שיעור ערב 17.08.2026

קהילת הלומדים

מנחים: גלעד ואורן

בעל הסולם, מאמר מתן תורה

גלעד: שלום לקהילת הלומדים שלנו. היום יום חגיגי במיוחד מכמה וכמה סיבות. הסיבה הראשונה שלנו היא הגל החדש של חברים בוגרי קורס היסודות שהגיעו אלינו גם כאן באולם. אפשר לראות אותם כאן, תרימו רגע יד כולם. וגם אנחנו רואים אותם בנתניה ובראשון לציון, תראו רגע למסכים את נתניה, את ראשון לציון וחברים רבים וירטואליים נוספים. כן, שלום. ובזום, כן, בזום שם אנחנו רואים הרבה חברים בחדרים. תענוג לראות אתכם. אנחנו לאט לאט נכיר ונשתלב ונלמד ונחמם את הלבבות. כי לא סתם אנחנו נקראים קהילת הלומדים. אנחנו מצד אחד לומדים ונלמד כל יום, כל יום שני כאן במסגרת הזאת, ומעבר לכך אנחנו גם נקרב את הלבבות, נתחמם ונכיר אחד את השני. אנחנו החלטנו שמכיוון שאנחנו באמת קהילת לומדים, נעשה שינוי קטן במבנה של השיעור ונארגן אותו כך שהשיעור יתחיל בשבע ויסתיים בשמונה ורבע. ההכנה כמובן בשש וחמישים, ההכנה היא ערך אצלנו, זה לא בונוס, זה חלק משמעותי מאוד. ההכנה בשש וחמישים, שיעור משבע עד שמונה ורבע. ואז תהיה לנו חצי שעה של התכנסויות. בנתניה יוכלו להתכנס, ובראשון לציון, ואולי גם באשקלון אני לא יודע אם זה נסגר או לא עדיין. וכאן גם כן אנחנו נוכל להתכנס ולשבת, אולי להביא קצת כיבוד, להכיר, להתחמם, לעשות סדנאות ולהבין ערכים שאנחנו מאוד מאוד אוהבים אותם ואנחנו חיים אותם. לפעמים אנחנו כל כך חיים אותם שאנחנו שוכחים להסביר אותם, אז תשתדלו לפעמים לשאול אותנו ולעצור. הגיעה לכאן בחורה נחמדה שאמרה לי לפני השיעור: "תגיד, אפשר לשאול שאלות כאן?" אז השיעור שלנו מבוסס על שאלת שאלות. אז אנחנו מאוד מאוד נשמח לשמוע את השאלות ולענות ככל יכולתנו. ומעבר לזה גם יש לנו כאן את מנהל הקהילה שלנו, איתי, ואת רוני שהיא אחראית על כל הקשרים והזום והחיבורים, ואת סער ואת שלי ועוד הרבה הרבה חברים שעוזרים כאן, מסייעים, מנחים ומדריכים. לא יהיה מקום לשאלות אחרי שתבינו את מי אפשר לשאול. המון המון שאלות אז זה דבר ראשון. מעבר לכך, מכיוון שאנחנו כל פעם מתחילים מחזור חדש של לימוד, היום אנחנו נתחיל מאמר מאוד מאוד משמעותי שנקרא מאמר מתן תורה. אנחנו נלמד אותו, נכיר אותו, נבין אותו, ננסה להתלבש ככה על בעל הסולם. ובכלל, הזמן הזה של ימי שני זה זמן של לימודי בעל הסולם. אז ממש נעמיק, נכיר ונלמד את בעל הסולם, את הצורה שבה הוא שואל, איך הוא עונה, ובעיקר נשתדל להגיע למדרגה שממנה הוא כותב לנו כי זאת מטרתנו. מטרתנו היא לא שיהיה לנו נחמד ונעים. הנחמד והנעים זה האמצעי כדי שנוכל לעבור את כל הדרך שהוא מציע לנו בעל הסולם, והרבָּ"ש תלמידו, והרב לייטמן תלמידו, שהם כולם המורים שלנו ללכת בעקבותיהם אל הדרך הרוחנית, להגיע בעודנו חיים בעולם הזה להשגה רוחנית מלאה, לדבקות בבורא. לא פחות מזה. לשם כך אנחנו כאן. לשם כך כל החברים שנמצאים על המסכים נמצאים כאן, ועוד אלפים ועשרות אלפים של חברים שלומדים איתנו כל יום בכל רחבי העולם. זאת המטרה של כל אחד ואחד מהחברים. כאשר יש פה שיטה סדורה, אפשר לומר ממש מדעית, מדויקת, שנותנת המון המון ביטחון ברגע שמתחילים להתנסות בה, לבדוק אותה ולחוות אותה דרך מאמרים, דרך עבודה בחברה, דרך הליכה בדרכם של המקובלים שמסבירים איך לעשות את הדברים האלה עד שמגיעים אל מעלה הסולם, אל המדרגה הגבוהה ביותר בסולם. לשם כך אנחנו פה, ותודה לכם שבחרתם להצטרף אלינו. נקווה שהבחירה הזאת תהיה כל כך חזקה שתגרום לכם לרצות לבוא לפה עוד ועוד כל יום.

אורן: אני רוצה להוסיף תפילה לבורא שיעזור לנו למצוא כל אחד את הנקודה הכי עמוקה בתוך הלב שלו, שרוצה להרגיש את האמת של הקיום הזה, של החיים האלה, של התכלית הגבוהה, ולחבר את הנקודות האלה ביחד כדי שיהיה לנו כוח רוחני גדול כמו מקלט שיוכל להביא עלינו הרבה אור, אור העליון, אור של אהבה כמו הכוח האחד שממלא את כל הטבע, את כל הבריאה, שהוא יזרום בינינו עכשיו בערב הזה, יעדן אותנו, יזכך אותנו, ירים אותנו לקראתו. כולנו מאוד מתרגשים מכם, שתדעו לכם. אתם מאוד חשובים, מאוד יקרים, ואנחנו רוצים שאתם תרגישו שהגעתם אל עצמכם, אל המקום הכי פנימי בתוככם. זה מה שכל אחד ואחד מאיתנו פה מנסה לעשות, כי במקום הזה נמצא השורש שלנו. וגם אם עוד אתם לא מכירים את הכול והכול כאילו חדש וככה במבוכה כמו דייט רוחני ראשון, הבורא יעזור לנו להגיע לחיבוק פנימי שיאפשר לכל אחד למצוא את המימוש העצמי שלו, בטופ של הטופ. אז אני מאוד מבקש מהבורא לעזור לנו להיות בשבילכם סביבה טובה שתיתן לכל אחד להפריח את הנשמה שלו. נתחיל.

גלעד: רגע, ומעבר לכך יש לכם פה הרבה אחים ואחיות שיושבים כאן עכשיו, ועוד כאלה שאולי לא הגיעו היום ויגיעו בימים אחרים, שגם אותם אתם יכולים לשאול והם ישתפו. חלקם נמצאים פה שלושה חודשים, חלקם חצי שנה, חלקם יותר אפילו כמה שנים. אז אתם לא לבד, אתם בסביבה, אני מקווה שבסביבה טובה. ואנחנו נתחיל עם מאמר מתן תורה, שהוא חלק משלושה קונטרסים שכתב בעל הסולם ב-1933. הוא הגיע לארץ ב-1921 וניסה למצוא כל מיני דרכים לפרסם את חכמת הקבלה, וב-1933 הוא החליט לצאת למשנה חברתית. מכיוון שהוא רואה ממקומו כמקובל את הסיבות, את השורשים לכל דבר שקורה במציאות שלנו, הוא החליט שהוא רוצה להסביר לאנשים איך החברה מתנהלת, מה החולאים של החברה ואיך אפשר לתקן את החברה הזאת כדי שהיא תגיע למדרגה הגבוהה ביותר שחברה אנושית אמורה להגיע אליה. ולכן הוא חיבר שלושה קונטרסים: הראשון שלהם נקרא מתן תורה, השני נקרא הערבות והשלישי נקרא השלום. ואת שלושת הקונטרסים האלה הוא פרסם. הוא התכוון לפרסם, כך הבנתי, כ-50 קונטרסים, אבל בשלב מסוים יהודים טובים פה הלשינו לבריטים שאולי הוא עושה פה איזו מהפכה חברתית, והם עצרו אותו והוא נאלץ קצת לשנות כיוון כתוצאה מכך. אבל הקונטרסים האלה, במיוחד מתן תורה שהוא הראשון, הם קונטרסים נצחיים כי הוא מספר על טבע האדם, על השאלות שאדם שואל ואיך אפשר למצוא תשובות לשאלות האלה. כמובן שבעל הסולם כותב לחברה שהייתה אז בארץ, חברה שאולי הבינה יותר את השפה הדתית, ולכן הוא משתמש בכל מיני מושגים. אבל הוא גם דואג לפרש אותם בצורה מדעית, לא בצורה מסורתית כמו שנהוג לפרש, אלא הוא לוקח מושגים מעולם הדת (כמו שלמדנו במאמר שנקרא מהות הדת ומטרתה), מושגים כמו אמונה ועוד כל מיני מושגים, ומפרש אותם בהיבט שגם חילוני יסכים איתם גם אם הוא לא מאמין בשום דבר שקיים מעבר לטבע. עד כדי כך הוא היה במדרגה כזאת שיכולה לפרש כל דבר בכל צורה. אז היום אנחנו נפתח במאמר הראשון. אנחנו נשמע את הסבריו של הרב לייטמן למאמר, נעשה סדנאות, נשאל שאלות, יהיה זמן לשאלות גם תוך כדי המאמר. אנחנו נוהגים תמיד להחזיק ספר ביד. הספר הזה נקרא כתבי בעל הסולם, אני מניח שלכולם כבר יש אותו. מאוד מומלץ. אנחנו אומרים גם לוותיקים וגם לצעירים ביותר בדרך: לקחת את הספר, להביא אותו כספר אישי שלכם ולכתוב בסוף הספר הערות, שאלות, ספקות, תובנות, גם בזמן שאנחנו רואים את השיעור של הרב לייטמן שמסביר, וגם בכל הזמן של השיעור. פשוט לכתוב, לתאר בספר. זה מאוד מאוד טוב, כי אחר כך אפשר לחזור הביתה ולראות, להיזכר כי עוברים כל מיני מצבים בזמן שיעור, לפעמים מצבים מאוד גבוהים, לפעמים כל מיני הרגשות ותובנות שבאות והן נעלמות. ברגע שכותבים את זה בספר זה יכול להיות איזה רפרנס, יעזור לנו אחר כך לחזור אל תוך המאמר ממקום אחר לחלוטין. אם לא תביאו ספר או לא תוכלו, לא יודע, אולי אנשים באים מהעבודה או בצורה לא נוחה, יש לנו פה תמיד גמ"ח של ספרים. לקחת ספר מהמדף, לשבת ולקרוא בספר יחד איתנו. אז אנחנו נתחיל עם הקליפ הראשון, קליפ מספר אחד, שבו נראה איך אדם יכול לשנות את המציאות. בבקשה.

