כנס "קבלה לעם "העולמי - מתחברים לאין עוד מלבדו

מאי 2025

אין עוד מלבדו בעשירייה

שיעור 4

שיעור 23.05.2025 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

קריין: כנס "קבלה לעם" העולמי - מתחברים לאין עוד מלבדו, שיעור מספר 4 בנושא "אין עוד מלבדו בעשירייה".

העשירייה כיסוד, כקבוצה קטנה מגוונת היא קודם כל צריכה לעשות "אין עוד מלבדו" ובקליטה מהבורא להתחבר עם כל החברים, ואחר כך לדאוג שמתוך התפיסה שלה לאין עוד מלבדו היא תתפזר בכל העולם.

אנחנו נקרא בעיקר מה כתב על זה הרב"ש ואחר כך נשתדל לשאול שאלות ולהבין את התשובות, ואחר כך נראה.

קריין: שיעור מספר 4 "אין עוד מלבדו בעשירייה", קטע מספר 1.

"האדם צריך להאמין, ש"אין עוד מלבדו", שהכל עושה הבורא. כלומר, כמו שאמר אאמו"ר זצ"ל, שהאדם צריך לומר לפני כל עשיה, שרק הבחירה ניתנה להאדם, כי "אם אין אני לי מי לי". כלומר, שהכל תלוי בבחירת האדם. אמנם לאחר המעשה, האדם צריך לומר, שהכל הוא השגחה פרטית, שאין האדם עושה לבדו דבר.

ויש לפרש זה, כמו שכותב האר"י הקדוש (תע"ס חלק י"ג, דף א - שס"ז, אות קנ"ב) "שיש ענין שערות, המכסה על האור, שלא יהנו מהאור כל עוד שאינם ראויים, שיכולים לפגום". והענין, שאנו צריכים להאמין, שהבורא נותן לנו רצון וחשק לעשות מעשים טובים. וכל עוד שהאדם אינו ראוי, אסור להרגיש, שהבורא מחייב אותו לעשות מעשים טובים. לכן הבורא מסתיר עצמו בלבוש, שהלבוש הזה נקרא "שלא לשמה". כלומר, שהבורא מסתיר עצמו לפעמים בלבוש של חברים.

היינו, בדרך דוגמא, שיש מציאות, שאין אדם רוצה לקום ללמוד לפנות בוקר. אז הבורא מסתיר עצמו בלבוש של חברים, והוא קם מהמיטה, אף על פי שהוא עייף, היות שבאה לו מחשבה במוחו, שאומרת, שלא יפה בפני החברים, שכולם באים ללמוד, והוא לא.

אז כולם יסתכלו עליו, על שפלותו. לכן הוא קם והולך לבית הכנסת ולומד. נמצא, שמטעם מצות ה' אין לו כח לקום מהמיטה. לכן אין הבורא מחייב אותו, שילך לבית הכנסת, כי מסיבה זו הוא היה שוכב במיטה. אבל החברים כן מחייבים אותו.

וכעין דוגמא זו נוהג בכל שאר דברים, כשהאדם עושה שלא לשמה. הגם שיש הרבה מדרגות בשלא לשמה. ונדבר מדוגמא זו. ויש כאן להסתכל, האדם הולך ללמוד ולעשות מצות, מטעם לא שהבורא מחייב אותו. כלומר, כי מטעם מצות ה', אין בכוחו להתגבר על הגוף, ולחייב אותו לעשות מעשים טובים. אלא מטעם אנשים, כן יש לו כח לעשות מעשים טובים. נמצא, איזו חשיבות יכולה להיות בהשלא לשמה הזה.

אלא האדם צריך להאמין, כנ"ל, ש"אין עוד מלבדו". כלומר, הבורא מחייב אותו לעשות את המעשים טובים. אלא, היות שאין האדם עדיין ראוי, שידע שהבורא מחייבו, לכן הבורא מתלבש עצמו בלבושים של בשר ודם, שעל ידיהם הבורא עושה את הפעולות האלו, היינו שמבחינת אחוריים הבורא עושה.

פירוש, האדם רואה את הפנים של בני אדם. אבל האדם צריך להאמין, שאחרי הפנים של בני אדם, עומד שם הבורא ועושה הפעולות האלו. היינו, שמבחינת אחורי בן אדם עומד הבורא, וכופה אותו לעשות את המעשים, מה שהבורא רוצה. נמצא, שהבורא פועל הכל, אלא שהאדם מחשיב, מה שהוא רואה, ולא מה שהוא צריך להאמין.

