שיעור צהריים 31.10.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

קטעים נבחרים מהמקורות בנושא – סבלנות והתמדה

קריין: שיעור בנושא - סבלנות והתמדה, קטעים נבחרים מן המקורות.

נקרא את המסמך הזה, הוא לא כל כך ארוך, נקווה שאנחנו נעבור אותו.

קריין: מסמך בנושא "סבלנות והתמדה", קטע ראשון כותב בעל הסולם.

"עניין חכמת הקבלה, שצריכה לחכמים גדולים חקרי לב, שיהגו בה עשרים שלושים שנה, ורק אז יוכלו להעיד עליה. [...] כי החכמה עמוקה, ואין לה פתחון פה להגלות על-ידי עדות, או על-ידי נסיון שינסו אותה. ורק לאותם מאמינים המוסרים עצמם עליה בכל כוחם ומאודם."

(בעל הסולם. "חכמת הקבלה והפילוסופיה")

בעל הסולם מעיד כאן בעצמו שעשרים ושלושים שנה צריכים לעבוד קשה בחכמת הקבלה, ללמוד ולהשתדל להיכנס בה ככל האפשר יותר, ורק אז אפשר לצפות לכך שהאדם יכנס לתוך החכמה הזאת, מה שנקרא "לשמה", ל"על מנת להשפיע", ויוכל לדבר עליה כך שמתוך ההכרה, ההשגה שלו הוא יוכל ללכת ולרכוש ניסיון. צריכים להיות באמת מסורים אליה מכל הלב "בכל כוחם ומאודם" כמו שבעל הסולם אומר, ואז אפשר לדבר על זה שאדם יכנס לתוך החכמה ויהיה בעל החכמה. את זה בעל הסולם כותב במאמר שלו "חכמת הקבלה והפילוסופיה".

שאלה: זאת אומרת, בשלושים השנה הראשונות שאני לומד אין לי בכלל מה לפתוח את הפה?

אתה יכול מהיום הראשון לפתוח את הפה, להגיד שאתה רוצה להשיג ולמה לא ולמה כן, כמו שהמתחילים בדרך כלל מיד מדברים, אבל החכמה עצמה היא מיוחדת מאוד. אנחנו רואים איך אנחנו לומדים בבית ספר עשר שנים, ואחר כך באוניברסיטה עוד חמש שנים, ואם רוצים לעשות עוד איזה דוקטורט או משהו אז לומדים עוד חמש שנים, וכעבור עשרים שנה אתה יכול להיקרא "מומחה".

תלמיד: איך לשרוד את כל השנים האלה עד שהאדם יוצא ללשמה?

הוא צריך ללמוד, הוא צריך להיות בקבוצה, הוא צריך ללמוד כמו שכתוב ללמוד, וכל הזמן להשתדל להיכנס יותר ויותר לחיבור עם החברים, וממש לעומק החכמה, וכעבור כך וכך שנים הוא מתחיל להרגיש שהוא באמת מתחיל להרגיש, להבין ולקלוט, לתאר לעצמו מה זאת חכמת הקבלה.

תלמיד: השאלה מה נותן קרן אור לאדם לאורך השנים עוד לפני שהוא נמצא בהשגה וגילוי, כי אנחנו רואים שאנשים משקיעים אפילו עשרים שנה ונופלים.

השאלה היא האם הם השקיעו עשרים שנה, או סתם היו רשומים וכך היו באים והולכים. לכן כאן צריכה להיות הגדרה מדויקת מאוד, מה זה נקרא שהוא תלמיד בחכמת הקבלה, כמה הוא משקיע, כמה הוא מחובר עם החברים, כמה הוא רוצה בכל יום ויום לראות את עצמו מתקדם ולדרוש רק התקדמות "לשמה", ככל שזה יותר ויותר חשוב לו, וכך שיהיה. אחרת זה לא יקרה.

תלמיד: מה זה "למסור את עצמו על חכמת הקבלה"?

למסור את עצמו עליה זה נקרא שהוא מוכן להשקיע את כל הכוחות בחברה לפי התנאים שמקובלים אומרים, ולהמתין בסבלנות ויום יום לתת יגיעה כדי שחכמת הקבלה תעבוד עליו, ואחרי עשר, עשרים, אפילו שלושים שנה הוא סוף סוף מתחיל להשיג על מה מדובר בה.

