שיעור בוקר 22.06.2026 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

שיעור מוקלט מתאריך 28.02.2002

https://kabbalahmedia.info/he/lessons/cu/N9KtzmFr?activeTab=downloads&mediaType=video

ספר "כתבי רב"ש" כרך א',  

מאמר "וישב יעקב בארץ מגורי אביו"

 

קראנו מאמר מפרשת "וישב", "וישב יעקב בארץ מגורי אביו", משלבי הסולם כרך א', עמ' של"א.

"רבות רעות צדיק ומכולם יצילנו ה'", זה בעצם השלב הראשון של העבודה שלנו. את מי שרוצים לקרב שולחים לו קושיות, כמו שכתוב "תורה מחלשת כוחו של אדם". העניין הוא לקשור את הדברים האלה לבורא, למקור, למי שמביא את זה לנו, ל"אין עוד מלבדו".

הבעיה היא לראות דברים רעים ומכל שכן דברים טובים איך הם קשורים לבורא, איך הוא מסובב את הכול. אם אדם היה רואה את הקשר, לא את הבורא ולא את הרע, הקשר הוא הבעיה, אם היה מרגיש אותו, אז בטח שהדרך הייתה קלה. למה היא קשה? מפני שהעיקר הוא הקשר בין מה שנעשה גם בצד הרע וגם בצד הטוב עם הבורא.

גילוי אלוהותו יכול להיות לא מי הוא אלא "ממעשיך הכרנוך". "ממעשיך הכרנוך", מעשים אנחנו רואים, ואותו אפשר להכיר דווקא דרך המעשה שזה נקרא קשר. הבעיה היא כל הזמן להיות בזווית נכונה, לראות בזווית נכונה את המציאות.

שאלה נצחית קבועה שאדם צריך לשאול אחרי כל שינוי בקליטת המציאות היא, "למה הבורא עושה לי את זה?'', בצורה קבועה. אם השאלה הייתה קופצת בנו, אז היינו מתקדמים מהר מאוד. הבעיה היא שהקליפות מסתירות את מציאות ה', ואנחנו לא שואלים למה הוא עושה לנו את זה, אלא אנחנו שקועים בתמונה החיצונית, במה שמסתובב מול עינינו. הבעיה קצת יותר פנימה לשאול על הסיבה בצורה נכונה, לא למה אני סובל, אלא מי מספק לי את ההרגשה הזאת ולאיזה צורך, זו בעיה.

רק קבוצה, בלעורר כל אחד, יכולה לעזור לאדם מהר יותר בכל פעם להתעורר לתפיסה נכונה של המציאות. אם לא זה, יכול להיות ששבועות וחודשים האדם ישכח בכלל איך הוא צריך לקשור את כל מה שנעשה סביבו ואיתו בהרגשה שלו עם הבורא, והזמן עובר ללא תועלת. 

במה תלויה העזרה מהחברים? כמה מעריכים אותם. אם אני מעריך את החברים שהם באמת נמצאים בשלבים יותר מתקדמים ממני, אז כל מילה או תנועה שאני רואה בהם, בצורה טבעית הם אומרים לי הרבה, הם מעוררים בי הרבה משמעות. ואז אני ניגש יותר מהר בצורה נכונה להכרה, לאנליזה של המקרים שעוברים עליי. כי האדם מתוך עצמו עד שהוא מתעורר, עד שמעוררים אותו מלמעלה לפי בעיתו, יכולים לעבור חודשים, והוא צריך להכין לעצמו אחישנה דרך קבוצה. 

  

תלמיד: האם הכול תלוי ביכולת להכניע עצמי כלפי החברה ובזה תלוי שאני אחר כך אצא מהמצב הרע?

יש הרבה גורמים להתקדמות האדם. בצורה שהוא יכול להשפיע על ההתקדמות שלו, כותב בעל הסולם שזו חברה. לא חברה, אלא מה שסובב את האדם, התפעלות מספרים, מסופרים ומחברים.

אתה יכול להתפעל יותר מרדיו וטלוויזיה במקום מהקבוצה, זו בחירה שלך. אתה יכול להתפעל יותר מהעיתון במקום להתפעל מהספרים שלנו, זו בחירה שלך. אתה יכול להתפעל יותר ממה שאומר לך איזה פילוסוף מאשר החברים, זו בחירה שלך. כלומר אתה בוחר ממי להתפעל. אחרי שגמרת את הבירור ממי להתפעל ואתה הולך להתפעל ממישהו, אתה כבר נמצא בשליטה שלו, הוא יקבע לך את כל ההסתכלות והעתיד שלך, המדרגה הבאה כבר בידו. 

 

תלמיד: אני לא יכול להתפעל מעיתון מטרתי.

אנשים יוצאים לחוץ לארץ או למקום אחר ומשתנים, מקבלים שטיפת מוח מה שנקרא. אני אגיד לך אחרת, אנשים שנמצאים כאן אצלנו ונמצאים גם תחת השפעה צדדית, הם גם נמצאים בפיצול, בקונפליקט פנימי, בהתקדמות לא משביעת רצון. יש הרבה כאלה שנמצאים בשני העולמות, הם עדיין לא עשו בחירה. ונותנים זאת לכל אחד ואחד כדי שהוא יחזק את הגישה שלו, מבלבלים לו את המוח. עד שהבורא מתגלה בפתיחת המחסום, אז ככל שמתקדמים יש כל הזמן הפרעות, כדי שעל פני ההפרעות תחזק את הקשר לקבלה. אבל הבחירה היא הדבר היחידי. 

 

תלמיד:  האם הפרעות הן מסוג כזה שאני אבחר משהו לא נכון ובכל זאת אעדיף את המטרה, כלומר נותנים לי אפשרות לבחור משהו אחר?

נותנים לך אפשרות במקום להשקיע בחברה, להשקיע בדבר צדדי, וזה יכול להיות במחשבה, במאמץ פנימי. לא פיזית שאתה הולך וברור לך שבמקום לשבת בישיבת חברים או לעשות איתם איזה מעשה, אתה מעדיף לשבת בבית או באיזה מקום ומשהו לעשות, אלה דברים ברורים מדי. אני מדבר על דברים פנימיים, שאדם נמצא בכל התהליך ובכל המערכה, ובכל זאת במחשבה וברצון שלו הוא לא נמצא.

