שיעור בוקר 12.10.2020- הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

פרשת בראשית - קטעים נבחרים מהמקורות

בתכנית שלנו אנחנו רוצים בעיקרון לעבור על כל התורה לפי פרשיות השבוע, זאת אומרת לסיים במשך שנה את כל הספר ולקרוא משם פסוקים שבמיוחד יכולים לעורר אותנו ולהראות לנו דרך, לעזור לנו להבין מה עלינו לעשות.

בתורה נמצא הכול, אבל בהרבה שכבות בכל מיני צורות, זה ספר שאין כמוהו, מה שקיבל משה בסיני, הכול בעצם נמצא בתורה, לכן אם אנחנו לא מסתכלים עליו כעל איזה יומן של איזו קבוצה שמתקדמת במדבר, או עוד לפני זה מבריאת העולם, אנחנו מבינים ששם בצורה מיוחדת נסתרת כל התכנית, נסתרים כל הכללים, כל החוקים של הבריאה. לכן לפי זה, בזמן שאנחנו לומדים את הפסוקים האלה גם נחשוב מה עם החיסרון שלנו, כי חוץ מחיסרון אנחנו לא צריכים לגלות כלום, האור נמצא בתורה ונלמד אותה על מנת למשוך את המאור המחזיר למוטב. לכן כדאי יותר ויותר להתחבר, יותר להיות קרובים זה לזה ומהחיבור שלנו לעלות מ"ן, חיסרון, שאנחנו רוצים להרגיש את עצמנו קשורים יחד, שזה כבר יהיה החיסרון הרוחני, ובתוך החיסרון הזה להתחיל לגלות את האור העליון שהוא נקרא "תורה". חיסרון לתורה ומילוי התורה זה מה שאנחנו צריכים. בואו נחשוב על זה בזמן שאנחנו לומדים את פרשת השבוע.

קריין: פרשת בראשית קטעים נבחרים מהמקורות קטע מספר 7.

"אם ישראל יקבלו את התורה, יתקיים מעשה בראשית. ואם לא, יתבטל. לפי האמור, שהבורא רוצה לתת להם טוב ועונג, וגם צריכים תיקון להרצון לקבל שלהם, שיהיה בעל מנת להשפיע. אבל מהו הקשר התיקון דעל מנת להשפיע, שבגלל זה צריכים לקבל את התורה.

והתשובה היא, על דרך שאמרו חז"ל "אמר הקב"ה, בראתי יצר הרע, בראתי תורה תבלין. שעל ידי התורה, המאור שבה מחזירו למוטב", הוא יבוא להכוונה דעל מנת להשפיע. נמצא, בלי תורה, שורה על הבריאה, הנקרא "יש מאין", שהוא הכלים דקבלה, צמצום והסתר. שאין אור ה' יכול לבוא לתוך הכלים דקבלה.

נמצא, שמעשה בראשית, שהוא ענין להטיב לנבראיו, מתבטל, אם אין הכלים שיוכלו לקבל את מטרת הבריאה, שהיא הטוב ועונג מחמת תיקון הצמצום. ותיקון הזה בא על ידי קיום התורה. אז במקום צמצום שוב מתגלה השפע."

(הרב"ש. מאמר 33 "מהו, "ארץ יראה ושקטה", בעבודה" 1990)

זאת אומרת הבורא ברא רצון לקבל והרצון לקבל הזה רוצה ליהנות וכדי להגיע למטרת הבריאה, להיות כמו הבורא באותה דרגה, באותה השגה, הבנה, הרגשה, כי זו המטרה שהבורא רוצה שאנחנו נגיע אליה, אנחנו צריכים להיות באותו רצון להשפיע כמוהו. כמו שהוא רוצה להשפיע לנו אנחנו צריכים את הרצון לקבל שלנו להפוך לעל מנת להשפיע לו. ואז הוא משפיע לנו ואנחנו משפיעים לו, וכך אנחנו נמצאים עימו בהזדהות, בהשתוות, בשוויון. מדרגת הנברא שהיא כמו שאנחנו מרגישים את עצמנו בעולם הזה, מחוץ לכל מערכת קשר בינינו לבורא ומכל הבריאה, שאנחנו ממש נמצאים באפס, אנחנו מעלים את עצמנו לדרגה כמו הבורא, נעשים כמוהו בדרגת הנצחיות, השלמות, וכול זה פתוח לפנינו אבל בתנאי שנתחיל להשתמש בטבע שלנו, ברצון לקבל שלנו כדי להשפיע נחת רוח לו ולא לעצמנו.

כדי לעשות זאת אנחנו צריכים לעשות על הרצון לקבל שלנו צמצום, שאני לא עושה שום דבר שהוא לתענוג שלי אלא רק לטובת הבורא, כדי ליהנות לו, ובמידה שאני מסוגל לעשות שינוי כזה על עצמי אני מתחיל להרגיש כמו הבורא, בהדרגה, עד שאני מגיע ממש למצב שגם הוא וגם אני נמצאים בו. וזה נקרא "גמר התיקון שלי". אז כל התורה היא כדי שנרכוש את הכוונה על הרצונות שלנו בעל מנת להשפיע לבורא, מה שכן, כל הרצונות האלה מתגלים מלכתחילה בהדרגה, איך אנחנו יכולים ליהנות בהם בעצמנו.

כל העבודה הזאת היא בקבוצה, בלימוד, זאת אומרת אנחנו בתוך קבוצה רוצים להתחבר כדי להתחיל להשפיע זה לזה במקום לבורא, שאותו אנחנו עדיין לא מבינים, לא מרגישים, יכולים לטעות, לכן אנחנו רוצים להשפיע זה לזה בעיגול, בעשירייה.

ומתוך העשירייה, ככול שאנחנו משתדלים לחבר את הרצונות שלנו בהשפעה הדדית, אנחנו מכוונים אותם לבורא. וכך אנחנו מגיעים ל"מאהבת הבריות לאהבת הבורא", שזו כל הדרך שלנו. נקווה שנצליח. הכול תלוי בכמה אנחנו נמצאים בכוונה הזאת ובמימוש הכיוון הזה ברצונות שלנו, ובכמה אנחנו מרגישים שכולנו פועלים בזה ביחד בצורת הערבות.

.

שאלה: על אלו רצונות אנחנו צריכים לעשות צמצום?

על כל רצון ורצון אנחנו צריכים לעשות צמצום. צמצום על הכוונה שלי להשתמש, ליהנות לעצמי, ולהפוך אותה לכוונה על מנת להשפיע דרך העשירייה לבורא.

תלמיד: כלומר, בעיקרון, על כל רצון שמתגלה, אני צריך לשים כזאת כוונה שקודם כל אני רוצה להשפיע לעשירייה.

כן. מפני שאם אני עושה את זה בעשירייה, אני בטוח לא משקר לעצמי.

תלמיד: ואם אני לא יכול לעשות את הצמצום הזה, מה עושים, כאשר יש רצון כל כך חזק שמתגלה שאני לא מסוגל?

