כנס "קבלה לעם" העולמי – חיים בעשירייה 

ינואר 2024

מטרת העשירייה

שיעור 1

שיעור 27.01.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

קריין: אנחנו לומדים מאמר "מטרת החברה – ב'" של רב"ש.

מטרת החברה - ב'

תשמ"ד - מאמר א', חלק ב'
1984 - מאמר 1, חלק 2

"היות שהאדם נברא עם כלי, שנקרא "אהבה עצמית", ובמקום שאדם אינו רואה, שמפעולה תצא משהו לתועלת עצמו, אין לו חומרי דלק ליגיעה לעשות תנועה קלה.

ובלי ביטול אהבה עצמית, אי אפשר להגיע לידי דביקות בה', שהוא ענין השתוות הצורה.

והיות שזה נגד הטבע שלנו, לכן צריכים חברה, שיהיו כולם כח גדול, שנוכל לעבוד ביחד, לבטל הרצון לקבל, שהוא נקרא "רע", מטעם שהוא המונע להגיע להמטרה, שבשבילה נברא האדם.

לכן צריכה החברה להיות כלולה מיחידים, שכולם בדיעה אחת, שצריכים להגיע לזה. אז מכל היחידים נעשה כח גדול אחד, שיכול להילחם עם עצמו, מטעם שכל אחד כלול מכולם. נמצא, שכל אחד הוא מיוסד על רצון גדול, שהוא רוצה להגיע להמטרה.

ובכדי שתהיה התכללות אחד מהשני, אז כל אחד צריך לבטל את עצמו נגד השני. וזהו על ידי זה שכל אחד רואה מעלות חבירו ולא חסרונו. אבל מי שחושב, שהוא קצת גבוה מהחברים, כבר הוא לא יכול להתאחד עמהם.

וכמו כן בעת ההתאספות, צריכים להיות רציניים, בכדי לא לצאת מהכוונה, שעל הכוונה זו נתאספו. ומטעם הצנע לכת, שזה ענין גדול מאוד, היו רגילים להראות מבחוץ, שהוא לא רציני. אבל באמת בתוך ליבם היה אש בוערת.

אבל לאנשים קטנים, על כל פנים בעת האסיפה, צריכים להיזהר, לא להמשיך אחרי דיבורים ומעשים, שלא מביאים את המטרה, שהתאספו, שהוא, שעל ידי זה צריכים להגיע לדביקות ה'. וענין דביקות עיין בספר "מתן תורה" (דף קס"ח, דברי המתחיל "ובאמת").

רק בזמן שנמצאים לא עם החברים, אז יותר טוב שלא להראות לחוץ את הכוונה שיש בליבם, ולהיות בחיצוניות כמו כולם, שזה סוד "והצנע לכת עם ה' אלקיך". הגם שיש על זה פירושים יותר גבוהים, אבל הפירוש הפשוט הוא גם כן ענין גדול.

לכן כדאי, שבין החברים, שמתחברים, תהיה להם השתוות אחד עם השני, בכדי שיוכל להיבטל אחד לפני השני. ובהחברה צריכה להיות שמירה יתרה, שלא יכנס בתוכם ענין של קלות ראש, משום שקלות ראש הורס את הכל. אבל כנ"ל, זה צריך להיות ענין פנימי.

אבל בזמן שנמצא מי שהוא, אם הוא אינו מחברה זו, צריכים לא להראות שום רצינות, אלא להשתוות מבחוץ עם אדם שבא עכשיו. היינו, שלא לדבר מדברים רציניים, אלא מדברים שמתאימים לאדם שבא עכשיו. שהוא נקרא "אורח בלתי קרוא"."

במאמרים כאלה קטנים, קצרים, רב"ש שולח לנו את הידיעות החשובות ביותר, על החיבור, על הדרך שבה אנחנו מתקרבים לבורא.

שאלה: בהכנה לשיעור הייתה סדנה, כל העשיריות התחילו לדבר והיו רעשים מסביב. איך אפשר לשמוע את החבר מעל הרעשים?

זה תלוי בתשומת הלב, עד כמה אתה רוצה לשמוע. אנחנו רואים איך אימא שומעת את הילד שלה שהוא בוכה בקול חלש בין אלף אנשים, יש דבר כזה. לכן צריכים להיות בתשומת לב ואז תשמע. כך אנחנו גם צריכים להתנהג כלפי הבורא, עוד נלמד איך לעשות את זה. כי יש קול מהשמיים ואנחנו צריכים להשתדל לזהות אותו.

שאלה: שמענו עכשיו "שזה סוד "והצנע לכת עם ה' אלקיך"", שיותר טוב לא להראות כוונה כלפי חוץ, אלא להיות בחיצוניות כמו כולם. גם שמענו ממך שכדאי לברר בעשירייה דברים לפני ששואלים בשיעור, ובדרך כלל כשאנחנו עושים את זה, יש טענה שאין מה לברר, אלא זה סוד של הצנע לכת, וכל אחד לא צריך עכשיו לפתוח את הרמה הפנימית שלו, את מצפוני לבו.

זה תלוי באיזו רמה נמצאת העשירייה. אם העשירייה דווקא מרגישה שהיא פועלת כאחד, כאיש אחד בלב אחד, אז אין כל כך פער גדול, מרחק ביניהם, ולכן נראה לי שאפשר לדבר על הכול.

תלמיד: כלומר הצנע לכת כבר לא כל כך שייך לעבודה שלנו בתוך העשירייה, זה יותר שייך אולי לעבודה עם חיצוניים.

כן, שם זה ברור. אפילו מחוץ לעשירייה זה כבר לא כל כך שייך. אנחנו מחוץ לעשירייה צריכים להראות התנהגות יפה, טובה, נכונה, ל"אנשי שלומנו" מה שנקרא, לאנשים שמתקרבים לבורא, רוצים להתקרב לבורא. אבל בכל זאת בכל עשירייה ועשירייה, כמו בכל משפחה, יש דברים שמדברים רק שם ולא עם אנשים שמחוץ לה.

