שיעור בוקר 13.02.24 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש" כרך ב', עמ' 1351,

מאמר "מהו, אוכל פירותיהם בעוה"ז והקרן קיימת לעוה"ב, בעבודה"

קריין: ספר "כתבי רב"ש", כרך ב', עמ' 1351, מאמר "מהו, אוכל פירותיהם בעוה"ז והקרן קיימת לעוה"ב, בעבודה".

מהו, אוכל פירותיהם בעוה"ז והקרן קיימת לעוה"ב, בעבודה

תשנ"א - מאמר ל"ד

1990/91 - מאמר 34

"הזה"ק (בהעלותך דף נ"ב ובהסולם אות ק"מ) אומר וזו לשונו "אמר רבי אבא, הרע שבלב, האחוז בכל אברי הגוף, עושה להם את זה, יש רעה אשר ראיתי תחת השמש ורבה היא על האדם. יש רעה זו היא תוקף הרע שבלב, שרוצה לשלוט בדברי עולם הזה, ואינו משגיח בדברי עולם ההוא כלום. שואל, למה הלב רע. ומשיב, המקרא שלאחריו מוכיח. זה שאומר (קוהלת ו') איש אשר יתן לו אלקים עושר, ונכסים, וכבוד, ואיננו חסר לנפשו מכל אשר יתאוה ולא ישלטנו האלקים לאכל ממנו כי איש נכרי יאכלנו.

מקרא זה קשה, כיון שכתוב, ואיננו חסר לנפשו מכל אשר יתאוה, למה ולא ישליטנו האלקים לאכול ממנו. הרי אינו חסר לנפשו כלום. ומשיב, שאדם, ההולך בעולם הזה, והקב"ה נותן לו עושר, כדי שיזכה בו לעולם הבא, וישאר אצלו קרן מכספו. מהו קרן. כסף ההוא, שהוא קיים לנצח, משום זה הוא צריך להשאיר אחריו קרן הזה. וקרן הזה יקבלו אחר שיצא מעולם הזה, משום שקרן הזה הוא עץ חיים של עולם ההוא, שהוא ז"א. ולא נמצא ממנו בעולם הזה, רק אותם הפירות שיוצאים ממנו. ועל כן הפירות שלו אוכל האדם, שזכה להם בעולם הזה, והקרן קיימת לו לעולם ההוא, לזכות בו בחיים עליונים שלמעלה.

ומי שמטמא עצמו ונמשך אחר טובת עצמו, ואינו חסר לנפשו וגופו כלום, אז ולא ישליטנו האלקים לאכול ממנו, ולזכות באותו העושר", עד כאן לשונו.

ויש להבין בענין עבודה, מהו ש"אוכל פירותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא", בעבודה. וכן מהו הפירוש "אשר יתן לו אלקים עושר ונכסים וכבוד", בעבודה, שעל זה אמר "ולא ישליטנו האלקים, לאכל ממנו, כי איש נכרי יאכלנו".

ידוע, שיש לנו בעבודה בחינת עשיה, כמו שכתוב "אשר ברא אלקים לעשות". כלומר, שהבורא ברא את האדם עם הרצון לקבל טוב ועונג, וכפי הרצון והחשק של האדם לאיזה דבר, כך האדם מסוגל להנות מהדבר. לכן אנו נולדנו עם רצון לקבל לתועלת עצמנו. ודבר זה אנו מיחסים להבורא.

והוא נתן לנו לעשות כלים אחרים, שהם כלים הפוכים להכלים שעשה הבורא, היינו שהכלים שהנבראים צריכים לעשות, הם רצון להשפיע להבורא. זאת אומרת, הכלים שהבורא עשה, הם שהנבראים יקבלו הנאה. והכלים שהנבראים צריכים לעשות, הם שהבורא יקבל הנאה. אולם, אם האדם נברא עם טבע של רצון לקבל, איך אפשר לשנות את הטבע.

התשובה היא, שיש סגולה, שעם הסגולה הזו יכולים לקבל טבע שני מהבורא, שעל זה אמרו חז"ל "אמר הקב"ה, בראתי יצר הרע, בראתי תורה תבלין", מטעם ש"המאור שבתורה מחזירו למוטב". היינו שע"י המאור שבתורה יקבלו בסופו של דבר הטבע השני, שהוא הרצון להשפיע נחת רוח ליוצרו, ואז הם יזכו לבחינת דביקות, הנקראת "השתוות הצורה".

אולם עד שמגיעים להשגת הרצון להשפיע, האדם צריך לעבור כמה דרגות:

א. ראשית כל צריך האדם להבין, שצריכים להשיג את הרצון הזה. כי בזמן שהאדם הולך לעשות משהו, הוא הולך לראות, איך אנשים מתנהגים. כלומר, אם האנשים הנמצאים בסביבתו גם מבינים שצריכים לעשות הכל לשם שמים, ובטח האדם הולך לראות בין אלה העוסקים בתו"מ, והאדם רואה, שאין אף אחד הנמצא בקרבתו, שיהיה לו ענין לדאוג ולעשות עצות איך להשיג את הרצון להשפיע.

והסיבה שהוא לא רואה אצל אחרים, הטעם הוא פשוט, כי אלה לא עוסקים בדרך להגיע בעל מנת להשפיע. אז הוא רואה האמת. אולם אלה שכן עוסקים בתו"מ בעל מנת להשפיע, הם בטח עובדים בהצנע לכת, כי אם תהיה מגולה עבודה שלהם בחוץ, כבר תהיה מעורבת בעבודה שלהם בחינת חיצוניות. היות שיש טבע, כשהאדם רואה שיש מי שמסתכל על מעשיו שהוא עושה, אז האדם חושב שהשני מעריך את עבודתו, וממילא כבר יש לו כח לעבודה, לא מטעם שה' מחייב עבודתו, אלא השני, שהוא מסתכל עליו, הוא המחייב אותו לעבוד בתו"מ. לכן אלה שרוצים לעבוד לשם שמים, הם מצניעים את עבודתם בפני אחרים. לכן אין לאדם יכולת לראות, אם יש מי שהוא שעובד בעל מנת להשפיע.