הבחירה היא עד הדקויות, עד העומק הסופי של הרצון, וכאן רואים את קצב ההתקדמות של כל אחד. הפרעות הן תמיד טובות, הן לעניין. מה זו הפרעה? הדבר שאתה חייב לתקן, ומראים לך מה.

תלמיד: כתוב, "אבל בעבודת ה', שהאדם ההולך בדרך האמת, הוא מוכרח לעבוד בהצנע לכת". איך זה מתקשר עם המצב שאנחנו כל אחד כעושה משהו טוב?

הצנעת לכת צריכה להיות כמו שכתוב, "הצנע לכת עם ה' אלוהיך". זאת אומרת, מפני שכל אחד מאיתנו עדיין לא מתוקן, אגואיסט, אנחנו יכולים להפריע אחד לשני בקשר שלו עם הבורא. נגיד יש לי איזה מקור שמשם אני מקבל כל חודש אלף דולר. למקור הזה יש לב, ואני מבקש מהמקור הזה ופעם בחודש הוא נותן. סיפרתי לך את זה ואתה בא במקומי ומקבל את האלף דולר האלה. זה יפה? לא? כן? אנחנו באגואיזם שלנו רוצים או לא רוצים וברוחניות ודאי נעשה כך אם אנחנו נדע.

אז תתאר לעצמך, שבמקומי אתה יכול לקבל מהבורא. אני גיליתי, אני עבדתי על זה, אני עשיתי הכול, ואתה לא יכול לעצור את עצמך, תבוא במקומי ותעשה את זה. בזה תזיק גם לעצמך וגם לי. 

אז נגיד מדוגמה הזאת אולי איכשהו אפשר להבין מה זה נקרא הצורך בהצנעת לכת. זאת אומרת, עד שהאדם לא מגיע להיות באמת בהשפעה שאין לו שום עניין לעצמו, הוא לא יזיק אף פעם לחברו, אז אסור בכלל לפתוח את הלב כלפי הבורא. אתה עם הבורא בנתיב שלך, והוא עם הבורא בנתיב שלו.

אלא רק גדלות המטרה הכללית, שכל אחד יספר לשני כמה הוא עשה לחברה וכמה הוא עשה לשני. ואם אני שלחתי מתנה לגלעד, אני חייב לכתוב על המתנה שאני שלחתי לו. למה? כדי שגם הוא יביא לי בחזרה משהו. האם זה יפה? כן זה יפה, זה מחזק את קשר בינינו. פשוט מאוד, אני מעוניין שהוא ידע עליי. הוא יראה שאני אוהב אותו והוא יאהב אותי, ויהיה קשר בינינו וביחד כבר יהיה כוח יותר גדול מאשר כל אחד לחוד, פשוט מאוד. 

כל הפרינציפ הזה, כל הכללים כאן הם כולם מכוונים כלפי המטרה ומתוך זה צריכים לראות אם כן או לא לעשות. לכן מה שאני מרגיש כלפי הבורא זה העניין הפרטי שלי ומה שאני כלפי כללות העניין זה חייב להיות מגולה. בזה אני מראה לכולם כמה עשיתי ובזה אני מעודד את כולם גם כך לעשות. ולכן אדם רוצה או לא רוצה אבל מראה לנו את הזלזול זה כוח הרסני בקבוצה.

לכן אם החבר החדש היה בא רק פעם בשבוע, והתחיל להגיע פעמיים בשבוע, הוא נותן לנו תוספת. אבל אם אדם שהיה מאוד מאוד קשור לקבוצה ולחברים ופתאום התחיל להידרדר ומראה לכולם עד כמה שלא אכפת לו, ואנחנו קוראים במאמרים שהפוך, כל אחד צריך להראות לשני כמה הוא מתפעל וכמה שהוא עובד, אז האדם הזה הורס אותנו. 

לכן צריכים מאוד להיזהר ולהתרחק מאנשים האלו שמראים את יחסם ככה. וצריך גם להבדיל אם האדם נמצא בנפילה, בירידה זה משהו אחר ואז אנחנו צריכים לעודד אותו, לעזור לו, ומחר גם אני יכול להיות במצב כזה. אבל אם כבר הוא הסכים עם זה שהוא נמצא במצב התדרדרות, אז חייבים לסלק אותו מעינינו, כי זו דוגמה לא טובה.

אני צריך להראות כל הזמן דוגמאות טובות, לכן חייבים להילחם נגד דוגמאות כאלה ושלא יהיו בינינו דוגמאות כאלה. לסלק אותו לאיזה מעגל יותר חיצון, לשכוח עליו, לא לראות אותו עד שיתחזק, אולי בעוד כמה שנים מי יודע.

זאת אומרת, אני לא מסתכל עליו, אני לא מסתכל על שום דבר, אני מסתכל על זה כעל דוגמה חיובית או שלילית בשבילי. זהו. 

תלמיד: לא הבנתי בדיוק מתי אדם מגיע למצב של הצנע לכת?

הצנעת לכת צריכה להיות רק במה שקשור בינך לבין הבורא. שוב אני אומר, זה נובע מתוך זה שאנשים מסביבך, אפילו החברים הקרובים, עדיין לא נמצאים בנקיות כזו שלא יפגמו בך ובעצמם. זה אותו דבר, בך או בעצמם. בגשמיות אנחנו לא רואים שזה אותו דבר, אבל ברוחניות ממש אין הבדל. נשמה אחת, זה פשוט כך. זה כלפי החברים. 

וכלפי כל העולם הצנעת לכת צריכה להיות כזו שלא תעורר עליך כוחות שיכולים להזיק לך. אם בכללות אנחנו מעוררים בעולם כל מיני תגובות עלינו, אז אין ברירה, אנחנו עוסקים בהפצה. אבל למשל בעבודה, באיזה מקום שאתה מסתובב, בין הקרובים, ככל האפשר תעשה כך שאף אחד לא ישים לב לדברים האלה. זה הטוב ביותר. חשבונות רוחניים הם רק עם הקבוצה שלך. עם כל היתר אלו חשבונות פשוטים, גשמיים. 

תלמיד: איך אני יכול להפוך חבר שלי לגדול ממני? זה ממש נגד הטבע שלי, אני לא יכול. אני תמיד הכי טוב שיכול להיות.

לא יודע איך להגיד לך. 

תלמיד: אבל זה ממש נחוץ, הדבר הזה. 