תבקש מהבורא שיעזור לך, זה הכי בטוח ופשוט. אם אתה מגלה שאתה לא מסוגל, במקום לבכות, במקום להצטער, אתה צריך לשמוח בזה שהבורא מגלה לך את האמת, שאתה לא מסוגל לשום מעשה השפעה, שאתה באמת אגואיסט כמו שהוא ברא אותך. אז כבר אתה והוא נמצאים באיזו הזדהות, הוא ברא אותך אגואיסט, ואתה מגלה את עצמך כאגואיסט. עכשיו תפנה אליו, זה נקרא "לך לאומן שעשני", ותדרוש ממנו, תבקש ממנו. אבל כדי שהדרישה שלך תהיה באמת לעלות למעלה מהאגו שלך, אתה צריך לממש את זה בעשירייה, כי כלפי הבורא אנחנו יכולים לדמיין לעצמנו כל מיני מצבים. אבל אם אתה רוצה להשפיע לחברים, [יותר נכון] לא רוצה, אבל משתדל, אז בטוח שאתה עושה את זה נכון. שבאמת אתה מבקש כלים להשפעה, רצונות להשפיע.

תנסה לדמיין שאתה מבקש מהבורא לאהוב את החברים, לאהוב אותם פשוט כמו שהם, לא חשוב מי הם ומה הם ואיך הם, אתה רוצה לאהוב אותם ואתה מבקש ממנו שייתן לך כזו הרגשה, רצון, נטייה. אז תתחיל להתעלות מעל לאגו שלך לקראת הבורא. כלפי הבורא אתה אף פעם לא עובד, כי אין לך מה לתת לו, אין לו חיסרון, כל החיסרון שלו בנבראים, לכן עד כמה שאתה פועל לטובת הנבראים, בעל מנת להשפיע נחת רוח לבורא, כך אתה מבצע את מטרת הבריאה. כל העניין הוא להיות במעשים כלפי הנבראים וכלפי הבורא להיות בכוונה.

תלמיד: אני משתדל לפעול בכיוון החברים, מבקש עבורם, והוא עוד יותר מגלה רצונות כלפי דברים אחרים.

בטוח שיהיה ככה, אתה עוד תגלה מאה עשרים וחמש מדרגות, עוד תגלה כמה שאתה שונא אותם, כמה שאתה רוצה להרוג אותם, לשרוף אותם. כמה שיש בנו יצר הרע כנגד אותה האהבה, כנגד אותה השפעה שאנחנו אחר כך צריכים במקומו לגלות. זה משהו נורא. האדם כולל בתוכו כאלו רצונות רעים שאי אפשר לתאר, אנחנו בעולם הזה לא מרגישים אותם. זה משחק קטן שאנחנו מרגישים כאן, כל מיני פשעים, זה כלום, אתה תגלה שאין תענוג יותר גדול מלהזיק לשני, לראות עד כמה הוא סובל, לראות עד כמה אתה שולט עליו, זה משהו נורא. והכול כדי שמתוך המינוס הזה נגיע לפלוס, ככה זה. זו מלחמה פנימית גדולה מאוד בכל אחד. אבל אם לא בעשירייה אי אפשר לממש אותה, מיד, אם אתה לא מממש את זה בעשירייה, אתה משקר לעצמך.

שאלה: כתוב שהתיקון הוא בהתאם למימוש התורה. מה זה מימוש התורה?

מה שכתוב בתורה אתה לא תבין עכשיו. אתה תבין במידה שתקיים, התורה היא ספר נסתר, קוד. מה שאנחנו צריכים, מסבירים לנו המקובלים, מה בפועל אתה צריך לעשות כדי להתחיל לגלות את התורה. תורה זה האור העליון שמגיע אלינו, לרצון לקבל שלנו, אם אנחנו רוצים לתקן אותו אז מגיעה הארה מלמעלה, כוח עליון שנותן לך אפשרות להפוך את הרצון לקבל דווקא ל-להיפך, לעל מנת להשפיע. זה נקרא "תורה". ומה שכתוב בספר תגלה אחר כך, במידה שאתה משתמש נכון בכל העצות האלו.

שאלה: אמרת שבן אדם מגלה תענוג בכמה שהוא מזיק ושולט בזולת. איך מתגברים על דברים כאלה שמתגלים, כי זה יותר חזק מבן אדם, איך באמת לא מזיקים לסביבה?

לכן העשירייה צריכה להשפיע על כל אחד שבתוכה, לתת דוגמאות טובות. עד כמה כל אחד רוצה להיות טוב לשני, עד כמה הוא רוצה להתחבר עם כולם, עד כמה הוא נמצא בנטייה לכולם, את הדוגמאות האלה אנחנו כל הזמן צריכים לראות מולנו. וודאי שבהתחלה, עד שאדם מתחיל להיכנס לאיזה תיקונים, אנחנו גם לא רוצים לראות אותן, כי זה דוחה אותו, מחייב אותו. ולאט לאט אנחנו מתחילים להעריך את הדוגמאות האלה שמקבלים מהחברים, ורוצים להתחבר איתם ולהשתדל יחד לפתח, לטפח בינינו כוחות השפעה, עד כדי כך שממש כשרוצים להזיק זה לזה, אנחנו משתדלים למעלה מזה להתגבר כל אחד ולהיות בנטייה טובה זה לזה. זו ממש עבודה בלי הפסקה, יום יומית.

תלמיד: דווקא על נקודה הזו רציתי לשאול, כי באמת, הקרב לא שווה. כי בפנים יש לך ממש יצר שבוער, והדוגמאות בינתיים קטנות. לכן איך לעבוד נכון עם הרצונות האלו, עם הטבע הזה שמתגלה, וכל הזמן נהייה יותר אכזרי? איך לא להסתיר אותו, ולא להתעלם ממנו? איך מתקנים את זה בצורה נכונה?

אנחנו צריכים להבין שהבורא שנותן לנו את כל המעשים האלו, את כול הסיטואציה הזאת, את כל התנאים האלה, יודע בדיוק באיזו צורה לפתוח את היצר הרע הזה לכל אחד, ובאיזה יחסים בינינו בקבוצה, ובין כולם. ואם אנחנו כן משתדלים לקיים במשהו את הנטייה שלנו לחיבור, לערבות, לאיזו אהבה, תמיכה הדדית, אז בטוח שאנחנו מתקדמים. לבד האדם לא מסוגל לשום דבר. כל הזמן אנחנו צריכים להבין, האם אני נמצא בקשר בתוך העשירייה, מקיים את זה או לא? אם מקיים, אני בדרך. אני בתוך העשירייה, עם דוגמה מהעשירייה, והתרומה שלי לתוכה, וכל הזמן בצורה כזאת, בין החברים, בין החברים, והבורא בהתאם לזה מטפל בנו.

שאלה: אם אנחנו רק רצון לקבל, איך אנחנו יכולים לרכוש רצון להשפיע לאחרים, שזה ממש מחוצה לי?

אנחנו יכולים להתחיל לבצע את זה בצורה אגואיסטית, כמו עכשיו, בזמן שאנחנו נמצאים, כמו כל העולם. תדבר עם אנשים ברחוב, הם יגידו לך "אני אגואיסט? אני עושה טוב לאחרים, אני לא מדבר רק על המשפחה, אלא בכלל, בכל מקום". אף אחד לא יגיד על עצמו שהוא אגואיסט. זאת אומרת, אנשים לא מבינים איך הם משתמשים ברצון לקבל שלהם, זה נסתר מהם. ואנחנו רוצים, כשמתחילים לעבוד עם חכמת הקבלה, למשוך על ידי הלימוד שלנו, על ידי הקשר בינינו את האור העליון. הוא לאט לאט כבר מאיר עלינו יותר ויותר, ואנחנו מגלים את עצמנו יותר אגואיסטים משהיינו קודם.

