בכחול - עצות פרקטיות מרב.
*טעימות נבחרות משיעור בוקר 1.11.2021*

מצוות הקלדות וטעימות.

*חלק 1 – שמעתי מ"ג, ענין אמת ואמונה*

1. מאמר לא פשוט. אנחנו נתקעים בו בכל צעד ושעל. *מצד אחד אנחנו מבינים שצריכה להיות יגיעה, ואז לפי הידיעה שלנו נקבל שכר. מצד השני אנחנו שומעים וחושבים שאם הבורא הוא טוב ומיטיב וכל יכול, לא צריך לשום יגיעה שלנו, כי כך ברא אותנו, אז למה אנחנו צריכים לטרוח ולעשות משהו*?
   
   גם בעולם שלנו אנחנו רואים אותה סתירה.. כולנו רואים שאין כאן התחלה שווה לכולם, לא בשכל לא ברגש, לא בתכונות ובאמצעים הגשמיים. איך זה קורה, לפחות ברוחניות? יכול להיות שברוחניות ישנם תנאים יותר צודקים, יותר שווים, הרי רוחניות באה מלמעלה, הכל מסדר הבורא. אז בעולם הזה, מילא שאנחנו כך מסודרים, אבל בעולם הרוחני? לכן יש לנו כלפי הרוחניות טענות, למה אני לא מקבל את מה שמגיע לי? כמו ילד שדורש הכל מההורים, ונותנים לו, לא נותנים לו, מה שיכולים לתת, נותנים. מה שלא, לא. אבל נראה לילד שהוא יכול הכל לדרוש.

2. *כך גם אנחנו, יכולים לדרוש או שלא דורשים, אבל אנחנו חושבים שמגיע לנו. לכן יושבים ומחכים, מצפים לזה שיהיה, שיגיע מהבורא בעצמו. עוד יום, עוד יום, מתי שזה יגיע, יגיע. כמו שכתוב לא לנצח יריב, בסופו של דבר אני אקבל מה שמגיע לי, ואני לא יכול ללחוץ על עצמי משום מה, אלא רק בלמעלה מהדעת*, אם אני אלחץ על עצמי, ע"י החברים איכשהו.
   
   בקיצור, מה שלא יהיה, *יש כאן הרבה סתירות בתפיסת המציאות, אפילו גשמית, מכל שכן עולמית, רוחנית. אם היינו רואים את הדברים האלו בצורה אמיתית, נכונה, אולי לא היינו נמצאים כל כך בטענות זה אל זה וכלפי הבורא. אבל אנחנו רואים שגם בגשמיות וגם ברוחניות הדברים האלה לא מסודרים כמו שצריך להיות*.

3. *השאלה איזה השלמה אנחנו יכולים לעשות, כדי שהעולם ייראה שנברא אמנם שלא שווה, אבל בצדק. שבהשגת המטרה הסופית אנחנו מגיעים למצב שכל אחד משלים את עצמו ע"י האחרים, וכל אחד משלים את האחרים מעצמו. דווקא בצורה כזאת אנחנו משיגים את המצב הנכון לפיו נולדנו לא שווים, ואחד נותן יותר יגיעה והשני פחות. אף אחד לא יהיה בטענה לבורא על זה שעשה כך*.
   
   למה? איפה? כאן דווקא אנחנו מגיעים להשלמה למה הבורא מלכתחילה עשה כך כל העולם, שכולנו נמצאים במצב שנראה לו שאחרים שרויים בטוב אולי, וכך אנחנו מאוד מתקשים לתת יגיעה, ומצד השכל שלנו ודאי שהיינו בונים את העולם בצורה אחרת.
   
   *כשאנחנו מתקדמים, אנחנו יותר ויותר מסכימים עם הבורא ורואים כמה הכל נעשה בשכל עליון, בצדק העליון, וכך מתקדמים. כל בני האדם לא שווים גם בגשמיות גם ברוחניות, אבל בסופו של דבר כשהם מתחברים בכלי אחד, אנחנו רוצים כביכול להסביר לעצמנו, אז משלימים זה את זה ומגיעים למצב שכולנו כאחד*.

