שיעור הקבלה היומי6 אפר׳ 2024(צהריים)
שיעור צהרים 06.04.24 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
ספר "כתבי רב"ש", כרך ב', עמ' 1535, אגרת ס"ו
קריין: רב"ש ב', עמוד 1535, אגרת ס"ו.
אגרת ס"ו
ב' ניסן תשכ"ג בני ברק יע"א
"שלום וכל טוב סלה לידידי היקר ...
בפסחים (קטז, ב): "מתחיל בגנות ומסיים בשבח. מאי בגנות? רב אמר, מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו" וכו'. וכן אנו אומרים בהגדה של פסח: "מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו ועכשיו קרבנו המקום לעבודתו" וכו'.
להבין את הענין מה מלמד אותנו מה שהיו לפני כן, יש לנו לפרש זה על דרך המוסר. שהאדם צריך לדעת בזמן שהוא עוסק בענין יציאת האדם מגלות מצרים (שאנחנו רואים שכל המצוות תלויות בענין זה, כי בכל הדברים אנו אומרים: "זכר ליציאת מצרים", שהכוונה שאי אפשר לקיים מצוה בשלמות מטרם שהאדם יוצא מגלות מצרים. הגם שבאופן כללי אנחנו כבר יצאנו ממצרים אבל באופן פרטי כל אדם מוכרח לצאת מהגלות הזו). שאי אפשר לצאת מגלות מצרים מטרם שנכנסים בגלות. שרק אז שייך לומר שיוצאים מהגלות.
ולזה מספר לנו בעל ההגדה שאנחנו צריכין לדעת שמתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו, היינו שהיו בגלות תחת שליטת עובדי עבודה זרה - ורק אז קירב הקב"ה את אבותינו. מה שאם כן אם לא היו מרגישים שהם מונחים תחת שליטת עובדי עבודה זרה לא שייך לומר שהקב"ה קירב אותם. שרק בזמן שהאדם מרוחק מהקב"ה שייך לומר שהקב"ה מקרב אותו. כי תמיד צריך להיות ההעדר קודם להויה, שענין העדר הוא הכלי, וההויה הוא האור הממלא את ההעדר והחושך.
ולכן עלינו לדעת שאנחנו צריכין להכין את עצמנו בהכנה דרבה, היינו שהאדם יבדוק את עצמו בשבע חקירות ובשבע בדיקות לראות את מצבו האמיתי איך האמונה שלו בהקב"ה, אם יש לו אמונה שלמה, היינו שהיא על דרך האמת, או שזה אצלו באופן סתמי, היינו שהיא רק בבחינת "מצות אנשים מלומדה", שענינו הוא שהוא רק מטעם ההרגל ולא מטעם קניינו עצמו.
וכמו כן אם המדות שלו הם בסדר, שהכוונה האם הוא בבחינת "כל מעשיך יהיו לשם שמים", או חס ושלום להיפך, היינו שכל מה שהוא עושה הוא רק על כוונה להנות את עצמו. וכמו שדרשו חז"ל על פסוק: "וחסד לאומים חטאת - כל טיבו דעבדין לגרמייהו עבדין" ואין הם מסוגלים לעשות שום דבר לשם שמים.
ואם האדם מונח תחת שליטה זו כמו אומות העולם, נמצא שהוא בגלות, ואז הוא בבחינת עובדי עבודה זרה - ואז יש מקום לתפילה שהקב"ה יעזור לו לצאת מגלות הזו, ואז שייך לומר: ועכשיו, היינו לאחר שהוא בגלות והוא בבחינת עובדי עבודה זרה, שייך לומר: ועכשיו קרבנו המקום לעבודתו, שפירושו לעבוד עבודת הקב"ה ולא לעבוד לשליטת עבודה זרה.
וזה נקרא יציאת מצרים, שאז כל המעשים הם להקב"ה. ובשביל זה מיחסים את המצוות - "זכר ליציאת מצרים", שרק אז לאחר שיוצאים מגלות מצרים אפשר לקיים את המצוות מטעם ציווי ה' ולא מטעמים אחרים.
וזה שאומר התנא: "מתחיל בגנות ומסיים בשבח", שהכוונה היא שבזמן שהאדם רוצה להתחיל בעבודת הקב"ה הוא צריך להתחיל בגנות, היינו איך שאנחנו מונחים תחת שליטה של עובדי עבודה זרה, ואח"כ יכולים לבוא למדרגת "ועכשיו קרבנו המקום לעבודתו", וזהו: ומסיים בשבח.
וסדר העבודה הוא בשני אופנים: היינו בבחינת אמונה בה', וכמו כן במידות, היינו שכל עשיותיו יהיו לשם שמים.
ובזה יש לפרש מה שאמרו חז"ל: "תנו רבנן, כשנתפסו ר' אלעזר בן פרטא ור' חנינא בן תרדיון, אמר ליה ר' אלעזר בן פרטא לר' חנינא בן תרדיון: אשריך שנתפסת על דבר אחד, אוי לי שנתפסתי על חמשה דברים. אמר ליה ר' חנינא: אשריך שנתפסת על חמשה דברים ואתה ניצול, אוי לי שנתפסתי על דבר אחד ואיני ניצול. שאתה עסקת בתורה ובגמילות חסדים וכו'. דאמר רב הונא, כל העוסק בתורה בלבד דומה כמי שאין לו אלוה, שנאמר: וימים רבים לישראל ללא אלקי אמת וכו'. מאי ללא אלקי אמת, שכל העוסק בתורה בלבד דומה כמי שאין לו אלוה".
והמאמר הזה קשה להולמו. ויש לפרש כנ"ל, היות שעיקר מה שהאדם צריך לעשות בעולם הוא שיהיו כל מעשיו לשם שמים, והיות שהאדם נברא במדה של להנות אך לעצמו עד שאי אפשר לו לעשות שום מעשה אם הוא לא רואה שתצמח מזה טובה בשבילו - אם כן איך אפשר שתהיה יכולת ביד האדם לעבוד לשם שמים?
אלא שנתן לנו הקב"ה מצוות בין אדם לחברו, שעל ידי זה האדם ירגיל את עצמו לעבוד לטובת זולתו, ועל ידי זה הוא יבוא למדריגה יותר גדולה שתהיה לו יכולת לעבוד גם לשם שמים. אחרת אפילו שהאדם עוסק בתורה ומצוות אי אפשר לו לעסוק לשם הקב"ה. נמצא לפי זה, אם הוא עוסק בתורה בלבד ולא בגמילות חסדים, נמצא שאי אפשר לו לעסוק לשם שמים, משום שחסרה לו הסגולה של אהבת זולתו.
