ערב ראש השנה תש"ף

שיעור ערב 29.09.2019 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "זוהר לעם", כרך י"א, מועדים, עמ' 187, פרק: מאמרים לראש השנה

פרשת "ויירא"

רה"ש ויוה"כ".

.381" ביום רה"ש ויוה"כ, שהדין בעולם והשטן עומד לקטרג, ישראל צריכים אז להתעורר בשופר ולעורר קול הכלול ממים אש ורוח, חג"ת, שנעשו בו אחד, ולהשמיע אותו הקול מתוך השופר.

12 חודשי השנה הם תיקון המלכות מתחילתה עד סופה. וכיוון שסופה אינו נשלם לגמרי עד גמה"ת, ע"כ צריכים בכל שנה לחזור ולתקן אותה. וע"כ בכל רה"ש אנו מתחילים מבראשית תיקון המלכות, כמו שנאצלה ביום ד' דמעשה בראשית, כמ"ש, ויעש אלקים את שני מאורות הגדולים, שאז הייתה בשלמות ג"ר דהארת השמאל, שהוא הארת השורוק, חכמה בלי חסדים.

וע"כ קטרגה הלבנה: אין שני מלכים משתמשים בכתר אחד, שלא הייתה יכולה לסבול חיסרון של החסדים. וזהו קטרוג השטן ג"כ, שקטרוגו נאחז במלכות להמשיך דינים כל זמן שמאירים ג"ר דשמאל. וצריכים להעביר אחיזת השטן וקטרוגו מהמלכות בעת ההיא."

כאן אנחנו רואים עד כמה הכוחות האלה שנקראים "שטן" ו"קטרוגים", עד כמה אנחנו צריכים אותם, כי הם דווקא מראים לנו שבמצב שהם נמצאים יש לנו חוסר חסדים ולכן יש קטרוג הירח, וסוף סוף אנחנו מרגישים שאנחנו חייבים באור החסדים כדי שיאיר את אור החכמה. "כיוון שנגלו ברה"ש ג"ר דשמאל, עומד אז השטן לקטרג על המלכות. וכדי להעביר קטרוג השטן, צריכים לעשות פעולה לבטל ג"ר דג"ר של הארת השמאל, כמו שנעשה ע"י עריפת העגלה, וע"י אמירת הזקנים, ועינינו לא ראו, בתיקון השני. ופעולה זו היא הקול שמעלים ע"י השופר. ונודע שיש ב' מיני קולות:

א. קול המלכות הבלתי נמתקת בבינה,

ב. קול הבינה או המלכות הנמתקת בבינה, שאז קולה כקול הבינה, שקול הבינה מעלים, כדי למעט הג"ר דג"ר.

בינה מכונה שופר, המסך דחיריק, שעליו יוצא קו אמצעי, המייחד ב' הקווים ימין ושמאל זה בזה. קול כלול בג' קווים, המכונים מים אש רוח. וע"י המסך הזה נעשו ג' קווים אחד, וע"י זה מתמעט ג"ר דג"ר מהשמאל. ואז מסתלק קטרוג השטן מהמלכות.

.382 והקול ההוא עולה עד המקום שכיסא הדין יושב, לג"ר דשמאל, שהקטרוג נאחז שם. ומכה בה, כלומר, שממעט ג"ר דג"ר אשר שם, ועולה המלכות מכיסא דין לכיסא רחמים. ואחר שמגיע הקול הזה מלמטה, הנה קול יעקב נתקן למעלה, שהוא קומת החסדים, היוצאת על המסך דקו אמצעי, ת"ת, יעקב, רחמים. ואז מתעורר הקב"ה ברחמים." זאת אומרת, ברגע שמרגישים חוסר חסדים, יש חושך גדול מאוד כי מופיע רק אור חכמה בלי אור חסדים, שזה החושך. ואז יש כבר פעולות מצד התחתון, תפילה, דרישה, מגיע אור חסדים ואז מתחילות להיות כבר פעולות של אור חכמה שמתלבש באור חסדים ואז מגיע התיקון. ונגיד אז "קול יעקב נתקן למעלה שהוא קומת החסדים, היוצאת על המסך דקו אמצעי, ת"ת, יעקב, רחמים. ואז מתעורר הקב"ה ברחמים." זאת אומרת, אז מתגלה אור חכמה בתוך אור חסדים.

כי כמו שישראל מעוררים קול אחד למטה, שהוא כלול מאש מים רוח, היוצאים מתוך השופר, כן מתעורר כנגדם למעלה בשופר העליון, בבינה. כי הכוח לתקוע הוא אש, והקול נעשה ע"י רוח, ועם הרוח יוצא ג"כ זיעה והבל שהוא מים. והם מעוררים ג' קווים עליונים שבבינה, שממנה נמשכים המוחין לז"א ולמלכות. וקול, הכולל אש מים ורוח, שעלה מלמטה, המסך, נתקן ויוצא מלמטה, ומלמעלה יוצאת על המסך קומת החסדים, ונתקן העולם, המלכות, והרחמים נמצאים.