קליפ מספר 1

אנחנו רואים מתוך ההיסטוריה שלנו, הוא כביכול.. כביכול, כל הזמן משתדל להטיב לחיים שלו, אבל לא יוצא לו כל כך. אבל כשהוא מגלה את הקשר שלו עם הכוח המפעיל את המציאות, בזה הוא מגלה יכולת לשנות את המציאות שלו. וזה החשוב. כשמגלה את הכוח ֵ הפועל, הוא מגלה כלל: "ואהבת לרעך כמוך". זאת אומרת, שנתנו לו בעולם הזה הזדמנות, אפשרות, יכולת לשנות את עצמו, לשנות את המציאות שלו, לשנות את הגורל שלו על ידי שינוי היחס שלו לסביבה, מה שנמצא מחוצה לו. זה גם דומם, גם צומח, גם חי, גם ֵ מדבר, יחד. העיקר, כלפי המדבר. אבל זה כולם יחד. בקיצור, זה שינוי החשיבות ממה שחשוב אני לעומת מחוצה לי, לזה שחשוב מה שמחוצה לי, לעומת אני. וכל זה כדי שבמידה הזאת שמה שמחוצה לו נעשה לו חשוב יותר ממה שהוא, במידת מה, במידה הזאת הוא מגלה שמחוצה לו נמצא אותו כוח המפעיל את המציאות, ושום דבר חוץ ממנו. שכל מה שנראה לאדם שיש מחוצה לו, עולם, דומם, צומח, חי, מדבר, עם כל מיני המאורעות והבחנות רבות, כל זה זאת אשליה. חוץ מהאדם יש רק בורא, אלא הבורא מתגלה לו כזולת, כדי שהאדם יוכל להגיע באמת ליחס של השפעה ואהבה האמיתית, ולא לטובת עצמו. ובמידה שאדם עושה זאת, הוא מגלה את הבורא שנמצא מחוצה לו, ומתייחד עמו כיוצא בעצמו מחוצה לעצמו ושם, מחוצה לעצמו, הוא מתייחד עם הבורא. ומה שקודם הרגיש שקיים בתוך עצמו, נשאר לו כנקודה הבסיסית הזאת החשוכה שהבורא ברא כדי לתת לנברא את היסוד להיות העצמאי, ולא להתבטל כלפי הבורא. לכן ל הזה "ואהבת לרעך כמוך" הוא אמצעי להגיע למטרת הבריאה, ֵ לדבקות עם הבורא.

אורן: כשהרב מדבר, אנחנו צריכים להשתדל חוץ מלעקוב אחרי ההסברים והמילים והרעיונות, להשתדל להתחבר אליו מתוך הלב שלנו, שהאור שהוא רוצה להעביר לנו יוכל למלא את ים הפנימיים שלנו. בכל הסבר של הרב יש אינסוף דברים. רשמתי לעצמי כמה נקודות. הרב התחיל באיזו תמונה כזאת שאני מאוד מרגיש אותה בחיים, שהבן אדם כל הזמן משתדל להיטיב לחיים שלו, אבל לא יוצא לו כל כך. ברב יש תמיד כאלה מילים: "לא יוצא לו כל כך". כן, "לא יוצא לי כל כך". כל הזמן משתדל, משתדל, משתדל לעשות את החיים שלי יותר טובים אבל לא יוצא לי כל כך. מה עושים? יש אלטרנטיבה? אז הוא אומר שכן, שהאלטרנטיבה היא לגלות את הקשר שלי עם הכוח שמפעיל את המציאות. וכשמגלים את הקשר שלנו עם הכוח שמפעיל את המציאות, פתאום נפתחת לנו יכולת לשנות את המציאות. הכי טוב זה להתייחס למה שהרב אומר כתמונות עתידיות של מצבים רוחניים מתקדמים שאני מוזמן אליהם. וכשאני מנסה להרגיש את התמונות האלה שהוא נותן, אני בעצם מעורר כוח שמושך אותי לשם. הרב אומר כשהאדם זוכה לזה שהוא מגלה את הכוח הפועל במציאות, הוא מגלה שיש במציאות כלל שנקרא "ואהבת לרעך כמוך". ואז הוא מתחיל להתאים את עצמו יותר ויותר אל ל הזה. למה? כדי להתקשר עם הכוח לי שפועל במציאות וכדי להגיע לאפשרות לשנות את המציאות שלו. מה שקודם לא כל כך היה יוצא לו, שרוצה שיהיה יותר טוב אבל יוצא כרגיל, פתאום נפתחת אפשרות חדשה. ואז הרב ממשיך ואומר שככל שהאדם מתפתח רוחנית ועובד עם הכלל הזה של "ואהבת לרעך כמוך" על מנת להתקשר לכוח לי שפועל בכל הטבע, האדם ככל שהוא מגלה את הכוח הזה הוא רואה שבאמת, באמת, באמת אין אף אחד, רק אני והוא. אבל כדי שאני אוכל לקלוט אותו יותר ויותר, הוא נתן לי את הזולת. מה זה זולת? יש אני, אורן, ויש כל מה שהוא לא אני. כל מה שהוא לא אני נתפס אצלי כדומם, צומח, חי ומדבר. בתוך הדומם, הצומח, החי והמדבר שהם זולתי, כלומר מחוץ אליי בתפיסה שלי יש בני אדם. איתם הולך לי הכי קשה. אני נגיד אוהב להיות בים. גדלתי בחוף מכמורת, אני מושבניק מאלישיב ועמק חפר. שבוע שעבר הייתי במכמורת, חוף ילדותי. גם אשתי נתנייתית אז זה גם חוף ילדותה, זה יוצא לנו טוב. כל נופש שאנחנו יוצאים זה להתחיל במכמורת ולהיגמר במכמורת גם אם נוסעים לצפון, גם אם לדרום. מכמורת התחנה הראשונה והאחרונה, לקיים את המצווה. כשאני במכמורת, אני לא יודע איך לתאר את זה, אין כזה. למה? כי הטבע מנגן עם הטבע שלי. עם אנשים קצת יותר מסובך. אז המרחב שבו אנחנו עובדים כדי לגלות את הכוח לי זה בני האדם, כי שם זה הכי קשה. ואז אומר הרב שברגע שהאדם מתחיל לגלות את הכוח הפועל האחד שקיים בכל הטבע, שאנחנו קוראים לו בורא, הוא מגלה שכל הסיטואציות שהוא מארגן לו עם בני אדם סביבו בכל מערכות היחסים הן הזמנות לפתח יחס שנקרא "ואהבת לרעך כמוך". שהכי טוב להתייחס לזה שאני לא מכיר את המשפט הזה. הוא מלווה אותנו מגן הילדים. אימא שלי זכרונה לברכה היתה גננת. מגיל אפס היא לימדה את הילדים "ואהבת". המורה נחמה בכיתה א' לימדה אותי "ואהבת", ומאז זה מלווה אותי לאורך כל החיים. לא על זה מדברים המקובלים. הם מדברים על עומק אינסופי בתוך יחס שאותו צריכים עוד למצוא, וזה מה שנחפש במאמר הזה, מה זה יחס שנקרא "ואהבת לרעך כמוך" שמביא אותי להתמלא בכוח הבורא, ולגלות שחוץ ממני וממנו אין אף אחד, וכל האנשים זה שליחים שהוא שלח אליי כדי לאפשר לי במשהו לצאת מהקונכייה הפרטית שבה אני חי היום, עוד סיבוב, עוד סיבוב, עוד גלגול, עוד ריצה, ילד, נער, בוגר, רץ, מתעייף, מזדקן, נעלם, חוזר, שוב ושוב ושוב כדי לנצח במשחק החיים. לנצח במשחק החיים, שלזה זכו המקובלים הגדולים זה לגלות אותו, השורש שלי על ידי יחס של אהבה למה שמחוץ לי. אז זה הכיוון שאותו אנחנו מחפשים במאמר. מעבר לשפה שנראית תורנית. לא, אנחנו מחפשים איך לקחת את החיים שלנו למקום הכי גבוה שאפשר. ובאים כמו דף נקי. נותנים לבעל הסולם ולרב לייטמן להדפיס עלינו ממש בתוך הלב צורות רוחניות, תכונות רוחניות. טוב? בסדר? בסדר. אז ניגש לקריאה, גלעדי?