לכן יש להאדם עבודה גדולה, עד שבא לידי הרגשה, שחסר לו הרצון להשפיע. והגם שלפעמים האדם מתחיל להבין, שכן חסר לו הרצון להשפיע, אולם כנ"ל, כי בעת שהוא רואה, שיש הרבה אנשים, שעוסקים בתורה ומצות, והם אנשים בעלי שם, והוא לא רואה שיש להם חסרון, היינו שירגישו יסורים בגלל שאין להם רצון להשפיע. נמצא, שהעבודה הראשונה היא, שישתדל להשיג צורך לזכות להרצון להשפיע.

ב. לאחר שהוא כבר השיג צורך להרצון להשפיע, אולם לא תיכף ומיד שמתחיל להשיג חסרון, הוא מקבל תיכף את המילוי. וזהו מטעם, כי הרגשת החסרון תלויה גם כן בשיעור מה שמרגיש יסורים מזה שאין לו את הרצון להשפיע. אבל כשהאדם מתחיל להרגיש עד כמה שחסר לו זה, ורוצים מלמעלה שיהיה לו חסרון אמיתי, אז הוא מקבל מלמעלה עזרה בהרגשת החסרון. כלומר, שמראים לו עד כמה שהוא מרוחק מזה, כלומר, זה שהוא רואה איך שזה דבר קשה להשיג את הרצון להשפיע, וזה גורם לו חסרון גדול. אולם בגלל מה אנו צריכים לחסרון גדול. הטעם הוא, דבר שאינו חשוב, לא יודעים איך לשמור את הדבר שלא יאבד ממנו. לכן מטרם שיש לאדם חסרון אמיתי, לא נותנים לו מלמעלה את הדבר, כי החסרון וההשתוקקות מחשיבים את הדבר.

אבל דרך העבודה היא, בזמן שהאדם רואה, שקשה להשיג את מבוקשו, הוא בורח מהעבודה. ואומר, אני מאמין שיש אנשים שזכו, שה' נתן להם את הרצון להשפיע. וזה היה מטעם שהם היו יותר מוכשרים ממנו. אבל אדם כמוהו, שיש לו מדות יותר גרועות מאחרים, אין לו שום סכויים לזכות לזה. לכן הוא בורח מהמערכה ונכנס לעבוד בבחינת עבודת הכלל.

רק אלה אנשים שאומרים שהם רוצים לברוח מהעבודה, אבל אין להם לאן ללכת, היות שמשום דבר אין הם יכולים לקבל סיפוק, אלו אנשים לא זזים מעבודה. והגם שיש להם עליות וירידות, אבל הם לא מתייאשים. וזהו כמו שכתוב "ויאנחו בני ישראל מן העבודה, ויזעקו, ותעל שועתם אל האלקים מן העבודה". כלומר, שהיו צועקים מן העבודה, בזה שלא מתקדמים בעבודת ה', שיוכלו לעבוד בעל מנת להשפיע נחת רוח ליוצרו. ואז הם זכו ליציאת מצרים, הנקראת בבחינת עבודה "יציאה משליטת הרצון לקבל ולהכנס בעבודה של להשפיע".

ובהאמור יוצא, שתחילת עבודת האדם היא, שיקבל על עצמו בחינת מלכות שמים. היינו, במקום שהאדם היה דואג אך ורק למלאות רצונו של מלך זקן וכסיל, היינו שכל עבודתו היתה רק לתועלת עצמו, הוא קבל על עצמו מלך אחר, הנקרא "מלכות שמים", שהוא ממליך על עצמו את ה', על כל אבריו. כלומר, שכל אבריו ישמשו את הקב"ה. וזה נקרא בעבודה "יציאת מצרים", היינו "יציאה משליטת התועלת עצמו ולקבל על עצמו לשמש את ה'", כמו שכתוב "אני ה' אלקיכם, אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים, להיות לכם לאלקים". שיש לפרש, שהוציא אותם משליטת הרצון לקבל לעצמו ונתן להם את הרצון להשפיע, שזה נקרא "להיות לכם לאלקים", שאני נתתי לכם את הרצון להשפיע, שתוכלו לעבוד לשמי. וזה נקרא, שאני נתתי לכם את הכח להרגיש שאני ה'.

אולם איך האדם מקבל את ההרגשה הזו, שהרצון לקבל הוא דבר רע. מי מודיע להאדם שהוא צריך לתקן מעשיו. הנה בהסולם (בראשית חלק ג' דף ס"ד, ד"ה "ולפיכך") כותב שם וזו לשונו "ולפיכך הטביע הבורא יתברך יסורים, בענין הקבלה לעצמו, הטבוע באדם מעת לידתו, הן מכאובים גופניים והן מכאובים נפשיים. באופן, שאם יעסוק בתורה ומצות אפילו להנאת עצמו, מכל מקום על ידי המאור שבה ירגיש הפחיתות והשחיתות הנוראה שיש בטבע הקבלה לעצמו. ואז יתן אל לבו לפרוש את עצמו מטבע הקבלה הזו, ויתמסר לגמרי לעבוד רק להשפיע נחת רוח ליוצרו, בשיעור הכתוב "כל פעל ה' למענהו". ואז יפקח ה' את עיניו ויראה לפניו עולם מלא מתכלית השלימות, ואז לוקח חלק בשמחתו יתברך שבעת בריאת העולם (כי אמרו חז"ל "לא היתה שמחה לפניו כיום שנבראו בו שמים וארץ")".

נמצא, שהמאור התורה הוא נותן להאדם את החסרון, שיהיה לו צורך לבקש מה', שיתן לו את הכח לקבל על עצמו עול מלכות שמים, וכל מעשיו יהיו לשם שמים. ואחר כך, כשהוא כבר זכה לבחינת מלכות שמים, יש מדרגה שניה, הנקראת בחינת "תורה", שהיא בחינת "שמותיו של הקב"ה", שזהו בחינת "אורייתא וקוב"ה וישראל חד הוא".

ובהאמור יש לפרש דברי הזה"ק "משום שקרן הזה הוא עץ חיים של עולם ההוא, שהוא ז"א, ולא נמצא ממנו בעולם הזה רק אותם הפירות שיוצאים ממנו, ועל כן הפירות שלו אוכל האדם שזכה להם בעולם הזה, והקרן קיימת לו לעולם הבא". שיש לפרש מה שכתוב "והקרן קיימת לעולם הבא", שהוא ז"א, היות שז"א נקרא "תורה", וזה נקרא "עולם ההוא", היינו "עולם, הבא אחר עולם הזה", כי עולם הזה נקראת "מלכות" ועולם הבא "אחר". עולם הזה, הזה"ק מכנה אותו בשם "ז"א", שהוא "עץ חיים", בחינת "תורה".