.383 והמקטרג נבוך, שחשב לשלוט בדין ולקטרג בעולם. שלא עלה על דעתו שג"ר דשמאל יתמעטו פעם, ותיעלם שליטתו וקטרוגו, ורואה שהרחמים מתעוררים." כך גם אנחנו צריכים להבין, שכל הדינים שמתגלים ואנחנו מרגישים בהם איומים, פחדים, כל מיני לחצים, כל זה אך ורק כדי שאנחנו נגלה חיסרון בחסדים. ואז כל הדינים האלה מתהפכים לאור חכמה מלובש בחסדים. "והוא נבוך, וכוחו רפה, ואינו יכול לעשות מאומה, והקב"ה דן את העולם ברחמים. ודין לא נעשה במה שהתמעטו הג"ר דקו שמאל ע"י קול שופר, אלא שהתחברו רחמים בדין והעולם נידון ברחמים.

כי בעליית קול שופר מלמטה, בהעלאת מ"ן דמסך דחיריק, יצאה קומת חסדים, קו אמצעי, על המסך שנקרא יעקב, רחמים, והעולם מקבל הרחמים מקו אמצעי. ולפיכך אין התמעטות ג"ר דשמאל נחשב לדין, כי זולת זה, לא היו מתגלים הרחמים בעולם.

.384 כתוב, תִקעו בחודש שופר בכֵּסֶה ליום חגנו. בכסה, שמתכסה הלבנה, המלכות. כי אז מחמת הארת השמאל שולט אותו נחש הרע, ויכול להזיק העולם. וכאשר מתעוררים הרחמים ע"י תקיעת שופר, עולה הלבנה ועוברת משם, מהארת השמאל, מטעם שהתמעטו הג"ר ע"י קול שופר. והשטן נבוך ואינו יכול לשלוט והוא עובר מן הלבנה ואינו קרב עוד שם.

כי אחר התמעטות הג"ר דשמאל, אין לו עוד מה לינוק ממנה או לקטרג. וע"כ ביום רה"ש צריכים להמם את השטן, בדומה למצב הנֵעוֹר משנתו ואינו יודע מאומה.

.385 ביוה"כ צריכים לנהוג עם השטן בנחת, ולעשות לו נחת רוח עם השעיר לעזאזל שמקריבים לו, ששולחים אל המדבר ששם מקומו. ואז נהפך להיות מליץ טוב על ישראל. אבל ביום רה"ש נעשה נבוך, ואינו יודע ואינו יכול לעשות מאומה. כי רואה התעוררות רחמים עולה מלמטה, ורחמים מושפעים מלמעלה, והלבנה, המלכות, מתעלה ביניהם. אז הוא נבוך, ואינו יודע כלום ואינו יכול לשלוט.

.386 והקב"ה דן את ישראל ברחמים, ומרחם עליהם ונותן להם זמן כל אלו עשרת הימים שבין רה"ש ליוה"כ, לקבל כל אלו השבים לפניו, לכפר להם עוונותיהם, ומעלה אותם לקדושת יוה"כ.

.387 וע"כ לתיקון כל ציווה הקב"ה לישראל, לעשות המצווה של תקיעת שופר:

א. שלא ישלוט עליהם מי שאינו צריך. כלומר, להעביר שליטת השטן וקטרוגו.

ב. שלא ישלוט עליהם הדין, אלא שישרה עליהם הרחמים. ויהיו זוכים כולם לרחמיו בארץ, כמ"ש, כרחם אב על בנים. והכול תלוי בהתעוררות התחתונים, במעשה ובדיבור."

בסך הכול, כל התיקונים הם בזה שאנחנו מעוררים את הרחמים. לכן מתנות, כל מיני סליחות, כל מיני יחסים טובים, מתעוררים מהדינים, מבקשים סליחה, אדם לחברו, אדם למקום, וכן הלאה.

שאלה: חבר סיפר לי שהוא עובר עכשיו כל מיני דינים שגורמים לו כאב גדול מאד. איזו עצה אפשר לתת לו כדי להפוך את הכאב לרחמים וחסדים ואיך העשירייה יכולה להשתמש בתוכה בכאב של החבר כדי לעזור לו לגדול מתוך זה?

קודם כל זה שהוא מרגיש כאבים, בעיות, את זה הוא צריך לקשור לאין עוד מלבדו, כנראה שיש לו תפקיד מיוחד בטיפול בתיקון גם פרטי ויכול להיות גם כללי. אנחנו נמצאים עכשיו, במיוחד בזמננו, רוצים או לא רוצים זאת תקופה שנקראת "הדור האחרון". לכן לא יתכן שמישהו מרגיש את הקלקולים הפרטיים שלו בלבד, אין דבר כזה, כי הכול הולך לקראת התיקון הכללי. ולכן אנחנו צריכים להבין שדווקא בתיקונים הכלליים אנחנו יכולים להרגיע את הדינים הפרטיים.

קשה לאדם להבין זאת, אבל זה מאוד מועיל אם אנחנו מתעסקים דווקא בתיקון הכללי, לא שאנחנו שוכחים, אבל אנחנו רואים שהתיקונים הפרטיים שאנחנו צריכים לעשות מסתדרים. מי שדואג לכלל יותר גדול ויותר רחב, רואה שהבעיות שקרובות אליו איכשהו מסתדרות, "נמתקות" מה שנקרא, כי כלל ופרט שווים.

