שיעור בוקר 7.12.18- הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 410, מאמר "השלום"

קריין: אנחנו נמצאים בספר "כתבי בעל הסולם", בעמוד 410, טור א', דיבור המתחיל "ומעתה נבוא לביאור המשנה".

יש כאן דבר מאוד מעניין, אנחנו יכולים ללמוד מהמשנה הזאת הרבה, כי חוץ מזה שבעל הסולם אומר שכמעט אין לה פיתרון, אין לה הסבר בכל המקורות.

"ומעתה נבוא לביאור המשנה, שאומר: "הכל נתון בערבון".

כי דימו הדבר, למי שמלוה לחבירו סכום כסף, לעסק על מנת, שיהיה שותף עמו בהריוח. וכדי שיהיה בטוח, שלא יאבד את כספו, נותן לו זה בערבון. ונמצא, מסולק מכל חשש.

כן בריאת העולם וקיומו: אשר השי"ת הכינה לבני אדם, לעסוק בה, ולהרויח על ידיה בסופם, את התכלית הנשגב, של הדביקות בו ית', כמבואר במאמר "מתן תורה" אות ו', עש"ה.

אם כן, יש להעלות על הדעת: מי יכריח את האנושיות, לעסוק בעבודתו ית', עד שיבואו בסופם, לידי תכלית הזה, הנשגב והנעלה?

ועל זה אומר לנו ר' עקיבא: "הכל נתון בערבון". כלומר, כל מה שהשי"ת הניח בעסק הבריאה, ונתנה לבני אדם, לא נתן להם על הפקר, אלא הבטיח את עצמו בערבון. ואם תאמר: איזה עירבון נתנו לו?

ועל זה משיב ואומר: "ומצודה פרוסה על כל החיים".

כלומר, שהחכים השי"ת, ופרש מצודה נפלאה כזאת על האנושיות שאף אחד, ממנה לא ימלט. אלא, כל החיים מוכרחים להלכד שמה, במצודה זו. ולקבל עליהם, בהכרח, את עבודתו ית', עד שישיגו מטרתם הנעלה. וזהו הערבון של השי"ת, שהבטיח את עצמו, שלא יתאנה במעשה הבריאה."

עד כה אנחנו לא מבינים, רואים שהבורא לא ברא שום דבר סתם, הכניס אותנו לאיזה מצב, שאנחנו נמצאים בו ואנחנו לא יכולים לברוח ממנו, ואנחנו אבודים, אנחנו נצטרך לקיים מה שהוא תכנן ברצון או לא ברצון, ומה קורה לנו הלאה? זה מצבנו, מזה אתה לא תוכל להימלט, תמות, תחזור, תמות, תחזור, זה לא יעזור. מה קורה הלאה?

"ואח"ז מפרש הדבר בפרטיות, ואומר: "החנות פתוחה".

כלומר, אע"פ שעולם הזה, מתראה לעינינו, כדמות חנות פתוחה, מבלי שום בעלים, אשר כל עובר דרכה, יכול לקבל סחורה וכל טוב, כפי אות נפשו בחנם, בלי שום חשבון.

ועל זה עומד רבי עקיבא ומזהירנו: "והחנוני מקיף".

כלומר, אע"פ שאינך רואה כאן שום חנוני, תדע, שיש חנוני. ומה שאינו תובע תשלומיו, הוא מפני, שנותן לך בהקפה."

כמו שאנחנו רואים, כל המציאות שלנו סגורה בכל מיני קשרים, דומם, צומח, חי, בני אדם, בכל מיני רמות, גם בכל מיני מישורים, וגם בין המדרגות, בין המישורים, הכול מחובר באלפי קשרים ומי יודע בכמה.

לכן על כל מעשה ומעשה גשמי, מאמץ פיזי, יכול להיות מאמץ שכלי, מאמץ פנימי, בכל הדבר הזה יש לנו גם פעולה, גם תגובה וגם אנחנו קשורים זה לזה, רוצים או לא רוצים באלפי קשרים, שאנחנו רק מגלים מדי פעם יותר ויותר עד כמה שכולנו נמצאים בקשר אחד, במערכת אחת עגולה, אינטגרלית, וזה יותר ויותר ברור.