וידוע, שסדר העבודה הוא, מקודם האדם צריך לזכות לבחינת מלכות שמים, שתהיה בעל מנת להשפיע. ואיך האדם יכול לזכות לבחינת השפעה. וזהו כנ"ל "בראתי יצר הרע, בראתי תורה תבלין". נמצא שע"י התורה, היינו ע"י "המאור שבה מחזירו למוטב". נמצא, שהתורה היא אצלו בבחינת "עיטין" (עצות), איך להגיע לבחינת מלכות שמים, שמלכות נקראת "עולם הזה", ו"המאור, שמחזירו למוטב" נקרא "פירות". היינו, שהאדם רואה פירות מהעבודה שלו, היינו שהשתדל בתורה והשיג מזה פירות, ש"פירות" נקרא שכר מהעבודה. לכן יש לפרש, שהוא אוכל "פירות מהתורה", זה שזכה ע"י התורה לבחינת רצון להשפיע, הנקרא בחינת "מחזירו למוטב". וזה נקרא בחינת "תרי"ג עצות".

ואח"כ בא ענין של תרי"ג פיקודין, שזהו כבר עצם התורה בבחינת "אורייתא וקוב"ה וישראל חד הוא". וזה נקרא בחינת "תורה בעצם". וזה שאומר "ז"א הוא בחינת עץ חיים, שהוא תורה", וזהו והקרן קיימת לו לעולם הבא, שהוא בחינת תורה, שזה נקרא "קרן שהיא עצם התורה". מה שאין כן מלכות שמים, שהיא בחינת עולם הזה, שם התורה היא רק בבחינת פירות, היינו כנ"ל, שהיא רק "מאור התורה המחזירו למוטב". מה שאין כן ז"א נקרא "קרן שהיא עצם התורה". וזה נקרא "פירותיהם בעולם הזה", שהיא נקראת "מלכות", היינו בחינת אמונה בקביעות. ואח"כ באה מדרגה שניה, שנקראת "עולם הבא" היינו, שהוא בא אחר מלכות, שהוא בחינת ז"א, ארץ החיים, שהיא עצם התורה.

ובהאמור יש לפרש מה ששואל "למה הלב רע". ומשיב, זה שכתוב "איש אשר יתן לו אלקים עושר, ונכסים, וכבוד, ואיננו חסר לנפשו מכל אשר יתאוה, ולא ישליטנו אלקים לאכל ממנו, כי איש נכרי יאכלנו". ושואל, כיון שכתוב "ואינו חסר לנפשו מכל אשר יתאוה", למה "ולא ישליטנו האלקים לאכול ממנו", הרי אינו חסר לנפשו כלום. ועל זה משיב, שענין ש"אדם אוכל פירותיהם בעולם הזה", כמו שביארנו, שהכוונה היא על בחינת מלכות שמים, זה שהמאור שבתורה מחזירו למוטב, המאור הזה נקרא "פירות". ואחר כך הוא בא לבחינת "הקרן קיימת לו לעולם הבא", כנ"ל, שזוכה לבחינת "עצם התורה". וזה נקרא "שלימות".

ובזה מתרץ הזה"ק וזה לשונו "ומי שמטמא עצמו, ונמשך אחר טובת עצמו, ואינו חסר לנפשו וגופו כלום, אז ולא ישליטנו האלקים לאכל ממנו, ולזכות באותו העושר".

שיש לפרש, כי "עושר" פירושו כי "אין עני אלא בדעת", היינו שהוא זכה ללמוד תורה ולדעת כל ההלכות. ויש לו נכסים, היינו שהוא יודע, שברוך ה' יש לו רכוש גדול של תורה ומצות ומעשים טובים, ויש לו כבוד, שיש לפרש, שכולם מכבדים אותו מטעם כבוד התורה, מכל מקום "ולא ישליטנו האלקים לאכול ממנו".

והטעם הוא, אף על פי שיש לו עושר וכבוד ומעשים טובים, מכל מקום היות שנמשך אחר טובת עצמו, היינו לתועלת עצמו, כמו שכתוב "ואינו חסר לנפשו כלום", כלומר, שכל דאגותיו, שלא יהיה חס ושלום חסרון בבחינת לתועלת עצמו, וממילא אין לו מה לאכול משהו מקדושה, אלא הכל הולך לסטרא אחרא.

וזה שכתוב "כי איש נכרי יאכלנו", היינו שהכל לקחו הקליפות, שהוא מטעם, שכל עבודתו היתה עבור הרצון לקבל, שזהו רשות הקליפות. נמצא, שכל העושר, שהוא היה חושב שיש לו דעת התורה, ונכסים, שהם הרכוש של תורה ומצות, הכל נמצא ברשות הקליפות.

ובזה נבין מה ששואל "למה הלב רע". יש לפרש מהו הרע שיש ברצון לקבל. ועל זה משיב "המקרא שלאחריו מוכיח זה שכתוב, איש אשר יתן לו האלקים עושר ונכסים". כלומר, הגם שה' נתן לו לעשות הרבה דברים בקדושה, אלא היות שהכל היה לתועלת עצמו, לכן נכנס הכל לרשות אחר. זה שכתוב "כי איש נכרי יאכלנו", היינו הקליפות, מטעם שהוא עבד בשבילם ולא בשביל הקדושה. אבל יש לדעת, בזמן שהאדם מתקן מעשיו, הוא מוציא הכל מהקליפות, וחוזר הכל לקדושה, כמו שכתוב "חיל בלע ויקיאנו".

ובהאמור, שיש ענין "פירות בעולם הזה" מבחינת "המאור שבה מחזירו למוטב", שמזה קבל מלכות שמים, שהעבודה היא בכדי לצאת משליטת הרצון לקבל ולעשות הכל בעל מנת להשפיע. ואח"כ יש ענין "והקרן קיימת לו לעולם הבא", שהוא ענין תורה בבחינת "שמותיו של הקב"ה".

