ב' דראש השנה תשפ"א

שיעור ערב 20.09.20 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

ראש השנה - קטעים נבחרים מהמקורות

אנחנו ממשיכים את סדר השיעורים שלנו בנושא סליחות וראש השנה. בשבוע הקרוב נמשיך מזה לכיוון יום הכיפורים ואחר כך לסוכות. וכך נעבור את כל השלבים האלה בצורה רוחנית, כי אנחנו צריכים לדעת עליהם, לקלוט אותם, להתכלל בהם ולראות עד כמה כל זה עוזר לנו להתקדם. אז השיעור הוא שוב באותו נושא של ראש השנה.

מה שאני מרגיש היום, דיברתי וקיבלתי התרשמות מהחברים שלנו, שהרבה מהם נמצאים דווקא במצב מעורפל כזה. לא לטוב, לא לרע ולא לשום דבר, אלא "בין שמים לארץ" מה שנקרא. ואני רוצה להגיד שזה דווקא המצב האופייני לנו, לאלה שעוסקים בחכמת הקבלה בזמן החגים. כי בזמן החגים יש לנו מחשבות ורצונות שמתחברים מכל העולם הגדול לאותו כיוון וזה נותן גם השפעה עלינו. ואנחנו לא יכולים להיות מרוכזים בדרך כלל לתיקון הבריאה ולחיבור בינינו כמו שבימים הרגילים, עד כמה שזה נשמע לא כל כך רגיל. מצד אחד.

מצד שני, אנחנו צריכים להבין שהמצב הזה הוא המצב הכי טוב. אם אני נמצא מלכתחילה בהתעוררות, בהתרוממות, זה כבר מעמיד אותי בדרך למטרה. אבל זה מעמיד אותי לא שאני מכוון מעצמי. אם אני נמצא הפוך, במצב של דאון, פסיבי, פסיבי כזה שאני ממש שום דבר, ההיפך, עושה ביקורת על הכול, אז גם זה לא טוב. המצב הפסיבי שאנחנו מדברים עכשיו זה מצב שקשה לי לזוז, לא לכאן ולא לשם, ואני מרגיש שאני נמצא פשוט בחוסר כוחות, בחוסר הבחנות, חצי רדום. ואז יוצא שמהמצב הזה דווקא הכי טוב לכולנו להתחבר, איש את רעהו יעזורו, וכך לבקש מהבורא שהוא ירומם אותנו. כי אנחנו לא רוצים להיות צדיקים מעצמנו, גם רשעים לא, אלא המצב באמצע הוא המצב הטוב ביותר לזה שכולנו יחד נתחבר כמה שמסוגלים. גם לזה אנחנו לא מסוגלים הרבה, אבל כמה שמסוגלים נתחבר ונבקש מבורא שהוא ילווה אותנו וימשוך אותנו אליו וכך אנחנו ניכנס לשנה חדשה.

קריין: קטע מס' 20, מתוך "שמעתי" מ"ב, "מהו, שראשי תיבות אלול "אני לדודי ודודי לי" מרמזת בעבודה".

"יש לדעת שבדרך עבודה "ספרן של צדיקים" ו"ספרן של רשעים" נוהג באדם אחד. כלומר שהאדם בעצמו צריך לעשות בחירה, ולדעת בבירור גמור, מה שהוא רוצה. כי ענין "רשעים" ו"צדיקים" מדברים בגוף אחד. לכן האדם צריך לומר, אם הוא רוצה, שירשמו אותו בספרן של צדיקים, שיהיה לאלתר לחיים, היינו להיות דבוק בחיי החיים, שהוא רוצה לעשות הכל לתועלת ה'. וכמו כן כשהוא בא להרשם בספרן של רשעים, ששם נרשמים כל אלה, שהם רוצים להיות בחינת מקבלים לתועלת עצמו, הוא אומר, שירשמו שם לאלתר למיתה, היינו שהרצון לקבל לעצמו יתבטל אצלו, ויהיה אצלו כאילו הוא מת. אולם לפעמים האדם מפקפק, כלומר שהאדם לא רוצה, שבפעם אחת תיכף יתבטל אצלו הרצון לקבל, כלומר שקשה לו להחליט בפעם אחת, שכל ניצוצי קבלה שלו יהיו לאלתר למיתה. היינו שאינו מסכים שיתבטלו אצלו כל הרצונות של קבלה בפעם אחת. אלא הוא רוצה, שיתבטלו הניצוצי קבלה לאט לאט, ולא לאלתר בפעם אחת, כלומר קצת יפעלו הכלי קבלה וקצת כלי השפעה. נמצא, האדם הזה אין לו דיעה חזקה וברורה. ודעה חזקה היא, שמצד אחד הוא טוען "כלו שלי", היינו כלו לצורך הרצון לקבל. ומצד השני טוען "כלו לה'". זה נקרא דיעה חזקה. רק מה האדם יכול לעשות, אם הגוף לא מסכים לדעתו, מה שהוא רוצה שיהיה כולו לה'? אז שייך לומר, שהאדם עושה כל מה שבידו, שיהיה כלו לה'. היינו שמתפלל לה', שיעזור לו, שיהיה בידו להוציא לפועל, שיהיה כל רצונותיו בפועל כולו לה'. ועל זה אנו מתפללים "זכרנו לחיים וכתבנו בספר החיים"."

(בעל הסולם. שמעתי. מאמר מ"ב. "מהו, שראשי תיבות אלול "אני לדודי ודודי לי" מרמזת בעבודה")

אני אקרא בצורה יותר מרוכזת. כתוב כך, "יש לדעת שבדרך עבודה" היא בין ""ספרן של צדיקים" ו"ספרן של רשעים"" שזה "נוהג באדם". מה זה ספרים כאלה וספרים כאלה, שנמצאים בכל בן אדם? "שהאדם בעצמו צריך לעשות בחירה," מה הוא רוצה, "כי "רשעים" ו"צדיקים"" נמצאים "בגוף אחד." באדם אחד. התכונות שלו, או אגואיסטיות או ההיפך, שמשתוקק לבורא. "לכן אם רוצה, שירשמו אותו", כביכול ירשמו אותו בספר של הצדיקים, שהוא צדיק, שיהיה לחיים, חיים רוחניים, היינו לדבקות בבורא, "שהוא רוצה לעשות הכל לתועלת ה'." ושהרצון לקבל לעצמו יתבטל אצלו, ושיהיה אצלו כאילו הרצון לקבל מת, "אולם לפעמים האדם לא רוצה," שמיד "יתבטל אצלו הרצון לקבל," אלא רוצה שיתבטל לאט, ש"קצת יפעלו הכלי קבלה וקצת כלי השפעה." הוא לא יכול להחליט בבת אחת מיד ולתמיד שרוצה להיות רק למשפיע תמיד, ו"אין לו דיעה חזקה וברורה". מה לעשות אם הגוף לא מסכים שירצה כולו לה', מה על האדם לעשות? רק להתפלל לבורא שיהיו לו כל הרצונות בפועל לה'. שהבורא ישנה את זה, בקיצור. אין לו ברירה אחרת.

אז אנחנו צריכים כל הזמן להביא את עצמנו למצב שאין לנו ברירה, אלא רק לבקש מהבורא שיבטל את הכלים דקבלה שלנו על מנת לקבל ושנוכל כולנו, כל אחד ואחד להשפיע לאחרים. זה נקרא "נרשמים בספרים של צדיקים". "ספרים" זה נקרא דף נקי ששם אדם רושם את פעולות ההשפעה שלו כלפי הזולת. "ספרים של צדיקים", זה שאנחנו כותבים כתבי אהבה, פתקים, מכתבים לחברים ולבורא.

שאלה: לא ברור מה זה להירשם בספרן של רשעים. כי הוא כותב בקטע שהרצון לקבל לעצמו יתבטל ויהיה כאילו הוא מת.

לא. את זה הוא רושם בספר של הצדיקים, זה שייך גם למעשה של הצדיק, שמבקש ביטול הרצון לקבל. והספר של הרשעים זה שהוא כולו פועל לעצמו, מבקש שיהיה לו טוב. יהיה טוב בעולם הזה, בעולם הבא, בכל דבר. בפשטות, לא צריכים למעלה מזה לחשוב בכל מיני סיבובים כאלה.

תלמיד: ואיך אפשר לכתוב את הפתקים האלה של אהבה, של השפעה לחברים?

תתאר לעצמך שאתה כותב להם מכתב, שאתה מעביר להם את הרגשות שלך, כמה שאתה אוהב אותם, כמה שאתה רוצה להתחבר איתם, כמה שאתה מקווה שבחיבור ביניכם תוכלו להגיע לצורת חיבור כזאת שהבורא יתגלה שם.

תלמיד: אבל לא תמיד יש לי את הכוח הזה, זה ייראה להם מצחיק אפילו שאני כותב להם דבר כזה.

