"עולם חדש"

כנס "קבלה לעם" העולמי הווירטואלי אוגוסט 2020

האחריות שלנו כעשירייה על העולם

שיעור 2

שיעור 15.08.20 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

אנחנו נמצאים לפני שיעור מספר 2. אנחנו דברנו לפני הכנס שהוא כנס שלנו, פנימי, ופתאום אנחנו רואים שגם בשיעור הראשון אנחנו מדברים, על איך אנחנו יוצאים קצת החוצה. השיעור השני זה בכלל "האחריות שלנו כעשירייה על העולם", שזה לא בפנים, לא אינטרוברטי, אלא אקסטרוברטי מתחיל להיות. למה? העניין הוא שלא יכולים אנחנו לכוון אפילו הפעולה הקטנה ביותר בתוך המערכת שלנו, אם אנחנו לא מכוונים לגמר התיקון. אחרת לאף פעולה אין כוח, אין המשך, היא לא מתחילה, והבורא לא מסכים עימה.

רק מה שמכוון לגמר התיקון מהמקום שאני נמצא, שכל הפעולות, כל המחשבות, רצונות, מקרים, כמה שאני מבין והכול, שיהיה מחובר למטרה הסופית. ואותה המטרה הסופית אני צריך לראות. זה נקרא "סוף מעשה במחשבה תחילה". "סוף המעשה", זה גמר התיקון. "מחשבה תחילה", זה מה שאני עכשיו מתכוון, רוצה, מקווה, מתפלל שזה יקרה. ואמנם שמרחק הזה גדול מאוד, רב, ביני שאני מתחיל את הפעולה ומזמין אותה מצד הבורא, ועד גמר התיקון. אבל בכל זאת, זה נקרא "שאני פועל לפי תוכנית הבורא", ובזה אני והוא נמצאים כשותפים.

לכן האחריות שלנו כעשירייה על העולם היא חייבת בכל זאת להיות בכל פעולה ופעולה שלנו, אפילו הכי קטנה שתהיה. וודאי שאנחנו לא יכולים לדעת איך אנחנו משפיעים, ואיך אנחנו צריכים לצרף את העולם, איך להתייחס אליהם, אבל בכל זאת במשהו זה צריך להיות ברצון שלנו, בכוונה שלנו, בהבנה. לא בהשגה, אבל איכשהו נכלל.

בוא נראה מה אומר על זה בעל הסולם. העיקר זה בעל הסולם, מאמר "ערבות".

קריין: כנס קבלה לעם הווירטואלי. אנחנו בשיעור מספר 2 "האחריות שלנו כעשירייה על העולם". קטע מספר 1 מתוך מאמר "הערבות", אות כ"ח.

"כתוב "ועתה, אם שמוע תשמעו בקולי, ושמרתם את בריתי". כלומר, לעשות ברית, על זה שאני אומר אליכם כאן. דהיינו, "והייתם לי סגולה מכל העמים". כלומר, שאתם תהיו לי הסגולה. שעל ידיכם, תעבור ניצוצי הזדככות וצירוף הגוף, אל כל העמים ואומות העולם. בהיות, שכל אומות העולם, עדיין אינם מוכנים כלל לדבר הזה. וצריך אני לאומה אחת, על כל פנים, להתחיל בה עתה, שתעשה סגולה מכל העמים.

ועל כן מסיים על זה: "כי לי כל הארץ". כלומר, כל עמיי הארץ שייכים לי, כמותכם. וסופם להידבק בי, אלא עתה, באותה שעה, שהמה עדיין אינם מסוגלים לתפקיד הזה, הנה לעם סגולה אני צריך. ואם אתם מסכימים לזה, דהיינו להיות הסגולה מכל העמים, הרינו מצווה אתכם, אשר "ואתם תהיו לי "ממלכת כוהנים"."

(בעל הסולם. "הערבות", אות כ"ח)

זאת אומרת, מיהו נבחר בעיני הבורא? מי שמטפל בכל העולם, בכל העמים, ומביא אותם לגמר התיקון. סובל עבור כולם, עובד עבור כולם, דואג עבור כולם, והוא נקרא "הנבחר". וקבוצה כזאת היא נקראת "ממלכת כוהנים".

הכוהנים מסביר לנו בעל הסולם, שאין להם שום חלק ונחלה, אלא הם כולם רק לטובת העם עובדים. ולכן אנחנו כך צריכים להיות גם כן, שכל העבודה שלנו הרוחנית צריכה להיות אך ורק לכיוון כדי לקרב את כל באי העולם לבורא, למקור שלהם. זה בעצם כיוון העבודה שלנו. נקווה שאנו נתחיל להתקרב לזה.

קריין: קטע מספר 2, מתוך מאמר "הערבות", אות כ"ד.

"הותקנה ונעשית אומה הישראלית, כמין מעבר, שעל ידיהם יזורמו ניצוצי ההזדככות, לכל מין האנושי שבהעולם כולו.". באופן, שניצוצי הזדככות הללו, הולכים ומתרבים יום יום, כדמיון הנותן לאוצר, עד שיתמלאו לשיעור הנרצה, דהיינו עד שיתפתחו ויבואו לידי כך, שיוכלו להבין את הנועם ואת השלווה, השרויים בהגרעין של אהבת זולתו. כי אז יבינו להכריע את כף הזכות, ויכניסו את עצמם תחת עולו יתברך, והכף חובה יתבער מן הארץ."

(בעל הסולם. "הערבות", אות כ"ד)

"הותקנה ונעשית אומה הישראלית, כמין מעבר, שעל ידיהם יזורמו ניצוצי ההזדככות, לכל מין האנושי שבהעולם כולו." אומה הישראלית, זאת אומרת שלא מספיק שאנחנו מכוונים לבורא ישר א-ל, ישראל, ישר א-ל, אלא מתוך זה שאנחנו מכוונים אליו, אנחנו צריכים גם להיות מכוונים לכל העולם, ולטפל בהם. "באופן, שניצוצי הזדככות הללו, הולכים ומתרבים יום יום, כדמיון הנותן לאוצר, עד שיתמלאו לשיעור הנרצה, דהיינו עד שיתפתחו ויבואו לידי כך, שיוכלו להבין את הנועם ואת השלווה, השרויים בהגרעין של אהבת זולתו. כי אז יבינו להכריע את כף הזכות, ויכניסו את עצמם תחת עולו יתברך, והכף חובה יתבער מן הארץ."