לכן האדם אומר, שהוא עושה את המעשים שלא לשמה. כמו על דרך דוגמא, החברים מחייבים אותו. וזה יכולים להיות לאו דוקא חברים, אלא לכל אחד ואחד יש לבוש חיצון בפני עצמו באופן פרטי, המתאים לאותו אדם.

לכן אחר המעשה, כלומר למשל, לאחר שהאדם בא לבית הכנסת, וזה היה מסיבת שהחברים חייבו אותו לבוא, הוא אומר "זה היה מטעם, שהבורא היה הסיבה לזה, שהוא הלך ללמוד. רק הבורא התלבש נגדו בלבוש חברים. לכן עכשיו הוא נותן תודה לה', על זה שה' היה הסיבה".

ובהאמור יוצא, זה שהאדם עשה את הדבר שלא לשמה, היינו לא שה' היה הסיבה, שצוה אותו לעשות את המצוה, אלא הוא עשה מטעם, למשל, שהחברים נתנו צו, שהוא מוכרח לשמוע בקולם. אז האדם צריך להאמין, שהוא עשה את הדבר, משום שה' צוה אותו לקיים את המצוה. ועליו היה מוטל לקיים, מה שה' צוה אותו לעשות. אלא שה' הסתיר עצמו בלבוש של שלא לשמה, היינו חברים וכדומה, שע"י הלבוש הזה האדם חושב, שהוא מוכרח לשמוע בקול של השלא לשמה.

אבל האמת הוא, האדם צריך להאמין, שהכל עשה ה'. נמצא, לאחר שעשה את המצוה, הוא צריך לומר, שה' פעל מאחורי הלבוש של שלא לשמה. נמצא אז, שהאדם צריך לתת תודה להבורא, בזה שהבורא נתן לו הרצון לקיים מצותיו ע"י לבוש הזה.

ובהאמור נבין את גודל החשיבות של שלא לשמה. כלומר, זה הוא לא כמו שהאדם חושב, שעושה הכל עבור השלא לשמה, אלא הוא עושה הכל, מטעם שהבורא צוה אותו. רק שעדיין אין לו הזכיה, שיוכל להרגיש, שהבורא הוא הוא המצוה. לכן האדם חושב, שהשלא לשמה הוא המצוה. לכן אין המעשה כל כך חשוב בעיניו.

אולם, אם הוא יאמין, ש"אין עוד מלבדו", כנ"ל כמו שכתוב במאמרים הקודמים, שבפרשה הזאת, נמצא, שבאמת הוא מקיים מצות הבורא. והאדם צריך להחשיב את המעשה, שעשה בשלא לשמה. כי מה שהאדם מצייר לעצמו, שהוא מקיים רק מעשה דשלא לשמה, זה רק מטעם, שעוד אין לו הזכיה, שירגיש שהוא מקיים מצות המלך, והוא משמש את המלך.

לכן אם הוא יאמין, שהשלא לשמה הוא באמת, שהבורא בעצמו הוא המחייבו לעסוק בתו"מ, נמצא, שיכול לתת תודה רבה לה', על מה שהבורא התלבש בלבוש של שלא לשמה. ומזה האדם יכול להעריך את החשיבות של תו"מ, אפילו שלא לשמה. וזהו על דרך שאמרו חז"ל "נפרעין ממנו מדעתו", היינו לשמה, "ושלא מדעתו", היינו שלא לשמה.

וזה הוא מה שכתוב, שהשערות, היינו השלא לשמה, מכסה על האור, שלא יזונו מן האור, כל זמן שאינם ראויים לזה. היינו, שהשערות הם לבוש, שמתחת הלבוש הזה עומד האור ומאיר. ובינתים האור מכוסה."

(הרב"ש. מאמר 19 "מהו שתורה נקראת קו אמצעי, בעבודה" 1990)

תלמיד: איך יוצאים מהחשבון, שאני יכול להחזיק את אין עוד מלבדו לבד ולתלות את הכול בעשירייה, איך עושים את זה?

זה נכון, מי שלא נמצא בעשירייה ומשתדל בכל זאת להחזיק באין עוד מלבדו וכל הזמן להיות קשור לזה, הוא מרגיש שזה בלתי אפשרי, אלא רק בתנאי שיש לפחות עשרה והם רוצים לתמוך זה בזה. ואז יוצא שסביב האדם יש עשירייה של עשרה חברים שכל אחד חושב איך הוא יתמוך בכל אחד מהעשירייה ויוצא שהעשירייה הופכת להיות לכלי שלם. ואנחנו יכולים מתוך העשיריות שלנו לעשות עוד עשיריות ועוד עשיריות ועוד עשיריות.