בסדר, אז אתה תבקש מהם שגם יחד איתך יתמכו זה בזה ובסופו של דבר על ידי קנאה, תאווה וכבוד, אתם תגיעו למצב שאתם כן כותבים. באף אחד מאיתנו מלכתחילה אין רצונות לאהוב את הזולת ואפילו במקצת לעשות טוב למישהו. תמיד אחרי הטוב הזה עומד היצר הרע ומקווה שיהיה לו מזה רווח. ולכן אנחנו צריכים יחד כולנו לברר את הרצון המשותף שלנו, ולעזור אחד לשני לנקות כל אחד וכולנו יחד את הרצון המשותף הזה שלא יישאר שם שום משיכה לעצמנו.

שאלה: יש מצב כזה שהגוף מסכים?

לא. אף פעם. ואם נראה לנו שהגוף מסכים, זה נקרא שאנחנו פשוט לא מבינים מה שקורה. כך הרצון לקבל שלנו מסובב אותנו, שנראה לנו שאנחנו כבר נמצאים בהשפעה ועולים במדרגות. אין דבר כזה. אנחנו צריכים לגלות עד כמה אנחנו לא רוצים, עד כמה אנחנו לא מסוגלים ועד כמה אנחנו מוכנים לתת הכול כדי שבכל זאת יתבטל האגו שלנו.

שאלה: יוצא שכל הקטע הראשון שבעל הסולם כותב, על ה"ספרן של צדיקים", זה לא חשוב, אלא דווקא "לפעמים האדם מפקפק", זו הנקודה שעליה הוא רוצה לתת לנו.

כן, ודאי. לכן כל הכניסה לשנה החדשה היא מתחילה מגילוי הרע, מסליחות, מחרטה ומתפילה.

תלמיד: ועד שלא מגיעים לשם, אנחנו צריכים לדעת שאנחנו עובדים כדי להגיע לנקודה הזאת?

כן. ושוב אני אומר, אם אדם מרגיש שאין לו שום רצון, לא לטוב ולא לרע, ובכלל נמצא בצורה כזאת מעורפלת, זה דווקא המצב הטוב. כי אז הוא יכול מתוך זה לבקש מהבורא התקדמות, מהתמיכה, מהחברים, מהכול. וזה מה שקורה לנו בדרך כלל בחגים הגדולים, איזה ערפול.

שאלה: אתה אמרת שאנחנו מבטלים את האגו שלנו, אבל מה מגיע במקום האגו, האם אהבת הזולת או איזה מצב אחר, מה זה המצב הזה?

ההארה מלמעלה משפיעה עלינו ואנחנו מתחילים לחשוב לכיוון תועלת הזולת ותועלת הבורא. ההארה הזאת היא לא שלנו, היא לא תלויה ברצון שלנו, היא מגיעה מלמעלה, מהבורא. הוא הכוח הטוב והמיטיב, הוא כוח ההשפעה והאהבה, וכשהוא מאיר עלינו, מתקרב אלינו, כך אנחנו מרגישים. זה לא שלנו, זה מהשפעה שלו עלינו.

זה כמו שנגיד, השמש מאירה על כדור הארץ, באותו מקום שהיא מאירה יש לנו אור, יש לנו יום, יש לנו חום. לא מאירה, יש חושך, לילה, קור. ככה זה. ולכן הכול תלוי בהתקרבות הבורא אלינו.

תלמיד: איך זה קורה, האם זה ברגע אחד?

על ידי העלאת מ"ן, על ידי בקשה מצידנו. כמה שאנחנו מעלים את הבקשה הזאת, בעוצמה כזאת אנחנו מזמינים הארה אלינו. וזה חוק הטבע, עד כמה שמעלים חיסרון, בהתאם לזה מעוררים את כוח ההשפעה שמתקרב אלינו. עד כמה שמוחקים, ממעיטים את החיסרון הזה, בהתאם לזה כוח השפעה, הבורא כביכול מתרחק. אנחנו קובעים את זה.

שאלה: האם השינוי הזה קורה במהלך תהליך העלאת מ"ן, או כתוצאה ממנו?

אנחנו דברנו על זה אלף פעמים. אם אנחנו מעלים מ"ן, אנחנו מזמינים מלמעלה תגובה, שהבורא יתקרב אלינו, ישפיע עלינו בכוח השפעה שלו ואז אנחנו, כתוצאה מהשפעה שלו עלינו, מתחילים להיות כמו כן יותר בכוח השפעה, כל אחד לשני, וכולנו יחד לבורא. הכל תלוי עד כמה שאנחנו מעלים חיסרון, בהתאם לזה אנחנו מושכים את הבורא להתקרב אלינו, כתוצאה מזה אנחנו משתנים בינינו וכלפי הבורא. הכל תלוי בחיסרון מצדנו כלפי הבורא, וזה קובע עד כמה שהבורא יהיה קרוב אלינו. הכול תלוי בעבודה שלנו.

שאלה: האם להירשם בספר רשעים זה פשוט לתקן את הרצונות הלא מתוקנים אצלי?

כתוצאה מזה שהבורא מאיר עלינו, אנחנו מקבלים כל מיני תוצאות. יכול להיות גם לרעתנו, גם לטובתנו. לרעתנו זאת אומרת שאנחנו נמצאים בצורה אגואיסטית ואז נראה לנו שזה לרעה. אם אנחנו נמצאים קצת באותו כיוון, שהנטייה שלנו והנטייה של הבורא לאותו כיוון, אז אנחנו מרגישים טוב. כי הכל אנחנו מקבלים מהבורא, אבל החיים שלנו בכל זאת, בכולנו, כוללים הרגשות טובות ורעות, וזה הכל בא לנו מהבורא, רק העניין הוא האם זה כמו שכתוב "תעשה רצונך כרצונו". אם אנחנו נמצאים באותו כיוון כמוהו, אז אני ארגיש טוב, אם הפוך, אז אני ארגיש רע.

שאלה: אז מהי הדרישה הנכונה לבורא לתיקון הרצון האגואיסטי?

רק להיות מחוברים בינינו, כי מהחיבור בינינו, שהוא הביא לנו, אנחנו תמיד נימשך בצורה נכונה אליו.

שאלה: "פתקים של אהבה" לחברים, מה זה ואיך רושמים אותם?

בלב, בלב. אני רושם בלב שלי פתקים שאני אוהב את החברים, שאני רוצה להיות מחובר איתם, שאני רוצה להגיע לרצון אחד, למחשבות ללב אחד, וכן הלאה. ואני רוצה שבזה יתגלה הבורא.

שאלה: נאמר שבשביל להגיע לתשובה צריכים יגיעה, רצון, ומחשבה. מצד שני, אנחנו לומדים שעלינו ללכת למעלה מהדעת. אתה יכול להסביר איך שני אלה משתלבים?

אנחנו נדבר על זה במשך השיעור. זו שאלה די מורכבת. נכונה, אבל די מורכבת.

שאלה: האם לעשות הכול למען הבורא, זה לרתום את האגו למען ההשפעה,

ואיך אנחנו יכולים לעשות את זה?

אנחנו לא מסוגלים לעשות את זה, חבר יקר. לא מסוגלים, אלא אנחנו מבקשים מהחברים, ויחד עם החברים, מהבורא, שזה יתייצב בנו רצון כזה. שאנחנו נרצה להיות מחוברים יחד, ברצון אחד, במחשבה אחת, ב"לב אחד" מה שנקרא. אבל אנחנו בעצמנו לא מסוגלים, אלא אם נקבל עזרה מלמעלה. אנחנו תלויים, לגמרי כולנו תלויים בבורא.

שאלה: בעניין שני הספרים שגם הרשע והצדיק הם באדם אחד, האם במצבים שכל פעם מתהפכים אני יכולה להירשם בספר צדיקים בהיותי רשעית? עד היום הייתי כתובה בספר הרשעים וברגע הבא מתגלה שאני כבר רוצה להירשם לספר הרשעים, כי באותו הרגע מגיעה הרגשה שאני צדיקה. אני מבינה שהרגשת הרשעית יותר יקרה לאדם כי אפשר לעבוד יותר בשביל הבורא, ועדיין, מה הכי חשוב, לבקש להירשם בספר צדיקים?

כן. אנחנו צריכים לבקש רק להיות רשומים בספר של הצדיקים. כן. השאלה טובה, דרך אגב. שאלה טובה.

שאלה: האם המעגל הזה שבינינו הוא רק העשירייה או שאפשר לנסות וליישם את זה גם במעגלים חיצוניים גם?

רק בעשירייה. רק בעשירייה הקבועה שלי, שם אני בונה את הכלי שממנו אני פונה לבורא. ואם אני רוצה להתחבר עם עוד עשיריות, זה גם דרך פנייה לבורא בלבד.

שאלה: איפה רשום הדנ"א הרוחני באדם?

בתוך הנשמה שלו, בתוך המבנה של הנשמה.

שאלה: מקודם אמרת שמאחורי כל טוב יש רע, כשאנחנו חושבים שאנחנו עושים טוב זה בעצם האגו שפועל עבור עצמו. האם בפרספקטיבה גלובלית מאוחדת אנחנו יכולים ליצור כוח שיכול להתגבר מעל הרע הזה?

לא, אנחנו יכולים רק לרצות שזה יקרה ופונים לבורא והוא עושה. כל הפעולות החיוביות יכולות לבוא רק מהבורא בלבד. אם אנחנו חושבים שאנחנו נעשה משהו טוב, זה בטוח רע, כי אנחנו מתנתקים מהאמת, מתנתקים מהכוח העליון ובזה בטוח לא נצליח.