4. ש: למה לא להגיד פשוט שהבורא נותן בהתאם למאמצים?
   ר: זה בדיוק כדי שתגלה יחס נכון למציאות שבה אתה נמצא. לכן אנחנו כאלה מבולבלים. אני נותן לך אפילו דוגמא מהעולם הזה, שכולנו נמצאים במצבים שונים, גם פנימיים בשכל ורגש. לא כולם איינשטיינים ולא כולם שייקספיר. רוב האנשים הם פשוטים וגם הם לא שווים זה לזה.
   
   *כל אחד במשהו שונה מהשני, לפי האופי, לפי השכל, לפי הרגש, לפי הרגלים שמקבל מהבית, לפי תכונות פנימיות.. כולם שונים. למה שונים? כדי שאנחנו בחיבור שלנו נגיע לשלמות*.
   
   בכל אחד יש משהו שאין בשני, וכל אחד צריך לגלות כמה שהוא זקוק לשני. דווקא שלמות משיגים ע"י חיבור ולא שאדם לומד בעצמו ומעלה את עצמו. אין דבר כזה. ...שבירה ולכן הפעולה הכי נכונה מהמצב שלנו זה חיבור. אין שום דבר אחר. *בהכל מטפלים והכל מרפאים ע"י החיבור בינינו. לכן אם סוגרים עיניים ומטפלים רק בחיבור, זה יסתדר. אבל זה לא מספיק, כי אפילו כדי להגיע לחיבור אני צריך גם לטפל בעצמי, להבין נחיצות לזה, לפתח תכונות שיש לי מלכתחילה. לכן יש כאן ענין של עבודה פנימית ועבודה חיצונה*.

5. ש: מה זה אומר שאדם בדרך מאמין בשכר ובעונש?

ר: שכר ועונש זה מה שהוא אומר: "ענין אמת ואמונה מה שאדם מרגיש ורואה בעיניים ובחינה זו נקרא שכר ועונש, היינו שאי אפשר להרוויח שום דבר בלי יגיעה". זה נקרא *שכר ועונש*, אם אני אעבוד חזק, אני ארוויח יותר. אם אני אתעצל, אז אני ארוויח פחות ואסבול. זה נקרא שכר ועונש. אנחנו רואים בעולם הזה בדרך כלל, שאי אפשר להשיג שום דבר אלא בהקדם היגיעה. זה נקרא *שכר ועונש*.

ש: אז השכר שלנו בהתאם ליגיעה שלנו? אבל אין עוד מלבדו...?

ר: בלי אין עוד מלבדו. אין עוד מלבדו בעניין שכר ועונש זה פשוט בעל הבית, שכמה שאני עובד, ככה אקבל ממנו, ואז בצורה כזאת, *אם יש לי קשר עם בעל הבית, זה שנקרא שאני נמצא בקו שכר ועונש. ככל שאעבוד יותר, יש לי יותר שכר. אם אעבוד פחות, יש לי עונש. זה הכל, זה עניין שכר ועונש. חוץ מזה יש ענין אחר, שזה כבר למעלה מהדעת, גם יגיעה לזה*.

6. ש: למה הוא אומר שצריך להתפלל על הצלחה? למה לא להסתפק ביגיעה?

ר: הוא מסביר לנו, *אנא ה' הושיע נא, ואנא ה' הצליחה נא*. כלומר שאנחנו מבקשים מהבורא שיעזור לנו, וגם מבקשים ממנו להצליח. אבל איך אני מבקש מהבורא להצליח? איפה כאן הטרחה שלי? אם אני עובד לפי *שכר ועונש*, האמת מה שנקרא, לפי קו אמת, אז ככל שאני עושה, זה מה שמגיע לי.

לא, אומרים *זה לחוד, ויש עוד: אתה צריך לבקש, ולהתפלל ולצפות שתקבל את זה אפילו בלי יגיעה, שזה נקרא הצלחה. הצליחה נא, שאנחנו מבקשים ממנו להצליח, מה זה להצליח? להצליח, כלומר אם אני עושה אפילו לא נכון, או לא עושה, או משהו, אני מבקש להצליח. כמו ילד כלפי האמא, הוא בוכה ומבקש, דורש, והיא עושה לו מתוך האהבה. כך אנחנו גם צריכים לבקש*.