עשירייה קטנה או עשירייה גדולה או כל הכלי העולמי, הם בסך הכול אותו הכלי. וכמה שאנחנו יוצאים מגדר הפרטי ודואגים לכלל, מפני שאנחנו נמצאים בתקופת הדור האחרון שזה בעצם התיקונים האחרונים לפני גמר התיקון, אז יש לנו אפשרות בזה לתקן את כל הבעיות, גם הכלליות וגם הפרטיות. דווקא בזמננו מאוד מומלץ לטפל במה שיותר רחב ורחוק ממך ושייך לכולם, ואז אתה תראה עד כמה בזה אתה ניצל מהבעיות הפרטיות שלך, ונתקן גם בצורה הפרטית.

קריין: יש לזה פסוק באגרת י', בעל הסולם.

"עשו כפי כחכם ותשועת ה' כהרף עין, והעיקר העומד היום לפניכם, הוא אחדות החברים והתאמצו בזה יותר ויותר כי יש בה לשלם בעד כל החסרונות."

כן, גם החסרונות הפרטיים. לכן מי שמתחיל לטפל בתוך עצמו, ואני שומע לפעמים מאנשים שאומרים, "יש לי כל כך הרבה בעיות, אני עוזב את הקבוצה ואת הארגון ואת הכול, אני אוהב אתכם, אבל אני חייב לטפל בבעיות שמתגלות לי עכשיו כבעיות פרטיות שלי". אדם לא מבין שבזה הוא נכנס דווקא לבעיות הפרטיות שלו, ממש כך. אבל אין מה להסביר לו, כי הוא יחשוב שאני מושך אותו החוצה, כדי שהוא כאילו לא יטפל בבעיות שלו. דווקא בזה שאתה מטפל יותר בכללי, אתה מטפל יותר בפרטי.

קריין: הראי"ה קוק מתוך "אורות הקודש".

"האדם צריך להחלץ תמיד ממסגרותיו הפרטיות, הממלאות את כל מהותו, עד שכל רעיונותיו סובבים תמיד רק על דבר גורלו הפרטי, שזהו מוריד את האדם לעומק הקטנות, ואין קץ ליסורים גשמיים ורוחניים, המסובבים מזה. אבל צריך שתהיה מחשבתו ורצונו, ויסוד רעיונותיו נתונים להכללות, לכללות הכל, לכללות העולם, לאדם, לכללות ישראל, לכל היקום. ומזה תתבסס אצלו גם הפרטיות שלו בצורה הראויה. וכל מה שהתפיסה הכללית היא יותר חזקה אצלו ככה תגדל שמחתו וככה יזכה יותר להארת האור הא-לוהי"

תלמיד: זאת אומרת, העצה לאדם שנמצא במקום כזה היא כמה שיותר לחשוב על הקבוצה.

עוד יותר להיכנס לטיפול בקבוצה.

תלמיד: דווקא על פני הכאב הפרטי שלו.

דווקא לפזר את עצמו בכל הקבוצה, כי כל הקבוצה שלו זה הכלי שלו. ודרך ההתקשרות המוגברת איתם שהוא עכשיו ישתדל לעשות, הוא יהיה יותר קשור ויותר קרוב לבורא. וזה ישפיע על כל הקומה הכללית והפרטית שלו. ואם הוא מתרחק מהעשירייה, הוא מתרחק מהכוח העליון, אז מה זה מועיל?

תלמיד: למה תיקון מתקשר לכאב? למה תיקון זה דבר כואב?

אני אגיד בכל זאת, כששאלו את בעל הסולם על כאבים, ובמיוחד כשאדם עובר לפני שהוא נפטר, הוא אמר, "לא כדאי להפטר מהכאבים האלו". זה לא לטובת האדם למות בהרדמה או באיזו צורה אחרת אם הוא יכול לבחור, לא כדאי, כי יש בכאבים האלו גם תיקונים.

זה לא כתוב, הוא אמר את זה בעל פה. יש הרבה אמרות כאלה בעל פה ששמעתי. לפעמים קשה להגיד אותן, כי זה בכל זאת לא כל כך מקובל על בני אדם, אבל זה מה שהוא אמר.

תלמיד: גם רב"ש אמר לך בזמנו, כשהייתה לך בעיית עור, שדווקא הסבל הזה הוא תיקון גדול לנשמה.

כן, גם עם האולקוס וגם עם בעיית העור. אמרתי לו, ש"אני כבר לא יכול וזה מפריע לי ללמוד", היו לי בעיות מאוד גדולות עם זה. הוא ענה, "אלה תיקונים, אל תנסה להפטר מהם כל כך ". אם כי, זה תלוי עד כמה, יש מה שנקרא שיש בהם "ביטול תורה" ואין בהם "ביטול תורה". אבל הכאבים מעוררים את האדם, כך אנחנו מתעוררים.

שאלה: היום שמתי לב שהבורא לא אוהב אותי.

לא אוהב?

תלמיד: לא. אדרבא הוא אוהב כל מה שהפוך ממני, כל מה שהפוך מתפיסת עולמי.

אמרת לו תודה רבה על זה שאתה רואה את האמת?

תלמיד: תפיסת עולמי היא לימוד חכמת הקבלה. קניתי היום פרחים לאשתי, חשבתי על המשפחה והעדפתי להישאר פה עוד ערב ולנסוע רק מחר להורים, ובמקום להיות שמח בערב החג יש סוג של עצבות, דכדוך, כבדות. מה עלי לעשות בכדי לשמח את הבורא, דווקא עוד יותר לשמח אותו? יש לי דרייב, זה מגדיל לי את החיסרון.