אנחנו לא מסוגלים לעשות שום דבר טוב. צריכים להכיר בזה, זה לא פשוט, אבל כל הפעולות הטובות שיכולות להיות בכלל במציאות, מהקטנות ועד הגדולות, זה רק אלה שמגיעות על ידי השפעת הבורא עלינו והן באות מתוך זה שאנחנו מזמינים את הפעולות האלה מהבורא. ולפני זה כל מה שאנחנו עושים זה סך הכל חלק מהדרך שלנו, שאנחנו מגיעים ל"הכרת הרע" מה שנקרא, שאנחנו מבינים שאין בנו שום דבר טוב, לא פעולות ולא מחשבות ולא שום דבר, אלא רק דרך הבורא יכולים לעשות משהו טוב.

לכן התקופה הזאת נגמרת, שאנחנו מבינים שכמה שאנחנו פועלים, אנחנו פועלים אך ורק כדי לקבץ את החסרונות, נחיצות, רצונות לפנות לבורא שיעשה את זה ואת זה ואת זה וכך אנחנו מחייבים אותו לבצע תיקונים. זה נקרא "נצחוני בני" ולא שכל פעם מתעורר רצון בעצמנו לעשות איזה תיקון, זה שטות. זה דווקא האגו שלנו שמעורר אותנו להסתכל הפוך מהבורא ובזה אנחנו טועים וחושבים שאנחנו בעצמנו נעשה משהו. לכן פנייה דרך קבוצה, כולם יחד לבורא, זה מה שאנחנו בסופו של דבר צריכים לעשות בלבד.

שאלה: בשיעור שלפני הכנס בגני התערוכה בפברואר, העברת לנו שתי אפשרויות ברורות, ממש תיארת לנו תמונה שבכנס, או שאנחנו ניפגש או שחס ושלום יהיו שם מיטות של חולים מונשמים. עכשיו אנחנו נמצאים ברגע של אמת שכולנו יחד בכינוס, מה עלינו כנשים לבקש כדי להכריע לגורל הטוב?

אין בזה הבדל כל כך בין גברים לנשים, אנחנו צריכים לבקש מהבורא השפעה טובה עלינו, שאנחנו נכיר כמה שיותר מהר את הרע שבנו ואיך על ידי התפילה אליו, להפוך אותו לטוב. זה הכל.

שאלה: אני מבין שלא יכולה להיות פנייה נכונה לפני שמגיעה הרגשת הרע, הרגשה שאני רשע, אבל ההרגשה הזאת היא לא נעימה ויש איזו תחושה שמנסים להעלים אותה. איך לא לברוח מהאמת כדי להגיע לפנייה הנכונה?

אם אתם מבררים יחד בתוך העשירייה שלכם איך לפנות לבורא, אז אתם מהר מאוד יכולים לברר את האמת, איך לפנות אליו, מה בדיוק לבקש ממנו ואז תגיעו מהר לתוצאה נכונה. תנסו, תנסו לעשות את זה בפועל ואתם תראו עד כמה שזה נמצא לפנינו באופן ממשי, ואנחנו כל הזמן צריכים לדאוג למצב הזה.

מחליטים יחד ופונים לבורא, מחליטים יחד ופונים לבורא, זהו. זה נקרא "תפילה בציבור", תפילה בציבור לבורא, ועוד תפילה בציבור לבורא, זהו. אם יש מניין, רק לכוון את עצמנו לבורא ואז מהר מאוד נגיע להרגשה איך אנחנו מקבלים ממנו בחזרה את התגובה.

שאלה: האם הפנייה לבורא בעשירייה זה אוסף של הרצונות של החברים או אנחנו צריכים לחבר ביחד תפילה משותפת?

זה אוסף רצונות של החברים, אבל יותר טוב אם אנחנו כולנו מגיעים לשאלה אחת, זה נקרא להיות "כאיש אחד בלב אחד".

שאלה: להיות בהסכמה בעשירייה ולגלות קודם כל את הרע זה נקרא להסיר את הכפפות? כי הרבה פעמים אנחנו מתבלבלים ולהסיר את הכפפות זה נחשב בינינו לאיזה עימות ולא מוצאים דרך לפתור את העניינים האלה בתוך העשירייה. האם צריך להפנות את זה לבורא?

אני לא יודע במה אתם יכולים שם להתקוטט זה עם זה, איזה ויכוחים גדולים כל כך יש ביניכם, אני לא מבין את זה. אנחנו כולנו צריכים להסכים שאנחנו צריכים להגיע לדבקות בינינו ועם הבורא, זו הדרך שלנו. ומי שהולך בזה, הולך, מי שלא הולך, חופשי, שייצא מהעשירייה וזהו.

איזה ויכוחים יש ביניכם? במה אתם יכולים להתווכח, על הדרך? את הדרך קובעים לנו המקובלים. על המצב הנוכחי? מצב כזה שלא כדאי בכלל לדבר עליו. מה קורה לכם? אתם עד כדי חכמים שאתם מבולבלים במה שאין שום מקום להתבלבל.

רק לבקש כוחות השפעה שיבואו אלינו ויתקנו אותנו, שיסדרו אותנו. איזה כפפות אנחנו צריכים? אנחנו צריכים להפסיק עם כל השטויות שיש לנו בעולם הזה, בין זה לזה. לא על זה מדברים, כאילו החיים האלו על פני כדור הארץ כולם נגמרים, אנחנו צריכים להתחיל להתעלות ממנו. אני לא מבין אתכם, באמת, עד כדי כך נמצאים בקטנות?

תלמיד: הבלבול היה אם להסיר את הכפפות או לא, כמובן שאנחנו צריכים להתעלות מעל כל הדברים האלה, תודה.

יפה, בהצלחה.

שאלה: לפני שמבקשים מהבורא שירשום אותנו בספר הצדיקים, האם עלינו לבקש ממנו שיגלה את ספר הרשעים שבנו?

לא. הדרך לא נכונה. אני לא צריך לפתוח את הרע שבי. העיקר בשבילי להגיע לטוב, והרע בדרך אם יתגלה, יתגלה. בשביל מה לי להיכנס לרע? זו דרך לא נכונה.

שאלה: אני מבין שתפילת העשירייה זה משהו שעושים ביחד, אם אני לבד רוצה לפנות לבורא כיחיד?

אני לא יודע איך אתה לבד יכול לפנות לבורא. רק דרך עשירייה. אם לא דרך עשירייה, סימן שאתה אגואיסט, שאתה גאוותן ואתה חושב רק על עצמך.

תלמיד: זה בדיוק מה שאני שואל. איך ניתן לפנות דרך העשירייה? נגיד אנחנו העשירייה לא ביחד, בזום או פיזית אלא אני לבד ורוצה להתפלל עבור העשירייה, איך לפנות אליו?

מה זה חשוב אם אתם נמצאים יחד באותו חדר או לא? אתה לוקח מהם את כל הרצונות שלהם ואתה רוצה לבקש עבורם שיהיה להם טוב, זה הכול. ואתה לא קיים בדברים האלה, רק כמבקש, כמעביר כמו צינור שאין לך כלום מזה, רק שזה יגיע אליהם.

שאלה: הוא כותב שאדם בספקות ולא מסכים מייד למסור את עצמו לבורא. האם זהו כלל מחייב או שישנה אפשרות בצורה ישירה לבצע את זה, למה אדם בספקות?

יש שלושה מצבים. או שאדם כולו רוצה לעצמו או כולו לבורא או באמצע. ככה פחות או יותר. אז הוא מסביר לנו את שלושת המצבים האלו.

תלמיד: ההרגשה כאילו הדרך ישרה אבל אנחנו תמיד מחפשים דרכים עקיפות, איך לעבור?

במידה שאתה נכלל עם העשירייה, אתה הולך ישר. אבל לא לפי השכל שלך שאז אתה בטוח מסתובב אלא רק לפי השכל שאתה נכלל מהעשירייה.

שאלה: איך להרגיע את עצמי לכזאת תפילה שהלב והפה יהיו שווים?

להשתדל לדבר עם החברות בצורה כמה שיותר ישרה וכמה שיותר ויותר להתכלל בהן למסירות נפש כלפי החברות ואז תרגישי שהלב שלך נפתח ותרגישי שהן כולן עומדות בליבך.

שאלה: איך אנחנו, ברגע שכבר נוגעים בנקודת החיבור ומבקשים את החיבור בינינו לבורא, לא להחזיק במצב הזה של הרגשה פרטית של איחוד עם הבורא, אלא רק להחזיק בהשפעה שאנחנו מחוברים יחד?

זאת נקודה שאתם מחוברים שם יחד בלב אחד, שכל אחד מבטל את האגו שלו, כאילו מתעלה מעצמו לאוויר ושם אתם נפגשים כך כולם ורוצים להידבק מתוך מה שביניכם גם לבורא. ממש כך כמו כדור אויר.

תלמידה: כיצד להאיץ את המצבים שאנחנו כל פעם מגיעים, איך לא להחזיק במדרגה הקודמת?

להחזיק בזה את עצמכן כל הזמן, זה נקרא שאתן ממהרות.