קודם לא ראינו שאנחנו אגואיסטים. עכשיו אנחנו מגלים שזה כך. ואז, בהתאם לזה אנחנו צריכים לממש את עצמנו בעשירייה. במידה שאנחנו משתדלים להרכיב בתוך העשירייה מעגל של אהבה, חיבור, השפעה הדדית, במידה הזאת בתוך המעגל הזה, אנחנו יכולים לפנות לבורא. לבקש כוח השפעה, לבקש כוח אהבה, לבקש כוח חיבור, לבקש כוח ערבות. את כל הדברים האלה אנחנו צריכים לדרוש מהבורא, שייתן לנו, אבל איפה? בתוך העשירייה. ללא עשירייה אי אפשר לבקש.

ואז אתה תראה איך שהוא נותן, איך שהוא מטפל. רק העיקר שאנחנו משתדלים. אפילו לא בדיוק מסוגלים, אבל משתדלים לפנות אליו מתוך "תפילת הרבים", מה שנקרא, ורצוי שיהיה מנין, ואז בטוח שאנחנו נמצאים בטיפול תחת הבורא. רק לארגן את הדברים שלנו בעשירייה, ובפנייה אליו. ואל תדאגו, אתם תרגישו עד כמה אתם משתנים, גם בטוב וגם ברע, תרגישו יותר הבנה, יותר הרגשה, יותר חיבור, ויחד עם זה, במקביל לזה, יותר ריחוק, יותר פירוד, פחות הבנה, סתומים, וככה בעליות ובירידות, אתם כבר מתחילים לנוע בשתי רגליים, בשני קווים.

שאלה: לגבי מבנה הראש. נאמר שהאדם נוצר ביום השישי, ובעלי החיים ביום החמישי. אחרי זה נאמר שבעלי החיים נוצרו אחרי האדם.

זו הפעם שנייה שאני אומר, או שתלכו יחד איתנו עם מה שאנחנו לומדים, או שלא תהיו איתנו בכלל. אותי לא מעניין מה כתוב על המבנה הזה, עוד מעט תתחיל לברר באיזו שפה זה כתוב. אני רוצה לשמוע שאלות לפי הפסוקים שאתם שומעים כאן, עכשיו. אם אין לכם שאלות כאלו, אל תשימו סימן שאלה. בינתיים תשמעו. אני מכיר אנשים שבהתחלה, כשהם מגיעים לחכמת הקבלה, הם לא יכולים ללכת יחד איתנו, כי אין להם שום אינטרס בזה, שום התעניינות. הם יכולים להיתפס לדברים משניים, לא כל כך חשובים, כמו המבנה של החומר וכולי וכולי.

אני מבין את זה, אבל תשמעו, ולאט לאט תתקדמו ותבינו למה אנחנו מדברים על זה ולא על משהו אחר. מכל פרשת השבוע, מכל מה שאנחנו לומדים, אנחנו רוצים להוציא את מה שחשוב לנו עכשיו. לנו זה חשוב, ולא שכתוב כך או אחרת. אתם עוד לא מבינים באיזו צורה כתובה התורה. מה עלינו לעשות כדי לגלות את הבורא? זה מה שאנחנו צריכים לדעת. ולדעת את המבנה של הפרק הזה בתורה, לא יעזור לנו, זו ידיעה חיצונה לגמרי. אז בבקשה, תשאלו בדיוק לפי מה שכתוב באותו קטע שעליו אנחנו לומדים.

שאלה: אנחנו נותנים יגיעה, ואנחנו צריכים לקבל את זה שכל מה שהבורא עושה הוא נכון וטוב. אבל אני רואה מה קורה באנושות ויש משהו ממש לא טוב, ואני לא מצליח להצדיק את זה. מה היחס הנכון שלי, מה עליי לעשות במצבים כאלה?

הבורא נותן לנו תמיד שתי צורות. צורת דעת, מה שאנחנו רואים, מרגישים בכלים דקבלה שלנו, ואנחנו יכולים את אותו הדבר להרגיש בכלים דהשפעה שלנו, באמונה למעלה מהדעת. בינתיים אתה רואה בתוך הדעת. אתה אומר ככה, "לפי דעתי, לפי תפיסתי, אני רואה שהעולם כולו סובל, אנשים חולים, מתים מקורונה", עוד מעט תראה יהיו מכות רעב, עוד מחלות, עוד בעיות, עוד מכות אקלים, ומה לא, אתה צודק, הדברים האלה יתגלו יותר ויותר כדי לדחוף אותנו לצאת מתוך הדעת ולעלות לאמונה למעלה מהדעת. וזה יהיה כך. אז בוא נעלה איתך יחד לאמונה למעלה מהדעת, ואתה תגלה עולם שכולו טוב, ושכולם נמצאים בצורה שהם ממש מתייחסים באהבה שלמה זה לזה. חיים, חיים נצחיים. ולא סובלים מכלום.

אם אתה זוכר, כך למדנו במאמר "גילוי והסתר של השי"ת". אז תקראו אותו, ותראו עד כמה שההבדל גדול ,בין מה שהאדם רואה בעיניים הגשמיות שלו, האגואיסטיות, ומה שהוא רואה בעיניים, כשהוא מתקן את עצמו בעל מנת להשפיע. עולם הפוך. הכול תלוי בכלים שלנו בלבד. ואיך לתקן את הכלים שלנו, כדי לראות את האמת, זה תלוי בנו. נשתדל.

שאלה: קצת לא ברור מה זה לתקן ומה זה תיקון, שזה על ידי קיום התורה?

כמה זמן אתה לומד אצלנו? למדת פתיחה, למדת את כל הדברים, מאמרים?

תלמיד: אני לומד עשר שנים אבל אני לא כל כך מבין.

הקלקול הוא כזה, הרצון לקבל שלנו הוא ניטראלי, אבל הוא קיבל כוונה על מנת לקבל, זאת אומרת, הוא חושב רק לטובת עצמו, ואפילו מוכן להזיק לזולת, רק שיהיה טוב לו. והתיקון הוא שנהפוך את השימוש של הרצון לקבל לעל מנת להשפיע לזולת. זה כל מה שאנחנו צריכים. וכשאנחנו משנים את הכוונה בשימוש ברצון לקבל, אז באותו שינוי כוונה, אנחנו רואים את כל המציאות בצורה הפוכה. את עצמנו, ואת כל המציאות. אז נשתדל להפוך את הכוונה שלנו.

ואיך זה קורה? דרך זה שאנחנו משתתפים בעשירייה, ואני לומד איך אני עושה לטובת העשירייה. אם אני משתדל לעשות את זה, אז אני מתחיל לראות דרך השינוי שלי, ככה את כל העולם. אני יכול לראות, זה נקרא, איך השכינה מלובשת בכל המציאות. לאט לאט כך מגלים, ואנחנו צריכים להשתוקק לזה.

תלמיד: זה נקרא שהתורה מלובשת בכלי?

כן.