אני שמח מאוד שאתה רואה בזה מצוות גדולות, לקנות זר פרחים לאישה ולנסוע להורים. אני לא מוצא אותן בתוך תרי"ג מצוות, אבל איכשהו בכל זאת זה דבר טוב, זה מרבה שלום בעולם. אז מה עליך לעשות עוד, במה לשמח אותו?

תלמיד: עוד יותר לשמח אותו.

האמת שהבורא שמח רק מדבר אחד, שיש לו אפשרות להתגלות בתחתונים, אין יותר מזה. שהם רוצים לקבל את ההתקרבות שלו, ושאנחנו התחתונים שמחים בזה ועושים כל מה שאפשר ולמעלה מזה שיתגלה, כדי לעשות נחת רוח לו, בדיוק מה שאתה אומר, כדי לשמח אותו. אז אתה צריך להתעלות למעלה מהחשבונות שלך לחשבונות של הבורא, ממה יכול להיות שהוא שמח וכך לעשות, תנסה. אבל גם זר פרחים, גם תיסע להורים, גם זה טוב, כל הדברים האלה זה נכון.

שאלה: משנה לשנה ככול שאנחנו יותר עוסקים בהבחנות פנימיות, אפילו שקשורות בחגים בראש השנה, עכשיו בישראל חוגגים את ראש השנה, ערב חג וכולי, אני שם לב שיש לי יותר ויותר דחייה כלפי כל המנהגים האלה, הכל נראה מאוד מאוד פתטי, אפילו פגאני.

זה באמת כך, אבל אנחנו צריכים בכל זאת לראות איזה קשר, העתקה. העתקה, אין קשר שחוט ממש נמשך, ענף ושורש, לא על זה מדובר, אבל בכל זאת יש העתקה גשמית ממצבים רוחניים. אני מבין שאתה לא רוצה לקיים את זה ולא בא לך לבצע שום דבר, זה טבעי, זה טבעי מאוד, וזאת תמיד היתה בעיה למקובלים.

כשהתחלתי ללמוד את חכמת הקבלה, נסעתי לירושלים ליצחק זילברמן, שהוא ידוע, מכובד מאוד, מכובד על ליטאים, זאת אומרת שהוא מזרם כזה אדוק חזק. וכשהגעתי אליו הביתה ראיתי המון ספרים, ועל חלק מהם היתה מדבקה על שם הספר, אמרתי לו "מה זה?", הוא אמר "באים אנשים, הם מסתכלים ואומרים יש לך יותר מדי ספרי קבלה, זה כאילו לא מכובד, אז אני עשיתי את זה ככה".

וברחובות אמרו לי פשוט, "אתה התחלת ללמוד קבלה, עוד מעט תתחיל להדליק אש בשבת". למה? הייתי אז חוזר בתשובה, הם אמרו "ככה זה, זה אצלנו סימן, מי שמתחיל ללמוד קבלה מדליק אש בשבת". מה אני אגיד לך, הם צודקים, זהו. כי אתה שם לב לפעולות הפנימיות, ואתה נמצא בפנים עם השאלות שלך, עם הבורא, עם הכל, ובפעולות החיצוניות האלה אתה לא רואה בעצם שום עניין. למרות שבכל זאת כדאי לשמור על איזו התאמה שתהיה בין זה לזה.

תלמיד: בשביל מה?

כי אדם נמצא בכל מיני מצבים, וטוב לו שההרגל החיצון גם כן יחזיק אותו מניתוק פנימי.

תלמיד: אפילו אנחנו שנאכל היום תפוח בדבש, רימונים, בשביל מה צריך את זה?

סימנים, כך כתוב עליהם שזה סימנים.

תלמיד: פנימיים?

על משהו פנימי, כי יש ענף ושורש. אנחנו נמצאים בעולם המדומה שזה העתקה מהרוחניות, שבו קיימים חוקים ואנחנו נמצאים בו כהעתקה, איזה דמיון, אשליה, אנחנו כולנו אשליה, כל אחד מאיתנו עם הגוף שלו, עם החיים שלו, עם הכול.

תלמיד: פנטסיה?

זאת לא פנטסיה, פנטסיה זה שאנחנו מפנטזים, זה לא. זה כענף ושורש, זאת ממש העתקה כזאת בחומר המדומה, בעולם המדומה. והאמת, שגמר התיקון הוא שאפילו התיקון מגיע עד העולם המדומה, כן. העולם הזה יש לו דמיון חזק מאוד עד גמר התיקון, אז העולם הזה מתחיל לעלות לדרגת אצילות.

תלמיד: הסימנים והמנהגים האלה יתבטלו בסופו של דבר, או שנמצא להם קשר יותר עמוק ונמשיך לבצע אותם?

אתה שואל אותי על העתיד, אני לא יודע. ורוצה ללמד אתכם שאתם גם כן תגידו שאני לא יודע.

תלמיד: על ההווה יש לי עוד שאלה, את ההווה אני לא מבין עדיין.

אני לא יודע, כי כאן זה כלל ופרט. ויכול להיות שכשאנחנו נלך לתקן עכשיו יותר ויותר את הכלל, אז יכול להיות שאנחנו נצטרך להראות להם דוגמאות ופעולות שמתוך העולם הזה, כהדגמה של דברים רוחניים. מה הם יבינו? אם אנחנו נמשכים להרגיש את זה בפנים, אור חכמה, אור חסדים, ג' קווים, עליות, ירידות, שכל זה ממש נמצא בתוכנו, בהתרגשות, בהתפעלות שלנו הפנימית, העמךַ לא מבין את זה. הוא לא מבין את זה, אתה צריך להראות לו את זה בצורות מוחשיות, אחרת זה לא קיים. אם אני לא נוגע, זה לא קיים. כך האדם הרגיל מבין.