שאלה: מה זה אומר להגיע לתפילה משותפת?

אתם רוצים רק דבר אחד. להתכלל ביניכם לרצון אחד שנקרא לב אחד ואז הבורא יתגלה בתוך הלב שלכם וישמח שיש לו איפה להתגלות, יש לו איזה רצונות שיתחברו לרצון אחד אז הוא יכול למלאות אותם באור שלו. כל הזמן לחשוב על זה.

שאלה: האם הDNA של הנשמה הרוחנית של אדם נבנה מתוך העבודה בלימוד חכמת הקבלה?

אני לא יודע איפה הם מצאו את ה-DNA הזה, מאיפה הם לקחו את המילה הזאת? מה הם מתכוונים תחת זה? לא מובן לי.

אני מבקש לא להשתמש במילים שלא כתובות אצלנו במאמרים שלנו. או שהם שמעו איזה הרצאות. בחוכמת הקבלה אין DNA אין מילה כזאת. אז בבקשה תחשבו איך אתן שואלות. כמה פעמים אני שומע DNA, DNA, מאיפה לקחתן את זה?

שאלה: אם הטוב והרע הוא במצב הרוחני, איך אני מצדיקה את הבורא בעולם הזה?

זו בעיה להצדיק את הבורא. להצדיק את הבורא אנחנו יכולים אך ורק מתוך הכלים שלנו. אם אני מסוגל מה שיש לי בחיים לשייך לבורא ולהיות שמח ממה שאני מקבל ולהצדיק מה שאני מקבל, גם בצורה הנוכחית, גם למה שאני נמשך, אז נקרא שאני מצדיק את הבורא ואני מברך אותו. זה חייב להיות אצלנו מצב קבוע.

זה צריך להיות אצלנו מצב שלא אכפת לי באיזה מצב אני נמצא, אני תמיד נמצא במצב שאני מברך את הבורא, על הרע כמו על הטוב ואין לי בזה ממש שום בעיה. כי כל המצבים האלה הם בסופו של דבר לטובתי. ואני יכול להרגיש רע מפני שאני נמצא באגו שלי. אני יכול להרגיש טוב בזה שאני נמצא ברצון להשפיע או הפוך, אבל אני תמיד מרגיש יחד עם זה שאני נמצא בשליטת הבורא. מה שלא יהיה, בשליטת הבורא ולכן אני מברך על כל מצב ומצב.

שאלה: האם הכרת הרע זה רק כלפי העשירייה או שזה גם כלפי העולם החיצוני?

הכרת הרע זה בינתיים הרצונות שיש בי שאני לא יכול לשייך אותם לבורא. לפני שאני משייך אותם לבורא אני חושב עליהם כרע, אחרי שאני משייך אותם לבורא אני כבר מקבל אותם כטוב. כי אפילו שהרצונות האלה עושים לי כל מיני בעיות, צרות, הפרעות, אני מתייחס אליהם כטוב, שהם מושכים אותי לכיוון הנכון, הם לא נותנים לי לעשות סטיות בדרך. זאת אומרת גם רע וגם טוב הם שני כוחות שמובילים אותי לפגישה עם הבורא, לגמר התיקון.

שאלה: "להסיר את הכפפות" עולה כל פעם מחדש בעשירייה בצורה אחרת. מה הכוונה שלך בלהסיר את הכפפות פרקטית בעבודה בעשירייה?

להסיר את הכפפות זה נקרא שאנחנו מגלים את הרצון לקבל שלנו, ורוצים על ידי חיבור בינינו להשתמש ברצון לקבל המשותף כדי להגיש אותו לבורא, לעזור לו להתגלות בנו ולתקן אותנו ולמצוא בנו את המקום לגילוי. זה נקרא "להסיר את הכפפות".

תלמיד: אין כוונה בצורת הדיבור בינינו להסיר את הכפפות?

זה תלוי באיזו רמה אתם נמצאים. מה, אתם כמו ילדים בחצר? מה זה נקרא להסיר את הכפפות? ידיים זה נקרא "הרצון לקבל", שאתם רוצים לגלות את הרצון לקבל כדי להיות מחוברים יותר ביניכם, ולבקש מהבורא תיקון על הרצון לקבל המשותף הזה, שאתם רוצים להתחבר. זה נקרא "להסיר את הכפפות" בחוכמת הקבלה. אחרת ההיפך, תכניס את הידיים שלך לתוך הכפפות שלא יראו עד כמה אתה אגואיסט. מותר לך לגלות את כלי הקבלה שלך רק במידה שאתה יכול להתחבר עם החברים ועם הבורא.

שאלה: איך להיות תמיד עם אמונה באחדות הבורא ולהיות מזה בשמחה?

זה תלוי עד כמה קודם כל אנחנו בעשירייה שלנו מדברים על זה שאנחנו נמצאים תחת השפעת הבורא, הכוח העליון הטוב והמיטיב, הנצחי. ושאנחנו יכולים לסדר בינינו יחס כך שהבורא יתגלה, יקשור אותנו זה לזה, ואז הקשר בינינו יהיה קבוע וגם הוא יתגלה בצורה קבועה. וכך אנחנו נתקדם יותר ויותר לגילוי הקשר בינינו יותר חזק, וכך נרגיש את מצבינו הרוחני יותר עד שהעולם הגשמי ממש ייעלם. ואנחנו נראה שהעולם הוא מדומה ואיננו. הוא פשוט עכשיו ניתן לנו כדי שנתחיל להתקשר בינינו, אבל באמת זה קשר בין הנשמות, קשר בין הרצונות.

שאלה: לבקש את הכוח של הבורא בעשירייה זה אומר לבקש שלחברות יהיה כוח לחיבור?

קודם כל ודאי שאנחנו רוצים להגיע לחיבור בינינו ועל זה כולנו יחד מבקשים את הבורא, כל החברות או החברים, לא חשוב. ואחרי שאנחנו מגיעים לאיזו צורת חיבור, אנחנו יכולים לפי עוצמת החיבור בינינו להרגיש את הבורא שנמצא וממלא אותנו. גם עכשיו אנחנו נמצאים במצב שהבורא נמצא איתנו יחד רק הוא לא מגולה, הוא במצב של הסתרה. כמה שאנחנו עושים מאמצים להתחבר, אנחנו יותר ויותר נגלה מצב של הסתרה ואחר כך מצבים של גילוי. הכול תלוי כמה אנחנו רוצים ביחד לבקש מהבורא להתגלות, לסדר לנו קשר ולהתגלות בקשר.

שאלה: אם העולם שלנו הוא אשליה אז למה לתקן אותו?

אני לא יודע אם זה עולם של אשליה, זה כתוב באיזה מקום אבל אני עוד לא יודע שזה ככה. גם אתה, אתה נמצא עכשיו באשליה לפניי? אז בואו נפסיק להיות פילוסופים מעורפלים. ככה לא מתייחסים למציאות.

מדברים על צורה מיוחדת שזו אשליה. שעם הרצון לקבל שהבורא ברא, בתוך הרצון לקבל אנחנו מרגישים משהו שכביכול לא קיים, עולם שנקרא "מדומה", שאנחנו מדמיינים אותו, שהוא באמת לא קיים כביכול. אבל הוא קיים בהרגשה שלנו? קיים. אנחנו חיים בזה? חיים. אז לא להתייחס לזה כאשליה. אני חי בזה ואני תלוי בזה.

שאלה: אנחנו מבקשים שהבורא יתגלה בינינו בחיבור ומבקשים גם את המאור המחזיר למוטב. האם המאור המחזיר למוטב זה מה שמאפשר שהבורא יתגלה בינינו? צריך לבקש את שניהם ביחד?

אנחנו מבקשים מהמאור המחזיר למוטב שיתקן את הרצון לקבל שלנו, שהרצון לקבל שלנו יהיה מותאם לבורא. ואז הבורא יוכל להתגלות לפי השתוות הצורה, בינו שהוא הרצון להשפיע, לבין הרצון שלנו שהוא לקבל על מנת להשפיע.

שאלה: איך אפשר לצאת מהמצב שקשה לזוז מבחינה פנימית וחיצונית. גם כשאני פונה לעשירייה ומבקשת מהבורא עדיין המצב הזה יכול להימשך כמה ימים ואז מגיעה איזו מכה או לחץ בגשמיות ואז אני חושבת שהייתה חסרה יגיעה פנימית. איך אפשר לצאת מהמצב הזה בצורה הטובה ביותר?

אי אפשר לצאת, אלא רק לקרוא מה שאומר לנו רב"ש על הקבוצה ולממש את המאמרים האלו. נקודה. גם לגברים וגם לנשים זאת ממש אותה פעולה ואותו המצב ואותו הסדר. אין מה לעשות. להתלונן אין למי ולמה. אחרי שתעשו פעולות נכונות תוכלו לפנות לבורא, גם גברים וגם נשים זה לא חשוב, ואז יקרה מה שצריך לקרות.

