פורים תשפ"ד
שיעור בוקר 24.03.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
ספר "כתבי בעל הסולם", חלק מאמרי "שמעתי", עמ' 553
מאמר ל"ז, "מאמר לפורים"
קריין: ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 553, "שמעתי" מאמר ל"ז, "מאמר לפורים".
לז. מאמר לפורים
שמעתי בשנת תש"ח
"יש להבין כמה דיוקים בהמגלה:
א. הנה כתוב "אחר הדברים האלה גדל המלך את המן". ויש להבין, מהו "אחר הדברים", היינו לאחר שמרדכי הציל את המלך, השכל מחייב, שהמלך היה צריך להגדיל את מרדכי. ומה כתוב, שגדל את המן.
ב. בשעה שאסתר אמרה למלך "כי נמכרנו אני ועמי", שאל המלך "מי זה ואיזה הוא"? משמע שהמלך לא ידע משום דבר. הלא כתוב בפירוש, שהמלך אמר להמן "הכסף נתון לך, והעם לעשות בו כטוב בעיניך". אם כן אנו רואים, שהמלך כן ידע מהמכירה.
ג. על "כרצון איש ואיש", דרשו חז"ל "אמר רבא, לעשות כרצון מרדכי והמן". (מגילה י"ב). ידוע, איפה שכתוב "מלך" סתם הכוונה על מלכו של עולם. ואיך אפשר, שהקב"ה יעשה כרצונו של רשע?
ד. כתוב "ומרדכי ידע את כל אשר נעשה". שמשמע שרק מרדכי ידע. הלא כתוב לפני זה "והעיר שושן נבוכה". אם כן, הרי כל העיר שושן ידעו מזה.
ה. מה שכתוב "כי כתב, אשר נכתב בשם המלך ונחתם בטבעת המלך, אין להשיב". ואיך נתן אח"כ אגרות שניות, שסוף כל סוף הם מבטלים את האגרות הראשונות?
ו. מהו הענין שחז"ל אמרו "חייב אדם לבסומי בפוריא [להשתכר בפורים], עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי".
ז. מהו שאמרו חז"ל על הכתוב "והשתיה כדת". מאי כדת, "אמר ר' חנן משום ר' מאיר, כדת של תורה, מה דעת תורה, אכילה מרובה משתיה".
ובכדי להבין את הנ"ל, צריכים מקודם להבין את ענין המן ומרדכי. שדרשו חז"ל על הכתוב "כרצון איש ואיש", היינו המן ומרדכי. שיש לפרש, שרצון מרדכי נקרא דת תורה, שהיא אכילה מרובה משתיה. ורצון המן הוא להיפך, השתיה מרובה מאכילה. ושאלנו, איך אפשר להיות, שיעשה סעודה כרצונו של רשע? על זה כתוב תשובה בצידו "אין אונס", שפירושו שהשתיה לא היה בדרך הכרחי, שזהו הפירוש אין אונס.
וזהו על דרך שאמרו חז"ל על מה שכתוב "ויסתר משה פניו, כי ירא מהביט". אמרו, בשכר "ויסתר משה פניו", זכה ל"תמונת ה' יביט". שפירושו, כי דוקא בזמן שאינו נצרך להדבר (היינו שיכול לעשות עליו מסך), אז מותר לו לקבל.
וזה שכתוב "שויתי עזר על גיבור", היינו מי שהוא גיבור ויכול ללכת בדרכי ה', אז הקב"ה נותן לו עזרה. וזה שכתוב "והשתיה כדת". מהו כדת? מטעם כי אין אונס. שפירושו, שלא היה זקוק לבחינת שתיה. אבל אח"כ, כשהתחילו לשתות, אז נמשכו אחר השתיה. היינו שכבר היו כרוכים להשתיה, היינו שהיו זקוקים לשתיה, אחרת לא היו יכולים ללכת קדימה. זה נקרא אונס. וזה נקרא, שביטלו שיטת מרדכי.
וזה סוד שאמרו חז"ל, שאותו הדור נידון לכליה, משום שנהנו מסעודתו של אותו רשע. והיינו כנ"ל, שאם היו קבלו את השתיה בבחינה אין אונס, לא היו מבטלין את רצונו של מרדכי. וזהו שיטת ישראל. מה שאין כן אח"כ, שלקחו את השתיה בבחינת אונס, נמצא שהם בעצמם דנו לכליה את דת תורה, שהוא בחינת ישראל. וזה ענין "אכילה מרובה משתיה". כי ענין שתיה הוא סוד גלוי חכמה, הנקרא בחינת ידיעה. ואכילה נקרא אור דחסדים, שהוא סוד אמונה.
וזה עניין של בגתן ותרש, שרצו לשלוח יד במלכו של עולם. "ויודע הדבר למרדכי, ויבוקש הדבר וימצא". וענין הביקוש לא היה בפעם אחד, שלא בנקל השיג מרדכי זה, אלא אחר עבודה רבה גילה לו את ענין הזה של הפגם. ואחר שנתגלה לו בבירור, תלו את שניהם. היינו לאחר הרגשת הפגם מזה, אז תלו, היינו שהעבירו את עשיות ורצונות האלו מהעולם.
"אחר הדברים האלה". היינו אחר כל הטרחות והיגיעות, שעשה מרדכי על ידי הבירור, מה שהוא עשה. ורצה המלך לתת לו שכר תמורת יגיעתו, בזה שהוא עובד רק לשמה ולא לתועלת עצמו. והיות שיש כלל, שאין התחתון מסוגל לקבל משהו בלי צורך, מטעם ש"אין אור בלי כלי", וכלי נקרא חסרון. והיות שהוא לא צורך בשביל עצמו שום דבר, איך יכולים לתת לו משהו?
ואם המלך היה שואל את מרדכי, מה לתת לו עבור היגיעה, והיות שמרדכי הוא צדיק, שכל עבודתו הוא רק להשפיע, ואין לו שום צורך להתעלות במדרגות, אלא הוא מסתפק במועט, ולהמלך היה רצון לתת את אור החכמה, שזה נמשך מקו שמאל, ועבודתו של מרדכי היתה רק מקו ימין לבד.
מה עשה המלך, גדל את המן. היינו, שהחשיב את קו שמאל. וזה סוד ושב את הכסא על כל השרים. וכמו כן נתן לו השליטה, היינו שכל עבדי המלך היו כורעים ומשתחוים להמן, כי כן צוה לו המלך, שהוא יקבל השליטה. וכולם היו משלימים עימו, שענין הכריעה הוא קבלת השליטה.
כי דרך של המן בעבודה מצא חן בעיניהם יותר מדרך של מרדכי. וכל היהודים, אשר בשושן, קבלו את שליטת המן. עד שהיה קשה להם להבין את דעתו של מרדכי. הלא כולם מבינים, שהעבודה ללכת בקו שמאל, הנקרא ידיעה, הוא יותר קל ללכת בדרכי השם ית'.
וכמ"ש ששאלו, מדוע אתה עובר את מצות המלך? וכיון שראו, שמרדכי מחזיק בדעתו ללכת בדרכי אמונה, נפלו במבוכה, ולא ידעו עם מי הצדק. והלכו ושאלו את המן, עם מי הצדק? כמ"ש "ויגידו להמן, לראות היעמדו דברי מרדכי, כי הגיד להם, אשר הוא יהודי". היינו, שדרך היהודי הוא אכילה מרובה משתיה, כלומר שעיקר הוא אמונה. וזהו כל יסוד היהדות.
וזה גרם להמן הפרעה גדולה, מדוע שמרדכי לא הסכים לדעתו. לכן כשכולם ראו את דרכו של מרדכי, שטען שרק הוא הולך בדרך היהדות, ומי שהולך בדרך אחר, כבר נקרא שהוא עובד עבודה זרה. וזה שכתוב "וכל זה איננו שוה לי, בכל עת אשר אני רואה, את מרדכי היהודי יושב בשער המלך", שמרדכי טוען, כי רק דרכו הוא שער של המלך, ולא של המן.
ובאמור נבין מדוע כתוב "ומרדכי ידע", שמשמע דוקא מרדכי ידע. הלא כתוב "והעיר שושן נבוכה". משמע שכולם ידעו.