חוק המערכת האינטגראלית הזאת זה מה שאנחנו לא מכירים, והעיקר אנחנו גם לא מרגישים אותה שהיא כל כך סגורה, אינטגראלית. אנחנו רואים מדינות, ממשלות, איך שהן מתנהגות כמו ילדים בחצר, שכולם רבים זה עם זה, וזה מפני שאנחנו לא רואים את הקשרים, לא רואים את התגובות על כל המעשים שלנו, הרעים, הטובים. אם היינו רואים, ודאי שכולנו היינו כמו מלאכים, מי יעשה רע לעצמו? אבל הבעיה היא שאנחנו לא רואים את התוצאות מהפעולות שלנו, גם הטובות וגם הרעות, לכן העולם כל הזמן מידרדר, כי האגו שלנו דוחף אותנו רק להשתדל לנצל כל אחד ואחד. כל הבעיה שלנו היא לפתוח את המערכת, לראות אותה, להרגיש אותה, כי אז מי יגרום רע לעצמו, ואז בטוח שאנחנו נצליח.

שאלה: המאמר מאוד מתוחכם, הוא אומר דבר והיפוכו, לדוגמה. "כן בריאת העולם וקיומו: אשר השי"ת הכינה לבני אדם, לעסוק בה, ולהרויח על ידיה בסופם, את התכלית הנשגב, של הדביקות בו ית', ועל זה אומר לנו ר' עקיבא: "הכל נתון בערבון". כלומר, כל מה שהשי"ת הניח בעסק הבריאה, ונתנה לבני אדם".. הקטע הוא שהכול בספק, אני חי בספק, אני קם בבוקר, אני לא יודע אם עד הערב אני אחיה.

הוא מסביר לך לָמה הכול נעשה כך.

תלמיד: כל דבר בספק, הכול. אין ביטחון בכלום.

אם זה היה כמו שאני עכשיו הסברתי על המערכת הזאת, שכולה עגולה, אינטגרלית, קושרת הכול במאה אחוז, אם היית מגלה את המערכת הזאת ואותך נמצא בה, מה היית עושה?

תלמיד: היה כיף, הייתי נהנה מהחיים.

היית עבד של המערכת, היית כל הזמן מבצע מה שהמערכת אומרת לעשות. זאת אומרת, היית בדרגת חי.

תלמיד: מה זה דרגת חי?

"דרגת חי", זה שבצורה אינסטינקטיבית אתה עושה מה שמתעורר בך, ואתה לא שואל, אתה לא נמצא בספקות, אין לך מחשבה, אלא המחשבה שלך מאוד קצרה, איך לבצע מה שעכשיו אני צריך.

תלמיד: אז מה רע בזה? טוב לי, על הכייפק.

זאת אומרת, אתה מקנא בכל דבר חי, זהו. אין להם שום דבר, הם רק צריכים לאכול, לנוח, להתרבות, ואלה החיים שלהם, אין להם שום תפקיד חוץ מזה, ולכן כולם מופעלים על ידי כוח אינסטינקטיבי, כוח הטבע, וגם אתה רוצה כך. זה טוב.

תלמיד: לא. יש כסף, פרנסה.

לא, אין.

תלמיד: לָמה? החיים טובים. מה אני, מזוכיסט? אני רוצה חיים טובים, רוצה כסף, רוצה אישה טובה רוצה ילדים, רוצה, כל הזמן רוצה. לָמה לא? לָמה שאני לא ארצה את הכול בעולם הזה?

מי אומר לך שלא? כל אחד רוצה כך.

תלמיד: אבל הכול הפוך.

