שיעור בוקר 19.7.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

כתבי בעל הסולם, עמ' 798, הקדמה לתלמוד עשר הספירות,

אותיות ק"ל – קל"ג

קריין: שלום. "כתבי בעל הסולם, עמ' 798, "הקדמת לתלמוד עשר הספירות". אות ק"ל.

אות ק"ל

"והזוכים להשיג ולהרגיש השגחתו ית', מבחינת גילוי פנים במדרגתו הראשונה, המכונה תשובה מיראה, כנ"ל ד"ה "והנה", נבחנים במידת בינונים, משום שרגשותיהם מתחלקים לב' חלקים, המכונים "ב' כפות המאזנים": כי עתה שזוכה ל"גילוי פנים" מבחינת "עולמך תראה בחייך", כנ"ל ד"ה "ואומר", הרי כבר השיגו לכל הפחות מכאן ואילך, את השגחתו יתברך הטובה, כראוי לשמו יתברך הטוב, ויש להם על כן "כף זכות".

אמנם כל הצער והיסורים המרים, שנחקקו היטב ברגשותיהם, מכל הימים והשנים שקבלו השגחת הסתר הפנים, דהיינו, מזמן העבר, מטרם שזכו לתשובה האמורה, הרי כל אלו עומדים בעינם, ונקראים "כף חובה".

וכיון שיש להם ב' הכפות הללו, הערוכות זו לעומת זו, באופן: שמרגע תשובתם ולפניהם ערוכה ועומדת בעינה כף החובה, ומרגע תשובתם ולאחריהם, ערוכה ומובטחת להם כף הזכות, הרי עת התשובה נמצאת להם "בין" החובה ו"בין" הזכות. וע"כ נקראים "בינונים"."

זאת אומרת, האדם, כמו שבעל הסולם אומר, אחרי הרבה זמן, יכול להיות שנים רבות, מגיע למצב שכבר זוכה לגילוי הראשון של ההשגחה. אבל הוא נמצא בנקודה הזאת, אז עד הנקודה הזאת כל העבר שלו נקרא "כף חובה", מרגע זה והלאה זה נקרא "כף זכות", והוא נמצא באמצע בין שני אלו, לכן נקרא "בינוני".

אות קל"א

"והזכאים לבחינת גילוי פנים ממדרגה ב', המכונה "תשובה מאהבה"," זאת אומרת, דרגה יותר גבוהה מקודם, קודם הייתה תשובה מיראה "שזדונות נעשים להם אז כזכויות," שם היו שגגות וכאן זה זכויות "כנ"ל ד"ה "ולפיכך", נבחנים, שהכריעו את "כף החובה" הנ"ל ל"כף זכות".

דהיינו, שכל הצער והיסורים, שנחקקו בעצמותיהם, בעת שהיו עומדים תחת השגחת הסתר פנים," בעבר "הוכרעו עתה ונהפכו ל"כף זכות"." זאת אומרת, הם יכולים עכשיו להודות לבורא על מה שהיה קודם. הם עברו מצבים נוראים, אבל עכשיו הם מבינים מה התועלת מהם. "כי כל צער ועצב, נהפך לתענוג נפלא לאין קץ, כנ"ל ד"ה "וזה דומה". ונקראים עתה "צדיקים", על שם שמצדיקים השגחתו ית'."

שוב.

קריין: שוב קל"א.

אות קל"א

"והזכאים לבחינת גילוי פנים ממדרגה ב', המכונה "תשובה מאהבה", שזדונות נעשים להם אז כזכויות, כנ"ל ד"ה "ולפיכך", נבחנים, שהכריעו את "כף החובה" הנ"ל ל"כף זכות".

דהיינו, שכל הצער והיסורים, שנחקקו בעצמותיהם, בעת שהיו עומדים תחת השגחת הסתר פנים, הוכרעו עתה ונהפכו ל"כף זכות". כי כל צער ועצב, נהפך לתענוג נפלא לאין קץ, כנ"ל ד"ה "וזה דומה". ונקראים עתה "צדיקים", על שם שמצדיקים השגחתו ית'."