אלא יש לפרש, כנ"ל, שהעיר שושן היו נבוכים, ולא ידעו עם מי הצדק. אבל מרדכי ידע. שאם יהיה שליטת המן, בזה יהיה כליה חס ושלום לעם ישראל, היינו שימחה את הכלל ישראל מן העולם. כלומר את דרך היהדות של עם ישראל, שהבסיס העבודה הוא בחינת אמונה למעלה מהדעת, המכונה "חסדים מכוסים", וללכת בעינים עצומות עם ה', ולומר תמיד על עצמו "עיניים ולא יראו". היות שכל אחיזתו של המן הוא בקו שמאל, הנקרא "ידיעה", שהוא ההפכיות של האמונה.
וזה סוד שהמן הטיל גורלות, על דרך שהיה ביום כיפורים, כמ"ש "גורל אחד לה' וגורל אחד לעזאזל". שענין גורל לה' הוא בחינת ימין, שהוא סוד חסדים הנקרא "אכילה", שענינו אמונה. וגורל אחד לעזאזל, הוא סוד קו שמאל, בעצם הוא בחינת לא יצלח לכל, וכל הסטרא אחרא נמשכת מכאן. לכן נמשך מקו שמאל סיתום על האורות, כי הקו שמאל מקפיא האורות.
וזה סוד "הפיל פור הוא הגורל". היינו, שמפרש מה שהפיל. ואומר פור שענינו פי-אור (במבטא הוא פי-אור), שעל ידי הגורל לעזאזל נסתמו כל האורות, ונמצא שהפיל את כל האורות למטה. והמן חשב, שצדיק יכין ורשע ילבש. זאת אומרת, המן חשב, שעל כל עבודות ויגיעות, שעשה מרדכי ביחד עם כל הנלוים אליו, את השכר, מה שמגיע להם, המן חשב שזה השכר הוא יקח.
כלומר, שהמן חשב את האורות, שמתגלים ע"י התיקונים של מרדכי, יקח הכל לרשותו. וכל זה היה מטעם שראה, שהמלך נתן לו את השליטה להמשיך את אור החכמה למטה. ולכן כשבא להמלך, לאמר להשמיד את היהודים, היינו לבטל שליטת ישראל, שהוא בחינת אמונה וחסדים, ושיהיה בחינת ידיעה מגולה בעולם, והשיב לו המלך "הכסף ינתן לך והעם, לעשות כטוב בעיניך". היינו, כטוב בעינים של המן, היינו לפי שליטתו, שהוא שמאל וידיעה.
והנה כל ההפרש בין אגרות הראשונות להשניות, הוא במילת "היהודים". והנה בפתשגן הכתב (שענין פתשגן פירושו הוא התוכן, שיצא מלפני המלך. ואח"כ נותנים על הפתשגן הכתב ביאורים, שמפרשים מהו כוונת הפתשגן) היה כתוב "להנתן דת בכל מדינה ומדינה, גלוי לכל העמים, להיות עתידים ליום הזה". ולא כתוב על מי "להיות עתידים".
רק המן נתן ביאור על פתשגן הכתב, כמ"ש "ויכתוב כל אשר צוה המן". ובאגרות שניות כתוב את מלת היהודים, כמ"ש "פתשגן הכתב להנתן דת, בכל מדינה ומדינה, גלוי לכל העמים ולהיות היהודים, עתידים ליום הזה להינקם מאויביהם".
לכן כשבא המן לפני המלך, אזי המלך אמר לו, הכסף שהוכן מראש נתון לך. היינו שאין אתה צריך להוסיף שום מעשה, מטעם שהעם לעשות בו כטוב בעיניך. היינו, שהעם כבר רוצה לעשות "כטוב בעיניך". זאת אומרת, שהעם רוצה לקבל שליטתך. אבל המלך לא אמר לו לבטל את שליטת מרדכי והיהודים, אלא שהוכן מראש, שיהיה עכשיו בזמן הזה בחינת גלוי חכמה, שזהו "כמוציא חן בעיניך".
ופתשגן הכתב היה "להנתן דת בכל מדינה ומדינה, גלוי לכל העמים". שפירושו, שהדת היה, שיהיה גלוי, שענין גלוי חכמה (הוא) לכל העמים. אבל לא היה כתוב, שיבטלו בחינת מרדכי והיהודים, שהוא סוד בחינת אמונה. אלא הכוונה היתה, שיהיה גלוי חכמה, ומכל מקום הם יבחרו בחסדים.
והמן אמר, מאחר שעכשיו הוא הזמן של גלוי חכמה, בטח אין הגלוי חכמה ניתן שלא להשתמש עם החכמה, כי מי עושה איזה דבר שלא לשימוש. כי אם לא משתמשים עם זה, נמצא שיהיה פעולה לבטלה. אלא בטח רצון ה' הוא. בכדי להשתמש עם החכמה, עשה ה' הגלוי הזה.
וטענתו של מרדכי היה, שענין הגלוי הוא רק להראות, מה שהם לוקחים לעצמם ללכת בדרך הימין, שהוא חסדים מכוסים, אין זה מטעם שאין ברירה, לכן הם הולכים בדרך הזה, וזה נראה כמו כפיה, זאת אומרת שאין להם עצה אחרת, היות שאין עתה גלוי חכמה, אלא עכשיו שיש גלוי חכמה, יש מקום לבחירה מרצונם הטוב. כלומר, שהם בוחרים בדרך של חסדים יותר מבחינת השמאל, שהיא גלוי חכמה. זאת אומרת, שגלוי היה רק בכדי שיוכלו לגלות את החשיבות של חסדים, שזה חשוב להם יותר מחכמה.
וזה שאמרו חז"ל "עד כאן באונס, מכאן ואילך ברצון". וזהו הפירוש על "קימו וקיבלו היהודים עליהם". זאת אומרת, שכל ענין גלוי חכמה לא בא עכשיו, אלא כדי שיוכלו לקבל את דרך היהודי, ברצון.
ובזה היה ענין המחלוקת בין מרדכי והמן. שטענתו של מרדכי היה, כי מה שאנו רואים עתה, שה' מגלה את שליטת החכמה, אינו בכדי שיקבלו את החכמה, אלא להשביח את החסדים. כלומר, שעתה יהיה להם מקום להראות, שזה שמקבלים את החסדים, הוא ברצון. כלומר, יש מקום לקבל חכמה, כי עתה הוא שליטת השמאל, שמאיר חכמה, ומכל מקום הם בוחרים בחסדים. נמצא, שהם מראים עכשיו, בזה שמקבלים את החסדים, שהימין שולט על השמאל. היינו שעיקר הוא דת יהודי.
והמן טען ההיפך, כי מה שה' מגלה עתה את הקו שמאל, שהוא בחינת חכמה, הוא בכדי להשתמש עם החכמה, אחרת נמצא שה' עשה פעולה בחינם, היינו עשה דבר, ואין מי שיהנה מזה. לכן אין להסתכל על מה שאומר מרדכי, אלא שכולם צריכים לשמוע בקולו, ולהשתמש עם גלוי חכמה, שנתגלה עתה.
ולפי זה נמצא, שהאגרות השניות לא ביטלו את הראשונות, אלא שנתנו ביאור ופירוש לפתשגן הכתב הראשון. שענין "גלוי לכל העמים", שענין גלוי חכמה שמאיר עכשיו, הוא בשביל היהודים. כלומר, שזה הוא כדי שהיהודים יוכלו לבחור את החסדים מרצונם הטוב. ולא מטעם שאין בחירה ללכת בדרך אחר. לכן כתוב באגרות השניות "להיות היהודים עתידים ליום הזה, להנקם מאויביהם".
היינו כנ"ל, שמה שיש עכשיו שליטה לחכמה, הוא כדי להראות, שהם מעדיפים החסדים יותר מחכמה. וזה נקרא "להנקם מאויביהם", שאויביהם רוצים דוקא חכמה, מה שאין כן היהודים דוחים את החכמה.
ובזה נבין מה שהקשינו, על מה שהמלך שאל "מי הוא ואיזה הוא, אשר מלאו לבו לעשות כן". ולמה שאל? הלא המלך בעצמו אמר להמן "הכסף נתון לך, והעם לעשות בו כטוב בעיניך" (וזהו כנ"ל, שהפירוש הוא, שענין גלוי חכמה הוא על הכוונה, בכדי שהעם יעשה כטוב בעיניך, היינו שיהא מקום בחירה. זה נקרא "והעם לעשות כטוב בעיניך". מה שאין כן אם אין גלוי חכמה, אין מקום לבחירה, אלא שהחסדים שלוקחים, נראה שהוא מטעם אין ברירה). זאת אומרת, שכל זה בא מכח, שהמלך נתן את הפקודה, שיהיה עתה הזמן של גלוי חכמה.