(בעל הסולם. "הערבות", אות כ"ד)

זאת אומרת מתוך זה שיש בחלק מהאנושות שאלות כלפי הבורא שהם רוצים להשיג אותו, אז הבורא אומר להם "אתם יכולים להגיע לזה, אבל בתנאי שאתם תחברו לעצמכם את כל באי עולם ותבואו איתם יחד, כך תגלו אותי. כי אני צריך מקום", היינו מקום זה רצון איפה שאני אתגלה. תביאו לי את כל הרצון הגדול, שהרצון הגדול הזה הוא נמצא דווקא בבאי עולם, ודווקא באלו שהם רחוקים, ולא מבינים, ולא מרגישים, ולא צריכים אותי, עד כדי כך הרצונות שלהם גדולים, ואני אז אוכל להתגלות, יש איפה.

אתם רק יכולים להביא כוונה, כיוון, אבל הרצון הגדול נמצא רק באלו שהם נקראים "אומות העולם", שלא רוצים להתקרב, אין להם לזה שום יחס. אתם תסחבו אותם ובהם אני אתגלה, ואז אתם תראו, תפגשו אותי".

זאת אומרת, החומר איפה שאנחנו מגלים את הבורא, זה רצונות של אומות העולם. הרצונות הגדולים כמו שאנחנו לומדים מחוכמת הקבלה, שזה רצונות של בחינה ג', בחינה ד' של העביות. ואנחנו רק גלגלתא ועיניים, עביות דשורש, ועביות א'. קצת מעביות ב'. אבל עביות ב', ז"ת דב'/ג' וד' הם שייכים לאח"פ, לאומות העולם שבעצמם לא מתעוררים לחפש את הבורא, אלא המתעוררים הם אלה ששייכים לגלגלתא ועיניים.

ולכן יוצא שאנחנו שמקבלים התעוררות לבורא, צריכים לגשת לאומות העולם ולעשות בהם את כל ההפצה, את כל מה שרק אפשר, כדי לסחוב אותם אלינו ולבורא. על ידי מה? על ידי זה שאנחנו מבטיחים להם חיים טובים. הבורא מקלקל להם את החיים בכוונה, ואנחנו משתמשים בזה, מביאים להם פתרון.

סדנה

איך אנחנו פועלים בזמננו, שזה צריך להתבצע בפועל. איך אנחנו מממשים את התרגיל הזה שהבורא עושה אתנו, ועם אומות העולם, ועם הפנדמיה הזאת, עם כל הדברים האלה? איך אנחנו נסובב אותו כדי להביא את כל האומות העולם, את הרצונות שלהם הגדולים לבורא, שהבורא יתגלה ברצונות שלהם, ואנחנו נהיה כמקשרים?

*

קריין: קטע מספר 3, מתוך "המאור ושמש", פרשת "עקב".

"וזה ידוע שבכל עשרה השכינה שורה, והוא קומה שלימה, ובקומה שלימה יש ראש וידים ורגלים ועקבים כידוע. נמצא שבהיות כל אדם נחשב את עצמו ל- "אין" בהחברה, אזי נחשב לעצמו שהוא עקב בבחינת החברה והם בבחינת הראש והגוף והאברים העליונים, ובהיות כל אחד חושב את עצמו לכך, אזי המה פועלים שיפתח להם שערי שפע וכל טוב שבעולם. והעיקר הוא אותו הצדיק, היכול יותר לתפוס בחינה שהיא יותר "אין" מכולם, על ידו הולך כל השפע. ".

(מאור ושמש. פרשת עֶקֵב)

כי העיקר בשבילנו, זה לבטל את עצמנו כלפי הבורא. לכן כל אחד ואחד עד כמה שיכול לבטל את עצמו, בזה הוא בעצם פותח מקום, פותח צינור לאור העליון שישפיע, וישנה, ויפעל. כי אנחנו לא פועלים יותר ממה שנותנים מקום לבורא. כל הפעולות שלנו זה לא פעולות בעצמן, אלא איך לתת מקום לאור העליון לבוא ולפעול.

אנחנו חושבים שאנחנו בעצמנו פועלים. לא. אנחנו רק בזה שמבטלים את האגו שלנו, בזה אנחנו פועלים ונותנים מקום לבורא לעבוד. ולכן כל העבודה שאנחנו עושים, זה נקרא "עבודת ה'". שהבורא פועל, ופועל במידה, איפה ועד כמה שאנחנו נותנים לו לעבוד. לכן אנחנו נקראים "עובדי ה'", בזה שאנחנו עובדים כדי שהוא יעבוד. וכל העבודה בכל זאת היא נקראת "עבודת ה'", "עבודת הבורא".

שאלה: כתוב כאן שכל אחד צריך להיות כמו עקב. עקב זה כמשען? מה זה אומר שכל אחד צריך להיות כמשען לכולם?

לא. כל אחד צריך להיות עקב, זאת אומרת תחתון ביותר מאחרים. להיות הכי תחתון מאחרים, זה אפשר אך ורק שאתה מבטל את האגו שלך לגמרי. ויוצא שאתה בזה נותן מקום לבורא להופיע. ואז מתוך זה אתה הופך להיות המשהו שעל זה עומד כל הגוף, עקב, אבל רק בתנאי שאתה מבטל את עצמך כלפי האחרים. כמו שהעקב מבטלת את עצמה כלפי כולם. מה יותר נמוך, מה יותר נבזה מהעקב מכל חלקי הגוף?

שאלה: אמרת על כך שהבורא מתגלה ברצונות הגסים, העבים של העולם, ואילו כאן אנחנו מגלים שהוא מתגלה בין החברים כשכינה. או שזה שני גילויים שונים?

על ידי זה שאנחנו מבטלים את האגו בינינו, לפי גודל האגו שאנחנו מבטלים, הבורא יכול להתגלות בינינו. אבל בינינו הוא לא כל כך יכול לפעול, כי כל האגו שלנו הוא די קטן. האגו שיתגלה באומות העולם שאנחנו נתחיל לעבוד איתם, שם אגו גדול מאוד, ושם דווקא לבורא יהיה עבודה. ואנחנו נשמח.

תלמיד: איך אפשר לבנות את היחס לאומות העולם, בשיעור עכשיו, בחיבור בינינו בכנס צריך איכשהו לחשוב עליהם?