זה נחוץ. 

תלמיד: וככל שזה נחוץ, כך אני מוצא את עצמי, שתמיד יש מין רגע שאני כבר מבטל את החבר.

אין לי מה לומר. זו ברכה מהשמיים כשאדם מתחיל לראות את זה כך. אבל כשרואים, רואים שכל אחד, שיש לו רצון באמת הקטן ביותר לבורא, מישהו שיושב כאן, שהגיע אולי רק עכשיו, או שנמצא כאן שנים, לא חשוב, אבל שלא נמצא בהתדרדרות, שנמצא בהשתוקקות כלפי מעלה, אם יש לו קצת מהרצון הזה, גרם אחד רצון כלפי מעלה, אם היית קצת בפקיחת עיניים, אז היית רואה שהוא יותר גדול ממך. היה לך דחף להתחבר. 

תלמיד: יכול להיות לי דחף להתחבר אבל בלי גדלות של החברים.

לא, רק מתוך זה. בשביל מה עוד להתחבר?

תלמיד: יש לו משהו לתת לי. נניח לי יש הרבה ולו יש קצת, ואני רוצה את הקצת שלו. זה גם כן דחף. 

לא. לי יש הרבה ולו יש קצת? לא. אין קצת והרבה. יש לו את הדבר החשוב ביותר, שאותו דבר אין לי בכלל. אי אפשר להעביר את הרגשות האלה, אבל זה כך. אתה לא תאמין, אבל באים אנשים, סתם מישהו מתחיל לדבר, קטן, לא חשוב מי ומה, שום דבר לא יודע, מילה אחת, ואני בכל זאת משהו עברתי, ואני מרגיש כך כלפיו.

על זה צריכים לעבוד אולי, אבל ההרגשה הזו באה כתוצאה מרצון להגיע, להשיג. מאיפה בכלל דבר כזה יכול להיות? איך יכול להיות שמישהו קטנצ'יק אחד שמגיע עכשיו בפעם הראשונה, יעורר בי רצון כאילו להידבק אליו, ודווקא כביכול יש בו משהו מה שאין בי? מפני ששורש הנשמה שלו, החסרונות שלו, הם מיוחדים ואין בי אותם. ההרגשה שלו, הקשר שלו עם הבורא הם לא כמו שיש לי. לכל אחד יש נקודה אחרת מהמבנה של אדם הראשון, ומתוך זה, אני מרגיש שהוא מיוחד.

אני לא יכול להסביר את זה. יש הסבר שאני אומר, אבל צריך הסבר יותר קל.

מי שלא מגיע באמת לאיזו אהבה או משיכה נפשית להתחבר עם האחרים, עם מה שיש בתוך האדם בפנים, לא יכול להתקדם. רק מתוך הנטייה הזו הוא יכול לשאוב כוחות וכלים חדשים. למדנו שלא אני ולא הוא מייצרים בעצמנו כלים. הכלים נוצרים מהקשר בינינו, בין אחד לאחר, השפעה. יש אני ויש הוא, אני כלום והוא כלום. אם נוכל לעשות השפעה אחד לאחר, אז מה שאנחנו בונים בינינו, הגשר הזה שנקרא השפעה, זה הכלי, זו הנשמה.

או שאנחנו אומרים אחרת, מהי נשמה? נקודה שחורה, שהאדם בונה עליה אור חוזר. שבתוך האור החוזר שהוא כתוצאה, כדבר שבא ממטה למעלה, למעלה מהמסך, למעלה מהרצון לקבל, בו מקבלים את התגלות האלוהות. הנשמה נמצאת כאילו למעלה מגוף הפרצוף. לכן הכלי הרוחני נבנה רק בקשר, אחד כלפי האחר. בהשפעה, כמו שאנחנו אומרים. 

אז אין כאן אפשרות אחרת, רק למצוא אנשים שאתה יכול להימשך אליהם, לאהוב אותם מבחינה רוחנית, כי כל עניין הגשמיות לגמרי נופל, ורק איתם אתה יכול לבנות כלי כזה. אין אפשרות אחרת. לכן אנשים עדיין לא מבינים ולא מרגישים צורך להיכנס לקבוצות, אבל תרגישו מהר מאוד עכשיו, שבלי זה אין מה לעשות. בשביל מה ללמוד ובשביל מה לעשות את כל הדברים האחרים? 

הניסיון, לא ניסיון ממש, אלא הבריאה שאנחנו צריכים לעשות היא ביחס אחד כלפי השני, שם אנחנו בונים כלים דהשפעה, מנסים לבנות אותם, ואחר כך באמת מקבלים אותם מהבורא והם כבר הופכים להיות כלים דהשפעה כלפיו. אבל זה מתוך ניסיון ומתוך ההכנה. למה זה נקרא זמן ההכנה? מפני שאנחנו עושים את זה בינינו. 

לכן בעל הסולם כותב, למה לא כותבים על אהבת חברים, שבזה תלוי כל העתיד היפה שלנו. אלה מילים יפות, אנחנו בונים קיבוץ?

תלמיד: איך להישאר מבחינה חיובית כזאת שלא יהיה פה פספוס? 

מבחינה חיובית כלפי העניין הזה אפשר להישאר רק מתוך נחיצות, שזה חשוב. אני רואה על עצמי, אני שומע מודעות, רואה את המודעות. מתוך עשר מודעות מאחת אני מתפעל, מה אפשר לעשות? לפחות אחת. אולי מתוך חמש מודעות, אחת קצת נכנסת למוח או ללב. ככה עושים לאט לאט יותר. ואחר כך מבינים ומרגישים מזה תועלת ועוד קצת.

תלמיד: איך לשמור על עצמי מבחינה חיובית ולא לרצות לגנוב מהחבר את ההשתוקקות שלו לרוחניות?

לא, למה לגנוב, איך אתה יכול לגנוב מהחבר השתוקקות לרוחניות? אתה יכול להתפעל מההשתוקקות שלו ולרצות שיהיה לך אותו דבר. אתה לא יכול לגנוב את הרוחניות שלו או לא, אלא איזו רוחניות אתה רואה? כך גם כלפי הבורא, אתה לא רואה שאתה יכול לגנוב את הבורא שלו.

אתה יכול רק לראות שיש בו את זה, ומתוך קנאה אתה תגיע לזה שבכל זאת תחפש שיהיה לך גם אותה ההתפעלות. 