והכוונה היתה, שהשמאל ישמש להימין, שעל ידי זה יהא נראה לכל, שהימין הוא יותר חשוב מהשמאל, כי בגלל זה הם בוחרים בחסדים. וזה סוד מגילת אסתר. שלכאורה זה הוא תרתי דסתרי [שני דברים סותרים]. כי מגילה משמע, שהיא גלוי לכל. ואסתר משמע, שיש הסתרה. אלא שיש לפרש, כנ"ל, שכל הגלוי הוא בכדי לתת מקום לבחור בהסתרה.
ועתה נבין מה שאמרו חז"ל "חייב אדם לבסומי בפוריא [להשתכר בפורים], עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי". והיות שענין מרדכי ואסתר היה לפני בנין בית שני, שבנין בית המקדש הוא ענין של המשכת חכמה. ומלכות נקראת בית המקדש.
וזה סוד שמרדכי שלח לאסתר, שתלך למלך לבקש על עמה. והיא השיבה "כל עבדי המלך וכו', אשר לא יקרא, אחת דתו להמית, וכו', ואני לא נקראתי לבוא אל המלך זה שלשים יום". שפירושו הוא כמו שידוע, שאסור להמשיך בחינת ג"ר דחכמה למטה. ומי שכן ממשיך בחינת ג"ר (שהם ג' ספירות וכל אחת כלולה מעשר, הם שלשים), נדון למיתה, מטעם שהקו שמאל גורם פירוד מחיי החיים. "לבד אשר יושיט לו המלך את שרביט הזהב וחיה", שזהב הוא סוד חכמה וג"ר.
היינו, שרק בהתעוררות העליון יכולים להשאר בחיים. היינו, הדביקות הנקרא חיים, אבל לא בהתעוררות התחתון. והגם שאסתר הוא סוד מלכות, שהיא צריכה חכמה, אבל זה רק בהתעוררות העליון. מה שאין כן אם היא ממשיכה בחינת חכמה, היא מאבדת את כל בחינתה.
ועל זה השיב לה מרדכי, (אם) "ריוח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר". היינו ע"י שיבטלו לגמרי את הקו שמאל, ויהיה ליהודים את הקו ימין לבד, שהוא סוד חסדים, הרי "את ובית אביך תאבדו". כי בסוד "אבא יסד ברתא [בת]", אז היא מוכרחה שיהיה בה חכמה. אלא שצריך להיות, אכילה מרובה משתיה. אבל אם לא יהיה ליהודים שום עצה, הרי הם יהיו נאלצים לבטל את קו שמאל. נמצא, שכל בחינתה תתבטל.
ועל זה אמרה "וכאשר אבדתי אבדתי". דהיינו, אם אילך, אני אבוד. כי אני יכול לבוא לידי פירוד, כנ"ל, כי בהתעוררות התחתון גורם פירוד מחיי החיים. ואם לא אילך, אז "ריוח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר", היינו על ידי אופן אחר, שהם יבטלו לגמרי את קו שמאל, כמו שאמר לה מרדכי.
לכן לקחה את דרך מרדכי, שהזמינה את המן להמשתה, שפירושו, שהמשיכה את קו שמאל, כמו שצוה לה מרדכי. ואח"כ כוללה את השמאל בימין. ועל דרך זה יכול להיות גילוי אורות למטה, וגם להשאר בבחינת הדביקות. וזה סוד מגילת אסתר. כלומר, אע"פ שכבר יש גלוי אור החכמה, מכל מקום היא לוקחת את בחינת ההסתר, שיש שם (כי אסתר היינו הסתר).
ובענין "ולא ידע" מבואר בתלמוד עשר הספירות (חלק ט"ו, דף א' תתי"ז, באור פנימי), היות שהגם שהיה מאיר אורות דחכמה, ובלי אור דחסדים אי אפשר לקבל, כי על ידי זה באים לידי פירוד, אלא ש"נעשה נס ע"י דברי צומות וזעקתם", המשיכו את אור דחסדים, אז היו יכולים לקבל את אור החכמה. ולפני גמר התיקון אין דבר כזה. והיות שבחינה זו היא מבחינת גמר התיקון, שאז כבר יהיה מתוקן, כמ"ש בזה"ק "עתיד ס"מ להיות מלאך קדוש", נמצא שאז אין הבדל בין המן למרדכי. שגם המן יהיה מתוקן. וזהו הרמז חייב אדם לבסומי בפוריא [להשתכר בפורים], עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי.
יש להוסיף במה שאומר "אז תלו". זהו רמז "תלו על עץ", שהבינו, שזה אותו חטא של עץ הדעת, שגם שם היה הפגם בג"ר. ובענין "יושב בשער המלך" אפשר להוסיף, שזהו רמז, שהוא יושב ולא עומד, כי ישיבה נקראת ו"ק, ועמידה נקראת ג"ר."
שאלה: בעל הסולם מספר על מגילת אסתר, שאת כל הגילוי יהיה אפשר לבחור בהסתרה.
כן.
תלמיד: לא הבנתי מה הוא מגלה ומה אנחנו צריכים להסתיר?
אנחנו צריכים רק להסתיר את הרצון לקבל שלנו ולהשתדל להיות כל הזמן בעל מנת להשפיע.
תלמיד: מה זה אומר שאנחנו מסתירים, האם כשמתעורר רצון, להתעלם ממנו או שמדובר על היחס לחברים, מה בדיוק מתגלה ומה מסתירים?
מסתירים את הרצון לקבל ואז יכולים להשתמש או להראות שמעדיפים להשתמש באור דחסדים, בהשפעה ועל ידי זה מגיעים לבחינת מרדכי שרוצה להשתמש רק בחסדים.
כשמגיעים להשתמש רק בחסדים, אז יכולים לחבר את כל הכלים. ומה שקרה בפורים, שהיה נס שאור דחסדים מילא את כל הכלים שהם יוכלו אחר כך להמשיך את אור החכמה.
שאלה: האם נכון להבין שמרדכי זה ג"ר דבינה, ודרך המן ודרך אסתר יש לו קשר עם העם, שבסוף העם הגיע להשתוקקות להידמות?
ומה אז?
תלמיד: האם נכון להבין כך שזה ג"ר דבינה?
לא, לא כתוב.
שאלה: כשאור חכמה מאיר, מה גורם ליהודים לבחור דווקא בחסדים?
כשמאיר אור החכמה, אז ברור שאין מה לעשות, רק לבחור בחסדים, אחרת הם יכנסו למצב שמקבלים על מנת לקבל.
תלמיד: אז למה הוא אומר שיהודים יוכלו לבחור את החסדים מרצונם הטוב. זאת אומרת, יש פה חשבון של רצון לקבל.
לא.
תלמיד: אין פה בחירה.
למה אין בחירה? זה שמתגלה עכשיו יכולת להשתמש באור החסדים, זו דווקא בחירה.
תלמיד: ולמה שהם יעדיפו את אור החסדים?
כי הם מבינים שבאור החכמה הם לא יכולים להשתמש, זה המן.
תלמיד: בעל הסולם כותב, "כל הגלוי הוא בכדי לתת מקום לבחור בהסתרה."
כן.
תלמיד: מה זה לבחור בהסתרה?
שהם מעדיפים להיות בצד ההסתר. לא חשוב להם אם יקבלו את האור או לא, זו לא המטרה. המטרה היא להיות בדבקות ובדבקות אפשר להיות רק בדרך של מרדכי.
תלמיד: ומה זה כאן לבחור בהסתרה, איך אתה מסתיר רצון?
בזה שלא מגלים את החכמה, בוחרים רק בחסדים.
תלמיד: מה הכוונה לכלול את השמאל בימין?
להעדיף את החסדים לעומת החכמה, זו הדרך של מרדכי. לאט לאט זה יהיה יותר ברור.
שאלה: כשקראנו את המאמר, הרגשתי הרבה מאוד הזדהות, שהדרך של מרדכי זו הדרך שבה שאתה מוביל אותנו, מוביל את העולם היום. אף אחד לא מבין אותה באמת, יש כאלה שמרגישים שזאת אמת, ויש כאלה שממש שונאים אותה, לא מבינים מה מתעסקים בדברים האלה. איך נביא לכך שיהיה גילוי של הדרך הזו לכל העמים?