גלעד: כן, אנחנו ניגש עכשיו לקריאה משותפת במאמר. כתבי בעל הסולם, עמוד 385. ואנחנו נקרא היום את אותיות א' וב' במאמר. עכשיו, איך אנחנו נקרא? אנחנו נקרא בצורה של מעגל, סדנה. זאת אומרת, אחד קורא פסקה קטנה, הוא מסיים, זה שאחריו מימינו קורא את הפסקה הבאה, אחר כך זה שמימינו קורא את הפסקה הבאה, וככה. וכולם מקשיבים וקוראים ביחד, ומקשיבים לקריין, למי שקורא. אם סיימנו לפני הזמן, אנחנו ממשיכים באותו סבב, כל אחד אומר כמה תובנות שהוא הבין מתוך מה שקראנו ביחד. ההרגל הזה לקרוא ככה ביחד נותן לנו איזשהו לב משותף ושכל משותף להבין את המאמר לא מהמקום האישי שלנו, אלא ממקום שהוא משותף בינינו, על זה עוד נדבר הרבה. אז אנחנו נקרא עכשיו את המאמר. ולרשותנו, אורן, כמה זמן?

אורן: ארבע דקות.

גלעד: ארבע דקות, בבקשה.

"מתן תורה

"ואהבת לרעך כמוך". (ויקרא, י"ט י"ח).

"רבי עקיבא אומר: "זה כלל גדול בתורה". (ב"ר, פכ"ד).

א) מאמר חז"ל הזה אומר לנו: בארוני! כי מלת "כלל" יורה על סכום של פרטים, שמבין השתתפותם יחד הועמד אותו ל. נמצא, כשהוא אומר על המצוה של "ואהבת לרעך כמוך", שהוא "כלל גדול בתורה", הנה עלינו להבין, ששאר תרי"ב המצוות שבתורה, עם כל המקראות שבתוכה, אינם לא פחות ולא יותר, רק סכום הפרטים, המוכנסים ומותנים בהמצוה האחת הזאת של "ואהבת לרעך כמוך".

שאין אלו אלא דברים מתמיהים. כי זהו יצדק בהמצות שבין אדם לחבירו. אולם איך יכול אותה המצוה האחת להכיל ולכלכל בתוכה את כל המצות שבין אדם למקום, שהם הן עקרי התורה ורוב מנין ובנין שלה?

ב) ואם עוד אפשר לנו להתיגע, ולמצוא איזה דרך, איך שהוא ליישב דבריהם שבכאן, הנה ערוך לעינינו מאמר שני, עוד יותר בולט. באותו הגר שבא לפני הלל (שבת, לא ע"א) ואמר לו: "למדני כל התורה כולה, כשאני עומד על רגל אחת". ואמר לו: "כל מה דעלך סני לחברך לא תעביד [כל מה ששנוא עליך, אל תעשה לחברך] (התרגום של "ואהבת לרעך כמוך"). ואידך, פירושא הוא, זיל גמור [והיתר, פירוש הוא, לך ולמד]".

הרי לפנינו הלכה ברורה, אשר אין לנו שום העדפה בכל התרי"ב מצות ובכל המקראות שבתורה על המצוה האחת של "ואהבת לרעך כמוך", כיון שאינם באים לנו רק לפרש ולאפשר לנו לקיים מצות אהבת זולתו על היכנה. שהרי אומר בפירוש: "ואידך פירושא היא זיל גמור". דהיינו, שכל שאר התורה הם פירוש של המצוה האחת הזאת, שאי אפשר לגמור מצות "ואהבת לרעך כמוך" זולתם."

גלעד: כן, השפה של בעל הסולם היא שפה מאוד גבוהה, ובואו לא נשכח שהוא גם מדבר פה עברית של לפני 90 שנה. 1933 הייתה כבר לפני יותר מ-90 שנה. ולכן תמיד כדאי שגם נקרא ונבין מה הוא אומר בשפה העברית, ואז נשמע אחרי זה את הרב נותן לזה הסבר למה הוא מתכוון יותר לעומק. אז הוא אומר לנו כך: "ואהבת לרעך כמוך". (ויקרא, י"ט י"ח)." זה פסוק מספר התורה, מויקרא. "רבי עקיבא אומר: "זה כלל גדול בתורה". (ב"ר, פכ"ד). א) מאמר חז"ל הזה אומר לנו: בארוני!" תבארו אותי, "כי מלת "כלל" יורה על סכום של פרטים, שמבין השתתפותם יחד הועמד אותו ל." זאת אומרת, מה זה כלל? הרבה פרטים שמייצרים את ל. "נמצא, כשהוא אומר על המצוה" , זאת גם שאלה: מה זה מצווה? מה הכוונה? מאיפה? מי מצווה? למה מצווה? האם זה עניין גשמי? האם זה עניין כוונה? מה זה? כן? אבל הוא "אומר על המצוה של "ואהבת לרעך כמוך"," נכון? שלוש מילים פשוטות מאוד, "שהוא "כלל גדול בתורה", הנה עלינו להבין, ששאר תרי"ב המצוות", כי אם יש תרי"ג, 613, אז שאר התרי"ב, כולל חוץ מ"ואהבת לרעך כמוך"), "עם כל המקראות שבתוכה," בתורה, "אינם לא פחות ולא יותר, רק סכום הפרטים, המוכנסים ומותנים בהמצוה האחת הזאת של "ואהבת לרעך כמוך". זאת אומרת, אם הוא אומר שזה כלל, "ואהבת לרעך כמוך" זה כלל, זאת אומרת שכל הדברים האחרים, כל המצוות וכל מה שכתוב בתורה בכלל, אלה פרטים קטנים קטנים שמרכיבים את הכלל הגדול הזה. איך זה יכול להיות? איך זה יכול להיות? מה, כל התורה כולה זה רק "ואהבת לרעך כמוך"? צריך להבין את הדבר הזה. בעל הסולם תמיד שואל שאלות בתחילת המאמרים שלו, כביכול מטיל ספק על הדברים המובנים מאליהם באמת, בפשטות, ואחר כך לאורך כל המאמר עונה על השאלות האלה. אז השאלה הראשונה שלו היא: כתוב "ואהבת לרעך כמוך", רבי עקיבא אומר זה כלל גדול בתורה בפנים, איך זה יכול להיות? זאת השאלה. "שאין אלו אלא דברים מתמיהים. כי זהו יצדק בהמצות שבין אדם לחבירו." מילא. בסדר? נאמר, ניקח את כל המצוות שבין אדם לחברו: לא תגנוב, לא תרצח, לא תנאף, כל המצוות האלה אפשר להגיד, אוקיי, אם אני אקח ואגיד "ואהבת לרעך כמוך", זה כולל את כולן, ניחא, בסדר. "אולם איך יכול אותה המצוה האחת להכיל ולכלכל בתוכה את כל המצות שבין אדם למקום, שהם הן עקרי התורה ורוב מנין ובנין שלה?", הרי רוב התורה מדברת על הקשר בין אדם לאלוקים, לבורא. איפה פה "ואהבת לרעך כמוך", מה הקשר? ועוד קשר כזה, שגם הם נכללים באותם פרטים שמרכיבים את הכלל הזה? איך זה יכול להיות? ובאות ב' הוא ממשיך. אורן, מה הוא ממשיך באות ב'?

אורן: "ב) ואם עוד אפשר לנו להתיגע, ולמצוא איזה דרך, איך שהוא ליישב דבריהם שבכאן, הנה ערוך לעינינו מאמר שני, עוד יותר בולט." מהו המאמר השני? "באותו הגר שבא לפני הלל (שבת, לא ע"א)" גר, אדם שרוצה להפוך ליהודי, בא לפני הלל, הלל הזקן, זה המורה של רבי עקיבא, "ואמר לו:" הגר להלל: ""למדני כל התורה כולה, כשאני עומד על רגל אחת". ואמר לו: "כל מה דעלך סני לחברך לא תעביד" זה בארמית, תרגום לעברית: "[כל מה ששנוא עליך, אל תעשה לחברך] (התרגום של "ואהבת לרעך כמוך"). ואידך, פירושא הוא, זיל גמור [והיתר, פירוש הוא, לך ולמד]"." אז מה אומר הלל לזה שרוצה להתגייר, להפוך יהודי? יהודי מלשון ייחוד. ייחוד בין הבורא והנברא, מצד הנברא. זה הפנימיות של המושג יהודי, או להתגייר. אנחנו לא נתייחס ללאומים ובכלל למשהו חיצוני, ונחפש בפנים הבחנות פנימיות. אדם שמתפתח מבחינה רוחנית, הוא בעצמו מגלה את עצמו במעמד שנקרא גוי. הוא מגלה בתוכו פתאום נטייה להתגייר, להפוך להיות ייחודי, להתייחד עם הבורא שלו. אז הלל, מקובל גדול, נותן כלל: אם אתה רוצה להפוך להיות יהודי, להתייחד עם השורש שלך, הבורא, כל מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך. ממשיך בעל הסולם: "הרי לפנינו הלכה ברורה, אשר אין לנו שום העדפה בכל התרי"ב מצות" בכל 612 המצוות, "ובכל המקראות שבתורה", בתורה כתובים גם הרבה דברים שהם לא מצוות, אלא עוד דברים, עוד סיפורים, עוד פרשות. הכל אין בו שום העדפה "על המצוה האחת של "ואהבת לרעך כמוך", כיון שאינם באים לנו רק לפרש ולאפשר לנו לקיים מצות אהבת זולתו על היכנה." זאת אומרת, יש רמה כזאת שנקראת לקיים את מצוות אהבת הזולת על היכנה, זאת אומרת במלואה, וכדי שנגיע לרמה הזאת, יש את כל שאר התורה על כל מה שיש בה, המצוות, המקראות, הכול הכול הכול אמצעים להביא אותנו לרמה פנימית כזאת, שנוכל לקיים את מצוות אהבת הזולת במלואה. "שהרי" הלל אומר לגר "בפירוש: "ואידך פירושא היא זיל גמור". דהיינו, שכל שאר התורה הם פירוש של המצוה האחת הזאת, שאי אפשר לגמור מצות "ואהבת לרעך כמוך" זולתם." אות א' פלוס אות ב' מעמידות בפנינו, כמו שאמר גלעד, מעמידות בפנינו שאלות שלאט לאט, לאורך כל המאמר, נתפוס עליהן תשובות. בואו נוסיף לטקסט של בעל הסולם ביאור של הרב לייטמן בקליפ מספר 5. תרשמו לעצמכם הבחנות, שאלות. כשנצא מהביאור הזה של הרב, נפתח את הלימוד המשותף שלנו דרך שאלות שתרצו לשאול.