ש: מה מוסיפה ההצלחה? למה לבקש?

ר: תפילה עושה את הכל בסופו של דבר. אחרי 2 דרכים האלו, אם הולכים נכון כמה שאפשר, מתבלבלים אבל מתקנים את עצמנו, אנחנו לפי זה מתקדמים לפגישה עם הבורא.

אתה צריך ללכת ב-2 הדרכים האלו, גם באמת וגם באמונה, או בשכר ועונש ובהשגחה הנצחית. מצד אחד הולך בתוך הדעת, מצד שני אתה הולך למעלה מהדעת, כי אם לא קבעת מה זה דעת, איך תלך למעלה מהדעת?

7. ש: איך אפשר לקבוע מהי האמת בצורה נכונה?

ר: ראיית אמת בצורה נכונה? זה הכל מאוד אישי כלפי כל אדם ואדם. מה זה נקרא אמת? אמת נקרא מה שאני רואה, מה שאני מבין, כלומר מה שאני מרגיש לפי החושים ומה שאני רואה לפי השכל.

ש: אבל כשמתחילים לעבוד עם אין עוד מלבדו, האמת מתמסמסת?

ר: ודאי שמתמסמסת, כי אנחנו מתבלבלים. בדרך, מה שאנחנו מרגישים ומה שאנחנו רוצים לשייך לרוחניות, נמצאים בסתירה זה לזה. לכן התחלתי להגיד שישנם אנשים, וזה קורה עם כל אחד ואחד במשהו, שיושבים ומחכים שיהיה משהו. הם צודקים, כי מגיע להם מפני השגחה הנצחית, מפני שיש יחס מהבורא לבני אדם מבחינת למעלה מהדעת מה שנקרא. שבסופו של דבר הבורא מגיע ועוזר, מביא את כולם לגמר התיקון, מחבר את כולם. בכל זאת הכל בידו נעשה.

*זה שאין עוד מלבדו זה הכל בסדר גמור, אי אפשר להגיד על הגישה הזאת שום דבר,

חוץ מדבר אחד: היא גישה לא שלמה. איפה כאן היגיעה שלנו? לא צריכים יגיעה. אתה יכול להגיד: אם הבורא הכל עושה והכל יעשה לכל המעשים ואין עוד מלבדו וכו וכו, יש לי פסוקים ודיבורים על זה, אז אני יושב, מחכה ומצפה. ושיהיה אז ברור לנו שאם זה בעולם הגשמי, אז אדם הזה יגווע מרעב, הוא ימות*.

אנחנו לא מרגישים את העולם הרוחני. נדמה לנו ששם הכל יכול להיעשות לפי השגחה נצחית ולא לפי שכר ועונש וזה לא יקרה כי יש 2 צורות. הבעיה שלנו, למה חכמת הקבלה כל כך לא מתקבלת, נסתרת? זה כמו שאנחנו רוצים *להכניס כדור לתוך קופסה*. אלו 2 צורות שונות, איך אפשר זה לעשות? זה בעיה, בעיה גדולה מאוד, זה לא הולך יחד. לכן *התפיסה בעולם הרוחני מהעולם הגשמי היא כל כך מורכבת, מסובכת, לא מובנת. רק ע"י השפעת האור העליון, הוא שייך גם לעולם העליון ולעולם התחתון, אנחנו כשמתעלים לאור הזה, יכולים להתחיל להרגיש את המציאות, גם מציאות גשמית וגם מציאות הרוחנית, איך הם מתלבשים זה בזה*. אבל באמת קשה אפילו להסביר איפה כאן הבעיה.

8. ש: לא ברור איך קשור תפיסת אמת שאני רואה בעיניים, לתכונה של שכר ועונש?