ככה זה ברוחניות שבכל פעם שאנחנו רוצים להתחבר אנחנו בונים עשירייה חדשה. ולכן צריכים להשתמש בזה, להיות מחובר בעשירייה, לדאוג לכולם בעשירייה ויהיה להם מקום בחיבור, קירבה, וכולם יבינו שרק מתוך חיבור פנימי ביניהם הם יכולים להעלות את החיבור הזה לקראת הבורא.

הבורא מרגיש מי שעושה כך, ואז הוא נותן לעשירייה עזרה משלו והם עולים במדרגות הקדושה ומתחברים לבורא. זה מה שכתוב באין עוד מלבדו מצד הרב"ש.

תלמיד: איך לגלות בעשירייה את העזרה של הבורא כדי לעלות מדרגה לדרגה?

צריכים לעשות מה שמוטל עלינו. אנחנו צריכים להתחבר, אנחנו צריכים להתכלל עם הבורא בתוך הקבוצה ולדאוג, לחפש, לבקש שהבורא יטפל בנו, שיתגלה לנו כאין עוד מלבדו שהוא טוב ומטיב. וכך על ידי הפעולות שלנו בחיבור ופנייה לבורא עם הבקשה הזאת, אנחנו יכולים להגיע למצב שהבורא יתגלה לכל אחד ולכל העשירייה שלנו יחד, וכך אנחנו יכולים להגיע לעליות רוחניות.

תלמידה: אם אין אני לי מי לי, זה בניית הכלי דהשפעה באמצעות מעשים עם החברים בעשירייה?

לא. אני יכול לעזור לא לחברים שלי, לא לעשירייה שלי, אלא לכל בני האדם שנמצאים באותה מטרה ובהתקרבות לבורא.

תלמידה: יש אין אם אני לי מי לי ויש אין עוד מלבדו?

כן.

תלמידה: האם מה שמיוחד באין אני לי מי לי שזו עבודה על הרצונות, על הכלים, על הפעולות, והאדם צריך כאילו להגדיל מתוכו כדי שאחר כך יגיד, הרי ברור שהבורא עושה את הכלי ואת האור, אבל זאת העבודה של הנברא כדי להגדיל את הכלי שלו?

האם זאת העבודה של הנברא? אני חושב שכן, דווקא זה שאנחנו פועלים להתקשר בינינו ורוצים לראות את הדברים האלה איך שהם מתגלים בפועל, בזה אנחנו משיגים את הבורא.

תלמידה: שמעתי את המושג "אינו ראוי", מה זה אומר שאנחנו לא ראויים ומתי נדע שאנחנו ראויים?

כל עוד אנחנו רוצים להשתמש בכוח האגואיסטי שלנו, אנחנו לא ראויים, אין לנו השתוות הצורה עם הכלים הרוחניים. אם אנחנו רוצים להשיג את האור העליון, אנחנו צריכים לבנות בשבילו את הכלי, והכלי הזה זה הוא לקבל על מנת להשפיע ואז נקבל.

תלמידה: ואיך אנחנו נדע שאנחנו ראויים?

לפי התשובות שנקבל מהבורא.

תלמידה: איך להגיע בעשירייה לרצון אחד לאהבה לבורא?

כל העבודה שלנו בינתיים זה להתחבר בעשיריות ומתוך העשיריות להתחבר הלאה לעשיריות של עשיריות, וככה בסופו של דבר כשנגיע כמה שיותר גבוה אז נעשה בזה צורה של פירמידה, וכך נתקרב להתגלות הבורא כלפינו.

תלמיד: זכינו להיות כאן. אנחנו מעל למאתיים חברים מכל רחבי ארצות הברית בכוונה שנוכל להיות כאן ולהתחבר עם הכנס של "אין עוד מלבדו".

לאחרונה שמעתי אותך אומר שחסרה לנו כוונה עקבית מבוררת היטב. תוכל לעזור לנו לברר איך בונים את אותה כוונה מרוכזת, מבוררת, אחת משותפת?

