עוד אנחנו לא נמצאים ברוחניות אנחנו מתכננים את הכול לעצמנו. האם אנחנו נמצאים כל הזמן בעבירה?

נכון.

תלמיד: אבל אני לא מרגיש זאת, אלא אני מרגיש שהכול בסדר איתי.

לכן אומרים לך, קבל את עצמך שאתה נמצא עכשיו באפס מאופס - מהמצב הזה תתחיל להתקדם.

שאלה: כתוב אני ראשון ואני אחרון, האם העבודה שלנו היא לאזן זאת באמצע?

עלינו ללכת תמיד רק בכוח הטוב, בהשפעה, באהבה ובחיבור. ואם אנחנו מתחילים איזה מצב, אז תמיד אננו צריכים לראות את עצמנו שלא עשינו מקודם שום דבר, אפס, וממנו להתחיל.

שאלה: מה זה אומר להיות במצב המאוזן שאפשר לבחור?

אתה צריך לתאר לעצמך שלא עשית כלום עד כה, זה נקרא "כנולד דמי", דומה לכשנולד, ועכשיו הוא מתחיל את החיים מחדש. זה ענין של ראש השנה, אדם קובע לעצמו שהוא מתחיל עכשיו חיים מחדש.

תלמיד: מה זה אומר שהוא מתחיל חיים מחדש, האם זאת מדרגה חדשה?

כן, זה היחס החדש שלך לחיים, לחברים ולבורא.

שאלה: אם הוא צריך להיות אדם חדש כל יום אז מה עושים עם הניסיון שיש לאדם? האם אפשר להגיד שלפי בקשת האדם, הבורא הופך את הניסיון שהאדם צבר למצב חדש?

אני לא יודע, אחרי שתעבור את כל המצבים האלה, תספר לנו, אבל עכשיו אני חושב רק על איך להבין את המכתב כרגע.

שאלה: אמרת שרשע זה מי שמתכנן, אבל יש לי הרבה מצבים, במיוחד בוויכוחים שאני בטוחה שאני פועלת לחשיבות המטרה, בתחושה שלי זו ממש מלחמת קודש ואחר כך אני מגלה שזה היה לגמרי מהרצון לקבל, זאת אומרת יש מצבים שאני מזהה אותם רק בדיעבד.

כאן לא מדובר על כך אלא על שמרגע זה והלאה את מתחילה חיים מחדש ועל איך את צריכה להתייחס לכל מה שקורה. לא אל מה שהיה קודם ולא אל מה שהחלטת קודם וכן הלאה. אדם צריך לראות את עצמו שעכשיו הוא מתחיל חיים מחדש, כמו שכתוב "כל רגע יהיו בעיניך כחדשים". אנחנו לא מבינים זאת, איך קורה שכל מה שעשינו כבר לא שייך, הרי עשינו כל מיני דברים טובים ורעים, חשבונות, יש הרבה אנשים שכועסים עלינו על כך שיש בנו כל מיני חשבונות איתם. אבל אומרים לך - תתחילי מחדש.

תתארי לעצמך שכל העולם רוצה כל רגע להתחיל מחדש ועד כמה זה יהיה טוב. יש מחיקה לחובות, לשנת השמיטה, לשנת היובל וכן הלאה. יש עניין למחוק את מה שהיה ולהתחיל מחדש וכולם חוזרים למקורם. זה דבר מאוד עמוק, עוד נדבר על כך, אבל לעת עתה נראה מה קורה לנו.

שאלה: מחצה על מחצה היא נקודת האפס שאליה אנחנו צריכים תמיד להשתוקק כמו לנקודת האיזון וכל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו. האם כשאני מבקרת את החברה אז אני צריכה להתגבר על זה ושוב להגיע לנקודת האיזון?

נכון, לכן בראש השנה, במיוחד לפני יום כיפור, אנחנו סולחים זה לזה וקוראים טקסט מיוחד של בקשת לסליחות זה מזה ולא רוצים לזכור שום דבר רע גם מאיתנו כלפי אחרים וגם מהם כלפינו. אנחנו ממש כמו נולדים מחדש, כך דורש מאיתנו הכוח העליון כדי שנתכלל בתיקון שלו.

