002_heb_o_rb_bs-tes-04_2

שיעור עם הרב"ש מתאריך 01.01.1970

בעל הסולם. תלמוד עשר הספירות. כרך ב'. חלק ה'. חלק ה'

עם אור פנימי

https://kabbalahmedia.info/lessons/cu/yca53GwU?activeTab=downloads&mediaType=video

אז הוא שואל, לפי זה, היה אור צריך לצאת ממה מבחי"ד שבד' בחי"ג שבד' השיגה כלים דהשפעה היה יכול להישאר. אז אם האור נות... להתחלק. אם המדרגה הזאת השיגה כך, לא יכולה מדרגה רק ג' בחינות צריך לבוא מלכתחילה על ג' בחינות. לכן היא המשיכה אור עוד הפעם על ד' בחינות, אבל כמה שהיא השיגה, זה נקרא שלימות, לא כמה שבא, כמה שהשיגה.

עוד הפעם, מקודם השיגה כל הארבע בחינות זה לומד... להתחלק, לכן מוכרח להסתלק האור מד' בחינות, ואחר כך המשיכה עוד הפעם אור בשלימות, שזה המעוררים עם השתוקקות, בא לכלי קבלה, רק שבא האור, על כל הד' בחינות, נתעורר כוח הצמצום ועשתה מסך ואמרה אני לא רוצה לקבל הבחינה ד' של עצמה, הנקרא מקבל על מנת לקבל, אעפ"י שיש לי השתוקקות גדולה מזה מצד המאציל. היא רוצה בהשתוות הצורה.

זה נקרא נתעורר בה כוח הצמצום המכונה מסך, ומה המסך עשה? כאילו עשה חשבון. כמה הוא יכול לקבל מזה בעל מנת להשפיע, אנו מכנים ג' תכונות היינו שהוא על ס... דהשפעה, אבל לא כמו שהיה שם ג' בחינות רק מה יש הבדל כמו שאמרתי מקודם.

מקודם מלכות קיבלה ג' בחינות שהם כלים דהשפעה. הייתה בחינתה עצמה וגם השיגה את הגורמים. עכשיו, מי מקבל אותם? מי משיג אותם? אומרים, על מנת להשפיע, אי לזאת אם אני אומר על מנת להשפיע, על מנת להשפיע נקרא אצלנו בשם אור חוזר, התחתון רוצה משפיע לעליון, ומאיפה קיבל את הכוח הזה? מהמסך, שעיכב מקבל על מנת לקבל, רק בא, כאן באה הוספה מה שלא היה לפני זה. היינו, אנו מדברים באופן כללי, שלא אמרינן שג' בחינות קיבלה מכללות האור, ובחינה ד' לא קיבלה, רק מה, לומדים בצורה אחרת. אם היא לא מקבלת על מקבל, על מנת לקבל, רק היא מקבלת כמה שהיא יכולה להשפיע בכמה שהיא יכולה להשפיע בזה יש הרבה בחינות.

עוד הפעם. מה שיש לנו הרבה עולמות והרבה פרצופים מי נותן, מי עושה לנו את זה? המסך, כמה שיכולים להשפיע, זה נותן לנו הרבה בחינות. לכן כשלומדים באופן כללי ג' בחינות, זה עוד לא אומר כלום. כמה יכולה לקבל בג' בחינות, כך תשאל, אתה מבין?

מה העניין? אנו משתמשים בכלי קבלה עם הרצון לקבל. אם כן אנו משתמשים עם מה? לא עם ג' בחינות, עם הכלי קבלה. אלא כמו שהג' בחינות אומרים שהם נבחנים לא לכלי קבלה, עכשיו המלכות שעושה אור חוזר נקרא זה על ג' בחינות, אבל זה לא ג' בחינות זה מלכות.

ג' בחינות נקרא אור בלי כלי. לכן הגדרה של ג' בחינות צריך הסבר, לא כאן מופשט שלוש וארבע... אחת לקחת, שלושה לקחת, זה רק לשון. מזה הלשון הזה נרמז הרבה דברים שצריך שצריכים לברר אותם, לבאר אותם.