שאלה: מה הענין הזה של הודיה לבורא? אמרת שברגע שהם מקבלים תיקון יש להם אפשרות להודות לבורא, אז מה הדבר הזה?

הודיה לבורא, אתה לא צריך להגיד כלום. אבל ברגע שאתה מקבל תיקון ואתה מודע שזה תיקון, אז הלב שלך בעצמו מודה לבורא.

תלמיד: אם זה קורה אוטומטית, אז מה העבודה?

העבודה היא שבכל זאת אנחנו צריכים מהלב להעלות את זה לביטוי. "כל עצמותי תאמרנה", לחשוב על זה, לראות איך אני מביע את זה כלפי הבורא. יש הבדל.

אות קל"ב

"וצריכים לדעת, שמידת הבינונים, האמורה, נוהגת ג"כ בשעת היות האדם, אפילו תחת השגחת הסתר פנים. כי ע"י התאמצות יתירה באמונת שכר ועונש, מתגלה אליהם, אור של בטחון גדול בהשי"ת. וזוכים לשעתם, במדרגת גילוי פניו ית', במידתם של בינונים. אלא החסרון הוא, שאינם יכולים לעמוד על מידותיהם, שישארו כן בקביעות. כי להשאר בקביעות, אי אפשר, אלא על ידי תשובה מיראה, כנ"ל ד"ה "והנה"."

שאלה: אתה יכול להסביר מהם המאמצים הנוספים להתחזקות באמונה?

בהתאם למה שאתה מקבל מלמעלה, אתה צריך גם להשקיע בזה יותר. להשתדל למצוא כוחות נוספים.

שאלה: בגין מה זוכים בגילוי ראשון של פני ה'?

רק לפי המאמצים שאדם עושה בזמן ההסתר. שמחפש בזמן ההסתר, כמו שכתוב, כל מה שבידך, בכוחך לעשות, תעשה. יש לך עשירייה, יש לך שיעור, יש לך ישיבות חברים, יש לך כנס, תעסוק בכל הדברים האלה כמה שאפשר, בכוונה שאתה רוצה להגיע להשתוות, להזדהות עם הבורא על ידי השתוות הצורה, השתוות הצורה אתה משיג בעשירייה, ואז אתה מתקדם.

שאלה: מה ההבדל בין אמונה שמגלה את כף החובה לבין אמונה שהופכת אותו לצדיק, שמצדיק את הבורא?

בכל מאה עשרים וחמש המדרגות יש פירוש אחר של אמונה. כי אמונה זה כוח ההשפעה שבאדם, ולכן יש הבדלים בין כל המדרגות.

תלמיד: אבל זה באותה מדרגה, לא?

איזו מדרגה?

תלמיד: אם יש לו כוח אמונה שמגלה לו כף זכות וכף חובה, מצד אחד, ובאותה מדרגה הוא צריך לתקן את זה, ואז זו אמונה אחרת. מה ההבדל באותה מדרגה בין אמונה כזאת לאמונה כזאת?

אורות שונים.

שאלה: מה זה אמונה בשכר ועונש?

זה הכוח שבאדם שמחזיק אותו בזה שהוא יודע שישנה מצווה ועבירה, ויש כוחות שמפילים אותו, וכוחות שמעלים ומרפאים אותו, וכל הדברים האלה הם באים מהבורא, והכוח הכללי שמחזיק אותו בכל מצב נקרא "אמונה".

ואז כשרוצה להחזיק בכוח הזה, הוא מקבל ממנו הרגשה וביטחון שכל הנפילות שלו הן גם כדי להעלות אותו. זה נקרא שאז הוא מאמין בזה שהקדוש ברוך הוא, הבורא שמפיל אותו, בעצם רוצה להעלות אותו.