שאלה: אתמול עשינו תרגיל בעשירייה, להתנהג לחברים כמו הבורא, ולנסות להרגיש איך זה. תוך כדי התרגיל עלתה לי מחשבה שאולי צריך לעשות רשימה של התכונות של הבורא הזה, כדי שנדע להתנהג כמוהו. חוץ מהמילים הרגילות שלנו של חיבור, אהבה. כנראה לבורא יש עוד הרבה תכונות. יש טעם לעשות דבר כזה?

אני לא יודע. אתה יכול לעשות, אבל אתה עושה את זה מתוך התכונות שלך, רק נהפוך הוא. כי לבורא יש סך הכול רצון להטיב לנבראיו, כלפי הנבראים, אין לו שום דבר חוץ מזה. אבל להטיב לנבראיו בצורה השלמה, כמו שהוא נמצא בדרגה שלו, במדרגה שלו, ככה זה. זה כמו שהורים מתייחסים נניח לילדים, והילדים לא תמיד מבינים שמה שההורים רוצים מהם, זה טוב. אבל אנחנו צריכים להשתדל להבין את הבורא. ואם לא, אז למעלה מדעתנו.

תלמיד: אבל לדוגמה, הבורא הוא לא רק מטיב, הוא גם קפדן, הוא גם מדויק, והוא גם מאוד חד איך שהוא מגיב. יש לו כל מיני תכונות, אולי כדאי להכין איזו רשימה?

אתה יכול לרשום. אתה תצטרך לרשום את כל מה שקורה בעולם, רק בכוונה בעל מנת להשפיע. אין לך מה לרשום, רק תוסיף לכל מה שאתה מרגיש, רואה, מבין, מגלה, ועוד תגלה עד סוף כל התהליך, שזה הכול רק בעל מנת להשפיע. זה הכול, אין חוץ מזה שום דבר. תצא לך רשימה ארוכה, ואחר כך אתה תזרוק אותה, כי סך הכול יש כאן רק שינוי כוונה.

תלמיד: זאת אומרת כל התכונות כשרות, רק כל הזמן למען להטיב לחברים.

נכון, שום דבר חוץ מזה. לא משתנה שום דבר, אף רצון, אף פעולה, שום דבר, רק כוונה בעל מנת להשפיע. זה נקרא "עולם הפוך ראיתי". על ידי שינוי הכוונה לטובת הזולת. תעשה לטובת החברים כל הזמן, אתה בזה משנה את הנגטיב לפוזיטיב.

שאלה: האם יש רצונות שהם טובים בדרך הרוחנית, בהם לא צריך לעשות צמצום?

אין לך אף רצון שהוא טוב לדרך רוחנית. אלא אתה טועה שיש לך רצונות טובים, היינו בכוונה טובה לאחרים. אתה טועה.

תלמיד: מה עם למשל קנאה בחברים, או רצון להיות כמוהם?

אתה תראה בדרך עד כמה שגם קנאה, לא חשוב מה, זה הכול בכל זאת מסובב בך לטובת עצמך בלבד. זה גילוי הרע, ואחר כך מגיע "ויעשה טוב".

שאלה: מהמאמר הבנתי שיש פה שלושה דברים. יש את זה שהשנאה מגיעה כמתנה מהעליון, כדי לשפר את הקשר בינינו. יש את זה שאנחנו צריכים לחשוב לצאת מזה, ואם לא יוצא, אז אנחנו משייכים את זה חזרה לבורא, כמו שאומרים, "לך לאומן שעשאני". אם זה קורה בעשירייה, איך משלבים את זה כך שגם החברים לא ייעלבו וגם לעלות למדרגה הבאה?

רק לפנות לבורא אתם צריכים. אתם צריכים לאסוף את כל מה שיש בכם, טענות, בעיות, לא חשוב איזה בלגן, להבין שאת כל החבילה הזאת כולה זה הבורא מסדר לכם, שאתם מעל החבילה הזאת תפנו אליו, שיתקן. זה הכול. תפנו אליו שיתקן, וכל הזמן תנדנדו לו כמו ילדים קטנים שדורשים מההורים, שיעשה את זה. כל הזמן להיות נודניק, כל הזמן לדרוש, לפנות, לחייב אותו.

קריין: אנחנו נמצאים בקטע מס' 8.

"בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ". שמים נקרא בחינת תורה," המאור המחזיר למוטב, כוח השפעה, "וארץ נקראת בחינת אמונה." זה כבר שבא מעלינו, שאנחנו רוצים כתוצאה מהתורה שיהיה לנו אמונה, שיהיה לנו כוח להשפיע. מצד הבורא זה נקרא "תורה", כי הוא בעצמו כוח השפעה, מצידנו אמנם שאנחנו רוצים שהרצון לקבל שלנו יקבל יחס של נתינה, אז זה נקרא "אמונה".

טוב. זה יתברר עוד.

(הרב"ש. רשומה 927. "ענין חמץ ומצה")

קריין: קטע מס' 9.

"בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ". "שמים" נקרא בחינת תורה, שנבחן לדבר מעלה וגבוהה, בדומה לשמים, שהוא למעלה. ותורה שייך להקדוש ברוך הוא, כי הוא צריך לתת את התורה במתנה לאדם. מה שאין כן אמונה נקרא בחינת ארץ, היות שזה שייך לאדם, אשר בארץ, כמו שאמרו חז"ל, "הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים". שענין אמונה שייך לאדם, שהוא צריך לעשות את הבחירה, שיקבל עליו עול מלכות שמים בזמן ההסתר."

(הרב"ש. רשומה 837. "הידבק במדותיו")

שאלה: איך נולדת היראה הזאת, הפחד שלא להביא נחת רוח לבורא? איך נעבוד תמיד כדי להרגיש את הגדלות שלו?

אם אנחנו מדברים על היחס בין החברים ומתוך החברים אנחנו פונים לבורא שיתקן את היחסים בינינו, שהקשר בינינו, רשת בינינו הוא יבנה בצורה כזאת שהוא יתחיל שם להתגלות, אז אנחנו כבר בינינו בונים, מייצבים תכונות כאלו שהם מתאימים לגילוי הבורא. אין יותר מזה. סך הכול זה מה שאנחנו צריכים לבנות.

אנחנו בונים יחס בעשירייה, והבורא מתגלה ביחס בינינו. אין לנו יותר מה לעשות. אין מקום איפה שהוא יתגלה, אלא שאנחנו בונים איזה מקום בשבילו. זה נקרא "שכינה". שרשת הקשר בינינו תהיה מותאמת לבורא שיהיה "שוכן", שבתוך הרשת הזאת הוא יתגלה. אז אנחנו בונים את הכלי, את הרשת הזאת בינינו, ובכלי הזה אחר כך אנחנו מגלים ראש, תוך, סוף, פרצוף שלם, כל מיני בחינות, והבורא בהתאם לזה שם מתגלה. ככה הוא מתגלה.

ואנחנו מתחילים להרגיש בינינו, איך אנחנו מגלים אותו. שאנחנו בנינו את השכינה, והבורא הוא השוכן. אנחנו בנינו את הפרצוף, את הנשמה שלנו, ודאי שזה על ידי המאור המחזיר למוטב, והבורא מתגלה שם כמה שממלא את הנשמה שלנו, את הכלי, את העשירייה שלנו. זה הכול עבודה מעשית בתוך הקשר בינינו. זה מה שאנחנו חייבים לעשות. ולאט לאט עד כמה שאנחנו משתדלים יותר ויותר. לפעמים אנחנו צריכים לשמוע על זה כמה חודשים ואפילו שנים, עד שאנחנו מתחילים להבין שככה צריכים לעשות, לא אחרת. ולפני זה שמענו, שמענו, שמענו וזה לא נקלט, כי רצון לקבל לא רוצה לקלוט את זה.