אם לא הייתה לך בחירה וכל הפעולות שלך היו פעולות לגמרי מכוונות מלמעלה, ואתה היית רואה שאתה מקבל את זה מלמעלה, למרות שגם עכשיו כל הפעולות הן מלמעלה, וגם עכשיו אתה לא יוצא מגדר הנפעל, אבל עכשיו זה נסתר ממך, גם עכשיו הכוח העליון, כוח הטבע הכללי, שתקרא לו "בורא", מפעיל אותך, אבל אתה לא מכיר, לא מבין, לא מרגיש את זה, אז לכן נראה לך שהחיים הם כאלה שאתה יכול לעשות כך או כך.

שמעת איך ששאלו שאלה כל מיני קבוצות, מה לעשות, כך או כך, כל הזמן, כל הזמן על דרגת המדבר, איך אנחנו מחליטים, אז [בדרגת חי] לא היית בכלל שואל איך אתה מחליט. היה ברור לך איך אתה יכול להחליט. חיה לא טועה, כך כתוב. לָמה? כי היא פועלת רק באינסטינקטים שלה ואין לה טעויות. אם לא קורה משהו מיוחד, אלא לפי מה שיש לה והיא מרגישה את הסביבה, והיא חיה בסביבה, והסביבה זה הבית שלה, אז היא לא טועה. אדם כל הזמן טועה, כי הוא לא חי לפי האינסטינקטים, יש לו שטח, שזה שטח אפור, שם הוא חייב לקבוע בעצמו את ההשלמה, וזה הבדל גדול.

בשטח הזה אתה יודע מה הוא צריך? הוא צריך להביא לשם כוח עליון, וזה יכול להיות בתנאי שהוא מתאחד עם הכוח העליון, והכוח העליון הזה הוא שיקבע לו את כל החיים, אבל הוא מתאחד עימו בינתיים, בלי זה הוא לא יכול להביא אותו לעצמו. יוצא שאדם קונה ראש על כל החיים שלו. כשאתה אומר "אני לא רוצה שום דבר, אני רוצה שהכול יהיה ברור", אז זה יהיה ברור, אבל מה אתה צריך? אתה צריך להביא את הבורא לחיים הפרטיים שלך. בבקשה. מה הבעיה? ואז אתה תהיה כמו חיה. יש חיות קודש, יש כאלה, ואז אתה תהיה כמו מלאך, אז אתה תתקיים ללא טעות, כי כל המציאות תהיה פתוחה, אתה תראה מסוף העולם ועד סופו. אתה גם תהיה נצחי, אתה לא תחיה ותמות, תחיה ותמות, אתה תעלה את עצמך לדרגת הנצחיות, למצב של המחשבות והרצונות, והם נצחיים. בבקשה, יש לפניך את זה. אבל כשאתה רוצה לרדת מהמצב שלך, של ספקות, ולחיות כמו חיה, זה לא ניתן, ההיפך, כל יום ויום אנחנו דווקא מתקדמים ויותר מתרחקים מדרגת החי, ואז אנחנו יותר נכנסים לספקות ולבעיות, לשטח אפור, לא ידוע.

מיום ליום אנחנו יותר ויותר נמצאים בשטח האפור. אתה רואה, כל העולם כבר לא יודע, עם פיננסים לא יודעים, עם טכנולוגיה לא יודעים, עם הכלכלה בכלל לא יודעים, עם האקולוגיה לא יודעים, עוד מעט לא נדע איפה לנשום. משפחה? איזה משפחה, כבר אין משפחות. עבודה, עוד מעט לא תהיה עבודה, כי הכול נסגר. גם מתוך מה שאנחנו מייצרים, שמונים אחוז זה דברים מיותרים.

תלמיד: היום בהסתדרות כבר מעל גיל 60 אין עבודה, זה חד משמעי. אתה מגיע ל55 אין לך עבודה. שני אחוז מעל גיל 55 עובדים לפי הסטטיסטיקה, תאר לך.

אז מה אתם חושבים לעשות בהסתדרות?

תלמיד: אין פיתרון, אין. הקימו ועדות, אבל באמת אין עבודה, יושבים בבית.

ההסתדרות צריכה לחשוב במה אנשים יעסקו.

תלמיד: לא רוצים, אומרים אתה יותר מדי מבוגר.

