שיעור בוקר 14.10.20 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

חוק הערבות - קטעים נבחרים מהמקורות

קריין: קטע מס' 63.

 "עובד ה', שאינו מצטער עם הצבור, אלא מרגיש רק חסרון הפרטי שלו עצמו, לכן בית קיבול השפע שלו גם כן אינו גדול יותר. ועל כן לא יוכל לקבל גילוי אלקיות הכללי בסוד נחמת צבור, כי לא הכין כלי לקבל בחינת כללי זה, אלא בחינת פרטית שלו. מה שאין כן, המצטער עם הצבור, ומרגיש צרות הכלל, כצרה פרטית של עצמו. הוא זוכה לראות בחינת גילוי שכינה בשלימות, דהיינו, נחמות הכלל, כי חסרונו חסרון כללי. לכן גם השפע קדושה, היא כללית." 

(בעל הסולם. "כל המצטער עם הצבור")

"עובד ה', שאינו מצטער עם הצבור, אלא מרגיש רק חסרון הפרטי שלו עצמו, לכן בית קיבול השפע שלו גם כן אינו גדול יותר. ועל כן לא יוכל לקבל גילוי אלקיות הכללי בסוד נחמת צבור, כי לא הכין כלי לקבל בחינת כללי זה, אלא בחינת פרטית שלו." אם אני לא מרגיש את כולם אני לא יוצא מעצמי, מהאגו שלי, כי חסר לי רק מה שחסר לאגו שלי בלבד. לכן אני צריך להשתדל להיות עם הכלל, והחיסרון הוא דווקא ההתחברות עם הכלל, זה מה שאני צריך.

ואחר כך בחיבור עם הכלל, אני ארצה לקבל את גילוי הבורא על מנת להשפיע. כמו שלמדנו ב"תלמוד עשר הספירות", שישנה העלאת מ"ן כדי לקבל את כוח המסך, את כוח החיבור בינינו, ואחר כך מתוך החיבור בינינו, אנחנו כבר מתחילים להשפיע לבורא ולקבל את הגילוי שלו בפנים כאור פנימי.

אותו הדבר כאן, אנחנו עכשיו צריכים להשתדל להתחבר בינינו, ומכוח החיבור בינינו, להתחיל להתייחס לבורא, אחרת אי אפשר להתייחס אליו. עוד הפעם "עובד ה', שאינו מצטער עם הצבור, אלא מרגיש רק חסרון הפרטי שלו עצמו, לכן בית קיבול השפע שלו" הכלי שיכול להרגיש את הרוחניות אינו גדול, הוא מרגיש קצת חיסרון, אפילו לא מילוי במשהו, אלא רק חיסרון, שאין לו שום דבר.

"ועל כן לא יוכל לקבל גילוי אלקיות הכללי בסוד נחמת צבור," הבורא מתגלה כמנחם את הציבור, הוא רוצה להשפיע לציבור. אבל באחד הוא לא יכול להתגלות, אין שם שטח לגילוי הבורא "כי לא הכין כלי לקבל בחינת כללי זה, אלא בחינת פרטית שלו. מה שאין כן, המצטער עם הצבור," ועכשיו יש לנו סיבה לזה, פנדמיה ועוד כל מיני דברים. ודווקא אנחנו מגלים את החסרונות של הציבור אפילו בצורה גשמית, הציבור לא יכול להצטער על שום דבר אחר, אבל אם אנחנו מצטערים עימו יחד במה שיש לו ובמה שהוא לא יכול להתחבר, שהוא נמצא בחוסר אונים ואנחנו כן מרגישים מאיפה זה בא.

זה בא מהבורא מתוך החיסרון שאנחנו רוצים להתחבר, אז אנחנו אשמים בזה שהחיבור לא מתקיים, כי אנחנו לא מבקשים מהבורא להביא את כוח החיבור לנבראים, לכולם. כי אנחנו נמצאים באמצע, כמו שעכשיו למדנו בחלק ח' ב"תלמוד עשר הספירות", הציבור מעלה את החיסרון, הוא לא יודע לאן להעלות אותו, הוא כמו תינוק בוכה וזהו, הוא לא יודע למי הוא בוכה בדיוק, בוכה, צועק.