שאלה: באיזה רגע האדם מתחיל ללמוד את חכמת הקבלה, האם כשהוא מצטרף ל"בני ברוך" או כשהוא פשוט קורא איזשהו ספר של קבלה?

כשהוא כבר נמצא עם החברים ולומד איתם יחד, ומיום ליום נכנס יותר ויותר לעומק של החכמה הזאת ככל האפשר. "לא החכם למד", הוא לא צריך להיות גאון, אבל עם זאת הוא צריך להשקיע. במידה שיש לו שכל ורגש, מוח ולב, הוא צריך להשקיע.

שאלה: אם האדם משקיע מאמץ נכון, האם הוא מקבל איזושהי תמיכה מלמעלה, איזושהי הארה, הבטחה, עירבון, ביטוח?

אתה בעצם שואל כך, האם יש איזה סימן שהאדם הולך בדרך נכונה, מה הוא מקבל בחזרה כשהוא משקיע את עצמו בלימוד? הייתי אומר כך, הוא צריך להיכנס לעשירייה ולראות לפי המאמרים שכותבים מקובלים על הקליטה בתוך העשירייה האם הוא מתקדם נכון או לא. בכל המאמרים האלה כתוב מה שאנחנו לומדים גם עכשיו, למה האדם צריך לצפות ואיך הוא מרגיש את עצמו, שמרחיקים אותו ומקרבים אותו, ובהתאם לזה הוא רואה עד כמה הוא מתקדם.

שאלה: ובכל זאת יש חברים שבאופן חיצוני נראה שהם עושים הכול, אבל אחר כך אולי משהו בפנים קורה להם, קורים כל מיני תהליכים ונגמר הרצון שלהם, הם לא יכולים להמשיך להתקדם. לכן אני שואל, מה קורה בצורה פנימית? כי אם אתה משקיע מאמץ נכון אז אתה מקבל איזושהי דאגה מיוחדת מלמעלה, איזשהו עירבון מלמעלה. מה קורה עם האדם?

אדם צריך לראות לפי מה שכותבים מקובלים, בעיקר בעל הסולם ורב"ש, עד כמה הוא מתקדם, עד כמה יש לו יום יום יותר ויותר טענות, עד כמה הוא מבין יותר מצד אחד, ומצד אחר הוא פחות מבין, ובצורות כאלה, הלוך וחזור, הוא מתקדם.

רב"ש לא סתם נתן לנו הרבה שעות של "תלמוד עשר הספירות", כי בלימוד הזה האדם מתקדם אם יש לו יותר שכל או פחות שכל, והוא משקיע בזה. מה שאין כן, אם הוא עובר כמונו בעיקר על קטעים ומאמרים, אז יש לו יותר שאלות. שאלות על הנשמה, שאלות לגבי ההתקדמות, ובדיקה האם באמת יש לו סימנים של התקדמות. זו הבעיה, זאת אומרת זו לא בעיה, אלא בכוונה כך הבורא מעורר בו.

תלמיד: אתחיל עם זה שכמובן אני מסכים עם מה שכתוב, עם הרב"ש, אפילו כל שיעור זה מדרגה חדשה. אבל אני רוצה להגיד לך רב יקר שאצלנו בקבוצה החברים לומדים בממוצע כבר עשר שנים, חלק אפילו חמש עשרה, וכל אדם הוא כבר כעולם ומלואו אצלנו, והכול בזכות הבורא ובזכותך רב יקר.

תודה.

שאלה: בעל הסולם כותב "ורק לאותם מאמינים המוסרים עצמם עליה בכל כוחם ומאודם", וזה נשמע שרק מעטים יכולים להגיע למצב הזה. איך זה מסתדר עם זה שהיום להמון אנשים בעולם יש כבר את ההשתוקקות למשמעות החיים וללימוד חכמת הקבלה שזה הדבר היחיד שימלא אותם ויביא אותם לאן שם צריכים.