מה זה תוך? שאומרת אני רוצה לקבל, בשביל שאני רוצה להשפיע, זה נקרא תוך, זה נקרא אור פנימי, עד שבא למלכות דסוף, שלמדנו, למלכות דתוך שנקרא טבור, שזה נקרא מציאות הגבלת האור. אם כן, מה אומר סוף? אני לא רוצה לקבל. מדוע? בשביל שרוצה בדבקות.

אומרים כל זמן שהוא אומר שהוא לא רוצה מסיבת ויעתי... אור דחסדים, אז יש שמה אור דחסדים בהארת חכמה זה יש שם, זה הוא משגת. נמצא, בתוך יש חכמה בעצם, מדוע היא אומרת שהיא רוצה לקבל וכאן יש רק הארה על ידי זה שרוצה לא רוצה לקבל ומסיבת הדבקות הוא מקבלת, על זה מה אתה רוצה להוסיף?

אנו למדנו, ד' בחינות דאור ישר. מה למדנו נקרא בינה? חכמה בסופה, לאחר שהיא קיבלה את האור, אז ענף רוצה להידמות לשורשו, אז הוא לא רוצה לקבל, לא רוצה בדבקות, על זה בא לה אור דחסדים. אחר כך למדנו, היה אור דחסדים בהארת חכמה, המכונה ז"א. מדוע? בינה, ראתה, בלי חכמה, אי אפשר לחיות, מדוע? רצונו להיטיב לנבראיו הייתה על אור החכמה.

אבי"ע רוצה בהשתוות הצורה, לכן כאילו, המציא פשרה, לקבל אורות דחסדים, ומיעוט חכמה, המכונה הארת חכמה. ואחר כך באה עוד הפעם דחיפה מלמעלה שרצונו להיטיב לנבראיו לא הייתה בז"א רק בהרחבה, וזה אין לה, לכן היא הלכה, המשיכה את האור בהרחבה, שנקרא האור שממלא כל המציאות אפילו לבחינה ד' שבד' גם כן.

לאחר שקיבלה האור, כמו חכמה בסופה, התעוררה עוד הפעם בהשתוות הצורה, לעשות פשרה כמו בינה זה לא הולך, נמצא המצאה חדשה, היא לא תקבל על מנת לקבל, לא תקבל נקרא צמצום, רק בעל מנת להשפיע הלכה והמשיכה את האור בחזרה שיקבל אותו בעל מנת להשפיע, שזה אנו מכנים בשם קו ומסך ממטה למעלה.

נמצא, מי עשה את הצמצום? המלכות שנקראת מקבל על מנת לקבל הלכה והמשיכה את האור הזה. איזה אור? בעל מנת להשפיע. רק לא רוצה, נקרא צמצום. כן רוצה נקרא המשכה. זה כל העניין, שמי נותן אם כן יוצא מהשורש למסך, אז למדנו שם, כוח הצמצום שנתעורר זה נקרא מסך, וזה נותן כוח.

רק מה כן למדנו? לאחר שבא אור מקיף, ומבטל את הכוח הזה, אז אין לו כוח התגברות, אומרים עולה בראש המדרגה ששם הכוח עדיין ישנו ומקבלת עוד הפעם כוח התגברות היות שחסר רשימו, מקבלת כוח התגברות על מדרגה יותר הקטנה, אבל מיהו נותן הכוח הצמצום?

אכן, דברי הרב הללו, עמוקים מכל עמוק, וצריכים אמנם להבינם להיותם עסוקים בשורש החכמה ובתחילתה. כי צריכים להבין מאד ההפרש שבין, "כח" ל"פועל", שאומר הרב להלן בין עה"ס של ראש המלובשים באו"ח שממטה למעלה, ובין עה"ס דגוף המלובשים באו"ח שממעלה למטה עד שע"ס של ראש, נקראים בשביל זה שהם ממטה למעלה, א"ס ומאציל, לע"ס של הגוף.

ומה ההבחן בזה?