שאלה: יכול להיות שאנחנו עושים פשעים בכוונה כדי להתחזק בדרך, להגיע מהצד ההפוך?

תנסו ונראה.

שאלה: את הבחירה במצב החדש הזה, אני עושה כשאני כלול בעשירייה יחד עם הבורא?

נכון.

שאלה: האם הנקודה שבה אני דוחה את העבר זו הבחירה הסופית לכיוון הגורל שהבורא הכין לנו במצב ישראל?

כן.

שאלה: נניח ועשיתי עבירות או מצוות, האם לראות את עצמי מחצה על מחצה זה כאילו ללכת מעל הדעת?

עוד נדבר על זה.

שאלה: האם מחצה על מחצה זה אומר שלא לומדים מהעבר?

מתחילים מחדש.

תלמידה: למה זה חשוב להתחיל כל פעם מחדש?

כי מה שהיה כבר נעלם, הבורא מסדר זאת. עוד מעט נבין יותר.

שאלה: אם כשאין הכרת הרע אז מה שעשיתי לפני כן זו מצווה?

אני לא נכנס עכשיו לבירורים יותר עמוקים חוץ מהתנאי שצריכים להתחיל מחדש.

שאלה: בזמן שמרגישים רע ונמצאים בשקר וחוסר ההסכמה להישאר בזה נעלם, האם מדובר על חוסר קשר עם העשירייה? מה לעשות במצבים האלה?

להתחיל מחדש כאילו לא היה כלום.

שאלה: האם הסיבה שהכול מחצה על מחצה היא כי הכול נכנס לתיקון בכל רגע?

גם זה נכון.

קריין: אנחנו ממשיכים בפסקה "לכן בראש השנה".

"לכן בראש השנה האדם מתחיל את עבודתו מחדש. ונוסף על הנ"ל, הימים של עשרת ימי תשובה נקראים ימי סליחות וכפרת עוונות. שהכל הוא בכדי שתהיה לו לאדם ההזדמנות להכנס שוב בעבודת ה' אע"פ שהיה כל כך מרוחק מהעבודה.

ועיקר העבודה היא תפילה, כי רק על ידי תפילה האדם מסוגל לצאת מרשות הרבים ולהכנס לרשות היחיד." זו בעצם הנקודה המרכזית של האיגרת, שאנחנו חייבים להגיע לתפילה כי בה אנחנו פותרים את כל הבעיות, מתקנים הכל. "כי בענין התפילה קטן וגדול שוים. ואדרבא, מי שמרגיש יותר את קטנותו הוא מסוגל יותר לתת תפילה אמיתית מעומקא דליבא, כי יודע בעצמו שאין הוא מסוגל על ידי מעשיו העצמיים להחלץ מן המיצר, כי יכול אז לומר שדוקא מי שנברא בכשרונות מיוחדים ובמידות עדינות הוא יכול לפעול משהו בכח עצמו מה שאין כן למי שאין הכשרונות והמדות טובות הוא רק לרחמי שמים נצרך, נמצא שרק האדם הזה מסוגל לתת תפילה אמיתית.

אבל צריכים להזהר לא להיות חס ושלום בורח מהמערכה, כי דרך היצר, במקום שהאדם יכול לתת תפילה אמיתית הוא מביא לו ניצוצין של יאוש, ומביא לו ראיות והקשים וקל וחומר שתפילתו לא תהיה חס ושלום לתועלת, עד שאין האדם מסוגל להאמין ב"כי אתה שומע תפילת כל פה". כי ידוע מאמר חז"ל: "הקב"ה מתאוה לתפילתן של צדיקים", כי ענין התפילה היא עיקר הכלי להשראת השכינה, כי הוא נקרא בחינת תפילה לעני."

שאלה: מה הכוונה בתפילה כדי להגיע תחת שליטת היחיד?

זו הבקשה להיכנס תחת שליטת הבורא, לרכוש את התכונות שלו, להתקרב אליו, להידמות לו.

שאלה: למה הרב"ש מתכוון, האם זה סוג של התכללות רגשית?