נמצא לפי זה הגם שעוסק בתורה ומצוות, אם אינו לשם שמים זה דומה כמי שאין לו אלוה, כי אם היתה לו באמת הרגשת אלקות בטח שהיה עוסק לשם שמים - אבל אם היה עוסק בגמילות חסדים, אז היתה לו הסגולה של אהבת זולתו, שעל ידי זה היה בא גם כן לידי אהבת ה', שהיה בידו כח לעשות תורה ומצוות לשם שמים.
נמצא מזה, שהאדם צריך לעשות כח ועוצמה והתגברות במידותיו שיהפוך אותם שיהיו לטובת זולתו, שעל ידי זה יזכה אח"כ לעבוד עם אלו המדות לשם שמים.
כי אחר זה שהאדם כבר מתוקן עם המדות שלו שיכולים לעבוד לטובת הזולת, אז הוא יכול לעבוד בענין אמונת ה', כי אז הוא מוכשר לזכות לבחינת אמונה, כי אז יש לו את הבחינה של השתוות הצורה, שנקרא "הדבק במידותיו", בבחינת "מה הוא רחום אף אתה רחום".
וה' יעזור לנו שנזכה לצאת מהגלות ולזכות לגאולה השלמה במהרה בימינו אמן.
יהי רצון שתעלה במעלות הברכה וההצלחה והאושר, וחג כשר ושמח.
מאת ידידך המאחל לך
ולמשפחתך כל טוב סלה
ברוך שלום הלוי אשלג
במוהרי"ל זצ"ל"
שאלה: רב"ש אומר ש"כל העוסק בתורה בלבד דומה כמי שאין לו אלוה," אלא אם כן הוא מתעסק עם גמילות חסדים. מה זאת "גמילות חסדים אצלנו," למה הוא מתכוון?
אצלנו, אני לא יודע, כל אחד מפרש איך שהוא חושב.
תלמידה: אבל למה רב"ש התכוון?
גמילות חסדים, זאת אומרת להיות ביחס שנקרא גמילות חסדים לכל אחד. לעזור לאחרים, להשתתף בצערו של אדם, זה גמילות חסדים.
תלמידה: מה שאנחנו משתדלות לעשות בעשירייה זו עם זו.
יכול להיות, לא יודע, אבל האם זה מספיק לך לעשות בעשירייה. התורה לא אומרת כך, היא אומרת שאדם, בשביל לתקן את עצמו צריך לראות איפה הוא יכול לגרום לחסד.
תלמידה: זאת אומרת, זה לא רק בעשירייה בסופו של דבר אנחנו צריכים לעשות את זה עם כולם?
התורה לא מדברת על עשירייה, עשירייה ודאי, אבל חוץ מזה.
שאלה: בעל הסולם כותב שביציאת מצרים כל המעשים הם להקב"ה.1
כן.
תלמיד: האם יציאת מצרים זו רק בריחה מהאגו או שהוא כבר ממש פועל במקביל שיוצא כבר למען הבורא?
יציאת מצרים זה שהאדם כבר לא נמצא בעל מנת לקבל.
תלמיד: אבל האם הוא כבר בעל מנת להשפיע?
הוא מתחיל, הוא נמצא בגבול בין זה לזה.
תלמיד: ומה משתנה ביחסים בעשירייה אחרי שאדם יוצא ממצרים?
לפני שאנשים יוצאים ממצרים הם צריכים לדעת מה זה נקרא מצרים ומה זה נקרא יציאת מצרים, ומה הם צריכים לעשות כדי לעבור את המעבר הזה.
תלמיד: אבל מה משתנה בדיוק אחרי שאדם יוצא ממצרים, מה הרכב היחסים ביניהם?
היחס שלו לחברים ולמעגלים יותר רחבים משתנה.
תלמיד: מה ביחס שלו משתנה, איזה יחס יש לו?
הוא מתחיל להיות גומל חסד עם האחרים, הוא מתחיל לעזור לאחרים, הוא מתקרב לכולם, עוזר לכולם להבין באיזה מצב הם נמצאים תחת שליטת פרעה, ומה צריכים לעשות כדי לצאת מתחת השליטה הזאת. זו הכנה ליציאה ממצרים והיציאה עצמה.
תלמיד: מה מידת הקשר של האדם או של העשירייה עם הבורא אחרי יציאת מצרים?
לפני כן וגם בזמן היציאה ואחרי היציאה, הוא צריך לדאוג עד כמה שאפשר לעזור לחברים ובכלל לכל העולם, אבל העיקר זה לעזור לחברים להיות מחוברים ולהתקרב זה אל זה, לגרום חסד ביניהם ולהשקיע בחיבור ביניהם.
תלמיד: הוא כותב גם " צריכין להכין את עצמנו בהכנה דרבה, היינו שהאדם יבדוק את עצמו בשבע חקירות ובשבע בדיקות לראות את מצבו האמיתי איך האמונה שלו בהקב"ה , אם יש לו אמונה שלמה, היינו שהיא על דרך האמת, או שזה אצלו באופן סתמי, היינו שהיא רק בבחינת "מצות אנשים מלומדה", .
כן.
תלמיד: איך האדם בודק את עצמו איפה הוא?
דווקא אדם שנמצא בתוך קבוצה, עשירייה או קבוצה יותר גדולה, יכול לבדוק עד כמה הקשר שלו עם חבריו הוא קשר טוב, שהוא פועל לטובתם ושלזה הוא מתכוון.
תלמיד: בדרך שלנו, מי שכבר נמצא בתוך עשירייה יכול להיות שהוא יפעל מתוך "מצוות אנשים מלומדה", או שאנחנו כבר אחרי זה?
זה תלוי באדם. סתם להיות רשום בעשירייה זה כל אחד יכול, אבל להיות בעשירייה לפי החוקים הרוחניים, זו כבר עבודה גדולה ומדרגה לא פשוטה.
שאלה: הגלות היא ביחס לאמונה, היא ביחס למה בדיוק?
הגלות היא כלפי האדם, עד כמה הוא מרגיש את עצמו נמצא בגלות או עובר את הגלות ויוצא לגאולה מהרצון לקבל.
תלמיד: כי הוא כותב פה שאם הוא עובד עבודה זרה זה נקרא שהוא בגלות, אבל אם יש לו אמונה, אז הוא לא. ביחס למה הגלות? מה זה נקרא שאני בגלות?
אם אני נמצא תחת הרצון לקבל שלי והוא לא נותן לי עדיין לעשות פעולות השפעה נכונות, נקיות, אז אני עדיין נמצא במצריים, בגלות מהרצון להשפיע.