לא, אנחנו צריכים בינתיים להרגיש איך אנחנו מבטלים את עצמנו, כדי שהבורא יתגלה בינינו. פשוט מאוד, רק את זה. גם זה דבר גדול. אבל אפילו שיתגלה בינינו, הוא יתגלה כאור החסדים, כ"אור החסדים" בלבד. כי אנחנו כלים קטנים, קלושים, עביות קטנה. מה שאין כן כשאנחנו נעבוד עם אומות העולם, שם זו עביות גדולה, ואז האור שיעבור דרכנו יהיה אור חזק. כי אנחנו נצטרך לחבר את אומות העולם, עביות ב', ג', ד', אח"פ לבורא, ואז יבוא "אור החכמה" קודם אלינו, ואחר כך קצת אליהם לפי הרצון שלהם.

תלמיד: אם הבנתי נכון, בין החברים בעשירייה בעת הביטול מתגלה רק אור חסדים?

יתגלה הכול, אבל בהדרגה, קודם חסדים. אבל אתה לא יודע מה זה חסדים, זה ייראה לך כמו עולם חדש ומקצה לקצה של כל המציאות, והרוחנית, זה לגמרי ללא גבול. דווקא באור החסדים אין הגבלה, אין גבול.

שאלה: כשאתה הופך לקטן ביותר, אתה הופך לדוגמה הגדולה ביותר כלפי החברים וגם בעתיד כלפי אומות העולם?

כן, נכון.

שאלה: אנחנו כדור אחרון צריכים לעבוד גם על התיקון הכללי וגם על התיקון הפרטי, איך אנחנו עושים סדר בנושא הזה?

אנחנו לא עושים שום דבר. אנחנו לא עושים סדר ואנחנו לא עושים תיקונים, זה הכול עושה הבורא. אנחנו צריכים רק לבטל את האגו שלנו שתהיה לו אפשרות לבוא דרכנו לאומות העולם ולטפל בהם. לתת לבורא מקום להתגלות על ידי ביטול האגו בינינו. נקודה.

שאלה: כששואלים "האם אתם מוכנים להיות ממלכת כוהנים", האם זה אותו דבר כמו "נעשה ונשמע"?

כן.

שאלה: איך תקרה השתוות הצורה עם הבורא המשפיע כשאנחנו נהיה בביטול הגמור?

זו בדיוק השתוות הצורה, אנחנו והוא. אנחנו מבטלים את האגו שלנו, כוונה על מנת לקבל, ואז אנחנו משתווים עימו, לכוונה שלו להשפיע לנו.

שאלה: ממה מתחיל ביטול האגואיזם שלנו, זה קורה מתוך הלב או שאני חושב מחשבות בתוך הראש?

ביטול האגו מתחיל מההבנה שבאותו מקום שבו אני מבטל את האגו, שם הבורא יכול להופיע ולהתחיל לעבוד, כמו שכתוב "ה' יגמור בעדי". אני מתחיל את הבריאה בזה שאני מבטל את עצמי, והבורא נכנס ומתקן את הבריאה. אם אני מבין כך את התהליך, אין לי שום בעיה בעצם לבטל את עצמי ולתת לבורא אפשרות לעבוד.

שאלה: מה נותנים לבורא כשעובדים בגלגלתא עיניים?

כשאנחנו עובדים בגלגלתא עיניים אנחנו מכינים את עצמנו לזה שהבורא יכנס ויתחיל לעבוד. והוא נכנס ומתחיל לעבוד דרכנו עם האח"פ, מכין את האח"פ לחיבור איתנו, עם גלגלתא ועיניים.

שאלה: לפעמים אנחנו לומדים שאנחנו לא מבטלים האגו אלא עולים מעל האגו. מה ההבדל בין זה לזה, ומהי העבודה הנכונה?

אנחנו עובדים תמיד עם האגו. למעלה מהאגו, למטה מהאגו, בתוך האגו, זה לא חשוב, אנחנו תמיד עובדים רק עם האגו. רק אף פעם אנחנו לא עובדים עם האגו בצורה ישירה, שאני לוחם עם האגו שלי, כי בטוח שאני מפסיד, בטוח. מי שזקן כבר יודע שכל החיים הוא נלחם עם כל מיני אופנים של האגו ותמיד הפסיד, אפילו ברמה הגשמית.

מה שאם כן, חכמת הקבלה אומרת כך, אתה לא יכול לנצח את האגו שלך כי הבורא אומר "בראתי יצר הרע", זה הכוח שלו, ולכן מה שאתה יכול לעשות זה רק בחירה, האם אתה רוצה להיות באגו שלך או רוצה להיות בתכונת ההשפעה והאהבה. ואז אתה מזמין את הבורא, שכמו שהוא ברא את היצר הרע שיהפוך אותו אחר כך ליצר הטוב.

שאלה: חופש בחירה, זה כשאני משתדל להשפיע לבורא במאבק באגואיזם?

אתה צריך לתת לבורא מקום לעבוד. אתה צריך לפנות בך מקום שבו הבורא ייכנס ויעבוד, זאת אומרת שהרצון להשפיע ייכנס בך ויתחיל להתגלות. כך זה צריך להיות.

שאלה: מה קודם למה, הביטול או הבקשה?

קודם צריך להיות ביטול עצמי ואחר כך בקשה.

קריין: קטע מס' 4 מתוך "הקדמה לתלמוד עשר הספירות" של בעל הסולם, אותיות ס"ח-ס"ט.

""חייב אדם לומר, בשבילי נברא העולם", משום שכל בריות העולם נחוצים ליחיד, שהמה המפתחים ומכשירים את נטיותיו ומדותיו, של כל אדם יחיד, עד שיוכשרו ויעשו, לכלי שרת לעבודתו ית'. וכיון שכן, הרי יש לנו להבין, את מהותה של אהבת ה', מתוך מדות האהבה, שהאדם נוהג בהן, כלפי חברו. אשר בהכרח, גם אהבת ה', מושפעת במדות אלו. כי מתחילה, לא הוטבעו באדם, אלא לשמו ית'."

(בעל הסולם. "הקדמה לתע"ס", אותיות ס"ח-ס"ט)

גם כאן, זה שאנחנו רוצים למשוך לעצמנו את הבורא, את האור העליון, בזה אנחנו מקווים להרגיש איך שבכל עצמותינו תתגלה האהבה, שתזרום האהבה. וכך על ידה נרגיש איך אנחנו מקושרים בינינו, מחוברים בינינו, חושבים יחד וכן הלאה. וזה "על כל פשעים תכסה אהבה", זאת אומרת הרצון לקבל יישאר ונהיה מנוגדים, וכל חלק וחלק שבפרצוף אדם הראשון יעבוד לפי התכנית שלו כמו שכל מיני איברים בגוף שלנו. אבל בכל זאת על כל הפשעים האלה, על כל העבודות השונות האלה של כל האיברים, הכול מתכסה באהבה. זאת אומרת זורם דם אחד, מחשבה אחת, כוונה אחת, מטרה מתגלה כאחת. וזה העיקר.