תלמיד: לא ברור לי תכלס מה זה להתחבר למישהו אחר לנקודה שחסר. אתה אמרת שלכל אחד יש משהו שאין לי בכלל, ולחלק הזה כדאי להתחבר. 

אני הסברתי למה אני מרגיש במישהו שאין לו בעצם עדיין שום הבנה אפילו פשוטה ביותר, וודאי שלא השגה בשיטה שלנו, ובכלל בלימוד הקבלה ובהכרה, ובכלום, למה אני יכול להתפעל מתלמיד מתחיל שבא? 

זאת אומרת, לא חשוב לנו בקבוצה, למשל אני נכנס לאיזושהי קבוצה, לא אכפת לי בקבוצה איזו רמה יש לאנשים. יש להם איזו השתוקקות פנימית למקור, לבורא, שהם עדיין לא מבינים אותו, לא יודעים, לא מרגישים, עוד לא עברו עליות, ירידות, שום דבר לא עברו, אבל יש להם קצת השתוקקות לבורא. וההשתוקקות שלהם לבורא היא מתוך הנקודה שלהם, ולכל אחד ואחד מנקודה אחרת, משורש אחר של אדם הראשון.

לכן מה שהוא הולך להשיג ואיך שהוא הולך להתקשר עם הבורא, זה לא הגישה וההשגה וההכרה והקשר שלי עם הבורא. ולכן נראה לי שבאדם הזה, במתחיל, יש משהו שאין לי. ואז אפילו מפני שהגישה שלו היא שונה מהגישה שלי משורש נשמתו, אז אני כבר מרגיש אותו יותר ממני, כי יש לו משהו שאין לי. 

לכן תן לי קבוצה, כולה של מתחילים שלא יודעים כלום, מילה אחת, שום דבר, אבל יש להם את הרצונות האלה, אני ארגיש את עצמי בה כמישהו שיש לו מכל אחד ואחד שם משהו לקבל.

זאת אומרת, אסור לנו, כל אחד שנמצא בקבוצה לעשות ביקורת כמה אדם יודע, כמה שנים הוא נמצא, עד כמה הוא זוכר מה שכתוב, כמה שהוא יכול להשוויץ לנו כאן בפסוקים ובכל מיני דברים. זה בכלל לא שייך, אלא אם יש לו השתוקקות, זה העניין בלבד. יש לו השתוקקות? מזה אני צריך להתפעל ממנו, לא יותר. ולכן אומרים, יש כאן קבוצה כזאת וכזאת, הם למדנים יותר, וההם מעשיים יותר, אתה יכול לעשות כאן סלט מכולם ולעשות איך שאתה רוצה קבוצות, וכל אחד, מי שבאמת ירצה, אצלו לא יהיה חשוב עם מי לשבת. 

תלמיד: לא הבנתי מה זה נקרא חיבור.

חיבור ממה?

תלמיד: אתה אמרת שהחיבור בין שני אנשים זה נקרא כלי רוחני. אז מה זאת אומרת שאני מתחבר עם מישהו אחר שאין לי מה שיש שלו? 

כלי רוחני נקרא השפעה. השפעה זה מה שיש לי ביחס למישהו. לחבר, לבורא, זה נקרא "השפעה". זה לא נמצא בי ולא נמצא בו אלא בקשר, ביחס שלי אליו. נכון או לא? אני שואל אותך.

תלמיד: לא יודע, אני שואל אותך. 

השפעה זה היחס שלי למישהו. יש אותי עם הרצונות שלי, עם כל מיני תסכולים שלי, עם כל מיני דברים, זה אני, ויש מישהו אחר עם הרצונות שלו והמילויים שלו, יש כלי ויש בורא, ויש יחס ביניהם. רוחניות נקרא יחס בין בורא לנברא. זה הכול. אז הכלי הרוחני נמצא בין הנברא לבורא באמצע. 

איך אנחנו עושים אותו? אנחנו עכשיו עושים אותו בזמן ההכנה לא ביני לבין הבורא, אמנם יש לי לפעמים איזו מין תקווה או כוונה שזה ככה, אלא זה ביני לבינך. אנחנו בינתיים עכשיו בונים את הכלי הזה. למה? אותך אני רואה. אתה גדול בעיניי. אתה יפה. אתה עם כל מיני תכונות טובות, אתה מעורר בי כול מיני דברים שמתוך זה אני רוצה להשפיע לך. אז בזה אני לומד איך אני אעשה את זה. אפשר, אי אפשר, כן, לא.

זה נקרא זמן ההכנה שכותבים עם הגיר על הלוח. יוצא ככה או ככה, לא חשוב, אבל זה מה שלומדים לבנות. וכשכבר מלומדים בזה, אז נותנים לנו לעסוק בזה ברצינות. 

תלמיד: יותר קל להשפיע לחבר אחד ולהתבטל כלפיו. איך לעשות את זה לקבוצה ועוד יותר אתה צריך לדאוג שזה יהיה שווה בין כולם?

קל להתחבר לחבר אחד ולהשפיע לו. וקשה לכולם, לקבוצה. יש אומרים הפוך. שקל להתחבר לקבוצה אבל לאחד, קשה למישהו. כי בקבוצה אתה יכול לשקר לעצמך כביכול שאתה משפיע. אתה הולך למטבח ועובד שם עם איזה הגזר ומתוך זה אתה חושב שאתה משפיע בכלל לכל "בני ברוך", ובעצם אתה לא משפיע לאף אחד, אתה רק משפיע לגזר. זה נקרא "לכולם". 

אלא לך תתחיל להתחבר עם אחד ולדבר איתו איכשהו ובאמת לגלות במה אתה יכול להתפעל ממנו ועד כמה אתה בכלל מוכן להכניע את עצמך לפני כל אחד ואחד. אז אומרים שזה דווקא קשה. אתה אומר שככה זה קשה. אז אתה רואה, יש זה ויש זה. 

מה לעשות? מה שלא עושה השכל עושה הזמן. באמת. אנחנו צריכים פשוט להמשיך בזה. 

תלמיד: דיברנו על הנקודה שצריך לדאוג ליחס שווה לכולם. 