גלעד: אני גם ממליץ, בזמן שאנחנו רואים שיעור של הרב או הסבר שלו, הוא משרטט לפעמים שרטוטים, הוא מבאר. קחו לכם דף ועט, יש דפים ועטים על השולחנות, תשרטטו לכם גם. זה מאוד מועיל לקלוט את החומר, להבין, להפנים, גם כדי אחר כך לשאול את השאלה המדויקת. שיהיה ככה פונקט על הנקודה. אפשר להגיד: הרב אמר ככה וככה וככה, למה הוא התכוון? ואז את מביאה ציטוט מדויק, בסדר? זה מאוד מאוד מקל כשאנחנו כותבים את הדברים. בבקשה, קליפ 5.

שרטוט

קליפ מספר 5

לכן האהבה עצמית היא קובעת נפח המציאות שאני מרגיש, שמכל האין סוף אני מרגיש איזשהו בועה קטנה. שאני מתחיל לצאת מעצמי.. זאת אומרת, הרצון, גם כן כמו שקודם היה, הרצון, אבל רצון שמרגיש מה שטוב לזולת. בצורה פשוטה, מה שטוב לזולת, זה נקרא "אהבת הזולת". ברצון מה שטוב לזולת אני מתחיל לזהות מה שרע לו ומה שטוב לו, זה נקרא "עולם העליון", "עולם הרוחני", אז אני מגלה לגמרי מציאות אחרת. אפילו בעולם שלנו, אם אני עכשיו חושב מה טוב לי ומה רע לי, ופתאום אני הולך לחשוב מה טוב לחבר ומה רע לו, זה עולם שונה לגמרי. יש לו בעיות ואחרות ודברים האחרים לעומת כל מיני אנשים וכל מיני דברים, זה עולם ומלואו אחר. לכן מה שאנחנו מגלים בכלים, מה שחשוב לזולת כלפיי, כלפיי! זה נקרא "עולם העליון", "עולם הרוחני". כלפי אותו אדם נגיד, זה שהוא מגלה לעצמו , זה יהיה עולם הגשמי שלו, עולם האגואיסטי. אבל שאני רוצה להתלבש בו ולגלות מתוכו את העולם שלו, הוא הופך להיות בשבילי עולם העליון, עולם הרוחני. ברור? מי לא מבין? אתה לא מבין?

תלמיד: יש לי שאלה.

רב: (שרטוט) אני מגלה את העולם שלי, העולמי. בסדר? עכשיו, אני מתלבש כאילו בזולת - אתה, והעולמך. עולמך. אתה שמתייחס לעולמך, אתה מתייחס בצורה האגואיסטית, אבל אני שמתלבש ַבך ומסתכל על עולמך, זה אצלי עולם הרוחני. כי יש ביני לבינך שנאה, ואם אני הפכתי אותה לאהבה, אחרת איך אני מגלה את העולם שלך, אם אני הפכתי אותה לאהבה, אז בשבילי לראות את העולם שלך זה נקרא "לראות את העולם הרוחני". ואני רואה רוחניות, לא גשמיות. כי יצאתי מעצמי, מכלים שלי לכלים שלך. במקום להרגיש את הכל ב"האני", אני מרגיש כלפיך מה שטוב ומה שרע. התרגיל הזה בעולם שלנו, זה תרגיל החיים, זה תרגיל ההכרחי שממנו אני יכול לצאת החוצה ולהרגיש את הבורא, זה מה שאני מרגיש כאן (ראה שרטוט), בורא. מה כתוב? "בתוך עמי אנכי יושבת".

גלעד: "בתוך עמי אנוכי יושבת". בואו ניגש לשאלות, בבקשה. לקום למיקרופון כמו שאמרנו, כן? אמרנו, כן. אנחנו רוצים שהמצלמות יתפסו אותנו כדי שכל החברים ייהנו מהשאלה. כן, כן, לקום, תודה.

תלמידה: טוב, איך אני הופכת את ה... אני לא יודעת אם אני שונאת את האחר, קשה לי להשתמש במילה הזו, אבל נגיד איך אני הופכת את השנאה לאהבה כלפי האחר? איך אני עושה את זה בפועל? איך אני נכנסת לעולמו של האחר ומבינה את עולמו של האחר כדי לאהוב אותו? אני כל היום צריכה לתרגל את האהבה לאחר? אני כל היום צריכה להיות עסוקה באחר ולזנוח את עצמי, והאם זה בא על חשבוני? אני צריכה לבטל את עצמי? כי אני לא מצליחה להבין כאילו, אני יכולה גם וגם או אני צריכה רק?

גלעד: שאלת הרבה שאלות בשאלה אחת, מצוין.

תלמידה: ויש לי עוד.

גלעד: בסדר, לאט לאט. יש גם עוד שרוצים לשאול, אז לאט לאט, נכון?

תלמידה: בטוח, ברור.

גלעד: אנחנו תמיד אומרים שאנחנו לא ספרינטרים, אנחנו רצי מרתון. אז קודם כל בואי נתחיל מזה, את אומרת: "אני לא שונאת אחרים כל כך".

תלמידה: לא שונאת, כן. אבל קשה לי להגיד, אני לא אוהבת מישהו שאיני מכירה אותו בכלל.

גלעד: או, אז את מי אנחנו יכולים לשנוא?

תלמידה: רק את מי שאני מכירה, אוי ואבוי.

גלעד: מכירה? מספיק שאת מכירה?

תלמידה: שהיא עושה לי משהו.. אני לא שונאת. לא שונאת. מלבד... כן, יש.

גלעד: אם נאמר עכשיו ניתן דוגמה של בעל הסולם, לא שאני ממציא, בסדר? נאמר עכשיו שאת ומי שיושב לידך מפליגים בספינה, סירה קטנה כזאת, חותרים, נכון? פתאום מי שלידך אומר: וואלה, בא לי לקדוח חור פה איפה שאני יושב. כן? עכשיו ברור לך מה יקרה. הוא אולי לא רואה.

תלמידה: הוא יטבע. אנחנו נטבע. אנחנו נטבע, שנינו.

גלעד: אנחנו נטבע. אז יכול להיות שקודם היית אדישה לחבר, בכלל לא שמת לב אליו, נכון? אבל פתאום, מה הרגש שלך עכשיו?

תלמידה: אני אמנע את זה.

גלעד: תמנעי, אבל את לא מצליחה, תראי, הוא יותר חזק ממך, סליחה.

תלמידה: לא, אז אני אגיד לו... אגיד לו.

גלעד: אז הוא יגיד לך, מה הוא יגיד לך? "מה עניינך? זה עניין שלי. אני קודח איפה שאני, לא איפה שאת. מה אכפת לך? תעזבי אותי בשקט, אל תתערבי לי באזור שלי, זאת הטריטוריה שלי."

תלמידה: "אבל אני איתך על אותה ספינה, על אותה סירה! אנחנו נטבע ביחד! אתה רוצה להזיק לי?"

גלעד: מה תרגישי כלפיו? מה תרגישי כלפיו? הוא לא שומע.

תלמידה: אני לא אשנא אותו, אני...

גלעד: לא תשנאי אותו?

תלמידה: לא.

גלעד: אבל הוא ממשיך לקדוח! כבר מתחיל לבצבץ שם מים, את יודעת, מתחילים לעלות.

תלמידה: אני באמת אמצא אולי פתרון, אולי גלגל הצלה, סירה...

גלעד: אין גלגל הצלה.

תלמידה: אין כלום?

גלעד: אין כלום.

תלמידה: אז אני אמנע ממנו.

גלעד: את לא יכולה, הוא יותר חזק ממך, מה לעשות?

תלמידה: לא, אני אדבר ללב שלו.

גלעד: לא עוזר, לא.

תלמידה: לא? קשוח הבן אדם.

גלעד: הוא גם אומר לך: "תעזבי אותי בשקט, תתעסקי בצד שלך. תשמרי, תרפדי שם, תחזקי את הצד שלך. אני החלטתי שאני פה קודח, החלטתי למצוא נפט. מה את מתערבת לי?"

תלמידה: אני לא..

גלעד: עזבי אותך, אני אענה. אני הייתי שונא אותו.

תלמידה: באמת?