לכל העמים זו כבר מדרגה אחרת, אנחנו צריכים להביא את עצמנו ואת כולם לתחילת השאלה, שאנחנו חייבים לגלות את גדלות החסדים של פורים, ומזה מתגלים הכלים האחרים של חכמה.
תלמיד: ההרגשה היא שלא מדובר פה על פורים מדובר על דרך, דרך של מרדכי שהוא אומר כל הזמן להידבק רק בימין ורק בחסדים וגם אם מגיעה חכמה היא לצורך חיזוק החסדים, זאת הדרך שאנחנו לומדים. אני לא יודע כמה משתדלים ליישם, אבל זה מה שאנחנו לומדים ממך.
נכון.
תלמיד: ובכל זאת "העיר שושן נבוכה", לא מבינים את מרדכי.
ודאי. מי יכול להבין שיש לך אפשרות להרוויח אור חכמה ואתה מסתפק בחסדים?
תלמיד: זה תמיד יהיה לא מובן, כך צריך לקבל את זה, שזה לא יהיה מובן אף פעם?
אני חושב שזה יבוא בצורה נכונה. לא נראה לי שהעולם ימשיך בצורה כזאת, הוא בכל זאת צריך פתרון, ובדרכם הם לא יגלו פתרון. מה יהיה? זה כמו שרואים כאן ובכלל, בדברים ששייכים לרוחניות, פתרון רוחני, תיקון רוחני, מתגלה בצורה פתאומית, שלא קיוו לזה ולא חיכו לזה, אלא כך בחיפזון.
שאלה: הבנתי שבפורים יש כל כך הרבה אור חכמה, שזו סכנה ליהודים שהם לא יוכלו להתמודד מול האור הזה.
נכון.
תלמיד: ואור החסדים, זו בעצם השיטה של היהודים ואופן החיים, שחסדים הם אהבה לבורא שמבדילה מעל מנת לקבל לעצמם, מסך ואור חוזר זה מה שהם נותנים לבורא, וזה צריך להיות תמיד יותר מרצון לקבל לעצמי. זאת אומרת, אני לא מקבל תענוג מהבורא, אלא באור חוזר אני נותן אהבה לבורא וזה תמיד צריך להיות יותר ויותר על פני כל אור החכמה, כך שרק הבורא הוא המקום של גילוי אהבה מהיהודים אליו.
כן.
שאלה: איך לפי דעתך נראה גילוי החכמה במציאות שלנו לכל העמים, איך זה מתבטא כשבעולם שלנו מתגלה אור חכמה?
זה נס.
תלמיד: מה קורה לאנשים בעולם כשמתגלה אור חכמה?
זו מהפכה בהכרת המציאות לכל באי עולם.
תלמיד: יש עכשיו תקופה בעולם שהיא גם כמו מהפכה, משהו מתהפך.
כן.
תלמיד: זו בחינת גילוי חכמה?
לא, מה שאנחנו מגלים עכשיו בעולם, זה רק דרך הכרת הרע, אנחנו רואים ששום תוכניות של בני אדם לא יכולים להתממש, הכרת הרע היא בצורה כזאת. אבל זה עדיין לא שייך לפתרון, רק להכרת הרע, שבאיזו דרך שנלך, אם היא תהיה על ידי התפתחות האגו שלנו שדוחף אותנו להתפתח, אנחנו תמיד נגמור בחורבן.
תלמיד: אבל את זה כאילו לא מבינים, הולכים אחרי האגו, כמו שהלכו אחרי המן.
כן.
תלמיד: ולא מצליחים להבין למה צריך לעצור את הנטייה הטבעית הזאת שמתפרצת באנושות, לכן שאלתי אם יש בזה קווי דמיון.
אני לא יודע. מצד אחד זה ברור מאוד שכל מה שקורה זה רק כדי שנבין שאין לנו המשך בדרך שבה העולם הולך, גם באמריקה, גם בסין, אם אנחנו מדברים על העולם החיצוני, גם בישראל, אנחנו רואים עד כמה ממש הגענו לקיר ואין לאן ללכת בשום צורה. אבל עדיין הפתרון הוא לא כל כך ברור לכולם.
תלמיד: כן. זו הרגשה גם של המבוכה, שלא ברור מה לעשות עם ההתפרצות הזאת.
כן.
תלמיד: כתוב שהמן לא יכול להסכים עם זה שמרדכי יושב בשער העיר, זאת אומרת על אף שיש לי הכול אני לא מוכן לחיות עם זה שיש את הדרך זאת. מהי התופעה הזאת? למה כל כך קשה להמן לחיות עם זה שיש יהודים, שזו דרך אחרת? מה הבעיה איתו?
זה דרך אחרת, זו אידיאולוגיה אחרת.
תלמיד: למה הוא חייב לשעבד גם את היהודים? למה הוא לא יכול פשוט לקיים משתה, לשמוח, לקבל אור חכמה בלי קשר ליהודים? למה הוא חייב לערב אותם פנימה?
אבל חלק מהרצון לקבל הכללי וחלק מאוד מיוחד, היהודים הם חלק מאוד מיוחד, הוא לא מסכים עימו, הוא עומד בשלו, וזה כמו איזה פצע שאי אפשר להמשיך עימו.
תלמיד: למה מרדכי מונע מהמן להעביר את האורות לכל העולם? למה המן לא יכול לקיים את המשתה כמו שהוא רוצה, במה מרדכי מפריע לו?
כי חלק מהעם לא משתחווה, לא מסכים, הולך נגד, וכולם מסתכלים. אפילו שזה אחוז קטן מאוד מכל האוכלוסייה, מכל בבל, מכל הכלים, אבל תראה מה שקורה. המלך חייב שכולם ישתחוו לפניו.
תלמיד: במקרה זה המן צריך שכל הרצון יקבל ויסכים.
כן.
תלמיד: זה באמת מפתיע, הוא אומר שאם החלק הקטן הזה לא יסכים איתי, אז לא שווה לי כל מה שיש לי.
כן.
תלמיד: ההרגשה הזאת היא באמת מעניינת.
זו הרגשה מיוחדת.
שאלה: אחרי כל הסיפור הזה כתוב, "היינו, שרק בהתעוררות העליון יכולים להישאר בחיים. היינו, הדביקות הנקרא חיים, אבל לא בהתעוררות התחתון. והגם שאסתר הוא סוד מלכות, שהיא צריכה חכמה, אבל זה רק בהתעוררות העליון". זאת אומרת, החכמה מגיעה רק מהעליון.
כן.
תלמיד: כלומר צריך גם את החכמה. בשילוב בין שתייה ואכילה צריך להיות איזה יחס כזה.
אפילו שיהיו לך חסדים אתה צריך חכמה.
תלמיד: וזה מגיע רק מהעליון.
כן.
תלמיד: זו לא בחירה.
כן.
שאלה: כתוב שהמלך גידל את המן כדי שמרדכי יוכל לקבל, כי אחרת הוא לא היה רוצה כלום ולא היה מקבל כלום. כלומר כשבוחרים בדרך של אמונה מעל הדעת צריך שתהיה גם דעת כדי לבחור בלמעלה מהדעת. למה צריך להרוג את המן? הוא היה צריך להישאר שם ולבחור בדרך אחרת. אם הורגים אותו, אז נשארת רק אמונה בלי דעת.
לא. זה שהורגים את המן ואת בניו זה עניין השיטה, שלזה אנחנו לא יכולים ללכת ובזה להשתמש.
תלמיד: אבל יוצא שבכל דור צריך לבוא איזה צורר אחר גדול יותר לעם ישראל, כדי שעם ישראל קצת יילחץ, יתאחד ויבחר בדרך שלו שהיא אמונה מעל הדעת, אחרת הוא שוקע ומתמוסס.
כן.
תלמיד: המן לא מת, אלא יבוא עוד אחד גדול יותר. כלומר הייסורים נחוצים בדרך שלנו כדי להתעלות, כי אם לא יהיו ייסורים, אז אי אפשר להתקדם בדרך.
נכון.
תלמיד: בגלל זה אני תוהה למה היה צריך להרוג את המן, כי זה לא באמת נגמר. מה התועלת בלהרוג אותו?
הכוח הזה הוא לא נעלם בטבע, שום כוחות לא נעלמים. אלא בינתיים כשמארגנים את המוות שלו, שתולים אותו, זה משהו סימבולי. בעינינו כך זה צריך להיות.