שאלה: האם תוכל להסביר מה זה להישאר בקביעות הודות לתשובה מיראה?

אדם שנמצא בחרדה שהוא יכול לעשות איזה פעולות שלא מכוונות לבורא, רק מתוך זה שהוא דואג שלא יעשה משהו שטוב בעיני הבורא, רק מתוך המאמצים האלה, הוא מתקדם.

את הדברים האלה אנחנו מקבלים אחר כך בדרך. זה לא חשוב שאתם שואלים, רושמים, נזכרים בהם. הם יתבהרו אחר כך בדרך, הכול יתברר.

שאלה: רשום פה, "וצריכים לדעת, שמידת הבינונים, האמורה, נוהגת ג"כ בשעת היות האדם, אפילו תחת השגחת הסתר פנים.". אני רוצה לשאול על מידת הבינונים. זה מושג? מי זה הבינונים?

על בינוני הוא כבר אמר שזה אדם שהגיע למצב שכל ההשגחה הקודמת היא נשארת אחריו ועכשיו יש לו גילוי פנים, ואז הוא נמצא באמצע, בין זה לזה. זה נקרא "בינוני".

אות קל"ג

"גם יש לדעת, שמה שאמרנו, שאין ענין הבחירה נוהג אלא בזמן הסתר הפנים, כנ"ל ד"ה "וצריכים", אין הכונה, שאחר שזכה להשגחה של גילוי פנים, אין לו עוד שום טורח ויגיעה, בעסק התורה והמצוות, אלא אדרבה, עיקר העבודה בתורה ומצוות כראוי, מתחילה אחר שזכה האדם לתשובה מאהבה, כי רק אז אפשר לו לעסוק בתורה ומצוות באהבה ויראה, כמצווה עלינו. "ולא איברי עלמא, אלא לצדיקי גמירי" (ברכות ס"א).

אלא הדבר דומה למלך, שחשק לבחור לעצמו, כל אוהביו הנאמנים לו ביותר שבמדינה, ולהכניסם לעבודתו בהיכלו פנימה. מה עשה, נתן צו גלוי במדינה, שכל הרוצה כקטן כגדול, יבא אליו לעסוק בעבודות הפנימיות שבהיכלו. אבל העמיד מעבדיו שומרים רבים, על פתחו של ההיכל, ובכל הדרכים המובילים להיכלו. וציווה אותם להטעות בערמה את כל המתקרבים להיכלו, ולהדיחם מהדרך המוביל להיכל.

וכמובן, שכל בני המדינה התחילו לרוץ להיכל המלך. אמנם, נידחו בערמת השומרים החרוצים. ורבים מהם התגברו עליהם, עד שהצליחו להתקרב אל פתח ההיכל. אלא ששומרי הפתח היו חרוצים ביותר. ומי שהוא שהתקרב אל הפתח, הסיתו אותו והדיחו אותו במזימה רבה, עד ששב כלעומת שבא.

וכן חזרו ובאו ושבו, ושוב התחזקו וחזרו ובאו ושבו, וכן חזרו חלילה כמה ימים ושנים, עד שנלאו מלנסות יותר. ורק הגבורים מהם, אשר מידת סבלנותם עמדה להם, וניצחו את השומרים ההם, ופתחו הפתח, זכו תיכף לקבל פני המלך, שמינה כל אחד על משמרתו המתאימה לו.

וכמובן, שמאז ואילך, לא היו להם עוד עסקים עם השומרים הללו, שהסיתו והדיחו אותם ומררו את חייהם כמה ימים ושנים, בהלוך ושוב על הפתח, כי זכו לעבוד ולשמש מול הדר אור פני המלך בהיכלו פנימה.