יש כאן חוקים מוחלטים מהתחלה ועד הסוף. ואין כאן משהו שאנחנו יכולים כאילו לעשות כך או אחרת, אין, אף פעם זה לא יקרה, אף פעם. לכן אנחנו צריכים רק ללמוד איך אנחנו צריכים לקיים אותם. ולא יעזור לנו לקיים אותם, איזה תנאי, ב-99%. עד שלא יהיה 100%, ממש 100%, זה לא יקרה. זה בקשר למה שאמרת, "אבל ביקשתי, לא עשיתי, כן עשיתי, לפני כמה ימים", אני לא רוצה לשמוע דברים כאלה. אם אנחנו מממשים את חוקי הטבע לפי מה שצריך להיות, זה קורה. אם לא מממשים, זה קורה לפי מה שלא מממשים. אין אחרת. צריכים להבין את זה ולהתרגל לזה אז נצליח.

שאלה: איך להיפטר מהמצב הזה שמתואר במאמר שחצי רוצה השפעה וחצי רוצה להישאר ברצון לקבל, איך אפשר להכריע?

רק על ידי החברה, רק על ידי הסביבה, זה נקרא חברים, לימוד, הפצה, ובסופו של דבר פניה לבורא, על ידי כל הגורמים האלה אני משתדל לשנות את עצמי, וגם סבלנות. "סבלנות" זה נקרא שלא סתם אני יושב ומחכה, אלא אני עושה את כל הפעולות הנדרשות כמה שאפשר, ואני ממשיך וממשיך לעשות אותן למרות שאני לא רואה בהן תועלת.

שאלה: האם יש נקודת הכרעה, או שכל הזמן יש את העבודה הזאת והיא תמיד תימשך?

היא תמיד תימשך עד גמר התיקון, ותהיה עבודה יותר קשה עם רצונות יותר גדולים, ככה זה יהיה. את לא רוצה, בבקשה, את יכולה לצאת. בכל זאת את לא תוכלי לצאת בשום צורה אחרת, אלא בסופו של דבר רק תעשי סיבוב ותחזרי על ארבע לאותו המסלול.

שאלה: האם אפשר לייצר מצב שתהיה ערבות חזקה בעשירייה כזאת, שתופסת את האדם כאילו שייך לעשירייה לתמיד?

אדרבא, אם אפשר לעשות דבר כזה, מה טוב, ודאי. בשביל זה צריכים להיות דבוקים בעשירייה בלב ונפש, ואז תרגישי שאת כבר נמצאת בעשירייה כזאת, קודם שראית כל מיני פגמים בחברים זה מפני שהיו פגמים בך. ואז אני מגלה שהחברים נמצאים ממש בצורה אידיאלית וכולם באהבה וכולם בחיבור, ורק אני הייתי חסר כדי להתחבר אליהם, ואז אנחנו מתחברים לבורא.

תלמידה: אבל מה שאתה אומר נשמע כהכרעה, שהיה עד עכשיו היה מצב שהאדם קצת מתנדנד ועכשיו הוא מגיע למצב הכרעה, "זהו אני בעשירייה אני דבוק בהם". אבל קודם אמרת שאין הכרעה עד גמר תיקון?

מה זאת אומרת אין הכרעה? בכל מדרגה ישנה הכרעה, כל מדרגה ומדרגה היא מעין גמר תיקון. שאני גומר בזה את המצב שלי, מתקן את המצב שלי, ונדבק בבורא והיא מדרגה שלמה. ואז מתחילה מדרגה חדשה, התגלות רצון לקבל עוד יותר גדול, ועוד עבודה, ועוד הכרעה, ועוד דבקות, ועוד דבקות, ככה זה.

שאלה: יש בי ההתנגשות בין השפעה לבין לשחרר את הרצון שלי, אני מפחדת שכל העולם יישאר ואני אעלם, מה לעשות עם הפחד הזה?

לא צריך להיות לך פחד שאת תיעלמי, אין דבר כזה ברוחניות בכלל, אין. זה שאנחנו מתים בגשמיות, ברוחניות אין מוות. מוות בגשמיות זה שאני נמצא ברצון לקבל שלי, ואז אני נעדר מהמצב הרוחני, אני לא נמצא בו, אני לא מרגיש אותו יותר נכון. כול העבודה שלי זה להגיע לגילוי העולם הרוחני.

ממה את מפחדת, אני לא יודע, שאת נעלמת ממשהו? את לא נעלמת מכלום, רק מהרצון לקבל, את מפסיקה לחשוב ולגלות את המציאות ברצון לקבל שלך, לא יותר מזה. צריכים יותר לחשוב על זה, יותר לקרוא.

שאלה: האם אפשר להגיד שמקובלים שעולים במדרגות נהיים יותר ויותר מיומנים בלהזמין ולקבל את כוח ההשפעה מהבורא, יותר מצליחים כל פעם?

כן. לא רק מצליחים, אלא יותר מבינים ומרגישים, יותר חכמים. כן, יותר מוצלחים.

תלמידה: וגם מזמינים את זה יותר מהר?

ודאי, כן.

תלמידה: כאשר מקובלים עולים במדרגות, במאה עשרים וחמש מדרגות, זה מדרגות של מה, מה בעצם משתנה?

עביות, מסך, כוונה על מנת להשפיע וגילוי הבורא.

תלמידה: זה משתנה בעוצמה או גם באיכות?

גם בעוצמה וגם באיכות.

שאלה: על מה אנחנו צריכים לבקש סליחה, ומהי סליחה נכונה, אמיתית?

סליחה נכונה ואמיתית היא, שאני עדיין לא מחובר עם החברים ודרכם עם הבורא. זו הסליחה.

שאלה: נניח ואני מגיעה למצב של הרגשת האור ואני מרגישה שגם העשירייה שלי נמצאת שם, האם אני יכולה לבקש מהבורא שייקח גם אותם ואת כל הכלי העולמי לשדה האור?

כן, שאלה יפה.

שאלה: כשיש בעיה גשמית, האם עלי לצאת מהעשירייה כדי לטפל בה ולא להטריד את העשירייה? האם זאת דרך נכונה להתמודד עם בעיה גשמית?

אני לא יודע, יכול להיות שכדאי לך גם בזה להתייעץ עם החברים. אבל להתייעץ, לא להחליט לפי מה שהם אומרים, אלא להתייעץ שהם לפחות ידעו באיזה מצב אתה נמצא, ואז בקשר לעבודה שלהם כלפינו וכלפי הבורא הם ייקחו את זה בחשבון. כדאי שחברים פחות או יותר ידעו שאתה נמצא באיזו בעיה גשמית.

תלמידה: אנחנו רואים את השיעור מתוך שמחה, ממש גלים של שמחה מנענעים אותנו. אנחנו רוצים לאחל לכל הכלי העולמי חג שמח, שפע מתיקות, משהו שהבריאה עדיין לא ראתה.

המקובלים נותנים דוגמאות למונחים מורכבים דרך תופעות הטבע, ואנחנו יודעים שמה שבטבע הוא טבעי, הוא לא נדחה. אם הבורא יצר את היצר הרע, זה כל מה שהוא ברא, כלומר אני יצר הרע. אז למה כשאני מגלה את היצר הרע בי או רואה את יצר הרע באחר, זה גורם לי צער ודחייה, אולי זה לא עניין טבעי בכל זאת? אני מנסה להבין אולי הטבע שלי זה לא יצר הרע? למה יש דחייה וצער לסבל?

לצערי, אני צריך להגיד לך שגם כל הטבע שלך הוא רע. בינתיים אין שום דבר טוב. אז בואי נסכים לזה בהדרגה, לא נורא, כך כולנו. אבל אנחנו עובדים על זה כדי להתחיל לצאת מזה. אני מקווה מאוד שזה יקרה השנה עם כולם. ואם נראה שאנחנו בכל זאת אנחנו במשהו טוב, זה סימן של הסתרה, הבורא כדי לא להכניס אותנו לדיכאון טוטאלי, מסתיר את המצב האמיתי שלנו.

כמו שאנחנו כלפי ילדים. אנחנו כלפי הילדים לא מראים להם את העולם הזה, אלא עושים להם עולם של משחקים, של שירים יפים, של ממתקים, כל מיני דברים, והם גדלים. כי אדם לא יכול לגדול משנאה, מכאב, הוא לא יכול, אז הוא מתכווץ. אלא כדי שיתפתח אנחנו צריכים לתת לו משהו טוב, כל הזמן יותר טוב ויותר טוב ואז הוא גדל. כך אנחנו גדלים.

אבל כשאנחנו מגיעים לחוכמת הקבלה ורוצים לדעת את האמת, מגלים לנו את זה, שיש לנו כוח רע והוא בכל אחד מאיתנו, וכוח טוב שהוא מחוצה לנו, הטבע או הבורא שזה אותו הדבר, ואנחנו צריכים לאזן את עצמנו עם הטבע. אני מקווה שנעשה את זה, השנה יהיה שינוי גדול מאוד בכולם ואני מאוד מקווה שיהיו דברים טובים.

אנחנו מאחלים לכם טיול יפה וטוב וחיבור יפה וטוב, ושנצליח. מאוד נעים לראות אתכם כולם יחד. בהצלחה.

שאלה: בזמן הנוכחי כשכל דבר משתנה כל כך מהר, האם האישה צריכה לשמוע שיעור בוקר בשידור חי יחד עם הגברים או מספיק לשמוע בהקלטה וגם קטעים נבחרים?