שאלה: אמרת שהבורא שמח רק כשהוא מתגלה בתחתונים, מי הם התחתונים?

אין יותר שמחה, רק זאת, שיש כלי שהוא יכול להתגלות. שהתחתונים עשו מאמץ, כמה שיותר גדול למעלה מהרצון האגואיסטי, זאת אומרת המקולקל שלהם, כדי שהוא יתגלה בהם, כדי שייהנה מהם שמתגלה בהם, למעלה מהרצון שלהם האגואיסטי. התחתונים מתעלים מעל הרצון האגואיסטי שלהם כדי לשמח את הבורא. מה לא מובן?

תלמיד: מי הם התחתונים?

"תחתונים" זה מי שמתעלה למעלה מהרצון לקבל שלו לעצמו, הוא נקרא תחתון.

שאלה: אם אני עכשיו באיזה צוות ואני רואה בעיה, בעצם אני שמה לב שכוח הביקורת הוא מה שמניע אותי לנסות לשנות את זה, לשפר את זה, אז אני מעוררת את החברים בצוות, מעוררת אותם לבעיה. זאת אומרת, אני מרגישה דאגה וזה מה שמניע אותי. יוצא שהשבירה שמתגלה מעוררת אותי לניסיון לתיקון. מה צריכה להיות התפיסה שלי כלפי הבעיה שאני רואה? מה לעשות בפנימיות ומה במעשים, בחיצוניות, במצב כזה?

קודם כל להשתדל לראות בכל בעיה ובעיה שהיא מנתקת אותך מהעשירייה, כי זה בטוח, זה מה שקורה. ואז לראות עד כמה שאת עובדת מעל הבעיה, כדי להתקשר עוד יותר נכון לעשירייה. אם את פועלת בצורה כזאת, זאת התרופה, הרפואה, ההבראה הכי נכונה מכל מצב ומצב, התיקון הכי קצר ולעניין, כי אין יותר. כל ההפרעות הן רק כדי לנתק אותך, כדי שתרצי להתחבר בחזרה. וכאן צריכה להיות דעת הסביבה, החיבור איתם, תמיכה הדדית של כל הכלי, אבל רק בזה בסך הכול כל העניין.

אם אנחנו נלמד, במיוחד כשאנחנו עכשיו משתדלים לייצב רשת קשר בינינו, באירופה [ועם] כולם, אם אנחנו נלמד רק בזה לעסוק, בשום דבר אחר, פתאום אנחנו מתחילים לראות שבאמת כך העולם מסודר. זה פלא, לא חשבתי מה הקשר בין העשירייה לכל מיני בעיות שלי בעבודה, במשפחה, עם הבריאות, עם כל מיני דברים. מה הקשר? זה משהו אחר, זאת חכמה עליונה. לא חכמה עליונה, רק זה פועל בכל הרשת, ממש.

אם אנחנו [נראה] בצורה כזאת תמיד, קודם כל את זה לתקן, את זה לראות, אם אנחנו כך נעשה, ודאי שלא בכל דבר אנחנו נוכל לסדר את זה כך, אבל בעצם כך זה עובד, במאה אחוז, במאה אחוז דברים.

תלמידה: זה בפנימיות. ובחיצוניות יש משהו? או שרק לחכות אחרי שאני עוברת את הפנימיות, מה שיצא בחיצוניות זה מה שאני צריכה לעשות?

אני לא מבין למה את מתכוונת.

תלמידה: בפעולות, בלהגיד לאנשים מה לעשות עכשיו יש בעיה, האם לעורר את האנשים האחרים לזה.

אם אתם רואים את כל הבעיות האלה שקורות בחברה, עם כל מיני אנשים פרטיים, או עם כמה וכן הלאה, תשתדלו לעזור לחברים כך לעשות. אם את מדברת על אנשים חיצוניים, אז כבר ודאי שאסור לנו לדבר איתם בצורה כזאת.

תלמידה: לא, בחברה התכוונתי.

בחברה זה ברור שאנחנו צריכים רק בצורה כזאת לפתור את הבעיות. גם בצורה הגשמית אני צריך לפעול. זה ברור שאני פועל בצורה גשמית, אבל התיקון הוא קודם כל, וזה אפשר לעשות מיד, בקשר יותר חזק עם החברים. ואז לראות האם זה מספיק או לא? יש דברים, מה שנקרא, שעבירות שבין אדם לחברו אפילו יום הכיפורים לא מכפר, שחייבים לבצע את זה גם בזה שניגשים לחבר. אבל זו כל הצורה. האמת שהחגים גם מסבירים לנו את זה. מה התיקון של כל העניין? להתחבר בינינו, לבקש סליחה מכולם, ואז לפנות לבורא ולהכתיר אותו כמלך. זה סך הכול. אין לנו יותר מה לעשות.

קריין: יש פסוק מתלמוד בבלי, מסכת יומא.

"דרש רבי אלעזר בן עזריה, מכל חטאיכם לפני ה' תיטהרו. עבירות שבין אדם למקום, יום הכיפור מכפר. עבירות שבין אדם לחברו אין יום הכיפור מכפר, עד שירצה את חברו."