ואפשר לפרש מה שאומר הזה"ק (בהעלותך דף ט' ובהסולם אות כ"ו) וזו לשונו "כתוב, ולזבולון אמר, שמח זבולון בצאתך ויששכר באהלך, מלמד שנשתתפו יחד, זה יצא ועשה מלחמה, וזה יושב ועוסק בתורה, וזה נותן חלק לזה, משללו, וזה נותן חלק לזה, מתורתו. כי יששכר הוא סוד תפארת, וזבולון הוא סוד מלכות. ועל כן ירש זבולון לצאת לעשות מלחמה, משום שהוא בחינת מלכות, דהיינו השפע ע"י מלחמות. ויששכר חלקו בתורה. ועל כן נשתתפו יחדיו, שיתברך זבולון מיששכר, כי הברכה שבתורה היא ברכת כל".

ויש לפרש, שענין שותפות של יששכר וזבולון בדרך העבודה הם בגוף אחד, כלומר שהעבודה צריכה להיות מסודרת בב' אופנים:

א. היא בחינת מלכות שמים, שאז יש ענין של מלחמת היצר, לצאת משליטת אהבה עצמית, ולקבל על עצמו שכל המעשים שלו יהיו בעל מנת להשפיע. ואז, ע"י המלחמות הוא לוקח שלל. היינו שהוא לוקח כוחות של הרצון לקבל ומחליף אותם בהרצון להשפיע, שזה נקרא, שע"י המלחמה הוא מכניעו. ומוכרח הרצון לקבל לעשות הכל כפי רצונו, היינו שכל המעשים יהיו רק בעל מנת להשפיע. ומאין בחינת זבולון לוקח כוחות, שיוכל לנצח את המלחמה. זה הוא לוקח מיששכר, היינו מתורתו של יששכר.

וזהו כנ"ל, כמו שכתוב "בראתי יצר הרע בראתי תורה תבלין". וזה שאומר "וזה נותן חלק לזה מתורתו, כי יששכר הוא בחינת תפארת". ומתורתו של יששכר יש כח לזבולון לנצח את המלחמות. וזהו כנ"ל, שזה נקרא "אוכל פירותיהם בעולם הזה", היינו שהוא רואה את הפירות שהתורה מביאו. זאת אומרת, שהוא רואה, שע"י המאור שבתורה הוא זכה להרצון להשפיע, שפירות נקראים "רווחים מהעבודה".

וזהו כנ"ל, שהיא בחינת תרי"ג עיטין. וזה נקרא ש"יששכר נותן חלק לזה, מתורתו", שממנו הוא אוכל פירות. וזה שאומר "וזה נותן חלק משללו". שע"י השלל שזבולון נותן לו, הוא יושב ועוסק בתורה, שמשמע, שאם זבולון לא היה נותן לו משללו, כאילו לא היה יכול לזכות לתורה.

צריכים לפרש, שכאן מדברים מבחינת תורה, שהיא בחינת "שמותיו של הקב"ה", שהיא מבחינת "תרי"ג פיקודין", שהיא "עצם התורה" כנ"ל, שעצם התורה אי אפשר לזכות מטרם שהאדם זכה לבחינת אמונה, מלכות שמים בבחינת בעל מנת להשפיע, שאז הרצון לקבל נכנע והרצון להשפיע הוא השולט.

לכן בזמן שיש להמלכות הרצון להשפיע, שלרצון הזה זכתה מלכות ע"י מלחמות, וזה נקרא, ש"לקחה שלל מהמלחמה", וכשהיא נותנת לו את הרצון להשפיע, אז הוא יכול "לשב באהלה של תורה", שבחינה זו היא מכנה בחינת "תפארת", ז"א. מה שאין כן אם אין עדיין בהמדרגה את הרצון להשפיע, אין מקום לבחינת עצם התורה. וזה נקרא "השותפות של יששכר וזבולון" בדרך העבודה, היינו כנ"ל, שמלכות יוצאת לבחינת מלחמות ובחינת ז"א, "הנקרא תורה", נותן להמלכות מתורתו.

היינו, שיש להבחין ב' אופנים בהתורה:

א. בבחינת "המאור שבה מחזירו למוטב", שמזה נמשכת בחינת "פירות" למלכות.

ב. בחינת "עצם התורה", שזה נקרא "והקרן קיימת לו לעולם הבא", שזה דוקא לאחר שיש כבר לבחינת מלכות הרצון להשפיע, שזכתה ע"י "המאור התורה" כנ"ל, הנקראת בחינת "פירות".

וזהו על דרך כמו שאמרו חז"ל, תפילין של יד היא לפני תפלין של ראש. כי תפלין של יד, אומר הזה"ק, הוא בחינת מלכות, יד כהה, כי צריכה התחזקות, כי במלכות שמים ישנן כל המלחמות בכדי להכניע את הרצון לקבל. ואח"כ בא תפלין של ראש, שהיא בחינת תורה."

שאלה: מה האמצעי שנקרא "סגולה" בעבודה רוחנית?

כל דבר שקושר את האדם למקור העליון, למקור של האור העליון, נקרא "סגולה".

תלמיד: מה זה אומר לעבוד בצניעות ובסתר ברוחניות?

האדם צריך להסתיר, להצניע את הרצונות שלו, את הכוונות והמטרות, מפני שבכך הוא לא נותן לקליפות שלו לאחוז בהם.

שאלה: איך אני מוודא שהעבודה תהיה לטובת הבורא ולא לטובת הרצון לקבל?

זו כבר העבודה עצמה. אדם צריך לקשור את עצמו לרצון להשפיע, הוא צריך להיות בתוך חברה שכולה או רובה נמצאת בתנועה כזאת, בנטייה לזה, ואז הוא יכול להיות בטוח באופן כלשהו, שהוא משתדל לכוון את עצמו למטרה.

שאלה: מהו רצון המלך? מה זה אומר לשמש את הבורא בכל האיברים?

רצון הבורא שנעלה לדרגה העליונה ונקשור את עצמנו עמו בצורה שמביאה לנו שלמות, כמו שהוא עצמו נמצא בשלמות.

שאלה: מהו העושר הרוחני של האדם?

העושר הרוחני של האדם הוא מכך שהוא מגיע לקבל על מנת להשפיע, מהמלכות שקשורה לזעיר אנפין, ממלכות שמיים.