יחס שווה לכולם אומר שאני בהחלט לא סוטה מהכוונה על מנת להשפיע. כי הכוונה על מנת להשפיע צריכה לנתק אותי מכל יחס אישי בהמי כלפי האדם, עד כמה הוא נעים לי בצורה חיצונית ועד כמה יש לי איתו אולי כל מיני חשבונות.

אלא גם אם זה אדם שאני מתקוטט איתו כל הזמן וצועק, זה לא משפיע על הקשר הפנימי אתו. יש יחס בחיצוניות וכלפי דברים גשמיים, ויש יחס בפנימיות מתוך נשמה לנשמה. אתם לא יודעים באיזה יחסים אני עם פלוני לדוגמה. מבחוץ אתה רואה איך זה נראה. אני אומר ברצינות, זה בכלל לא שייך אחד לשני. אני לא יכול לסבול את ההתבטאות שלו, אז מה? אבל בצורה פנימית אנחנו רואים, יודעים את ההשתוקקות שלו. זה משהו אחר לגמרי.

תלמיד: האם המצב "שלא ישוב לכסלו" הוא חד פעמי או שזה נוהג בכל מדרגה ומדרגה? 

לא, אם הבורא מתגלה לאדם בגילוי אמיתי. יש כאלה מקרים בדרכנו, עד שאנחנו עוברים את המחסום, שהאדם מתפלא מזה שפתאום הוא מתחיל להרגיש. הוא לא יודע איך הוא מרגיש אבל יש איזו בהירות כזאת. יש הרגשה של נוכחות הבורא, הרגשה של ההשגחה. זה גילוי, זו מין פקיחת עיניים, אבל זמנית. כי מכל מיני חשבונות מלמעלה נותנים את זה לאדם וזה עובר. זו לא עדות וודאי, "שלא ישוב לכסלו". 

אלא באמת בפקיחת עיניים בתורה מעבר למחסום, בהשגת כוח הצמצום על כל הרצונות של האדם, שזה מושג רק מהתגלות הבורא אליו, שהוא מרגיש את הנוכחות, אז הוא לא מסוגל לעשות אחרת. זה נקרא "עדות", ומזה כבר אין נסיגה.

מה זאת אומרת "אין נסיגה"? יש נפילות, שהבורא כאילו נעלם, וכאילו הוא שוב נלחם עם הכוחות הרעים, אבל אלה כבר מלחמות אחרות. יש יציאה לקו שמאל, אבל זה רק כדי לחזור לימין ואחר כך לקו האמצעי. זאת אומרת, בכל פעם מעלים בקודש. 

תלמיד: דיברנו על זה שכל קבוצה תעבוד על בחירה של מישהו אחד שהוא הכי טוב, בחירת מנהיג.

צריכים לבחור מישהו אחד מהקבוצה שיהיה מנהיג. למה אני צריך לעבוד על זה? כדי להעריך כל אחד ואחד כמה שיותר. אני אף פעם לא הולך לעשות כך, "תראה מה שהוא עושה. וההוא לא עושה כלום", נניח בתכונה מסוימת, ובתכונה אחרת ההוא עושה יותר וההוא פחות. זאת אומרת, אני אף פעם לא אומר שההוא לא עושה כלום. בשום גישה שלי לכל חמישה עשר החברים, אני לא הולך לעשות שום דבר שלילי. אף משפט שלילי. צריכים לשמור על זה, ממש לעשות את זה כמשחק. אתה יודע, יש כאלה משחקים, שאני אף פעם לא חושב בצורה שלילית על אף אחד.

אלא מי שאני חושב עליו כחיובי ביותר, אותו אני אבחר למנהיג. אני צריך פעם בשבוע לספר לכל החברים למה בחרתי בו. נניח בקבוצה הזאת, חבר מסוים הוא המנהיג השבוע. למה? ראיתי בו כך וכך דברים בזה ובזה שהם נעלים יותר מכולם. על כולם אני חייב לציין גם דברים טובים, ועל החבר הזה עוד יותר. 

למה זה עוזר לי? אנחנו בכל זאת עובדים לפי השוואה. כל העולם שלנו עובד לפי השוואה בין הדברים. בכל החושים שלנו, בכל הדברים. אנחנו לא יכולים להתקדם, אנחנו לא יכולים למדוד, אנחנו לא יכולים לעשות שום דבר אם אנחנו לא עושים השוואה. אבל השוואה חיובית, זה התרגיל. 

אי אפשר אחרת. ודאי שאם אני אומר שאחד יותר טוב מהשני אז כבר השני הוא פחות מהראשון אבל בכל זאת בצורה חיובית.

תלמיד: זה לא הורס את היחס השווה? 

זה לא הורס את היחס השווה. לא. יחס שווה הכוונה היא שאני אוהב את כולם. כלפי האהבה לכולם בקבוצה צריך להיות יחס שווה, ולא יכול להיות שהאף של מישהו לא מוצא חן בעיניי ואני אוהב אותו פחות מהעיניים היפות של מישהו אחר.

היחס השווה צריך להיות כלפי האהבה. אבל אחרי האהבה, כשאני מודד מי יותר גדול בתכונות כלשהן לעומת השני, זה משהו אחר. כמו במשפחה, אימא יכולה לאהוב את כל הילדים ואומרת שההוא טוב יותר בזה וההוא טוב יותר בזה, אבל היא אוהבת את כולם. בשבילה כל אחד הוא טוב. אולי כך זה מובן.

תלמיד: בניסיון שלי להשפיע לחבר, מה יותר חשוב, הרצון שלי להשפיע או הצורך האמיתי שלו? 

מה זה נקרא להשפיע לחבר? אתה לא יכול להשפיע לחבר שום דבר חוץ מלהראות לו דוגמה עד כמה אתה מעריך את העבודה שלנו. מעריך את הלימוד, מעריך את הספרים, מעריך את המחברים, את העבודה בקבוצה, את כל הדברים האלה. זו הטובה הגדולה והיחידה שאתה יכול לעשות לו. מה אתה רוצה? לתת לו חמישה שקלים? אתה רוצה לעזור לו לתקן משהו בבית? כל הדברים האלה הם בסך הכול אנושיים. אנחנו מדברים על מה שאנחנו תורמים זה לזה. אז חוץ מזה אין לך מה לתרום לשני, מלבד באמת לתת לו את מה שבעולם הזה אף אחד לא יכול לתת, שזו התרוממות לפי הדוגמה שלך. 