תלמיד: גם הקיום של מרדכי, או זה שקיימים יהודים, כאלה שהולכים באמונה למעלה מהדעת בעולם, זה גורם לכולם לסבול, כי הם לא יכולים ליהנות בצורה פשוטה מהלקבל שלהם. זה שיש ידיעה שיש את חכמת הקבלה גורמת לכל מי שעוסק בלקבל, לא משנה באיזו שיטה, מין הרגשה של חוסר שלמות, כי הוא יודע שיש משהו יותר אמיתי משלו.
זה תמיד כך שלכל אומות העולם יש איזו מחשבה שליהודים יש משהו יותר מהם.
תלמיד: הבורא ברא עולם כדי שתהיה בו מלחמה באופן קבוע, שיהיה מצב של שנאה כלפי האמת. זה כמו שמישהו בא לאכול ולידו נמצא איזה צדיק שאומר שהוא לא אוכל, וזה גורם לו שכבר לא יוכל ליהנות מהאוכל.
בסדר, כן.
שאלה: הוא כותב פה שהבורא מגדיל את המן. האם להגדיל את הכלים זה להגדיל רצון או להגדיל כוונה על מנת לקבל?
להגדיל רצון.
תלמיד: אם המן הוא כוונה על מנת לקבל, אז למה הוא מגדיל אותו? הוא צריך להגדיל כלים, שזה רצון כללי.
לפי הכוונה משתמשים בכלים.
תלמיד: אז כשאומרים להגדיל רצון, הכוונה להגדיל את הכוונה.
ודאי שזה עניין של כוונה. אם רוצים להגדיל את הכלי, אז זה אפשרי רק על ידי הכוונה.
תלמיד: אז מגדילים כלי רק על ידי כוונה?
כן.
תלמיד: כל העניין של להרוג את הכוונה, ואתה אומר שהכוחות כל הזמן נשארים, אז האם הכוונה על מנת לקבל גם נשארת?
הכוונה על מנת לקבל נשארת במשך כל התיקונים עד גמר התיקון, היא לא נעלמת בכל מדרגה ומדרגה. כשאתה רוצה להיפטר ממנה, היא לא נעלמת מהעולם. כשבא מלאך המוות והקדוש ברוך הוא שוחט אותו, זה לא נעלם. בכלל כשאנחנו מדברים על להרוג ולשחוט, זה לא קורה, אלא זה רק לעת עתה.
תלמיד: כלומר להרוג, הכוונה היא שעכשיו לא משתמשים.
כן. שום כוחות לא נעלמים, שאתה יכול להרוג אותם, לשחוט אותם ולשרוף אותם. הם לא נעלמים.
תלמיד: יוצא שעד גמר התיקון אדם תמיד רוצה לקבל על מנת לקבל, יש בו את הכוונה על מנת לקבל.
יש.
תלמיד: היא פשוט מאוזנת בלהשפיע, אבל הוא מרגיש שהוא רוצה לקבל לעצמו, כל הזמן.
יש לו את זה, כן.
תלמיד: זה עד גמר תיקון, ואחר כך לא ברור מה קורה.
מה שלאחר מכן אנחנו לא יודעים.
תלמיד: הוא כותב שהוא מגדיל את המן, כי מרדכי מסתפק במדרגות, הוא לא רוצה לעלות במדרגות.
כן. מרדכי הוא בחסדים.
שאלה: כתוב שרק בהתעוררות העליון יכולים להישאר בחיים. איך לעורר נכון את העליון כדי להישאר בחיים?
אנחנו צריכים קודם כל להגיע למצב שאנחנו צמודים לבורא על ידי בטול הרצון לקבל וככל האפשר להיות בעל מנת להשפיע. אז אנחנו נעלמים בכוח העליון וכך ניצולים.
תמלידה: כתוב שאסתר הזמינה את המן למשתה, כלומר משכה את קו שמאל כמו שאמר לה מרדכי. מי מושך את קו שמאל, הבורא או האדם?
האדם לא יכול לעשות פעולות כאלה של קווים והכול. את זה הוא עושה תמיד על ידי שהוא פונה לבורא.
תלמידה: איך למשוך כראוי את קו שמאל כדי לא ליפול תחת כוחו?
בתנאי שיש לנו קו ימין, כשיש לנו חסדים ואנחנו נמצאים בהם ובטוחים בהם אז אנחנו עושים פעולות כדי לעורר את השמאל. אנחנו צריכים את השמאל רק לצורך הימין.
שאלה: כתוב, "כי דוקא בזמן שאינו נצרך להדבר (היינו שיכול לעשות עליו מסך), אז מותר לו לקבל". מה זה המצב שאני מקבל את הדבר שאין לי כבר צורך בו?
לך אישית אין צורך אבל אתה חייב ללכת קדימה, אתה חייב לתקן עוד ועוד כלים וזה מה שיש לך בעל מנת להשפיע.
שאלה: למה הכוונה באמירתה של אסתר במגילה "וכאשר אבדתי אבדתי"?
קריין: "ועל זה אמרה "וכאשר אבדתי אבדתי". דהיינו, אם אילך, אני אבוד. כי אני יכול לבוא לידי פירוד, כנ"ל, כי בהתעוררות התחתון גורם פירוד מחיי החיים. ואם לא אילך, אז "ריוח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר", היינו על ידי אופן אחר, שהם יבטלו לגמרי את קו שמאל, כמו שאמר לה מרדכי."
כן.
שאלה: מה עניין מכירה במה שכתוב "כי נמכרנו אני ועמי"?
רוצים לברר דברים בכלים דקבלה או בכלים דהשפעה. מה זה בפורים? בפורים עובדים עם כלים דקבלה, ובחנוכה אנחנו עובדים עם כלים דהשפעה. ולכן כך כתוב. זו מכירה.
שאלה: כתוב ""נעשה נס ע"י דברי צומות וזעקתם", המשיכו את אור דחסדים, אז היו יכולים לקבל את אור החכמה."
כן.
שאלה: האם לפני גמר התיקון לא יכולים לקבל את אור החכמה על ידי המשכת אור דחסרים?
לא. שם מדובר על חכמה השלימה, על ג"ר דחכמה. ודאי שלא יכולים. עושים את כל ההכנות ואחר כך מגיע האור הגדול מלמעלה. מה שקורה, קורה נס. זאת אומרת, הופעת הכוח החדש שמאפשר להם לקבל על מנת להשפיע את כל האור העליון ולכן מקבלים.
שאלה: המאמר הזה מפרט את השיטה שניתנה לנו במהלך פורים. כיצד נוכל לפעול ולהשתמש בה כדי לזרז את הזמן ולמנוע מכות נוספות בעולם?
פורים זה כשיש כבר אור חסדים על כל הכלים ואור החכמה יכול להתגלות, אז קורה נס - תיקון הכלי בחסדים ואז מתגלה אפשרות לקבל את כול אור החכמה. לכן פורים זה נס. אף פעם לא היה אור גדול כזה בתוך הכלים ולא חשבו שזה אפשרי. אבל כאן יש לך תיקון של כל הכלים לעל מנת להשפיע ואז מגיע כל אור החכמה להתגלות.
שאלה: האם אנחנו צריכים להבחין בין הכלים של השפעה וכלים של קבלה בפורים?
זו שאלה אחרת. בפורים, מה שנקרא, "עדלאידע". אי אפשר כאילו להבחין. התיקון הוא עד כדי כך סופי, שלם, שאין הבדל בכל הכלים ואפשר לקבל על מנת להשפיע בכלים דהשפעה ובכלים דקבלה. זאת אומרת, אם יש לך כוח השפעה גדול, טוטאלי, אז לפניך, או כלים דהשפעה או כלים דקבלה, זה אותו דבר. אתה, בכל זאת, משתמש בשני הסוגים האלה, בעל מנת להשפיע.
שאלה: למה הכוונה בפסוק "בהתעוררות התחתון גורם פירוד מחיי החיים"?
זה רק בתנאי שהתחתון מתעורר בלקבל, ואז יש פירוד בינו לבין הבורא.
שאלה: באלו פעולות הם מקבלים את כל האור העליון בפורים?
יש להם בירורים, אחרי הבירורים יש להם תיקונים, בתפילה או בעצמם, ואחרי שהם מממשים את התיקונים בו"ק, יש להם התעוררות בג"ר. ובכלל, בפורים כתוב בכמה מקומות, שג"ר וו"ק כביכול באים כאחד.