שאלה: מתוך המאמר אני מבין שבשורה התחתונה צריך להגיע לחיסרון להשפעה, רק לא כל כך הבנתי איך עושים את זה. רב"ש כותב קודם כל שהאדם צריך להיות בסביבה של אנשים שרוצים להשיג את הרצון להשפיע, אחר כך הוא כותב שהאדם לא יכול לראות את זה, כי אנשים שעובדים ברצון על מנת להשפיע עובדים בהצנע לכת, כי אחרת הם בעצמם יפלו לקליפות. ובסוף הוא כותב שהעבודה הראשונה היא, שישתדל להשיג צורך לזכות לרצון להשפיע. מהי העבודה שנקראת השתדלות להשיג צורך כזה?

העבודה הראשונה היא שהוא מתקשר לחבריו ורוצה להגיע לרצון להשפיע איתם יחד בכלים שלהם.

תלמיד: מה זאת אומרת להשיג רצון להשפיע בכלים שלהם?

זאת אומרת, כשאני מתקשר לחברים, אני הולך איתם יחד, איש את רעהו יעזורו, בכך יש לנו רצון להשפיע, וברצון להשפיע הזה אנחנו יכולים לקבל, כל אחד מאתנו, במידה שאנחנו רוצים לתת. זה נקרא להיות בלקבל על מנת להשפיע.

תלמיד: זו העבודה שאנחנו משתדלים לעשות בתוך העשירייה, להידבק אחד לאחר ולעצות שאנחנו מכירים ומקבלים. רק רב"ש כותב פה, שאין לנו אפשרות לראות את הרצון להשפיע של החברים, את הצורך שלהם להשפעה.

כן.

תלמיד: וזה אמור להיות חומר הדלק שלנו כדי שבעצמנו יהיה לנו צורך כזה. איך באמת אני יכול לרכוש צורך להשפיע אם אני לא יכול לזהות את זה בחברים שלי?

אתה צודק. צריכים להמשיך ולראות איך זה קורה.

תלמיד: בהמשך רב"ש כותב שמראים לאדם עד כמה הוא מרוחק מהצורך להשפיע והוא רואה איך זה דבר שקשה להשיג וזה גורם לו חיסרון גדול. אני מזהה שלפעמים דווקא הייאוש מכך שאני לא מצליח להגיע לצורך להשפיע, מייאש בצורה כזו שהוא לא בונה חיסרון, אלא האדם מחפש את המילוי במקום אחר, הוא בורח מהעבודה, לא מתמודד עם זה, קשה לו. איך מהקושי הזה נבנה צורך ולא בריחה?

אין לו לאן ללכת. מה זו בריחה? לאן יברח?

תלמיד: יברח למחשבות של על מנת לקבל.

זה לא הפתרון. אז הוא ילך להיות כמו כולם? יכול להיות שהוא כן יוכל לכסות את עצמו באיזה ענן, לא יודע, וכך להמשיך כל עוד גופו חי.

תלמיד: הרב"ש גם כותב שהעצה היא לא לזוז מהעבודה, שלא זזים מהעבודה כי בעצם אין להם לאן לברוח.

כן.

תלמיד: אבל מה זה לא לזוז מהעבודה? אם לא לזוז מהעבודה זה להידבק בחיצוניות לחברה, זה מובן ובאמת אין לאן ללכת, אבל בעבודה הפנימית של האדם, הוא כל רגע בורח לעל מנת לקבל, אז מה זה לא לזוז מהעבודה?

שכל הזמן הוא נמצא בכיוון ההתקשרות עם הבורא.

תלמיד: איך לא זזים מעבודה כזו?

זאת התפילה. אין מה להוסיף.

שאלה: במאמרי החברה של רב"ש הוא אומר שלא צריך לעבוד בחברה בהצנע לכת, אומנם זה דבר גדול, אבל אצלנו מי שנותן מתנה לחברו חייב להודיעו. אם אני מבין נכון, חברה שעובדת בעל מנת להשפיע מצניעה את זה כלפיי חוץ, אבל בתוך החברה אנחנו כן צריכים לתת את ההרגשה ואת הדוגמה הזו.

כן.

תלמיד: ובכל זאת, ייתכן שחברים מסתירים ממני את הרצון להשפיע, את היכולת שלהם להשפיע. אני צריך להיות במחשבה שיש בהם רצון להשפיע מעבר למה שאני רואה?

לא, אני לא חושב שעד כדי כך.

תלמיד: אז אנחנו צריכים לעבוד בצורה גלויה, לנסות לתת הרגשה של השפעה אחד לאחר?

כן. כך נראה לי.

שאלה: אני מרגיש שדווקא בזה שאני לא מרגיש בחברים את הכוח להשפיע, את הרצון, זה נותן לי את הצורך להשפיע להם, זה נותן לי חיסרון להשפיע ולתת להם דוגמה. זה עובד הפוך, כך אני מרגיש בעבודה ביום יום.

בסדר.

תלמיד: מה זה לעבוד את התורה למען עצמי? כתוב פה שאדם מגיע למצב שהוא עובד את התורה עבור עצמו.

זו כבר קליפה. מה כתוב כאן?

תלמיד: "שאם יעסוק בתורה ומצות אפילו להנאת עצמו, מכל מקום על ידי המאור שבה ירגיש הפחיתות והשחיתות הנוראה שיש בטבע הקבלה לעצמו". איך אני נזהר מלעבוד לעצמי בתורה?

על ידי זה שאתה קשור לחברים, נמצא בחברה, מקבל על עצמך אותן המטרות, אותם התנאים שיש בחברה, וכך מתקדם.

תלמיד: אבל זה טבעי שאני מגלה את זה בדרך שזה כביכול לעצמי שאני מרגיש את זה?

מה זה לעצמי?

תלמיד: שהעבודה שאני עושה היא לא בהשפעה אלא אני רוצה ליהנות מהשפעה.

זה אני לא מבין מאיפה אתה לוקח את זה.

תלמיד: אז מה זה לעבוד את התורה עבור עצמי?

תקרא מה שכתוב, מה קורה שם לך?

תלמיד: הוא כותב "שאם יעסוק בתורה ומצות אפילו להנאת עצמו, מכל מקום על ידי המאור שבה ירגיש הפחיתות והשחיתות הנוראה שיש בטבע הקבלה לעצמו", מה זה המצב הזה?

אדם שלומד תורה, בכל זאת לא חשוב באיזה כוונות הוא לומד, בכל זאת מקבל איזה הארה שהיא מראה לו מה צריך להיות היחס שלו לתורה.