אני יכול לחזור בעל פה על מה שאני שומע, אבל להכניס את זה לתוך הלב לא מסוגל, ולאט לאט ככה זה נכנס. העיקר בזה, זה קנאה. "קנאה, תאווה וכבוד מוציאים את האדם מהעולם", מהעולם שבו הוא נמצא, מהעולם האגואיסטי לעולם דהשפעה.

שאלה: פה כתוב "שענין אמונה שייך לאדם, שהוא צריך לעשות את הבחירה, שיקבל עליו עול מלכות שמים בזמן ההסתר". זאת בדיוק אמונה למעלה מהדעת, נכון?

ודאי.

תלמיד: כי כתוב בהרבה מקומות כל מיני מילים שהם לא בדיוק אמונה למעלה מהדעת, אבל זה לוקח זמן להבין שזאת הכוונה.

אין לנו יותר. יש רק מצב אחד. אני אגיד לך פשוט, "אמונה למעלה מהדעת" זה אולי מבלבל. זה שאני כל הזמן חושב, איך אני דרך קשר בינינו בקבוצה עושה טובה לבורא, חושב עליו על מה שטוב לו, על מה שנעים לו. רוצה להתגלות בינינו, בבקשה, אנחנו נשתנה, נכין לך מקום שתוכל להתגלות בינינו.

להשתמש לפעמים במילים שמקובלים הגדירו אותם, כמו "אמונה למעלה מהדעת", יכול להיות שאין לי טעם לזה בינתיים. מה זה אמונה, מה זה דעת, מה זה למעלה מזה, עדיין אין לי הבחנות כאלה בפנים, אבל אני מבין את הקשרים בינינו. יש לי קשרים עם החברים או לא? קשרים האלה הם כאלה שהבורא יכול להתגלות בהם או לא? לפי השתוות הצורה.

אם אנחנו נמצאים באיזה התחברות זה אל זה לפחות במשהו, מתחילים, אז אנחנו בו נתחיל לגלות, יש בינינו כוח השפעה זה, או לא? מבחינת נפש דנפש, ואולי אפילו רוח דנפש וכן הלאה. זה גילוי הבורא לנברא, בתוך הנברא. "הנברא" נקרא קשר בינינו, זה נשמה וזהו.

שאלה: האם אתה יכול להסביר מהי יראת שמיים?

המושג עצמו הוא מאוד גבוה. אני אגיד לך יראת שמיים מה זה, בצורה פשוטה, פרקטית. שבכל דבר שאתה עושה, דרך מה שאתה עושה, אתה רוצה להנות לבורא. נגיד כמו לאמא שלך, או לאשתך, או לילד שלך הקטן, למישהו שאתה אוהב, אתה פשוט חושב כל הזמן, איך על ידי פעולה שאני עכשיו עושה, אני עושה נחת רוח, עושה נעים לבורא. זה הכול. זה נקרא "על מנת להשפיע".

שאלה: אולי ענית על זה כבר במשהו, אבל אם שואלים אותי לגבי היראה.

היראה זה ההיפך. שאני מפחד האם הפעולה שלי שאני עכשיו עושה, האם אני עושה בזה נחת רוח לבורא, או לא? האם אני עושה נעים לו מזה, או לא? וזה נקרא "יראה". זה הכול.

שאלה: אמרנו שהרצון לקבל לא משתנה, משתנה רק הכוונה.

הרצון לקבל הוא מתפתח יותר, הוא מתגלה בנו יותר, ובהתאם לזה הכוונה שלו על מנת לקבל. הוא נפתח לנו יותר.

תלמיד: אז איך אנחנו בונים מקום לגילוי הבורא על ידי שינוי הכוונה? זאת אומרת, כל העבודה להזמין בורא זה כדי לשנות כוונה.

על אותם רצונות לקבל שמתגלים.

שאלה: מתי יש את הכוונה בזמן הצמצום או בזמן שכבר עושים פעולה מעבר לצמצום?

הכוונה תלויה בך, היא תלויה בך. מה זאת אומרת מתי יש כוונה? מתי שאתה מפעיל כוונה אז יש, מתי שאתה לא מפעיל כוונה אז אין.

תלמיד: אבל אם אני עושה צמצום על איזשהו רצון, זה לא אומר שכבר יש לי כוונה להשפיע לבורא.

גם אם אתה מצמצם רצון, זה סימן שאתה לא רוצה נגיד להשתמש בו מפני שהרצון הזה הוא הפוך מהבורא. גם על זה ישנה כוונה, לצמצם את הרצון כדי לא להתרחק מהבורא, גם בזה אתה עושה נחת רוח.

תלמיד: ויש הבדל בין כוונה של צמצום לבין כוונה של השפעה?

וודאי. כל המדרגות בכל שורש, א', ב', ג', ד' הן נמדדות בכוונות, במידת הכוונה. זה נקרא אור חוזר שעולה מהמסך, מידה ההשפעה.

תלמיד: בדיוק. אז מה ההבדל בין הכוונה של צמצום לכוונה של אור חוזר שעולה מהמסך?

ההבדל, שאם אתה לא יכול להשתמש בעל מנת להשפיע ממש בפועל, אז לפחות אתה מצמצם את עצמך כדי לא להפעיל את עצמך בצורה אגואיסטית. זה נקרא צמצום.

שאלה: אמרת שהעבודה שלנו היא לשנות את הכוונה על אותם הרצונות שמתגלים. אם אני משתוקק לחבר את החברים, להשפיע לבורא, ומתגלה אצלי פתאום איזשהו רצון אגואיסטי אדיר למשהו אחר, ואני אומר לא, בכל זאת אני אהיה עם החברים, אשפיע לך, אבל שוב זה חוזר על עצמו. איך בכלל להתנהל ככה?

לממש דרך החברים ואז יהיה לך ברור מה שאתה עושה. אתה לא משתמש בקבוצה, אתה רוצה ישירות לפנות לבורא וזו טעות גדולה. הבורא בכלל לא מקבל שום דבר אם זה לא בא מתוך עשירייה. אלא אנחנו מדמיינים לעצמנו שאנחנו כאילו פונים אליו ופועלים אליו, אנחנו לא פועלים אליו. אם לא עשירייה, [אין], הוא נמצא בתוך עשירייה. הבורא הוא רשת נכונה בקשר בינינו, הרשת הזאת היא קיימת, עד כמה שאתה יכול מצידך לממש אותה, אתה נמצא עימו בקשר. אם אתה לא יכול, אין קשר, אלא אתה סתם בפנטזיות שלך.

תלמיד: אבל אם אני אתקשר בצורה נכונה עם הבורא דרך העשירייה, אז באותו הרגע כאשר מתגלה רצון חדש מה יקרה, הוא יותר לא יתגלה?

אתה תבדוק.

שאלה: שמענו שהבורא זה הרשת הנכונה בקשר בינינו.