כשמגיעים לקבוצת בני ברוך ללימוד חכמת הקבלה, כמעט מהתחלה מסבירים לנו מה זה נקרא "אין עוד מלבדו". שזה הבורא שהוא "אחד יחיד ומיוחד", והוא ברא אותנו והוא סידר לנו הכול והוא ייצב בינינו קשר. וכשאנחנו נגלה קשר בינינו, מתוך הקשר הזה גם נשיג את המקור של הקשר, הבורא.

זה מה שאנחנו עושים. זה לא פשוט. זה נראה במשפט פשוט, אבל לא כך. לכן אנחנו נצטרך לבוא לעוד מפגשים בעשיריות ולעשות תרגילים. ובסופו של דבר אנחנו נגיע למטרה שנגלה את הבורא כמו שכל אחד מגלה את החבר שנמצא לידו.

תלמיד: כתוב במאמר שהבורא נותן לנו רצון לעשות מעשים טובים. שאלתי, איזה מעשים טובים אני יכול לבצע כלפי החברים בעשירייה? ומה בכלל חכמת הקבלה מתכוונת כשהיא אומרת מעשים טובים?

מעשים טובים זה מעשים של חיבור, אין יותר. אנחנו מלכתחילה נולדים עם הרצון לקבל שלנו שהוא הורס את הקשר שעשה הבורא בינינו. וככל שיותר מגיעים לגילוי הקשר בינינו, אנחנו רואים שאנחנו לא מסוגלים להשתתף בזה, עד שהבורא מתחיל לחבר בינינו ואז אנחנו מרגישים שזה הוא עושה וזה לא תלוי בנו בכלל.

תלמידה: כשהבורא מאתגר את העשירייה שלנו, לוחץ עלינו, אני ישר מסתכלת איך החברות מגיבות, איך הן פועלות. השאלה שלי, למה הבורא לא נותן לכל החברות רצון חזק ויכולת לתת מאמץ טוב?

הבורא פועל מתוך נקודת החיבור בינינו. ואנחנו כולנו נמצאים בחיבור, ומתוך נקודת החיבור שהוא פועל עלינו, אנחנו משתוקקים לעלות ולבוא לאותה נקודת החיבור לפי העיקרון "אין עוד מלבדו".

תלמידה: "אין עוד מלבדו בעשירייה", דרך כל אחת מהחברות מדבר הבורא. אבל מה לעשות אם אחת החברות לא מגיעה לשיעורים, ולא חיה את החיים של העשירייה? זה מדאיג אותנו, ואנחנו רוצות שהיא תעזוב את העשירייה, כי יש חוסר שוויון במצב שלנו. יש חברות שמגינות עליה, וזה גם ביטוי של הבורא, הדעות מנוגדות. לאיזה ביטוי של הבורא להקשיב במצב הזה?

להציב לה תנאי, שהיא חייבת להגיע כל פעם. זה הכול.

תלמידה: ואם היא לא ממלאת את התנאי הזה, שתעזוב?

כן, שהיא תעזוב, בכל מקרה היא לא תשיג שום דבר אם היא לא מגיעה, היא כאילו כבר הוציאה את עצמה מהכלל.

תלמידה: האם חברות לא פעילות מזיקות לעשירייה?

כן. כבר עניתי.

תלמיד: אמרת קודם שכל העבודה שלנו היא להתחבר בעשיריות, ומתוך החיבור בעשירייה להתחבר לעשיריות של עשיריות, בצורה של פירמידה.

כן.

תלמיד: אתה יכול להסביר את המבנה הזה?

אנחנו לא צריכים לדעת את זה. אנחנו צריכים לדעת שעכשיו אנחנו עובדים כדי לייצב את הקשר שלנו בצורת פירמידה.

תלמיד: מה חשוב לנו עכשיו?

חשוב לנו לדעת שיש לכל אחד עשרה חברים, והוא חייב להיות מחובר איתם.

תלמיד: ומה קורה בין העשיריות, ואיך נבנית מהן צורה חדשה, גדולה יותר?

אחר כך.

תלמיד: מתי מגלה האדם בפעם הראשונה שאין עוד מלבדו, שהוא נתן לנו את הכוח לקיים את "אם אין אני לי מי לי"?

כשהוא עושה פעולות חיבור בתוך העשירייה שלו, וכשהוא נותן לזה מספיק כוחות, אז מתוך ההתקשרות בהם, הוא מתחיל לראות את העשירייה האמיתית שלו.

תלמיד: אם נתנו יגיעה, ולאחר היגיעה נהיה יותר חיבור, האם לאחר המעשה אני צריך להגיד שגם בלי היגיעה הזאת היה יותר חיבור, כי אין עוד מלבדו?