כמה שהיא מסוגלת לעשות יותר, יותר טוב. כי הבעיה היא, לא שהיא יודעת על מה מדובר, אלא הרוח, במה שדיברו, איך ששאלו, היא נכללת כך עם כל החברה. לכן כמה שהיא יותר שומעת זה יותר טוב. וזה לא חשוב היום, אפשר לעבוד, אפשר לנסוע, אפשר לעשות כל מיני דברים במיוחד בבית שאישה עושה ויחד עם זה היא שומעת, זו לא בעיה.

שאלה: דיברנו בחגים על גמר תיקון. מה זה מצב של גמר תיקון ואיך אפשר לחייב את הבורא לגמר תיקון עכשיו?

אנחנו לומדים שגמר תיקון, זה גמר התיקון של כל הרצון לקבל שלנו שרוכש כוונה בעל מנת להשפיע. איך אנחנו מגיעים לזה? על ידי זה שאנחנו מבקשים מהבורא שיעשה בנו כזה תיקון.

שאלה: בהמשך לשאלה של החבר מברזיל. נניח והמצב הפוך, יש לי חבר שאני יודע שיש לו בעיה גשמית, האם אני צריך לשתף את שאר העשירייה בבעיה שלו או לשמור על הפרטיות שלו?

יש ויש, אני לא יודע, אבל ודאי שצריך הסכמה של החבר. יכול להיות שלא נעים לו להסביר את זה לכל העשירייה, ואז הוא מבקש ממך.

תלמיד: האמת שאני אמרתי לו לא לשתף את שאר החברים, אולי עשיתי טעות בעצם.

אני לא יודע, אני לא יכול להיכנס לחשבונות שלכם. אבל בדרך כלל רצוי שכל החברים ידעו על זה, ורק המחשבה שלהם כבר תעזור לו כבר להתחיל להתגבר על המצב.

שאלה: האם פילוסופיה, מחשבה שהעולם הזה לא קיים יכולה לעזור, אם היא כאילו מורידה את המחשבה שלך לרצונות גשמיים?

לא, זה לא יעזור לנו. אם אנחנו רוצים לעזור ולעשות משהו, פשוט מאוד רק דבר אחד, חיבור בינינו ופנייה לבורא שיקיים את החיבור בינינו ויתגלה בתוך החיבור. נקודה. אין לנו לאן לברוח מזה.

שאלה: מה ההבדל בין להסיר את הכפפות ולעורר את קו שמאל, ואיך במעשים האלה לא להזיק לחיבור בינינו?

אם אנחנו רוצים לעורר את קו שמאל, זה אך ורק כשיש לנו כבר קו ימין ואנחנו מרגישים אותו, אוחזים בו, ואנחנו כך בעצמנו מעוררים את הרצון לקבל. מה שאין כן, אם אנחנו מורידים כפפות, זו גם שאלה, זה דבר מאוד כללי, אנחנו כאילו רוצים לגלות את הרצון לקבל בצורה פשוטה, מגולה. אני לא יודע, אין דבר כזה ברוחניות מורידים כפפות. יש לנו ג' קוים, ימין, שמאל, אמצע, ואיך אנחנו עובדים עם כל הקווים האלה גם לאורך וגם עיבור, יניקה, מוחין, בקטנות וכן הלאה, בצורה כזאת, אבל לא יותר מזה.

ואל תתבלבלו. תהיו קצת יותר קונקרטיים, זה צריך להיות פשוט. אתם אחר כך מחליפים מושג זה למושג זה וגמרנו, ובזה אתם כבר לא יודעים איך מתחברים. אם אתם מדברים על משהו אז שהכול יהיה מובן, אפילו שזה בחלק הקטן במה שאתם עכשיו דנים, זה צריך להיות מובן. בירור צריך להיות. ולא שאתם מושכים לזה יותר ויותר הבחנות ושמות, זה לא טוב.

שאלה: כמה יגיעה אנחנו נדרשים לעשות בשביל להיות באמונה למעלה מהדעת?

כמה? אני לא יכול להגיד, לכל אחד זה בצורה אישית שלו.

שאלה: בדרך כלל במפגשי העשיריות אנחנו קוראים מקורות, עונים על שאלות וגם עוברים על חומר הלימוד. עד כמה חשוב לפחות פעם בשבוע לדבר על ההשתתפות בהפצה במפגשי עשירייה, איך זה יכול לקדם את העשירייה קדימה?

אם אנחנו נדבר מדי פעם, פעם בשבוע, על ההפצה שלנו, אבל בצורה קונקרטית לא סתם פקה, פקה, אלא בצורה קונקרטית, זה מאוד יעזור. אנחנו צריכים לא רק לחשוב על עצמנו. אפילו שאנחנו רוצים בעצמנו להתקשר ולתת למקום לבורא להתגלות, בכל זאת יש בזה איזה מין האגו. אבל אם אנחנו רוצים לפרסם את הידיעה על התיקון, על גמר התיקון, על כל הדברים האלה לכל האנושות, זה כבר על בטוח יוצא החוצה וזאת פעולת ההשפעה. כדאי על זה לדבר.

תלמידה: התאספו אצלנו תלמידים בזום ורוצים שתיתן להם עצה.

רק לשמוע את השיעורים שלנו.

שאלה: מה זו עבודה עם אותיות במהלך השיעור, בזמן קריאת מקורות?

אנחנו פשוט צריכים לדעת מה כתוב, שיהיה לנו תרגום, שיהיה כמה שיותר הכול מובן במילים האלו, וזה צריך להיות מוכן לפני השיעור. אז אנחנו נבין את השיעור, מה מדבר המורה, מה ששואלים. אנחנו חייבים להכין את עצמנו כל פעם לשיעור, כל פעם לדעת מה אנחנו נלמד, האם התרגום טוב. ולא שאנחנו באמצע, בזמן השיעור מתחילים לברר את התרגומים ופירוש המילים, זה חייב להיות מקודם.

אתם צריכים לדרוש מהאנשים שאחראים על השיעור, שהם יעבירו לכם את השיעור הבא לפחות עשרים שעות, חמש עשרה שעות לפני השיעור, שהכול יהיה לכם ביד. ולא שאתם מקבלים מיד לפני השיעור את הטקסטים, זה לא טוב. אני מקווה שגם אלו שאחראים על השיעור שומעים את זה ולוקחים את זה בחשבון. זה בשום פנים ואופן לא יכול להיות אחרת.

אני בערב כבר יודע מה אני אלמד מחר. ותרגומים וכול פירוש המילים וכל דבר ודבר, זה חייב להיות לפניי ברור, כל שכן לפניכם. אחרת אתם שואלים שאלות, ואני רואה שזה ככה ככה, שאתם רק עכשיו שמעתם על איזה נושא. זה חייב להיות מבפנים כבר מוכן, אפילו שאלות תרשמו מראש. יכול להיות שאחר כך לא תשאלו אותן, אבל טוב שתרשמו שאלות.

שאלה: האם קו שמאל מתעורר בקצב ההתכללות עם קו ימין?

בדרך כלל כן.

שאלה: רק רוצה לציין שאנחנו כן מקבלים את המקורות ואת הכול הרבה לפני השיעור. אז האנשים שאחראים על זה עושים עבודה באמת טובה כמו שהמלצת.

השאלה שלנו לגבי הקטעים. חלק מהם כל כך רחבים ויסודיים שאנחנו פשוט טובעים בתוכם, ואנחנו לא יודעים עד איזו מידה אנחנו צריכים לצלול לתוכם ולברר אותם, לפני המנה הבאה של האור שמגיע?

תתלוננו על זה שהקטעים ארוכים, הם צריכים להיות קצרים. הקטע צריך להיות לא יותר משמונה, תשע, עשר שורות, לא יותר מזה. אם זה יותר, זה פסול. שיעשו עבודה יותר יסודית. אני גם מתלונן, אני לא אומר להם את זה, אבל אני רואה שזה הרבה מאוד. הקטעים צריכים להיות עד עשר שורות לא יותר.

תלמיד: מה שהתכוונתי שבקטעים יש כל כך הרבה עומק בפנים, לא שהם ארוכים, העומק שלהם, הבירור שהם פותחים בעשירייה, זה מה שנותן לנו ככה לצלול. באיזו מידה אנחנו צריכים להחזיק במה שעברנו? כי לפעמים פשוט מפציצים אותנו בכל כך הרבה קטעים ועוד לא סיימנו לברר את מה שעברנו פעם קודמת. כמה בירור צריך להיות לגבי קטע ספציפי של טקסט, לפני שנוכל לעבור לחלק הבא של הטקסט, שנברר אותו בעשירייה?

רק לדעת בצורה שטחית על מה מדובר, זה הכול.

שאלה: הסברת מקודם בשיעור שאנחנו מברכים על הטוב כמו על הרע. אז השאלה, כשנותנים לנו מצב שנראה לנו שהוא רע, שמקבלים אותו מהבורא, האם אנחנו צריכים להרגיש אותו כרע כדי לעשות את הבירור הנכון?

לא, לא חייבים להרגיש ממש. אתם מבררים אותו כרע בהתקדמות הרוחנית ולכן אתם מתחילים לעבוד עימו.