זה נקרא "שכינה". רשת קשר בינינו זה נקרא "שכינה". והכוח שפועל שם זה השוכן, זה הבורא.

תלמיד: אבל מה זה לפנות לבורא, לפנות לרשת?

להרגיש קשר בינינו בעשירייה, עד כמה הקשר הזה הוא נמצא בצורה יפה, טובה, הדדית בינינו.

תלמיד: אבל הפעולה הזאת לפנות, אתה יכול להסביר מה זה?

שאנחנו מרגישים שבינינו בעשירייה יש איזשהו קשר, ובאותו הקשר אנחנו פונים. זה נקרא "אתם בניתם אותי".

תלמיד: מה זה פונים? אנחנו מרגישים שיש איזה קשר? מה זו הפעולה הזאת "פונים"?

סוג הקשר בינינו, מהות הקשר בינינו, זה הבורא. בצורה אחרת הוא לא קיים ולא מתגלה. נעשה מאמצים ונרגיש.

קריין: קטע מספר 10.

"יש בחינת יראה, מטעם כנ"ל, שהרצון להשפיע הוא נגד הטבע. אם כן היראה כאן היא מטעם, שמפחד "אולי לא יוכל לעשות הכל בעל מנת להשפיע, וממילא יתבטל מעשה בראשית, שהוא בחינת מטרת הבריאה, שצריך להתגלות לתחתונים"."

(הרב"ש. מאמר 33 "מהי "ארץ יראה ושקטה", בעבודה" 1990)

זה מה שדיברתי קודם ורציתי להמליץ לכם, פשוט כי שאלו אותי מה זו אמונה למעלה מהדעת וכן הלאה. אני רוצה בכל הפעולות שלי לחשוב שאני רוצה שמזה תהיה נחת רוח לבורא. בכל פעולה ופעולה הקטנה ביותר, כך לכוון את עצמי. אפילו שאני לא דרך הקבוצה עושה את זה, על אחת כמה וכמה אם אני יכול להעביר את זה דרך הקבוצה. מחשבה, ריכוז, רצון, נטייה, שאני רוצה בכל מצב לחשוב איך אני בזה עושה נחת רוח לבורא. זה הכול.

ואז אני "שמפחד "אולי לא יוכל לעשות" נחת רוח "... בעל מנת להשפיע, וממילא יתבטל מעשה בראשית, שהוא בחינת מטרת הבריאה," מטרת הבריאה זה לעשות נחת רוח "שצריך להתגלות לתחתונים"." בסופו של דבר שאני מתחיל כך כל רגע ורגע בפעולות שלי כלפי העשירייה, ודרך העשירייה במרכז העשירייה להשפיע לבורא, לבנות קשר בינינו, שאנחנו נוכל לגלות בקשר בינינו בורא, סוג הקשר בינינו שיהיה "בוא וראה" שאנחנו בונים אותו "עשיתם אותי", אז בצורה כזאת אנחנו מגיעים לגילוי הבורא, להשפעת נחת רוח לו. במידה שיכולים להשפיע נחת רוח לו, במידה הזאת מגלים אותו.

חברים הכול מאוד פשוט, מאוד קונקרטי בקשר בינינו, וזה מה שעכשיו הבורא רוצה עם כל האנושות, והוא יעשה את זה, רק שזה יבוא על ידי עוד הרבה פעולות ואנחנו צריכים כמה שיותר מהר לבצע את זה בינינו ולהראות לכל האנושות.

שאלה: אתה אומר שמהות הקשר בינינו זה הבורא. למי אפשר לפנות למען בניית הקשר הזה?

רק לחברים ולבורא. רק לחברים ולבורא אתה יכול לפנות. אין לך כלום חוץ מזה. אל תהיו מבולבלים כאלו, מי יש לך? יש לך אני, כמורה דרך, שמסביר לך מה צריכים לעשות לפי ספרי הקבלה, ולבצע רק קבוצה ובורא סך הכול. אז מה שאתה שומע וקורא מהספרים ושומע ממני אתה צריך לבצע בתוך הקבוצה עד שאתה מגלה שם בורא ביניכם ונמצא בדבקות עימו.

העולם קטן, אבל בזה שאתה מסתכל, אתה מסתכל אתה רואה שם אינסוף, לא אינסוף הזה, היקום, העולמות. אבל זה הכול מתגלה בתוכך במידה שאתה כך בונה את היחס שלך נכון לחברים ולבורא. רק כך. וזה כתוב בכל מקום, רק צריכים עוד ועוד לנסות ולקבוע.

שאלה: כלומר ביחס לכולם אני צריך כאילו לפנות לבורא במחשבה? איך לעשות?

אתה חייב לבנות עם החברים כאלו צורת יחסים, שהיא תהיה מתאימה לגילוי הבורא בזה. אתם בונים רשת יחסים בקבוצה, שהבורא יכול בזה להתגלות לפי השתוות הצורה. תכונות, אתה בונה שם כאלה בקשר ביניכם, בין החברים, שהבורא כבר יכול להתגלות. אפילו בצורה מינימאלית, זה התיקון שאתם צריכים לעשות. והבורא רוצה את זה לעשות למה? כי אתם בזה בניתם אותו, עשיתם אותו, הפכתם להיות החלקים ממנו, ממש. משיגים נצחיות, רוחניות, שלמות.

זאת העבודה הרוחנית שלכם, לבנות מקום לגילוי הבורא או לבנות מקום שצורת המקום, תכונת המקום, מהות המקום, זה יהיה הבורא. כי בלי זה, הבורא לא קיים. זה מאיזו דרגה עליונה, שאנחנו לא יכולים לזהות אותה. אם אתם בונים קשרים ביניכם על מנת להשפיע, למעלה מהאגו שלכם. אז אתם בונים כאלו מצבים ביניכם, מתוך העבודה על האגו שלכם בעל מנת להשפיע זה לזה, שהבורא שם מתגלה.

איזה כוח, שאני לא יודע איפה הוא נמצא במימד אחר לגמרי, אנחנו לא יודעים איפה, אנחנו הנבראים לא משיגים אותו, כך הוא מתגלה. כלפינו הוא מתגלה רק בצורה כזאת, "בוא וראה", בורא. ולמעלה מזה, מחוצה לזה אף פעם לא.

תלמיד: כולנו יחד מתכנסים ומבקשים או איך זה קורה?

אתם בונים ביניכם כאלו יחסים, שהיחסים האלו מביאים לכם את צורת הבורא. איך זה נעשה? תדברו ביניכם, איך אתם צריכים להתייחס זה לזה כדי שתגידו שזה כנראה צורת הבורא, תמונת הבורא. אם זה לא יוצא, תיפנו אליו שאתם בונים ולא יוצא. יפה, זאת תפילה אמיתית. תזכו לתשובה בטוח. תתחילו להרגיש, עד כמה שפתאום אתם משתנים בתוך הקשרים האלו, מה מגיע לכם. בטח שיבואו איזה סכסוכים, בעיות, אבל זה מגיע מהבורא, כדי שאתם תתקנו את היחסים שלכם ביתר ההתאמה אליו. וככה מתקדמים שמאל ימין, שמאל ימין ככה מתקדמים.

