שיעור בוקר 01.07.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

משנה, "פרקי אבות", פרק ד', סעיפים ה'-י"ד

קריין: משנה, "פרקי אבות", פרק ד', סעיף ה'.

"ה. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ אוֹמֵר, הַלּוֹמֵד תּוֹרָה עַל מְנָת לְלַמֵּד, מַסְפִּיקִין בְּיָדוֹ לִלְמֹד וּלְלַמֵּד. וְהַלּוֹמֵד עַל מְנָת לַעֲשׂוֹת, מַסְפִּיקִין בְּיָדוֹ לִלְמֹד וּלְלַמֵּד לִשְׁמֹר וְלַעֲשׂוֹת. רַבִּי צָדוֹק אוֹמֵר, אַל תַּעֲשֵׂם עֲטָרָה לְהִתְגַּדֵּל בָּהֶם, וְלֹא קַרְדֹּם לַחְפֹּר בָּהֶם. וְכָךְ הָיָה הִלֵּל אוֹמֵר, וּדְאִשְׁתַּמֵּשׁ בְּתָגָא, חָלָף. הָא לָמַדְתָּ, כָּל הַנֶּהֱנֶה מִדִּבְרֵי תוֹרָה, נוֹטֵל חַיָּיו מִן הָעוֹלָם:"

שאלה: "הלומד תורה על מנת ללמד", האם זה אומר שבזמן הלימוד אני צריך לחשוב על אחרים, איך אני הולך ללמד, צריכה להיות מחשבה כזאת באדם?

כן. אתה רוצה לספוג את התורה בזמן שאתה לומד אותה, ולהעביר אותה לאחרים כך שאתה שופך בהם.

תלמיד: בזמן הספיגה של התורה, האם אני כבר צריך להכניס את האחרים או להיות עסוק בה?

לא, זה הבדל. בכל זאת לעסוק בתורה על מנת למסור אותה לאחרים.

תלמיד: עצם המחשבה בזמן לימוד התורה איך אני אעביר אותה לאחרים, האם זו כבר פעולה שעוברת?

כן.

תלמיד: ומה זה "כל הנהנה מדברי תורה נוטל חייו מן העולם"?

תחשוב. אני לא רוצה להגיד.

"ו. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, כָּל הַמְכַבֵּד אֶת הַתּוֹרָה, גּוּפוֹ מְכֻבָּד עַל הַבְּרִיּוֹת. וְכָל הַמְחַלֵּל אֶת הַתּוֹרָה, גּוּפוֹ מְחֻלָּל עַל הַבְּרִיּוֹת:"

קשה להגיד למה הוא מתכוון בגופו של אדם.

"ז. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ אוֹמֵר, הַחוֹשֵׂךְ עַצְמוֹ מִן הַדִּין, פּוֹרֵק מִמֶּנּוּ אֵיבָה וְגָזֵל וּשְׁבוּעַת שָׁוְא. וְהַגַּס לִבּוֹ בַהוֹרָאָה, שׁוֹטֶה רָשָׁע וְגַס רוּחַ:"

"ח. הוּא הָיָה אוֹמֵר, אַל תְּהִי דָן יְחִידִי, שֶׁאֵין דָּן יְחִידִי אֶלָּא אֶחָד. וְאַל תֹּאמַר קַבְּלוּ דַעְתִּי, שֶׁהֵן רַשָּׁאִין וְלֹא אָתָּה:"

"ט. רַבִּי יוֹנָתָן אוֹמֵר, כָּל הַמְקַיֵּם אֶת הַתּוֹרָה מֵעֹנִי, סוֹפוֹ לְקַיְּמָהּ מֵעשֶׁר. וְכָל הַמְבַטֵּל אֶת הַתּוֹרָה מֵעשֶׁר, סוֹפוֹ לְבַטְּלָהּ מֵעֹנִי:"

"י. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, הֱוֵי מְמַעֵט בְּעֵסֶק, וַעֲסֹק בַּתּוֹרָה. וֶהֱוֵי שְׁפַל רוּחַ בִּפְנֵי כָל אָדָם. וְאִם בָּטַלְתָּ מִן הַתּוֹרָה, יֶשׁ לְךָ בְטֵלִים הַרְבֵּה כְנֶגְדָּךְ. וְאִם עָמַלְתָּ בַתּוֹרָה, יֶשׁ לוֹ שָׂכָר הַרְבֵּה לִתֶּן לָךְ:"

שאלה: הוא כותב "המעט בעסק ועסוק בתורה", באיזה עסק להמעיט?