דבר ראשון, בעל הסולם כתב את המאמר הזה לפני מאה שנה, אפילו יותר. דבר שני, הזמן מאוד השתנה, אנחנו נמצאים היום בדור של גמר התיקון, בדור האחרון, ולכן עלינו אי אפשר להגיד את מה שכתוב כאן במאמר. אין לנו אפילו זמן לחכות עשרים ושלושים שנה ויותר, אלא אנחנו צריכים רק להיות יותר מחוברים ואז יחסית בקלות אנחנו מושכים את המאור המחזיר למוטב.

תלמיד: ובכל זאת אתה תמיד אומר לנו "חוץ מצא", ואתה תמיד מדגיש לנו את מידת הסבלנות?

אני מדגיש אותה מפני שאדם צריך לדעת שיש לפניו דרך ואסור לו לשאול. אם הוא עובד על מנת להשפיע אסור לו לשאול "מה קורה לי, למה אני לא מקבל את מה שמגיע לי?".

קריין: קטע מספר 2, כותב בעל הסולם במאמר "תכונתה של חכמת הנסתר בכללה".

"האדם הבלתי מפותח כל צרכו, לא יוכל לחכות לפרעונו זמן רב, והוא בוחר בעבודות המשתלמות לו מיד, ואף אם יהיו במחירים נמוכים יותר. והאדם המפותח ביותר, יוכל להתאפק ולבחור בעבודות שמחירם גבוה, גם אם זמן פרעונם ממושך וארוך מאד. ותדע, שזוהי אמת המידה לבעלי החכמה, כי דבר זה תלוי בהתפתחות חומרי של כל אחד. וכל מי שיכול להאריך זמן פרעונו יכול להשיג מחיר יותר גדול."

(בעל הסולם. "תכונתה של חכמת הנסתר בכללה")

ככל שיש לאדם סבלנות להשקיע את כל הכוחות שלו יום יום, שנה אחרי שנה אז על אף שהוא לא מקבל בינתיים כלום, אבל בסופו של דבר הוא מגיע לשכר גבוה ורוכש חכמה אמיתית לעומק שלא היה קודם.

שאלה: מה הכוונה בלהשקיע את כל כולי, האם זה מדד כמותי לפי זמן או חשיבות שיש לאיכות של המאמץ בלימוד ובהפצה?

ככל שהאדם משקיע יותר גם בכמות וגם באיכות, אז הוא בסופו של דבר זכאי ליותר תשלום.

שאלה: איך לעבוד כך שלא אחזק את העקשנות שלי אלא לתת את הסבלנות וההתמדה כמתנה לחברים? איך לעזור לחברים בסבלנות ובהתמדה?

רק על ידי דוגמה, אתה מראה להם כמה אתה יום יום משקיע.

שאלה: איך לקשור את זה שאדם לא צריך לחפש שכר ובו זמנית להגיע לצעקה? איך זה יכול להיות? כי אם אני לא מבקש שכר, אז אני מסכים.

איך אדם יכול להיות כל הזמן במרדף אחרי חכמת הקבלה ועם זאת להיות עם עקשנות וסבלנות גדולה וכל יום לחזור, ללמוד ולהיפגש עם החברים שוב ושוב? הוא יכול לעשות זאת בגלל שהוא מבין שהכול מגיע מהבורא.

קריין: קטע מספר 3, כותב בעל הסולם.

"עיקר נקודת הכובד בעבודת השי"ת היא, האחיזה הראשונה."

(בעל הסולם. "מצווה אחת")

שאלה: אני כבר 13 שנה בקבלה, התחלתי אחרי גיל 70 ובשבועות האחרונים אני מרגישה עייפות גדולה, האם זה משהו פיזי בגלל הגיל או שאיחרתי ואני כבר לא אזכה לבנות את המסך בגלגול הזה?

מי אמר לך כך?

תלמידה: אני שואלת.

את צריכה להמשיך והכול יסתדר לך בגלגול הזה. אם הבורא הביא אותך עכשיו, אז זה סימן שאת יכולה לקבל את הכול עכשיו.