ר: *אם אנחנו מדברים על הרוחניות, אתה לא יכול להשיג רוחניות אם אתה לא מכין את הכלי. כלי אתה משיג ע"י יגיעה. מצד שני בתוך היגיעה אתה צריך לקחת בחשבון גם למעלה מהדעת, עוד מרכיב אחד. אחרת לא יהיה לך קשר עם הכוח עליון, עם הבורא. יוצא שיש לך גם ידיעה וגם אמונה יחד. בשכל שלנו, גם ברגש שלנו, הם לא מתחברים, אבל בכל זאת אין ברירה, אנחנו צריכים לעשות לקראת זה מאמצים, והאור העליון מלמעלה כבר יסדר לנו את הדברים*.

9. אנחנו צריכים להאמין למעלה מהדעת שבלי שום יגיעה וטרחה גם נגיע לפתרון. למה הבורא שם לנו כזה מכשול בדרך, שאנחנו יכולים לא לעשות כלום ובכל זאת להאמין שאנחנו יכולים להגיע להמטרה? *קצת יותר סבלנות, אני רוצה שתיכנסו לעניין הזה, שתתחילו להרגיש אותו קצת יותר פנימה. לא לקבל תשובה חיצונית כזאת וזהו, אלא שניכנס לתוך זה, נוכל להכיר את זה*.

10. קודם אני צריך בשכל ורגש לעבוד ומה שצריך. מתוך זה שאני עושה את היגיעה, זה נקרא *יגיעה*, אז אני מגיע למצב של *השגחה פרטית*. למה זה כך? משום שענין השגחה פרטית, דבר נצחי. איפה זה? השגחה פרטית הוא דבר נצחי, והשכל של אדם אינו נצחי, לכן דבר נצחי אי אפשר שיתלבש בדבר שאינו נצחי. לכן לא מרגישים מתוך העולם הזה את העולם הרוחני. לכן לאחר שאדם זכה לבחינת שכר ועונש, אזי ששכר ועונש נעשה לו כלי שבו יוכל להתלבש דבר השגחה הפרטית. כלומר רק אחרי שאנחנו עושים כל מיני עבודות, נותנים את הטרחה, נותנים את כל מה שאפשר, אנחנו מחפשים איך אפשר להגיע לרוחניות, להשפעה? לאחר שאדם זכה לבחינת שכר ועונש, שאני רואה שעל כל הדברים האלה אני רואה שיש שכר ועונש, חס שלום, אזי שכר ועונש נעשה לכלי שבו יוכל להתלבש דבר ההשגחה הפרטית.

11. *יש רק אדם אחד הכולל את כולם. אנחנו כולנו חלקים שלו, וכל העבודה שלנו מצטברת בו, באותו אדם, באותה המערכת. לכן אם אנחנו מתחברים יחד ורוצים להשלים זה את זה, אז אנחנו מגיעים לאותו מצב שכולנו כולנו הופכים להיות כאחד, ברצון אחד. שם כבר גם השגחה פרטית וגם השגחה כללית, הכל מתחבר יחד. דווקא ע"י זה שמתחברים, אנחנו אוספים יחד גם זמן, גם מקום גם את היגיעות שלנו, הכל לאחד*.
    
    לכן *ברור לנו שבעולם שלנו אנחנו אף פעם לא נגיע לאיזשהו מצב שלם, מושלם, יפה, טוב, צודק. ככל שנתפתח נגלה עוד יותר, דווקא מתוך מהתפתחות שלנו, כמה אנחנו שונים, רחוקים, הפוכים, מנוגדים זה לזה. רק אם נתעלה מעל העולם שלנו, מעל הגישה האגואיסטית, מעל החיבור האגואיסטי שכך מתאר לנו את העולם, ונתחיל למעלה מזה להתחבר, ללכת באמונה למעלה מהדעת, אז נתחבר לכלי אחד ונשלים זה את זה, והכל יהיה וייראה בצדק, ושכל אחד מרוויח כמו כולם. זה נקרא אמת ואמונה שכבר מתחברים יחד*.

12. ע"י היגיעה אנחנו בונים רצון נכון לבורא, אנחנו נזקקים בו, שבאמת רק הוא יכול לסדר את כל פרטי החיבור שלנו, עד פרט האחרון הקטן. *זו מטרת היגיעה שלנו, להזדקק, להשתוקק לעזרת הבורא שיעשה, שיבצע את העבודה. כלומר שדרך שכר ועונש אנחנו מגיעים לצורה הנכונה, ללמעלה מהדעת. אבל למעלה מהדעת, זה מגיע מהבורא*.