תלמיד: אבל אתה תמיד ברצון לקבל, אנחנו אף פעם לא יוצאים מהרצון לקבל, זה חומר הבריאה?
למה? אם אני יכול להתעלות למעלה מהרצון לקבל ולעשות פעולות על מנת להשפיע, אז בכך אני כבר מתחיל להכין את עצמי ליציאה ממצריים.
תלמיד: איך קורה המעבר הזה מתוך זה שאתה כל הזמן פועל בתוך הרצון לקבל על מנת לקבל, פתאום אתה מתחיל לפעול למען הזולת?
אדם מתחיל לבדוק את עצמו עד כמה הוא נמצא בעל מנת לקבל, חושב על עצמו וזה מה שמדאיג אותו. הוא מבין שזה מצב לא נכון, אז יחד עם העבודה שלו בעשירייה הוא נמצא בתפילה לבורא ומבקש ממנו שיעזור לו לצאת מעל מנת לקבל, שהוא כן רוצה להגיע לעל מנת להשפיע, שהוא מקבל מהבורא כבר כוחות להיות בעל מנת להשפיע, זה נקרא שהוא יוצא ממצריים. ודאי שזה לא מיד וזה לא חד פעמי, יש בזה הרבה שלבים.
תלמיד: על מנת לקבל ועל מנת להשפיע זה תמיד ביחס לזולת? כוונות זה משהו שמודדים ביחס לזולת?
ביחס לזולת, כולל הבורא.
תלמיד: גם הכוונות נכנסות ביחס לבורא.
כן, ודאי.
תלמיד: ברור. אז איך קורה המעבר הזה שאדם מתחיל לעשות דברים שהם לא בעל מנת לקבל, איך אתה כבר לא מסכים לזה?
אני מבקש את הבורא קודם כל בכל המילים, בכל האפשרויות ומבקש ממנו שיעשה לי טובה, שיעזור לי לעלות מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע.
תלמיד: אז רק בבקשות? כל תקופת הגלות בונה בך תפילות?
אני מתחיל לעבוד נגד הרצון לקבל על מנת לקבל ואני בזה ממש טורח, אני בזה נותן את כל הכוחות שלי עד כמה שאפשר לחשוב רק על זה. איך אני מתעלה מעל הרצון לקבל, איך אני איכשהו פה ושם משפיע לחברה שלי וזהו. זו רק הבעיה שלי, רק זו הדאגה.
לנו בעצם אין עכשיו שום דאגה אחרת ושום מטרה אחרת, שום דבר לא עומד לפנינו רק לצאת מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע, שזה נקרא "יציאת מצריים". לא על כל הרצונות והמחשבות שאני מלא בהם אלא לפחות שאני מתחיל את התהליך.
תלמיד: אז מה הצעד הראשון שאתה נכנס לתהליך, שמתחילים להיות בהכרה לכוונות?
כתוב כאן באגרת ס"ו של רב"ש, שאני מתחיל לראות וגם מכל יתר הכתבים שלו עד כמה שאני מזהה, שאני נמצא בעל מנת לקבל. זאת אומרת תחת כוח הקבלה הוא מחייב אותי לעשות פעולות ולחשוב מחשבות של לקבל ואני רואה בזה שאני נמצא בגלות. וכמו שאדם שנמצא בגלות, אז יש עליו שליטה זרה והיא מחייבת אותו לעבוד בשבילה, כך אנחנו צריכים להרגיש שאנחנו נמצאים תחת שליטת על מנת לקבל ואין לנו שום אפשרות לצאת מזה, עד כמו שכתוב "ויאנחו בני ישראל מן העבודה" ואז לאט לאט אנחנו מתקרבים למצב שאנחנו רוצים לצאת, מאוד רוצים לצאת, מאוד מאוד רוצים לצאת משליטת הרצון לקבל עלינו וכך יוצאים.
שאלה: רב"ש אומר שהעבודה באהבת הזולת יותר חשובה מעסק בתורה ומצוות כי רק כך יש לו להגיע להידבק במידותיו. העבודה בחבר, בהתחלה החבר הוא עבד במצרים והבורא גורם לו יום אחד ביציאה להפוך לבן מלך שרק הבורא בכבודו ובעצמו, הקדוש ברוך הוא, מזין אותו ומטפל בו. האם המאבק שלי כל הזמן לראות את החבר שעומד מולי כבן מלך שרק הבורא מזין אותו גורמת בפועל לשינוי המציאות של החבר שלי? האם זה נקרא תפילה למען החבר?
אני לא יכול להגיד כך. מה שאתה חושב על החבר ומה שהבורא עושה לו אלה שני דברים שונים.
תלמיד: אבל לחבר שלי יש שתי אפשרויות למציאות. אחת זה כעבד במצרים והשנייה זה כבן מלך שהקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו דואג לו. האם המאבק שלי, המלחמה שלי זה כל הזמן לראות את החבר.
מי זה אתה בזה? החבר שלו?
תלמיד: כן, אני החבר שלו שרוצה לצאת איתו ממצרים.
אין לנו דברים כאלה. אתה צריך לחשוב על עצמך ולהתחייב כלפי הבורא מי אתה, מה אתה ואיך אתה רוצה לצאת. מה אתה פתאום מכניס לי כאן עוד חבר ועוד משהו?
תלמיד: המאמר אומר שאני צריך לעבוד באהבת הזולת. זה אומר שצריך להיות לי חבר שאני עובד עבורו בגמילות חסדים, מעשים טובים. אם אני לא עושה את זה כל העסק שלי בתורה ומצוות לא שווה. המעבר הזה לעבודה מול חבר בעשירייה, כל אחד ואחד מהחברים בעשירייה, המעבר הזה לעבוד לטובת הזולת בגמילות חסדים זה נקרא שאני כל הזמן משאיר אותו בבחינת בן מלך שהקדוש ברוך הוא מזין אותו ולא פרעה? כך אני בעצם עוזר לו לצאת ממצרים?
אני לא חושב.
תלמיד: אז איך אני בפועל בעשירייה עוזר וסומך.
אתה בפועל משתדל להיות קשור לעשירייה ולהראות לכולם עד כמה שאנחנו צריכים אנחנו להיות בעל מנת להשפיע זה אל זה ודרכנו לבורא, וזו בעצם כל העבודה שלנו.