שאלה: אנחנו אמורים לדבר עם האנשים שמולנו בהתאם לרמה שלהם. ואם אנחנו נצמדים לכלל הזה, אז איך מתקדמים מעבר לרמה הזאת אם אנחנו לא דוחפים קצת מעבֶר?

אנשים שלומדים עם הקהל, אז מלמדים אותם איך לדבר בדברים שנמצאים ברמה של הקהל, וכל פעם עוד קצת לעלות בהתאם למידה שהקהל קולט, תופס, מגיב.

תלמיד: הקהל גם מורכב מאינדיבידואלים, איך אתה מרגיש את הרמה הכללית של הקהל מתוך אינדיבידואלים ויודע איך לדבר?

זו תמיד בעיה, אין פתרון לזה. אנחנו צריכים להבין איפה אנחנו נמצאים ומה אנחנו יכולים לעשות.

שאלה: במאמר כתוב שהכי חשוב זה לבטל את האהבה העצמית. הסבירו לנו שנעשה את זה דרך החיבור בעשירייה. האם מספיק החיבור בעשירייה או שאנחנו צריכים את העזרה של הבורא בשביל כזה דבר? כי זה משהו שטבוע בנו מאוד מאוד עמוק.

חיבור בעשירייה לא מגיע מרב"ש או מבעל הסולם, זה עוד מדורי דורות, הזוהר מדבר על זה כבר לפני אלפיים שנה ועוד ספרים עתיקים. אם אדם רוצה לבטל את עצמו, כי בלי לבטל את האגו שלו הוא לא יכול להתקרב לבורא, כל שכן להידבק, אז הוא חייב סביבה, ומה לעשות עם הסביבה על זה מדובר. בעצם כל חכמת הקבלה מסבירה לנו איך להקים את הסביבה שתאפשר לנו לגלות את הבורא.

תלמיד: האם מספיקה הסביבה או שאנחנו גם צריכים את עזרתו של הבורא?

זה ודאי. אבל על זה אנחנו בינתיים לא מדברים. הבורא בהתאם למאמצים שלנו, בהתאם למצב שלנו תמיד יעזור לנו, או בלהפעיל אותנו או בלדחוף אותנו קדימה.

שאלה: כתוב בתחילת המאמר שאדם יכול להילחם עם עצמו כי כל אחד כלול מכולם. איך הכוח של כולם עוזר לכל אחד מאיתנו להילחם עם עצמו, במיוחד עכשיו כשהמילה "מלחמה" היא מילה שאפילו קשה לשמוע אותה? מה היתרון של המלחמה הזאת עם עצמנו?

אנחנו צריכים להבין שההצלחה שלנו כולה תלויה בחיבור. אם אנחנו מתחברים, אז אנחנו עולים על כל המכשולים, על כל הבעיות, ומושכים את הבורא לקשר בינינו. לכן צריכים לתת לזה תשומת לב. נראה לי שזה דבר פשוט. לבצע פעולת חיבור זה מאוד קשה, יש כנגדה אלפי הפרעות, מהפנימיות של האדם ועד החיצוניות של היקום והכוכבים, אבל אנחנו כן יכולים לעשות את זה, לפי מה שאומר לנו רב"ש זה אפשרי.

תלמידה: כלומר המלחמה היא על החיבור, כל אחד נלחם בתוך עצמו כדי להתחבר.

כן. המלחמה היא רק על החיבור בינינו. ברגע שאנחנו מתחילים באיזושהי מידה חיבור בינינו בקבוצה, בעשירייה, כשכולנו מחולקים לעשיריות, אז אנחנו בזה כן יכולים להילחם עם האגו שלנו ולמשוך את עצמו או לדחוף את עצמנו לבורא.

שאלה: שמעתי אותך אומר שאנחנו צריכים גם להקשיב לבורא. אני מרגיש שאני לא שומע. אם אני מקשיב, אז או שאני לא מבין או שאני מבין הפוך ולא נכון. איך לומדים להקשיב, להבין נכון את הבורא?

זה מגיע לאט לאט. העיקר זה דרך החיבור עם החברים, שככל שאתה רוצה להתקרב אליהם, להבין אותם, להרגיש אותם, ועל זה אתה חושב כל הזמן, עד שתרגישו שאתם נמצאים ממש בעיגול אחד, בחברה אחת, אז בזה תתחיל להרגיש גם איך הבורא פועל עליכם. הוא פועל על העשיריות שלנו על אף שהעשיריות הן עדיין לא שלמות, אבל הבורא הולך לקראתנו ופועל.

תלמידה: אנחנו מרגישים את הבורא פועל על כל אחד, על העשירייה, הוא פועל טוב. אבל תגובת הנגד היא לא מצדיקה את הבורא, היא מנסה להתנגד לפעולה של הבורא. איך מתגברים על זה, איך מתבטלים?

זו עבודה. אנחנו נמצאים ברצון לקבל על מנת לקבל ולכן נמשכים רק לכוחות שפועלים בצורה כזאת שמושכים אותנו. אבל כלפי הבורא, כלפי הרצון להשפיע, אנחנו לא מרגישים שום יחס, כאילו לא קיים. לכן אנחנו צריכים לעשות כאן תרגילים בינינו, בתוך החברה, בתוך העשירייה, בתוך כל החברה הבינלאומית הגדולה שלנו. כי ככל שאנחנו רוצים להיות כגוף אחד, כאיש אחד בלב אחד, בהתאם לזה אנחנו יכולים להגיע למצב שהבורא יתחיל לעבוד איתנו, להתגלות בנו.