אני לא שואל האם רוצים או לא, אני שואל, איך ההסתדרות חושבת למלאות את הזמן של האנשים?

תלמיד: מועדונים, שולחים לקורסים שאין מה לעשות אחריהם ואומרים, "תלכו לבית אבות, יש שם חוגים". ממש אין מה לעשות.

אדם עד גיל 60 הוא חי ועובד, אבל נשאר לו עוד 60 שנה לחיות, מה תעשה?

תלמיד: הולך לים, אין לו מה לעשות. מה יעשה, ילמד קבלה? גם קבלה לא מושכת אותו. בגיל 60 ילך ללמוד קבלה? מה תעשה איתו? זאת אומרת, אנחנו רואים שאנחנו לקראת מצב קטסטרופלי מבחינת פריון העבודה, מבחינת עבודה, מבחינת מה תעשה בזמן הפנוי שלך, ממש שוברים את הראש. לא רק זה, יש בעיה גם ביטוח לאומי, מאיפה ייקחו את הכסף לשלם לאותם אנשים. אנחנו בבעיה רצינית, לא יודעים איך לפתור את זה.

יפה, לכן תשמע מה שכתוב כאן ותלמד.

תלמיד: זה יפתור את הבעיות?

כן, רק בצורה כזאת, אין שום אפשרות בשום צורה אחרת, זהו.

קריין: טור ב' עמ' 410, פסקה שלישית.

"ואם תאמר: מאין יודע את חשבונותי?

על זה משיב: "הפנקס פתוח והיד כותבת". כלומר, שיש פנקס כללי, אשר כל מעשה ומעשה נרשמת שמה, מבלי להתאבד אף כל שהוא."

המערכת הזאת שכוללת את כל המציאות, מכלכלת, עושה ומנהלת אותה, סגורה מכל הצדדים, כמו שאנחנו רואים קצת פה ושם, עד כמה היא כולה עגולה ואינטגרלית, במערכת הזאת אנחנו נכללים מהתחלה ועד הסוף, מבפנים החוצה. מחשבות, רצונות, כל מיני פעולות שלנו בדרגת דומם, צומח, חי, מדבר, כל מיני רצונות שלנו ומאמצים שלנו הכי קטנים בתת הכרה או בהכרה, הכול נמצא בתוך המערכת, אתה לא יוצא מהמערכת הזאת. ובסופו של דבר היא כולה מנוהלת כך שהיא מביאה אותך למטרה שלה. אם כן, נלך לים, כמו שאתה אומר. בואו נראה אם בעל הסולם ממליץ על זה גם.

"והכונה סובבת על החוק של התפתחות, שהטביע הקב"ה בהאנושיות, הדוחף אותנו תמיד קדימה. פירוש, שהנהגות המקולקלות, המצויים במצבי האנושיות, הן עצמן הגורמים והבוראים, את המצבים הטובים. וכל מצב טוב, אינו, אלא פרי עמלו של מצב הרע, שהקדים לו.

אכן, ערכי טוב ורע אלו, אינם אמורים בהערך של המצב לפי עצמו, כי אם על פי המטרה הכללית. אשר כל מצב, המקרב את האנושיות להמטרה, נקרא "טוב", והמרחיקם מן המטרה, נקרא "רע". ורק על ערך הזה נבנה "חוק התפתחות", אשר הקלקול והרשעות, המתהוה בהמצב, נבחן לגורם וליוצר על המצב הטוב."

זאת אומרת מה הבורא אמר? בראתי יצר הרע. אנחנו הולכים קדימה ונתקעים. זה מזכיר לי את המנקה החדש, איי-רובוט שנתקע והולך, שוב נתקע ושוב הולך, אבל בסופו של דבר הוא מנקה את הכול. כך גם אנחנו. לפי הטבע, לפי התוכנה שישנה בטבע, כך אנחנו מתקדמים. למרות זאת שאנחנו סובלים ונופלים, נלחמים ומתים, ומה לא עושים, אנחנו בכל זאת מתקדמים, אבל בצורה לא רצויה. בימינו יכולים להיות ממש מכות ומלחמות, אבל לא תהיה קטסטרופה, בכל זאת אחוז קטן מהאנושות ינצל מכל המכות והמלחמות ומהכול, ויגיע למשהו טוב, כשהשטח יהיה נקי.