קריין: עמוד 188, פרשת תצווה, מאמר "תקעו בחודש שופר", 88.

פרשת תצווה

תִקעו בחודש שופר

"88. תִקעו בחודש שופר בכֵּסה ליום חגנו. עתה הוא הזמן שיתעורר דין עליון חזק. וכשהוא מתעורר, הס"א מתחזק עימו. וכיוון שהס"א מתחזק, הוא עולה ומכסה את הלבנה, המלכות, ואינה מאירה אור, ומתמלאת מצד הדין. ואז כל העולם הוא בדין, העליונים והתחתונים. וכרוז יוצא בכל הרקיעים, הַתקינו כיסא הדין לאדון הכול, שהוא רוצה לדון.

89. וסוד יש כאן והאיר לנו במדבר: למה התעורר דין העליון ביום הזה? אלא כל הסודות וכל הקדושות היקרות, כולם תלויים בשביעי, במלכות. ושביעי העליון הוא עולם העליון, הנקרא עוה"ב, בינה. וממנה מאירים כל הנרות וכל הקדושות וכל הברכות אל המלכות.

וכשהגיע הזמן לחדש הברכות והקדושות שיאירו, צריך להשגיח בכל התיקון של העולמות כולם, כדי לחדש הברכות והקדושות. וכל התיקונים לקיים כל העולמות, עולים מן התחתונים, אם מעשיהם ישרים. ואם אינם ישרים, אז עומדת המלכות, שאינה מאירה עד שיפרידו הרשעים מן הצדיקים, ואז מתעורר הדין.

90. ומהדין ההוא מתחזק הס"א ומקטרג, כדי שייתנו לו אלו הרשעים. משום שעליו כתוב, ולכל תכלית הוא חוקר. ומכסה את הלבנה שלא תאיר. ולמה אינו מוסר את הרשעים בידי המקטרג? משום שאין חפצו של הקב"ה להאביד מעשה ידיו.

91. ובס"א נמצאת קליפה קשה, שאי אפשר לשבור אותה, חוץ מאשר בעצה שהקב"ה נתן לישראל, שכתוב, תִקעו בחודש שופר בכֵּסֶה ליום חגנו. כדי לשבור כיסוי ההוא, שהתכסתה ממנו הלבנה, המלכות, ואינה מאירה."

כל המעגלים האלה שנקראים "שנה", זה סך הכול כדי לסדר את התיקונים שלנו בשלב אחר שלב, שכבה, שכבה, וכך עד שאנחנו מתקנים את הכול.

.92" וכשישראל מתעוררים למטה בתקיעת שופר, קול היוצא משופר, בוטש באוויר ובוקע רקיעים, עד שעולה לאבן החזק, הס"א, המכסה את הלבנה. כשהוא משגיח ומוצא התעוררות הרחמים, אז ס"א, שעלה ועומד למעלה ומכסה את הלבנה, מתבלבל.

אז עומד הקול ההוא ומעביר את הדין מן המלכות. וכיוון שהתעוררו הרחמים למטה במלכות, התעורר גם למעלה שופר עליון, בינה, ומוציא קול, המוחין דז"א, רחמים. ונפגשים קול בקול, רחמים ברחמים. כי בהתעוררות שלמטה התעורר ג"כ למעלה.

ברה"ש, ההתעוררות הראשונה שביום ד' של מעשה בראשית, חוזרת לעולם, שנוקבא נאחזת בקו שמאל בלי ימין. ואז נמשכים ממנה דינים לעולם. כי מחמת היותה חכמה בלי חסדים, אינה יכולה להאיר. וזה נבחן, שהס"א מכסה אותה מכוח מעשי התחתונים, שאינם כשרים, שהם הרשעים, הדבוקים בקו שמאל.

וע"כ נאמר, אם אינם ישרים, אז עומדת המלכות, שאינה מאירה, עד שיפרידו הרשעים מן הצדיקים. ותקיעת שופר היא העלאת מ"ן של מסך דחיריק, שעל ידו מתמעט כוח השמאל ומתייחד עם הימין. וזה קול שופר, הרומז על ז"א, שנקרא קול, קו האמצעי, הכלול מג' קווים, אש מים רוח.

וע"כ התבלבלה הס"א המכסה את המלכות בכוח קו שמאל, כי קו השמאל התמעט ואיבד הג"ר שלו, ומכ"ש הס"א ששואב כוחו ממנו. ואז ס"א שעלה ועומד למעלה ומכסה את הלבנה, מתבלבל, משום שהארתו סר ממנו. ואז עומד הקול ההוא ומעביר את הדין מן המלכות. שמעביר דין השמאל, שאינו חפץ להתייחד עם הימין, ועתה נכנע ומקבל חסדים מימין, ומתגלה הרחמים במלכות.

וכיוון שהתעוררו הרחמים למטה במלכות, התעורר גם למעלה שופר עליון, בינה, ומוציא קול, המוחין דז"א, רחמים. הבינה מתעוררת ומולידה המוחין דז"א, הנקרא קול, קו האמצעי, הממשיך המוחין דבינה. באופן ששלושה יוצאים מאחד, אחד זוכה בשלושתם, ונמשכים אל המלכות.

ונפגשים קול בקול, רחמים ברחמים, כיוון שבהתעוררות שלמטה התעורר ג"כ למעלה. ולכן נפגשים הקול והרחמים מבינה עם קו האמצעי והרחמים, שיצא במלכות ע"י התעוררות שלמטה של קול שופר.