שאלה: הוא מדבר פה לקראת סוף המאמר על זבולון ויששכר, כאילו שני חלקים שבאדם שאחד יוצא למלחמה ונלחם את המלחמה והאחר לומד תורה. והוא אומר שאחד חייב לשתף את השני, כל אחד חייב לתת לשני מחלקו כי אחרת שניהם לא יצליחו. אפשר להסביר מה זה אומר?

ברור שכך אנחנו צריכים להיות, גם מחולקים וגם מחוברים בינינו ובכל אחד מאיתנו.

תלמיד: מה זה אומר בתוך האדם, החלק שנלחם והחלק שמושך מאור?

החלק שנלחם מרגיש, מגלה שיש לו כוחות נגד, והחלק שיש לו מאור יש לו כוח, הוא גדול באיכות וגדול ובכמות, יש כאלה חלוקות.

תלמיד: אם זה נאמר בחיצוניות אפשר להגיד שזה ברור, למרות שאני לא מבין את זה בחיצוניות, אבל בתוך האדם זה זמנים שונים של האדם בעבודה?

כן, בדרך כלל זה בזמנים שונים.

תלמיד: אז מה זה הזמן הזה של המלחמה ומה זה הזמן של משיכת המאור, מתוך כל התהליך שהוא סיפר לנו כאן.

שלפעמים אדם מרגיש את עצמו שהוא נמצא באיזה מצב שיש לו יחס מיוחד, מלחמה, עם עצמו.

שאלה: בהקשר לאיש הנוכרי, שכמעט בהכרח איש נוכרי לוקח את מה שאנחנו עובדים, זה הקליפות, ואז הוא אומר להם בהמשך שצריך לדעת שאחרי כן זה ייצא מהקליפות וילך לקדושה. איך אני זוכר בזמן שזה הולך לקליפות, כי הוא אומר שזה בהכרח צריך ללכת לקליפות, ואז אני צריך להוציא אותן והם יוצאות לקדושה, איך בזמן שזה הולך לקליפות אני יודע שזה הולך אחרי כן לקדושה? שאני לא אוותר ואברח מהמערכה?

אנחנו צריכים להאמין ולהבין ולהסכים עם זה שכל העבודה שלנו עוברת דרך הקליפות, שעל ידי שאנחנו טובעים בקליפות, אנחנו אחר כך יכולים לתקן אותן וגם הן יתקשרו לקדושה.

תלמיד: זה בעצם קשור למלחמה הזאת של זבולון ויששכר שהם עושים את המלחמה הזאת מול הקליפות כל הזמן?

כן. זה שתי גישות.

שאלה: כתוב "רק אלה אנשים שאומרים שהם רוצים לברוח מהעבודה, אבל אין להם לאן ללכת, היות שמשום דבר אין הם יכולים לקבל סיפוק, אלו אנשים לא זזים מעבודה". אם אדם מזהה שיש לאן ללכת, יש איזה הובי שהוא מאוד נהנה ממנו, למשל אוהב לשחק טניס, ממש נהנה, ויש לו תוכנית גיבוי מה שנקרא, מה זה, זה מצב סכנה, איך מתמודדים עם זה?

הוא בכל זאת צריך לסדר את עצמו כך שזה לא ימשוך אותו באמת.

תלמיד: איך? הוא מושך בצורה טבעית.

זה מושך, אבל הוא לא הולך בינתיים.

תלמיד: בינתיים לא.

אז שכך ימשיך. שזה מושך אותו אבל הוא מתנגד לזה.

תלמיד: השאלה אם יגיע מתישהו למצב שזה מפסיק? כי רב"ש כותב שזה סימן טוב שאין יותר כלום.

זו כבר בעלייה לדרגות יותר גבוהות.

תלמיד: אז התשובה היא פשוט להמשיך אתה אומר?

כן. אין לאדם מה לעשות אלא רק להתנגד לכל הדברים האלה שיכולים למשוך אותו מהדרך.

תלמיד: ומהי דרך הכי טובה להתנגד שעובדת באמת?

קבוצה. מה אפשר לעשות?

שאלה: כתוב פה במאמר "נמצא, שהעבודה הראשונה היא, שישתדל להשיג צורך לזכות להרצון להשפיע." שיש צורך כזה לזכות להשפיע, שהוא צריך להשיג את הצורך, קודם כל. וענית לו, ככה ממש, מעניין, שעבודה ראשונה זה שהוא מתקשר לחבריו ורוצה להגיע לרצון להשפיע יחד איתם בכלים שלהם. אני לוקח את זה לצורה פרקטית. יש לי עשירייה, כל אחד מאוד מיוחד. מה זאת אומרת שאני משיג צורך להשפיע דרך הכלים שלהם?

שאתה מסתכל על החברים שלך ואתה רוצה להשפיע להם מכל הכלי המתוקן שלך.

תלמיד: איך אני עושה את זה בלי לקלקל את החיסרון שלהם, כי אולי אני לא מבין נכון, לא מרגיש נכון את הכלים שלהם?

מה שאתה מבין, מה שאתה מרגיש.

תלמיד: איך אני בודק את עצמי?

תפילה.

תלמיד: אפשר בעשירייה לדבר על הכלים של החברים?

תנסו קצת.

שאלה: שאלה שעלתה על הקליפות. נראה שהקליפות במקרה הזה שומרות על האדם, שרק כשהוא יהיה מוכן, אז הוא יוכל לקבל באמת את האור.

כן.

תלמיד: כביכול, במקרה הזה הקליפות הן דבר חיובי. כביכול בצורה כלשהי הן כמו מחסן או מאגר. לעומת זאת, במקומות אחרים, אנחנו לומדים שהקליפות זה דבר שאסור לפרנס אותו, לא צריך, צריך להימנע מזה, הדרך תהיה ארוכה, זה רחוק מהאדם. יש הבדל בין קליפות לקליפות?

יש עולמות שלמים של הקליפות. ממש עולמות. ספירות, פרצופים שהם כולם עובדים בעל מנת לתחזק את עצמם ולהחזיק את עצמם בעל מנת להשפיע לעצמם.

תלמיד: אז בעבודה שלנו, כשאנחנו משתדלים, השכר שלנו כאילו נופל לים של סיטרא אחרא, מה היחס שצריך להיות לנו כלפי הקליפות האלה בעבודה שלנו?