תלמיד: אם ביציאת מצרים "אני ולא מלאך", אנחנו מגלים שרק הבורא הוא זה שעושה את כל המהלכים. האם בזה שאני כל הזמן משייך רק את העבודה לאין עוד מלבדו, לקדוש ברוך, שהוא זה שמוביל ומזין ומדריך את החברים שלי בפועל, ואין אף אחד אחר שנוגע בהם, זה גורם לעזור להם בדרך?
יכול להיות שכן.
שאלה: איזו בדיקה אדם צריך לעשות על עצמו בזמן פעולות של גמילות חסדים כדי לא לקחת אותם לגאווה?
שיבדוק.
תלמידה: מה?
שיבדוק את עצמו, איזה פעולות הוא כן יכול לעשות ואיזה לא, ועד כמה שהוא נמצא בגאווה ולא נמצא.
תלמידה: פשוט בסופו של דבר, בגלל שאנחנו רצון לקבל אז האגו שלנו מחכה מאחורי כל פעולה הרבה פעמים.
כן.
תלמידה: אז מה הבקשה שצריכה להיות לבורא כדי בכל זאת לעסוק בגמילות חסדים, אבל שזה לא יהיה כל פעם שאיבה כזאת לאגו?
צריכים לעבוד על זה בין החברה, בתוך החברה.
שאלה: כשאתה מדבר על הרצון לצאת ממצרים, אין לי רצון כזה. ואין לי גם רצון לרצות את זה. ואני צריכה לבקש מהבורא רצון לרצות את זה, שהוא יעזור לי. איך אני מגיעה ל"טוב לי מותי מחיי"?
את צריכה לראות את כל המחשבות והרצונות והפעולות שלך, למה הן מכוונות. אם כל זה נמצא במסגרת האינטרסים שלך, אז זה על מנת לקבל זאת אומרת, את נמצאת בבעיה שעדיין את לא מבינה שאת לגמרי לא נמצאת במצרים. ואז את צריכה לעשות בירור עד כמה שרע להיות במצרים, במחשבות שלך, בפעולות שלך, מפני שבזה את מנותקת מהבורא וסך הכול לא לשם כך את הגעת לעולם הזה. את צריכה להתחיל לבקש מהבורא שהוא ייתן לך כוח להשפיע, להשפיע על מנת להשפיע, אפילו אחר כך יהיה לקבל על מנת להשפיע. זה הכול.
שאלה: הבוקר שמעתי אותך אומר שהגלויות נגמרו ורק הגאולה מחכה לנו, אתה לא מתחייב למתי אבל היא תגיע.
כך אני אמרתי?
תלמידה: כך אני שמעתי, הבוקר.
מה אמרתי?
תלמיד: כשדיברנו על הגלויות השונות שהיו, שהייתה גלות ראשונה, גלות שנייה ואמרת שעכשיו כבר זהו.
כן.
שאלה: אז השאלה שלי היא, זאת אמרה מאוד חשובה, היא נותנת הרבה תקוות, במיוחד בימים האלה. האם הכוונה לחורבן או משהו בסגנון, או שזה רק משהו פנימי שלנו, זאת אומרת כללי או פנימי של כל אחד?
"גלות" זה נקרא שאני נמצא תחת השפעה זרה, שליטה זרה, רצון זר, שזה על מנת לקבל שלי. ועד כמה שאני נמצא עדיין בשליטת האגו שלי אז נקרא שאני נמצא בגלות. לפי איך שאני בודק את עצמי אני נמצא בגלות, בכל המחשבות והרצונות, והפעולות שלי הן בסופו של דבר כדי שיהיה טוב לי, לא חשוב על חשבון הזולת או לא זולת, כמעט ולא יכול לעשות שום ביקורת.
ואפילו אם אני עושה את זה לטובת עצמי, ולא חשוב לי הזולת, אני איכשהו עובר, אז אני נמצא בשליטת האגו שלי, שזה נקרא "פרעה", "מלך מצרים" ואני צריך להשתדל לצאת משליטת האגו הזה. זה נקרא "יציאת מצרים".
תלמידה: אני התכוונתי לחורבן הבית. אין לנו יותר?
אנחנו עוד לא הגענו לבניית בית במקדש, על אחת כמה וכמה לחורבן. מה שהיה פעם בהיסטוריה, זה כן היה.
תלמידה: ולא נוכל לבנות בית מקדש כל עוד יש מלחמות?
איזה מלחמות?
תלמידה: מלחמות.
לא, זה לא שייך אחד לשני. יש לנו כאן עוד מה ללמוד.
שאלה: אני כל החיים שלי רוצה לעזור לאנשים ואני תמיד אומרת, אולי זה מרצון לקבל על מנת לקבל אבל לפעמים זה יוצא, כשאני רוצה לעזור למישהו אבל זה יוצא הפוך לגמרי. אז מה אני עושה לא נכון?
כשאת רוצה לעזור, לעשות טובה אבל יוצא לך הפוך?
תלמידה: כן, יוצא כאילו שאני גורמת להם נזק אפילו.
את רואה את זה ממש?
תלמידה: לא, זה לפי ההרגשה.
לפי ההרגשה את צריכה לבדוק, את זה אני לא יכול להגיד לך. יכול להיות שאת מתכוונת לעשות טוב ועושה דברים טובים ואחר כך יש לך הרגשה שאת לא מממשת את התוכניות שלך.
תלמידה: מה היא בדיוק ההרגשה הזאת?
אני לא יודע, צריכים לראות, צריכים לבדוק.
שאלה: שמעתי שכיוונת לבקש על עצמי, שאני אצא מהגלות. למה זה לא טוב לבקש על החברים ולא להיות בנקודה הזאת.
למה לא? זה כן טוב לבקש על עצמי, על חבריי ועל כל האנושות, צריכים רק לראות עד כמה באמת זה נחוץ ואני רוצה ומה אני אעשה לשם זה. אבל זה טוב.
שאלה: למה הבורא צריך שאני אעזור לחברים, או שאני אבקש ממנו בשבילם?
כי על ידי זה את עוזרת לעצמך לצאת מהגלות.
תלמידה: זאת אומרת זה הכול מנגנון שנבנה כך שיהיה לנו מקום לתיקון.
כן. ואנחנו צריכים קודם כל גם להגיע למצב שאנחנו כולנו קשורים זה לזה, עובדים במלכות אחת, כאיש אחד בלב אחד, ואז זו חובה, אחרת זה לא נקרא יציאה מהגלות.
שאלה: כתוב שאנחנו צריכים לבדוק את עצמנו בהרבה בדיקות, לנקות את הכול עוד לפני היציאה, אז פה זו עבודה פנימית אישית, שאני עובדת לבד וזו הבקשה לבורא על הקשר?
כן.