אתה לא יכול להגיד כך, לא יכול.

תלמידה: היה לנו ויכוח בעשירייה. כשאנחנו נתקלים ביומיום במשהו שמאוד לא נוח לרצון לקבל, יש כמו אוטומציה לבדוק את זה, איזה שיעור אני צריכה ללמוד כאן. האם זה תיקון, אם זה נקרא תיקון מחוץ לעשירייה, בתשעים ותשע?

כן, הכול תיקונים.

תלמידה: האם הבחירה לשייך את הכול לבורא תלויה בחשיבות, ובגדלות החברים בעשירייה?

כן.

תלמידה: האם היכולת להגיע להודיה אמיתית על ההסתרה, זה תנאי לגילוי של הבורא, של אין עוד מלבדו?

כן.

תלמידה: אני זוכרת שהיו מצבים שהרגשתי ממש וואו, תודה שיש הסתרה, אחרת הייתי מנצלת את כל המצב הזה לטובתי. אבל אני לא יודעת מה עשיתי, יש מין הודיה, מין הכרה בהסתרה שזו מתנה, או לחוסר הרגשה מוחלט שזו מתנה. מה זה אומר שזה פתאום נעלם, שזה לא יציב?

שאת עדיין לא יכולה להיות בקשר יציב עם המדרגה היותר עליונה ממך.

תלמידה: ומה צריך כדי שזה יהיה יציב, שההודיה תתקבע בלב?

צריכים לפתוח את הלב לקראת הבורא, ולהשתדל שהרצונות שבלב יהיו כאלו, שמתאימים לבורא.

תלמידה: היום זו הפעם הראשונה ששמעתי שיש קשר בין ההסתרה לעשירייה, פשוט לא שמעתי את זה עד היום. איך בעצם זה קשור, ומה הקשר עכשיו של העשירייה למה שאמרת?

תתחילי לעבוד קצת עם המאמרים של רב"ש, ומשם תקבלי תשובות.

קריין: קטע מספר 2.

"העיקר של אסיפה שיהיו כולם באחדות אחד ויהיו מבקשים הכל רק תכלית אחד למצוא את השי"ת, שבכל עשרה השכינה שורה, ובודאי אם יש יותר מעשרה בודאי יש יותר גילוי שכינה, וכל אחד ואחד יקבץ עצמו לחבירו ויהיה נכנס אליו לשמוע ממנו איזה דבר לעבודת השי"ת והאיך למצוא את השי"ת ויהיה נתבטל אצלו וכן חבירו אליו וכן כולם יהיו כך, וממילא כשאסיפה הוא על זה הכוונה אזי ממילא יותר מה שהעגל רוצה לינק הפרה רוצה להניק, ממילא השי"ת מקרב עצמו אליהם ונמצא עמהם, ורחמים גדולים וחסדים טובים ומגולים נמשך על כנסת ישראל."

("מאור ושמש". פרשת ויחי)

תלמיד: איך קובעים בעשירייה, למשל כשאנחנו עושים סדנה, שאנחנו בחיבור, ובאחדות אחת

כשאנחנו מרגישים שאנחנו מכוונים למטרה אחת בכל הכוחות, בקריאה ממקור אחד, וכך אנחנו מתקרבים ומתקדמים.

תלמידה: איך לבטל את עצמי בצורה נכונה לפני חברה בעשירייה, כמו בפני הבורא?

זה כמובן לא פשוט, אבל כעיקרון לזה אנחנו צריכים להגיע.

תלמידה: כלומר אני צריכה לקבל את דעת החברה במקום דעתי?

לא, את דעת החברה את צריכה לקבל כאותו מצב שאליו גם את בעצמך רוצה להגיע.

תלמידה: וזה יהיה ביטול?

את תראי.

תלמידה: כבר הבנו שלבד, בלי העשירייה והקבוצה אי אפשר, אנחנו רק ניפול מן הפח אל הפחת, ואלמלא העשירייה, החברים והחברות, "בני ברוך", רב וכתבי המקובלים, איפה היינו היום. באופן אישי זכיתי לקבל הרגשה שדווקא מתוך המצבים הכי קשים שהבורא שלח לי אני יכולה לבחור ולבקש על התיקון, ומשם לקבל רצון לעשות מעשים טובים.

כן.

תלמיד: אם זכיתי והבורא נתן לי להצדיק אותו לפחות במשהו ולהתרומם, האם וכיצד אני יכולה להעביר את זה הלאה?