גלעד: כן, בטח. הוא הולך להרוג אותי. לא בושה לשנוא, זה בסדר, יש לנו גם רגש כזה.

תלמידה: לא, אבל אני לא יודעת אם הרגש שמתעורר בי זה שנאה.

גלעד: לא נורא, לא צריך עכשיו, אחר כך. השאלה היא מהי הסירה הזאת, בסדר? מהי הסירה הזאת? תראי, אנשים מתחתנים מאהבה, אף אחד לא כופה עליהם. ממוצע באזור תל אביב – 33% תוך 7 שנים מתגרשים. לא מאהבה. אני לא רוצה לפרט אילו רגשות יש שם. נכון? למה? כי הם בנו משהו משותף, עשו משהו ביחד, ציפו לציפיות, לפעמים אפילו כבר יש ילדים, והם יודעים שזה על חשבון הילדים, והשנאה כל כך גדולה שהם לא יכולים לעצור את עצמם, נכון?

תלמידה: כן.

גלעד: למה?

תלמידה: כי הוא כנראה גרם לצד השני להרגיש...

גלעד: כי יש משהו משותף ויש אי הסכמה על המשהו המשותף הזה.

תלמידה: וזה יוצר שנאה?

גלעד: כן. אני לא שונא בן אדם ברחוב, סתם, אני גם לא אוהב אותו, אני אפילו לא רואה אותו הרבה פעמים, שקוף. אבל מי שמתחיל להיות אכפת לי ממנו, אני יכול לשנוא אותו. אז תארי לעצמך שתלמידיו של רבי עקיבא, לפני שהם כתבו את ספר הזוהר, שזה הספר הגבוה ביותר שאפשר לתאר בכלל, הם מתארים בספר שהם היו כל כך שונאים אחד את השני, שהיו מוכנים להרוג אחד את השני. עד כדי כך. הם לא ייפו את זה. ואז הם הגיעו למסקנה שזאת ההכנה הנכונה לפני שהם יגיעו למדרגת האהבה הגבוהה ביותר, שממנה הם יוכלו לכתוב את ספר הזוהר.

תלמידה: מדרגת השנאה הביאה אותם למדרגת האהבה?

גלעד: נכון, כי זה מאוד קרוב. בקיצור, יש לנו עוד מה ללמוד פה, הכול כלפי המטרה. עכשיו, אנחנו לא צריכים לחפש שנאה. לא באנו פה עכשיו "איפה, את מי אני שונא היום, ככה נתקדם", לא. אומר לנו רבי עקיבא, פה כתב לנו עכשיו, בעל הסולם מסביר: "ואהבת לרעך כמוך זה כלל בתורה". כשמתחילים באמת לרצות לאהוב אחרים, אז גם יש על מה לשנוא. לפני זה את צודקת, אני מבין אותך ומסכים איתך, "אני לא שונאת אף אחד". גם אני לא שנאתי אף אחד.

תלמידה: אבל השאלה היא איך אני... הוא מדבר על אהבת הזולת, "ואהבת לרעך כמוך", ולהיכנס לעולם של האחר.

גלעד: כן, כמו שהרב צייר עכשיו, נכון, בשרטוט.

תלמידה: אני לא מבינה איך עושים את זה בפועל, איך אני אמורה להיכנס לעולם של מישהו שאני לא מכירה בכלל?

גלעד: מתרגלים.

תלמידה: איך? זה מה שחשוב לי להבין.

גלעד: כאן אנחנו נלמד איך.

תלמידה: זה פרקטי?

גלעד: פרקטי מאוד, יותר פרקטי מזה אין בחיים.

תלמידה: וואו.

גלעד: תשאלי את כל מי שנמצא פה כבר קצת והתחיל לעבוד עם זה. תודה לך על השאלה.

תלמיד: רשמתי לי. הייתה לי שאלה אחת על התרי"ב ותרי"ג מצוות. בסוף, כאילו אם הבנתי את זה נכון, אז יש המון מצוות, 600 ומשהו ואולי יותר, ובתורה יש עוד דברים והתנהגויות ודרכים להיות טוב, להתאים, בכלל, כאילו לתקן את עצמך. ותמיד שמעתי או הבנתי שצריך לקיים את כולן, ואפילו אם זה בשני גלגולים, אי אפשר בפעם אחת וכל מיני, ופה בסוף, מה שאני מבין, יש את המצווה של "ואהבת לרעך כמוך" שהיא הכול, וכנראה ששאר המצוות או הדרכים הן מובילות אליה, אז השאלה ככה רק כדי להבין עוד: אם בעצם מישהו בצורה מסוימת, בהתנהגות מסוימת, מדלג על 200 מצוות, סתם אני אומר, בסדר? כי המטרה היא מטרה מסוימת. אם אני שחקן כדורגל, אני אחד שנוגח יותר, יכול להיות שהחסרתי איזה חלק במשחק, אבל אני יכול לשחק ולהיות כוכב. אז סתם זה עניין אותי, אם נניח שהזנחתי 200 מצוות בצד, אבל בדרך כלל אני פנומן בוא נגיד, אז השלמתי את המצוות, אם החסרתי חלק?

אורן: כן, ברורה השאלה. אמרנו קודם כשקראנו על הגר שבא להלל הזקן ואמר לו "למדני כל התורה כולה", אז התחלנו לתת כיוון שאנחנו רוצים את כל ההבחנות שאנחנו לומדים לחפש בתוך אדם אחד. הרב"ש, המורה של הרב לייטמן, הרב ברוך שלום אשלג, הבן של בעל הסולם, כותב שכל התורה נלמדת בתוך אדם אחד ובספר הזוהר כתוב שהאדם הוא עולם קטן. אז לכל דבר שאנחנו מכירים, כמו למשל תרי"ג מצוות, יש ביאור פנימי. אנחנו כאן בחכמת הקבלה לומדים את פנימיות התורה, פנימיות הדברים, פנימיות החיים. אז קודם כל ניקח את כל ה-613 ונכניס אותם לתוכי. בגלל שהשאלה שאתה שואל היא מאוד חשובה, והיא מטרידה בפועל את כולנו, כי אתה יודע, מי יכול להגיד שהוא... 200 זה ככה בעגול, אולי 250? אולי לחלק לתשלומים? אולי אפשר להחליק כמה? וגם יש כמובן לחץ וחרדה שאדם בא אל חכמת הקבלה, הוא שואל את עצמו: רגע, אז מה פה, אחינו, בשורה התחתונה, חוזרים פה בתשובה או לא? גם זה. זאת אומרת, השאלה שלך היא כוללת בתוכה הרבה סעיפים, גלויים ופחות גלויים. אז נעשה סדר. כדי לעשות סדר, אני לוקח אותך ישר לקצה, אני קופץ, אני מגלה לך את הסוף של הסרט בתכלס כאילו. אנחנו עשויים מחומר שנקרא "רצון לקבל תענוג", כמו כוס, כלי קיבול. זה מה שהבורא ברא. האור העליון יצר כלי שאותו הוא רוצה למלא לגמרי. מתוך כך, החומר שממנו אנחנו עשויים זה רצון לקבל הנאה ותענוג. בתוך כל אחד מאיתנו החומר הזה פועל, הולך ומתפתח באבולוציה, לכן אנחנו רוצים ליהנות מהחיים. אבל איך הרב אמר בקליפ הראשון? "אבל זה לא תמיד מצליח, לא כל כך הולך". המילים של הרב הורגות אותי, "לא כל כך הולך". כן, לא כל כך הולך. למה? כשאדם מתחיל לחקור את עצמו באמת, למה לא כל כך הולך, בסוף הוא מבין שתוכנת ההפעלה של החומר הפנימי שלו היא כזאת שבה אף פעם אי אפשר להתמלא בצורה מושלמת. התוכנה הזאת נקראת "על מנת לקבל". אז יש לי חומר שזה הרצון לקבל הנאה ותענוג, הוא רוצה להתמלא. הוא מופעל על ידי תוכנת ניהול שנקראת "על מנת לקבל". בסטטוס הזה גילו המקובלים שחקרו את עצמם, את החיים שלהם, שמה שלא תשיג בעולם, אף פעם לא ימלא אותך. אתה תרוץ, זה יאיר לך, אתה תרגיש שאתה על הגל, אתה מגיע וואו, וזה מתפייד. כל דבר שלא יהיה, למה? כי תוכנת ההפעלה שלך נקראת "על מנת לקבל". ובכלי שפועל עם כוונה "על מנת לקבל", כל אור שנכנס, נכבה. אז גם אם ההישג נמצא אצלך ביד, תחושת ההנאה ממנו תיעלם. זה חוק המציאות. כשהמקובל מגלה את זה, הוא מבין שיש גם תוכנה אחרת, אלוקית, עליונה, טבע נעלה, שהוא נקרא "על מנת להשפיע". את הטבע הזה של "על מנת להשפיע" הוא מגלה כשהוא מנסה לתרגל את היציאה מעצמו אל הזולת באהבה, כי הוא לומד ממי שלפני כן גילה את השורש העליון שהוא כולו אהבה, שמי שמצליח להרכיב על הרצון לקבל תענוג תוכנה או תכונה חדשה שנקראת "על מנת להשפיע", הוא יכול להתמלא באור בצורה שלמה ונצחית. כי הוא הפך להיות, במקום כלי שנסתם, לצינור פתוח שדרכו הבורא יכול להעביר אינסוף טוב לכולם. ביציאה הזאת שלו, ב"על מנת להשפיע" מתוכו החוצה. החומר הזה שנקרא "רצון לקבל הנאה ותענוג", שמופעל עכשיו עם תוכנה "על מנת לקבל" וצריך להשתדרג לתוכנה "על מנת להשפיע", מתפרט בתוכו ל-613 רצונות פרטיים, או תרי"ג. אנחנו צריכים בהתפתחות הרוחנית שלנו, וזה מה שנעשה פה בעזרת חכמת הקבלה, לגלות את המבנה הפנימי שלנו שבנוי מ-613 רצונות שמופעלים "על מנת לקבל", ולמשוך עלינו כוח שנקרא "האור המחזיר למוטב" שיהפוך, כמו קלפים, כל כוונה כזאת על כל רצון ל"על מנת להשפיע". כשזה יקרה, זה נקרא שקיימנו מצווה בפנימיות הנשמה שלנו. כל מצווה שתקיים תמלא אותך באור עליון. יש 613 מצוות, כלומר 613 תיקוני כוונה מ"על מנת לקבל" ל"על מנת להשפיע", שימלאו אותך ב-613 אורות, את הכלי הפנימי שלך. זה התהליך הפנימי הרוחני שנקרא קיום תורה ומצוות, אליו אנחנו שואפים. כהעתקה ממנו יש בעולם הגשמי, שכל כולו העתקה מהעולם העליון, מנהגים בעם ישראל, שבפנימיותם מכוונים אותנו אל השורשים העליונים. את המנהגים אנחנו מכירים, חלק מאיתנו מקיימים, חלק מאיתנו פחות. אמרת קודם: 200 אולי לא, יעני 413 כן? אבל מי? אנחנו לא בזה, אחינו. לא נורא, כל אחד כמו שהוא. הבורא מזמין את כולם. אתה דתי, אתה חילוני, אתה מסורתי, אתה חרדי, אתה אתאיסט, לא משנה מי אתה. הבורא הדליק לך נקודה שבלב, הביא אותך אל הרב"ש, אל הרב ואל בעל הסולם, כמו שאתה תתרכז בלימוד. הלימוד יביא אליך את האור המחזיר למוטב, יבאר לך את מבנה הנשמה שלך, תתחיל לגלות את הרצונות, את הכוונות, תתחיל לגלות, כמו שאמר קודם גלעד, סביבך חברים, שגם הם רוצים לעשות את אותה התפתחות. ותתחיל לגלות, פה בקהילת הלומדים, מעבדה, שבה אתה מתחיל למדוד: מה אני רוצה, מה הזולת, איך אני יכול לצאת, כמו שהרב צייר, מהעיגול שלי, להרגיש, כמו שהחברה שאלה לפניך, להרגיש את הזולת. מה שהיום אני חושב שאני מרגיש את הזולת, אני מרגיש בתוך האגו שלי. להרגיש את הזולת? איך זה בכלל אפשרי? זה על טבעי. האור המחזיר למוטב בונה לך, מרחיב לך את יכולת החישה שתצא מהעיגול שלך ותרגש אחר, ותנסה למדוד אולי אני יכול במשהו להשפיע טוב לו. ביציאה כזאתי גם תגלה את המקור העליון של כל הטוב והשפע, ואז תראה איך אתה בונה את עצמך כמו צינור. סיכום החפירה: כמו שאתה זה בסדר, איזה מצוות שאתה מקיים זה בסדר, תתרכז בפנימיות הדברים, תביא אליך את האור המחזיר למוטב, ואיך שהוא יוביל אותך, בדרך הזאת תלך. בהצלחה.