שאלה: בהמשך למה שאמרת, אנחנו צריכים לתת נחת רוח לבורא. לגבי דוגמה פרקטית לראות איך עושים את זה. נניח עכשיו השעה 20:30 21:00 צריך ללכת לישון יש לי דחף לא ללכת לישון. אז אני בעצם צריך לפי מה שאני מבין לצמצם את הרצון הזה, אבל לצמצם אותו בכוונה שלחשוב על החברים להגיד שאם אני אשן מאוחר אז אני לא אהיה מספיק ערני בשיעור, אני לא אתן דוגמה, זה הכיוון שצריך לעבוד איתו?

אני לא אגיד לך על זה שום דבר. ואני מבקש כאלה שאלות לא לשאול. אני נותן תשובה כללית. כל דבר שאתם עושים, אתם צריכים להשתדל לכוון אותו שאתם עושים בזה נחת רוח לבורא, אתם רוצים להנות לבורא, נקודה. תבדקו בעצמכם איך אתם פועלים.

שאלה: מעשה בראשית ניראה לי המושג הכי חשוב שלמדתי בזמן האחרון במשמעות כוונה. ואם כך, האם ההתבטלות מעשה בראשית או אופציה כזאת היא לא חס ושלום ייחוס אפשרות לחרטה של הבורא?

אני לא יודע מה אתה מדבר, לא מבין את העברית שלך.

תלמיד: האם אנחנו לא מגשימים כאן את הבורא בזה שמייחסים לו אפשרות שהוא יתחרט, שהוא יבטל את מעשה בראשית?

מי יתחרט, לא יתחרט, אני לא יודע, זה בהתאם למה שאתה עושה. הבורא זה קבוע, לא משתנה רצונו להיטיב לנבראיו תמיד. עד כמה שאתה מתאים את עצמך לאותו רצון, אז אתה מגלה אותו . עד כמה שלא, לא. כל השינויים הם בך, בבורא אין שום שינוי.

שאלה: הרב מה זה מעשה בראשית?

מעשה בראשית, שהבורא ברא רצון לקבל והכין אותו כך שהרצון לקבל הזה, יכול להגיע להזדהות עימו בכוונה על מנת להשפיע שרוכש מהבורא על ידי התפילה, על ידי הפנייה, על ידי הבקשה.

תלמיד: מעשה בראשית בתוך המפה הרוחנית שאנחנו לומדים ממחשבת הבריאה איפה זה נמצא מעשה בראשית?

מעשה בראשית נמצא ברצון לקבל שלנו. שהוא הפוך מהבורא, ואנחנו צריכים לתקן אותו לעל מנת להשפיע.

שאלה: למה העבודה ברוחניות זה נראה לכאורה כל כך פשוט וזה כל כך מורכב ונסתר בפועל?

כי אנחנו לא רוצים לקיים מה שנדרש מאיתנו. וזה טבעי, זה נורמלי. כי אנחנו חיים רק בתוך רצון על מנת לקבל, ולא מבינים משהו אחר. עד כדי כך שאנחנו לא מבינים, זה על מנת לקבל, זה סתם רצון. עד שאנחנו מגלים שזה הכול על מנת לקבל. ואיפה זה הגבול שאפשר לדבר שמעליו יהיה על מנת להשפיע, עד שאנחנו מאתרים את זה.

זה רק בקבוצה, במידה שאני יכול להתחיל להרגיש האם אני פועל רק לטעם הקבוצה ולא לטעם שלי. שיש לי בקבוצה הבדל בין מה שאני, וחושב על עצמי, ומה שהקבוצה ואני יכול לחשוב עליהם, בניתוק מעצמי. אז אני מתחיל מתוך זה לקבל את ההתרשמות, מה זה יכול להיות רוחניות. מה זה יכול להיות בעל מנת להשפיע. מה זה נקרא למעלה מהדעת. שאני בתוך הקבוצה כך חותך לעצמי או לטובת החברים. ואז לאט לאט אני יותר ויותר רוצה להעביר את עצמי בפנים בתוכי כביכול, לטובת החברים, מסירות נפש כלפי הקבוצה וכלפי הבורא.

שאלה: האם אפשר לומר שהעצמאות שלי מתגלה דווקא בזה שאני כל הזמן מבקש מהבורא שיעזור לי להתחבר עם החברים?

נכון.

שאלה: הרב"ש כתב שהתורה שייכת לבורא. מה הקשר בין התורה לבין הבורא?

הבורא זה כוח עליון. התורה זה השפעת הבורא על הרצון לקבל שלנו כדי לתקן אותו בעל מנת להשפיע, זה נקרא תורה, המאור שבה מחזירו למוטב, כוח שמתקן אותנו. אפשר להגיד אחרת, שתורה זה נקרא רצון לקבל שלנו, שהאור העליון שמשפיע עלינו נותן לרצון לקבל הזה כוונה על מנת להשפיע. יש פה הרבה הבחנות.

שאלה: בעניין לעשות נחת רוח לבורא על ידי שינוי היחסים בתוך העשירייה, אז אתמול עבדנו על תרגיל שנקרא להתייחס לחברים כמו שהבורא מתייחס אליהם, ודווקא באמת יותר קל לחשוב איך הבורא מתייחס לחברים. זה כיוון נכון להתעמק בנקודה הזו?

כן, בבקשה, זה טוב.

שאלה: הדבר היחיד שקיים עכשיו זאת העשירייה, אז מה אמור לקרות כשאני מביא נחת רוח לבורא בעשירייה?

אתה בזה עושה לו נחת רוח. אתה בזה דומה לבורא ולכן אתה נקרא "אדם", הדומה לבורא, ואז בהתאם לזה אתה מגלה אותו. במידת השתוות הצורה עם הבורא אתה מגלה אותו באותם הרצונות שבהם עשית נחת רוח. זאת אומרת, שיש לך רצון שאתה צמצמת אותו מעל מנת לקבל בעצמך תענוג, אתה עשית ממנו משהו שאתה משפיע לבורא תענוג, ואז באותו רצון אתה מקבל את גילוי הבורא. זה נקרא שאתה בנית פרצוף. זאת אומרת, שאתה מגלה את הבורא זה נקרא "חלק א-לוה ממעל" שמתלבש בך לפי השתוות הצורה, לפי עד כמה שאתה דומה לו.

שאלה: כשאנחנו מגלים את הבורא, אז האם אני מגלה אותו בצורה אחת והחבר שלי בצורה אחרת, זה לא אותו דבר?

את זה אתם לא יכולים להשוות, כי כל אחד נמצא ברצון לקבל שונה.

תלמיד: וכל אחד גם מדבר על זה, מרגיש את זה אחרת, הכול לא אותו דבר?

נגיד אני עכשיו שותה איזה תה, איך אני יכול להסביר לך אותו? ואפילו אם אני אתן לך לטעום, אז הטעם שאתה מרגיש והטעם שאני מרגיש זה יהיה טעם אחר, כל אחד בתכונות שלו. לכן אף פעם אנחנו לא מגלים אותו דבר, אלא אנחנו מגלים בצורה שדומָה זה לזה. אבל בסך הכול כשאנחנו אחר כך מחברים את כל ההתרשמויות שלנו יחד לכלי אחד, וכולנו נמצאים בהתחברות הדדית, בערבוביה זה עם זה, אני לא יודע מה זה אבל אז אנחנו מגלים כל אחד ואחד אינסוף טעמים בגודל ובעושר.