שאלה: כדי להראות דוגמה בעולם שלנו, האם גם בשביל זה אתה צריך לבטל את עצמך במידה מסוימת לפני הסביבה?

כן, כדי להראות דוגמה בעולם שלנו בעשירייה, אני גם צריך לבטל את עצמי במשהו כדי להראות להם למה אני מתכוון, ודאי. אבל חוץ מזה שאנחנו עושים את זה בצורה אולי אגואיסטית, עוד לא מתוקנת מספיק, חיצונה, אנחנו בכל זאת גם צריכים להשתוקק שזה יתבצע בצורה הפנימית, בביטול הפנימי, ובאמת באור האהבה בקשר האמיתי בינינו נוכל להתייחס זה לזה. אבל שוב, אך ורק במידה שאנחנו נותנים לבורא להיכנס ולשרות בנו.

קריין: קטע מס' 5 מתוך "ליקוטי הלכות", הלכה ד'.

"עיקר החיות הוא על ידי האחדות, על ידי שנכללים כל השינויים במקור האחדות. והעיקר תלוי בהאדם שהוא עיקר הבריאה ובו תלוי הכל כידוע. ועל כן "ואהבת לרעך כמוך" הוא כלל גדול בתורה, כדי לכלול באחדות ושלום, שהוא עיקר החיות, והקיום, והתיקון של כל הבריאה. על ידי שבני אדם, שמשונים בדעותיהם, נכללים יחד באהבה ואחדות ושלום."

("ליקוטי הלכות", ברכות הראיה וברכות פרטיות, הלכה ד)

שאלה: איך אני יכול להפיץ ולהיות צינור למעבר הבורא, אם אני לא מאמין שהוא טוב ומטיב, אלא דווקא ההיפך?

כל עוד אתה חושב ככה, אסור לך לצאת ולדבר עם הקהל, ובכלל, בחור צעיר כמוך, יכול לחכות עד שהוא יוצא להפצה. זה לא סולידי שאנשים כל כך צעירים יוצאים להפצה. אנשים צריכים לראות לפניהם מישהו שמקרין איזה גודל, משקל וכן הלאה. אנחנו צריכים להתחשב בזה. זה לא שאתה קטן בעיניי, וצעיר ושווה פחות ממבוגרים, אלא ככה אנשים בחוץ חושבים, ולכן אנחנו צריכים להתחשב בזה.

מה גם שאתה לא מאמין, ואתה לא יודע, ועדיין אין לך את ההבחנות האלה, אז אסור לך לצאת. על מה תספר להם? תספר שקר? שב ותלמד, עד שהאור העליון ישפיע עליך דרך החברים ודרך הלימוד, ואז אתה תתחיל להיות אדם אחר.

שאלה: איך ניתן לזכות בתחושה של אחריות לוחצת?

בלי ההרגשה הזאת שאתה אחראי, וזה לוחץ עליך כמו שאתה אומר, אתה לא תוכל להתקדם, ממש לא תוכל להתקדם. על זה צריכים לעבוד. לעבוד עם הקהל, לקרוא עד כמה שזה חשוב שרק יחד אנחנו מגלים את המטרה, עד שזה יקרה.

שאלה: האם יש סדר באהבה, איחוד, שלום ושלווה?

יש סדר, אנחנו לומדים את זה במאמר "השלום".

שאלה: האם תחושת האחדות מתחילה מתוך הבנה שהעולם סובל מחוסר התיקון שלי?

כן.

שאלה: האור שנמצא בעשירייה והאור שאנחנו מושכים מהמקורות הקבליים, זה אותו אור, או שזה אור שונה?

האור הוא אותו אור בכל מקום ובכלל אין הרבה אורות, רק אור אחד, אלא שבהתאם לכלים הוא משתנה. כמו שאתה שם פילטרים, צהוב, אדום, ירוק דרך האור, אז נראה לך אור חדש, אחר.

שאלה: איך אני מתבטל כלפי העשירייה ובו בזמן אני גם נותן דוגמא אישית שאני הכי חזק?

זה לא מפריע אחד לשני. לגמרי לא מפריע אחד לשני, זה תמיד בפרצוף. אנחנו לומדים שבפרצוף רוחני יש חלק שמתבטל, חלק שעובד, וכל חלק וחלק בכל מיני צורות שונות. כמו שאנחנו בגוף שלנו, יש חלקים שעכשיו לא עובדים, יש חלקים שמתבטלים, יש חלקים שפעילים דווקא, כך אנחנו צריכים להתרגל גם בעבודה שלנו הפנימית, הרוחנית, אין מה לעשות.

שאלה: מה זה לאהוב את עצמי ברוחניות?

אני לא יודע. רק עבור אותו חלק שהבורא נמצא בך.

קריין: קטע מס' 6, מתוך מאמרו של הרב"ש, "עשה לך רב וקנה לך חבר – ב'".

"אלו אנשים, שהסכימו שיתייחדו לקבוצה אחד, שיתעסקו באהבת חברים, הוא מסיבת שכל אחד מהם מרגיש, שיש להם רצון אחד, שיכול לאחד את כל הדיעות שלהם, כדי שיקבלו את הכח של אהבת הזולת. כי ידוע מאמר חז"ל שאמרו: "כשם שפרצופים אינן דומות זה לזה כך אין דעותיהם דומות זה לזה". אי לזאת אלו אנשים שהסכימו ביניהם, להתאחד בקבוצה אחד, הבינו שאין ביניהם כל כך התרחקות הדיעות מבחינה זו שמבינים, את נחיצות של עבודה באהבת הזולת, לכן כל אחד יהיה מסוגל, לוותר ויתורים לטובת הזולת ועל זה יוכלו להתאחד."

(הרב"ש. מאמר 8 "עשה לך רב וקנה לך חבר - ב'" 1985)

סדנה

מה זה נקרא לוותר כדי להתאחד? ואיך אנחנו עושים את זה בעשירייה שלנו?

מה זה נקרא לבטל את עצמי כדי להתאחד עם החברים, ואיך זה קורה בעשירייה שלנו?

*

קריין: קטע מס' 7 מתוך מאמרו של הרב"ש, "מטרת החברה – ב'".