"באופן, אשר זמן קיומו, של כל מצב ומצב, הוא רק זמן מסוים, המספיק לגידול קומתו של הרע, שבתוכו, בשעור כזה, שאין הצבור יכול עוד להמצא בו. אשר אז, מוכרחים הצבור להתקבץ עליו, ולהרוס אותו, ולהסתדר במצב יותר טוב, לתיקונו של הדור ההוא."

זה הכול. זאת אומרת הכול תלוי בסבל, בהכרה, האם אנחנו כן ממשיכים וסובלים או האם אנחנו יכולים בכל זאת לעשות איזו מהפכה, להרוג איזה מנהיג, או על ידי מפלגות, הסתדרות וכן הלאה להיטיב למצב שלנו. סך הכול מה יש באנושות, מה יש לה בידיים כנגד הטבע העיוור כביכול, אלא לְמה הוא מביא אותנו.

"וכן זמן קיומו של מצב החדש, נמשך גם כן, עד שניצוצי הרשעות שבו, מתבכרות ונגמלות, לשיעור כזה, שאי אפשר לסובלו. אשר אז, מוכרחים להורסו, ולבנות מצב יותר נוח, על מקומו.

וכן הולכים המצבים, ומתבררים, בזה אחר זה, מדרגה אחר מדרגה, עד שיבואו למצב מתוקן כזה, שיהיה כולו טוב, בלי שום ניצוצין רעות. והנך מוצא, אשר כל עיקרי הזרעים והגרעינים, שמתוכם צומחים ויוצאים מצבים הטובים, אינם אחרים, רק המעשים המקולקלים עצמם."

אנחנו צריכים לכבד את המצבים המקולקלים, מפני שאנחנו כאלה, אבל רק הם מלמדים אותנו ומכוונים אותנו למצב הטוב.

עכשיו השאלה, האם אנחנו יכולים לעשות איזה תיקון בדרך כדי שאנחנו לא ניתקע ממש ברע, אלא קצת, כמה צעדים לפני שאנחנו ממש נכנסים לרע, אנחנו כבר מזהים את רע, מריחים את הרע ויכולים להמתיק, לעקוף אותו וכן הלאה.

נניח שאותו איי-רובוט, לפני שהוא מגיע ונתקע בקיר ונניח שזה כואב לו, הוא כבר מזהה ועוצר את עצמו ומסתובב ולא מגיע למכה. בסך הכול זו לא בעיה. אולי אפשר לעשות את זה.

תלמיד: באחרית הימים.

לא באחרית הימים, אנחנו מחויבים היום, תראו מה שקורה בכל העולם. וזה אפשרי.

שאלה: יוצא שהבריאה היא מאוד אכזרית, כי היא סגורה על האדם, אין לו שום הכרה בה, אין לו שום בחירה בה.

בטח.

תלמיד: רק מובילים את האדם לאיזו הכרת הרע, ובסוף מה שנקרא ירחמו עליו ויתנו לו לעבור.

אפילו זה נסתר מהאדם, תראו איזו אכזריות כפולה.

תלמיד: אז איפה פה טוב ומיטיב?

איפה?

תלמיד: אין לך בחירה, אין לך טוב ומיטיב, אין לך כלום.

מי סיפר לך?

תלמיד: לא סיפרו.

הכול תלוי בכם. אתה צריך לבנות את החוש הזה כמו שאתה עם איי-רובוט, עם המנקה שלך, לא מגיע לקיר, לא נתקע, אלא אתה מסתובב כך, שיש לך איזה שטח, זה נקרא "הכרת הרע". כלומר אתה לא מגיע ממש לרע, אלא מספיק לך לזהות אותו מרחוק וכבר אתה שומר על עצמך. זה מה שאנחנו צריכים.

תלמיד: במה זה שונה מבהמה?