ובהתעוררות שלמטה של קול שופר, התעורר ג"כ למעלה, שנמשכים המוחין דבינה לז"א, ומז"א למלכות. מוחין אלו הם התעוררות מלמעלה, קול שופר, שהשופר העליון הוא בינה, והקול שלה הם המוחין דג' קווים הנמשכים ממנה, המכונים אש מים רוח.

.93 איך יכול הקול שלמטה או התעוררות שלמטה, לעורר כנגדו למעלה? עולם התחתון, מלכות, עומד תמיד לקבל, ונקרא אבן טובה. ועולם העליון, בינה, נותן לו כמו שהוא עומד: אם עומד בהארת הפנים מלמטה, אז כך מאירים לו מלמעלה, ואם עומד בעצבות, נותנים לו כנגדו דין."

אנחנו צריכים להרגיש יותר את הקשר בינינו, לא חשוב כמה אנחנו מבינים, על ידי הקשר בינינו אנחנו מושכים את המאור המחזיר למוטב, והוא מסדר לנו בדיוק אותה צורה שאנחנו לומדים כאן.

.94" כעין זה כתוב, עִבדו את ה' בשמחה. כי שמחת האדם מושכת שמחה אחרת, העליונה. כך עולם התחתון, המלכות, כמו שמתעטרת, כך ממשיכה מלמעלה.

משום זה מקדימים ישראל ומעוררים קול בשופר, שהוא כלול באש במים וברוח, קו האמצעי, הכלול מג' קווים, שנעשו אחד, ועולה למעלה.

ומכה באבן הטובה הזו, שממעט קו השמאל שלה, ונצבעת באלו ג' צבעים לבן אדום ירוק, שהם ג' קווים הכלולים בקול. ואז כמו שהיא ראויה, כך היא ממשיכה מלמעלה.

.95 וכיוון שהמלכות נתקנה בקול הזה מלמטה, יוצאים רחמים מלמעלה ושורים עליה, ונכללה ברחמים מלמטה ומלמעלה. אז מתערבב הס"א, ונחלש כוחו, ואינו יכול לקטרג. והאבן הטובה, המלכות, עומדת בהארת הפנים מכל הצדדים, בהארה שלמטה ובהארה שלמעלה.

.96 מתי עומדת בהארה שלמעלה? ביוה"כ. שביוה"כ הוארה אבן טובה, המלכות, בהארה עליונה מתוך האור של עוה"ב, בינה. ואז מתקנים ישראל שעיר אחד ושולחים אותו למדבר החזק, שהוא שולט עליו."

שאלה: ראש השנה הוא למעשה יום דין. במה נידון הנברא אם "בראתי יצר רע", ואיך משתלב רחמים בדין?

הנברא נידון בזה שהוא השתמש נכון או לא בכל האמצעים שנמצאים ברשותו כדי לתקן את חטא עץ הדעת. זאת אומרת, שהכול נעשה בעל מנת לקבל, האם הנברא עשה בזה תיקון כשנתנו לו הזדמנות לעשות.

תלמיד: ועל כן משתלב רחמים?

התיקון בזה שממשיכים רחמים ואז ברחמים האלה אור החכמה שהוא הדין ללא רחמים נכנס ברחמים ומאיר כגילוי הבורא בנברא.

תלמיד: אז למה קודם צריך מלמטה להעלות ורק אז מתעורר מלמעלה, כמו שהוא כותב? קודם קול השופר מלמטה ורק אז מלמעלה מתעורר.

אתה מתעורר מלמטה מפני שהבורא כבר נתן לך התעוררות מלמעלה. נתן. אמר לך מה לעשות, באיזה מקרים, באילו צורות, ושאתה יכול להעלות. מה זה "קול שופר"? שאתה מתחיל לעורר חסדים שבהם יתלבש אור החכמה.

תלמיד: אבל למה זה לא מתחיל מלמעלה.

החסדים שיהיו מלמעלה? איך יכול להיות? הבורא זה אור החכמה. למעלה יש רק אור החכמה. החסדים תלויים בך. עד כמה שאתה מתגבר, עד כמה שאתה מתעלה למעלה מהרצון לקבל שלך, בזה מתעוררים החסדים. אור חסדים לא נמצא בכלל בבריאה בפני עצמו. יש אור החכמה.

תלמיד: אבל מהחכמה יצאה הבינה. ולמעשה, המפגש בין המלכות לבינה הוא למעשה, שמה חסדים נמצאים.

יש לנו בחינת שורש, א', ב', ג', ד', מה מתגלה לנו בבחינה א', או אפילו בבחינת שורש? שבבחינת שורש זה רצון הבורא להיטיב לנבראיו, מתגלה הרצון לקבל שהוא ברא, נקודה. הנקודה הזאת מתחילה להתפתח על ידי נוכחות הבורא שנקראת "אור החכמה", ואז אנחנו מגיעים לבחינה א'. שזה אור חכמה שמתפשט ברצון לקבל.