"בלי ביטול אהבה עצמית, אי אפשר להגיע לידי דביקות בה', שהוא ענין השתוות הצורה. והיות שזה נגד הטבע שלנו, לכן צריכים חברה, שיהיו כולם כח גדול, שנוכל לעבוד ביחד, לבטל הרצון לקבל, שהוא נקרא "רע", מטעם שהוא המונע להגיע להמטרה, שבשבילה נברא האדם. לכן צריכה החברה להיות כלולה מיחידים, שכולם בדיעה אחת, שצריכים להגיע לזה. אז מכל היחידים נעשה כח גדול אחד, שיכול להילחם עם עצמו, מטעם שכל אחד כלול מכולם. נמצא, שכל אחד הוא מיוסד על רצון גדול, שהוא רוצה להגיע להמטרה. ובכדי שתהיה התכללות אחד מהשני, אז כל אחד צריך לבטל את עצמו נגד השני. וזהו על ידי זה שכל אחד רואה מעלות חבירו ולא חסרונו. אבל מי שחושב, שהוא קצת גבוה מהחברים, כבר הוא לא יכול להתאחד עמהם."

(הרב"ש. מאמר 1, חלק ב', "מטרת החברה - ב'" 1984)

שאלה: המשימה שלנו היא להכין מקום לעבודת הבורא, וזה כל הזמן מבלבל אותנו, וחושבים שצריכים לעבוד בינינו, להתבטל.

זה הכול כדי שהבורא יתגלה ויעבוד.

תלמיד: אז אפשר לומר שהמטרה שלנו, גם כלפי העולם וגם כלפי העשירייה, היא להכין מקום לעבודת הבורא.

נכון.

שאלה: כמה אנשים אנחנו צריכים להיות כדי שהניצוצות האלה יצרו כמות מספקת, מסה מספקת?

עשרה. עשרה ולא תשעה, עשרה ולא אחד עשר. אם יש עשירייה, היא בטוח יכולה לעשות הכול. כמו עשירייה אחת, גם לכל העשיריות יחד יש אותו סגנון עבודה. אם זה פחות מעשרה, אין בזה עבודה שלמה.

שאלה: מה אנחנו יכולים לעשות כדי לרכך את לבבות השליטים ולהקל על סבל העם?

אנחנו צריכים רק לקרב את הבורא ולהבין ש"לב שרים ומלכים ביד ה'", בידו נמצא. וזה שהוא עכשיו מעלה כאלה ייסורים על העם הבלרוסי, זה מפני שהוא רוצה לטפל בהם, לקרב אותם. אני מאוד מקווה שעל ידי כל הייסורים האלה שעכשיו הם עוברים, הם יתקדמו לטוב וייכנסו לתיקונים גדולים.

אני יחד אתכם מאוד, כי אני מרגיש את המדינה הזאת, אני משם. רק לסמוך על הבורא ולתת לו מקום לעבוד, כמו שאנחנו מדברים, ויהיה טוב בקרוב.

שאלה: איך מכסים את הפשעים באהבה ומי עושה את זה, אני או הבורא?

זה שאני מזמין את הבורא להופיע, שאני רוצה לבטל את הרצון לקבל האגואיסטי שלי ורוצה שהבורא ישלוט, זה נקרא "על כל פשעים תכסה אהבה". זו אותה פעולה.

שאלה: האם שינוי תפיסת הסביבה שלי לתפיסה אמתית יותר, היא תנאי לערבות וקו האמצע?

לא, רק החיבור שלך עם החברות על מנת להביא מקום לבורא שישלוט.

שאלה: הבורא אמר "בראתי יצר הרע", זה האגואיזם שלנו. אם כך יוצא שהיצר הרע שנברא גם הוא אור? ואם כן, איזה אור?

הבורא ברא רצון לקבל, זה נקרא "אור שחור". זה דומה לחור השחור שיש לנו בגלקסיות, בקוסמוס. החור השחור שבולע הכול ו[כלום] לא יכול לצאת משם, אפילו האור לא יכול לצאת משם. עוד נדבר על זה פעם.

שאלה: אני רוצה לבטל את עצמי אבל אני לא יודעת איך אני יכולה לסמוך על הסביבה שלי. מה לעשות במקרה כזה?

לסגור את העיניים ולבטל [את עצמך]. אין אפשרות אחרת.

שאלה: איך העבודה הפנימית שלנו משפיעה על אומות העולם? האם אנחנו משפיעות על תפיסת המציאות שלהן או על הרצונות?

אנחנו משפיעים על הרצון. בסך הכול כל הבריאה זה רצון שכביכול מחולק לשני רצונות, רצון לקבל ורצון להשפיע. הרצון להשפיע זה הבורא, הרצון לקבל זה הנבראים. והנבראים לפי תכנית הבריאה חייבים לצמצם את הכוונה שלהם על מנת לקבל, ולתת לבורא לשלוט ברצון לקבל שלהם שיהיה בעל מנת להשפיע. אפשר להגיד על זה בכל מיני צורות אבל גם כך זה נכון.

שאלה: מה תפקיד הנשים בכנס הזה? האם עלינו להמשיך לעמוד מאחורי הגברים ולתמוך בהם או שיש לנו איזה שהן פונקציות חדשות?

אתן צריכות להחזיק את הגברים ולדחוף אותם למטרה והגברים צריכים לעשות אותו הדבר עם כולם, ויחד אנחנו צריכים לדרוש מהבורא שיתלבש בנו ויעלה אותנו למטרה. אותה עבודה שיש לגברים יש לנשים, עד כמה שאתן מסוגלות לעבוד. יש לנשים כוחות שונים, הכנות שונות, זה נכון, אבל כמה שאתן יכולות אתן צריכות לעשות. התורה היא אותה תורה.

שאלה: איך אנחנו יכולות לבטל את היצר הרע שלנו בלי לבטל אותו?

אנחנו לא יכולים לבטל שום דבר. אנחנו רק יכולים לרצות שהבורא יתלבש בנו ובזה יבטל את היצר הרע, כוונה על מנת לקבל, ובמקום זה תהיה כוונה על מנת להשפיע.

שאלה: האם העשירייה היא הדבר הטהור ביותר בעולם שלנו, האם העשירייה היא הבורא? באתי לפה הבוקר ופתאום התגלה לי שהעשירייה היא ממש הבורא.

כן. העשירייה היא הכול.

שאלה: מהי הדרך הטובה ביותר לבטל את האגו שלי?

שהבורא יכסה אותו, פשוט מאוד. את רוצה שהוא יתלבש בך ויטפל במקום האגו שלך.