דיברנו שההתרוממות הזאת יכולה להיות ללא שום קשר אליך. אתמול חבר בקבוצה כתב הודעה מרגשת לכל החברים, "חברים אהובים אוהבי ה', יש לכם תכונות נפלאות שרק בורא טוב ומיטיב יכול להמציא". זה מאוד יפה. התפעלתי מהחיבור שלו, איך הוא עשה את זה. יכול להיות שהוא נמצא בצורה כזאת שהוא בנפילה ועשה את זה לא מתוך הרגש אלא מתוך השכל. מתוך זה שהוא קרא את זה לפני שבוע והתפעל מזה בעצמו, ועכשיו הוא סתם זרק עלינו את זה. אבל עליי זה פועל, ואני חושב עד כמה הוא גדול, איך הוא עשה את זה, ואיך הוא הרגיש את זה.

והוא עצמו, לא חשוב באיזו דרגה ובאיזה מצב, אפילו הפוך, הוא נמצא. זו הטובה הגדולה ביותר שהוא יכול היה לעשות לחברים, ואני בכלל לא מבין מה הפנימיות שלו. עד שהגיעה אליי ההודעה הזאת, יכול להיות שהוא כבר נפל ונמצא באיזה מצב, אני לא יודע איפה הוא, אבל עליי זה עובד. את זה אנחנו צריכים לקחת בחשבון כשאנחנו משפיעים זה על זה.

תלמיד: אנחנו אומרים שיש רק בורא ואני. מה ההבדל בין חבר בחברה שלי לבורא?

אדם המגיע לכאן ללמוד, הוא מבולבל כמה שנים, מסכן. אני זוכר את עצמי עוד לפני רבי, הייתי מבולבל קצת, לכן הגעתי אליו איכשהו מסודר קצת בפנים ובשכל. אבל ידוע לכם איזה מהפכות עובר כל אחד ואחד ואיזה בלבולים וסטיות וסתירות. ויש עוד לפנינו, והעיקר שאינו מתברר הוא הקשר לבורא, ואיפה בכל פרט ובחיים, לימוד, חברים, חברה, משפחה, עבודה, להכניס אותו? כאילו מפריע לי שהוא לא נכנס לשום יחס. אם לא אז לא, אם כן איפה כן. ההפרעה הזאת צריכה לאט לאט לבנות בי באמת יחס נכון אליו, שאראה בכל דבר שאני מרגיש, אותו. פשוט רק בצורה אחרת. אבל זה רק דרך הפרעות כאלה שאני לא מסתדר איתו. זה נקרא להוציא אותו לפחות, מהסתר כפול להסתר רגיל. 

תלמיד: ומהן הפרעות, הן כלי?

הפרעות הופכות אחר כך לכלי שבו הבורא מתגלה. מה נקרא דבר שלילי? דבר שלילי הוא בכך שעכשיו נגרם לך דבר שלילי מפני שבו הבורא רוצה להתגלות. איפה שכואב לי, שם עליי לתת תשומת לב, שם הבורא יתגלה. זה הכול. כך זה בכל רמות הסבל שלי. ואם כך, רואים שהכול הוא מציאות הכלי, בניין הכלי. 

תלמיד: את הכלי הרוחני אנחנו בונים בינינו, איפה המצב שקיבלתי את הבורא?

כשאתה בונה כלי בינך לבין חבר נדמה לך, עכשיו, שאתה בונה אותו כלפי החבר. לכן זה נקרא זמן ההכנה. למה הבורא בנה עולם כל כך גדול, עם אנשים רבים איתם עליי להסתדר? מפני שהוא הכולל, וכל אחד ואחד, חוץ ממנו, הוא פריט שלו, ואני לא יכול, לא מסוגל, להתייחס לכולל מיד ועוד בדרגה של הכולל הזה, שזו דרגת על מנת להשפיע. אני מתייחס קודם כל לפרטים שלו, ולא בדרגה רוחנית, אלא הוא מוריד אותם לדרגה גשמית ואז יש לי קשר כאילו עם הגופים בעולם הזה. ואז דרך הגופים לאט לאט אני מגיע כאילו לפנימיות כל אחד ואחד. ודרך הפנימיות אני מגיע אחר כך לנשמות. 

מה זה נקרא שאני מתחבר לנשמות? הבורא חילק עצמו כאילו לשש מאות אלף משבצות, ובדומה למרכזיות תחנות טלפונים שהיו פעם, בהן חיברו את הטלפונים, כך עליי לחבר את עצמי לשש מאות אלף חוטים אליו. זה הכול. כל יתר הנשמות הן בעצם נוכחותו כלפיי, ואם כך אתחבר, אני מחובר איתו. זאת אומרת, כל אחד ואחד צריך לראות אז שהתחלקות הבורא לשש מאות אלף חלקים כלפיו מקלה עליו את החיבור איתו. 

תלמיד: אם אני רואה חבר שנניח משקיע בסידור הספרים על השולחנות, האם אני גוזל ממנו את היגיעה אם אעזור לו?

תגיד אחרת. "היום גיליתי מישהו שמגיע חמש דקות לפני השעה שלוש ומסדר ספרים על השולחנות. אני חכם ורוצה להרוויח, לכן מחר אגיע חמש דקות לפניו ואסדר במקומו את כל הספרים". כשהוא מגיע הוא רואה שגנבתי ממנו את היגיעה, גנבתי ממנו את השכר.

מה להגיד לך? על מה חשבת כשעשית את המעשה הזה? זה החשוב, כאן ההפסד או הרווח. רוחניות לא מתחלקת, אין ברוחניות חלקים. פעם, בקבוצה אצל הרב'ה העליתי רעיון. "בואו נבנה ביחד קופסה שלאחד לוקח חמש דקות לבנות אותה, אבל אם נבנה אותה יחד זה ייקח דקה אחת או חצי שעה, לא חשוב, העיקר יחד". באופן הזה יש אותו רווח לכולם וכפול מפני שאתם יחד. לא חשוב מה וכמה אתם עושים, חשוב מה אתה עושה ביחס שלך, בקשר. לכן לא תוכל לגנוב בזה שתתחלק איתו בספרים. תוכל להציע, "מחר כולנו נבוא חמש דקות לפני שלוש, וכל אחד משמונים האנשים היושבים כאן ישים לאחר את הספר במקום. לא כל אחד לעצמו, אלא כל אחד לאחר. זו תהיה אותה עבודה. השאלה היא, מה אתה רוצה בזה, לרוחניות עצמה יש מספיק לכולם. זה לא לפי מספר הספרים שתחלק אלא לפי העבודה שלנו בהחזקת החברה. נכון שעלינו גם לבצע עבודות שצריכות כבר להיעשות, אבל בכוונה שאתה מוסיף יש מקום לכולם. 