ואז בסוף ההתפתחות הזאת שבחינה א' מתפתחת, יש לנו התפתחות של הרצון לקבל שהתפתח בתוך אור החכמה. ואז הוא מרגיש את הרצון לקבל הזה, עד כמה שהוא הפוך מהבורא, מהאור העליון, והוא רוצה להיות הדומה זאת אומרת, כבר בבחינה א' בסופה יש לנו הכרת הנברא, כביכול, נברא, תגובה כזאת מהרצון לקבל שהבורא ברא, יש כבר תגובה כלפי הבורא שהוא רוצה להיות אחר. הוא כבר מפר את מה שיש בכל הבריאה. הוא כבר לא רוצה. הוא דוחה. הוא אומר, "אני לא רוצה להיות מקבל, אלא המשפיע". אז כבר בחינה א' בסופה הופכת להיות בחינה ב'.

תלמיד: בחינה ב' היא הבינה.

כן. זה רצון להשפיע. רצון להשפיע של רצון לקבל, שהוא מקבל על עצמו איזו עטיפה, קליפה, כיסוי, ציפוי, שהוא אמנם רצון לקבל ואת זה אי אפשר לשנות, אבל הוא רוצה להתנהג כמו הבורא, כמו האור העליון. הוא רוצה להיות כמשפיע.

תלמיד: ואחר כך, למעשה, בחינה ג', אנחנו יודעים שהיא הזעיר אנפין ורק בחינה ד' היא למעשה המלכות, בסופה.

מה זה "למעשה"? אני נותן לך עכשיו דוגמה שבחינה ד' הזאת היא התחילה להתפשט, היא התחילה להתפתח מבחינת שורש.

תלמיד: אז למי משפיעה הבינה שהיא רוצה להידמות לבורא? הרי בחינה ד' איננה עוד.

הכול כלפי בחינת שורש כלפי האור העליון, כלפי האור שברא אותם, הכול כלפי מעלה. רק עדיין זה לא נברא ולא נמצא בהכרת הנברא, ולא כנגד רצון הנברא, אלא האור העליון בצורה כזאת בורא את הרצון לקבל, שהרצון לקבל מגיב.

תלמיד: כאילו משהו לא כל כך מסתדר לי. כי הבינה רוצה להיות כבורא, ועדיין בחינה ד' איננה.

אז היא רוצה להיות כבורא. ככה היא מפתחת את עצמה.

תלמיד: המלכות רוצה להתקרב לבינה, להיכלל בה.

היא עוד לא נמצאת.

תלמיד: אם היא לא נמצאת אז למי הבינה תשפיע?

בינה רוצה להידמות לבורא.

תלמיד: נכון.

בזה שהיא עושה פעולה דומה לבורא זה נקרא שהיא "משפיעה" לו. התענוג שלה להידמות לבורא, אז היא מולידה את הזעיר אנפין.

תלמיד: בין הבינה לכתר. הבינה רוצה להידמות לכתר.

היא מבטאה את עצמה בזה שהיא מולידה את זעיר אנפין ונותנת לו, משפיעה לו גם אור חסדים גם אור חכמה. זה מה שהיא רוצה. זה הביטוי שלה שהיא רוצה להידמות לבורא.

תלמיד: זו בחינה ג'?

כן.

תלמיד: ואיך בחינה ד'?

בחינה ג' מחליטה שזה לא מספיק, אלא משתי הנטיות שיש בה, הרצון לקבל והרצון להשפיע, היא רוצה להיות המקבלת. היא חוזרת לטבע שלה. ואז היא מחליטה שהיא המקבלת בכל הכוח שלה. זו כבר החלטה שלה. כמו שאנחנו למדנו בחלק ב', שזה מכוון ולא מכוון. היא מתכוונת לקבל וליהנות, ולא אכפת לה שום דבר. זאת בחינה ד'. אין לה שום חשבון עם המאציל, אלא רוצה ליהנות. "תן לי", "תעזוב אותי".

שאלה: האם אתה חושב או מרגיש שחסרה לנו קצת שמחה בעבודה?

אני לא יודע. יש לנו שיעורים מלאים תורה. יש לנו כנסים, יש לנו סעודות, הפעלות למיניהן. לא חסרה שמחה, חסרה סיבה לשמחה. אלא ממה אתה רוצה להיות שמח?

תלמיד: מזה שבכלל אני קיים בסביבה כזאת, שיש לה בכלל אפשרות להיות איזה חלק משפיה בחברה הזו.

ומה מפריע לך?

תלמיד: מפריע לי שהחברים שלי לא שמחים.

מאיפה אתה יודע שהם לא שמחים?

תלמיד: אני ככה מרגיש פשוט.

אז "כל הפוסל במומו פוסל".

תלמיד: בגלל זה שאלתי אותך.

מה שאלת אותי? אני שמח.

אני שמח. בכל החיים שלי אני שמח. כמה שנופל עלי, אני שמח. אלא אתה רוצה שיהיה לך טוב בכל המובנים, מכל הבחינות, ככה זה לא יכול להיות. אחרת אתה אף פעם לא תיתקן. לא. אלא צריכים להיות שמח מזה שאתה נמצא בשליטת הבורא ולכן אתה שמח. ואין לך יותר שמחה מזה שאתה נמצא בו. ואיך אתה יכול להגיד שאתה שמח דווקא בגלל שאתה נמצא בבורא? עד כמה שיהיה לך רע, ולפני זה אתה תקבע שזה הטוב בגלל שאתה נמצא בבורא, אז הקביעה תהיה הנכונה.

תלמיד: באמת עברתי משהו כזה עכשיו. וזה מה שבדיוק רציתי לשמוע.

יופי. אז תשמח.

(סוף השיעור)