שאלה: בעשירייה שלנו, משום מה אנחנו לא מצליחים להגיע לאחדות הזאת. איך דרך כל הניגודים בינינו, דרך כל השוני בינינו, אפשר לתת מקום לבורא לבנות דרכם קשר אתו?

אנחנו כל הזמן לומדים איך להגיע לחיבור דרך העשירייה. בלי חיבור לא יהיה בינינו כלום. אנחנו צריכים לדעת איך אנחנו מבטלים כל אחד את עצמו, איך אנחנו מתחברים, איך אנחנו מושכים את הבורא שיתלבש בנו, שדווקא ישלוט בנו. אם אנחנו לא נעשה את זה, לא יקרה איתנו שום דבר טוב, אלא נלך בדרך ייסורים. הבורא ייתן לנו מכות עד שנרצה בצורה אחרת לקבל אותו ולהשליט אותו עלינו, רק בצורה כזאת.

שאלה: איך אני יכולה להפוך את האהבה העצמית כדי לאהוב את העשירייה?

אני פונה כל הזמן לבורא, שיתלבש בי ושילמד אותי איך להתייחס נכון לחברות. אני בעצמי לא יכולה אף פעם לעשות שום פעולה טובה, אלא הבורא שיתלבש בי ויעשה את זה.

שאלה: האם התפקיד של הבורא קשור לרצונות של החברים?

כן, ודאי. מה שהבורא בעיקר צריך לעשות זה כל הזמן לשנות את הרצונות שלנו, כל הזמן הוא משנה את הרצונות שלנו, כמו קלפים שאנחנו טורפים ועל ידי זה אנחנו כל הזמן משתנים. יש לנו שינויים במחשבות, ברצונות, אנחנו מסתכלים על העולם בצורה חדשה כל פעם, זה הכול מפני שהבורא כל הזמן ככה משחק איתנו. זה נקרא שהוא "משחק עם לוויתן", עם הרצון הגדול הכללי שברא.

ואנחנו צריכים לבקש ממנו במשחק הזה שהוא עושה בצורה טבעית, כמו הטבע, אנחנו רוצים שהוא יעשה את זה בצורה מכוונת למטרת הבריאה כשאנחנו מכוונים אותו. אם אנחנו לא מכוונים אותו, אנחנו מתקדמים למטרת הבריאה בדרך ייסורים. אם אנחנו מכוונים אותו, אנחנו מתקדמים לשם בדרך האור, בהכוונה שלו.

שאלה: אנחנו צריכות לצפות להגיע לסאה, לדרגה מלאה של המדרגה שבה אנחנו נמצאות, או שאנחנו יכולות לקפוץ כתוצאה מכוח הקבוצה, ואיפה ההבדל?

ההבדל הוא בין דרך תורה ודרך ייסורים. אם אני מבקש, אני מתקדם על ידי האור, שהבורא עושה במקומי ומושך אותי, זה נקרא "ה' יגמור בעדי". ואם אני לא מבקש ממנו, הוא דוחף אותי על ידי כל מיני ייסורים שאני בסופו של דבר מבין שכדאי לי כל הזמן לבקש אותו. אבל זה על ידי ייסורים, זאת אומרת יש לנו כאן הרחקת הזמן.

שאלה: יש לנו תלמידות שמתחילות ללמוד ישר בקבוצות לימוד, והן שואלות איך לעורר את החברות בעשירייה שלא לוקחות חלק פעיל בעבודת הקבוצה?

הן לא נקראות שנמצאות בעשירייה. שיהיו לידה. אתן לא צריכות לספור אותן בעשירייה, לא כדאי.

שאלה: הן לומדות בקבוצת לימוד מתחילה, קבלה מעשית, הן כבר לומדות מהי עשירייה, ולכן הן שואלות, איך למצב את עצמי, איך להתייחס לחברים שלא באים לידי ביטוי באופן אקטיבי בתהליך?

אם הן נמצאות בקבוצת המתחילים אז אין מה לעשות, צריכים לקבל את כולם. אבל אחר כך צריכים לחלק לאלו שנמצאים ופועלים בעשירייה ואלו שלא.

קריין: מתוך מאמרו של הרב"ש "מה לדרוש מאסיפת חברים".

"כל אחד צריך להשתדל להביא להחברה רוח חיים, ומלוא תקוות, ולהכניס מרץ בהחברה, שכל אחד מהחברה, תהיה לו יכולת לומר לעצמו, עכשיו אני מתחיל דף חדש בעבודה. כלומר, שמטרם שבא להחברה, הוא היה מאוכזב מענין התקדמות בעבודת ה'. מה שאין כן עכשיו החברה הכניסו בו רוח חיים מלא תקוה, שהשיג ע"י החברה בטחון וכח התגברות, כי מרגיש עכשיו, שיש בידו להגיע לשלימות. וכל מה שהיה חושב, שעומד לנגדו הר גבוה, וחשב שאין בידו לכבוש אותו, אלא באמת הם הפרעות חזקות, הוא מרגיש עכשיו, שהם ממש אין ואפס. והכל קבל מכח החברה, מטעם שכל אחד ואחד השתדל להכניס מצב של עידוד וקיום אויר חדש בהחברה."

(הרב"ש. מאמר 30 "מה לדרוש מאסיפת חברים" 1988)

שאלה: אחרי שהשארנו לבורא מקום לעבוד איך נדע שהוא ענה לנו, שהוא פעל?

מתוך המעשה. אם נתת לו לעבוד, אתה צריך ללכת יחד עימו ולראות איך הוא עובד. זאת אומרת אתה צריך להיות יחד עימו בעבודה, ללוות אותו בעבודה ולהשתדל שהעבודה הזאת תתבצע. איפה היא מתבצעת? בך, בזה שאתה מגלה רצונות חדשים דלהשפיע ואתה מפעיל אותם.

שאלה: מה הקשר בין גילוי הבורא בינינו לגילוי הבורא ברצונות של כל העולם?

אנחנו רואים שעכשיו מתגלה בעולם. גם מה שמתגלה זה בטוח רצון הבורא, ומה שמתגלה בנו, בכל אחד, זה גם רצון הבורא, אין עוד מלבדו. אלא אחרי שאנחנו מבקשים ונותנים לו מקום ורוצים שהוא יגלה את פעולת ההשפעה דרכנו ואנחנו רוצים לסייע לזה, אז אנחנו רואים את העולם אחר.

שאלה: אחרי ששאלו מה תפקיד הנשים, הגברים שואלים מה התפקיד שלהם בכנס?