לא, זה עוד לא מספיק, את צריכה להמשיך להגיע לקשר עם הבורא על פני כל הקושיות שהוא שולח לך ואז תוכלי גם להתכלל עם החברים שבקבוצה.

תלמיד: קודם כל אני רוצה להגיד תודה על האירוח והחיבור יחד. האם התיקון שאני רואה אצל החבר הוא השתקפות של מה שחסר בי?

לא, זה מה שחסר לעשירייה, זה מה שאנחנו רואים כדרישה לתיקון, כשאלה שעומדת לפנינו.

תלמידה: יש לי הרגשה שלכל אחד מאיתנו יש איזשהו ערוץ אישי של קשר עם הבורא.

כן.

תלמידה: בעבודה שלי אני צריכה לחקור את ערוץ הקשר של החברות עם הבורא, להוסיף לשם משהו?

זה לא עניינך, תתנתקי מהמחשבה הזאת.

תלמידה: לא ללכת אחרי החברות?

אל תלכי לשום מקום, תהיי עצמך וברמה הזו תנסי להיות עם כל העשירייה.

תלמידה: איך נכון לחבר בין שתי צורות היחס שיש לי כלפי החבר, מצד אחד הוא גדול ממני ומצד אחר הוא שווה לי, כדי לגלות את השכינה?

כל אחד חייב לקבל את כל החברים חוץ מעצמו, כך שהם נמצאים בדרגה יותר גבוהה, ואחרי הרבה מעשים, הוא יראה שהבורא מסדר אותו להיות קשור ובאותה רמה עם החברים שלו.

תלמיד: אנחנו כאן יותר משמונים חברים, הגענו מארגנטינה, פרו, אקוודור, קולומביה וגם מברזיל וכולנו מבינים את אותה שפה. איך אנחנו יכולים להתכלל עם עוד עשיריות אם כל עשירייה היא עולם בפני עצמו?

זו לא העבודה שלכם, את זה עושה הבורא, מעלה, מוריד את כל העשיריות, פעם את זו, פעם את זו, אחת ביחס לאחרת, כי יש אצלו הרבה יותר נתונים על כל אחת מהקבוצות והוא מחבר אותן. זאת היא הדרך הקונקרטית שבה הוא מנחה אותנו, לכן לא צריך לשים לב לאיזו צורה ואיפה אנחנו נמצאים, אלא לבקש, אתם חייבים לבקש.

תלמידה: על אף שאנחנו הרבה עשיריות יחד, יש כאן עשיריות שזו הפעם הראשונה שהחברות נפגשות. מה חסר לנו?

חיבור, קשר, לא יותר מזה.

תלמידה: אני מרגישה את הכאב מחוסר החיבור בינינו וזה מעלה בי דמעות רבות. אתה מדבר הרבה על ביטול, איך אנחנו יכולים לנצל את הכנס באירופה כדי להתפלל בלב אחד, להרגיש את הכאב מחוסר החיבור שמרחיק אותנו מהאור, ואיך הכנס בישראל יכול לעזור לאירופה, שנרגיש את הכאב של מה שקורה כאן ושהבורא יעזור לנו להתחבר? אני לא רוצה שנעזוב את הכנס כמו שהגענו אליו, בלי שנתאחד באירופה, בבקשה, אנחנו צריכים עזרה.

השאלות פחות או יותר מובנות, ואת התשובות תקבלו מהחומר שאנחנו שולחים היום.

תלמידה: כשיש בעשירייה חברה שנמצאת בירידה ואנחנו אומרים שאין עוד מלבדו, זאת אומרת הוא שלח לה את המצב הזה, איך כעשירייה אנחנו צריכים להתמודד עם זה? האם להרגיש שצריך לעזור לה או לראות שהבורא שלח לה את זה בשביל שהיא תתקדם ופשוט לקבל את המצב כמו שהוא?

אם אתם רואים שמישהו לא מתקדם ואפילו נסוג, אז כל החברים חייבים לתמוך בו, לעזור לו, לא לעזוב אותו וכל הזמן לדאוג שלא ייפול מהקבוצה.

קריין: קטע מספר 3.