אבל אנחנו מרגישים את הצער הזה ולא יכולים לספק את מה שהם מבקשים, אבל יכולים להעלות אותו לבורא ושם כבר מרגישים את הצער שלנו יחד עם הצער של הציבור, לכן ישנו כלי, זה כבר לא אנחנו בלבד ולא הציבור בלבד, אלא אנחנו יחד.

לכן בעל הסולם אומר יש כלי גדול, יש כבר כלי מצורף, אז העליון מרגיש אותו שבא משתי מדרגות, מאיתנו וגם מהציבור ואז הוא נענה. הוא מביא לנו כוחות, כוחות חיבור כדי שאנחנו נתחבר ושאנחנו נתחיל לחבר את הציבור אלינו וכך להעלות לבורא. כך זה עובד מלמטה למעלה ומלמעלה למטה. כמו שעכשיו למדנו בתלמוד עשר הספירות, ממש אותו הדבר. אחר כך בעולם האצילות ברור עוד יותר. הכלל הוא אותו הכלל.

קריין: קטע 63.

 "עובד ה', שאינו מצטער עם הצבור, אלא מרגיש רק חסרון הפרטי שלו עצמו, לכן בית קיבול השפע שלו גם כן אינו גדול יותר. ועל כן לא יוכל לקבל גילוי אלקיות הכללי בסוד נחמת צבור, כי לא הכין כלי לקבל בחינת כללי זה, אלא בחינת פרטית שלו. מה שאין כן, המצטער עם הצבור, ומרגיש צרות הכלל, כצרה פרטית של עצמו. הוא זוכה לראות בחינת גילוי שכינה בשלימות, דהיינו, נחמות הכלל, כי חסרונו חסרון כללי. לכן גם השפע קדושה, היא כללית." 

(בעל הסולם. "כל המצטער עם הצבור")

שאלה: לגבי ההסבר לקהל רחב, על נקודה שבלב. נראה לי שהרבה יותר קל יותר להסביר, מבלי לדבר על בניית המסך ועוד.

אני לא מבין למה אתה מתכוון, כאילו שאתה יודע לבנות מסך. אנחנו מדברים על מצב שבו אנחנו קיימים, אנחנו צריכים להרגיש את הצער של כל העולם, של כל הציבור, ולפי הצער הזה לבנות את החיסרון שלנו, שאנחנו כאילו רוצים להעביר לכל העולם את כוח התיקון. כאילו יש לך אפשרות להביא לכל העולם את כוח החיבור והתיקון, מילוי, שזה בריאות, יחסים טובים ויפים, כל דבר ודבר מה שהם רוצים יוותר ממה שהם רוצים, הטוב שהם ירצו.

אתה צריך להתכלל עם החיסרון הזה שהיית מתקן אותם, לפי הדרגה שלך, כמה שאתה מבין, היית מתקן אותם לרמה כזאת. אבל אתה לא יכול כי אין לך כוחות התיקון, אז אתה מעלה את כוחות התיקון שלך, שחסר לך, שאין לך, תעלה אותם למעלה לבורא.

על המ"ן הזה, על החיסרון הזה, הבורא יענה לך, יענה לך, כי אתה לא מבקש לעצמך אלא לכלל, לכל העולם. לכן אתה נקרא "ישראל", ישר-אל, כי אתה יכול להיות מכוון לבורא, וחובתך להביא את ההשלמה, להביא את התיקון לכל העולם. אם לא תעשה את זה, הבורא דוחה אותך וכול העולם דוחה אותך עד שתבין שאתה צריך להתחיל את התיקון.

תלמיד: לגבינו זה ברור. לצורך ההסבר, אני יכול להגיד שאם האדם מרגיש את האחר כמו שהוא מרגיש את עצמו, אז הוא לא יוצא מהאגו שלו, אלא נשאר באגו, אבל הוא מכניס לאגו שלו צרות של אחרים, זה מה שצריכים לעשות?

אני לא מבין את מה אמרת, באמת אני לא מבין. אני אומר שהכול צריך להתחיל מהדרגה שלנו, כי אנחנו נמצאים בין הבורא לבין הנבראים, לכן אנחנו צריכים להשתדל לעשות לנבראים את כל מה שאפשר. ואותו החיסרון שאנחנו לא יכולים לתת להם, את כוחות התיקון, את כוחות המילוי, את כל מה שאנחנו מתארים שהכי טוב בשבילם, את החיסרון הזה להעלות למעלה. ואז אתה לא מעלה את החיסרון שלך, והבורא כן יענה על החיסרון הזה. רק בצורה כזאת זה עובד.