תלמיד: אבל מה קורה לפני זה?

לפני זה אתה לא יכול להשוות שום דבר עם אחרים, אלא כל אחד משלו.

תלמיד: גם הקשר? כי מדובר בין החברים, האהבה בין החברים, לא מדובר על איזה גילוי אחר.

תסביר למישהו איך אתה אוהב. מה אתה שואל על דברים כאלה? זה ברור לנו שאף אחד לא יכול להוציא מה שיש לו ולהשתיל את זה באחר. אלא מה שאנחנו מעבירים בצורה מילולית זה לזה, מעבירים רק התרשמות חיצונה.

תלמיד: וזה שאני מרגיש לבד בהרגשה שלי, זה לא הורס?

תישאר לבד, כמה שתוכל להעביר את זה לאחרים זה לא יעזור. אלא אנחנו מעבירים את זה בצורה כזו שעוזרים זה לזה להשיג איזה מצבים, אבל בכל זאת כל אחד שמשיג, כל מי שמשיג בתוך הכלים שלו הוא משיג. בעל הסולם כותב על זה, לך תקרא.

קריין: קטע מס' 11.

"הכתוב, אשר עשה, הוא כל מעשה בראשית, כי במעשה בראשית נברא היסוד והשורש לכל מה שיבוא ויתחדש בעולם. וע"כ ראה הקב"ה עוד מקודם שהיה, ושׂם את הכול במעשה בראשית.

מתוך שמעשי בראשית הם יסוד ושורש לכל העת"ל, ע"כ כלל הקב"ה בהם, לראות את כל העת"ל בעולם בכל הדורות. כי הכתוב, ולאמוֹר לציון, עַמי אתה, פירושו, עימי אתם בשותפות, אני התחלתי העולמות, ואתם גומרים אותם. כי ה' תיקן כל המציאות, באופן שיוכלו בני אדם לגמור התיקון. וכיוון שגמה"ת נשאר לבני אדם, א"כ הם שותפים בבריאה. ולפיכך יש ב' בחינות שמיים וארץ:

א. מה שכבר תיקן המאציל, והוא הנקרא מעשה בראשית.

ב. השמיים והארץ החדשים, שיתגלו אחר גמה"ת, כמ"ש, השמיים החדשים והארץ החדשה אשר אני עושה."

("זוהר לעם". בראשית - ב', מאמר "ויַרְא אלקים את כל אשר עשה", סעיף 174)

שאלה: הוא כותב פה שהמעשה של תחילת הבריאה זה השורש של כל מה שצריך לקרות בהמשך. האם אני מבין נכון שבכל רצון שמתגלה ישנה תכנית שטמונה מראש, שאותו הרצון צריך להצטמצם ואחרי זה להפוך לפרצוף, זה טמון בו מלכתחילה?

זה נכון וזה נקרא אצלנו שמתגלים בנו לא רצונות אלא רשימות. והרשימות שלנו שמתגלות הן תוצאה מהשתלשלות מאינסוף של כל הפרצופים, עולמות וספירות, והכול מגיע אלינו. ולכן כל רצון שמתגלה בנו הוא כבר רצון שיש בו אינפורמציה, נתונים, ידיעה על כל העולמות, זה רק במידה קטנה, במידה קטנה.

כמו שבטיפת זרע יש לך ידיעה על כל האדם שיוולד אחר כך ויגדל. ואם היינו גם כן בודקים את מהות טיפת הזרע, היו מגלים שם את כל התהליך שהוא צריך לעבור, כל הגורל שלו. את כל החיים שלו היו יכולים להוציא מתוך טיפת הזרע ולעשות מזה סרט על מה שיהיה עם האדם. הוא יצטרך לגלות את זה אחר כך בפועל, אבל בצורה פוטנציאלית זה כבר ישנו ברשימו שנמצא בטיפת זרע.

כך גם כן בנו, אם מתגלה בנו איזה מצב זה מצב שאנחנו צריכים לגלות. בסך הכול למה אנחנו צריכים לדאוג? שתהיה לנו עשירייה ולמשוך המאור המחזיר למוטב. ואז הוא משפיע על העשירייה ובונה בנו נשמה, מערכת שבה אנחנו מגלים את מצבנו הרוחני וכך אנחנו מתקדמים.

הכול נמצא, רשימות נמצאות, האור שאנחנו מושכים משפיע על הרשימו, ואז אנחנו בעצמנו כאילו מגלים את הסרט וחיים אותו, חיים אותו, חיים אותו. כמה שתגלה יותר ויותר ובאיזה קצב את האור העליון שישפיע על הקבוצה, אז השינויים שבקבוצה יגלו לך את כל התהליך הרוחני שאתה צריך לעבור. ויהיו שם סרטים אתה עוד תראה מה זה.

תלמיד: אז אותו הסרט הרוחני שאנחנו הולכים לצפות בו בעשירייה, האם זה הדבר הראשון?

כל הצורות נמצאות כבר ברשימו. רשימו שמגיע לעולם שלנו מאין סוף דרך כל העולמות, דרך כל המצבים, יש בו את כל המידע על מה שאנחנו צריכים לממש ממטה למעלה בחזרה לאינסוף.

שאלה: רשימו של כל חבר בעשירייה הוא חלק מהרשימו של כל העשירייה?

כן, אין שום דבר במקרה.

תלמיד: איך עובדים עם רשימו של עשירייה?

אנחנו דיברנו על זה כבר שעה ועשרים דקות.

תלמיד: על הרשימו הכללי של כל העשירייה?

אתה רק תתבלבל, תעשה מה שדיברנו, שאתה רוצה ליצור קשר יפה עד אהבה בין כל החברים ואתה דורש שזה יקרה על ידי מאור המחזיר למוטב, זה הכול. רשימות אתה עדיין לא מבין מה זה ואיך זה, אתה אחר כך תתחיל לגלות. בינתיים זה סתם לידיעה כללית שמה שמתגלה לך עכשיו זה המצב, ובמצב הבא יש לך רשימו שאתה עליו מזמין המאור המחזיר למוטב.

שאלה: מה הטעם בזה שאנחנו עשויים מכל כך הרבה רשימות, מכל כך הרבה סוגים, זה רק בשביל שנוכל להגיע לתפילה הנכונה לבורא?

לא. על ידי תפילה אנחנו מעוררים מאור על אותן הרשימות שמתעוררות בנו יותר ויותר, ואז אנחנו מגלים על ידי השפעת האור על הרשימו. זה כמו שאנחנו מפתחים תמונה ואז אנחנו מגלים כל פעם צורה חדשה שלנו, יותר יותר יותר רוחנית. ובאותה צורה אנחנו מגלים עולמות, אנחנו מגלים כל מיני שינויים.

עכשיו אנחנו נמצאים ברשימו האגואיסטי הכי קטן, נבזה, סגור, שאנחנו מזה לא רואים כלום. אנחנו אפילו לא מתארים לעצמנו עד כמה שהעולם הרוחני במדרגתו הראשונה הוא פי מיליארד יותר מהעולם הזה, בהבנה, בהכרה, בהשגה, בתפיסה, בהרגשה, בהכול. אין לנו לזה שום הבנה, שום קשר. נקווה שנראה ואז יהיה מובן לנו.

(סוף השיעור)