קריין: קטע מס' 4. כותב בעל הסולם:

"לעולם אין לקוות שיגיע הזמן ושימצא הפתרון שיוכלו להתחיל את עבודת השי"ת מתוך "לשמה", אלא כמאז כן עתה, וכן לעתיד, מוכרח כל עובד ה' להתחיל בעסק העבודה, "מתוך שלא לשמה", אשר מתוכה יבוא אל ה"לשמה". והדרך להגיע לדרגה זו, אינה מוגבלת בזמן, אלא במכשירים אותו, ובמידת שליטתו על לבו, ועל כן רבים חללים נפלו ויפלו על שדה העסק "שלא לשמה", וימותו בלי חכמה. ועם כל זה, שכרם גדול מאד, כי אין מחשבתו של אדם מסוגל להעריך אותו היקר והערך של עשיית נחת רוח ליוצרו. ואפילו העושה שלא על תנאי זה, מכל מקום, מתוך שאינו ראוי באופן אחר, עושה גם כן נחת רוח ליוצרו. וזה נקרא שלא מדעתו."

(בעל הסולם. "מצווה אחת")

"לא מדעתו." הוא לא יודע בדיוק, אבל הוא עוסק במה שאפשר, לפי איך שהבורא עיצב אותו, איך שהבורא עשה אותו. כך הבורא הביא אותו לאיזה מקום, וכך הוא לומד ומשתדל ככל שהטבע שלו מרשה לו, ואין יותר. שיהיה בטוח שגם בצורה כזאת יש לו מה להשקיע, וככל שהוא משקיע בכל זאת הוא מתקדם וזוכה לשכרו.

קריין: שוב קטע מס' 4.

"לעולם אין לקוות שיגיע הזמן ושימצא הפתרון שיוכלו להתחיל את עבודת השי"ת מתוך "לשמה", אלא כמאז כן עתה, וכן לעתיד, מוכרח כל עובד ה' להתחיל בעסק העבודה, "מתוך שלא לשמה", אשר מתוכה יבוא אל ה"לשמה". והדרך להגיע לדרגה זו, אינה מוגבלת בזמן, אלא במכשירים אותו, ובמידת שליטתו על לבו, ועל כן רבים חללים נפלו ויפלו על שדה העסק "שלא לשמה", וימותו בלי חכמה. ועם כל זה, שכרם גדול מאד, כי אין מחשבתו של אדם מסוגל להעריך אותו היקר והערך של עשיית נחת רוח ליוצרו. ואפילו העושה שלא על תנאי זה, מכל מקום, מתוך שאינו ראוי באופן אחר, עושה גם כן נחת רוח ליוצרו. וזה נקרא שלא מדעתו."

(בעל הסולם. "מצווה אחת")

שאלה: גם אני לומד למעלה מעשרים שנה, היו השגות שמיד נעלמו, היו אכזבות, הייתה גם שנאה לבורא, לרב, ורצון להרוג את כולם. פתאום הופיעה הרגשה כזאת של לתת רוח חיים לנשים, כמו לחברה בת ה-84 שדיברה, כמו לאימא שלי ולחברים, שיש בזה אולי יעוד. האם זה מספיק או שצריך לרצות משהו יותר מזה?

אנחנו צריכים להתפלל לבורא שייתן לנו יום יום רצון להמשיך, שהוא יחליט כמה ואיך להמשיך, ויעשה. אני רוצה רק דבר אחד, לא לצאת, "חוץ מצא", את זה אני מבקש ממנו, וכל היתר לגמרי לא חשוב לי איך שיתגלגל.

שאלה: כתוב "והדרך להגיע לדרגה זו, אינה מוגבלת בזמן, אלא במכשירים אותו". מי הם המכשירים אותו?

המכשירים אותו הכוונה לתלמידים.

שאלה: איך אפשר לעשות נחת רוח לבורא אם בתפיסה שלי הוא חוק ההשפעה? איך אני יכול לעשות נחת רוח לחוק?

אתה צודק, זו שאלה שנובעת מכך שאנחנו לא מבינים מהו רגש, ונראה לנו שרגש שייך רק למין החי, לאדם ואולי לאיזו בהמה, אבל אנחנו לא מבינים איך זה שייך לבורא. עוד נתפתח קצת ונבין איך זה קורה.