יש פעולות שבהן אנחנו לא יכולים להימנע מזה שאנחנו נופלים לים של סיטרא אחרא.

תלמיד: ואנחנו יכולים להאמין שאחרי כן זה יחזור?

כן. זה "חיל בלע ויקיאנו".¹

שאלה: הרגשת הכלי היא בהתאם לצורך של האדם, לדוגמה, אני מוצא את עצמי בצוהריים במצב שאני לא חושב על הקבוצה, ואז אני נכנס לשיעור צוהריים לכמה דקות, רק כדי לראות את החברים מולי, ופתאום אני מתפעל מכמה הם גדולים ואיך הם ממש הצלה, וזה נותן כוחות למשך כל היום. האם הרגשת הכלי היא רק הצורך שנולד באדם לקבוצה, לבירור הזה כל הזמן שהם יהיו בתוכך?

כן. לא צריכים יותר כלום.

שאלה: מה זו מלחמת היצר?

שיצר הרע נלחם עם יצר הטוב שבאדם.

תלמיד: ואיך מנצחים במלחמה הזאת?

על ידי זה שאנחנו נמשכים לשורש עליון, ומפני שכולו קשור ליצר הטוב, יצר הרע מאבד את הקשר עם השורש העליון.

תלמיד: העבודה הזאת של העיסוק בתורה מביאה לאדם מאור שמביא לו ייסורים מזה שהוא רואה שהוא מקבל לעצמו. על זה הוא צריך להתגבר והתוצאה שהוא יזכה לה בסוף היא שהוא יראה שהשפעה זה טוב, הוא יזכה לגילוי וזה ימלא אותו שמחה. כלומר, בזמן העבודה אדם צריך להיות בצער, בייסורים, בהתגברות, בקשיים ובעבודה, ולבנות על זה שבעתיד, בסוף התהליך הוא יזכה לשלמות, לגילוי, ותהיה שמחה וכולי.

כן.

תלמיד: מאיפה מקבלים אמונה כזאת כלפי העתיד, שאתה עושה עבודה עכשיו ובעתיד תקבל?

אנחנו חייבים להיכנס לעבודה ולהשתדל להיות בה וכך להמשיך. לפעמים אני נמצא במצב פנימי שלי, שאני לא יכול להצדיק שום פעולות ומצבים, ובכל זאת אני הולך ומסתמך על הקבוצה, על האמונה שלי, על זה שהייתי בזה קודם וכולי וכולי.

האדם בנוי בצורה כזאת שבכל זאת הוא נמצא בין העולמות. הוא חייב לקשור את עצמו עם העולם העליון ולא לשכוח את העולם התחתון. הוא חייב לסחוב את העולם התחתון עד שמעלה אותו לעולם העליון.

שאלה: הרגשת יציאת מצרים היא הרגשה פרטית או קבוצתית?

אני רואה את יציאת מצרים כיציאה פרטית.

שאלה: איך אדם מבחין במצב הזה של יציאת מצרים בתוכו אם זה פרטי?

הוא מתקשר לקבוצה, הוא נמצא עם החברים, הם מדברים, מתחברים, רואים עד כמה הם עוברים מצבים שמזכירים להם את סיפור יציאת מצרים, וכך הולכים קדימה.

תלמיד: בעמ' 1352 רב"ש כותב, "רק אלה אנשים שאומרים שהם רוצים לברוח מהעבודה, אבל אין להם לאן ללכת, היות שמשום דבר אין הם יכולים לקבל סיפוק, אלו אנשים לא זזים מעבודה. והגם שיש להם עליות וירידות, אבל הם לא מתייאשים. וזהו כמו שכתוב "ויאנחו בני ישראל מן העבודה, ויזעקו, ותעל שועתם אל האלקים מן העבודה".

האם המצב של יציאת מצרים הוא הרגשה פרטית בתוך האדם, כל עוד אין מספיק כוח להיות ביחד במעמד הזה של יציאה ממצרים? האם זו הרגשה פרטית או קבוצתית?

פרטית בטוח שכן, קבוצתית תלוי כמה, איזו קבוצה, אני לא יודע.

תלמיד: אז בתוך העשירייה יש אפשרות להתאחד ולצאת יחד?

כן.

שאלה: הרב"ש אומר שהעבודה הראשונה היא להשיג צורך לרצון להשפיע. איך להשיג צורך למה שלא חסר, לרצון שבכלל לא קיים בעולם הזה?

לפחות במידה שאנחנו מסוגלים לפנטז, לתאר לעצמנו, להתחיל מזה.

תלמיד: איך לתאר רצון ששייך רק לבורא, רצון להשפיע? איך לרצות אותו כל הזמן?

על ידי כך שאתה נותן למישהו, שמישהו נותן לך, אפילו שהכול על מנת לקבל, אבל בכל זאת, תנסה לחשוב כך ותראה שיש בזה כוח מסוים שיעזור לך לרצות להיות בהשפעה. בהשפעה כזאת שהיא כאילו השפעה, זו לא השפעה אמיתית, אבל תרצה להיות בזה.

תלמיד: אבל כל העולם הזה נמצא בלקבל על מנת לקבל, בלהשפיע על מנת לקבל, אלו כל החיים שלנו.

כן.

תלמיד: איך לקפוץ לרצון לרצות רק להשפיע?

תתאר לעצמך, מכל הקפיצות האלו בסופו של דבר מגיעים.

שאלה: איך מכך שאנחנו משתדלים להשפיע ולפעול בתוך הכלים של החברים, אנחנו מגיעים לעץ החיים?

מכיוון שאתה מחבר אותם יחד ובסופו של דבר השורשים שלהם נותנים לך עץ חיים אמיתי שממנו אתה ניזון, מקבל חיים לפירות וכך מתקדם קדימה.

תלמיד: מה זה אומר שהשורשים של הכלים של החברים נותנים את עץ החיים?

תשתדל להתקרב לחברים, תתקשר לשורשים שלהם, שכולנו יחד נוכל להשפיע זה לזה, ומתוך זה יתקבל עץ החיים.

תלמיד: איך להתחבר לשורשים של החברים?

לא צריך להשתדל להתחבר לשורשים שלהם, אין לך הזדמנות כזו. אתה צריך רק להשתדל להתחבר אליהם.