שאלה: במאמר כתוב שכדאי שבין החברים תהיה השתוות אחד עם השני. מהי ההשתוות הזאת ואיך עושים את זה?

השתוות עם החברים נקרא שאני נמצא איתם בעשירייה, שאני מסכים איתם, זאת אומרת כולנו יחד מסכימים על כך שאנחנו צריכים להיות מחוברים, שאנחנו הולכים לקראת החיבור המתגבר, זו המטרה שלנו, לכן כך אנחנו קיימים ומחוברים, לזה אנחנו מכוונים.

שאלה: איך זה שאני עושה עבודה לראות את גדלות הבורא, את גדלות החבר, מביא אותי להשתוות הצורה?

על ידי זה שאתה מתקרב לחברים, אתם נכנסים למערכת שכולה חושבת יחד, ואז יש בכם כוח לדרוש מהבורא שיקרב אתכם. ואז אתם מרגישים עד כמה משהו מושך אתכם קדימה, נפתחים רצונות, מחשבות, תכונות חדשות. זאת אומרת העיקר זה החיבור, החיבור הוא מרפא לכול. לכן בכל החיים שלנו אתה יכול לראות שכולם או מתקרבים או מתרחקים, גם במשפחה, גם בחברה, גם במדינה, בכל דבר, התקרבות או התרחקות, בזה כל החיים שלנו תלויים.

שאלה: הבורא סידר לי תמיד להיות קטן בין גדולים לכן לי יותר קל. אבל יש לנו חברים שהם גדולי הדור, הם מוסרים את כל חייהם, גם סביבך. ואם אני הייתי מסביבך הייתי מרגיש שאני לפחות הסגן של הבורא, איך לעשות את ההפרדה כמו שבעל הסולם כותב שבורא לא מתייחס לגופים בעבודה. איך לעזור לחברים שמסרו את כל חייהם והם המרכז של החברה שלנו, מגיע להם, למענם אני שואל.

הייתי עונה כך. אנחנו לא יודעים איפה נמצא כל אדם, מה דרגתו הרוחנית, אנחנו לא יודעים ולא מבינים. ולכן אומנם אנחנו צריכים להתקרב לחברים ולעזור לכולנו להתגבש בעשיריות, במאות, באלפים, אבל לא צריכים לעשות חשבון לפי ראיית עיניים. יש באמת בינינו אנשים מאוד מיוחדים, עם נשמות גבוהות, גם גברים וגם נשים, זה מה שמעניין בדור הזה, ואני חושב שאנחנו מצליחים נכון להשתמש בהם. כך נצליח.

שאלה: אמרת שהבורא פועל עלינו בעשיריות למרות שעשיריות עדיין לא שלמות. מהי עשירייה שלמה? ומה אנחנו צריכים לעשות עכשיו בכנס בשביל לעשות עוד צעד כלפי הדבר הזה שנקרא עשירייה שלמה?

עשירייה שלמה זה דבר גדול מאוד, זו ממש מתנה גדולה מאוד שאנחנו יכולים פעם לקבל מהשמיים. זה כוח העליון שמסדר בינינו כאלו יחסים שאנחנו נעשים בהתאמה לעשר ספירות עליונות, ואז מתגלה בכל עשירייה חיים רוחניים כאלה שהם מתחילים להרגיש איך הם קשורים, מי קושר אותם, איך הם צריכים לפנות כל פעם, לאיזה כיוון, איך הם מייצבים את עצמם, זה נקרא "עשירייה שלמה". אני מאוד מקווה שאנחנו נקים כאלה עשיריות שלמות ומהם נתקרב להיות חברה מיוחדת רוחנית שלמה.

תלמיד: תן לנו עצה, אנחנו בכנס "החיים בעשירייה", כולנו באנו עם איזה חיסרון ורצון שנבנה במשך כל התקופה של ההכנה. אנחנו רוצים לגעת במשהו בכנס הזה באותה הרגשה של העשירייה השלמה, מה לעשות? במה להתרכז?

להתרכז רק על החיבור ביניכם בתוך עשירייה. להבין שבחיבור הזה אתם צריכים למצוא את העולם הבא שלכם, את הקשר עם הבורא, את נקודת הקשר עם הבורא, שם צריכים להתגלות כל המטרות.

שאלה: האם העשירייה יכולה לשנות את המצבים של חברה?

כן.

תלמידה: אנחנו משנים את המצב שלה או שאנחנו משנים את היחס שלה למצב?

זה אותו דבר.

תלמידה: איך עלינו לעשות זאת?

על ידי תפילה, על ידי דאגה לאותה חברה שאתם רוצים לשנות את הכיוון שלה בחיים.

תלמידה: אנחנו מתרכזות רק בזה, מתפללות ממש על חברה?

לא, אני לא יכול להגיד רק על זה או לא רק על זה ומי יודע על מה מדובר. אבל אנחנו כן יכולים לשנות גורל של כל אחד ואחד אם אנחנו יודעים איך לפנות לבורא ובכוח המשותף בינינו לחייב אותו אפילו שישנה גורלו של כל אחד, זה בידנו.

שאלה: הרצון לקבל טבוע עמוק בלב שלנו. האם הרצון לקבל בגשמיות יכול לעכב את הרצון לקבל ברוחניות? אנחנו חיים בתקופה שתרבות הצריכה מאוד דומיננטית, איך אנחנו יכולים לצמצם את הרצון לקבל בגשמיות ולהגדיל את הרצון לקבל ברוחניות? האם הם קשורים אלה באלה, ואיך זה קשור לעבודה בעשירייה?

הכול נכון וקשור לעבודה בעשירייה ואנחנו באמת צריכים לשים לב עד כמה אנחנו יכולים לשנות את דרכנו בחיים האלו בעולם הזה ובעולם הרוחני. מה לעשות? חוץ מחיבור עם חברות או עם חברים ותפילה לבורא, אין לנו מה לעשות, אבל תפילה לבורא היא עושה את הכול. רק אם מכינים את עצמנו נכון אנחנו יכולים לראות תוצאות כמעט מיד. אנחנו נלמד יחד בחודשים הקרובים איך לעשות שינויים נכונים בחיים שלנו.