שאלה: איך להפסיק לבקר את עצמי בזה שאני לא מוצלחת, שאני מתנגדת לחיבור ושאני חושבת שאני אף פעם לא אהיה מתוקנת?

את לא צריכה לקלל את עצמך אלא להיות מרוצה שהבורא נתן לך רצון ללמוד, שנתן לך במיוחד, לאחת ממיליונים, רצון אליו, שאת רוצה להכיר אותו, להתקרב אליו, ומה יכול להיות יותר מזה. יש לך אפשרות להתקרב ולהתחבק עם הבורא, אז מה עוד את צריכה? רק להודות לו על זה שבכל רגע הוא מחדש לך את הרצון אליו ולהיות שמחה מכך, ועל ידי השמחה שאת מרגישה לבורא את תשיגי את הכול.

תלמידה: כשאני רואה איך החברות מראות אהבה לזולת זה מאוד מרגש אותי, אבל למה אני לא רואה את האהבה הזאת בי?

האם טוב לב כלפי עצמך? את לא מרגישה שאני אוהב אותך?

תלמידה: אני לא מרגישה יחס טוב כלפי הזולת.

אם את לא מרגישה יחס טוב כלפי הזולת, אז תמשיכי וזה יבוא.

שאלה: איזו שליטה יש לאדם על הלב שלו, ואיך אפשר למדוד זאת?

אין לנו שליטה על הלב, אלא רק על ידי החיבור עם החברים. במידה שאנחנו מקבלים מהחברים כוחות שבעצם מגיעים מהבורא דרכם אלינו, במידה הזו אנחנו יכולים לשלוט על הלב.

שאלה: אנחנו לומדות שרק האדם נבדל בכוונה שלו משאר הבריאה, משאר הטבע. מה זה הנקיות או חוסר הנקיות?

נקיות זו כוונה שהיא מעל האגואיזם.

תלמידה: מעל האגואיזם זה ברור, אנחנו מגיעים ליחסים בינינו ומתקנים אותם באמצעות הבורא. יש בעלי חיים "נקיים" שהם לא מקולקלים והם נמצאים בדבקות לא מודעת עם הטבע. בשביל להגיע להכרה הזאת אנחנו צריכים להגיע דרך כל הלכלוך הזה. איך להתנער מכל זה?

אך ורק בקשר עם החברים, אך ורק בזה ההצלה שלך.

תלמידה: האם החברות צריכות למצוא חן בעיניי?

החברות לא צריכות למצוא חן בעינייך, הן צריכות לדחות אותך אבל את צריכה לאהוב אותן.

שאלה: מהקטע הזה אני תמיד מופתעת עד כמה באגו אין כלום ועד כמה קיבלנו הזדמנות לגלות את מטרת הבריאה. זה משחק התפתחות כזה ואנחנו כילדים לא רוצים שהמשחק יפסיק. עכשיו אנחנו שמים פה הגבלות, עשר, עשרים שנה ומחכים מתי המשחק הזה כבר ייגמר. למה יש כזה פער גדול בין זה שקיבלנו מתנה ואנחנו לא יכולים לקבל ולהעריך אותה?

כי הוא עובד נגד האגואיזם. בגלל שהמתנה מנוגדת לאגואיזם.

תלמידה: איך להתגבר על הפער?

רק בשמחה ולעזור זו לזו.

שאלה: מה הכוונה להיות בלא לשמה במצב מודע?

את מתארת לעצמך באיזה מצב את נמצאת, עדיין במצב אגואיסטי, וחושבת איך תוכלי לצאת ממנו, בצורה מאוד צלולה, ברורה, עם סבלנות. באופן כזה עוברים, אומנם זה לוקח זמן אבל הכול עובר.

שאלה: למה זה לוקח כל כך הרבה זמן?

תשאל את הבורא. בעל הסולם כותב עשרים ושלושים שנה.

תלמיד: אני לא מתווכח עם מה שהוא כותב, אני רק שואל למה זה לוקח כל כך הרבה זמן?