שאלה: איך נוכל להגיע לחיסרון הנכון בעשירייה?

את זה תבררו ביניכם, זה ביניכם. זה מגיע לאט לאט לפי מידת ההכרה, שבלי חיבור עם החברים אני לא אוכל להגיע לתיקון הנשמה שלי. שכל החברים האלה הם בסך הכול הנשמה שלי, ואין לי ברירה, אני חייב להגיע ל"ואהבת לרעך כמוך", זה חוק הטבע שכך מושך אותנו קדימה מיום ליום. אם לא נקיים את זה, נקבל מכות מיום ליום יותר ויותר.

שאלה: אמרת שהקבוצה שלנו היא כמו קטר, שלוקח אחריו את כל קרונות האנושות לרוחניות. מה תפקיד האישה ברכבת הזו, האם יש איזו עבודה מיוחדת?

זה לא קרון שעומד שם בצד, או נמצא אחרון בתוך הרכבת. אני חושב שנשים נמצאות ממש באותו קו כמו גברים, מהקטר שזה הבורא ולאורך כל הרכבת עד הסוף שלה, חלק גברים וחלק נשים, וכך אנחנו נוסעים לקראת הגמר התיקון. לא יכול להיות שיש איזשהו מקום באיזה קרון שיש גבר וכנגדו אין אישה. זה לא אישה וגבר, זה רצון להשפיע ורצון לקבל, כל אחד, וכולנו נמצאים בצורה הדדית, בעבודה הדדית זה לזה.

אני לא יכול לתאר לעצמי שאישה כמוך שממך אני מקבל את כל החומר לכל הקטעים שלי, לכל הכתבים, שאת נמצאת בסוף הקרון או מחוצה לרכבת. את אישה מיוחדת מאוד.

שאלה: שאלה של תלמידים מהאקדמיה לקבלה. האם אנחנו התלמידים עוברים יחד עם כל הכלי עולמי למדרגה חדשה?

זה שאתם מבינים, אני פונה גם לגברים וגם לנשים, שלפנינו ישנה עכשיו תקופה של תיקונים, ואנחנו צריכים בפועל להתחיל להתחבר בינינו כמה שאפשר, כדי לגרום לתיקון, להתקרבות הבורא, שהכוח הטוב, כוח של אהבה וחיבור, יהיה יותר ויותר קרוב לעולם שלנו, למצבנו, זה נקרא שאתם יחד איתנו. וזה לא חשוב שאתם נקראים תלמידים באיזה מאק או כל מיני קבוצות אחרות שלנו, העיקר שאתם נמצאים יחד איתנו בחיבור.

תלמיד: האם אתה יכול לאחל משהו לתלמידים ממך?

ממני, מה שאני מאחל לכל התלמידים שלי, לא שלכם אלא שלי, אני מאחל לכל התלמידים שלי, כל מי שנמצא באיזשהו קשר איתנו יחד, שהשנה נגיע להכרת הבורא, לתיקון הנשמה ולגמר התיקון, זה הכול. יש לנו לזה את כל התנאים, הכול תלוי רק עד כמה אנחנו נרצה לעשות את זה, כי כאן הבעיה היא שאנחנו יכולים לבצע את זה רק דרך החיבור בינינו.

שאלה: בשינויים הגדולים שצפויים בארץ ובעולם, איך צריכים להתכוונן בעבודה. מתי מעל הדעת ומתי מהלב?

אני לא יודע מה זה למעלה מהדעת, באמת, זה יבוא מתי שצריך. אני מבין שאנחנו צריכים להיות בקשר בתוך הלבבות. בלבבות שלנו אנחנו צריכים למצוא איך אנחנו מתקשרים בלבבות וכך בונים מכל הרצונות שלנו לב אחד. לא לפחד, זה אפשרי, האור העליון מסוגל לבצע.

שאלה: אתמול בשיעור הבוקר אמרת שאנחנו זה גלגלתא ועיניים ואומות העולם הם אח"פ. אבל לא מספיק שרק נתפלל עבור אומות העולם, עלינו גם לעורר בהם רצון. תוכל להבהיר את הנקודה הזאת?

נכון, אנחנו צריכים לעורר בהם את הכול. הבורא מעורר בהם חיסרון, נותן מכות, כל מיני דברים, והם מתחילים לחשוב בשביל מה חיים, למה חיים. היתר תלוי בנו, אנחנו צריכים להפיץ ביניהם את שיטת התיקון. אז כאן הבורא עושה חלק מהעבודה ואנחנו עושים את החלק השני, ואנחנו צריכים להשתדל לעבוד יחד עם הבורא בצורה כזאת, שהוא ואנחנו, הוא ואנחנו. וכמה שאנחנו נעשה פעולת הסברה, אנחנו בזה נגרום לבורא לעשות עבודה משלו בתוך אומות העולם, ואנחנו מצדנו. וכך בסופו של דבר שם אנחנו צריכים להיפגש עם הבורא. כמו שכתוב, "בתוך עמי אנוכי יושבת". הבורא מתגלה רק בכל הנבראים.

שאלה: איזה שינוי נדרש מאתנו לעשות בעבודה שלנו כדי שגם במצב התעוררות מלמעלה עדיין נישאר בפנייה לבורא?

אנחנו תמיד צריכים להיות בפנייה לבורא, אבל בפנייה שהיא או בבקשה או בהודיה, אחד משניים. להשתדל לא להיות באמצע, לא לזה ולא לזה, כי אז אתה כאילו לא מכיר אותו, לא מכיר בו. אלא או בבקשה או בהודיה.

תלמיד: איזו עזרה אנחנו צריכים לבקש ממנו במצב כזה?

רק חיבור בינינו, לא צריכים יותר כלום. חיבור עד כדי כך שהוא יוכל בתוך החיבור הזה להתגלות.

שאלה: אנחנו לומדים על הכוח של המחשבות שלנו. השאלה היא, כאשר אנחנו מדברים על מגפות וכל מיני קטסטרופות שבאות, האם איננו מזמינים את הפורענות הזאת בכך שאנחנו מדברים על זה?

לא, אין דבר כזה. כך חושבים אנשים פשוטים, שאם מדברים על משהו בזה אנחנו מזמינים את הדברים. אנחנו מזמינים את הדברים האלה ביחסים הרעים בינינו. גם כל העולם וגם אנחנו בינינו, אם לא מתקנים בזמן מה שניתן לנו לתקן, אנחנו גורמים בזה את כל האסונות.

שאלה: אם אני לא מצליחה להירשם בספרם של צדיקים זה בגלל שאני לא באמת רוצה? האם זה קורה מהפחד, מהכרת הרע, בדרך להשפעה?

להירשם בספרם של הצדיקים אני יכול רק בתנאי שאני גורם לעשירייה שלי להיות בחיבור, לפחות במשהו. ואני מתוך זה מקבל התרשמות מה לבקש כדי להיות מחובר איתם, בחיבור עוד יותר ועוד יותר. זה כלי, ספר זה כלי שלנו שבו אנחנו מחוברים. אני לא יכול לבקש להירשם בספר של צדיקים אם אני לא מחובר עם החברים, כי אין לי ספר.

ספר זה עשר ספירות, ששם אני, כל אחד מאתנו, רושם מה הוא עושה כדי שאנחנו נהיה עשר ספירות בדרגות יותר ויותר גדולות כל פעם, וזה נקרא לבקש להירשם בתוך הספר. אל תעשו כאן כל מיני דמיונות כאלה. סך הכול יש לנו עשר ספירות, אנחנו צריכים לקיים אותן עד שהבורא יתגלה במלואו לפי השתוות הצורה. עד כמה שאנחנו רוצים, ככה שהוא ירצה וזהו.

שאלה: ענית פעם לחבר שניתן להתקדם רק מתוך רצון חזק.

קנאה, תאווה וכבוד. אם אתה מקבל התעוררות מהקבוצה, אתה יכול. אם לא תקבל התעוררות מהקבוצה, אז אתה לא תוכל. רק על ידי קנאה אתה תוכל לעשות את זה, והחברים צריכים להביא אותך למצב שאתה תקנא.

שאלה: איך נוכל להיות ללא שיפוטיות?

רק על ידי זה שאנחנו נהיה חופשיים מהרצון לקבל שלנו. שאלה טובה.

שאלה: אני שומעת את כל התוכניות שלך, וזה נשמע כמו סוף העולם. זה מכניס אותי לחרדות ודאגות.

את מכירה אותי עשרים שנה, אם לא יותר, ועכשיו את נכנסת לחרדות מהמילים שלי? אם מישהי אחרת היתה מדברת, אבל את?

תלמידה: כן, אני. אני שומעת אותך ואני כל כך רוצה שיהיה חיבור. אני רוצה כל כך מה שאתה אומר, אבל זה כבר כל כך מפחיד אותי ומייאש אותי, ואני רוצה למצוא את קו האמצע, אני לא יודעת מה לעשות.

ממה את מפחדת?