והענין, כי יש הפרש ומרחק גדול מאד, בין האו"ח העולה מהמסך שבמלכות ולמעלה, שנקרא ממטה למעלה, המלביש לע"ס של ראש, לבין האו"ח היורד עם האו"י מהעה"ס של ראש למטה לגוף, עד שנדמה, כי הם הפכים זה לזה כי האו"ח העולה ממטה למעלה, לא לבד, שאינו נבחן לכלי קבלה על האו"י שמלביש, אלא עוד, שיש בו התנגדות לקבלה: כי יש כלל, כי כל ממטה למעלה פירושו, שהאור שהתחתון מקבל אותו פונה למאציל למ... ולא למקבלים.

עוד הפעם, ממטה נקרא מקבל, למעלה נקרא המשפיע, אני ממטה למעלה היינו שהמקבל רוצה להחזיר את האור הזה למי למשפיע, הוא לא רוצה לקבל אותו.

אמנם עכ"ז נעשה האו"ח העולה ממטה למעלה למלבוש על האור העליון, כלומר, שנעשה שורש להתקשרות אור העליון בנאצל, משום כי כל כלי מלכות של ראש, שהעלתה את אור חוזר ההוא, נמצאת מתפשטת ומתרחבת על ידו מינה ובה, ונעשית לכלי קבלה המכונה גוף הפרצוף, להיות עשר ספירות של ראש יורדות ממעלה למטה, מהמשפיע למקבל, (ומתפשטות) ומתלבשות בתוכה, היינו שמשיג אותה.

והנך רואה, שאע"פ שע"ס דראש מצד תכונתן עצמן הן מסתלקות מלבא לכלי קבלה כי כן פירושו של האו"ח העולה ממטה למעלה, דהיינו למאציל ולא לנאצלים, כמ"ש לעיל, עכ"ז כל האור המקובל בגוף בפועל, אינו אלא מע"ס של ראש המתפשטות בו ממעלה למטה, כמבואר בסעיף ל'.

כ... הוא מסביר לנו, שיש להבחין בראש ב' הבחנות, אחת, האור בא למלכות ולא רוצה לקבלו, הוא דוחה אותו. מבחינה זה אני יכול לומר, שכל האור עולה ממטה למעלה, היינו כל האור ממטה למעלה, ואחר כך אנחנו אומרים עוד דבר, שעושה חשבון, כמה שהיא כן יכולה לקבל בעל מנת להשפיע, ואומרת את זה אפשר לקבל, ואת השני אי אפשר לקבל, היינו מה שנ... שלא יכולה לכוון בעל מנת להשפיע, זה אסור לקבל. אם כן יש כאן ככה, מצד אחד לא רוצה לקבל שום דבר, ואחר כך אתה עושה חשבון מה שכן יכולים לקבל, אבל עוד לא קיבלה,

לכן אומרים שעל ידי הזה שהמסך דוחה את האור, יש לנו להבחין ב' בחינות. מצד אחד לא קיבלה שום דבר, מצד שני שאומר אפשר לקבל, זה גורם לנו שאחר כך הולכת ומקבל זה, שהולכת אחר כך ומקבל בפועל נקרא ממה זה נמשך מבכוח.

אם כן יש להבחין כך קיבלה לא קיבלה בראש, לא מה הפלא בראש הייתה פעולה שלא לקבל, ומה נקרא ראש? ראש נקרא שורש, שמזה נמשך משהו. אם שלילי למה נמשכים משלילי, מזה נמשך מהחשבון שעשתה מזה נמשך שכן מקבלת ממעלה למטה.

זה שאומר כאן, הוא אומר, שהראש נקרא א"ס ומאציל, מדוע? יש או אין מי שמשיג אותו אז הוא מדברים מבורא מה שאין כן גוף כבר מקבל משהו, כבר יש לדבר מנברא.