כי כנראה שהאגו שלך הוא כל כך גדול. אין ברירה, האגו שלך גדול, עמוק, קשה לתקן אותו, לכן זה לוקח שנים. כמה זמן לוקח עד שמעובר נעשה תינוק, ילד, נער ואדם מבוגר שמגיע לגיל 40 ואז אנחנו יכולים להגיד שעכשיו הוא כבר בן אדם? אתה לא רואה איך זה קורה? תמיד זה כך בדברים הגדולים.

אני עשיתי דוקטורט באקדמיה למדע במוסקבה. מי שניהלה אותי הייתה אישה כבת 85, כולם שם היו מבוגרים מאוד. אדם היה אז יוצא לפנסיה בגיל 60 והם היו בגיל 80 ועדיין עבדו, אף אחד לא זרק אותם ממקום העבודה. כי עד שאתה מגיע לחוכמה אתה לומד הרבה שנים, לכן חבל כי אתה נכס, וכך כולם. יש אנשים שיש להם אפשרות לעבוד עד גיל 80 ואפילו 90, מפני שמה שהם רכשו אי אפשר לרכוש בכמה שנים. זקן נקרא מי שרכש חכמה.

שאלה: איך להבין את זה שצריכים להביא את החברים לדבקות עם הבורא אבל באותה מידה גם לראות אותם כמו הבורא? האם לראות אותם כמו הבורא זה אותו דבר כמו להביא אותם לדבקות עם הבורא?

כן.

שאלה: שאלו פה על שנים אבל אפשר לשאול שאלה הפוכה. האדם עובד ברוחניות 70, 80 שנה ומקבל נצחיות, זו מתנה שאי אפשר להשוות אותה.

אתה צודק, יש שאלה כזאת. גם בעל הסולם שאל את זה בהסתכלות פנימית חלק א' בתלמוד עשר הספירות, איזה יחס יש בין העבודה שלנו בעולם ההולך ונגמר לבין התענוגים שאנחנו רוכשים שהם תענוגים אמיתיים, נצחיים.

תלמיד: אז השאלה היא איך אדם בכלל יכול להיות שווה למתנה כזאת?

תקרא מה שכתוב בהסתכלות פנימית, חלק ראשון בתלמוד עשר הספירות, ואחר כך תשאל. זה יועיל לכולם.

תלמיד: דברנו על כך שצריכים 20, 30 שנה כדי לרכוש את החכמה. לפעמים בן אדם אחרי 10, 15 שנה יוצא מהדרך וכביכול שוכח הכול, מתנתק מכל מה שהוא למד.

לא נכון. זה נדמה לו שהוא שוכח והכול נעלם, זה לא נעלם. הדבר היחידי בעולם הזה שאנחנו לומדים ונשאר איתנו הוא חכמת הקבלה. כי אתה לומד את הדברים האלה מהאור העליון והוא פועל על הנשמה שלך, לכן זה לא נעלם, אלא אתה לא מרגיש אבל בפנים זה נשמר.

שאלה: איך אני יכולה לזרז את ההתפתחות של העשירייה אם אני מרגישה שאני אפס ולא יכולה לתת כלום?

את צריכה לתמוך בהם ככל שאת יכולה, כמו בן אדם בבן אדם, ואז תראי עד כמה את זוכה בזה להרבה מאוד רצונות ומחשבות חדשים וקרובים לרוחניות.

שאלה: כתוב על אלו שימותו ולא ישיגו את החכמה. האם זה מראש נקבע על ידי הבורא או שהם קבלו הזדמנות ולא הצליחו להתגבר?

לכולם יש הזדמנות להגיע לגמר התיקון עכשיו בחיים האלה. מי שמשתמש, משתמש, מי שלא, לא. יש כאלה שעושים כמה צעדים ואז נעצרים עד הגלגול הבא.

שאלה: הוא כותב "רבים חללים נפלו ויפלו על שדה העסק של לא לשמה וימותו בלי חכמה", למה דווקא נופלים בתקופה הזאת של לא לשמה?

כי זה השלב שאנחנו צריכים לעבור, לעבור בלא לשמה כדי להגיע ללשמה.

תלמיד: אבל דווקא התקופה הזאת זו תקופה שבאגו יש לך שכר, יש לך עדיין חומר דלק.