13. ש: קראנו בעצמנו את המאמר... איך להתייחס לבילבול של חבר ממנו?
    ר: *אנחנו צריכים את הבלבול הזה, כי דווקא מתוך החושך, מתוך השגיאות, אנחנו מגיעים למצבים שאנחנו לא יכולים לפתור. אז בסופו של דבר אנחנו פונים לבורא*. לכן כמו שאתם גם מרגישים, כתוצאה מהמאמרים האלו אנחנו כאילו מבינים יותר, מרגישים יותר. אבל הרי אנחנו מקבלים משהו ביד חוץ מזה שאנחנו צריכים להתחבר ולפנות לבורא? לא, אין לנו שום תוצאה מזה. אנחנו מקווים שזאת תהיה התוצאה*.
    
    *רק ע"י זה שאנחנו ביחד נבין שכל ההתקדמות שלנו תלויה בבורא, אז אחרי יגיעה רבה אנחנו מגיעים לנחיצות כזאת, להעלאת מ"ן* כזה. *מצד אחד יש לנו קשר עם דרגת השפעה, אנחנו רוצים אליה. מצד שני עשינו כל מה שאפשר במצב שכר ועונש, ביגיעה. אז אנחנו יכולים באמת לצעוק, לבקש. אנא הבורא הושיע נא, ואנא הבורא הצליחה נא. 2 הדברים האלה אנחנו יכולים לחבר יחד בעבודה שלנו בקבוצה שלנו. באדם שעושה את זה, הכל מתחבר יחד*. אחרת הם לא יכולים. איך אני יכול לבקש אנא הבורא הושיעה נא, תעזור לי, הצליחה נא? כלומר איך יכול להיות? רק אחרי יגיעה רבה וחיבורים ככל שאנחנו מסוגלים, אנחנו מבקשים על זה.
    
    *לכן מה שעברתם זה מאוד טוב. אני ממליץ את זה לעשות לכולם. אם שמתם לב, אני לא נותן לכם תשובה, ואי אפשר לתת תשובה לאדם רק בדרך אחת, או להגיד לו: לך למעלה מהדעת, או ללכת בשכר ועונש. אבל זה לא נכון. מחבר את שניהם יחד ופונה לבורא, והבורא הוא מטרתנו, הוא בעצם שמביא לנו ישועה מלמעלה*. למה זה נקרא ישועה? כי הוא מעלה אותנו לדרגה כזאת ש-2 הדברים האלה מתחברים יחד, גם שכר ועונש, וגם הרגשה נצחית. גם דעת ולמעלה מהדעת. 2 העולמות האלו מתחברים רק ע"י האור העליון. אנחנו יכולים לחבר 2 עולמות, הם לא יכולים להתחבר גם בשכל וגם ברגש, הם לא משתווים ביניהם, הם לא יכולים להיכנס. זה כמו שתשתדל להכניס כדור לתוך קובייה, אתה לא יכול, זה 2 דברים שונים, ורק האור העליון עושה את זה. *אז נמשיך, והעיקר לדרוש את זה*.

14. ש: מה לעשות?
    ר: לרצות שהבורא ינהל אותך ושכל המצבים הגשמיים, חיבור עם עשירייה, שיעור, הפצה, אתה משקיע בזה, תנסה. אנחנו עושים את זה, עושים. *אתה צריך להוסיף להשתדל, להוסיף במה עוד אתה יכול לעשות נחת רוח לבורא? ברור שאם זה היה בידיים שלך, אז היית לוקח את כל האנושות מחבר אותם יחד, ומציג לבורא שיעשה, שישפיע עליהם באור שלו, יתקן וימלא אותם. כך אתה צריך לעשות. תנסה, זו העבודה שלנו*.

15. ש: מה זה אומר להשלים זה את זה?