כן הוא הדבר בעבודת הצדיקים הגמורים, שהבחירה, הנוהגת בעת הסתר פנים, ודאי אינה נוהגת עוד, מעת שפתחו הפתח להשגת ההשגחה הגלויה, אמנם מתחילים בעיקר עבודתו ית', שמבחינת גילוי פנים, שאז מתחילים לפסוע על המדרגות הרבות, ש"בסולם המוצב ארצה וראשו מגיע השמימה", בסו"ה: "וצדיקים ילכו מחיל אל חיל". וכדרז"ל, ש"כל צדיק וצדיק נכוה מחופתו של חברו", אשר העבודות הללו מכשירות אותם לחפץ ה', שתתקיים בהם מחשבתו ית' שבבריאה, שהיא "כדי להנות לנבראיו", כידו ית' הטובה והרחבה.".

רואים כאן כמה דברים חשובים, אבל דבר אחד הוא אומר, "ורק הגבורים מהם, אשר מידת סבלנותם עמדה להם, וניצחו את השומרים ההם, ופתחו הפתח, זכו תיכף לקבל פני המלך," מידת הסבלנות זה נקרא "גיבור", שום דבר חוץ מזה. אתה יכול להיות עם כל כך הרבה כישלונות, בעיות, אתה חלש, אין לך אופי חזק, שום דבר, זה לא חשוב, העיקר חוץ מצא, זה נקרא "עבד", עד סוף החיים אתה חייב להמשיך בדרך ואז אתה תראה שהסבלנות שלך זה מה שמביא אותך למטרה.

זאת אומרת אדם לא יכול להגיד, "אין לי כוחות" " לא נתנו לי עזרה" "לא הייתה לי חברה נכונה" וכן הלאה, שום דבר לא מתקבל. האם אתה בכל זאת המשכת, עד כמה שהיו לך תנאים, כוחות, הפרעות, זה לא חשוב, האם המשכת? אם כן עשית את שלך ובטוח שאז תזכה לגילוי הבורא.

שאלה: למה לגילוי האהבה אפשר להגיע על ידי תורה ומצוות ממדרגת היראה?

כי ככה זה מסודר. כי יראה חייבת להיות שאדם מפחד האם הוא בכל כוחו עושה השפעה לבורא.

שאלה: אם כאלה שומרים קשים, כשהשומרים לפני הכניסה לבורא, איך אפשר להצדיק את הבורא?

את הבורא אתה יכול לא להצדיק או כן להצדיק לא חשוב, אבל אתה חייב להשתתף בתיקון הנשמה שלך. זאת אומרת בכל הרע שמתגלה אתה חייב לראות איך אתה מגיע לטוב. אחר כך תצדיק את הבורא, עכשיו בינתיים ודאי שאתה לא יכול.

שאלה: אותם שומרים כאילו לא נותנים לך להתקרב להיכל המלך, למה הם מכשילים אותנו?

לא מכשילים. מעלים לך עוד ועוד חלקים מהאגו שלך שאתה גם מעליהם תתחבר לבורא.

שאלה: במי יותר תלויה ההתגברות על השומרים והיראה, כל חבר באופן אישי או מהעשירייה בכלל?

רק מהעשירייה. אחד שמתפלל כמעט ולא משפיע. אם הוא מתפלל דרך העשירייה זה קצת הולך. אבל אם כל העשירייה בבת אחת, בפה אחד פונה לבורא, בטוח שמצליחים.

שאלה: מידת הסבלנות זה משהו שנולדים אתו או שזו מיומנות שצריכים לפתח אותה?

לפתח, אין לאף אחד מלכתחילה. לפתח. למרות שאני רואה שאני נכשל, אני ממשיך. וכך הקבוצה צריכה לעזור לכל אחד.

שאלה: אחרי שמקבלים מכות, כדי להתרומם ולראות קדימה צריך כל הזמן לעורר את גדלות המטרה. זה הדבר שעוזר להתקדם למרות המכות. איך מעוררים כל הזמן את גדלות המטרה?

מתוך קנאה שאתה רואה את זה בקבוצה.