תלמיד: אמרת שהבורא יתגלה בינינו, לפי היחס. יוצא שיש משהו שלישי. יש בורא,  יש יחס ואנחנו.

בטח. יש בורא, יש יחס ואנחנו. יש שלושה דברים אור, וכלי והמסך ביניהם, יפה מאוד. כוונה על מנת להשפיע. שלושה אלמנטים במציאות. אין יותר. 

תלמיד: איך אני ביחס יכול להתגלות?

הבורא לא תלוי בנו. אנחנו, הנברא, לא תלוי בנו. היחס, זה מה שאנחנו צריכים לעשות, לבנות, לסדר. 

תלמיד: איפה הכלי שאנחנו מרגישים? אומרים מסך, זה כלי שמרגישים?

"מסך" זה נקרא שיש לי חמישה עשר חבר'ה, ואני עכשיו קצת דורך על כל מיני רצונות שלי כדי להתחבר ולהיות טוב איתם, בגלל המטרה, בגלל הבורא שמחייב אותנו בזה.

תלמיד: איפה הבורא?

זה משהו שמחייב אותי מלמעלה, לא יודע מה זה, בטח שאני לא יודע. הרי רק על ידי עבודה בקבוצה אני יכול לבוא אחר כך אליו, בינתיים הוא לא נמצא, בינתיים סתם. 

תלמיד: איפה הגבול הזה שאני צריך לחשוב, לעבוד על זה, לא מול חבר אלא מול הבורא?

מתי תעבור לעבודה לא כלפי חבר אלא כלפי בורא? זה יתגלה בצורה שווה, אתה תתחיל דרך הקבוצה לראות בורא. אתה תתחיל דרכם לראות את יחס הבורא אליך ולא דרך שום דבר אחר, אין. רק תבין שזה כלי, אתה בונה בזה כלי. אתה מגלה אותו דרך הדבר היחידי שהוא יכול להתגלות, דרך הנשמות.

הרי במה הוא יכול להתגלות? בכלים. כשאתה מתחבר איתם, אתה מגלה דרכם את הבורא. בנקודה שלך, בכלי שלך העצמי, אתה יכול לגלות רק חושך, רק חיסרון אליו. אבל את הגילוי שלו אתה יכול לגלות רק בנקודות האחרות, שלהם, ביחס להשפיע אליהם. 

יש נקודה שחורה שהיא אני, היא רק חיסרון או השתוקקות. בנקודה הזאת, באני, שזו נקודה שחורה, אני לא יכול להרגיש כלום. איפה אני מרגיש? יש עוד 599,999 נקודות כאלו, וגם בהן, בכל אחת מהן אין כלום, אבל ביחס שאני בונה לכל אחת, מה שנקרא "המצטער בצער הציבור זוכה לנחמת הציבור", זה שאני מתייחס אליהן בהשפעה, ההשפעה הזאת היא הכלי. ואז אני מרגיש שהבורא מתלבש בכל אחד מהם, ובסך הכול אני משיג אותו דרך הכלים האלו (ראו שרטוט).

לא יתגלו לך כלים אחרים. מה זה נקרא שכינה ששם מתגלה הבורא? אוסף של כל הנשמות. כל הנשמות מתחברות עם הבורא. אז איך אתה יכול להיות חלק מהשכינה שהיא מתחברת עם הבורא? רק בדרך כזאת. אנחנו לא מבינים עד כמה העניין הוא פשוט. אנחנו קוראים ולא יכולים להעביר את זה להבנה.

שרטוט

תלמיד: כל זה מיועד לזה שאני אתעסק לא עם האני שלי אלא עם חבר, זה מה שנקרא השפעה.

כל הלימוד, כל השיטה שאנחנו לומדים, כל החכמות האלה שאנחנו כאן לומדים, הכול רק כדי סוף סוף להכניס אותנו ביחס הנכון לנשמות ודרכן לבורא, אין שום דבר אחר.

תלמיד: אפשר לשאול לגבי הציור?

כן. הציור הוא ציור מקרי, סתם כך בא לי עכשיו כי אולי כך אפשר להסביר יותר. זה לא של בעל הסולם.

תלמיד: הציורים האלה שמלמעלה זה הבורא שמתגלה בחברים?

לא. כל ה-599,999 חוץ ממני, כלפיי זה נקרא שכינה, והשוכן זה הבורא. איך אחרת אני יכול לגלות אותו? אלא רק אם אני מתחבר לכל יתר הנשמות, ובמנה, במידה שהוא מגולה בנשמות האלה, במידה הזאת אני מגלה אותו (ראו שרטוט). אין לנו שום אפשרות אחרת. למה הוא עשה את המערכת בצורה כזאת? מפני שאם אני נמצא בהשפעה, אז אני מגלה אותו. הכול ממש סגור באותה מערכת, מאוד קומפקטי ופשוט. 

תלמיד: למה מלכות רוצה להשפיע? הרי לקבל זה הרבה יותר חזק מלתת.

למה שכינה שנקראת מלכות דאצילות רוצה להיות בהשפעה? כי היא נמצאת בגילוי, הבורא מגולה כלפיה, ואילו הנשמות נמצאות בקליפות. האני הזה נמצא בקליפה, השכינה נמצאת בגילוי, כדי להתחבר עם השכינה אני צריך להגיע למחסום, ביני וביניהם זה המחסום (ראו שרטוט). 

שכינה היא אותה מלכות דאין סוף, וכשהיא הרגישה את נוכחות הבורא, היא מיד רצתה להיות משפיעה, מיד עשתה על עצמה צמצום. ואז חלק ממנה, איזו נשמה ממנה, שלפי הקלקול שלה לא מעוניינת להיות בקדושה, בעל מנת להשפיע, היא מוציאה את החלק הזה מעצמה. זה נקרא שהיא לא משתפת את הרצון שלה בקשר עם הבורא, הרצון הזה נקרא שנמצא בקליפה. 

תלמיד: הרגשה להיות עם הבורא היא הרבה יותר גבוהה מלהיות מקבל.