תלמידה: עם החברים אני לא עושה דבר כזה, הפוך, אני בונה איתם את הכלי. וגם כתוב פה שצריך להיות קודם העדר ואחר כך יהיה הוויה. אז עם ההעדר הזה אחרי הניקיון האישי אני באה לקבוצה ועם העשירייה בונה את ההעדר ואנחנו צריכים להרגיש ביחד?
נגיד, איך שזה מתגלגל.
שאלה: בשביל להרגיש את הגלות ולהגיע לצעקה לצאת ממנה, צריך כל הזמן לעבוד לנסות לעבוד כנגד?
כן.
שאלה: מי שפעם היה בחדר כושר יודע שאם אתה מרים משקולת, אתה מחזיק עד שהשריר מתעייף ולאט לאט אתה מוריד.
כן.
תלמיד: בצורה טבעית אותו הדבר, כשאתה מנסה להיות בהשפעה והעבודה בבדיקות האלה מעייפת ולאט כל פעם אתה יורד. השאלה שלי, איך להגיע למצב שאתה לא יורד וגם לא יכול להחזיק יותר. ולא יורד בצורה טבעית, לא משחרר.
אז בסופו של דבר זה ייפול.
תלמיד: אז זה נופל כל פעם. איך לקבע את זה ולהגיד, אני לא מוכן יותר, בשום פנים ואופן.
תפילה, אין כאן מה להוסיף.
שאלה: נאמר במאמר שהאדם צריך שיהיה לו את הכוח להתגבר על התכונות שלו ולהיות עבור הזולת, לטובת הזולת. אז מי הם הזולת שעליהם מדובר? לאיזה קטגוריות הכוונה כשמדברים על "זולת"?
למי שאתה רוצה. כל האנשים שהם מחוץ ממך. ודאי שקודם כל העשירייה ואחר כך מעשירייה החוצה.
תלמיד: אז הכוונה לכל מי שבעולם?
כן, כולם
שאלה: איך האדם יכול להתקדם אם במאמר מדובר על זה שהוא צריך לעזוב, או לצאת מתוך הרצון לקבל? אז מה יישאר לו, עם מה הוא עובד?
הוא צריך להתעלות בתוך הרצון לקבל לפעולות שהן יותר ויותר להשפיע. כך לאט לאט אנחנו מתקרבים לתיקון
שאלה: נאמר במאמר שקראנו שאנחנו צריכים להבחין בין מה שאמיתי לבין מה שמזויף. אם שום דבר לא מורגש כאמיתי והכול מורגש כמו דבר מזויף, אז הבורא יכול להעלות אותנו לענות על התפילה שלנו, אפילו שאני לא לגמרי עם הרצון הנכון?
אתה צריך לנסות לעשות כל מיני פעולות ואז תראה מה אתה מבין, מה לא. איך אתה מקבל כל פעולה, וכל מחשבה עד כמה היא מתקשרת לפעולות ומחשבות אחרות. וככה זה הולך, זה לוקח זמן, אבל זו העבודה שלנו, אין לנו יותר עבודה חוץ מלצאת מהאגו שלנו ולהתחבר בינינו ואז בתוך החיבור בינינו אנחנו נגלה את הבורא, את העולם העליון, את הכול.
שאלה: אמרת שכתוצאה מהעבודה שלנו אנחנו מתחילים לעבוד במלכות אחת משותפת. מה זה אומר?
אנחנו מתחברים בינינו ומתחברים למטרה אחת שהיא כולה בשיתוף שלנו השלם, המלא, וכך אנחנו מגיעים למצב שכולנו קשורים יחד כאיש אחד בלב אחד, וזו מטרת התיקון.
תלמיד: אנחנו עובדים על זה בעשירייה כל יום והבוקר חיברנו תפילה. מה ההבדל בין המצב הרגיל שלנו שאנחנו מתחברים, מרגישים קשר מסוים, לבין המצב שאנחנו נמצאים בתוך מלכות אחת? ומה עוד צריך לקרות?
שום דבר. מלכות זה רצון ואנחנו צריכים להסכים להיות ברצון אחד, שאותו אנחנו רוצים לכוון כלפי הבורא, להכין אותו לפגישה עם הבורא.
שאלה: המטרה שלי היא להנות את הבורא. האם כתוצאה מהמאמצים שלי, על ידי שביטלתי עצמי כלפי החברים, והסכמתי איתם, בזה אני מהנה את הבורא או שעוד משהו חסר?
זה עוד לא הכול, אבל כבר הרבה.
שאלה: כתוב במאמר ש"אדם צריך לבדוק את עצמו בשבע חקירות ובשבע בדיקות". מה הביקורות האלה ומה ההבדל בין חקירות ובדיקות?
עד כמה שהוא נמצא ברצון לקבל לעצמו, וכמה הוא בכל הפעולות שלו לא מגיע לעל מנת להשפיע, או כן מגיע לעל מנת להשפיע. זה מה שהוא צריך לעשות.
שאלה: איך מצוות בין אדם לחברו מביאות מצב של גמילות חסדים ואיך גמילות חסדים מביאה למצב של אמונה שלימה יותר?
ככה בנוי הסולם. עד כמה שאנחנו יותר ויותר על מנת להשפיע מביננו לאחרים, ועוד ועוד, כך אנחנו עולים בסולם המדרגות.
שאלה: איך אנחנו יכולות להרגיש את עבודת האלילים הזאת בעשירייה כדי שנוכל לעזור לחברות לצאת מגלות מצרים?
למה בעשירייה זו עבודת אלילים? עבודת אלילים היא על מנת לקבל, זו עבודה זרה שאנחנו צריכים לצאת ממנה, להתרחק ממנה. אנחנו צריכים לראות עד כמה המטרות שלנו הן אגואיסטיות או לא, וכך להשתדל להגיע לעל מנת להשפיע, להשפעה אמיתית.
שאלה: אנחנו לומדים לצאת מהגלות דרך תרגילים של השפעה, כמו תרגילים של ש"ץ וגבאי. האם תוכל להסביר לנו את החשיבות של העבודה הזאת?
החשיבות של העבודה דלהשפיע היא כמו שכתוב, "ותהיו כאלוהים יודעי טוב ורע". אנחנו מתעלים מעל כל העולם ומתחילים לראות את כל מה שקורה, ונהיים דומים לבורא בזה שמבינים מה לטוב ומה לרע, אילו פעולות מקרבות אותנו למטרה, למצבים הכי גבוהים. זה מה שאנחנו משיגים על ידי התרגילים האלה, כשמבקשים מהבורא שיביא אותנו לדרגות על מנת להשפיע.