תלמיד: זאת אומרת המנגנון של להעלות חשיבות המטרה זה רק בתוך הקבוצה, כל הזמן להשתמש בקנאה, תאווה וכבוד.

אין לך חוץ מקבוצה. עשר ספירות, זהו. אתה תגדיל אותה, תקטין אותה, קח את כל האנושות, לא חשוב כמה, זה בכל זאת עשר.

תלמיד: השומרים שכל הזמן נותנים מכות יותר חזקות. במה המכות יותר חזקות, בזה שמסתירות את חשיבות העשירייה?

חשיבות העשירייה, חשיבות הבורא, בלבולים נותנים לך, כל מיני חולשות כאלו ואחרות, זה הכול שומרים ושוטרים.

תלמיד: וההתגברות על אותם בלבולים ואותם שומרים ושוטרים זה כאילו לחזור לעבודה בתוך עשירייה?

כן. אתה משתדל להכיר בהם את השליחים.

שאלה: כל מטרת המכות והייסורים בדרך זה כדי שאני אעביר את המיקוד מהצלחתי להצלחת העשירייה בהפצה?

כן.

שאלה: האם הפחד, היראה היא שלב שלפני הלשמה?

יש לפני לשמה ויש אחרי לשמה, כך וכך.

שאלה: מה זה אומר ש"כל צדיק וצדיק נכוה מחופתו של חברו"?

חופה זה מסך. כל אחד ואחד נדמה לו שהמסך של החבר יותר חזק מהמסך שלו. זה טוב, כי הקנאה מתעוררת בו וזה מושך אותו קדימה.

שאלה: מה זה העבר של האדם ולמה יש לו כזה משקל?

זה לא עבר. ברוחניות אין דבר כזה עבר, הווה, עתיד, זו מידת הרצון לקבל שהתגלה.

שאלה: אם הכול מגיע מהבורא, אז איך לזכות לאותה סבלנות?

לקבל אותה מהבורא. אמרת בעצמך שהכול מהבורא אז גם את הסבלנות תקבל מהבורא.

שאלה: דברת על סבלנות. למה אנחנו צריכים להיות חסרי סבלנות, כלפי מה?

אנחנו צריכים להיות מאוד מאוד סבלניים מזה שלא משיגים את המטרה. כי צריכים עוד ועוד ועוד לתקן את כל החלקים של הנשמה שלנו. אנחנו לא יכולים בבת אחת לתקן את הנשמה מהרצון לקבל לעל מנת להשפיע. אלא במנות קטנות נותנים לנו את זה ובצורה כזאת שאפילו אנחנו לא מרגישים שאנחנו עושים משהו בעל מנת להשפיע, אבל בכל זאת עושים ככה, בחוסר הכרה.

אנחנו לא רואים ולא מרגישים וזה לטובתנו, כאילו שנתנו לנו הרדמה ואנחנו בינתיים עושים איזה פעולות. שגם לא מכירים את הפעולות האלו, הטיב שלהם, את מהות שלהם לא מכירים. אבל מפני שאנחנו נמצאים בכזה מצב מעורפל שנקרא "העולם הזה" אז אנחנו לאט לאט מתקנים את הרוחניות שלנו בדרגה ראשונה, אפילו שאנחנו לא רואים ולא מבינים אבל זה נעשה. רק תבינו איזה הכנה יש כאן מצד הבורא, איזה פטנט מיוחד שאפילו שאנחנו לא נמצאים ברוחניות אנחנו כן דרגה ראשונה מתקנים וזה בגלל ההסתרה שאנחנו פועלים אפילו בלי להרגיש ובלי להבין, בלי לראות מה עושים. תנסו לחשוב על זה, זה נותן קצת הסבר על המצב שלנו.

שאלה: איך הצליחו להתגבר על השומרים?

רק על ידי הסבלנות. השומרים הם דוחים אותנו, מבלבלים אותנו, עושים לנו בלגן ממש. למרות זאת אנחנו ממשיכים וממשיכים יום יום ועל ידי זה מתגברים על השומרים.