שאלה: אם באדם מתעורר רצון לחיבור להשפעה להתקרבות, הוא מתעורר גם כלפי אנשים במצבים שמחוץ לחברה? איך אפשר לבטא את הרצון הזה בצורה מדויקת בתוך המסגרת של הצנע לכך עם אלוהיך?

לא, אנחנו מדברים על המצבים שאנחנו רוצים לתקן, לסדר, להתקרב בהם זה אל זה, רק בתוך העשיריות. על מחוץ לעשירייה אנחנו לא מדברים, כמו שיכול להיות יחס בתוך המשפחה, בתוך מקום העבודה, אנחנו לא דנים בזה כאן.

שאלה: האם יש קשר בין מצב של "הצנע לכת" לבין מצב של "חפץ חסד"?

יחסית כן, ודאי שיש קשר. אבל מה יותר ומה פחות צריכים לראות בכל מצב.

תלמידה: האם אפשר לרכוש את המצבים האלה על ידי מאמצים פסיכולוגים או שזה ממש גילוי רוחני?

הפסיכולוגיה תעזור לנו רק להתבלבל, ממש. ולכן אנחנו צריכים לתת תשומת לב לפעולות שחכמת הקבלה, במיוחד מקובלים, ממליצים לנו לבצע.

שאלה: אנחנו קראנו מאמר חברה של הרב"ש ויש כמה עשרות מאמרים כאלה. אנחנו בעשירייה שלנו עברנו על כל מאמרי רב"ש וגם אנחנו קוראים בשיעורי בוקר כמה מאות מאמרי רב"ש והעניין של החיבור לא מורגש כנושא המרכזי בדרך כלל במאמרים שאנחנו קוראים. מורגש ענין התפילה בכל מאמר, ענין המלחמה מול היצר, אבל על חיבור ועל עשירייה יש מאמרים בודדים. למה זה כך?

אתה רוצה שהוא ידבר על זה ממש בכל מאמר ומאמר? זה בלתי אפשרי. היית סוגר את המאמרים האלה ולא נוגע בהם יותר. ברור שכולם מדברים על חיבור. לכן אנחנו קוראים את כל המאמרים האלו לאט, לאט אפשר להגיד, בצורה נפרדת כל פעם וכך אנחנו מגיעים ליישום. כמו שאמרתי בתחילת הכנס שאנחנו נמצאים במצב שכבר צריכים להתחיל לנהל את עצמנו בצורה יותר רצינית.

תלמיד: אני איתך כמעט עשרים שנה, אז למה אתה כל הזמן מדבר על חיבור? אמרת שאם רב"ש היה מדבר בכל מאמר על חיבור הייתי סוגר את זה מזמן. אתה כן מדבר על חיבור ואני לא סוגר אותך.

קודם כל אנחנו חיים בזמן אחר, שאפשר לדבר על החיבור כדבר נחוץ מאוד לסדר החברתי. אתה רואה מה קורה בחברה שלנו, גם בישראל, גם בכל העולם? כשאתה מדבר על חיבור, כנגד אלה שפועלים נגד החיבור אז יש לזה מקום.

שאלה: עכשיו כשכל העשיריות פה זה כמו שדה שברכו ה' וגם השכינה פה.

כן.

תלמידה: כתוב בתנ"ך - היה ה' למלך על כל הארץ, ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד. עכשיו כשכל העשיריות באו בכוונה להתאחד עם בורא עולם, האם זה יקרה שאנחנו נהיה אחד מול אחד?

תלוי איך תבקשי. אם אנחנו נבקש מכל הלב, נפנה לבורא ונדרוש את זה בכל הכוח שלנו, יכול להיות שאנחנו כן נגיע לזה.

תלמידה: אנחנו עכשיו פה כולנו באנו לבקש. איך אנחנו נבקש כולנו ביחד?

פשוט, כל אחד שיבדוק בתוך הלב שלו מה הכי חשוב לו.

תלמידה: הכי חשוב להתאחד עם הבורא, זה מה שכולנו באנו לעשות.

בבקשה.

תלמידה: לצעוק?

לצעוק? אני לא חושב שצעקה עוזרת, צריכה להיות צעקה מתוך הלב.

תלמידה: אם אנחנו עכשיו נעשה כולנו ביחד בתוך הלב?

אני חושב שכן. בואו אנחנו נקבץ את לבנו ונעשה מהם לב אחד משותף, גדול, חזק, שמתוך הלב הזה נצעק לבורא. בבקשה.

אנחנו גם צריכים ללמוד איך להתכלל אחד עם האחר כמו שרב"ש כותב, "לכן צריכה החברה להיות כלולה מיחידים, שכולם בדיעה אחת, שצריכים להגיע לזה." להתכללות הכללית, "אז מכל היחידים נעשה כח גדול אחד, שיכול להילחם עם עצמו, מטעם שכל אחד כלול מכולם. נמצא, שכל אחד הוא מיוסד על רצון גדול, שהוא רוצה להגיע להמטרה.

ובכדי שתהיה התכללות אחד מהשני, אז כל אחד צריך לבטל את עצמו נגד השני. וזהו על ידי זה שכל אחד רואה מעלות חבירו ולא חסרונו. אבל מי שחושב, שהוא קצת גבוה מהחברים, כבר הוא לא יכול להתאחד עמהם."

שאלה: אנחנו נמצאים היום בתקופה לא קלה, בהמעטה, וכל הזמן עולה בי השאלה איך הכינוס היפה הזה שאנחנו עושים פה יכול לעזור לטובה ולשנות את התקופה הזאת, כשחיילים שלנו נלחמים והחטופים עדיין בשבי, האם יש לזה חשיבות והאם אנחנו צריכים לשים על זה דגש בכנס הזה?