שאלה: שאלה פרקטית על החברים שלנו בעשירייה, יש לנו חברים שעוברים מצבים מאוד קשים, איבדו את הפרנסה שלהם, יש להם בעיות, יש להם ילדים קטנים בבית, ולא יודעים איך להאכיל אותם. איך אפשר להצטער עם צער הציבור ולחשוב על כל זה כשאתה ממש דואג למצב הפרטי שלך בבית, נראה שזה מצב לא קטן למישהו כזה?

גם את המצב הפרטי שלך בבית וגם את המצב הכללי שבכל העולם, אתה צריך לאסוף את כל הדברים האלה ולהעלות לבורא. תן לבורא לסדר את הדברים. אבל הוא מסדר את זה אך ורק לפי בקשתך, כי הוא יוצר את המצבים הרעים, הצרים האלה כדי שיבקשו ממנו. אי אפשר לעורר אותך, אלא רק על ידי צרות. בכמה שתתחיל להעלות חסרונות עבור האחרים, בהתאם לזה, אתה אישית תסבול פחות, תשכח מעצמך. כך זה יהיה.

שאלה: נראה שכל העולם כל כך גדול ואני מרגיש כל כך חסר כוחות. האם זה בסדר לנסות ולהתאמן בדאגה הזאת עבור הקהל, קודם כל בעשירייה, או שאני ממש צריך לנסות ולהרגיש את הצורך של כל העולם ברגע זה?

בכל זאת צריכים להיות קשורים גם לכל העולם. כל מה שקורה בעולם הבורא מעורר בשבילי. עוד יותר מזה, זה נראה לי שישנו עולם, זה נראה לי שיש הרבה אנשים והם סובלים. הכול כלים שלי, רק הם נראים מנותקים ממני כדי שאני אפתח בי רצון להתחבר, תכונת הבורא.

ולכן אני חייב בכל זאת להיות קשור לכל העולם. אתה צריך להרגיש כמה שכל העולם סובל, ואת הסבל הזה של העולם, סבל של הקרובים, סבל של החברים, את כל הדברים האלה בסך הכול אתה מעלה למעלה.

שאלה: כשהבורא יענה לבקשה לטובת הציבור איזה סימנים נראה?

אז נראה סימנים. אם אנחנו נבקש, אז בטח נראה סימנים. אבל הבקשה צריכה להיות בקשה אמיתית, צריכים להצטער עם הציבור. זה תנאי חשוב ביותר. הבורא לא עונה על חיסרון פרטי, רק על החיסרון הכללי, בפרט שאנחנו נמצאים בתיקון הכללי בדור האחרון.

שאלה: יש הרגשה שהצער של הציבור היום זה בדידות. איך להעלות מ"ן? מה לבקש בשבילם?

הרגשת הבדידות היא הרגשה מאוד טובה. זאת אומרת, יכול להיות שמזה יתרומם רצון לחיבור. אז גם את זה לקחת בחשבון. תראו מה שעושה הבורא כדי לעורר אותנו לתיקונים, קחו דוגמה ממנו.

שאלה: איך אפשר לעזור לחברים האחרים בעשירייה לחוש את צער הציבור?

לדבר על זה יחד.

שאלה: איך אני מייצב את התפילה לבורא בזמן שהציבור סובל כל כך בגלל שאני רואה בעיניים שלי את המצב הזה? איך אני מייצב את התפילה בזמן שהם לא סובלים, רק אני רואה אותם סובלים?

לא. אתה משתדל להעביר את צער הציבור, לא את שלך, אלא צער הציבור, ומבקש מהבורא שיעביר דרכך תיקון לציבור. והציבור היום סובל, והסבל הזה הוא סבל כללי שעובר פחות או יותר על כל העולם, אף פעם לא היה דבר כזה.