שאלה: כשאנשי שושן נבוכים, האם כדי לצאת מהמצב צריך להתפעל מגדלות הבורא, לשלוח תפילות, מה העצה?
"עיר שושן נבוכה", כלומר אתה צריך להיכנס לבדיקת הכלים ולראות האם יש כלים שבהם אתה משתמש, ואז אסור לך להשתמש בהם, ולאחר מכן יבוא התיקון.
שאלה: הוא כותב, "שכל הגלוי הוא בכדי לתת מקום לבחור בהסתרה". לפני זה הוא מבדיל בין הבחירה באמונה לבין חכמה, שתמיד צריכים לבחור באמונה על פני החכמה. את החכמה אנחנו מקבלים מלמעלה, ואת האמונה אנחנו צריכים לתת מלמטה, בכוח שלנו. נכון?
נאמר.
תלמיד: על מה מתבססת הבחירה של האדם?
תמיד אנחנו מקבלים מלמעלה, רק השאלה למה אנחנו נמשכים.
תלמיד: כשאני מבין ומקבל את מה שבעל הסולם אומר ורב"ש כותב, איך אני בוחר באמונה נכון?
אתה רוצה שמלמעלה יבוא הכוח, וייתן לך, ישפיע עליך, שיהיה לך כוח למעלה מהרצון לקבל שלך.
תלמיד: אני צריך לבקש מהבורא שייתן לי את הכוח לעבוד באמונה.
כן.
תלמיד: מהי העבודה באמונה?
עבודה באמונה היא שיש לך רצון לקבל שאתה משתמש בו כדי להשפיע.
תלמיד: האם את הכוח הזה אני מבקש מהבורא?
כן.
תלמיד: אז את הכוח הזה שעכשיו ביקשתי מהבורא וקיבלתי אותו, ואני מצליח לעשות איזו פעולה, האם זה לא כוח של אור החכמה שנכנס בי?
לא. מתאספים רק כלים דהשפעה.
שאלה: האם לפורים צריך להכין חיסרון, או ברגע שכיסינו את הרצון בכוונה להשפעה, אז פורים מגיע מאליו?
לא. פורים זה לקבל על מנת להשפיע. חנוכה זה להשפיע על מנת להשפיע.
תלמיד: לדוגמא, אני נכנס לסעודה כדי לאכול. אני יכול להרגיש שהתענוג יכול למלא אותי בעל מנת לקבל, אבל אני מסרב לקבל את התענוג הזה לעצמי, ואני רוצה לעלות למצב שאני בקשר עם הקבוצה, עם החברים, ששם אני אקבל כוח לעשות פעולות דרך הקבוצה לטובת הבורא. אבל לא נראה לי שזה מגיע לדרגה של פורים, הרצון שלי לאכול כביכול לא משתתף בפעולה הזאת.
זאת אומרת, באת רק להשתתף עם החברים.
תלמיד: אני חייב להעלות לשם, אחרת אקבל לעצמי, אני לא אהיה בכיוון של רוחניות, של השפעה.
רצון לקבל, האם יש לך או לא?
תלמיד: יש, אבל הוא לא משתתף בתוך הפעולה שלי, הוא חסום, מצומצם.
אני לא מבין אותך.
תלמיד: אני מנסה להבין מה זה פורים.
פורים זה כשאתה מגיע אחרי כל התיקונים לכך שאין לך הגבלות. אתה יכול לקבל גם את אור החסדים וגם את אור החכמה על מנת להשפיע, כל הכלי שלך נפתח.
תלמיד: כשאנחנו מרגישים שאנחנו מקבלים אור מהבורא, איך אני יודע אם זה אור חסדים או אור חכמה?
אור חסדים מתפשט בכלים בתנאי שהנברא לא מקבל. אור חכמה מתפשט בכלים כשהנברא כן מקבל. זה הבדל גדול מאוד.
תלמיד: האם פורים זה תיקון על כל הכלי?
פורים זה תיקון סופי של הכלים.
תלמיד: האם אפשר להכין לזה חיסרון או שזה מגיע מאליו?
פורים נקרא שאנחנו רוצים לעבוד עם כלים דקבלה, ודאי שבעל מנת להשפיע, אבל למלא אותם לגמרי, מפני שהכלים האלה כבר מסוגלים להתמלא ובזה יהיה תענוג לבורא.
תלמיד: ומהו הרצון הזה להתמלא בכלים דקבלה?
יש לך ילדים קטנים, ראית פעם איך אשתך ממלאה את הילד הקטן, ועד כמה היא מרוצה מזה שהוא מילא את עצמו מהבקבוק, כמה תענוג יש לה מזה? אז כמו אותו תינוק, כך אתה רוצה להיות ליד הבורא. שהוא ייתן לך את כל מה שהוא רוצה, ואתה תקבל את כול זה בשמחה, בתאבון, ואז תאמרו תודה רבה זה לזה. גם אמא נותנת תודה רבה לילד, ממש אומרת, כי הוא נתן לה בזה תענוג גדול, וגם הוא בזה שקיבל מאמא. זה הפורים.
שאלה: מה מהות הנס עם אסתר? היא ידעה שאסור לה לבוא למלך כי אסור למשוך אור חכמה, ולעומת זאת אין ברירה, אם היא לא תלך למלך, אז המן ישתלט ויגמור את העם ואת כל שיטת היהדות. לכן היא כן הלכה למלך. איך אפשר לבוא ולבקש אור חכמה? על סמך מה היא הבינה שאפשר לבקש את אור החכמה?
מתוך הכלים שלה. איך אפשר לקבל על מנת להשפיע ולהיות בהסתרה, וכתוצאה מכך שיתגלה האור הגדול בכל הכלים, בכל העולמות, את זה אנחנו צריכים עוד להמשיך וללמוד.
שאלה: כתוב, "כשהתחילו לשתות, אז נמשכו אחר השתיה. היינו שכבר היו כרוכים להשתיה, היינו שהיו זקוקים לשתייה, אחרת לא היו יכולים ללכת קדימה, זה נקרא אונס". מה הכוונה שהם היו אנוסים? מה זה הגבול הזה?
הם קיבלו על מנת לקבל את אור החכמה נגיד, ואז לא יכלו לחזור מזה לעל מנת להשפיע.
תלמיד: יש כביכול איזה גבול שבו אתה נכנס לבלבול. האם יש אפשרות במצבנו להרגיש את הגבול הזה? כי אחרת אתה כבר לא במשחק, אתה כאנוס.
נהיה באורות ונלמד. אני מקווה שתהיה לנו הזדמנות לזה עוד מעט.
שאלה: כתוב, "רווח והצלחה יעמוד ליהודים ממקום אחר", אם אסתר לא תבוא למלך. כלומר אם לא תעבוד עם שיטת מרדכי, אז העזרה תבוא ממקום אחר. על מה הוא רומז?
יכול להיות שעל ידי מכות גדולות מאוד של המן.
תלמיד: אבל הוא אומר שזה מבטל את קו שמאל.
כן.
תלמיד: כלומר זה על ידי ייסורים.
אבל אני לא חושב שזה מציאותי. כך הוא אומר, אבל זה לא מציאותי.
שאלה: לא ברור מה העצה של מרדכי לאסתר, מה הוא אומר לה לעשות? מה התכנית שלו?
התכנית שלו היא איך אפשר לגלות את הכלים של המן על ידי כוונות מרדכי.
תלמיד: איך?
זה מה שבסופו של דבר קרה. צריכים להרוס את המן ואת כל הבנים שלו, ואז יהיה אפשר למשוך את האור בתיקונים.
תלמיד: איך הם עושים את זה? הם מזמינים את המן למשתה.
כן.
תלמיד: מה קורה בין אסתר להמן, איך היא מבטלת אותו? איך מצליחים לבטל את בחינת המן?
אסתר מגלה למלך עד כמה המן הוא טוב בכוונה כביכול, אבל כשמגיעים למימוש הוא משתמש בעל מנת לקבל, ברע.
תלמיד: מה זה אומר שהיא מגלה למלך?
נעשה ברור מההסבר של אסתר שהמן רצה להשתמש בה בעל מנת לקבל, וזה מה שהמלך לא היה יכול להרשות.
תלמיד: ברור שהמלך יודע הכול. כלומר אסתר צריכה לברר בתוכה מה באמת המן עומד לעשות, היא צריכה להבין את כל הכוונה מא' ועד ת', ואז זה גורם להשתלטות על הבחינה הזאת.