לפי דעתי אנחנו עושים לפי מה שכותבים מקובלים, ומי מהם יודע טוב יותר מה קורה במציאות. אז אנחנו משתדלים לעשות את המקסימום שמוטל לתיקון העולם. אני לא יודע מה לעשות עוד חוץ מלהעלות תפילה מכל הלב, מכולם, מכל הלבבות ולקוות שזה יפעל. אנחנו לא יכולים לנצח בצורה אחרת.

שאלה: האם לראות את "מעלת החבר" כמו שקראנו עכשיו במאמר, זה לראות את בחינת ישראל שבו, את הרצון שלו לרוחניות, לבורא? כשאני רואה את זה בחברה ואני מחזקת אותה ומגדילה את התכונה הזאת, האם זה בעצם החיבור השלם בעשירייה השלמה, וזה האיחוד? זו דרגת החיבור שעלינו להגיע אליה, להרגיש את הרצונות האלה בנו?

כן.

שאלה: בכנס המדהים הזה, שכולם מתכנסים והייתה אפילו דקה אחת של ניסיון לאסוף את הכוונות ולחשוב ביחד, ניסיתי לחשוב מה המטרה, האם אני אמורה לאסוף את העשירייה שלי, את הנקודות שבלב, למטרה אחת של שאגה משותפת כזו שכולנו נעשה רק את זה?

אנחנו צריכים להיות קשורים בלבבות שלנו כאיש אחד בלב אחד, באופן שבתוך הלב המיוחד הזה יתגלה הבורא.

שאלה: האם אפשר למקד תפילה מסוימת אחת שכל אדם יידע ש"את זה אני מבקש, רק את זה"?

כן.

שאלה: המאמץ העיקרי שלנו הוא לפתוח לבבות, וכל ניסיון לפתוח את הלב מלווה בהתפרצות בכי. מה הסיבה לבכי?

בכי זה דבר גדול כי מדובר על פנימיות המחשבה והרצון. אז אם קורה שאתה בוכה זה נקרא שכבר הגעת למיתרים פנימיים. תמשיך.

שאלה: לפעמים נדמה שכדי שאפשר יהיה ממש להתחבר, הבורא צריך לתקן אותי עד כדי כך שאני ממש לא אזהה את עצמי. בהתחלה זה היה מפחיד, אבל עכשיו זה מרגיש כמו גאולה ממש. האם באמת צריך לבקש מהבורא לתקן אותי באופן שהוא רוצה עד אפילו לרמה שלא אזהה את עצמי בכלל?

ודאי שמלכתחילה אנחנו רוצים שהבורא יתקן אותנו איך שהוא חושב לנכון, ורוצה ובוחר ועושה.

שאלה: מהי הפעולה הרצויה ביותר לחיבור בתוך העשירייה? האם לתאר לעצמי שאני מחבקת את כולם ומעלה לבורא? או שאני נכללת למשהו יותר גבוה ממני? או שאני צריכה ממש להתחבר עם כל חברה ולנסות לזהות בה את הרצון ולחבר את הרצון אליי? מה הפעולה מועילה ביותר?

הכול טוב.

שאלה: יש מין הרגשה כזאת שכולם הגיעו לכאן מאוד מאוד טעונים, מאוד מוכנים לכנס של בקשה עמוקה מאוד, בגלל המצב, ומפני שאנחנו כבר הרבה זמן בדרך. ותמיד בכל כנס הרגעים האלה כשאנחנו מתפללים ביחד אלה רגעי שיא. האם אפשר יהיה לייצר בכנס הזה יותר רגעים כמו זה שהיה עכשיו, כמו שאפשרת לנו רגע להתפלל? כי כשאתה מאפשר את הרגע הזה כולנו יוצרים ביחד כוח שרק פה אפשר לייצר אותו.

טוב, נעשה לפי רצונך.

שאלה: הכנס הזה קצת שונה ללא הנוכחות הפיסית של הכלי העולמי, ויש הרגשה של הזדמנות מיוחדת לחיבור בתוך עם ישראל.

כן.

שאלה: איך לנצל את ההזדמנות הזו לחיבור העם?

להתחבר, אין יותר מזה. לצמצם את עצמנו, להצמיד עצמנו זה לזה ולבקש מתוך החיבור את הבורא, לבקש הצלה, זה מה שצריכים.

שאלה: מה זה 'קלות ראש'?

קלות ראש זו אותה רוח שנמצאת בראש של אדם ו'לוקחת' אותו לכל הכיוונים, מסיטה אותו מהדרך לבורא. זה הכול.

שאלה: כתוב לראות את מעלות החברות ולא חסרונן, איך זה בא לידי ביטוי בעשירייה?

שאנחנו צריכים להרגיש שהעשיריות שלנו נעשות יותר צמודות, מחוברות יותר, עד כדי כך שאנחנו ממש לא רואים שבכל חבר יש משהו מיוחד, אלא כולנו ביחד רוצים את אותה המטרה, באותם השלבים, באותן הדרכים, מוכנים ללכת ולעזור זה לזה.

שאלה: מורגשים הרבה מתח והתנגדויות לפתוח את הלב, איך לא להחמיץ את ההזדמנות שניתנה לנו בכנס?

לא לפחד מפני כל מיני בעיות, מתנגדים, לא חשוב מה, העיקר ללכת קדימה, לסגור עיניים ולהתקדם לכיוון לבורא.

שאלה: במה אנחנו צריכות להרגיש שוות בעשירייה?

אם יש לנו מטרה אחת שאליה אנחנו רוצים להגיע, ובמטרה הזאת אנחנו רואים שאנחנו שמשיגים את הכול, אז אנחנו שווים.