שאלה: לפעמים אנחנו במצב של משבר, יש לנו מחשבות של התנגדות. למשל, לא ללכת לשיעור, אבל אנחנו מתגברים ומגיעים, או לא לשרת את החברים, ואז מתגברים וכן משרתים אותם. האם המצבים האלה יכולים להיחשב כ"קיום תורה ומצוות"?
כן. זה שאנחנו עוזרים לחברים להתאסף לשיעור, זו ממש פעולת השפעה טובה.
שאלה: אני רואה שאני כל הזמן נשלטת על ידי פרעה, ואני מרגישה שזה מרחיק אותי מעצמי. אני גם דורשת מהבורא שיתקן אותי, אבל לא בצורה רציפה. איך להגיע למצב שהדרישה שלי לבורא תהיה רציפה?
אי אפשר לקיים לבד את מה שנקרא "תורה ומצוות". אי אפשר שאדם לבד יתקן את עצמו. אלא רק בחברה, כשכולם עוזרים לכולם, כולם פועלים, כולם לומדים את אותו המאמר, מדברים על אותם הדברים, כך מתקרבים ומתקדמים, מתגברים ומתקדמים עוד ועוד. אבל לא לבד, לא כדאי, זה פשוט בזבוז זמן.
שאלה: מה הם המאמצים שעוזרים לנו לנקות את הכוונה על מנת להשפיע לעצמנו?
חיבור.
שאלה "לזכור את צאתך מארץ מצרים", מה זה אומר שאי אפשר לקיים אף מצווה בשלמות לפני שנצא מגלות מצרים? איך לקיים, אפילו לא בשלמות, את "ואהבת את רעך כמוך", כאשר אני מבינה שאני נמצאת במצרים והחברות שלי כבר מזמן יצאו משם, הן כבר בהשפעה, ואני מפחדת לטעות או להכאיב להן? מה עליי לעשות, האם להתפלל?
להתפלל ולבקש. אל תדאגי, לא נשאיר אותך שם.
שאלה: כשאנחנו מדברים על היציאה ממצרים צריך לחשוב על שבע שנות שובע ושבע שנות רעב. איך לא להיתקע שם?
אל תדאגי, לא תישארי שם. אל תחשבי על זה.
שאלה: איך להחזיק בכוונה על מנת להשפיע כאשר אין אפשרות לברר איפה אתה נמצא בדיוק, בעל מנת להשפיע או בעל מנת לקבל?
תתחברו עם החברים ותחליטו מה לעשות, ואז לא תטעו.
שאלה: מהו האינדיקטור שלנו להימצאות בעל מנת להשפיע?
שכולכם חושבים רק על איך להעלות את כולם, את האחרים.
שאלה: פעם אמרו שכדי לקפוץ מעל השולחן צריך לכוון הרבה יותר גבוה. מה זה אומר לכוון גבוה יותר, ולמה אנחנו צריכים לכוון?
עלינו פשוט למסור את הכול כדי להתעלות מעל האגו שלנו.
שאלה: בעשירייה שלנו יש יראה גדולה מאוד. אבא שלי נפטר, וכשסיפרתי לחברות שלי בעשירייה, הרגשתי את הכוח שלהן. אחת החברות באה והייתה איתי בזמן הזה, וכשהיא חיבקה אותי ממש הרגשתי ממנה את כוח האהבה והדאגה כאילו זה כוח הבורא. מה זה הכוח הזה?
זהו כוח רוחני, כוח רוחני קטן.
תלמידה: מה החשיבות של קריאת קדיש?
לא נתחיל לברר את זה עכשיו. כל מה שנעשה, זה נכון, לא צריך מעבר.
שאלה: חיסרון איכותי שאנחנו רוכשים באמצעות אהבת הזולת נותן לנו אמונה שלמה כדי להגיע לאהבת הבורא. האם זה נכון?
כן.
שאלה: איך מחברים בין כלים להשפיע על מנת להשפיע, לבין כלים לקבל על מנת להשפיע? הכוונה זהה, הפעולה הפוכה. איך מחברים ביניהם?
אי אפשר לחבר, יש ניתוק ביניהם.
תלמידה: אז מה עושים?
אסור לחבר ביניהם.
תלמידה: הכול צריך להתחבר לבורא, להעלות את הכול לבורא.
אנחנו נראה אחר כך. אבל בינתיים עם מה שעל מנת לקבל אסור לנו להתעסק.
תלמידה: לקבל על מנת להשפיע ולהשפיע על מנת להשפיע, איך מחברים ביניהם ומעלים אותם לבורא?
אלו שתי מדרגות, להשפיע על מנת להשפיע זו מדרגה ראשונה, ולקבל על מנת להשפיע זו מדרגה שנייה, אחת מעל השנייה.
תלמידה: אז מה עושים?
שום דבר, משתדלים להיות טובים לכולם.
שאלה: יעצת לעשירייה להתאסף ולברר האם כדאי לנו להמשיך ובאיזה אופן. בזמן הבירור נחלקנו לשתי קבוצות, אחת חושבת שצריך להתאסף לשיעורים וכנסים, ואחרת שחושבת שאין לה אפשרות, אבל החלטנו להמשיך יחד בהודיה לבורא שאסף אותנו בעשירייה אחת. איך לעבוד נכון בעשירייה לטובת הזולת כדי שנצא מהגלות כולנו יחד ולא נעשה נזק זו לזו?
לחשוב על זה כמה שיותר בתמידיות, וכל הזמן למעלה ולמעלה.
שאלה: יש מצבים חוזרים ונשנים של ניתוק מוחלט שגורם להרגשה של צפיפות בלב וחושך מוחלט, יש הרגשה של מוות וצעקה לבורא. ואני פונה לחברה ופשוט מבקשת עזרה מהבורא, אנחנו מתפללות, קוראות משהו, וזה משתנה למצב הפוך של הרחבה והרגשה של נוכחות הבורא, שמחה בלב והרגשת חיבור. האם אלו מצבים שיובילו אותנו ליציאת מצרים?
ודאי. רק לא לעזוב, להמשיך יותר ויותר.
שאלה: אני תלמידה שלך יותר מארבע עשרה שנים. בהתחלה כשנכנסתי ללמוד איתך התרגשתי מכל דבר, גם מלימודים, גם מהפצה, אבל בזמן אחרון אבד כל הטעם מהלימודים, מהעשירייה ומההפצה, כאילו נכנסתי עמוק למצרים ונהייתי אגואיסטית יותר גדולה. למה במקום להיות טובה יותר נהייתי גרועה יותר?