הרגשת בעל הבית לעומת לקבל תענוג מבעל הבית היא הרבה יותר חזקה. אתה רואה אצלנו, תבוא אליי אני אראה לך עד כמה תתבייש. תבוא, אני אראה לך. 

תלמיד: אני יודע להתבייש.

יודע להתבייש, אז זהו. מה הבעיה עם הבורא? שהוא לא מגולה. אם היה מגולה, אז היית מתבייש, תאמין לי. 

תלמיד: מה המקום ללימוד תע"ס עכשיו שאנחנו לומדים?

מקום ללימוד תע"ס, שיהיה לך חיסרון ללימוד תע"ס מפני שעל ידי הלימוד אתה משיג את הכוח. אתה עכשיו הולך להתחבר עם החברים דרך הבורא, זאת המטרה. איפה אתה באמת משיג כוחות? אתה אומר, אני נמצא בקבוצה, החברים עכשיו גרמו לי כל מיני התפעלויות ואני ממש רוצה. מה עוד אתה רוצה, איך אתה מממש את הרצון הזה?

תלמיד: דרך החברים.

בשביל מה אתה משפיע לחברים?

תלמיד: שהם ישפיעו לי.

שהם ישפיעו עליך. בשביל מה? שיהיה רצון יותר חזק לאלוהות. מה הלאה אתה עושה עם הרצון הזה?

תלמיד: מגלה בהם את הבורא.

האם ברצון הזה הבורא יתגלה?

תלמיד: לא. בהשפעה ביני לבין החברים.

אבל איזו השפעה יש לך לחברים? השפעה אגואיסטית. איך אתה מתקן את ההשפעה הזאת שתהיה באמת השפעה? האור צריך לבוא מלמעלה ולתקן אותך.

אתה נמצא באיזו רמה מסוימת של התחברות עם החברים, אתה רוצה לעלות את רמת ההתחברות בצורה יותר גבוהה. למה אתה רוצה להעלות את ההתחברות שלך עם החברים יותר? אתה התפעלת מהם, אתה ראית כמה הם יותר גדולים, אתה הסתכלת על ההוא, על ההוא וההוא איך הם, ואיפה אני? האגואיזם שלך ממש לא נותן לך לישון. הם כולם יותר ממני. מה איתי, איפה אני, מה יהיה? האם זו מידת השפעה?

תלמיד: זו לא השפעה.

זו לא השפעה. וכשאתה משפיע להם זה השפעה? גם לא השפעה. הכול מתוך האגואיזם. איך אני אעלה את רמת היחס שלנו כך שאם עכשיו אני נמצא ב- 10% נגיד, השפעה וב- 90% אגואיזם, איך יהיה 20% השפעה ו- 80% אגואיזם, נגיד. מאיפה אני אקבל את הכוח הזה? מאיפה אני קצת אשנה את היחס שלי לחברים? אני מעוניין לקבל מהם התרשמות, מעוניין לקבל מהם רצון, הם יעוררו אותי לבורא. אבל איך לתקן את ההתעוררות הזאת שהוא יהיה על מנת להשפיע? רק על ידי המאור המחזיר למוטב. כל ההשפעה שלנו בינינו בינתיים, זה לקבל התרשמות אחד מהשני איך השני יותר ממני.

תלמיד: בשביל מה?

שאני ארצה יותר, שאני אשתוקק יותר.

תלמיד: האם עם הספר אי אפשר? בספר אנחנו לוקחים רק שההתרשמות הזאת תהיה כאילו על מנת להשפיע.

בטח, אחרת בשביל מה לי לפתוח ספר? אחרת אני אפתח ספר רק כדי ללמוד חכמה.

תלמיד: מה מניע אדם לחשוב שמה שהוא משפיע לחבר זה לא על מנת להשפיע? 

אנחנו חושבים שמה שאנחנו עושים לחברים זה השפעה. אבל אנחנו חושבים על זה מפני שאנחנו לא יודעים מה זה השפעה, כדי באמת להגיע להשפעה אני צריך את המאור המחזיר למוטב. אמרתי לעלות את רמת ההשפעה שלי מהרמה שלי לרמה יותר גבוהה. מה זה יותר גבוה? שבאמת תהיה לי קצת יותר השפעה אמיתית, אני צריך לזה אור שיבוא ויתקן את כל התכונות שלי.

תלמיד: מאיפה בא החיסרון לזה?

החיסרון בא מחברים.

הם מראים לי כמה הם משתוקקים לרוחניות, כמה הם מוכנים לתרום, לעבוד. אני אתמול קראתי את ההודעה בפלאפון, וראיתי שהוא הרגיש את זה טוב וחזק, כמה הוא גדול. אז מיד הרגשתי שאני קטן, ושאני פחות ממנו, והאגו שלי התחיל לעבוד, והפחד שלי שיהיה לו יותר ממני התחיל לעבוד. אז מה יהיה איתי? אחרי שאני חושב על דברים כאלה, "אז מה יהיה איתי, מה אני צריך לעשות"? אני מהר פותח ספר ומתחיל ללמוד. בשביל מה? לקבל שיפור.

תלמיד: אבל אני לא מבין איפה פה על מנת להשפיע?

אני רואה שאצלו על מנת להשפיע יותר משלי, אני רואה שאצלו הכוונות והרצונות יותר משלי.

תלמיד: איך אפשר לראות רצונות?

ככה אני הרגשתי.

תלמיד: זה משהו אחר. 

לראות, מה זה לראות?

תלמיד: אני לא יודע. אתה אומר, הקבוצה נותנת לי רצונות, השתוקקות לבורא. 

כן.

תלמיד: עכשיו השתוקקות הזו.

הקבוצה לא נותנת לי השתוקקות. הקבוצה נותנת לי תמונה שכולם בקבוצה הרבה יותר גדולים ממני, קנאת סופרים תרבה חכמה. אני מתחיל לספור שהם יותר גדולים ממני. מה עליי, מה יהיה איתי? זה מגרה אותי לפתוח ספר ולהתחיל ללמוד. למה? אני שמעתי שמהספר יבוא התיקון "לפיכך מתחייב הלומד טרם הלימוד להתחזק באמונת ה'". זוכר?

תלמיד: כן.

האם זה לא מספיק כדי לפתוח ספר?

(סוף השיעור)