תלמידה: אני מפחדת שכולנו נסבול, שיהיה פה סבל, שיהיה פה את כל מה שאתה אומר, שאנשים ימותו ברחובות, שלא יהיה מה לאכול, שלא יהיה חשמל. אני דואגת לילדים שלנו. אני ממש פוחדת, כל ישיבת כתבים שאתה מדבר אני נהיית מזה ממש חולה. אני גם מדברת על זה בעשירייה. איך מצד אחד אני יכולה לדאוג כל כך לעולם, ומצד שני לא להישבר?

אני אפילו לא תיארתי לעצמי שאת כזאת. אוי, אוי, אוי, מה אני עושה. לי לא היה נראה שאת כל כך מתרגשת. זה דבר אחד. דבר שני, על הכתבים שלי אני לא מרגיש שום דבר, הם כאלה שאי אפשר לנענע אותם. טוב, אני אקח את זה בחשבון.

תלמידה: השאלה מה עושים?

עושים רק חיבור בינינו. הבורא מעורר את הרע במידה שאנחנו יכולים לגרום להפיכתו לטוב. אנחנו צריכים עד כמה שאפשר להתחבר בינינו, להרגיש שלא מסוגלים יותר מאיזשהו חיבור שנעשה, ואז לבקש. כמו שרב"ש כותב, שאם אדם צועק תעזרו לי להרים על הגב שלי את השק הקשה, כבד, לא יעזרו לו. אבל אם הוא כבר לקח את השק הזה על הגב וצועק תעזרו לי, הוא עכשיו נופל, אז כל אחד יעזור לו.

לכן אנחנו צריכים להתחיל את החיבור בינינו וכל היתר יבוא מלמעלה. במ"ן שאנחנו מעלים חייבת להיות מידת ההשתוקקות, מידת המאמץ, מטרה שאליה צריכים להגיע, כוח הבורא שאנחנו פונים אליו. את כל זה אנחנו צריכים לייצב כמ"ן שלנו, כבקשה שלנו, ואז אנחנו נצליח, באמת. אז לא לבכות, אלא לעשות כל מה שצריך ולהצליח ולהיות שמחה. אני מבטיח לך שתרגישי נחת מהילדים ומכולנו ואפילו ממני. בהצלחה.

שאלה: איך ממש להרוג את עצמנו כמו הזרע שפושט את הצורה שלו באדמה?

לא, אנחנו לא צריכים לעשות את זה. שום פעולות שליליות אנחנו לא צריכים לעשות. אנחנו צריכים רק להשתוקק לחיבור, כמה שיותר להיות קרובים זה לזה, בלב, ברצון, במטרה. אם אנחנו רוצים להגיע למטרה, אנחנו צריכים להבין ששם אנחנו הופכים להיות כאחד, ממש כך, מכל עשירייה להיות כאחד, זה נקרא שהגענו למטרה. ולכן איכשהו משתדלים לזה להגיע, אפילו שאין לנו שום רצון ושום דחף ושום חיסרון, בואו נשתדל את זה לעשות, הבורא יעזור.

אנחנו פתאום נרצה כשנראה, נרגיש, שזה דווקא לא רק הצלה, שזה הדבר הכי טוב שיכול להיות. נשתדל. אתם תראו עד כמה נפתח עולם אחר. דרך החיבור בינינו על פני השנאה, שלמטה זה שנאה ולמעלה זה חיבור, אז אם יש לנו גם שנאה למטה וגם חיבור למעלה, זה נקרא "על כל פשעים תכסה אהבה", בסנדוויץ' הזה אנחנו מגלים את הבורא באמצע, שהוא המחבר בין שנאה לאהבה כי הוא המקור של שניהם.

שאלה: מורגש שעד לא מזמן היה תמיד כלי גברי בתמיכה של כל הכלי הנשי מאחוריו, והיום זה פתאום מורגש שיש באמת כלי חדש שמתהווה, כלי שלם, שאתה עובד עליו כבר המון שנים ואנחנו רק מתחילים להרגיש אותו. אתה יכול לשתף אותנו איך זה אמור להיבנות, איך זה אמור להיראות, איך זה אמור להיות?

אנחנו לא יודעים עדיין מה זה כלי רוחני אחד שבו נכללים גם גברים, גם נשים. בכלל גברים ונשים ברוחניות זה לא גברים ונשים בגשמיות. אני לא רוצה לבלבל אתכם, אבל זאת שאלה, עד כמה כל אחד מאיתנו שהוא גבר גשמי הוא גבר רוחני וההיפך, זה עוד יתברר לפנינו. רצונות בכל אחד ואחד יש כאלו ויש כאלו, לא להתבלבל.

אנחנו נמשיך עם מה שאתה שאלת קצת יותר מאוחר, אנחנו עוד נדבר על זה. לפנינו עוד מעט סוכות, זה שבעה ימים, ועוד בנוסף לפני זה, אחרי זה. נשים גם יהיו איתנו בכל ימי הסוכות. ואחר כך אולי אנחנו נדבר על המצב של גברים ונשים בכלי המשותף שלנו, זה משהו שונה ממה שאנחנו רגילים לחשוב.

קריין: קטע מס' 21 מתוך "בעל הסולם", מאמרי "שמעתי", קכ"ב, "להבין מה שמבואר בשולחן ערוך".

"מבואר בשולחן ערוך, שהדין, שהאדם צריך לחזור ולעיין בהתפילות של ימים נוראים, מסיבת, כשיבוא זמן התפילה, אזי כבר יהיה זקן ורגיל בתפילה.

והענין הוא, שתפילה צריך להיות בלב, שהוא סוד עבודה שבלב. היינו, שהלב יסכים למה שהאדם מדבר בפה, ואם לאו, נקרא זה רמאות. היינו, שאין פיו ולבו שוים. לכן בחודש אלול צריך האדם להרגיל את עצמו בהעבודה העצומה.

והעיקר הוא, שיכול לומר "כתבנו לחיים". היינו בזמן שאומר כתבנו לחיים, שגם הלב יסכים, שלא יהא כחונף, שיהיו פיו ולבו שוים, "כי האדם יראה לעינים, וה' יראה לבב"."

(בעל הסולם. שמעתי. מאמר קכ"ב. "להבין מה שמבואר בשולחן ערוך")

זאת אומרת התפילה היא חייבת להיות בתוך הלב, והלב חייב להיות יחד עם הפה, שאדם מבטא בפה מה שהלב מרגיש, מה שהלב רוצה, שיבטא כך את רצון הלב, בקשת הלב. ולכן לפני ראש השנה יש לנו תקופה של סליחות, שאנחנו מרגישים לאט לאט יותר ויותר במשך הסליחות מה אנחנו צריכים לבקש. ואז אנחנו מבקשים ש''יכתבו אותנו לחיים'', היינו להשפעה, לאהבה, לחיבור, לרצון להשפיע. עם הבקשה הזאת אנחנו מגיעים לראש השנה.

שאלה: מתי התפילה צריכה לבוא לידי ביטוי במילים? אנחנו בדרך כלל מדברים בצורה רגשית על התמוססות.

אם אדם יודע גם לבטא את זה במילים, זה נקרא שהוא מבין על מה שהוא מבקש. ואם עדיין הוא מרגיש בפנים אבל לא יכול לבטא אותם בפה, סימן שהרגשות שלו עדיין אפילו לו לא מובנים בכל צרכם.

שאלה: איך עלינו להיות בהתאמה כזאת עם הבורא בהפצה, באיחוד, באינטנסיביות הזאת בהרגשת העשירייה, איך עלינו להסתנכרן?

אתה, הקבוצה, כל בני ברוך וכל האנושות, אתה צריך לחבר את כולם כמה שאפשר יחד ולפנות לבורא ולבקש תיקון שכל אלו, כולל הבורא, יהיו כאחד. זה הכול. אז אתה, עשירייה, בני ברוך, אנושות ובורא יחד, זה המצב של גמר התיקון. מצב שהבורא ברא ואחר כך שבר כדי שאנחנו נשתוקק לחזור לאותו מצב.

תלמיד: האם בכל פעולה, בכל רגע להיות בזה?

כל הזמן, רק בזה.

שאלה: איך הכלי האמריקאי צריך להכין את עצמו כדי להתעלות מעל המהפך הפוליטי והחברתי שאנחנו עומדים בפניו?

אנחנו נמצאים בכל העולם בכל מיני כאלו פעולות שהן הופכות את העולם שלנו וזורקות אותו מכיוון לכיוון. אנחנו נמצאים לפני מכות טבע, אקולוגיה, מאוד רציניות. גם הווירוס הזה הוא לא עזב אותנו, הוא רק עכשיו מתחיל שוב להשתולל יותר ויותר בכל מיני מקומות. וזה לא חשוב עד כמה היו שומרים עליו או לא שומרים עליו אנשים, אנחנו נגיע להתשה כללית.

מה צריכים לעשות? רק צריכים להפיץ את השיטה, את השיטה שלנו, למה זה, מאיפה זה, בשביל מה זה, מה צריכה להיות הצורה שלנו הנכונה המתוקנת. שאנחנו לא נגיע לצורה ההיא על ידי מכות, אלא שנגיע על ידי ההכרה שלנו, וכמה שיותר מהר נקבל על עצמנו צורה נכונה, טובה. כך נתגבר ונעשה.

(סוף השיעור)