"עלינו לדעת, כי זה שניתן לנו ענין אהבת חברים, הוא ללמוד מזה שלא לפגום בכבוד המלך. פירוש, שאם אין לו רצון רק להשפיע נחת רוח להמלך, בטח הוא יפגום בכבוד המלך, שזה נקרא שמוסר קדושה לחיצוניים. ומשום זה לא לזלזל בכבוד של חשיבות של עבודת אהבת חברים, כי ממנה האדם ילמד איך לצאת מאהבת עצמית, ולהכנס לדרך של אהבת הזולת. וכשיגמור את העבודה של אהבת חברים, אז הוא יכול לזכות לאהבת ה'."

(הרב"ש. מאמר 13 "בוא אל פרעה - ב'" 1986)

זאת אומרת, אהבת חברים היא לפני אהבת הבורא, ורק במידה שאנחנו מממשים בינינו את אהבת החברים, באותה מידה אנחנו יכולים להגיד שאנחנו נמצאים ביחס כלפי הבורא.

תלמידה: אנחנו בונות בעשירייה את הקשרים בין החברות, אבל אנחנו מרגישות שזה לא עמוק, שזה שטחי מדי. איך לחזק את העבודה שלנו?

אתן צריכות לדבר על זה ביניכן. רצוי שתתקשרו גם למרכז "בני ברוך" שנמצא כאן ותשאלו אותם מה עושים, מתי עושים, איך עושים. זו לא שאלה שאנחנו יכולים לטפל בה עכשיו.

תלמידה: כשפוגשים את החברים מהכלי העולמי זה נותן המון התפעלות, כוחות, מעורר רגשות של אהבה, חיבור, גדלות הבורא, שבשום כנס אחר לא הורגשו. איך להביא את כל זה לעשירייה שנשארה בארץ, שזה יישאר לנצחיות ולא יעבור?

ככה לבקש.

תלמידה: איך אנחנו כאן כל אחת בכל העולם, זו רק דוגמה של חברה גדולה שנסעה לחו"ל, אבל כולנו פה בכנסים רוצים להעביר התפעלות לכולם, פשוט שנרגיש באמת כאחת, איך אפשר באמת לעשות את זה?

לחשוב.

תלמידה: כתוב בקטע הקודם, שכל אחד ייכנס אצל חברו ויבקש לראות איך להשיג את הבורא, איך יקבץ את עצמו ללב חברו, איך לעשות את הקיבוץ הזה, מה צריך לעשות בשביל זה בדיוק?

להתקרב בעצמו.

תלמיד: איך הבורא מתגלה? באיזו פעולה, מהי הפעולה לחפש בלב חברו להתקבץ?

אני רוצה להתחבר לחבר, ללב שלו, למקום שבו הוא מרגיש את כולם. ואני רוצה להיכנס לשם, לעורר אותו לאהבה אליי.

תלמידה: לאהבה אליי את החבר?

כן.

קריין: קטע מספר 5.

"אם כוונתם היא לעשות נחת להבורא, הרי זה גורם, שאם הם רוצים להוסיף עבודה, הם נצרכים להוסיף בגדלות הבורא, כי כפי שיעור גדלותו יתברך, בשיעור זה הם יכולים להיבטל אליו ולעשות את כל מעשיהם רק לשם שמים. וזה כמו שאומר בזה"ק על פסוק "נודע בשערים בעלה", שכל אחד ואחד "לפום מה דמשער בלביה". אי לזאת, אלו אנשים שרוצים לעבוד לשם שמים, בכדי שיהיה להם חומרי דלק לעבודה, הם צריכים כל יום להשתדל להשיג בחינת אמונה בגדלות ה', היות שגדלות ה' זו שמחייבת אותם לעבוד בשבילו. וזהו כל התענוג שיש להם בעבודתם."

(הרב"ש. מאמר 15 "מהו, שהצדיקים ניכרים ע"י הרשעים, בעבודה" 1989)

תלמיד: קודם כל אני רוצה לחלוק חדשות טובות, יש 23 חברים סינים בזום מחוברים לשיעור כעת, עכשיו. והשאלה, איך אין עוד מלבדו עוזר לנו להתעלות מעל האגו ולהתאחד עם החברים?

זה בכוח שלו. פשוט הוא מוסיף לנו תכונת השפעה, בזה אנחנו מתקרבים זה אל זה ומתוך זה מבינים את כל הבעיות שלנו יותר טוב ומתקרבים לפתרון.

תלמידה: האם אני צריכה לאהוב את החברות שלי כי הבורא נמצא מאחוריהן, או שאני מבינה שכך הבורא ברא אותן ואני צריכה לאהוב אותן כמו שהן?