זה לא חשוב, אין לנו חשבון, אנחנו צריכים ללכת. תתפוס את האפשרות שיש לך.

שאלה: הוא כותב שדווקא אלה שמגיעים לדרגה של לשמה הם תלויים במכשירים אותו וגם במידת שליטתו על ליבו. מה זה לשלוט על הלב?

הלב הוא רצון לקבל ובינתיים על מנת לקבל, ואתה רוצה לסובב אותו לעל מנת להשפיע, זה נקרא שליטה על הלב.

תלמיד: במה תלויה היכולת שלי לשלוט על הלב?

ככל שאתה מצליח עם החברים ועם הלימוד. העיקר הוא בהתכללות עם החברים.

שאלה: כשאני חווה איך שתי חברות שעובדות בפרויקט הפצה בלב אחד והכול זורם אליהן, האם מספיק להיות בהערצה, שמחה והכרת תודה ובתפילה שאני בעצמי נשארת פתוחה ובטוחה?

התשובה היא כן.

שאלה: מה ההבדל בין סבלנות לאדישות בעבודה?

סבלנות היא שאני יום יום ממשיך, ואדישות היא שאני לגמרי אדיש.

תלמידה: מה זה אומר שאני צריכה להיות סבלנית ולא לחכות לתשובה, ולעומת זאת לחפש כמו הזקן שמחפש?

אני לא מבין, תחשבי ותהיה לך תשובה.

קריין: קטע מספר 5, כותב רב"ש.

"האדם הוא רק אורח. וה' הוא בעל הבית. וידוע מה שאמרו חז"ל, "כל מה שאומר לך בעל הבית עשה", שכך נהוג, "חוץ מצא". כי בזמן שהאדם יוצא מרשותו של בעל הבית, כבר אין הוא בעל הבית שלו, שישמע בקולו." 

(הרב"ש. 118. חוץ מ"צא")

אסור לנו לצאת משליטת הבורא, מהכוון לבורא, מזה שאנחנו מכוונים את עצמינו אליו, להגיע אליו. לזה אנחנו צריכים כל הזמן להיות מכוונים.

שאלה: כתוב שאנחנו צריכים לעשות את כל מה שבעל הבית אומר לנו. האם זה קשור לזה שאנחנו צריכות להיות מודעות למחשבות ואיך להשתמש בהן כדי להועיל לחברים ולהפיץ?

כן.

קריין: קטע מספר 6.

"אין לאדם צד הכרעה, לא לכאן ולא לכאן. שאינו יכול לברר את רצון ה', ואת כוונת רבו. הגם שמסוגל לעשות עבודות במסירות נפש, אבל אין בידו להכריע, אם עבודה זו של מסירות נפש היא במקומה. או להיפך, שעבודה הקשה זאת, תהיה בניגוד לדעת רבו, ולדעת ה'.

וכדי להכריע בדבר, הוא מכריע בדבר המוסיף יגיעה. זאת אומרת, שהוא צריך לפעול בהתאם לרבו. שרק היגיעה מוטלת על האדם, ולא שום דבר אחר. אם כן, אין לו כל מקום לפקפק במעשיו, ובמחשבותיו, ובדיבוריו. אלא הוא צריך תמיד להרבות יגיעה." 

(בעל הסולם. "שמעתי". קפ"ז. "להכריע ביגיעה")

שאלה: מה העצה פה? מה זה להכריע ביגיעה?

זה אומר שאין לנו מה לעשות, אפילו מה לשאול. אם אתה רוצה לקבל תשובה, בירור, אז תכריע ביגיעה. תוסיף יגיעה עם השאלה שלך ומתוך זה יהיה לך ברור מה אתה צריך לשמוע.

תלמיד: למה שיהיה ברור? עכשיו לא ברור לי אם היגיעה שאני נותן היא בכלל יגיעה, אם אני בכלל בכיוון, ואתה אומר להוסיף, האם אז הבירור קודם יתברר?

כן. מה שאתה שואל יתברר. זה כאילו שאתה שואל שאלה.

תלמיד: לתת יגיעה זה כמו לשאול שאלה?

כן.

תלמיד: מה זה לתת יגיעה? מה היגיעה?