ברור שזה על ידי ההתרגשות הפנימית של האדם שרוצה להידמות לבורא, הוא רוצה מאוד להחליף את הטבע שלו לטבע של הבורא. לזה הוא עושה עכשיו תשובה, לזה הוא מתפלל, על זה הוא מבקש. הוא לא צריך שום דבר חוץ מזה, רק להיות משפיע כמו הבורא.

שאלה: נשמע כביכול שהבורא סולח על הכול, אז איך לשמור שלא להיות חוצפן באופן שמחר אני אעשה משהו לא בסדר ושוב יסלחו לי, איך להיזהר לא לחטוא בשנה החדשה?

אם מלכתחילה אתה מתכנן לעשות עכשיו עבירות, זה לא יעזור לך אחר כך לבקש עליהם סליחות. אנחנו מדברים על האדם שרוצה להתקרב לבורא, ואחרי שהוא קובע את הקו של מה צריך לקחת בחשבון, כאשר הוא באמת רוצה להתקרב לבורא, אז עליו לעזוב מה שהיה ולהתחיל כאילו רק נולד.

שאלה: אם אנחנו יכולים להתחיל את החיים החדשים בכל רגע ובכל רגע יכולים להגיע לתפילה, אז במה הייחודיות של חג ראש השנה שאנחנו חוגגים פעם אחת בשנה?

כדי להתחיל מחדש בכל רגע ורגע.

שאלה: מה הכוונה ליום של סליחה אחרי החטאים?

שמבקשים סליחה, ועל ידי זה ממתיקים ומתקנים את כל החטאים שלנו. זה נקרא יום של סליחה.

שאלה: האם אלה ימי סליחה וכפרת עוונות, כמו שנכתב באגרת?

כן, יש גם כפרת עוונות בזה.

קריין: "ועניין תפילה נוהג בגדול שבגדולים".

"וענין התפילה נוהג בגדול שבגדולים, כי אחרת האדם בא לבחינת עמידה בעבודה. וזה פירוש: "כי לא יחדל אביון מקרב הארץ", וצריך להבין, מדוע הבטיח לנו הקב"ה הבטחה כזאת, שמשמע שזה דבר הכרחי, שמוכרח להיות אביון, וכי לא היה יותר טוב שלא תהיה מציאות כזאת בישראל?

אבל הפירוש כנ"ל, כי "אביון" היינו מקום לתפילה, ואם אין מקום חסרון אין מקום לתפילה, ואם כן בזמן שהאדם זוכה לגדלות אזי אין כבר מקום לתפילה? על זה מבטיח לנו הקב"ה: "כי לא יחדל" וכו'. שתמיד יהיה מקום למצוא מקום חסרון, בכדי שיוכל לעלות למדרגה יותר עליונה.

וזה פירוש: "יאה עניותא ליהודאי כברזא סומקא לסוסיא חיורא" [יפה עניות לישראל כרצועה אדומה בראשו של סוס לבן]. שהכוונה, אפילו שהוא כבר יהודי בתכלית הגדלות, מכל מקום יאה עניות, שהוא מקום חסרון, בכדי שיוכל לתת תפילה כנ"ל."

זאת אומרת שתמיד יש מקום לתפילה ואנחנו צריכים לזהות את המקום הזה, החיסרון הזה.

"וזה ענין שמובא בגמרא: "אמר ליה רבי אלעאלעולא: כי עיילת להתם, שאיל בשלמאדרבברונא אחי במעמד כל החבורה, דאדם גדול הוא ושמח במצות. זימנאחדא סמך גאולה לתפילה ולא פסיק חוכא מפומיהכוליה יומא"[אמר לו רבי אלעאלעולא: כאשר תבוא לשם, שאל בשלומו של רב ברונא אחי במעמד כל החבורה, שאדם גדול הוא ושמח במצוות. פעם אחת, סמך גאולה לתפילה, ולא הפסיק צחוק מפיו כל היום] (ברכות ט, ב)." זה קטע מה"תלמוד בבלי", זה פחות חשוב, ההמשך זה העיקר. "שהכוונה היא, שהוא אדם גדול - דהיינו בזמן שהוא עומד במצב של גאולה, אזי הוא כבר נגאל מכל החסרונות, אם כן כבר אין לו מה לעשות, ויש לו אז עבודה למצוא בעצמו איזה חסרון בכדי שיוכל לתת על זה תפילה. ובזמן שהיה "סומך גאולה לתפילה", זאת אומרת שתיכף מצא מקום להתפלל, היתה לו שמחה לאין קץ, כנ"ל, "כי לא יחדל אביון מקרב הארץ".