תלמידה: האם שוות במטרה?

כן, רק מטרה אחת שלנו מכסה על כל יתר הדברים שמנוגדים, שונים, הדברים האלה לא חשובים, אנחנו רוצים אותו דבר.

תלמיד: אני כולי נרגש כשאני רואה פה נשים, גברים, שהם כוח אדיר. לכולנו יש מטרה אחת והיא מטרה רוחנית להגיע לתכלית הבריאה. דיברו פה כמה חברים ואמרו שהמדינה שלנו נמצאת במצב איום, שאנחנו נלחמים על הקיום שלנו, אבל כשיש מלחמה, אז כולם מאוחדים, לכולם יש מטרה אחת, לנצח.

עם הכוח האדיר הזה שאנחנו שנים לומדים קבלה, ולכולנו יש את אותה מטרה, איך אנחנו יכולים להגיע למצב כמו בדוגמה של הצבא, שהם כולם, שמאל, ימין, כולם מאוחדים? איך אנחנו יכולים לצאת מהכנס הזה למשהו חדש, למשהו שכל אחד ייקח בו אחריות? אולי פה אנחנו צריכים לערוך איזו סדנה מיוחדת בשביל לקבל כוח מיוחד כדי שנצא לדרך חדשה, לדרך של חיבור אמיתי. כולנו שונים זה מזה, אבל המטרה היא אחת, דביקות. מאחורי כל חבר שנמצא פה הבורא נמצא, ויש לנו כוח וזה מה שאנחנו חייבים לעשות. אז בעזרת הרב הגדול שלנו אני מקווה שמהכנס הזה אנחנו נצא עוד יותר חזקים ונאהב יותר אחד את האחר.

שאלה: במאמר הראשון ב"שמעתי" כתוב ש"אין עוד מלבדו", וגם ש"אין עוד כוח בעולם שיכול לעשות משהו נגדו יתברך". מאז בריאת האדם בני האדם מבקשים מהבורא דברים.

הם לא יודעים איך לבקש.

תלמיד: כן, אבל הם מבקשים כל דבר. מה תפקיד האדם בנוגע לשינוי דברים בעולם?

בשביל מה הוא קיבל חיים?

תלמיד: לא על זה אני מדבר. הרי הבורא הוא עושה את הדברים פה.

נכון.

תלמיד: מה יש לאדם לבקש מהבורא שהוא המחליט על הדברים? זה חוק בל יעבור. האם יש לי יכולת לשנות דברים? האם יש לי יכולת לבקש ממנו?

יש לך יכולת לשנות את הדברים, ואתה קיבלת את המערכת, את השיטה איך לשנות את עצמך ובעזרת זה לשנות את הדברים.

תלמיד: אבל אנחנו מבקשים מהבורא שישנה אותנו.

יש דברים שאתה צריך לבחור איך להשתנות. זה דבר מאוד מעניין, הבורא שהוא כל יכול בכל זאת נתן לאדם הזדמנות, אפשרות לשנות את החיים שלו.

תלמיד: יש לי הרגשה שכל מה שקורה בחיים שלי, כל מה שאני לא מבקש, כל מה שאני לא עושה, זה כמו משהו שצריך לקרות. לא משנה מה אני עושה, מה אני אעשה, הדבר הזה צריך לקרות. זאת אומרת אני לא יודע בכלל אם יש לי את היכולת לשנות משהו.

אז אומרים לך שיש לך יכולת לשנות את החיים שלך ואת הסיכום מהחיים שלך, שזה יהיה ממש אחרת ממה שיקרה אם לא תעשה את השינוי.

שאלה: כל החברה המופלאה הגיעה לכאן עם השתוקקות, עם רצון, אבל אני רוצה להתרכז בעשירייה שלנו. במהלך כל השבוע עשינו הכנה, אנחנו שומעים את השאלות מתוך הלב, מרגישים את החיבור הפיזי, את חיבור הלבבות. אבל מניסיון בעשירייה ובכמה כנסים, אחרי הכנס מגיעה ירידה. אם אנחנו יודעים שמגיעה ירידה, מה אנחנו צריכים לעשות כדי למנוע אותה?

תפילה לבורא מתוך כך שאתה רוצה להשתנות. לא לבקש מהבורא שהוא ישנה את העולם, את מה שאתה חושב שהוא צריך לעשות, אלא לבקש ממנו שהוא יעזור לך להשתנות. זה דבר לא פשוט, יש כאן כמה דברים מאוד עדינים, אבל זה כמו שאתה יורה למטרה, ואם אתה מחטיא קצת, אז המרחק הוא גדול והכדור לא קולע.

שאלה: אני מבין שהחיבור הוא הרגשה רוחנית משותפת. אני יודע שהכול מושתת על הלב חוץ מהתפילות. איך אפשר לחרוש את הלב שיהיה מוכן לזה?

על ידי העשירייה שלך, הם ממש יכולים לעשות עם הלב שלך מה שהם מחליטים. אבל תן להם את זה, תדרוש מהם שיעשו.

תלמיד: אני לא אתן להם מנוחה.

יפה.

שאלה: יש קטע במאמר שאני שומע אותו כל הזמן ולא מצליח להבין. כתוב "וכמו כן בעת ההתאספות, צריכים להיות רציניים, בכדי לא לצאת מהכוונה, שעל הכוונה זו נתאספו". ואז הוא כותב, "ומטעם הצנע לכת, שזה ענין גדול מאוד, היו רגילים להראות מבחוץ, שהוא לא רציני. אבל באמת בתוך ליבם היה אש בוערת". מה זה המצב הזה שהוא צריך להראות שהוא לא רציני? יש בי אש בוערת ואני צריך להראות לחברים.