תלמיד: תודה רבה.

אורן: תודה.

גלעד: רגע, אני רוצה לכבד את אגף נתניה שם, אני רואה יותר מעשרה חברים התאספו. ספרו לנו מה קורה שם, אריה,הארי שבחבורה, מה קורה שם בנתניה?

אריה: כן, יש לנו התרגשות גדולה ויש לנו כאן שאלה מחבר שלנו. בבקשה.

תלמיד: שלום, שלום קודם כל.

גלעד: שלום, נעים להכיר.

תלמיד: זה יותר אמירה מאשר שאלה. כי כשהלל אמר לגר "כל מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך", שזה בגדול התרגום של "ואהבת לרעך כמוך", יש הבדל תהומי בין "מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך" לבין "ואהבת לרעך כמוך". אלה שני דברים שונים, אלה שתי התנהגויות שונות.

גלעד: נכון. תרגום זה לא במילה כמו שאנחנו משתמשים במילה תרגום, אלא תרגום זה נקרא אחוריים ופנים. המושג תרגום פה הוא לא תרגום מילולי, אתה יודע. "לאב" שווה "אהבה", שווה "לובוב". לא, אלא תרגום משמעותו אחוריים ופנים, בדרך כלל זה בארמית ומול עברית. אז נכון, השלב הראשון הוא "אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך", והשלב השני זה "ואהבת לרעך כמוך". זה כבר צורות עבודה עם המסך, עוד נלמד את זה. אתה צודק, זה שני דברים שונים.

אורן: תקומי בבקשה שיהיה קל לצלם.

תלמידה: פחות אוהבת לקום...

אורן: לא נורא, אנחנו לומדים על כוח התגברות, תתרגלי.

תלמידה: טוב, אז יש לי תובנה מטורפת. אם תלמידיו של רבי עקיבא שנאו כל כך אחד את השני, באמת שנאו אחד את השני, ובסוף יצא ספר הזוהר, כן? אז אחד, אני ממש מרגישה טוב, כי השנאה שיש פה היא מטורפת, אז אולי יש סיכוי לספר הזוהר 2. אבל אז יש לי שאלה: מה קרה שם? איך הם התחברו אחרי כל התוהו ובוהו הזה, כשרבי עקיבא דיבר וחינך על "ואהבת"? והם חלו והם נפלו במגפה וקרו להם כל כך הרבה דברים, עם החסד ועם הגבורה וכל העולמות האלה. אז עכשיו אני רוצה להבין מה קרה שם, כדי שאני אוכל להשפיע ולעזור שבינינו יהיה ספר הזוהר 2.

גלעד: כן. כמו שאורן הסביר קודם, הכל בתוכנו. גם רבי שמעון בתוכנו, גם רבי עקיבא בתוכנו, גם השנאה וגם האהבה. את הכל את תגלי. מתוך ההתנסות, מתוך הלימוד, כל התורה כולה חקוקה על לוח לבך, כך כתוב, חקוק על לוח לבך. אין מילה אחת בתורה שאת לא תגלי על עצמך. זה לא מה היה שם. שם זה היסטוריה, יש ארכיאולוגים, יש היסטוריונים, הם רואים, הם יודעים, מבינים. יודעים לקחת פחמן 15 שם, לדעת באיזה שנה זה. אותנו זה לא מעניין, זה לא המקצוע שלנו. המקצוע שלנו זה לחקור את מה שקורה בליבנו. ובדיוק במקום הזה נגלה את כל התורה כולה. רוני, בבקשה.

רוני: גם בזום יש לנו חברים רבים. אז נתחיל מהחבר, בבקשה. או מהתלמידים החדשים יותר? אוקיי, בבקשה. אז זכות קדימה לקבוצת ראשון, יש שם התאספות גדולה, בואו נשמע את השאלה שלכם.

תלמידה: טוב, כתבתי לי שאלה. שנייה, אני אגיד אותה. לפעמים מה שטוב לי, לא טוב לאחר. אז מה, אני אמורה לוותר על הטוב שלי כדי שלאחר יהיה טוב? זאת השאלה שלי. הרבה פעמים, האמת, אני עושה את זה, אבל זה לא משהו שאני יודעת שהוא טוב לעשות אותו, אז... מה עושים במצב כזה?

אורן: תראי. קודם כל, ההמלצה הראשונה היא, עם מה שאנחנו לומדים, לא לרוץ ולעשות שום דבר. השלב הראשון זה רק ללמוד. לאט לאט אנחנו לומדים. אנחנו גם ראינו היום שני קטעים משיעור של הרב, שבו הוא הכניס לנו לתוך המשוואה של אני והזולת את הכוח העליון. אני לא רואה מולי עכשיו במסכים את ראשון, כאילו הם נעלמו. אה, יופי, תודה. עכשיו זה ב-Main out כאילו, אז לא רואים אותי. אי אפשר באולם, כן? אוקיי. הרב הכניס, בשני ההסברים שלו, למגרש של אני מול הזולת גם את הכוח העליון. אז זה גם מה שאני ממליץ לך על זה להתחיל לחשוב. זאת אומרת, יש אני ויש הזולת. ומה שאמרת קודם, מה שטוב לי, מה שטוב לו, לפעמים זה לא בהלימה, זה לא Win Win, זה קצת אחרת, אז לעשות על חשבוני, לא לעשות על חשבוני... מהחשבונות האלה אנחנו לא נצא. לכן אני רוצה שתסתכלי, מהיום ועד לשיעור הבא, בצורה קצת אחרת. לא רק מרחב של אני מול הזולת, אלא תתחילי לחפש עוד יותר פנימה: אני והכוח העליון שלי. זאת אומרת, כל הפנייה שלך אל מה שמחוץ לך, שתעבור דרך הלב שלך, שבתוך הלב שלך את רוצה למצוא את הבורא שלך. מה את יודעת עליו? את יודעת עליו דבר אחד. אלה שגילו אותו לפנייך, המקובלים, אומרים שיש לו תכונה של אהבה שלמה. הוא כולו השפעה טובה, הוא מקור החיים, הוא נתינה טהורה. אני רוצה למצוא קשר איתו. קשר איתו, את כבר יודעת כי סיימת את קורס יסודות הקבלה, הוא על פי חוק השתוות הצורה. אם אני רוצה להביא אותו אל החיים שלי, אל תוך הלב שלי שימלא אותי, אני צריך לרכוש במשהו את התכונה שלו. וכל האנשים סביבי, הוא נתן לי כמעבדה. לפני שאני רץ לעשות ניסויים ואפילו מקבל החלטות על כל מיני מערכות יחסים, כי לפעמים זה מאוד פוגע וקשה, קודם כל אני מחפש קשר איתו. מחפש לקבל הכוונה ממנו. וגם כשאני קורא את בעל הסולם ורואה את השיעורים של הרב לאורך השבוע, אני רוצה שהם יכוונו אותי אליו. אז סיכום התשובה: מה שאמרת זה מאוד נכון. ולכן, לא לרוץ ולעשות כל מיני דברים שאני עוד לא מרגיש, לא מבין, וכאילו לעשות איזה שיבושים כאלה, שיבוא על חשבוני, על חשבונו, טובתי, טובתו. עזבי רגע אותנו מכל זה. ללמוד ולחפש קשר והתאמה שלי אל הבורא הנעלם. ככל שאני אחפש את ההתאמה הזאת בעזרת הלימוד, לאט לאט אני אגלה מה לשנות או לא במערכות היחסים שיש לי עם האנשים סביבי. עניתי לך?