היוצא לנו מכל הנ"ל, שעיקר הוא התפילה. ותתחזקו בתפילה, ולהאמין ב"כי אתה שומע תפילת כל פה".

ונזכה לכתיבה וחתימה טובה.

ידידכם ברוך שלום הלוי

באאמו"ר בעל הסולם זצקלה"ה"

שאלה: זה נשמע כמו כמה רמות בעבודה. קודם אנחנו בורחים מהבעיות, אחר כך בכל זאת בוחנים אותן ועובדים איתן, ואז הבעיות עוברות. ולאחר מכן אנחנו מתחילים לבקש שיביא אותנו לעוד מצבים כדי להעביר אותנו לכף זכות. האם כך זה עובד?

נניח שזה כך, אני לא מתנגד. העיקר שתעבדו על זה, תחשבו על זה ותגיעו לתפילה, כי חוץ מתפילה שום דבר לא עוזר. אם אתה מגיע לתפילה, לא משנה מה עברת בדרך יותר או פחות, שגית, צדקת, כי התפילה מתקנת את הכל ומושכת את כולם לדרגה הנחוצה עבורם.

שאלה: האם ניתן למעשה לקיים את "ראש השנה" במשך כל השנה בעזרת התפילה?

כן, אפילו כמה פעמים ביום. זה מצב שאפשר לעשות אותו בכל יום ויום כאשר אדם חושב שהוא צריך להתחיל מחדש. אבל לא לשחק עם זה, אלא באמת להתחיל מחדש ואז אין לו שום מניעה, אין מה שמפריע לו.

שאלה: הבורא גורם לך למחשבות שממש מגלות לך כמה אתה רק רע בתוכך. ואתה מגיע למצבים של כעסים על חברים, ורע לך עם ההרגשה הזו וכל מה שאתה רוצה זה רק להיות משפיע כמו הבורא. האם זה קורה כך שהבורא מזכיר לך כל היום את הרע, ואתה מתפלל להיות כמוהו?

כן, גם המצבים האלה קורים. זה נכון.

שאלה: מה חשוב יותר בעבודה הפנימית שלנו, שאנחנו נסלח על כל החטאים שהיו בעבר, או שנבקש סליחה ויסלחו לנו?

העיקר שנרצה להתחבר, ואת מה שמפריע לחיבור נסלק ככל שנוכל. ואם אנחנו לא יכולים לסלק את ההפרעות בינינו, את המרחקים בינינו, אז אנחנו נתפלל לבורא שיעזור לנו להתקרב ולהתחבר זה לזה. וכשנתחבר בינינו, נתחיל להתפלל "כאיש אחד בלב אחד" וכמה שנוכל מהלב המשותף שלנו, אנחנו נפנה לבורא ונבקש. זה מה שאנחנו צריכים לעשות, תהליך פשוט.

שאלה: השיעורים כל כך עמוסים בחומר לימוד, שאני ממש מתקשה להשיג את רובו הגדול. איך אפשר להגביר את היכולת להכיל את החומר הכי חשוב לתועלת המרבית, כי יש איזו הרגשה של בזבוז?

את צריכה לחזור על השיעורים כמה שאת יכולה, לשמוע עוד ועוד. בכל מיני מקומות, בכל מה שאת עושה בבית, תקשיבי עם האוזנייה של הפלאפון שוב ושוב לשיעור.

שאלה: האם תהליך התפילה עצמו הוא לא תיקון?

התפילה עצמה היא תיקון, התיקון הכי גדול. אם אנחנו מתפללים ומתפללים נכון מתוך העשירייה, עבור חיבור בעשירייה, כדי לתת לבורא מקום להתגלות בנו, שהוא ישמח מאיתנו, זאת התפילה הכי הכי נכונה, ותיקון הכי הכי גדול.