פשוט להמשיך וזה יעבור.
שאלה: אם אני נמצא במצב שעדיף לי מותי מחיי מאשר להישאר ברצון לקבל, ואמרת שבנקודה הזאת עדיף לבקש את ההשפעה, להתפלל לבורא, אז האם התפילה הזו, הבקשה הזו, צריכה להיות שלי באופן אינדיבידואלי, או שאני יכול לבקש את עזרת העשירייה?
אתה יכול לבקש עזרה מהעשירייה, ודאי. כך כל חבר וחבר מהעשירייה יכול לבקש מהעשירייה שתעזור לו במשהו.
שאלה: אנחנו בעצמנו לא משתנות אף פעם, אבל אם אנחנו מחוברות לרצון של הבורא ולחברות, אז אנחנו הופכות לטובות יותר. האם כשנצא מחוץ למצרים נוכל לזהות את עצמנו, או נהיה פשוט אנשים חדשים לחלוטין?
הכול יהיה בסדר, אל תדאגי לזה.
שאלה: כדי למשוך את אור האמונה בעשירייה, האם צריך לראות את כל החברות כמתוקנות, לתאר אותן כמתוקנות ורק אני לא מתוקנת, ואז זה מורגש כיראה בלב?
זה לא נכון, זה לא תנאי הכרחי. זה שאתם רוצים להתחבר ללב אחד בכלי משותף, ולמשוך לעצמכם את המאור העליון שיתקן אתכם, שיחבר ביניכם, לשם כך אתם לא צריכים להיות מתוקנים, אלא רק לרצות את המצב הזה.
תלמידה: האם צריך לתאר את זה בפנים? איך לחפש את האור הזה?
פשוט רצון, רצון משותף שעוטף את כולכן.
תלמידה: אתמול שמעתי את השיעור כמה פעמים, ואיכשהו תפסתי שצריך לראות את כולם כמתוקנים ולמקום הזה יגיע האור, ורק אני לא מתוקנת, ואני צריכה להעביר את האור לכולם.
כן. אבל זה לא אומר שכולם צריכים להיות מתוקנים, את רוצה להיות יחד איתם בקשר אחד.
שאלה: מה לעשות כאשר מגיעה ההבנה שאין לי אמונה שלמה ורק מצות אנשים מלומדה, אבל אין לי כוח לעשות איזו פעולה להתקרבות או לתפילה?
תנסי להיות יותר קרובה לחברות שלך, ויחד איתן תוכלי להשתתף בתיקון.
שאלה: האם אנחנו צריכים בקבוצה לבחור רצון אחד? נניח שבחרנו רצון אחד, להיפטר מהרצון לקבל, ואז אנחנו מתחברים ודופקים על הנקודה הזאת ומבקשים מהבורא שיעזור לנו להיפטר מהרצון לקבל, ואז אנחנו בוחרים רצון נוסף. האם כך אנחנו צריכים לנוע במדרגות? הרי יש הרבה רצונות.
אבל כולם הם רצונות אגואיסטים על מנת לקבל.
שאלה: איך להפנים את זה שכל פעולה שהיא לא השפעה היא עבודה זרה?
האם יש פעולות שהן רק השפעה או רק קבל, לפי תוכן הפעולה? אני לא מדבר על לקבל. לקבל על מנת להשפיע זו פעולת השפעה, להשפיע על מנת לקבל זו פעולת קבלה. לכן זה לא חשוב מה האדם עושה, נותן או מקבל, אלא עם איזו מחשבה, עם איזו כוונה הוא עושה את הפעולה, זה מה שחשוב.
תלמידה: אתמול דיברת על ארבעה סוגי צורות איך לקיים תורה ומצוות. האם שלושת הסוגים הראשונים הם עבודה זרה?
אנחנו נדבר על זה אחר כך.
שאלה: אנחנו נמצאים בתוך מערכת המצוות, האם אנחנו קודם צריכים לגלות את המצוות האלה בעשירייה ואז להשתמש בהן להשפעה לבורא, או שזה צריך להיות בו זמנית?
לא, מה שאנחנו עושים בעשירייה, אנחנו עושים את זה יחד עם הבורא.
שאלה: התיאור במצרים היה שכל העם יצאו בבת אחת, אף אחד לא נשאר מאחור. והיום אנחנו אומרים שקבוצה קטנה תצא, ואחרי זה עוד ועוד, ובסוף אולי כל העם יימשך אחריהם. האם כך צריך לתאר את זה, או שכל העם ייצא בבת אחת?
לא, תתאר את זה ככה, איך שנוח לך.
שאלה: כשאני רוצה לחשוב על החברות שלי ולשים אותן לפניי, עולה בי השאלה מה יהיה איתי. אני מתפללת לבורא, אבל נראה לי שהוא לא שומע אותי, אז איך להתגבר על זה?
תצעקי עליו, מה אני יכול להגיד. תתייעצי עם החברות מה הן עושות כדי שהבורא ישמע אותן. זה תלוי עד כמה האדם רוצה שתפילתו תגיע לבורא.
שאלה: באגרת כתוב על שבע בדיקות לבדוק את האמונה. ברור שהקשר הוא עם ז' ספירות, אבל איך מבצעים בצורה פרקטית את שבע הבדיקות?
אנחנו לא לומדים את זה עכשיו. נלמד אחר כך.
שאלה: כרגע בישראל המצב אינו פשוט, והיינו רוצים להזמין אותך לקיים את הכנס במאי בטביליסי, היינו מאוד שמחים אם היית מגיע אלינו.
אני אעביר את זה לחברים שלי, ואם יש הזדמנות כזאת, אז מאוד ייתכן, אנחנו נודיע לכם.
שאלה: במאמרים של רב"ש אנחנו קוראים שוב ושוב שהאדם צריך להחזיק את גדלות הבורא. כשהאדם משתדל להחזיק בגדלות הבורא, איך זה תורם למה שקראנו היום באגרת, שבתהליך האדם מתקן את המידות שלו לטובת הזולת? כשהאדם מחזיק את גדלות הבורא, מה קורה בתוך העשירייה, בתוך העבודה?
זה מחייב אותו כל הזמן לתקן את עצמו במדרגות יותר ויותר גבוהות.
תלמידה: האם בכל מדרגה אנחנו רוכשים את האמונה השלמה בה' אחרי אהבת הזולת?
כן.
תלמידה: האם בכל מדרגה מחדש?
לא מחדש, זו כבר שאלה אחרת.