תלמידה: כן. תודה.

אורן: תודה לך, יקרה.

גלעד: כן, רוני.

רוני: בבקשה.

תלמיד: שלום, שומעים אותי? שומעים אותי?

גלעד: שומעים אותך, כן. מאיפה אתה?

תלמיד: שלום, חיפה.

גלעד: מחיפה. תכף נספר לך מה יהיה בחיפה עוד מעט, כן.

תלמיד: אה, כן, אני יודע. מגיע, בעזרת השם.

גלעד: או!

תלמיד: במרידיאן, יש לנו ב-30 שקל, צריך להירשם. אני תכף נרשם. אהבתי את הצילום, אהבתי את התמונה שהרב לייטמן תיאר.

גלעד: כן.

תלמיד: אני בקטע של איך מיישמים את זה. ובוא נגיד ככה, אוקיי? אני פעם תירגלתי כזה ביטוי של "אני אוהב, אני אוהב". מסתכל על מישהו, אני אומר "אני אוהב אותך, אני אוהב אותך" בפנים. ולפעמים הלשון לא מסתובבת להגיד את זה, אוקיי? אבל לפעמים דווקא הלב אומר: וואלה, אני אוהב אותו. אז מפה זה מתחיל?

גלעד: כן.

תלמיד: ממשהו בלב?

גלעד: כן, כתוב ש"בוחן כליות ולב". אנחנו יכולים להגיד מה שאנחנו רוצים, על הבורא אנחנו לא יכולים לעבוד. לכן החכמה הזאת היא כל כך אמיתית. אתה יכול לשקר למי שאתה רוצה, גם להעמיד פנים, הכול בסדר, לפעמים אפילו צריך, זה טוב, אם אתה יודע שאתה עושה את זה בכוונה. יש מה שנקרא, נלמד את זה, "משחק המועיל" או "שקר המועיל". אבל בסופו של דבר, אדם יכול להגיד לעצמו כל רגע מה מצבי, מה אני רוצה ומה אני מרגיש.

תלמיד: אני מחפש רוחניות, לצאת מעצמי.

גלעד: כן.

תלמיד: אז ברגע שאני מגיע לזה שאני אומר לעצמי, וזה כן עושה לי כמו הד בלב... ברגע זה אני מתחיל לצאת מעצמי?

גלעד: למה אתה רוצה לצאת מעצמך?

תלמיד: אני רוצה להיות בהשתוות הצורה. יש לנו קו ימין ושמאל, אני יודע שאם אני בקו ימין...

גלעד: למה אתה רוצה להיות בהשתוות הצורה?

תלמיד: דביקות, השתוות הצורה.

גלעד: בשביל מה? למה לך? מה תרוויח מזה?

תלמיד: אם אני לא הפוך בתכונות לבורא, אני מקבל ברקסים, מקלות בגלגלים. זה מונע ממני...

גלעד: זה ברור.

תלמיד: נו, אם זה ברור, אז אם זה ברור?

גלעד: לא, אז מה אתה רוצה?

תלמיד: אני רוצה את הימין המקרבת, את השמאל הדוחה אני אקבל אותו ברגע שאני לא…

גלעד: בשביל מה? אני שואל שאלה פשוטה: בשביל מה אתה רוצה את הימין המקרבת הזאת? בשביל מה?

תלמיד: כי אני לומד.

גלעד: למה אתה לומד? אתה לומד איך להגיע לזה. למה אתה לומד?

תלמיד: כי הייתה לי נקודה בלב, באתי, התחלתי ללמוד. ככה אמרו מקובלים,

גלעד: כן.

תלמיד: אז ככה אני עושה.

גלעד: זאת אומרת, מה אתה רוצה?

תלמיד: אמונה מעל הדעת, אמונה מעל הדעת.

גלעד: זה גם מילים יפות. מה אתה רוצה להרוויח מזה?

תלמיד: אני מאמין בזה, למה מילים יפות? אני מתכוון למה שאני אומר.

גלעד: אני יודע שאתה מאמין בזה, אני לא מזלזל חלילה במה שאתה אומר. אני שואל: בשביל מה?

תלמיד: מה זה בשביל מה? בשביל מה אני לומד, אני לא מבין? אנחנו לומדים על מבנה העולמות הרוחניים, אנחנו לומדים ששם זה הכול בתכונת השפעה, כל ההשתלשלות של האורות עם הכלים מלמעלה למטה, זה הולך לפי המסכים. אני רוצה להיות בהשתוות הצורה, שהקשיות שלי תבנה לי את הכלי שאני יכול לקבל את אורו.

גלעד: זאת אומרת שאתה רוצה להגיע להרגשה יותר נעלה ממה שאתה מרגיש עכשיו, נכון?

תלמיד: לא כל כך. אני רוצה ליישם את תכלית הבריאה. תכלית הבריאה היא למלא, למלא... זה הבורא רוצה, אני עוזר לו.

גלעד: אתה עוזר לו.

תלמיד: כן.

גלעד: אז בשביל זה צריך להכיר אותו.

תלמיד: אני רוצה לעזור לו כי זה תכלית העולם.

גלעד: אז בשביל זה צריך להכיר אותו.

תלמיד: אז אני רוצה להיות בהשתוות הצורה. נכון.

גלעד: נכון. אז איך מגיעים להשתוות הצורה?

תלמיד: אז בשביל זה אני אומר שאני מתחיל ממילה: "אני אוהב אותך". ואם הלב שלי אומר "כן, אתה אוהב", יש לי הד, אז זאת ההתחלה שלי. האם אני צודק?

גלעד: כן, אתה צודק. צריך להתחיל ולהגיד, נכון? צריך להתחיל ולהגיד גם אם אתה לא מרגיש את זה, ולרצות להגיע. ואם יש כזה תרגיל שאם כמה אנשים, כל אחד אומר לשני "אני אוהב אותך", וכולם יודעים שכל אחד משקר בתור התחלה, אבל אם הם עושים את זה מספיק, הם מתחילים באמת לאהוב אחד את השני. זה נכון. אתה צודק.

תלמיד: תודה רבה. תודה רבה, ענית לי לגמרי. תודה.

גלעד: תודה. כן. כן.

תלמידה: יש לי שאלה לגבי איך זה מתקשר ל"דרך ארץ קדמה לתורה". כלומר, בן אדם יכול לעשות מאה מצוות, להיות עם כיפה על הראש, לעשות את כל ה... לשמור שבת והכול, אבל הוא יעשה משהו אחד לעומת המאה שהוא לא טוב כלפי חברו. איך זה מתבטא מבחינת החשיבות של "דרך ארץ קדמה לתורה"? השאלה השנייה: מבחינת שנאת חינם לאהבת חינם, כלומר ט' באב לט"ו באב, הזמן הזה, האם הוא מתבטא רוחנית באיזושהי דרך בתהליך הזה? בימים האלה, בין ט' לט"ו.

גלעד: כן.