לא. אנחנו נמצאים בלימוד חכמת הקבלה, ואנחנו רוצים לממש את כל הלימוד ביחסים בינינו לחברים, בינינו לבורא, וכך להתקדם. לכן צריכים להתקרב רק לחברים.

תלמידה: איך לעבור מהקשר שיש בין הגופים לקשר בין הלבבות?

אנחנו צריכים להשתדל יותר ויותר להבין זה את זה, להרגיש זה את זה, וכך נתחיל לראות איפה בדיוק אנחנו מתחברים ואיפה בדיוק אנחנו מתרחקים.

תלמיד: איך זה מסתדר שבעשירייה אנחנו צריכים להשיג השתוות הצורה, כאשר להשיג נשמה קדושה זו מתנה מהשמיים?

מה שמקבלים מקבלים, העיקר להתקרב לחברים. וככל שנהיה בקשר איתם, בקרבה איתם, כך נוכל להרגיש את היחסים בינינו, ובתוך היחסים בינינו נרגיש את הבורא.

תלמיד: בקטע הוא מסביר שכדי לעשות נחת רוח אנחנו צריכים להעלות את חשיבות וגדלות הבורא בינינו בעשירייה. הרי כל אחד משער בליבו את גדלות הבורא, לפעמים זה נמצא יותר, לפעמים פחות. איך המנגנון בעשירייה עובד, כך שאנחנו כל הזמן מגדילים?

תרגיש ותראה שזה ככה. אין לי אפשרות להסביר על מצבים רוחניים, אבל אחרי שתרגיש, תבין.

תלמיד: יש התפעלות כללית בעשירייה מדי פעם, אנחנו מבינים שקורה פה באמת משהו גדול מאיתנו, והבורא גדול, אין עוד מלבדו, יש שמחה גדולה ממה שקורה איתנו. אבל איך אנחנו מרימים את העניין הזה של גדלות הבורא באופן יזום, רצוני, מודע, הכרתי?

תתייחס לעניין גילוי הבורא כמו שאתה מתייחס למנהל שלך בעבודה, למישהו גדול, ומזה תבין מה אתה צריך לפתח בך, איזה תכונות, רגשות, וכך תתקרב.

תלמיד: האם ההתרגשות הזו פשוט עוברת בעשירייה, זה מה שמעלה את החברים שלי?

כן. תדבר עם החברים שכך צריכים להתייחס.

תלמידה: הנושא הראשון בכנס היה "אין עוד מלבדו", הנושא עכשיו הוא "אין עוד מלבדו בעשירייה". מה ההבדל בין הגילוי של אין עוד מלבדו באופן פרטי, אם יש כזה דבר, לבין הגילוי שלו בעשירייה?

אנחנו לא לומדים על אין עוד מלבדו באופן פרטי כי זה לא מציאותי. מה שאנחנו כן יכולים לעשות, זה ללמוד על אין עוד מלבדו כלפי הקבוצה, כלפי העשירייה.

תלמידה: במצבים הלא טובים שאנחנו עוברים אם בפרטי או בתוך עשירייה, אני מרגישה שמתבצע תהליך תיקון. האם אני צריכה להבין אותו בשכל, או שזו התפתחות טבעית כמו של תינוק או ילד?

זו התחכמות.

תלמיד: איך אנחנו יכולים להוסיף עכשיו בגדלות הבורא בכל הכלי העולמי?

להשיג את גדלות הבורא זה אך ורק בזה שאנחנו מדברים על הבורא עד כמה הוא גדול. ומתוך זה שלומדים איך להיות מחוברים בינינו, אנחנו לומדים איך להיות מחוברים עם הבורא.

תלמיד: איך בחיבור שלנו אנחנו מוסיפים את גדלות הבורא, מכניסים זאת לתוך החיבור שלנו?

אנחנו בודקים את עצמנו ומגלים בינינו מקומות בהם יש עביות יותר ויותר גדולה, מתחילים לעבוד על המקומות האלו ולמלא אותם ביחס של חיבור, אהבה, לפחות בנקודות הדבקות.

תלמיד: איך אתה מסכם את היום השני של הכנס שלנו?

נשאר לנו עוד את מחר.

קריין: כן, מחר יש עוד שני שיעורים.

אני מאוד מאוד מקווה שאנחנו נסיים אותם טוב. אני חושב שכדאי לכל אחד בהפסקה לפני השיעור, זו הפסקה גדולה, לקרוא את השיעור, ואז נוכל לעשות את זה בצורה יותר ממשית.

(סוף השיעור)