אתה רוצה להוסיף חיבור עם החברים, עם הבורא, לכיוון ההשפעה, ואז תרגיש כמה מתברר לך משהו.

שאלה: האם יגיעה היא תמיד עבודה מעל הדעת?

בדרך כלל כן.

תלמיד: כלומר אם הוא הולך בניגוד לדעתו, אז הוא מתייגע.

זה לא שהוא הולך בניגוד לדעתו, אבל להוסיף יגיעה זה בדרך כלל נגד דעתו של אדם.

שאלה: אין לנו בחירה אם נהיה בשליטת הבורא או לא, אין לנו באמת הכרעה. האם מה שנכון זה בעצם לעשות את היגיעה בתוך העשירייה, להתחבר, להידבק לחברים, להיצמד, רק את זה אנחנו יכולים לעשות?

כן.

שאלה: שמעתי שהתיקונים בחיים האלה מצטברים לגלגול הבא. האם בגלגול הבא העבודה בחכמת הקבלה תהיה יותר קלה? האם הנקודה שבלב תהיה יותר חזקה?

יהיה יותר קל. ככל שמתקדמים יותר, כך העבודה נעשית קלה יותר, או בגלגול הזה, או בגלגול הבא, אבל כך זה יהיה, יותר ויותר קל.

שאלה: למדנו שהמאמץ הוא גם מהבורא, ועכשיו אנחנו אומרים שעלינו מוטלת האחריות להשקיע מאמץ.

אני אף פעם לא שמעתי, לא אמרתי ולא קראתי שגם היגיעה היא מהבורא. אז מה בא מאיתנו?

תלמיד: מאיתנו רק תפילה. אולי הבנתי לא נכון.

הבנת נכון, אתה אומר נכון. מאמץ ותפילה הם היינו הך, אתה צודק.

שאלה: במאמר הוא כותב הכול "חוץ מצא", האם זה אומר שאנחנו מגיעים ללימוד כאורח אפילו אם אנחנו מרגישים קושי?

זה לא חשוב, אנחנו תמיד מתקדמים ולא חשוב באיזו צורה, יותר מהר או פחות מהר, אבל תמיד מתקדמים. העיקר לא לפספס שום פגישה, שיעור, לימוד, ואז תראי עד כמה זה מוסיף ומוסיף.

שאלה: כל יום אנחנו שומעים מסרים מאוד עוצמתיים להגביר את החיבור בינינו. כשאנחנו נדבקים להוראות האלה, איך אנחנו יכולים להגביר את מסירות הנפש שלנו כדי שזה לא יהפוך להרגל?

אם אנחנו קשורים לחברים, מגיעים לשיעורים, לומדים כל פעם חומר חדש, אז אנחנו תמיד הולכים קדימה. עוד מעט נגיע למצבים שנוכל למדוד כמה אנחנו מתקדמים.

שאלה: לגבי ביטול בתוך העשירייה. מה זה אומר ביטול אמיתי? כי ההרגשה היא שהאדם צריך לבטל את כל המחשבות שלו, את הרגשות שלו. מה הוא אמור לעשות איתם כשהוא בביטול?

הוא אמור לבטל את הרצון לקבל שלו כלפי החברים והבורא, כאילו שאין לו רצון לקבל, אלא הוא מצטרף אליהם ועם כל הכוחות שלו פועל בתוכם.

תלמידה: אבל הרצון לקבל מתפרץ כל פעם.

אז יש לך הזדמנות להוסיף יגיעה.

תלמידה: האם זו צריכה להיות מלחמה מתמדת שבן אדם מבטל את הרצון שלו כשהוא קופץ?

בטח, איך חשבת?

תלמידה: זה אולי ביטול לרגע.

כל שניה ושניה צריכים לחדש.

תלמידה: ומה אני יכולה להבטיח לרצון לקבל שהוא יספק לי כוחות?

כלום. שהוא לא יקבל שום דבר.

חברים וחברות, אני מודה לכם מאוד שעברתם את השעה הזאת בצורה כל כך יפה, שיהיה לכם כל טוב, בהצלחה, חיבוק לכולם.

(סוף השיעור)