ולפיכך נבחנות ע"ס של ראש, שיש (בהן) מע"ס אבל "בכח ולא בפועל" כלומר, שענין הלבשת האור בכלים בפועל, שיהיה משיג בפועל, אינו נמצא בראש כלל ועיקר, אלא רק בחינת הכח והשורש שיהיה נמשך הימנו דבר ההתלבשות ההוא, ולפיכך מצד אחד נקרא הראש בשם א"ס או כתר. והבן זה מאד.

אני מסיים את מה שכתוב ברי"ד בסוף שתי שורות בטור א':

וע"כ אפשר לקראו, את הראש, א"ס ומאציל, עוד לפני זה, השורה מתחיל בעץ חיים למטה.

תלמיד: כן.

רב"ש: שהכתר הוא דוגמת (החומר) הנקרא...

תלמיד: החומר.

רב"ש: (שהכתר הוא) דוגמת החומר הנקרא היולי, שיש בו שורש כל הד' היסודות, בכח ולא בפועל, וכו'. הנקרא הד' יסודות בפועל נקרא מי? הגוף. מה יש בראש בכח נמצא שהראש הוא שורש לגוף, וע"כ מסיים אפשר לקראו, את הראש, א"ס ומאציל, שהיינו שעדיין אין שם שום נברא, אין, מי זה נברא מקבל המשיג אין שם משיג.

זה שאומר כאן, אני חוזר:

וז"ש הרב "ואז" דהיינו אחר שנתפשט האור בגוף הפרצוף, הנקרא עקודים "התחיל האצילות להיות בו איזה מציאות הגבלת האור, מה שלא יכול להיות הדבר עד עתה". כלומר, שבטרם העקודים, מטרם הגוף, דהיינו במלכות של ראש, לא יכול להיות שם איזה מציאות הגבלה, כי מה שמלכות מגבילה ומעלה או"ח בע"ס דראש, ואומר שיותר לא יקבל הנה הגבלה זו היא השפעה ממש, שהרי כל שההגבלה גדולה יותר, הרי מדת ההשפעה גדולה בזו יותר: כי הגבלה דבחינה ד' ממשיכה קומת כתר, והגבלה קטנה ממנה, דהיינו מבחי"ג, ממשיכה רק קומת חכמה. וע"כ אינו נבחן שום הגבלה בראש ולא כלום. זה קצת קשה.

אמרנו מה זה הגבלה בגוף? שמסך דטבור אומר שאני לא רוצה לקבל יותר. מה זה הגבלה בראש? אותו הדבר, כמה זה אני יכול לקב... זה כן יכולים לכוון בעל מנת להשפיע וזה לא יכולים לכוון.

הוא רוצה לומר הגבלה הכוונה למסך. מסך נקרא הגבלה, אז הוא אומר, עיקר ההגבלה הוא לעשות בכוח, מה שבכוח מתפשט אח"כ בפועל. נמצא הגבלה הזאת נקרא השפעה, חסר קצת ביאור על זה.

תלמיד: כן.

רב"ש: אז צריכים להתחיל אות מ':

אף על פי שעדיין לא ניכר היותם מ יוד אורות רק אחר גמר העקודים, מה הפירוש רק אחר גמר העקודים? נראה אות מ' למטה:

מ) דהיינו רק אחר, שנגלו ויצאו ב' הפרצופין: ע"ב ס"ג דא"ק, אשר האור נכנס ויצא עשרה פעמים מן הכלי, שע"י כניסות ויציאות האלו נעשה הכר של יוד אורות מובדלים זה מזה. כמ"ש לקמן.

אמנם ודאי, למעלה אשר נ הכח של יוד אורות אלו היה בהם תחילה, רק לפי ס שלא היה האור נגבל תוך הכלי, ע לא היה ניכר עדיין מציאות היותן יוד.