בזה שאתה מפעיל שכל, והכרת הרע הזאת עוזרת לך להכיר את הטוב. למה הוא עשה לך את זה, מה אתה משיג על ידי זה שאתה מכיר את הרע? על ידי שאתה עובד עם הרע בצורה כזאת, אתה מתחיל להכיר את הטוב, את הראש שלו, את מי שתכנן לך את המכונה הזאת, זאת אומרת אותך. ואז אתה מעלה את עצמך לדרגת הבורא, זה מה שהוא רוצה.

ואת הדברים האלה אתה צריך לעשות לבד. מה זה לבד? בעזרת כל מיני אמצעים, אבל אתה צריך לבחור ואתה צריך לרצות כך להגיע.

תלמיד: אבל גם חיה שמקבלת מכות ומאלפים אותה, היא יודעת לא לחזור לאותם דברים.

כן, אבל אין לה אפשרות להגיע לראש של העליון.

תלמיד: מה ההבדל? הרי גם אתה עובר סוג של מכות. הכרת הרע זו מכה, גם אתה עובר את זה, במה אתה שונה מחיה?

במה אנחנו שונים מחיות? חיה באמת מתרגלת לזה שזה לא וזה לא. אנחנו רואים חיות בבית, איך שהן מתנהגות, כי לימדו אותן כך.

תלמיד: ברור לי מה התשובה. ברגע שאתה משיג בסופו של דבר את המחשבה "לאן מובילים אותך, למה עושים את זה", משיגים כאילו את דעת העליון.

לא. מה ההבדל בינך לחיה, שלא יכולים לאלף אותך לרוחניות?

תלמיד: הכרת הרע זה לא סוג של אילוף?

לא. אתה צריך להחליף את השכל, את הרגש. חיה שהיא מתרגלת בבית שזה אסור וזה אסור, ועל זה היא קיבלה מכות, היא גם מרגישה את בעל הבית, היא מסתדרת. כי יש את האגו שלה ואת האגו שלו, היא כאילו לומדת את האגו שלו, לא שיש לה עכשיו את האגו של בעל הבית והיא נעשית יותר גבוהה, אלא היא מכירה מתוך האגו שלה מה לא כדאי לעשות, ומה בעל הבית אוהב. לזה היא מסוגלת, כי "כולם כבמהות נדמו", שניהם חיות, גם זו חיה, וגם זה חיה. אבל כשאתה צריך להשיג את הראש של הא-לוהות שזה הפוך ממך, זו שיטה אחרת.

תלמיד: אז מה תפקיד הכרת הרע?

שאני חייב לצאת מהתוכנה האגואיסטית שלי, שהיא כולה מכוונת שיהיה טוב לי. ואני צריך להבין שיהיה טוב לי בתנאי שיהיה טוב לכל המערכת, ואז זה חוזר אלי. ואם אני לא עושה טובה למערכת, אני תמיד אסבול. אז יש כאן לימוד גם בצורה כאילו פרימיטיבית, עושה – מקבל מכה, עושה -מקבל מכה. אבל מתוך המכות האלה מתחילים להכיר את המערכת, כי יש לנו נקודה שבלב, ואנחנו חייבים לכן להכיר את המערכת.

אם לא הייתה נקודה שבלב, אני הייתי כמו חיה. הייתי באמת כמו שהחבר אומר, להגביל את עצמי, להיות חיה, לא רוצה יותר כלום, תעזוב אותי. תן לי כמו שהולכים לים, לוקחים כמה סנדביצ'ים ומים עם פטל, כל מיני דברים, מספיק לי לכל היום, בעשרים שקל אני נותן הכול למשפחה, הולכים ליום שלם לים. ראש נקי, פנוי.

תלמיד: אז איך הכרת הרע מועילה להשגת אותו שכל של המערכת? הרי לשם צריך להגיע, לא?

זה רק בכוח, שמכניסים אותו לחברה, שהבורא מביא אותו לכאן ואומר זה גורלך, הגורל הטוב, שם ידו על זה ותיקח. רק בצורה כזאת. אבל אני מדבר על יחידי סגולה, כל היתר הם בהמות, הם ילכו כעדר אחרי הראש.