אורן: תודה. לגבי השאלה הראשונה: אנחנו לא מודדים ולא שוקלים ולא נותנים ציונים לאף אחד. אנחנו רק לומדים מה גילו המקובלים ומשתדלים לעשות. הם גילו שסך כל התיקונים שהאדם צריך לבצע בתוך ליבו מוגדרים בכלל "ואהבת לרעך כמוך". זאת אומרת, כל 613 התיקונים הפנימיים, כמו שדיברנו קודם עם התלמיד, שנקראים בקבלה "מצוות התורה", כולם מעבירים את האדם מ"על מנת לקבל לעצמו" ל"על מנת להשפיע". כלומר, תיקונים לכיוון אהבה. למי? לזולת, לכל מה שמחוצה לך. התכונה העיקרית של הבורא היא תכונת האהבה, חוץ מזה אין שום דבר. יש בתוך רכישת תכונת האהבה הרבה גוונים, הרבה צורות שנובעות מהחומר שלנו כנבראים. בתוך הרצון שלנו ליהנות יש דרגות שונות, איכויות שונות, ואת כולן אנחנו צריכים לגלות ולכוון מ"על מנת לקבל", שזה הטבע שלנו, ל"על מנת להשפיע", שזה הטבע העליון. זאת אומרת, אין בחכמת הקבלה בידול, יש הרבה מצוות ויש דרך ארץ. לא, הכול מסתכם לשורה אחת: פנימה, כמו בשרטוט שעשה הרב, לעצמי, זה עולם גשמי, אל מחוצה לי בהשפעה ואהבה, אלה העולמות העליונים. אז הכול רק על הציר הזה. כמו שאמרת נכון, בסופו של דבר אהבה היא כלל התורה כולה, וזה בדיוק מה שנלמד במאמר. אבל לא כדאי שניתן, את יודעת, ציונים לאחרים. ובכלל, ככל שנלמד את פנימיות הדברים, נפסיק להסתכל על אחרים ונתחיל לחפש בתוכנו איך אני מתקן את עצמי. זה הכי חשוב. לגבי המעבר מט' באב לט"ו באב, גם אמרת נכון, כל מה שאמרת הוא נכון. ט' באב מסמן לנו את שבירת הכלים. אנחנו מופעלים על ידי "על מנת לקבל" מאז שבהשתלשלות של העולמות העליונים קרה תהליך שנקרא שבירת הכלים. שם נדבקה לכל רכיב שנקרא נברא הכוונה האגואיסטית הזאת, "על מנת לקבל". ט"ו באב מסמן לנו את גמר התיקון של הלב, על כל 613 הרצונות שלו, לכוונה של השפעה ואהבה. ולכן הם קרובים, זה לא סתם ולא מקרי. זה מסמל את שיא השבירה וזה מסמל את שיא התיקון. שלכל זה כדאי להתייחס כתהליך שאני, אורן, או את, מוזמנים מעכשיו להתחיל לעבור. וזאת מטרת הלימוד: לגלות בתוך כל הלב שלנו את כל חומר הבריאה, ואת כולו לתקן לאהבה. בתוך הגילוי הזה מחכה לנו הכוח העליון שעכשיו נסתר. ביחד נתקדם, תודה.

גלעד: כן, חברים וחברות, אני רוצה רק לומר שכל שאלה שנשאלה היום, ובאמת שאלתם שאלות מדהימות, כל מי שנמצא איתנו ביחד בכל המערכות נהנה מהשאלה לא פחות מאשר מהתשובות. לא פחות. השאלות זה חסרונות שצפים, וזה לא אכפת לי אם עכשיו זה בא מהתלמידה, או מהתלמיד, או ממי. זה לא משנה ממי. כל אחד מאיתנו מביא דרכו בצורה ייחודית את החיסרון שלו, ואנחנו ביחד ממלאים אותו. לכן זה מאוד מאוד חשוב. אני רואה שחל פה שינוי מאוד משמעותי מרגע שהגעתם, אז שימשיך גם כך. אנחנו לקראת סיום. איפה איתי? אתה פה. עברת לי מקום, בלבלת אותי.

איתי: סליחה.

גלעד: ספר לנו מה עכשיו כל אחד עושה כאן, מה הולך לעשות ברגע הקרוב.

איתי: דבר ראשון, מאוד מרגש, כמות השאלות שיש היום מאוד גדולה. אז דבר ראשון, לא לדאוג. כמו שהתחלת את השיעור ואמרת, לכל שאלה תהיה תשובה.

גלעד: רגע, גם על יום רביעי לא דיברנו.

איתי: בוא תתחיל אתה, תדבר.

גלעד: יאללה, יום רביעי, כן. למרות שמי ששאל שם, אני לא זוכר את השם כבר, הוא יודע מה קורה ביום רביעי. אורן, מה קורה ביום רביעי? אני אספר. ביום רביעי אנחנו, אורן ואני, וגם צוות רחב כאן, כולנו הולכים לנסוע לחיפה. למה שנקרא "אולמי אלמוג" על חוף הים בכניסה לחיפה, מה שהיה פעם מלון מרידיאן. אני זוכר אותו עוד מחיל הים כשבנו אותו בזמנו. מלון שמסתיר את כל הנוף מהכרמל... אבל משם דווקא אפשר לראות את הים, מקום מקסים. ואנחנו הולכים להעביר את השיעור של יום רביעי משם. מקום מדהים, כי אנחנו מפתחים את האזוריות שלנו. הפעם זה יהיה משם, פעם הבאה אולי יהיה מאשקלון, כל פעם נעשה ממקומות שונים, כל כחודש, חודש וחצי נעשה ממקום שונה בארץ. וזה אומר שאנחנו מזמינים למקום את כל מי שמגיע מאזור הצפון, כל מי שרוצה לבוא, אם גם רוצים מאזורים אחרים, כולל חברים חדשים, חברים שנמצאים כרגע בקורס יסודות שהצטרפו אלינו מקהילת הלומדים, מכרים שרוצים ושואלים "מה אתם עושים שם בחכמת הקבלה?" כדאי לבוא לשם כי זה ערב מיוחד, זה מין ערב איחוד כזה שבו יהיו לנו גם אוכל, גם שירים, גם שיעור, גם קליפים, גם חוויה של סדנאות משותפות. באמת מקום וזמן מיוחד. ביום רביעי הקרוב, זה עוד יומיים, ממש עוד יומיים, אז אורן ואני וכל הצוות מחכים לכם שם. בבקשה, איתי.

איתי: כן, כמו שאמרת, אפשר לבוא מכל מקום בארץ.

גלעד: איך נרשמים לא אמרתי, תגיד אתה.

איתי: אנחנו כמובן נשלח, כל תלמיד וכל תלמידה תקבלו דרך קבוצת הוואטסאפ שיש לכם לינק לרישום. העלות היא 30 שקלים. עוד פעם, העלות היא בסך הכול לכסות את השכירות של המקום, לא יותר מזה. ואפשר להגיע מכל רחבי הארץ, אני מגיע מפתח תקווה, עוד חברים מגיעים מכל מקום. פשוט נכנסים לאוטו ונוסעים, זה שעה נסיעה, לא יותר מזה. אז זה דבר ראשון, מאוד חשוב, יום רביעי. ומה ש... הנה, יש לנו אפילו שקופית: "חוויה ושמה קבלה". דרך אגב, גלעד, מה הנושא שיש שם בשיעור עצמו?

אורן: אנחנו נדבר על זה שכל אחד מיוחד, מאיפה זה מגיע ומה אפשר לעשות עם זה.

איתי: כל אחד הוא מיוחד. אוקיי. עכשיו בואו נבין מה קורה איתנו עכשיו. מה שקורה איתנו עכשיו זה כזה דבר: דבר ראשון, כל החברים, התלמידים שמחוברים עכשיו בצורה וירטואלית במערכת הערבות, יש לכם עכשיו שאלות ותשובות, נכנסים לחדר H100. כרגיל, חדר H100. יחכו לכם שם, יונתן מנגולד אוטוטו יצטרף לשם, ויש שם שאלות ותשובות. כל התלמידים החדשים הווירטואליים, אתם נמצאים ברובכם בזום. אתם תישארו בזום יחד עם עמי ועם אורית, הם יהיו איתכם ויובילו אתכם. הנה עמי כבר עושה שלום שם, שלום עמי. והם ימשיכו איתכם עכשיו את השיעור וגם ייתנו מקום לשאלות ותשובות, וגם יסבירו לכם פחות או יותר מה השלבים הבאים עכשיו בלימוד שלנו. החברים בנתניה והחברים בראשון, אתם גם כן, בשמחה גדולה, תישארו יחד עם המורים שלכם, יחד עם המנחים שלכם, אריה, ויובל, ועודד, ויוסי נראה לי גם נמצא שם בראשון. אז אתם תישארו שם בצורה מקומית, גם יסבירו לכם מה הולך להיות בעצם הנוהל, מה הולכים להיות השיעורים, מה הולך להיות המבנה עצמו, וגם קצת להכיר אחד את השני ולהתחבר ביחד. פה בפתח תקווה, כל החברים שעכשיו התכנסו בפעם הראשונה, אתם תישארו איפה שאתם יושבים כדי לא לעשות לכם בלגן, ואנחנו נבוא אליכם ונדבר איתכם. כל מי שרגיל, נמצא פה כבר הרבה זמן, דבר ראשון יהיו שאלות יחד עם אורן וגלעד, באופן קבוע כרגיל, ונעשה גם קיפולים.

גלעד: והחל משבוע הבא אנחנו מתכננים מראש להישאר עד רבע לתשע. אחרי השיעור שלנו שאמור להיגמר, אתם רואים, זה כבר לא כל כך מסתדר, בשמונה ורבע, אנחנו נשב כאן ונעשה כולנו ביחד איזושהי סעודת היכרות עם סדנאות. יהיה לנו כיף, יהיה לנו חי, תהיה לנו גם הרגשת קהילה.

איתי: כן, זה מה שנעשה מעכשיו, מהיום. מעשרה לשבע עד שבע תהיה ההכנה לשיעור, משבע עד שמונה ורבע יהיה השיעור שבעצם משודר יחד עם כל הארץ, ומשמונה ורבע עד רבע לתשע, גג עד תשע, אנחנו נעשה פעילות מקומית בכל מקום בצורה מקומית, וירטואלי וירטואלי, נתניה, אשקלון, ראשון ופתח תקווה.

גלעד: כן, התלמידה שאלה אותנו קודם על שנאה ועל אהבה, נכון? אז כשהאחים של יוסף מכרו אותו, ואחר כך, אתם מכירים את הסיפור, הוא נהיה מלך במצרים והם באו אליו וזה... ואז הם גילו, אז ישבו אחרי כל השנאה הזאת, ישבו ביחד, כל האחים ביחד, ושרו שיר. השיר הזה כתוב ואלה המילים שלו. "הנה מה טוב ומה נעים שבֶת אחים גם יחד."

"הנה מה טוב ומה נעים שבֶת אחים גם יחד."

(סוף השיעור)