ר: *אנחנו צריכים להבין שבתוך עשירייה, בתוך הקבוצה, ישנן כל התכונות כמו שיש בכל הכלי דאדם הראשון, אבל בקומפרסיה, בצורה דחוסה, שבכל אחד כוללת הרבה. כלומר יש 10 אנשים, כל אחד מהם שווה למיליארדי אנשים שבחוץ*. בחוץ יש מיליארד אנשים, אז שאנחנו נמצאים בקבוצה ורוצים להתחבר בינינו, קודם כל זה מאוד קשה, כי באמת כל אחד ואחד הוא כמו *אשכולית*, הוא כולל הרבה תכונות גשמיות, רוחניות של אנשים.

ככל שיש לנו יותר עשיריות, יותר קל, כי סה"כ אנחנו מחלקים את העבודה שלנו להרבה עשיריות וכבר הבורא מסדר מלמעלה לכל עשירייה ועשירייה אופי שלה וכן הלאה. *אתם עוד תראו בזמן הקרוב כמה כל הדברים האלה ישתנו. אנחנו נרגיש איך העולם משתנה, ואיך אנחנו בתוך העולם משתנה. הייחס הזה בינינו לעולם ומהעולם אלינו, איך שהוא יתגלה יותר ויותר*.

ש: מהי נקודת ההשלמה?

ר: נקודת ההשלמה בינינו? אנחנו לא כל כך מרגישים ומבינים את זה, אבל זה שאנחנו, לפי המה שמקובלים אומרים שצריכים לעשות, איש את רעהו יעזורו, שאנחנו מרגישים, צריכים להרגיש כאיש אחד בלב אחד. רצונות שלנו לא צריכים להתחבר, אף רצון לא יכול להתחבר לשני, אלא שלמעלה מהרצונות שלנו אנחנו עושים את החיבור, מחשבות שלנו, שאנחנו נמשכים למטרה אחת, ושם המחשבות שלנו מתחברות. *כי בו ישמח ליבנו*, אנחנו משתדלים להתחבר בקבוצה.

16. ש: מהי העבודה העיקרית שלנו, תפילה או אמונה מהדעת?..

ר: העבודה העיקרית שלנו זה חיבור, ובחיבור לברר כמה שיותר מה זה נקרא מושג הבורא, שמשותף בינינו. אחרי כל המאמרים האלו, למעשה, זה מה שאנחנו צריכים. בואו נשתדל יחד עם זה, כמה שאנחנו מבינים במאמרים, אבל *אם תיקח את המאמרים האלה ותעשה איזושהי פעולה לקרב בין החברים, אז בהתקרבות הזאת המסוימת, כך אתה תתחיל להרגיש יותר את המאמר. אם לא תעשה את הפעולה הזאת, אתה לא תקלוט את המאמר. לכן אנחנו חייבים לעשות במשך היום עבודה בלקלוט את המאמר*.

17. ש: ...ב-2 נושאים, היינו בזמן אחד וב-2 מיני אנשים אתה יכול בבקשה לתת דוגמא?

ר: אני ממליץ לכם להתעמק בזה ולהבין עד כמה נפלא עניין שבירת הכלי של אדם הראשון, כי דווקא בזכות השבירה הזאת אנחנו יכולים בחלקים קטנים, כמו שבעל הסולם נותן דוגמה שמעבירים אוצר המלך ממקום למקום, אנחנו ע"י זה יכולים לעשות עבודה אינסופית, דווקא במצב סופי, ודווקא ע"י שכל אחד עושה עבודה. אבל בחיבור בינינו אנחנו הופכים את העבודה הזאת לאינטגרל, לסכום. אנחנו בזה עושים את היגיעה, וביגיעה אנחנו עושים את עצמנו לעיגול, ויש עוד C באינטגרל, פלוס סי. זה כבר מוסיף הבורא. לכן אנחנו אומרים אנא ה' הושיעה נא אנא ה׳ הצליחה נא. יש בזה הרבה דברים, זה דווקא יפה.