בעל מנת לקבל, בעל מנת להשפיע, תחשוב.

"יא. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר, הָעוֹשֶׂה מִצְוָה אַחַת, קוֹנֶה לוֹ פְרַקְלִיט אֶחָד. וְהָעוֹבֵר עֲבֵרָה אַחַת, קוֹנֶה לוֹ קַטֵּגוֹר אֶחָד. תְּשׁוּבָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים, כִּתְרִיס בִּפְנֵי הַפֻּרְעָנוּת. רַבִּי יוֹחָנָן הַסַּנְדְּלָר אוֹמֵר, כָּל כְּנֵסִיָּה שֶׁהִיא לְשֵׁם שָׁמַיִם, סוֹפָהּ לְהִתְקַיֵּם. וְשֶׁאֵינָהּ לְשֵׁם שָׁמַיִם, אֵין סוֹפָהּ לְהִתְקַיֵּם:"

"יב. רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן שַׁמּוּעַ אוֹמֵר, יְהִי כְבוֹד תַּלְמִידְךָ חָבִיב עָלֶיךָ כְּשֶׁלְּךָ, וּכְבוֹד חֲבֵרְךָ כְּמוֹרָא רַבְּךָ, וּמוֹרָא רַבְּךָ כְּמוֹרָא שָׁמָיִם:"

זו דרישה חזקה.

שאלה: זו דרישה יותר מ"ואהבת לרעך כמוך", נכון?

כן.

תלמיד: למה מבקשים מאדם לבצע דבר כזה?

זה כדי לכבד את האחר. אתה צריך לכבד אותו כביכול כמו שהיית רוצה שיכבדו אותך.

תלמיד: את התלמיד שלי שהוא מתחת ממני אני צריך לכבד כמו שאני, חבר כמו רב ורב כמו בורא.

כן.

תלמיד: האם זה הסדר הנכון?

כן.

"יג. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, הֱוֵי זָהִיר בַּתַּלְמוּד, שֶׁשִּׁגְגַת תַּלְמוּד עוֹלָה זָדוֹן. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, שְׁלשָׁה כְתָרִים הֵם, כֶּתֶר תּוֹרָה וְכֶתֶר כְּהֻנָּה וְכֶתֶר מַלְכוּת, וְכֶתֶר שֵׁם טוֹב עוֹלֶה עַל גַּבֵּיהֶן:"

שאלה: מה זה להיות זהיר בתלמוד, "ששגגת תלמוד גורמת לזדון"?

אם אתה שואל אותי, אני ממש לא יודע.

שאלה: בעניין של שם טוב, הוא כותב שכתר שם טוב הוא הגבוה מכולם. מה זה אומר?

שכביכול מכתירים אותך בכתר שם טוב.

תלמיד: מי מכתיר?

העולם.

תלמיד: בדרך כלל שם טוב בפשטות זה מוניטין, איך אנשים חושבים עליך. מה זה אומר כאן?

כן, תחשוב גם על זה, לא יותר.

תלמיד: מה זה אומר במובן הרוחני?

שאנשים ידונו אותך לכף זכות, ידברו עליך יפה, ושזה נמצא בתפיסה שלהם שאתה איש מיוחד.

תלמיד: אנחנו חברה, ואני מנסה להבין מה זה להיות מיוחדים. נגיד אנשים שנתקלים בנו בעבודה, בנסיבות כאלה, מה הם צריכים לחשוב על מישהו מ"בני ברוך"?

שיחשבו שכאן כולם צדיקים.