כן.
תלמיד: כלומר זה שהייתה לה חכמה להבין את דרך המן, בזה היא מצליחה להתגבר עליו.
כן.
שאלה: האם המן הוא הקליפה כנגד אסתר?
כן.
תלמיד: ואז כשהיא אומרת "וכאשר אבדתי אבדתי", האם היא אומרת "אני הולכת למלך אבל אני לא יודעת אם יהיה לי מסך, אלא הוא ייתן לי אור ואני אפול"?
נגיד.
תלמיד: וזה הנס, שהיא מקבלת הארה, ועם ההארה הזאת היא מקבלת גם כוחות מסך.
כן.
שאלה: אני מרגיש מאוד מבולבל, אני מרגיש שאנחנו דנים בפיזיקה קוונטית כאשר אני אפילו לא יודע אחד פלוס אחד. אנחנו לא שם, לא המן, לא מרדכי, לא גמר תיקון, אני מרגיש שעוד לא עשינו את הצעד הראשון ברוחניות ודנים כבר בצעד האחרון ברוחניות. איך זה מתחבר?
הכול מתחבר באותה המערכת.
תלמיד: זה ברור, אני מדבר על העבודה שלנו. זה כמו לשאוף להכיר בת מלך, אין לי שום אחיזה בזה. אני מבין שאם נדבר עכשיו על השלב שאני נמצא בו עכשיו פלוס אחד, אולי אני לא אדע מה לעשות אבל אני אוכל להבין.
אז אל תתערב במה שאנחנו מדברים. אין לנו ברירה, אנחנו קוראים את המאמר וככל שיכולים להתפלפל בו, כך עושים. אני לא עוצר שום דבר, ככל שרוצים להמשיך, בבקשה נמשיך.
שאלה: כתוב שהמן חשב שהאורות שמתגלים על ידי התיקונים של מרדכי הכול ילך לרשותו. איך יש פה תיקונים אם עדיין הכוונה היא על מנת לקבל? האם יש פה דרך של תיקונים?
כמו שאתה אומר, אז אין.
תלמיד: מתי מתחילים התיקונים?
התיקונים מתחילים ברגע שאנחנו מתחילים להתייחס למערכת הזאת כמו למערכת שמקשרת אותנו יחד, ואנחנו צריכים בתוכנו לממש את המאמר.
תלמיד: אחרי שמקבלים אור חכמה, האם שם מתחילים התיקונים האמיתיים או שכבר לפני כן?
לפני זה, איך אתה יכול לקבל אור חכמה בלי תיקון קודם?
שאלה: כתוב "וזה סוד שמרדכי שלח לאסתר, שתלך למלך לבקש על עמה. והיא השיבה "כל עבדי המלך וכו', אשר לא יקרא, אחת דתו להמית, וכו', ואני לא נקראתי לבוא אל המלך זה שלשים יום". שפירושו הוא כמו שידוע, שאסור להמשיך בחינת ג"ר דחכמה למטה. ומי שכן ממשיך בחינת ג"ר (שהם ג' ספירות וכל אחת כלולה מעשר, הם שלשים), נדון למיתה, מטעם שהקו שמאל גורם פירוד מחיי החיים. "לבד אשר יושיט לו המלך את שרביט הזהב וחיה", שזהב הוא סוד חכמה וג"ר." מה זה שרביט הזהב של המלך?
במי שהמלך נוגע או נותן את שרביט הזהב, הוא כביכול נותן לו אפשרות, רשות לשאול ולחקור מה שחסר לו כדי לתקן את עצמו.
תלמיד: האם שרביט המלך זה המאור המחזיר למוטב?
שרביט המלך זה הכוח העליון שנותן לאדם יכולת להתחיל לעבוד עם האור העליון.
תלמיד: אתה אוהב דוגמאות, המצב הזה שמתואר פה זה כמו שהמנהיגים היום אומרים, תחיה ותבלה כי מחר תמות, תמשוך אור חכמה לא משנה מה יהיה לך מחר.
זאת אומרת העבודה שלנו היא למשוך אור חסדים, ולפי הבנתי כרגע בחלק מאנשים בלי שרביט המלך אין לנו מה להציע לאנשים, הם לא רוצים את זה, הם רוצים את אור החכמה. איך אני מעביר לחקלאי שיש לו סל מלא זהב ויהלומים, שהוא סך הכול צריך לעבד את האדמה שלו, שהוא לא זקוק לזה. איך אני מוכר לו את זה?
אנחנו צריכים לדבר בכל זאת על התהליך שהאנושות חייבת לעבור בדרך לגמר התיקון שלה, כי אחרת הצרות לא ייעלמו מהעולם. לכן אנחנו באים, ובכל זאת פותחים, ומדברים על זה שהחיים שלנו הם לא חיים כל כך טובים, שכל כדור הארץ נכנס לערבוביה, ומצב לא טוב. ולכן אנחנו רוצים בתיקון, תיקון על ידי חיבור, וחיבור על ידי תפילה לבורא, לזה אנחנו צריכים להגיע. זה הכול. ומה קורה שם בדיוק בפורים? כשנגיע לזה, נראה שזה יתגשם בנו, ואז יהיה לנו יותר ברור.
זה כמו ההבדל בין מומחה לאדם שלא נמצא בתחום. אז למומחה ברור במה הוא משתמש, באיזה כלים, באיזה אורות, באיזה מסכים, ובאיזה פעולות. והאדם הרגיל שלא מבין שום דבר, בשבילו הכול נראה מאוד מאוד מוזר. נחיה ונראה.
תלמיד: אנחנו מכירים את המערכת, אם לא הייתי מצדיק את הבורא בגלל שהוא טוב ומיטיב, והוא היחידי שפועל, הייתי חושב שיש באג במערכת, שאח"פ דעליה עושה לנו פה תקלה, והוא לא מתאים את עצמו לתחתון כדי שנוכל באמת למשוך את החסדים, ולכסות על החכמה.
כל הבאגים האלה הם מחטא עץ הדעת, הכול התחיל מבאג, אז מה אתה רוצה?
תלמיד: להודות לך, שתהיה בריא ושנזכה לעשות את עבודת הקודש הזו ביחד.
נעשה ביחד.
שאלה: שמעתי שיסוד הלימוד צריך להיות אמונה, וגם אנחנו אומרים "שאין חכם כבעל ניסיון". אז איך הניסיון שרוכשים בלימוד, משפיע על האמונה למעלה מהדעת?
הניסיון שלנו שאנחנו כל הזמן רוצים להרחיב אותו עוד ועוד בכל מיני פעולות למעלה מהדעת, אפילו בתוך הדעת לפעמים, יש עליות, יש ירידות. אז הניסיון הזה נותן לנו יותר ויותר כלים. הכלים מתקשרים כל אחד עם השני, ואז מתוך החיבור ביניהם זה עיקר החכמה.
החכמה היא לא בזה שאני יודע משהו, אלא עד כמה הידיעה שלי במשהו הזה, עוזרת לי להתקשר לעוד כל מיני תופעות חדשות. ואז אני מכיר, מבין, לומד אותן, וכך אני משיג את הדברים. העיקר בסך הכול לראות את הקשר בין כולם. זו כל החכמה, "כוח מה".
שאלה: איך אני בעשירייה מפסיקה להשתמש ברצון לקבל על מנת לקבל, והאם זה תלוי רק בי או בעשירייה שלי? כי אני מרגישה שלפעמים זה כאילו תלוי בהן.
תתחילי לעשות פעולות על מנת להשפיע, ואל תחשבי על להפסיק את על מנת לקבל, תחשבי על איך אני מפעילה פעולות על מנת להשפיע לחברות.
תלמידה: אז לעשות פעולות אוטומטיות כאלה, שכאילו על מנת להשפיע.
לא הבנתי.
תלמידה: זה משהו אוטומטי שאני רוצה לתת משהו לחברות, אז אני נותנת להן בלי לחשוב שאני אקבל בחזרה.
זה לא טוב אם זה אוטומטי, הכול צריך להיות מחושב, בכוונה, בדיוק ביצירת הכוחות, וכך תעשי.
שאלה: שאלו אותך מה לעשות במצב של "העיר שושן נבוכה", ואמרת שאז צריך לבדוק אם יש כלים שמשתמשים בהם, ולהפסיק להשתמש בהם. רציתי לדייק, האם התכוונת לכלים שמשתמשים בעל מנת לקבל, או בכלל להפסיק?