*חלק 2 – פתיחה לחכמת הקבלה*

18. סה״כ ב-22 *אותיות* בעברית ועוד 5 *אותיות סופיות* שרק יכולות להיות כסימנים של מלכות. חוץ מזה הנקודות שמתאספות לאותיות הם חולם שורוק וחיריק. עוד נלמד, זה לא כל כך חשוב לנו הסימן הזה, כדי לציין את המצב של הכלי. אנחנו יכולים ללמוד אח"כ הרבה על האותיות, לאיזה קבוצות הם נכללות? למה יש 22 אותיות דווקא ולא יותר ולא פחות? למה יש לנו עוד 5 אותיות נוספות שנקראות *מנצפ״ך* ולא יותר? הן מדברות על המלכות שיש לה 5 דרגות עביות. *כל הדקדוק, כל ה-א׳-ב׳, הכל יצא מחכמת הקבלה, מתוך ההשגת האורות והכלים, איך האורות משפיעים על הכלים, ומזה איך הם נבנים ומתפתחים. מתוך זה יש לנו כל החוקים של השפה, כי השפה הזאת היא לא שפה רגילה, היא כולה נובעת מאדם הראשון, מגיעה ממנו*.

19. שלושת המצבים, חולם שורוק חיריק, אנחנו יכולים להרגיש אותם?

ר: ודאי שאנחנו מרגישים את זה במידה שאנחנו נמצאים בהתאמה לכוח העליון. אז אנחנו מרגישים את האורות האלה, איפה הם נמצאים, או לפני שאני צריך לעבוד איתם ולהסתדר איתם בצמצום, זיווג דהכאה ואו"ח. אח"כ כמה שמהאור הזה אני יכול לקבל פנימה ע"מ להשפיע. זה כמו שאני יושב מול בעל הבית לעשות חשבון בראש, לעשות הכנות ואח"כ לקבל ממנו את הכיבוד, ולבדוק את עצמי האם אני מקבל את הכיבוד הזה באמת בע"מ להשפיע לו, ולא להנאת עצמי. זה הכל יהיה למעלה מהאגו שלי.

כשאני עושה את המאמץ הזה ועושה כך כלפי הבורא, אז אני מתחיל להרגיש כמה התענוגים נמצאים בי, אבל תענוגים, חוץ מהאוכל עצמו, שזה דבר גם גדול אבל משני. אלא העיקר שאני מרגיש איך אני מתקשר אליו, איך אני מרגיש את הפנימיות שלו, איך אני מרגיש שהוא ממלא אותי ביחס שלו בהתאם לאיך שאני מפתח את היחס שלי אליו. אז זה נקרא דבקות הנברא בבורא.

כמו שאנחנו למדנו מהדוגמה של אורח ובעל הבית, כאן אנחנו רואים מה זה *חולם*, שאני עושה חשבון. זה טעמים, אורות שיש לי בראש, במחשבה. אח"כ שהחלטתי ואני מתחיל לקבל את האורות האלה בפנים, בתוך הרצון, מכניס אותם כאילו לפה בפנים, אז זה נקרא *שורוק*. אם אני לא יכול לקבל ע"מ להשפיע, אז האורות האלה כאילו נופלים למטה ממני. אז המצב הזה נקרא *חיריק*.

ש: אנחנו מגיעים בכל מקרה לחיריק?

ר: נלמד איך אנחנו עוברים את כל המצבים האלה, חולם שורוק חיריק, ואיך אנחנו מתקנים אותם למעלה למטה, בתוכנו. נלמד את זה. זה דבר פרקטי. אין בחכמת הקבלה שום דבר שמגיע לנו סתם מראש, אלא הכל מזה שמקובלים השיגו ומספרים לנו, כדי שאנחנו כמה שיותר מהר נוכל להשיג.

20. *יום טוב שיהיה לכם. תנסו לחזור על הנושאים שלנו, בעיקר על המאמר. מאמר מאוד חשוב. אני חושב שאפשר היה להוסיף עליו עוד 1,000 דפים, אפילו שהוא פחות מדף אחד. אבל מה לעשות, קודם כל נלמד מה שכתוב כאן במאמר ונשתדל איכשהו לקרב את הנושא הזה אלינו. אז שלום, באהבה, תהיו בריאים, ועד מחר*.