תפקיד הגברים זה דווקא להחזיק בקשר טוב ויפה בין החברים, לבטל את עצמם, כל אחד כלפי החברה, לקשור כמה שיותר חזק קשר בעשיריות. תפקיד הנשים לסייע בזה, לעזור לזה, להקים כאלו עשיריות אם אפשר, אבל בעיקר לתמוך בגברים ולהתפלל שיהיו לגברים הרבה כוחות בזה. ואם נשים יכולות להרכיב את העשיריות, מה טוב, אבל אם לא, לסייע לגברים.

אנחנו מתקדמים לזה, נראה עד כמה זה ישתנה. נראה לי שהכול ילך לכיוון השוויון בין עשיריות גברים ועשיריות נשים. שהעבודה גם של גברים וגם של נשים היא תהיה עבודה זהה. בינתיים אנחנו לא כל כך רואים את זה אבל בכל זאת ישנם שינויים. מלפני חמש או עשר שנים, או חמש עשרה, עשרים שנה לבין היום זה שוני גדול מאוד. ובאמת כל הכבוד לנשים שהולכות ומתחברות ורוצות להגיע לאותה הצורה כמו הגברים, כל הכבוד. באמת, מכל הלב יש לכן את ההודיה שלנו. הגברים כולם ממש מתפעלים מהעבודה שלכן, בטוח. לפחות אני אומר בשם כל הגברים.

שאלה: איך אנחנו יכולים להתייחס לאויבים שלנו? איזו מערכת יחסים, או יחס צריך להיות כלפי האויבים שלנו?

אנחנו צריכים להשתדל להביא את כולם לחיבור ואחר כך לאהבה.

שאלה: האם אני צריך לפתח את התחושה שהאגו שלי מתעתע בי ואני צריך לסמוך על החברים?

כן.

שאלה:. מה ההבדל בין ביטול לבין חוסר אכפתיות, אדישות?

ביטול וחוסר אכפתיות? זה לא יכול להיות. אין יותר גרוע מחוסר אכפתיות. זה שלא אכפת לי זה דבר הכי גרוע. זה כלפי הבורא. כביכול אני אומר, "מה שאתה עושה, רע, טוב, לא חשוב מה, לא אכפת לי". אין דבר כזה שחייב להיות לא אכפת לי במציאות.

שאלה: אם אני לא מרגישה שקשה לי לבטל את עצמי בפני החברות, האם אני עושה משהו לא נכון, מה להוסיף בעבודה?

תמשיכי עד שיתגלה לך מה זה נקרא לבטל. אם זה לא קשה סימן שיש כאן אגו וכדאי לך לגלות אותו. רק אם הביטול נגד האגו אז קשה, בלתי אפשרי. אבל אם האגו תומך אז אין בעיה, מבטלים.

שאלה: אני עייפה משנאה ללא סיבה. אני כל כך כועסת על הבורא שעשה אותי כזאת. איך אני יכולה לבקש ממנו במצב כזה?

דווקא זה מקרה טוב. הוא מעורר בך כל כך חיסרון לפנות אליו. אני הייתי שמח. את עכשיו מגלה איך את יכולה להתעלות, לעלות למעלה מהשנאה שלך שכל הזמן אוכלת אותך, לא נותנת לך לחיות, לשמוח בחיים, להיות שמחה. אז מה יותר טוב מאשר אם עכשיו את מגלה איך את יכולה לעלות מהשנאה לשמחה, לאהבה?

אדרבא, זה טוב מאוד. אני חושב שאת מצאת עכשיו פתרון לכל מצב הרוח שלך שמלווה אותך כל החיים. יפה. את צריכה להיות מאוד מאושרת. לא חסר לך כלום, חוץ מלהבין שהבורא עכשיו צריך לבוא, ואת מצפה שהוא יבוא ויתלבש בך וייתן לך יחס חדש כלפי האחרים, אופי חדש לחיים. שהוא כל הזמן ילווה אותך מבפנים. זה מה שאת צריכה. וזה לא כל כך קשה, לא. לא חסר לך כלום חוץ מזה. את אישה בריאה, יפה, ועכשיו גם יהיה לך אופי יפה וטוב. מצוין. מאושרת תהיי.

שאלה: בכנס העולמי הרגיל אנחנו תמיד פוגשים הרבה אנשים ממדינות, מתכללים, אוהבים, רוקדים, שרים, מתחברים, החברה משפיעה עלינו, רוצים או לא רוצים. איך אנחנו במימד הווירטואלי מגיעים להתרגשות כזאת בכנס העולמי של כל החברים? בעצם מה אנחנו עושים בשיעור הזה לעומת בכנס הפיזי.

זה תלוי בחיבור שלכם. אל תפסיקו את הכנס. תמשיכו אותו ככה לכל החיים. פשוט מאוד. תמשיכו אותו ככה לכל החיים. אני מאוד מקווה שאנחנו כך נעשה.

בינתיים יש לפנינו הפסקה.

תלמיד: עכשיו תהיה לנו סעודה, אחרי הסעודה השעה תהיה 3 לפנות בוקר בארגנטינה ובברזיל. 2 לפנות בוקר בניו יורק, לכן יש לנו הפסקה של חמש שעות כדי לנוח.

מהי מנוחה ברוחניות? אנחנו מתאחדים, אבל באותו הזמן חלק הולכים לישון, חלק יהיו ערים אבל אנחנו יחד בכנס, אז איך אנחנו מתייחסים לחמש השעות האלה?

אנחנו מתייחסים לחמש שעות הפסקה שחלק עובד בצורה רוחנית וחלק נח ואחר כך זה ההפך. וכל אחד משלים את השני כך שכל הזמן, כל הזמן סביב כדור הארץ תהיה לנו עבודה רוחנית, זה מה שאנחנו נעשה בעתיד. עכשיו לאט לאט אנחנו מתקדמים לצורה כזאת, זה דבר אחד. דבר שני, בכל זאת אני ממליץ לכולם לנוח. יש לנו חמש שעות, אז לפחות שעה וחצי עד שעתיים לישון, וכל יתר הזמן אז יש לנו אפשרות, אנחנו צריכים לעשות סעודה, יש לנו גם ישיבת חברים משתיים עד שתיים וחצי לפי שעון ישראל, לפי ניו יורק זה משבע עד שבע וחצי בבוקר, נתראה.

תלמיד: אנחנו עוברים עכשיו לפעולה מאוד חשובה שקשורה לבית הווירטואלי של כולנו.