שאלה: בעניין הבירור בין הבקשה להתעלות מעל האגו להשפעה. דיברנו על כך שנתונה לנו רק הבקשה ולשנות את הכוונה. איך ממצב שאדם רואה כמה הוא בתוך מצרים, כמה הוא בתוך האגו, הוא יודע על איזו צורת השפעה הוא יכול לבקש מתוך המצב הזה?
הבורא כבר יודע מה לעשות, האדם צריך רק לבקש. הוא עוד לא יודע את המדרגה שעומדת לפניו, ולכן רק לבקש זה מספיק.
תלמידה: כלומר במצב של בקשה אמיתית לא יכולים לראות מה תהיה התשובה, אלא רק מתוך הצער על המצב הקיים אנחנו רוצים את המצב הבא?
"ויאנחו".
תלמידה: ובהתבטלות מוחלטת כלפי מה שיגיע.
ודאי.
תלמידה: כלומר לא להגיד "אני רוצה להשפיע", אלא "אני לא רוצה לקבל, אני לא רוצה להיות במצרים".
לא. הבקשה הזאת היא נכונה, כי את מבקשת להשפיע. אבל מה עוד?
תלמידה: האם אני יכולה להבין כבר גוונים בהשפעה?
לא, איך? את עוד לא נמצאת במדרגה הזאת.
תלמידה: גם לא לרצות להבחין?
לרצות כן, אבל לרצות להשפיע. אבל עוד אין לך כלים איך את רוצה להשפיע.
תלמידה: נכון, אבל אנחנו לומדים מאוד לעומק על כל הדרך הרוחנית. האם כבר מתוך המצב שלנו היום אנחנו יכולים לקבל מושג על ההשפעה?
בבקשה, נתחיל מרגע זה והלאה לבקש את כוחות החיבור, ומתוך החיבור כוחות להשפיע כלפי כולם וכלפי הבורא, ותראו שאתם תקבלו תשובות חדשות.
שאלה: אתמול אמרת שעשירייה היא עד עשרה חברים, הם יכולים להיות שמונה, תשעה, אבל לא יותר מעשרה. בעשירייה שלנו יש עשרים נשים. אני ועוד חברות מרגישות שקשה לתפוס בלב ובראש כמות כזאת. האם יהיה נכון לנו להתחלק לשתי עשיריות של עשר?
כן.
תלמידה: לפי איזה עיקרון לחלק?
אני לא יודע, תדברו ביניכן.
שאלה: גם אתמול וגם היום התחלנו לדבר על הגלות ועל זה שעם ישראל יצאו מהגלות. ובסוף "הקדמה לספר הזהר" דיברנו על זה שעם ישראל סבל וקיבל מכות, ואז המכות הפסיקו וקיבלנו את מדינת ישראל. איך זה מוביל אותנו לגאולה? כי אמרת שלעם ישראל יש חוט דק שמחזיק אותו מלמעלה, אין לו נחלה, אין לו ארץ, אין לו שום דבר ששייך לו בעולם הזה, ופתאום לפני 76 שנה קיבלנו מדינה.
קיבלנו רק בגשמיות אבל לא ברוחניות. זו קרקע, מה יש בה?
תלמידה: למה הבורא נתן לנו בכלל להיות בעלי הבית על הקרקע?
כדי שנתחיל להתרגל ולהתקדם לגאולה האמיתית.
תלמידה: האם זה תרגול בשבילנו?
כן.
שאלה: איך האדם יכול להבדיל בין שהוא נמצא במצרים לבין הייסורים הגשמיים?
יכול להיות שהוא לא יכול להבדיל בין זה לזה.
תלמידה: האם צריך להבדיל?
לא.
תלמידה: זה אותו דבר?
יכול להיות שעדיין כן, חסרים לו הבחנות.
תלמידה: באיזה תנאים האדם יהיה מוכן לצאת ממצרים?
בכל התנאים, לברוח, בחושך, בכאבים, במכות, במה לא.
שאלה: למדנו שכלפי העולם צריך להתנהג רגיל כמו כולם ולא להתבלט. איך מתייחסים בצורה נכונה בגמילות חסדים לעולם שמחוץ לקבוצה?
מחוץ לקבוצה זה עדיין לא עולם, יכול להיות שאלו "בני ברוך", עם ישראל. אני חושב שאנחנו צריכים יותר ויותר לשים לב לחיבור שבינינו. אפילו שאנחנו לא מבינים ולא מבחינים, החיבור בינינו הוא כבר יכוון אותנו באיזושהי דרך ליציאה מהגלות.
שאלה: דיברת על הצורות, על הגוונים בהשפעה. אנחנו עוד לא יודעים, אין לנו עוד כלים לדברים כאלו. אבל מקובלים שהשאירו לנו ספרים הם הרגישו באיזה סגנון, באיזה לבוש, באיזה פורמט הם צריכים לייצר את המדיה.
נכון.
תלמיד: לדורות הקודמים או לזמן הנוכחי הם ידעו במדויק. ואנחנו יכולים לפחות לחפש את זה, נכון?
כן.
תלמיד: החיפוש הוא משאיר לנו את הטעם של מה שקורה בתוך עשירייה, מה שקורה בבני ברוך, בכלי עולמי, ובעולם החיצוני.
חיפוש ועבודה, כן.
שאלה: האם זה נותן לנו הרגשת מציאות מה קורה מהצד של הבורא?
כן.
שאלה: כשחברה מקבלת מצב, אז על החברה אני מסוגלת להתפלל כל הזמן, על עצמי לבקש מהבורא עזרה אני לא מצליחה. מה זה הדבר הזה, האם חוסר אמונה, חוסר חיבור?
את לא מרגישה שזה כל כך חשוב לך, לכן עבור עצמך את לא יכולה לבקש, ועבור אחרים, כן. זה לא אומר על זה שזה חשוב, זה דווקא בגלל שזה לא כל כך חשוב.
שאלה: יש לי עשירייה מאוד מאוד חזקה, ועברנו באמת דרך מאוד חשובה, ולאחרונה הצטרפה אלינו חברה חדשה. התחושה הייתה כמו שנולד ילד חדש וזה נתן הרבה כוח, התבוננות נוספת. אנחנו הרבה בנות אבל זה הרגיש לי שהלוואי והיינו יכולים להוסיף עוד. מתי באמת העשירייה יכולה להיות הרבה יותר מעשר נשים? מתי זה יהיה שכל הנשים יחד, אור אחד?
קודם כל תתחברו אתן, תעשו מהעשירייה לב אחד.
תלמידה: אז זה משהו שבסופו של דבר אתם תגידו.
כן.
(סוף השיעור)
-
"וזה נקרא יציאת מצרים, שאז כל המעשים הם להקב"ה."↩