תלמיד: גם כשמביאים אותך לקבוצה, אני רואה שהתהליך שאתה עובר הוא בעיקר הכרת הרע. איך אתה משיג פה את השכל של המערכת?

שכל של המערכת זה הבורא.

תלמיד: אבל איפה אתה משיג את הבורא? אתה משיג רק הכרת הרע.

לא, אתה רוצה להתכלל עם כל המערכת. אתה רוצה בלב ונפש שלך להתכלל עם כל המערכת. ואז אתה מקבל במקום הלב והראש שלך את הלב והראש של המערכת, נכלל עם עשירייה. בכמה שאתה נכלל בהם אתה משיג את הבורא שהוא הכוח הכללי שבהם.

תלמיד: הדעה שלהם זו אותה דעה של הבורא?

בטח, אין יותר חוץ מזה. אין בורא ללא נברא.

תלמיד: שוב אני חוזר לשאלה הראשונה, במה זה שונה מחיה? כי גם לפה שמביאים אותך יש תהליך של הכרת הרע.

אתה מחליף כאן בדרך את השכל והרגש מאישי, אינסטינקטיבי, אינדיבידואלי, לכללי של כל הבריאה, ואתה בזה משתווה עם הבורא.

תלמיד: החשבון שלך משתנה.

ודאי. אתה נעשה אקסטרה אגואיסט, עבור כולם.

תלמיד: והחיה היא נשארת אגואיסטית רק עבור עצמה.

היא נכללת בזה, היא לא נשארת אגואיסטית. עכשיו אתה דואג עבור כל המציאות.

קריין: 411 טור א', פסקה ראשונה.

"דהיינו, שכל רשעה ורשעה, המתגלה ויוצא, מתחת ידי הרשעים שבהדור, הנה מצטרפות יד על יד, ובאות בחשבון, עד שמקבלים משקל כזה, שאין הצבור יכול עוד לעמוד בו. ואז עומדים, ומהרסים אותו, ובוראים מצב הרצוי ביותר."

אני ממליץ לקרוא גם בבית.

תלמיד: אנחנו מתרגשים מאוד להיות כאן איתכם ולתת לכם הצצה מהירה לחלק מהדברים החדשים שיהיו לנו בכנס הזה. קודם כל היינו רוצים לתת לכם חדשות מרגשות, דברים גדולים. תודה גדולה לחברים שלנו ממינסק שדאגה שיתאספו יחד כל עשרים ושש הקבוצות דוברות הרוסית וקיבלו מהן התפעלות, וקבוצת מינסק דאגה שכולם יהיו מוכנים, ישתתפו ויהיו מעורבים. החברים שלנו בדרום אמריקה משתתפים גם הם כולם, ולפראיסו, גוודלחרה, בוגוטה, פרו, מר דל פלטה, ארגנטינה, אקוודור, קורדובה, וממקסיקו, מונטריי, סן פאולו, מדלין. ויהיה לנו אזור חדש בכנס, מסטברופול, זה ליד הרי הקווקז, מקום שהוא פי עשרים קטן מאירופה, אבל כמו שהם תיארו את זה יש מעל לחמישים לאומים שונים שמתחברים. תהיה שם עשירייה לפחות. החברים שלנו מיפן נפגשים בטוקיו, הם יהיו כעשרה, שנים עשר אנשים שם, גברים ונשים. הקבוצה הפרסית תיאסף יחד לצפות יחד. הקבוצה הצרפתית תיאסף כדי לראות את זה יחד. בפריז יתאספו אנשים שפיזית הם יהיו שם יחד.

ככלל החברים מאירופה נאבקים, קשה להם קצת. בכנס הקודם היו להם שלושים וחמישה מוקדים פיזיים להתאספויות, ובכנס הזה דיווחו רק על עשרים, ורוב החברים יהיו מחוברים לפחות חלקית, יש רק עשרים מקומות פיזיים שבהם יתאספו.