תלמיד: אני רוצה לספר לכם סיפור אישי קצר על הבית החדש שלנו. אני הכרתי את בני ברוך לפני חמש עשרה שנה ואז כשקראתי את הספר הראשון שלי בחכמת הקבלה אני הבעתי משאלה, אני לא יודע איפה נמצאים האנשים האלה ומי הם אבל הייתי רוצה באיזו דרך להכיר אותם ולהיות איתם. והנה חלף זמן מה ובזמן הזה בקייב היו מרכזים רבים, הייתה בהתחלה דירת חדר ששכרו החברים כדי לצפות בשיעורים, לאחר מכן היו שני מרכזים שונים בקייב שהתקיימו בנפרד, אחרי זה היה מרכז מאוחד אחד ואחרי זה עברנו המון פעמים למקומות שונים והנה קבלנו את הבית שלנו בקייב וגם בפתח תקווה קבלנו בית אחד גדול שבו אנחנו כולנו מתאספים ואליו כולנו מגיעים.

אני זוכר שהיו לי הרבה מאוד דאגות כשלמדנו בקייב, הרגשנו שאנחנו חיים בפריפריה של היקום, אי אפשר לשאול את רב שאלה שנמצא בפתח תקווה אלא יש קבוצה מרכזית בפתח תקווה והנה עכשיו הגיע התקופה הזאת של הסגר ושינתה הכול, החיים שלנו התהפכו לחלוטין, גם חיצונית וגם בינינו בקבוצה. וקבלנו הזדמנות לשאול כל יום את הרב, אנחנו רואים אלפי חברים מ72 מדינות בעולם, שיושבים יחד איתנו כל יום, אנחנו מרגישים את השוויון בינינו ואני יכול כל יום לשאול באופן ישיר את המורה האהוב שלי, אני יכול להשתמש בארכיון מדי יום, אני יכול לראות את החברים שלי יום יום. ובכל יום אני יכול לדבר איתם. והנה נולד לנו בית חדש, אותו מקום שבו העתקי את מקומי בכל ליבי, בכל מחשבותיי ונמצא בבית הזה כל יום, כל היום. והבית הזה באמת הפך בעבורי כמו בית הורי, הוא תומך אותי ובי, הוא ממלא אותי כל הזמן.

כזה דבר מעולם לא היה בהיסטוריה, קבוצה כזאת של מקובלים שקשורים כל כך בינם לכל העולם, זו ממש נשמת אדם הראשון שנבנית כל הזמן, אונליין, עשרים וארבע שבע. אני רוצה פשוט לבקש מכל מי שעוד לא נרשם, יש לנו כאלה חברים שמשתמשים בחומרים ובמערכות אבל עוד לא נרשמו, בבקשה אל תפספסו את ההזדמנות הזאת להשתתף בנשמה המשותפת הזאת שנבנית, בכלי המשותף שלנו, פשוט תכנסו לאתר ותרשמו. אתם יודעים שהאתר הזה הוא הווירטואלי הום נקודה כלי נקודה וואן, אז תכנסו לשם ותעשו זאת.

שאלה: אני רוצה להשתמש בהזדמנות הזו שזו באמת הכנס הווירטואלי הראשון לשאול איך אתה רואה שהבית הווירטואלי הזה חייב להראות? מה המציאות החדשה שצריכה להיות, לא רק בשיעור בוקר שאפשר לשאול שאלה, אלא במשך היום, כשיוצאים ביחד להפצה, מה אתה דורש מאיתנו שהבית הווירטואלי יהיה, איך הוא צריך להיות?

אני חושב שאנחנו צריכים לתת לכל החברים שלנו קודם כל הרגשה אמתית שכולנו נמצאים במקום אחד, כולנו מדברים חופשי אחד עם כולם ורואים כל אחד את כולם, וודאי שזה עדין חלום שלי ואנחנו רואים שאפילו המסגרת שלנו הקטנה, כמה אלפים אנחנו לא מחזיקים אבל זה מה שקודם כל אני רוצה שיהיה. זה צריך להיות ווירטואלי כך שכמו שאנחנו נמצאים במקום אחד, זה דבר אחד. ומזה אני לא אזוז. אני אצטרך לחפש עכשיו בלי ההנהלה שלנו ובלי המומחים שלנו, אני בעצמי כנראה אצטרך ללכת ולחפש מי יכול להתקין ולעזור לנו למצוא כאלה תוכנות, מכשירים, לא חשוב מה, אבל שהדבר הזה יהיה לפנינו ברור, בצורה כזאת שאני עם כולם יושב כאילו במקום אחד, זה כך צריך להיות, זה דבר אחד.

דבר שני שאנחנו בכלים שיש לנו כבר היום ממשיכים ואני חושב שתוך כמה חודשים הקרובים, אנחנו נכנסים עכשיו לשלב חדש, אנחנו נלמד יחד תלמוד עשר הספירות, כאלה דברים שהם יעזרו לנו לראות איך בנויה המציאות מבפנים, מתוך הטבע, מעומקי הטבע ואיך אנחנו יכולים להשתלב בזה. אני חושב שלפנינו תקופה מאוד יפה טוב והכול תלוי בחברים, מה שאני מבקש בכל זאת זה באמת שמעתי שיש כאן אנשים שמשלמים אפילו מאה דולר לחודש עבור הקווים שלנו, אני לא חושב שזה חובה לכולם, זה גם בלתי אפשרי, אבל בכל זאת שכל אחד ואחד ישתדל להשקיע בזה כמה שהוא יכול כדי באמת לכסות לנו את ההוצאות וללכת לשלב עוד יותר מתקדם בקווי תקשורת בינינו נקווה שאנחנו נוכל להצליח בזה יותר.

אני מוכן להשתדל להתאים את עצמי לכל הדרישות שלכם בבקשה, תכתבו, תגידו מה אתם חושבים שצריך להיות, בעצם זה עליכם אתם צריכים גם בעצמכם לדון, להחליט ולבצע ואני אתכם. אבל הזמן לפנינו אתם יודעים עד כמה שהוא מתפתח וטוב, הבורא הוא קבע את הקו הזה לחיבור של כל בני האדם לכלי אחד וזה עכשיו ילך ויתבצע מקורונה לקורונה מה שנקרא, כל הזמן, כל הזמן נתקדם לכיוון של אנושות אחת ובורא אחד ואנחנו בני ברוך אחד, אז נשתדל להתחבר ונצליח, כל טוב לכם ותנוחו בהפסקה לא לשכוח את זה.

(סוף השיעור)