לא יודע על בכלל, תנסו, ואז נדבר.
שאלה: את גילוי האור חכמה בפורים מלמעלה נותנים לנו כדוגמה לטעם מלמעלה, כדי שאחר כך בעבודה שלנו מלמטה נגיע לגמר התיקון, זה לפי אותו חוק?
כן.
שאלה: כשאני שואל שאלה היום, אני מבין שאני לא אוכל להבין, אולי זה יעזור לחדד את הכוונה. הנס שקורה בפורים, זו כבר הגעה לקו אמצעי?
זה כבר הקו האמצעי.
תלמיד: אמרת הרבה פעמים שאם אנחנו נקבל ישר אור חכמה לכלים דקבלה יהיה קצר.
כן.
תלמיד: אז מה זאת אומרת לקבל לא ישר? שצריך שתהיה ביניהם התנגדות, ולפי ההתנגדות, פרופורציונאלית לרצון לקבל שלי, אבל אני לא מקבל, זאת אומרת שאני יכול לקבל רק דרך הבורא, והוא נותן לי אפשרות לא להשאיר לי שום קבלה, ולהעביר אליו.
כן, זה על ידי צמצום, מסך, ואור חוזר שאני עושה בדיוק חשבון, ואז כמו במאזניים אני בודק כמה הוא נותן, כמה אני יכול לתת באור חוזר, ולפי זה, רק אחר כך אני מקבל בקו האמצעי.
תלמיד: כתוב שרק מרדכי ידע, מרדכי זה קו ימין, מעל הדעת. אז מה זאת אומרת שהוא ידע?
מרדכי ידע איך יבוא התיקון, כי לפי ההיגיון המן צדק, ומרדכי ידע שבצדק הזה אי אפשר להצליח, אלא אך ורק על ידי זה שהורסים, הורגים את המן, את כל הקו הזה, ומתחילים להשתמש בהשפעה.
שאלה: מדוע מדובר בעם היהודי ולא בעם ישראל בטקסט? מה ההבדל?
יהודי זה מהמילה "יחוד" מזה שאנחנו מתחברים כולנו יחד והרצון שלנו רק להיות יחד זה "יהודי". "ישראל" מדבר יותר לכיוון שהם הולכים קדימה לבורא ולכן זה נקרא ישר-אל, זה נקרא ישראל. זאת אומרת כל אדם שהוא מכוון לבורא, שרוצה להגיע אליו, הוא נקרא ישראל. במונח יהודי יותר מדובר על המבנה שמחוברים כולם, שיש להם איחוד, וישראל זה יותר על המשיכה.
שאלה: להרוג את המן, מה זה אומר? מה זה להרוג את הרצון לקבל?
המן זה כוח רע מאוד שהוא לגמרי נגד שיטת ישראל, ולא יכול להיות ששניהם יחיו יחד, אלא או המן, או ישראל. המן זה על מנת לקבל ולכן אותו חייבים להרוג. להרוג, לתלות עם כל עשרת הבנים שלו שזה כל הפרצוף שלו, אבל זרש אשתו היא עוד יותר גרועה ממנו, היא מכשפה גדולה. יש שם גם "אנשים טובים", חרבונה בגתן ותרש. מספיק לנו עם זה, העיקר לנו באמת להגיע למה שהחג הזה צריך להתממש בנו, בעולם הזה, בפועל, בחומר, זה מאוד חשוב. אנחנו מתקרבים לזה, זה יהיה, נקווה בקרוב.
שאלה: אנחנו רוצים להתחבר, ואז אנחנו לא מצליחים, אנחנו מעלים תפילה ובקשה ואז מקבלים את החיבור. זה נקרא נס?
לא. בעצם אתם עושים הכול לפי החוקים, שרוצים להתחבר, מפני שאגואיסטים לא יכולים להתחבר, עושים כל מיני תיקונים שכוללים בזה את הרצון לקבל שלכם, עד שהוא יגיע לאיזו מידת ההשפעה, על ידי מידת ההשפעה אתם מתחברים ביניכם ורק אז מגיעים לתיקון הראשון.
שאלה: אז מה זה נקרא נס לפי מה שכתוב פה במאמר?
ניסים יש כמה. נס פורים, נס חנוכה, נס יציאת מצרים. נס זה מה שלא קורה בדרך הטבע, שיש על זה איזה כוח עליון, שהוא מכוון את המעשה והוא מצליח, כי אם לא היה נס פורים, אי אפשר היה להרוג את המן.
תלמיד: איפה יש את האמונה למעלה מהדעת? נס זה בתוך הדעת?
לא. אמונה למעלה מהדעת זו גישה איך אנחנו צריכים להתייחס לתיקונים שלנו. זה נקרא "אמונה למעלה מהדעת", שאנחנו רואים שאנחנו לא יכולים להצליח, אין לנו שום סיכוי, ובטבע שלנו אנחנו לא מסוגלים להשפיע ולהתחבר בינינו, ולחשוב טוב על החבר, אלא אוטומטית אנחנו תמיד נמצאים ברצון לקבל לעצמנו שנקרא רע, אבל יחד עם זה אנחנו כן ממשיכים ומצליחים.
תלמיד: כשאנחנו ממשיכים זה נקרא אמונה למעלה מהדעת?
לא. זה עדיין לא אמונה למעלה מהדעת. זה שאנחנו ממשיכים זה מתוך חברה שלוחצת, ממורה שחוזר על זה. זאת לא אמונה למעלה מהדעת. אמונה למעלה מהדעת תבוא אחר כך.
שאלה: כתוב שמרדכי גילה שבגתן ותרש רצו לשלוח יד במלך, והוא עשה עבודה מאוד גדולה כדי לגלות את הכוונה על מנת לקבל. מהי העבודה?
זה לא היה ברור ובכלל הוא גילה שכל הגישה הזאת שבאה מצד המן, היא לא רק באה על ידי המן, זה בא על ידי כל השליחים שלו, וזו גישה לא טובה, גישה לא נכונה.
תלמיד: איך בזה שמרדכי רוצה לעשות הכול לטובת המלך הוא מגלה דווקא את הכוחות האלה? מה במאמץ, ביגיעה של העבודה הזאת מגלה את הדבר ההפוך?
כשהוא רוצה לעשות פעולות על מנת להשפיע, הוא מגלה את כל הכוחות שכנגד.
תלמיד: מה המאמץ של לרצות לעשות הכול על מנת להשפיע שהוא עושה? כביכול אם המגמה של מרדכי היא לא לקבל, פתאום יש משהו שבגללו הוא אומר, "אני רוצה הכול על מנת להשפיע", זה מעורר את העל מנת לקבל?
גם אפשר להגיד כך.
אם לא מתעוררות שאלות, זה יבוא. אנחנו נברר את זה. אי אפשר להגיע לתיקון בלי בירור.
שאלה: כתוב שהמלכות נקראת בית המקדש. מקדש זה משיכת החכמה. למה מלכות תלויה במשיכת החכמה?
מלכות היא ספירה אחרונה מעשר הספירות, והיא כמו מחסן, היא רוצה לקבל, צריכה לקבל לפי תכנית הבריאה את כל האורות שבאים מכתר, הם צריכים לעבור דרך כל הנבראים ולמלא את המלכות. לכן מלכות נקראת "המחסן של כל האורות", "הנשמה הכללית".
שאלה: מה זה אומר שחייב אדם להשתכר בפורים "עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי"?
ככה זה. אדם צריך להגיע למצב שכל הכלים שלו, גם כלים דקבלה וגם כלים דהשפעה, יהיו כולם מעורבבים ומתוקנים על מנת להשפיע ואז לא יהיה שום הבדל בין לקבל או להשפיע. כדי להשפיע לבורא, לא חשוב לי מה אני צריך לעשות. תגיד לקבל, אני אקבל, תגיד להשפיע, אני אשפיע, תגיד לא לקבל ולא להשפיע, אני אעמוד באמצע. זאת אומרת, התיקון צריך להיות מה שלטובת העליון. זה בעצם מה שצריך לעשות.
שאלה: האם השמחה עוזרת להגדיל ולחזק את אור החסדים מעל פני אור החכמה, כביכול לכסות עליו?
כן.
תלמיד: זה בעצם הבסיס, זה מה שאנחנו מרוויחים, אלה המאמצים?
כן.
(סוף השיעור)