שאלה: האם כדי להגיע לתפילה אמיתית, מה צריך לבקש, להגיע לתפילה אמיתית או לבקש חיסרון נכון?

חיסרון להגיע לתפילה אמיתית.

שאלה: אנחנו אומרים שצריך להתייחס לכל רגע כחדש, האם זה רק ביחסים בעשירייה או לכל דבר בחיים?

לא לכל דבר בחיים. אנחנו לא סופרים את הדברים האלה. העיקר אנחנו רואים את כל החיים שלנו כחיי העשירייה, שאנחנו צריכים שם להתחבר כדי להרגיש מה הוא המרכז של העשירייה וממנו לפנות לבורא בתפילה.

שאלה: איך אנחנו עוזרים אחד לשני להתחיל מחדש?

זה פשוט בינתיים. לתת דוגמה אפילו בלי לדבר על זה. אם אתה תעשה, אתה תראה שאחרים מרגישים וגם עושים אותו דבר.

שאלה: איך ראש השנה מטהר אותנו, איך נפרדים מהעבר?

אנחנו שוכחים את העבר כאילו הוא נמחק, כאילו הוא נכנס לתיקון. אם אנחנו רוצים עכשיו להיתקן ולהביא את עצמנו לתיקונים חדשים, זה נקרא "ויהיו בעיניך כחדשים".

שאלה: לנשים יש עניין של לנטור טינה, משהו שמקשה על פתיחה של דף חדש. האם פשוט עוצמים עיניים וממשיכים קדימה?

אני חושב שזה לא שייך לנשים. זה שייך לרצון לקבל שנקרא "אישה" אבל לא דווקא לנשים, זה שייך גם לגברים. לא רואה שום דבר שיש באישה יותר מגבר, ההיפך. יש בהן הרבה יותר תכונות טובות מאשר לגברים, העיקר הסבלנות.

שאלה: קראנו "בראת רשעים". מה הכוונה "בראת צדיקים"?

הכול עושה הבורא, "בראת רשעים בראת צדיקים" מי מעכב על ידך? זאת אומרת, על זה אנחנו לא קובעים. אלא כל הזמן אנחנו רק צריכים לראות, מאיפה לפנות לבורא בתפילה שלנו. אנחנו צריכים לראות בתפילה הזדמנות, אנחנו צריכים לראות בתפילה שכר, מתנה, פרס, שאני יכול לפנות לבורא ולבקש. כך אני נותן לו נחת רוח. דווקא בזה שאני מבקש מהבורא אני גורם לו נחת רוח. אצלנו הבקשה, אני מבקש ממישהו משהו, כאילו אני מפיל עליו. כלפי הבורא - להיפך, יותר משהעגל רוצה לינוק הפרה רוצה להיניק.

שאלה: כתוב שכשהמצב נמצא לפני הגאולה ושהוא כבר נגאל מכל החסרונות, אז אין לו מה לעשות. והעבודה שלנו זה למצוא חיסרון לעבוד איתו. ואנחנו לומדים שהצדיקים הגדולים מסתלקים מן העולם כשנגמר תפקידם. אז איך לחבר בין אדם צדיק באופן מלא וסיים את התיקון שלו לבין כשאתה צדיק אתה צריך ללכת ולחפש כל מיני פשעים. יוצא שיש חיבור של התיקון הכללי והתיקון הפרטי.

יותר טוב שלא תתבטאי כי את תתבלבלי עוד יותר. תלכי ישירות לפי האיגרת ולא צעד ימינה או צעד שמאלה.

אנחנו צריכים ללמוד רק מה שכתוב ומה שמובן מהטקסט הגלוי, ולא יותר מזה. ואיך בעולם ואיך צדיקים-רשעים וככה, וככה, גברים נשים, זה לא היחס הנכון. אנחנו צריכים רק דבר אחד להבין מהמכתב, התפילה שאנחנו צריכים להשיג בינינו לבין הבורא, היא עושה את הכול. ואנחנו לא צריכים להסתכל אחורה אלא רק קדימה. אנחנו צריכים להיות מכוונים למטרה ועל השגת המטרה הזאת אנחנו מבקשים.

(סוף השיעור)