"יד. רַבִּי נְהוֹרַאי אוֹמֵר, הֱוֵי גוֹלֶה לִמְקוֹם תּוֹרָה, וְאַל תֹּאמַר שֶׁהִיא תָבֹא אַחֲרֶיךָ, שֶׁחֲבֵרֶיךָ יְקַיְּמוּהָ בְיָדֶךָ. וְאֶל בִּינָתְךָ אַל תִּשָּׁעֵן (משלי ג):"

אנחנו לא כל כך מבינים את מה שהוא כתב.

שאלה: מה שאני רואה פה זה שהוא כל הזמן כותב תשאפו יותר למעלה, גם עם כבוד רבך כבורא וכן הלאה. אנחנו בעצם סוג של קהילה, קהילה גדולה, כל הכלי העולמי ובכלל. האם לשאוף למעלה זה לחפש כל הזמן איך לתרום יותר לחברה?

כן

תלמיד: אז יש כאן הפרדה. יש דברים חיצוניים שיש בזה אין סוף דברים. לדוגמה הכנס אתמול, היו המון תורנים, וזו זכות לשרת את הכנס, החל מהכנות, בישול, סדרנות, אלף ואחד דברים. ומי שלא לקח חלק בזה, אם הוא בא כאורח, אז אני לא יודע מה הוא קיבל מהכנס. זה בחיצוניות, בחיצוניות תמיד יש מה לעשות ולא צריך להמציא דברים חדשים. למשל קמפוס שמתבצע, יש אולי שני מרצים אבל מסביב יש עוזרים ותומכים והמון פעילויות. השאלה שלי על הפנימיות של הדבר. אנחנו קהילה שצריכה לשאוף כל הזמן למעלה, כל הזמן לשאוף ליותר, איך שומרים על היותר הפנימי הזה?

בכך שכל אחד מבין שעל ידי ההשקעה שלו הוא קונה עולם הבא, על ידי ההתחברות עם החברים הוא שוב קונה עולם הבא. אני לא יודע מה להגיד, אבל זה בעצם מה שאנחנו רוצים שאנשים ירגישו, לא סתם יבינו או ישמעו אלא ירגישו.

תלמיד: האם אדם יכול להגיע לזה אם הוא לא עשה את החלק הראשון, כלומר במשהו תרם לחברה בצד הגשמי?

לא, חייבת להיות בו איזו התרשמות מעבודה למען הזולת.

תלמיד: וההתרשמות יכולה להיות רק אם אתה עושה משהו, לא באת ללמוד וקיבלת חכמה.

כן.

תלמיד: איך קושרים בין זה שאדם חייב במשהו לתרום לחברה, לבין זה שהוא חייב גם לתרום לפנימיות?

אני חושב שזה אותו דבר. הוא צריך להיות במצב שזה אותו דבר.

תלמיד: אני אתן דוגמה, אני רואה פה חברים ענקיים שבאים לבניין רק כדי לנקות את הזבל פעם בשבוע, או לשמור למטה בכניסה. מי שלא בבניין אלא בכלי העולמי נגיד, הם עושים בשביל קמפוס, תרומה להפצת השפה, ועוד. ואז בן אדם בא ולומד, ובזמן הלימוד גם נדרש ממנו כל הזמן להעלות את ערך העשירייה, הבורא, הרב, הדרך. איך זה קשור לזה זה? נראה שאלו שתי פעולות שונות ואתה אומר שזה אותו דבר.

זה לא פשוט. כל הזמן לחשוב על כוונת הלימוד זה מאוד מאוד לא פשוט.

תלמיד: לחשוב על כוונת הלימוד לא יקרה אם בן אדם בא ללמוד וליהנות מהלימוד, זה פשוט לא יקרה, זה חוק, נכון?

כן.

תלמיד: הוא גם לא ירגיש חלק מהחברה אם הוא לא יתרום לה בצורה גשמית.

הוא צריך לבוא ללימוד כדי לקבל כוח על מנת לחלק אותו בין כולם. אני מגיע לכאן ללמוד עם כולם יחד, אני נכלל מהם, הם ממני, ואת מה שאני מקבל אני רוצה עכשיו לחלק למאות חלקים, אולי לאלפים אפילו, ולחלק את החלקים האלה בין כל החברים שלי בכל העולם. זה מה שאני צריך לחשוב.

(סוף השיעור)