שאלה: יש הרבה חברים שעובדים מאוד קשה ויש את כל הצוותים שעבדו על הכנת הכנס הזה. יש חברים שעובדים להתחבר לכל הקבוצות, לוודא שהן רשומות, מעורבות בהכנה. ולמרות כל היגיעה יש תחושה שכאילו הכנס עוד לא המריא. זה קשה מאוד, מאוד קשה להכניס פנימה את הרוח הפנימית הזאת בכנס הספציפי הזה, ביחס לכל הכנסים, לא רק לכנס הווירטואלי האחרון. יש איזו תחושה שזאת מדרגה גבוהה עד כדי כך שאנחנו לא מסוגלים באמת להכניס את הרוח הנכונה לתוכו.

למה זה ומה אפשר לעשות? נותר לנו שבוע להתכונן, איך נוכל להכניס אנשים אל תוך האירוע החשוב כל כך הזה?

אם אתה שואל אותי, אני אגיד לך רק דבר אחד, אני לא מבין בזה, לא עשיתי את זה אף פעם, אבל יש קבוצות שעשו ועשו את זה בהצלחה רבה.

אמריקה נמצאת מעבר לאוקיינוס ובאמת בקצה העולם. אתם צריכים להשקיע יותר כוחות, ללא ספק. כשמוסקבה מפעילה את הכנס זה יותר חי מפני שהיא מדברת עם כל הרוסים שבכל העולם באותה שפה, הם מבינים זה את זה והם איכשהו מוכנים ומסכימים לעבודה המשותפת.

אתם נמצאים כאן בבעיה מסוימת, אני מבין, אבל תבקשו השתתפות. תבקשו השתתפות מהקבוצות הגדולות, מוסקבה, קייב, ואולי בכל זאת מאירופה יענו לכם. יש קבוצה טובה וחזקה בבלטיה, בווילניוס. אני ממליץ את זה לעשות. תבקשו שהם ממש יהיו כחלק מקבוצת ניו יורק ויעשו חלק מהעבודה הזאת.

אין מה לעשות, אתם לא מורגשים כמו אירופה, בקיצור, מבודדים מהעולם קצת. וזה מורגש גם בהתעוררות בכנס הזה. אז תבקשו השתתפות, ודווקא תשתדלו להיות יותר מעורבים, זה טוב, זה יקדם אתכם ויקדם את כולנו. לי נראה כך לעשות.

אל תנסו בעצמכם לסדר ולגרום לכול. כמה שאפשר עוד ועוד לבקש מקבוצות חו"ל מה שנקרא, מקבוצות מאירופה ורוסיה שיעזרו.

שאלה: יש לי שאלה בקשר למאמר, זה משהו שקצת הטריד אותי השבוע. תמיד אתה אומר שאנחנו מצודה כמו שכתוב במאמר, מערכת סגורה, ותמיד מה שאנחנו עושים לא צריכים לצפות לשכר, יכול להיות שהשכר יהיה במקום אחר. ונתקלתי באיזו תופעה השבוע, באיזה אי בקריביים שהם נוהגים לזרוק את כל הזבל לים. ירדו שמה גשמי זעף, הגשמים הזרימו לתוך האי את כל הזבל שהם זרקו לים. וזה כאילו שהמערכת משנה פתאום את החוקים. כי פעם אמרת לנו, אל תסמכו על זה שמה שאתם עושים זה יקבל שכר, וזה אמנם העונש של השכר. האם המערכת משנה את הכללים?

אני לא יודע, לפי הקריביים אני לא יכול להגיד לך. אם זה היה ככה, זה היה טוב. אם היינו מקבלים בחזרה מה שאנחנו עושים לפחות לטבע הגשמי, זה היה מלמד אותנו טוב.

תלמיד: זה גם יכול להיות שזה למעשה מה שהאגו שלי רואה?

זה אוקיינוס, אני לא יכול להגיע מזה כבר לדברים יותר כלליים. אבל הלוואי שנקבל ככה בחזרה ונלמד מהר מאוד מה עלינו לעשות.

(סוף השיעור)