שאלה: גם הדת וגם חכמת הקבלה מדברות על שכר בעולם הבא. איך אנחנו מפרשים נכון מהו השכר שמובטח לנו בעולם הבא בחכמת הקבלה בשונה מהדת?

זה תלוי בכל אדם ואדם, עד כמה הוא מתאר לעצמו את השכר הזה. אנחנו לומדים שהשכר בעולם הבא הוא שאלו שתיקנו את עצמם נמצאים בשורשם, והם מוכנים לעשות את כל הפעולות על מנת להשפיע לבורא. זה העולם הבא.

שאלה: אפשר להגיד שבתוך הקבוצה יש עולם עליון, ומה שבחוץ זה העולם הזה, מה שאני מסתכל בתוך הרצונות שלי?

בינתיים אפשר להגיד כך.

שאלה: התבלבלתי. רב"ש אומר שניתן להיות עני בדעת², מצד שני הוא אומר ""ואינו חסר לנפשו כלום"", ו"המאור שבה מחזירו למוטב", ו"שהאדם רואה פירות מהעבודה שלו,". האם להשתוקק לשלמות אם אתה יודע שבכל זאת הכול יגיע לקליפות, או להיות עני ולהשתוקק ללשמה, כדי ששום דבר לא יגיע לקליפות?

צריך להשתוקק לא לרצות שום דבר חוץ מההכרחיות שיתנו לך, כדי שהרצון שלך לא יהיה למילוי, אלא למדרגה עליונה, והיא שתמלא אותך.

שאלה: איך לקבל אמונה בקביעות?

כמו שאנחנו לומדים, להמשיך ולהמשיך ולדרוש כל הזמן.

שאלה: מה המשמעות הרוחנית של העבודה המשותפת של זבולון ויששכר, בעשירייה?

לא חשוב לי מה כתוב שם, אנחנו צריכים לראות את עצמנו כך שלכל אחד יש איזו נטייה לרוחניות, והוא מכוון את עצמו לרוחניות על מנת להשפיע לכולם, לעזור לכולם, להתחבר עם כולם, לא חשוב באיזו צורה הוא נמצא, לא חשוב מאיזה כיוון הוא בא. זה מה שאנחנו לא צריכים לשכוח.

שאלה: מדובר במאמר על כך שהאדם צובר פירות לעולם הבא, קרן שהאדם צובר לעולם הבא. באילו פירות מדובר?

פירות זו השגה. עוד קצת, עוד חלק מהעולם העליון, שאנחנו מגלים ומתחברים אליו בהשגה.

שאלה: מה זה אומר להעלות את העולם הזה לעולם העליון?

שאנחנו הנמצאים בעולם הזה, נוכל להרגיש שאנחנו נמצאים בהשגה כמו בעולם העליון מהעולם הזה.

תלמיד: האם זה כמו יציאת מצרים? שאלו אותך על יציאת מצרים ואמרת שאתה מרגיש את זה בצורה פרטית. אז איך אנחנו מרגישים, בתור יחיד או בתור קולקטיב?

גם וגם.

שאלה: אפשר להשתמש בקליפות ככוח לדביקות בחברים?

לא, צריך להתנתק מהן ככל האפשר.

שאלה: מאיזו עבודה אני מנסה לברוח ומה זה אומר שאין לי מה לאבד ואני מוכן לעבודה הזאת?

מדובר על העבודה בקשר עם האחרים, עם החברים, וכל אלה שנמצאים מחוץ לעולם העליון. אני מוכן להתקשר איתם ולספק להם כל מה שחסר להם כדי להתעלות מן העולם הזה אל העולם העליון.

תלמיד: אני תמיד בורח מהמאמץ שבו אני כל הזמן נמצא, כי זה גורם לי כל הזמן לחשוב על החברים, לדאוג להם והלחץ הפנימי הזה דוחה אותי, אני לא רוצה כל הזמן להיות בזה.

צריך להתרגל.

תלמיד: הרב"ש משתמש בסיפור יציאת מצריים "ויזעקו ותעל שוועתם". אנחנו עוד לא נמצאים שם כי אנחנו מודעים שאנחנו עבדים לרצון לקבל. כתוב בספר "שמות" פרק א' ש"ויזעקו" זה אחרי שקם מלך חדש שלא ידע את יוסף, והחמירו את מצבנו בעבודה קשה. כתוב ש"ישראל מזרזים את הזמנים" איך לא נשב ונחכה שיקום מלך, כלומר שנקבל גזרות קשות יותר?

על ידי כך שנתחבר בינינו יותר ויותר.

שאלה: קליפות הן כאשר אני מעביר אחריות לחבר, אבל אם אני עושה את העבודה בצורה נכונה, אני בעצמי אחראי על כל הקבוצה ומתקן את כולם בתוכי, ללא שום טענות לאף אחד. זה נכון?

נכון מאוד.

שאלה: האם אפשר להרגיש שני מצבים בו זמנית, למשל אהבה ושנאה?

לא.

שאלה: במה עיקר כוחן של הקליפות?

בזה שהן יכולות למשוך אותנו לעל מנת לקבל. מלכתחילה אנחנו נמצאים בקשר עם הקליפות, ולקרוע את הקשר איתן זו עבודה קשה.

תלמיד: ככל שאדם מתקדם בעבודה כך הן יותר מתחזקות?

כן, כדי לספק לו בחירה חופשית.

שאלה: אמרת פעם שכל הרצונות שלנו מגיעים מהבורא, מהמדרגה העליונה, מה זה אומר שאתה צריך שיהיה לך רצון צנוע?

רצון צנוע? אני לא זוכר דבר כזה. אם תמצא, תקרא לי את זה.

תלמיד: אם הבנתי נכון יש שתי אופציות לגלות את הבורא. אופציה ראשונה, דרך ידיעה של מלכות שמיים, הרצון לקבל בעולם האמתי בזה שבונים קרן בעולם הזה.

לא. לא עושים את כל זה כך. את זה נותנים מלמעלה.

תלמיד: אז האופציה השנייה היא ידיעה דרך תורה ומצוות, דרך זעיר אנפין, תכונת ההשפעה בעולם הזה, בהשקעה לעולם הבא בקרן של עץ החיים.

לא, גם זה לא עובד כמו שאתה מתאר לעצמך.

(סוף השיעור)

---

1. איוב כ', ט"ו↩

2. ""אין עני אלא בדעת",".↩