כן. זה עניין של הצנע לכת. ככל שאדם מבטא פחות בצורה חיצונית את מצפוני ליבו, כך הוא יותר מצליח. שתיקה היא דבר גדול. את הדברים החשובים אנחנו שומרים בפנים ולא רוצים להראות אותם בחוץ לפני כולם, כך זה בכל המדרגות. נגיד, את מה שיש בעשירייה אנחנו לא מגלים ישר לכל הקהל שלנו, אומנם הם עוברים כנראה את אותו דבר בסופו של דבר, אבל אנחנו רוצים שזה יהיה בינינו.

תלמיד: אני מבין איך זה יכול לעבוד עלי, אבל איך זה מקדם את העשירייה שלי? איך אני נותן כוח לעשירייה במקום הזה שאני לא מראה אלא אני בהצנע לכת?

אני לא רוצה לבלבל את החברים עם כל מיני דאגות ובעיות שלי. אנחנו רק מעלים בחיבור בינינו את מה שאנחנו רוצים כלפי הבורא, וככה נלך.

תלמיד: אני חושב שהחברים שלי, הצנועים שביניהם, הם נותנים את הכוח הכי גדול.

כן. והבורא קורא אותם דרך הצניעות.

שאלה: יש לנו לב אבן, איך אנחנו מגיעים ללב של בשר?

תעבור את לב האבן ותגיע ללב בשר.

תלמיד: איך מרגישים את זה?

אז תרגיש שיש לך לב בשר.

שאלה: מה התחום שבו הבורא פועל ומה התחום שלנו? מהי ההבחנה? מה החלק שלנו ומה החלק שלו?

את זה האדם קובע.

תלמיד: האם לנו יש את הכוח לקבוע, לא הוא קובע?

לפי כמה שאתה קובע. כן.

תלמיד: כלומר, אני יכול בעיקרון להיות לגמרי שווה אליו, להיכנס לגמרי לתחום שלו, או שאני מקדים את המאוחר?

תלמד.

שאלה: אנחנו עוסקים בנושא החיבור בתוך העשירייה כל כך הרבה שנים, והתקופה האחרונה היא כבר משהו אחר מהרבה בחינות. האם החיבור בינינו בתוך העשירייה צריך להתקיים באותה צורה, באותם כללים, או שבכל זאת משהו צריך להשתנות אצלנו בתקופה הזאת?

למה זה תלוי בתקופה?

תלמידה: כי הניתוק כרגע מהמצב שיש במדינה שפוגע בכל כך הרבה אנשים, הוא מחלחל פנימה ללבבות. התחושה היא שהחיבור בינינו צריך להמשיך בדיוק באותה צורה, באותם כללים, במנותק ממה שקורה מסביב, ואני חוששת שזה מכניס אותנו לתוך בועה, שזו בועה שמנותקת מכל זמן ומקום, וזה לא נכון. כי יש סבל אמיתי בחוץ, יש המון אנשים היום בארץ שמדברים על חיבור, למרות שהם לא באים מתוך "בני ברוך", אנחנו לא יכולים לא לקחת אותם אתנו, אנחנו לא יכולים לא להשתמש מתוך המקום שהלבבות יכולים וצריכים להתחבר. האם אנחנו ממשיכים אותו דבר?

מה את רוצה שאנחנו נעשה?

תלמידה: אני חושבת שכל מה שאנחנו יכולים לעשות זה רק לפנות לבורא, זה מה שאנחנו לומדים תמיד, אז אולי בפנייה לבורא כבר לדרוש ממנו יותר. אפילו בני ברוך כבר לא לבד, אנשים בארץ מדברים על חיבור, על אחדות, אומנם הם לא מדברים בשפה שלנו, אבל אנחנו נכללים איתם גם עכשיו. אז זה כבר לא רק עשירייה ועוד עשירייה, זה כבר משהו גדול יותר. אז שהבורא יגיד לנו מה עושים.

מתחברים.

תלמידה: אנחנו מתחברים, אני יכולה להגיד שהעשירייה שלי מחזיקה אותי במהלך הזמן הזה. אנחנו מתחברים, אבל כנראה לא מספיק.

כן.

תלמידה: אז תגיד לנו משהו שניקח איתנו.

מתחברים.

תלמידה: אז "נעשה ונשמע".

אין מה לעשות.

שאלה: כל יום הרבה יהודים רואים את גילוי הרע בעולם ומרגישים אותו, ואז אני צריך לעלות מעל הדעת ולהשפיל את עצמי, להתחנן, לבכות, עד שאני אצליח לספר לעצמי ולהאמין שכל מה שאני רואה זו בדיה. עד כאן יש הרבה יהודים שיודעים לעשות את הפעולה הזאת. מה אנחנו מוסיפים להתעלות הזאת מעל הדעת למען החברה, למען החברים, ולא מתגאים בפעולה הזאת?

אני חושב שאין חוץ ממטרת החיבור שאנחנו שמים לפנינו ולפני כולם, ככל שאנחנו נמצאים בהפצה כזאת רחבה, זאת שאלה, ואני לא חושב שיש עוד ארגונים שעושים את זה.

תלמיד: במה אנחנו יותר מיוחדים מהם? באיזו פעולה למען הזולת אנחנו מייחדים את עצמנו?

אנחנו עושים את זה בפועל ומבקשים מכולם לעשות כך, ומסבירים בכל השפות.

שאלה: אמרנו שאם אדם לא מגלה את מצפוני ליבו, אז הוא יותר מצליח. איך נדע לזהות מהם מצפוני הלב כשאנחנו עושות סבב בעשירייה ועונות על שאלות?

על זה אתן צריכות בעצמכם לדון, לגלות, וכך להמשיך. אני לא יודע.

שאלה: להתחבר בעשירייה שלנו זה תענוג גדול.

להתחבר למטרה.

תלמידה: מהו החיבור המיוחד שצריך להגיע אליו?