מה כאן כל העניין, מה הוא רוצה כאן? הרב רוצה לספר לנו, הלוא לפי הכלל, האורות מתחלקים לפי הכלים. אם הוא אומר עקודים נקרא, שאין יותר מכלי אחד, איך אנו מבחינים עשר אורות אם אין יותר מכלי אחד? אז זה הוא אומר שהיה בכוח, ומתי נקרא היוד אורות? רק אחר גמר העקודים, הלוא עקודים גם כן אין יותר אפילו גמר עקודים הוא מפרש,

מה זה גמר עקודים? תסתכלו באות מ':

מ) דהיינו רק אחר, שנגלו ויצאו ב' הפרצופין: ע"ב ס"ג דא"ק, שגלגלתא ע"ב ס"ג אלו נקראו עקודים, ששמה היה כלי אחד, מה נותן לו הג'? אז הוא אומר: אשר האור נכנס ויצא עשרה פעמים מן הכלי, שע"י כניסות ויציאות האלו, נעשה הכר של יוד אורות מובדלים זה מזה. כמ"ש לקמן.

הוא אומר כך: בפרצוף גלגלתא, היה כלי אחד, ובפרצוף ע"ב גם כן היה כלי, אבל היה מטי ולא מטי. מה שאין כן בפרצוף גלגלתא לא היה מטי ולא מטי, היינו האור הסתלק הסתלק, משיצא טעמים והיה ביטוש פנים ומקיף והתחיל הזדככות המסך, המסך נזדכך כבר לא חזר האור בחזרה. מה שאם כן בפרצוף ע"ב נקרא מטי ולא מטי, אור הסתלק ואחר כך בא אור בחזרה כמו שנלמד אחר כך.

ובפרצוף ס"ג הוא לא הוא לומד, יש שם מטי ולא מטי הקבועה, לאחר שנסתלק מלכות דס"ג, עוד פעם מתחיל כתר דס"ג, לכן יש שם יוד יציאות ויוד הכנסות, אעפ"י שאין שם רק כלי אחד, זה הספיק הוא אומר, שיהיה הכר של יוד אורות.

למעלה:

אמנם ודאי, אשר נ הכח של יוד אורות אלו היה בהם תחילה.

אות נ', למטה:

נ) בטרם שנתפשטו לעקודים, דהיינו בע"ס של ראש, אשר שם נבחנות עה"ס שהן רק בכח ולא בפועל, אז הוא אומר שם בראש דס"ג גם כן היו הי' ספירות בכוח, רק לא היה ניכר רק בפועל.

הלאה תסתכלו:

רק לפי ס שלא היה האור נגבל תוך הכלי,

ס', אז הוא אומר:

ס) והגבלה זאת, שמלכות מגביל עד כאן מותר לקבל אור מכאן להלאה אסור כבר לא מקבלת מתחלת להגלות רק על ידי הזווג דהכאה ועליות או"ח ממטה למעלה, דהסתכלות השניה הבאה אחר התלבשות האור בנאצל, דהיינו אחר עקודים, כמ"ש לפנינו, משא"כ על ידי הסתכלות הראשון שבמלכות של ראש, אין האור נגבל.

בחלק ה', דף ש"ט, אות כ"ג, הוא אומר, הרב:

והנה ד' בחינות אלו הם מציאות ד' אותיות הוי"ה, אז הוא מסביר, מדוע הוא כך? וכבר ידעת כי שם הוי"ה אינו מתחיל אלא מחכמה ולמטה.

מפרש באור פנימי:

הויה אינו מתחיל אלא מחכמה ולמטה. כנודע, שהיוד ה"ס חכמה. ו' ה"ס ז"א. וה' ראשונה, ה"ס בינה. וה' אחרונה ה"ס מלכות. אבל הכתר, אינו מרומז בד' האותיות, זולת בקוצו של יוד.

מדוע? אז הרב אומר שם, באות כ"ד, שהיא אותיות, אז הוא אומר כך:

והטעם, כי הנה למטה בט"ס מחכמה ולמטה, יש בהם ד' חסרונות האור, אשר זה עצמו יגרום כינוי השם באור העליון, לשיוכל לקרות בשם הויה, לד' חסרונות אלו. נמצא לפי זה שהטעמים של פרצוף גלגלתא, שהזווג שהיה בראש מתפשט בגוף, שהוא אומר כאן, והגבלה הזאת מתחלת להגלות רק על ידי זווג דהכאה ועליות או"ח ממטה למעלה, בראש.