שאלה: אתה אומר או אני שמעתי שהמקובלים למשל לקחו כוס תה ומשם הוציאו הבחנות ודברים, אז מהי הרוחניות? אני רוצה לדעת מהי הרוחניות, כלפי מה אני עובד? כי הסבלנות שלי כאילו התמלאה והרצון שלי גדל, אני לא יודע איך להסביר את זה, אבל אני צריך שהמורה יסביר לי מהי רוחניות?

אני לא יודע איזה מקובלים שם עושים איזה פעולות עם כוס תה, אני עושה את זה עם כוס קפה. אתה מבין עד כמה זה טיפשי? מה שאתה שואל? מה זה יעזור לי שאני אשתה קפה ככה או אני אשתה תה. שום דבר לא יעזור, זה אתה צריך להגיע לפעולות שעל ידם יורד עליך אור מאיר עליך, לפי מה אתה מרגיש הוא נותן לך רצון להשפיע, רצון להתקרב לחברים, פתאום אני מסתכל היום על החברים, אני רואה את עצמי שאני אוהב אותם יותר מאתמול.

זו תוצאה מהשפעת האור. ואני צריך לעשות כל מיני פעולות כדי למשוך את האור הזה עלי. במידה שאני אתחבר עם החברים שהם יעמדו בליבי, כמו שכותב רב"ש באגרות, אז במידה כזאת אני ארגיש שאני כולי בשבילם, זה נקרא שאני מתחיל לרכוש את תכונת ההשפעה. ואז בתכונת ההשפעה הזאת שתתגלה ממני כלפי החברים אני ארגיש גם אותה השפעה כלפי הבורא ואז אני אתחיל לקבל ממנו כל מיני התרשמויות, כך אני אגלה את העולם העליון.

שאלה: השומרים שהבורא שם מחוץ להיכל המלך זה האגו המתוחכם שלנו שמונע מאיתנו להיכנס להיכל המלך?

כן.

תלמיד: עד שלא נגיע למידת יגיעה שלמה?

כן. יפה, נכון.

שאלה: איך אני רוכש תכונה של סבלנות?

יום, יום להיות בשיעור בוקר. יום, יום להיות בכל מיני פגישות עם החברים. יום, יום לחזור על השיעור אם יש לך זמן. היום יש ישיבת חברים. ממחר בערב משש עד שבע אנחנו מתחילים ללמוד שיעור זוהר. וככה כל פעם, כל מה שאתה מסוגל, כל הזמן, תדביק את עצמך לפעולות חברתיות ועל ידם אתה תקבל דביקות בתהליך ובבורא.

שאלה: מה זה נקרא חוץ מצא? נניח אני נמצא בעשירייה, בשיעורים, במפגשים, אבל בעצם הלב שלי רוב הזמן עסוק בעניינים אחרים. האם זה נקרא שאני בדרך? או שיצאתי?

לא נכנסת. אם הלב שלך, איפה הלב של האדם, שם הוא נמצא. אם הלב שלך הוא מחוצה לקבוצה, מחוצה לשיעור אז אתה נמצא אי שם. אנחנו לא סופרים לפי מקום פיזי, אלא לפי מילוי שבלב. אם הלב שלך עכשיו מתמלא עם כל מיני מחשבות, נגיד על הגשמיות, אז אין ברירה, אתה נמצא שם.

שאלה: מה שאתה תיארת, איך שהוא כותב במאמרי הרב"ש, אני מתמוסס בחברים, מתחבר איתם. אלו אותם תענוגים שבעל הסולם כותב עליהם?

נכון.

שאלה: האם הבנו נכון מהמאמר, שעכשיו אנחנו עובדים בעיקר על השגת האחדות בינינו ואחרי זה נקבל מסך, ואז מתחילה עיקר העבודה ברוחניות?

כן, נכון.

(סוף השיעור)