חיבור למטרה. אני ממש מקצר, שלא יהיו עוד אפשרויות להתחיל לבשל מזה משהו. מה המטרה שלך ומה המטרה של כל אחד, את זה אנחנו צריכים לבדוק ולאחד את המטרות האלה יחד. לפי זה אנחנו בודקים, דנים את החברה.

שטלה: האם להתגאות עבור העשירייה שלי זה הצנע לכת?

לא.

שאלה: אם מדברים על לב משותף, מרכז הכנס, אז מה יכול לעזור ללב שלי שמרוחק להתקרב עוד טיפה? במה להתרכז, האם לחשוב על הלבבות של החברים?

על הלבבות של החברים, שכל אחד רוצה לגלות בליבו את הבורא. את הבורא, זה מה שכל אחד רוצה לגלות.

תלמיד: איך מתקרבים לאותו לב משותף?

אם תרצה להיות באותו לב המשותף כמו העשירייה שלך, אז אתה צריך לעזוב את כול המטרות האחרות חוץ מאשר את המטרה שלהם.

שאלהה: איזו עצה אפשר לתת לכלי העולמי כדי לתת לנו תמיכה בכנס הזה? הם כל הזמן משמשים דוגמה, איזו תמיכה הם יכולים לתת לנו עכשיו כדי שנעשה עוד צעד קטן ונתקדם למטרה?

להיות יותר רציניים בהשגת המטרה, אחת לכולם. זה מה שאנחנו צריכים לבקש מהבורא, שבזה יעזור לנו, להיות יותר רציניים להשגת המטרה, אחת על כולנו.

תלמיד: אנחנו הרבה מבני ברוך בכל העולם, אנחנו רוצים לדעת אם אנחנו באמת עושים נחת רוח לבורא ורוצים לשמוע את התשובה שלו דרכך. האם אנחנו באמת עושים נחת רוח לבורא?

כן. מה השאלה? איפה יש עוד קהל כזה גדול שמצפה שהבורא ישים לב ויסתכל עליהם? ודאי.

תלמיד: חשוב לדעת שאנחנו עושים לו נחת רוח ושהוא שמח בנו.

זה לא הכול, אנחנו צריכים לעשות את מה שמוטל עלינו.

תלמיד: בעזרת ה׳.

טוב, שיהיה בעזרת ה'.

שאלה: מאז ה-7 באוקטובר אני חווה חרדה מאוד גדולה על העולם, על העם שלנו, עלי, על המשפחה, על כולם, פחד שיקרה משהו נורא. במקומות האלו אני לא מצליחה להיות באמונה ובביטול כלפי הבורא. איך מגדילים אמונה רוחנית על חרדה גשמית?

זאת באמת נקודת האמונה. מה יעזור לך כשאת נשארת בכאלו ספקות לגבי פעולות הבורא?

תלמידה: בגשמי עוזרת לי שליטה, אבל זה עושה את ההיפך. אני מאמינה שלהביא את עצמי לעשירייה, אבל אז אני גם לא רוצה להעמיס עליהן כל הזמן.

אני ממליץ להיכנס עמוק יותר לתוך מאמרי רב"ש ועל ידם ממש להוביל את עצמנו קדימה. נראה לי שזה כול מה שאנחנו יכולים לעשות ולא צריכים יותר. בהצלחה.

שאלה: לגבי הנושא של ממד הזמן, האם יכול להיות מצב פנימי שיש פה כמה וכמה חברים או חברות או אפילו עשיריות שכבר הגיעו להתקדמות רוחנית מסוימת, למרות שהמציאות הכללית בעולם היא מציאות שלא מצביעה על התפתחות כזאת?

כן.

תלמידה: למשל העשירייה שכתבה את ספר הזוהר זה היה בתקופת המרד ברומאים. מתי תהיה הלימה בין ההתפתחות הרוחנית לבין המציאות החיצונית הגשמית וציר הזמן יתחבר?

לא יודע.

תלמידה: האם זה אפשרי, מבחינת הפיזיקה הרוחנית?

אני חושב שכן. מתי, כמו שאת שואלת, אנחנו מתקרבים. כמו שכותב בעל הסולם שבשנות לעז הייתה תקווה גדולה לישראל.

קריין: בזמן בר כוכבא.

כן.

תלמידה: דרך כוכב מיעקב.

כן. אבל יש כאלה זמנים שאנחנו לצערנו עוברים ולא נתקלים בהם ולא דורשים שינוי, גילוי. אבל בכל זאת אנחנו חיים בזמן מיוחד.

תלמידה: אפשר לבקש בקשה במעמד המיוחד הזה?

כן.

תלמידה: אחת התמונות שלא יוצאת לי מהראש זה היה בסוף פסח, טרום קורונה. היינו פה בערב אחרון ובסופו של הערב בשיעור חצות אתה עמדת ושרת את "המעביר בניו" וביקשת עבור כל הקהל הזה, האם אפשר שגם היום תבקש?

אולי.

שאלה: אני יודע שחלק מהלימוד שלנו הוא מוסיקה, שירים, ניגונים, ואני מרגיש שדווקא כשאנחנו שרים יש איזה מן ערוץ ישיר לבורא בתוך הלב. איך ננצל את זה? למה דווקא בשיר אני מרגיש שנפתח הערוץ הזה?

איך? כל אחד צריך לשאול את ליבו.

שאלה: במה אנחנו יכולים וצריכים לדייק את העבודה שלנו בחיבור כדי שהרצון של הבורא ישתווה עם הרצון שלנו? מה החידוד שאנחנו אמורים להתמקד בזה?

אנחנו צריכים להיות מחוברים כולנו בעשירייה, לכוון את עצמנו ומכולנו לבורא, ומזה נגיע לתשובה. לפי כל הדרישות של מקובלים אנחנו באמת כבר יכולים לקוות שזה יקרה.

(סוף השיעור)