תראו מה שאנחנו עושים היום, איפה אנחנו נמצאים? אנחנו נמצאים בבבל האמיתית. לא באיזו בבל כפי שהייתה אז מדינה קטנה, והיינו יכולים לפרוץ משם מכל הכיוונים. לא, היום כל העולם זה בבל אחת. ואנחנו צריכים להרגיש עד כמה הוא סובל, וכמה אנחנו צריכים להביא לו את שיטת התיקון.

אני מקווה שהבורא ייתן לנו שכל ורגש לצאת לכל העולם ולהסביר להם במה זה כרוך, שזה [כרוך] בחיבור שלנו. וייתן קצת רצון, וקצת כוח, עוד יותר ועוד יותר, וכך באמת נגיע לזה שנראה עולם עוד יותר מתוקן. והכול בגלל שאנחנו הקושרים את כל העולם לבורא, כי רוצים לעשות טוב גם לאלו וגם לאלו, גם לבורא וגם לנבראים. זה התפקיד שלנו.

שאלה: האם נכון בתפילה עבור הכלל להכליל את עצמי בתפילה עבור הכלל?

בטח, מה זאת אומרת? אני לא מבין מאיפה השאלה בכלל. אני צריך להתכלל בכל התפילות עבור הכלל.

תלמיד: האם לבקש גם על הכאב שלי ביחד עם זה שאני מבקש על הכאב שלהם?

אפשר. אבל אני חושב שאם אנחנו נבקש עבור הכלל, הכאב הפרטי שלנו יעלם.

קריין: אז אנחנו עוברים לקטע מס' 64 מתוך "דגל מחנה אפרים".

"האדם הרוצה לעבוד ה' באמת, צריך לכלול עצמו עם כל הנבראים וכן צריך לחבר עצמו עם כל הנשמות ולכלול עצמו עמהם והם עמו, היינו שלא תשאיר לך, רק מה שצריך לחיבור השכינה כביכול. ולזה צריך קירוב ורבוי אנשים, כי לפי רבוי האנשים העובדים את ה', יותר מתגלה אליהם אור השכינה, ולזה צריך לכלול עצמו עם כל האנשים ועם כל הנבראים והכל לעלות לשורשן, לתיקון השכינה. "

(דגל מחנה אפרים. פרשת שלח)

שאלה: הציבור סובל מבריאות, פרנסה וסבל נפשי, אנחנו צריכים לתרגם את זה לכך שחסר לו השפעה, חיבור? איך זה עובד?

אנחנו צריכים לא לתרגם את זה, אלא להעלות את צער הציבור כמו שאנחנו מבינים. בלי לפרט ובלי לעשות מזה איזה קומבינות. בלי השכל שלנו, רק הרגש.

שאלה: אנחנו צריכים לצאת ולהסביר לציבור כדי שאנחנו נתכלל עם החסרונות של הציבור או כדי שאנחנו נביא פתרון לחסרון שלהם?

אנחנו מעלים את צער הציבור בלבד ורוצים שהצער הזה יקבל המתקה. בלבד.

שאלה: מובן איך לעלות מ"ן, אבל איך לקבל מ"ד ואז להפיץ אותו?

על זה נדבר מחר. אבל עכשיו אנחנו דואגים איך אנחנו נכללים מהציבור כדי להעלות מ"ן. זה מה שאנחנו צריכים. ולכן תעשו את זה בהרגשה, תעשו את זה בכתיבה שלכם בכל מיני רשתות מה שאתם עושים, עד כמה באמת אנחנו צריכים להתחבר בחסרונות שלנו עם הציבור ועד כמה הציבור צריך להתחבר, כי על ידי זה, בתפילה או אפילו בלי תפילה, בכל זאת החיסרון שמורגש בציבור עולה למעלה ומתקן את העולם. אנחנו צריכים לדאוג שהעולם יהיה מתוקן. במידה שהעולם סובל הבורא סובל פי כמה וכמה לפי הדרגה שלו. ולכן אנחנו צריכים להתייחס לסבל של הציבור ולסבל של הבורא ממש בשווה, אחרת זה לא נקרא שאנחנו נמצאים בהשפעה. עם הבורא אני רוצה יחסים יותר יפים, מה שאין כן עם הציבור זה איכשהו יסתדר, זה נקרא שאני מכניס את האגו שלי באמצע.

(סוף השיעור)